פרק 51: לא בחרתי לעבור את זה, אבל בחרתי לעבור את זה בשמחה | עם מוסי לפידות

00:00 דובר 1 איך אפשר בגיל עשרים ושלוש להיות עם כל כך הרבה חוכמת חיים? זאת שאלה מצוינת, שאחרי שיחה עם מוסי לפידות קיבלתי עליה תשובה מאוד ברורה. בואי לשמוע על החיים של ילדה שגדלה לתוך שליחות בעיר בזל שבשוויץ, ובגיל תיכון התמודדה בארץ בלימודים רחוקה מהבית. היא חשבה שהבגרויות הן האתגר הכי גדול שלה, עד שהיא התחילה להרגיש לא טוב, ואחרי בדיקות התברר לה ביום בהיר אחד שהיא חולה בלוקמיה. בואי לעבור עם מוסי את המסע ולקחת תובנות משנות חיים, שמשנות את ההסתכלות אפילו על כוס הקפה שנשפכה לך בבוקר. אני מזכירה לך שאם אהבת את הפרק, אל תשמרי אותו לעצמך, פשוט תעבירי הלאה, לאחותך, לאימא, לחברה, לשכנה, לכל מי שחשובה לך. למעקב באינסטגרם חפשי חני מוסקוביץ. למעקב בסטטוס, הזמנת סדנאות והרצאות על כלים משני חיים מתורת החסידות ותהליך בריאות כדרך חיים, הכל הכל למספר טלפון אחד שלי, אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח, ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, ילידה בעיר חרקוב, אוקראינה, כעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות, שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו, זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. שלום לכולן, ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך חיים. והיום יש לנו אורחת מיוחדת. למה אני תמיד אומרת אורחת מיוחדת? כי אני מביאה רק אורחות מיוחדות.

01:47 דובר 2 די, די.

01:48 דובר 1 כן, אבל באמת מיוחדת. אה, מוסי, מוסי לפידות.

01:52 דובר 2 נכון מאוד.

01:53 דובר 1 נכון, את כבר התרגלת לשם משפחה?

01:56 דובר 2 אה, חלקית.

01:58 דובר 1 אז בואי תגידי את השם משפחה הקודם.

01:59 דובר 2 כן. אה, מהבית אני מוסי וישצקי.

02:02 דובר 1 מתי התחתנת בעצם?

02:04 דובר 2 לפני, אה, פחות משנה, עשרה, אחד עשר חודשים.

02:08 דובר 1 אז כן.

02:08 דובר 2 ממש בתחילת המלחמה.

02:09 דובר 1 עדיין זה הכי הזדהות גם עם השם הקודם.

02:11 דובר 2 כן, כן.

02:12 דובר 1 וזהו, אני הבאתי את מוסי. יצא לי ככה לראות אותך פה ושם, ורגע של חוכמה ורגע של בינה. אה, ואמרתי וואי, כאילו יש לה-- אוקיי, אנחנו לא נעשה ספוילרים. אה, אז בואי ככה, קחי אותנו, אה, פשוט תכירי לנו אותך איך שאת רואה לנכון, אבל אני כן רוצה ללכת גם לילדות שלך שהיא לא הייתה בארץ.

02:37 דובר 2 נתחיל בילדות.

02:38 דובר 1 כן.

02:39 דובר 2 אז ככה, האמת היא שגדלתי בבזל בשוויץ. אה, ההורים שלי יצאו לשליחות כשאני הייתי בת שנה. אני הגדולה בבית. אז בגיל שנה הגענו לבזל, ושם בעצם גדלתי, אה, עד שבהמשך הגעתי לארץ. אמ, ילדות שאני נורא אוהבת להיזכר בה.

02:58 דובר 1 איזה שפה, אגב? שוויץ זה בלגן כזה.

03:00 דובר 2 נכון. היא מחולקת לפי אזורים, שוויץ. יש אזור גרמני, אזור צרפתי, אזור איטלקי. אמ, אנחנו באזור הגרמני, כאילו, זאת אומרת שמדברים גרמנית ושוויצרית. שוויצרית זה סוג של דיאלקט של גרמנית. אנחנו על גבול, אמ, גבול גרמניה וגבול צרפת. זאת אומרת ש-- יש הרבה שפות. למדנו בבית ספר שפה שנייה, זאת הייתה צרפתית לפני אנגלית, כאילו, זה...

03:25 דובר 1 איזה קטע. אז בפועל איזה ש-איזה שפה את דוברת, שורה תחתונה, מהילדות?

03:29 דובר 2 שוויצרית וגרמנית. ביחד.

03:31 דובר 1 וואו.

03:32 דובר 2 כן.

03:32 דובר 1 שווה.

03:33 דובר 2 שווה, שווה. יש כמה שפות, כן, בכיס.

03:37 דובר 1 ואנגלית גם איפשהו נכנסת שם?

03:38 דובר 2 למדנו אנגלית, כי אנגלית היא שפה בינלאומית, כאילו, ובפרט באירופה את-את-את חשופה למלא מלא שפות.

03:44 דובר 1 כן.

03:45 דובר 2 ברור שגם לאנגלית. אמ, אבל היא לא השפה ה...

03:50 דובר 1 לא כמו בארץ שזו שפה שנייה.

03:53 דובר 2 לא, היא כן, כל שוויץ מדברת אנגלית חופשי. אני מתכוונת שזאת לא השפה ה-ה-- איך זה נקרא? הראשונה.

04:00 דובר 1 כן.

04:00 דובר 2 המרכזית.

04:00 דובר 1 כן.

04:00 דובר 2 המרכזית פשוט. אמ, אז גדלתי בשוויץ, כמו שאמרתי. האמת היא שבשונה מכשמייצרים כזה תמונה של בית חב"ד בחו"ל וזה, מייצרים משהו נורא נורא מסוים, כמו לתאילנד או אוקראינה שזה מלא ישראלים או, או ההפך מטיילים, או ההפך יותר אמ-

04:19 דובר 1 קהילה מקומית שתומכת, תומכת-

04:20 דובר 2 קהילה מקומית שתומכת וכזה. בשווייץ המצב הוא שונה כי יש הרבה קהילות יהודיות ויש מרכזים דתיים וספציפית בבזל יש לנו קהילה חרדית קטנה אבל היא קיימת, חרדית, חרדית ליטאית חזקה, שמרנית.

04:35 דובר 1 זה כאילו היה תמיד?

04:37 דובר 2 תמיד.

04:38 דובר 1 איזה קטע.

04:39 דובר 2 תמיד, מאז-- בשווייץ לא היה שואה.

04:41 דובר 1 זהו, אז זה-

04:42 דובר 2 אז הם כאן מאתיים שנה.

04:42 דובר 1 הם אפילו לא, לא יודעים שהייתה שואה נראה לי.

04:45 דובר 2 זה מעניין, את יודעת, כי בזל היא ממש, אמרתי לך ממש על הגבול של צרפת, גרמניה. זאת אומרת אני תוך רבע שעה או בצרפת או בגרמניה.

04:53 דובר 1 איזה קטע. תיירת בחו"ל.

04:54 דובר 2 כן, ובזמן השואה, בזמן שרבע שעה מעבר לגבול ירו ביהודים-

04:59 דובר 1 וואי.

05:00 דובר 2 פה התפללו שלוש תפילות ביום, כאילו.

05:01 דובר 1 איזה מטורף.

05:02 דובר 2 שתביני את ה, את הפער בין ה-

05:05 דובר 1 וואו.

05:06 דובר 2 בין הארצות. אבל וואי אני כל דקה נוגעת במיקרופון ו-

05:11 דובר 1 בסדר.

05:11 דובר 2 תוקעת אותו. בכל אופן, מה באתי להגיד? אז בעצם גדלתי בקהילה גם חרדית. זאת אומרת בגן הלכתי לגן חרדי. בית הספר שלי היה בית ספר חרדי, סוג של בית יעקב כזה, אמ, ואני מאוד אוהבת את הקהילה החרדית שלנו בבזל, ובמקביל גם היה את הקהילה הדתית הכללית שבה אמא שלי עובדת והיה גם את בית חב"ד שבו מגיעים אנשים שהם ש-ש-ש-- איך זה נקרא? ההה-- חסרה לי המילה. מה שאת מדמיינת כבית חב"ד זה גם היה אצלנו. זאת אומרת האנשים, הקהל, שזה קהל שחלקו שומר יותר, חלק שומר פחות תורה ומצוות, שמעריץ את חב"ד-

05:50 דובר 1 בעצם לכאורה בדיוק אנשים שכאילו לא שייכים לקהילה החרדית, לא שייכים לפה, לא שייכים לשם.

05:54 דובר 2 בדיוק.

05:54 דובר 1 אז הם אומרים הנה בבית חב"ד יש לי איזשהו-

05:55 דובר 2 אז הם מוצאים אצלנו את המקום.

05:58 דובר 1 אז בעצם מה? בית חב"ד נותן מענה יותר, מן הסתם לא תייר שנתקע ו-ו-וצריך לחלץ אותו וגם לא-- אבל יש יהודים מקומיים שממש מגלים את יהדותם ו-ו-

06:10 דובר 2 יש, תמיד יש. אמ, בטח שיש, זה פשוט ברור שזה לא בממדים של-

06:16 דובר 1 כאילו מי רוב, מי רוב האוכלוסייה? ישראלית או-

06:19 דובר 2 לא ישראלית, מקומית.

06:21 דובר 1 אה.

06:21 דובר 2 חלקם לאו דווקא שווייצרים, כמו מקומיים שהם כבר גרים עשרים שנה בשווייץ, אבל הם לא שווייצרים אמיתיים.

06:29 דובר 1 כן.

06:30 דובר 2 במקור.

06:30 דובר 1 וואי זה באמת, באמת לא קונבנציונלי.

06:33 דובר 2 לא קונבנציונלי.

06:35 דובר 1 ואיפה את בתוך כל זה בתור ילדה? היה, יש שם-- זה בכלל מדינה, אם אני יוד-- אם אני זוכרת נכון, אה, אין הרבה ילדים ברחובות. מדינת מבוגרים כזאת.

06:46 דובר 2 אה, כאילו.

06:48 דובר 1 או שזה סתם, את יודעת, דעה קדומה?

06:51 דובר 2 לא, כנראה יש בזה משהו נכון, אבל אמ-

06:54 דובר 1 זאת אומרת, יש פעילות ילדים, יש לך חברים מהבית חב"ד שאת קצת מעבירה איתם את הילדות?

06:59 דובר 2 יש, יש. שוב, בגלל שגדלתי בקהילה החרדית כאילו ובבית ספר ובגן, אז החברה שלי, בסוף רוב החברה שלי הייתה משם. עכשיו זה לא הרבה בנות. היינו ארבע בנות בכיתה, בכיתה א' עד ד'.

07:10 דובר 1 אה, איזה כיף.

07:11 דובר 2 ועד כיתה ט' כבר נשארנו שתי בנות. זאת אומרת-

07:14 דובר 1 וואו.

07:14 דובר 2 קהילה נורא נורא קטנה.

07:16 דובר 1 אתן חייבות להיות חברות.

07:17 דובר 2 כן, כן, ממש כזה.

07:18 דובר 1 אין עוד ארבע לאה במדינה, יואו.

07:20 דובר 2 לא, אז היינו חבר-- כאילו חברות עם בנות גדולות ממני וצעירות ממני. את יודעת, זה עובד ככה, אבל אז בסוף, בסוף רוב הילדות שלי, כן, החברות הטובות שלי בסוף... הנה, יש לי חתונה של חברה טובה מבאזל שמתחתנת.

07:33 דובר 1 וואו.

07:34 דובר 2 ובסוף חברות ילדות שלי זה חברות, אה, החברות החרדיות שלי.

07:38 דובר 1 נכון.

07:38 דובר 2 אמ, הופה.

07:41 דובר 1 מי שכחה לעשות שקט? זאת אני.

07:44 דובר 2 לא אני, אני באתי מוכנה. אמ, תחזירו אותי, איפה היינו?

07:51 דובר 1 החברות באמת האמיתיות שלך היו-

07:54 דובר 2 לא אמיתיות, פשוט חברות ילדות-

07:55 דובר 1 חברות, נכון.

07:56 דובר 2 שבסוף זה, זה, זה אלה שהייתי איתן בכיתה. אמ, כן, יש לי חברות וכן יש לי מכרות מבית חב"ד, אבל שוב, אותן פגשתי מתי? פעם בשבת, בחגים. זאת אומרת, לעיתים יותר תכופות, בבית. אמ, אבל כן חוויתי כמובן אווירה של שליחות במובן שתמיד יש אורחים בבית וכל, כל שבת יש ארוחת שבת עם אנשים, ובבית חב"ד בבוקר יש תפילה, ואבא שפתאום יוצא לפה ויוצא לשם ושיעורים. זאת אומרת, הבית הוא בית של בית חב"ד.

08:24 דובר 1 כן.

08:25 דובר 2 רגיל מה שנקרא. כן.

08:27 דובר 1 נסעת מן הסתם, אני נוטה להאמין, לארץ בקיץ לקייטנות.

08:32 דובר 2 בטח.

08:33 דובר 1 אז היה לך את הפער הזה של כאילו וואו, איך מתנהגים כאן ואיך מתנהגים? זה לא כמו-- יש איזשהו פער.

08:40 דובר 2 היה לי מגיל מאוד מאוד צעיר, אמ, מאוד היה ברור לי שאני חב"דניקית ואני שונה ואתן או לא דתיות או כן דתיות או חרדיות אבל לא חב"דניקיות, וכל אחת ואני שונה מכן, כאילו. אמ, זה מצחיק, היה לי את זה מגיל מאוד מאוד קטן ברמה של אה, אני זוכרת תמונה בראש: אני בגן, בכ-- ילדה בת ארבע, כנראה ארבע-חמש, יושבת כזה במעגל של הגן החרדי. אז יש תפילה בבוקר, תפילה חרדית, ולפני שמע ישראל בנוסח אשכנז בטוח, אולי בעוד, אומרים "א-ל מלך נאמן" ושמים יד על העיניים.

09:13 דובר 1 נכון.

09:14 דובר 2 בחב"ד אין את זה.

09:15 דובר 1 נכון.

09:15 דובר 2 ואני זוכרת את עצמי בתור ילדה בת ארבע יושבת ככה גם כאילו בדווקא גם כן, כאילו זה, זה-

09:21 דובר 1 הפגנתיות כזה.

09:24 דובר 2 ואז המורה נותנת לי רק לשמע ישראל. זאת אומרת, היו לי קטעים כאלה וזה מצחיק שאני ממש זוכרת אותם.

09:29 דובר 1 זה קטע.

09:30 דובר 2 וזה מצחיק שילדה בת ארבע מביאה את זה, כי כאילו היום-- אני זוכרת שכשאחותי הקטנה, היום היא בת תשע, תכף תשע, הייתה בת ארבע, הסתכלתי, אמרתי לה, את, כשאני הייתי בגילך, זה מה שעשיתי. היא לא יודעת כלום, כאילו זה כאילו הצחיק אותי ה, ה, הקטע הזה.

09:43 דובר 1 אני חושבת ששנייה חשוב להגיד, שומעות אותנו הרבה בנות שהן לא מחב"ד.

09:47 דובר 2 כן.

09:48 דובר 1 שכשה-- אני או את אנחנו אומרות כאילו חרדי וחב"ד, זה לא כי אנחנו אומרות יש חרדי ויש חב"ד. מבחינת חב"ד זה לא חרדי, חב"ד זה חרדי לגמרי.

09:56 דובר 2 נכון.

09:57 דובר 1 אבל יש המון, אה, יש בחב"ד כל כך הרבה אופי משלו בגלל שיש מנהגי חב"ד שונים. אמ, בגלל ש-שהקהילות הן מאוד מאוד מבוססות, אז לא מתערבים הרבה גם עם קהילות חרדיות אחרות. אז לכן בסוף, בשורה התחתונה, המגזר הוא שונה ויש הרבה הבדלים. הנה אפילו בנוסח התפילה, כי יש את נוסח האר"י ז"ל שאדמו"ר הזקן דייק, וכאילו דברים שאנחנו מבחינתנו ברורים מאליהם ופתאום אנחנו אומרים רגע, אנחנו גם חרדים, אבל רגע, אנחנו לא מכירים את זה ואת זה ואת זה.

10:24 דובר 2 נכון.

10:24 דובר 1 אה, ולכן כאילו מ-- צורת הדיבור היא כזאת שרגע, יש הבדלים.

10:28 דובר 2 שיש הבדלים.

10:29 דובר 1 כן.

10:29 דובר 2 אני כן חייבת להגיד שזה ברור שאנחנו כן מאוד מאוד דומים גם לציבור הזה. זאת אומרת, אנחנו-

10:33 דובר 1 זה מה שאני אומרת.

10:34 דובר 2 זאת אותה תורה הרי.

10:35 דובר 1 אבל בשביל ילד גם במיוחד הדברים הקטנים האלה הם ענקיים.

10:38 דובר 2 בשבי-- כן.

10:40 דובר 1 הם הבדלים גדולים.

10:41 דובר 2 יש, יש לי תמונה גדולה של הרבי בבית וכמעט בכל חדר כנראה. יש לי חת"ת, שזה חת"ת, שזה סידור עבה כזה עם חומש תהילים תניא וכל הדבר הזה, שזה משהו שחברות שלי לא מכירות.

10:52 דובר 1 כן.

10:52 דובר 2 יש לי אבא שטס כמה פעמים בשנה לניו יורק, לרבי, לאוהל, וזה מושג שלא קיים בחברה שלי.

10:57 דובר 1 ממש סדר יום שונה, אה, לגמרי.

10:59 דובר 2 כן, התוועדויות וזה וכל מיני מושגים ש-שאת גדלה עליהם וברורים לך מאפס. יש לך בית חב"ד. בואי. יש לי בית חב"ד, יש לי בשבת, יש לי, יש לי אנשים שאני-- יש לי קרבה לאנשים שהם לא דתיים. זה משהו שבציבור החרדי כמעט ואין.

11:15 דובר 1 נכון.

11:16 דובר 2 הוא לא-- כאילו גם בחברות שלי שגדלו בחו"ל זה, זה, זה משהו שכמעט ולא קיים.

11:21 דובר 1 שעצם המציאות הזאת היא בכלל כאילו לחיות ב-בצורה אחרת.

11:25 דובר 2 כן, אז, אז, אז זה כן היה מאוד בולט. עם זאת, כמובן שהיה לי מאוד מאוד נוח בחב-- כאילו בבית ספר עם החברות שלי, כי, כי זה ברור שאנחנו כן מאוד דומות, כי שתינו דתיות ושתינו חרדיות וכולנו אמ שומרות שבת וכשרות והכל מאוד בהידור ובצורה נורא נורא אמ מהודרת ושמרנית כאילו.

11:45 דובר 1 כן.

11:45 דובר 2 אז זה ברור שיש אה-

11:47 דובר 1 שזה ממש מגניב. אגב, אני חייבת לציין. זאת אומרת, אני חושבת על הרבה בתי חב"ד שנמצאים במקום שהילדים צריכים ללמוד בבית ספר נט או עם עצמם או-

11:54 דובר 2 זאת הצלה.

11:55 דובר 1 זה ממש כאילו-

11:56 דובר 2 זאת הצלה.

11:56 דובר 1 וואי, הגעתם. וואי, יש בית ספר, עושים את מוסי.

11:59 דובר 2 זאת הצלה. זה-

12:00 דובר 1 מגניב.

12:00 דובר 2 איך שאת אומרת, זה הנס שלנו. אמא שלי אומרת שכשהם יצאו לשליחות אז, היא אומרת, זה לא משהו שחשבנו עליו. אה, ילדים ובית ספר, מה יהיה?

12:07 דובר 1 נכון.

12:07 דובר 2 היא אומרת בדיעבד, איזה נס? כאילו איזה נס יש לנו? איזה נס הקדוש ברוך הוא עשה לנו? כאילו-

12:12 דובר 1 אני יודעת אפילו על השליחה בברן, אה, שהיא, אני מכירה אותה, חברה שלי-

12:16 דובר 2 אה, נכון.

12:17 דובר 1 והם נוסעים כל יום שעה וחצי לבאזל-

12:20 דובר 2 לבאזל.

12:21 דובר 1 בשביל המוסדות האלה.

12:22 דובר 2 נכון.

12:22 דובר 1 זה, זה מטורף.

12:23 דובר 2 נכון. זה פשוט-

12:25 דובר 1 וואו.

12:25 דובר 2 תחשבי ש... כן. עזבי את זה שלנו בקושי שנייה ללכת.

12:29 דובר 1 נכון.

12:29 דובר 2 שוב, זה ללכת למקום ש-ש-- בסוף זה אותו עולם, הרי. אמרנו חב"ד שונה ודומה, אבל בסוף זה דומה. אבא שולח את הילד שלו והוא יודע לאן הוא שולח אותו והוא רגוע ובטוח, את מבינה?

12:40 דובר 1 כן, כן.

12:40 דובר 2 בקטע הזה.

12:42 דובר 1 מדהים.

12:42 דובר 2 זה באמת מדהים. יש לנו הכרת הטוב עצומה לקהילה החרדית בבאזל, ללא ספק.

12:46 דובר 1 וואו. אז, אה, את גדלה ואת מגיעה בקיץ לארץ.

12:51 דובר 2 אני גדלה, מגיעה בקיצים לארץ, לקייטנות, לקמפים, הכל. להורים שלי זה היה מאוד, מאוד חשוב ואני מודה להם על זה. אני זוכרת שזה היה לי כיף חיים, כאילו. המון המון, אה, לא זוכרת כמה זה היה חסר לי כשהייתי קטנה, אבל כן כשגדלתי כבר, זאת אומרת, ס-- לא יודעת, בסביבות שתים עשרה, שלוש עשרה, ארבע עשרה, הגילאים האלה זה כבר, זה חסר לי, כאילו, אני מחכה כבר לבוא לארץ. מחכה כבר לחברה שלי, לאווירה החב"דית ש-שקיימת, כאילו, רק בארץ, רק בקמפים, רק במקומות האלה וזה ממש נותן לי כמו אוויר לנשימה כזה. זה-

13:25 דובר 1 וואו.

13:25 דובר 2 ממש, אה...

13:27 דובר 1 הייתם מגיעים לנחלה?

13:29 דובר 2 בטח.

13:29 דובר 1 זהו.

13:29 דובר 2 שמעו, אנחנו גם מנחלה.

13:30 דובר 1 לא, זה אני יודעת, אבל מאיפה הצד השני שלכם בעצם, או הבית שלכם?

13:33 דובר 2 מכפר חב"ד, רחוב ז'יטצקי[?], מכפר חב"ד.

13:34 דובר 1 אה, אוקיי. אבל את בחרתם בנחלה, כי נחלה זה נחלה.

13:37 דובר 2 לא, היינו עושים, היינו מגיעים ל-

13:39 דובר 1 פרסומת סמויה.

13:43 דובר 2 היינו מגיעים ל-- לא יודעת אם אני עכשיו אומרת שטויות או שזה, כאילו, שזה מהזיכרון שלי וזה באמת מה שקרה, אבל אני זוכרת שהיינו עושים כאילו קייטנה פה, קייטנה בכפר, נכון יש ראשונה ושנייה, כאילו, בקיץ?

13:53 דובר 1 נתנו לכם בחירה חופשית.

13:55 דובר 2 כן, אבל היינו קופצים על, על הכל ואז כשגדלנו היינו הולכים לקמפים.

13:59 דובר 1 כן.

13:59 דובר 2 אני ואחי. הקטנים כבר, אה-

14:00 דובר 1 כן.

14:00 דובר 2 הגיעו לשלב של הקמפים בחו"ל.

14:02 דובר 1 זהו, עכשיו התחיל להיות-- זה בדיוק מה שאפשרי להגיד. זה כל כך משתנה.

14:05 דובר 2 כן.

14:05 דובר 1 עכשיו יש קמפ בפריז ל-ל-לכל כך הרבה בנות, אה-

14:08 דובר 2 נכון.

14:09 דובר 1 מכל אירופה-

14:09 דובר 2 נכון.

14:09 דובר 1 וברית המועצות. כן.

14:11 דובר 2 נכון.

14:11 דובר 1 מטורף, זה ממש השתנה.

14:13 דובר 2 כן.

14:13 דובר 1 את ככה על, על הגבול, על ה-

14:15 דובר 2 אני על הגבול וכן, עוד הייתי-- בארץ גם הקמפים בחו"ל לא התאימו לי עם הלימודים.

14:22 דובר 1 עם התאריכים של ה-

14:22 דובר 2 עם התאריכים של הלימודים בבאזל, אני-

14:24 דובר 1 כן. ובאיזה רגע בעצם את, אה, לא באיזה רגע, אלא באיזו שנה בעצם את עולה ל-- עולה לארץ, מה שנקרא?

14:31 דובר 2 אמ, בעצם הבית ספר אצלנו בבאזל החרדי היה עד כיתה ט', שזה אומר שכבר כיתה י' אני עולה לארץ. אמ, אני מגיעה לפנימייה בית חמ"ש בקריות, בקריית, אה, ים, קריית-- הפנימייה הייתה בקריית ים, הבית ספר התיכון חב"ד בקריית שמונה. זו בעצם פנימייה שנוסדה על ידי, לדעתי נוסדה על ידי שילד קרויץ[?], אם אני לא טועה. אני ממש מקווה שאני לא עושה פדיחות.

15:00 דובר 1 בטח.

15:00 דובר 2 המנהלים תכלס הם, אה, היו, אה, הרב גופין, אהרן גופין ואשתו דינה גופין, אמ, שממש יצרו לנו סוג של, אה, אני מצטערת, מרגישה שאני עושה איזו פרסומת ל- לפנימייה, אבל-

15:10 דובר 1 מה שמגיע מגיע.

15:11 דובר 2 מה שמגיע מגיע. יצרו לנו סוג של בית כזה. זאת אומרת, זה פנימייה שמיועדת לבנות שליחות מכל העולם, שיבואו, יחיו שם לצד-- וילמדו ל-- יבואו, יחיו לצד הבית ספר תיכון חב"ד בנות.

15:23 דובר 1 אבל זה באמת גם בית מבחינת ה...

15:26 דובר 2 מבנה שלו?

15:27 דובר 1 זה בית, נכון?

15:27 דובר 2 לדעתי זה-- כן.

15:28 דובר 1 זה לא פנימייה ב-

15:29 דובר 2 פנימייה כזו.

15:30 דובר 1 כמו שמדמיינים פנימייה.

15:30 דובר 2 כן, כן, כן. נכון, לא...

15:32 דובר 1 איזה קטע.

15:33 דובר 2 פנימייה כמו, כן. מזכירה לי את רוסיה, שוב את איתמר מקודם.

15:37 דובר 1 לא, הפנימייה יש לה לפעמים קצת, אה, קונוטציה-

15:39 דובר 2 קונוטציה שלילית. אני זוכרת שהיינו הולכות ברכבת, נוסעות ברכבת, היינו המון על הרכבת, כמובן, כי ממקום למקום, שבתות חופשה וכזה, והיינו מדברות על הפנימייה והיינו רואות מבטים. הרגשנו כאלה מסכנות.

15:49 דובר 1 רחמים?

15:50 דובר 2 כן, הרגשנו רחמים. אמרנו, "חבל, אנחנו לא מסכנות, אנחנו גם לא מרגישות מסכנות". אז היינו בשלב ש-- החלפנו את המילה ל... לאיך, איך קראנו לזה? לא וילה. אמאל'ה, אוף, ברח לי השם.

16:04 דובר 1 וואי, זה נכו-

16:05 דובר 2 איזו מילה גבוהה כזאתי.

16:06 דובר 1 מה קרה, היוון, הווילה...

16:08 דובר 2 כן. וואי, ברח לי.

16:09 דובר 1 וילת שליחות.

16:10 דובר 2 סוג של. אז אמרנו שלא יחשבו שאנחנו איזה ילדות מסכנות, כי יצא שפעם נסענו ברכבת וראינו שני חי-- שני ילדים מדברים על הפנימייה שהם חוזרים אליה וכל כך ריחמנו עליהם.

16:20 דובר 1 וואי.

16:20 דובר 2 כי אמרנו טוב, זה כנראה באמת פנימייה של לא יודעת, ילדים ש-

16:24 דובר 1 ילדים שצריכים את זה.

16:25 דובר 2 שצריכים את זה.

16:26 דובר 1 איך התחושה אגב, מעניין לבוא ולפגוש, מה זה לפגוש, לחיות עם בנות שכביכול עברו מסע מאוד, מאוד דומה. לא כביכול, עברו מסע מאוד, מאוד דומה מבחינה חברתית, מבחינה-- ואתן כאילו פתאום ביחד.

16:41 דובר 2 זה משהו שמרגע שאת שם אין לו תחליף. זאת אומרת, אמ, שוב, את, את חיה עם בנות, כולן בנות גילך פחות או יותר, שלוש שנים, כיתה ט' עד י"ב זה בסוף זה גילאים קרובים. אמ, ואת חיה איתן בבית שנים ואלה-- זאת המשפחה שלך, כאילו. וזה שאתן מגיעות מאותו רקע וכולנו כאן באותו מצב, בלי הורים במקום, כי ההורים בבית בחו"ל ואת לבד בארץ ואת צריכה להתמודד, ואת צריכה להתקשר לדודים ולסבתות כדי להגיד להם שבאותה חופשה לא חוכיות שיזמינו אותך או כל מיני סיטואציות כאלה ואחרות.

17:17 דובר 1 זה במקרה הטוב שיש לך למי.

17:18 דובר 2 במקרה הטוב שיש לך למי. או אפילו זה שאת הרי לומדת בבית ספר שבו יש בנות רגילות, מה שנקרא. זאת אומרת בנות שמגיעות מהבית שלהם, שאימא מכינה להן סנדוויץ' בבוקר לבית ספר.

17:31 דובר 1 וואי.

17:31 דובר 2 אמ, ולך אין את זה. אז, אז זה שכולן באותו מצב זה יוצר לכן אחוות, אחוות-

17:39 דובר 1 כן, כן, כאילו אנחנו באותה סירה.

17:41 דובר 2 אחיות כזאת, אנחנו באותה סירה. וזה מדהים כי בדיוק אתמול אחת החברות שלי נהייתה כלה, אז הלכתי לווארט, ואז אמא שלה מגיעה אליי ואומרת לי, לא הכרתי אותה, כי אנחנו לא מכירות ממש באמת את האימהות של חברות שלי, אם לא יצאנו-

17:53 דובר 1 הן רחוק.

17:53 דובר 2 הן רחוקות. אז אמא שלה מגיעה, היא אומרת לי, "את מוסי? אני מרגישה שאני חייבת לחבק את כל אחת מהחברות של הבת שלי".

18:00 דובר 1 וואי, מהמם.

18:00 דובר 2 כי היא אומרת לי, "כי אתן הייתם שם אחת בשביל השנייה", ואמרתי לה שתודה ואת ממש צודקת כי, כי אני מרגישה שיש לי פינה חמה בלב מיוחדת, כאילו, לכל אחת מאותן הבנות בפנימייה, גם אלה שאני, אני לא בקשר רציף עם כולן הרי. יש לי את הכמה חברות שלי וזהו, את יודעת, לא בקשר עם כולן. זה ב-- בסוף זה הרבה בנות. משפחה של עשרים, עשרים, שלושים בנות.

18:21 דובר 1 עשרים אחיות.

18:22 דובר 2 כן. אז את לא בקשר עם כולן, בטח לא ב-ב-

18:25 דובר 1 ביום יום.

18:25 דובר 2 יום יום. אבל, אבל יש לי פינה חמה בלב באמת לכולן. אני רואה אותן ואני כזה, יא, ז-זאת אחות שלי, כאילו. שזה, שזה משהו שהוא מאוד מיוחד שאני מרגישה שיש רק לנו.

18:37 דובר 1 יש לכן בטח מלא קודים פנימיים כבר ו...

18:39 דובר 2 כן, זה קצת עבר כבר, אנחנו כבר מזמן כבר לא, לא בפנימייה ולא במסגרת הזאת.

18:45 דובר 1 טוב, בזמנו.

18:46 דובר 2 בזמנו בטח, מכאן ועד להודעה חדשה.

18:48 דובר 1 וואו. מה קורה כש-- סתם מעניין אותי, מישהי לא מרגישה טוב, היא צריכה-- יש לה חום, נשארת בבית. יש צוות שזמין כל הזמן?

18:57 דובר 2 בטח, יש צוות, יש אמהות בית, יש מדריכות. ויש מדריכות שח-- שישנו איתנו, שחיו איתנו. יש את האם בית שאחראית על כל שכבה בפנימייה, אם צריך משהו פונים אליה. אמ, כשאת לא מרגישה טוב אני חושבת שהיא אפילו הייתה, היא באה לבקר אותך, האם בית, בודקת מה איתך. חברות תמיד כאן, את יודעת, מבחינה רגשית וכל מיני כאלה. אמ, הייתה לי פעם אחת שאפילו אם בית באה איתי לרופא, כאילו, נורא נורא שומרים עלייך, כי כאילו...

19:23 דובר 1 מבחינה לימודית את מגיעה ואת, אה, מיישרת קו מיד?

19:27 דובר 2 אמ, לא מיד, היה קצת קשה בהתחלה.

19:30 דובר 1 שם למדתם בעברית?

19:31 דובר 2 לא. למדנו בגרמנית. למדנו בגרמנית, אמ, אבל כאילו ה-ה-הראש עובד כל כך אחרת, כאילו, לא יודעת אם זה קשור למנטליות או סתם לצורת חשיבה שמלמדים אותך, כאילו, שבארץ היא הייתה שונה לחלוטין. אני זוכרת שכאילו מתמטיקה היה הכי קשה, וזה בטח הקשה לכולן, ש-

19:53 דובר 1 לתרגם משפה אחרת.

19:54 דובר 2 א', לתרגם משפה אחרת. כל המושגים אני הכרתי אותם בגרמנית, לא בעברית.

19:59 דובר 1 וואו.

19:59 דובר 2 פלוס מינוס, כאילו לא אמרתי, אפילו לא זוכרת איך אומרים, כן?

20:03 דובר 1 חיבור וחיסור.

20:03 דובר 2 חיבור וחיסור, בדיוק. הנה, זה אפילו לא בא-- זה מצחיק כי אני בסוף כן למדתי בארץ. אני זוכרת בשיעור הראשון במ-במתמטיקה, הייתה לי חברה מגרמניה שכבר הגיעה שנה לפנינו לארץ, אבל הייתה בשכבה שלנו, הגיעה בכיתה ט', ואנחנו הגענו בכיתה י'. והיינו שתי בנות דוברות גרמנית בנוסף שהגענו. אז היא כזה ישבה בינינו ואני כאן, והחברה השלישית מ-מהצד, והמורה כזה במתמטיקה מלמדת והיא מתרגמת לנו, אוקיי, זה זה, זה ככה, זה כאילו זה פלוס זה מינוס.

20:29 דובר 1 וואי.

20:29 דובר 2 כאילו זה היה נורא מצחיק, אבל באמת היינו חייבות את זה, כי את-את לא מבינה מילה. זאת שפה חדשה לגמרי.

20:34 דובר 1 איזה קטע.

20:34 דובר 2 אבל מעבר לשפה, אני זוכרת שזה היה כאילו, לא יודעת, הרגשתי ש-ש-שחושבים אחרת ממה שלימדו אותי, כאילו שהכול הפוך על הפוך, וגם סדר לימוד היה שונה. אני זוכרת שהגיעה אליי חברה מ-י"ב כשאני בכיתה י' ונתנה לי את שיעורי הבית, ואמרתי, היי, אני יודעת איך עושים את זה, כי אני למדתי את זה בכיתה ט'. היו דברים שהיו לי כזה מוזרים.

20:55 דובר 1 תוכנית לימודים שונה.

20:55 דובר 2 תוכנית לימודים שונה. כן.

20:57 דובר 1 כן, איזה קטע.

20:57 דובר 2 אבל, אה, ייאמר לזכותו של בית הספר שהוא מאוד, מאוד, אה, מנסה לעזור, ו-ו-וייאמר לזכותה של אימא שלי, שתכף היו לי שיעורים פרטיים-

21:07 דובר 1 מדהים.

21:07 דובר 2 ונורא, נורא, אה, דאגה לי ועזרה לי, וכן, וצלחנו את זה. בסוף יש בגרות מלאה, ברוך השם.

21:14 דובר 1 אני מדמיינת איך זה להיות אימא ששולחת את ה..., נדבר גם על הבת, אבל אני אומרת להיות אימא ששולחת את הבת שלה מעבר לים, וזהו, וכאילו אין ברירה. אין ברירה. בסוף, בסוף אתם נמצאים במרחק של כמה שעות טיסה.

21:27 דובר 2 נכון.

21:29 דובר 1 זה מטורף, וזה גיל חמש עשרה, שזה... טוב, נכון, פעם היו שולחים את הילדים ברכבת לישיבה ולא היו יודעים מתי הם יחזרו, אבל-

21:35 דובר 2 אנחנו בזמנים אחרים.

21:36 דובר 1 בזמנים אחרים, כן, וזה, זה ממש מסירות נפש.

21:41 דובר 2 תראי, אני לא יודעת לדבר מלשון מהצד של האימא.

21:44 דובר 1 כן, לא, אני חושבת בתור אימא-

21:45 דובר 2 מזווית אימא, כן.

21:46 דובר 1 כשהיינו באוקראינה אני פחדתי מהרגע הזה שיגיע, שבסוף הוא לא הגיע. ובאיזשהו מקום זה כאילו אבן שירדה לי מהלב, כי זה אני חייתי בין שלוחות ואני עדיין המון בקשר, ואת רואה שזה משהו שהוא אחת ההתמודדויות של ההורים ושל הילדים.

22:05 דובר 2 זה אין ספק. אם לא, אם לא ה-, כאילו.

22:08 דובר 1 כן.

22:09 דובר 2 זה דבר, זה מאוד, מאוד מרכזי, אמ, בטוח להורים, גם לילדים. זה מורכב, זה מורכב. את טסה בגיל חמש עשרה, חמש עשרה, לבד. בזמני עוד טסתי בלי סמארטפון. טסתי עם נוקיה כזה מאתיים ושמונה, חמוד קטן.

22:29 דובר 1 בתקווה שהוא יעבוד בארץ.

22:30 דובר 2 הוא עבד, הוא עבד, אבל בלי וואטסאפ, בלי אינטרנט, כאילו זה השיחות. סתם, זה בקטנה, זה לא באמת קריטי. אבל את טסה ילדה בת חמש עשרה, אימא טסה איתי בפעם הראשונה. טסה איתי והכינה אותי ובאה איתי לפנימייה והשאירה אותי שם. ו... וזה קשה. זה קשה, כי, כי את מגיעה למקום חדש ואת, ואת באמת מרגישה לבד באיזשהו מקום. זאת אומרת, את לבד. זהו, אימא לא פה ואבא לא פה.

22:59 דובר 1 לוקח זמן ליצור את הקשרים ואת התחושה הזאת שדיברת עליה.

23:02 דובר 2 לוקח זמן ליצור קשרים, ובפרט אם את, אה, תחשבי, את מגיעה ילדה ביישנית. הייתי ביישנית. לא יודעת אם אני ביישנית קצת.

23:08 דובר 1 אהמ.

23:08 דובר 2 את מגיעה למקום חדש, גם לפנימייה חדשה עם בנות שאת לא מכירה, אני לא מכירה. היו כמה שידעתי מי הן, התכתבנו בהנגאאוט בזמנו, את יודעת, אבל זה לא באמת, זה, זאת לא היכרות. מגיעה לבית ספר חדש, מלא בנות חדשות, מלא מורות חדשות, ואת צריכה ללמוד למצוא את מקומך. אבל זה אני אומרת, זה ניחא, כי גם אם הייתי בבית הייתי מגיעה בסוף מתישהו לבית ספר חדש ו-

23:30 דובר 1 כן, לא, אבל בכלל לעבור מכיתה של שתיים לכיתה של שלושים ומשהו זה-

23:33 דובר 2 זה שוק תרבויות.

23:34 דובר 1 אימאלה, זה נראה לי המוח לא-

23:36 דובר 2 זה היה-

23:36 דובר 1 לא יודע איך לספוג את כל הקולות.

23:38 דובר 2 אני זוכרת בשיעור הראשון שעמדה... ישבתי בשורה שנייה נראה לי, והמורה עמדה מקדימה ושאלה איזו שאלה. עכשיו בכיתה כאילו צרחות וזה, וכאילו, והיא שואלת שאלה ואני יודעת את התשובה. אז אני מצביעה.

23:52 דובר 1 וחיכיתי.

23:53 דובר 2 ומאחוריי יושבת אחת, מירה, אומרת לי, "מוסי, המורה לא רואה את זה. את רוצה? תצעקי". אז הורדתי את היד, מה אני אצעק?

24:00 דובר 1 ככה זה עובד, יואו.

24:01 דובר 2 אז לא, בהמשך למדתי לצעוק כנראה את מה שחשוב לי, אבל, אבל בהתחלה זה קשוח. את חוזרת כל לילה לפנימייה ומה זה? מי זה? אי אפשר. איך המורה יכולה ללמד ככה? את כאילו, את בהלם ממה שקורה.

24:12 דובר 1 בהלם, ממה שכל אחת פה חווה מכיתה א' בעצם? נו, מהגן כבר יש שלושים ילדים בקבוצה.

24:18 דובר 2 פה, כן.

24:19 דובר 1 נו, מה, הילדים גדלים בתוך הרעש הזה.

24:21 דובר 2 נכון, ואת, את-

24:22 דובר 1 וזה באמת, ממבט מבחוץ זה, זה הזיה.

24:25 דובר 2 אנחנו היינו שבע בנות בכיתה כשחיברו אותנו, שבע או שמונה, תלוי בש-- בשנה, וכאילו אם לא היה שקט, המורה הייתה מחכה רגע שיהיה שקט מוחלט, ותוך שניות היה שקט מוחלט, כי גם היה כזאת אימה כזאת. לא יודעת, היה פחד מהמורים.

24:39 דובר 1 נו, בכל זאת גרמנית. סתם.

24:41 דובר 2 כן, אולי. ו... וזהו, ושיעור התנהל כרגיל. זאת אומרת-

24:46 דובר 1 זהו, נראה לי הייתם בהלם גם מהחוצפה, נגיד.

24:48 דובר 2 חוצפה, כן.

24:50 דובר 1 הלם תרבות.

24:51 דובר 2 הלם תרבות פשוטו כמשמעו.

24:52 דובר 1 כי כל הבנות בעצם הגיעו גם, את הגעת משווייץ, אבל גם, אה, רוסיה-

24:57 דובר 2 אירופאיות, רוסיות, רוסיות הן מאוד-

24:58 דובר 1 כולן מאותו-

25:00 דובר 2 סגנון. ממש ממש.

25:02 דובר 1 קטע, באמת הלם תרבות.

25:04 דובר 2 הלם תרבות.

25:06 דובר 1 לא נעים לומר, אבל...

25:07 דובר 2 כן, מצחיק. כן.

25:08 דובר 1 וואו. ואיך את בתוך החוויה הזאת של הבדידות בעצם, מהמשפחה אני מתכוונת?

25:13 דובר 2 תראי, בדידות זו מילה מאוד גדולה. אני לא אוהבת להשתמש בה, כי זה נותן לי כזו תחושה של אוי מסכנה וזה, ולא, לא הייתי מסכנה, היה לי טוב ורציתי להיות שם ואהבתי את החברות שלי ואהבתי את הפנימייה שלי, ואהבתי לבוא לסבתא שלי ואת הדודים שלי. אמ, וברוך השם, תודה לאל כי יש לי משפחה מדהימה ויש לי המון משפחה וכל הזמן הזמינה אותי או סבא וסבתא או דודים, ר-- כאילו ברמה, עד היום אפילו רבים על-- אני מרגישה שרבים עליי לפעמים. זאת אומרת שמתקשרים אליי וזה תבואי ו-ו-ו אני צריכה לגד-

25:44 דובר 1 וואו, ברוך השם, באמת.

25:45 דובר 2 באמת ברוך השם אני בורכתי בזה ואני יודעת גם להעריך ולהודות על זה, כי יש לי חברות שאין, אין את זה. אז אני יודעת כמה זה משמעותי.

25:52 דובר 1 שהגיעו לארץ כמו, כמו חייל בודד בעצם.

25:54 דובר 2 כן, אני זוכרת, אני הזמנתי חברות אליי לשבת отпуско, חברות מהפנימייה.

25:59 דובר 1 כאילו בואו איתי לסבא וסבתא כי לכם אין לאן ללכת.

26:00 דובר 2 אני הייתי זאת שהייתה לה בית. כן.

26:02 דובר 1 וואו.

26:03 דובר 2 אני הייתי זאת שהייתה לה בית, בדיוק.

26:05 דובר 1 ועדיין את רחוקה מההורים.

26:06 דובר 2 ועדיין אני רחוקה מההורים ועדיין אם יש בעיה, אני זוכרת היה לי איזה משהו, אני לא זוכרת אפילו מה, בכיתי לאמא שלי בטלפון לאמא שלי, והיא אומרת לי: "מוסי, זה, רק את יכולה לפתור את זה. אני לא יכולה לעזור לך." ואת ילדה בת חמש עשרה ואת בפנימייה ואת לבד בוכה במיטה וזה כאילו, ואת מבינה שאין מי שיעזור לך. כאילו עם כל הרצון הטוב ויש להם את כל הרצון הטוב שבעולם, הם יתנו לך כלים, הם יעזרו לך, הם יתמכו בך, הם יעודדו אותך, אבל בסוף זאת, זאת את שם מול, מול מה שאת עומדת מולו, ואני לא זוכרת מה זה, אבל זה העיקרון. זה לא משנה ה-הנקודה. ו... וכן, ואז מגיע שלב בשנה הזאת שקשה לך באופן טבעי ואת מרגישה לבד. את מרגישה שכאילו את צריכה למצוא את עצמך כל פעם מחדש ולמצוא את הדרכים שלך להגיע לאן שאת רוצה. תרתי משמע, גם פיזית וטכנית וגם בלב כאילו ובראש. ו... ואז את שואלת את עצמך למה זה מגיע לי? כאילו, למה דווקא אני? זאת אומרת, אמא ואבא חסידים ובחרו לצאת לשליחות כשאני הייתי בת שנה והם היו בני עשרים ושלוש, ארבע, חמש.

27:17 דובר 1 ילדים.

27:18 דובר 2 ילדים, והם יצאו לשליחות וזאת בחירה שלהם וזכותם המלאה. אבל אני נולדתי לשם ואני לא בחרתי בזה. וזה שאני נמצאת היום בת-- בגיל חמש עשרה וחצי לבד בארץ באיזה חור עם מיטה וזה רק זה שלי, פינה כאילו בעולם, זאת לא, זאת לא בחירה שלי.

27:39 דובר 1 תוצאה של הבחירה שלהם.

27:40 דובר 2 זאת תוצאה של הבחירה שלהם. אז למה זה מגיע לי? לא פייר כאילו.

27:45 דובר 1 וואו, זאת תחושה מאוד קשה.

27:46 דובר 2 הם בחרו משהו ואני משלמת את המחיר. ככה הרגשתי. ברור שגם היום אני יודעת שגם אז ידעתי, אבל אני חוויתי את התחושות שלי. הם עשו בחירה שהייתה נראית להם נורא מיוחדת וטובה ו-ומרגשת וחשובה, אבל אני זאת שמשלמת את המחיר.

28:02 דובר 1 בעצם על חשבונך כביכול.

28:03 דובר 2 כאילו על חשבוני. כן. ו...

28:09 דובר 1 זה קשה.

28:10 דובר 2 וזה קשוח. זה קשוח. אז עוברות לך המון המון ימים כזה של אה מחשבה עם עצמך כזה. את מעכלת את הסיטואציה ומבינה מה קורה ו-

28:23 דובר 1 מתבוססת ב-

28:23 דובר 2 מתבוססת בזה, בוחנת את זה. זה מצחיק. אני מסתכלת אחורה. אני לא זוכרת באמת תקופה כאילו אני בן אדם סך הכל די אופטימי, כאילו אני לא באמת זוכרת קשיים. כאילו יותר מדי אני לא מתמסכנת או מתמסרת על הכאב או על הקושי, אבל, אבל זאת שאלה שעמדה לי בראש. אני זוכרת שזה היה נוכח ברגעים מסוימים שאת אומרת לא בא לי. למה? כאילו

28:48 דובר 1 נדפקתי.

28:49 דובר 2 נדפקתי, נדפקתי כאילו. אמ, ואז הגיעה נקודת המפנה שלי. אמ, השתדלתי מאוד בכלל. שווייץ כישראל ושווייץ די קרובה והיו יחסית, היו טיסות איזי ג'ט לואו קוסט, היה יחסית זול. טסתי די הרבה, כאילו הביתה, זאת אומרת בחגים וכזה. אמ, ואז אני זוכרת שהגיע החג. אה, זה היה אחרי שנה כבר. בכיתה י"א. חג שבועות. ואני מתקשרת הביתה לאבא ואני אומרת לאבא אני רוצה לטוס הביתה לשבועות. זה היה שבועות? זה היה פורים. אמרתי לו אני רוצה לטוס לפורים.

29:40 דובר 1 אחד החגים שכאילו לא מובן מאליו שטסים.

29:42 דובר 2 לא מובן מאליו, ופורים עוד יותר, כי פורים זה כאילו עוד דקה פסח. את תטוסי ותחזרי ואז עוד שבועיים תטוסי שוב. כאילו בעוד חודש ניסן את חוזרת הביתה אז כאילו

29:49 דובר 1 תשחררי.

29:50 דובר 2 חבל. למה בשביל יום אחד? ומה זה פורים? זה לא איזה חג משפחתי מאוד. זאת אומרת, ואני זוכרת שאמרתי לו אבל אבא אני רוצה כאילו. הוא אומר לי מוסי אין לי בעיה, זה לא הבעיה של הכרטיס כאילו. זאת אומרת הכרטיס לא היה יותר מדי יקר. אני יכול לעמוד בזה. אני מחפש את העיקרון כאילו לא, אני אין עניין לבזבז סתם כסף בלי סיבה. הוא אומר לי קחי לך דקה, תחזרי אליי, תחשבי על, תחשבי על תשובה מספקת, תני לי תשובה אמיתית.

30:15 דובר 1 תשכנעי אותי.

30:16 דובר 2 תשכנעי אותי. תשכנעי אותי שאת צריכה לטוס הביתה לפורים. אני זוכרת שניתקתי וחשבתי רגע. ואז אני מתקשרת לאבא. אני אומרת לאבא: שמע סיפור. שנה שעברה הייתי בשבועות. חג מקסים אצל דודים מאוד אהובים וחמודים. והייתי אצלם ואכלנו כאילו סעודת חג בערב וסעודת חג ביום, כאילו, והיו עוגות גבינה וכזה. אני זוכרת שאמרתי לו: אבל אבא, איזה מין חג שבועות זה עם עוגת גבינה בסעודה רגילה בבית, כאילו? אמרתי, אני לא הרגשתי, כאילו, לא היה לי כיף, לא הרגשתי, לא הרגשתי חג. זה היה לי כמו עוד שבת רגילה. פשוט יש גם איזו עוגת גבינה בבוקר או אחרי הצהריים. אמרתי לו, איפה חג השבועות שבו חג השבועות בבאזל אצלנו בבית חב"ד חג נורא עמוס, כי יש לנו מילק אנד הני בבוקר, אחרי התפילה, אחרי עשרת הדיברות, שבכלל קוראים לכל הילדים, וזה נורא נורא פעיל. ואז יש גלידות בחוץ בחצר ואני תמיד הייתי אלה שמחלקות לילדים, כאילו.

31:18 דובר 1 הילדים מתמגנטים אליהם.

31:19 דובר 2 כן, ואז רצים הביתה ובבית כאילו אוכלים מהר מהר סעודה, עושים המוציא כאילו כדי שייחשב סעודה. איזה פיתות שאימא הכינה או משהו בקטנה, אבל זה זריז כאילו, כי אז מיד יורדים לבית חב"ד ו-ומכינים את האירוע הבא, שזה אירוע כזה של מלא. זה נקרא מילק אנד הני, שזה מלא שולחנות גדולים, מלוחים ומתוקים, ומגיעים מלא אנשים ושוב עשרת הדיברות. זאת אומרת, יום מאוד מאוד מאוד עמוס, מלא משמעות בעיניי.

31:46 דובר 1 עשייה.

31:46 דובר 2 מלא עשייה. ואמרתי לו: אבא, זה שבועות מבחינתי.

31:53 דובר 1 וואו.

31:53 דובר 2 ואני לא מרגישה שאני מקבלת את זה שם. אז הוא אמר לי: אני קונה לך כרטיס הביתה.

31:59 דובר 1 וואו.

32:00 דובר 2 אבל את יודעת-

32:01 דובר 1 את יודעת לדבר השפה של אבא שלך. הגעת אליו.

32:04 דובר 2 כן, אבל, אבל לא התחמקתי. זאת אומרת, זאת באמת הייתה האמת שלי.

32:08 דובר 1 וואו, אני כל כך מבינה את מה שאת אומרת.

32:10 דובר 2 כן, ואני אגיד עוד משהו, כי זה, כי זה עוד משהו שהבנתי והוא חשוב לי, כי אני, אני מגדירה את עצמי לפעמים כבן אדם עצלן או כאילו אני חסרת מוטיבציה, אין לי כוח לעבוד, אני אוהבת לנוח, ובאותו רגע שהבנתי שאני מעדיפה את החג שבו יש מלא מלא עומס ואני רוצה לרוץ ולהכין דברים.

32:28 דובר 1 יש מצב שהתלוננת על זה גם בזמנו כשהיית בבית?

32:31 דובר 2 חלקית. אבל, אבל, אבל בסוף אני-- זה עושה לי טוב, וכשאני הבנתי שאני מתגעגעת לזה ואני רוצה את זה, אז בכלל השתנה לי כל הראש.

32:40 דובר 1 וואו.

32:41 דובר 2 אז אמרתי: מוסי, את כאילו חושבת שאת עצלנית, את כאילו חושבת שאת, אה, חסרת מוטיבציה ואין לך כוח לעשות כלום וכאילו כל החיים שלך את רק רוצה לנוח, אבל את טועה. במני טיים בעצם את טועה. ב-ב-ברגע האמת את בוחרת, את בוחרת לעשות. את רוצה לעשות. את מעדיפה את זה על פני לישון יום שלם אצל דודה, כאילו.

32:58 דובר 1 וואו.

33:00 דובר 2 ושם השתנה לי הראש.

33:03 דובר 1 פתאום קלטת מה היה לך, כאילו.

33:05 דובר 2 שם הבנתי שזה נכון שאבא ואמא בחרו לצאת לשליחות וזאת לא-- ונכנסתי לתוך זה וזאת לא בחירה שלי, אבל שהיום, היום אני בוחרת בזה בעצמי.

33:15 דובר 1 וואו, אני צמרמורת.

33:17 דובר 2 היום אני בוחרת בזה בעצמי וזה המסלולים שאני רוצה וזה מה שאני מחפשת וזה מה שאני רוצה לעתיד שלי, ויותר מזה, זה מה שאני רוצה לילדים שלי. אני אומרת, אני רוצה לצאת לשליחות בחוץ. אני, לא מפחיד אותי מה שיבוא. אני רוצה את העשייה הזאת. אני רוצה את המשמעות הזאת בחיים שלי.

33:34 דובר 1 את האתגרים האלה גם.

33:35 דובר 2 את האתגרים האלה. אתגרים יהיו בכל מקום בחיים. זה לא משנה איפה את נמצאת. אני בוחרת את האתגרים האלה. זאת בחירה שלי ואני גם בוחרת, אני מוכנה לבחור את זה גם בשביל הילדים שלי. אני מסתכלת הלאה. אני אומרת, הילדים שלי יגיעו לגיל חמש עשרה, יצאו מהבית, אני שלמה עם זה. אני אשתדל לתת להם את כל הכלים כמו שההורים שלי עשו איתי. ויכול להיות שיהיה לי אפילו קצת יותר, כי אני חוויתי את זה תכלס יותר מהם. זאת אומרת, יהיו לי דברים, אמ, שנגיד עברתי את זה ואני יודעת איך להתמודד עם זה באמת ו... ואני שלמה לגבי זה. זאת אומרת, אני חושבת שזה משהו שממש בנה אותי ואני מאוד, אני מאוד מודה על הדרך שעברתי. אני, אני אוהבת אותה. אני מסתכלת אחורה ואני אוהבת את מה, את השנים האלה.

34:19 דובר 1 אני שומעת אותך ואני אומרת לעצמי, בכלל בחיים כמה פעמים אנחנו חיים בתוך משהו ואנחנו פשוט חיים אותו כי זה מה יש ונולדנו אליו, ופתאום כשהוא, כשאין אותו, כמו שסיפרת על חג שבועות בארץ, אז פתאום אנחנו קולטים, בואנה, מה יש לי?

34:36 דובר 2 נכון.

34:36 דובר 1 אני לא, לא קלטתי את זה ככה. יש כאלה שאין להם את זה.

34:40 דובר 2 נכון. נכון.

34:41 דובר 1 וזה מדהים. אנחנו כאילו צריכים מדי פעם שנייה לתת פסיעה אחורה ולהסתכל ולהגיד: וואו, יש לי זה ויש לי זה ו-וזכיתי.

34:49 דובר 2 להודות על מה שיש, לדעת, לדעת מה יש ו-

34:52 דובר 1 ממש.

34:53 דובר 2 ולהודות עליו.

34:55 דובר 1 וואו.

34:55 דובר 2 מעניין, כן חשוב לי להגיד, לא יודעת למה זה חשוב לי, אבל מרגיש לי כאילו שזו, זה המסלול שלי בחיים, מה שעברתי, ועברתי אותו בצורה נורא מס-, נורא מסוימת, ולא כל מי שעברה איתי את זה, זה מה שהיא מרגישה.

35:10 דובר 1 את לא מייצגת.

35:11 דובר 2 אני לא מייצגת. אני באתי לייצג את עצמי, כי אני מכירה גם כאלה שאומרות: עברתי והייתי לבד בארץ והיה לי קשה, ווואלה לא בא לי, אני אבחר משהו אחר. וזה, וזה בסדר גמור.

35:21 דובר 1 נכון, זה מאוד אישי.

35:22 דובר 2 זאת לא דרך אחת, זה מאוד, מאוד אישי.

35:24 דובר 1 כן.

35:25 דובר 2 אגב, זה מאוד אישי ויכול להיות שיום יבואו הילדים שלי יגידו לי: אמא, אני לא רוצה, לא פייר מה עשית לי, ו-ויעשו את אותו דבר, ילכו צ-- ייקחו צעד אחורה.

35:31 דובר 1 כן.

35:32 דובר 2 זאת אומרת, זה לא, שוב, ז-זאת-- זה מה שאני הרגשתי ומה שאני חוויתי וכמובן שיש, אה, מלא דעות לכאן ולכאן.

35:40 דובר 1 אז נסעת הביתה לפורים, אבל אחרי זה כשחזרת הרגשת אחרת? היה לך איזשהו שינוי יומיומי ב-, בכל ה-- איך שאת רואה את הדברים?

35:52 דובר 2 אני חושבת שההבנה הזאת קרתה לי הרבה לפ-לפני. זאת אומרת, בתת מודע. בטלפון עם אבא זה כאילו נכנס לי במילים.

36:01 דובר 1 נתת לזה שם.

36:01 דובר 2 נתתי לזה שם והבנתי מה קורה. לכן בהרגשה היומיומית זאת לא, זה לא היה נקודתי, כאילו שאחרי פורים פתאום הרגשתי בן אדם אחר.

36:09 דובר 1 ממ.

36:10 דובר 2 אמ, אני כן זוכרת שבשנה הראשונה, זאת אומרת עדיין בכיתה י', הייתי הולכת לישון, ואני זוכרת שהיו לי איזה לילות שהיו לי קשים, ואז הייתי שומעת מוזיקה. היה לי נוקיה מאתיים ושמונה קטן, והיה לי מוזיקה שהייתי שומעת בהחבא כי זה כאילו היה, אה, לא חסידי כאילו. זאת אומרת, כאילו לא הייתי שומעת רק ניגוני חב"ד, והיה לי שיר, אמ, "מתנות קטנות" בטלפון של צמד ילד. זה כאילו ביצוע חרדי, אז הרגשתי עם זה נורא בנוח ושמעתי את זה באוזניות בשקט. מתנות קטנות. מישהו שלח לי מתנות קטנות, ואני זוכרת שאני נורא בן אדם של מילים. אני גם כותבת ואני אוהבת לשמוע, ואני זוכרת שזה פשוט הרגיע אותי כי אמרתי: יש לי מתנות קטנות. אני קיבלתי מתנה. אני זוכרת שחיברתי את זה גם לרבי. אמרתי: תודה רבה, זאת המתנה שלך. כאילו אני, ההורים יצאו בשליחותך. אני כאן בשליחותך, בזכותך, בגללך, איך שאני בוחרת, ואני בוחרת להגיד את זה בזכותך, כי אני מודה על זה.

37:08 דובר 1 וואו.

37:08 דובר 2 הייתי שומעת את השיר הזה וכאילו הולכת לישון ויודעת שהלב שלי עכשיו יותר, יותר רגוע.

37:14 דובר 1 וואו, וואו, זה ממש מרגש לשמוע את זה. תקשיבי באמת, כי, כ-כי תראי איך אנחנו בוחרים. את לא שינית שום דבר במציאות האובייקטיבית.

37:26 דובר 2 נכון.

37:27 דובר 1 אבל את חיית חיים אחרים בזכות נקודת המבט הזאת. זה מטורף.

37:32 דובר 2 נכון. נכון.

37:33 דובר 1 יכולת להמשיך ולהרגיש איזשהו קורבן עד עצם היום הזה ולעשות בחירות אחרות גם בחיים בעקבות זה.

37:40 דובר 2 נכון.

37:41 דובר 1 וואו.

37:41 דובר 2 נכון.

37:42 דובר 1 בואי נלך קצת קדימה. כיתה י', כיתה י"א. נמשיך איתך במסלול.

37:47 דובר 2 כיתה י"א. אמ, כיתה י"א הייתה לי שנה מאוד קשה. מבחינה לימודית בעיקר. זה כבר השנה של הבגרויות והיה לי מאוד קשה, והייתי חורשת כאילו למבחנים ולדברים ו-ו-והרגשתי שיש לי המון המון אתגרים לימודיים במהלך השנה הזאת, שאני צריכה להושיב את עצמי ואני לומדת איך, איך להושיב את עצמי ואיך לעשות את זה נכון, וזה לקח ממני המון המון, שאב ממני המון המון אנרגיות. איך אני יודעת את זה? כי אני אמרתי לך, אני כותבת כל הזמן. יש לי כל מיני שירים, כל מיני זה כאילו בשבילי, לעצמי. ובכיתה י"א זאת השנה שבה התחלתי לכתוב כאילו...

38:32 דובר 1 יומן אישי.

38:33 דובר 2 היומן נכתב שם בגדול ברובו. אמ, וזה אומר ש-

38:39 דובר 1 זה כל כך חשוב.

38:39 דובר 2 שהיה מאתגר כאילו, כי אחרת אתה כותב כשמאתגר לך, כשטוב לך אתה בדרך כלל-

38:44 דובר 1 כן, אבל זה כל כך חשוב שהיה לך את הכלי הזה, כתיבה זה מדהים.

38:48 דובר 2 זה מדהים.

38:49 דובר 1 ממש.

38:49 דובר 2 זה מדהים. זה הציל אותי בהמון, המון מצבים.

38:51 דובר 1 זה משחרר, זה, זה נותן לך להבין סיטואציה פתאום מ-

38:55 דובר 2 זה.

38:55 דובר 1 נקודת מבט אחרת של היי, הנה אני כותבת את זה בצורה.

38:58 דובר 2 זה נותן לך להבין את עצמך.

39:00 דובר 1 זה מדהים. אני גם משתמשת בזה בעבודה.

39:01 דובר 2 אם יש לי בלגן בראש ואני לא יודעת מה קורה איתי, ו-ואז הכתיבה משחררת, משחררת לי את מה שקורה בראש ואני מבינה. דברים מסתדרים לי על הדף כאילו.

39:11 דובר 1 על הדף, כן.

39:11 דובר 2 כן.

39:12 דובר 1 וואו.

39:13 דובר 2 אמ, ואז לקראת סוף שנה אני לא כל כך מרגישה טוב. אמ, לקחו אותי לבדיקות דם לרופא, הלוך חזור שוב עם אם הבית, אמא בשלט רחוק. תביני.

39:30 דובר 1 מה זה לא מרגישה טוב?

39:31 דובר 2 לא הרגשתי טוב.

39:32 דובר 1 זה צריך להיות משהו חריג בשביל להתחיל לעשות בדיקות.

39:34 דובר 2 נכון, כי הייתי מאוד, הרגשתי כזאת חולשה ולא הייתי אוכלת הרבה. ו... אני חושבת שפשוט בעיקר ורזיתי כזה מאוד. אני חושבת שבעיקר, אמ, אמא שלי, לא הייתי בארץ, ההורים שלי והם קיבלו טלפונים. מוסי לא נראית טוב, מוסי זה, מוסי פה, וזה מלחיץ מן הסתם. אמ, אז כנראה בעקבות זה שלחו אותי לבדיקת דם, שאגב התגלתה כלא וואו. אמ, היה לי המוגלובין שמונה כאילו, שזה אני זוכרת שאז אמא שלי אמרה לי, נשים-

40:13 דובר 1 כמו אחרי לידה.

40:14 דובר 2 תשע, ולי היה שמונה, וזה כאילו היה לי, אמ, שזה כאילו מאוד מאוד נמוך. והוא נתן לי כדורים כל מיני, וכאילו הרגשתי בגדול טוב. אז גם חשבנו שזה היה בגלל שאני לא אוכלת. עכשיו אני נורא פיקית עם אוכל, ובפנימייה לא אכלתי טוב באופן כללי. אז אמרו היא לא אוכלת אז-אז היא מן הסתם, אז היא מרזה והיא חלשה.

40:31 דובר 1 מצאנו את הסיבה, כן.

40:32 דובר 2 מצאנו את הסיבה אז די, די הסתמכנו על זה. אמ, אז ככה עוברת לתקופה שברובה אני בארץ. אמ, אני לא כל כך מרגישה טוב, וזה פתאום לקראת הסוף אני כבר נהיית קצת יותר חיוורת, וקיצור הורים קצת דואגים, אבל אף אחד עוד לא באמת, אה, חושד. כנראה גם כי את מפחדת לחשוב דברים מפחידים אז את לא חושבת עליהם. ואז הגעתי הביתה בסוף השנה לחופש הגדול וחשבנו שקצת אוכל של אמא ישנה את המצב, יעשה את העבודה ואני אחזור לעצמי. אמ, ואחרי שבועיים שאני בבית עם אוכל של אמא, אמ, אנחנו מבינים שהמצב לא משתנה ואבא שלי לוקח אותי מיד, אה, לרופא לבדיקת דם, ושם מתברר שיש לי המוגלובין מתחת לחמש כאילו, שזה בכלל הזיה. אני זוכרת שהוא הסתכל עליי כאילו איך את בכלל, את עומדת על הרגליים? אמ, מפה לשם נשארנו בבית רפואה ואחרי יום יומיים גילינו שאני חולה בלוקמיה.

41:29 דובר 1 וואי אמאל'ה.

41:31 דובר 2 אמ-

41:31 דובר 1 בכלל הבנת מה זה?

41:35 דובר 2 הבנתי מה זה...

41:38 דובר 1 זאת אומרת היו צריכים לתווך לך מן הסתם את האבחנה.

41:42 דובר 2 תראי, הייתי בת שבע עשרה וחצי, לכן הייתי עדיין בבית רפואה לילדים. זה אומר שהייתה אפשרות שהרופאים מדברים רק עם אבא שלי ולא איתי, כי אני עוד לא חייבת כאילו, ונורא שמחתי לקחת צעד אחורה. כאילו הציעו לי כי אני כבר גדולה, אבל בעצם ההורה מדבר עם הרופאים לבד. ואז אבא שלי תיווך לי את זה. אמ, הוא אמר לי ערב לפני שכאילו שיש חשש לזה ואמרנו בוא נכתוב לרבי כאילו אני כבר בבית רפואה. אז חיכינו לבדיקות של הבוקר כאילו ונורא היינו אופטימיים ובטחנו בקדוש ברוך הוא וזה. ואמא שלי הגיעה עם אגרות קודש ועם דף ועט כזה והתיישבנו לכתוב לרבי מצוידת וביקשנו ברכה ורפואה ואת יודעת ושמחה והכל. אמ, וזהו. ויום אחרי אבא נכנס לחדר ואומר לי שזה לוקמיה ולוקח לי רגע לקלוט. ואז אני אומרת לו מה זה, כאילו זה סרטן, כאילו זה זה? זאת המחלה?

42:48 דובר 1 תגיד את ה...

42:49 דובר 2 זה מה שמדברים? ואז אני לא זוכרת אם הוא אומר לי כן או מהנהן כזה עם הראש. נורא מנסה כזה לגונן עליי. ואז אמרתי לו, "ינשור לי כל השיער, גם הגבות?" ואז כאילו נפלתי. בכיתי את חיי כאילו של החיים. אמ, איך אבא לא בכה אני לא יודעת. הוא היה צריך כנראה להיות הגבר ששומר עליי. אמ, שם נשברתי כאילו מאוד. בעיקר כאילו השיער זה מה שהפחיד אותי. נראה לי פחד של כל אישה. אמ...

43:19 דובר 1 ממש, זה כל כך משמעותי.

43:21 דובר 2 זה משמעותי ברמות. ואז היו לי כזה יום יומיים. כמובן שאני עדיין מאושפזת כאילו בתקופה הזאת עם כל מיני בדיקות סתם, סתם דברים. זאת אומרת עוד לא משהו באמת. עוד לא כימותרפיה, עוד לא משהו זה. את זוכרת? הכניסו לי כמויות דם ופתאום הרגשתי יותר טוב, כי כאילו עוד לא טיפלו בי ורק הכניסו לי כוח. אמ, ועוברים יומיים כאלה שאני עצובה, לא מצליחה לחייך, לא מצליחה לשמוח. אה, כנראה דיכאון קוראים לזה במירכאות או שוק, הלם תרבות. אני לא יודעת למצוא את המילה הנכונה.

44:01 דובר 1 חווית איזשהו אבל גם של כאילו להשלים עם הבשורה.

44:05 דובר 2 להשלים עם הבשורה, וגם את זוכרת זה היה כאילו לפני כיתה י"ב, כאילו בקיץ, וכאילו כל ילדה בתיכון רק מחכה להיות הי"בניקית הגדולה, והמופע שיש, הפסטי שיש כאילו באמצע השנה, ושבת מחנה, ויש המון המון דברים שכאילו הי"בניקיות עושות, וזה מה שאת מחכה לו כל התיכון, להגיע לשם. אמרתי, מה, את כל זה הולכת להפסיד. אהמ, קיצור, ואז אחרי יומיים, אני חושבת שזה היה יום שלישי בשבוע. אולי אני טועה. אבא איתי כל הזמן בבית רפואה. אמא מגיעה בערב עם קופסאות אוכל שהיא הביאה. אין אוכל כשר בבאזל, אז הייתה תקופה-

44:45 דובר 1 וואו.

44:45 דובר 2 ואין אוכל של אמא. אז היא הגיעה והתיישבנו כזה. היא הביאה בייביסיטר לאחים שלי הקטנים בבית, אהה, והתיישבנו כזה על שולחן מטר על מטר לבן בחדר שלי בבית רפואה, ואנחנו אוכלים ואני יושבת ו-ו-ואמא לידי ואבא מולי ושקט דממה ואוכלים כאילו כי רעבים. יש לי לדעתי גם איזה אינפוזיה מחוברת ליד או משהו כזה. זאת אומרת זה כבר בב-- נכנסנו לתוך העניין. ואני מבינה שאני כבר לא יכולה יותר, ואני מסתכלת, מרימה עיניים, מסתכלת לאבא ולאמא, אומרת להם, "אני רוצה להיות שמחה", ואני מסתכלת על אבא והוא יושב מולי ואני אומרת לו, "אבל איך אני עושה את זה? איך אני עושה את זה? אני לא מצליחה."

45:34 דובר 1 וואי.

45:38 דובר 2 ואז, אמ, סיפרתי את הסיפור הזה כבר כמה פעמים ואני נוהגת לומר שאז הוא אמר לי משהו ואני לא זוכרת מה הוא אמר לי. אני רק זוכרת מה הבנתי. אחרי שהוא אמר לי את מה שהוא אמר, אני הבנתי שזאת החלטה שאני צריכה להחליט, שהכל בראש שלי ושאם אני אחליט להיות שמחה אני אוכל להיות שמחה. מוח שליט על הלב, כתוב בתניא. אדמו"ר הזקן אומר, אני יכולה לגרום למוח שלי לשלוט על הלב שלי. אני אוכל להחליט בראש שלי שאני רוצה להיות שמחה, להרגיש טוב נפשית, כן, לשחק עם הרגשות שלי כדי שהלב שלי-

46:24 דובר 1 יתעורר.

46:24 דובר 2 יתעורר, כדי שהלב שלי י-- כן.

46:27 דובר 1 יעורר שמחה.

46:27 דובר 2 יעורר שמחה. בדיוק. ובאותו רגע החלטתי.

46:33 דובר 1 וואי, איזה מטורף.

46:35 דובר 2 באותו רגע החלטתי, מה זה-- החלטנו. את יודעת, אחד, אחד משפיע על השני, וההורים שלי גם-

46:40 דובר 1 החלטנו ה-

46:41 דובר 2 חזקים בטירוף.

46:43 דובר 1 החלטנו, אבל זה בסוף הם יכלו להחליט עד מחר.

46:45 דובר 2 הם יכלו להחליט עד מחר. בסוף זה אני.

46:47 דובר 1 כן.

46:47 דובר 2 אבל אני אפשרתי להם אולי. אולי נגיד את זה ככה. זה שאני החלטתי את זה גם אפשר להם גם להיות במקום הזה. הרי ההפך אי אפשר. אתה לא יכול לבוא לבן אדם ש-שקשה לו או מתמודד מול איזה קושי ולהגיד לו קטן עליך, אתה יכול.

47:02 דובר 1 נכון, את רק יכולה להגיד את זה לעצמך.

47:03 דובר 2 את יכולה להגיד את זה רק לעצמך, ואחרי שאמרת את זה לעצמך, כל הסובבים אותך יכולים להגיד את זה.

47:08 דובר 1 וואו. את בעצם אפשרת להם לתמוך בך בטירוף באיזשהו מקום.

47:12 דובר 2 כן, כנראה.

47:13 דובר 1 כי אחרת הם היו צריכים כל הזמן לאשר לך למה את קורבן ולמה את באמת מסכנה.

47:17 דובר 2 נכון.

47:18 דובר 1 כי זה מה שהיה מנחם אותך בתודעה הזאת.

47:20 דובר 2 נכון, את צודקת. כן.

47:21 דובר 1 וואי, זה מטורף.

47:23 דובר 2 אז בעצם זה היה הפוך על הפוך. כי, כי דיברנו על זה מקודם, על העניין של ה-- שהייתי בפנימייה ולא בבית. סליחה. שבעצם פה היה גם רגע שהבנתי שהמציאות היא קיימת. זאת עובדה. אני לא יכולה לשנות את המציאות. אני חולה בלוקמיה. יש לי עכשיו כימותרפיה שאני צריכה לעבור. נושר לי כל השיער. יש לי תהליך ארוך ש-שאני צריכה לעבור אותו ואין לי ברירה כדי להירפא, כדי להחלים. אין לי אפשרות אחרת, אין טיפול קסמים. אבל מה שאני כן יכולה לשנות זאת את הגישה שלי כלפי אותה מציאות הקיימת, ואותה בחרתי לשנות. בחרתי להגיד, אמ, אני יכולה, אני חזקה, אני שמחה, טוב לי. אני אסתכל על מה כן טוב לי כי יש לי משפחה מדהימה ויש לי חברות מדהימות ויש לי-- וכמה טוב אני מקבלת. את יודעת כמה מתנות קיבלתי? יש בזה מלא פלוסים.

48:24 דובר 1 עד היום את ב...

48:26 דובר 2 עד היום כן, קיבלתי. זאת אומרת, בחרתי. זה מצחיק, אבל באמת בחרתי להסתכל על הדברים האלה, שהם כאילו קטנים ושוליים, אבל זה מה שעשה לי את היום.

48:36 דובר 1 בסוף מוח שליט על הלב. זה לא כאילו-- אי אפשר להגיד מוח שליט על הלב, מוח שליט על הלב ולשמוח. צריך בעצם להכניס מחשבות שמעוררות שמחה.

48:44 דובר 2 צריך ל-- אני חושבת שבכל-

48:46 דובר 1 לחשוב לעצמך למה, עצמך.

48:46 דובר 2 בכל מציאות בחיים, מהניסיון שלי לפחות אני מדברת רק בשם עצמי, כן? אמ, תמיד יש נקודות אור. תמיד יש דברים טובים שאת בוחרת אם לקחת אותם אלייך או לא להתייחס אליהם, אבל תמיד זה קיים ואני בחרתי להתייחס אליהם. זאת אומרת, אני בחרתי לראות את המתנות ולהגיד איזה כיף, תודה על הטלפון החדש שקיבלתי. כן, זה כיף. מה לעשות, זה כיף. תודה על התכשיט, תודה על הסט-- כיף לי. לראות את החברות שלי. חברות שלי ביקרו אותי כל שבוע. שתי בנות באו אליי לבאזל בטיסה.

49:17 דובר 1 וואו.

49:18 דובר 2 וגם הן אלופות וגם הצוות שאיפשר את זה של הפנימייה של הבית ספר. שתי חברות באו אליי כמעט כל שבוע. ככה שני, חמישי, הלוך חזור. זה נתן לי כל כך הרבה חיים ושוב בזה בחרתי להתמקד. אז זאת לגמרי בחירה. זאת, זאת גישה. אבל אני הבנתי שאני לא יכולה אחרת. אני הבנתי שזה, שזה כאילו או דיכאון או לחיות את החיים ולשמוח. אבל דיכאון לא הייתה אופציה, כי אלו לא חיים בעיניי.

49:49 דובר 1 נכון.

49:49 דובר 2 לא יכולתי לחיות אותם. אז בחרתי ללכת בכל הכוח לדרך השנייה.

49:55 דובר 1 זה מטורף כי זה בעצם גם משנה את המציאות הרגעית, אבל ברפואה זה נורא משמעותי.

50:01 דובר 2 מאוד משמעותי.

50:02 דובר 1 גוף ונפש. כשבן אדם שמח ואופטימי אז הגוף, הגוף הולך לשם.

50:07 דובר 2 זה מעניין שאת אומרת את זה שוב, כי אחרי אני חושבת שבועיים שאני מאושפזת, זאת אומרת ממש בשבועיים הראשונים, אמ, עוד לא כולם ידעו שאני חולה. זאת אומרת, בהמשך כן סיפרנו את זה חופשי, לא הסתרנו את זה, אבל בהתחלה את יודעת-

50:25 דובר 1 לעדכן, אה.

50:26 דובר 2 לעדכן את הקרובים קודם. זאת אומרת, זה עוד לא היה שם. אז כאילו בלי שום קשר, איזה חבר של בעלי שולח לו מכתב, צילום מכתב מהרבי. בלי שום קשר, ושם כתוב מכתב שלם לא כזה ארוך. אני לא זוכרת כאילו את כולו. אני זוכרת משפט שהרבי כותב ביידיש, אני אגיד את זה אבל בעברית, הוא אומר... אני צריכה להיזכר רגע, כי לא חשבתי על זה לפני כן. "העולם אומר שדרך רפואה תבוא השמחה, אבל אני אומר לכתחילה אריבער, דרך השמחה תבוא רפואה."

50:59 דובר 1 וואו.

51:01 דובר 2 ואני זוכרת שקראנו את זה ואמרנו

51:03 דובר 1 הנה.

51:03 דובר 2 יש לנו את זה. זה מה שאנחנו עושים. דרך השמחה תבוא הרפואה.

51:08 דובר 1 וואי וואי וואי.

51:10 דובר 2 אז, אמ, זה ממש הוביל אותנו, את כל המשפחה.

51:14 דובר 1 ההחלטה הזאת החזיקה, החזיקה אותך כל הזמן או שהיית צריכה לעבוד על זה?

51:20 דובר 2 לשמור, לשמור? בכלליות היא החזיקה. ברור שהיו רגעים-

51:26 דובר 1 כן.

51:26 דובר 2 שנשברתי. אמ, ברובן זה היה על המראה החיצוני שלי, על השיער שלי, שזה היה משהו שהכי כאב לי. אמרתי אני מוכנה, כאילו, לסב-- אין לי פחד לסבול פיזית. אמרתי לא אכפת לי שיכאב לי, רק כאילו שלא-- שאני אראה טוב, שאני אהיה כאילו-

51:44 דובר 1 את נראית אני.

51:44 דובר 2 שאני אהיה יפה, שאני זה. לא, קשה, קשה, שאני אני, שאני אוכל-

51:48 דובר 1 איך התמודדת עם זה?

51:48 דובר 2 להסתכל על עצמי במראה. זה היה מאוד מאוד קשה. זה, זה היה מאוד קשה. אמ, זה משהו שגם אחרי שהבראתי לקח לי המון המון זמן להיר-- כאילו להחלים ממנו, להירפא ממנו, להיות שלמה עם זה. אמ, הייתה לי תקופה ארוכה שאחרי, אחרי שכבר הבראתי שעוד לא יכולתי, כאילו לא הסתכלתי על תמונות מפעם וכזה. זאת אומרת, תמונות שבהן לא נראיתי טוב. לפעמים נראיתי טוב. זה היה די תלוי, אה, תלוי ס-- תלוי מצבים, תלוי תקופות. אבל שהיה לי מאוד קשה להסתכל על איך שהייתי פעם, כי-כי-כי הרגשתי שכאילו הייתי אדם מכוערת.

52:30 דובר 3 רגע, אבל למה?

52:30 דובר 2 כי את-

52:31 דובר 3 אני מנסה להבין, היית עם שיער. חשבתי שהפוך, התרפקת על ה...

52:35 דובר 2 לא, ההפך. בזמן-- אחרי שהבראתי, הסתכלתי על תמונות מפעם, מהתקופה שהייתי חולה.

52:40 דובר 3 אה, מהתקופה שהיית חולה.

52:41 דובר 2 סליחה, לא הייתי, לא הייתי ברורה.

52:42 דובר 3 כן.

52:42 דובר 2 מהתקופה שהייתי חולה והיה לי קשה לראות את זה. בשונה מדברים אחרים, לא, א-אין לי-- לא הייתה לי בעיה לדבר על דברים. לא הייתה לי בעיה לדבר על מה שעברתי, לא על הכימותרפיה. אף פעם לא הייתה לי בעיה, גם עכשיו אין לי בעיה. גם לא הייתה לי בעיה לדבר על המראה החיצוני שלי, אבל זה תמיד צבט לי איפשהו ועדיין זה צובט לי איפשהו. אבל לראות תמונה שבה את, אמ, מנופחת כזאת מהטיפולים ואת, אה, עם קו שיזפיה אולי או עם איזה פאה שלא בדיוק יושבת טוב, כי גם הגבות שלך לא בדיוק כאן וכאילו...

53:16 דובר 3 וואו.

53:16 דובר 2 המון המון משחקים, זה... לא תמיד היה לי נוח לראות את זה, וגם זה אני מרגישה שזה לאט לאט מתרפא יותר ויותר. אבל, אמ, זאת נקודה, נקודה מאוד כואבת. אבל גם אז אני זוכרת שרגעים ש-- אני זוכרת את הרגע שגיליתי שהגבות שלי מתחילות לנשור לי גם. זה לא קרה בהתחלה, זה קרה באמצע כזה. ואז אמרתי כאילו בסדר, שיער, שמתי פאה על הראש, אבל גבות, מה אני אעשה איתן? ו-ו-ו-ו-ו-ו-ובכיתי כי כאילו, כי כאילו די, כמה כבר אפשר? ואז היה שוב רגע ש-ש-שאני מנסה להרים את עצמי ואני אומרת לעצמי "אלוקים יודע מה טוב בשבילי".

54:05 דובר 3 וואו.

54:06 דובר 2 "והוא יודע מה נכון לי והוא יודע שאני יכולה להתמודד עם כל ניסיון שהוא יביא עליי, כי הוא נותן לי את הכוחות". אני מאמינה שעל כל ניסיון שמביא הקדוש ברוך הוא על אדם, הוא נותן לו גם את הכוחות שהוא צריך כדי להתמודד איתם. אז אמרתי אם יש לי כזה ניסיון ענק על הכתפיים, אז כנראה שיש לי מלא כוחות כדי להילחם מולם, כדי להתמודד מול הדבר הזה. והיה עוד משהו שהוביל אותנו. אני פשוט זוכרת שזה משהו שממש אמרתי לעצמי במי-- את אומרת לעצמך במילים, כי את-את חייבת להכניס את זה בכוח לתוך הראש, כי את לא במוד, את לא במצב. אמרתי "הכל לטובה, הכל לטובה, הכל לטובה. מקבלת באהבה", כאלה. פשוט אומרת משפטים בקול לעצמך כדי, כדי שייכנס לך למוח. ואני זוכרת שהייתה תקופה שאמרנו, אני חושבת שזה רחל בולטון אומרת את זה: "כשקורה משהו אל תגיד למה, תגיד למה". לא למה זה קרה לי.

55:03 דובר 3 שהרבה ש-- כן.

55:05 דובר 2 למה זה קרה לי. מ-מה זה ייתן לי? בשביל מה? מה אני אלמד מזה?

55:10 דובר 3 אני חושבת שהיא מצטטת את ויקטור פרנקל.

55:12 דובר 2 יכול להיות.

55:13 דובר 3 שהוא אומר לא-- במקום לשאול למה תשאל למה. נכון.

55:16 דובר 2 בדיוק. אז, אז זה רגעים כאלה. ואז את אומרת יאללה, קטן עליי ואת שמה איזה-- לפעמים אפילו שמה איזה מסכה על הפנים, משחקת אותה שמחה, כי את מאמינה ש-ש-שמתוך שלא לשמה יבוא-- יהיה לשמה. כאילו שנשחק אותה שמחה ובסוף, בסוף זה ישפיע עליי וזה השפיע עליי.

55:35 דובר 3 זה עובד, כמו שמחלחלים כוח לפעמים ו...

55:38 דובר 2 נכון.

55:39 דובר 3 זה פשוט, זה עובד. זה עובד לא כי אנחנו מצליחים לעבוד על עצמנו. זה עובד כי מנגנוני המוח עובדים בצורה כזאת שמילים מסוימות שאנחנו שומעים או תנועות גוף מסוימות מפרישות הורמונים.

55:51 דובר 2 נכון, שמשפיעים עלינו.

55:52 דובר 3 שעושים עבודה.

55:52 דובר 2 שעושים עבודה.

55:54 דובר 3 זה מטורף.

55:54 דובר 2 בדיוק.

55:55 דובר 3 זה מטורף. את כאילו מגייסת את כל הקלישאות שפעם ה-

56:00 דובר 2 אניייי

56:01 דובר 3 פעם היו לך כקלישאות. לא, אני אומרת באמת, אני, אני חושבת סתם ממקומות שאני גם מרגישה ככה בנקודות אחרות, ניסיונות אחרים, שיש דברים שאנחנו ככה גדלים עליהם ואומרים לנו ליד האוזן, כאילו בואי, בתור ילדה בת שמונה שאמרו לך תחשוב טוב יהיה טוב והכל לטובה, אז את כזה אומרת טוב תודה next. כאילו זה עובר לידך. ואני אומרת כאילו יש לנו הרבה, יש לנו סל עם המון דברים ואז כאילו-

56:29 דובר 2 צריך ללמוד איך להשתמש ב-

56:29 דובר 3 זה המאני טיים פתאום.

56:31 דובר 2 נכון. אני מאוד מאמינה בקלישאות. תמיד היו... אני זוכרת שתמיד, תמיד גם אני הייתי אומרת קלישאות, כל מיני סיסמאות כאלה ואחרות, ובהמשך הבנתי שהיו לי חברות, לא רוצה להגיד שזלזלו בזה, אמרו בסדר, סתם חיה בסרט, חושבת שהיא יודעת כאילו משהו מהחיים כאילו. ואז הייתה לי חברה שאמרה לי אחרי כמה זמן, לא זוכרת אם זה היה כבר כשחליתי או אפילו אחרי שהבראתי, ודיברנו. היא אומרת לי: אז חשבתי שאת סתם אומרת. כשחלית פתאום הבנתי שאת כאילו באמת מתכוונת למה שאת אומרת. זאת אומרת שזה באמת האמת שלך, שאת לא מחרטטת. אז אני חשבתי-

57:08 דובר 3 זאת אומרת, את חושבת שהגעת מוכנה לזה באיזשהו מקום? כאילו היית עם מודעות מאוד גבוהה שאפשרה לך לעשות עבודה עם עצמך?

57:16 דובר 2 אני הזכרתי בכוונה כשהתחלנו לדבר כיתה י"א, שהיה לי, לי המון אתגרים לימודיים ושהמון בכיתי שם בתקופה הזאת. הזכרתי את זה כי אני הרגשתי שלא סתם היו לי, הייתה לי שנה מאתגרת לימודית, כי היא, עברתי תהליך מאוד ארוך בשנה הזאת והמון זה בסוף, את יודעת, נפשי ובלב ומה את מרגישה ומנטלית ו-- והיא גרמה לי להבין שיש, יש דבר שנקרא פרוסס, יש דבר שנקרא תהליך שאני צריכה לעבור אותו ושיש, יכול להיות שעכשיו נראה חשוך, אבל אני, אני, אני בקצה המנהרה. מתישהו אני אגיע לאור, כאילו. זאת אומרת יש לי, יש לי איזו דרך שמובילה אותי, אז, אז, אז, אז אני מרגישה ש-- אני זוכרת שכאילו חליתי והרגשתי כאילו תודה על השנה הזאת, הקשה לימודית, שזה כאילו הכי לא קשור כאילו, אבל הרגשתי שהיא נתנה לי המון המון כלים שכאילו הגעתי מוכנה לאתגר הבא.

58:12 דובר 3 וואו. נראה כמה הלימודים באמת מאתגרים.

58:16 דובר 2 היה מאוד מאתגר. לא, בסוף זה לא הרי טכנית, זה בסוף הכל-

58:21 דובר 3 נכון.

58:22 דובר 2 הכל בראש, הכל בלב.

58:23 דובר 3 אבל זה באמת נכון שאני כל הזמן אומרת שמתאמנים על יבש. אז זאת אומרת כשאני רגילה, כי זה לא משנה אם זה לימודים או שנשפכה עליי כוס קפה בבוקר ואני עושה את העבודה הזאת של באמת להאמין בהשגחה פרטית ושזה היה אמור לקרות-

58:36 דובר 2 כן.

58:36 דובר 3 ולחייך למרות הכל. אז את אותו כלי, אני, את אותו שריר אני מאמנת.

58:42 דובר 2 נכון.

58:42 דובר 3 ואחר כך כשבאמת מגיעים לאתגרים גדולים, את, את יש לך כלים-

58:48 דובר 2 יש לך יותר טוב לשאת את זה, את מכירה את זה כבר.

58:50 דובר 3 ממש ממש. זאת אומרת לא, לא לזלזל באתגרים הקטנים כביכול.

58:54 דובר 2 נכון.

58:55 דובר 3 כי שמה-

58:56 דובר 2 כן. למרות שיש משהו שהרגשתי לפעמים שיותר קל לי להתמודד מול הדברים הגדולים. לא כי זה יותר קל, פשוט כי את מרגישה שאין לך אופציה אחרת. שאם, אם אני לא אשמח אני אהיה בדיכאון ואין לי אופציה להיות בדיכאון. אני חייבת כאילו להציל את החיים שלי. לעומת מה יקרה אם אני אישן הבוקר עוד שעה? לא יקרה כלום. אז אני אתחיל את הבוקר ב-- זאת אומרת באיזשהו מקום הדברים הגדולים, המשמעותיים, כאילו באמת, אמ, לפעמים יותר ברור לך ויותר קל לך לעשות, לא קל, יותר ברור לך במוח ולכן את עושה את מה שצריך.

59:28 דובר 3 כן.

59:28 דובר 2 לעומת הדברים היומיומיים שלפעמים הרבה יותר מאוד קשה לנו לעשות את ה, את השגרה ואת היומיום ו-

59:33 דובר 3 אגב, זה מתבטא גם ב-- סתם אני זורקת, ביהדות. בשר וחלב נגיד נורא ברור לנו. שבת נורא ברור לנו, אבל בדברים שהם כאילו קטנים ו, וכל אחת במקומות שלה, של ה, אמ, צניעות והתקדמות ברוחניות ומיליון דברים קטנים שכאילו שם הכי קשה זה.

59:50 דובר 2 נכון.

59:52 דובר 3 וואו. איזה רגע, את זוכרת את הרגע שאמרו לך שזהו, זה מאחורייך?

59:58 דובר 2 המחלה?

59:59 דובר 3 כן.

1:00:01 דובר 2 אמ, כן, הוא לא היה כזה משמעותי במובן ש-- הטיפול שלי ארך בסך הכל, שלו בכולל, שנתיים. עכשיו זה הייתה חצי שנה שנקראת אינטנסיבית כאילו. זאת אומרת שזה ממש חצי שנה של טיפולים אינטנסיביים והשיער והכל וכל הסיפור הזה. ואחר כך הייתה לי עוד שנה וחצי, שזה טיפול אמ הרבה יותר עדין כאילו. זאת אומרת, כבר נכנסתי לשגרת חיים רגילה. רק לקחתי כל יום כדור כי-- מינון קטן-קטן נמוך-נמוך של, של כימו כאילו, אבל הוא לא באמת השפ-- הוא ש-- לא באמת השפיע עליי. כאילו חייתי חיים רגילים. אז בעצם הרגע שבו מבחינתי סיימתי היה האינטנסיבי, כי, כי, כי אחר כך כבר חזרתי שוב כרגיל. אמ, אני כן זוכרת את הרגע ש... ש... סיימתי ממש, כי זה היה רגע ש-- וואי, את מזכירה לי דברים.

1:00:55 דובר 4 המ.

1:00:55 דובר 2 רגע ש-

1:00:57 דובר 4 אמרתי לך שאני אפיל אותך בשאלות.

1:00:58 דובר 2 כן. הרגע שהורדתי את השרשרת ואני אסביר. כשחליתי אמ שיבצו לי מטבע של הרבי בשרשרת. אמ, לפני כן לא רציתי כי הרגשתי שכאילו מי אני שאלך עם מטבע שהרבי נגע בו על ה-- הרגשתי כאילו לא-

1:01:22 דובר 4 שזה מוזיל את זה.

1:01:23 דובר 2 לא בנוח, לא כש-- כן, לא בנוח עם הדבר הזה. ואז כשחליתי ואבא שלי אמר לי שאני צריכה, שבדיוק נראה לי קמ-- התעוררתי מאיזו הרדמה, איזה ניתוח או משהו, ואבא שלי אמר לי שהוא רוצה אה רוצה לעשות לי שרשרת. שאל אותי איזה ס-- איזה, איזה עיצוב אני רוצה, איזה משבצת. אמ אז הסכמתי כי אמרתי אני מרגישה שאני צריכה עכשיו אה-

1:01:48 דובר 4 כמו קמע כזה.

1:01:48 דובר 2 כמו קמע. אני צריכה, אני מרגישה את ה-- אני צריכה את ה, את ה-- שהרבי איתי, להרגיש את זה. אני צריכה את ההשגחה שלו. זאת אומרת קמע. הרופאים קראו לזה שרשרת המזל.

1:01:59 דובר 4 זהו, זה.

1:02:00 דובר 2 אמרתי להם כן, כן, שרשרת המזל, כי הייתי הולכת איתם גם, גם לכל ההרדמות ולכל הדברים שאם לא, אם אי אפשר היה שרשרת אז היה לי מ-- אמ דולר של הרבי מתחת לכרית. זאת אומרת הם ידעו שיש לי את עניין המזל. אמ והייתי עם השרשרת הזאת במשך שנתיים בעצם. וביום שבו לקחתי את הטיפול התרופתי, הכדור האחרון, הורדתי את השרשרת.

1:02:29 דובר 4 וואו.

1:02:30 דובר 2 כי אמרתי תודה רבה. תודה הקדוש ברוך הוא ששמרת עליי עד עכשיו. הרגשתי את זה. הייתי קרובה ועכשיו אמ אני שומרת את השרשרת, אבל במגירה. א-א-אני לא נותנת את זה לאף אחד אחר. זה שלי. המטבע הוא שלי, הרבי הוא איתי, אבל לא נוח לי שזה עליי, על הצוואר שלי בכל מקום. וזה גם היה מין סימן כזה עבורי של זהו הבראת, הנה זה הסימן אולי. הבראת סופית.

1:02:58 דובר 4 איזשהו אקט של אה-

1:03:00 דובר 2 כן.

1:03:00 דובר 4 ממחיש את זה.

1:03:01 דובר 2 כן. כי כשקיבלתי אותה אני זוכרת שעבר לי בראש כזה מעניין כאילו-

1:03:07 דובר 4 מתי אני אסיר.

1:03:07 דובר 2 מתי אני, מתי אני אסיר אותה? האם אני אסיר אותה כשאני אבריא או שאני אחכה עם זה עוד? ואז הרגשתי שאני רוצה אה-

1:03:14 דובר 4 לסמן לעצמך בעצם.

1:03:15 דובר 2 לסמן לעצמי שסיימתי את הדרך הזאת.

1:03:17 דובר 4 וואו.

1:03:18 דובר 2 כן. ברוך השם.

1:03:20 דובר 4 טפו, טפו. וואו. ואז-

1:03:22 דובר 2 קום סא.

1:03:24 דובר 4 איזה מטורף זה. כאילו את, את מרגישה היום שאת בן אדם-- את הולכת ברחוב וכאילו עברת על בשרך איזושהי חוויה שמבדילה אותך משאר האנושות?

1:03:36 דובר 2 אה, לא יותר מדי. ברוך השם חזרתי לחיים הרגילים.

1:03:40 דובר 4 חזרת להתעצבן על הדברים הקטנים.

1:03:43 דובר 2 חזרתי להתלונן. חזרתי-

1:03:45 דובר 4 ברוך השם, באמת ברוך השם.

1:03:46 דובר 2 ברוך השם. אמ, אני כן רואה את זה בכל מיני סיטואציות שהן שוב הופכות להיות גדולות ומשמעותיות יותר. אז, אמ, אז זה מזכיר, אז זה מזכיר לי את התקופה במובן של, של הכוח שאני צריכה לאגור באותו רגע, של האמונה, של הביטחון. זאת אומרת, דברים שאני מרגישה שאני צריכה, שאני צריכה שמחדש ליישם אותם. זאת אומרת, תמיד אני משתדלת ליישם, אבל כאילו את יודעת, הרבה יותר חזק, הרבה יותר גדול, הרבה יותר משמעותי.

1:04:16 דובר 4 נו, הנה, עשיתי את זה, עברתי את זה ככה, אז...

1:04:18 דובר 2 כן. אמ, אז זה כן משהו שאני מרגישה ובכלל יוצא לי לדבר על זה גם כל מיני-

1:04:28 דובר 4 זה חלק בלתי נפרד ממך.

1:04:29 דובר 2 זה חלק בלתי נפרד ממני. כן.

1:04:33 דובר 4 בעצם, אה, את בסוף הספקת את הפסטי וכל הדברים האלה?

1:04:37 דובר 2 או, שאלה יפה. הספקתי.

1:04:39 דובר 4 אני פתאום מנסה לחשב את החצי שנה, מתי בדיוק זה.

1:04:42 דובר 2 אז ככה, החצי שנה באמת התארכה קצת, כי לפעמים טיפולים מתארכים, פתאום יש בלת"מים למיניהם, מה שנקרא. אמ, הפסטי, המופע בדרך כלל עולה בראש חודש-- אמ, בחודש אדר, וזאת הייתה שנה מעוברת, אז התיכון שלי אמרו נעשה את זה באדר ב', כדי להגדיל את הסיכויים שלי לבוא.

1:05:00 דובר 4 איזה מהמם.

1:05:01 דובר 2 והספקתי את זה, גם חזרתי לארץ שבועיים לפני, אה-

1:05:04 דובר 4 וואו.

1:05:04 דובר 2 לפני הפסטי, כאילו ממש, אה... אבל החברות שלי דאגו לשתף אותי כל הזמן בסיפור, בזה, ו"איזה ריקוד תעשי?" וכאילו הם עשו הכל כדי להשאיר אותי כמה שיותר בעניינים.

1:05:15 דובר 4 את יודעת, את סיפרת בהתחלה על זה שבאמת יש לכם איזשהו קשר אחר כי חייתם ביחד והיה לכם הרבה משותף ואני כאילו אומרת וואו, זה עמד לצידך אחר כך, כי יש חברה ויש חברה.

1:05:25 דובר 2 נכון.

1:05:25 דובר 4 ש...

1:05:25 דובר 2 דבר שחשוב לי להגיד לפני שניכנס לזה, שיש לי חברות מאוד טובות גם, שדווקא היו מהכיתה שהיו לצידי, אמ, במהלך שהייתי חולה. זאת אומרת חברות לא מהפנימייה, ישראליות. אמ, שאני אוהבת אותן מאוד. לא, שלא, לא, כי זה-- הן היו מאוד מאוד קרובות אליי וזה לא פחות מבנות חו"ל.

1:05:45 דובר 4 כן, לא, דיברת פשוט על המשותף, אז...

1:05:47 דובר 2 אבל המשותף שם... כן, נו. מה אני אגיד לך? אני אוהבת את החברות שלי.

1:05:57 דובר 4 איזה מרגש זה.

1:05:58 דובר 2 כן.

1:05:59 דובר 4 כי זה-- אני לא חושבת שכל אחד יכול להגיד כזה משפט של, אה, חברות כמו אחיות, ואת מתכוונת לזה.

1:06:07 דובר 2 חברות כמו אחיות ואני מתכוונת לזה.

1:06:09 דובר 4 וזה עמד לצידך ברגעים הקשים.

1:06:11 דובר 2 בטח.

1:06:11 דובר 4 ליטרלי.

1:06:12 דובר 2 ליטרלי. שם הדברים מוכיחים את עצמם, לא?

1:06:15 דובר 4 נכון. אבל היה לך כאילו מבחן מאוד מיידי. כאילו, יאיי, הייתם חברות לפני שנה וחצי, בואו נראה אתכם עכשיו.

1:06:21 דובר 2 נכון.

1:06:23 דובר 4 הגעת לפסטי עם, עם שיער?

1:06:25 דובר 2 מה פתאום.

1:06:26 דובר 4 זהו, זה, זה לוקח זמן עד ש...

1:06:28 דובר 2 אה, הייתי עם פאה. את רוצה לשמוע יותר מזה? אני חזרתי לפנימייה עם פאה. החדר-- שיתפתי חדר עם בנות עם פאה.

1:06:38 דובר 4 וואו, זה מטורף.

1:06:39 דובר 2 זה מטורף וזה מצחיק, אבל זה החלק שהיה לי הרבה יותר קשה באיזשהו מקום. נפשית, רגשית, היה לי הרבה יותר קשה באיזשהו מקום החזרה לארץ, אה, כאילו חזרה לשגרה מאשר, אמ, בבית. כי אמרתי לך פיזית אני לא מפחדת מכאב פיזי. קטן עליי, לא מפחיד אותי. ורגשית היו לי המון המון בלבולים כשחזרתי לארץ לשגרה. כי כי, כי, כי רק כאילו חזרתי לשגרה. חזרתי לשגרה, חזרתי לפנימייה, אמ, כולם בוויב של מוסי חזרה כרגיל. אני בוויב של חזרתי-- אני בטוחה שעכשיו הכל כרגיל והכל כאילו כמו שהיה. ההורים, הפנימייה, הצוות, החברות. ובסוף את, אה, מוצאת את עצמך, אמ, בפנימייה, אבל עם חברות שהן כבר, אה, מספרות חוויות של חצי שנה בלעדייך.

1:07:37 דובר 4 וואי, נכון.

1:07:38 דובר 2 ואת יושבת במעגלים ואת לא, לא מכירה. לא את הצחוקים ולא-- זאת אומרת, זה, אלה חוויות חדשות שאת לא חווית איתן.

1:07:44 דובר 4 כי זאת חתיכת תקופה.

1:07:46 דובר 2 זאת חתיכת תקופה. זה שמונה חודשים, זה מלא זמן. וזה חברות שחיות הרי ביחד. כמו אחיות, כמו משפחה. זה כמו בית שלא היית בו שמונה חודשים. את לא מכירה, את לא יודעת.

1:07:56 דובר 4 את לא בעניינים.

1:07:57 דובר 2 את לא בעניינים, גם יותר מזה, הרי פנימייה, הבנות מתחלפות. אז היו מלא בנות חדשות גם שהגיעו בתחילת שנה שלא הספקתי להכיר אותן. זאת אומרת, היו מעגלים חדשים-

1:08:07 דובר 4 הן לא מכירות אותך, ואת כזה, "סליחה, אני מוסי, אני הייתי פה לפניכן."

1:08:10 דובר 2 נכון. דווקא הן הכירו אותי, כי, כי מי לא הכיר אותי בתקופה הזאת? ככה בישמו עליי.

1:08:14 דובר 4 בעל כורחן.

1:08:15 דובר 2 בדיוק. אמ, אני בלבד גם-- הבנתי את זה גם אז, אבל לא הייתי עסוקה בהן מספיק, הייתי עסוקה בעצמי, לפתור את הדברים שלי, אבל, אמ, גם הן, חברות שלי, היו מור-- בדיוק לאחרונה דיברתי על זה עם חברה שלי. גם הן היו מורתעות ממני. אם מגיעה מוסי וישצקי, היא הייתה חולה, אחרי שמונה חודשים, איך אני אמורה להתייחס אליה? איך אני אמורה ל-- יש-- הרבה יותר קל היה כשהן באו אליי הביתה. א', אני מנהלת את הסיטואציה, אבל גם בשבילן זה שתיים על אחת-- זה הרבה יותר ברור, הרבה יותר גמיש, הרבה יותר נוח.

1:08:48 דובר 4 כי גם יש פה סיטואציה ופה כאילו הכול רגיל.

1:08:51 דובר 2 פה כאילו רגיל, אבל שום דבר לא רגיל. וזאת כן חברה שלי, אבל, אבל, ו-ו-ואז גם הייתה תקופת בגרויות והיו לי המון הקלות, תודה להשם. אז יצא גם שמלא חומר למבחן שהן למדו לא הייתי צריכה ללמוד בכלל. אז הן היו זוגות, זוגות ולמדו ואני לבד לא צריכה את זה, אבל בסוף אני לבד.

1:09:09 דובר 4 נבדלת כזאת.

1:09:10 דובר 2 כאילו, זה המון, אמ...

1:09:13 דובר 4 תופעות לוואי כביכול.

1:09:14 דובר 2 תופעות לוואי ו... ולא לשכוח שאני עם פאה על הראש.

1:09:19 דובר 4 את לוקחת כדורים.

1:09:19 דובר 2 ואני גם צובעת את הגבות שלי. ואני לוקחת כדורים שהם כאילו לא משפיעים עליי, אבל בסוף הם משפיעים עליי, כי כל בוקר אני קמה עם טיפת כזאת, בחילה ועוד... זאת אומרת, זה דברים שהם מינוריים, מינוריים, כן? שכאילו אז בכלל לא התלוננתי על זה. אבל היום אני מבינה שזה חלק ממה שבלבל אותי, כי לא הבנתי מה קורה לי. כי אמרנו מוסי חוזרת לשגרה, חיים רגילים, אבל שום דבר לא רגיל. שום דבר לא רגיל ואני לא יודעת איך אני אמורה להתמודד וכולם חושבים ש-- היה נורא-- היה לי נורא נורא מבלבל ונוראאא קשה.

1:09:53 דובר 4 וגם כאילו הגעת באדר ב' ואז חזרת לפסח ואז סוף שנה כבר, זה, זה כאילו את גם לא מספיקה בכלל לנחות באיזשהו מקום. כאילו, זה, זה מספיק זמן בשביל לסבול, אבל לא מספיק זמן בשביל לעבור תהליך של, אמ-

1:10:07 דובר 2 יכול להיות. גם היה לי אות-- היו לי-

1:10:10 דובר 4 י"ב כבר לא לומדים אחרי פסח, אם אני לא טועה.

1:10:12 דובר 2 נכון, אבל את כן בפנימייה, כי לומדים לבגרויות.

1:10:15 דובר 4 אה, נכון, נכון.

1:10:15 דובר 2 ופנימייה, יש את ההוויה של הפנימייה, את מבינה?

1:10:17 דובר 4 כן. אז דווקא יותר בפנימייה.

1:10:18 דובר 2 אז כן, היה לי מספיק זמן, אני מלא בפנימייה. אמ, ו...

1:10:25 דובר 4 חכה רגע, נראה שאת עם איזה משהו דחוף.

1:10:26 דובר 2 אין בעיה.

1:10:29 דובר 4 הלו? ברוך השם, מי זה? כן. אוקיי, אז תחליפי את זה בזה. כן. כן, זה מעולה. ביי, תודה. טוב, שלא תהיו במתח, התקשרו מהסופרמרקט ושאלו אם אפשר לשים במקום חלב כזה חלב כזה. תעשו עם מה שאתם רוצים, תנו לי להמשיך.

1:11:03 דובר 2 אמ, איפה היינו? בפנימייה? אז אני אומרת שמשהו, כאילו, כל שבועיים הרגשתי שיש גם אתגר חדש. כל רגע אני קולטת משהו אחר, ויותר מזה, הגיע הרגע באזור ל"ג בעומר, שהוא שוב היה רגע מאוד משמעותי שבו אני מחליטה שאני מורידה את הפאה, כי כבר די, נמאס לי והשיער כבר מתחיל להציץ לי ואין איך להסתיר את זה ו-ו-וזה מציק. ואני גם ככה, תחשבי, אני בפנימייה, אני עשרים וארבע שבע עם הפאה, כי אני לא מורידה אותה בפני אף אחת, כי אני מתביישת ולא נעים לי. אני הייתי נכנסת למיטה עם פאה ומכסה את הראש ואז ה-- כאילו-

1:11:39 דובר 4 ישנה עם פאה בטח.

1:11:39 דובר 2 ישנה עם פאה כמעט, כן.

1:11:41 דובר 4 וואי, וואי, וואי, וואי.

1:11:42 דובר 2 שזה מ-מוגזם, כאילו.

1:11:44 דובר 4 לא, זה לא אנושי, כאילו.

1:11:45 דובר 2 כן. ואז אני מורידה את הפאה ואז יש לי קצוץ קצוץ ואני בחורה חתיכה וחמודה. אבל אני, אני, זה, זה לא נוח. את מרגישה מאוד, מאוד חשופה. בטח כי את לא רגילה לזה וב' כי את מלכתחילה לא אוהבת את זה. אני תמיד הייתי עם שיער ארוך, תמיד אני רציתי שיער ואף פעם לא היה לי חלום להיות עם שיער קצר ובטח לא קצוץ כמו של בנים, כאילו. אמ, ואז אני מגיעה לבית ספר וזה שוב שוק, הלם תרבות ואני, ואני יודעת שאני חזקה ולכן אני עושה את זה, כי אני, כי אני שוברת כוחות. זאת אומרת, זה מה שאני צריכה לעשות עכשיו, כי כי כי אני רוצה לחיות, כן? זה תמיד הווייב בזה, אבל כל דבר כזה שואב ממך המון המון המון המון המון אנרגיות.

1:12:25 דובר 4 וואו.

1:12:26 דובר 2 אז הייתה לי עוד חצי שנה מאוד קשה, אבל זהו. אחר כך זה כבר נכנסתי. נכנסתי לשגרה.

1:12:37 דובר 4 אמא'לה זה מטורף. את כאילו כל החטיבות תיכון, אני בטוחה שהיא כאילו אמאלה.

1:12:43 דובר 2 כל החוויות שהיא עברה ו-ו-

1:12:46 דובר 4 אפשר להספיק יותר כאילו.

1:12:47 דובר 2 אפשר להספיק המון. המון שיעורים לחיים בזמן קצר.

1:12:51 דובר 4 אני חושבת שזה גם כל כך יפה שאת הגעת. וואי זה יפה. זאת הייתה המציאות, אבל את היית בן אדם באמת מאוד מודע ומאוד... כי בסוף את אומרת חברות לא ידעו איך לאכול אותי. אף אחד לא, אף אחד לא מקבל הדרכה איך להגיב בסיטואציות כאלה, כי גם אף אחד לא יודע להדריך לכזה דבר. אולי את רוצה שישאלו אותך מה שלומך? אולי את לא רוצה שישאלו אותך מה שלומך? אולי את רוצה שיתרחקו ממך, שיתקרבו אליך?

1:13:15 דובר 2 את לא יוד-- בואי נתחיל מזה שאת לא יודעת מה את רוצה.

1:13:17 דובר 4 את בעצמך-

1:13:17 דובר 2 את בעצמך מבולבלת.

1:13:18 דובר 4 כן.

1:13:18 דובר 2 יש מישהו כאילו, כאילו, כאילו גם אבא ואמא, הרופא, אף אחד לא יודע איך אני אחווה. הם בעצמם לא יודעים. אף אחד לא יודע שום דבר.

1:13:26 דובר 4 כן.

1:13:26 דובר 2 זאת אומרת, אין בי אש-אשמה לאף אחד, כן?

1:13:28 דובר 4 כן. ואני אומרת אבל זה שהיה לך בסוף חיזקת את עצמך.

1:13:32 דובר 2 כן.

1:13:32 דובר 4 לא היית תלויה בכל המסביב.

1:13:35 דובר 2 ידעתי שאני לא יכולה להיות תלויה במסביב ודאגתי ל-ל-- אמרתי אני שוברת, אמ, שוברת את הקרח בכל פעם. זאת אומרת, אני קופצת למים ראשונה ואז כולם יקפצו איתי. אני זוכרת שהגעתי ביום הראשון, אמ, עם השיער הקצוץ ל-- אה, אני חזרתי. הייתי צריכה לטוס לבאזל הביתה, כאילו, לאיזה טיפול תרופתי מסוים שהייתי יכולה לעשות רק שם. הייתי טסה כל חודש במהלך שנה או משהו במשך שנה. טסתי וחזרתי יום אחרי, כאילו ממש ללילה, וטסתי עם הפאה והחלטתי שאני חוזרת בלי הפאה. החלטתי גם שאני משאירה את הפאה בבית כדי שלא תהיה לי אופציה להחזיר אותה, כי די, אני צריכה להתנתק ממנה.

1:14:13 דובר 4 איזה אומץ.

1:14:15 דובר 2 אומץ מכאן ועד להודעה חדשה.

1:14:16 דובר 4 שתית מי אומץ.

1:14:17 דובר 2 של החיים. אי אפשר בלי זה ב-ב-במציאות חיים כזאת. ו-ואז אני טסתי, טסתי חזרה והייתה לי בגרות באותו יום באנגלית. אז אמא שלי דאגה שתהיה לי מונית. באה ואספה אותי ישירות מהשדה עד, עד לקריות. שעתיים. היא הגיעה גם עם סנדוויץ' כזה שהיא קנתה לי בכפר.

1:14:35 דובר 4 יואו.

1:14:36 דובר 2 הגעתי רעבה כאילו. בקיצור, אמ, ואני נכנסת ישר לבית הספר ואני ואני עם השיער הקצוץ וכאילו, אה, עוד קטע מטופש של אומץ שלי. לא אמרתי לאף אחד. אמרתי הם יבואו ויתמודדו. אין לי כוח לעשות להם הכנות. אז בטיסה עוד כתבתי להם שאני נחתי. "היי, אני הורדתי את הפאה" לשלוש, ארבע, שש חברות אולי, אבל בסוף זה בית ספר גדול וגם כיתה של עשרים. בקיצור, אני מגיעה ובנות כאילו-

1:15:00 דובר 4 יואו.

1:15:00 דובר 2 ככה בהלם. אמ, ואז אני נכנסת לשירותים ובוכה את חיי ואז אני יוצאת לבגרות ואז, אמ...

1:15:06 דובר 4 אני חייבת לדעת אם עברת את הבגרות הזו.

1:15:08 דובר 2 עברתי, עברתי.

1:15:10 דובר 4 איפה הראש שלך? היית משהו.

1:15:12 דובר 2 זו הייתה בגרות אנגלית, אז לפחות היה לי יחסית קל. זה לא משהו שהייתי צריכה. כן, כן. לא, אם זה היה בגרות אחרת כנראה לא הייתי עוברת אותה.

1:15:19 דובר 4 יואו.

1:15:19 דובר 2 ואני חוזרת לפנימייה. אני חוזרת לחדר, מסתגרת בחדר כי כאילו כי קשה לי. ובאותו ערב הייתה, אמ, עשינו על האש כזה בחצר לכבוד ל"ג בעומר. זה היה כאילו הדלקנו אש, כאילו, ל-- קצת כמה ימים לפני כנראה. וכל הבנות שם בחוץ ואני כאילו אין לי כוח לצאת, כן, כי זה כי אני לא יכולה לפגוש את כולן ויותר קל לי להיות במיטה. ואז כותבת לי המדריכה שלי שירה כפרה עליה, "מוסי מה איתך?" וזה "תבואי." אמ, אמרתי לה כן, מה לא, מה כולם שם. את יודעת, אני כאילו מתלבטת, אז אמרתי יאללה אני הולכת. אני באה, כולם כבר שם. אני מתיישבת ועכשיו כולם משחקות אותה כרגיל וגם אני משחקת רגיל וכולם יודעים ש-

1:15:56 דובר 4 בכלל לא הבחנו שאת בלי הפאה על הראש.

1:15:59 דובר 2 מה זה?

1:15:59 דובר 4 איזה יפה את.

1:16:00 דובר 2 אף אחד לא שם לב ואף אחד לא אומר כלום וגם אני כ-

1:16:02 דובר 4 הפיל שבחדר.

1:16:03 דובר 2 הפיל שבחדר נורא, ואני לא יכולה עם פילים שבחדר. לא מסוגלת לחיות רגע. אני זוכרת שהתיישבתי כזה על המדרגות ליד המדריכה ואני אומרת לה, "שירה, רגע, יש לך פה הסמארטפון שלך פה?" כי אנחנו היינו כאילו עם טלפון בקשר עם כולנו. היא אומרת לי כן. אמרתי, "תביאי את זה, אני צריכה סלפי." באתי עם הטלפון, עשיתי סלפי, הלכתי לפינה השנייה של אש, אמרתי, "בנות, כולן אליי."

1:16:23 דובר 4 יואו.

1:16:23 דובר 2 אז אמרתי, זהו, שברתי את הפיל שבחדר. באתי מול כולם, כולם ראו אותי, כולם הצטלמו איתי. גם התמונה הזאת תישלח עכשיו לקבוצה של האימהות. כולם יודעים שמוסי נשצקי[?] הורידה את הפאה.

1:16:34 דובר 4 איזה שחרור זה.

1:16:35 דובר 2 כן, שחררתי את זה.

1:16:37 דובר 4 וואו.

1:16:38 דובר 2 ו... כן, הייתי עושה דברים מטומטמים.

1:16:41 דובר 4 אז זה ממש לא מטומטם. אני מבינה—

1:16:43 דובר 2 זה אמיץ— זה נורא חכם. זאת אומרת, הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות כדי לשחרר ממני את הדבר הזה ולשחרר גם לכולם. אני בטוחה שבסוף לכולן—

1:16:51 דובר 4 ברור.

1:16:51 דובר 2 האמת שלא שאלתי את זה. מעניין אותי לשאול, אבל אני מאמינה—

1:16:54 דובר 4 את לא צריכה לשאול.

1:16:55 דובר 2 זה די ברור, נכון?

1:16:56 דובר 4 בטח.

1:16:56 דובר 2 שהורד— הוצאתי את הפיל מהחדר.

1:16:58 דובר 4 נכון. הקושי הגדול, דיברת על הפיל שבחדר. הקושי הגדול הוא שלא מדברים. הקושי הגדול הוא שלא מדברים, וההסתרה זה דבר שהוא גומר את הנפש.

1:17:08 דובר 2 נכון.

1:17:10 דובר 4 מה זה הסתרה? בואי, את גם לא יכולה להסתיר.

1:17:11 דובר 2 אני לא יכולה. מילא הייתי יכולה.

1:17:13 דובר 4 אז זה עוד יותר, זה כאילו נוכח.

1:17:15 דובר 2 נכון.

1:17:15 דובר 4 ובואי נעשה כאילו לא שמנו לב, ובואי נכפה על זה. לא, בואי נדבר על זה, ואולי אפילו צחקת על זה, אני לא יודעת, אבל—

1:17:22 דובר 2 בהמשך, זה כבר היה יותר מאוחר בסמינר. הייתה לי חברה שהיא הייתה... כבר גדל לי טיפה השיער. זאת אומרת, היה לי כזה כאילו קצת יותר. אמ, הייתה חברה, הייתה מגיעה אליי, עושה לי כזה. אמרתי, מה יש לך? ממש נעים. הייתה משחקת לי בשיער וזה כבר היה לי בסדר, אבל זה כבר שלב שכאילו נכנסנו לתוך זה. זה תהליך מאוד ארוך.

1:17:42 דובר 4 כן.

1:17:43 דובר 2 אמ, זה מעניין. דיברנו על זה מקודם ורציתי להוסיף, שאמרת איפה זה פוגש אותי היום, כאילו. והאמת היא שתקופה ארוכה, כאילו, ממש כשהבראתי, הייתי מדברת על זה בהרצאות והוזמנתי להרצות ודיברתי על זה. פעם עם אבא שלי, פעם לבד. אבא שלי גם מרצה בינלאומי. אמ, ו... והייתי מדברת על זה מאוד מאוד חופשי. ובאיזשהו שלב, בשנה־שנתיים האחרונות, כשביקשו ממני כבר אמרתי שאני לא מדברת על המחלה, כי הרגשתי שזה כבר לא מה שמנהל אותי היום.

1:18:18 דובר 4 את כאילו רוצה להשאיר את זה מאחורייך?

1:18:19 דובר 2 רוצה להשאיר את זה מאחור— לא, כי אני אומרת, אין לי טעם לבוא וסתם לדבר על עצמי. אני אוהבת לדבר, אני אוהבת לעמוד מול עצמי. אני אוהבת את הפודקאסט, אבל אין— לא רואה בזה שום עניין סתם לבוא ולדבר על עצמי, ואם זה לא נוגע לי היום, אז כאילו תנו לי לדבר על דברים שנוגעים לי היום. תנו לי לתת לכם מסרים שהיום אני חיה אותם. לתת משהו שחייתי בעבר, אמרתי, זה מרגיש לי כאילו לצטט את עצמי של פעם.

1:18:40 דובר 4 סיפור היסטורי כזה.

1:18:41 דובר 2 סיפור היסטורי. לא בא לי. תנו לי, תנו לי להגיד מה, מה קורה היום. גם היום יש אתגרים. גם היום אני נכנסת אליהם, דברים פחות דרמטיים, פחות מעניינים, פחות, אה, עוברים מסך, כאילו. אבל, אבל, אבל כאילו לא בא לי לדבר על זה. ואז הוזמנתי לאיזו הרצאה לפני כמה חודשים, והיא מאוד רצתה שאני אדבר, אמ, גם שעה היא רצתה, כאילו, ונורא נורא התלבטתי אם ללכת על זה או לא. וגם אמרתי כאילו, מה יש לי לדבר שעה? מה יש לי לדבר שעה? זה כאילו יותר מדי ארוך. גם בחיים לא עשיתי את זה. ואז אמרתי, אני זוכרת שישבתי עם בעלי ואמרתי לו, תקשיב, אם אני, אם אני מדברת על ה-המחלה, אם זה נושא כאילו, אז אני בכיף עושה את השעה. כאילו יש לי הרצאה כבר בנויה של רבע שעה, עשרים דקות, ומשם אני לוקחת את זה להמון המון מקומות שזה יוביל אותי לנושאים אחרים שאני כן רוצה לדבר עליהם. אמרתי, אבל אני לא רוצה לדבר על המחלה. ואז הוא אמר לי, מוסי, לדעתי את בורחת מזה. ו... חשבתי קצת ואמרתי, יש מצב שאתה צודק. כי... כי זה ש— זה נכון שזה היה פעם וזה נכון שזה לא מוביל אותי היום ואני לא פוגשת את זה בכל דבר ודבר בחיים שלי, אבל אין ספק שזה חלק ממני. ואין ספק שזה משהו שהוביל אותי למי שאני היום. ואין ספק שזה חלק ממני ואין לי איך לברוח מזה. אני מנסה לברוח מזה ובכוח לא לדבר על זה וזה לא נכון, כי את-את— זה לא נכון לעשות שום דבר בכוח. אז אם יש לך משהו להגיד, תגידי. אם אין לך משהו להגיד, אל

1:20:10 דובר 2 תגידי, אבל לא בכוח לא לדבר על זה. ואז הבנתי שזה בסדר לדבר על זה, כי באמת סיפור נוגע ללב. לא, אני צוחקת, אבל זה באמת, באמת יש שם מסרים. באמת יש דברים שאני רוצה ואשמח להעביר למי ששומע אותי, כי אני מא— אני מאוד מאמינה במה שאני אומרת. ויותר מזה אני הבנתי שזה, שבסוף ה-האמונה שלי, זאת אומרת ה-הפקת הלקחים מתוך הסיפור הזה, מה שלמדתי מתוך זה, זה משהו שכן, כן אני חיה אותו היום. זה— זאת אומרת הסיפור שייך לפעם, אבל הלקחים ומה שלמדתי מזה והמסרים שיש לי לומר ולהעביר גם לעצמי זה, זה, זה הכול קשור להיום. וואו. אז... אז תזמינו. תתקשרו למוסי. אפשר להזמין ולהתקשר, אבל, אמ, בעיקר אני שוב אומרת גם לעצמי שכאילו למדתי, לומדת להרגיש בנוח לדבר על זה, שזה לא רק סיפור אישי מרתק, אלא אני מרגישה שיש לי בזאת כנראה גם איזושהי שליחות שמותר לי להשתמש בה. אני רוצה להגיד לך שאת, את כזה אמרת את זה ככה ברצף ואני כאילו המוח שלי כזה כבר עושה מזה סכמה, שאת בהתחלה חשבת על המקום של עצמך, של אולי זה לא יעני יתפסו אותי כאחת שתקועה בעבר ו- שבונה קריירה על הסיפור שלה. כן. ואיך יתפסו אותי ו-ו-ואני בסוף, ופתאום את שמה את עצמך בצד. זה לא איך יתפסו אותי, אפילו איך אני אתפוס את עצמי, כאילו. כן, כאילו המקום שלנו, הטבעי שלנו, שאנחנו אגואיסטים בקטע הכי טוב של ה... כן, כן. ואז פתאום את אומרת, או בעלך שיקף לך את זה, של "היי מוסי, יש לך שליחות, נראה להוביל אותך." כן. "נראה להוביל אותך ב- ואל תת-תתנצלי על זה." כן, עוד יותר. כי,

1:22:03 דובר 2 כי את כאילו, כי, כי, כמישהי שרואה אותך מהצד אני אומרת כאילו מה זה משנה גם אם זה קרה לפני עשרים שנה, יש לך פה שיעור מטורף לחיים. את צריכה. נכון. את לא יכולה. הייתי במקום שאמרתי— את צריכה לתת את זה הלאה. אמ, אני לא רוצה להיות מוסי והסיפור האישי. כן, אני מבינה. את מבינה? כן. אני לא רוצה שהמחלה זה, היא מה שתגדיר אותי, כי אני כל כך הרבה מעבר. אני רוצה להגיד לך שנייה משהו שהוא— כן. כאילו מעולם אחר לגמרי. אבל, אה, כשאנחנו הגענו מאוקראינה וככה סיפור ארוך, איך, ארוך, אבל אני רוצה שנקצר מאוד מהר, כשהתחלנו ל־להעביר הרצאה על זה אני ובעלי ביחד, אחר כך, אחר כך גם בנפרד. ואני זוכרת שכל הזמן אמרנו כאילו, "נו, מתי יפסיקו להזמין אותנו? זה אמור להיות משעמם נורא מהר", כי, כי בהתחלה כולם דיברו על זה ואחרי שלושה חודשים כבר קצת פחות וקצת פחות וזה לא מופיע בתקשורת וכאילו. והמשיכו להזמין, ואני כאילו יום אחד ישבתי וחשבתי לעצמי למה זה מעניין? למה זה מעניין? די, זה כבר לא בחדשות. זה כבר— אפילו היום אני עדיין הולכת להרצות ואני אומרת, כשאני מספרת על זה אני אומרת לפני שנתיים וחצי, ואני אומרת לעצמי, אני אומרת חני, זה קרה לפני שנתיים וחצי. מלא זמן, כאילו. למה זה מעניין? כן. אני כבר במקום, אה, כאילו אחר לגמרי בתוך כל הסיפור הזה. ואז האמירה הזאת שאני אומרת לעצמי, ההוכ— כאילו, מה שמוכיח לי שזה, למה זה עדיין מעניין? כי יש פה סיפור עם מסר. מסר. כי יש פה סיפור עם מסר ברמה כזאת שאנשים שומעים אותו וגם שומעים אותך ואת הופכת להם את

1:23:27 דובר 2 הבטן ואת גורמת להם לבכות ולצחוק והם יוצאים אחרים ממה שהם הגיעו. אז זה בכלל לא משנה אם מישהו עומד לספר סיפור שקרה לו לפני שלושים שנה או ארבעים שנה. לצורך העניין, אם, סתם עולה לי, אני אומרת איך בא לי לשמוע מישהו שמדבר על ההתנק— על ההתנתקות, איך הם עברו את זה, מה הם לקחו מזה. נכון. זה מח— זה משנה לך שזה היה לפני, וואי אני מרגישה כל כך זקנה כשאני אומרת את זה, כי אני הייתי בחטיבה לפני כאילו כן, עשרים שנה כבר כמעט או בול עשרים שנה. לא, עכשיו זה שמונה עשרה, תשע עשרה, לא יודעת, אבל— לא יודעת גם בדיוק. סיפור הוא סיפור. זה נכון. אני חושבת אבל שכן צריך להיזהר שהסיפור לא יישאר רק בגדר סיפור. כן, נכון, את צודקת, סיפור הוא סיפור. אה, זה לא נכון לומר אלא המסר הוא מסר. המסר הוא מסר. המסר הוא מסר. המסר הוא מסר. ואם יש מי שצריך לשמוע אותו אז הוא צריך לשמוע אותו. וזה את כאילו באיזשהו מקום אני אומרת זאת גבורה לשים את עצמך בצד ולהגיד כן. הנה יש לי מסר ואני, אני אביא אותו לעולם בכל מחיר כי העולם צריך אותו. וגם באיזשהו מקום, כאילו לא סתם עברתי את כל זה. יש לזה המשכיות. יש לזה המשכיות. נכון. גם במסרים שלך וגם... שוב אני, אני היום במקום גם שאני מרגישה שאני מבינה שהתהליך שלי, של, זה מצחיק של הריפוי אולי של המחלה, לא הפיזית כמובן, ברוך השם פיזית אני בריאה לחלוטין, אמ, אבל נ־נפשית, רגשית. אני מרגישה באיזה מקום שאני עדיין באיזשהו תהליך ריפוי שעוד לא, אני עוד לא לגמרי בסוף, ב־ב־בכל

1:24:56 דובר 2 מיני מובנים. אמ, תראי, מה שאנחנו עוברים בחיים מעצב אותנו. כן. זה חלק ממנו. כן. אני מדברת על זה, אה, בהרצאה שבניתי ושאם בהתחלה דיברנו, סיפרתי על השלב שבו החלטתי להיות שמחה, נכון? בתחילת ה— אה, ממש כשהתחלתי את התהליך של המחלה, תהליך שהתחלתי את התהליך של ההבראה, של הרפואה בעצם, כן? נכון. אמ, ואמרתי שם שהבנתי שהמוח שלי שליט על הלב, שאני אוכל לש— עם המוח שלי, עם הראש שלי לבחור לשלוט בלב שלי וברגשות שלו. היום אני במקום שבו אני כבר מבינה שזה נכון, שהמוח שלי שליט, יכול לשלוט על הלב שלי. זה נכ— הכל נכון. מה שכתוב בתניא הכל נכון. ואני מחברת את זה לזה שזה נכון ש, אמ, אלוקים שולח את הכוחות, אה, לכל אדם עם הניסיון שבו הוא מתמודד איתו. אבל גם עם כוח צריך לדעת להתנהל נכון. זאת אומרת, זה נכון שיש לי עכשיו התמודדות ויש לי את הכ— קיבלתי את הכוח כדי להתמודד מול הדבר הזה, אבל, אבל אני צריכה לדעת איך להתנהל עם זה. זאת אומרת, הוא קיים, השאלה איך אני, לאן אני מנתבת אותו כמו שצריך. ואז נכון שהמוח שלי יכול לשלוט על הלב שלי, אבל קודם כל אני מרגישה שאני צריכה לבדוק בלב שלי, לשחרר אותו, לתת לו. היום כולם מדברים על זה, כל הקואוצ'ינג וכל ה— ז־זאת השפה ששומעים המון, אבל אני נורא מתחברת אליה כי אני חווה אותה גם, אני אומרת. אני צריכה לשחרר את הלב שלי, לתת לו לכאוב, לתת לו להגיד קשה לי, אני חולה, מותר לי שיהיה לי קשה. קשה לי. הוציאו אותי מהבית. קש— אני עוברת תקופה לא פשוטה. לא להתעלם מזה. המוח שלי

1:26:49 דובר 2 אתעלם, ב-בתפיסה הראשונית שלי הייתה: אני אתעלם מהרע, סליחה, אני אתעלם מהרע ואני אראה רק את הטוב, וככה אני אשלוט על הלב שלי. אני לא רואה מה כואב לו, אני שולטת בו, אני רואה רק את הטוב שלו. אבל זה לא נכון, אני חושבת. אני חושבת שאתה כן צריך לראות גם מה לא טוב לך בלב, להכיר בו, לתת לו מקום, לדעת מה הוא ומאיפה הוא נובע, ואז, כשהלב שלי נקי ושלם, אז אני יכולה שהמוח שלי ישלוט על הלב שלי. זה ממש נכון, וזה גם מופיע בתניא, אגב. זה גם מופיע בתניא. של הרגעים של העצבות, שבעצם לקחת אותם למקום של אוקיי, אני עכשיו עצובה, להיות שם ופשוט לדעת מתי לסיים. בדיוק. אני חושבת שהמילה לשלוט— לא לפחד מלהיות שם. כן. המילה לשלוט יכולה להתבטא באיזושהי עריצות כזאת של המוח, כאילו רק אני, רק אני, ומצד שני לשלוט בסיטואציה זה באיזשהו מקום לדעת לנהל אותה. אז יש לי כאב— נכון. אבל אז, אחרי שאני מבינה שיש לי כאב, בוא ננהל אותו. אמרת יפה. בוא לא ניתן לו לנהל אותי. אמרת יפה. למה חשוב לי להגיד את זה? כי אני חושבת שהרבה מדברים איתנו על מוח שליט על הלב בכל מיני מקומות, אם זה בהתוועדויות כאילו, ואם זה בשיחות, בהרצאות, אם זה בבית ספר, בתיכונים. זאת אומרת, זה מושג שאנחנו שגור, אנחנו מכירים אותו, שומעות אותו מלא, מלא, ולרוב, לפחות אצלי, אני לא זוכרת שדייקו לי איתו באופן הזה. כאילו אמרו מוח שליט על הלב, ומה שחשבתי זה שאני צריכה לשלוט עליו, כמו שאמרת, ב-בעריצות, ב-ב-ביד קשה. כן. והאמת היא ש-שכנראה צריך ההפך. וזה משהו שאני לומדת אותו עכשיו.

1:28:22 דובר 2 אז אני... מהמם. כן. וואו. תראי איך זה, איך זה חשוב באמת ללמוד דברים לעומק. למרות שאני שנייה שמה את מה שאמרתי הרגע בצד, ואני אומרת כאילו כנראה מה שידעת אז— נכון. לא כנראה. מה שידעת אז היה מדויק עבורך. כי עובדה שהוא עזר לך להתמודד. חד-משמעית. ומה שאת יודעת עכשיו מדויק בשבילך עכשיו. אני שוב, אני לא מתחר— אני לא מתחרטת בכלל על הדרך שעברתי. אני חושבת שלאותה תק— לאותה, כמו שאמרת, לאותה נקודת זמן, זאת הייתה הדרך שלי להתמודד. כנראה לא יכולתי, לא יכולתי אחרת, וזה מה שהצליח להוציא אותי מהמצב הזה. את יודעת מה מדהים? היום אני מסתכלת אחורה, אני לא רואה את הכאב, את הכימותרפיה. אני רואה כאילו כמה טוב היה לי. את המתנות. את צוחקת? אני זוכרת, לפני כמה זמן, ש... עברתי, הייתי צריכה מחשב. לפני שנתיים. הייתי צריכה מחשב נייד. לא, זה היה שנתיים אחרי ש... הבראתי. זאת אומרת, קיצור, תקופת זמן לא מדוי— די, שלא אמרת בת כמה את. אני בת עשרים ושלוש. אוקיי, עכשיו תעשו את כל החישובים שלך. עשרים ושלוש, חליתי בגיל שבע עשרה וחצי. אמ, הייתי צריכה מחשב נייד, ואז אמרתי ה-ה— רגע, המחשבה הראשונה שעלתה לי זה למה לא ביקשתי מחשב נייד כשהייתי חולה? כאילו, או אולי אם היה לי עוד קצת זמן הייתי מספיקה גם מחשב נייד. מה זאת אומרת, מוסי? את מטורפת, כאילו... היה לך כאילו חלון זמן ל... היה לי חלון הזדמנויות ונסגר. עכשיו אני יכולה לבקש כל מה שאני רוצה, אבל, אבל תראי איזה מדהים זה כוח המחשבה וכוח ה... וואי, וואי, וואי. לא המחשבה. אולי גם הגישה, הגישה שלך לחיים, כי זה אשכרה...

1:29:50 דובר 2 תקופת המתנות. תקופת המתנות. כן. וואי, זה מטורף. זה מטורף. אני חושבת שאת ההוכחה לזה שניסיון חיים ותובנות זה לא עניין של גיל, זה עניין של... זה עניין של... עניין של איכות ולא של כמות. ממש. אולי. לא, לא אולי, כי את— אם אני שאלתי אותך בת כמה את, ואז אמרתי לעצמי וואו, אם לא היינו אומרים, האמת שגם אמרת התחתנתי לא מזמן ושומעים שאת צעירה, אבל וואי, נשמע שאני מדברת פה עם מישהי עם חתיכת פז"ם. תראי, עברתי דברים בשנתיים וחצי. כן, זה מה שאני אומרת. מטורף. דברים משמעותיים כאלה. אנחנו צריכים לסיים. פשוט תכל'ס שנייה התקשרו אליי מהגן וזה לא נעים. סתם. אבל משהו שאני ככה רוצה לשאול אותך. אני מקבלת מדי פעם, את יודעת, פודקאסט זה משהו כזה, שהוא גם סוג של הרבה פעמים איזשהו בידור, הייתי אומרת, ומדי פעם אני מקבלת הודעות כאלה של אמא שלי עוברת רפואה והפודקאסט ממש מחזק אותה ומעביר את הזמן. ואני באה להגיד ששומעות אותך נשים שמתמודדות עם— וואו. עם דברים רפואיים עכשיו, ברגע זה שהן שומעות. אז אמרת המון דברים, אבל אני חושבת מהמקום הבריא, תרתי משמע, שלך עכשיו ככה לתת איזה משהו לסיום, של לסגור את הנושא באמת בצורה כזאת של כוח, כי נתת הרבה כוח. אבל ככה לסיום איזשהו משהו שהולך איתך ממש ברמה הכי מורגשת. וזה בסדר שאנחנו נשלוף את... לא, כן. כאילו לדבר אליהן, לדבר למי שמתמודדת או תתמודד. אני חושבת שזה משהו שכבר אמרתי, שההבנה הזאת שזאת לא את ששולטת על הסיטואציה, אלא יש מישהו גדול יותר ששולט על הסיטואציה, ו-וזאת את כן ששולטת על איך תהיי בסיטואציה הזאת, על הגישה שלך כלפי הדברים. אני

1:31:48 דובר 2 חושבת שכשזה משהו שייכנס בנו... יחדור. יחדור בנו עד הסוף. אני חושבת שזה משנה חיים. אמ, תמיד קצת מפחיד אותי כשאומרים לי דברי על כל מיני, כי אני, כי אני אומרת בסוף עברתי משהו רפואי אבל נורא מסוים, ויש אנשים שעוברים דברים גם הרבה יותר קשים ממה שאני עברתי. אז אני-- זה כאילו- נזהרת. אני נזהרת כי אני לא... אבל אני, אני חושבת שאפשר להקיש מזה לכל- כשאתה מרגיש שמשהו קשה לך ואתה אומר אף אחד לא מבין אותי, ואז מישהו בא ואומר לך, כאילו נותן לך עצות, אז אתה כאילו אתה- טוב, האישה חלתה רק בזה, ואם היא הייתה יודעת מה יש לי. אם היא הייתה יודעת מה אני עוברת, היא הייתה אומרת אחרת. ויכול להיות. בסדר, את מדברת מהמקום שלך. אבל מהמקום שלי אני חושבת שמה שמוביל אותי זה לדעת שזאת לא אני ששולט בסיטואציה, שאני רק אוכל לשלוט באיך אני אהיה בסיטואציה הזאת, ש-- שבאמת יש לי את הכוחות להתמודד עם כל דבר שאלוקים מביא אליי, כי אני מאמינה שאלוקים שולח לי כוחות כאשר הוא שולח לי ניסיון, איזו התמודדות או איזה אתגר. מאמינה בזה בלב שלם. ו-- ואני מאמינה שיש בנו כוחות ש... אני זוכרת שהייתה לי תקופה שאמרתי, כשהייתי חולה, שאמרתי אלוקים בכלל מחמיא לי. וואי. הוא נתן לי דבר כזה גדול להתמודד איתו, כי הוא יודע שאני יכולה. אז מי אני שאגיד לזה לא? זה סיטואציה נורא מסוימת וזה גם לא, זה לא כל ר-- כל החיים זה מה שחשבתי, כן? אבל זה כן איזושהי- זה מזכיר לי את הסיפור שהרבי אמר למישהו, לצעיר מתבולל. מכירה את הסיפור הזה? לא יודעת. איזשהו נער יהודי

1:33:35 דובר 2 שכמעט התחתן עם מישהי לא יהודייה, וברגע האחרון מישהו הצליח להביא אותו לרבי. אז הוא דיבר עם הרבי והרבי אמר לו משפט אחד. הוא אמר לו, "אני מקנא בך. כשהקדוש ברוך הוא נותן לך ניסיון כל כך גדול, זה אומר שהוא, הוא יודע למי הוא נתן אותו. לי אין כאלה ניסיונות". מדהים. וזה מאוד מתחבר לי. מדהים, הנה, סגרת את הסיפור. מאוד מתחבר לי. ש... לתת לקדוש ברוך הוא להוביל אותנו מהבחינה הזאת של כאילו לראות את ה- לראות אותו. כן. אני אגיד את זה עוד פעם, כאילו, אם את מתמודדת מול משהו שקשה לך עכשיו, משהו שמרגיש לך גדול וכבד וענק, סימן שאלוקים מאמין בך שאת יכולה. וואו. וואו, איזה צמרמורת. מוסי לפידות. מוסי וישצקי לפידות. מוסי וישצקי לפידות. תודה רבה. באמת. תודה. היה לי כל כך כיף ומחזק לדבר איתך ואני בטוחה שכל מי ששמעה אותך, אה, באמת קיבלה איזשהו חיזוק מיוחד. אני ככה ממש שלפתי אותך. אני חייבת לציין. יש פודקאסטים שמתחילים ב-בכל מיני צורות, אבל אנחנו ככה נפגשנו בכפר חב"ד ופתאום ככה נדלק לי משהו. אמרתי, מוסי, מה את חושבת על זה? אז ככה היה איזשהו תהליך. לקח זמן. כן, אבל אני כל כך שמחה שזה קרה. ובאמת אני מסיימת דווקא במשהו אחר של תתקשרו למוסי ותזמינו אותה להרצאות, כי אני מ-- אני מגיעה מהעולם הזה עכשיו ואני אומרת יש לזה כוח מטורף. יש לזה כוח מטורף יותר מכל פודקאסט, יותר מכל, אה, אה, סטורי או סטטוס או, או whatever ש-של שלושים שניות של באמת לשבת ולחוות עם הב-- את הבן אדם ועם הבן אדם. אה, אז שיהיה לך בהצלחה רבה בהמשך הדרך ותודה. תודה רבה.

1:35:08 דובר 2 תודה, מוסי. תודה, היה לי כיף. תודה.