פרק 33: לפרוח, בכל הכח 🌷 | עם יוֹספּי רוזן, מנהלת המותג 'פרחונית' ומעבירה הרצאות וסדנאות יצירה

00:00 דובר 1 מה גרם לילדה חסרת הביטחון לפתוח עסק ענק? ואיך זה קשור לדוכן בישור בתל אביב ולספר התניא? מוזמנות לשיחה כיפית עם יוספי רוזן שלוקחת אותנו למסע הגדילה שלה דרך משקפיים של רגש, צחוק והמון אמונה. מזכירה לכן שאם אהבתן את הפודקאסט, שתפו אותו בכל הכוח לחברות, לשכנות, לאחיות, לכל מי שחשובה לכם. תיהנו. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. ערב טוב ליוספי.

01:01 דובר 2 שבוע טוב. יפה, אמרת שם נכון.

01:03 דובר 1 שבוע טוווב. זהו, זה כל פודקאסט אני שמה עליי. נפתח ככה עם "אמרתי נכון? לא אמרתי נכון?"

01:08 דובר 2 עכשיו-

01:08 דובר 1 אני באה לשמות מעניינים. אז תסבירי לנו את השם קודם כל.

01:12 דובר 2 יוספי-

01:12 דובר 1 להישאר במתח.

01:13 דובר 2 נכון, זה-

01:13 דובר 1 יוספי רוזן.

01:15 דובר 2 נכון, זה שם כינוי ליוספה.

01:18 דובר 1 יוספה קוראים לך?

01:19 דובר 2 כן.

01:19 דובר 1 איזה קטע, מאיפה זה?

01:20 דובר 2 יוספה יהודית, אה, סבתא של, אה, אמא שלי.

01:25 דובר 1 סבתא של אמא שלך, יוספה. אז הלכתם דווקא על יוספי, לא אמרו טוב, בוא נקרא לה יהודית, שלא תסתבך.

01:31 דובר 2 היה את התקופה הזאת בגיל ההתבגרות שכזה התחשק לי לאיזה יום יומיים, אבל אחר כך-

01:36 דובר 1 לא עבד.

01:36 דובר 2 וויתרתי לו.

01:37 דובר 1 זה לא עובד, זה... לעשות שם מאמץ, אה?

01:38 דובר 2 אני מאוד מאוד אוהבת את השם שלי, מאוד. ממש, אה, מחוברת אליו.

01:42 דובר 1 אבל את בטח צריכה לתקן אנשים, לנקד.

01:44 דובר 2 מלא.

01:44 דובר 1 כאילו.

01:45 דובר 2 אבל זה בסדר, זה חלק מהחיים. זה כיף.

01:47 דובר 1 כן, ייחודיות.

01:49 דובר 2 אני הרבה לא מתקנת כי יש אנשים שזה ממש מביך אותם ואין לי עניין להביך אנשים.

01:54 דובר 1 לא, גם אין איך לנחש. נראה לי את היחידה...

01:57 דובר 2 תראי, היום אנחנו מקלידים.

01:58 דובר 1 פגשת פעם עוד יוספי?

01:59 דובר 2 בנות דודות שלי.

02:00 דובר 1 אה, אוקיי.

02:02 דובר 2 אותן, אני פוגשת לפעמים.

02:03 דובר 1 יפה, אבל שיש לכם אותו כינוי.

02:05 דובר 2 כן.

02:06 דובר 1 זה-

02:06 דובר 2 זה משהו שההורים שלי המציאו כנראה.

02:08 דובר 1 תפוס.

02:09 דובר 2 כן.

02:10 דובר 1 יפה. טוב, אז תספרי לנו עלייך. מי את? איפה את? יאללה.

02:14 דובר 2 וואי, יש מלא מה לספר.

02:16 דובר 1 תתחילי.

02:16 דובר 2 נתחיל מזה שאני אשדודית מבטן ומלידה, ברוך השם. אה, יש לי חמישה אוצרות, מתנות.

02:23 דובר 1 וואו.

02:23 דובר 2 והשישי זה הבייבי שלי, פרחונית, שאני מתייחסת אליה ממש כמו אל בייבי.

02:28 דובר 1 מתי היא נולדה?

02:29 דובר 2 אה, לפני כן, זה תהליך-

02:31 דובר 1 בין איזה ילד לילד?

02:33 דובר 2 אמ, זה ממש יכול להשתלב עם הסיפור של ההמתנה לילד השלישי שלי.

02:39 דובר 1 אז תתחילי מהתחלה.

02:40 דובר 2 אה, אוקיי.

02:42 דובר 1 איזה ילדה היית?

02:43 דובר 2 הייתי ילדה מאוד, מאוד, מאוד יצירתית וכישרונית ממש, אבל עם המון, המון, המון, אה, רגשי נחיתות. כאילו לא האמנתי בעצמי, לא חשבתי שאני כל כך טובה כמו שהיום אני מאמינה בעצמי.

02:56 דובר 1 אלה שעושות יצירה ואומרות, "אמא, נכון זה מכוער?"

02:59 דובר 2 לא, אפילו לא אומרת, משמידה כאילו ברמה כזאת, דימוי עצמי ברצפה, אבל ברמה הזויה. לא האמנתי למחמאות שנותנים לי. כאילו הייתי אומרת, "יאללה תפסיקו להתחנף אליי".

03:08 דובר 1 כן.

03:09 דובר 2 וגם הרגשתי תמיד נורא שונה מכולם. גם בגלל השם שלי וגם כי הרגשתי עוף מוזר. השם שלי היה רק נופך. עם הזמן למדתי מאוד לאהוב אותו ולהבין שהוא-

03:20 דובר 1 משמעות כאל ה...

03:21 דובר 2 כן, לשונות.

03:22 דובר 1 כישרונות.

03:22 דובר 2 כן, אבל, אה, זה לא היה רק השם ואני מסתייגת ואומרת את זה בכוונה, כי אני כל כך גאה ואוהבת את השם שלי, ואני לא חושבת שאם היה לי שם אחר הייתי מי שאני היום. שם יש לו מהות וזה, וזה חלק ממני, ואני חושבת גם שמה שהיה זה חלק ממה שבנה אותי למי שאני היום, וזה בסדר שהיה לי דימוי עצמי נמוך כי היה לי מאיפה לעלות. אם לא היה לי את זה אז איפה הייתי היום באמת? כמה את יכולה לעוף גבוה? אני לא רוצה, את יודעת.

03:52 דובר 1 לא, זה באמת גם חלק מהדרך. אין מה לעשות.

03:54 דובר 2 ממש. הצמיחות הקטנות והגדולות עשו אותי באמת, אה... יש לי עוד המון כברת דרך, אבל-

04:00 דובר 1 כן.

04:01 דובר 2 לעמוד היום במקו-- בקרקע היציבה הזאתי ולהאמין בכישרונות שהקדוש ברוך הוא נתן לי זאת מתנה עצומה.

04:07 דובר 1 אז מתי התחיל לך איזשהו שינוי בזה?

04:09 דובר 2 אמ, זה, זה תהליך מאוד ארוך, הרבה בזכות לימוד חסידות, שבה, בעצם גיליתי בעצם מה, מה המטרה שלי פה בעולם. מה תכלס? בשביל מה את קמה בבוקר? אה, ולא כתסמונת עדר שככה הורגלתי והתחתנתי כי מתחתנים וילדתי ילדים כי יולדים. יש לי משמעות לכל דבר שאני עושה ולכל מעשה ולכל דיבור ולכל מחשבה. ויש בי כוחות, יש בי המון המון כוחות וכשגיליתי את זה השתנו לי כל החיים.

04:39 דובר 1 וואו.

04:39 דובר 2 וזה גם לימוד, אה, חסידות וגם המון טיפולים. הייתי הולכת ואני גאה לומר את זה לטיפולים רגשיים לאנשי מקצוע, כי הבנתי שאני נמצאת באיזושהי נקודה שאני יכולה לעשות אותה יותר טוב.

04:52 דובר 1 על איזה גיל את מדברת?

04:54 דובר 2 אה, גיל אני אגיד לך, בואי נתחיל טיפה אחת קודם. התחתנתי מאוד מאוד מוקדם. גם מהמקום שאני באה ממנו, אני באה מחסידות פולנית ששם לא מאוד, אה, רגיל להתחתן מוקדם. סביבות גיל תשע עשרה זה היה נורמטיבי. התחתנתי שנייה לפני שמונה עשרה.

05:10 דובר 1 וואו.

05:11 דובר 2 כשהייתי ממש תלמידה עם חלב אם על השפתיים.

05:13 דובר 1 מה זה שנייה לפני שמונה עשרה? זה כיתה י"ב כזה.

05:15 דובר 2 כן, אה, וגם כשנהייתי כלה אז זה היה ממש שנייה אחרי שנהייתי בת שבע עשרה. כאילו המתנה של בערך שבע שמונה חודשים, אבל הייתי ילדה תמימה שמחכה לפרפרים ולפרחים ולהכל כזה.

05:30 דובר 1 מרגש.

05:31 דובר 2 מאוד.

05:31 דובר 1 כל השטויות מסביב.

05:32 דובר 2 אבל הקדוש ברוך הוא כל כך פינק אותי שאני באמת לא גומרת להודות על זה שזכיתי. פשוט זכיתי. זה לא ברור מאליו בכלל, אבל זה היה סוג של, אה, לא רוצה להגיד פתרון אבל סוג של. כי לא מצאתי את עצמי, סתם חיממתי את הכיסא, סתם ישבתי, לא באמת למדתי. הראש שלי היה במקומות אחרים לגמרי. אה, הפרעת קשב וריכוז היה ארוחת הבוקר, צהריים וערב שלי. גם למדתי-- לקח לי זמן בכלל להבין שככה קוראים לזה ושזה בסדר ויש לזה פתרונות. אני חייבת להגיד שההורים שלי השקיעו בי המון, המון, המון, המון, המון. וזה לא אופייני ל, ל-- כאילו אני מדברת איתך על סיפור שלפני שלושים שנה, עשרים וחמש שנה נשמע זקנה, אבל-

06:17 דובר 1 כמה את?

06:18 דובר 2 אני תינוקת לא שלושים. ב-- הגזמתי.

06:20 דובר 1 כן.

06:22 דובר 2 ממש הגזמתי.

06:22 דובר 1 כמה?

06:22 דובר 2 אני בשלושים ושתיים.

06:23 דובר 1 אה, אוקיי.

06:24 דובר 2 זה סיפור של עשרים וחמש שנים.

06:26 דובר 1 כן.

06:26 דובר 2 זה למשל משהו שהוא, אה, מאבד, אה, טיפה את הכיוון כשמדברים על מימד הזמן. את יודעת, לפעמים שנה נראה לך שלוש שנים.

06:35 דובר 1 נכון.

06:36 דובר 2 אבל, אה, באמת, אה, אני חייבת להם המון תודה. המון. השקיעו בי המון והיו, אה, תקופות שאני זוכרת שהם ממש, ממש התחננו אליי שאני אקח איזשהו כדור על הבוקר ולא הבנתי מה רוצים ממני בכלל.

06:49 דובר 1 ריטלין?

06:50 דובר 2 כן, זה היה ריטלין. היו תקופות שזה ממש עזר לי, אבל נורא התביישתי בזה. והנקודת פתיחה הזאת של הדימוי העצמי הנמוך. אז כל דבר קטן שעשיתי הייתי בטוחה שכולם רואים וכולם חושבים עליי מחשבות שליליות ואני לא בס-- אז מה שעשיתי היה בעיניי הכי לא טוב שיש. והמבחנים היו-- הציון הכי גבוה שלושים ארבעים.

07:12 דובר 1 וואו, וואי.

07:13 דובר 2 המבחן הראשון והיחיד שאני זוכרת שקיבלתי בו מאה זה היה מבחן ארצי בכיתה ח' בדינים, שאמרתי לעצמי אני חייבת את זה לחיים שלי. דינים זה משהו שאני חייבת אותו. והשקעתי את כל כולי והלכתי למורה ואמרתי למורה אני רוצה בזה להצליח. והיום כשאני מסתכלת אני אומרת מעניין למה רציתי להצליח בזה, כי זה לא היה אופייני לאיך שהרגשתי אז.

07:35 דובר 1 מעניין.

07:35 דובר 2 אבל באמת, אה, בזכותה קיבלתי מאה. בהתחלה לא האמנתי לציון. הייתי בטוחה שהיא עשתה לי את זה לבד. כאילו, פשוט לקחה לי את המבחן וכתבה. ואז היא הסבירה לי שמה פתאום, מבחן ארצי, יש בודקות חיצוניות שבודקות. אין לה שום, לא קשר ולא אפשרות לגעת במבחן. לא האמנתי לה בהתחלה.

07:50 דובר 1 אז יכולת ללמוד למבחן ולהצליח.

07:52 דובר 2 לכן כשאני נזכרת בסיפור הזה אני אומרת לעצמי תראי כמה כוחות היו לך ופשוט לא ידעת ולא האמנת שיש בך את הכוחות האלה.

08:00 דובר 1 וואו.

08:00 דובר 2 יש לך את היכולת, רק את צריכה פשוט לדעת את זה.

08:02 דובר 1 פשוט עברת את כל השנים בסוג של אמונה עצמית שפשוט קבעה לך את התוצאות.

08:07 דובר 2 כן, סוג של. וזה מעניין כי הייתי עם המון כישרונות. הייתי עושה חוגי אומנות לשכנות בבניין והמון בייביסיטר והייתי מציירת המון ורוקמת, כאילו הייתי נוגעת-- שיעור מלאכה בשבילי היה השיעור שחיכיתי לו כל השבוע, אבל לא הייתי עושה עם זה כלום. כאילו כל כך, אה, מבטלת את זה.

08:31 דובר 1 אז אחרי שאת מתחתנת את בעצם מגיעה למקום כזה של כאילו יאללה בואי נדאג לעצמי.

08:36 דובר 2 עוד לפני זה ילדתי שנה לחתונה את הבת הבכורה שלי, שהיא עוד מעט בת ארבע עשרה.

08:42 דובר 1 יואו, איזו בחורה.

08:43 דובר 2 הייתה מתנה ממש. ואחרי שנתיים ילדתי את הבת השנייה שלי ושם התחלתי, אממ, לחפש את עצמי. זאת אומרת גם תעסוקתית, גם רוחנית, כאילו בכל המישורים, בכל התחומים. עבדתי כשכירה, כמעצבת גרפית באיזושהי מערכת עיתון וגם כמזכירה, כאילו שילוב כזה. נהניתי מאוד מהעבודה, אבל הרגשתי ממש לא טוב בתפקיד הזה. נורא חיפשתי לצאת לעצמאות ולא ידעתי איך לעשות את זה. ואז התחלתי עם לימודי חסידות.

09:21 דובר 1 איך הגעת לזה?

09:22 דובר 2 זה היה סייעתא דשמיא מאוד גדולה.

09:24 דובר 1 את ידעת חסידות אבל.

09:26 דובר 2 נכון, אבל לימוד חסידות הוא לא משהו פופולרי בכל המקומות. בפרט ספר התניא, שזה מורה נבוכים, זה ממש... בהתחלה אני הגדרתי אותו כמשנה חיים ברמה שהוא היה במקום ללכת לפסיכולוג, כי זה ענה לי על כל כך המון שאלות ותהיות שעלו בי שכל פעם מחדש יצאתי מהשיעור משתוממת ואמרתי וואו, בא לי לעמוד ברחוב ולצעוק איזה מהתלהבות כאילו.

09:54 דובר 1 איך את לא יודעת איך את גילית את זה באמצע החיים? כי גדלתי על זה.

09:57 דובר 2 גדלת על זה.

09:58 דובר 1 אבל עדיין, אפילו שגדלתי על זה אני משתוממת מזה כמו שאת אומרת אז אחת כמה וכמה כאילו זה באמת.

10:04 דובר 2 גם צריך סייעתא דשמיא לשמוע את זה מהבן אדם הנכון.

10:08 דובר 1 כן.

10:08 דובר 2 כי להעביר את זה ביובש זה לא, זה לא. זה עמוק מדי בשבילי.

10:12 דובר 1 מביאים את זה בצורה כזאת שאת מתחברת, מבינה איך זה מדבר אלייך ואיפה זה.

10:16 דובר 2 הלכה למעשה איך זה באמת, זה החוכמה.

10:20 דובר 1 אז איך הגעת לזה?

10:21 דובר 2 הייתי אצל שכנה, סתם הילדים שלנו שיחקו יחד ואז היא אומרת לי, "את יודעת יוספי, יש איזה שיעור תניא שמתאים לך מאוד ללכת" ואני כזה קופצת בי כזה הנשמה החב"דית שבי כזה אומרת, "זה קשור לחב"ד נכון?" אומרת לי "כן", "תגידי לי הרגע שם, טלפון, כתובת, שעה מדויקת מתי, אני שם" וזהו. ומאז זה היסטוריה.

10:42 דובר 1 איזה קטע, איזה שיעור?

10:43 דובר 2 זה היה שיעור תניא של, אה, שטרנה אלפרוביץ מכפר חב"ד שהייתה מגיעה במסירות עד הקורונה. הייתה מגיעה פעם בשבוע לכאן לאשדוד.

10:51 דובר 1 וואו.

10:52 דובר 2 להעביר שי-- זה היה שיעור מדהים, מדהים. באזעקות שהיו, בחורף, גשם, חום אימים, היא הייתה מגיעה, מתיישבת.

11:01 דובר 1 האיש והבית.

11:02 דובר 2 ממש ואני יחד איתה. הייתי יושבת ובולעת בצמא כל מילה שהיא הייתה אומרת. ויחד עם זאת במקביל, היום כשאני מסתכלת על זה אחורה אני רואה את זה כך, התפתחתי גם בעסק מאוד, ופשוט מדהים לראות את זה כשההתפתחות האישית שלנו מובילה גם להתפתחות עסקית, כי העסק הוא חלק ממני. עם כל זה שיש לי ברוך השם שתי עובדות ואני משחררת המון מושכות, עדיין זה בייבי שלי.

11:28 דובר 1 רואים שכל פינה פה ואנחנו נמצאות עכשיו בסטודיו זה מהבטן שלך.

11:33 דובר 2 ברוך השם, כן. אני מרגישה מתנה.

11:36 דובר 1 איך התחלת עם, דווקא עם זה?

11:38 דובר 2 אז בואי נתחיל מהסיפור שאני הכי אוהבת לספר מלא פעמים, כי זה הגרעין הקטן שנזרע. אמרתי לך שנורא חיפשתי את עצמי תעסוקתית ולא רציתי לשבת מול המחשב ולהתמודד עם בריפים ושהלקוח יגיד לי תשני את האות ותורידי את ה... רציתי לגעת בחומר. והייתה לי שכנה, חסידת בעלז, שיצרה כובעים ובנדים, והיא הייתה נוסעת המון לדרום תל-תל אביב לקנות את כל החומרים שהיא צריכה. בדים, עקשנות. ויום אחד אמרתי לה, "מלכי, אני באה איתך." אומרת לי, "יאללה, מהמם." איך שהגעתי לשכונה שמה, לרחובות, מי שמכיר רחוב החשמל, רחוב, אה, דרך יפו, אה, כפר גלעדי. פשוט הרגשתי שהגעתי לאיזו ממלכה כזו שאני אוכל ליצור הכל ממה שאני רוצה.

12:25 דובר 1 זה כאילו, אה, דוכני סיטונאות כאלה?

12:26 דובר 2 היום אני לא יודעת מה קורה שם. מהקורונה לא דרכתי את כף רגלי, כי כבר למדנו להכיר את הספקים בדרכים נוספות, אבל עד אז זה פשוט חנויות לסיטונאים. יש שם גם מלא בגדים, מלא, כאילו מבחר מטורף של, אה, לחנויות, אבל פשוט הייתי נכנסת נניח לחנות בדים והייתי רואה מלא סוגים של כפתורים וריק-ריק-- כל מיני דברים.

12:50 דובר 1 פלונטפק.

12:51 דובר 2 אפליקציות. ממש. הייתי פשוט, לא רוצה להגיד מבזבזת, אבל שופכת ים של כסף על דברים שעד היום יש לי אותם. כאילו, דבר ראשון קניתי, כאילו השתוללתי כזה. התלהבתי נורא. הדבר שהכי תפס אותי, שפה מתחיל הסיפור, מצאתי שם, אה, חנות פרחים. מי שהכירה, קראו להם, אה, פכט[?]. הם היו נמצאים ברחוב דרך יפו. הייתה להם חנות פרחים מטריפה, זאת מילה עדינה. פשוט נכנסת לגן עדן הולנדי כזה. כל סוגי הפרחים הקיימים, האיכותיים יותר, האיכותיים פחות.

13:23 דובר 1 אמיתיים?

13:24 דובר 2 לא, לא חיים.

13:25 דובר 1 אה.

13:25 דובר 2 פרחי משי.

13:27 דובר 1 וואו.

13:27 דובר 2 פרחים מלאכותיים. ושם הרגשתי שזהו, אני לא יוצאת מכאן. התקשרתי לבעלי, אמרתי לו: "תקשיב, מצאתי את שאהבה נפשי. אני חוזרת הביתה עם קונטיינר פרחים."

13:36 דובר 1 מה זה בעלך.

13:37 דובר 2 כן. תפתח את הדלת או שתבוא עם האוטו, לא משנה הסדר, כל הפרחים כאן מגיעים אליי. מה אני הולכת לעשות עם זה נראה? ואז יצרתי לבנות שלי קשתות מפרחים. זה היה עוד לפני שבכלל, אה, היום אנחנו כבר כמעט לא רואות את זה, למרות שזה כבר יצא.

13:52 דובר 1 כן.

13:52 דובר 2 אבל... ואני זוכרת שהייתי הולכת איתם, זה היה ערב שבועות, ברחוב, הייתי הולכת להורים שלי, ובדרך היו עוצרים אותי אנשים ואמרו לי: "מה זה הגינה הזאת על הראש של הבנות שלך?" כאילו מה, מה נסגר? ככה לאט לאט, אמ, הכנסתי את זה. שמתי קובייה קטנה בעיתון המקומי פה, אה, שאני יוצרת אקססוריז מפרחי משי. קראתי לזה פרחונית. אה, עזרה לי מאוד חברה שלי.

14:15 דובר 1 איפה היה לך השם?

14:16 דובר 2 זהו, זה היה כזה סיעור מוחות שעשינו ביחד. יש לי חברה מאוד טובה, קוראים לה חליאל תרנמשים[?]. אגב, היא שווה פוסט, אמ, אמ...

14:23 דובר 1 פודקאסט.

14:24 דובר 2 פודקאסט שלם. אישה מדהימה, היא מעצבת, אה, גרפית בחסד. אה, כשהיינו נערות היינו המון המון יוצרות יחד. היינו עושות תחרות אחת עם השנייה. נניח עשינו פעם, אמ, אה, פרה עיוורת. כל אחת צריכה לעשות כריכה לספר שכך קוראים לו.

14:40 דובר 1 וואו, איזה מגניב.

14:40 דובר 2 ואז מי ש-- מי שזכתה, היינו מביאות את זה למישהי שלישית שתשפוט. היינו בנות ארבע עשרה, שלוש עשרה, כאילו היינו יוצרות המון במחשב, כל מיני... אה, היינו עושות מודעות לגננות, היינו לוקחות כל מיני תמונות של תינוקות, דברים שהיום כאילו יש לך היום את קאנבה בשביל זה.

14:56 דובר 1 כן. יש לך את הבינה המלאכותית שעושה לך, אה...

15:00 דובר 2 מהמינה הזו.

15:01 דובר 1 תעשי לי כריכה לפרה עיוורת.

15:04 דובר 2 עוד לא ניסיתי את זה, אבל...

15:06 דובר 1 לכי תדעי.

15:06 דובר 2 אבל זה מה שהיינו עושות.

15:07 דובר 1 תבדקי מה יצא.

15:08 דובר 2 כן, אה?

15:08 דובר 1 איזה קטע. אז היא חשבה על הרעיון של השם-

15:10 דובר 2 אז חשבנו על זה יחד. זה היה רעיון שלה, קרדיט שלה, והיא אמרה לי: "יוספי, זה ש-- זה את. פרחונית זאת את. כאילו אני רואה פרחים, אני רואה אותך, זה הולך ביחד." וזה היה נורא מצחיק כי קובייה קטנה בעיתון הביאה לי עשרות לקוחות.

15:23 דובר 1 וואו.

15:24 דובר 2 פשוט נכנסתי לשוק, אמ, פתוח מבחינת, אה-

15:27 דובר 1 נישה, אה, חסרה.

15:28 דובר 2 היה צריך, אה, המון, אה, היה לזה המון ביקוש. היה צריך מישהו שיעשה את זה. מלא הסקרות שמלות מכל הארץ. פשוט הייתי יושבת שעות, שעות, שעות בסלון, כל השולחן סלון היה מפוצץ פרחים. הבית שלי היה מלא בפרחים, במטבח, בסלון, בחדר שינה, איפה שאת רק רוצה.

15:45 דובר 1 לגמרי פרחונית.

15:46 דובר 2 ממש. אני זוכרת את הקשתות הראשונות שעשיתי-

15:49 דובר 1 עם אקדח דבק חם כזה?

15:50 דובר 2 כן, עד היום אגב אני עובדת עם אקדח דבק חם. יש לי פה מלא.

15:52 דובר 1 יש לך הרבה כוויות באצבעות, אני חייבת-

15:55 דובר 2 כבר לא, כי...

15:56 דובר 1 זה כבר מנוסה, זהו.

15:57 דובר 2 לא, זה כבר לא נהיה כוויה, זה לא נתפס.

15:59 דובר 1 זהו.

16:00 דובר 2 העור כבר, אה...

16:01 דובר 1 יו. אה, וואו, יש פה כמה.

16:04 דובר 2 יש פה, ואת אלה-

16:05 דובר 1 שמונה קצפים.

16:06 דובר 2 אלה זה אקדחים מקצועיים.

16:08 דובר 1 יש לך רישיון לנשק?

16:10 דובר 2 נשק חם.

16:12 דובר 1 ממש.

16:12 דובר 2 אבל זה באמת אחד מהדברים הטובים שקרו אז. מעבר ליצירה ולאומנות שיצרתי, זה שאני עד היום אגב אני מרגישה זכות ששימחתי אנשים. זה לא רק שהיה לי את הסיפוק של היצירה ושמצאתי את עצמי-

16:29 דובר 1 כן.

16:30 דובר 2 אלא גם המקום הזה שבזכותי, אני עוד מעט, תראי, יש לי פה אלבום תמונות. אני לא זורקת אותו כי הוא פשוט מזכיר מאיפה באתי. תמונות של לקוחות ששלחו לי את כל השמלות שלהם אחרי החתונה.

16:41 דובר 1 את היית עושה על שמלות-

16:43 דובר 2 כן.

16:44 דובר 1 סידורי פרחים כאילו?

16:46 דובר 2 לכלות.

16:46 דובר 1 איזה אומץ.

16:47 דובר 2 אבל מלא דברים. אני זוכרת מישהי שהגיעה אליי כשהתחילו, התחילו הקניות בעלי אקספרס. סיפור של לפני שבע שנים בערך, שזה נכנס ככה.

16:56 דובר 1 כן.

16:57 דובר 2 הם הזמינו שמלות לבנות, סדרה של איזה שש או שבע בנות, וזה הגיע שמלות ליצן, כאילו שונה לגמרי ממה שהם ראו, והם לקחו את זה נורא קשה. הן היו פחות משבוע לפני החתונה. היא באה אליי בבכי. תצילי אותי. אני עוד מעט אראה לך את התמונה של השמלות איך הן היו נראות. באמת נסיכות.

17:14 דובר 1 וואו.

17:14 דובר 2 זה נורא משדרג את הב-- היום אני כבר לא מתעסקת בזה כי גם אין לזה ביקוש וגם כי ברוך השם, מחוסר זמן, אבל זה היה משדרג ומקפיץ בגדים משהו לא נורמלי. תחשבי כל איזה פרחים ועל הראש פרחים ועשיתי צמידים ושרשראות. זה היה מקפיץ תלבושת.

17:31 דובר 1 את יכולה לעשות מפרחים באמת כמעט הכול.

17:33 דובר 2 הכול. נכון. כשמישהי באה אליי והיא אומרת לי אני צריכה סדנת פרחים, אני מציעה לה את האופציות ושום דבר לא מתאים לה. לא משנה אם זה הקבוצה או הקונספט, אני אומרת לה תגידי מה בא לך. אפשר. מפרחי משי אפשר לעשות הכול.

17:47 דובר 1 וואו! מטורף.

17:50 דובר 2 כן, ממש ברוך השם.

17:52 דובר 1 ואז איך הגעת לפתע לעשות עסק שמוכר גם דברים אחרים שהם בלי פרחים?

17:58 דובר 2 אז התחלתי מזה שיצרתי ליין של מתנות מפרחים, שזה שמתי בצד את כל הנושא של אקססוריז, קשתות, סיכות וכל זה. יש אגב גם את זה היום, אבל ראיתי שזהו. כאילו כבר היה לי איזה ארבע חמש שנים. מקסים, מהמם. יאללה תתפתחי, תפתחי את עצמך.

18:15 דובר 1 קדימה.

18:16 דובר 2 תיצרי משהו חדש. אז יצרתי קולבים מעוצבים לכלות וסרטים לתינוקות ומסגרות לתמונות וחבקי מפיות, שזה היה משהו חדש שאף אחד לא הכיר. ושלטים לדלת. כאילו מלא מלא מלא דברים. ואז אחרי איזה שנתיים שלוש של פיתוח שאני ככה מייצרת מלא מוצרים, אמרתי רגע, אני לא יכולה להביא ללקוח רק מוצר אחד. אני חייבת לתת לו מעטפת שלמה שיהיה לו. נניח מישהי רוצה לתת מתנה ליולדת, היא לא תיתן לה סרט לתינוקת, נכון?

18:50 דובר 1 כן, עם בגד קטן, עם-

18:52 דובר 2 סבונים, מפיצי ריח.

18:53 דובר 1 אה, אז בעצם.

18:54 דובר 2 יפה. אז לאט לאט חיפשתי וחיפשתי. עד היום אני בחיפוש. אני כל הזמן מחפשת עוד מוצרים ועוד דברים, ושמתי לב שהדברים שאני מביאה זה רק דברים שאני מאוד מאוד אוהבת. ואז מזה הפך לי ממש קונספט שאני מביאה דברים שאני אישית אשתמש בהם. גם מישהי שרוצה שאני אכניס את המוצרים שלה, אני קודם כל בודקת אותם, מנסה אותם, חווה אותם. אחרי שאני מרגישה שאני מתחברת אליהם אז אני מביאה אותם למכור.

19:22 דובר 1 שזה יהיה גם ממך. גם אפילו שלא יצרת את זה.

19:25 דובר 2 עוד לפני שזה יהיה ממני, ש-ש-שיהיה מאחוריו גב. שזה לא עוד סתם איזשהו מוצר. נניח פנתה אליי מישהי מקסימה, אומנית שיוצרת מפלסטיק... ברח לי השם. זה משהו מאוד חדש שנכנס עכשיו. אה נכון, יש את הכוסות פלסטיק החדשות. אקריל.

19:42 דובר 1 אה.

19:42 דובר 2 וזה משהו שנכנס בשנה האחרונה.

19:45 דובר 1 כן, חומר.

19:45 דובר 2 כן, חומר שאת יכולה, DIY, ממש את יכולה ליצור מזה מה שאת רוצה עם תבנית סיליקון. והיא רצתה שאני אמכור מוצר שהיא מכינה לבד מזה. אמרתי לה, אין שום בעיה, בכיף, אבל תשלחי לי קודם שאני אראה את המוצר. אז הבנתי שהיא עצמה עוד לא מספיק ברורה בעצמה איך ליצור את זה. מה היא חשבה אבל ליצור, הציעה לי. בסדר, אין בעיה, בכיף. אני רוצה לראות אותו קודם, לחוות אותו, לנסות אותו.

20:08 דובר 1 כן.

20:08 דובר 2 כשהרעיון הוא מדי בוסר, אין לך מה לעשות איתו, את צריכה להתקדם עם זה.

20:12 דובר 1 לא יכולה לעמוד מאחוריו, בטח. וכל זה במקביל לזה שאת, אה, את בעצם לומדת תניא ומתפתחת בשני המישורים במקביל.

20:23 דובר 2 נכון. וגם הייתה תוך כדי המתנה, אה, ממש מורטת עצבים. נורא רצינו עוד ילד. הבנות גדלו ממש. גם למדתי פתאום להעריך מה זה ילד, אה, בריא ושלם. היריון תקין זה היה משהו שעד שלא נכנסנו להמתנה הזאת לא ידעתי להעריך את זה. התחתנתי, ילדתי. כאילו, נכון, ברוך השם חוויתי לידה, חופשת לידה, עוד לידה. זה, זה חוויה מכוננת, אבל לא ידעתי להעריך איזו מתנה עצומה יש לי ביד. הקדוש ברוך הוא בחר בי להיות שותפה איתו, להביא עוד ילד לעולם.

20:59 דובר 1 זה מטורף.

21:00 דובר 2 זאת זכות לא נורמלית.

21:02 דובר 1 זה מטורף. אז מה פתאום אחרי הבת השנייה-

21:05 דובר 2 הייתה המון, המון, אה, המון ציפייה, המון דריכות, המון המתנה, טיפולים קצת. כאילו ממש, אה, מאסיבי כזה על הנשמה. כזה סקוץ' ברייט כזה חזק.

21:15 דובר 1 ביטוש.

21:16 דובר 2 לגמרי. מונח מאוד, אה-

21:18 דובר 1 כן.

21:19 דובר 2 כואב, אבל, אבל, אבל הוא קיים. ו... ערב... אמ, אני חייבת לזכור תאריך. זה אני חושבת החופש הגדול. אמרתי לבעלי, "אני רוצה ביום ההולדת שלי, נולדתי בחשוון. אני רוצה ביום ההולדת שלי לנסוע לרבי". הוא אומר לי, "יאללה, מה הבעיה? קני כרטיס טיסה. אני כאן נשאר עם הבנות. הכל, הכל יהיה מסודר. את יכולה להיות רגועה, תיסעי". אוקיי, אבל לאן נוסעים? איך נוסעים? מתי? כמה? איפה? איפה ישנים? איפה אוכלים? א-איך נוסעים לרבי? צריך הכנות. צריך-

21:50 דובר 1 בעלך, הוא לא חסיד חב"ד.

21:52 דובר 2 לא. הוא גם לא מגדיר את עצמו ככה, אף שאני כן מגדירה את עצמי ככה. וזאת הזדמנות נפלאה להגיד שזה משהו שנורא חשוב לי שידעו. יש המון זוגות מעורבים בעולם, ואנחנו רגילים לראות זוגות מעורבים שהאישה חזרה בתשובה, שהבעל חזר בתשובה וכאילו מעריכים מאוד-

22:12 דובר 1 דתי לא דתי, כאילו.

22:14 דובר 2 כן. זה קיים גם במגזר החרדי, זוגיות מעורבת, ונורא נורא נורא חשוב לי להדגיש שזה כל כך יפה ומיוחד בעיניי. זה מצריך המון עבודה, אבל אני חושבת שכל זוגיות מצריכה המון עבודה.

22:28 דובר 1 נכון.

22:29 דובר 2 וזה שבעלי נותן לי את ה-, את האפשרות הזאת לבחור להיות חסידת חב"ד וחסידה של הרבי, זה אחד הדברים הכי מיוחדים בעולם.

22:39 דובר 1 זה מעניין. אני מנסה לחשוב במה זה מתבטא. כאילו-

22:42 דובר 2 תראי, בואי נתחיל מזה שלא באתי משם.

22:45 דובר 1 המשותף גובר על המפריד, מן הסתם.

22:47 דובר 2 כן ולא. כן ולא, כי יש המון, אה, דברים-

22:51 דובר 1 אני לא יודעת את הניואנסים.

22:52 דובר 2 זהו, יש המון ניואנסים שלא-- אבל, אבל גם, גם החופש הזה, חופש הבחירה, זה משהו שהוא מאוד, אה, לא ברור מאליו.

22:59 דובר 1 זאת אומרת, עצם ההגדרה, כאילו.

23:00 דובר 2 את רוצה לנסוע לרבי ואת נוסעת. זה לא ברור מאליו.

23:04 דובר 1 כן.

23:04 דובר 2 את רוצה ללכת לשיעור ואת הולכת. רוצה למסור שיעור ואת מוסרת שיע-- כאילו יש לך גב מאחורייך שאומר לך, תעשי-- זה עושה לך טוב, תעשי את זה. ולמה אמרתי שזה כל כך חשוב לי ל-להדגיש את זה שזוגיות מעורבת זה אולי מונח לא פופולרי במגזר החרדי, אבל, אבל זה, זה, זה רק מראה לנו שיש זוגות שגם אם הם שייכים לאותה חסידות וחושבים, נניח פוליטית אפילו חושבים שונה, זה לא משהו שאמור להחריב לכם את הבית. הפוך. קחו את זה ותקפצו עם זה הכי גבוה שאפשר. אני זוכרת שישבנו אצל מישהי, אשת מקצוע. התייעצנו איתה על משהו מאוד, אה, ספציפי לגבי הבנות שלנו. סיפור קצת, אה, ישן, לא מעכשיו. והיא אמרה לנו, "אתם יודעים, אני מאוד, מאוד, אה, נהנית לראות את הזוגיות שלכם". למה? ו-וזה משהו שלא יצא לי מהראש. היא אומרת, "ילד שגדל ל-ל-הורים שכל הורה הוא שונה, אבל הם הורים ביחד, בהרמוניה, באהבה, בהבנה, בהכלה, בנתינה. אתם בעצם נותנים לילדים שלכם את המתנה הכי גדולה לחיים, להסתדר עם הזוגיות שלהם בעתיד. כי לך אין שליטה איזו זוגיות תהיה לילד שלך, אבל יש לך את האפשרות ואת הדוגמה מה הילד שלך לוקח מהזוגיות שלך, מההורות שהוא מקבל מכם לחיים שלו הפרטיים בעתיד".

24:21 דובר 1 הוא רואה איך אפשר להכיל מורכבות.

24:22 דובר 2 הכל. את מכינה אותו בצורה הכי טובה לחיים, וזה משהו שלא יוצא לי מהראש ואני אומרת את זה המון. יוצא לי הרבה לדבר עם נשים, כל מיני סיטואציות, וזה אחד הדברים אני חושבת הכי יפים. ב-בדיוק עכשיו מתאים לספירת העומר באמירה הזאת של "ואהבת לרעך כמוך", כי הכי קל להתעצבן ולא להסכים, ובתוך הבית זה הכי קל להתעצבן.

24:45 דובר 1 בטח.

24:45 דובר 2 הרבה יותר מבחוץ.

24:46 דובר 1 במרחב הכביכול פרטי.

24:49 דובר 2 פרטי ואישי.

24:50 דובר 1 כן.

24:50 דובר 2 אבל שם העבודה נמדדת.

24:53 דובר 1 דווקא בגלל זה.

24:54 דובר 2 כן.

24:54 דובר 1 העבודה הכי קשה.

24:55 דובר 2 אבל נתינה מולידה אהבה אמיתית.

24:58 דובר 1 וואו. את פשוט יום אחד החלטת כאילו זהו, תניא, אני מידאית תניא אז אני שמרתי-

25:02 דובר 2 זה לא יום אחד, זה תהליך כזה. זה כמו לח-- כן, כמעט כמו לחזור בתשובה.

25:06 דובר 1 הילדים נגיד במוסדות חב"ד?

25:08 דובר 2 הבנות שלי כן לומדות בחב"ד, כן. אה, הבן שלי לומד בחדר כלל חסידי. לבעלי מאוד מאוד חשוב שהוא ידע יידיש. אני רואה בזה יתרון. למשל, כך הוא ידע את השיחות של הרבי.

25:19 דובר 1 נכון.

25:20 דובר 2 הנה דוגמה שבכל דבר אפשר למצוא את הכי טוב שיש.

25:25 דובר 1 יש משהו מגניב, את כאילו, אה, אה, באתי להגיד תיהני מכל העולמות, אבל זה בכלל לא מדויק. אה, אבל יש לך קצת מפה וקצת מפה ואת מכירה פה ואת מכירה שם. זה כאילו.

25:36 דובר 2 אני חושבת שזה גם מה שמרכיב אותנו כעם ישראל.

25:38 דובר 1 מוציא אותך מהצמצום באיזשהו מקום.

25:40 דובר 2 אנחנו הרי עם מאוד מגוון, נכון? אז אני כן נהנית מכל העולמות כי אני אוהבת משהו מפה ואני אוהבת מפה ואני מאוד מאוד משתייכת ומחוברת למקום שהוא הרבי ותורת חב"ד. אבל אני גם נורא שייכת עדיין לשם, כי כל המשפחה שלי משם.

25:56 דובר 1 כן.

25:56 דובר 2 ובעלי שם.

25:57 דובר 1 את עדיין חלק מהם.

25:58 דובר 2 כן, לא ברחתי. אני פה.

26:01 דובר 1 אז הוספת לך עוד משהו.

26:02 דובר 2 ממש.

26:03 דובר 1 באיזשהו מקום.

26:03 דובר 2 ערך מוסף.

26:04 דובר 1 זה לא שעברת צד, זה הרי אין פה סתירות כאילו.

26:09 דובר 2 הפוך.

26:09 דובר 1 זה פשוט אקסטרה. כן.

26:11 דובר 2 זה המון המון עשה טוב. המון.

26:14 דובר 1 אוקיי, אז בואי נחזור לנסיעה לרבי.

26:16 דובר 2 כן, נכון. ואז התחלתי פשוט להתפלל, לבקש את זה, כי אני לא יודעת איך לעשות את זה. אני לא יודעת איך לנסוע לרבי. איך עושים את זה בפרקטיקה?

26:25 דובר 1 לא היו נגיד נשים מהשיעור ש...

26:26 דובר 2 יפה. אז החלטתי שכל מקום שאני יוצאת לאיזה, לא משנה, דינמיקה כלשהי עם נשים חב"דיות, אני, אני רק מיידעת אותן. שידעו שאני והרבי מתישהו צריכים להיפגש. רק תעזרו לי לעשות את זה בצורה נכונה. ובמוצאי יום כיפור, בסיום התפילה, תשושה ורעבה, אמרתי לאחת הנשים שהיו איתי בתפילה, התפללתי בחב"ד כמובן. אמרתי לה, חני, אני ממש ממש רוצה לנסוע לרבי. אולי בא לך לנסוע איתי עכשיו? היא כזה מסתכלת עליי ואומרת לי, את יודעת, יש לך רצון מאוד מתוק וחסידי, אבל אני מורה, ומורה לא יכולה לקום ולנסוע כי מתחשק לך להיות אצל הרבי, זה לא. אבל אני אחשוב, אם אני אדע על מישהי אני אעדכן אותך. ועברו חגים, סוכות. החלטתי, יותר נכון בעלי, סליחה, לא החלטתי. בעלי אמר לי, למה את לא כותבת לרבי? את כל כך רוצה לנסוע. תכתבי, כל דבר הכי קטן את כותבת, אז תכתבי גם את זה. כתבתי באגרות קודש. לא תמיד אני פותחת לקרוא, אני פשוט מכניסה ומאמינה שלרבי יש את הדרכים שלו להראות לי את התשובה. ולמחרת בבוקר חני, החברה המהממת הזאת, מתקשרת אליי, אומרת לי, יוספי, אני סוגרת כרטיסים לחנוכה. רוצה לבוא איתי?

27:38 דובר 1 יואו.

27:39 דובר 2 עכשיו זה היה, אני חושבת, יום לפני היום הולדת שלי או יום אחרי, וזה היה יום אחרי שכתבתי לרבי, כאילו באותו בוקר למחרת. הרגשתי כאילו הרבי אומר לי, אני מחכה לך, אני רוצה אותך פה בחנוכה. טוב, איך עושים את זה? דבר ראשון, הוציאי את הדרכון, תעשי, אה, אה, ויזה. רגע, ויזה כבר יש לי כי הייתה תקופה שרציתי לנסוע ולא ידעתי איך. אז הוצאתי ויזה.

28:03 דובר 1 נכון.

28:03 דובר 2 אז תקני מזוודה. יש לך כבר מזוודה. אז מה את צריכה? הכנות נפשיות וסידור לילדים. אז סידור, ברוך השם, בעלי אמר לי שהוא לוקח על זה אחריות, שאני אוכל לסדר גם את ליבי. אני איתם. מצוין. מה עוד צריך? כלום. אני דואגת לך ללינה, למקום. אני דואגת לך ל-ל-לטיסה. את רק תביאי את האשראי שלך. אני דואגת לך לטיסות הבאות. את לא צריכה. אמרתי, ריבונו של עולם. וואו. אתה שולח לי פשוט משלוח מנות. כאילו אין לי מה לעשות פה מעבר לזה. רק ל-לבוא למטוס. ופעם ראשונה שאני טסה לארצות הברית, שזו טיסה ארוכה למי שלא רגיל, וכל הדרך אנחנו לומדות, אה, ממש מתכוננות, אה, להיכנס לאוהל. נוחתות ישר, נוחתות באוהל, ואני זוכרת שנכנסנו למתחם של האוהל עוד לפני הציון ופשוט לא יכולתי להכיל את זה. הרגשתי שהלב שלי לשנייה מתפוצץ ויוצא החוצה, וכאילו אנשים נוסעים ברכב נורמלי ואנשים אחרים נכנסים לאוהל ואנשים אחרים יוצאים. א-איך, איך הכל פה קורה כאילו? כאילו כרגיל. לא הצלחתי להכיל את זה. ישבנו המון שעות, התוועדנו בחוץ וכתבנו פ"נים. כתבתי, אוהו, דברים שאני אפילו לא חשבתי שאני אכתוב, וכשנכנסתי הרגשתי כאילו הגעתי לאבא. זאת ההגדרה. חיבוק כזה ענק, רגשי ורוחני. כמה פעמים שאני מנסה לתאר את זה, אי אפשר לתאר את זה. זה משהו. זה, זה חוויה חוץ גופית. זה משהו בלתי נתפס. אני רק מדברת על זה ובא לי לבכות, געגועים כאלה עזים. ואני זוכרת את הבכי שלי. אף פעם לא בכיתי ככה. זה לא היה בכי של כאב ולא היה בכי של שמחה ולא היה בכי ש-- כאילו לא צער ולא. אני זוכרת שהסתכלתי עליו ואמרתי לו, "רבי, מתי רואים אותך? באתי עד

29:48 דובר 2 לכאן, קום", כאילו "קום, פשוט תקום. אני הגעתי עד אליך. עשיתי כל כך הרבה דרך בשביל זה." אני מאמינה שעניין של זמן והוא כבר פה, אבל די, שזה כבר יקרה. אין לנו כבר כוח לחכות. וואו. שהמשיח כבר יבוא, שנזכה. אמן. אה, וזה באמת היה חוויה מטורפת. באותו ביקור אני יכולה לכתוב ספר על כל מה שעברתי בשבוע הזה. אמ, היה למשל סיפור שממש- לפני שנה זה היה. זה היה לפני חמש וחצי שנים. אמרתי, מה, אני רוצה להיכנס להריון? אני כל כך רוצה. הילדה שלי כבר הייתה בת שבע, כאילו הילדה השנייה משתי-- כאילו הגדולה בת תשע והיא בת שבע. זה די, כבר את רוצה-- ומצד שני את גם לא רוצה להתאכזב, אבל נמאס לך להתאכזב. נמאס לך לנסות. ו... ו... אמ, הייתה התוועדות של בנות מצווה מהש-- מ-מהארץ, וחברה שלי, זו שנסעתי איתה, אמרה לי, בואי נלך לשם. היא הייתה אצל האישה של ר' יואל כהן. זאת אישה מיוחדת- מרשימה, שמעתי עליה. מיוחדת, מיוחדת. ישבנו אצלה, הגענו עוד- היא הייתה מתוועדת כאילו? כן, זה היה אצלה בבית, בסלון. יש לה סלון מדהים, בתקתוק והיופי ה-ה-המיוחד שלה, יש לה טעם מיוחד, וכשהיא פותחת את הפה, בלי עין הרע, יוצאות ממנה מרגליות. סיפורים מדהימים ומרתקים על הרבנית ועל הרבי ובכלל. וכזה כשאנחנו מסיימות את ההתוועדות אז היא מסתכלת עליי והיא קוראת לי עם האצבע ואני שואלת אותה כזה, מה? היא אומרת לי, יש לי משהו בשבילך, והיא מוציאה ממחטה עם, אה, פיסת בד ומספריים, אה, קטנות של ציפורניים כאלה, מספריים פיציות, ומתחילה לגזור מהבד חתיכות קטנות ולהביא לכל אחת. ואת רואה את כולן מתלהבות וזה, ואני כזה אומרת, מה קורה

31:38 דובר 2 פה? מתברר שזה בד מהרבנית חיה מושקא, וכל אחת שמקבלת שם חתיכה מהבד נהיה לה אורות והתלהבויות שהם זכו וקיבלו. ואז היא אומרת לי, לא, לא, זה לא בשבילך. יש לי משהו אחר בשבילך. היא מביאה לי מטפחת ענקית שבתוכה יש חתיכת בד כזה גודל. וואו. עכשיו לחב"דניקיות אסור לשמוע את זה, אבל אני לא ידעתי באותה שנייה מה אני מקבלת, וכולן מסתכלות עליי וחברה שלי מסתכלת עליי ואומרת לי, מה? לא הבנתי, כאילו מה קיבלת עכשיו? ואני כזה אומרת לה, וואו, תודה, אפשר לחבק אותך? היא אומרת לי, בטח, זה בשבילך. והיא אמרה לי שיש עניין לשים את זה במקווה על הראש ו... רגע, אז איך היא ידעה שאת... אין לי מושג. אין לי מושג. היא לא ידעה איך קוראים לי, היא לא ידעה מי אני, מאיפה באתי, כלום. אחר כך, כשיצאנו משם וכולם כזה עוטפות אותי וצורחות לי, את לא מאמינה, קיבלת כזה בד ענק מהרבנית חיה מושקא, ושלא תאבדי ושלא תמכרי את זה ושלא תביאי את זה ושלא, ותשמרי על זה חזק והכול, אז למדתי להעריך מה יש לי ביד. אבל פתאום גם הבנתי איך כאילו זכיתי לקבל כזה דבר כל כך מיוחד, שכולם שם קיבלו כזו חתיכה קטנה שהיא גזרה להם במספריים ואני זכיתי לקבל... אז זה באמת הרגיש לי קרבה מאוד גדולה. ובביקור באוהל אמרתי, "רבי, אני ממש ממש מבקשת ממך, תזכה אותי בעוד שנה לעמוד כאן עם ילד בריא ושלם ולהגיד לך תודה", ולא ידעתי מה אני אומרת. זה פשוט יצא. לא חשבתי על זה, זה פשוט... והמדהים היה שכשחזרתי לארץ, אחרי, ברוך השם, שבעה נקיים והכול,

33:16 דובר 2 נכנסתי להיריון. וואו. עכשיו אני לא ידעתי שאני בהיריון. בעלי היה צריך לטוס לארצות הברית לשמחה משפחתית, והוא חזר לארץ. אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב, משהו לא טוב ואני לא יודעת מה. הוא אומר לי, "אז תעשי בדיקות דם. בן אדם לא מרגיש טוב, בואי נבדוק מה קורה". ואז הוא אומר, "אולי את בהיריון?" אמרתי לו, "מה? מה הקשר? כאילו די, תפסיק לשאול את זה. אין לי כוח כאילו שוב ל..." הוא אומר לי, "מה אכפת לך לנסוע לבדוק? כמה עולה סטיק? עשר שקל, חמש, עשר שקל? אני אקנה". כאילו מה? וגיליתי שאני בהיריון. יואו. וזה פשוט היה בלתי ייאמן, שכאילו הרגשתי ש... אני לא כלום מבחינת החלטות בכלל. אני רק עושה את מה שאני צריכה לעשות והקדוש ברוך הוא עושה את שלו. אני נהייתי כלי לשפע, נהייתי כלי לברכה. וואו. וברוך השם, ברוך השם, קראנו לו מנחם מנדל, שזה היה הוקרה, אות הוקרה קטן לרבי, והברית שלו הייתה ב... הוא נולד בי"ג תשרי, שזה גם תאריך חסידי. נכון. והברית שלו הייתה בשבת של סוכות, וכל המשפחה עטופה ועוטפת, והיה מעמד כזה מרגש. זה היה פשוט מדהים. ובל"ג בעומר נסענו, שהוא היה ככה קצת גדול, כי היה קצת מאתגר לעשות לו ויזה. נסענו שלושתנו, בעלי, אני והוא, להגיד תודה לרבי. וואו. עכשיו להיות באוהל בל"ג בעומר זה כמו בג' תמוז. עמוס, עמוס. מאוד, מאוד עמוס, אז זה פשוט להיות כמה שניות וללכת. עכשיו, בשנייה הראשונה שאמרו לי, זה מאוד מאוד כאילו לקחתי את זה כזה קשה. מה? באתי להגיד תודה וכאילו אני הולכת חזור? אין מצב, אני חייבת להיות בו, אני חייבת להיות בציון, כאילו...

35:02 דובר 2 ואז אמרתי, כן, תדעי להעריך את הדקה שיש לך בפנים, כאילו תדעי ליהנות מזה, להגיד תודה, ואת לא באת עכשיו להשתפך. ממש, יש טיימר כזה. כן, תדעי להגיד תודה. וואו. באנו אחר כך למחרת שוב, אבל ביום עצמו זה היה... ברוך השם זכינו, אחרי מנחם מנדל יש לנו שיינה ויש לנו אברהמי. וואו. וכל אחד מהם מתנה בפני עצמה שאי אפשר לתאר. ואין לי ספק, אין לי ספק שכל אחד מהם הוא ילד של הרבי. תקשיבי, אני כל הזמן צמרמורות, אני כבר לא יודעת מה. איזה מטורף. אגב, לפני ההיריון האחרון של התינוק שלי, פתחתי שיעור טהרת המשפחה אצלי בבית, כי שמעתי על מישהי מהשכונה שמאוד קשה לה עם טהרת המשפחה. מישהי חרדית ממש, והיא שיתפה אותי ככה. אז אמרתי לה, בואי נלמד ביחד, והבאתי להעביר את השיעור את חברה שלי המקסימה הזו שטסתי איתה לרבי. יש לנו קשר מאוד, מאוד טוב, והיא גם מעבירה את זה בצורה מדהימה, והקבוצה ממש התגבשה ומדהים לראות את זה. קבוצה של כמעט עשרים נשים, כל אחת ממקום שונה לגמרי. וואו. מבחינת הסקאלה החרדית. אני גרה בשכונה מאוד מעורבת חרדית.

36:15 דובר 2 חרדית. כן? לא רחוק? איפה שאני גרה מאוד. אני גרה בוו. אני לא גרה פה. אני גרה ב... הסטודיו נמצא ברובע ד'. אגב, גם פה יש לך מגוון חרדי. בכלל השכונה שאני גרה בה במקור היא לא שכונה חרדית בכלל. אני באתי לשכונה לפני עשר שנים. היא הייתה שכונה ממש ממש ממש לא חרדית, כאילו התחרדה מה שנקרא. כן, ממש. כל התמ"אות שקפצו פה לגובה הביאו איתם מלא משפחות חסידיות. והשיעור הזה באמת הביא איתו המון ברכה. חצי מהשיעור ילדו. וואו. שזה היה מדהים. עכשיו, כשאני גיליתי שאני בהיריון וסיפרתי את זה לחני, אז היא אומרת לי, "מה חשבת? כאילו הכנסת לעצמך הביתה ברכה. מה חשבת? שמה? מה חשבת שיקרה?" כאילו. איזה מדהים זה. האמת שלא חשבתי. פשוט רציתי לעשות טוב לעוד נשים. גם אותי זה מחזק. תשמעי, שיעור טהרת המשפחה זה דבר חשוב. את יודעת, זה מדהים שכאילו שמעת... דיברת עם החברה הזאת ופשוט אמרת לה, יאללה בואי נפתח שיעור. כי היה לי קשה המחשבה הזאת. יאללה, מצאה פתרון, כאילו. היה קשה לי המחשבה הזאת. לא לפחד, לא... יש בעיה? פותרים אותה. כי אני בטוחה שהרבה בנות במקומך לא היו עושות את זה. ואת כאילו אמרת, בואי נעשה פה כלי לברכה. בואי נעשה פה משהו מועיל. בואי נעשה פה משהו יפה, וזה יפה. זה השראה. כן, לך זה נראה אולי מובן מאליו כי את עשית את זה. אז זה בא לך טבעי. ואני אומרת כאילו לא. בנות, תקשיבו, זה מה שצריך לעשות. כשיש בעיה פותרים אותה. זה... בשביל מה יש בעיה? נכון? בשביל שיפתרו אותה. נכון. אני חושבת שגם האמונה הזאת שכל דבר שאני שומע אני שומע

37:51 דובר 2 אותו בהשגחה פרטית ואני מבין שיש לי פה איזשהו תפקיד. זאת אומרת, לא סתם שמעת אותה, היא לא סתם סיפרה לך את זה. נכון. היה לך פה תפקיד, אה... אבל תראי, ברוך השם, ברוך השם. כמה נשים הרוויחו מזה? כן. המון נשים, וגם נשים שאמרו לי בהתחלה שהן חוששות, נניח שידובר רק על הנהגות חב"דיות, כי בחב"ד יש דברים שמאוד מחמירים. אז במהלך כל השיעורים, גם חני, זו שהעבירה את השיעורים, וגם אני הדגשתי להן שאנחנו לומדות לפי ההלכה. אין פה הנהגות, אין פה מנהגים, יש פה הלכה. כן. ו... וכן, כשהיה נניח את נושא הטבילה, שבחב"ד זה בור על גבי בור ויש עולם שלם בפני עצמו, אז שאלתי אותן: "אתן רוצות שאנחנו נלמד לפי חב"ד גם?" כולן אמרו פה אחד: כן, אנחנו רוצות לפחות לדעת. כן, להדגיש מה, מה, כן או לא. תשמעי, יש דברים שזה גם בינו לבינה ברמה שאת, את צריכה גם לשאול את בעלך אם הוא מסכים שתחמירי על עצמך משהו. את לא יכולה לעשות מה שבא לך. את בזוגיות, ברוך השם. כן. וואו. תגידי, את, את מספרת שלפני חמש וחצי שנים נסעת לרבי. שנה אחרי זה ילדת עוד שלושה ילדים, ואת פותחת עסק שמתפתח, מתפתח. אז תני לנו קצת איזה טיפים על בית ומשפחה והכול ביחד, והכול בתחושת שליחות ובכזה חיוך, כאילו. וואי, זה באמת מתנה. זה באמת באמת מתנה. דבר ראשון, אני מתייחסת לזה ממש כמו לילד שלי שצריך לטפח אותו. כאילו אין, אין מצב שאני בבוקר אהיה גמורה מעייפות ואני לא אפתח את הסטודיו. בואי נגיד ככה, חופשת לידה יש? לא. אין חופשת לידה, אבל כן צריך לדעת לשים גבולות. כן, בפרט בתור עצמאית.

39:26 דובר 2 עצם זה שהכנסתי עובדת, נניח בפעם הראשונה שהכנסתי עובדת, זה היה בשבילי לדעת ללמד לשחרר. למסור את הילד לאימוץ. ממש. כאילו לשחרר שליטה. עד היום היה לי שליטה מלאה. זה כאבי גדילה, אין מה לעשות. נכון. ובשביל כאבי גדילה, אה, לוקחים הרבה עזרה מבחוץ. שזה אם זה ייעוץ עסקי, אם זה לימודים. אני המון לומדת, המון. מה, מה למשל? ייעוץ עסקי, כדי דבר ראשון לעזור לעצמי. אמ, המון מנטלי ותודעתי, כאילו ברמת ה-NLP לעסקים ו... יפה. אני מאוד אוהבת להתפתח, כמו שאת שמה לב. כן, רואים פה. אבל אני גם חושבת שצריך מאוד, זה גם משהו שאני אומרת בהרצאה שלי, וגם כשאני נפגשת אחד על אחד עם נשים שמחפשות קצת את הדרך להשתמש בכישרונות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. בדיוק לפני שבועיים בהיום יום, אההה, זה כתוב שכשיהודי לא משתמש בכישרון או מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לו, הוא מפספס את ה... לחטא ייחשב אי שימוש. כן, זה ממש סוג של עבירה. אנחנו לא רוצות לפספס. חטא מלשון להחטיא את המטרה בעצם. נכון. ירדת לעולם עם כישרונות מסוימים. זה אומר שאתה צריך להשתמש בהם. זה הייעוד שלך. להאיר בזה את העולם. נכון. ממש להאיר בזה את העולם. אז דבר ראשון, נקודת ההתחלה שלי, אני מסתכלת על זה ככה, ואז גם אני משמחת אנשים בזה שאם יש לי עכשיו לקוחה שקונה מארז יולדת או סדנה שאני מעבירה, מה המטרה שלי? מעבר לזה שנשים רגע את הכסף בצד, שאני צריכה אותו. כן, אני לא מתכחשת אליו, אבל לא בשביל זה אני עובדת. אז גם בעזרת השם יהיה גם ברכה בכסף, וגם המטרה שלי היא באמת בדרך ליהנות ולשמח. בעצם רוב הלקוחות

41:11 דובר 2 שלך זה לקוחות שאולי כל הלקוחות הם רוצים לשמח מישהו. נכון. ואת הכלי שעוזרת להם לעשות את זה. אגב, בכרטיס ברכה שמיתגתי, שאני מצרפת לכל מארז, כתוב: "יש מישהו שאוהב אותך וחושב עלייך. אנחנו כאן כדי לתת לך להרגיש את זה." וואו, איזה יפה. זה בעיניי כאילו המהות של כל העסק שלי. לגמרי. אני רוצה לתת לך להרגיש שמישהו חושב עלייך. ובאמת זה לעמוד על ההר הגבוה ולצעוק: השם, תודה על הזכות הזאת. זאת זכות עצומה. איזה מדהים! שאני אספר ככה כל בוקר. אתם שולחים את ה... את המתנות ישירות ל... לא ללקוח, אלא למי שהוא רוצה לתת את זה. לתת את זה. כי אם את רוצה עכשיו לשמח את אחותך בירושלים, את אפילו לא צריכה לצאת מהבית. את נכנסת לאתר או שאת שולחת לנו הודעה בוואטסאפ שאת מגיעה לפה. ואתם מפתיעים אותה או שכאילו? שולחים עם משלוחן עד הדלת. אז זה תלוי, אם את רוצה שהיא תדע מראש אז מצלצלים קודם. מגניב. כן. עכשיו שאלת איך מנהלים גם וגם. אז צריך לדעת לשים המון גבולות, כמו ילד שצריך שישימו לו גבולות, כי ילד לא יכול לשבת על כיסא בלי משענת, נכון? הוא יכול ליפול. אותו דבר גם אנחנו, גם אנחנו לעצמנו צריכים לשים גבולות ולהזכיר את זה מדי פעם, כי כשאנחנו שוכחים את הגבולות, אז אם... במיוחד כשזה, תשמעי, אם את עובדת במשהו שאת לא אוהבת, יאללה, את מחכה כבר לשנייה שתסתיים העבודה ולעוף הביתה, לסיים את המטלות שלך ולהמשיך לחייך. אבל כשהעבודה היא משהו שאת כל כך אוהבת והוא חלק מהחיים שלך, אז את יכולה להיות בה בדיוק מהיום ועד מחר. אם את לא.

42:39 דובר 2 שלי לפני שבועיים שאחת מהן התלוננה שיצאתי פעמיים באותו יום. הייתה לי פגישה מאוד חשובה וגם הייתי בעבודה, כי זה שעות העבודה שאני עובדת מהסטודיו. אמרתי לה: את צודקת, באמת היה יום לא קל, אבל תיקחי בחשבון שבזכות זה יש המון המון המון המון נשים שהיום הצליחו לשמוח. וגם אם באמת באמת את רוצה לדעת, בואי אני אראה לך את היומן שלי. אינספור עבודה. אני יכולה להיות כאן מכאן ועד עוד שבועיים, בלי לישון ובלי לאכול. ברוך השם. זה משהו שאני חושבת שכל בעלת עסק שאוהבת את העסק שלה, היא מזדהה איתו. כן. וואו. אבל באמת אחד הדברים זה שקודם כול הבית, קודם כול הילדים. כמה שזה קלישאתי אולי להגיד את זה, אבל אני מזכירה את זה לעצמי כל הזמן. השליחות הראשונה בסוף. נכון. בהתחלה. בהתחלה. כן, אם זה למשל לצאת איתם לזמן איכות, כל אחד בנפרד, אפילו לא רק לצאת. מספיק שאני אומרת לה: עכשיו אנחנו עושות מה שאת רוצה במשך חצי שעה. אז הגדולות חכמות, הן רוצות רק לדבר כי יש להן תמיד מה להגיד ולספר ולשתף. הקטנים יותר זה פאזל וזה משחק, זה יצירה וזה מטבח. אבל זמן האיכות הזה חשוב. הוא מאוד מאוד חשוב, ואני מאוד מאוד מאוד משתדלת אחרי הצהריים להיות כמה שפחות בפלאפון. גם אם אני יודעת שיש לי הודעות קריטיות, אז אני משתדלת ללכת הצידה לחדר, שלא יהיה מצב שילד בא לדבר איתי ואני כן מהמהמת והראש שלי בתוך הפלאפון. וואו. כי אני אפילו לא אוהבת את זה. זה משנה חיים לדעתי. אני לא אוהבת לדבר עם מישהו והראש שלו בתוך... זה לא משנה. מי שנמצא בטלפון ומדבר איתך תוך

44:16 דובר 2 כדי שהוא בטלפון, הוא בעצם לא מדבר איתך. הוא... הוא מדבר איתך, אבל... הראש שלו לא איתך. גם הלב לא. אי אפשר באמת לפצל קשב לשני דברים, כאילו להיות מאה אחוז פה ומאה אחוז שם. על אף שאנחנו נשים יכולות לעשות מלא דברים במקביל. אבל זה לא נעים. זה לא... זה לא נעים. כן, כן, זה משהו ששמתי לב. גם לפעמים הייתי אומרת כאילו לא, אני לא אהיה בפלאפון, אני באמת חמש שעות עכשיו וזה. ושמתי לב שאין מה לעשות. לפעמים את צריכה שנייה, את חייבת לעשות איזו שיחה, איזה משהו. אז באמת לעשות את זה בצד. להיות ענייני. אני הולכת, אני משאירה נגיד את הפלאפון בחדר. אני צריכה משהו, אני הולכת רגע לחדר, עושה את זה וחוזרת. זאת אומרת לא, לא ליד. זה באמת נורא נורא משמעותי. זה גם קשה, כי כשאת נכנסת לוואטסאפ נניח, ואת, את מחליטה שאת רק שולחת עכשיו הודעה כדי שלא תשכחי למישהו ספציפי. ואז פתאום רגע, אבל זאת כתבה לי, עכשיו זאת כתבה לי. את חייבת להיות מאוד ממוקדת. ואת רוצה לענות כי מה, זה שירות לקוחות או חברה טובה או לא משנה מה. לא. עכשיו הילדים שלי מספר אחד. כן. ממוקדת מטרה. הוואטסאפ זה תכלס אחד הדברים הכי מסכנים, כאילו. נכנסת למשהו אחד — הוא כלי מדהים, אבל הוא גם מתיש מאוד. צריך לכתוב איזושהי הודעה, את כאילו פתאום רואה כמה הודעות, בכלל שוכחת למה נכנסת, כאילו. נכון. מטורף. כמו מקרר. אגב, אפרופו מקרר, לפני ארבע שנים, כאילו ממש אחרי שהוא, הוא בן ארבע וחצי הנסיך מנחם מנדל. עכשיו הוא יהיה בן חמש בתשרי. והרגשתי מאוד כבדה בגוף ברמה שהייתי ממש עייפה. אז

45:46 דובר 2 למדתי שיטה מדהימה לפי שיטת הרמב"ם והורדתי גלוטן וסוכר לגמרי. וואו. וזה היה פשוט כיף לא נורמלי. מתי? אחרי הלידה שלו? כן, הוא היה בן חצי שנה כזה. זה ניקוי ניקוי. נסעתי פעם בשבוע לתל אביב, השארתי אותו עם בעלי הצדיק וחזרתי הביתה באורות כל פעם מחדש. כמה הגוף שלנו מדהים ואיך אנחנו הורסים אותו. כן, לגמרי. כל השטויות שאנחנו מכניסים. במו ידינו. במו פינו. אפרופו המקרר. לכן נזכרתי בזה. מאוד מדהים. תגידי, אה, איזה סדנאות את עושה? את בעצם, אה, מעבירה את הפרחים, אה, הלאה, מה שנקרא. אהמ. יש שתי אופציות. יש את הסדנאות שאני מעבירה לקבוצות, לאירועים, ויש ערכות שאני שולחת. בעצם, אה, תסתדנעו בעצמכם, כאילו. כן. שזה פתרון מצוין לכאלה שגם רוצות, אה, לעשות אירוע נניח יותר קטן ואינטימי, או כאלה שהתקציב שלהם קצת מוגבל. וגם לי אישית זה טוב הפתרון הזה, כי לא לכל מקום בארץ אני מגיעה. הנה אפרופו הורות, אני לא נוסעת לצפון נניח כי זה שעות. בדיוק. זה, זה לא שווה לי. זה פשוט לא שווה לי. זה על חשבון הילדים. אין עניין שאני אסע להעביר סדנה של שעה וחצי ואני אהיה יום שלם בכבישים כשהילדים שלי יגדלו את עצמם. ובמיוחד אם אפשר לסדר בלעדייך. בדיוק. אז אני שולחת ערכות מוכנות עם הוראות ממש מפורטות וכל חומרי הגלם. אם זה נניח חבקי מפיות שעכשיו ערב שבועות זה חגיגה. כל מפגש נשים שרק קיים מאוד אוהבים את הערכות האלה. יש בכל ערכה בדיוק כל מה שצריך: טבעות, בדים, אפילו דבק חם אני שמה. איזה חמוד. את הנרות, כי זה מאוד מקל. כן, בטח. זה כל הכאב ראש. כן. וזה כיף כל כך

47:37 דובר 2 לקבל תמונות. זה פשוט כיף לראות את התוצרים של הנשים. גם נשים שחושבות שאין להן ידיים ימניות, מופתעות לראות שהן מוציאות תוצרים. תוצרים מדהימים. אז יש חבקי מפיות ויש מסגרת לתמונה, אה, מפרחים. גם חבקי המפיות מפרחים. יש מסגרת סלפי, שזה לקבוצות שרוצים לגבש קבוצה. לאו דווקא מוצר לבית, אלא אני עושה איזה... זה הפעילות, כאילו. וזה ממש כיף. אחר כך יש להן גם משהו שנשאר להן והן מצטלמות בתוכו. ויש לי גם מסגרות סלפי פה בסטודיו, כמו שאת רואה מה שיש כאן וזה, שאותם אני גם משכירה לבת מצוות. אה, איזה רעיון! כן. וואו. זהו, הערכות שלך מאוד מתאימות לבת מצוות. נכון, גם. בדיוק לאזור הגיל הזה. לבת מצוות ולמפגשי נשים. בטח הבנות שלך כבר מתוך שינה מדביקות פרחים, לא? האמת שהן לא עושות את זה הרבה, אבל אה, כשאני רוצה ממש... הן אוהבות? הן אה, מתחברות גם ל... הן אוהבות. לא, לא לפרחים. אני קצת אה, הייתי מדי אה, אבסולוטית לזה בשביל שהן יאהבו. זה כבר נהיה... ריאקציה קצת. כן, לצערי. אבל הן מאוד אוהבות את הסטודיו. אם אני רוצה לפנק אותן, אני אומרת להן, "בואו ביקור בסטודיו, תבחרו מה שאתן רוצות." זה בשבילן... כיף פה, כיף פה, תקשיבי. חוויה. כמה זה רחוק מהבית שלך? אה, חמש דקות. אה, אז תקופה קצרה. כן. וואו, יש פה ריח. ריח כזה נעים במיוחד. פשוט... את יודעת למה? כי יש פה מפיצי ריח טבעיים. אני מביאה מנשים שרוקחות את זה, זה לא דברים שהם אה, כימיים. שמנים אתריים. לא שמנים אתריים. זה מפיצי ריח לארונות, לבגדים. יש לי פה מגוון מטורף. אני אראה לך. תכף אני אראה. החבר'ה מפרך

49:22 דובר 2 מגיע. לארונות, לאוויר, גם לחללים. כל הבקבוקים, המקלות. אז יש את החברות הגדולות, זה מחזיק מעמד לשנייה וחצי. כן. ויש את מה שיש פה, שיש לזה ריחות מדהימים. וואו. ברוך השם. תגידי, איפה בתוך כל זה את גם אה, כותבת באיזשהו עיתון, לא? נכון. מוסף הנשים "נשי" של מגזין כפר חב"ד. מה את כותבת? גלי לי. שם... לצערי אני עוד לא מנויה. אני אדאג לך. יאללה. אמ, זה מגזין נש... אמ, אה, שבועי, מגזין כפר חב"ד. מצורף לכפר חב"ד. כן. אין אישה שלא מכירה את אה... אישה חב"דית שלא מכירה את אה... ומי שלא חב"דית אז מוזמנת להכיר, כי בעיניי זה אחד העיתונים הכי אה, נקיים ועם תוכן. תוכן, כן. שהוא אומנם לא עיתון עבה ברמה של מאה עמודים, אבל כל כתבה היא כתבה. כותבות שם רחל בולטון ושוש גרינברג. באמת יש שם מבחר כותבות אה, ברמה. יש שם שירים של שפרה ריבקין עם כל מיני נשים ששולחות אליה שירים. יש שם באמת במה מקסימה. מתי התחלת עם זה? התחלתי עם זה... אמ, זה התחיל מזה ששלחתי אה, הצעה למנהל העיתון, המנהל השיווקי, שאני רוצה לעבוד אצלם בשיווק. שאני רואה שהעיתון מאוד עלוב, בעיניי אז, הוא לא עלוב בכלל, כן, אבל אז בעיניי, ואני חושבת שאפשר להקפיץ אותו. ויש לי מה להציע, יש לי מה לתרום. זה היה סיפור של לפני תשע שנים בערך. זה היה כזה שהתחלתי עם הפרחים, כאילו לא סתם. והם יצרו איתי קשר ואמרו לי, "מעניין מאוד לשמוע מה יש לך להגיד. בואי ניפגש." נפגשנו ואז נכנסתי... הם שמעו מה יש לי להגיד, הסבירו לי מה בר ביצוע, מה פחות בר ביצוע, ואז הם אמרו

51:02 דובר 2 לי, "תקשיבי, אנחנו מחפשים אשת שיווק. את רוצה לעבוד אצלנו לפי תנאים מסוימים?" כן. יאללה, קפצתי למים, הבאתי עבודה יפה, ברוך השם, אבל זה היה לפי תקופות, כי השקעתי מאוד בעסק שלי, אז... אבל הם היו ממש סבלניים, יש לציין. קיבלו אותי ככה כמו שאני, מה שנקרא. אה, הבאתי ממש אה, אפשר להגיד שינוי מבורך לעיתון. הכנסתי קצת מושגים שלא היו. דווקא לעיתון של הנשים. כן, כן. ואז אה, החליפו את... קראו לזה אז "משפחה חסידית". או, זהו, נכון. את זוכרת? ואז זה הפך ל"נשי" ואפילו הציעו לי להיות העורכת של העיתון, אבל הבנתי שזה לא משהו שאני אה, מקצועית בו בכלל וזה לא הכיוון שלי. ופרחת את זה, זה כבר נהיה כל ה... ואז אין "פרחונית" גם, כאילו. אבל מה שכן, כל הזמן אה, קיבלתי מהם אה, פידבק שמה שאני עושה זה מצוין וזה טוב וזה מקדם את העיתון. עכשיו אני לא כל כך האמנתי בזה, כי לא הרגשתי שבאמת יש אה... אני טיפוס שרוצה בגדול ולראות כבר תוצאות ויאללה ו... בעיתון יש קצב אחר. זה בכל זאת, זה נקרא עיתון של הרבי. הרבי... שכונה של הרבי. כן, בדיוק. כי לפני ארבעים שנה... עכשיו היה, דרך אגב, ב... אמ, גיליון האלפיים. היו חגיגות גיליון האלפיים. נכון. הביאו את אברהם פריד. היה אירוע מאוד מאוד יפה, מאוד מיוחד, מאוד מרגש. ו... ואז אה, הפרחונית גדלה וגדלה והבנו שאי אפשר לשלב את זה ביחד. כאילו, מחלקת שיווק זו מחלקה מאוד תובענית. צריכה לתקתק עבודה, לעבוד בשעות... ערב חג בכלל. אז אה, נפרדנו כידידים, ואז אמרו לי, "לא, אנחנו לא מוותרים עלייך כל כך מהר, אז בואי ת... אה, יש בך עוד

52:43 דובר 2 כישרונות. בואי תכתבי לנו כתבות." אז, אמ, כשאני מצליחה, בדרך כלל אני מצליחה, כי, כי מה שקורה זה הם באים ואומרים, העורך בא ואומר לי, "אני רוצה כתבה על זה וזה וזה. אני רוצה שתראייני אישה על זה ועל זה ועל זה," ואז אני כבר לוקחת את זה. עכשיו, מתי אני עושה את זה? אין לי מושג. זה פשוט קורה. זה משהו באמת, ברכה מיוחדת יש לכתבות בעיתון. בכלל, זה עיתון מאוד מאוד מוצלח ומאוד-- א-אני ממש אוהבת אותו. אם אני לא מצליחה לקרוא אותו אני מרגישה פספוס כזה, אני צריכה להשלים. תחושת, אה, יש משהו שלא... שעוד לא הספקתי. כן. רגע, ואז את מראיינת בעצם. אז אני מראיינת נשים וזה מרתק. איזה יפה. כי אני, אני נחשפת לסיפורים ולנשים. ואל תחפשו יוספי רוזן בעיתון כי לא תמצאו. או. כתוב יהודית רוזן. יהודית רוזן. ולמה? תשאלי למה? נו, למה? זה השם השני שלך, אבל, אה- נכון. כי יוספי, עשיתי חשבון מאוד פשוט. שאם יכתבו יוספי זה יישמע גבר. יוסי. יוסי. נכון. ואין טעם שגבר, אה, יכתוב בלשון נקבה בעיתון של נשים ועוד בעיתון של ה... בקיצור, שכולן יהיו רגועות. כן, מדובר ב... מדובר ביהודית. ביהודית, כן. אחלה. חשבתי בהתחלה ששמת איזה שם ספרותי, אבל, אה... לא, פשוט השתמשתי בשם השני שלי. ש... כן. בשביל זה נותנים שני שמות, את יודעת. סטארט-אפ. וואו. איזה קטע זה לשמוע פתאום את כל ההיסטוריה כשאני יושבת פה ורואה כאילו את התוצאות כבר, זה לא... מממ. למרות שאת בטח חושבת שאת רק בתחילת הדרך. בתחילת הדרך, כן. כן. ככה זה. נכון. אבל את יודעת, זה חלק מהמאפיינים של יהודי, שהוא לא מסתפק במה שיש לו,

54:23 דובר 2 הוא רוצה עוד ללכת קדימה. לגמרי, לגמרי. תני לנו איזה טיפ ככה לשיווק, כל מי ששומעת אותך ויש לה איזשהו עסק, או, אמ, רוצה להתחיל עסק. להתמקד מאוד, כי בפרט העצמאיות הן מאוד יצירתיות בדרך כלל, ואם אישה עם הפרעת קשב וריכוז כמוני, אז יש לה עשרים אלף רעיונות בשנייה והיא רוצה לעשות הכול, וזה קורה לי אגב גם היום. אני כל הזמן ממקדת את עצמי, אה, חוזרת חזרה ל-לנקודה. זה נורא קשה, כי פתאום עף לי רעיון לסדנה כזאת ופתאום כ- רעיון כזה והרצאה כזאת ומארז כזה ומיליון ואחד רעיונות. אבל אם אני אעוף על הכול, אז אני מאבדת את זה ואני לא יכולה לעשות כלום. אז מאוד, מאוד, מאוד להתמקד, ללכת על משהו אחד, גם אם רוצים ללכת בגדול. ברגע שנתחיל עם משהו אחד, לעשות אותו הכי טוב שאפשר, הוא יצליח להתקדם הלאה לשלב הבא. זה יצליח? הלאה לש-- דברים קורים מאליהם. זה, זה מדהים. זה כמו אבן שזורקים למים ויש מלא, מלא, מלא מעגלים. זה ככה. וואו. הקדוש ברוך הוא שולח לנו שפע מטורף. אנחנו פשוט צריכות לפתוח את הידיים. וה-הידיים שלנו יכולות להכיל ב-בגודל מסוים. אז אנחנו צריכות להחזיק כלי כדי שהכלי יכיל את השפע, נכון? כן, לעשות כלי לברכה. אז אנחנו יכולות להכיל כלי מאוד גדול. הידיים שלנו יכולות להגיע רחוק, רק אם נדע להתמקד. אחרי שמתמקדים במשהו אחד- וואו. השמיים הם לא הגבול. מדהים. וואו! יוספי, תודה! היה שווה להגיע, באתי להגיד עד אשדוד, למרות שזה היה בשביל להכין את החיתוך. קל. אבל היה מרתק ממש. תודה לך. תודה. תודה לך. איזה כיף!