פרק 30: ה(ב)חירות בידיים שלי | עם רחל בולטון, מפתחת שיטת תעצומות- כלים לשינוי בחיים

00:00 דובר 1 למה חברת שטראוס התחילה פתאום לייצר מוצרים בכשרות מהודרת? מהם שלושת הדברים שכל אחת מאיתנו צריכה שיהיו לה? מה החליטה רחל בולטון שהיא חייבת לקנות בזמן שהייתה מחוברת לשנים עשר צינורות עירוי? בואו לצאת לחירות ועל הדרך לקבל טיפ קטן למטבח של פסח עם רחל בולטון, מפתחת שיטת תעצומות, כלים לשינוי בחיים. מזכירה לכן שאם אהבתן את התוכן אתן מוזמנות לשתף הלאה ולהפיץ אותו לכל מי שרק רוצה. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לרחל בולטון.

01:04 דובר 2 שלום וברכה. חודש טוב.

01:06 דובר 1 חודש טוב ומבורך. חודש, חודש ניסן. רחל, מחברת שיטת תעצומות, ככה אפשר, אה...

01:13 דובר 2 מפתחת.

01:14 דובר 1 מפתחת שיטת תעצומות ו... בואי, נשמח להכיר אותך קודם כול.

01:20 דובר 2 אז, אה, אני רחל בולטון. אה, נכון לקיץ הזה אני אהיה בת שבעים ושלוש. אני חוזרת בתשובה כבר למעלה מחמישים שנה.

01:35 דובר 1 וואו.

01:35 דובר 2 אף אחד לא כל כך חזר פה בתשובה ואף אחד לא כל כך הבין מה אני גם רוצה. אה, אני נשואה לרב טוביה בולטון, שהוא ראש ישיבה לדוברי אנגלית. אה, יש לנו ארבעה ילדים שיהיו בריאים. אנחנו גרים בכפר חב"ד. אני בעצם, אה, שנה הסתובבתי אצל ליטאים. אה, לא כל כך, אה, הבנתי מי נגד מי ומה, ואחרי שנה חשבתי שלא מתאים לי להיות דתייה. פשוט, אה, זה מאוד יפה אבל זה לא קשור אליי. ואז, אה, רב ליטאי דווקא שלח אותי לחב"ד והגעתי ופשוט הגע-הרגשתי שהגעתי הביתה. אה, אני למעשה הרציתי ביהדות הרבה שנים. הייתי המרצה הראשונה בערכים כאישה והרציתי באל המקורות. שימי לב, הכול, אה, מוסדות ליטאים, הם הכירו אותי לפני חזרתי בתשובה, ובפועל, אה, אפילו הייתי רבנית באולפנה של הרב ברן[?] עליו השלום, בהרצליה. ולמעשה, אה, איכשהו התגלגלתי לצעירי חב"ד כאישה ראשונה והייתי אחראית על הפרסום. אני לא, לא יכולה אפילו לתאר את עומק וגודל הזכות הגדולה לעשות את ה-- להביא לפועל את כל מה שהרבי רוצה. זה היה עשרת המבצעים ו-ועשרת המופתים ושנים עשר פסוקים ועלונים ונש"ק ו-ותפילין ו-וספרונים והכול. והיו לוחות ל"ג בעומר. מיתגתי את הכול. הייתה לי זכות מאוד גדולה ואולי הזכות הגדולה ביותר בחיי זה היה היכון לביאת המשיח.

03:48 דובר 1 הצהוב.

03:49 דובר 2 הצהוב, השמש העולה.

03:51 דובר 1 וואו.

03:53 דובר 2 וגם הכתב הזה ששמתי אותו כבית עוטף את השמש. היכון לביאת משיח. לא, לא שורה ישרה אלא שורה עוטפת. אני חושבת שגם השקעתי הרבה מאוד באיך הרבי ייתפס בעיני העולם. חב"ד בארץ ישראל הובילו את הפרסום והעולם הלך בעקבותינו, לא הפוך. וכאן כל דבר היה נוסע לרבי והייתי מקבלת, אה, אה, באשמורת הבוקר, לילה מאוחר שם, אה, תיקונים מהרבי. למשל-

04:35 דובר 7 בטח להגהה היו שולחים פיזית את הדברים.

04:38 דובר 2 כן, זה גם לא היה, לא היה פקס, לא.

04:42 דובר 7 קטע.

04:43 דובר 2 אה, זה בטח לא היה מכשיר. אז, אה, אני עיצבתי את הקופת צדקה וכיוון שאני באה מהעולם החרדי וידעתי את הדברים, עש- אז המאייר צייר רק ילד בהוראה שלי והרבי ראה את הציור שהולך להיות על הדפסה של עשרות ומאות אלפי קופות צדקה. והוא שאל: איפה הילדה?

05:12 דובר 7 וואי.

05:14 דובר 2 כל עולמי השתנה בשאלה הזאת. כל-- כמה שידעתי שהרבי אוהב נשים, כמה שידעתי, כל עולמי השתנה ב-במהפך של שנייה בשאלה אחת. איפה הילדה?

05:34 דובר 7 זה מדהים גם כמה זה מראה לנו שהמסרים הגרפיים הם, הם החינוך שלנו.

05:39 דובר 2 נכון.

05:40 דובר 7 זה כל כך קריטי.

05:41 דובר 2 נכון, נכון.

05:42 דובר 7 לרבי היה חשוב שכל ציור יהיה נכון וכל.

05:45 דובר 2 נכון, נכון, נכון. מאוד. מה, מה נראה, מה נשמע, מה נחווה. עשר שנים עבדתי בצעירי חב"ד ויום אחד פוטרתי עם הרבה שבחים והלל, אבל-

05:59 דובר 7 פיצויים.

06:00 דובר 2 החליטו-- כן, ופיצויים יפים. החליטו שאה, השקעתי מאוד הרבה ויש הרבה חומרים והם ימשיכו את החומרים האלה במשך כמה שנים טובות. זה היה-- הפיטורים היו ביום חמישי בלילה. בעלי היה אצל הרבי. הייתי פה לבד עם ילדים קטנים. קיבלתי את זה מאוד קשה. התקרה נפלה עליי. זה לא שהרווחתי הרבה כסף מצעירי חב"ד ועכשיו לא יהיה כסף.

06:33 דובר 7 זה היה פתאומי.

06:34 דובר 2 לא היה שם, זה היה פתאומי. ואז, אה, אני יודעת שבכיתי ולא יודעת. ראשון בבוקר, שאני משכימה קום. ארבע, חמש.

06:50 דובר 7 אה, כן, מסכימה.

06:54 דובר 2 ואני מסתובבת כך בבית בשקט והיה אז כבר פקס. הפקס היה גם טלפון, אבל אף פעם לא השתמשנו בטלפון של הפקס. ואני שומעת שהטלפון של הפקס מצלצל. לא הפקס, הטלפון. אני אומרת מי מצלצל לטלפון של הפקס? ואני מרימה את השפופרת והרב גרונר עליו השלום על הקו, והוא אומר ש-- הוא מצלצל כי הוא מנסה להשיג את הבן שלו בקריית גת והוא לא מצליח.

07:39 דובר 7 מה הקשר?

07:41 דובר 2 מה הקשר? אני אפילו לא ידעתי שיש לו בן בקריית גת אז. ואני עושה אחד ועוד אחד והוא מבקש ממני לנסות להשיג לו את הבן. אני עושה אחד ועוד אחד ואני אומרת, "הרב גרונר, בטח שמעת שפיטרו אותי", והוא אומר: "מי?" ואני אומרת, "רחלי בולטון, הזדמנות חייך." ואני אומרת, "אני רוצה לבקש ברכה מהרבי להצלחה, לפתוח משרד פרסום למגזר החרדי." ככה. לא יודעת מאיפה הבאתי את זה. הייתה דממה ואמר: הרבי אומר ברכה והצלחה. הרבי היה על הקו.

08:24 דובר 7 וואו. שידור חי.

08:26 דובר 2 שידור חי. לא אגיד שלא הזלתי שנים דמעות או חוויתי את הכאב, אבל זה הביא איתו כל כך הרבה מרפא. ומאז אני הבנתי שאני הולכת לפתוח משרד פרסום שמייצג את חב"ד.

08:50 דובר 7 הרעיון הזה היה לך קודם?

08:51 דובר 2 לא.

08:52 דובר 7 או בזמן השיחה פשוט-

08:54 דובר 2 אני אגיד, אני אגיד ככה. לעלית היה פנצ'ר מאוד, מאוד גדול עם העדה החרדית באיזה פרסום שהם עשו. הפרסומאי שלא יודע לצאת מהפנצ'ר הגיע אליי לצעירי חב"ד. הוא אמר אני עוקב אחרי הפרסומים שאת מוציאה לחב"ד. תנסי לפתור אותי ופתרתי את זה והייתי בעלית ופתרתי את זה שם גם כי הוא אמר אני לא אצליח להעביר את זה כמו שאת אומרת. ואז כאילו, כאילו פתאום, כי צילמתי בשבילו, עזרתי לו, הבאתי לו ילדים מחב"ד כי ילדים חרדים לא הצטלמו והבאתי גבר מחב"ד שהסכים ל-- הכול על שוקולד. כן. זהו. ואז מ-מצאתי את עצמי במשרד פרסום. בחמש שנים, תוך חמש שנים הפכתי אותו למספר אחד במגזר הדתי והחרדי.

09:56 דובר 7 איזו שנה זה היה בערך?

09:58 דובר 2 אוי, אל תתחילי איתי עם תאריכים. אין לי מושג.

10:00 דובר 7 לא, מעניין אותי ה-- זה כבר היו העיתונים האלה, משפחה, בקהילה, כל זה?

10:07 דובר 2 אז אני חייבת להגיד שאני עשיתי את המהפך הזה שם בעיתונים.

10:13 דובר 7 וואו. אני זוכרת את הבולטון בצד. בולטון פוטנציאל?

10:17 דובר 2 אחר כך. בסוף. כן. כן, כשכבר מכרתי אז הוספנו את הפוטנציאל. אה, זהו. ח-- אה, אחרי עשר שנים נבחרתי לאחת מהנשים המובילות בכלכלה בגלובס, ב-באחת הנשים המובילות בכלכלה בין חמישים נשים בממון ידיעות אחרונות קיבלתי מקום עשרים וארבע. לא, לא באמת שהגיע לי, כי עפרה שטראוס, והייתי חברת דירקטוריון אפריקה ישראל שש שנים. ולפני, אה, עשרים ושלוש שנה עשיתי, אה, התחלתי תהליך של שינוי. עכשיו איזה שינוי? אני מנהלת בית חרדי, אולי אומנותי, אבל ח-חרדי, חסידי וכל מה שמתבקש. והשינוי זה בעיקר בא מהמקום הזה ש-שחוויתי הרבה כאב, חוויתי שאני לקחתי את הפרנסה בבית. אני ידעתי עם מי אני מתחתנת. זה לא היה הפתעה. זה קורה לפעמים שמתחתנים עם אדם אחד ופתאום הוא רוצה רק ללמוד. הוא לא רוצה לעבוד, פתאום הוא רוצה רק לעבוד. הוא לא רוצה ל-- לא, לא היה לי כזו הפתעה. בעלי היה בחור שמלכתחילה כשהציעו לי אותו הציעו לי על הבסיס הזה שזה מה שאני מחפשת. חיפשתי מישהו שתורה זה עולמו. הרבה כאב שבא מ-מתחושה של שאני קורבן. לא קורבן פסח, אבל קורבן. אה, מה סוג הקורבן? הכל עליי. אני המפרנס, המפרנס, אני הילדים, אני מבשלת, אני מנקה. לא היה לנו כסף בשנים הראשונות. אני לקחתי את כל הפיצויים והשקעתי במחקרים כדי-- מה שקרה, הציבור החרדי בעיני הפרסומים שהיו לפניי היה משהו שאי אפשר ל-ל-לקמט אותו לשום דבר. אני לקחתי את כל הפיצויים חוץ מלהוריד איזה שלושת אלפים שקל שקניתי איזה רכב טרנטה אליו, והשקעתי בחברת מחקר הכי טובה בארץ, והיא סיפרה, המחקר סיפר מה צורך הציבור החרדי במוצרי חלב, מה הוא מצפה לקבל בשירותי בריאות, באיזה תחבורה הוא משתמש ובמה הוא מאמין ופחות מאמין,

13:09 דובר 2 באיזה בנקים. בקיצור, ואז הגעתי לוועידת ישראל לעסקים, שמתי את הארבע חוברות שחתום עליהן מכון המדגם הכי טוב בארץ ונתנו לי שעה על הבמה כשאין לי לקוח אחד. ובעצם הסברתי, הורדתי גשם. הסברתי ללקוחות שישבו בוועידת ישראל לעסקים, אם יש שוק זה השוק, לשם הולכים. זה גדל. הנה הסטטיסטיקה. הנה מה שהם צורכים.

13:44 דובר 8 לא קלטו בעצם?

13:45 דובר 2 לא קלטו.

13:46 דובר 8 זה מנוע, ציבור חרדי זה כוח קנייה.

13:48 דובר 2 חרדים לא מוציאים כסף, חרדים לא מוציאים כסף.

13:50 דובר 8 איזה קטע.

13:51 דובר 2 למה יש כיד לנוני? הם אוכלים לבן. מי זה חרדים?

13:55 דובר 8 איזה קטע.

13:57 דובר 2 כן. לא, לא, זה היה עולם אחר, והפרסומאים לא הבינו אז שהם עושים טעות בזה, שהם פחדו שאם ה-הלקוח יבין מי זה חרדים לא יצטרכו אותם. מה פתאום, הפוך. אתה, זה מה שעשיתי כל הזמן. הגדלתי. הגדלתי את השוק בתפיסה, במקום, ב-ב-בנחיצות.

14:23 דובר 8 זה השפיע בעצם גם על נגיד זמינות של הכשרים מהודרים יותר.

14:27 דובר 2 חד משמעית. הבאתי את כל ההכשרים, את כל הלקוחות האפשריים, כל מי שבמשק, בואו אני אעזור לכם. תקבלו את החרדי, את הרב לנדא, הרב רובין. תקבלו, מה? קומו.

14:40 דובר 8 וואו.

14:41 דובר 2 וזה מה שעשיתי. והייתי יוצאת ונכנסת בעדה החרדית כמו אחד הרבנים, כן. מביאה עוד לקוחות ומסדרת את הדברים וכולי. שלציבור החרדי כשיש תחרות שוק הלקוח מרוויח.

14:58 דובר 8 נכון.

14:58 דובר 2 כשיש מונופול הלקוח מפסיד. כל עוד שהיה תנובה מהדרין בלבד, זה על, על הבריאות ובעצם הכיס של הציבור החרדי. ברגע שהתחילה התחרות, המגוון וכל אחד רוצה, אז יש מבצעים ואריזות מיוחדות והתחשבות אחרת כמו מיני כיף כף. מי, מה זה לקנות כיף כף שלם לילד קטן בשקל שמונים, כשאת בכמה שקלים קונה בסוף שקית מלאה אריזות.

15:34 דובר 8 לא חשבתי על זה אפילו, כי זה אני מכירה את זה ככה.

15:37 דובר 2 את ככה.

15:37 דובר 8 נכון?

15:38 דובר 2 זה שלי, המיני.

15:39 דובר 8 אני כן זוכרת ששטראוס פתאום נהיו מהדרין.

15:41 דובר 2 כן, זה אני.

15:42 דובר 8 לאן זרקת את השיר שטראוס.

15:45 דובר 2 נכון, אני העזתי אותם ו... ובעצם חוויתי הרבה קושי בתוך הבית והרבה כאב. אני צריכה להגיד שכשאנחנו באים לעולם ויש לנו נפש בהמית שבאה איתנו ביחד ויש לה מה להגיד, אחרת בשביל מה היא באה? היא עובדת פה קשה מאוד. אז אני באתי עם נפש בהמית שיש בה, אה, קיבלתי שלוש מתנות, ככה אני מגדירה את זה. כשבעלי שמע אותי בפעם הראשונה אומרת שקיבלתי שלוש מתנות, הוא היה בטוח שהוא יודע מה. הוא, הילדים והנכדים. מה יכול להיות? מה? אז, אה, אני קיבלתי שלוש מתנות: כעס, שליטה. אני קוראת לעצמי רחל שליטה בה' ופתיל קצר. פעם היה לי ויכוח עם בני ואמרתי אבל אתה יודע שיש לי פתיל קצר, והוא אמר לי מה את תפגעי, אין לך פתיל בכלל והוא צודק.

16:50 דובר 9 אבל קיבלת איזו מתנה שאת מודעת למתנות שלך, שזה...

16:53 דובר 2 כן. לא. שהסכמתי להבין שזו מתנה.

16:58 דובר 9 נכון.

16:59 דובר 2 הייתי מודעת. הכ-- הכעס פגע בי קשות. הוא השפיל אותי. ולהבין שזו מתנה שמביאה אותי לעשות עבודה זו המתנה. שכאב הוא בעצם רק כדי לגרום לנו לזוז ולהתקדם. זה התפקיד שלו. אז אם כואב לנו משהו ומשהו לא נוח לנו, אז בעצם אנחנו נקראים לשינוי. ותמיד כ-שינוי יהיה מתוך כאב. כשהכל בסדר אף אחד לא זז. ושינוי עצמו הוא מאוד כואב. הוא, הוא מפעים, הוא מרגש. התובנות, הי-היכולת לא להיות מעורבבת בדברים שאת לא אמורה. זה מתנות ענקיות, אבל עדיין מלווה בהרבה כאב. אה, והבנתי משהו מאוד גדול. לקח כמה שנים. והבנתי שאף אחד לא נגדנו. כולם בעד עצמם.

18:19 דובר 9 יפה, נכון.

18:20 דובר 2 ובעצם כל אחד רואה את החיים מהחוויה שלו. וחוויות זה לא עובדות, זה רק חוויות. ואם בעלי חווה שאני קשובה לכולם חוץ מלו, אני לא יכולה להתווכח עם זה. אני גם ל-- יש-- אפילו שיש לי הוכחות אני לא יכולה לעשות את זה, כי זאת החוויה שלו. זה לא עובדה, זה רק חוויה. ולמדתי לכבד את החוויות, החוויות של הסביבה, גם אם אני לא מסכימה. וזה לא פשוט לא פעם. זה עדיין מאתגר, אבל זה כיף שיש דברים מאתגרים ויש לך כלים.

19:12 דובר 9 כן, דברים מאתגרים תמיד יש, השאלה אם יש את הכלים בשביל זה.

19:15 דובר 2 כן, כן. ואז, אה, ברגע מסוים, אה, הבנתי שהחיים תלויים בי. אני לא תלויה באף אחד. המוות, זמן ההסתלקות שלי מן העולם, תלוי בבורא עולם, אבל החיים תלויים בי. קיבלתי כל מה שנחוץ כדי להיות פה ולעבור את המסלול שהשם נתן לי, והחלטתי לקחת אחריות. אם אנחנו בערב פסח, ואולי נדבר יותר מאוחר על פסח גם, אה, אני רוצה רק להגיד שבשבילי זה חג החגים. אני יודעת שעובדים נורא קשה, וגם אני. אני יודעת שיש איזה מתח כזה של איזה הספקים וכל מיני. לא יודעת. אני אוהבת, לא תשעים ותשע ואפילו לא תשעים ותשע פסיק תשע, מאה אחוז את החג הזה בכל עניין. ויכול להיות כי הבנתי יום אחד את העומק. בשיטת תעצומות אנחנו למדות, לומדים שאדם צריך אהבה והערכה. הוא לא יכול בלי זה. לא רק שהוא צריך אהבה והערכה, זה הופך להיות הפחדים שלנו. רוב הכאב שלנו זה או לא אוהבים אותנו לפי דעתנו או לא מעריכים אותנו כפי ערכנו. זה הכל. אין הרבה כאבים אחרים. גם הגוף כואב מזה, לא רק הנפש. ו... אז אהבה והערכה הם אמנו. יש באמת בחסידות, המצווה צריכה שתי כנפיים כדי להתרומם. צריכה דחילו ורחימו. לכאורה אהבה ויראה, יראה ואהבה. יראה צריכה לגדול. ובעצם יראה זה סוג יראת הרוממות. זה כמו כבוד, זה כמו הערכה. וכשאדם יש לו יראת שמיים עילאה, אז זה בא מגודל ההתבוננות ביכולת מיהו הקדוש ברוך הוא ומי אני. אבל זה גם בא מהמון כבוד, וזה ההערכה הזאת שאהבה והערכה שאדם צריך. זה בבחינות הרוחניות היותר גבוהות. אהבה והערכה זה משהו מאוד גבוה, אבל זה לא העיקר. יש גבוה מזה. אם מעל החוכמה והבינה יש הרצון של הקדוש

22:40 דובר 2 ברוך הוא, שזה הדבר הגבוה, אז מעל אהבה והערכה יש חירות. אדם יכול להיות נאהב, אבל הוא לא בן חורין. כל האהבה לא שווה. אדם יכול להיות מכובד ומוערך והוא לא בן חורין. לא שווה כל הדבר הזה. ובעצם בחג הפסח קרה לנו משהו מאוד גדול. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, ירד למ"ט שערי טומאה, לשלוף אותנו מעבדות. בואי נראה מה קורה. כולנו מכורים למשהו ולפעמים אנחנו מכורים להרבה משהו. וההתמכרות היא בעצם עבדות. אני לא. אני לא בחופשיות. אני לא בן חורין. אני עבד. מה תחשבי עליי? מה תגידי עליי? מה זה אמר עליי? איך כתבו עליי? למה לא כתבו עליי? שלא לדבר שיש התמכרות למסכים והתמכרות לסמים והתמכרות לאלכוהול והתמכרות לכבוד ולאוכל ולקניות ולבזבוזים.

24:06 דובר 10 למה לא?

24:07 דובר 2 אלפי התמכרויות. פרופסור ויקטור פרנקל, ששיטת תעצומות לפחות שבעים אחוז נשענת על השיטה שלו, אה, בעצם הוזמן לארצות הברית עוד לפני השואה הגדולה שהייתה, והוא לא רצה לעזוב את הוריו והוא נשאר שם בווינה.

24:33 דובר 10 וואלה.

24:33 דובר 2 למעשה לקחו אותו למחנות, ולצערנו הרב הגרמנים ימח שמם רצחו את אביו, אמו, אשתו שהייתה בהריון ואחיו. והשאירו אותו כי הוא היה גם רופא, נוירוכירורג. והוא, אה, מיד אחרי השואה שוב הוזמן לארצות הברית אחר כבוד, ומינו אותו לפסיכיאטר הראשי של כל בתי הכלא בארצות הברית. כל פסיכיאטר שבאחד מבתי הכלא שיש לו בעיות יכל להישען ולהיעזר בוויקטור פרנקל. פרופסור ויקטור פרנקל פנה למדינת ארצות הברית ואמר: "יש לכם פסל החירות במזרח. תעשו את פסל האחריות במערב." אין חירות בלי אחריות. יש שתי מילים שהמילה חירות נמצאת בהן, בחירות ואחריות. המילה חירות נמצאת בהן. זאת אומרת, מה זה חירות? שאני יכולה לבחור. אם אני לא יכולה לבחור, אני לא בת חורין. אבל האם אני יכולה לבחור רק אם יש לי מה שאני רוצה? אז זו לא בחירה, זה העדפה. אבל אם אני בוחרת מה שהשם רוצה בין מה שהשם מזמן לי, זו בחירה. אבל אם אני לא יכולה לבחור, אני לא בת חורין. למה אני לא יכולה לבחור? כי מה את תגידי עליי, שרחל בולטון בחרה בזה ולא בזה, ואני כבר לא יכולה? הרי הרבי מדבר על זה, שאסור לי להתבייש מהמלעיגים. לבחור זה לא העדפה. כשאני בוחרת ושואלים אותי, "איזה גלידה את רוצה?" ואני אומרת וניל ושואלים למה? כי אני בוחרת וניל? לא, כי אני מעדיפה וניל. זה לא בחירה, זה העדפה. אני פשוט יותר אוהבת וניל. כשהשם מזמן לי, אה, צמתים בחיים ושום פנייה בצומת הזאתי זה לא בהזמנה שלי, אני מתבקשת לבחור ברצון השם. זו בחירה. אני מבקשת לבחור, עכשיו זה מה שאתה רוצה? בתעצומות יש משפט, רצונך ייעשה. רצונך ייעשה. אני אומרת הרבה פעמים לנשים,

27:41 דובר 2 היא אומרת, "הבת שלי נפגשה בשידוך עם מישהו ואנחנו לא רוצים אותו והיא רוצה אותו ומה יהיה?" תפני לקדוש ברוך הוא, תגידי רצונך ייעשה. הרי אם הוא החליט שזה זיווג בשמיים זה לא יעזור לך.

27:55 דובר 10 נכון.

27:56 דובר 2 אז לפחות תבחרי ברצון שלו. את גם רוצה-- גם השם יעשה הרי מה שהוא רוצה וגם את תסבלי. למה שתסבלי? בואי תבחרי. רק ת-תתני לקדוש ברוך הוא את ה, את הקרדיט הזה מצידך שאת מקבלת את הרצון שלו. ממילא זה יקרה מה שהוא רוצה. אחריות זה לא להאשים אף אחד. לא את הממשלה, לא את השמאל, לא את הימין, לא את ההורים, לא את השכונה, לא את השכנים, לא את המיתון. לא להאשים. לקחת אחריות. כאשר אני מאשימה נראה לי שאני עושה משהו, משהו גדול. אני מאשימה, אני כועסת, אני מוכר ואיזה חינוך? ולמה ככה? ולמה כ-- קוראים לזה בלה בלה בלה. כי זה כלום. מה זה? מה, מה את מאשימה? את מי את מאשימה? מה זה משנה? קחי אחריות. אל תלכי ברחוב ותגידי תראי כמה זבל יש כאן. תתכופפי ותרימי. אל תגידי לא עושים כלום בשביל הילדות. תעשי.

29:20 דובר 11 והעונג שלנו ככה ל-להאשים את כולם.

29:23 דובר 2 כן. מישהו-

29:24 דובר 11 סוג כזה לנפש.

29:26 דובר 2 כן, מישהו צריך לטפל בעולם. זה לא אני. אני באתי וצריכים לטפל. אני רק באתי לראות אם מטפלים נכון.

29:33 דובר 11 בדיוק. מפקח.

29:37 דובר 2 כן. כאשר אני לוקחת אחריות יש לי חירות. הרבה פעמים אני מאמנת זוגות. כשאני פונה לא פעם, נגיד, לאישה או לגבר בנפרד, גם ביחד: את מאשימה אותי? אני אומרת לא. אני פונה לבוגר שבך. לקחת אחריות. והרבה פעמים המילה אחריות בעצם מתפרשת שאני צריך לשלם את המחיר. לא. אדם אחראי זה אדם שהעולם והקדוש ברוך הוא סומך עליו, ואחראי זה לא, אני לא יכול לפתור את כל בעיות העולם. איך אני אומרת? אין כזה דבר אמא טובה, יש אמא טובה דיה. עושה כמיטב יכולתי. אני פשוט לא אוהבת את המילה משתדלת כי אני לא מבינה מה זה משתדלת. או את יושבת או את משתדלת לשבת. אז משתדלת.

30:48 דובר 11 כן.

30:48 דובר 2 יושבת.

30:49 דובר 11 כמו אני אנסה לעשות. תעשה.

30:50 דובר 2 תעשה. כן.

30:52 דובר 11 כן.

30:52 דובר 2 או לא עשית או אתה עושה. אה, חירות זה הכול. כשיש חירות יש מקום לחוות אהבה. כשיש חירות יש מקום לחוות הערכה. זה לא בהכרח שצריך לדעת שהרבה פעמים אנשים בונים חומות להגן על החיים שלהם. ואז הם לא יכולים לחוות אהבה.

31:27 דובר 11 מתבודדים בתוך החומות.

31:28 דובר 2 כי זה מבודד את האדם מקשר אמיתי. כי אהבה פוגעת. היא פוגעת. כי האדם שבו אנחנו מביעים קרבה הם האנשים שהכי פוגעים בנו. אם, אם נעשה משאל מי פגע בנו באמת, זה או ההורים שלנו או הילדים שלנו או האחים שלנו, המעגל הקרוב יותר. יכול להיות שספרית פגעה בי פעם? נו, אוקיי.

32:02 דובר 11 זה לא מספיק.

32:02 דובר 2 איך אומרים בחופשואים.

32:04 דובר 11 כן.

32:04 דובר 2 פגע. הנקודה שהיום אני עושה. ובעצם אני לא גמרתי, כי אני יכולה להגיד אוקיי, תעצומות עומד בפני עצמו. יש כבר מאמנות בשיטה, יש ספרים, יש סרטים, הקלטות. בכל אופן, בואי נגיד, אני תשע שנים ברדיו קול חי, פינה קבועה, שבע שנים בעיתון כפר חב"ד, טור בין־אישי. בסדר, יש דברים שיצאו לעולם, אבל בשנים האחרונות, הרבה לפני הקורונה, אני מונעת ומוטרדת בעומק מלהביא תשובה ומענה למגפה אמיתית, שזה בדידות. ואני יודעת שיש שלושה פרמטרים שאם בודקים אותם ועובדים איתם, הבדידות מקבלת פרופורציות קטנות ביותר. בשביל להגדיר, קודם כול חשוב להגדיר שבודד זה לא לבד. לבד זה לפעמים בחירה. בא לך להיות לבד כמה שעות, לטייל, לקרוא, לנוח, לישון.

33:38 דובר 11 אני עם עצמי. אני לא לבד.

33:39 דובר 2 לבד, בדיוק. אבל בודד זה את יחיד. ובדידות זה משהו שבעצם הורג. זה לא רק שיש התאבדויות, השם ישמור. הבדידות עצמה הורגת, היא נלחמת בחיות. ולכן אני רואה בה את... יש לי תשובות באיגרות קודש מדהימות בנושא לעסוק ולעשות. אני, אין לי מנוחה מהנושא. אני ממש מונעת לעסוק ולהביא איזו תשובה ומהפך לעולם בנושא הבדידות. ואני חושבת שהרבי עשה דבר שרק באמת בסדר גודל של הרבי אפשר היה לחשוב על זה. זה בתי חב"ד בעולם. לתת תחושה לכל יהודי שנמצא בעולם: אתה לא בודד, יש כתובת ששם אתה שייך. יש מקום שאליו אתה שייך. שלושה פרמטרים אני יודעת היום שאם נטפל בהם הבדידות תקבל פרופורציות מאוד קטנות.

35:20 דובר 11 בדידות זאת בעצם חוויה שלי. כמו שאמרת בהתחלה ש-

35:23 דובר 2 חוויה שלי שאני לא מובנת.

35:26 דובר 11 זאת אומרת, זה חוויה שלא-

35:28 דובר 2 לא מציאות.

35:29 דובר 11 כן.

35:30 דובר 2 את יכולה להיות נשואה, מוקפת ילדים ונכדים ונינים ומשפחולוגיה, ולהרגיש בודדה. בדרך כלל בדידות זאת חוויה שאני לא מובנת או מה שיש לי להגיד לא תואם את הסביבה שמקיפה אותי. שלושה פרמטרים הם מקום. אדם צריך מקום. מקום זה לא רק מיטה וכיסא וכתובת. מקום זה מה המקום שלך בתוך המשפחה? מי את? מה חושבים עלייך בני המשפחה שלך? כמה מקום יש למה שאת מביעה, אומרת, אה, חובה. מה המקום שלך בעבודה? מה המקום שלך בקהילה? ואני מלמדת שמקום צריכים לקחת, לא בכוח. את מקבלת מקום, אבל אם את לא תמלאי אותו אף אחד לא יעשה את זה בשבילך. זה שאת אומרת אני בת בכורה במשפחה שלי זה מקום. אבל אחרי נשימה אומרת לי הבכורה, אני לא מרגישה שייכת לשם בכלל. זאת אומרת לא מילאת את המקום הזה של בת בכורה. קיבלת ולא נלחמת על המקום הזה שכבר קיבלת. לא מילאת אותו בתוכן. המקום זה אחד מהשמות של הקדוש ברוך הוא. אנחנו בפסח מציינים את זה חמש פעמים, את שם השם של המקום בהגדה. מקום זה אנחנו משתמשים בזה גם המקום ינחם אתכם. ועל דעת המקום בערב יום כיפורים.

37:46 דובר 12 גם בהקשרים מסוימים משתמשים בשם הזה.

37:49 דובר 2 מאוד בהקשרים מסוימים.

37:52 דובר 12 מעניין, כן, לכל שם יש משמעות שונה, אבל.

37:55 דובר 2 ממש, כן, נכון. ו... הדבר השני שבן אדם צריך, וכשהפרמטר הזה נמצא הוא באמת מביא יותר כאילו תרופה מהמקום, אבל הוא גם מאפשר את המקום, וזה שייכות. שייכות זה אני שייכת למין האנושי המדבר, עולם המדבר. אני שייכת לעולם הנשים. אני שייכת לעולם החב"די. אני שייכת לעולם היהודי. לארץ ישראל אני שייכת. אני שייכת לכפר חב"ד. אני שייכת למשפחת פנחס שבאתי משם. אני שייכת למשפחת בולטון, שהיום זו המשפחה שלי. שייכות יכולה להיות גם אנשים שחובבים אותו ספורט, אוהדי בית"ר, מכבי. לא יודעת.

39:16 דובר 12 אז זאת בעצם עובדה, לא?

39:18 דובר 2 לא, זה לא עובדה, זה שייכות.

39:21 דובר 12 לא, אני מתכוונת שנולדת למשפחה מסוימת, אז זה חלק ממני בלי בחירה.

39:30 דובר 2 את יכולה לא להיות שייכת.

39:34 דובר 12 אני צריכה לבחור שאני רוצה.

39:35 דובר 2 לא שייכת.

39:38 דובר 12 זה מעניין ש... אני זוכרת שפעם חשבתי על זה שכשנמצאים בחו"ל ופתאום פוגשים שם ישראלים, אז זה כזה יווו, פתאום זה מרגיש כל כך קרוב.

39:45 דובר 2 בדיוק.

39:46 דובר 12 שהתרחקנו אז יש משמעות למעגל המאוד כביכול רחוק שלי, שפה אני לא מרגישה אותו.

39:52 דובר 2 נכון, נכון. שייכות זה בעצם לא, כשרוצים לתת לבן אדם שייכות לבן אדם אחר, זה לא אני עושה למענו חסד. אדם שחסר לו שייכות לא רוצה שתתני לו חסד. הוא רוצה שתקבלי ממנו. כאשר את מקבלת ממנו הוא שייך. כשבאה מישהי אליי אורחת, את אומרת לה שבי, נכנסת ביתך, את אומרת לה תביאי כוס מים.

40:32 דובר 13 כי היא שייכת.

40:33 דובר 2 כי היא שייכת, וההגדרה שלך שלה לאורחת, שבי, את אומרת לה את פה ואני המארחת, את תקבלי, אבל הגדרת שייכות היא חלקית כאן.

40:49 דובר 13 והם מוסיפים תרגישי בבית.

40:50 דובר 2 תרגישי בבית. כן. פעם אחי זיכרונו לברכה הגיע, אמר, הבת שלי אמרה לו תרגיש בבית. הוא אמר לה לא תודה. אצלי בבית אני מוריד אשפה ורוחץ כלים, פה אני רוצה להיות אורח.

41:05 דובר 13 אה, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

41:09 דובר 2 אמן. יש משהו בשייכות, זה שאת נותנת לבן אדם אחר להבין שהוא תורם לך. אפילו לפגוש שכנה בחדר מדרגות ולהגיד: את לא מבינה איזה חיוך את מעלה בי כשאני רואה אותך. לפגישה של רגע בחדר מדרגות, אנחנו אפילו כמעט ולא משוחחות, אבל משהו בך משמח אותי לפגוש אותך. נתת לה לתת לך. היית צריכה אותה. אנשים כדי להיות שייכים הם צריכים להיות נחוצים.

42:03 דובר 13 אז זה משהו שאני בעצם מקבלת מבחוץ.

42:06 דובר 2 נכון. את בעצם נותנת לתת לך, ואנחנו לא מוכנים לתת לנו. אנחנו חושבים שאם יתנו לנו אנחנו חלשים. והעולם מלמד אנשים להילחם ולקחת, וזה מגדיל את הבדידות.

42:31 דובר 13 אני מסתדרת לבד, אני.

42:32 דובר 2 אני כן, אני בוחר, אני יכול, אני מבין, אני גדול. למשל, יש, אה, אה, הבדידות תוקפת שני גילאים, בעיקר את הגיל השלישי, ולאו דווקא אנשים שאין להם כסף או אין שכל, או הם לא אקדמאים. לא, זה אין, אין מיון בזה, אין חסינים בפני הבדידות. ונוער, נוער. והיום לצערנו זה הגיע לילדים בגיל עשר כבר, שחווים בדידות ולא הולכים לחברה ולא הולכים מהבית ולא יוצאים ו-- קטסטרופה. הילד הזה, אם החבר יצלצל אליו ויגיד: בוא, אנחנו רוצים עכשיו, אה, אה, לבנות משהו, אה, ו-וצריכים אותך, הוא לא היה בודד, הוא לא היה בודד. אבל אם יגידו לו: בוא, למה אתה לא בא? תבוא גם אתה. למה? הוא לא בטוח שצריכים אותו. אולי הוא סתם ילך אחרי ה-, הוא סתם גלגל חמישי ברכב של החיים. לקחת סבתא ולהגיד: תגידי, איך תמיד כלי הכסף שלך היו מנוצצים? תלמדי אותי, סבתא, מה עשית? איך מירקת? זה היה במגבת? במה? כי נראה לי שמגבת שורטת.

44:22 דובר 13 אז זה צריך להיות אמיתי.

44:23 דובר 2 כן. מתכון. הייתה לי אחות, אחותי הגדולה. אני נולדתי בהפרש מאוד גדול מאחיי ואחיותיי, ולמעשה הם, יש לי אחים בגילי.

44:37 דובר 13 יכולים להיות ההורים שלך.

44:39 דובר 2 כן, יכלו להיות ההורים שלי בשקט. אחותי הגדולה עברה סוג של פרקינסון, והיא הייתה כבר די משותקת בכל איברי הגוף. עדיין יכלה לדבר בלחש, עדיין, אבל לקראת הסוף כבר לא. ובאתי לבקר אותה. היא הייתה גרה בנהריה, ואמרתי: בת שבע, את יודעת, לפני שחזרתי בתשובה אני אכלתי אצלך עוגת שוקולד שעד היום אני זוכרת את הטעם שלה, וזה אמיתי. אני מאוד רוצה לעשות את עוגת השוקולד הזאת. את יכולה לתת לי את המתכון? זה לקח הרבה זמן. אחותי דיברה מאוד לאט, רשמתי את המתכון, היא זכרה אותו בעל פה. רשמתי את המתכון. ביום שישי הרמתי את הטלפון לבת אחותי ואמרתי: תפתחי את המצלמה בתוך הטלפון שלך. אני רוצה שאמא שלך תראה משהו. בת אחותי בגילי, כן. לה, לה יש ילדים כבר. אמרתי: אני רוצה שתראי, תראי לאמא שלך משהו. והראיתי לה את עוגת השוקולד כמעט מחוסלת, ואמרתי לה: בת שבע, זה לפני שבת.

46:03 דובר 13 וואי, יפה מאוד.

46:05 דובר 2 לאחותי ירדו דמעות. היא הייתה נחוצה, היא הייתה שייכת. דברים כל כך קטנים יכולים להפוך אדם אחר להיות שייך. אילו היינו מבינים. מה, מה את אומרת? את יכולה להגיד לאורחת הנסי-- איך אני אניח את המפיות? מה, את לא יודעת להניח מפיות? זה לא מה את יודעת, זה מה המקום שאת מאפשרת לאדם השני להרגיש שייך. הדבר הנוסף השלישי בפרמטרים האלה זה שבן אדם צריך משמעות.

46:57 דובר 13 אדם מחפש משמעות.

46:58 דובר 2 גם מחפש, וגם בסופו של דבר מה שמחזיק אנשים בחיים זה משמעות. תראי, לעשות את חללית בראשית זה משמעות ענקית. מי אמר שצריך רק משמעויות ענקיות? אל תחתכי סלט בלי משמעות. אל תעשי פעולה בלי משמעות. תזכרי רק שלכל דבר יש סיבה. זה לא סתם. זה לא קורה סתם. לפעמים אני מכינה את השבת. זה נשמע מצחיק, אבל ככה זה. אני מכינה את השבת ואני נאלצת לזרוק נגיד חלק מהירק שהוא לא ראוי, ואני יכולה להגיד לעגבניית שרי: מבקשת סליחה שלא תופיע על שולחן שבת. אבל אני יודעת שהיא פה כדי לנסות להיות על שולחן השבת שלי. שאין סתם, שאין מקרה, שאין ככה הלכתי ופשוט ראיתי וזה מה שהיה בירקות. זה לא מה שהיה בירקות. זה מה שאת היית צריכה להרים בירקות כדי שבבית שלך יגידו את הברכות על זה. לכן יש משהו של להבין שאני שליחה בעולם הזה. אני שליחה. אני האדם הממוצע שמחבר ומחבר על ידי הברכות והמצוות והמעשים ולימוד התורה בין הגשמיות לאלוקות. ואני בעצם על ידי המצוות האלה מאפשרת לאלוקות להיות בעולם מבלי שהעולם מתפרק. אין מצב שאלוקים יכול להיות כאן ויישארו פה כוס והמיקרופון והאוזניות שעל האוזניים שלי. אין מצב. במתן תורה כל אות שהקדוש ברוך הוא אמר, הנשמה שלנו ברחה. זה לא סתם. מה, לא רצינו לפגוש אלוקים? ואמרנו למשה: דבר אתה. צריך להבין שהשליחות שלנו יכולה להיות בדבר הכי פעוט. אני רוצה להגיד משהו אישי עליי רגע, כאילו לא אמרתי עד עכשיו כלום עליי. אני מאה אחוז גשמית ומאה אחוז רוחנית. אני לא חמישים חמישים.

49:43 דובר 14 אז את מאתיים אחוז.

49:47 דובר 2 אני מאה אחוז ככה ומאה אחוז ככה. ו... יש לי הרבה צורך להאכיל אנשים ואני מאוד משקיעה בזה. אני לא עושה שום דבר סתם, או אני גם לא קונה אוכל מוכן. ו-

50:14 דובר 14 להאכיל.

50:15 דובר 2 להאכיל.

50:16 דובר 14 חשבתי להכיל.

50:17 דובר 2 אה? להאכיל. להכיל גם. בטח. זה המאה אחוז רוחני.

50:21 דובר 14 זהו, זה מה ש-

50:23 דובר 2 יש לי הרבה צורך להאכיל אנשים, והרבה פעמים אני שואלת את עצמי: מה, מה הבעיה שלך? נכון, ישבת פה, ביקשו ממני בשבת תבוא קבוצה.

50:35 דובר 14 כן.

50:36 דובר 2 מה הדבר הבא שאני חשבתי?

50:39 דובר 14 מה היו-

50:39 דובר 2 האם אני ערוכה להגיש כיבוד? זה עוד לא עונת האבטיח, לפתוח משהו קר. האם אני ערוכה? לא, אני לא ערוכה, אבל אני אהיה ערוכה. והיום אני יודעת שזה דבר מאוד גדול. כי מה יותר גדול ממה, הנשמה או הגוף?

51:06 דובר 14 כביכול הנשמה.

51:08 דובר 2 כן, הגוף הוא יהיה בתחיית המתים. הוא יקום, כי הגוף הוא מה שמחבר בין האלוקות ל-ל-לעולם הגשמי.

51:21 דובר 14 אז זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה פה.

51:23 דובר 2 כן.

51:23 דובר 14 את הגוף.

51:23 דובר 2 רצה את הגוף, ולכן מה אנחנו אומרים ליהודי? מברכים אותו בגשמיות ורוחניות, לא רוחניות וגשמיות, כי הגשם זה הכלי, ולתת ליהודי לאכול זה לתת לכלי שיכול לחבר בין אלוקות לגשמיות מקום. בדיוק שיתפתי חברה שכשדופקים בדלת ומבקשים צדקה אנחנו נותנים צדקה עם אוכל, בננה, תפוח, תפוז, עוגה, בייגלה, משהו. כי יש עניין לתת לעני אוכל. כסף זה עוד משהו. צדקה קודם כול להאכיל יהודי.

52:24 דובר 14 שזה נקרא להחיות את הנפש.

52:26 דובר 2 להחיות את הנפש. אוכל לשובע נפשו. הנפש צריכה להרגיש שובע, והרבה פעמים אני אישית מאוד משקיעה באוכל לעטוף את האנשים שבאים. וכשהבנתי פתאום בחסידות שכל העניין של הגוף הוא כזה גבוה, אז הבנתי שאני בעצם מנסה להביא שובע לנפש.

53:06 דובר 14 זה ממש ככה. אני נזכרת בסעודות שאנחנו היינו מארחים כל פעם, ואנשים היו מגיעים כאילו בשביל האוכל.

53:14 דובר 2 כאילו.

53:14 דובר 14 והכל עבר דרך זה.

53:16 דובר 2 בדיוק.

53:17 דובר 14 נכנסים למטבח.

53:18 דובר 2 בדיוק, בדיוק.

53:19 דובר 14 רוצים להציץ על ה...

53:21 דובר 2 כן, ותני לי מתכון ותעשי ככה. כבר דיברנו לפני שפתחנו את החוברת מתכונים של פסח.

53:29 דובר 14 כן.

53:31 דובר 2 הנקודה הזאת של איך, איך נקרא כיבוד? תקרובת. מקרבת בין אנשים.

53:40 דובר 14 נכון.

53:41 דובר 2 וחשבתי שהיא לא רק מקרבת בין אנשים, היא מקרבת את הגוף לעשות את השליחות שלה בעולם, לקרב בין הגשמיות והרוחניות.

53:56 דובר 14 בעצם התפקיד שלנו זה לראות את זה.

53:58 דובר 2 לראות את זה.

53:59 דובר 14 אנחנו כאילו עושים את זה, אבל אה...

54:01 דובר 2 לראות את זה.

54:02 דובר 14 להרגיש את זה.

54:03 דובר 2 כן, לתת לזה משמעות למה שאנחנו עושים. את לא מכינה סלט תפוחי אדמה סתם לשבת. הסלט תפוחי האדמה שאת מכינה לשבת מחיה איזושהי נפש בתוך השולחן ואולי כמה.

54:25 דובר 14 לעולם לא נודע גם מה נגע, מה נגע איפה.

54:28 דובר 2 נכון, נכון.

54:30 דובר 14 הנה אני סיפרתי לך על החוברת מתכונים.

54:32 דובר 2 נכון.

54:33 דובר 14 אוטוטו נעבור לזה. לדבר על פסח קצת.

54:35 דובר 2 כן, כן.

54:36 דובר 14 אז למי שלא יודעת, לרחל יש טאץ' מיוחד במטבח, ואת זוכרת שהכנתי במיוחד לשבועות?

54:41 דובר 2 יש גם חוברת לשבועות גם.

54:44 דובר 14 אה, זה זה.

54:45 דובר 2 כן, יש חוברת לשבועות. אני אגיד לך את הסיפור.

54:48 דובר 14 כי בפסח כולם מחפשים מתכונים. תצילו אותי.

54:50 דובר 2 כן, כן. זאת הייתה אישה שפגשתי פעם באיזה מקום, שפנתה אליי ואמרה: תראי, קיבלנו על עצמנו לעשות פסח בבית. אני לא יודעת לבשל בכלל, ואמרתי לה: דווקא את מאתגרת אותי. תני לי לעזור לך ואני אתן לך מתכונים. ואיכשהו זה עבר לשלוחים ואני מקבלת הרבה דרישות שלו. יש לי המון מתכונים חדשים שלצערי הרב אני לא מספיקה לעדכן את ה...

55:22 דובר 14 מהדורה שנייה.

55:23 דובר 2 המהדורה השנייה, אבל אני כן רוצה לתת איזה טיפ של מתכון קטן ומאוד מועיל.

55:31 דובר 14 ישר לפסח.

55:32 דובר 2 ישר לפסח. אה, קמח שקדים. אנחנו מקפידים שזה יהיה בהכשר העדה החרדית בנושא הזה. כוס קמח שקדים, ארבע ביצים, טיפונת מלח, לערבב את זה היטב. לקנות מכשיר שעושה פנקייקים, זה עולה כמה גרושים, חשמלי. משפריצים קצת שמן אגוזים, שמים פנקייק, עושים פנקייקים לילדים על הבוקר.

56:02 דובר 14 איזה קטע.

56:03 דובר 2 לפני התפילה כולם יושבים, אוכלים פנקייקים וילדים עושים את זה. אני בכלל לא עושה את זה יותר. הנכדים שלי והם. מי עוד רוצה פנקייקים? ויש ערמה. והכל זה בשניות. שום דבר. שלושה פריטים. המלח הוא רק קצת להגדיל את הטעם של השקד. כוס קמח שקדים טחון, ארבע ביצים שלמות, מערבבים היטב. אני קניתי כד פלסטיק פשוט עם פיה, ואז שופך, לא מצקת.

56:43 דובר 14 לבלילה.

56:44 דובר 2 את הבלילה, לא מצקת, כי אז עד שזה מצק.

56:48 דובר 14 יפה. ארוחה אחת בלי תפוחי אדמה.

56:50 דובר 2 כן.

56:53 דובר 14 וואו.

56:54 דובר 2 וזה כיף כי יש בזה עוד משהו. זה מוגש קצת חם. אז קודם כל זה משהו חם וגם זה מאוד משביע. עכשיו זה כולם לפני תפילה ולא תמיד רק עוגיות וכמה עוגיות.

57:10 דובר 14 כן, זה יפה לראות אצלך את המצד אחד את עושה דברים כל כך גדולים, אם זה החברת פרסום או התעצומות, אבל המטבח, שכאילו אפשר לראות את זה כמשהו שולי, ואת אוהבת את זה.

57:23 דובר 2 מאוד.

57:23 דובר 14 ואת נותנת לו מקום בחיים שלך.

57:25 דובר 2 מאוד.

57:26 דובר 14 לא כאילו טוב, זה תחביב, זה שטויות, עזבי.

57:29 דובר 2 לא, מאוד.

57:30 דובר 14 מה זה לעומת הכאילו?

57:32 דובר 2 כן, כן. אני לא נוגעת בגשמיות. זה מה שאמרתי. אני לא חמישים חמישים, אני מאה מאה. אני גם עורכת שולחן מאוד יפה. מאוד חשוב לי נראות, אסתטיקה ואני פרקטית, שזה אולי מתנה מאוד גדולה. אני פרקטית. אני פעם הייתי מקפלת בגדי ילדים. יש לי ארבעה ילדים, בת אחת, שלושה בנים. הייתי מקפלת בתוך המכנס תחתון, גופיה, ציצית, גרביים, חולצה. מוציאים רק חבילה.

58:10 דובר 14 יואו.

58:11 דובר 2 לא מפרקים לי.

58:12 דובר 14 אף פעם לא חשבתי על זה.

58:13 דובר 2 אני לא רוצה פירוקים בארון.

58:17 דובר 14 איזה קטע.

58:17 דובר 2 אני היום מקפלת ככה מצעים, ציפה, סדין, ציפית. נותנת חבילות לאורחים.

58:27 דובר 14 צריך מקבץ שלך של טיפים פרקטיים לארגן את הבית.

58:32 דובר 2 כן. ואני מייקרת הכל. זה פרט נורא חשוב בעיניי. אני מייקרת. אני לא זורקת הרבה אוכל סתם, ואם יש לי עודף אני מחפשת חברות או בעלי תשובה עם משפחות גדולות ששמחים לאסוף פה. זה קורה. אני עושה אירועים ונשאר והכל טרי. זה לא. אני לא נותנת אחרי שלושה ימים. אין לי מה לעשות עם זה ואני קוראת למישהו חלילה. אה, זהו. את רוצה לשאול אותי עוד משהו?

59:08 דובר 14 יש איזשהו סיפור שאני כל כך אהבתי לשמוע ממך, ואם תוכלי לסגור איתו, עם הז'קט שקנית לעצמך.

59:15 דובר 2 אה.

59:17 דובר 14 באמת על העניין הזה של ה-

59:19 דובר 2 בחרת בחיים.

59:20 דובר 14 שלנו. כן, זה.

59:21 דובר 2 כן. טוב, אז אני הייתי מאושפזת עשרה חודשים פה בארץ ישראל, בבית רפואה. אני רזיתי מאוד. אני כבר אפילו לא עמדתי על הרגליים. רגליי כשלו. ובסופו של דבר הובן שאף אחד לא יכול לנתח אותי פה בארץ. ניתחו אותי פעמיים ונכשלו.

59:53 דובר 14 וואו.

59:54 דובר 2 ואז החליטו שאני אטוס למאיו קליניק במינסוטה, שזה בית הרפואה הכי גדול בעולם, ובתיאום עם פרופסור מסוים אני הגעתי. היה מדובר שאני אגיע ביום ראשון בלילה. לא חשוב, היה עיכוב. אני הגעתי ביום שני. היה מדובר שהניתוח יהיה ביום חמישי, וכשהגעתי אז ראה אותי פרופסור פנימאי, לא מי שאמור לעשות לי את הניתוח, ולקחו לי את כל הבדיקות האפשריות וצילומים והכל. ואז הפרופסור הפנימאי אמר לי: תראי, לא אני אגיד לך את זה, אבל אני מכין אותך. לא יהיה ניתוח ביום חמישי. הגוף שלך לא במצב שהוא יכול לעמוד בחדר ניתוחים את מה שהוא צריך לעבור. אנחנו, הפרופסור הכירורג יסביר לך. ואחרי צהריים פגשתי את הפרופסור הכירורג והוא אמר: אנחנו נכניס אותך לחדר ניתוח להרדמה לעשר דקות ונכניס לך שתים עשרה צינורות שכל אחד יהיה לו תפקיד אחר ונתגבר את הגוף כדי שהוא יוכל לעמוד בניתוח הזה. ואכן התעוררתי אחרי לא יודעת כמה זמן, אבל התעוררתי וראיתי שאני מוקפת צינורות מכל מקום אפשרי.

1:01:29 דובר 3 בעצם רואים לכמה ימים.

1:01:31 דובר 2 לכמה ימים דרך עורקים, לא רק דרך ורידים. ולכן הייתה הרדמה כללית. ואז כמובן, כיוון שעולה כמעט אלף דולר כל לילה להיות בבית רפואה, כל המקום הזה הוא בנוי עבור הבית רפואה. זה מקום שיש בו שבעה חודשים שלג. אין אף אחד לא רוצה לחיות שם, אז המסים והכל מאוד בזול, וזה נבנה באיזה חוכמה כזאת. אז עיר שלמה שרק מתעסקת בבתי רפואה, בבית רפואה גדול, זה שלושת אלפים מיטות או משהו כזה. ואז היחידות דיור, המלונות האלה בנויים עבור החולים. זאת אומרת משקופים רחבים שהכיסאות ומיטות יכולים לעבור. הכל בנוי רק לחולה, אבל יש הכל. זה יחידת דירה עם מכונת כביסה, עם תנור אפייה. לא חשוב מה אנחנו יכולים. יש שם שליח חב"ד שממש הציל אותנו. ואמרו לי שפעמיים ביום יבואו צוות רפואי למלון, למלון שאני נמצאת בו, ויקחו לי בבוקר בדיקות ויראו מה שלומי, אם אנחנו מתקדמים, ואחרי צהריים יחליפו את השקיות ויטפלו, כך היה. אז ביום למחרת באו שני הצוותים, בוקר וערב, ואני ראיתי והבנתי מה עושים. וביום השלישי אמרתי לבעלי, אני מאוד רוצה שתשכרו לי כיסא גלגלים. ואמר לי, מה? אמרתי, כשנחתנו ובאנו ל-ל-למינסוטה, אני ראיתי שיש שמה קניון. ואמר לי, מה, כן? אמרתי, ראיתי שיש שם מייסי'ס ויש סייל. ואמר לי, נו ו...? אז אמרתי, אני רוצה לקנות ג'קט מעור. ואמר לי, מה, את יודעת, את שומעת מה את אומרת? את ראית איך את נראית? על מה את מדברת? והיה משהו אחד מורכב בכל הסיפור של הצינורות האלה. אני קיבלתי מזון שטמפרטורת החום של המזון הייתה חייבת להישאר כמו שהם רצו. אז היא ישבה, שקית מזון ישבה בתוך, אההה, תיק ג'יימס בונד,

1:04:14 דובר 2 כאילו, אבל זה תרמי כבד מאוד ששומר על החום של השקית, שלא תרד הטמפרטורה. בעלי אומר, "המזוודה הזאת." אמרתי, "אני אסחוב אותה על ברכיי." אני חלשה, כן, ככה. חוץ מהרע לא יכולה לסחוב. בעלי אומר, "אני לא נראה לי." הבן שלי שהיה איתנו אמר, "אבא, תן את כרטיס האשראי, אני מביא כיסא גלגלים." אמרתי לו, "בן, תראה שיש מספיק עמודים לסחוב את השקיות והבקבוקים," והוא מגיע עם כיסא גלגלים. עכשיו מרימים אותי, מתחילים לתלות את כל התפאורה, ושאטלים בחינם. הכל בנוי סביב הבית רפואה. יש שבע תחנות.

1:05:10 דובר 4 חתיכת עיר.

1:05:10 דובר 2 חתיכת עיר, ואני לא יורדת בשום תחנה. התחנה האחרונה היא הקניון. אני, הנהג, שמעתי את הסנטר מבהלה שאני, מורידים אותי לקניון במקום לבית רפואה. אנחנו נכנסים למייסי'ס ומוכרת אפרו-אמריקאית ניגשת. בעלי הרי אמריקאי, ואומרת, אה, כמו, כאילו היא רוצה לעצור אותנו, ואומרת, "איך אני יכולה לעזור?" ובעלי אומר, "אשתי רוצה ג'קט מעור." אז היא מסתכלת עליי והיא אומרת, "גברתי, תרשי לי להביא לך את המעיל מעור לכאן, כי יש לך הרבה חוטים ויש קולבים. אני פוחדת שיקרה משהו." אני אומרת לה בסדר, והיא אומרת, "המידה אני רואה. איזה צבע את רוצה?" אמרתי שחור, והיא מביאה שלושה ג'קטים מעור שחורים. ועכשיו הבן שלי מרים אותי ובעלי ואני כל אחד מתעסק להעביר שקיות ובקבוקים דרך השרוולים כדי שאני אוכל למדוד את הג'קט. אפילו לא עד הסוף, אבל רק לראות. ואני מודדת את הג'קט הראשון ואומרת לא, והג'קט השני גברי מדי, לא. ובג'קט השלישי אני אומרת, אוקיי, זה נראה לי. כשבעלי הולך לשלם בקופה, המוכרת אומרת, "אני עובדת כאן שלושים שנה. אני לא ראיתי אף פעם אישה כמו אשתך." אז הוא אמר לה, "אשתי אישה מאוד חכמה. אני לא אמרתי לה, אבל חמישים אחוז אנחנו חוזרים עם ארון ולא עם אישה."

1:07:18 דובר 4 זה מה שהרופא אמר לו.

1:07:19 דובר 2 כן. ואז עברתי ניתוח של אחת עשרה שעות, שהפרופסור חשב שהוא צריך עוד ארבע שעות. אני משתפת שלמחרת בבוקר, כשהפרופסור הגיע, ראיתי את הדאגה בעיניים שלו וזה הדאיג אותי. ואז הוא פנה אליי ואמר שהוא נורא מתנצל. הוא לא בטוח שהוא סגר את זה נכון. אני חייבת לעבור צילום אפילו שיכאב לי נורא עכשיו, ושמו והעבירו אותי ועשו את הצילום, וברוך השם זה היה בסדר. האם אני באמת הייתי צריכה ג'קט מעור? אני לא בדיוק, מי שמכיר אותי מקרוב, אני מתלבשת נאה. אני לא אישה אופנתית, זה לא העניין אצלי בכלל. אני רציתי להגיד לעצמי ולעולם שאני הולכת לחיות. והפרופסור הזה ואשתו נהיו חברים איתנו. הם באו לארץ והם הסתובבו איתנו כאן שבוע וטיילנו. באוטו, בעלי נהג והוא ישב ליד בעלי והיא ישבה לידי. היא אמרה, "את יודעת, כשאת נותחת, אני הייתי מאוד מוטרדת. השעה הייתה שתים עשרה בלילה. בעלי לא עונה והוא מגיע הביתה. ניתוח התחיל בשתיים עשרה בצהריים. מה הולך? ואני מצלצלת והם אומרים שם הוא בחדר ניתוח, הוא בחדר ניתוח, וכשהוא חזר באחת בלילה הוא אמר, 'אשתך עשתה נס על שולחן הניתוחים.'" אז אמרתי, לא, הוא עשה את הנס. הוא הסתובב אליי, הפרופסור, והוא אמר, "גברת בולטון, את בחרת לחיות." והוא לא ידע מהג'קט מעור. כשהגענו לארץ בעלי ביקש שלא יבואו לשדה תעופה כולם, כדי כי הטיסה מאוד מעייפת. זה חניית ביניים בבלוג[?], החלפת מטוסים. אני על כיסא גלגלים עדיין מחוברת לשלוש צינורות מתוך כל הצינורות. וכולם חיכו פה. חוץ מבן אחד שבא לאסוף אותנו. גם לא נכנסתי למחמת רגיל. ואז כאן בבית כולם שאלו, נו, איך היה? אני נותחתי בפורים.

1:10:04 דובר 5 בפורים עצמו.

1:10:05 דובר 2 פורים.

1:10:05 דובר 5 וואו.

1:10:09 דובר 2 ואיך היה? ובעלי אמר, "היא קנתה ג'קט מעור. מה איך היה?" אה, אני רוצה לנצל את הבמה לספר סיפור קטן נוסף. בערב יום הפורים, אה, פורים נפל על שבת או משהו כזה. לא זוכרת איך זה היה.

1:10:31 דובר 5 את מדברת על אותה שנה?

1:10:33 דובר 2 על אותה שנה. וברוריה הולצמן, כמנהלת בית הספר היסודי, הדפיסה את השם שלי, רחל בת טובה לרפואה שלמה. חילקה בכל הבית ספר והיא אמרה, בנות, תתפללו עליה בהדלקת נרות. ותגידו גם לאמא. אני מאוד התרגשתי.

1:11:06 דובר 5 וואו.

1:11:07 דובר 2 כן. אני מאוד התרגשתי, וכשחזרתי, חזרתי ממש כמו היום בערך, ממש יומיים לפני שמסיימים את בית הספר לחופשת פסח. ככה הרמתי טלפון לזמי ליפסקר ואמרתי, "זמי, אני צריכה חמש מאות חטיפים של שוקולד." "לא יודעת", הוא אומר לי, "כשר לפסח?" אמרתי, "לא, לא, לא, כשר לפסח לא חשוב לי." ועשינו, הדפסנו מדבקות כאלה, ואמר וכתבתי לכל אחת הדפסה במדבקות. כל אחת קיבלה: "אני רוצה להודות לך. התפילות שלך עזרו." אני רציתי שהבנות שמבקשים מהן כל הזמן, "תתפללו, תתפללו", תדעו שלפעמים זה גם עוזר. לא לפעמים, תמיד. אמרתי תודה, החלמתי. רחל בת טובה. עכשיו תביני, הם לא ידעו שזו רחל בולטון. הילדות לא ידעו. הורים של הילדות האלה, שחלקם ידעו מי זו רחל בת טובה, אמרו לי, "את לא מבינה מה עשית לילדה."

1:12:35 דובר 6 וואו.

1:12:36 דובר 2 היא באה עם אוביינים. היא אמרה, "את יודעת, החלימה."

1:12:40 דובר 6 וואי, זו סגירת מעגל בשבילם.

1:12:44 דובר 2 כן, מאוד מאוד. היה חשוב לי מאוד שהבנות האלה, ובאמת מבקשים המון מילדים, "תעשה ככה ותברך ככה ותגיד ככה ותקיים את זה ותעשה." הם לא יודעים. אחר כך קורה משהו, לא קורה. היה מאוד חשוב.

1:13:02 דובר 6 וואו, וואו, איזה מרגש.

1:13:04 דובר 2 ואת יודעת שרוב הבנות, שמעתי אחר כך, לא אכלו את השוקולד. רצו להראות שהן קיבלו שוקולד.

1:13:14 דובר 6 וואו. אני אסגור באיחול באמת שנזכה.

1:13:19 דובר 2 לגאולה השלימה והקרובה. ואני מאוד מאמינה גדולה שכל אחת שמביאה גאולה לחייה מדליקה את הפנס, וכשרוב הפנסים יידלקו בעולם אז הכל יהיה מובן יותר.

1:13:37 דובר 6 נכון.

1:13:37 דובר 2 פשוט להדליק את הפנס.

1:13:39 דובר 6 לצאת לחירות הזאת האישית שלי ו-

1:13:41 דובר 2 נכון, נכון.

1:13:43 דובר 6 וואו, תודה רבה רבה, רחל.

1:13:44 דובר 2 תודה רבה על הזכות.

1:13:45 דובר 6 תודה רבה. פסח כשר ושמח.

1:13:47 דובר 2 פסח כשר ושמח.