פרק 18: אל פנים הפנימייה | עם חנה רבקה גרינברג

00:00 דובר 1 למה בחורה בת ארבע עשרה צריכה לעבור לפנימייה? מה מחכה לה שם? אילו קשיים יש וגם איך צומחים מהם? ומה אפשר לעשות כדי להוציא מהתקופה הזאת את המיטב? בין אם אתן אימהות שמתכוננות לשלוח לפנימייה או שיש לכם בת בפנימייה, או שאתן בנות שבעצמכן עכשיו בפנימייה. מוזמנות לשמוע את הפרק המרתק ומלא בתובנות עם חנה רבקה גרינברג. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לחנה רבקה.

00:58 דובר 2 שלום.

00:59 דובר 1 הגיעה אלינו היישר מ-

01:01 דובר 2 מעלה אפרים.

01:02 דובר 1 לא פחות ולא יותר. יאללה ספרי על עצמך. תתחילי את.

01:05 דובר 2 אוקיי. קוראים לי חנה רבקה גרינברג. אני ממעלה אפרים. בעצם זה סוג של חור.

01:13 דובר 1 סוג של.

01:14 דובר 2 אז כל שנות חיי למדתי בבתי ספר קרובים יותר מאשר רחוקים.

01:21 דובר 1 אולי תתארי בערך איפה החור הזה למי שלא מכירה.

01:24 דובר 2 אז החור הזה במירכאות הוא על גבול בקעת הירדן. הוא כזה ממש מההתחלה של בקעת הירדן. אמ, והוא כזה בנווה מדבר. את יכולה לראות כאילו כשמגיעים. אז זה כזה ליד שומרון, ליד בנימין, ליד הבקעה. אנחנו כזה מועצה אזורית משלנו. אז זה המקום. אפשר לכתוב מעלה אפרים בגוגל.

01:49 דובר 1 כן.

01:50 דובר 2 ולמצוא.

01:50 דובר 1 תקלידו ו...

01:51 דובר 2 כן. אז כן.

01:56 דובר 1 ובגלל שאת גרה שם.

01:57 דובר 2 אוקיי.

01:58 דובר 1 אז בעצם הלכת לבתי ספר.

02:01 דובר 2 כן. לא למדתי בחב"ד. אני חב"דניקית בבית, אבל איכשהו זה פשוט לא הסתדר. אני מאוד מאוד רגישה לנסיעות. פשוט חשבנו עם ההורים. כאילו אמא שלי פשוט אמרה לי: זה לא מתאים. זה לא הגיוני שילדה תיסע בבוקר שעתיים הלוך, שעתיים חזור. זה קצת נשמע מוגזם ואני מאוד מאוד רגישה לנסיעות. תמיד אמא שלי אומרת שנסעתי ברכב בתור ילדה קטנה, תינוקת, פתאום הייתי מתחילה לצרוח.

02:27 דובר 1 וואו.

02:28 דובר 2 ואז אף אחד לא הבין למה אני צורחת. ו-

02:32 דובר 1 זה הרבה פעמים הפוך דווקא.

02:34 דובר 2 כן.

02:34 דובר 1 רוצים להרדים את הילד, עולים לאוטו.

02:36 דובר 2 אח שלי הגדול, מכניסים אותו ל-- איך אני נכנסת לאוטו? אני-

02:39 דובר 1 כן. וברמזור הם מתעוררים.

02:41 דובר 2 כן. אז באמת אני, זה היה משהו מוזר ואי אפשר היה פשוט לנסוע איתי ברכב. כשגדלתי הבינו שזה בחילות וממש סבלתי מזה, אז זה לא היה רלוונטי לשלוח אותי לבית ספר חב"ד רחוק שכל הבנות מהיישוב נוסעות לשם.

03:00 דובר 1 שזה מה הכי קרוב בעצם?

03:02 דובר 2 ירושלים זה הכי קרוב.

03:04 דובר 1 כמה זמן נסיעה?

03:05 דובר 2 שעתיים. זה שעה ארבעים, עד שאת מגיעה, עד שזה. שעתיים זה בפועל.

03:09 דובר 1 מטורף.

03:10 דובר 2 אבל זה באמת נסיעות קשות. זה לא נסיעה מישור, זה נסיעות תלולות עם עליות ירידות.

03:15 דובר 1 בין הרים ובין סלעים.

03:16 דובר 2 אני מאוד מעריכה את הבנות שעשו את הנסיעות האלה, אבל אני פשוט, זה לא בנוי בשבילי.

03:20 דובר 1 מה זה, זה יוצא ארבע שעות ביום לנסוע.

03:22 דובר 2 וזהו.

03:23 דובר 1 שעתיים הלוך, שעתיים חזור.

03:24 דובר 2 זה נשמע פסיכי. לקום מוקדם כדי גם להגיע בזמן, וזה שהילדה אמורה לקום בבוקר.

03:30 דובר 1 וואו.

03:31 דובר 2 אז בעצם אמא שלי שלחה אותי לבית ספר קרוב, יישוב ש-- הנסיעה אורכת כעשרים דקות, חצי שעה גג, שזה סביר. זה אפילו ילדים-

03:42 דובר 1 הרבה ילדים עושים את זה.

03:43 דובר 2 כן, זו נסיעה שאפשר לעשות אותה. אמ, ולמדתי שם, בית ספר דתי לאומי מקסים, אהבת יצחק בכוכב השחר. והגעתי לכיתה ח' אחרי הרבה זמן שהייתי שם השליחה. נתנו לי את התפקיד השליחה, תואר השליחה. כולם ידעו. חנה רבקה היא השליחה בכיתה. מאוד אהבתי את ההערכה הזאתי.

04:07 דובר 1 כמה בנות בכיתה? כאילו זה בית ספר חמים כזה קטן או ש-

04:11 דובר 2 זה היה. כן, זה היה כיתה אחת בשכבה, אבל, אממ, ברור שהיה פעם איזו כיתה אחת שיש בה שתי כיתות. אבל כן, זה היה בית ספר ממש חמים עם המון כלים לתת לילדים, עם המון אהבה והמון ערכים. בבית ספר הזה אני פשוט יודעת שאני מאוד נהניתי בבית ספר הזה. אני פשוט זוכרת חוויות טובות, כאילו ממש בית ספר מקסים.

04:36 דובר 1 לא מובן מאליו.

04:37 דובר 2 ממש לא מובן מאליו. זה בית ספר שעד היום המורות הולכות איתי, כאילו אני רואה אותן ב...

04:42 דובר 1 וואו, איזה יסודי זה כאילו לזכור הרבה אחורה.

04:45 דובר 2 כן, זה הרבה אחורה, אבל מגיעים לאיזשהו שלב, לכיתה ח', לסוף ה-- לסוף היסודי, החטיבה, זה באמת שאלה האם להמשיך בתיכון, לא, כאילו, או ללכת לחב"ד, שבעצם תיכון זה כבר איזשהו גיל של, של התבגרות. זה כבר מה שאת רוצה להיות בהמשך החיים. תלכי לאולפנה, סביר להניח שבאמת תהיי כזאת, אבל בסופו של דבר אני חב"דניקית ואני רוצה, והנפש שלי רוצה ללכת למקום שבאמת אני, אני משתייכת.

05:24 דובר 1 אז בעצם נסיעות זה לא אופציה. היית צריכה למצוא איזשהו פתרון.

05:27 דובר 2 פנימייה.

05:29 דובר 1 פנימייה.

05:30 דובר 2 כן, פנימייה, משהו שמילה מפחידה המון אנשים. אני שומעת את זה מכל.

05:35 דובר 1 באמת שזה מה זה גיל קטן כאילו. בת כמה היית?

05:37 דובר 2 ארבע עשרה.

05:38 דובר 1 ארבע עשרה.

05:39 דובר 2 ארבע עשרה זה גיל.

05:40 דובר 1 כן.

05:41 דובר 2 ההתחלה רק.

05:42 דובר 1 אומנם רוב הבנים יוצאים לישיבה בגיל הזה, אבל אה, בסדר, אנחנו בנות.

05:46 דובר 2 נכון, אבל גם.

05:47 דובר 1 וגם להם קשה. כן.

05:48 דובר 2 אני חושבת שזה גם אה.

05:50 דובר 1 נכון.

05:51 דובר 2 קשה בשביל, בשביל ההורים בעיקר אני חושבת.

05:53 דובר 1 נכון, הבית מתרוקן כאילו.

05:55 דובר 2 נכון, לאט לאט פשוט פוף.

05:57 דובר 1 וואו.

05:58 דובר 2 יוצאים מהבית.

05:59 דובר 1 אז הבנת שצריך לעשות את הצעד הזה.

06:01 דובר 2 כן, זה היה פשוט. אמא שלי עמדה מול האופציות ופשוט אמרה: אוקיי, כאילו מה יש לעשות פה, פה, שם כזה. מאוד חשבה. פתאום היא שמעה על פנימייה בצפון ואמרה בוא ננסה את הפנימייה הזאת. באמת הלכתי, בדקתי והרגשתי שהיא מתאימה לי.

06:26 דובר 1 מה זה הלכתי ובדקתי את זה? את מתכוונת כבר התחלת שם שנה או הלכת לפני זה לראות? להתרשם?

06:33 דובר 2 כמובן שלפני זה הלכתי לראיון והלכתי לביקור בפנימייה. כאילו ראיתי את הבנות, ראיתי את ה, את הסגנון, אווירה, ראיתי את המציאות עצמה. אני הגעתי ממש לפנימייה בדיוק כשכל הבנות חזרו מהבית ספר, אני הייתי שם, אז הבנתי את הראש. את יכולה להבין אם זה מתאים או לא מתאים.

06:56 דובר 1 אז הצלחת לדמיין את עצמך שם?

06:58 דובר 2 כן. הסתכלתי אפילו על החדר ואמרתי אוקיי, פה אני יכולה לישון, פה אני יכולה להיות. ובאמת קלטתי עם הזמן שזו בחירה כאילו שלי.

07:10 דובר 1 נכון.

07:10 דובר 2 נקודה.

07:11 דובר 1 למרות שכביכול לא הייתה לך פה עוד אופציה. כאילו.

07:16 דובר 2 לא הייתה באמת אופציה אחרת, אבל נתנו לי נראה לי להרגיש שזו הייתה בחירה שלי.

07:21 דובר 1 זה קטע שתוך כדי שאת מדברת סתם עולה לי משהו אחר, ש-- הרי מה זה חב"ד? חב"ד זה תורה, תורה מסוימת, והרבה פעמים כשאנשים אומרים חב"ד הם מתכוונים למגזר, סגנון של אנשים שנוצר כי הם נמצאים. זאת אומרת, כשאת אומרת כאילו אני חב"דניקית מהבית, גדלתי בבית ספר מסוים, ו-ולעבור לחב"ד זה מעבר. רגע, אבל את מבית חב"די.

07:45 דובר 2 נכון.

07:45 דובר 1 זה מוכיח את זה שבאמת חב"ד זה, חב"ד זה תורה.

07:50 דובר 2 נכון.

07:50 דובר 1 בית חב"די זה בית שגדל על, על העקרונות החב"דיים, ומוסד חב"די, גם בו יש את העקרונות החב"דיים, אבל בו יש גם עוד הרבה מעבר, שזה איך לכל מגזר נהיה את הסגנון שלו ואת הזה שלו, וכאילו באמת לעבור ממקום אחד לאחר, אפילו שאת מבית חב"די, זה מעבר כאילו.

08:08 דובר 2 נכון, גם ה-המקום הזה של יש, יש, יש חב"ד, יש הכול, יש אנשים, יש כל מיני סוגים, יש אנשים שגם להם יש את הניסיונות שלהם ואז אתה חווה כל מיני דברים. אבל יש את הרבי, כאילו אנחנו מסתכלים נטו על הרבי, על מה שהוא אומר.

08:23 דובר 1 נכון.

08:24 דובר 2 שאנ-- שלפחות אני, אני זה מה שבאמת ליווה אותי כל ה...

08:29 דובר 1 זהו, מהבחינה הזאת כאילו היה לך קו אחיד מהבית למוסד, אבל זה פתאום להתרגל לסגנון אחר, כי זה סגנון אחר.

08:35 דובר 2 עולם אחר.

08:36 דובר 1 קטע.

08:36 דובר 2 עולם אחר לגמרי. זה בדברים מאוד מינימליסטיים ומאוד קטנים. את רואה את השינוי בבית ספר. מעבר לזה שאת לא רק בפנימייה, את גם בבית ספר אחר.

08:49 דובר 1 כן.

08:49 דובר 2 זה שני מוסדות.

08:51 דובר 1 כן, כן, כן. אני עוד מדברת רק על המעבר של הבית ספר, עוד לפני הפנימייה.

08:55 דובר 2 כן.

08:55 דובר 1 אני אציין פה שאני הכי לא יצור הפנימיות שבעולם. כאילו כשסיימתי את התיכון עברה לי מחשבה ללכת לפנימייה, ואחרי בערך שתי דקות זה התבטל כי אמרתי לא, אני כזה של בית וזה, וכאילו כל מה שאת אומרת עכשיו זה באמת כאילו בשבילי ממש עולם אחר וחדש, ומעניין אותי איך אורזים בפעם הראשונה כשאורזים לפנימייה. מה שמים בתיק? כאילו בעצם צריך את הכול.

09:21 דובר 2 הכול.

09:22 דובר 1 הכול. אבל איזה תקופה? כאילו כל כמה זמן חזרת הביתה בכיתה ט'?

09:27 דובר 2 כל שבועיים. יום חמישי, זה כזה שבוע שבת פנימייה, שבוע יום חמישי חוזרים הביתה. אז את אורזת לשבועיים. את בעצם לוקחת הכול.

09:36 דובר 1 רגע, אז יש שבת אחת בפנימייה כאילו.

09:38 דובר 2 כן, שזה בכלל-

09:41 דובר 1 לפני אתמול.

09:41 דובר 2 עצמו סיפור. אבל את באמת אורזת ל-לשבועיים כל מה שאת צריכה ולא צריכה. כל מה שאת מדמיינת שרק תצטרכי. אם זה פורים אז את כל התחפושות תכניסי לתוך ה... באמת את, את חושבת על כל הפרטים שרק את צריכה, ובפועל את מוצאת את הארון ריק בבית והארון בפנימייה מלא. כאילו מה?

10:05 דובר 1 כי לקחת הכול. אין לך מה, הכול דאבל, מה לעשות?

10:08 דובר 2 תחשבי שישי שבת זהו מה, חוזרת הביתה.

10:11 דובר 1 ואת צריכה לארוז. בסוף יוצא שאת אורזת לבית.

10:14 דובר 2 נכון.

10:15 דובר 1 כאילו הכול נמצא בפנימייה ואת אורזת לנסיעות הביתה.

10:18 דובר 2 כן. אני זוכרת שאחת הבנות בפנימייה, ב-- שהיא הייתה שליחה מאוקראינה. אז היא אמרה וואי, אבל איזה מבאס, אני כל שנייה צריכה לקחת מהארון ל-ל-לשבת שאני הולכת. אבל אז אמרנו לה, אבל תחשבי על זה שלנו יש שני ארונות שאנחנו צריכים לנהל. את, יש לך ארון אחד שאת רק צריכה לקחת לשבת חופשה.

10:39 דובר 1 מזוודה זה הארון שלך כאילו.

10:40 דובר 2 כן.

10:41 דובר 1 זמני.

10:41 דובר 2 אז כן, זה היה הטענה שלנו.

10:44 דובר 1 רגע, אז את אומרת שליחה מאוקראינה. אז איזה, איזה, איזה בנות חוץ ממך באות לפנימייה בעצם? בנות שליחות מחו"ל קודם כול.

10:51 דובר 2 כן, זה קודם כול היה לבנות השליחות של הרבי, אמ, אבל היו גם בנות ש-- הן גם רחוק מבתי ספר כמוני, שהן גם חיפשו את התיכון עצמו, שהוא תיכון מדהים. אז רצינו ממש את התיכון. אז הפנימייה פשוט הייתה כלי עזר לתיכון עצמו.

11:12 דובר 1 יש בנות שהגיעו רק... זאת אומרת, בת שיש לה כן תיכון ליד הבית והיא הגיעה לפנימייה רק כדי להיות בתיכון הזה או שבשביל החוויה של הפנימייה?

11:21 דובר 2 זה יותר היה תיכון, כי הפנימייה היא הייתה דירה כזאת. זה לא עכשיו, זה משהו שהוא פנימייתי בומבסטי. לא, זה דירה קטנה של-

11:29 דובר 1 טכנית למי שצריכה.

11:30 דובר 2 בדיוק. זה דירה קטנה של בנות, דירה ממש, מטבח. אין כאילו חדר אוכל, מטבח, מקלחת, הכול, הכול שם. פשוט דירה, בית. פשוט מגיעה לבית. אמ, אבל, אמ-

11:43 דובר 1 תראי, המילה פנימייה באמת מצטיירת, לפחות לי, כמסדרונות כאלה ארוכים ודלתות, דלתות, דלתות. כאילו-

11:50 דובר 2 זהו, אז מלא בנות כזה.

11:51 דובר 1 לא, לא בית כלא. אבל...

11:52 דובר 2 כן, אבל זה גם מה שהיה לי בתיאור.

11:53 דובר 1 קצת אסוציאציה.

11:54 דובר 2 הייתי בטוחה אני מגיעה מהספרים ש-- כמו שכתוב בספרים, ויש אם בית.

11:58 דובר 1 ילד פנימייה כזה.

12:00 דובר 2 כן.

12:00 דובר 1 עם הצרור מפתחות ענק מרשרש כזה.

12:02 דובר 2 כן. אז איזו אם בית מגיעה ואומרת לך למה לא עשית ככה?

12:07 דובר 1 זהו, אז אצלכם זה סגנון אחר.

12:09 דובר 2 סגנון אחר לגמרי. זה חבורת בנות, אחת עשרה בנות בדירה. אמנם צפוף אבל היה פשוט, פשוט חבורת בנות, דירת בנות, שזה פשוט לחוות הכול ביחד, ממש ביחד. כאילו...

12:23 דובר 1 כל התחזוק של הבית זה אתן.

12:26 דובר 2 לגמרי.

12:26 דובר 1 מתחלקות ביניכן.

12:28 דובר 2 תורנויות, אמ, הכול. מטבח, שירותים, פחים, כלים, הכול.

12:34 דובר 1 החיים האמיתיים.

12:35 דובר 2 ממש. את פתאום כאילו אוקיי.

12:38 דובר 1 ומי מחליטה מי ישן עם מי? וכזה.

12:41 דובר 2 זהו, זה ההנהלה מחליטה. פשוט לא רוצים שיהיה כל מיני קונפליקטים כאלה בין הבנות. כמה שפחות לחסוך מריבות שגם ככה יש כל דקה, ממ, איזה ויכוח.

12:50 דובר 1 מריבות כמו של אחיות כזה? איך זה עובד?

12:52 דובר 2 כן, מריבות כמו של אחיות. לי אין אחיות.

12:54 דובר 1 חבויות מתישהו באמבטיה אחת את השנייה.

12:57 דובר 2 כן. תחשבי שכאילו-

12:58 דובר 1 אה, אין לך אחיות, אז את הולכת לחוות את זה.

13:01 דובר 2 לגמרי. פשוט הגעתי לפנימייה ואז כזה...

13:03 דובר 1 צריכים ללמד אותך איך חיים.

13:04 דובר 2 לגמרי. אבל אני הייתי האחות הקטנה, אז זה כזה תמיד את הולכת-- הבנות הקטנות תמיד יודעות מה לעשות לאחים הגדולים.

13:11 דובר 1 וואי, וואי.

13:11 דובר 2 מסיתים.

13:13 דובר 1 וואו. אז בעצם בנות מגיעות לפנימייה והן משאירות את הבית מאחורה, שזה הרבה. זה לא רק בית.

13:19 דובר 2 ממש.

13:20 דובר 1 זה לא ארבע קירות.

13:21 דובר 2 נכון.

13:21 דובר 1 זה ההורים, זה אחים, חוויות, שבתות, חגים. לא, חגים חוזרים הביתה.

13:27 דובר 2 נכון.

13:28 דובר 1 מן הסתם. בנות מחו"ל באמת, אה, לא כל החגים חוזרות הביתה. אז מה, הן הולכות לקרובי משפחה מן הסתם?

13:35 דובר 2 אלינו. באות.

13:36 דובר 1 אליכם הגיעו נגיד.

13:37 דובר 2 חברות מגיעות אלינו, אה...

13:40 דובר 1 זהו, גם השבתות.

13:41 דובר 2 יש להן גם משפחות, זה לא שהן--

13:43 דובר 1 לרוב הבנות, נכון.

13:43 דובר 2 אבל נגיד היו כמה בנות שלא היה להן, שהן כזה לא היה להן, אז הן היו פשוט מגיעות אלינו. היינו מארחות אותן כי הן ממש כמו אחיות שלנו, חלק מאיתנו. זה...

13:54 דובר 1 נכון, נשמע ממש כזה שאת כמו חייל בודד כזה.

13:57 דובר 2 נכון.

13:58 דובר 1 בעלי, כשהוא הגיע לארץ לישיבה ועוד לא הייתה לו פה משפחה, עכשיו כבר יש יותר, ממש הוא היה צריך לבקש מחברים שלו ללכת איתם לבני דודים שלהם, כאילו מין כזה...

14:08 דובר 2 וואו. כן, אז זה באמת לא נעים. לפעמים מוצאים את זה בתשרי, כשאת רוצה ללכת ל-- כאילו כשמגיעים לרבי אז את, אה...

14:17 דובר 1 חברה של החברה של החברה כזה.

14:19 דובר 2 מוצאת את עצמך במצב לא נעים. אבל כן, זה באמת לא נעים המצב הזה, אבל אנחנו תמיד יזמנו את ה-, את הרעיון שהם יבואו אלינו ושיהיה הרגשה טובה. תמיד הייתה הרגשה טובה.

14:33 דובר 1 כן.

14:33 דובר 2 לא היה איזה משהו כזה.

14:35 דובר 1 אז את פוגשת את ההורים שלך פעם בשבועיים, והם בעצם פעם ב-- אני חושבת בחגים, בחנוכה ובפסח, נכון?

14:41 דובר 2 כן, שזה ממש חופשה די ארוכה, אבל את פשוט כאילו...

14:44 דובר 1 הפערים בין לבין זה ה...

14:46 דובר 2 ממש. זה פערים גדולים.

14:49 דובר 1 וואו.

14:49 דובר 2 ממש ככה.

14:50 דובר 1 קרה לך מן הסתם שלא זכרת לארוז הכל?

14:53 דובר 2 ברור.

14:55 דובר 1 תספרי על זה.

14:56 דובר 2 לרוב לא זכרתי לארוז הכל, אבל, אה, את פתאום מוצאת שמשהו שאת אפילו תכננת, שמת ב-ב-דלת שקית, תזכרי, תזכרי, פשוט לא נמצא במזוודה וזה מתסכל ממש. כאילו את פשוט מוצאת את עצמך בשוק. כאילו, את, את כאילו לא יודעת מה לעשות. זה או לפנות למורה חמודה שפתחה את ליבה עבורנו, או פשוט כאילו לבכות לאמא בטלפון כמה מעצבן עכשיו. כאילו. שזה באמת קטעים שמפרקים. אם נגיד עכשיו יש איזה הצגה בבית ספר ואומרים עכשיו צריך, אמ, עכשיו צריך להביא חולצה משובצת כתומה צהובה. מאיפה אני אשיג עכשיו חולצה משובצת כתומה וצהובה? אני צריכה ללכת הביתה.

15:46 דובר 1 אולי איזה כוכבית לבנות של הפנימייה כזה?

15:48 דובר 2 זהו, אם תמיד אמרתי לך-

15:49 דובר 1 איזה אחוז הייתם מהתיכון?

15:51 דובר 2 לא הרבה ממש, כאילו...

15:52 דובר 1 זהו, אמרת אחת עשרה בנות.

15:53 דובר 2 אחת עשרה בנות, זה נו, זה לא היה משמעותי.

15:57 דובר 1 כי לא מתחשבים, אה, ברמה כזאת ש...

15:59 דובר 2 בדיוק. ש-- זאת אומרת שבתי ספר גם לומדים בשישי ואנחנו לא לומדות בשישי, בשבתות חופשה. אז תמיד הייתה הבעיה הזאתי של השלמות חומר. כל הזמן צריכה להשלים את החומר של שישי.

16:11 דובר 1 אבל תיכון זה משמעותי.

16:12 דובר 2 מאוד. ואז את אומרת רגע, מה איתנו? תחשבו עלינו. נכון שאתם לא מסמנים לנו חיסור ו... אבל עדיין. זה היה מאוד, מאוד, מאוד, מאוד קשה עם כל הרעיון הזה שאני צריכה להשלים ביום ראשון חומר שהוא ממש משמעותי. אבל, אה, אה, עם זאת, כאילו נגיד פספסנו שיעור ספורט שזה היה ביום שישי אז, אבל-

16:38 דובר 1 פלוס ומינוס. תלוי איזה שיעורים את אוהבת.

16:41 דובר 2 כן, אני מאוד אהבתי ספורט, אבל, אה, כן. אז פשוט מבינה ש-שאין לך את מה ש-שיש לך תמיד בבית וזה יכול להיות אפילו גומייה שחסר, סיכה, דברים ממש קטנים. זאת אומרת, את יכולה שנייה לקפוץ לקנות, אבל בבית את יכולה להשיג לך תוך שנייה, את יכולה להוציא לך סיכה או גומייה, ואז גם אם תקבלי את זה מהחברה שישנה לידך בחדר זה לא יהיה כמו לקחת, להוציא מהקופסה.

17:08 דובר 1 זהו, זה כמו... את זוכרת שיצא לי לנסוע נגיד ל-- נגיד את נוסעת לרבי, את נוסעת, נוסעת... הנסיעה הראשונה שהיא רצינית הייתה, נסעתי לקאמפ ברוסיה אצל דודה שלי. ודי זכרתי לארוז הכל, אבל היו לי רגעים ביום מזה קשים. כאילו פשוט סתם התגעגעתי הביתה. והייתי גדולה, הייתי בת כמעט שבע עשרה כבר.

17:27 דובר 2 וואו.

17:28 דובר 1 פשוט הייתי כזאתי ילדה של בית ו... לא היה חסר לי משהו טכני ספציפי, אבל כאילו אני זוכרת את הקושי הזה ואני אומרת אמאל'ה לעשות את זה מגיל ארבע עשרה.

17:38 דובר 2 נכון. אז, אז אני נגיד זה היה לי מאוד גם קשה, כי בפועל גם אני הייתי ילדה של בית. הרבה אנשים היו בהלם שעזבתי ו-- גם לא עזבתי, כן.

17:48 דובר 1 כן.

17:48 דובר 2 נסעתי לפנימייה. זה היה כזה. את נוסעת לפנימייה? מה קרה? הכל בסדר? הכל בסדר. פשוט יש מצבים שמביאים אותנו למקומות האלה ו-ושום דבר באמת לא, לא משתנה. אבל ה-המקום הזה של געגוע הוא מאוד, מאוד, מאוד נותן מקום והוא מבאס למשך כל היום. זאת אומרת, אם אני מאוד, מאוד מתגעגעת בבוקר אז זה ישפיע עליי על כל היום, גם בכיתה, אמ, ועד הערב. ויכול להיות שזה מאוד, מאוד, מאוד יעשה לי קשה. והיה מאוד מאתגר בשנה הראשונה, כי את באמת בלי אף אחד. את פשוט לומדת לייצר לעצמך משפחה שם. את הגב התומכת, את האנשים שאת צריכה אותם בשעת משבר וגם כששמח לך את רוצה לרוץ לספר את זה למישהי, אבל אין לך למי. אז את פשוט מוצאת מישהי לספר לה.

18:49 דובר 1 החברות של הפנימייה עצמה הן לא יותר, כאילו מזדהות אחת עם השנייה. הן האחיות בעצם אחת של השנייה. אז כאילו אפשר למצוא אולי אצלן איזשהו מקום כזה של הקשבה יותר.

19:01 דובר 2 נכון.

19:01 דובר 1 או שכל אחת עסוקה בזה של עצמה.

19:03 דובר 2 נכון. אני כאילו, אני... אפשר לראות את זה נגיד בכביסה, בתורנות לכביסה. אוקיי? את באה, את באה לשים את הכביסה שלך ואה אני הייתי לפנייך, אה אני הייתי לפנייך וזה כזה יוצא סוג של בלגן. אבל אני מבינה מה זה שאת חייבת כביסה דחוף ושאין לך, אז את תמיד מוצאת את הוויתורים האלה. שם דווקא רואים את הוויתור עם אחת השנייה. את גם חיה כקבוצה, אז את יודעת איך לזהות את המצבים. את יודעת גם מה היא מרגישה. אני יכולתי לדעת על חברה שלי שהיא עוברת כרגע איזה משהו מעצבן וזה יכול להיות שזה היה בגלל כביסה או, או כל דבר אחר.

19:35 דובר 1 כל טריגר אחר, כן.

19:36 דובר 2 לגמרי. אז כן, אנחנו היינו שם מאוד בשביל אחת השנייה וזה גם מה שבעצם גרם לי להיות יותר אמפתית כלפי הסביבה, יותר רגישה לסביבה. אני ראיתי אנשים ואז את אומרת וואלה, אני מזהה מצבים, את יכולה לזהות מצבים. אה, זה מאוד מכין אותך לחיים, כאילו גם במובן הרגשי של הדבר, של המושג.

19:58 דובר 1 בעצם לגדול בחלל אחד עם עוד ארבע נשים זה הכי מכין לחיים. הרי-

20:04 דובר 2 מאוד.

20:04 דובר 1 כן, אתה גדל בבית שלך, רב בחדר עם איזה, במקרה הטוב אחות, אח, כאילו. בסדר, כולנו די מפונקים בסופו של דבר, בפנימייה זה כאפה. כאילו, בואי נגיד את זה ככה.

20:16 דובר 2 לגמרי כאפה. את מגיעה ואת צריכה פשוט להתמודד עם, עם מישהי שהיא נכנסת עכשיו לחדר והיא ישנה, ואת צריכה את זה בדיוק כמו בבית, ממש בדיוק כמו בבית. אבל את לא יכולה להרגיש בבית. אין מה לעשות. את-- נכון, צריכה-

20:29 דובר 1 בסוף זאת לא אחות גם.

20:30 דובר 2 נכון, זאת לא אחות, והיא, א-א-את לא יכולה עכשיו, אה, לעשות מה שאת רוצה. אבל, אה, במובן של ה-של המילה, את לומדת להסתדר עם-- גם אם יש מצב שהוא לא יסתדר לך תמיד וגם את לא תאהבי את זה, אז תתרגלי אליו בסופו של דבר, וזה בסדר. כאילו, אם הייתי רגילה לישון עם אור במסדרון ויש לי כמה בנות בחדר שהן רוצות לסגור את הדלת ושיהיה חושך מוחלט, אז למדתי להסתדר עם זה. ועד היום, כן, אני ישנה עם חושך מוחלט בחדר כתוצאה מהזמן-

21:02 דובר 1 עם כיסוי עיניים כזה של, אה... אה, הפוך, את אהבת את האור.

21:06 דובר 2 כן, אני אהבתי את האור, אבל, אה, הם כאילו-- ופס-- ובסדר, מתפשרים. לומדים לוותר, כאילו.

21:12 דובר 1 שלא נדבר על טמפרטורה, בטח זה עוד-

21:14 דובר 2 על המזגן.

21:14 דובר 1 סאגה בפני עצמה. כן.

21:16 דובר 2 כן.

21:16 דובר 1 מזגן, חלון, זה.

21:18 דובר 2 בסדר, אבל לומדים לוותר, גם כשזה על חשבון ה-הדברים האישיים והפרטיים, ולומדים להסתדר, להתפשר על דברים. אז, אז לא שמים על עשרים וחמש, נשים על עשרים ושתיים, כאילו.

21:29 דובר 1 עבודת המידות.

21:30 דובר 2 כן, ממש.

21:31 דובר 1 קרה לך פעם משהו ממש מתסכל? נגיד פילחו לך איזה משהו מהארון או משהו כזה?

21:37 דובר 2 אה, אני יכולה להגיד שהשתמשו לי בשמפו.

21:41 דובר 1 אוקיי.

21:41 דובר 2 זה היה שמפו שמיוחד לשיער שלי, ומאוד, מאוד התעצבנתי מזה, כי, כי קניתי אותו בהמון כסף וזה היה כזה מיוחד. זה היה מסיכה כזאת מאוד מיוחדת, והגעתי למקלחת והיה שפוך כזה.

21:54 דובר 1 אוי.

21:55 דובר 2 ממש התעצבנתי. אמרתי, "מה זה? אני בשוק", כאילו, וכולם כזה הזדעזעו, ואני כזה, "אני עוד אתפוס את מי שעשתה את זה."

22:03 דובר 1 צריך לשים, אה, מצלמה.

22:03 דובר 2 אבל זה תמיד נגמר בצחוק. זה תמיד נגמר באווירה טובה.

22:06 דובר 1 כי אין לך ברירה.

22:08 דובר 2 אין, אין ברירה. מה, אני אצא החוצה ואבכה? ואני לא אגיד לך שלא יצאתי החוצה לבכות.

22:11 דובר 1 לא, את יכולה לצאת החוצה ולבכות, אבל את לא יכולה לריב, אה, טוטאלי, כאילו. זה בסוף, אה, בנות שישנו איתך בלילה, מה לעשות?

22:18 דובר 2 ברור שרבים לפעמים טוטאלית, ולפעמים יש פיצוצים מאוד גדולים.

22:22 דובר 1 לא, טוטאלית אני מתכוונת לעזוב את הפנימייה.

22:25 דובר 2 לא, לא, לא קרה דבר כזה, אבל כן קרו מקרים שאת א-- באמת מתפוצצים ואין מה לעשות, ויש דברים שאת אומרת, "אין מצב שאני מוותרת, אין מצב שהיא מוותרת והיא תגיד את המילה האחרונה, והיא..." לפעמים קמתי ופשוט ברחתי החוצה ובכיתי לאמא שלי בטלפון. אמרתי לה, "די, מה זה המקום הזה?" וקרה לכולם. כולם עשו את זה. אבל, אה, לפעמים אני זוכרת שפשוט למדתי להתמודד מול הדבר עצמו ולא לברוח לטלפון ל-לאמא לבכות. וכן, ואם יצא פיצוץ בין בנות, אז בסדר, למדתי לעמוד על שלי, ונכון, זה לא היה הכי נחמד בעולם. פעם ראשונה, פעם שנייה, ואז לומדים כזה להתרגל לדבר, אה, רגיל, כי, כי כקבוצה אנחנו רוצים את אותה מטרה. אנחנו רוצים-

23:06 דובר 1 נוצרת דינמיקה כזאת ש-

23:08 דובר 2 נכון.

23:08 דובר 1 כולם, אה, נו-נותנים יד בעצם כדי שיהיה-

23:12 דובר 2 נכון.

23:12 דובר 1 שתהיה תקשורת נורמלית.

23:13 דובר 2 בדיוק.

23:14 דובר 1 אבל בסוף, אה, זהו, זה נורמלי שיש פיצוצים כאלה.

23:16 דובר 2 נכון, אז-

23:17 דובר 1 כמו, כמו בין אחים ואחיות, כאילו.

23:18 דובר 2 כן, אבל כולנו רוצים את אותה המטרה. כולנו רוצים שיהיה לנו טוב. כולנו רוצים שיהיה לנו נחמד. אז בסדר, כל אחת רק אומרת את זה בצורה שונה, אבל-

23:28 דובר 1 כן.

23:28 דובר 2 אנחנו פשוט מגיעים לזה בצורה טובה יותר.

23:30 דובר 1 קרה לך שאמרת, אה, להורים שלך משפטים קשים בטלפון, לתת להם להרגיש, אה, כאילו באותו רגע היה לך נורא קשה והם מן הסתם קיבלו את ההרגשה של איפה שמנו את הבת שלנו? איזה הורים אנחנו? עכשיו את אחרי, אז מן הסתם את רואה את זה בפרספקטיבה נורא שונה.

23:46 דובר 2 נכון.

23:47 דובר 1 כאילו, וואו, איך אמרתי להורים שלי כך וכך אולי או... בכלל, איזה מסר היית נותנת להורים ששולחים את הבת שלהם לפנימייה והלב שלהם לא ישן בלילה?

23:56 דובר 2 קודם כל לדעת, קודם כל גם לדעת איפה את שמה את הילדה שלך. כאילו, תבדקי את המקום עם יד על הדופק, באמת עם שבע עיניים.

24:05 דובר 1 אני חושבת שכולם בוד-בודקים או יוד-- או חושבים שהם בודקים. השאלה מה אולי הם פספסו. מה לדעתך חשוב לבדוק שאולי לא כולם חשבו על זה, כאילו, מבפנים כזה.

24:17 דובר 2 האם באמת, אה, הילדה מסוגלת לשאת דבר כזה נפשי? האם באמת לבדוק עם הילדה? האם היא מוכנה לזה? קצת להסביר את הדברים לפני שנכנסים לפנימייה. פספוס, אני חושבת, אמ, הדרך שבה את מקבלת את הילדה, כאילו.

24:36 דובר 1 כאילו לא הפנימייה עצמה, את אומרת.

24:38 דובר 2 כן. איך, איך כשהיא חוזרת הביתה, כש-- איך התקשורת בין, בין, בין ההורים כשהיא בפנימייה. הפנימייה זה משהו שאוקיי, מתחשלים בו. נכון, קשה, זה טוב במלא מובנים. אבל כן, אמרתי לאמא שלי: מה זה הדבר הזה? מה אתם שמים אותי פה בפנימייה הזאתי? מה, אתם לא יודעים מה זה הבנות האלה? מה זה הצוות הזה? כאילו כל פעם מוצאים תמיד את המבאס בדבר.

25:05 דובר 1 אולי גם באמת יש הבדל בין תקופת הסתגלות שמן הסתם מרגישים שמה אני עושה פה ואיך אני אמשיך להיות פה וזה. ואז אחרי כמה חודשים מן הסתם העניינים נרגעים.

25:13 דובר 2 נכון.

25:14 דובר 1 כאילו מתרגלים באיזשהו מקום, לא?

25:16 דובר 2 כל התחלה קשה.

25:17 דובר 1 כאילו ההורה צריך קצת לבלוע את זה וממש להאמין: אני עושה את הטוב לילד שלי.

25:22 דובר 2 לגמרי.

25:23 דובר 1 ולא כמו שזה נשמע לי עכשיו. כאילו וואי, איזה קשוח.

25:26 דובר 2 אני זוכרת שכאילו אמא שלי אמרה לי: תסיימי את השנה, רק יהיה בסדר, הכל בסדר. בסופו של דבר זה לא שחור עם תלאות וגיהינום או לא יודעת מה, מה.

25:37 דובר 1 אבל בפרופורציה של ילדה בת ארבע עשרה זה כל חייך. עכשיו זה החברות ומה שקורה מסביבך ונוח לך או לא נוח לך.

25:44 דובר 2 כי זה באמת כל מה שמעניין בגיל הזה.

25:46 דובר 1 נכון, והלימודים, שזה הכל כאילו ביחד כזה.

25:49 דובר 2 אז באמת אני זוכרת שאמא שלי כאילו אמרה לי: זה המטרה שלך, לסיים שנה, ותעשי את הכי טוב שלך. אני זוכרת שמישהי אמרה לי כזה מילה עוקצנית כזאת. היא אמרה לי: תראי, את לא תישארי פה בסוף.

26:02 דובר 1 לא תישרדי כאן.

26:03 דובר 2 כן, כי היא ראתה שאני, כי הייתי כזה והתחלתי נעלבת מכל דבר. ובאמת אני חושבת שהפנימייה עשתה לי טוב.

26:09 דובר 1 בת יחידה, מה?

26:10 דובר 2 לגמרי. יש לי מלא אחים, אבל בת, אה-- ובאמת אני זוכרת שהיא אמרה לי את המשפט הזה: חכי תראי, את לא תישארי פה. ואמרתי את זה לאמא שלי בטלפון בוכה, ואמא אומרת לי: נו, עכשיו תוכיחי לה, תוכיחי לה שאת נשארת. וכן, סיימתי את הפנימייה ארבע שנים.

26:29 דובר 1 לא רק שנה. כן.

26:30 דובר 2 כן, אני פשוט זוכרת שכאילו זה היה מטרת העל לסיים שנה, וכן, והיה לי בסדר לחזור אחר כך. זה היה כאילו, כי כבר הבנתי שזה בסדר, כי להיות קטנה, השנה הראשונה היא תמיד קשה, ובתור ילדה קטנה זה מאוד מאוד קשה. אין מה לעשות. עוד משהו חשוב כשילדה מגיעה לפנימייה והיא ככה מבררת את הדברים. מה הולך להיות? מה?

26:56 דובר 1 מראש, כאילו.

26:57 דובר 2 כן. מה כן ומה לא. לבוא בלי ציפיות, עם ציפיות, אבל הכי נמוכות שיש. אמ.

27:04 דובר 1 אני קוראת לזה מינוס ציפיות.

27:06 דובר 2 ממש, אבל הכי מינוס ציפיות שיש, גם אם זה דברים טובים וגם אם זה דברים פחות טובים. לבוא נקייה מהכל, כאילו לא שמעת שום דבר, הכל בסדר. כל מה שקורה זה בסדר, על גבול הטעם הטוב כמובן. כאילו אם עכשיו הבטיחו לי דבר מסוים, אז יכול להיות שאני אקבל את הדבר המסוים הזה בצורה שונה ולא באותה הדרך שציפיתי שיקרה.

27:31 דובר 1 כן, אני חושבת שגם איזשהו מקום שאף אחד לא מבטיח, כאילו זה איזשהו כזה. טוב, אצלנו יש ארוחות צהריים כאלה וכאלה.

27:37 דובר 2 נכון.

27:37 דובר 1 ואת יודעת, גם כל אחד הדמיון שלו פועל אחרת ומושפע מדברים אחרים.

27:41 דובר 2 נכון, תמונות, את יודעת, כאילו.

27:43 דובר 1 כן.

27:44 דובר 2 את חושבת איך זה נראה אצלך בבית, אבל את לא בבית. כאילו אני זוכרת שאפילו כשהגעתי, הייתה מישהי שאמרה: עשיתי קציצות טונה. ואז הסתכלתי כזה, זה לא קציצות טונה. מה זה?

27:55 דובר 1 זה לא קציצות ולא טונה.

27:57 דובר 2 זה היה מוזר. אז, אז, אז כן, ככה מכינים בבית שלה. ואז את מבינה, רגע, נראה לך איך עושים קציצות טונה? אז באמת כאילו לבוא בציפיות שהן הכי נמוכות שיש, הכי נמוכות שיש באמת.

28:11 דובר 1 אין ציפיות, אין אכזבות.

28:12 דובר 2 כן.

28:13 דובר 1 זה בכלל גישה לחיים אגב.

28:15 דובר 2 נכון.

28:15 דובר 1 זאת אומרת, אני זוכרת שנסענו, נסענו, היה-- כ-- גיסתי התחתנה, אמ, בניו יורק. נסענו לרבי עם כל הילדים. מה זה כל הילדים? הייתי עם שלושה ילדים. זה היה המון כאילו באותו רגע. תמיד, תמיד הכמות שיש לך זה המון לאותו, לאותו פעם. עכשיו זה נראה לי כאילו קטן עליי, ואני זוכרת שאמרנו בלי ציפיות, בלי ציפיות, בלי ציפיות. אנחנו נסבול, הכל בסדר. כאילו לא, לא לצפות לדברים. ובסוף כל כך נהנינו כי הגענו בלי ציפיות. אז כאילו כל דבר קטן שהיה זה היה כזה וואו כאילו.

28:48 דובר 2 כן.

28:48 דובר 1 אבל זו באמת גישה לחיים. כאילו אפשר לדון על זה, אבל בגדול כאילו אין ציפיות, אין אכזבות. כאילו.

28:56 דובר 2 נכון, וגם כזה כמה שפחות להרגיל למשהו בומבסטי שהולך לבוא.

29:00 דובר 1 כן.

29:00 דובר 2 כי, כי לא יבוא שום דבר בומבסטי. זה, זה אשליה כזאת כאילו. לאן את חושבת שאת מגיעה? ל-- לארמון? לא. את לא מגיעה לארמון. את מגיעה למשהו מאוד, מאוד, מאוד בייסיק ולזכור את המטרה שלשמה-- לשמה התכנסנו. אז...

29:16 דובר 1 כן.

29:16 דובר 2 זה כזה פחות ציפיות. תהיי יותר ממוקדת במה שאת רוצה.

29:19 דובר 1 אז בטח יש בנות שבאמת התנפץ להן איזשהו דמיון כשהן הגיעו לפנימייה.

29:23 דובר 2 ולכן היה הרבה בלגנים.

29:25 דובר 1 הרבה יותר קושי, כאילו.

29:26 דובר 2 כן. אני זוכרת בבירור. באו המון תלונות.

29:30 דובר 1 יש לך פער בין מה שחשבת שיהיה למה שלא היה.

29:34 דובר 2 בדיוק. ואת אומרת לעצמך, זה מה שדיברתם עליו? אוקיי, זה פחות מתאים לי, אבל אין דבר כזה פחות מתאים. את צריכה להיות בדבר הזה גם אם זה לא מתאים לך.

29:44 דובר 1 אז לאט לאט משלימים עם המציאות, כאילו.

29:47 דובר 2 כן, ואת צריכה לזכור שזה מוסד לכל דבר. כאילו, גם כשאת חוזרת מהתיכון לפנימייה, את, את צריכה להמשיך בסוג של מוסד. את אף פעם, אין חופש כזה.

30:02 דובר 1 כן.

30:02 דובר 2 מה, מהמוסד עצמו וזה בסדר. יש כאלה שאוהבים את זה ויש כאלה שפחות.

30:07 דובר 1 נכון, אני חושבת גם שאם הפנימייה היא ברמה, רמה גשמית, כאילו לא הכי, באיזשהו מקום זה מכין אותך לחיים בקטע של, אה... לא מכין אותך לחיים כמו כאילו, את יודעת, מה שאת רגילה זה מה שטוב לך. אנשים שחיים ברף גבוה אחר כך הם נורא מפונקים ונורא, פתאום כאילו יאללה, אני גם הייתי בפנימייה ועשו לי זה וזה וכאילו חתיכת קריעה, כאילו.

30:30 דובר 2 זה מה שאנחנו אומרות גם.

30:31 דובר 1 כן.

30:32 דובר 2 אנחנו משוויצות בזה לגמרי.

30:34 דובר 1 כאילו מה, אני עברתי פנימייה, זה סוג של כזה מדליה כזאת של...

30:38 דובר 2 נכון.

30:39 דובר 1 אני טיפוס לא כמוכם.

30:41 דובר 2 כן, אנחנו אכלנו גם, אה, דברים נוראיים.

30:45 דובר 1 כן. אגב, לא שכל ה-- כל, לא שכל ילד שגדל בבית רגיל יש לו, מי שישמע, תנאי בית מלון, וכל אחד, כל, כל בית עם החסכים שלו ועם החסרונות שלו. ולפעמים אני חושבת שבואי נדבר גם על חתך של אוכלוסייה של ילדים שנוסעים לפנימייה כי הבית-

31:03 דובר 2 נכון.

31:04 דובר 1 לא ראוי להם ל-לגור. זה סיפור אחר.

31:07 דובר 2 נתקלנו בזה. ברור שנתקלנו בזה.

31:10 דובר 1 כן.

31:10 דובר 2 אבל את רואה שהם פשוט לא מתאימים למקום.

31:12 דובר 1 כן.

31:12 דובר 2 כאילו הם עם הזמן מ-מעצמם כבר עוזבים, כי הם פשוט מבינים שזה לא המקום שלהם. קיבלנו אותם, חיבקנו אותם, תמיד נתנו להם את המקום שלהם, אבל הם פשוט מבינים שזה לא המענה שהם צריכים ולא, לא תמיד יש לצוות את-- לתת לילד את הכלים.

31:30 דובר 1 פנימיות ספציפיות.

31:31 דובר 2 בדיוק.

31:32 דובר 1 שמקבלות, אה...

31:33 דובר 2 כן, לגמרי.

31:35 דובר 1 קטע. בעצם גרות ביחד בנות מט' עד י"ב.

31:39 דובר 2 נכון.

31:40 דובר 1 אחרי זה כשהגעת לשנה שנייה ושלישית הרגשת קצת מין, אה, חונכת כזאת של הקטנות שנכנסות?

31:44 דובר 2 כן.

31:45 דובר 1 כאילו בואי אני אסביר לכם ש-- איך, איך הכל יהיה בסדר ו...

31:49 דובר 2 כן, מסבירה להם אם יש דבר כזה תורנות, אמ, מנצלים את זה קצת. אני בוחרת את התורנות הפחות, אה, קשה, אבל-

31:57 דובר 1 לפעמים זה גם כל אחת מה שהיא אוהבת. יש כאלה.

31:58 דובר 2 נכון.

31:59 דובר 1 אני זוכרת שהייתי בשליחות עם חברות וחברה שלי אמרה תקשיבי, את תבשלי, אני אשטוף אחרייך כלים, רק תכיני את האוכל הטעים ו-- ולי זה היה אחלה, כי אני, לבשל זה כיף לי, לשטוף כלים לא, פחות.

32:09 דובר 2 כן.

32:10 דובר 1 אז לפעמים זה באמת מתחלק, אה, כאילו לא קל וקשה, אלא כל אחת למצוא את מה שהיא אוהבת.

32:16 דובר 2 נכון.

32:16 דובר 1 אבל זה סודוקו כשיש אחת סובלנות ו-

32:18 דובר 2 כן, זה ממש זה, למצוא בדיוק מה שכל אחת רוצה ושהרוב ייצאו מרוצות. זה כזה לא, אני לא עושה את התורנות הזאת, אין מצב, אין מצב, וכאילו רק חודש, רק חודש, רק שבוע, רק יום. כאילו באמת מנסים למצוא את הפינה של כל אחת שהיא תרגיש באמת בנוח ובבית ויהיה לה בסדר.

32:36 דובר 1 איך באמת הקשר עם ההורים? אין לכם וואטסאפ בגיל הזה.

32:41 דובר 2 יש וואטסאפ.

32:41 דובר 1 שכן היה.

32:42 דובר 2 היה.

32:43 דובר 1 אז מה זה, כל שעה כאילו הודעה לאמא תיקחו אותי מפה. את יודעת, פעם היו מוסדות שנגיד אסור, ממש מרימים טלפון, אה-

32:51 דובר 2 נכון.

32:51 דובר 1 רשמי כזה פעם ביום. אני יודעת פעם בשבוע, פעם ביום, לא?

32:55 דובר 2 אז לא, ברור שזה פעם ביום. לא נתנו להם כל דקה, אבל נגיד לנו זה היה, אה, היה לנו טלפונים וזה לא היה איזה משהו שהיה אסור, ועם חסימה והכל. אבל כן, היה לי את אמא שלי זמינה כל הזמן.

33:10 דובר 1 זהו.

33:10 דובר 2 גם בלילה. אמ, ככל שהפנימייה עברה יותר, אז הפכו את הסמינר ל-- את הפנימייה, אמ, ל-- בלילה, בפועל, בלילות לוקחים את הטלפונים, כשאין טלפון, שתוכלו לקום מוקדם בבוקר.

33:30 דובר 1 וואי, אני גם צריכה שיעשו לי את זה עכשיו. רגע, באיזה שעה לוקחים? כאילו מה זה לילה?

33:37 דובר 2 עשר.

33:38 דובר 1 אה, יפה, חשבתי שמונה.

33:39 דובר 2 לא.

33:40 דובר 1 וואי, זה גאוני.

33:41 דובר 2 זה גאוני. אבל בתור ילדה זה לא, לא כיף.

33:44 דובר 1 כן, כי-

33:44 דובר 2 לא תשתפי עם אף אחד.

33:45 דובר 1 קשה לקבל מרות. כן.

33:46 דובר 2 כאילו, אבל מתי היה קשה לי? בבוקר? מתי שכולם בצחוקים שלהם.

33:50 דובר 1 נכון, בשתים עשרה בלילה את רוצה לבכות לאמא.

33:51 דובר 2 בשתים עשרה בלילה אני רוצה להגיד, אמא, אמא, בואי.

33:54 דובר 1 בדיוק.

33:54 דובר 2 אבל לא, זה גם היה כשהייתי בכיתה י"ב, אז זה פחות הפריע לי.

33:58 דובר 1 היה לכם איש צוות שממש ישן אתכם? כאילו מה זה איש? מדריכה.

34:02 דובר 2 המדריכות.

34:03 דובר 1 הן ישנו אתכם-

34:04 דובר 2 כל שנה הייתה, היו לנו שתי מדריכות, אמ, ועד היום אני בקשר איתן רציף. הן נשואות עם ילדים. אני, אני הולכת אליהן מדי פעם, נפגשות, עושות מפגשים, אה, וזה באמת מדריכות, אה, באמת כל מדריכה שהייתה לי אני איתה בקשר, רובן. אבל-

34:24 דובר 1 בוחרים אנשים, בוחרים בפינצטה.

34:25 דובר 2 ממש כאילו כל מדריכה שהייתה לי נהניתי איתה ברמות, וכאילו אהבו אותי גם בנוסף, אז היה לי כיף.

34:33 דובר 1 וואו. כי זה ממש משפחה נהיה באמת, כאילו אני באמת קשה לי לדמיין את עצמי בסיטואציה הזאת. אני אומרת לך כאילו.

34:40 דובר 2 אבל תחשבי על זה כזה, כולם יושבים בסלון ומדברים וזה-

34:44 דובר 1 לא, זה כיף. אבל זה עשרים וארבע על שבע במשך כמה שנים.

34:47 דובר 2 נכון, ולפעמים כזה נמאס לך, בא לי לנתק את הזה-

34:50 דובר 1 נגיד שבת, כאילו הגיעה השבת.

34:52 דובר 2 נכון.

34:52 דובר 1 ועדיין את שם כאילו.

34:54 דובר 2 נכון, אבל באמת זה היה, זה היה מצבים ש-שהם היו כזה, כזה הכי מבאסים, זה המצב הכי מבאס. את רוצה להיות בבית, אבל הכי נהניתי בשבת שם. כאילו זה השבתות שהכי נהניתי.

35:05 דובר 1 וואו.

35:06 דובר 2 זה שבת חברות וזה שבת של צחוקים וכיף ופאן ואוכל ומלא כיף שם.

35:11 דובר 1 עשיתם עם המדריכות את השבת.

35:13 דובר 2 כן, והיינו הולכים בערב למשפחות שהן מארחות אותנו, ופתאום רואה את הכנסת אורחים הגדולה שעושים עבורנו. כאילו-

35:24 דובר 1 יפה, כי זה לא, זה לא מורגל.

35:27 דובר 2 נכון.

35:27 דובר 1 נגיד סתם בחרקוב שמגיעים לשם המון אנשים. אנשים רגילים שהבית פתוח וזה, ופה זה כאילו הותאם לפנימייה כזה, שיש אורחות קבועות.

35:37 דובר 2 נכון, נתנו לנו גם להרגיש חלק מהקהילה. כאילו לא אמרו, איזה ילדות פנימייה, איזה בית שהן תקועות שם. לא, היינו עושות בייביסיטרים ונתנו לנו להרגיש ממש חלק מהקהילה. היינו עושות כנסים, התוועדויות שבאמת היו כל הנשים מגיעות, אמ, וכן, היינו ממש חלק מהקהילה, שזה עזר לנו-

35:57 דובר 1 מהמם.

35:57 דובר 2 לא להיות איזה ילדות זנוחות כאלה שם.

36:00 דובר 1 נכון, כי קהילה זה חלק מהזהות שלך בסופו של דבר. רגע, אז את כאילו מרגישה שאת שייכת לשתי קהילות בעצם באיזשהו מקום?

36:07 דובר 2 את האמת אני כבר לא-

36:09 דובר 1 סוכנת כפולה.

36:11 דובר 2 כן.

36:13 דובר 1 כאילו את חלק מ-- או שאת מרגישה שאת לאט לאט מתנתקת, מתנתקת, ומעלה פנייה[?] זה כבר לא הבית שלך?

36:17 דובר 2 באמת התנתקתי. אני לא, לא מתביישת להגיד את זה, כי באמת התנתקתי. ארבע שנים שאני לא חווה שום דבר איתם. אני רואה את החברות שהיו ביישוב, אני, "שלום, מה קורה? מה נשמע?" אבל הקשר הזה הוא לא נשאר. אני זוכרת שממש ניסיתי להשאיר אותו, ואז הבנתי שאין למה, שהכל בסדר.

36:36 דובר 1 לא, זה קשר ברמה אחרת, כאילו.

36:38 דובר 2 נכון. הן, הן יכולות לעשות לי יום הולדת והן-- ואחרי שעה לא, לא לדבר, וכאילו הכל בסדר. זה חברות כזה של הגן.

36:46 דובר 1 כן.

36:46 דובר 2 חברות של הגן.

36:47 דובר 1 לא, זה כמו, זה כמו שאת, את מסיימת תיכון, את, את עכשיו עדיין בתוך המסגרת של הסמינר וזה, אבל אני פתאום קולטת שיש לי בנות מהכיתה שלא דיברנו נגיד במשך ממש עשר שנים.

36:57 דובר 2 וואו.

36:57 דובר 1 אבל זה כיף להיפגש. כאילו, אז אולי לא יוצא לך לדבר ביומיום וזה, אבל זה לא שניתקת קשרים, כאילו זה קשר מסוג אחר לגמרי.

37:04 דובר 2 נכון, זה קשר שאני יכולה להרים אליה טלפון ולהגיד לה, "בואי, בואי, בואי אליי הביתה, בייניש".

37:08 דובר 1 כן.

37:08 דובר 2 בואי אליי. אני באמת, אה, מרגישה שאני פחות חלק מהקהילה שלי, שזה לא משהו רע. עכשיו אני מרגישה יותר הרבה מחוברת לקהילה.

37:18 דובר 1 כאילו הכי הגיוני, זו תוצאה של...

37:20 דובר 2 נכון. ממש בן אדם חי שם עשרים וארבע שבע, כל דבר הוא חווה שם ולפעמים האנשים שם הרבה יותר עוזרים מאשר במקומות של הבית. אז כן. אז ז-זה מה שזה יוצר.

37:33 דובר 1 בסוף את שם כאילו.

37:34 דובר 2 בסוף אני שם, כן.

37:36 דובר 1 תגידי, מקודם שאלתי אותך מה יש לך להגיד להורים ועניינת אותי. את אומרת כאילו לפעמים באמת יש תחושות כאלה קשות, שזה אין מה לעשות, זה חלק מזה ומתחשלִים. אבל מה כן נורה אדומה? נגיד אני אמא של ילדה בפנימייה, אולי אני באמת יום אחד אהיה אמא לילדה בפנימייה. אני לא יודעת עדיין מה קורה איתנו, אבל איך אומרים, הכל יכול להיות. ונגיד הבת שלי מתקשרת ואומרת כזה, "ולמה שמתם אותי כאן?" וזה. בסדר, התחלה, אוקיי. מתי זה נורה אדומה? מתי כאילו רגע, אולי משהו באמת לא בסדר?

38:04 דובר 2 נורה אדומה.

38:05 דובר 1 אולי יש שם ילדה ש-ש-שיורדת לה לחיים ברמה-

38:08 דובר 2 נכון.

38:08 דובר 1 כאילו כן יכול לקרות דברים קשים כמו בכל מקום.

38:11 דובר 2 נורה אדומה זה כשאת שומעת שהצוות לא מתערב, שאת רואה שהצוות עושה משהו שגוי. כשזה בא מהצוות אז זה יותר קשה לקבל, ואז את אומרת, אוקיי, יש פה משהו לא בסדר. אבל גם כשזה מגיע והילדה מספרת שיש איזה משהו קבוע שקורה עם ילדה, נכון שאת יכולה ללמד את הילדה שלך איך להתמודד במצב הזה, אבל יש דברים שאת אומרת, אוקיי, עד כאן. זה קורה שהבת שלך מגיעה ואומרת לך שמרביצים לה. קודם כל אלימות.

38:37 דובר 1 וואו, זה קרה?

38:38 דובר 2 לא.

38:39 דובר 1 ברור, ברוך השם.

38:40 דובר 2 לא, היה איזה מקרה אחד שאני זוכרת ממש. כיתה ט'.

38:43 דובר 1 אבל זה כבר לא רגיל, כאילו.

38:45 דובר 2 נכון, זה לא רגיל, אבל אני זוכרת כיתה ט' שהיה איזה ממש מריבה בין שתי בנות, ופשוט אח-אחת הרימה יד על אחת השנייה ואני פשוט זוכרת שכאילו כולם השתתקו. כולם היו בהלם והייתה כזה, "זה לא בא מ-- אני לא התכוונתי", כאילו, וכולם היו בשוק וזה היה כזה רגע מאוד, מאוד כזה. כולם פתאום הלכו לחדרים וכולם היו בשקט.

39:07 דובר 1 עכשיו עשו מחדש.

39:09 דובר 2 כן. ואני זוכרת שכאילו הילדה התקשרה לאמא שלה בוכה שהבת ש-- שבת אחת הרימה עליה יד. זה בפועל, אה, כזה העניין הסתדר וליבנו את העניינים, ואני זוכרת שהאמא קצת התערבה. ואני חושבת שכן, כן צריכים להתערב מתי שיש אלימות, גם אלימות מילולית כמובן.

39:28 דובר 1 זהו, זה יותר קשה לזהות.

39:29 דובר 2 זה ממש קשה לזהות.

39:30 דובר 1 הרמת יד זה הרמת יד, אבל אלימות מילולית, הגבול הוא לא תמיד ברור.

39:34 דובר 2 פשוט לשאול מה זה, מה היא אומרת. אם את רואה שהילדה שלך מסוגלת להתמודד עם מה שהיא אומרת וזה קטן עליה, אבל אם זה משהו, יש מילים שאת אומרת וואי, אפשר, אפשר לעצור פה. וכן, היו בנות שהעזיבו אותן, מה שנקרא, מהפנימייה. ל-

39:48 דובר 1 הגיעו לכזה דבר.

39:49 דובר 2 כן, כי, כי זה לא מתאים, כי זה לא מתאים, אה, להתנהג בצורות מסוימות, הן מהבחינה החסידית, הן מהבחינה החברתית. כל אחת ו...

39:59 דובר 1 את בעצם גרה בכור היתוך עם בנות שהן לא מאותו-- אחיות לא מאותה אמא, מה שנקרא, ובעצם ללא בחירה, נכון? כשאת מגיעה לפנימייה את לא יודעת מי עוד מגיע. כי את יכולה-

40:13 דובר 2 אין לי מושג.

40:13 דובר 1 את יכולה לברר ולבדוק, אבל ברמת העיקרון זה הפתעה.

40:17 דובר 2 הפתעה מוחלטת.

40:18 דובר 1 אז כאילו זה מעניין שבעצם אני בתור אמא שמה את הבת שלי בפנימייה ואין לי מושג עם מי. אני סומכת על המוסד.

40:24 דובר 2 לגמרי. אני-

40:25 דובר 1 זה מעניין איזה רמת סינון.

40:27 דובר 2 וואו.

40:28 דובר 1 אני מצפה שהמוסד יעשה, כי מצד אחד אני רוצה שיקבלו את הבת שלי. אולי הבת שלי לא קיבלה מאה בכל המבחנים או מכל בחינה אחרת היא לא המצטיינת של הדור, אבל מגיע לה. כאילו, אחלה ילדה. לכל ילדה מגיע בסופו של דבר. מצד שני, כל אמא רוצה שלבת שלה תהיה חברה שמושכת אותה למעלה, כי בסוף אתה מאוד מושפע מה... זה מישהו שאתה גר איתו עשרים וארבע על שבע באותו חדר. זה נורא נורא משפיע.

40:54 דובר 2 נכון. אז באמת, קודם כל את מנסה להתחבר לבנות הטובות, הבנות היותר, אה, שאת יותר מרגישה.

41:03 דובר 1 גורמות לך לרצות להיות יותר טובה.

41:05 דובר 2 נכון. את פשוט רואה איך הסביבה משפיעה. ברגע שאת מגיעה את רואה מה הכוח של סביבה ולמה כל כך חשוב להיות בסביבה תומכת ומרימה וגורמת לך לעלות מבחינה טובה, מוסרית. אני לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל את באמת יכולה לדעת ולראות ש-שכן, להגיד לבת שלך או בכללי לדבר עם הבנות, להגיד להן אוקיי, בכל מקום, בכל מקום יש את הבת שהיא יותר טובה, יש את הבת שהיא פחות, אמ, ואנחנו תמיד יש לנו את הבחירה הזאת למי להתחבר. וכן, הייתה לי שם בחירה מוחלטת עם מי להתחבר. ובפועל את-את-את מוצאת את עצמך שאת לא באמת יודעת מה קורה עם הבת שלך. היא יכולה להסתיר, היא יכולה לא להגיד שום דבר, אבל זה תלוי עד כמה הקשר הוא עמוק ו...

41:54 דובר 1 זה עוד נקודה שצריך להתחיל אותה שנים לפני.

41:57 דובר 2 כן.

41:57 דובר 1 מהרגע שהילד נולד בעצם.

41:58 דובר 2 נכון.

41:59 דובר 1 לעשות תקשורת פתוחה ושהילד ירגיש בנוח לספר משהו אפילו בגיל הזה.

42:02 דובר 2 נכון.

42:02 דובר 1 שזה גיל שמאוד נסגרים כלפי ההורים בדרך כלל.

42:06 דובר 2 נכון. אמ, באמת יש בגיל ההתבגרות סוג של קושי, אמ, בכל דבר. יש את ה... פתאום אתה מפתח לעצמך זהות משלך. פתאום רוצה דברים שאתה לא רצית אותם בגיל שתיים עשרה.

42:23 דובר 1 נכון.

42:24 דובר 2 וסביבה שגם רוצה את זה, ולפעמים אתה מתייעץ עם מישהו שגם עובר איתך את התהליך עצמו אז... וזה לא עם אדם בוגר שכבר מעל הדבר.

42:34 דובר 1 כי האלה הם בכלל לא מבינים אותנו, הבוגרים האלה.

42:37 דובר 2 מה הם מבינים בכלל?

42:38 דובר 1 פרימיטיבים שכמוהם.

42:40 דובר 2 נכון. אז באמת שזה היה, אני זוכרת שכאילו התייעצנו עם חברות ו... אבל אף אחד לא באמת יודע מה עושים. אז טועים, טועים ביחד.

42:49 דובר 1 זהו, אז יש בזה משהו טוב. מצד אחד לטעות.

42:51 דובר 2 מצד שני...

42:53 דובר 1 מצד שני, אה, זה מעניין. את גדלה כאילו בלי מבוגרים, בנות כמה המדריכות?

42:57 דובר 2 מדריכות הם בשנה ד', אפילו ב'. כאילו, אין-

43:02 דובר 1 גם ילדות, הם לא-- הם עברו את גיל ההתבגרות, אבל...

43:05 דובר 2 הם עדיין ילדות. כאילו, כשהן חוזרות מהעבודה, אני זוכרת שאחת המדריכות שלנו פשוט הייתה נכנסת, זורקת עליי מבט חטוף בפתיחת הדלת, נכנסת, הולכת לחדר, עזבו אותי עכשיו.

43:19 דובר 1 ואתן כזה אוקיי, אנחנו כנראה עכשיו מבוגרות.

43:21 דובר 2 אולי פה. כן, כי בסופו של דבר מדריכה זה צחוקים. היא לא באמת אמא שלך. אף אחד לא יכול להחליף את אמא או את אבא.

43:29 דובר 1 אבל את גדלה תשעים אחוז מהזמן כאילו, כביכול חס ושלום, כן, בלי הורים.

43:33 דובר 2 בלי הורים, כן, אבל אף פעם לא הרגשתי חוסר, כי אמא שלי תמיד הייתה בטלפון או, או סתם.

43:41 דובר 1 ברקע.

43:41 דובר 2 היא תמיד הייתה שם. אף פעם לא הרגשתי שהיא לא נמצאת. היא תמיד הייתה שם וגם אבא שלי, כאילו, תמיד הייתה לי את התמיכה. תמיד הייתי מתקשרת תמיד, תמיד היה מענה. לא הרגשתי סוג של עול עליהם. באיזשהו שלב את אומרת וואלה, אולי אני, אני חופרת להם יותר מדי וגם לפעמים באמת לא מרגישים הכי בנוח לבוא ולפתוח נושאים. אני זוכרת שבנות סיפרו לי ואמרו לי, לא יודעת, אני לא אספר עכשיו לאמא שלי את זה. זה היה לי כל כך ברור שאני הולכת לספר גם לאמא שלי.

44:09 דובר 1 אבל זה לא באמת יוצר, המרחק יוצר איזשהו קושי, כי, כאילו ברור שזה יוצר קושי, אבל מהבחינה הזאת של יש דברים שכיף לספר לאמא כי את פנים אל פנים ואולי בטלפון זה מרגיש קצת פחות. שיחה בטלפון היא לא שיחה פנים אל פנים, כאילו זה לא בשביל טלפון. את יודעת, יש דברים שאומרים כזה זה לא בשביל טלפון. אני אספר לך שניפגש.

44:26 דובר 2 כשניפגש.

44:27 דובר 1 ואז הופך, מה זה שניפגש פעם בשבועיים זה.

44:30 דובר 2 נכון. בסדר, אבל כזה פתאום מעלים מלא נושאים בשבת בערב אחרי הסעודה, כזה מלא מלא מלא נושאים צפים על ה- על השולחן.

44:39 דובר 1 השלמת כאילו.

44:40 דובר 2 כן, משלימים פערים. אבל זה, זה גרם לי להדק יותר את הקשר עם אמא שלי. אני יודעת שברור לי וגם עם אבא שלי הקשר יותר מתהדק כי אחרי מלא מלא זמן שלא רואים אחד לשני פתאום רואים אחד לשני. ואז זה כזה שמחה וששון וכיף חיים.

44:55 דובר 1 בעצם יותר מעריכה את הבית באיזשהו מקום כמו, את יודעת, יתרון האור על החושך. אין בית, פתאום יש בית. אז.

45:00 דובר 2 לגמרי. לגמרי. באמת אני אוקיי, תמיד הערכתי את הבית, אבל לא עד כדי כך. פתאום את מעריכה אוכל, אוכל. פתאום את.

45:10 דובר 1 רגע, אתן הייתן מבשלות לעצמכן?

45:12 דובר 2 אממ, בבקרים מכינות לעצמנו ארוחת בוקר, יש מטבח, יש הכל. בצהריים מקבלים ארוחת צהריים ובערב אנחנו מכינות. יש תורנויות, יש את ה-, יש זוג שעושה ארוחת ערב, כאילו.

45:26 דובר 1 ממש כאילו טבלה.

45:28 דובר 2 כן, יש טבלה.

45:29 דובר 1 וואו!

45:30 דובר 2 אז כן, יש את ה-.

45:35 דובר 1 את הסדר של הארוחות וכל זה.

45:37 דובר 2 נכון.

45:39 דובר 1 וואו. אז את מגיעה הביתה ואת כזה, בית יקר שלי, וכאילו אני סתם איזה... אני חוזרת מהתיכון כל יום לבית וזה די ברור לי מאליו, כאילו.

45:47 דובר 2 קופצים למיטה, ישנים.

45:49 דובר 1 בעצם גם בזמן שאת בפנימייה, יש לך בלב את הבית, כאילו את מתגעגעת אליו כי את מפתחת אליו רגשות יותר.

45:55 דובר 2 ממש. אני זוכרת שעשיתי לעצמי ספירה, ספירה לאחור על ימים. מתי אני חוזרת? זה היה ממש בימים הקשים הראשוניים. ממש. אני זוכרת שעשיתי ספירה לאחור. מתי אני חוזרת? כבר ביום הראשון עשיתי לי איקסים.

46:08 דובר 1 היית חוזרת באוטובוסים?

46:10 דובר 2 כן.

46:10 דובר 1 כמה שעות?

46:11 דובר 2 שלוש שעות.

46:12 דובר 1 יואו.

46:12 דובר 2 ויותר, שלוש שעות וחצי.

46:14 דובר 1 זה בית שלוש שעות ממני, אבל אני אגיע.

46:16 דובר 2 אני אגיע. כן, זו תקווה כזאתי שאנחנו עוד נגיע. כאילו זה, זה שעות, זה שעות של נסיעות. זה, זה... פתאום את מבינה שזה בסדר לחזור פעם בשבועיים. אבל אה, כן, לא יודעת איך הייתי חוזרת כל פעם הביתה ככה במרחק הזה, זה לא נראה לי שפוי בכלל.

46:37 דובר 1 באמת ממש קשה. אבל היית-- אז היית עושה הרבה פעמים עם חברות?

46:42 דובר 2 לא.

46:42 דובר 1 כאילו חוצניקיות שהיו צריכות בית לשבת.

46:45 דובר 2 זהו, אז תמיד איכשהו היו מגיעות, אבל אה, כזה היינו יוצאות ל-ל- לסבתות שלהן איכשהו ביחד, כאילו באותם אוטובוסים.

46:54 דובר 1 אה.

46:55 דובר 2 אבל אממ, כאילו לא, לא כזה יצא עכשיו שיבואו אליי. אני תמיד זוכרת שאהבתי את השקט שלי.

47:01 דובר 1 זהו, כי את באה הביתה פעם בשבועיים ואז מגיעה אלייך חברה. אז הבאת פנימייה איתך, כאילו.

47:06 דובר 2 לגמרי. לא רק שכאילו התיכון מגיע איתי חזרה לפנימייה, אז הפנימייה גם תגיע אליי הביתה. אני זוכרת שזה היה לי ממש קשה. אממ, בשנה הראשונה פשוט לא הייתי מסוגלת לזה, אבל תמיד כאילו הייתי כזה עוזרת לכולם במובן הזה של מה שצריך. אבל לא היה את ה... לא הייתי מסוגלת להכניס את הפנימייה לבית. זה היה קשה מאוד, אבל כבר כאילו אחרי כיתה י' שלא היו בנות מבחוץ אז אה, היה לי יותר קל, אבל כבר לא.

47:35 דובר 1 מה זאת אומרת שלא היו בנות מבחוץ?

47:36 דובר 2 כי בקורונה הפנימייה נסגרה, אה, והיינו שלושה ב-- שלוש בנות. אז זה היה ממש כאילו.

47:46 דובר 1 טוב, רגע, תכף נחזור לקורונה. אני פשוט רציתי לשאול אותך משהו שאני לא אשכח. ודיברת מקודם על זה שבסוף את צריכה לבחור עם מי את בפנימייה. ואני בעצם פתאום חושבת לעצמי שכאילו כל הורה בעצם כשהוא מחנך את הילד שלו, בסוף הוא רוצה לתת לו כלים לחיים, כי באיזשהו שלב הוא לא יהיה צמוד לילד שלו. באיזשהו שלב הילד פורץ כנפיים.

48:10 דובר 2 נכון.

48:11 דובר 1 ופה פשוט ההבדל הוא שזה קורה הרבה יותר מוקדם. זאת אומרת, ההורים צריכים לתת... זאת אומרת, אם יודעים שהילד הולך להיכנס לפנימייה, ההורה צריך ממש לצייד אותו בארגז כלים של, אה, אתה הולך לגור עם אנשים שהם לא בדיוק כמוך, שהם לא בדיוק, אה-- לדעת להסתדר עם אנשים, לדעת לבחור את החברה שנכונה לי, למרות שזה אנשים שממש ישנים איתי בחדר. אבל לדעת מה לקבל מהם, מה לא, איך אני הולך להיות יותר משפיע, פחות מקבל. כאילו-

48:39 דובר 2 אפשר לעשות שיחה כזאת לפני, אבל אני באמת חושבת שזה מתחיל מגיל קטן.

48:43 דובר 1 כן, זה כאילו ל-לגדל את זה כאילו.

48:46 דובר 2 כן, את פשוט-- כשאני הולכת ביישוב שלי יש לי את הבנות שהן לא שומרות תורה ומצוות ואני יכולה להתחבר אליהן. אבל השאלה עד כמה זה מתאים? כאילו, אז את יודעת-

48:58 דובר 1 איך? איך לעשות את זה, כאילו?

49:00 דובר 2 אז אני זוכרת שזה היה ממש קשה. השותפה שלי, היא איתי באותו חדר. איך אני יכולה לא להיות חברה שלה? אני צריכה לכבות את האור, והיא, מה, אני אתעלם ממנה? אז זה לא שאני-

49:10 דובר 1 נכון.

49:11 דובר 2 אז פשוט לומדים להוריד הילוכים. פשוט מהדקים את הקשר עם מישהו אחר הרבה יותר ואז נוצר סוג של, אה, רוורס כזה.

49:21 דובר 1 כן.

49:22 דובר 2 ככל שאני נדבקת במישהו אחר או הוא נדבק אליי, אז אוטומטית הבן אדם השני הוא, הוא לא כל כך-

49:30 דובר 1 תופס.

49:30 דובר 2 משמעותי.

49:31 דובר 1 נכון.

49:32 דובר 2 אז זה מה שיותר עזר לי. כאילו התחברתי לבנות אחרות יותר ויותר, אבל, אבל לא היה לי כל כך הרבה את הקטעים האלה. כאילו דווקא אצלנו הבנות היו מקסימות ו-ואהבתי את כולן ועד היום אני בקשר עם כולן.

49:47 דובר 1 זהו, מעניין. אני מנסה לחשוב, חברות מהתיכון, כאילו נגיד בשבילי יש בנות מהתיכון שזה ממש, שזה עד-- זה עד היום כאילו חברות הכי טובות. זה ממש, היינו כל יום ביחד משמונה עד ארבע ואני אומרת כאילו אם היית בפנימייה זה על אחת כמה וכמה. כאילו אתן ממש מרגישות אחיות עד היום. מה זה עד היום? לא, לא שסיימת פנימייה לפני עשר שנה, כן, אבל-

50:09 דובר 2 זהו, אז יש בנות שסיימו איתי את הפנימייה לפני שנתיים־שלוש. אז כן, עד היום אני יכולה להרגיש איתן הכי בנוח מאשר כל חברה אחרת שאני אפגוש.

50:17 דובר 1 מכירות את כל השריטות שלך.

50:19 דובר 2 לגמרי.

50:20 דובר 1 כאילו זה הכי-- א-אין מחיצות.

50:22 דובר 2 כן, הן יודעות שאני, אה, לא אוהבת דבר מסוים ו-ואנחנו רק ניפגש עם זה בלילה או בערב או, או אחרי הצוהריים. זה לא משהו שנפגשים איתו בבית ספר.

50:32 דובר 1 כן.

50:33 דובר 2 אז, אז נגיד יש לי חברה ממש ממש טובה שלי שהיא הייתה איתי ארבע שנים ולא נפרדנו אחת מהשנייה, נבר נבר נבר, ופתאום את בשוק מזה שהיא הולכת.

50:43 דובר 1 איפה היא? מאיפה היא בארץ או שהיא לא מהארץ?

50:46 דובר 2 היא מהארץ.

50:48 דובר 1 טוב, השאלה, את רוצה לא להסגיר?

50:49 דובר 2 אה לא, אני לא אסגיר אותה.

50:51 דובר 1 אבל היא לא גרה קרוב אלייך מן הסתם.

50:53 דובר 2 היא דווקא די גרה קרוב.

50:54 דובר 1 אה וואו.

50:55 דובר 2 וכאילו-

50:56 דובר 1 כי יחסית שאף אחד לא גר קרוב אלייך.

50:58 דובר 2 הכול יחסי.

50:58 דובר 1 הכול יחסי.

50:58 דובר 2 בארץ זה, זה הכול יחסי.

51:00 דובר 1 כן.

51:00 דובר 2 אבל אז כן, אז זה היה ממש קשה, כי פתאום למדנו לעשות את הבחירות שלנו, כי אנחנו גדולות ואנחנו נבחר כל אחת מה מתאים לה ומה פחות, וזה היה לי ממש קשה שמישהי שהיא ממש הגב התומך היא לא פה.

51:17 דובר 1 ביי, כאילו כן, עוד יותר מאז שהופרדו.

51:19 דובר 2 ממש. ואני זוכרת שהגעתי חזרה לסמינר ואני פשוט בשוק, כי היא כאילו היחידה שמבינה את הצחוקים. ופתאום הרגשתי ח-חוסר כזה, כי ההומור שלה, שלה ושלי הוא אותו הומור ואז כשאני מתבדחת עם מישהי אחרת-

51:36 דובר 1 אף אחד לא מבין אותי.

51:37 דובר 2 מוזר.

51:38 דובר 1 כן.

51:39 דובר 2 לגמרי.

51:39 דובר 1 נכון.

51:40 דובר 2 וסתם, ואני אומרת לה תקשיבי, את לא מבינה מה קרה לי. אז לה אני ארגיש בהרבה יותר בנוח כשאני אספר את זה למישהי שהיא בפנימייה איתי.

51:47 דובר 1 בטח.

51:47 דובר 2 אבל, אה, כן, זה משמעותי ממש.

51:50 דובר 1 אנשים שמכירים אותך טוב, אתה לפעמים לא צריך אפילו לסיים את המשפט ו-

51:53 דובר 2 זהו, אני זוכרת שרק היינו מסתכלות אחת על השנייה והבנו הכול.

51:55 דובר 1 כן.

51:56 דובר 2 הכל, הכל, הכל. ואני עם כל קצת מסתכלת עליי, מסתכלת עליי, הבנו הכל, הכל בסדר. זה כאילו היה ממש, אה, קטע.

52:04 דובר 1 וואו, זה קשוח, פתאום-

52:05 דובר 2 ממש קשוח. זה גם די היתר אז.

52:08 דובר 1 כן. או שנייה אני בתישו.

52:10 דובר 2 כן.

52:12 דובר 1 לא, תראי, מתישהו זה קורה.

52:13 דובר 2 נכון.

52:14 דובר 1 אבל עדיין, תשמעי, יש בנות שמתחתנות ועדיין גרות באותה קהילה ושומרות על קשר יומיומי ממש כאילו, ולפעמים באמת, איך אומרים, כל אחת למדינתה אפילו.

52:23 דובר 2 וואו, וואו, וואו, נכון. אז אני זוכרת שהיא דיברה איתי בטלפון. היא עושה לי, אבל חן, מה את מתגעגעת? נו, אנחנו נתחתן, את תסעי, אני אסע. זה לא, זה לא עובד ככה. אני כזה, כן, אבל אני מתגעגעת אלייך. זה קצת בעייתי, את יודעת. אבל כן, לומדים להסתדר עם זה, וזה באמת, את רואה שאת לפעמים בזכות עצמך ולא רק בזכות החברה. כאילו, אם אני, אם זה באוטובוסים שאני חוזרת לבד הביתה, אז פתאום, אז את מבינה שבזכות עצמך את.

52:54 דובר 1 וואו.

52:55 דובר 2 מסתדרת.

52:55 דובר 1 אחרי שאת עשרים וארבע שעות עם חברות, זה פתאום שלוש שעות לבד. זה בטח מין כזה, כאילו, כזה רפר, כאילו.

53:03 דובר 2 זה נ-נחיתה כזאת.

53:04 דובר 1 כן.

53:04 דובר 2 זה כאילו לאט לאט, זה הדרך הביתה בצורה הכי טובה. זה כזה התנסחות.

53:09 דובר 1 זה טוב שהיה לך הרבה זמן נסיעה.

53:10 דובר 2 כן, זה טוב. זה כזה זמן של מחשבות.

53:13 דובר 1 מי אני, מה אני?

53:14 דובר 2 מי אני לבד?

53:15 דובר 1 כן.

53:17 דובר 2 מה אני יכולה? מה הייתי יכולה לענות לה אז כשדיברנו? וכאילו-

53:20 דובר 1 זה השחזורים של כל השבועיים האחרונים.

53:22 דובר 2 כן, לגמרי.

53:23 דובר 1 זה באמת גם מדגיש, החברה כל כך משמעותית, ופה כאילו זה הופך את זה לעוד יותר. כאילו איפה את בכלל מוצאת את עצמך כאינדיבידואל בתוך כל הדבר הזה? זה רק בנסיעה באוטובוס. כאילו.

53:33 דובר 2 נכון.

53:34 דובר 1 באיזשהו מקום היית צריכה מדי פעם לצאת ליער להתבודד. כאילו.

53:38 דובר 2 נכון. אני זוכרת שהיה לנו תקופה בכיתה י"ב שכמעט כל יום היינו נוסעות לטבריה, כאילו לכנרת, לים, או חיפה, לים, לים כלשהו. יושבות שם בנחת שלנו, במרגוע שלנו. אני זוכרת שבסמינר אז אמרו לנו, תלכו לטבריה, תלכו לחיפה, תלכו לים, תלכו לים, תיהנו.

53:58 דובר 1 כן.

53:59 דובר 2 יש בזה משהו ממש מרגיע.

54:01 דובר 1 אבל לא לבד.

54:02 דובר 2 לא לבד.

54:03 דובר 1 היו לך רגעים שממש הרגשת שאת צריכה לבד ו-ופשוט עשית את זה?

54:07 דובר 2 כן.

54:07 דובר 1 יצאת?

54:08 דובר 2 כן. יצאתי אפילו לקניון, כאילו לבד, רק להיות לבד. אני זוכרת שגם הייתי מבקשת מבנות, אפשר שנייה להיות בחדר לבד? ואז כזה, כן.

54:19 דובר 1 בלי לפגוע כאילו.

54:20 דובר 2 לא, הן הבינו את זה וגם ביקשו ממני תמיד. זה כזה, אפשר שנייה? כן, אפשר. בסדר. הכל בסדר. זה באמת, צריכים את הרגע הזה בטלפון או את הרגע הזה שאת רוצה לנשום שנייה, לנוח כזה, כואב לך הראש כזה, הולכת להניח את הראש והכל כזה בסדר.

54:36 דובר 1 כשאת חוזרת הביתה, מה בא לך הכי לעשות? לשפוך להורים את כל השבועיים האחרונים או פשוט ללכת לישון?

54:41 דובר 2 לישון. רק לישון. תנו לי את המיטה, את הציפה, את הכרית, הכל שלי. לא נגעו בזה, לא ישבו על זה, לא עשו על זה כלום, וזהו. וככה.

54:53 דובר 1 אני מנסה לחשוב על בנות שבבית שלהם יש בית חב"ד והן חוזרות, אם זה פעם בשבועיים או אם זה בנות מחו"ל חוזרות פעם בכמה חודשים הביתה. וסעודת שבת, עשרות אנשים ישנים לי בבית על הספה. וואו, כאילו, מעניין אותי. אני כזה מנסה לחשוב קדימה, כאילו מעניין אם ההורים באמת, אני, אני די נוטה להאמין שכן, שילד מגיע מהפנימייה, בעצם עושים אולי סוג של שבת אוף בלי אורחים. מצד שני, זה תמיד גם בחגים.

55:23 דובר 2 נכון.

55:25 דובר 1 פסח זה.

55:26 דובר 2 נכון, זה ממש-

55:27 דובר 1 אנשים עשרים וארבע על שבע לפעמים מתארחים אצלך שלוש סעודות ביום. אנשים שאין להם מטבח כשר וכאלה. את יודעת, כל מקום והזה שלו. אני מדברת מהניסיון שלי, וכאילו איפה הילד מוצא את עצמו בתוך כל הדבר הזה? זה מטורף. את אומרת שכאילו עוד, עוד היכולת למצוא את השקט הזה.

55:43 דובר 2 נכון.

55:43 דובר 1 וואו, כמה צריך להכיל את זה כאילו.

55:45 דובר 2 נכון, אני זוכרת שמישהי שהיא הייתה בשליחות באוקראינה והיא הייתה רגילה לזה פשוט בפנימייה. היא הייתה רגילה לזה שכאילו להיות בשקט לא כזה עניין אותה. עכשיו, כאילו היא הייתה רגילה להמולה. אני זוכרת שבנות היו-

56:00 דובר 1 מעניין.

56:00 דובר 2 בשוק מההמולה. שנייה, איפה, כאילו סעודת שבת זה סתם סעודת חברות. אבל כן, היה להן את הרגעים שלהן, אני בטוחה. הן כן מצאו את עצמן ב-, ב-, במקום הזה.

56:12 דובר 1 לא, אני חושבת כאילו בתור הורה באמת להיות יותר מודע לזה שהילד שלך מגיע מ-

56:17 דובר 2 תעשו שנייה סטופ. כאילו-

56:19 דובר 1 להכיל את זה, את הצורך הזה.

56:21 דובר 2 צריך את זה לגמרי.

56:22 דובר 1 כן.

56:22 דובר 2 צריכים את הקבלת פנים הזאת. אני זוכרת שאני הייתי מגיעה, אז אמא שלי הייתה עושה קצת רעש, כאילו בואו תראו מי הגיעה.

56:29 דובר 1 כן.

56:30 דובר 2 אז זה-זה עושה את זה לילד ברמות. זה מקפיץ את ה- את ההגעה לבית בכמה רמות. זה עושה את זה הרבה יותר כיף.

56:39 דובר 1 חיכו לי, רצו אותי, הייתי חסרה.

56:41 דובר 2 לגמרי.

56:42 דובר 1 כן.

56:42 דובר 2 לגמרי. אני-אני, אף פעם לא לתת תחושה של אורח, שזה כאילו גם בתת מודע להגיד, יואו, תראו איזה אורח הגיע. לא, אל תגידו את זה. תגידו, תראו מי הגיע.

56:55 דובר 1 את מעלה נקודה מאוד חשובה. שזה בעצם גם, אה, אם אני, אם אני רוצה שהילד שלי לא ירגיש אורח, מאוד חשוב לשמור את הפינה שלו בבית.

57:04 דובר 2 נכון.

57:05 דובר 1 את המיטה שלו. אף אחד לא ישן פה בינתיים.

57:08 דובר 2 נכון.

57:09 דובר 1 אצלך, כאילו מן הסתם זה לא היה קושי כי את היית קטנה בבית, אבל תנסי לחשוב על משפחה גדולה שהילד הראשון יוצא.

57:15 דובר 2 לא, אני כן זוכרת-

57:16 דובר 1 ובינתיים עוד ילד נולד.

57:18 דובר 2 ממ, וואו.

57:19 דובר 1 אז ההוא בישיבה, כאילו בוא-בוא נמלא את המיטה, כאילו.

57:22 דובר 2 לא, אני כן זוכרת רגעים שפתאום באתי והדברים שלי לא במקום, וזה עצבן אותי נורא. כאילו אני-אני גרה פה, אני גרה פה. באיזה זכות ובאיזה רשות בכלל אתם מעזים לגעת לי בדברים? זה-זה קטעים כאלה שאת רואה. אבל אני- ההורים בטוחים כזה לאט לאט הולכים בדרך איתנו, הם לומדים את הדרך בעצמם.

57:45 דובר 1 כן.

57:46 דובר 2 זה לא, זה ילדה שיוצאת לפנימייה, זה פעם ראשונה, זה לומדים איתה את הדרך, עושים איתה את המסלול. זה אף פעם לא שונה.

57:55 דובר 1 זה ניסוי וטעייה ביחד כזה.

57:57 דובר 2 גם כן.

57:59 דובר 1 יואו, את מרגישה בן אדם אחר? כאילו את חושבת שאם היית גדלה, ממשיכה לגדול בבית או הולכת כל יום לבית ספר וחוזרת, אז היית, אני לא יכולה להגיד פחות טובה, אבל, אה, דברים שעבדת עליהם דווקא כי היית בפנימייה והפכו אותך ליותר חזקה?

58:14 דובר 2 לחלוטין כן, ב-בכל מובן שיש. אה, גם כי הייתי חוזרת לבית שלי ביישוב שלי, אז פחות היה לי את החברה שבגיל שלי ש-שהיא מתאימה לי. אני גם חושבת שהתיכון פשוט יותר היה מתאים לי במקום שבו הייתי. וכן, אני, אני מאוד שמחה שעשיתי את התהליך הזה של ארבע שנים. כן, היה ארבע שנים שמאוד היו מהנות, מאתגרות, משמחות, עצובות, בכל דבר אפשרי. אבל למדתי להתחשל מזה ולמדתי מזה המון. כאילו עם משהו שלא הייתי מסוגלת לעשות, אני היום-- זה יבוא לי בקלות ב-ברמות אחרות.

59:00 דובר 1 זה ממש מחנה אימונים.

59:02 דובר 2 לגמרי.

59:03 דובר 1 אני חושבת שלצד כל זה יש לך לימודים, בגרויות, הכל כאילו איך, איך משלבים את זה בעצם? את כאילו... אני, אני גם למדתי לבגרויות עם חברות, אבל בחרתי. הנה הגיעה אליי חברה הביתה או שתיים או שלוש, לא משנה. עשינו מסיבה במקום ללמוד לפעמים, אבל עדיין זה-- יכולתי לנתב את זה.

59:21 דובר 2 נכון.

59:22 דובר 1 זאת אומרת, פה את כאילו עם אחד עשרה בנות ספציפיות. לא, אבל האמת לא כולם מהכיתה שלך. כמה בנות מהכיתה שלך היו איתך?

59:30 דובר 2 את האמת היינו די הרבה. היינו איזה ארבע-חמש.

59:32 דובר 1 אה, אתם הייתם השכבה.

59:34 דובר 2 היינו השכבה הגדולה. אפילו היה שבע בנות, שזה היה הרוב. אז כן, מצאנו את עצמנו לומדות למבחנים וכן, אפשר לנסוע הביתה בשבת כשאת לומדת למבחן. אז כן, אבל כן, את מוצאת את עצמך, אה-

59:46 דובר 1 אם בא לך ללמוד לבד, כאילו.

59:48 דובר 2 אז את הולכת לגן השעשועים ולומדת לבד.

59:50 דובר 1 לגן השעשועים, יפה.

59:51 דובר 2 את מוצאת את עצמך, מוצאת לעצמך פתרונות. כאילו בסדר, כאילו לא תמיד תמצאי פרטיות ואפילו לא תמצאי. זה סיכוי קלוש. אולי כולם יצאו ל-לתיכון ואת לא מרגישה טוב, אז את נשארת ואת לבד. אז.

1:00:07 דובר 1 אוי, זה מעניין. פתאום להיות בבית לבד ש...

1:00:10 דובר 2 שקט מוחלט. את שומעת את השכנים זזים.

1:00:13 דובר 1 וואי.

1:00:14 דובר 2 כן, כן, אז זה באמת אה, זה לא נעים להיות אה חולה בפנימייה, אבל אה כולם כולם שם כדי לדאוג לך. בואי, אכלת, שתית, קחי תה.

1:00:25 דובר 1 או שתהיה אמא אחת. יש לך אחד עשר אמהות.

1:00:27 דובר 2 אבל זה אף פעם לא אותו דבר.

1:00:28 דובר 1 כן, ברור. אני מרגישה שבנות בפנימייה, סתם אני משערת, אולי אני לא צודקת, שהן יותר מצליחות בלימודים כי כאילו זה מה יש להם. אין להם אחרי צהריים משפחה, בני דודים, בלגנים, יום הולדת של איזה שח-שכנה. כאילו באיזשהו מקום הפוקוס שלך הוא על, על זה. אין לך עוד יותר מדי, או שאני טועה, אולי לכם יש יותר מה לעשות מ...

1:00:51 דובר 2 אני זוכרת שאמרתי את זה באיזשהו שלב. היי, הגענו לכאן בשביל ללמוד.

1:00:57 דובר 1 כן, כאילו בסוף את בפנימייה כי כי התיכון, כאילו.

1:01:00 דובר 2 נכון. אני לא פה כי... אני זוכרת שרציתי, שהיה איזה סדנה, שוואלה היה לי מבחן ואמרתי אני פה בשביל הסדנה הזאתי או בשביל המבחן הזה. אז פשוט עשיתי העדפה. אמרתי אוקיי, אני פה בשביל המבחן. אז כזה הייתי צריכה לבקש רשות שייתנו לי לא להשתתף בסדנה, אבל אה למרות שהיא סדנה מאוד מושקעת וכיפית, אבל-

1:01:21 דובר 1 הסדנה שהיא לא מטעם בית ספר כאילו?

1:01:23 דובר 2 מטעם הפנימייה.

1:01:25 דובר 1 אה.

1:01:25 דובר 2 התיכון והפנימייה הם לא אותו דבר.

1:01:27 דובר 1 זה ממש מבנה שונה. כאילו כן, זה מבנה שונה, אבל זה מ-זה מרחק הליכה או שזה כאילו סמוך כזה?

1:01:33 דובר 2 תמיד זה היה קרוב, אבל זה אף פעם לא היה מטעם התיכון. זה היה שונה לגמרי. עולמות שונים לגמרי, הנהלה אחרת. תמיד היה שונה, זה לא היה אותו דבר. אז כן. אז זה היה רחוק טיפה והיה לפעמים קרוב. זה כל שנה ומה ש... היה באותו הזמן.

1:01:53 דובר 1 זאת אומרת, עברתם דירות.

1:01:54 דובר 2 כן, עברנו דירות. כל שנה עברנו דירה חוץ מ... בשנתיים האחרונות. כאילו, כן.

1:02:00 דובר 1 אז ספרי על הקורונה באמת.

1:02:02 דובר 2 וואו.

1:02:02 דובר 1 רגע, אבל כמה-- שנייה. וואי אני כל פעם מנסה. תשמעי, בכל פודקאסט יש לנו איכשהו את הקורונה. כאילו היא הפכה את העולם.

1:02:08 דובר 2 כן.

1:02:08 דובר 1 את היית, זה היה לפני שלוש שנים כמעט, אז את היית בי'.

1:02:13 דובר 2 הייתי בכיתה י'. זה היה פורים. אני זוכרת, פשוט נסענו הביתה ולא חזרנו.

1:02:19 דובר 1 יואו.

1:02:19 דובר 2 אני זוכרת ש... אז נסעתי חזרה לפנימייה וכ-

1:02:24 דובר 1 כדי לקחת את הדברים.

1:02:25 דובר 2 כדי לקחת את כל הדברים. אני פשוט זוכרת שחזרתי וזה היה כזה חצי שנה בבית של כיף כזה. כולם בתוך הבית סגורים בכיף שלהם.

1:02:36 דובר 1 זהו, לבנות של פנימייה זה היה הרבה יותר משמעותי. כאילו אנחנו גרות בבית עכשיו במקום שם. זה לא כאילו טוב, אין בית ספר.

1:02:42 דובר 2 אני נהניתי מאוד, אבל אמ, פתאום לא הייתה פנימייה, אז את לומדת בזום ואז פתאום נחמד לי. פתאום נחמד לי לגמרי. בסדר, ברור שגם נחמד לי שם, אבל היה לי ממש נחמד ב-בזום ב-בזה. הרגשתי כזה חלק מכולם פתאום, כולם באותה סירה, פתאום כל אחת מבינה מה זה זום פתאום. את לא מרגישה קצת שונה מכל הבנות האחרות בכיתה.

1:03:02 דובר 1 כולן מתמודדות עם אותו דבר.

1:03:04 דובר 2 בדיוק. אז לא מרגישה קצת שוני, מרגישה עם כולם. והגיעו הבגרויות של סוף שנה ואת צריכה להיות בפרונטלי, כי את צריכה להיות שם ממש-

1:03:14 דובר 1 איך זה עבד באמת? בקורונה הגיעו לעשות בגרות?

1:03:18 דובר 2 הגיעו לעשות בגרות. אז איפה נישן? איפה נהיה?

1:03:21 דובר 1 זאת אומרת בידוד, בידוד עד הבגרויות, כאילו.

1:03:24 דובר 2 הם לא הקלו בדבר הזה, לגמרי לא.

1:03:27 דובר 1 אה, אז ואין פנימייה.

1:03:28 דובר 2 אין פנימייה, נסגרה. כולם חזרו, כל השליחות חזרו לבית שלהם בחו"ל. אז איפה אנחנו נהיה? אנחנו מעט וגם יהיו עוד בנות שהן פשוט עזבו, עם הקורונה כל אחד בחר את המסלול שלו מה-מהקורונה הרבה אנשים פשוט בחרו וחישבו לעצמם מסלול מחדש.

1:03:45 דובר 1 נכון.

1:03:46 דובר 2 אז, אז פשוט נשארנו שלוש בנות שלא יודעות איפה להיות ואיפה לעשות את הבגרויות שלהם.

1:03:54 דובר 1 באותו גיל, בנות מהכיתה שלך, כאילו?

1:03:56 דובר 2 אני ועוד חברה שהיינו, שאנחנו באותו גיל ועוד אחת שהייתה מעלינו שנה. אז באמת אה לא ידענו מה לעשות והמנהלת המקסימה שלנו אה הכניסה אותנו לבית שלה.

1:04:08 דובר 1 וואו.

1:04:09 דובר 2 קומה שנייה, היה שם מעון, דירה ממש ממש ממש מתוקה, אבל למעלה זה היה כזה מעון וחדר, אה, פיצי לגמרי שנדחסנו שם שלוש בנות וזה היה הדבר הכי מצחיק וכיף שעשיתי. אה, להתגורר ממש, אה, אצל המנהלת שלך.

1:04:29 דובר 1 רגע היא, היא הייתה מה? הם זוג צעיר או?

1:04:32 דובר 2 הם זוג לא צעיר אבל כן, הם צעירים. בואי, אה-

1:04:36 דובר 1 היו להם ילדים?

1:04:37 דובר 2 יש להם, אה, ארבע בנות.

1:04:39 דובר 1 אוו.

1:04:40 דובר 2 ארבע בנות.

1:04:40 דובר 1 כן, הבית מלא כאילו.

1:04:42 דובר 2 כן, הבית מלא, כאילו. אז יש לה ילדה גדולה, היא בת שתים עשרה אוז'ה, ויש לה עכשיו ילדה בת שנתיים. אמ, והם הכניסו אותנו לבית שלהם ופשוט חיינו שם. היא הכינה לנו לאכול, היא כיבסה לנו את הבגדים. כל דבר היא פשוט כאילו-- הייתה הרבה יותר נגישות אליה כי היא הייתה שם ממש, כאילו זה לא היה עכשיו איזה משהו מורחק שהיא-

1:05:08 דובר 1 כאילו אם בית במלוא מובן המילה.

1:05:10 דובר 2 במלוא מובן המילה. היא גם לא הייתה אם בית, אלא מנהלת.

1:05:12 דובר 1 כן.

1:05:13 דובר 2 אבל באמת, אמ, הכל פתאום הפך להיות, אה, כל כך כזה מצחיק. את גרה אצל המנהלת שלך.

1:05:20 דובר 1 וואו, איזה מטורף.

1:05:21 דובר 2 כן, זה ממש היה מטורף. אז היינו עושות שבע בגרות וככה גם תחילת י"א. ואז עוד פעם התחיל איזשהו סגר כזה בתשפ"א, נראה לי זה היה. ו-

1:05:36 דובר 1 אצלנו הסגרים היו בזמנים אחרים אז אני לא זוכרת.

1:05:39 דובר 2 אז אני-

1:05:39 דובר 1 אני חושבת שהיה באזור חנוכה משהו, איזשהו גל.

1:05:41 דובר 2 כן, משהו. זה היה כזה אחרי החגים, ואז חשוון. אני זוכרת שלא, לא למדנו פרונטלי. אז, אמ, פשוט מצאתי את עצמי בבית ואז, אמ, כזה עוד פעם היינו כמה זמן בבית שלה ואז עוד פעם היה זום וזהו, כאילו לא חזרנו. ובאמת, אה, זו הייתה שנה מאוד מאוד קשה עבורי. אמ, אבא שלי עבר אירוע מוחי. אז כאילו-

1:06:12 דובר 1 כשהיית בבית.

1:06:13 דובר 2 כן, כשהייתי דווקא בבית.

1:06:15 דובר 1 וואו.

1:06:16 דובר 2 מצד אחד זה ממש היה מנחם כזה, כי את בבית ואת יכולה להיות ולא אמורה להיות בפנימייה. מצד שני, היה לי מאוד חסר את החברה שפתאום הבנתי עד כמה היא משמעותית ומחזיקה. אמ, ובאמת, אה, גם בסוף י"א עוד פעם כאילו חזרנו לשגרה, אז חזרנו לפנימייה. היינו שלוש בנות עם מדריכה ובית די גדול, אז היינו שם שלוש בנות וזה היה גם חוויה מטורפת, כאילו. ממש. כן.

1:06:50 דובר 1 לכמה זמן חזרת?

1:06:52 דובר 2 אה, ממש-

1:06:53 דובר 1 כאילו סוף שנה, זהו.

1:06:54 דובר 2 כן, זה היה, זה היה אייר, סיוון, תמוז, כזה שלושה חודשים.

1:06:57 דובר 1 פשוט מצאו דירה ו-

1:06:59 דובר 2 כן, שכונה חרדית.

1:07:01 דובר 1 וואו.

1:07:02 דובר 2 שכונה חרדית.

1:07:02 דובר 1 משהו אחר לגמרי.

1:07:03 דובר 2 ממש מבודדת מכל בית הספר שהיינו בו, מכל האזור שהיינו בו. ממש ככה.

1:07:10 דובר 1 ועל כל זה ניצחה אותה המנהלת ש-

1:07:13 דובר 2 אה, כן, אה, עד, עד סוף, אה, כיתה י"א. בי"ב, אה, היא נפטרה מהמחלה הארורה הידועה.

1:07:22 דובר 1 וואי.

1:07:22 דובר 2 אה, כן, היא נפטרה והפנימייה עדיין עומדת על תילה, כן? אמ, וכן, את י"ב המשכנו ובדרכים לא דרכים החזקנו אותה ככה קשה.

1:07:37 דובר 1 כאילו יותר הבנות בעצם פתאום תפסו.

1:07:40 דובר 2 הייתה תקופה שאני הייתי מדריכה כי לא הייתה מדריכה.

1:07:43 דובר 1 כאילו היית חניכה ומדריכה.

1:07:45 דובר 2 נכון. אז לא היה-- אף אחד גם לא יודע את החוקים. פתאום אין צוות, אין כלום, הכל כזה מסובך. אז מצאתי את עצמי מדריכה.

1:07:54 דובר 1 כאילו בעצם הייתה שנה הפסקה.

1:07:57 דובר 2 נכון.

1:07:57 דובר 1 המנהלת, אה, איננה.

1:07:59 דובר 2 נכון.

1:08:00 דובר 1 בטח בכלל באופן-- מבחינה רגשית, מישהי שגרת אצלה בבית ונתנה לך את הנשמה.

1:08:04 דובר 2 נכון.

1:08:05 דובר 1 וואו, זו אבדה.

1:08:07 דובר 2 אבדה ממש. גם ה-ה-הדרך שבה שמעתי על הדבר וגם אני זוכרת שכאילו הייתי מנותקת גם מהארץ. לא הייתי באותה תקופה בארץ וגם הדרך שזה היה. את יודעת שהיא חולה. ידעו שהיא חולה, אבל זה לא היה כזה מוחשי כדי לדעת מה באמת קורה שם.

1:08:29 דובר 1 כאילו לא הבנת עד כמה.

1:08:30 דובר 2 לא הבנתי עד כמה. עד שזה לא-- עד שלא אמרו שהיא נפטרה. אז זה באמת היה כזה קשה, אבל הפנימייה עדיין המשיכה בי"ב ופתאום קולטת שרק אני ועוד חברה יודעות את החוקים של הפנימייה ואז אף אחד לא יודע ואף אחד לא עושה סדר. ואז מתחילה להיות איזו אנדרלמוסיה כזאת מוזרה. אז, אז כזה מתחילים לנתב את הדרכים כזה עוד פעם, מפלסים את הדרך מההתחלה, שזה היה קשה מאוד, אבל אמ, עם המון שיתוף פעולה של כולנו זה הצליח להגיע לרמות מאוד מאוד טובות.

1:09:02 דובר 1 וואו, פשוט לקחתם את המושכות אחרי שנתיים של אה...

1:09:06 דובר 2 כן.

1:09:07 דובר 1 וואו. זהו, וזאת הייתה השנה שעברה בעצם.

1:09:10 דובר 2 כן, זאת הייתה השנה שעברה.

1:09:12 דובר 1 וכל הזמן הזה אבא שלך, מה שלומו?

1:09:15 דובר 2 אמ, וואו, זה, זה היה מכיתה י"א, י"ב. כאילו זה היה שנתיים מאוד מאוד קשוחות וגם עכשיו זה, זה מאוד מאוד קשה בכללי לעכל את המצב הזה. פתאום לאבד אבא זה כשהוא חי. זה אבא, אבא, אבא חי-מת כזה. כאילו כל מה שאת מכירה, כל מה שאת יודעת פתאום נעלם כזה כי את רואה אותו חי. הוא יושב על ידך, אבל פתאום את מעריכה את כוח הדיבור. פתאום את מעריכה את הכוח של ללכת רגיל. כל דבר פתאום את מעריכה גם במובן הפיזי. את יודעת להודות על, על כל דבר.

1:09:52 דובר 1 כי את רואה את זה מול העיניים.

1:09:53 דובר 2 את קמה בבוקר, את אומרת תודה כי הוא לא קם בבוקר רגיל. אז, אז זה משמעותי.

1:10:00 דובר 1 ואיך זה משפיע עלייך בתור בת, כאילו טכנית, כאילו זה היה לך בבית ובפנימייה היית צריכה להיות המנהלת באיזשהו מקום של ה...

1:10:08 דובר 2 כן.

1:10:10 דובר 1 וואו, תשמעי, בת כמה את? אני חושבת.

1:10:14 דובר 2 אני בת שמונה עשרה וחצי.

1:10:15 דובר 1 טוב שאמרת את זה בסוף, שזה...

1:10:17 דובר 2 אני בת שמונה עשרה וחצי.

1:10:19 דובר 1 וואו. זה מדהים איך לכל אחת יש את המסלול שלה, של החיים.

1:10:23 דובר 2 כן.

1:10:24 דובר 1 כאילו אם היית חולפת על פניי ברחוב, כאילו לא הייתי מדמיינת באמת איזה כוחות יש בך. מה את יודעת? מה יש לך לתת? וסתם אני כל פעם מתפלאת מחדש מזה איך שיש לכל אחת מה-- כל כך מה לתת, אוצרות וכאילו ניסיון חיים וניסיונות. לא רק ניסיון במובן של מה עשיתי, אלא הניסיונות שהקדוש ברוך הוא נותן לי. ואת פשוט מדהימה.

1:10:51 דובר 2 תודה רבה, חני.

1:10:52 דובר 1 תני לנו איזה משפט ככה לסיום. בואי נחזור לסיפור של הפנימייה באמת. אני חושבת שיש פזורות לנו ברחבי הארץ, בעולם, המון המון אמהות ששולחות את הבנות שלהן לפנימייה. זה אחד הדברים שנורא קשה לעשות. ברור שלבת קשה, אבל בואי נדבר רגע על האמהות. כאילו באמת איזשהו משפט של, אה, משפט מנצח כזה של, שלך בתור ילדה שעברה ארבע שנים בפנימייה בכל המובנים, כאילו בכל הסיטואציות.

1:11:20 דובר 2 כן.

1:11:21 דובר 1 לאמא ששולחת את הבת שלה.

1:11:23 דובר 2 אמא צריכה לדעת, לא משנה מתי, לא משנה איך, את, את תמיד שם בשבילה והיא גם. זה גם מונח אצלה בראש שאמא היא תמיד בשביל הבת שלה, לא משנה מתי ובאיזו צורה. גם איזה טלפון או פנים מול פנים. אמא היא תמיד שם בשבילה, בשבילי, בשביל כולנו. אמ, התפקיד שלה גם להראות את הפנים שלה גם כשלא רואים אותה. וכן, יש געגועים קשים להורים, אבל כל החוכמה זה לדעת להראות אותה גם כשלא רואים.

1:11:59 דובר 1 בעצם לתת את ההרגשה שאני תמיד שם איתך, לא משנה מה.

1:12:02 דובר 2 תמיד שם.

1:12:02 דובר 1 גם אם את לא רואה את זה.

1:12:04 דובר 2 גם אם לא רואים. וכן, זה, זה, זה יש ילדות מעבר לים שלא רואות את אמא ואבא. אבל-

1:12:10 דובר 1 וואו, זה קשה.

1:12:11 דובר 2 אבל, אבל כן. פתאום, פתאום מבינים כמה הקשר מתהדק ומתעצם על פי כמות ה-ה-הקשר שהולך. כי, כי אם יש קשר טוב בין ההורים והילדים אז הכל באמת בסדר ואין באמת איזשהו משהו קשה שעוברים. כן קשה, אבל קשה זה טוב ו-וכן וכן מצליחים לגבור על זה.

1:12:37 דובר 1 תהיי שם בשבילה ואז רק טוב יצא להם מזה.

1:12:39 דובר 2 לגמרי-

1:12:40 דובר 1 יד ביד.

1:12:40 דובר 2 כאילו תהיי בשבילה גם, גם אם היא חופרת לך בשתיים בלילה שלא יודעת מה קרה, יש איזה הפסקת חשמל או, או, או סתם איזה משהו מוזר שקרה. תקבלי את זה.

1:12:53 דובר 1 בא לי כבר לפתוח עכשיו עוד נושא עם ההפסקת חשמל. מה עושים?

1:12:56 דובר 2 וואי, זה גם עוד נושא.

1:12:58 דובר 1 כל דבר בפני עצמו.

1:12:59 דובר 2 אני זוכרת אישית הפסקת חשמל שלא היה איך להטעין טלפונים והיינו כאילו על שום דבר של אחוז סוללה, ואני זוכרת שפשוט לא ידענו מה לעשות, אבל הפכנו את זה לבדיחה אחת גדולה ועד היום אנחנו צוחקות על הפסקת חשמל שהייתה. גם רעידת אדמה הייתה אז, כאילו הכל עוברים ביחד, כל דבר שקורה עוברים ביחד.

1:13:18 דובר 1 לפעמים באמת כשאתה נמצא, אה, עם עצמך... אני, אני זוכרת שלמדתי בסמינר קורס על מצבי לחץ ולמדנו על זה שבאמת כשאתה נמצא עם עוד אנשים אתה יש לך אחריות כלפי אנשים סביבך, גם כשאתה מבוגר אחראי. אה, ב-- זאת אומרת כשאתה מבוגר, אחראי, אבל גם כשאתה בחברת השווים שלך כביכול. אז במצבי לחץ יותר קל לתפקד. כשאתה נמצא עם עוד חברים יש יותר הומור, יש לך אחריות כלפי אחרים, גם אתה לא מתכנס ואז כאילו יותר קל לתפקד באיזשהו מקום אין לך ברירה, אתה לא יכול להתכנס בתוך עצמך ולרעוד. אתה מתפקד איכשהו. אז אולי באמת זה נורא בנה אותך, לא רק אותך, כל מי שעובר פנימייה גם מהבחינה הזאת של עוברים המון המון דברים ביחד, לוקחים את זה יותר בקלות, לוקחים את זה יותר בכיף ויש חברה שכל הזמן עוטפת.

1:14:03 דובר 2 נכון. סתם, העמדנו סיר פסטה ו-וזה היה כי היה לנו חשמליות כאלה, אז אין חשמל, אין סיר, אנחנו ממתינות וזה כאילו כל כך היה מצחיק שאם אני הייתי עושה את זה לבד והיה לי לא היה לי פסטה ואני רעבה-

1:14:18 דובר 1 זה היה בא מתוך בכי.

1:14:19 דובר 2 זה היה מבכי. כן, אז כולנו מתגלגלות מצחוק, עשינו על זה שיר אפילו. סתם, זה היה כזה, הכל כזה מצחיק ותמיד הופכים כל סיטואציה למצחיקה איכשהו תמיד זה ייגמר בצחוק.

1:14:30 דובר 1 זהו, לקחת את הכל יותר באיזי, יותר בקלילות. תכלס אני אומרת לך כאילו באמת אנ-- בסוף, בסוף הרי עוברים בחיים המון המון התמודדויות וקשיים, ובאמת כשיש את הגישה הזאת של לדעת לקחת את הדברים באיזי ולהקליל, זה מפתח להצלחה בהמון המון, אה, סיטואציות.

1:14:47 דובר 2 אני זוכרת שממש למדתי שבסופו של דבר הכל נגמר, הכל מסתיים. אנחנו עובדים על זמן.

1:14:52 דובר 1 נכון.

1:14:53 דובר 2 אז נגיד ויש לי מבחן ממש גדול. בסופו של דבר המבחן יוגש. אני אצטרך לכתוב גם אם לא אכתוב גם אני אכתוב, ייקחו את המ-- את המבחן ממני, הכל עובר. יש לי את הבחירה מה לעשות, האם ללמוד למבחן, האם לכתוב בתוך המבחן, לענות על המבחן. בסופו של דבר משהו ייגמר. שום דבר לא נתקע במקום. אז גם אם המצב הזה עקום או עגום, אפשר להפוך אותו למשהו כיפי. כאילו הלימודים למבחנים היו כיפיים.

1:15:24 דובר 1 נכון. את ממילא תעברי את הלימוד למבחן, אז בואי נבחר לעשות את זה בכיף ובטוב.

1:15:28 דובר 2 למה ל-להתבאס על ה-, על החומר? נכון, אזרחות זה משעמם, אבל אני פשוט זוכרת שישבנו שלוש בנות בחדר ופשוט למדנו ולמדנו וכל מיני שיטות מצחיקות כאלה.

1:15:40 דובר 1 כן.

1:15:40 דובר 2 וסתם אנחנו אפילו מסתכלות-

1:15:41 דובר 1 את מזכירה אותי אחורה.

1:15:43 דובר 2 תוך כדי הבגרות אנחנו מסתכלות האחת על השנייה, זוכרת מה למדנו?

1:15:47 דובר 1 וואי, יש פה את השאלה הזאת ש--

1:15:49 דובר 2 איזה מצחיק ממש.

1:15:51 דובר 1 וואי איזה, איזה, ח-- איזה חלום זה התקופה הזאת. כאילו אני לא הייתי בפנימייה, כן, אבל קצת כזה הזכרת לי עכשיו מהלימוד לבגרויות. כאילו איך שהופכים את זה לחוויה ולכיף ו-

1:16:03 דובר 2 כן.

1:16:03 דובר 1 זה בעצם הסוד בחיים. אני חושבת. לעשות מה... אה, לא הייתי אומרת מהלימון לימונדה, כי ברוך השם אנחנו-

1:16:11 דובר 2 אמן, וזה הצרות שלנו.

1:16:12 דובר 1 כן, בדיוק, אבל, אה, באמת לקחת הכל בכיף ובאיזי. וכשגדלים ומתפתחים בסמוך לחברה ולחברות וזה, אז באמת אני חושבת יותר מלומדים בזה.

1:16:23 דובר 2 נכון.

1:16:25 דובר 1 וואי חנה רבקה, היה כיף לדבר. אפשר לשבת לדבר עוד שעות, אה?

1:16:28 דובר 2 כן, לגמרי.

1:16:30 דובר 1 יאללה נחזור, נחזור לבייבי. תודה שהגעת לריאיון ממש על הפריים.

1:16:34 דובר 2 תודה לך. אני מודה לך.

1:16:35 דובר 1 והיה ממש כיף לדבר.

1:16:36 דובר 2 גם לי.

1:16:37 דובר 1 ביי.

1:16:38 דובר 2 ביי.