פרק 1: שליחות כדרך חיים - פרק פתיחה והיכרות

00:03 איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שחיות את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן נעזור לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. ברוכות הבאות לפודקאסט שליחות כדרך חיים, ובפרק הזה, בפרק הראשון, נערוך היכרות, היכרות איתי, היכרות עם הפודקאסט או ההסכת, יש לומר בעברית, ובעצם נתחיל את הדרך שלנו ביחד. אה, אז כדי שנכיר, היום אני מראיינת את עצמי. בהמשך, בעזרת השם, נארח כאן מגוון של נשים מרתקות. אז שמי הוא חני מוסקוביץ, נשואה למנדל ואמא לארבעה ילדים, ברוך השם. גדלתי בארץ, בקהילה חמה ועוטפת בקריית מלאכי, והתחתנתי עם בעלי מנדל שגדל באוקראינה. איך הוא הגיע לשם? הרבי מליובאוויטש שלח את ההורים שלו לשם לפני שלושים ושתיים שנה, בשנת אלף תשע מאות תשעים, תש"נ. עוד לפני שנפל מסך הברזל, לפני שהתפרק הקומוניזם ממש לגמרי, היו ככה סדקים קטנים בחומה. הם נשלחו לעיר חרקוב שנמצאת באוקראינה, והתחילו ממש ממש מאפס. מוסדות חינוך, חיים יהודיים, בית כנסת, כלום, אה, בעצם לא היה קיים. בית כנסת היה קיים, אה, לא ברשות הקהילה. הפכו אותו לאולם ספורט במשך עשרות שנים. אמ, ושם הוא גדל, שליח קטן שביחד עם ההורים שלו, אה, התחילו לבנות חיים יהודיים ממש ממש מכלום, ממדבר שממה. אה, למעשה הוא כנראה היה ילד שומר תורה ומצוות היחיד בכל המדינה. ועם השנים נשלחו והגיעו שליחים נוספים לרחבי המדינה, בכל עיר הוקמה אימפריה מדהימה, ואני חושבת באמת שרק מי שביקר שם יכול להבין את הממדים והעוצמה שבה מדובר. אמ, משהו מדהים שצריך

02:08 לראות בעיניים. אנחנו למעשה הצטרפנו לחרקוב לשליחות כשנה אחרי החתונה. אה, נסענו עם הבת הגדולה, הבכורה שלי, מוסיה, היא הייתה אז בת חודשיים. אה, רוסית זאת השפה המדוברת בחרקוב, ואני לא ממש ידעתי אז רוסית. זאת אומרת, ידעתי כמה מילים. חשבתי שאני אסתדר איכשהו, אבל, אה, זה היה מאתגר לגלות כמה אנחנו תלויים בשפה. אפילו ליצור קשר עם אנשים אני לא יכולה ברמה הטכנית הכי בסיסית. אז פשוט התחלנו להשתלב בפעילות ולמדתי את השפה תוך כדי תנועה, תוך כדי עבודה. אה, לא רק את השפה, אלא בכלל להתרגל למקום שונה, תרבות שונה, הרגלים שונים. אה, ממש מנטליות חדשה כזאת. אה, נכנסתי ללמד בבית הספר ובמכון לבנות, ליצור קשר עם משפחות מהמוסדות, לארח בשבתות ובחגים לאורך השנה. ללוות אנשים במעגל החיים היהודי שהוא לגמרי לא מובן מאליו למי שגדל מנותק ממנו. ואפילו יום הולדת יהודי זה דבר כל כך מיוחד ולא מובן מאליו. כל דבר קטן הוא מיוחד והוא, הוא חדש. זה מדהים לקום כל בוקר בידיעה שאתה בעצם יוצא מהבית כדי לתת לאחרים ולשמש בתפקיד שהגעת במיוחד בשבילו, כי אין פה מישהו אחר שיעשה אותו. לצאת החוצה כדי לעשות טוב, להכיר אנשים — אה, להכיר לאנשים חלקים ביהדות שהם לא מכירים. ואולי מישהו יקיים מצווה בפעם הראשונה היום, אה, או ייחשף לראשונה לאות מהאלפבית, או ישמע סיפור תורה בפעם הראשונה. אולי הוא בכלל יהיה צריך איזושהי עזרה גשמית. אה, כל דבר שהוא, ומי שחי את מפעל השליחות שהקים הרבי מליובאוויטש מבין עד כמה זה דבר מדהים. אתה נותן, אבל למעשה אתה מקבל חיים של משמעות. אמ, שבאמת קשה להעביר במילים כמה שזה, אה, כמה שזאת זכות גדולה. אה, חלפו שבע ומשהו

04:00 שנים מאז שיצאנו לשליחות והגיע חודש אדר, תשפ"ב. למניינם פברואר אלפיים עשרים ושתיים, ורוסיה פולשת לאוקראינה. לא נראה לי שמישהי פספסה את זה, אה, בחדשות. ואנחנו החלטנו בהתחלה יחד עם כל משפחות השלוחים שנשארים ועוזרים לקהילה בכל מה שצריך, אנחנו הרי לא הגענו להתנדבות נחמדה, אלא אנחנו כאן חלק מהקהילה, גם כשקשה ודווקא כשקשה. מתחילת המלחמה חלפו כמה ימים שבהם הייתה מלחמה של צבא מול צבא, הייתה אפשרות לתת סיוע לאנשים, לתמוך, לצאת, להיכנס. אה, וכעבור חמישה ימים החלו לפגוע בבניינים אזרחיים בהפגזות אוויריות, אה, ממטוסים וקיבלנו הוראה חד־משמעית שאנחנו עכשיו צריכים לעזוב. יצאנו למסע עם ארבעת ילדינו שבכל קטע מהדרך לא ממש ידענו איך ייראה קטע הדרך הבא. במשך חמישים שעות, מהרגע שיצאנו מהבית בחרקוב ועד שנחתנו בארץ, אה, מיום רביעי בבוקר עד ערב שבת. והמסע הוא לגמרי סיפור בפני עצמו, עם המון פרטים ושרשרת של ניסים שליוותה אותנו. אה, תפילות של כל עם ישראל שליוו אותנו וכעת אנחנו כאן בארץ. אנחנו לא יודעים מה יהיה מבחינת השליחות שם, מבחינת אוקראינה. אה, המלחמה כרגע נמשכת. בדיוק אתמול היו שלושה, שלושה חודשים מלאו למלחמה ולא ברור אם זה הולך לכאן או לכאן, או בכלל לקראת סיום. אה, כל עוד שהייתי בחרקוב הייתי משדרת קצת מהחיים שם אל הארץ ותובנות של חסידות לנשים, ולא מעט פעמים נשאלתי, "תגידי, איך אפשר לעשות שליחות גם כאן? זה כזה נראה מספק וכיף וטוב ואיך אני עושה את זה בעצמי? איך אני עושה את זה כאן? יש כזה דבר בכלל? איך אפשר להיות בשליחות גם כשזה לא כביכול התפקיד המוגדר שלך, שאת לא שליחה כאילו בתפקיד? אה, איך אפשר להיות שליחה גם בלי לטוס

05:55 למקום שבו צריכים דווקא אותך, בלי לנסוע לאיזושהי נקודה רחוקה?" אני-- גם, גם רוצים להרגיש את הסיפוק הזה. ותמיד עניתי שבטח, ושליחות זה בכל מקום וזה לא תלוי בהגדרת התפקיד שלך, בעיסוק שלך או בנקודה שבה אתה נמצא בחיים. ועכשיו כשאנחנו פה אני צריכה לא רק לומר את זה, אלא לראות איך באמת עושים את זה, איך חיים את זה. כי שליחות זה באמת לא משהו שתלוי במקום. שליחות זה לקום בבוקר במקום שבו אתה נמצא, לא משנה איפה זה, בסיטואציה שבה אתה שרוי, שנקלעת אליה, לא חשוב, לראות איפה צריכים אותי. אם זה בבית, אם זה במקום הלימודים, בעבודה, עם השכנים, עם חברים, עם בן הזוג, עם הילדים, עם כולם. אני בתודעה של שליחות מול כולם. זאת תודעה, זה לחיות באופן כזה שאנחנו בכל התחומים בחיים שלנו משתפרים ומשפרים עבור אחרים. כשמתרגלים לחשוב ככה, חיים חיים של שליחות, חיים שהם משודרגים וטובים יותר, חיים שבהם אני מרגישה שאני נותנת ואני חיה למען מטרה, והמטרה היא בעצם להפוך כולנו ביחד את העולם לטוב יותר ולהביא את הגאולה שאנחנו כבר כל כך צריכים אותה ומצפים לה אלפי שנים. אה, במהלך הפעמים שיצא לי לשתף דברים עוד מחרקוב, הרבה פעמים דברים קטנים שהייתי משתפת היו נדמים לי כמו טריוויאליים כאלה, פשוטים ומובנים מאליהם, כאילו, נשתף? לא נשתף? אולי זה לא מעניין? והייתי מקבלת תגובות של, "תודה שפרסמת את זה ושינית לי את החשיבה" ו"בזכות משהו שאמרת לפני שבועיים התחלתי לשנות איזשהו הרגל שלי". והתובנה שנפלה לי מזה היא שלכל אחת מאיתנו יש דברים שהיא רגילה אליהם, הם נראים לה מובנים מאליהם ופשוטים ואפילו חלק מהחיים. היא יודעת אותם, היא עושה אותם,

07:40 ובשביל מישהי אחרת זה יכול להיות, זאת יכולה להיות השראה מאוד גדולה. לימוד לחיים, שדרוג, שינוי. וכשכל אחת תיקח את הכישרון שלה ותיתן השראה לאחרות, זאת שליחות מדהימה בפני עצמה שתגרום גם להן להגיע לשליחות של עצמן. זה מין מעגל כזה. העולם לא מתחלק לשליחים ומקבלים, אלא כולנו נותנים וכולנו נתרמים זה מזה, אחד מהשני, בכל התחומים, בגשמיות, ברוחניות. ולכן אני כל כך רוצה לארח בפודקאסט הזה נשים מכל הסוגים, בעלות מקצוע, נשים שמתמחות בתחומים שונים, נשים שהתמודדו או מתמודדות עם כל מיני דברים. כל אחת שבעצם יכולה להוות לנו השראה, לתת כוח, לתת כלים. לכל אחת יש תובנות לחלוק וכולנו צמאות לשמוע, להחכים, לשפר ולהשתפר, להתמלא בידע טוב, בתחושות טובות, בהרגלים טובים שנוכל גם לתת הלאה. וזאת המטרה. שליחות. בשביל זה קמ-- הקמתי את הפודקאסט הזה ואני כולי תפילה שישיג את מטרתו. אני מאחלת לי ולכן שתהיה לנו דרך צלחה ביחד, שיהיה לנו לא רק מעניין אלא מועיל ומוביל לעולם טוב יותר.