צו תשפ״ג

00:05 ערב טוב. ברוכים הבאים לשיעור משק הלכה מספר עשרים ושמונה. טוב, בוא ניכנס לשאלה ראשונה. אישה מאיזשהו מקום באירופה כתבה אליי שהיא הלכה ברחוב שבת אחרי בית כנסת והיא לבשה את המשקפיים שלה על המצח, מעלה, שכחה והם לא משקפי קריאה. הם משקפיים שהיא בדרך כלל, אולי להפך, לקריאה היא לא משתמשת בהם ו-- ל-ל-ל-לראות מרחוק והם מיוחדים לזה והיא סתם שכחה שהיא לובשת ה-המשקפיים על המצח. באמצע הרחוב היא קפצה. אוי, מה-מה-מה עושים עכשיו? אז שאלה מאוד מעניינת. למה? שההלכה היא בדרך כלל אם אדם הולך ברחוב בשבת והוא מכיר שיש לו חפץ עליו, אז העצה הוא, אחת מהעצות, שהוא יזרוק את זה לרצפה באופן של קילח היד. בוא נקרא את זה בסימן רס"ו. אבל אם ש-שם מדובר לתת את זה לבהמה, לנוכרי, לקטן. אם אפשר לשמרו שם עד מוצאי שבת, עשו לה מיא, אלא מתיר חגורה בשוק והכיס נופל ואומר לנוכרי לשמרו. אז פה יש לו מצב שיש לו כ-כיס עם-עם כסף והוא מ-מ-מ-מחובר לחגורה שלו. אז מה כתוב פה? ש"מתיר חגורו והיא נופלת". זאת אומרת הוא משחרר את זה קילח היד. ככה יש הרי כל מלאכה של התשוע שבת. זה יש היצור והכנסה. זה סליחה, יש עקירה והנוחה. טוב, אז פה הוא משתדל לעשות את ההנוחה באופן קילח היד ככה שאין בזה מלאכה. אז פה השאלה היא זה שאדם יש לו המשקפה, המשקפיים על המצח. זה-זה טלטול, זה לא דרך הלבישה שלו. אם הוא ישים אותם על האף, האם זה ייקרא הנוחה ומילא גמר מלאכה? או שנגיד שזה כאילו קוטע את היצור באמצע? אז זה יהיה הדיון. דיון דומה. למשל, אם אתה הולך ברחוב בשבת ואתה רואה

03:20 שיש לך בכיס גרפל, שיש לך בכיס אוכל. נו, אז כיפה. אם זה כמו כסף, גמרנו. אז ה-ה-העצה היא לזרוק את זה מהכיס קילח היד. אבל מה יהיה אם אתה ת-ת-תקח כיפה תוך כדי הליכה, אתה לא עוצר, ושם את זה על הראש והאוכל אולי תשים את זה בפה ותבלע את זה. האם זה נהיה נקרא הנוחה קילח היד או הנוחה רגילה? אז בוא נקרא עכשיו משמיש שבת כהלכתו. "יוצא בשבת משוש היוכיח לשוש הרבים נזכר שממחטה או כיפה בכיסו. יעשה כאמור בתחילת סעיף נ"ט, דהיינו לא יעמוד וישליך את זה ממנו קילח היד. אחרי שזרק את הממחטה או את הכיפה ובדרך שלא כרגיל בכל, אז יעמוד וירים את הממחטה ויכרכנה מסביב לצווארו בעודו עומד. הכיפה, ירים את הכיפה ויכסנה על ראשו בעודו עומד. אבל היה זה כן דרך הליכתו, שכן פעולה זו, מעין זאת נחשבת להנחה בשוש הרבים". מאוד מעניין. זה נקרא, זה יהיה נקרא הנוחה. הוא מביא, הוא מציין ליגרס משה וגם לחזון איש. את איגרס משה לא בדקתי. סליחה, חזון איש לא בדקתי. איגרס משה, סליחה, תשובה גאונית והוא מביא מראיה יש בגמרא מי שיש לו דיו איתו ותוך כדי שהוא הולך הוא תלוקח את הדיו וכותב בשבת. אז כתיבתו זו היא הנוחתו. אז יש לך דיו שזה בינתיים זה במצב מעבר. שם את זה על הנייר והנייר עדיין זז. אובייקטיבי, אז ה-ה-הדיו והנייר עדיין זזים, אבל בחלון קטן עכשיו ה-ה-הדיו נח וזה נקרא הנחה. על דרך זה לגבי אם יש לך אוכל איתך ואתה בולע את זה ואתה עדיין צועד, אתה עדיין הולך. אז ב-ב-בתמונה הגדולה זה עדיין זז, אבל עכשיו האוכל הגיע למצב של, של

06:13 מנוחה יחסית וזה יהיה מספיק שייחשב להנוחה. אה, והוא מביא כמה הוכחות. יש הדין אם יש אדם עומד ברשות הרבים והוא מתכופף לרשות היחיד ויש שמה מים והוא שותה את המים וראשי בתוך רשות היחיד. אז שתי ושתי תוספות דנים למה זה בסדר, הלא כ-כ-כשהוא שותה אז המים עוברים דרך הגרון עד למיעיים והמיעיים שלו הם ברשות הרבים. אז תוספות אומר זה לא... כשהוא בלע זהו, זוהי ההנחה. מה שקורה אחר כך לא מעניין. אז רמי שמביא את זה הוא זה חלק מהפסיקה שלו. אבל פה רואים שאף על פי שהאדם עדיין זז, אבל אם הוא הביא את החפץ למנוחה, אה, טבעית שזה זה זה זו היא כאילו התחנה האחרונה של החפץ, אז זה יהיה נקרא הנוחה. אף על פי שבגדול ה-ה-העניין עדיין זז. אז ממילא אמרתי גם לגבי האישה הזאת, אמ, שהיא לא יכולה ל... היא שאלה אחרי שבת כמובן, שהיא לא יכולה לשים את זה על ה-- ללבוש את זה, זה נהיה כהנוחה. מה כן אפשר? אפשר לזרוק אותה, נו, כסף וממחטה אפשר לזרוק ממשקפיים היא שוויו. אז אמרתי אולי למשל על דשא או אם יש עציצים שהם, אה, נמוכים משיעור של עשרה טפחים. אבל מי שאמר אמר לגבי שלהפיל את זה על גדר חי. הרבה פעמים יש בצידי הרחוב בניי הבתים יש גדר חי, אבל אמרתי שזה לא יצא. אשכנז, הגדר חשוב מה ה-- מה הדין של הגדר? האם הוא ברשות הרבים או ברשות היחיד? אם אני עומד ברשות הרבים ושם משהו על גדר של רשות היחיד, זה נקרא רשות היחיד. זה נקרא הכנסה שאסור. אז הגדר חי שהוא חוצה בין החלק הקדמי והרשות הרבים הגדר חי

08:43 הוא ג-- הוא ברשות היחיד. א'. שנית, אם המשקפיים נפלו על הגדר חי יש לנו עוד בעיה של השתמשות בגידולי קרקע ויהיה בעיה להרים את זה מהגדר, מהגדר חי בגלל שאסור להוציא ל-ל-להרים דבר מהמונח על גבי אדן. זה נקרא השתמשות בגידול הקרקע שזה לא בסדר. טוב, אה, נו, שאלה הבאה האם אישה מובהרת, אם האישה יכולה לבקר את בית עלמין ביוצא של אבא שלה? אז הבאתי פה מ-"יליצי גבריאל" בוא נקרא. הוא אומר: "יש נוהגות שאישה מובהרת לא ללכת לבית הקברות לצורך גם יורד צדק וצדיקים אין קפיידה". אז מה המקור של כל העניין של לא ללכת? הוא אומר שאין לזה מקור. הוא מביא מסבא שבט מוסר. זה סב-- אלה האחרונים. אבל על כל פנים, שהוא כותב שאישה תיזהר לא להיכנס למקום של טומאה, אה, שזה יכול לגרום רוח רעה לגבי הולדת. וזה אומר שאולי בגלל זה נמנעו-- נמנעות ה-נשים מובהרות ללכת לבית עלמין בגלל הרוח טומאה. גם המנחה יצחק לא ידע מקורו וכל זאת הוא מכבד את זה. טוב, אמ, אז יש קצת הבנה למנהג הזה. בסוף הוא אומר אבל בכל זאת לצורך מיוחד אפשר להקל, אבל הוא מביא הרי הלכת נידה זה כן כתוב בפוסקים שנידה לא תלך לבית הקברות. נידה שיש לה מצב של טומאה והטומאה של בית עלמין יחד זה לא рецепט לדבר טוב ובכל זאת במצב מיוחד מותר שלא תהיה לה גמס נפש, זה אותו דבר אפשר להקל לגבי אישה מובהרת, אף על פי שזה לא לא אותו טעם בכלל, כן? פה מדובר על, אמ, התרכזות של טומאה עם טומאה. פה מדובר על הסקה-- סיכון ש-ל-ל-שלגרום רוח רעה לילד, אבל בכל זאת זה הכל

11:14 בכל הדברים האלה שהם אין להם מקור, אמ, אז במצב שיש, אמ, משהו חורג או סיבה מיוחדת אז ניתן נוהגים להקל. טוב, דבר אחרון וזה אלה שתי תמונות משני מקומות. אותה שאלה. אותה שאלה האם מותר ל-ל-- אם יש פה לנו שטח לפני הבית שהוא פתוח לרשות הרבים ויש לו שלוש מחיצות, האם מותר לטלטל מהבית אל המקום הזה? האם המקום הזה הוא רשות היחיד או שאסור? המצב פה בתמונה הימנית- זה שיש להם היום זה באיזה אי. היום של אוסף של הזבל של האשפה זה ביום שלישי או ביום שבת. ומה שהיו עד עכשיו היו שמים את הזבל ביום שישי אבל השכנים מתלוננים. אז הוא שואל אם יש לו עצה האם הוא יכול לשים את הזבל לפני הפתח על המדרגות שמגיעות מהרחוב אל ה-- אל הדלת. אז יש פה שוב אותו-אותו-אותה צורה שיש לה הדלת אה אמ-- נגיד חצי מטר או יותר פנימה מהרחוב ויש כניסה. האם בתוך הכניסה הזאת מותר ל-ל-להוציא מהבית לשים את הזבל שם? זו השאלה. אז בוא נקרא בשולחן ערוך בסימן ש' ס' ג' ובוא נקרא לאט לאט. "לא התירו בג' מחיצות ולחי אחד או קוריא רחבה טפח אלא במבוי". יש דין שיש לך מבוי סתום והוא פתוח לשלוש ראשין אז יש לו מחיצה משלוש צדדים וחכמים חייבו שבצד הרביעי, איפה שהמבוי נפגש עם הרחוב צריכים לשים או לחי זה מקל מאונך או קורה רחבה טפח. לחי או קורה. אז כתוב פה בשולחן ערוך זה מדובר לגבי מבוא אבל חצר שהיא פרוצה במלואה מרוח רביעית וזה המצב שלנו. שני-- בשתי התמונות יש לך שטח אמנם מוקף בשלוש צדדים, אבל ברוח רביעי רוח רביעית היא פתוחה

14:12 לגמרי ל-לרחוב אז אינה נתירת אז-אז החצר יותר חמור ממבוא. שמה אינה נתירת אלא בפס רחב ארבע-ארבעה טפחים שעמידן בצד אחד במקום הפרט. אז זה עצה אחת. פס רחב ד' טפחים וסתם בגובה עשרה טפחים. עצה שנייה, ואם ינסה לתקנה בשני צדדי הפירצה די בשני פסים של רוחבן טפח ש-ש-של רוחבן משהו, רק שיהיו גבוהים גבהם עשרה טפחים. אחר כך הוא אומר, מדבר אם יש שיראים מה-מהקוסיות הרביעי, אבל זה לא שייך לענייננו בגלל שאין שיראים. אז מה העצה? לשים פסים בשני צדדי הפתח. אז פה אתם רואים חזרה לציור פה בתמונה לשים מקל גבוה עשרה טפחים דבוק אל התחתית ל-ל-למקום שהפתח נפגש עם הרחוב משני צדדים לשים פה מקל גבוה עשרה טפחים וזה אפשר אפילו משהו. אז אמרתי לו לאברך שלמשל יש כאלה פלסטיק ששמים זה כמו פינה ב-בבית עושים מדביקים פלסטיק בפינה של של רהיטים או משהו. אז אמרתי שאפשר אפילו איזה משהו אחרי כתוב משהו. אז הוא אמר לי מה אם למשל הוא לוקח נייר דבק? טייפ עבה הוא שם פס של נייר דבק בשני צדדים? אמרתי שזה בסדר. זאת אומרת בשני המקומות שאמרנו שצריכים לשם פס משהו אפשר לשים שמה נייר דבק שיהיה עמיד ולא צריכים לעשות את זה כל שבוע כן? בשני הצדדים. ואמרתי לו שבעבר בשנים עברו כתוב בשולחן ערוך הלחי אז היו צובעים או היו לוקחים צבע, עושים פשוט קו עם צבע וזה היה נחשב לחי בגלל שלחי העובי של לחי זה משהו לא צריך משהו עב במיוחד. אז אותו דבר נייר דבק ישים פה משני הצדדים. אבל לפני שאנחנו גומרים עם השאלה הזאת, יש פה עוד שאלה. השאלה היא בשבת בבוקר או

17:04 בליל שבת הוא לוקח שקית של זבל ושם אותם על הרצפה בשביל מי? בשביל שהגויים בשש בבוקר, מה מתי שהם יגיעו שהם ייקחו. האם זה לא נקרא שליחות שהוא מזמין בשביל הגויים לקחת משהו מהבית שלו? הרי יש הלכה שאסור לג-- שגוי יצא עם חפץ שהוא קנה מהבית שלנו בגלל מרשאעין שלא יאמרו שאני הזמנתי אותו להביא את זה למקום אחר. אז במילא אז-אז פתרנו את השאלה לגבי טלטול. אבל מה לגבי השאלה של נתינת או הכנת משא בשביל שגוי יוציא את זה מהרשות שלך אל הרחוב? אז בוא נקרא פה יש לנו בספר שו-- של שו"ת של הגאב"ד של הבד"ץ בירושלים הרב אה-- נו, אה, הרב ששטרנבוך. אז מהכ-כ-כרכים של הראשונים שלו בתשובות, תשובות, אה, אה, תשובות הרה"ג. אז הוא-- שאלה ממש השאלה הזאת, ה-ה-העקום הממונה מריק פחי אשפה בשבת. אם צריך למנוע ממנו להריק הפח בחצר יהודי. הרי הוא ב-בא אליי ב-ב-בחצר הקדמי שלי ולוקח את הזבל שמהרשות שלי. אז הוא כותב: "לא מצאתי בזה שום חשש, אף על פי שהגוי מוציא אשפה מרשותו והיהודי נהנה מזה. מכל מקום, כיוון שעקום עדייתי דנפשי כעובד". זאת אומרת, היום שהוא אוסף את הזבל ברחוב זה, זה אני לא ביקשתי אותו לעשות את זה דווקא בשבת. "והישראל לא נהנה ממש במלאכת העקום, רק סילק ממנו מטרד". אני לא נהנה. זה לא שהוא הביא לי משהו שאני נהנה. הוא סילק ממנו וזהו חובתו של הגוי. זה הוא לא עושה בשבילי. זה הוא עושה בשביל שיש לו אחריות לגבי ה... מהעירייה, אה, ל-לאסוף הזבל. "ואף שהיהודי משלם מיסים על זה, מכל מקום מעולם לא ציווה היהודי לו לעשות כן בשבת, ואדרבה מצידו יכול

19:47 לבוא לנקות בערב שבת או ביום ראשון, ואין אני מוצא כאן מקום לחייב היהודי שיודיע שאצלו בחצרו להגיד אותו לא יריקו. לכן אין מראית העין כאילו שיהודי ציווה לו לבוא בשבת ולכן הדבר מותר". אז אמנם דיברנו שאם גוי יצא עם ארגז של, אה, של, אה, של חלב והרשות שלי לרחוב, אז ייתכן שיהיה לי מראית עין שאני ביקשתי ממנו להביא את זה לאיזשהו מקום. אבל ב-במקרה שלנו המיוחד דיברנו על אוסף הזבל. כל אחד יודע שזה אחריות של העירייה והם עושים מתי שהם רוצים. אין, אין שום חשש של מראית עין. הרב גומר, אמ, אולי דיברנו על זה פעם. מה לגבי יום טוב? האם מותר ביום טוב להוציא את הזבל ולשים את זה ברחוב? מה השאלה? ביום טוב מותר להוציא משהו לצורך היום. מה שאתה מוציא הזבל לרחוב זה לא שאתה צריך את זה אובייקטיבי שמה, זה רק שאתה צריך לסלק את זה מפה. אז לכן זה בעיה של הוצאה, של מלאכת-- מלאכת הוצאה שלא לצורך היום. זו שאלה די רצינית. פעם נכנסתי בזה, כתבתי בזה. בקיצור, אז דבר עכשיו, אמ, פתרון קצת. לא יודע איך אצלכם. אצלנו בלונדון אז הפחי אשפה הם כאלה בגובה של מטר ויותר ויש להם שני גלגלים והם מרובעים כאלה, נגיד שישים על, על שמונים סנטימטר או שישים על שישים. לא משנה, יש כמה גודלים, אבל בוודאי הם יותר מעשרת הפרכים של גובה ויותר מדאל דאל דאל אצבעות ברוחב. אם כן, הרי פחי הזבל האלה הם רשות היחיד. אז למשל יש לי בחצר הקדמי יש לי פה פח זבל והוא רשות היחיד. אני מזיז אותו לרשות הרבים והוא עדיין רשות היחיד. בכל מקום שהוא

22:22 יגיע הוא רשות היחיד וממילא לא שייך שאני מטלטל אותו החוצה לרשות הרבים בגלל שבכל מקום שהוא הוא, הוא, הוא עם... הוא עדיין רשות היחיד, אז אין, לא שייך פה איסור הוצאה. אז יש זה קצת פתרון. אה, נו, מה יהיה? מה, מה קורה? ה-ה-הגויים אוספים את ה... מרימים את זה, מריקים את זה מפח אשפה שלי לתוך המשאית שלהם. נו, זה רשות היחיד וזה רשות היחיד. אין פה שום, אה, אין פה שום הוצאה בכלל. אז זה, זה פתרון פה. אבל זה... אה, הייתי בניו יורק פעם ב... לפני שלוש שנים, הייתי שמה בסוכות וראיתי שמה שביום טוב ראיתי אנשים שהם מוציאים שקי זבל ל- לרחוב וזה אמנם הפריע לי בגלל שזה הוצאה שלא לצורך. כנראה שיש מקילים, אבל, אה, לא, לא, לא השתכנעתי בההקלה. נו, בסדר, נ-נעצור פה ואני אאחל לכם אה גזונטן זומר ונעים שאנחנו נפגשים שוב וניפגש בשמחות לערך יום בשעה מתייבס. כל טוב. אה, מותר לטלטל בשבת. עכשיו, אם מותר לטלטל בשבת עגלת תינוק שהיא יותר מעשרה אצבעות גובה אמ, ודאל דאל דאל. כן, אז בעצם לפי מה שאמרתי, אם זה מצי-- זה מציץ ככה. בדרך כלל עגלת תינוק לא גבוהה עשרה אצבעות. זאת אומרת, אמנם הוא עומד עשרה אצבעות, אבל אין שם מחיצה עשרה אצבעות בגלל שיש שם מסגרת למטה ועל גלגלים. מדובר על, על, על, על קירות של עשרה אצבעות זה לא שייך. אה, אם זה היה, אה, אז אני לא מדבר לגבי טלטול ב-ב-בשבת. אני מדבר על יום טוב, אבל... זהו, בסדר, שהוא גם עגלה, בסדר. אני מדבר על יום טוב ולהוצאת הזבל, כן? לא באים פה ל-להתיר, אה, התר חדש להוציא

24:38 עגלות, אה, לרחוב, אבל ב-אם הוא הוציא את זה הוא יהיה פטור, יהיה. אם זה בגובה עשרה אצבעות יהיה פטור, כן. בסדר, אז יצאנו בדבר בהיתר. כל טוב, לילה טוב.