ערב פסח שחל בשבת - הרב ישראל יצחק הלפרין שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שנה זו ערב פסח חל בשבת. הרבה הלכות שונות בשנה זו מפסח רגיל. אנחנו ננסה לעמוד על עיקרי ההלכות. ליל בדיקת חמץ מתקיים השנה בליל י"ג בניסן. בכל שנה זה בי"ד בניסן, השנה אנחנו מקיימים את זה בליל י"ג בניסן. בדיקת החמץ נעשית עם ברכה וכמו בדיקת חמץ רגילה עם עשרת הפתיתים, ואחרי אומרים את ה"כל חמירא" שאומרים תמיד אחרי בדיקת חמץ. בדברים האלו אין שינוי. השינוי מתרחש, מתחיל בזה שאנחנו אוספים בדרך כלל את החמץ שנועד לשריפה, ובשנה רגילה משאירים גם את החמץ שאוכלים אותו בערב פסח בבוקר. השנה אנחנו צריכים לאסוף כמות חמץ יותר גדולה, לשמור אותה בצד, שזה החמץ שייאכל עד שבת בבוקר, ליל שבת, יום שבת, מעבר למה שיאכלו ביום שישי בבוקר. ולכן זה מצריך שימת לב יותר לשים אותו במקום שמור, במקום משומר גם מילדים ושלא יתפזר בבית בכלל, כי אם חס וחלילה החמץ מתפזר יש לנו בעיות של בדיקת חמץ נוספת, וזה לא כדאי להיכנס לזה. בבוקר, יום שישי בבוקר, י"ג בניסן בבוקר, אין פה דין של ערב פסח, ולכן בכמה דברים אנחנו מתנהגים בזה כמו יום שישי רגיל ולא כמו ערב פסח. נתחיל מזה שבשחרית אומרים את מזמור לתודה. בכל ערב פסח אנחנו לא אומרים, השנה אנחנו אומרים את מזמור לתודה. כנ"ל גם לגבי האיסור של עשיית מלאכות שונות שאנחנו לא עושים אותן בערב פסח, כמו מחצות ואילך, מלאכות גמורות שכתובות בשולחן ערוך שלא עושים אותן. בשנה זו מתנהגים כמו בכל יום שישי. מותר לעשות מלאכות עד מתי שמותר ביום שישי רגיל, כמו שמפורט בשולחן ערוך, ובמיוחד לגבי גזירת הציפורניים והתספורת שמותרים עד קרוב לכניסת שבת, גם אחרי חצות היום. כל זה, כמו

02:24 דובר 2 שאמרתי, מכיוון שזה בעצם לא ערב פסח, אלא יום לפני ערב פסח. אומנם מכיוון שבתחושה ובאווירה זה דומה מאוד לערב פסח, ובעיקר הפעולה העיקרית האקטיבית שאנחנו עושים זה שאנחנו שורפים את החמץ ביום זה, כי בשבת אסור לשרוף את החמץ, כתבו הפוסקים, זה כבר נפסק בשולחן ערוך, שבכמה דברים אנחנו משתדלים לעשות אותם כמו שזה ערב פסח, למרות שזה לא יום ערב פסח. למשל, נפסק בשולחן ערוך שאת שריפת חמץ יש לבצע לכתחילה כמו בכל שנה. בשולחן ערוך נוקט את הלשון קודם חצות. כך גם העתיק אדמו"ר הזקן. אבל אין הכוונה לבצע את זה לפני חצות, כמו שכבר כתבו הפוסקים שמבצעים את זה כמו, כמו שבכל שנה עושים את זה, מה שנקרא בהלכה, בסוף שעה חמישית. אם נתרגם את זה לשעות, אה, זמננו, אז, אה, כיום בשנה זו באזור המרכז זה שעה אחת עשרה ארבעים וארבע לפי שעון קיץ, שיחל באותו יום, יתחיל גם שעון קיץ. הדברים גם מדויקים בלשון אדמו"ר הזקן שכותב שמה בזה, בהמשך לזה שהוא כותב קודם חצות היום הוא כותב גם כן כמו בשאר שנים, והוא חוזר על זה אחר כך באותה הלכה בהזדמנות נוספת, כמו בשאר שנים. גם הסיבה שעושים את זה ביום שישי בשעה הרגילה של שאר השנים ולא מבצעים את השריפה בשעה יותר מאוחרת, כל זה כדי שלא יבואו לטעות בשנים אחרות, יבואו אנשים ויטעו ויגידו אם בשנה שעברה עשיתי דבר כזה בשעה יותר מאוחרת, קרוב ל-לנניח לשקיעה, קרוב לכניסת החג, אז גם השנה הזאת, שנה אחריה שכבר לא תהיה שנה של ערב פסח שחל בשבת, גם כן אנשים יתירו לעצמם לשרוף את החמץ בשעה יותר מאוחרת, וזה כבר זמן אחרי

04:25 דובר 2 זמן שחז"ל תיקנו שזה כבר איסור. אז לכן ההחלטה היא שבשנה, גם בשנה הנוכחית, שערב פסח הוא בשבת ובעצם יום שישי הוא לא ערב פסח, אנחנו עדיין שורפים את החמץ בשעה רגילה, כמו שאמרתי סוף שעה חמישית, אחת עשרה ארבעים וארבע בשנה זו. כך גם מבצעים בדרך כלל את מכירת חמץ אצל הרב. הרב מבצע אותה אצל הגוי כמו בשנה רגילה, שזה בסמיכות לאחת עשרה ארבעים וארבע. נקרא לזה אותה שעה, אותה שעה של שעת ביעור חמץ. אלה שבאים למכור את החמץ יזדרזו להקדים למכור את החמץ אצל הרב מוקדם יותר, כמו בכל שנה שאי אפשר כבר לבוא ברגע האחרון למכור את החמץ. לפעמים כבר הרב מכר את החמץ. ינהגו כך גם בשנה הזו ולא ירשו לעצמם לבוא לשריפת חמץ למכור את החמץ גם בשעות יותר מאוחרות ביום שישי, אז החמץ כבר נמכר. הרב כבר לא יוכל לקבל את הפתקים ממך. בעצמי שמעתי שהיה שנה אחת שיהודי הגיע למכור את החמץ אצל הרב, אה, קרוב לכניסת חג הפסח. הוא היה יהודי מבוגר. שאל אותו הרב מה קרה? אז הוא אמר לו שנה שעברה ככה, ככה, ככה עשו, אז גם השנה אני עושה ככה. אז באמת אנחנו רואים שכאשר באמת החשש של חז"ל הוא מעשי וצריכים באמת להיזהר מזה. כמו שדיברנו, שריפת החמץ מתבצעת בסוף שעה חמישית, כמו בכל שנה, ואחרי שריפת החמץ בכל שנה אנחנו אומרים כל חמירא וכולי, ששם אנחנו מבטלים את החמץ שאנחנו יודעים עליו, חמץ שאנחנו לא יודעים עליו, כי בעצם זהו נכנס כבר חג הפסח. השנה אין מקום להגיד את הכל חמירא הזה. זה שאתמול בלילה אמרנו זה, זה נשאר. זה, זה

06:26 דובר 2 זה מתאים כמו כל פעם אחרי בדיקת חמץ. אבל זה שאנחנו נגיד אותו היום, יום שישי, אין מקום להגיד אותו, כי הרי אנחנו נאכל עוד חמץ בשבת, אז מה שייך לבטל את זה? לכן את הביטול אומרים בשבת בשעה המתאימה, לפני סוף זמן שראוי לשריפת חמץ לפי שבת, שזה גם כן, כמו שאמרתי, יהיה באחת עשרה ארבעים ושלוש. אחרי שריפת חמץ בשנה זו את הביטול לא אומרים, אבל אומרים את ה"יהי רצון" שאנחנו רגילים להגיד. כך נהג הרבי בשנים שאנחנו מכירים, תשל"ד, תשמ"א. ביומנים מופיע שהרבי אמר את ה"יהי רצון", וככה גם מסתבר בלשון שכמו שכתוב שמה: "כשם שאני מבער את החמץ מביתי ומרשותי". מתי אני מבער את זה? את עיקרו של הביעור אנחנו עושים אותו בשריפה. זה מתרחש ביום שישי. כך שה"יהי רצון" מתאים לאומרו כעת. אדם ששכח ולא אמר את ה"יהי רצון" ביום שישי יכול לומר זאת בשבת. וכבר כתבו הפוסקים שאין בזה, למרות שמבקשים שמה בקשות רוחניות, תבער את המעיקים לשכינה וכולי. אז אלה בקשות שאין בעיה לאומרם בשבת, זה לא נקרא בקשת צרכיו. זה בקשות צרכים של כל עם ישראל, לבער את המעיקים לשכינה ולהביא את הגאולה, אבל לא על זה חל האיסור של בקשת צרכיו בשבת, ולכן מותר לומר את זה גם בשבת למי ששכח לומר את זה ביום שישי. אחרי השעה, שעת הביעור, מה שאמרתי, אחת עשרה ארבעים ושלוש, ארבעים וארבע באזור המרכז, לא קונים יותר חמץ, כי כמו שאמרתי, הרבנים מוכרים אז את החמץ לגוי. אם אתה רכשת חמץ אחרי זמן שכבר מכרו את החמץ, נכנס לרשותך אחרי זה, המכירה שמכרת לא חלה על זה, כי אדם לא יכול למכור דבר שלא

08:37 דובר 2 ברשותו. הרב מכר בשליחותך את החמץ שהיה לך בזמן, בשעת המכירה שעמד מול הגוי. מה שלא היה לך עדיין ברשותך, המכירה לא חלה על זה באופן פשוט. ישנן אפשרויות שהמכירה תחול, מה שנקרא זכין לאדם שלא בפניו וכולי, אבל אנחנו לא רוצים להיכנס לדברים האלו בחמץ שחומרתו גדולה, ורק בשעת הדחק או מצבי בדיעבד אנחנו נסמוך על דבר כזה. לכן לכתחילה אדם לא יקנה חמץ בחנויות, וטוב שהחנויות גם לא ימכרו אחרי שעת הביעור, זמן שריפת חמץ. יש גם מצד המוכר בעיה. מוכר שמוכר חמץ בחנות והוא כבר מכר את החנות שלו לגוי על ידי הרב, אז איך אתה בכלל מוכר חמץ לאחרים? החמץ לא שלך, הוא כבר מכור לגוי, וזה נראה מן השפה ולחוץ. אבל אנחנו רוצים שהמכירה תיראה כמה שיותר באמת אמיתית, בלי הערמות ובצורה שהיא תקפה כדיני הקניינים. אז לכן מכירת החמץ אז מפסיקה. בכלל, ההתעסקות בחמץ ביום שישי כמה שפחות. זאת אומרת, אדם שלא זקוק לאכול חמץ ביום שישי, יימנע מכך. וזה מכמה וכמה סיבות נכון לעשות את זה. וגם בשולחן ערוך, בכל מקום שמופיע הנושא של החמץ שנשאר אחרי שריפת חמץ כתוב: ישאיר מזון לשתי סעודות של שבת. לא מוזכר אכילת החמץ ביום שישי. אי אפשר לומר שזה איסור לאכול חמץ ביום שישי, אבל כשלא לצורך עדיף להשאיר כמה שפחות חמץ. לפעמים אחר כך קשה להיפטר ממנו ואנחנו כבר לא נוכל לשרוף אותו. לא נוכל גם להכניס אותו למכירת חמץ, כי כמו שאמרתי, המכירה כבר סגורה. אני לא יכול עכשיו להכניס חמץ חדש למכירה. החמץ שאני משאיר לאכילה בשבת לא נמכר לגוי. אנחנו משאירים אותו לעצמנו. אנחנו לא לוקחים מהגוי חמץ שכבר

10:35 דובר 2 מכרנו לו ואוכלים אותו. החמץ הזה שנשאר בבית לסעודת השבת, או מה שנשאר בעצם אחרי שריפת חמץ, הוא חמץ שלא נמכר, ולכן אנחנו משתדלים להקפיד להחזיק ממנו כמות מצומצמת שנצרכת לסעודות, ללחם משנה בסעודות, ל... לכביצה, יותר מכביצה שבכל סעודה. ומעבר לכך, אחר כך לפעמים נשארים עודפים, ואיך להיפטר מזה? אנחנו נדבר על זה, אבל זה דבר שכדאי להימנע ממנו. ביום שישי יש לנעול את כל הארונות של החמץ, לכסות את המקומות שמוכרים בחמץ, להדביק כל מה שצריכים, את הכלים של החמץ להכניס לתוך הארונות ולצפות את השיש במטבח, בכל מה שרגילים כל שנה. הכל כבר הופך להיות כלי פסח, דברי פסח. החמץ מוסתר. אנחנו מתנהגים ביום שישי כמו בערב פסח רגיל. מבחינתנו עכשיו הכל הופך להיות כבר מוכן לפסח. בשבת לא נוכל להכניס את הכלים חזרה לארונות. אם נרצה לעשות את זה בשבת, בשעת הדחק אנחנו נוכל לעשות את זה. אבל אנחנו צריכים שבארונות האלה לא יהיה חמץ, כי אנחנו לא רוצים להיתקל בחמץ גלוי מול העיניים בשעות האלה. לכן אנחנו משתדלים שבערב פסח, יום שישי, סוגרים את הכל באופן שזה לא... לא מתעסקים יותר עם החמץ. כדאי שאת כל הדברים האלו יבצעו עד כניסת השבת. גם את פחי האשפה הביתיים אנחנו מנקים אותם טוב לפני שבת, ולהיזהר יותר: לא משליכים פסולת שיש בה חמץ בפחי אשפה ביתיים. את כל הפסולת, החמץ שתיווצר לנו עד יום שבת בבוקר, סוף זמן הביעור של יום שבת, אנחנו נאסוף אותה בתוך שקיות ניילון, שקיות אשפה, ובגמר כל התעסקות בשקית אנחנו מיד נשליך את זה אל פחי האשפה הציבוריים שבחוץ. מזמן שריפת חמץ ביום שישי כדאי שאת האשפה לא נזרוק לתוך

12:52 דובר 2 פחי האשפה של הבניין, כי ישנם פוסקים, ישנם מצבים הלכתיים שהפחי אשפה שבבניין, אם זה בחדר האשפה של הבניין או מוצמדים לבניין או בחצר הבניין, ויש כאלו במושבים ובתים שיש להם ממש פחים פרטיים, מסומנים לכל דירה את הפח שלה. לפחים האלו ישנה משמעות הלכתית של קצת רשות של הבן אדם. אם נזרוק לשם את החמץ אחרי זמן שריפת חמץ וכבר משאיות האשפה כבר לא יפנו אותו, אנחנו נישאר איתו גם בשבת, ובעיקר אנחנו נשאר איתו גם בפסח, חס וחלילה. בעצם לא ביערנו אותו מרשותנו. לכן הטוב ביותר זה לזרוק אותו לפחי אשפה, את החמץ שנאסוף לתוך השקיות האלו שדיברתי. כשסיימו לאכול, שאריות חמץ אנחנו נזרוק אותו אל פחי האשפה הציבוריים. יש פחים מוטמנים או כל מיני פחים שנמצאים באזורי תעשייה, אזורים מרכזיים שלא מסונפים לשום אדם, ואז הם סוג של הפקר ואפשר להשליך אותם לשם. אדם שזקוק לזרוק לתוך אשפה שבבניין, בחדר האשפה שלו או שמוצמדת לבית שלו, ישפוך אקונומיקה או חומר פוגם על החמץ הזה, וכך הוא יוכל להשליך אותו. שבעצם ברגע שזרקת לפח, אמנם שהוא שלך, זרקת לשמה חמץ כבר עם אקונומיקה. החמץ הזה פסול מאכילת כלב, אז כבר ביערת אותו, אז אין לך שום חמץ ברשותך, חמץ שראוי לאכילת כלב. מכיוון שישנם פוסקים שדנים האם האקונומיקה היא מוקצה בשבת או לא, לכן לפני שבת אדם שרוצה להשתמש באקונומיקה, לשפוך אותה על שאריות חמץ שיהיו לו מסעודת השבת לביעור החמץ בשבת זו, בנוסף לכך, כדאי גם לרשום על פתק או לסמן עם עט על המיכל עצמו של האקונומיקה, על בקבוק האקונומיקה, שזה מיועד לביעור חמץ. הפעולות האלה של הייחוד הזה שאנחנו מייחדים

15:08 דובר 2 ואומרים שהוא מיועד בשבת זו לביעור החמץ, וגם המעשה שאנחנו עושים, שזה נקרא בהלכה תיקון המוכיח, בסימן ש"ח בשולחן ערוך מבואר שהפעולות האלה כל אחת לבד, אבל יש בשילוב שלהם תועלת נוספת ואין כאן המקום להאריך. אנחנו מבצעים בעצם סוג של הפיכה ממוקצה לדבר שהוא לא מוקצה, ואז אנחנו יכולים עם האקונומיקה הזאת להשתמש בלי שום פקפוק. ביום שישי אנחנו עושים עוד דבר, הכנה שלמה לצורכי הסדר. הסדר יהיה, כמו שאנחנו יודעים, במוצאי שבת, אבל במהלך השבת אי אפשר להכין כלום לצורכי הסדר, כי ישנו איסור שנקרא איסור הכנה משבת ליום טוב, ולכן אנחנו מבצעים ביום שישי את ההכנה של כל הדברים שצריכים אותם לליל הסדר. מי שהיה באפשרותו לערוך אפילו את השולחן לליל הסדר, אז מה טוב ומה נעים. הרבה בתים, כמעט ברובם לא שייך לעשות את הדבר הזה, כי בשולחן הזה גם יאכלו או יסתובבו במהלך השבת, ואנחנו גם בשבת נהיה קצת עם התעסקות עם החמץ, ולכן הרבה אנשים לא רוצים לערוך את שולחן הסדר כל כך מוקדם. אבל באופן עקרוני, אם אדם יש לו את האפשרות בחדר מסוים להכין את כל המצרכים, את כל הדברים, אפילו את הכריות של הסיבה וכולי, אז כך מבורך וכך רצוי לעשות הכל ביום שישי. כך גם מופיע בספרי הקדמונים, שכמה שיותר להכין את הכל לפני, לפני שבת. והסיבה היא כי יש מצווה ועניין מיוחד בהלכה למהר להתחיל את הסדר מיד בליל החג. זאת אומרת השנה בליל מוצאי שבת, אחרי שחוזרים מבית הכנסת, אחרי תפילת החג, אחרי ההלל, חוזרים הביתה מיד להתחיל את הסדר. ההכנות שנדרשות לוקחות מהזמן של הסדר, גורמות להתחלה יותר מאוחרת, יכולות לגרום שהתינוקות והילדים יירדמו ואנחנו מפסידים

17:23 דובר 2 את המצווה העיקרית של "והגדת לבנך". לכן כמה שיותר מהר להזדרז ולזה להכין את הכל לפני, לפני שבת, יש בזה כמובן עדיפות, אבל אנחנו נתמקד בדברים שכל בית בעם ישראל, גם מי שאין לו את האפשרות להכין את הכריות ואת השולחן, כל בית בעם ישראל יכול לעשות אותם וצריך לעשות אותם ביום שישי. מה הם הדברים? קודם כל, הכנת צורכי הקערה. קערת ליל הסדר. ישנם דברים שלא רק בגלל הסיבה שנוכל למהר להתחיל את הסדר במוצאי שבת, אנחנו מעדיפים לעשות את זה ביום שישי. ישנם דברים שאסור לעשות אותם, גם במוצאי שבת יהיה אסור לעשות אותם. לא רק בשבת, שזה איסור הכנה משבת לחג כמו שדיברתי, אלא יש גם איסור לעשות אותם בחג עצמו. למשל, לצלות את הזרוע. הזרוע כידוע מנהגנו שלא אוכלים אותה, ולכן אם לא צלו אותה לפני שבת יהיה אסור לצלות אותה גם בחג. למרות שבחג מותר לבשל אוכל נפש, אבל זה כשאוכלים אותו. ומכיוון שאת הזרוע אנחנו לא אוכלים, לא ניתן לעשות אותה בליל החג, ובמקרה כזה אדם צריך לקחת רק כנף מבושל או משהו אחר. לכן יש לצלות את הזרוע ביום שישי. אותו דבר זה ההכנה של החרוסת, הטחינה של החרוסת, הטחינה של החזרת. אלה דברים שבחג גם אסור לעשות אותם אלא בשינוי ובתנאים נוספים. לכן יש לעשות אותם בערב שבת. את החזרת מכסים בכלי סגור כדי שלא תפוג מרירותו, כי אנחנו צריכים שזה יהיה בגדר מרור. גם את הביצה נוהגים לבשל ביום שישי, כי משך זמן הבישול של הביצה יעכב אותנו מהתחלת הסדר. גם את הדברים האחרים אנחנו מכינים שאפשר ביום שישי. את מי מלח, מעיקר הדין משמעות אדמו"ר

19:26 דובר 2 הזקן שמותר להכין אותם ביום טוב שחל בחול, לכן במוצאי שבת מותר להכין אותם. אם מישהו מרגיש שהדבר הזה יגרום לו לעיכוב מיותר, אז שיכין את זה גם כן ביום שישי. בשבת אסור להכין, כמו שאמרתי, כי זה איסור הכנה משבת לחול. הדלקת נרות בשבת זו, שבת ערב פסח, מצריכה אותנו מחשבה נוספת מהדלקת נרות רגילה. דבר ראשון אנחנו צריכים לבחור את המקום של הדלקת הנרות. כידוע, מדליקים את הנרות במקום האכילה, כי כך נפסק בהלכה, שהנרות צריכות להיות על השולחן של האכילה או בסמיכות לשולחן במקום האכילה. אם מישהו אוכל השנה בחוץ והוא לא יכול להדליק נרות בחוץ כי הרוח תכבה אותם, אם יש את האפשרות להדליק את הנרות במקום כזה שרואים אותם בתוך הבית ורואים אותם מהחצר, את הנרות, יש בזה עדיפות. אם גם לא ניתן לראות אותם ממקום האכילה שבחוץ, נניח שהוא אוכל במרפסת או בחצר, אז שידליק את הנרות במקום שמכינים צורכי האכילה, שזה אומר המטבח או איזה חדר אחר ששם נמצאים מצרכי האכילה שאוכלים אותם לשבת, וגם בזה יש עדיין עדיפות על מקום אחר. אם גם שמה אין אפשרות להדליק את הנרות, ידליק אותם במקום הרגיל, אבל אחרי האוכל, אחרי הסעודה יאכל ליד הנרות, בסמיכות לנרות, פירות או דברים אחרים, שייחשב שהנרות הודלקו לא רק לאור, אלא גם לא רק כמו בהלכה לטעם שנקרא שלא ייכשל בעץ ואבן, שלזה בעצם יש לנו כבר את החשמל היום, אלא גם או בעיקר הודלקו לעונג, עונג שבת שבזמן האכילה יש אותו. אז לכן יאכל על ידם כהמשך כביכול לסעודה על יד הנרות בתוך הבית. ליד הנרות אנחנו מדליקים נר נוסף, נר שהוא לא

21:31 דובר 2 נר שבת, הוא נר שדולק כעשרים ושש שעות, והמטרה שלו היא שיהיה ממנו אפשרות להדליק את הנרות במוצאי שבת, נרות החג, כי כידוע אסור להדליק אש חדשה בחג וצריכים להדליק רק אש מאש. אז כל אחד שיזכור להכין נר בערב שבת בשביל שיהיה אפשרות להדליק ממנו את הנרות של מוצאי שבת, הנרות של חג הפסח. הנרות, אנחנו מדליקים אותם היום, האופן המצוי, שני סוגי נרות. יש את הנרות שנמצאים בתוך כוסיות של פח, נקרא נרות חימום, וישנם את הנרות שנקראים נרונים, שהם נמצאים בתוך כוסית זכוכית. נרות נמוכים שדולקים כך וכך שעות, הם נמצאים בתוך כוסית זכוכית. צריכים לזכור, אנחנו מדליקים אותם עכשיו בערב שבת, במוצאי שבת באותו מקום נרצה להדליק את הנרות של ליל הסדר. הפחיות האלו הריקות הן מוקצה. אנחנו נוכל לפנות אותן רק בשינוי. שינוי זה אומר כלאחר יד, לא עם כפות הידיים אלא עם גב היד או באופן אחר שלא בדרך הרגילה, אחר כך נוכל לסלק את הפחיות הריקות. בנרות שמדליקים בתוך כוסית הזכוכית, נותרת בסוף הכוסית דיסקית, והדיסקית הזאת בדרך כלל נדבקת חזק לכוסית. להוציא אותה כדי לשים נר חדש זה שוב פעולה של מוקצה, כי אסור להוציא את זה בידיים, את הדיסקית הזאתי, ולכן אנחנו נוכל להוציא אותה רק בשינוי. כדי לבצע את השינוי דורש מאיתנו קצת מאמץ. צריכים להחזיק איזושהי כפית או מזלג, אבל לא ביד רגיל, כי זה עדיין צורה רגילה, זה לא נקרא שינוי, אלא כלאחר יד, מאחורי כפות ידיו הוא יחזיק איזו כפית או מזלג, ומישהו יחזיק את הכוסית הפוכה, וככה מעל גבי הפח הוא ישחק עם הכפית או מזלג כדי שהדיסקית

23:39 דובר 2 תיפול. הפעולה הזאתי היא לא תמיד קלה, לא תמיד נוחה. יש כאלה שהציעו לשים קצת שמן לפני ששמים את הנר ואז הדיסקית לא נדבקת. מי שיכול, יותר משובח, יכין מערכת נפרדת של זכוכיות לליל הסדר, ואז פשוט הוא שולף את הזכוכית, שם כוסית אחרת ויוצא מכל המוגבלויות האלו. הנרות צריכים לדלוק למשך כל הסעודה. ליל הסדר, הסעודה לא מסתיימת עד אחרי שגמרנו את ההגדה, זאת אומרת עד אחרי אכילת אפיקומן. זה בדרך כלל קרוב, ברכת המזון וכולי, שזה קרוב לחצות, חצות הלילה. לכן אם מישהו מתכוון להשתמש בנרות שדולקות רק שעה, שעתיים או שלוש שעות, זה לא מומלץ, כי אז הוא מפסיד שהנרות לא דולקים למשך כל הסעודה. לבחור כאלו נרות שדולקים למשך כמה שעות, לפחות עד חצות, עד גמר הסעודה. במידה ואין לו כאלה נרות אפשר גם להדליק נרות רגילים, ומה שאמרנו זה המומלץ ביותר. את הזמן שמדליקים נרות במוצאי שבת, זאת אומרת בליל החג, זה צריך להיות רק זמן כזה שכבר יצאה שבת. השבת לא יוצאת רק לפי הזמן שכתוב בלוח, אלא צריכים גם לבצע פעולה שנקראת הבדלה. לא ההבדלה על הכוס, הבדלה כמו שאנחנו עושים כל שבת בתפילה, מוצאי שבת בתפילה, שאנחנו אומרים את "אתה חוננתנו". קטע דומה אנחנו אומרים כל חג שנצמד לשבת. אז בתפילה הזאתי של ליל החג שבמוצאי שבת אומרים קטע שנקרא "ותודיענו", הוא מופיע בסידורים והוא תחליף ל"אתה חוננתנו". אחרי שאמרנו את זה אנחנו יכולים לעשות כל המלאכות, כולל הדלקת אש, העברת אש מאש בשביל הדלקת הנרות. אישה שלא מתפללת או גבר שצריך לעשות מלאכה לפני שהוא יתפלל ערבית ויאמר ותודיענו, או גבר שהתפלל ערבית ושכח ותודיענו, לא

25:45 דובר 2 חוזרים בשביל זה. כל אחד מהאנשים האלו שמניתי, כדי שיוכל להדליק את הנרות, מעבר לזה שיצא השבת והוסיף כמה דקות על היצי-- אחרי צאת הכוכבים עוד כמה דקות בשביל שנקרא תוספת שבת, יאמר את המילים "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". כשאמרנו את המלי-- ארבעת המילים האלו, זה סוג של הבדלה מקוצרת שהיא עוזרת לפחות לעניין של עשיית מלאכה, ואז אנחנו יכולים להדליק את הנרות או לעשות דברים אחרים, אה, לחמם תבשילים על ה... על הפלטה וכולי. היינו בהדלקת הנרות. בעצם דיברנו גם על הדלקת הנרות של החג, גם על הדלקת הנרות של שבת. סעודות ליל שבת, יום שבת וערב פסח שחל בשבת. בשבת אנחנו חייבים לאכול בכל סעודה פת, והפת היא חמץ. אנחנו הרי ניקינו את הבית, הברקנו אותו, פירור לא השארנו. אנחנו עכשיו צריכים לאכול חמץ בסעודה של שבת. איך נעשה את זה באופן הטוב ביותר והנכון ביותר? קודם כול ניערך, ניקח כמות שנצרכת לסעודת שבת ולא מעבר לכך. כל אחד יחשב את כמות הסועדים. כמות הנצרכת המינימלית היא בערך שישים גרם לבן אדם. ילדים לא חייבים לאכול באותה כמות, אבל כמה שהם צריכים, לשער את זה. צריכים לחם משנה שיהיה בסעודה, ואת זה אפשר לעשות על ידי פיתות שהן כמעט לא מתפוררות ויש להן דין של לחם משנה. יש גם פיתות קטנות יותר שהן גם בשיעור. אנחנו ניערך בכמות המתאימה לכל אחד. נאכל את החמץ, את סעודת השבת נאכל אותה במקום, בפינה מסוימת, אולי במרפסת או בפינה אחרת שניתן לנקות אחרי זה בלי שזה יתפזר ביתר הבית. כמובן נשים מפת שולחן חד־פעמית על השולחן. את הפיתות רצוי גם לאכול אותן בתוך שקית כדי שמה שפחות יתפזר, ואז

27:56 דובר 2 אחרי שסיימנו את אכילת החלה, הפיתות, אנחנו מסירים את המפה מהשולחן. את הפירורים שנותרו במפה אנחנו או ננער אותם לתוך השירותים, לתוך האסלה בשירותים, וכמובן נוריד את המים כדי שזה יהיה מבוער בביוב. או אפשרות אחרת, להשליך את זה לאשפה, וזה צריך להיות מושלך לפח אשפה ציבורי. פח אשפה כזה שאין לו... לא משויך לשום דירה או לשום בניין, כי גם אם הפח נמצא מחוץ לבניין, ברחוב, אבל הוא משויך לבניין, אז יש בפוסקים התייחסות, אולי זה עדיין ברשותנו. אנחנו צריכים לסלק את החמץ לגמרי מרשותנו כדי שבהגיע זמן ביעור חמץ מחר בבוקר, בשבת, לא יהיה ברשותנו שום חמץ. אם אין בנמצא פח כזה ציבורי, כמו פח טמון או, או צפרדע שנמצאת באיזשהו, אה, מרכז, אה, מסחרי, נו, לא, לא מוצמד לשום בניין. אם אין בנמצא כזה פח ויש רק פחים מוצמדים לבניין או פחים שנמצאים בתוך הפח, בתוך הבניין או חדר האשפה, אז לשפוך על החמץ הזה אקונומיקה וכך לבער אותו, ואחרי שעם אקונומיקה נשליך אותו לתוך הפח. את יתר הסעודה של שבת אנחנו מכינים באופן שהוא כולו כשר לפסח. המטבח כשר לפסח, כבר פלטה של פסח והסירים של פסח. אנחנו מבשלים שמה את האוכל בכלי הפסח, ועוד יותר טוב אם נוכל אפילו לבשל את זה בסירים חד־פעמיים, ככה גם נחסוך את האפשרות, את הצורך לרחוץ את הסירים בליל הסדר, בשביל ליל הסדר, ואם הם לא נצרכים לליל הסדר, נצטרך להשאיר אותם עד אחרי פסח, עד אחרי החג, כי בשבת אסור לשטוף בשביל הסדר, ובסדר אם זה לא נצרך לסדר, אז אסור לשטוף אותו בשביל חול המועד. לכן הטוב ביותר שיהיה לנו סירים חד־פעמיים. בכל אופן, גם

30:04 דובר 2 אם בישלנו בסירים של פסח, אנחנו לא מביאים את הסירים לשולחן שבו אוכלים את הסעודה, ואפילו אם אנחנו אכלנו את זה על מפת ניילון נפרדת והורדנו אותה אחרי את החמץ, ועכשיו אנחנו אוכלים את המשך הסעודה על מפת ניילון אחרת, עדיין לא מביאים את הסירים אל השולחן מחשש זהירות, חשש דחשש לחמץ. אנחנו משתמשים בכלים חד־פעמיים, מעבירים אליהם, אל כלי ההגשה החד־פעמיים במטבח, מהסירים של פסח, וככה מעבירים את הכלי החד־פעמי אל השולחן, וסועדים את כל הסעודה בכלים חד־פעמיים. בגמר הסעודה אוספים את הכול לתוך שקית האשפה ומשליכים את זה לאשפה שמחוץ לבית. גביע הקידוש, אנחנו משתמשים בגביע של כל השנה, ואחרי שגמרנו להשתמש בו ניתן לשתות איתו מים או משהו אחר, וכך אנחנו שוטפים אותו מהשאריות שלו, כי לשטוף אותו בשביל-- סתם בשביל לנקות אותו אסור, כי הוא כבר לא יהיה לשימוש. אחרי ששטפנו אותו דרך מים או משהו כזה והוא נשטף משאריות היין, אנחנו נשים אותו בתוך ארון המכירה. ארון שמכרנו לגוי, אבל זה צריך להיות ארון כזה שאין בו חמץ ממש, כי אנחנו כבר בפסח לא רוצים לפתוח ארון שיש בו חמץ. לא רוצים להתעסק עם החמץ. אנחנו רוצים שזה ייכנס לארון מכירה, אה, ללא חשש חמץ, ללא מגע עם חמץ. את הסכין שחותכים איתה את הלחם משנה, עדיף שזה יהיה סכין חד־פעמית, וגם בפיתות, כמו שאמרתי, זה קל לחתוך גם עם סכין חד־פעמית, אבל אם משום מה אדם משתמש בסכין ממש, אז צריכים לנקות אותו אחרי זה מהפירורים. אפשר אפילו לשטוף אותו תחת הברז מהפירורים, ו-כי השטיפה הזאת היא לא שטיפה של ניקוי הכנה, אלא היא שטיפה לביעור חמץ. אחרי

31:58 דובר 2 ששטפנו אותו אנחנו יכולים לשים אותו גם כן בארון המכירה. גם בקבוק היין, אם נשאר יין, אם לא גמרנו אותו בסעודה, אז שוטפים אותו מפירורי החמץ שאולי נדבקו בו, ואחר כך גם אותו שמים בארון של המכירה. הקידוש צריך להתבצע במקום הסעודה. ולכן לא לחלק את הקידוש למקום אחד ואת אכילת הפת למקום אחר, לשתי מקומות. אם אדם עשה קידוש בבית ויצא לאכול בחוץ, פעמים רבות הוא לא יצא ידי קידוש והוא צריך לעשות שוב פעם קידוש מחדש. כך פוסק אדמו"ר הזקן בסימן רע"ג. לכן עדיף שהקידוש יהיה באותו מקום שבו מתבצעת הסעודה, אכילת הפת שמתחילה את הסעודה. במידה והוא רוצה לבצע את זה בשתי מקומות, אז אם שני החדרים או שני המקומות הם באותה רשות, באותו מבנה, וכל המבנה הוא של אותו בן אדם, זה נקרא שהכל ברשות אחת, אז הרי זה כמו נקרא בהלכה מחדר לחדר. בהלכה מוגדר חדר לחדר, לאו דווקא אם החדר הזה יש לו תקרה. כך כותבים הפוסקים, שגם אם זו מרפסת או אפילו אם זו חצר פרטית שצמודה לבית ואין עוד בניינים באותה חצר, והחצר מגודרת מכל רוחותיה, מכל ארבעת הצדדים, והיא מוצמדת לבית, אז החצר היא כמו עוד חדר של הבית. במקרה כזה כן יכול האדם לעשות את הקידוש בבית ולאכול את הסעודה בחדר השני או בחצר או במרפסת, רק הוא צריך תנאי אחד, שבשעת הקידוש בדעתו הוא חושב: אני אמשיך את הסעודה בחדר השני. כאשר הם באותה רשות והוא חשב לעשות את זה, הדבר אפשרי. אם אבל הוא גר בבניין והוא רוצה לאכול בחדר המדרגות, כאן חדר המדרגות כבר נקרא רשות אחרת, רשות משותפת של כל הדיירים, ויציאה מהבית אפילו למפתן הדלת

34:23 דובר 2 לחדר המדרגות הקרוב ביותר אל הבית היא כבר יציאה, סעודה במקום אחר, לא במקום הקידוש, ולא יעזור כאן גם כן זה שהוא יחשוב: אני עושה קידוש בבית ואוכל בחדר מדרגות. יש דעה שאם אדם רואה מחדר המדרגות או מהחצר את מקום הקידוש, אז הוא יכול לעשות את הקידוש בבית ואת הסעודה בחדר המדרגות, אפילו שחדר המדרגות הוא רשות נפרדת, מכיוון שהוא רואה ממקום אחד את המקום השני. אדמו"ר הזקן כותב שלא לסמוך על הדעה הזאת רק במצב של דחק, שאין לו מקום אחר לעשות את הסעודה. אז לכן אם נסכם, אדם יעשה את הסעודה, את תחילת הקידוש והסעודה באותו מקום. כשאי אפשר לעשות את זה, אז רק לעשות את זה באותם, באותה רשות בשני חדרים, ולחשוב אחד ממקום אחד שאני אמשיך את זה בסעודה במקום השני. אנחנו ממשיכים את הסעודה. הסעודה נעשית בשר ודגים וכל הבישולים, אה, כשרים לפסח כמו שמבואר. בהרבה מאוד מקרים האנשים קשה להם לבצע את הסעודה הארוכה באותו מקום שהם יאכלו את הפיתות, כי את הפיתה הם אוכלים ככה במקום מצומצם, באיזושהי פינונת קטנה, ואחר כך את הבשר והדגים רוצים לאכול במקום יותר מרווח. אז יש לדעת שהדבר הזה לא חלק מבחינת הלכות ברכות הנהנין. ואנחנו נוגעים כאן בשתי הלכות. דבר ראשון, מבחינת ההלכה צריך לאכול, כל זמן שאנחנו אוכלים את הסעודה ולא סילקנו את ידינו מן הפת, זו ראשונה הלכה. זאת אומרת, לא הפסקנו במודע לאכול לחם, יש לנו עדיין תוכנית כל הזמן, יכול להיות שאנחנו נאכל פה ושם לחם, אז לא צריכים לברך על כל המאכלים שאוכלים בתוך הסעודה. אבל אם יש מקרה שבו הודענו החלטה, אנחנו באמצע הסעודה אומנם, אבל החלטנו אנחנו

36:28 דובר 2 לא נוגעים יותר בלחם, סילקנו ידינו מן הפת, נפסק להלכה שצריכים לברך על כל המאכלים שאוכלים בסעודה. הדבר הזה היום לא מצוי. הוא היה מצוי בזמן הגמרא, היו אוכלים על שולחנות והיה להם סדר שאחרי שאכלו על השולחן את הפת, היו לפעמים מזיזים את השולחן והיו אוכלים את הפירות או את הדברים האחרים במקום אחר או בשולחן אחר. אז באמת קיימת ההלכה שכשמסלקים את השולחן ולא אוכלים יותר פת, צריכים לברך על המאכלים האחרים. המציאות של השנה, שאנשים יאכלו את הפת ויסלקו את הניילון ויאכלו אחרי זה את הדגים והבשר בלי שום פת ובהחלטה שלא יאכלו יותר פת, מעוררת שאלה האם זה נקרא סילוק של השולחן, סילוק של הפת או לא? למעשה, לפי דעת אדמו"ר הזקן, כל זמן שאנחנו אוכלים על אותו שולחן שאכלנו עליו את הפת, אנחנו ממשיכים לאכול עליו את הבשר ואת הדגים, זה לא נקרא סילוק. למרות שאני לא אמשיך לאכול פת, וזה ברור, אבל אני אוכל על אותו מקום שאכלתי את הפת, אז אני יכול להמשיך לאכול את הבשר ואת הדגים בלי לברך עליהם שהכל או אדמה על ה... על הסלט, ירקות או דברים כדומה. במידה אבל אני הולך לאכול את זה בשולחן אחר, כאן כבר אנחנו נכנסים לוויכוח הלכתי. יש מהפוסקים שסוברים שזה נקרא סילוק ולכן צריכים לברך שוב, אה, על המאכלים שיאכלו בתוך הסעודה, אפילו שאני בתוך סעודה של המוציא. ויש פוסקים שאומרים שמכיוון שהסיבה שאני מפסיק לאכול פת היא רק בגלל עניין הלכתי, כי אני לא רוצה להתעסק עם פירורים ולא בגלל עניין שאני באמת רוצה להפסיק לאכול פת. אם זה היה יום שבת רגילה, הייתי אוכל אפילו יותר ממה שאכלתי פת.

38:25 דובר 2 אז לכן לפי דעת פוסקים אחרים אין פה סילוק אמיתי שעליו דיברה ההלכה. אנחנו נכנסים כאן לאיזשהו פלונטר, איזשהו ספק הלכתי, שלפי דעות מסוימות אם לא תברך, אתה אוכל בלי לברך, ולפי דעות מסוימות אם תברך על הדגים והבשר והירקות אתה מברך ברכה לבטלה, כי אסור לברך. לכן כדי לא להיכנס לפלונטר הזה, העצה הנכונה היא מי שיכול לאכול את כל הסעודה באותו שולחן, יש לו איזה מקום מרווח יותר, כך יעשה. מי שלא יכול וצריך ללכת לאכול במקום אחר, אז העצה לו שמיד אחרי הקידוש, לפני שנוטלים את הידיים, לפני המוציא, הוא יאכל קצת מאיזשהו ירק של אדמה, ואני מדגיש קצת, שזה פירושו פחות מכזית. כנ"ל, הוא ישתה גם קצת שתייה, פחות מהשיעור של רביעית. ברגע הזה שהוא טעם קצת ובירך על האדמה, על ירק של האדמה, וחושב בדעתו על כל האדמה שאני אוכל אחרי במשך הסעודה, ואותו דבר על השתייה, הוא שותה, מברך שהכול וחושב על כל השתייה שהוא ישתה במשך הסעודה או כל האכילה של השהכול שהוא יאכל במשך הסעודה. אז בשהכול הזה ובאדמה הזאתי, ואם הוא יאכל גם פירות אז יעשה גם העץ, בעצם זה הוא פתר את הספק והוא יוכל לאכול אחר כך במשך הסעודה בלי לברך, כי כבר ברכה הוא עשה לפני נטילת ידיים אחרי הקידוש. בעיה נוספת שאנחנו נתקלים בה הלכתית כאשר אוכלים בשני מקומות, זה שישנה הלכה שצריכים לברך ברכת המזון איפה שאכלו את הפת. כיוון שאנחנו בחדר הולכים לאכול בתוך הבית אולי את הסעודה, יתר הסעודה, ושמה לא אוכלים פת, נצטרך לחזור לברכת המזון למקום הראשון שאכלנו בו. וזה עוד לא הכול. יש דעות שסוברות,

40:23 דובר 2 וכך מופיע גם בהלכה, שכדי שזה ייחשב לי המשך הסעודה המלא אני צריך שגם במקום החדש אני גם אוכל שם פת, שאז אני בעצם פותר את ה... לא, מקל מעליי את כל ההגדרה, גם לא סילקתי ידי מן הפת וגם בירכתי ברכת המזון במקום האכילה. זה כמובן נושא מאוד מורכב, כי אנחנו נצטרך לשמור לחם לסוף הסעודה. צריכים לראות שזה לא יתפזר. לכן זה האופן הפחות מומלץ. אז לכן העצה היא, כמו שאמרתי, נברך ברכה. מי שאוכל בשני מקומות יברך ברכה אדמה ושהכול לפני המוציא, אחרי הקידוש, לפני נטילת ידיים, יאכל את המשך האוכל בבית, איפה שהוא צריך לאכול את המשך הסעודה הכשרה לפסח, ויחזור לברך ברכת המזון בלי לאכול פת במקום שהוא אכל את המוציא. אדמו"ר הזקן מחדש שכאשר הוא אוכל את הסעודה האחרת, את המשך הסעודה, במקום אחר אומנם, אבל הוא יכול לראות משמה את המקום שבו הוא אכל את הסעודה של הפת, אז הוא יכול לברך ברכת המזון בלי לחזור למקום הראשון. אז לפי אדמו"ר הזקן יש לנו פתרון יותר משובח. אתה אוכל את הפת במקום מצומצם, את הקידוש והפת במקום מצומצם. בירכת לפני הפת אדמה ושהכול, אכלת פחות מכזית. אתה הולך הביתה, אוכל שמה את הבשר ואת הדגים, אבל תשאיר דלת פתוחה שתוכל לראות את המקום שבו אכלת את הפת, ואז אתה יכול לברך ברכת המזון כבר במקום השני שאכלת בלי לחזור למקום הראשון שאכלת. אחרי שאכלו את הסעודה צריכים לטאטא את הפירורים. את הפירורים שטאטאנו לא משתמשים ב... לא רצוי להשתמש במטאטא עם שערות, כי אז הפירורים נדבקים לשערות וקשה לנקות אותו. אנחנו כבר את הפירורים האלו רוצים שלא יישארו

42:29 דובר 2 בבית וגם לא יישארו בתוך המטאטא. לכן נשתמש במגב או מי שיש לו מטאטא מסיליקון, וככה הפירורים לא נדבקים. אם הם נדבקו אפשר לנער אותם ברחוב, במקום שמחוץ לבית, אם יש עירוב כמובן, ולא צריך יותר. יכול להכניס אחרי זה את המטאטא לארון של המקום שמוכרים בו את החמץ. יש כאלו שמנצלים את ההזדמנות הזאתי להחליף את המטאטא. מתכננים את זה באופן מתוכנן שאת המטאטא הישן כבר זורקים אותו אחרי זה לאשפה, אז הם יכולים גם את זה לזרוק, רק לזרוק את המטאטא לפני סוף זמן ביעור חמץ, שזה אחד עשרה חמישים ושלוש באזור המרכז. אחרי שגמרנו לאכול, סוף זמן אכילת חמץ באזור המרכז השנה הוא בעשר ארבעים ואחת. עד אז חייבים לסיים את אכילת החמץ. מי שנוהג באופן שאמרתי מקודם, שהוא גם חוזר ואוכל את הכזית או אוכל את הקצת פת בסוף הסעודה, צריך שכל הסעודה שהוא אוכל תהיה עד עשר ארבעים ואחת כדי שהוא יספיק גם לאכול את אותו פת שבסוף הסעודה לפני ברכת המזון, גם כן עדיין לפני סוף זמן אכילת חמץ. לכן, בגלל המצב הזה שהארוחה היא מסתיימת בשעה יחסית מוקדמת, נפסק להלכה שצריכים להקדים להתפלל שחרית בשבת הזאתי ולמהר בתפילה ולא להאריך. יש מקומות שמורידים את המי שבירך, יש מקומות שמורידים דברים אחרים, מקצרים. זו ההלכה היחידה שכתוב בה שמזהירים את השליח ציבור למהר בתפילה. הרבי הרש"ב מליובאוויטש, ואותו הוא גם כן אמר לו שימהר בתפילה. יש בספרי צדיקים שיצר הרע בשבת כזאתי משכנע להאריך בתפילה. כל זאת אנחנו עושים כי חס וחלילה האכילה במהירות יכולה לגרום לבן אדם לאבד את החמץ, לפזר

44:32 דובר 2 אותו, לשים אותו, לשכוח לבער אותו או לשכוח לבטל אותו, וזה יכול להיות מכשול. לפעמים אפילו יאכל, חס וחלילה יכול לאכול את החמץ אחרי הזמן, חס ושלום. צריך מאוד להיזהר, לקום מוקדם, להתפלל מוקדם. אם אדם קם מאוחר, ישאל את הרב איך הוא יעשה, אם יהיה מותר לו לדלג בתפילה כדי שהוא יוכל לעשות את הקידוש ולאכול את הפת בעוד זמן, או שהוא לא יוכל לאכול באותה שבת פת. לאכול לפני התפילה אי אפשר, כי זה לא נקרא סעודת שבת. אגב, לאכול לפני התפילה בשבת כזאתי שמתפללים מאוד מאוד מוקדם וממהרים בתפילה, אז הלכתית זה מותר רק אם זה מפריע-- בלי זה מפריע ל-להתפלל. שבת זאתי אנחנו גם משתדלים לא לאכול מזונות לפני התפילה כי זה מתפורר, ולכן אם הוא לא זקוק לאכילה אז מה טוב? ישתה משהו, יוכל להתפלל עם שתייה ובסדר. ואם הוא זקוק גם לאכילה אז יאכל מעט פרי, ובזה יהיה לו, אה, עד אחרי התפילה. אחרי ה-ה-- כשעבר זמן האכילה וכבר אסור לאכול, מנקים את הרצפה כמו שדיברנו, את הפירורים מהשולחן, עושים את הכל לאשפה או ל-- או לבית הכיסא. וגם אם צריך, גם פוגמים את זה באקונומיקה לפני שזורקים אותו לאשפה, כדי שזה יהיה מבוער מאיתנו, מרשותנו. טאטאנו את הכל, את היעה, את כף האשפה, את המטאטא. ניקינו מכל הפירורים לחוץ לבית. לא השארנו בבית פירור. הכנסתי אותם כמו שהם בלי חמץ ושמנו אותם בארון מכירת החמץ. עכשיו אנחנו צריכים לבדוק עוד דברים. לנקות את הכיסים. בעצם לפי מה שרבי חיים נאה כותב בלוח כולל חב"ד, גם ביום שישי בזמן שריפת חמץ מנקים את הכיסים, ואף על פי שאנחנו נאכל עוד חמץ במשך השבת. אלה

46:33 דובר 2 כיסים של בגדי החול ולא כיסי השבת, ובנוסף אנחנו עושים כל דבר כמו שאנחנו רגילים כל שנה כדי לא לשכוח. ובהגיע השבת בבוקר אנחנו מנקים את הכיסים. לא עם מברשת, כי בשבת לא משתמשים עם מברשת, אבל מנערים אותם. מנקים את... כמובן, לפני שנכנסים הביתה רוחצים את הידיים, מנערים את הזקן ואת השפם ואת השרוולים, שכל פירור שנדבק לנו במקום האכילה לא ניכנס איתו הביתה. שוטפים את הידיים ואת הפה היטב בכיור שהוא לא במטבח, לא בכיור של אכילה של צורכי פסח, וככה נכנסים הביתה. אלו שנכנסים להביא את התבשילים לסעודה ישטפו את הידיים מיד אחרי האכילה של החמץ וינערו את כל התהליך הזה שאמרתי עוד לפני שהם מגישים את הדברים מהמטבח לסעודה. אחרי שניקינו את הכיסים, גם של הילדים, גם את המנג'טים של המכנסיים וגמרנו את הכל, עוד לפני סוף זמן ביעור חמץ, כמו שאמרתי באזור המרכז אחת עשרה ארבעים ושלוש, עוד לפני כן צריך לומר את הנוסח כל חמירא שאותו לא אמרנו ביום שישי ואנחנו עכשיו צריכים להגיד אותו, והשנה זה חמור יותר. אם מישהו לא יאמר אותו אז חס וחלילה נשאר לו חמץ. אם נשאר חמץ ברשותו הוא לא, הוא לא-- הוא נשאר ברשותו כל הפסח. בשנה רגילה במכירה כתוב שמוכרים חמץ בכל מקום שהוא, אז בדיעבד יש פוסקים שסוברים שזה מכסה גם אם מישהו שכח להגיד את נוסח הביטול. השנה, כמו שאמרנו, החמץ שהשארנו לשבת לא נמכר, ולכן אנחנו חייבים להגיד את נוסח הביטול, כי אם נשאר איזשהו פירור שלא שמנו לב אליו, נהיו אולי אפילו יותר מפירורי, נשאר אפילו כזית. יכול להיות שזה איסור של בל ייראה או בל יימצא. מי שלא אמר את היהי רצון

48:26 דובר 2 ביום שישי שאחרי שריפת חמץ אומר אותו עכשיו. חשוב מאוד לנקות את השיניים אחרי שאכלנו את החמץ. בשנים רגילות הדרך היא פשוטה: אתה עושה את זה עם משחת שיניים ומברשת שיניים והכל בסדר. בשבת יש לנו כמה פרטים הלכתיים. דבר ראשון, אסור שייצא דם, ומי שרגיל שיש לו שיניים רגישות, חניכיים רגישות ויוצא דם, צריך לנסות למצוא דרך אחרת שלא ייראה דם. יש היום מברשות שיניים מסיליקון או מדרכים אחרות שהן עדינות יותר והן לא מוציאות דם. כמובן צריך לנסות את זה כמה ימים קודם ואז אפשר ל-- שרואים שלא בטוח שייצא דם, אפשר להשתמש בהם בשבת, אבל אסור להשתמש עם משחה. אסור גם להרטיב את המ- את המברשת שיניים, ל-לפי מנהגנו, להרטיב אותה לפני שמצחצחים איתה את השיניים. לכן אדם שרוצה לנקות את השיניים בשבת זאתי, מעבר לזה שהוא יודע שזה לא מוציא דם, הוא ממלא את הפה שלו עם קצת מים או עם מי פה שהם כשרים לפסח, ומכניס את המברשת היבשה לתוך הפה. עם הרטיבות שיש לו בתוך הפה, קצת המי פה או קצת ה-ה-המים, הוא יכול לשפשף את השיניים. הרטיבות הזאתי שבתוך הפה מותרת לשימוש במברשת, והיא גם אמורה להסיר את שאריות החמץ שיש לו. אחרי כן שהוא ניקה ישטוף עוד פעם את הפה ויברר שלא נשארו שאריות חמץ. את המברשת לא רוחצים כי הרחיצה הזאתי היא הכנה משבת לחול, אבל אם רואים עליה פירורים אפשר לנער אותם, לנקות אותם. אפשר להסיר אותם בעדינות ב-במפית בלי לסחוט את השערות של המברשת ואז לשים את המברשת הזאתי בארון המכירה, או כמו שאמרתי, יש כאלו שגם את זה מתכננים לזרוק. להחליף את המברשת שיניים בהזדמנות זאת ומשליכים אותה

50:24 דובר 2 לפח לפני סוף זמן ביעור חמץ. יש כאלו שיש להם סילונית או שם אחר של מוצר, מתזית. כל מיני שמות יש לזה, שזה סוג של צינור שמחובר לברז והוא מתיז מים בזרם דק לנקות את השיניים. זה מותר לכתחילה לשימוש בשבת, אין בזה שום מגבלה כמובן, אלא אם כן יודע שזה מוציא לו דם, וזה גם בדרך כלל, אם עוצמת הזרם לא חזקה, זה לא אמור להוציא דם. אפשר לנקות היטב את השיניים עם זה. צריכים אבל לזכור שברז המים לא יהיה מכוון על המים החמים, רק על המים הקרים, אפילו לא על המים הפושרים, וכן לא לחבר את הראש של המתזית בשבת. צריך לחבר אותו לפני שבת, כי ההרכבה בשבת לדבר שמחובר לברז יש בזה שאלה של בונה, כי הברז מחובר לבנייה. מי שיש לו שיניים תותבות, פלטה, גשר וכאלה דברים, אם הוא יכול להוציא אותם מהפה, אז לפני שבת, בערב שבת, מכשירים את השיניים האלו, ובשבת לא אוכלים איתם דברים חמים לכתחילה. לא אוכלים איתם דברים חמים שמעל ארבעים מעלות. אם הוא סיים את הסעודה והוא יכול להוציא אותם מהפה, אז שיוציא אותם וינקה אותם טוב עם המברשת. כמו שאמרתי קודם, הוא יכול להרטיב את השיניים האלו, את הפלטה, ואז לעבור עליהם עם המברשת היבשה. אחר כך הוא מנגב אותה, ואם הוא יכול לערות עליהם מים רותחים, אז זה עדיף. כמובן שבדרך כלל המים הרותחים הם כבר מהכלי של פסח, אז יביא את זה לכוס ומהכוס יערה עליהם. אם יש לו קומקום מיוחד שהוא לא משמש לו לפסח, אז מותר אפילו בעירוי מכלי ראשון, כי היות והוא כבר הכשיר אותם לפני שבת, אז עכשיו העירוי

52:16 דובר 2 הזה הוא רק לחומרה וזה לא נקרא הכשרה ומותר לבצע אותו בשבת. מי שיש לו סתימות בשיניים, יותר מזה, מי שיש לו קוביות על השיניים ואי אפשר להוציא אותן וקשה גם לנקות אותן כי לפעמים מצטבר שמה חמץ, אז לכן ההמלצה היא שינהג באופן הבא. לא יאכל עשרים וארבע שעות לפני פסח, לפני כן, לפני, לפני שבת בבוקר לא יאכל חמץ חם, לא יטבול שמה חמץ שיש בו במשקאות חריפים עשרים וארבע שעות לפני פסח. בשבת עצמה, כל זמן שלא ניקה מהפירורים שנשארו לו אחרי שהוא אכל את הפת, אז שלא ישתה משהו, מרק חם או משקה חם. רק אחרי שהוא ניקה מהפירורים אז הוא ישתה משהו חם. כל המטרה היא שהחום של המרק, אם הוא חם מאוד, יכול להבליע את הפירורים שנשארו בתוך הקוביות או בתוך הסתימות. אז לכן העצה היא שהוא ינקה טוב עם מברשת יבשה, כמו שאמרנו מקודם, יעבור על כל החורים, כל הסדקים, גם מה שיש בתוך השיניים, גם מה שיש בפינות הברזל, ואחר כך אם הוא ישתה, ירחוץ את הפה עם מים ברמת חום כמו ששותים תה חם. לא שיהיה חלילה וחס כוויה, אבל זה סוג של חום שהוא יכול לעמוד בו וזה מין סוג של הגעלה, ניקוי המקסימלי שאפשר לעשות לדברים האלו. שמעתי עצה נפלאה וחכמה שאמר הרב מרדכי אליהו זכרונו לברכה, שבשבת כזאתי לא ילעס, אדם שיש לו את הקוביות האלו, את הבעיות האלו, שיש לו חורים בשיניים ויכול להצטבר לו שמה הרבה לכלוך במהלך השנה, לא ילעס את החלה, לא ילעס את הפיתה אלא יטבול אותה במים

54:10 דובר 2 קצת, קצת, ופשוט זה מתרכך, יבלע את זה. ברגע שהוא בולע ולא לועס עם השיניים, אז אין פה כמעט חשש שייכנסו פירורים תוך כדי הבליעה אל הקוביות של היישור שיניים או אל החורים שבשיניים. המצות בשבת הזאתי, מצות שמיועדות לליל הסדר ואנשים מקפידים עליהם לא לתת אותם לבעלי חיים או לגויים, אפילו לילדים אנחנו לא נותנים אותם, המצות האלו הן בשבת מוקצה, כי בערב פסח, שבת, אסור לאכול מצה. היא גם לא מיועדת למשהו אחר שמותר לעשות איתו בשבת, לכן היא מוקצה ואסור לטלטל אותה בשבת. החמץ, מתחילת שעה שישית, כמו שאמרנו, מאחת עשרה ארבעים וארבע, הוא כבר מוקצה. אסור לטלטל אותו אפילו על ידי דבר אחר שנחזיק ביד. אפילו לא לדחוף אותו על ידי מקל או משהו כזה. נוסף, אסור אפילו לגעת בו בידיים, אלא אם כן אני מתעסק איתו בלנער אותו, בלסלק אותו לפח האשפה. אבל כל התעסקות אחרת עם החמץ משעה אחת עשרה ארבעים וארבע באזור המרכז בשנה הזאת אסורה בתכלית. במשך יום השבת מותר לאכול בשר, דגים, מיני פירות. לא אוכלים רק דברים שנמצאים בחרוסת, ממה שמרכיבים את החרוסת ומה שיש בו מהמרור, חסה והחזרת של המרור. אבל אחרי השעה העשירית, אזור המרכז בשנה זאתי זה שעה שלוש חמישים ואחת, משעה עשירית והלאה לא אוכלים הרבה אוכל. גם לא הרבה אוכל של פירות או בשר או דגים או ירקות, כי ברגע שהוא ממלא את כריסו הוא לא יוכל לאכול את ליל הסדר לתיאבון ויש מצווה לאכול אותו בתיאבון ולהרגשת חירות. לכן משעה זאתי לא מאריכים, לא אוכלים הרבה. גם יין ישנה מגבלה כמה אפשר לשתות, רק מעט ומוגבל, אז לכן, אה,

56:21 דובר 2 גם משתיית יין כדאי להימנע. הייתה פעם התוועדות שהרבי ערך בשבת כזאתי, והוא עשה את הלחיים על מים. אנשים רוצים לישון בשבת כדי להיות מוכנים לליל הסדר. השינה בשבת לצורך ליל הסדר מותרת. זה לא נקרא הכנה משבת לחול, משבת לחג, אבל צריך לא להגיד בפה: אני הולך לישון בשביל להיות ער בחג, כי האמירה הזאתי היא האסורה. ההרהור מותר, הדיבור אסור. כשמגיעים לגבי ילדים זה לפעמים יותר קשה לשכנע אותם, וצריכים למצוא להם את הלשון הזאתי שאומרים, איכשהו משכנעים אותם לישון בלי להגיד להם בשביל להיות ערים בליל הסדר. אפשר להגיד להם, "בואו תלכו לישון, יהיה, יהיה ליל הסדר עוד מעט", או מילים אחרות, העיקר שלא ייאמר בפירוש בשביל להיות ערים בליל הסדר. חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. אדם צריך ללכת למקווה לפני החג. בשנה זאת הרבה פוסקים סוברים שההליכה בערב שבת נחשבת כבר הליכה גם בשביל הרגל, שהולכים, כי מנהג אנשים הולכים גם בשבת בבוקר. בוודאי אפשר לחשוב בזמן הזה שהולכים גם בשביל הרגל. לא כדאי לומר זאת בפה, כי כמו שדיברנו, להגיד בפה לא אומרים, אבל גם לא לעשות איזושהי הרגשה שהשבת חס וחלילה מטמאת אותנו ואנחנו חושבים שהרגל יותר חשוב או יותר מכובד מהשבת. לכן אפשר לחשוב המחשבה שהטבילה בשבת בבוקר היא גם בשביל הרגל. אמנם יש כמה פוסקים חשובים שהתירו לטבול אפילו בשבת אחרי צהריים בשביל החג, והם טענו שאין בזה שום עניין של איסור הכנה משבת לחג. אחרי מנחה אומרים את עבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו, כמו בכל שבת הגדול, ואחר כך אומרים את סדר אמירת קרבן פסח. ההדגשה היא שסדר אמירת קרבן פסח צריכים להגיד אותו, לגמור אותו לפני

58:13 דובר 2 השקיעה, כמו שכותב אדמו"ר הזקן בסידור, שבאמירה הזאתי כשהיא נאמרת בזמן, זאת אומרת לפני השקיעה, נחשב לבן אדם כאילו הקריב את קרבן פסח. כמובן, אין עניין לחכות עד הרגע האחרון, אלא לעשות את זה, אה, מוקדם — אפשר לעשות את זה גם מוקדם, וככה נהג גם הרבי הרש"ב, שהיה עושה את המנחה מוקדמת ואחרי זה היה אומר את סדר קרבן פסח באריכות. לפעמים לקח לו שעה ולפעמים לקח שעה וחצי. ממש היה לומד את סדר קרבן פסח, ואחר כך היה נשאר עוד זמן של כמה שעות עד תפילת ערבית. אבל מי שיתפלל מנחה מאוחר, בכל אופן ישתדל לקיים את האמירה של סדר קרבן פסח לפני השקיעה. בליל הסדר, כמו שאמרנו, מתחילים את הסדר כמה שיותר מהר. עורכים אותו כמו בכל שנה, אבל יש בו כמה שינויים קטנים. דבר ראשון, הקידוש כולל השנה גם הבדלה על אותה כוס, וזה נקרא בהלכה יקנה"ז. זה ראשי תיבות של חמשת הדברים שנאמרים בשעת הקידוש. דבר ראשון זה בורא פרי הגפן, שזה מכונה ברמז יין. אחר כך יש ברכת הקידוש של קידוש של יום טוב. אחר כך יש הבדלה שמסתיימת במילים המבדיל בין קודש לקודש. אחר כך יש בורא מאורי האש, ולא מצמידים את הנרות. לא, אבל מברכים על בורא מאורי האש, ואחר כך יש את השהחיינו. יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. זמן זה שהחיינו. נשים שבירכו שהחיינו בהדלקת נרות לא מברכים שוב בקידוש. הן יכולות לענות אמן על כך. במנהג הקידוש שלגבי הנשים יש כאלו שנשים גם בשנה זו גם אומרים את... יש, יש כאלה שנוהגים שנשים גם אומרים את נוסח הקידוש בכל פעם בליל הסדר, מילה במילה עם הגברים, וגם

1:00:20 דובר 2 בשנה זו, אפילו שזה יחד עם הבדלה, כיוון שנאמר על אותה כוס הן יכולות לעשות את זה, ויש נוהגים שהן לא אומרות את זה, אלא הן שומעות כמו שהן רגילות בכל קידוש. כל אחד כמנהגו נוהג וכך יעשה גם השנה. בהגדה, בברכת אשר גאלנו שנאמרת בסוף, לפני שתיית הכוס השנייה, אנחנו משנים השנה, ובדרך כלל הנוסח הוא מן הזבחים ומן הפסחים. השנה אנחנו משנים ואומרים מן הפסחים ומן הזבחים, כי כשפסח חל במוצאי שבת אז סדר ההקרבה היה אחרת, ולכן אנחנו ככה נאמר. יש אחד הפוסקים שאמר שיש עניין להרבות קצת באיזושהי תוספת יותר בסעודה של ליל הסדר, יותר מכל שנה, כי בעצם אנחנו מקיימים גם את העניין של מלווה מלכה של מוצאי שבת, וכידוע שאצל הרבי מלווה מלכה הייתה מהסעודות החשובות שתמיד נטל בה ידיים, אפילו במצבים שהוא לא נטל ידיים בהזדמנויות אחרות, למלווה מלכה הרבי תמיד הקפיד ליטול ידיים. נאחל שהשנה הזאת במהרה אנחנו נחגוג את חג הפסח בירושלים עיר הקודש. נאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, קרבן פסח כהלכתו, וכל השאלות הנוספות שנוצרו בגלל הקביעות ובגלל הגאולה, משיח צדקנו יפתור אותן באופן הכי לכתחילה.