הנגינה בהלכה - הרב לב לייבמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בנוגע לנגינה וניגונים בשבת קודש. יש דין של כבוד שבת ושל עונג שבת, וכתוב בפוסקים שניגונים בתפילה של שבת יש בזה משום כבוד השבת, שלכן גם אנחנו רואים בפועל בבית כנסת שבתפילה של שבת מכניסים הרבה יותר ניגונים מאשר ביום חול. יש גם חזן, בעל, אה, בעל תפילה שמכניס יותר ניגונים. וניגונים בסעודת שבת, כתוב בפוסקים שיש בזה משום עונג שבת. זאת אומרת, בסעודת שבת, מלבד המטעמים הגשמיים, בשר ודגים, אז חלק מהקישוט והיופי והתענוג של סעודת שבת זה בעצם הניגונים, וזה גם, אה, מאחד את המשפחה כאשר כל המשפחה ביחד מנגנים ניגונים. אפשר לעשות משהו יפה. כל ילד במשפחה, לתת לו בתור שלו לבחור איזשהו ניגון שכולם ינגנו אותו ביחד. לעומת דבר תורה שאחד מדבר וכולם צריכים להקשיב, בנגינה כולם משתתפים, אה, פה אחד. אה, כך זה על פי נגלה וגם על פי הסוד, על פי הקבלה. מובא בחסידות בשם כתבי האריז"ל: מצווה לשורר בשבת. זאת אומרת שהניגון בשבת יש בזה ממש מצווה. והעניין הוא שבשבת יש עליית העולמות. העולמות מתעלים לדרגה רוחנית גבוהה יותר, וכל התעלות זה על ידי הניגון והשירה. עד כדי כך שאדמו"ר הזקן אומר, אה, כתוב בירושלמי: "בקושי התירו לדבר דברי תורה בשבת." שלכאורה זה דבר תמוה. כל השבת ניתנה בשביל ללמוד תורה. מה זה בקושי התירו לדבר דברי תורה? מסביר אדמו"ר הזקן ששבת זה עלייה מעולם הדיבור לעולם המחשבה, והמחשבה זה מתבטא דווקא בניגון. שכידוע אדמו"ר הזקן הכליל בסידור שלו רק שתי זמירות, שלוש זמירות שבת לשלוש הסעודות, כי אדמו"ר הזקן רצה בעיקר שישירו ניגונים ללא מילים שהם למעלה, אה, מדיבור והם ביטוי ישיר של עולם המחשבה. אה, עוד משהו יפה

02:17 דובר 2 שבעצם ברוב, בכל הקהילות אנ"ש ובכל הישיבות במיוחד, יש סדר ניגונים. הרבי אמר שכל בית יהודי צריך להיות תומכי תמימים, בפרט לאחרונה שהרבה פעמים, הרבה זמנים, שבחורי ישיבה היו בבית, אז כל בית הופך יותר ל... כמו ישיבה של תומכי תמימים, וזה מומלץ גם בבית לעשות סדר ניגונים עם בני המשפחה. אה, זה דבר שהוא גם, אה, מקרב לבבות וגם מאוד, מאוד מוסיף בחסידיות של השבת. לגבי נגינה בשבת, נגינה בכלי נגינה, בכלי שיר, אז אנחנו יודעים, מובא בשולחן ערוך שחז"ל גזרו שלא לנגן בכלי נגינה בשבת בגזירה שמא יתקן כלי שיר. מה הכוונה שמא יתקן כלי שיר? הדוגמה שמה זה על כינור, שאם תיפסק נימה, אז ה-ה-המיתר, המנגן יכול לקשור את המיתר. קשירה זה מלאכה דאורייתא, ובעצם בכל כלי נגינה שייך מושג של תיקון כלי. למשל בחליל יש ברגים. אם צריך להבריג את הברגים, אז החליל קצת יצא מהאיזון. אז זה ממש מלאכה דאורייתא. חז"ל תיקנו שלא לנגן בכלי נגינה בשבת. על פי חסידות יש בזה טעם, אה, פנימי, כי כתוב שיש שירה בפה ושירה בכלי. שירה בפה זה הנשמה של השירה ושירה בכלי זה הגוף של השירה. אז אנחנו יודעים שששת ימי החול זה הימים של הגוף, התעסקות עם הגוף, דיבור לגוף, ואילו שבת זה יום שכולו נשמה, שאנחנו מתעלים מעל העניינים הגשמיים. אז לכן גם זה הטעם הפנימי שבשבת לא שייך העניין של שירה בכלי, בכלי נגינה, שירה אינסטרומנטלית, כי אם רק שירה בפה, שירה ווקאלית. אה, בגלל שכלי נגינה אסור לנגן בהם, להשתמש בהם לצורכם בשבת, לכן גם כלי נגינה הוא מוקצה. הוא כלי שמלאכתו לאיסור שאסור לטלטל אותו, אבל

04:12 דובר 2 כלי שמלאכתו לאיסור ברגיל מותר לטלטל אותו לצורך גופו או מקומו. אבל יש מוקצה מחמת חסרון כיס. אם זה כלי שהוא יקר ומקפידים מאוד שלא להשתמש בשום צורך אחר, אז יש, יש לו גדר של מוקצה, אה, גמור. מוקצה יותר חמור שאסור אפילו לצורך גופו, גופו או מקומו גם אסור לטלטל אותו, וכן מותר לטלטל אותו בשינוי. בנוגע למעשה בכלי נגינה, אם זה למשל חלילית פלסטיק, אז בדרך כלל חלילית פלסטיק אף אחד לא מקפיד על זה וזה לא משהו יקר, וגם אם זה נופל וזה לא נשבר, לא קורה מזה כלום, אז זה כלי שמלאכתו לאיסור. אם זה מונח על השולחן בטעות, שכחו את זה על הכיסא ורוצים לשבת על הכיסא, אז אין שום בעיה לקחת את החלילית בצ-בצורה רגילה ולהזיז אותה למקום אחר. אותו דבר גם כלי נגינה של ילדים קטנים. בדרך כלל זה סוג של צעצוע, אז אמנם זה משמיע קול ואסור להשמיע קול, אבל לצורך גופו או מקומו מותר להזיז, להזיז את זה מהספה לצורך דוגמה, ולשים את זה במקום אחר. אבל אם זה כלי נגינה מקצועי, אז זה כמו דוגמה בשולחן ערוך של סכין של שוחט, של ברית מילה, אז זה מוקצה חמור, מוקצה מחמת חסרון כיס, וזה אסור להזיז אפילו לצורך גופו או מקומו. מעניין לעניין, כתוב בשולחן ערוך שבגד שיש עליו פעמונים, שככה זה המנהג, לילדים קטנים היו שמים בגד פעמונים, ואז אתה יודע איפה הילד הזה הולך. גם היום יש כאלה סוגי לבושים ובגדים, אז בגלל שזה פעמונים אסור בעצם להלביש את זה לילד ואסור ללבוש את זה משום משמיע קול. והפוסקים נחלקו מה לגבי פעמונים של ספר תורה. פעמונים של ספר

05:57 דובר 2 תורה זה מחלוקת. המגן אברהם פוסק שאין בזה בעיה בגלל שזה לצורך מצווה, זה בשביל שאנשים יקומו כאשר מוציאים את הספר תורה מהארון קודש. אז זה לכבוד התורה, והמגן אברהם פוסק שזה מותר. ואדמו"ר הזקן בשולחן ערוך פסק כמו המגן אברהם, אבל כאשר עשו ספר תורה של משיח, אז אה הרבי ביקש שבכתר של הספר תורה שלא ישימו פעמונים. ובאמת הט"ז, יש מגן אברהם שהוא מ-מ-מתיר והט"ז הוא פוסק שאסור לעשות, אפילו בספר תורה אסור לעשות פעמונים. אה עוד משהו מעניין אה בנושא הזה. הרבי ביקש שישימו על תקליטי ניח"ח ועל עוד תקליטים של ניגונים שירשמו על גבי התקליט: נא לא להשמיע בשבת ובימים טובים. אמ לגבי ספר ניגונים. ספר הניגונים האם מותר או אסור לקרוא ספר הניגונים? אז בעצם ספר הניגונים אסור, אסור לא רק לשירה בכלי אלא גם לשירה בפה. אפשר לפתוח ספר הניגונים. מי שיודע לקרוא תווים אז יכול גם לשיר את זה מהתווים שירה ווקאלית וממילא אין בזה בעיה. אם זה ניגונים של חול או ספר של מוזיקה של חול, אז יש את הסוגיה שבעצם המהדרין לא, אמ לא, לא לומדים לימודי חול. זה לא לומדים בשבת וממילא לא משתמשים בזה ולא מסתכלים בזה. לא לומדים את זה בשבת. לגבי נגינה וניגונים בתפילה. שלכאורה התפילה זה לקרוא את המילים, להגיד את המילים ומה, מה קשור פה נגינה וניגונים? זה לא מופע. אבל כתוב בפוסקים בשם השל"ה הקדוש ועוד ספרים קדמונים שקול מעורר הכוונה. זאת אומרת שעל ידי ניגון אז האדם הרבה יותר קל לו להתרכז בתפילה. אנחנו יודעים שמעיקרי התפילה זה הכוונה של התפילה. הרמב"ם אומר שתפילה בלי כוונה אין לה אפילו חפצא של תפילה.

07:59 דובר 2 אז בגלל שכל העניין והמהות של התפילה זה עבודה שבלב, אז אכן ניגון ונגינה בתפילה שזה מעורר את הכוונה והניגון פותח את הלב. אז העבודה שבלב זה משהו אחר לגמרי עם ניגון. לכן הניגון זה לא סתם קישוט לתפילה ואיזשהו הידור ותוספת, אלא הניגון זה מעיקרי עניין התפילה. הניגון מוסיף ממש למהות של התפילה. מנהג חסידים קדמונים זה לנגן בתפילה, להכניס ולשזור ניגונים בתפילה. אדמו"ר הזקן היה שר בתפילה, יש את הניגון של אדמו"ר הזקן לתפילה, לתפילה של שבת ולתפילה של חול. ורבותינו נשיאינו מאוד ייקרו את העניין הזה לדורותיהם, את העניין של ניגון בתפילה. הצמח צדק אמר שהניגון בתפילה פועל ממש גילוי האלוקות בנפש. הרבי המוהר"ש אמר שניגון בתפילה זה עצה להסיר טמטום המוח והלב. אמ, יש סיפור שבליובאוויטש היה בחור, בחור צעיר בישיבה בתומכי תמימים, והוא היה מנגן תוך כדי התפילה והוא חשב שזה חיצוניות, שזה לא אמיתי מספיק. והוא נכנס לרבי הרש"ב ליחידות ואמר לרבי הרש"ב שהוא חושב שזה לא ממש אמת לאמיתו והוא רוצה להפסיק עם זה. הרבי הרש"ב אמר לו בשום אופן לא תפסיק עם ניגונים בתפילה, כי ניגון בתפילה זה מגלה את הנשמה. יש משהו מאוד מאוד מיוחד שאדמו"ר האמצעי אומר בשם אביו, בשם אדמו"ר הזקן. במכתב הוא אומר שלאדמו"ר הזקן הייתה עצה לכל אחד שיש לו קשיים בכל תחום בחיים, בבני חיי ומזוני, בענייני בריאות, בפרנסה, בענייני משפחה. אדמו"ר הזקן היה אומר עצה לנגן בתפילה, לשזור ניגונים בתפילה, וזה, אומר אדמו"ר הזקן, יבטל מעל האדם את כל הקטרוגים וימתיק מעליו דינים בשמיים עד כדי כך. ואדמו"ר האמצעי חותם על זה, וזה בדוק ומנוסה. ולכאורה מה המקור לכך? מילא אדם עשה איזו מסירות נפש

10:13 דובר 2 מיוחדת, האדם עשה מצווה אה, בגבורה גדולה, אז מגיע לו על זה איזושהי ישועה. אבל איך לכאורה ניגון שאנחנו שרים בתפילה יכול לבטל קטרוגים בשמיים? אז באמת יש לזה מקור. בזוהר הקדוש כתוב שהלווים בבית המקדש הם היו מנגנים על הדוכן, אז הם היו ממתיקים דינים בשמיים. משל למלך בשר ודם שהמלך כועס על מישהו שלא התנהג כהוגן, אז מביאים את המנגנים של המלך וכעס המלך שכך. זה מרגיע את הרוחות. אז ככה כביכול אומר הזוהר הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי שהלווים בבית המקדש הם היו ממתיקים דינים בשמיים. היום כנגד הקורבנות יש לנו את התפילה וכנגד שירת הלווים בבית המקדש, יש לנו את הניגונים של התפילה. אז הכוח של ניגון בתפילה הוא בעצם ממתיק דינים ומבטל קטרוגים מעל האדם. ושוב אדמו"ר האמצעי חותם וזה בדוק ומנוסה. עדיין יכול לבוא מישהו ולהגיד שזה היה שייך בדורות הקודמים, אצל אדמו"ר הזקן, אצל אדמו"ר האמצעי, הרש"ב בליובאוויטש, אבל היום שאנחנו נשמות של עקבתא דמשיחא, נשמות נמוכות בקושי שייכים למשהו. מילא מי שמתפלל כמה שעות, אבל התפילה שלנו... אז הרבי אומר בשבת שירה תשנ"ב שניגון בתפילה זה מנהג חסידים ששייך גם היום וששייך לכל אחד ואחד, כולל גם לנשים בגדרי הצניעות ואפילו לילדים. ומי שמעיר למישהו אחר שמפריע לו שהוא, שהוא מתפלל תוך כדי ניגונים ובקול רם, אז הרבי אמר שזה מנהג פראי שצריך לבטל אותו. אז ממילא ניגון בתפילה זה שייך גם היום וזה בדוק ומנוסה. אז תנסו את זה בבית. ובגלל שעדיין לא כולם אוחזים במצב כזה שבתפילה שלהם הם שוזרים ניגונים, אז לכן כאן יש מקום ותפקיד ואחריות לחזן, חזן בעל תפילה. הרבי הקודם אומר שחזן הוא עומד על

12:23 דובר 2 קו התפר בין מזכה הרבים לצד השני, וחזן שמשחיל ניגון טוב בתפילה, אז הוא בעצם פועל התעוררות במניין, בהרבה נשמות, בלבבות, התעוררות של קדושה, של חסידיות. והרבי החזיק ממש טובה אישית לכמה אנשים שהכניסו והנהיגו ניגונים בתפילה, כמו הניגון של אדרת ואמונה, שבתחילה לא היו שרים אותו והוא הכניס שישירו אותו. הרבי בעצמו היה שר בקהילת עודן[?] בשבת שהרבי עלה לחזן אחרי אבא שלו בכ' מנחם. אז הרבי ממש רצה ודחף שיכניסו ניגונים בתפילה. בדורות הקודמים בליובאוויטש סמכו שכל אחד ינגן לעצמו את הניגון שיש לו את ההשראה לנגן אותו, כל אחד והדבקות שלו. אבל היום יש את העניין שהחזן שם ניגון התעוררות רציני, וזה עושה ממש, יש לו זכויות גדולות בשמיים. ומכאן אנחנו מגיעים לניגון בתפילה, ניגון של נוסח התפילה, שזה מובא בהלכות יום כיפור ממנהגי מהרי"ל, שהחזן לא ישנה מהנוסח הקבוע. נוסח, הכוונה היא הניגון, הנגינה המסורתית של התפילות, של התפילות בעצמן. אם זה נוסח של שבת, איך שצריכים להתפלל ביום טוב, יש נגינה שונה לקדיש ולתפילות עצמן, לחזרת הש"ץ וכן הלאה ביום טוב. אז יש עניין של לשמור על הנוסח על פי פשט. למה לא לשנות מהנוסח? בגלל שזה יכול להביא לידי מחלוקת, ואסור להתגודד ולעשות אגודות אגודות. אז ממילא כדי שלא להביא למחלוקת ולבלבל את הכוונה של המתפללים. אבל באמת בחסידות מובא שהניגונים האלה המסורתיים של התפילות יש להם שורש מאוד עתיק, עד כדי כך שחלק מהניגונים של התפילות של ימים טובים מיוחסים לשירת הלויים בבית המקדש, ולכן הקפידו מאוד מאוד שלא לשנות ולא להוסיף סלסולים ונופך מדיליה, שהחזן ינגן את זה בצורה מכוונת. ובאמת זו החשיבות להקפיד ולדייק בנוסח

14:43 דובר 2 של התפילה על ידי הבעל תפילה. לגבי ניגונים ונגינה בהלכות עבודה זרה, למה לנו להיכנס לכאלה נושאים? אבל כתוב בחסידות, על ידי שלומדים בתורה נושא מסוים, על ידי זה פועלים תיקון ובירור באותו התחום. על ידי זה שאנחנו לומדים בתורה על העניין הזה של ניגונים ונגינה בהלכות עבודה זרה בשולחן ערוך, אנחנו פועלים בזה בירור ותיקון. אז כתוב בשולחן ערוך, מצד אחד בן אדם שעובר ליד בית של עבודה זרה ושומע משם את הנגינה של העבודה זרה, אז בגלל שקול, מראה וריח זה דברים שאין בהם ממש במישוש, אז הקול זה לא ממשות שהבן אדם יכול להגיד שהוא לקח משהו ונהנה במשהו מעבודה זרה, והבן אדם הולך שמה כי זו הדרך שלו. הוא לא מתכוון ללכת שמה בשביל לשמוע את המוזיקה הזו של עבודה זרה, אז לכן אין בעיה. אדם לא צריך דווקא לחפש דרך עקיפה וללכת למרחקים. אין שום בעיה. אדם יכול לעבור שמה והוא לא מתכוון ליהנות מהמוזיקה הזו. זה מצד אחד, אבל יש בסיפורי חסידים של הרב פרלוב, מובא מרבותינו נשיאינו בשם הצמח צדק, שלשמוע הפעמונים של בית של עבודה זרה זה קשה לשכחה. אז ממילא צריכים קצת כן להיזהר שלא דווקא ללכת בכוונה לשמוע את זה. עכשיו ככה, ניגון שמיוחד לעבודה זרה, הכוונה היא שהניגון הזה הולחן ובכוונה מנגנים אותו בשביל ע"ז. שלא כמו היום, שבתים של ע"ז פשוט זה כמו אולמות קונצרטים, מנגנים שמה את כל המוזיקה. זה לא נקרא מוזיקה שמיוחדת לע"ז, זה פשוט שיש שמה אקוסטיקה טובה כמו אולם מוצלח, אז שמה עושים הרבה כל מיני מופעי קונצרטים. אבל הכוונה כאן עכשיו לניגון שמיוחד בשביל ע"ז. אז אנחנו לא יכולים, לא

16:42 דובר 2 יכולים, לא רשאים להשתמש בניגון הזה, היות והוא מיוחד לע"ז, ניגון ששייך לע"ז. עד שע"ז פוסקת מלנגן את הניגון הזה והניגון הזה נשכח מע"ז, אז מותר להשתמש בניגון הזה. ויותר מזה מובא בספר מעשה רוקח על הרמב"ם, שאפילו ניגון שהיה שיר של הלויים בבית המקדש, ניגון שהלויים שרו לפני הקדוש ברוך הוא, והיום לקחו את זה ושרים את זה בעבודה זרה, וזה מיוחד היום לע"ז, אז אנחנו באופן זמני כרגע לא יכולים להשתמש בניגון הזה. מה זה נוגע כל כך אלינו? אז ניגון של ע"ז זה לא רק של ע"ז. זה גם ניגון שמזוהה עם מפלגה מסוימת, עם תנועה מסוימת בעולם, עם זרם מסוים שהיסודות שלו נוגדים ליידישקייט. אם זה סתם של משהו ניטרלי זה בסדר, יש כל מיני סיסמאות בעולם, אבל אם זה מזוהה עם תנועה שהיא הולכת נגד היסודות של היהדות והיא לוחמת ביסודות של היהדות, אז בעצם אנחנו עכשיו לא יכולים להשתמש בניגון הזה. כי ידוע מהרבי באגרות קודש על ההמנון של הציונים, ועוד כל מיני דוגמאות כאלה, שחסידים לא מנגנים את הניגונים שמזוהים עם מפלגה שהיא בעצם רצתה לפרוק עול מלכות שמיים וכדומה. דוגמה למשל, יש ניגון הבה נגילה. ניגון הבה נגילה זה ניגון שמקורו היה ניגון חסידי, ושר אותו גולבובשץ[?] אצל הרבי הרש"ב יעקבס[?] בלי מילים. ואחרי זה לקחו את זה לכל מיני שדות אחרים וחסידים פסקו מלנגנו. אז אומרים שכבר כמה הרבה שנים שהניגון הזה לא מזוהה עם שום מפלגה ועם שום תנועה מסוימת. ככה לפי, לפי בדיקות, ואפילו כמה כמה רבנים גדולים בעולם אמרו שהניגון הזה חזר לחצרות החסידות והחסידויות, וממילא הניגון הזה לא עם המילים, אלא עצם הניגון. הוא

18:50 דובר 2 ניגון חסידי, והוא חזר לרשות החסידות, ואפילו מצווה לשיר אותו ולהשתמש בו. ככה, ככה יש כמה, אמרו שכמה רשיי אמרו. עוד שאלה ששואלים, שאלה מעניינת. המינוח במוזיקה, הצלילים נקראים דו רה מי פה סול לה סי. האמת היא שאם נבדוק בהיסטוריה, אז המילים האלה, רה מי פה סול לה סי, זה בעצם היה לחן של עבודה זרה, לא פחות ולא יותר. לפני קרוב לאלף שנה היה כומר שעשה, כדי שיזכרו את התווים, עשה על זה איזשהו לחן שהיו שרים, להבדיל, בעבודה זרה. אז האם מותר להשתמש במינוח דו רה מי פה סול לה סי? או שיכול להיות שעדיף לא להשתמש במינוח הזה? ומה גם שיש מינוח אחר, השיטה האמריקאית היא קוראת לצלילים A B C D E F G, ש-A זה לה, B זה סי וכן הלאה. אז יש כאלה שמעדיפים להשתמש בשיטה האמריקאית A B C D E F G ולא דו רה מי פה סול לה סי. אבל באמת יש לדמות את זה לסוגיה של שמות החודשים הלועזיים. שמות החודשים הלועזיים, ספטמבר, אוקטובר וכן הלאה, גם זה לקוח מעבודה זרה ושמות של כל מיני דמויות של עבודה זרה. וידוע שיש מגדולי ישראל שהיו משתמשים בשמות האלה. יש מכתב מהרבי על הנושא הזה, והרעיון הוא שבגלל שהיום אף אחד לא משתמש בזה ולא מתכוון להזכיר עבודה זרה ולא שום דבר שקשור לזה, כי אם רק להגיד את התאריך, אז בעצם אין בזה משום בעיה, ולא צריך דווקא לנסות. אפילו שיכולים במקום ספטמבר לכתוב מספר תשע, אבל עדיין אין בעיה. מותר לכתוב, מותר להגיד ספטמבר. אנחנו יהודים, התאריך שלנו זה התאריך היהודי, אבל כשכותבים תאריך לועזי אפשר

20:49 דובר 2 להגיד הראשון לספטמבר. אז הדעה שאסור פה בדו רה מי פה סול לה סי. אז בעצם השמות האלה כבר נשכחו לגמרי מעבודה זרה, ואף אחד לא מתכוון היום כשהוא אומר פה או סול, אף אחד לא מתכוון להזכיר איזשהו המנון של עבודה זרה, אז ממילא אין בזה משום בעיה. מה שכן, כאשר ילד הולך ולומד נגינה, אז אם הוא לומד נגינה לא רק אצל מורה פרטי, הוא לומד כלי, אלא הוא לומד נגינה, הוא לומד גם תיאוריה של המוזיקה. אז בתיאוריה של המוזיקה הוא עלול להיפגש בהרבה תכנים על היסטוריה של המוזיקה, היסטוריה של המלחינים מכאן ועד להודעה חדשה. יש שם המון המון דברים ששייכים לעבודה זרה, מתוך עבודה זרה. אז בלימוד על טהרת הקודש כמובן שצריך להימנע מכל המפגש עם עבודה זרה. אם מדובר בסנהדרין, הסנהדרין כתוב שהם צריכים ללמוד להיות בקיאים בטיבה של עבודה זרה. צריך לדעת איך כל עבודה זרה, מה, איך עובדים אותה, כדי לדעת לדון בבית דין. אבל זה לא המצב של ילד שהולך ללמוד, או אפילו לא ילד, אפילו חסיד שהולך להיות בעל מנגן ורוצה ללמוד מוזיקה בצורה מקצועית. אבל כל התכנים האלה של עבודה זרה, כי כל המוזיקה הקדומה היא הייתה באחוז מאוד מאוד גדול, אולי אפילו רובה, משתייכת למקומות של עבודה זרה. אז ממילא זה צריכים להשתדל לעקוף. בעזרת השם, בימינו יבוא משיח ואז יבטל עבודה זרה לגמרי. ואז בעצם כל הניגונים וכל כלי הנגינה שהיו שייכים לעבודה זרה, אז יש דין של כלי שהיה מנגנים בו עבודה זרה, בעבודה זרה, לא יכולים לנגן בו בבית המקדש, הוא כבר פסול. אבל לעתיד, ככה בפשטות מתקבל לומר שבבית שלישי, בגלל ש״את רוח הטומאה אעביר מן הארץ״,

22:44 דובר 2 לא יישאר שום רושם ושום אבק ושום שייכות מקליפה של עבודה זרה, אז ממילא לא יהיה שייך להגיד שיש איזשהו חפץ בעולם שאי אפשר להשתמש בו לקדושה. לגבי נגינה וניגונים בבית, בחינוך הילדים, אז מובא בפוסקים, המשנה ברורה מביא את זה בשם ספרי מוסר, בשם השל"ה, שלא להשמיע אפילו לתינוק בן יומו מוזיקה של פריצות, משום שזה מוליד בו טבע רע. שימו לב, כזה ביטוי בפוסקים של ״מוליד טבע רע״. זה מוזכר במקום נוסף בשולחן ערוך לגבי שתינוק לא יינק מאישה שאכלה דבר איסור או משהו כזה, שזה מוליד בו טבע רע. אז כמו מאכלות אסורות, זה מוליד טבע רע, אז גם מוזיקה שלילית יכולה להוליד טבע רע בתינוק. מה זה בדיוק ההגדרה של מוזיקה שלילית? אנחנו נקדיש לזה בעזרת השם פרק בפני עצמו, וכאן אני רוצה לדבר על מרובה מידה טובה ממידת הפורענות, שאם מוזיקה שלילית משפיעה על התינוק בצורה שלילית, אז מוזיקה חיובית, הכוונה היא מוזיקה, ניגונים חסידיים, ניגונים של קדושה, של עבודת השם, אז הם משפיעים על התינוק, אפילו על תינוק בן יומו, בצורה חיובית. הרבי דיבר כמה וכמה פעמים בהתוועדויות שיש מנהג נשים צדקניות, מנהג נשים, אימהות בישראל, שמרדימים תינוק בעריסה מתוך ניגון של קדושה. הרבי הביא כמה דוגמאות של ניגונים ביידיש. על כל פנים, זה כל, כל ניגון של קודש וכל ניגון של, של בפרט ניגונים חסידיים, זה בוודאי ובוודאי זה משפיע לחיובי על, על הנשמה של התינוק. עכשיו שימו לב, פעם אחת שהרבי סיפר את זה בהתוועדות, הרבי המשיך ושאל: יבוא מישהו ויטען וישאל, מה כל כך משנה עם איזה ניגון מרדימים את התינוק? הרבי שאל, והרבי ענה שעם הניגון שאיתו מרדימים את התינוק,

24:47 דובר 2 הניגון הזה ישפיע על התינוק למשך כל ימי חייו. זה מילים מאוד מאוד חזקות. זאת אומרת שאפילו שמישהו יבוא וישאל: התינוק לא מבין כלום, התינוק לא יודע שום דבר. אבל המוזיקה, הניגון, משפיע על התינוק כבר מגיל אפס, ויש מחקרים היום שהניגון משפיע גם מגיל מינוס. זאת אומרת שהתינוק נמצא עדיין בבטן האם בזמן ההיריון, אז בתשעת חודשי ההיריון אנחנו יודעים את זה גם בלי המחקרים, שבעצם הניגונים יש להם השפעה חיובית על העובר. אנחנו רוצים מאוד להשריש חיות בעבודת השם, התלהבות, מידות עדינות, מידות חסידיות בילדים. אז יש מה שאנחנו יכולים לעשות עם הסבר ועם כל מיני סיפורים שאנחנו מספרים לילדים. אבל כמו שאומרים, יש פתגם: שווה תמונה יותר מאלף מילים, אז ככה הרבה פעמים שווה ניגון יותר מאלף מילים. ככה כתוב בחסידות שהניגון הוא מעל לכל המילים שבעולם. אז לפעמים עם ניגונים אנחנו יכולים להשריש הרבה יותר לפנימיות, למעמקים של נפש הילד, דברים חסידיים, בפרט לפני השינה. אז אנחנו יודעים בישיבות המשפיעים מדברים שבחור צריך לפני שהולך לישון לחשוב חסידות, לחשוב תניא בעל פה. אבל ילד קטן, תינוק, אנחנו לא שייכים לבקש ממנו כזו בקשה. מרדימים ילד עם ניגונים, והיום זה אצל כל אחד בלחיצת כפתור. פשוט מדליקים בווליום נמוך ניגונים, יש לזה השפעה מאוד מאוד חיובית. זה מנהג ישראל, אפשר להגיד, כמו שהרבי אמר. מלבד המנהג ישראל והמצווה שיש בזה והעניין החסידי, יש בזה גם עניין פשוט ועניין גשמי, שיש ילדים שקצת קשה להם להירדם, אז ניגון זה גם עוזר להירדם. צריכים להדליק ניגונים איטיים, לא ניגונים מהירים, ניגונים דווקא איטיים. לשים את זה בווליום, בעוצמה שקטה, בעוצמה רגועה ונמוכה, וזה עוזר גם

26:53 דובר 2 על ההרדמה. תהליך ההרדמה בגשמיות. הזמן הבא שאפשר להכניס ניגון בבית זה בעצם כאשר בבוקר יש השכמה. כשבבוקר אנחנו רוצים להעיר את כולם, אז גם שם יש שייכות להכניס ניגון, אבל שם צריכים ניגון הפוך. לא ניגון שקט, אלא שם צריכים ניגון רועש וניגון מהיר שיקפיץ את העייפים. כי שם אנחנו, הפעולה שלנו צריכה להיות פעולה בדיוק הפוכה. אנחנו פונים לילדים שעכשיו רדומים ועייפים ואין להם כוח לקום, אין להם מוטיבציה. אנחנו צריכים להדליק אותם. אנחנו צריכים לעשות השכמה, כמו בצבא עושים השכמה עם תרועת חצוצרות. וגם לזה יש מקור מעניין. כתוב בחסידות, מובא בצמח צדק, שבבית המקדש היה שירה של הלווים בבוקר והיה שירה של הלווים לפנות ערב, בין הערביים. אז הוא אומר ששמחו בצפרא, כתוב בזוהר הקדוש שבבוקר היה, היה שמחה, היה ניגון של שמחה, ואילו בין הערביים, בתום יום השני, היה ניגון של מרירות. ככה הצמח צדק אומר. אז ממילא בבוקר זה שייך לניגון של שמחה שעושה גם לילדים את הביטחון. ילדים עכשיו יוצאים לסדר יום, צריכים שיהיה להם את המוטיבציה, את הכוח, את הכוח, הרצון. אז כמו שיוצאים למלחמה עם מארש, אז יש את המארש שהוא מחזק את הביטחון. הרבי הרש"ב אומר שניגון חסידי הוא מאיר, מעמיד את כל בני הבית בקרן אורה ומחזק את הביטחון. האם העיסוק בניגונים ובנגינה זה נחשב לכאורה לביטול תורה? אז על כך יש סיפור מאוד מיוחד שהרבי הקודם מספר, שהצמח צדק היה ילד קטן. מדובר על גיל שש, שבע, משהו כזה. אז הצמח צדק, היה לו נטייה, הייתה לו נטייה מאוד חזקה לנגינה, לנגינה וניגונים, לחבר שירים, לחבר ניגונים. אבל הצמח צדק ניסה לדחוק את החוש הזה לצד, כי בפשטות

29:01 דובר 2 הוא חשב שזה לא מתאים. עדיף לנצל את הזמן ללימוד התורה. עד שהצמח צדק היה קצת יותר מבוגר, בגיל בערך שמונה, אז זה היה שנה אחרי שנדפס התניא. ספר התניא פעם ראשונה נדפס בתקנ"ז, אז שנה אחרי שנדפס ספר התניא הגיעה קבוצה של אברכים לאדמו"ר הזקן, לסבא שלו, והתלוננו שהם לא מצליחים להבין את התניא. אדמו"ר הזקן עונה להם: "אי אפשר להבין תניא בלי ניגון. תניא בלי ניגון זה חצי דבר". הצמח צדק שמע את זה והוא התחיל, ומאז הוא דאג להשקיע בפיתוח של חוש הנגינה. למה? כי הוא הבין מאדמו"ר הזקן שניגון זה לא ביטול תורה, ואדרבה, אי אפשר להבין תורה ואת עומק התורה בלי, בלי הניגון. הרבי פעם קישר את הסיפור הזה גם לסיפור עם אדמו"ר הזקן בשקלוב, שהיה שם גאונים עם כל מיני קושיות בגמרא, ואדמו"ר הזקן באמצעות ניגון פתר קושיות בלימוד. זאת אומרת שהניגון הוא עוזר לנו גם ללמוד תורה, להבין, להבין משהו שיש מנעול בשכל. הניגון הוא פותח את המנעולים, אז הניגון הוא עוזר לפצח את הסוגיה. ניגון עוזר להבין את הפנימיות. הניגון זה חסידות, זה העומק, הסוד. הניגון עוזר להבין את זה לעומק יותר, לקלוט את זה לעומק יותר, וברמת הפשוט ניגון עוזר לבעיות קשב וריכוז. אז לכן ילד שהמחשבה שלו בורחת, הניגון יכול למקד אותו וליישב אותו ללימוד. יש היום פרויקטים כאלה בעולם של מוזיקה בשביל, לצורך יעילות הלימוד, הריכוז, גם אצל, להבדיל, אצל, אצל אחרים, אצל עמים אחרים. אז ניגון יש לו, לא רק שהוא לא ביטול תורה, אלא הניגון הוא בעצם הכשר מצווה ללימוד התורה, ולכן החסידות מאוד מעודדת את חוש הכישרון, חוש כישרון, כישרון הנגינה והניגון. יש סיפור מיוחד על

31:14 דובר 2 אבא של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסון, שבזמן שהחתונה של הרבי הייתה בוורשה, רבי לוי יצחק היה ביקטרינוסלב כי הוא לא יכול היה להגיע לחתונה, והם עשו התוועדות, וחלק מההתוועדות הגדולה היה בהתחלה חלק שהם אספו ילדים מהשכונה. את הסיפור הבא מספר ילד שהיה באותו מעמד, שאבא של הרבי אסף ילדים והוא התוועד עם הילדים. הוא מתאר את זה ברוסית, שרב לוי'ק פנה לילדים ואמר להם: אנחנו רוצים שאתם תשירו, כי אנחנו יודעים שכל ילד יהודי, יש לו כישרון, הוא יודע לנגן בפה או בכלי. אז אם אנחנו שואלים האם לכל ילד יש כישרון מוזיקלי, אז זה דבר מפתיע. רבי לוי יצחק אומר: כל ילד יש לו חוש נגינה. בפשטות, מאיפה יודעים את זה שלכל ילד יש חוש נגינה? כי כל נשמה יהודית לפני שהיא ירדה לעולם הזה, אז נקרא לזה בעלי שיר, בעלי שיר, יוצאין בשיר ונמשכין בשיר. אדמו"ר הזקן אמר שזה נשמות ומלאכים. השירה של הנשמות היא גבוהה יותר אפילו מהשירה של המלאכים. אז ממילא כל נשמה היא בעל שיר בעצם. ויש כזה ביטוי שחסידות אדמו"ר הזקן הוא פועל שחסיד הוא הופך להיות בעל שיר. אז ממילא כל ילד, כל ילד יש לו את הכישרון הזה בכוח. ואנחנו לומדים מרבי לוי יצחק את הטקטיקה בחינוך שצריכים לעודד. צריכים להגיד: אנחנו יודעים שאתה יכול. אנחנו יודעים שאתה מסוגל. אנחנו יודעים שאתה יודע, אתה אוהב לשיר, יש לך את זה בנשמה. ואנחנו, וככה על ידי שמשבחים אדם בתכונה מסוימת שיש לו, אנחנו מגלים את זה מההיעלם אל הגילוי. ישנן הנחיות של הרבי הקודם לישיבת תומכי תמימים בנוגע לסדר ניגונים. לא רק ברעווא דרעווין בשבת פעם בשבוע, אלא ממש

33:13 דובר 2 הרבי הקודם אומר שיבחנו את התלמידים בנגינה ויבנו קאפעליע, יהיה מקהלה, יהיה קבוצה של מנגנים, וגם אלה שאין להם כל כך כישרון לנגינה, שגם אותם יספחו ללימודי הניגונים, וששלוש פעמים בשבוע יקבעו שעה של לימוד נגינה. ככה אחת ההנחיות לתומכי תמימים מהרבי הקודם. אז אנחנו רואים שאנחנו מאוד מעודדים בחסידות את פיתוח כישרון הנגינה, אבל מאוד חשוב שהפיתוח הזה יהיה פיתוח על טהרת הקודש, ולכן מאוד מומלץ לכתחילה להביא דווקא מורה חסידי שילמד נגינה או לפחות מורה ירא שמיים, ולא להכניס ילד למסגרת ששם הוא גם נכנס לתזמורת שבדרך כלל בטח תהיה תזמורת מעורבת וכל מיני תכנים שאנחנו לא רוצים שהוא ייפגש בהם. כשאין ברירה, אז יכולים להזמין מורה, מורה שהוא לא דתי, אבל שיבוא אלינו הביתה ללמד את הילד, ואנחנו יכולים להביא לו גם תווים של ניגונים שילמד עם הילד. על כל פנים, לוודא שאופן הלימוד הוא נשמר על טהרת הקודש. מאוד מאוד חשוב שיהיה דווקא מורה גבר לבנים ומורה אישה לבנות, בגלל כשלומדים מוזיקה אז בעצם יש בזה חיבור מאוד מיוחד בין המורה לבין התלמיד. וההיסטוריה יודעת כל מיני סיפורים, אז לכן מאוד מאוד חשוב להקפיד דווקא מורה לילד ומורה לילדה. אחד מכלי הנגינה הכי נפוצים היום בעולם זה הגיטרה. אז לכן אני רוצה להתייחס לשאלה שעולה להרבה אנשים: האם גיטרה היא כלי חסידי, כלי ראוי? זה מתאים או שאולי זה לא כל כך מתאים? כי הגיטרה הרבה פעמים נתפסת היום בתור כלי ממש רחובי. אז למרבה ההפתעה בדקתי את הנושא הזה לאורכו ולרוחבו. הגיטרה היא כלי נגינה שהגיע למוזיקה הקלאסית לאירופה לפני כשמונה מאות שנה, ולדעת החוקרים הגיעה לאירופה מאזור המזרח התיכון. זאת אומרת מהאזור של

35:29 דובר 2 ארץ ישראל, במילים הפשוטות. ועכשיו לגבי הכלי הזה של גיטרה, הוא כלי מיתרים והוא כלי פריטה. הצליל של הגיטרה הוא בעצם דומה לצליל של הנבל, של זהו הכינור המקורי של בית המקדש היה כלי פריטה, לא הכינור של היום שמנגנים עם קשת, זה סוג אחר של צליל, ואילו הגיטרה שהיא כלי פריטה זה ממש מזכיר את הצליל של הנבל ושל הכינור המקורי של בית המקדש. אבל מה שהרבה יותר מעניין ומיוחד זה שכמה מפרשים מזכירים את הגיטרה בבית המקדש. הראשון זה רבי לוי בן גרשון, הרלב"ג. הרלב"ג בפירושו על דברי הימים לגבי כינור השמינית שהיה בחנוכת בית ראשון. הרלב"ג אומר: יראה לי שזה הגיטרה או הלאוטה. אז, אה, הרלב"ג היה לפני שבע מאות שנה באירופה, בצרפת. אז אם הרלב"ג אומר שלדעתו הגיטרה זה משיר השירים בבית המקדש, מכלי הנגינה בהרכב של בית המקדש, אז בוודאי ובוודאי שגיטרה זה איזשהו כלי, אה, מיוחס. וגם הרמב"ם מזכיר, אה, מגיע ל... בפירוש המשנה כלים, ששם מוזכרים כמה כלי נגינה. אחד מהם זה הבטנון. אומר הרמב"ם שהבטנון זה כלי נגינה שמחזיקים אותו על הבטן. אומר הרמב"ם זה, זה גיטרה, וגם כלי, אה, נוסף שנקרא נקטמון, שהוא דומה לרגל של קיטע, רגל מעץ. אז אומר הרמב"ם שזה העוד. העוד זה בעצם סוג של גיטרה. זה ממש מקביל ללאוטה, אה, הקלאסית, ובגיטרה כל מיתר יכול להפיק, אה, לא רק צליל אחד אלא כמה צלילים, בניגוד לנבל שכל מיתר יכול להפיק רק צליל אחד. על כל פנים, אה, הגיטרה בעצם היא כלי, אה, קד-קדום, ולפי כמה מפרשים יש לו ממש שורשים בבית המקדש עד כדי כך, ולכן זה... העיקר זה לא מה הכלי, אלא מה מנגנים

37:43 דובר 2 על הכלי, וכל עוד זה, אה, ניגונים חסידיים, זה ברוח חסידית, אז הכלי הזה בהחלט אפשר לעודד אותו והוא לא, אה, יגרע-יגרע ויפחת מאיזשהו כלי נגינה אחר, מנבל וכינור. לגבי מוזיקה שלילית שהפוסקים אומרים שלא להשמיע מוזיקה של פריצות אפילו לתינוק בן יומו, והפוסקים ממשיכים ואומרים שלא רק לתינוק בן יומו, אלא גם יזהיר בני ביתו על כך. מה זה בעצם מוזיקה שלילית? אז ב-בהשקפה ראשונה מדובר על מוזיקה שיש בה מילים שליליות, מוזיקה שיש בה מילים, אה, שלא מתאימות, של פריצות. אז זה ודאי מגרה את היצר הרע. אבל אני רוצה עכשיו לשאול שאלה יותר מהותית. האם-- בואו נוריד את המילים בצד. מוזיקה בלי מילים. האם יש מושג כזה, מוזיקה שלילית, או שזה רק עניין של מילים? ובזה יש בלבול מאוד גדול היום בעולם. אה, אז ובכן, נתחיל מקור, מקור ומקור. ישנו מכתב מהרבי ללהקת פיאמנטה, שהם בשנות השבע-- שנות הלמ"דים חזרו בתשובה והם רצו-- הם הגיעו מכל מיני סגנונות, סגנונות מוזיקה מודרנית, והם רצו לעשות מופעים ל-- בשביל, אה, קירוב, בשביל, אה, לקרב יהודים לאביהם שבשמים. אז הרבי כותב להם שמוזיקה של, אה, שנהוגה היום, זאת אומרת המוזיקה של המאה העשרים, מה שקוראים לזה, היא מוזיקה שמושתתת על פריקת עול ועל גירוי יצרים, על טשטוש גבולות. ואני אצרף לכאן סיפור נוסף מהרבי, אה, שהתפרסם בשנים האחרונות. אה, יש אישה בשם מלכה בארצות הברית, שהיא, אה, הייתה אישה יתומה והיא כשהייתה נערה הגיעה לרבי כמה פעמים, ובאחת הפעמים היא הגיעה לרבי ו-- עם בעיה רפואית. היה לה מיגרנות, היה לה כאבי ראש מאוד, מאוד חזקים, אה, מיגרנות, סינוסיטיס, והרופאים ממש לא ידעו איך לעזור לה. היא

39:52 דובר 2 חששו לחייה, עד כדי כך היא מתארת, והגיעה עד הרבי, פגשה את הרבי ביחידות ב-770, והרבי אמר לה שהיא תפסיק להקשיב למוזיקה פופולרית, או שאני שאלתי אותה אישית במכתב, היא כתבה לי מוזיקה חילונית. היא שאלה את הרבי האם הכוונה היא שהיא צריכה עכשיו להקשיב רק לניגונים חסידיים, והיא אומרת בסוגריים שבאותו הזמן ניגונים חסידיים זה היה רק התקליט הראשון של ניחוח. אז זה כל מה שהיה אז. אז הרבי אמר לה שהניגונים חסידיים יש להם השפעה חיובית על הבריאות של האדם. היא מתארת ששבועיים היא שמרה על הדיאטה המוזיקלית הזו והיא הקפידה לקבוע עיתים להקשיב לניגונים חסידיים, וממש המיגרנה שלה עברה. הסיפור הזה זה לא רק מופת של הרבי, אלא בעצם גם על פי ממש מחקרי מדע. המוזיקה הפופולרית, הכוונה היא מוזיקה של היום. יש בה במרקם המוזיקלי תכנים שהם בניגוד למערכת הבריאותית של האדם. אנחנו יכולים לראות במוחש שאנשים תוך כדי המוזיקה, הזמרים הם לא סתם שרים משהו יפה, אלא ממש צועקים וכביכול כועסים תוך כדי המוזיקה. אז ממילא, כמים הפנים לפנים, מה זה? מה זה פועל על השומע? זה פועל בו מידות גסות, מידות שליליות. כל המגמה של המוזיקה המודרנית זה בעצם יציאה מהמסגרת, יציאה מהגבולות והמוסכמות המוזיקליות. אין כאן המקום כל כך להאריך בזה, אבל במוזיקה יש טונליות, שזה יציבות. והנה המוזיקה המודרנית היא כל הזמן מנסה לשבור את היציבות הזו. מה שזה פועל על השומע גם כן, שזה בעצם מסחרר לו את הראש. זה מוציא אותו מהשיווי משקל, מהאיזון, הבאלאנס הפנימי, וגם פוגע בעצם אפילו בגשמיות, באיזון, בהרמוניה. אם כל המוזיקה זה הרמוניה, זה אחדות, אז פה זה מוזיקה שהיא מושתתת

42:09 דובר 2 על לשבור את האחדות הזו. גם אם אנחנו הולכים למוזיקה קלאסית קדומה יותר, אז יש הרבה מוזיקה בתרבות הקלאסית שהיא מושתתת על טרגדיה, ביטוי של טרגדיה. אז הרבה מוזיקה שהיא בעצם יוצרת אווירה, יוצרת תחושות ורגשות של טרגדיה, כי זה מה שחווה המלחין, או כי זה מה שהמלחין רצה להעביר, חוויה חזקה לקהל. אז אנחנו רוצים באמצעות מוזיקה לעשות תרפיה לאדם, לעשות לו שיהיה שמח, לעשות לו שיהיה רגוע. מנוחת הדעת. מנוחת הנפש. וכאן יש לנו תכנים מוזיקליים שהם פועלים על האדם בדיוק את ההפוך. שייכנס לאיזושהי תסבוכת נפשית ושייכנס לחוויה שלילית. ואני אסיים בעוד סיפור קטן. היה מוזיקאי בשם מיכאל טאובל[?] מאנגליה שנכנס לרבי ליחידות. הוא היה סטודנט ואמר לרבי שהוא אוהב ניגונים חסידיים והוא אוהב מוזיקה קלאסית. הרבי שאל אותו מה הקשר בין שני הדברים, אז הוא אמר לרבי, גם ניגונים חסידיים, זה מאוד נשמתי ועמוק, וגם מוזיקה קלאסית, קלאסית, יש בזה הרבה עומק. אז הרבי אמר לו, בנוגע למוזיקה קלאסית, הכל טוב ויפה, אבל תלוי. תמיד צריכים לזכור בשביל מה זה משמש. והרבי הביא לו דוגמה קיצונית, שהנאצים ימח שמם היו מובילים יהודים לאיפה שהיו מובילים אותם תוך כדי השמעה של מוזיקה קלאסית. ויש, יש מחקרים ממש מדעיים, שהיה מלחין גרמני בשם ריצ'רד ואגנר, שהמוזיקה שלו זה ממש מוזיקה, היא מוזיקה קלאסית של תזמורת, אבל זה מוזיקה שמנגנת על היצר הרע. היא הופכת בן אדם לחיית טרף. אם אנחנו ניזכר מה זה טריפה, למה התורה אוסרת לאכול? אוסרת לאכול בשר של חיות טריפות? אז הרבי מביא מהרמב"ן, בגלל שהחיה טורפת, אז כשאדם אוכל את זה, זה פועל בו שיקנה לעצמו את התכונות הטורפות של, של החיה. אז

44:22 דובר 2 פה יש מוזיקה שהיא טרף. יש מוזיקה שאדם שמאזין לה, זה הופך אותו לתכונות נפש של חיה טורפת. עד כדי כך הדברים יכולים להגיע. ולגבי ניגונים חסידיים, הרבי ענה לו שאדמו"ר הזקן יכל באמצעות ניגון לשלוף נשמה מהבוץ הרוחני הגדול ביותר ולהגביה אותו, להרים אותו לגבהי מרומים. אז לכן, כאשר אנחנו חוזרים עכשיו לשאלה שהתחלנו ממנה, מה זה מוזיקה שלילית ומה זה מוזיקה חיובית? אז כאשר אנחנו מדברים על ניגונים חסידיים, זה ניגונים שנולדו תוך כדי חוויה של אהבת השם, של יראת השם, של ביטול, של דברים של קדושה, שזה מגיע מיוצר מוזיקלי באמת בכוחות כפולות של, של אדמו"רי חב"ד, של צדיקים, של חסידים שספוגים בעבודת השם, שהם הם מה שנקרא אורות דתוהו בכלים דתיקון. אז הניגון הזה, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, יש בו הרבה הרבה בריאות, פשוט בריאות נפשית ובריאות גשמית ובריאות גופנית עד כדי כך. ואילו כאשר אנחנו לוקחים מוזיקה אחרת, אז פה צריכים לחשוב פעמיים. צריכים לבדוק כל דבר לגופו, כל מוזיקה בדיוק מאיפה היא מגיעה והעיקר בשביל מה היא משמשת אותנו. אנחנו רוצים, למה אנחנו משתמשים? כל מעשיך לשם שמיים. כשאתה לוקח ניגון של, של קודש, ניגון חסידי, אז זה כל הבא ברוך הבא. הבית שלנו פתוח לזה, ולהשמיע את זה לכל הילדים, שכולם ישמעו כמה שיותר. כשאנחנו מכניסים ניגון אחר, ניגון מבחוץ, אז אנחנו צריכים לדעת בשביל מה, מה הכוונה, מה זה עושה לנו, למה זה טוב. זה, זה עושה תרפיה? זה עושה למישהו טוב? זה תרופה? אז אפשר להשתמש, אבל צריכים לדעת מאיפה זה מגיע ומה זה באמת פועל בסופו של דבר. ולכן אשרי מי שזאת הדרך שלו וזאת ההנהגה

46:17 דובר 2 שלו בבית, להקשיב לניגוני חסידים, לניגוני חב"ד. יש לשון כזאת שהרבי ביקש, כאשר היה מבצע לפתוח ספריות של ספרים תורניים, אז הרבי ביקש שבספריות יהיו גם תקליטים של ניגונים, תקליטים של ניגוני קודש בכלל ושל ניגוני חב"ד בפרט. אז הרבי לא שולל ניגוני קודש. יש ניגוני ישראל, יש ניגונים של קהילות, גם קהילות אחרות, וניגוני חסידים של חסידויות, ויש ניגוני חב"ד בפרט, שיש להם את הסגולה המיוחדת. הסגולה העצמית של ניגון חב"ד, שיש בו את החיות של חסידות חב"ד. לגבי נגינה וניגונים בחתונה ובחופה, אז מובא על זה בשולחן ערוך, מהפוסקים, מהלשונות, שהלשון של הפוסקים זה: עיקר שמחת חתן וכלה בכלי שיר. ויותר מזה, כתוב בלשון, בלשון של יעקב: אין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר. ואחד המקורות לזה זה מנהגי מהרי"ל, ששם מובא סיפור מיוחד שבזמנו הייתה גזירה. איזשהו מלך היה לו שנה, שנה של אבלות, והוא הקפיד על האבלות. הוא גזר גזירה שבכל המדינה שלו לא ישירו, לא ינגנו בכלי זמר באותה שנה. והייתה משפחה שעמדו להתחתן. הם שלחו שאלה למהרי"ל האם הם יכולים לעשות חתונה, אבל יש גזירה שלא לנגן בכלי נגינה. המהרי"ל ענה להם שאין שמחת חתן וכלה בלי כלי זמר, ולכן יש להם שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה לנסוע מחוץ למדינה ולערוך את החתונה. ואפשרות שנייה זה לחכות עד תום השנה, שהגזירה הזו תתבטל ותיפסק, ואז יוכלו לעשות גם פה את החתונה כדת משה וישראל ובכלי נגינה. אז בפשטות אנחנו רואים מהפוסקים שכלי נגינה וניגונים בחתונה זה לא רק בסעודה של החתונה ובריקודים, אלא בעצם עיקר החתונה זה החופה. החופה זה בעצם המעמד גופא של החתונה, של הקידושין ושל הנישואין. זה הכל מתרחש בחופה

48:34 דובר 2 ואחרי זה זה סעודת מצווה שחוגגים את זה שהייתה חופה. אז ממילא העניין הזה של, של נגינה וכלי נגינה זה לא רק בס-- בקלייזמר, בנישואין, אלא זה מתחיל מהחופה. וישנו מקור בזוהר הקדוש שבחופה צריך להיות ניגון, והניגון של החופה זה כמובן ניגון ד' בבות, שזה עוד דבר מעניין. יש תשובה מהרבי, אה, שלגבי אנשים שהם לא, אפילו לא דתיים, אז הרבי כתב: אם החופה כדת משה וישראל, אז נכון וכדאי שינגנו ד' בבות, ינגנו את הניגון של אדמו"ר הזקן בחופה. אה, ומספרים ככה, זה, זה מודפס, אה, מודפס סיפור בשם המזכיר של הרבי, לייבל גרונר, שפעם אחת, כשהרבי היה בחדרו הקדוש, אז הרבי שמע חופה שהייתה בחצר של 770, ובחופה שרו ד' בבות בלי, בלי ליווי של כלי נגינה. אז הרבי ביקש מהמזכיר לבדוק למה לא היה להם כלי נגינה. המזכיר חזר ואמר לרבי שזה מחוסר אמצעים, אז הם לא יכולים להביא מי שינגן. אז הרבי הוציא מיד מכיסו, אה, תשלום ואמר שיביאו להם כלי נגינה. לפי מה שכתוב בשטר של התנאים, אז, אה, המשפחה של החתן והמשפחה של הכלה מתחלקים בהוצאות של הקלייזמר חצי חצי. זאת אומרת, כל אחד משלם חצי לקלייזמר על ההוצאות של הנגינה בחתונה ובחופה. מובא גם בפוסקים, לא רק בחופה אלא גם בסעודות מצווה, באירועי מצווה נוספים, שמקובל והיה נהוג שהביאו כלי נגינה. זה מובא גם לגבי בר מצווה, ולאור שבר מצווה זה כתוב בזוהר הקדוש שזה כמו שמחת חתונה. זה חתונה של הבחור בר מצווה, חתן הבר מצווה, עם התורה, והחתונה עם הקדוש ברוך הוא. אה, כניסת נפש הקדושה. אז גם בשמחת חתונה יש מקור. יש כמה פוסקים ראשונים שמוזכר שעניין

50:41 דובר 2 של כלי נגינה בבר מצווה, אבל זה לא עד כדי כך שזה חוק בל יעבור, לא כמו בחתונה שזה לעיכוב ממש ולא עושים חתונה בלי, בלי כלי נגינה. כמו כן זה מוזכר בסעודת ברית מילה ובסעודת פדיון הבן. הרבי הקודם מזכיר כלי נגינה גם בהכנסת ספר תורה, שזה מנהג ישראל שמלווים ספר תורה עם ריקודים, מחולות ועם כלי, וכולם לבושים בגדי שבת עם ליווי של כלי נגינה. אבל שוב, בדברים האלה כלי הנגינה זה לא לעיכוב כמו שזה בסעודת חתונה ובחופה. לגבי האיסור לשמוע שירה של נשים, מובא בגמרא ובשולחן ערוך: קול באישה ערווה. זאת אומרת, לשמוע קול של אישה. מובא בפוסקים שזה בין אשת איש ובין אפילו אישה פנויה. ואפילו פרי מגדים אומר שזה חל גם על אישה לא יהודייה, אז קול באישה נחשב לערווה. הכלל הזה והדין הזה זה דבר מעניין שהרבי אמר שהוא אין בו משום פגיעה בכבוד האישה, אלא בדיוק ההפך הוא הנכון. לומדים את הכלל הזה, את הדין של קול באישה ערווה. לומדים את זה מפסוק בשיר השירים שכתוב: כי קולך ערב, כי קולך ערב. זאת אומרת שזה היופי של האישה, וזה יופי כל כך מיוחד שלכן הוא צריך להיות מוצנע, ולכן אם הוא לא מוצנע זה בעצם מגלה את מה שזה לא צריך לגרות אצל הגברים. גם כאשר האדם לא מרגיש שזה פועל אצלו משהו, איזושהי התעוררות כלשהי. אז בקונטרס העבודה של הרבי הרש"ב, פרק ב', שמה הוא מדבר על שמירת העיניים. אז הוא אומר שכשאדם הוא רואה ראייה של איסור וזה הוא לא מרגיש שזה מעורר אצלו משהו, זה לא בגלל שזה באמת לא מעורר, אלא בגלל שזה תענוג פנימי והוא כל כך

52:31 דובר 2 מאוחד עם זה שהוא לא מרגיש. אז אותו דבר גם פה. זה שאדם לא מרגיש שזה מעורר אצלו משהו כשהוא שומע קול אישה, זה לא אומר שאין בזה בעיה וזה לא אומר שזה לא מעורר אצלו את, את ומגלה אצלו את מה שלא צריך, אלא פשוט זה אינו. זה אסור בכל אופן. אדרבה, זה אומר שיכול להיות שאצלו זה תענוג פנימי ועמוק יותר. על פי ההלכה מותר לאדם לשמוע קול שירה של אמו, של אשתו, אחותו ושל בתו. אותו הדבר עכשיו לצד השני. לאישה אסור לשיר בפני איש בגלל הכלל, בגלל הדין של לפני עיוור לא תיתן מכשול. אסור לאישה להכשיל את הגברים ואסור לה לשיר בפני גברים בצורה גלויה. ולכן למשל כשיש בנות שנוסעות באוטובוס בהסעה או לטיול ויש נהג שהוא איש, אז צריכים לחנך, להדריך ולעשות הנחיה לילדות ולבנות שלא ישירו בפני גברים, כולל בפני נהג או בפני כל גבר שיהיה. אם אנחנו מדברים עכשיו על הגיל של קול באישה ערווה, אז באמת יש. יש פוסקים שאומרים שזה רק מגיל אחת עשרה או שתים עשרה, אבל הבן איש חי אומר שזה כבר מגיל שש חלה הבעיה של קול באישה ערווה, ובפשט זה חל מאז שקולך, כי קולך ערב כתוב שזה הבעיה. ייחוד באישה אסור כבר מגיל שלוש ודיני צניעות זה, זה מגיל שלוש. אז גם קול באישה ערווה בעצם שייך גם בבנות ובילדות. יש איזושהי אמרה, ככה פתגם מיוחד, שהרבי הרש"ב שמע שירה של אחת מנכדותיו והוא אמר לה שכשתהיי, שתהיי בת שבעים אז, אז תשירי. אז כלומר, מה הכוונה שתהיי בת שבעים אז תשירי? אז זה דבר מעניין

54:29 דובר 2 בגלל שלומדים את הדין מקול באישה ערווה מהפסוק כי קולך ערב. אז במקביל אנחנו יודעים שילדים קטנים הקול שלהם הוא יפה עד כדי כך בשירה של לוויים. אז לוי הוא פסול בשירה. הוא נפסל בשירה מחמת זקנה. אם כבר הוא זקן והקול שלו לא יפה ולא ערב מספיק, אז הוא לא יכול לשיר על הדוכן, כי כבר לא, לא, לא, לא כתוב עליו כי קולך ערב. אבל ילדים קטנים כתוב במשנה שהיו צוערי הלוויים, שזה היה ילדים קטנים לפני בר מצווה שהיו עולים, שהיו גם כן משתתפים בשירה של הלוויים, והם נקראים צוערי הלוויים בגלל שהקול שלהם יפה יותר מהקול של המבוגרים. אז על דרך זה גם פה בפשטות שילדות קטנות יש להן גם קול יפה ולכן גם פה נכון, וממידת חסידות בוודאי להיזהר גם לא לשמוע שירה של בנות קטנות. ולגבי שמיעה של שירת נשים לא בחי אלא מהקלטה, אז הרבי פעם דיבר, זה היה התוועדות ושיחה על פרקי אבות, שבפרקי אבות כתוב מעניין של להתרחק מן הערווה. והרבי אמר, זה פרקי אבות. פרקי אבות זה מילי דחסידותא, זה לפנים משורת הדין. אז מה שייך פה מילי דחסידותא ולהתרחק מן הערווה? והרבי הביא את הדוגמה הזו שלשמוע שירה של נשים מהקלטה. אז הרבי אמר על פי נגלה יש מקום לדון בזה אם זה אסור או שזה מותר, אבל במידת חסידות ודאי שזה נקרא ערווה. אז ממילי דחסידותא גם לא שומעים שירה של נשים מהקלטה. ודרך אגב, אדם שנוסע בתחבורה ציבורית והרדיו או שהנהג הדליק איזה משהו ויש שם שירה של נשים, אז על פי החוק, על פי דינא דמלכותא מה שנקרא, על פי ה... על-על פי החוק של תחבורה

56:26 דובר 2 ציבורית כל נוסע יחיד רשאי לגשת לנהג ולבקש ממנו, אה, להנמיך או לכבות או להחליף למשהו אחר, והנהג מחויב להישמע לבקשה של אפילו של נוסע יחיד. אפילו אם זה אוטובוס מלא ואדם אחד ניגש ואומר ומבקש להנמיך את המוזיקה, להחליף את המוזיקה, אז אפשר לגשת אל הנהג ולבקש. יש את כל הזכויות ואת כל הכוח והרשאה לעשות זאת. אה, לגבי שריקה של אישה. אז פה בפשטות שריקה זה לא נקרא קול אישה. בשריקה אין כל כך, אה, היכר בין שריקה של איש לשריקה של אישה. זה נשמע אותו דבר ולכן בפשטות אין בזה בעיה של קול באישה ערווה. אבל שוב, אם זו אישה שאסורה עליו והיא שורקת להנאתו אז כמובן גם זה לא, אה, נכון ולא יאה. אמ, אם אישה מנגנת בכלי נגינה זה ודאי לא קול אישה וזה מותר לשמוע אישה שמנגנת בכלי נגינה. אבל, אה, לגבי מופע, קונצרט שאישה מנגנת בפני, אה, קהל, אז כאן זה לא רק לשמוע את הקול של האישה, אלא יש כאן גם את העניין של הסתכלות. לכן זה נקרא מופע, בגלל שבעצם באים ומסתכלים על הבעל מנגן. אז פה זה כבר לא מתאים שאישה תופיע בפסנתר או באיזה כלי שלא יהיה בפני קהל של גברים. לגבי הקלטה באולפן, אז, אמ, יש בזה. הפוסקים דנו בזה שאישה שמגיעה ורוצה להקליט שירה באולפן של איש. אז, אמ, מצד אחד יש מי שכתב שבגלל שהאיש בא לאולפן הוא טרוד במלאכתו, אז דימו את זה לדין של רופא, אישה שמגיעה לרופא נשים. אז הוא עכשיו עסוק ב... טרוד בעבודה שלו, ולכן כתבו שזה מותר. אבל מצד שני זה לא כל כך פשוט, כי בעצם גם, אה, יש

58:23 דובר 2 כאן את ההנאה של ה... של השירה. אז, אה, על כל פנים היום למעשה יש הרבה אולפנים, אה, של, אה, נשים, ולכן כמובן לכל הדעות ולכל השיטות ובוודאי והרבה יותר, אה, מומלץ שאישה תלך להקליט באולפן של אישה.