הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב - הרב של חברון - הרב יעקב אליעזרוב שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היישוב בחברון שעוד היה מתקופת ה... האדמו"ר האמצעי, שאז הוא ביקש לייסד את היישוב האשכנזי בחברון. ה-- היו משפחות מועטות של ספרדים אז, אבל מהיישוב האשכנזי לא היה אז כמעט כלום. אז הוא ביקש שכל אלה שעלו, הייתה עלייה בתקופה של אצל אדמו"ר הזקן כבר היה, שעלו לצפת. והאדמו"ר האמצעי שלח להם מכתב שהוא מבקש שכל אלה שעלו לצפת שיעברו לגור לחברון. הוא כתב את הלשון "לא יישאר פרזוק", זאת אומרת שלא יישאר שם אחד שלא זה... כי בכל זאת, זה לעבור, לקחת טלטולים ולעבור למקומות האלה. הוא אמר שזה המקום של, של האבות ושל הזה וצריך לחזק את היישוב היהודי ב-במקום הזה. אז שם כבר הגיעה הבת שלו מנוחה רחל, היא הייתה סבתא שלנו. והסבא שלי, רבי שליימע לייב, עוד הכיר אותה. יש גם כן מכתבים שהיא כתבה לו כבר אחרי הנישואים. אז, אה, אז אבא שלי נולד ב-בחברון. סבא שלי נולד בחברון. סבא רבא שלי, רבי שליימע לייב, הוא היה הרב של חברון. אמנם הוא הגיע בתור ילד בגיל עשר, אבל הסבתא שלו כבר, מנוחה רחל, כבר הייתה שמה צנאכט אופרישטה זיין. שמה נולד והוא למד שמה עד גיל שש. בגיל שש היה שם כבר סבא שלו, הרב, סבא רבא שלו, רבי אליעזר שמעון. רבי אליעזר שמעון היה מגדולי החסידים של ה... של הצמח צדק. היה אצל הצמח צדק, היה סופר סת"ם גם כן. ו... בגיל שש אז פרצה מלחמת העולם הראשונה וההורים שלו היו נתינים רוסים. הם היו צריכים לברוח כי הטורקים הגלו את כל הנתינים הרוסים, הגלו אותם לטורקיה. הרבה נפטרו בדרך והיה להם רדיפות ועינויים וכל זה ו... אז הם ברחו למצרים, אבל הם היו

02:37 דובר 2 צריכים לברוח בחשכת לילה והשאירו את הילדים ו-- אצל איזה קרוב, שהקרוב הזה אחר כך העביר אותם ליפו. הם נסעו אז לילה שלם מלפנות בוקר, ארבע לפנות בוקר, על חמור מחברון או מירושלים, הביאו אותו לאיזה קרוב בירושלים, מחברון עד יפו. בלילה מגיעים בשתיים עשרה בלילה, הוא ואחותו הקטנה. ו... היה איזה ערבי שניהל אותם ולהצטרף, איזה קרוב משפחה הצטרף אליו. אחר כך הבריחו אותם גם כן דרך אונייה משם, מיפו למצרים. הוא היה חמש שנים במצרים, תקופת כל מלחמת העולם הראשונה. היה שמה עוד יישוב יהודי שהגיעו שמה נתינים רוסים. היה רבי יצחק נאה שם, היה גם כן שמה. הוא לימד אותו אז ב-- כי לא היה שם חינוך מסודר אז. רבי יצחק נאה הרי קרוב משפחה, משפחת נאה עם זה... המנדל נאה והרב שליימע לייב היו גיסים. שניהם היו חתנים אצל רבי דוד בער מקליסק. רבי דוד בער מקליסק, הוא היה חוזר אצל הצמח צדק. הוא ידע שש מאות מאמרים בעל פה. שהצמח צדק אמר, גם כשהצמח צדק היה נאנח באמצע וההנחה, הוא ידע להגיד פה, פה, לעשות את ההנחה שהיה שהצמח צדק, ככה זה היה אצלו חרוט. זאת אומרת שהיה תלמיד חכם, גאון גדול ו... והוא, הצמח צדק לקח אותו שהוא ילמד חברותא עם המוהר"ש כשהמוהר"ש הוא כבר היה אברך מבוגר יותר. המוהר"ש היה בחור צעיר בגיל שבע עשרה, שמונה עשרה. אז הם למדו בנגלה, הם למדו חברותא. זאת אומרת, כאילו הוא כבר היה זה, הוא עוד היה צעיר והוא היה מבוגר, אבל בנגלה ובחסידות המוהר"ש היה כבר עלה, עלה, עלה עליו וזה הוא היה כן תלמיד חכם יותר מהמוהר"ש. והיה להם איזה הם למדו בחדר. הצמח צדק

05:05 דובר 2 היה בחדר שני והיה חלון קטן בין החדר הזה לחדר הזה שלפעמים היו מתקשים, הם בעיון נגלה והם בעיון חסידות היו ניגשים לחלון הקטן והצמח צדק ראה אותם שהם ניגשים והם רוצים לשאול אותו. היה ניגש והם שאלו אותו את השאלה מה קשה להם, והוא היה עונה להם במקום ועוצם את החלון וממשיכים לשבת וללמוד. זה היה אז ה... הוא עלה אחר כך לארץ, הרב דוד בער מקליסק. היה אצלו סיפור שלם עם איזה גמרא גיטין שציטט את כל הגמרא שהוא רצה בעל פה. בקיצור אז הוא נפטר בתרס"ח, נפטר דוד בער מקליסק. זיין טייבס, כן. ורואים את זה בהספד שהסבא שלי, הרב שליימע לייב, הספיד אותו בשנת תרס"ח על הפטירה שלו. זה מופיע גם, הוא מזכיר אותו גם בספר שילא שלימי. ואחר כך הדור הבא זה היה הרב שליימע לייב. שליימע לייב הוא היה נולד שם בחברון והוא למד אצל רבי שמעון... אה לא, לא נולד. הוא הגיע בתור ילד, הוא הגיע, הוא נולד ביעקבשטט. הייתה עיירה ב, לא ברגע, בלטביה. כן, בלטביה שמה, אף הוא גם נולד באותה עיירה. הם הכירו שם כבר. הוא אבל הגיע בתור ילד, הגיע עם ההורים שלו, הגיע פה לארץ שנת תרל"ג. תרל"ג ואז הוא למד שם בחברון. הוא למד אצל רבי שמעון מנשה, רבי שמעון מנשה היה בתור ילד עוד היה אצל האדמו"ר, מהאדמו"ר הזקן אצל האדמו"ר. הוא למד אצל רבי שמעון מנשה ואחר כך הוא למד גם אצל רבי אליהו מני, גם כן היה שם, זה היה מקובל גדול וגאון גדול גם כן. הוא גם כן עשה על איזה חיבור על החיבור של רבי אליהו מני. איך זה היה הספר

07:24 דובר 2 הזה?

07:25 דובר 3 זכרונות אליהו.

07:26 דובר 2 זכרונות אליהו. שהוא קיבל, שהוא אחר כך השלימו את זה. אבל הוא היה מהתלמידים. יש לו סמיכה גם כן מרבי אליהו מני גם כן. הוא היה מקובל גדול וגם צדיק, צדיק אדיר. אז הוא למד אצלו ואצל אה, הוא למד אצל אה, גם אצל אה, רבי שמעון מנשה. הם היו הרבי אצלו. אחר כך אה, איך אומרים רוב גדלות על העיקר הוא גדל בתורה. אחר כך שלחו אותו, הרש"ב הוא שלח אותו משם לבוכרה.

08:07 דובר 3 לא מצאו לו תפקיד.

08:08 דובר 2 לעשות כספים למען הכוללים של ה... שם כולל הספרדים בחברון וגם בירושלים גם כן. ומשם הוא הגיע לבוכרה. בוכרה שמה אז הייתה במצב רוחני ירוד, כי לא היה שם ישיבות ולא היו שמה רבנים כמעט. היו כמה יחידים, משפחת רבין, שהיו שם כמה שושלת של רבנים, אבל בהרבה אזורים שמה זה היה מאוד חלש, היהדות. הוא גם כן סידר את השחיטה שתהיה שחיטה כשרה, כי השוחטים שמה לא כולם היו בקיאים בהלכות ולא היה פיקוח כמו שצריך. הוא סידר שיהיו שוחטים שהוא לימד אותם שהם יהיו בקיאים בשחיטה, סידר את המקוואות, סידר שמה שיהיו לימודים עם ילדים ושיהיה ממש, איך שאומרים, מה שהיום קוראים שליחות. אבל אז היה לא בתור-- הוא לא שליח. והרבה גם מצטטים אותו כאילו הוא היה שליח של המה-- של הרש"ב, אבל למעשה לא הרש"ב שלח אותו. הוא נשלח לזה, אבל הרש"ב תמיד חיזק אותו על ה... על הפעילויות שלו ועל הלימוד שלו, למרות שהיו לו שם רדיפות מאוד קשות שמה, שהשוחטים

09:40 דובר 3 ותיקים.

09:41 דובר 2 ותיקים שהם לא היו בסדר. הוא פסל את השחיטה שלהם והם רדפו אותו והלשינו עליו אצל האמיר שהיה הראש, ראש ה-- של בוכרה, ראש ה... ראש הממשלה של בוכרה או הנשיא של הבוכרים, שבא אחד זר ורוצה לעשות פה שינויים וזה וזה, נו, נגד ה-- שזה נגד המלכות ונגד זה. אז האמיר ביקש לבוא, שיביאו אותו אליו. הוא רוצה לחקור אותו ולדבר איתו, מה מעשיו פה. אז ברגע שהוא נכנס לאמיר, אז האמיר התרגש מההוד, הודו או הצורה שלו, וראו את הקדושה עליו, שאפילו הגוי הזה גם כן... אז הוא קם לקראתו והוא לחץ את ידו ונישק אותו ואמר לו: אחרי שאני ראיתי אותך, אז כל אלו המלשינים אני אכניס אותם, אנוס, אעניש אותם. אמר: לא, אל תעניש אף אחד. לא, לא. רק להגיד להם שישמעו לרב איך שהרב נותן להם את הפסקים ואת ההלכות ואת ההליכות, איך לעשות ואיך ל... ואז קצת באמת שקטה זה, למרות שהיה לו ניסיון גם כן להרעיל אותו גם כן. וגם זה הוא ניצל. הוא ראה שהצבע של המרק שנתנו לו זה צבע שונה קצת, אז הוא לא רצה לאכול מזה. אמר שיביאו כלב, נתנו לו כמה כפות והכלב מת על המקום. ואז ראו זה, אז הוא הפך להיות כן השטיקל בעל שם, כך קראו לו, של הבוכרים, שהאמינו בו ונתנו לו את כל ה... ואז באמת חל שינוי גדול בכל ה... בכל המקומות של הבוכרים. הוא שם גם כן עסק הרבה בדיני אבן העזר של נשים, קידושין וגיטין וחליצה, ששם זה היה מאוד מוזנח. כל הדברים האלה עסקו בזה אנשים שלא היו ראויים, עד

12:15 דובר 2 שהוא הכשיר אותם בדין שהם יוכלו להתעסק בדברים האלה כדי ש-- ועד היום היה הרב לוי לבייב באחד המקומות, אז הוא אמר שכל המשפחה שלו החזיקה, זה היה בגלל רבי שליימה, רבי שליימע לייב, שהוא זה שהחדיר בהם והשריש בהם את החמימות ליהדות וליידישקייט ולזה, והם כולם היו איתו אז ביד אחת, הלכו איתו. אז כל אלה שהלכו איתו, אמר, הם אלה שהמשיכו את המשפחות שלהם גם כן להיות חזקים גם בתקופת הקומוניסטים. הוא היה צריך, בשנת תרפ"א הוא היה צריך לברוח משמה כי הלשינו עליו לקומוניסטים, והקומוניסטים חיפשו אותו והיו צריכים להבריח אותו. והוא היה במרתפים שמה, היו צריכים לברוח בחצות לילה, הוא ועוד שניים שהקומוניסטים חיפשו אותם, אחרי שהקומוניסטים חדרו לסמרקנד, והם ברחו משם בלילות עד שהגיעו לאפגניסטן. הם הגיעו לבומביי, להודו. בחודשים שהם הלכו שמה בשיירות, היה מעשה גם כן שבאחד המקומות שיירה נעצרה למנוחה, אז הוא בינתיים ירד שמה מהחמור או מהסוס להתפלל מנחה. והיה שם ליד הר, מאחוריו הר גבוה, כדי שבזמן הזה הוא יוכל להתרכז בתפילה. הוא האריך בתפילה קצת והם, השיירה נסעה. אחר כך, כשהוא גומר את המנחה, הוא חוזר קצת לראות את השיירה. הוא רואה אין קול ואין עונה. הוא נשאר בודד במדבר. זה היה מדבר מסוכן שמה להישאר לבד. זה, אם זה שודדים או חיות או-- אז ממש זה היה זה. וזה היה מעין יובל יזרי. פתאום הוא רואה שבא מרחוק איזה אדם רוכב על סוס. הוא היה אחד מהשיירה שהם שמו לב שהוא לא נמצא שמה. אז ראש השיירה שלח אותו שילך לחפש אותו בזה, והוא ראה אותו ולקח אותו

14:56 דובר 2 על הסוס והחזיר אותו בחזרה למקום הזה. ומשם הם הגיעו לבומביי בהודו, ומהודו לקחו ספינה למצרים, וממצרים הוא הגיע בחזרה פה, פה לארץ. המשפחה שלו הייתה גזרונובסקי. אבא שלו קראו רבי אליעזר שמעון גזרונובסקי, וכשהוא הגיע לבוכרה אז שם הוא שינה את זה לאליעזרוב, כי אליעזרוב זה בן אליעזר. כי אבא שלו היה רבי אליעזר שמעון, היה השם בן אליעזר, לכן הוא קרא לעצמו אליעזרוב. אם כי שם הוא היה כותב את זה ריש, אלף, ו"ו, ו"ו. זה בסדר כזה, יותר בצורה רוסית כנראה. אחר כך היה קודם הרב, הרב דוב לייב אפרת קודם היה תקופה קצרה. אחרי שהרב דוב לייב נסע, אז מינו אותו ה-- הצמח צדק, אז גח"ל [?] והרש"ב ביקש שימנו אותו להיות הרב של חברון. שם באמת היה רב ופסק שמה. בתור שם הוא ישב ביחד עם הרש"ב והריי"צ. ככה הוא כותב שמה שהם ישבו אז בלילה כמעט ארבע שעות, הוא והריי"צ והרש"ב, כדי לתכנן איך זה, ואז הרש"ב אמר שהוא ישלח כמה תלמידים. זה היה הרב זלמן הבלין. הרב זלמן הבלין עם עוד איזה ארבע בחורים. זה רק זה מה שהגיעו אז. אבל הם בכל זאת עשו חיזוק קצת בחברון, כי קצת היישוב התדלדל שמה. אז הוקם תורת אמת, והוא עצמו אמר למעשה שהוא זה שהקים, הוא היזם, והוא היה זה, רק הוא הביא אותו שהוא יחזק קצת את הישיבה. זה היה, זה האמת. והרש"ב הרי כתב עליו גם כן כל מיני מכתבים, שיש את זה ב"המשפיע", שהוא אדרבה, כי על רבי שליימע לייב שהוא איש אמונים. הוא גם כן רכש את בית רומנו. בית רומנו הוא ומי עוד היה

17:06 דובר 2 אז? עם ר' מנדל נאה ביחד. כן. כן. הם רכשו את בית רומנו לרש"ב, כי הרש"ב אמר שמי שיש לו חלקת נחלה בחברון אז יש לו... אחוזת הקבר. אחוזת הקבר. והוא עשה, וזה הלך לו בהרבה קשיים, כי היו כמה שהיו מתווכים שהיה להם עניין למשוך את הדברים, כי על כל פעילה, פעילות שהם עושים שמה, אה, אז הם היו מקבלים כסף, ואז הם עשו כל מיני הפרעות במקום לעזור, אז... אבל הוא בכל זאת, הוא עבד מאחורי כל מיני מקומות וזה. והוא ור' מנדל סידרו בסוף שבית רומנו נמכר ל... לרש"ב. לרב הרש"ב, וזה היה בשביל הרב הרש"ב באמת שמחה גדולה. פעם פגשתי, לחיים ארוכים, את ר' אליעזר ננס. שמעתם עליו, כן? הוא היה יהודי של מסירות נפש. עשרים שנה הוא היה ב-ב-ב-בסיביר. כן. אז הוא, עוד כשהוא היה בחור, הוא היה בי"ט כסלו אצל הרבי הרש"ב. הוא היה בחור בישיבה של הרב הרש"ב. אז הוא סיפר לי שהוא זוכר את הרב שליימל'ה כשבא לרב הרש"ב בי"ט כסלו. אומר, "און דאס איז געווען א י"ט כסלו." ההתרוממות וההתעלות שהייתה שמה בתקופה ההיא. אומר, אני זוכר את הסבא שלך, הרב שליימל'ה, כשהוא ישב שמה קרוב לרב הרש"ב וזה, ואנחנו כולנו היינו בהתעלות כזו שזה, אה, דאס איז געווען א, די הויכקייט פון י"ט כסלו. זה מה ששמעתי מהדברים האלה. טוב, זה פחות או יותר על ה... אחר כך הוא האריך ימים, כמעט היה עד גיל תשעים. אחר כך הוא חזר לפה, לזה ו... הוא היה מתפלל בבוכרה. הוא ידע טוב בוכרית גם כן. הוא והרב חיים נאה. הרב חיים נאה היה תקופה שנה גם כן היה בבוכרה איתו יחד.

19:24 דובר 2 לעת זקנותו כבר היה, מה שנקרא בגיל שמונים, הוא כבר לא רצה לפסוק. אמר שהוא חושב שזה כבר הדעה שלו לא מספיק צלולה שהוא יוכל אה... אז מאז הוא הפסיק. אבל הוא היה חסיד פריש, מה שנקרא. כן, ה-ה-ה-- גם כן כן אאבר הדמור. סבא שלי, רב אברום, הוא היה שליח לטבריק [?] תקופה. אחר כך הוא נכנס למצרים, אבל הוא היה איש אוהב צדקה וחסד כל השנים. הוא ישב שנים ב-ב-בגמ"ח של אגודת חסידים ללא מתן שכר. הוא עבד בחברא קדישא שגם כן תמיד להיות פה מעניין שמה חמישים שנה, זה לא, ללא מתן שכר. הוא היה יהודי ככה צדיק וזה. אחר כך אבי מורי זצ"ל גם כן הוא נולד בחברון כמו שאמרנו קודם, ואחר כך הוא גדל ו... הוא ברח למצרים חמש שנים. אחרי שחזר ממצרים בגיל עשר הוא חזר לתלמוד תורה עץ חיים פה. למד עם רבי שלום מנוח רבח [?]. הם למדו באותה כיתה עם עוד איזה לוין, זה הבן של ברל לוין ועוד. הייתה כיתה של היו שמה כמה שהמשיכו במעלה, הם התעלו. ואחר כך הוא למד ב"עץ חיים". למד ב-- היה מתמיד גדול מאוד גם כן בתור בחור, למד ב"עץ חיים", ובלילות הוא היה, הם גרו אז בבית ישראל, בשכונת בית ישראל. הוא היה לומד בבית הכנסת "באר שבע", כך קראו לזה "באר שבע" שורש. ושם יש סיפור עם הרב שלומק'ה מזוויהל, שהוא בא, זה היה בימים הראשונים שרבי שלומק'ה מזוויהל הגיע לארץ. הוא התגורר שמה בשכונת בית ישראל. הוא למד שם בהתמדה, היה יושב ולומד כל לילה עד אחת, שתיים בלילה, בהתמדה היה יושב שמה וחוזר וחוזר. הוא ידע את שלושת המסכתות, הוא לא

22:50 דובר 2 מדבר, והוא שוב למד עוד פעם את התוספות ונתקשה. הזקן הזה ראה ש-שהבחור הצעיר כזה, הוא היה אז בן שבע עשרה בערך, מתקשה בזה. הוא ניגש אליו, אמר לו, "בחור... בחור, מה קשה לך? אולי אני אוכל לעזור לך." אבל הוא חש שזה בעל בית, שהוא יתחיל להסביר לו את כל הסוגיה ואת כל הזה. הוא לא בעניינים ו-- "לא, לא, לא, לא. אני כבר אסתדר לבד." "נו, נו, טוב." הוא הלך שוב, פתח איזה ספר, מסתכל, והוא ראה שוב שהוא מתאמץ וקשה לו וזה. אז ניגש אליו עוד פעם. אמר לו, "בחור, תגיד לי מה קשה לך?" הוא רואה שהוא מבקש, אמר אז כנראה שאולי הוא כן יוכל לעזור. נו, יש פה תוספות שכתוב כך וכך וכך, ולכאורה בתוספות ש-- בקודם שמה ממש מה ש-- אי אפשר להגיד את הסברה מה שהתוספות אומר פה. איך, איך, איך זה יכול להסתדר? אז הוא הלך בלי להסתכל, הוא הסביר לו. הזקן הזה היה רבי שלומק'ה מזוויהל. הוא לא הכיר אותו, הוא חשב שזה זקן פשוט. אז הוא הסביר לו את כל הסוגיה שמה בלי להסתכל, את כל הסוגיה פה באופן כזה שאין סתירה מהתוספות הזה לתוספות הזה. הוא אומר שאחר כך מצא את זה באיזה רש"ש, באיזה מקום אחר, ששואל את אותה שאלה ועונה את התירוץ הזה שה... הוא אומר, הוא ממש התפעל שכזה בלי להסתכל, איך שהוא שולט בכל הסוגיות שמה בעל פה בצורה כזאת ש... אז מחר בבוקר הוא ראה, הוא היה מתפלל בשטיבלך בבית ישראל. אז הוא בא לגבאים, אומר שהזקן הזה שיושב פה בצד, אף עוד לא הכיר אותו אף אחד. זה היה איזה זקן בימים

24:57 דובר 2 הראשונים ממש הוא הגיע, שאף אחד עוד לא הכיר אותו. אמר, הזקן הזה שיושב פה בצד ליד הדלת, הוא יהודי תלמיד חכם גדול מאוד. צריך להעלות אותו למזרח, להושיב אותו במזרח. אז ניגשו שני גבאים אליו, לא ידעו מי זה גם כן. חשבו שזה פשוט לא מוכר שבא. אומרים, שמעתי עליכם, שאומרים עליכם שאתם תלמיד חכם, אולי תעלו למזרח. לא, לא, לא. זה מראה את היהודים של פעם שהתגוררו אז בירושלים. אז היה סיפור גם כן עם הערבים. השוטר הערבי היה לו גם כן. הוא היה חוזר מאוחר מאוד מהבית כנסת באחת, שתיים בלילה, והיה מסתובב אז שוטר. שוטר ערבי היה שמטעם, מטעם זה, היה מטעם המנדט הבריטי. אז השוטר הזה רואה באחת, שתיים בלילה מסתובב איזה בחורצ'יק. אז הוא תפס אותו ואומר, זה מה מסתובב, בטח איזה גנב שרוצה או שגנב או שרוצה לגנוב ומה. הוא רצה לסחוב אותו לקישלה, לחקור אותו, שיחקרו אותו שמה. מה הוא... אז הוא סיפר ש... אז הוא אמר לשוטר שהוא גר פה והוא רק לומד פה וזה. אז אני רוצה לראות איפה אתה גר. אז הוא בא לשמה, דפק בדלת, אז אבא שלו יצא. היה באחת בלילה ואמר לו, כן, זה בן שלי והוא לומד כל לילה פה. ו... אז השוטר ביקש שייתנו לו לשתות. אז שאבו מהבור מים. שם לא היו ברזים. שאבו מהבור מים. הוא נתן לו לשתות. אחר כך כל לילה הוא היה מחכה, השוטר הזה, ליד בית כנסת באר שבע. כשהיה חוזר אבא שלי מאוחר בלילה, השוטר היה מלווה אותו עד לבית, ושם נתנו לו שתייה. הוא היה שומר עליו בדרך הזה. השם ישמרך מכל רע, ישמור צאת

27:06 דובר 2 שלך. זה היה בתקופה ההיא של ה... שם הוא התמיד, הוא התמיד מאוד, עד אחר כך הוא למד גם כן. אחרי החתונה הוא עוד המשיך בעצם. למד גם בסירויה[?]. הוא למד אצל הטפליקר רב. הוא קיבל סמיכה אצל הרב קוק, הוא קיבל סמיכה מהטפליקר רב, הרב מטפליק, היה גאון ידוע, פוסק גדול. ומהרב קוק הוא קיבל סמיכה. קיבל סמיכה גם על שחיטה וטרפות מרבי לרום[?], היה ראש השוחטים בירושלים, שהיה גם כן בבית דין של... ישב בבית דין של הרב, הרב צבי פסח פרנק, הרב צבי פסח פרנק. הרב צבי פסח פרנק היה מאוד מחזיק מאבא שלי, שכל יום שישי אבא שלי היה הולך לבית של הרב פסק[?]. כל מיני שאלות שהיו שואלים את אבא שלי, הוא היה מחדד אותן ומלבן אותן אצל הרב, אצל פסח פרנק, ושם זה, שמה דברים התבררו. הוא היה לפעמים עובר. היה עוד יהודי גאון גדול בירושלים, בקטמון היה גר. קראו לו הרב וולב מינצברג, הרב זאב מינצברג, הרב זאב מינצברג. ולפעמים אבא שלי היה שואל אותו שאלות. אותה שאלה היה שואל גם כן את... אז לפעמים הם היו מעבירים דברי תורה או פסיקות מאחד לשני, מרב זאב מינצברג לרב פסח פרנק, מרב פסח פרנק לרב זאב מינצברג. הוא היה המעביר. הם סמכו עליו שהוא היה השליח שיעביר את הדברים כפי שהם צריכים להיאמר. זה היה שמה. היה עוד לפני זה. זה היה עוד לפני קום המדינה. הוא כבר נתן שיעורים בתורת אמת. אבא שלי נתן שיעורים בתורת אמת. אז היה רבי שלייפה שפירא[?] שמה, שהיה ראש הישיבה שמה. אבא שלי היה מגיד שיעור שמה, אבל הרבה שנים הוא לימד שמה, ואז תורת אמת הייתה מאוד על רמה,

29:31 דובר 2 רמה גבוהה של לימודים, שאפילו מבתים ליטאים. היה אחד חרל"פ, היו עוד כמה מבתים ליטאים שהלכו ללמוד בתורת אמת, כי אז זו הייתה ישיבה... אז הוא לימד שמה הרבה שנים. הוא לימד שמה בתורת אמת, מתש"א עד תשי"ד.

29:51 דובר 4 יש כתוב שמה.

29:55 דובר 2 כן. אבא שלי אז אחר כך עזב שמה, כי היה שמה קצת דברים שככה לא הסתדרו שמה. הוא עבר לרדזין אחר כך. אז היה לפני קום המדינה, אז היה כל המחתרות, עם האצ"ל, לח"י וההגנה, שכל אלה נלחמו נגד ה... נגד הבריטים פה. אז היו להם מעצרים, עצורים ב...

30:26 דובר 4 לטרון, לטרון.

30:27 דובר 2 בלטרון.

30:29 דובר 4 היה בית סוהר שמה בלטרון.

30:30 דובר 2 היה בית סוהר שמה, והיו שמה הרבה שומרי מצוות שצריכים רב שינהל אותם וידריך אותם. ואז בשבתות שיהיה מי שיקרא להם בתורה ומי שילמד אותם שיעורים, לתת להם שיעורי תורה, שיעורי זה, אז היה... זה היה פרלמן. נדמה לי הוא היה זה היוזם הזה של זה. אז בקיצור, אז היה לו דוד פרלמן, שהיה עד חתן של שלום לב עזוב[?] שלו היה בן עצור שמה בלטרון. אז בקיצור, אז הוא דיבר עם אבא שלי שיש שמה עצורים מסכנים וזה. ואם תבואו לשם כל שבת ולחזק אותם ולהחיות אותם, והם בעלי משפחות עם ילדים, עם נשים שבוכות ועם... אז פשוט רחמנות. לא יודע אם הוא בנוי לזה, כי יהיה לו עסק עם ה... עם המשטרה הבריטית והבולשת הבריטית שתבלוש כל הזמן אחריו, לדעת אם הוא מעביר דברים או דברים, כי אז הוא פשוט מפחד לקחת עליו סיכונים. יש לו משפחה עם ילדים קטנים גם כן. אז אמר: תנסה, תעשה מצווה, תנסה. אז הוא לקח על עצמו שבת אחת. הוא נסע שמה, ויש את כל המאורעות, את כל התולדות שהיו שמה. יש בספר שהוציא, ״שאלי ציון״. שם יש הרבה שאלות שהתעוררו במחנה, מחנה מעצר. אז יש שמה הרבה שאלות הלכתיות. בהתחלה היו שם הרבה חילונים גם כן. אז בשבת האסירים עצמם היו מבשלים את הארוחות. אז גויים היו, לא גויים, היהודים האלה מחללי שבתות הם בישלו שם בשבת ו... כמובן שהשומרי מצוות האלה היו שם בחורים, גם חרדים, גם כאלה, כל מיני שעצרו אותם, אז הם לא, לא אכלו את המאכלים האלה. אז באמת הם אכלו רק, איך אומרים, קצת לחם ומים. הם פשוט לא... שום תבשילים, ולא יכלו

33:04 דובר 2 לאכול שמה בשבת. אז מצד אחד היה אפשר לסדר שגוי, גויים היו שם כמה אסירים גויים גם כן, שהם יבשלו את זה בשבת, ושהם יבשלו את זה בשבת כדי ש... למרות שאמירה לגוי זה שבות גם כן, ליהנות מהם, כי היו גם בין האסירים היו כמה חולים גם כן כאלה. לא שיש בהם סכנה, אבל יכול להיות שהם בסכנה. שם היו חולים והיו צריכים לאכול מאכל חם, מאכל זה. אז שגויים יבשלו במקום היהודים האלה. להציל מצד אחד את היהודים שלא יצטרכו לבשל בשבת, ומצד שני אולי גוי שבישל בשבת לצורך חולה שצריך, חולה אפילו שהחולה אין בו סכנה, אז אפשר לאכול את המאכל הזה. אבל מצד שני אמירה לגוי זה, זה שבות, זה... אז יש איסור. אז הייתה שאלה. השאלה הזאת הייתה שאלה הלכתית די, די מסובכת, שאבא שלי נתן. כפי שורת המצב שלו הוא נתן להתיר. השאלה הזו באה לפני הרב, הרב הרצוג. הרב הרצוג, הוא גם כן התלבט מאוד אם להתיר או לא להתיר, אבל שפירא שכן[?] דווקא כן היה מהאלה שהקלו בדברים האלה. כן, היה שם עוד שאלה, מזוזה במחנה. כי הם היו בצריפים. היו שם הרבה צריפים שהיו אסירים שמה. הם צריכים מזוזות, הם לא צריכים מזוזות. כל מיני תירוצים. במחנה כשיש מחלל שבת, אז אם אפשר לדבר איתם ולהגיד להם, למרות שהסיכוי שהם לא ישמעו. כל מיני שאלות כאלה שהתעוררו במחנה ו... הכשרות שמה הייתה... היו צריכים למנות. כי מי שסיפק את הסחורה זה היה איזה גוי והיה צריך שיהיה בלומברג[?] של השוחט הזה. והשוחט שהיה שמה הוא יהודי זקן שלא ידע בדיוק איך, איך לשחוט את העוף או את הבשרים, ששחט עגלים.

35:36 דובר 2 וכבשים וזה. היו שמה הרבה שאלות הלכתיות שהספר הזה בנוי על השאלות האלה. גם על הכלים לפסח וכל מיני שאלות שהיו שמה, שהאסירים היו שמה, מאות אסירים, שהשאלות האלה התעוררו שמה. הוא היה שם חמש שנים, הוא היה שם בבית הסוהר הזה, היה נסגר בלי משפחה. היה נסגר ביום שישי אחר הצוהריים, היה מגיע והוא היה נסגר בפחון. איפה שהיה לו זה היה צריף מפח, שבקיץ היה שם אש לעבור ובחורף היה קור אימים. והוא היה צריך להביא איתו מהבית איזה חלה וקצת דג כי לא היה לו אוכל אחר. הוא לא יכל לאכול את האוכל שמה, אז היה לו תרמוס שמזה היה לו קצת מים חמים, וככה הוא חי חמש שנים, שהוא עשה את זה במסירות נפש. לכתוב על המצבה שלו הוא אמר לא לכתוב שום תארים, רק לכתוב שהוא שימש רב במחנה עצורים בלטרון כחמש שנים, הוא אמר, ואולי הזכות הזאת תעמוד לו למעלה. למרות שהיה בקי בכל הש"ס מהבוקר בירודי או ירוחם. אני זוכר שפעם שאלתי אותו איזו שאלה בהלכות פסח, אז מיד הראה לי שערי תשובה, שערי תשובה כותב את זה. אז אמרתי לו, איך הוא זכר את זה? שערי תשובה צדדי שמה. הוא אמר, למדתי את זה כבר שלושים ושש פעמים, חזרתי על כל ההלכות האלה. זה עוד היה כשעוד הייתי צעיר או ילד. זה, אז כך היה לו את הכוח לחזור. הוא היה שולח לי מכתבים תמיד לישיבה כשהייתי בחור, והיה שולח לי מכתבים שתחזור, תחזור, תחזור. זה החזור הזה אחד הדברים הכי שיש את המצליח בלימוד. אני זוכר שפעם הייתי עם אבא שלי אצל ה-- היה

37:55 דובר 2 אדמו"ר מסוכטשוב בבית וגן, שהוא היה הבן של השם משמואל. השם משמואל היה הבן של האבני נזר, שהאבני נזר היה גאון הגאונים, אז בזמנו היה אחד מגדולי המשיבים בזמנו. אז הוא סיפר אז לאבא שלי, שאני הייתי נוכח, הייתי נער בן שלוש עשרה בערך, אז הוא סיפר לאבא שלי שכשהוא היה ילד, כשאני ראיתי אותו הוא כבר היה זקן מופלג, אז הוא סיפר לאבא שכשהוא היה ילד, הסוכטשובר הוא סיפר, אז כשהיה בן שתיים עשרה וחצי אז הוא נכנס לחדר איפה שהיה האבני נזר. אז האבני נזר לקח אותו, חיבק אותו, זה היה נכד שלו, בן בנו, ואמר לו, תשמע, כל הצלחה שלי בלימוד זה היה רק מכוח זה שהייתי חוזר וחוזר וחוזר וחוזר, וזה הביא לי את כל ההצלחה בלימוד. זאת אומרת, אני שמעתי את זה מיהודי שהוא שמע את זה מהאבני נזר עצמו. זאת אומרת, זה די, די קרוב. ואחר כך הוא אומר שבאמת כמה חודשים אחרי זה האבני נזר נפטר, באמת אחרי הסיפור הזה. והאבא שלי, באמת הנושא של חזור הזה היה אצלו תמיד. כל מי שרצה לחזק אותו ולזה, תחזור עוד פעם. הוא היה אומר, כשלומדים יו"ד עשר פעמים, הראשונות זה נקרא לימוד, והפעם האחת עשרה זה נקרא שעכשיו אתה מתחיל לחזור. ככה זה היה ה-- באמת הוא זכה באמת להיות בקי ולהרביץ תורה. שישים שנה הוא הרביץ תורה, גם בישיבות, גם בראשי כוללים, היה בכולל של כפר חב"ד גם כן כמה שנים, בכולל כרם ביבנה, היה לו עוד שהרביץ תורה בכל מיני זה, ועד שעבר עם הבעלי בתים שלו בבית הכנסת בקטמון. הוא עבר את הש"ס כמה פעמים, הוא למד איתם את כל הש"ס.

40:08 דובר 2 הוא עצמו כל שנה כמעט הוא היה גומר את הש"ס. הוא למד כמעט עשר דפים ליום כמעט. הוא הכיר את זה. אני זוכר שחודש לפני הפטירה שלו אני לבד ראיתי שהוא למד את כל כתובות וכל יבמות. הוא שאל אותי כמה שאלות, למה כאן זה רש"י אומר כך וכך. ראיתי שכל יום זה. הוא היה פעם, אחרי שהוא שבר את הרגל, היה במעון השמחה. אז הוא ישב שמה כל היום בבית כנסת ולמד מהבוקר עד הלילה. אז האברכים עמדו מאחוריו לראות איזה דף הוא אוחז בבוקר ואיזה דף הוא אוחז כבר לקראת, לקראת. למעלה משתיים עשרה דפים הוא הספיק באותו יום, באותו יום ללמוד, כי הוא הכיר את כל, את כל הלימודים. נדמה לי שסיפרו על הרש"ב שכל יום היה מספיק איזה קרוב לשישים דף גמרא. כך שמעתי פעם. נו, זה היה הדמויות של, של פעם. היה לו עוד בתור חבר, בתור אברך, הוא למד עם קלפוס, ר' שמעון קלפוס. זה היה אנשים ש- מירושלים של מעלה מה שנקרא. ר' שמעון קלפוס היה יהודי שלא היו לו ילדים, אבל היה יהודי צדיק, גאון גדול. והוא, ר' שמעון קלפוס, הוא בא כל לילה ללמוד עם אבא שלי מתחילת הלילה עד אחרי חצות לילה. ור' שמעון קלפוס היה גם כן מתמיד גדול. אז לפעמים הוא היה, ר' שמעון קלפוס, הוא היה נשאר לישון אצל אבא שלי שמה. הוא היה גר במאה שערים אז, אבא שלי. ישן אצל אבא שלי, ולפנות בוקר הוא כבר קם. הוא ואשתו של ר' שמעון קלפוס הייתה פוגשת את אבא שלי והייתה צועקת עליו, מה פירוש אתה לוקח את בעלי? הוא לא בא כל הלילה לישון. אני נשארת

42:23 דובר 2 לבד בבית. אין לנו ילדים, אין לנו כלום. אז הוא אמר, אני שולח אותו תמיד שילך לישון הביתה. אבל הוא אומר, כל עוד אני יכול ללכת אז אני עוד יכול ללמוד גם כן. ואם אני כבר לא יכול ללמוד, אז אני כבר בחולשה כזאת שאני כבר לא יכול ללכת, אז אני מוכרח לישון, לישון פה. אז ככה, ככה, ככה הם היו יהודים שלומדים ככה את התורה במסירות נפש. ואבא שלי באמת היה שומר את היארצייטים גם של ר' שמעון קלפוס, ולא היו להם ילדים, וגם של אשתו. אשתו הייתה-- ר' שמעון קלפוס נפטר בגיל צעיר, היה חמישים וכמה, אבל הוא היה ממש מגדולי ירושלים. זה היה, זה היו האנשים של מעלה. נו, ואנחנו, ואנחנו למדים מזה, כשאנחנו מדברים כלפי עצמנו אנחנו אומרים, אוי לא, איזו בושה, אוי לא, איזה קלון, שאנחנו נראים. אבל מובא בשם השל"ה הקדוש, כשיש לאדם ייחוס מצד אחד זה אולי לטובה, אבל אומר, כתוב באמצע בפרשת בחוקותיי, וזכרתי להם את ברית אברהם, את ברית זה, את ברית יעקב, את ברית יצחק ואף את ברית אברהם את כו'. ומאחרי זה ממשיכים, והארץ תיעזב מהם ותרץ את שבתותיה כל ימי השמה. אז מה נכנס הפסוק הזה באמצע הפורענות? אומר שהקדוש ברוך הוא אומר, הרי יש לכם את אברהם ואת יצחק ואת יעקב, כאלה אבות גדולים.

44:15 דובר 2 איך אתם ירדתם? זה חלק מהתוכחה, שזה, זה לא שאומרים לכם את הייחוס שלכם, אלא כיוון שאתם באים מייחוס כזה אז יש גם תביעה ל-- איך אתם זה. אז איך אומרים, כשאנחנו יודעים אז יש קצת תביעה כלפינו איפה אנחנו נמצאים, שאנחנו היינו צריכים להיראות אחרת.