גדרו ההלכתי של מלך המשיח - הרב שלום דובער וולף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכל היהודים היקרים שמאזינים, יאזינו בעזרת השם, אה, לשיעור. שיעור מיוחד בעניין של לימוד ענייני גאולה ומשיח. יש פה את הרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח, כמו שהרבי מציין תמיד. אה, זה גם מעניין, ה... בכל הדפוסים וכתבי היד אז השם של ההלכות האלה זה הלכות מלכים ומלחמותיהם. הרבי מציין שיש דפוס ונציה שי"ד, כן? לפני יותר מארבע מאות חמישים שנה, ששם יש הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח. והרבי ככה תמיד מציין לשם, ויש שיחות של הרבי ככה בפשטות, הלכות מלך המשיח, אז זה בעזרת השם מה שנלמד היום. אה, טוב, המסגרת פה זה של מכון הלכה ומדיה הלכה. בדרך כלל הלכה זה מתקשר לעניינים של מעשה בפועל. עשה כך ואל תעשה כך. מה צריך לעשות, איך עושים? כפי שמבואר בפרטיות בשולחן ערוך וכולי וספרי המנהגים, ובדרך כלל במכון הלכה ובמדיה הלכה לכאורה מתעסקים יותר עם הדברים האלו, אבל אנחנו הרי לומדים את ההלכה הכי, הכי גדולה, ההלכה הכי כללית ועיקרית, כמו ש... כן, זה הרי מתוך ספר הרמב"ם, שזה ספר הלכות הלכות, כמו שהרבי תמיד מדגיש, והסוף שלו, שזה בעצם הפרקים שנלמד היום בעזרת השם, זה פרקים שבעצם, אה, מסכמים את ספר ההלכות, וכמו שנראה תכף, כמו שהרבי מסביר, זה לא, לא סתם, לא רק סוגרים ומסיימים, אלא חותמים, משלימים. השלמות והסך הכול של כל ההלכות מתנקזים להלכה הזאת שנראה תכף. אז זה ההלכה הכי, הכי גדולה, הכי כללית ועיקרית. מה שנעשה היום, בוא נקרא את פרק י"א ברמב"ם. נקרא קטע ממנו בפנים. על הפרק הזה יש הרבה שיחות של הרבי. שזה מעניין לציין, אה, על הפרק הזה יש הרבה שיחות של הרבי. המפרשים, שאר המפרשים של

02:10 דובר 2 הרמב"ם, זאת אומרת כסף משנה וכן השאר, הרדב"ז, שעל כל דבר ודבר קושיות, מקורות וכולי, אז הם ככה מקצרים כשמגיעים לפרק הזה, כן? כמו בדומה לפרקים דומים, כמו בהלכות ספר תורה, כמו בהלכות דעות, שבמקומות שהרמב"ם נכנס, כן, זה לא כל כך פרקים של מותר, אסור, פטור, חייב, אלא יותר עניינים של יסודות כלליים ומהותיים, שזה פחות ככה אפשר לציין מראה מקום. זה כתוב מפה, זה כתוב משם, אלה דברים שהרמב"ם ככה מבין דבר מתוך דבר ובונה עניינים שלמים חדשים. אז פה... אז שם המפרשים שלו ככה פחות, אה, אה, נעמדים על כל מילה להסביר. סוג כזה שעוצרים, מעירים פה ושם, כמו שאני חושב הכסף מש-- שניהם, גם הכסף משנה, גם הרדב"ז כותבים, "הפרק הזה זה מילים טובות, אין לי לפרש בהם דבר. זה מלוקט מהתלמוד, מהאגדות, ממדרשים". ככה משאירים את זה פתוח. אה, הרבי בשיחות שלו נעמד על הפרק הזה ועל הפרקים האלו, וככה כל מילה ומילה וכל שורה יש לרבי הסברים בדיוק מאיפה זה בא ולאן זה הולך ומה הרמב"ם מתכוון, מה העומק של הדברים שלו, בצורה ממש, ממש, אה, נפלאה. יש מסופר על-- כי יש-- הוא מופיע בספרים, אני חושב זה היה אחד מצדיקי דורנו, אדמו"ר מסדיגורה או מישהו אחר, לא זוכר בדיוק. נמצא אצל הרבי ומשוחחים, והרבי מצטט עניין מהרמב"ם בהלכות, בהלכות האלה, בהלכות מלך המשיח. אז הרבי ככה מתנצל. הרבי אומר לו, הרבי אומר לו: "אני לא כזה בקיא ברמב"ם, אבל את הפרקים האלו כבר הספקתי להכיר בעל פה". אז טוב, זה הרבי אומר על עצמו. כמה הרבי בקיא ברמב"ם, מה זה הוא יודע, כן? אבל אנחנו בטח יכולים לומר על עצמנו שאנחנו לא כאלה

04:04 דובר 2 בקיאים ברמב"ם, אבל את הפרקים האלו אנחנו ודאי אמורים להכיר בעל פה, לפחות מתוך, אם לא מהרמב"ם עצמו, לפחות מהשיחות של הרבי על הרמב"ם, שככה הרבי... אה, עוד משפט אחד ככה לפני שנקרא את הרמב"ם מבפנים. עוד נקודה אחת. אני אומר בכלל הרמב"ם הוא... כל הנו-הנושא של יסודות בתורה, שלושה עשר עיקרי האמונה, אה, זה דברים שהרמב"ם מאוד מאוד התעסק בהם, ב-- והיה צריך-- ובמידה רבה, מה ז-- כאילו, מה זאת אומרת להתעסק? זה ליצור מחדש, להגדיר, לברר, ללבן, כן? בלי... מתוך דברי חז"ל, מתוך הפסוקים, אבל הרבה הרבה ככה יצירה חדשה. לבוא ולהגדיר מה כן ומה לא ומה עיקר ומה טפל ואיך בדיוק. אה, שלושה עשר עיקרי האמונה המפורסמים, שאת זה בעצם הרמב"ם כתב בפירוש המשניות, זה החיבור הראשון שלו, במסכת סנהדרין, לשם הוא מגיע, כן? במשנה, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". שם הרמב"ם עושה עצירה ופותח את כל הנושא. מה זה עולם הבא ומה זה שכר ועונש ומה זה עיקרי האמונה בכלל. יש באיגרת תחיית המתים, הרמב"ם מספר שאת זה-- שאת זה הרמב"ם כתב בסוף ימיו, אז הרמב"ם מדבר על הנושא הזה והוא מספר ככה ב-ב-בהקשר של התקופה, אנשים שהוא פוגש, כן? שיכול להיות תלמידי חכמים, אבל בעניינים של ידיעת השם ומה שקשור לזה, אז הם ממש לא יודעים כלום או יש להם דעות משובשות, ולכן הרמב"ם ראה לעצמו משימה מאוד עיקרית, כללית ל-לעסוק בדברים האלו, להפיץ אותם, לפרסם אותם, להגדיר אותם, ללבן אותם, שאנשים ידעו מה, מה כן ומה לא, והיה לו על זה... מהדברים האלה היה לו מחלוקות גדולות. באיגרת תחיית המתים אז הרמב"ם מספר ככה קצת בנימה אישית את הרקע לדברים, מפגשים שהיו לו

06:00 דובר 2 ואת ההחלטה שהוא החליט. יש שם משפט שהוא אומר: "יקר לי ללמד עניין בשורשים, ביסודות של התורה", כן? יותר מאשר כן... שזה חשוב הרבה יותר מאשר הענפים, פרט כזה או פרט אחר, ולכן בחיבורים שלו הוא משתדל, כל מקום שמגיע לכזה, גם בחיבורים ההלכתיים הרגילים, שלכאורה נגיד בשולחן ערוך. שולחן ערוך מתמקד בהלכה למעשה. "עשה כך ואל תעשה כך", ובעצם ספר משנה תורה לכאורה אמור להיות הלכות הלכות, זה אותו דבר. למרות זאת אנחנו רואים שהרמב"ם בתוך הלכות הלכות הרמב"ם כל הזמן מכניס הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תשובה, כן? וגם פה בהלכות מלכים, כאילו, הרבה דברים יסודיים בכלל. אה, בפרט ב-- והרמב"ם, כאילו, את הנושא של אמונה בכלל מאוד ככה הדגיש וחידד, בפרט את האמונה בביאת המשיח, שהרמב"ם הוא זה שהגדיר אותה כיסוד באמונה, כן? כמו שנראה תכף. "מי שאינו מאמין בו כופר בתורה ובמשה רבנו", כן? המושג משיח קיים לפני הרמב"ם, בנביא, אומר גם בתורה, בחז"ל ודאי המושג משיח קיים, אבל לבוא ולומר זה עיקר באמונה, "מי שאינו מאמין בו כופר בתורה ובמשה רבנו", כן? זאת אומרת לעשות מזה יסוד, וכן כמו שניגע וניגע בנושא הזה תכף, בעזרת השם. עכשיו זה גם דבר, זה דבר שהרמב"ם הגדיר וקבע, וזה לא מובן מאליו כמו שנראה תכף. יש כאלה שחלקו עליו בדורות אחריו, לא הבינו את דבריו. למה עושים מזה כזה יסוד? משיח זה נכון, משיח זה אמיתי, משיח זה טוב, אבל למה לעשות מזה יסוד באמונה? ונגיע לנושא הזה, אבל בכל אופן כאילו לראות לפני ש-- לפני שקוראים את הדברים שלו, להבין מה קורה פה. מי מדבר כאן? הרמב"ם, שעסק בעיקרי האמונה בכלל ונתן לנו שלושה עשר עיקרי

07:47 דובר 2 אמונה ברורים. זה שהקדוש ברוך הוא אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, המילים האלה זה מהרמב"ם, וכפי שהרמב"ם מתאר עד יומו, עד זמנו זה לא היה כזה ברור לכולם. היו כאלה, היו כאלה, כל מיני... כפי שהוא מספר על זה בפרטיות שוב באותה איגרת ובמקומות אחרים, אה, כך זה בנוגע לעניין של אמונה בכלל, ובנוגע לאמונה של ביאת המשיח בפרט, הוא זה שבא והציב את זה בכזה מקום מרכזי ויסודי ביהדות. אה, עוד משפט אחד ב-בנוגע לחיבור הזה בפרט. זאת אומרת, העניין של משיח נמצא אצל הרמב"ם בכמה מקומות. בפירוש המשניות הוא מדבר על זה, כן? הזכרנו מקודם פרק בסנהדרין, פרק חלק, הוא מדבר על זה. באיגרת תימן הוא מדבר על זה, באיגרת תחיית המתים הוא מדבר על זה קצת. הרבי כל הזמן בשיחות מתמקד בעיקר על הלכות מלכים, כן? לא כל כך פירוש המשנה, לא כל כך איגרת תימן. מוזכר, אבל עיקר כל השיחות שוב ושוב זה בהלכות מלכים, כי זה ספר משנה תורה, ספר הלכות. הלכה יש לה משקל מיוחד, בזה הרבי עוסק. פרק אחד עשר. טוב, האמת היא, אחד עשר בשבילנו זה מי ששמע את השיחות של הרבי, כן, סביב י"א בשבט, י"א בניסן. אחד עשר, האחד שמעל העשר. עשר זה עשר ספירות. האחד זה הכתר שמעל. עשר כוחות הנפש, היחידה שמעבר, שזה כל קונטרס עניינה של תורת החסידות. משיח זה יחידה, חסידות זה יחידה. וכן, אחד עשר זה מספר ככה מתאים. פרק אחד עשר. "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבים קורבנות ועושים שמיטים ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה." עד

09:47 דובר 2 כאן, כן, פה בספר זה ארבע שורות שהרמב"ם מספר מה יקרה כשמשיח יבוא, מה המשיח יעשה. על פניו, כשקוראים את זה פעם ראשונה, שנייה, זה נשמע... מה יש פה? מה הוא בעצם מספר? אוסף של דברים טובים, חשובים. יבנה בית המקדש, זה חשוב, אין ספק. שיהיה, כן, מה זה בית המקדש? ושכנתי בתוכם, עיר שחוברה לה יחדיו, כן? מפגש של ישראל והקדוש ברוך הוא, ודאי דבר חשוב. אה, מקבץ נדחי ישראל, שעם ישראל יהיו כולם ביחד בארץ ישראל. אה, וכן שעם ישראל יהיה ביחד זה דבר מאוד חשוב. שעם ישראל יהיה בארץ ישראל ולא במקום אחר זה גם דבר מאוד חשוב, כן? וחוזרים כל המשפטים, אמרנו, שהיו מקודם, ועוד דבר חשוב. כן, ככה יש פה הרבה דברים, אה, חשובים. ככה זה נשמע ונראה. אבל הרבי כדרכו בא ונעמד על הדברים האלו, והרבי אומר, אה, צריך להשים טוב לב למה שכתוב כאן. זה לא סתם אוסף של דברים חשובים. משפט אחד לפני. אה, ליקוטי שיחות חלק י"ח, פרשת בלק. אה, מה-- שזה בעצם שיחה שהרבי אמר אני חושב בתשמ"ח, בשבוע של פרשת בלק, י"ז בתמוז, באזור הזה, אותם ימים שבהם אנחנו נמצאים עכשיו. דיבר על כן כי... כן, פרשת בלק, תכף הרמב"ם מצטט, "אראנו ולא עתה", בלעם, בלק, כל הנושא הזה. אה, יצא השיחה הזאת הוגה-הוגה בתשמ"א, שוב באותו זמן. זה נדפס בליקוטי שיחות חלק י"ח, שיחה על פרשת בלק, שיחה ב'. כשבעצם בשיחה הזו הרבי לוקח את הפרק הזה ברמב"ם ומפרק אותו שורה אחרי שורה. מה כתוב כאן, מה כתוב כאן, ובעצם כמו שאמרנו מקודם, כל המפרשים שמגיעים לפה עצרו. אולי הערה פה, הערה שם, כן? הרמב"ם יצר פה יצירה

11:34 דובר 2 חדשה והמפרשים, כ-- המפרשים השגרתיים, הקלאסיים, כן? שם הם נעצרים. כשהרמב"ם אומר אסור, מותר, פטור, חייב, אז הם מיד אומרים זה בגמרא פה, בגמרא שם. אבל כשהרמב"ם מדבר כאלה דברים הם, כן, עוצרים, כמו שאמרנו מקודם. זה דברים שיוצאים מדעתו, מהתלמוד, מהמדרשות, מהאגדות וכולי. ויש כאלו שעוסקים בדברים האלה ולא הבינו מה הרמב"ם רוצה והקשו על דבריו וחלקו עליו. ולכאורה, כן, אני אומר יש הרבה שיחות של הרבי על הרמב"ם לאורך, כן, לאורך כל הספר, אבל אינו דומה. מה זאת אומרת אינו דומה? אה, מה זאת אומרת אינו דומה? אה, יש הרבה שיחות כאילו מקומיות. זאת אומרת, מה זאת אומרת-- כאילו הרמב"ם אמר משהו, ידוע מה מקורו, דיברו עליו. כן, יש פה איזו נקודה לברר, ללבן מעבר. כאילו ביאור די אפשר לקרוא לזה מקומי ביחס. אז כמובן הרבי יורד לעומק של הדברים, עומק של הרעיון ומאיר את הדברים של הרמב"ם. אבל יחסי-- כן, ולא נקרא לזה יש מאין. כבר דיברו על זה, כבר הקשו, כבר ביארו ביאור ראשון, ביאור שני. הרבי נותן את הביאור שלו, שהוא יותר עמוק, יותר מתיישב וכולי, אבל בסופו של דבר הכל, אה, אה, כן, זה ביאור מקומי נקרא לזה. אבל בשיחה הזאת ובכלל בפרקים האלו, מה שהרבי מדבר על הרמב"ם הזה זה ממש ככה יש מאין. כאילו שמונה מאות שנה היה פה רמב"ם, היה פה פרק וקראו אותו בשטחיות ולא היה מי שבא ואמר תראו מה כתוב כאן. ורק עכשיו, אחרי שמונה מאות שנה מאז שהרמב"ם כותב את הדברים, מגיע הרבי ואומר שימו לב מה כתוב. שוב, זה בעיקר, אה, זה בכמה שיחות. השיחה הכי יסודית, ליקוטי שיחות חלק י"ח, פרשת בלק, שיחה ב'. אה

13:25 דובר 2 אחרי-- אחר כך זה יצא לאור, שוב, נאמר בתשל"ח, יצא לאור בתשמ"א מוגה בליקוטי שיחות. אה, אחרי עשר שנים, ט"ו אייר תשנ"א, אחרי שהרבי דיבר חזק על עניין של לימוד ענייני גאולה ומשיח, כן, בפרט בתורתו, מאמרים וליקוטי שיחות של נשיא דורנו. אז הרב פלד שהדפיס בארץ את החוברת דבר מלכות, דבר מלכות י"ב, זה היה עם כמה-- עם ארבע שיחות של הרבי, קרא לזה חידושים וביאורים בהלכות מלכים. ארבע שיחות על ה-- על הפרק הזה ברמב"ם, שהשיחה הראשונה זה השיחה הזאת, ואחר כך, כן, זה היה באייר תשנ"א ובט"ו אייר הרבי הורה להדפיס ב-770, להדפיס את החוברת הזאת והרבי חילק אותה בידו הקדושה לאנשים, נשים. באותו ערב של ט"ו אייר יש את התמונה המפורסמת שהרבי עומד ליד ארון הקודש עם הדבר מלכות ביד. זה בעצם מאותו ערב, זה בסיום החלוקה. זה בעצם החוברת הזאת שבה פותחת בשיחה הזאת שהרבי מחלק את החוברת הזאת כדי שילמדו אותה, וזה מה שעכשיו אנחנו עושים. קראנו קודם את הדברים של הרמב"ם ובוא נראה מה הרבי אומר על הדברים האלה. שוב, מה הרמב"ם אמר? קראנו מקודם, אני קורא את זה שוב. "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קורבנות ועושים שמיטין ויובלות ככל מצוותיה האמורה בתורה". אז אמרנו שוב על פניו הרמב"ם כתב פה כמה דברים חשובים. להחזיר מלכות דוד זה חשוב. לבנות מקדש זה חשוב. לקבץ נדחים זה גם חשוב. כל דבר לכאורה חשוב בפני עצמו. הרי כן, ולכאורה יש עוד דברים חשובים שלא מוזכרים כאן, שהרמב"ם עצמו מזכיר אותם במקומות אחרים. למשל, אם משווים את זה בהלכות

15:19 דובר 2 תשובה. כן, גם הרמב"ם מדבר קצת על הנושא של ימות המשיח. אותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חוכמה יהיה יותר משלמה, נביא גדול קרוב למשה רבנו. באותם הימים תרבה הדעה והחוכמה והאמת. כן, שזה דברים שהרמב"ם לא הזכיר כאן. סוף פרק י"ב יש קצת, יש-- הוא נוגע בנושאים האלו, אבל פה הוא מספר מה יקרה כשמשיח יבוא, מה משיח יעשה. לא מזכיר פה את העניין של נבואה. לא מזכיר עניין של תרבה הדעה והחוכמה. המלך המשיח עתיד זה כן, אבל יש דברים שהוא כן מזכיר. ועל פניו, כן, אם אנחנו מתחילים לשים לב רגע, מה הוא הזכיר, מה הוא לא הזכיר, אתה מבין שיש פה משהו-- אמור להיות פה עיקרון לפי מה הוא בחר, את מה להזכיר ואת מה לא. זה סתם, זה כן לא התחיל לספר פה כל הדברים הטובים שיקרו כשמשיח יבוא. יש פה איזה משהו, נקודה-- יש פה משהו שהוא רוצה לבטא, ואת הנקודה שהרבי נעמד עליה בשיחה. הרבי אומר משהו מאוד פשוט ומאוד ככה, אחרי שהרבי אומר אותו מאוד ברור וחזק. הרבי אומר, רגע, מה זה הספר הזה? כן? כפי שבכל השיחות של הרבי על הרמב"ם, כן? שהרבי ככה נכנס לבאר את דבריו, אז יש ככה יסוד שהרבי חוזר אליו שוב ושוב. ספר הרמב"ם הוא ספר הלכות הלכות. כן, הרבי משתמש בביטוי של הרמב"ם עצמו בתחילה בהקדמה שלו. האמת היא, סתם בסוגריים, אם נכנסים לנושא הזה, אם פותחים את הנושא הזה, אה, נפתח אותו ככה בשתי דקות. אה, הרבי כל הזמן מצטט את הלשון של הרמב"ם בהקדמה לפירוש-- בהקדמה שלו למשנה תורה, הלכות הלכות. אבל האמת היא בהקשר, באיזה הקשר הרמב"ם אומר את זה? הוא כותב

17:00 דובר 2 שהוא מחלק את החיבור הזה לפרקים, וכל פרק הוא מחלק להלכות קטנות, כן? כדי שיהיה קל ללמוד את התורה בעל פה. כן, זה כאילו, זה ביטוי כזה לגמרי. בדרך אגב, הביטוי הזה, הלכות הלכות. הוא מחלק כל פרק להלכות הלכות כדי שיהיה קל לשנן אותו בעל פה. זה לא כאילו שהוא בא להגדיר כרגע את חיבורו בתור העניין של הלכות הלכות. זה לא הגדרה של החיבור. זה כזה ביטוי בדרך אגב לגמרי לכאורה, שקוראים את זה בהקדמה. אבל הרבי כל הזמן משתמש בביטוי הזה, לכאורה כי אומר לא משם המקור, לא משם הראיה. ההנחה של הרבי, הנחה פשוטה של הרבי, כן? זה ספר הלכות, אז זה אמור להיות ממוקד. כן, אתה פותח שולחן ערוך. מה אתה מצפה למצוא שם? הלכות. ומה אתה מוצא שם באמת? רק הלכות מהתחלה עד הסוף. מ"שויתי ה' לנגדי תמיד", השכמת הבוקר, כן? וכל ההמשך רק הלכות. מה צריך לעשות, מה צריך לעשות. ספר הרמב"ם, אומר הרבי בפשטות, אמור להיות כמו השולחן ערוך, הלכות. מה צריך לעשות. ואם אנחנו רואים, כן, הרבי משתמש בלשון של הרמב"ם בהקדמה שלו, הלכות הלכות, לכאורה הוא משתמש בזה בהשאלה, כן? לוקח את זה לענייננו, כאילו לא שזה המקור הגדול. כאילו זה לכאורה סברה מצד עצמה שמתבטאת כאילו במילים של הרמב"ם שם. בכל אופן, אבל מה ש... כן, אבל זה עיקרון שהרבי הולך איתו בהרבה שיחות, וזה עיקרון שלכאורה כן אמור להיות, אה, סברה פשוטה, אבל בפועל רואים בדברים של הרמב"ם שלא הכל הלכות הלכות לכאורה. לא הכל עשה כך ואל תעשה כך. יש הרבה עניינים של אמונות כמו שדיברנו, יש סיפורים, כן, וכן היסטור... קצת

18:34 דובר 2 היסטוריה. כן, יש מי שנראה לכאורה עוד כל מיני דברים, והרבי הולך עם קו בכל השיחות על הרמב"ם. הרמב"ם הוא הלכות הלכות. כשהוא אומר סברה, כשהוא אומר הסבר, זה חלק... ההסבר גופא הוא עניין הלכתי. כשהרמב"ם מדבר נגיד בהלכות יסודי התורה על טבע הבריאה, זה עניין הל... זה חלק מההלכה, זה לא סתם סיפורים. כשהרמב"ם מספר על גניזת הארון, כן? מספר על ההיסטוריה, היה ארון, שלמה המלך בנה לו מקום, יאשיהו המלך גנז אותו, כן? עכשיו הוא כותב בהלכות בית הבחירה, פרק ארבע. לכאורה אתה קורא, יש פה סיפור. הרבי אומר שים לב טוב, זה לא סיפור, זה לא סתם סיפור, זה סיפור עם מסר והמסר הוא הלכתי. יש פה... הוא בא לבטא משהו שנוגע למעשה, משהו שנוגע להלכה, וככה לאורך כל ספר הרמב"ם. כל השיחות, הלכות הלכות. איפה פה ההלכה? וגם פה, כן, כשהרבי מגיע לקטע הזה שקראנו מקודם, הוא אומר איך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד ליושנה. הרבי אומר זה לא סתם סיפור דברים. משיח יבוא, יהיה כך וכך. יש פה... זה ספר הלכות. אנחנו מדברים כרגע מנקודת מבט הלכתית. כן, על משיח הלכתי. כן, משיח יעשה הרבה דברים. כרגע אנחנו מדברים מה שאת ההלכה מעניין. מה זאת אומרת? מה זה הלכה? הלכה זה לעשות מה שהשם רוצה. תרי"ג מצוות. מה קורה בפועל אבל? כן, הרמב"ם כתב לנו ספר הלכות, ספר שלם, ארבעה עשר ספרים, ואנחנו היום לומדים את ההלכות האלו ולא רואים את זה כל כך קורה בפועל בעולם. יש הרבה חלקים גדולים מהספר הזה לא אקטואליים. כל מה שקשור לבית המקדש לא אקטואלי. מצוות התלויות בארץ לא, ובכלל, וגם דברים שאינם תלויים במקדש, אינם

20:19 דובר 2 תלויים בארץ ובני ישראל לכאורה יכולים לקיים אותם בכל מקום. בפועל גם זה לא תמיד קורה, ובטח לא תמיד קרה במשך כל הדורות, כשהיה נוגש ומבטל, בלשון של הרמב"ם, מלכות הרשעה שאינה מניחה לישראל לקיים את המצוות כמו שהם צריכים. אז בעצם מה קורה? נוצר מצב כזה, יש פער בין ההלכות שבספר לבין המציאות שבעולם, ולא... אנחנו חיים בעולם אחר. אז בסוף ספר הרמב"ם, פרקים אחרונים, בא הרמב"ם ואומר: אתה יודע מה יקרה? בסוף מה יהיה? המלך המשיח עתיד לעמוד, וכשמשיח יבוא כל ההלכות של התורה יתקיימו. המלך המשיח עתיד לבוא, ובוא נקרא עכשיו שוב. אומר, אומר הרבי ככה. מה בעצם חסר? שלכן אנחנו לא מקיימים מצוות בשלמות? ומה, ומה צריך כדי שזה יחזור? אומר הרבי שלושה דברים, שעליהם הרמב"ם מדבר כאן. דבר ראשון מלכות, מלכות התורה, של המלכות האמיתית של עם ישראל זה מלכות דוד, מלכות השם על ישראל. שכן אנחנו מקיימים מצוות כי הקדוש ברוך הוא המלך שלנו ואנחנו מחויבים אליו, ומלכות דוד מייצגת את המלכות שלו וכופה אותנו ללכת בדרך התורה. כשזה לא, כשיש עלינו מלכות זרה, אז יש לנו נוגש ומבטל שלא נותן לנו לקיים תורה ומצוות. זו סיבה ראשונה כללית, ומעבר לזה עוד שתי סיבות פרטיות יחסית. אין בית מקדש כמו שאמרנו מקודם, ואנחנו לא בארץ ישראל, לא כל עם ישראל. וכל עוד שלא כל עם ישראל או רובו נמצא בארץ הקודש, אז מדאורייתא כל מצוות התלויות בארץ לא, לא מתקיימות. שמיטה בזמן הזה זה רק מדרבנן. יובל אין בזמן הזה, וכל מה שקשור עם שמיטה ויובל, עוד הרבה הלכות ודינים שמשתלשלים, שנגזרים אחד מהשני, תלויים אחד בשני. אז בעצם יש פה שלושה דברים שבגללם

22:17 דובר 2 אין לנו את כל המצוות. אנחנו לא מקיימים את כל ההלכות. בא הרמב"ם ואומר: אתה יודע מה יקרה כשמשיח יבוא? המלך המשיח עתיד לעמוד. דבר ראשון, מה הוא יעשה? להחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. דבר שני, מה הוא יעשה? בונה המקדש. דבר שלישי, מה הוא יעשה? מקבץ נדחי ישראל. ואז מה יקרה? כנגד שלושת הדברים האלו יקרו... שכן, זה בעצם שלוש פעולות שמשיח עושה: בונה, מקבץ. אז יקרו שלוש תוצאות. מה שלוש תוצאות? דבר ראשון, חוזרים באופן כללי, חוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. זאת אומרת, כל משפטי התורה יהיו כמו שהם צריכים להיות, כמו שהיו בזמן דוד ושלמה. אם יש לנו מלכות אמיתית, מלכות של תורה, אז כל המצוות של התורה יכולים להתקיים. בפרטיות מה זה אומר? מקריבים קורבנות כי יש בית מקדש, ועושים שמיטות ויובלות כי יש קיבוץ גלויות לארץ ישראל, אז אפשר לקיים את הכל ככל מצוותה האמורה בתורה. נקודה. כל המצוות שאמורות בתורה, כל מה שדובר בספר הזה, בסופו של דבר יתגשם. אז מה ראינו כאן? שבעצם דבר ראשון, הדברים שהרמב"ם אומר כאן זה לא סתם אוסף של דברים, אלא יש פה, כמו שראינו מקודם, שלוש כנגד שלוש. שלוש פעולות שמביאות לשלוש תוצאות, שבעצם הכל סביב נקודה אחת ויחידה: חוזרים כל המשפטים שהיו מקודם, ככל מצוותה האמורה בתורה, שכל ההלכות של התורה יתקיימו. וכרגע, כמו שאמרנו מקודם, מנקודת מבט הלכתית, ספר ההלכות, אמרנו, זה משיח. זה שמשיח יהיה נביא, למשל, כפי שהרמב"ם עצמו מזכיר את זה במקומות אחרים, כאן זה לא מוזכר, כי זה לא נוגע מנקודת מבט הלכתית. בשביל לבנות מקדש, בשביל לקבץ, לקבץ נדחים, צריך-- לא צריך את משיח כנביא, לא צריך

24:20 דובר 2 את משיח כחכם. צריך את משיח כמלך, כמו שנדבר על זה תכף יותר בפרטיות. אה, תרבה הדעה והחוכמה והאמת, מבחינת הלכה זה לא משנה. המעשה הוא העיקר. קיום תורה ומצוות. כן, חוזרים כל המשפטים. כן, בדרך כלל כן יעשו. המעשה הוא עיקר, קבלת עול. לא משנה אם מבינים, לא מבינים. זה גם יהיה, תרבה הדעה והחוכמה והאמת. על זה נדבר בהמשך בהקשר קצת שונה. כרגע זה לא נוגע. מה שדיברנו עד לכאן... אה, דיברנו באופן כללי על ההלכה הראשונה, על השורות הראשונות שלה. אה, ראינו מה הרמב"ם מדבר. הרמב"ם מתאר מה יקרה כשמשיח יבוא, והנקודה שהרבי אומר: הרמב"ם לא סתם מספר פה סיפור נעים, מה יקרה כשמשיח יבוא. הוא רוצה לבטא נקודה, ונקודה הלכתית. שמה הנקודה ההלכתית אומרת? כשיבוא משיח כל ההלכות של התורה יתקיימו ויתגשמו בפועל, שזה נעשה על ידי שלושה דברים: משיח יבוא, יחזיר מלכות דוד, יבנה המקדש, יקבץ נדחים. על ידי שלושת הדברים האלו כל תורה ומצוות התורה יתגשמו. כשמדבר פה כרגע על בית המקדש, בבית המקדש יש השראת השכינה, שואבים רוח הקודש. כן, כל מיני דברים חשובים מאוד. זה לא, לא על זה הוא מדבר כאן. בני ישראל יעברו לארץ ישראל, לארץ ישראל יש סגולות גדולות, אה, ועם ישראל יהיה ביחד, זה גם דבר מאוד חשוב. לא על זה הוא מדבר כאן. מה שנוגע פה בבית המקדש: מקריבים קורבנות, מקיימים את-- זאת אומרת, מקיימים את מצוות הקורבנות. בארץ ישראל עושים שמיטות ויובלות, מקיימים את המצווה של שמיטה ויובל. זה מה שנוגע פה. כשמשיח יבוא כל המצוות של התורה יתקיימו. אה, הגענו לנקודה, ועוד, ככה הרמב"ם מדבר, מתאר את משיח כמלך. המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות

26:15 דובר 2 דוד ליושנה. כן, בהמשך: יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות. אה, כפי שהוזכר מקודם, הרמב"ם מתאר את משיח כמלך. הוא לא מזכיר פה את העניין שהוא יהיה נביא גדול. הוא לא מזכיר פה את העניין שהוא יהיה חכם גדול. במקומות אחרים הוא מדבר על זה, כאן לא. למה הוא לא מזכיר את זה? יש סיבה. מאותה סיבה הוא רוצה לבטא פה משהו והוא מדבר רק על מה שקשור. מה שלא קשור הוא לא מדבר. כן, הוא מדויק, או ממוקד יותר נכון. אה, מה זאת אומרת? לקיום התורה וה-- אנחנו אומרים שלקיום התורה והמצוות צריך מלך. לא צריך נביא, לא צריך חכם. מה זאת אומרת לא צריך נביא? לא צריך חכם? אז הרבי אומר כללית: מה התפקיד של מלך בעם ישראל? מה התפקיד של נביא? אה, נביא למשל... טוב, יש לנו את משה רבנו, הנביא הראשון שנתן את התורה כפי שהיא בשלמותה, ואחר כך אין נביא רשאי לחדש דבר. כן, מה הנביא אומר? כמו ש-- או להזהיר על דברי תורה. אם תעשו תקבלו שכר, לא תעשו תקבלו עונש, או, כן, או עשו כך, אל תעשו כך. אה, אבל נביא, אוקיי, מעביר לנו מסרים מהקדוש ברוך הוא. כן, זה התפקיד שלו, להעביר מסרים. מי התפקיד שלו לדאוג? אה, שוב, יש נביא שהתפקיד שלו להעביר מסרים. יש תורה, צריך ללמד אותה. אז יש חכמים שהתפקיד שלהם ללמד את התורה, ולא רק ללמד את התורה, אלא גם לענות על שאלות שמתעוררות, לפתור אותן מתוך התורה. שלוש עשרה, שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת, וכן הלאה. מלך, התפקיד שלו מבחינה תורנית לדאוג שזה מה שיקרה בפועל. מלך יש לו שליטה על העם. מלך יש

28:04 דובר 2 לו את היכולת לאכוף ולהכריח, להנהיג ולהוביל. התפקיד לדאוג שזה באמת מה שיקרה, זה תפקיד שהוא במידה עיקרית על המלך. הרבי מצטט את מה שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים לפני כן, אה, פרק ד', שהוא מדבר על הסמכות שיש למלך, אז הרמב"ם מסיים: "בכל תהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, למלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים". זאת אומרת, החכם שמלמד, שמלמד תורה, כן? הסנהדרין למשל, יש להם גם תפקיד, כן? "שופטים ושוטרים תיתן לך", השופט עובד ביחד עם שוטר. השוטר מכה, השופט פוקד, השוטר מכה, כן? יש להם יכולת, אה, כפייה, יכולת של, אה... כן? יש להם גם סמכות על העם ויכולת של כפייה, אבל אינו דומה כלל הסמכות והכוח שיש לסנהדרין או לשופט, כן? כמו שהיה בדורות לפני שאול ודוד, שעם ישראל היו מונהגים על ידי שופטים, אה, זה לא דומה כלל לסמכות, לכוח שיש למלך. אה, אם נגיד בגדול, מה ההבדל בין שוב נביא, שופט, חכם, סנהדרין לבין מלך? אז ככה, נגיד, נגיד הדבר הכי פשוט. אה, חוקי התנועה. רמזור אדום. אני נוסע בכביש, יש רמזור אני מציית, יש תמרור אני מציית. למה אני מציית? האם זאת קבלת עול? לא, זו לא קבלת עול, ואני מבין, ברור לי, כן? שרמזור אדום חשוב להישמע לו, לטובתי ולטובת הסביבה, ולתמרור עצור חשוב להישמע לטובתי ולטובת הסביבה, כן? זה מאוד, מאוד ברור. אין פה... כל בן אדם שעובד לפי שהראש מנהיג אותו ולא הלב או הידיים והרגליים, אז הוא מבין את זה בצורה מאוד ברורה ופשוטה. האם זה תמיד נעים? לא תמיד נעים. אה, לפעמים אני ממהר, אוקיי? אבל גם כשזה לא נעים וגם כשזה לא מסתדר לי אני יודע שזה

29:57 דובר 2 יותר חזק מדברים אחרים, אה, ואם יש מישהו שלא מבין את זה אז יש שוטר שמכריח אותו, כן? להבין את זה, אוקיי? וזה גם, זה לא קבלת עול, כן? זה לא קבלת עול במובן איך שחסידות מסבירה קבלת עול. קבלת עול זה למשהו שמעבר להשגה שלי, מעבר להבנה שלי, מעבר לכוחות שלי. זה בכלל לא קבלת עול. יש פה סדר. אני מבין שצריך להיות סדר וזה ברור, וזה ברור גם שכן, שלפעמים צריך להכריח על הסדר. צריך שוטר עם מקל ורצועה. אה, זאת אומרת, באיזשהו מק-- אה, קבלת עול זה מושג אחר. קבלת עול, כן? במושג האמיתי הטהור של יהודי, כן? ביהדות, כן? תניא פרק מ"א: "הוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו, לעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד", כן? קבלת עול זה כמו שהרבי מדגיש, יש פה משהו מעבר למציאות שלי, מעבר להבנה שלי. אלוקות זה בלי גבול, ואני לא תופס אותה והשכל המוגבל שלי לא תופס, ואני מקיים את המצוות לא כי אני מבין שצריך, וגם זה לא כי אני מבין שלא הכל אני מבין, אלא כי יש פה משהו, כן? כבר איך אדמו"ר הזקן כותב בפרק מ"א: "טבע בנפשותינו שלא למרוד במלך הקדוש ברוך הוא". אנחנו יודעים שיש פה משהו מעבר להשגה וצריך לעשות, מבין או לא מבין. המעשה, כן? וקבלת עול הזאת מתבטאת, וקבלת עול שלמעלה מהשכל מתבטאת על פי איך שחסידות מסבירה דווקא במעשה בפועל, הלמטה מן הדעת, הדבר הכי פשוט שהוא שייך לדברים הכי הכי גבוהים. אה, המעשה הוא העיקר, כן? קבלת עול זה משהו אחר. ביהדות, כן? מול הקדוש ברוך הוא, כן? אנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות. תורה זה יותר

31:44 דובר 2 עניין של הבנה והשגה ומצוות זה קבלת עול, וכמו שאדמו"ר הזקן מדגיש בפרק מ"א, דווקא קבלת עול. הוא מביא מהזוהר: "אי האי לא אשתכח גביה לא שריא ביה קדושה". כי כן, זה אם אין לקיים מצוות וציוונו להניח תפילין. הוא ציווה, לכן אנחנו עושים. לא כי אנחנו מבינים, לא כי זה מתחבר ומסתדר, מעבר לכל הטעמים, כי המצוות המהות שלהם זה רצון עליון שלמעלה מהשכל, והדרך שלנו לתפוס את זה זה דווקא על ידי ורק על ידי קבלת עול פשוטה. יש גם טעמים והסברים שנותנים חיות וטעם בקיום המצווה, אבל לא זאת הנקודה. מצוות ככה זה דבר שחסידות מאוד, מאוד מדגישה. מצוות מקיימים בדרך קבלת עול דווקא. רואים במבצעים שהרבי שולח אותנו. אז יש שיחות מפורשות, מכתבים שהרבי אומר כן, שאתה ניגש ליהודי ואומר לו תניח תפילין, תשים מזוזה. מה הנקודה הפנימית שאתה אומר לו? יהודים חייבים להניח תפילין. לא כן, כאילו ויש-- כשרואים את הגישה של הרבי שונה מגישות אחרות של קירוב יהודים לתורה, שיש הרבה גישות שמתחיל-- יש הרבה יהודים, כאילו כל מי שלכאורה על פניו כל מי שלא דווקא בדרך של הרבי, כן, הדרך לכאורה יותר מתבקשת ולהתחיל-- מהאדם הוא שכלי, יש לו ראש. צריך להתחיל לדבר איתו דרך הראש. להסביר לו. הראש יבין, הראש יגיד ללב, יאמר ללב, הלב יאמר לידיים ולרגליים. בסוף הוא יקיים את המצוות. אבל צריך להתחיל לדבר מהראש. הרבי אומר לא. תתחיל מהידיים. תניח לו תפילין לפני, בלי הסברים, בלי להיכנס לדיונים. זה מה שאתה צריך לעשות וציוונו להניח תפילין. כך צריך להיות, כי מצוות הנקודה שלהם זה קבלת עול. הרבי מצטט, אה, את מה שהרמב"ם מדבר על משיח בהמשך. "יכוף כל ישראל לילך בה",

33:37 דובר 2 כן? יכוף, כפייה. הרבי אומר למה כפייה? יש-- שנייה. יש את ה"יכוף כל ישראל", ויש לפני כן בנוגע לשבע מצוות בני נח, בפרק, אה, פה בפרק ח' בהלכות מלכים, "ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקיים מצוות שנצטוו עליהם בני נח". הרבי אומר לכוף, כן, דווקא כן, לכוף זה לא רק אם הוא לא רוצה אז נכריח. מלכתחילה צריך לכוף. כפי שהרמב"ם עצמו כותב במילים אחרות, שעל שבע מצוות בני נח צריך לקיים אותן לא מפני הכרע הדעת, אלא מפני המצווה שציווה משה בתורה. מה זאת אומרת? במילים של חסידות, לא בגלל שאני מבין, אלא בדרך קבלת עול. משה ציווה, אני עושה. וזה מה שהרמב"ם כותב. לכוף כל באי עולם, כן? לא להסביר, לא לשכנע, לא לפעול, לא לגרום. לכוף. לאו דווקא כפייה חיצונית במקל ורצועה, אלא כפייה זה מצווה שציווה משה, אנחנו חייבים לעשות, כי מצוות עושים בדרך קבלת עול. לכוף כל באי עולם, שאם מדברים על מצוות בני נח, אז הרמב"ם אומר לכוף כל באי עולם. אם מדברים על מצוות שלנו, המלך המשיח עתיד לעמוד, יכוף כל ישראל לילך בה, כי מצוות עושים דווקא בדרך קבלת עול. אה, וחז-- זה הסתכלות כללית על העניין של מצוות והלכה, שהיסוד פה זה קבלת עול שמבוססת על זה כי אלוקות היא בלי גבול, והאלוקות שמתגלית במצוות זה רצון העליון שלמעלה מהשכל הבלתי מוגבל, ולכן את הקיום של המצוות, ופה אנחנו חוזרים לנקודה שאיתה התחלנו בנושא הזה, שעיקר העניין של קיום המצוות זה על ידי המלך דווקא. לא הנביא, לא הסנהדרין, לא החכם. אה, כשהנביא נותן הוראות תעשו כך ואל תעשו כך, כן? כמו שבדברים החוזרים ושבים.

35:35 דובר 2 נביא הוא סוג של יועץ. הוא מסביר לך שזה מה שנכון ואתה מבין שלא לעשות כך זה טעות. כן, מה הנביא אומר? תעשו כך, תקיימו את המצוות, יהיה לכם שכר. לא תעשו את המצוות, יהיה לכם עונש. זה כן ככה בהלכות יסודי התורה, ככה הרמב"ם מדבר על נביא. הוא מעביר מסר מהקדוש ברוך הוא. זה נקרא קבלת עול? זה לא קבלת עול. זה כדאי לכם, כן? לא כדאי לכם אחרת. אני מבין שכך אני צריך לעשות. אני מבין שלא נכון ולא טוב לעשות אחרת. זה לא קבלת עול. מי נותן ומי יכול לתת את הקבלת עול? המלך, כן? אימתו עליך, כן? וכפי שחסידות מסבירה כל הזמן מה זה מלך. שמלך זה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, זה רוממות והבדלה, כן? והיחס של עם למלך זה השתחוויה. שמה זה השתחוויה? הנחת עצמותו, מבטל שכלו ומידותיו ורצונו בפני המלך. איך כן, יש פה רוממות והבדלה ויש פה קבלת עול, וכך מלך מנהיג עם. כך מלך מנהיג עם, ולכן את התרי"ג מצוות כביכול התורה מפקידה בידיים של המלך, אחריות שלו לדאוג שזה יקרה. שוב, כמו שראינו, יכוף כל ישראל לילך בה, הוא זה שכופה את כל עם ישראל ללכת בדרך של התורה. המשמעות החיצונית כי יש לו את הכוח החיצוני להכריח את מי שלא רוצה, הוא שולט במדינה. אבל במשמעות הפנימית, כמו שהצמח צדק במצוות מלך פותח עם הנקודה הזאת, אומר המלך בטל לקדוש ברוך הוא וישראל בטלים אליו, ובו ועל ידו ישראל בטלים לקדוש ברוך הוא. אבל איזה סוג ביטול הוא מדבר שם? ביטול של מעשה המצוות. הביטול של קבלת עול, שזה תפקיד של המלך דווקא. לא נביא, לא חכם, זה נקודות

37:20 דובר 2 אחרות. משיח יהיה גם נביא, יהיה גם חכם. אבל מנקודת מבט הלכתית מי שהאחריות, הדמות שעליה האחריות לדאוג שעם ישראל יקיים את תרי"ג מצוות בפועל, למעשה בפועל, בדרך קבלת עול, ושכל העולם יקיים את שבע מצוות שלו. על מי זה מוטל? על מי האחריות? למי הכוח? על המלך. ולכן פה בפרק, בפרק הזה, כשהרמב"ם מדבר על משיח, הוא מתאר אותו בתור מלך. המלך המשיח עתיד לעמוד. יעמוד מלך מבית דוד. זה שהוא יהיה נביא גדול וחכם גדול, הרמב"ם לא מזכיר את זה כאן כי זה לא נוגע. לא בהקשר הזה. בשביל שלמות ההלכה לא צריך נביא שיגיד לנו לקיים את ההלכה. לא צריך, כן, צריך מלך שעליו האחריות ולו הכוח והסמכות להוביל את העם. לומר לעם, חבר'ה, קבלת עול. חבר'ה, צריך לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. עד פה דיברנו על הנקודה של מלך בכלל, אבל אנחנו רואים, כן, פה מדובר על לא סתם מלך, אלא המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. מלכות דוד. וגם בהמשך הרמב"ם כותב, יעמוד, מתאר איך שזה יקרה בפועל, יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות. שוב מדגיש, חוזר על אותה נקודה. ובואו נתעכב עוד כמה דקות על הנקודה הזאת, על מלכות דוד בכלל, ומה שהרמב"ם כותב שמשיח בא להחזיר מלכות דוד ליושנה. בואו נתחיל כאילו ממה שמובן לכאורה ואיך שהרבי מחדד ומסביר ואיך זה מתקשר לענייננו. אה, על פניו בהיסטוריה, בואו ככה קצת היסטוריה. כן, איפה מלכות דוד בהיסטוריה של עם ישראל? אה, מבחינה מעשית, אה, מלכות דוד מבחינה כמותית, נקרא לזה, לא הייתה כאילו כזאת מלכות גדולה. דבר ראשון, לפני, אה, לפני דוד מלך שאול, שהוא מלך על

39:24 דובר 2 כל עם ישראל. אה, אחרי, אוקיי, שאול היה שם את הסיפור, מלחמת עמלק כפי שמסופר בנביא, הפרשה של שאול, שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא אומר: נחמתי כי המלכתי את שאול, ואז הקדוש ברוך הוא שולח את שמואל להכתיר את דוד, אוקיי? ודוד מקבל את המלוכה לעם ישראל, אה, ואחריו, אחרי דוד, שלמה, ממש הבן שלו. אה, אוקיי, אבל גם אצלו היה עניין של חטאים, כי היו עניינים בלתי רצויים. הגמרא אומרת: כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה. אבל כן, היה שם בסופו של דבר, בפשטות, פשוטו של מקרא, הנביא מגיע, אחיה השילוני, מודיע לשלמה: קרע ה' את ממלכת ישראל, כן. הקדוש ברוך הוא לוקח ממנו את הממלכה, ובאמת בדור שאחר כך הממלכה נחלקה. הבן שלו, רחבעם בן שלמה, עם ישראל בעצם, אה, מרד, פשע במלכות בית דוד. רק יהודה ובנימין נשארו נאמנים לרחבעם בן שלמה. רוב עם ישראל, עשרת השבטים, הכתירו לעצמם מלך אחר, ירבעם בן נבט משבט אפרים, וככה זה המשיך כל הדורות שאחר כך עד חורבן הבית, ככה זה המשיך. אה, האמת היא לא מדויק עד חורבן הבית, לפני כן כבר בא סנחריב והוא הגלה את עשרת השבטים, ואז בעצם בטלה המלכות של עשרת השבטים, נשארה רק מלכות דוד. אבל שוב, זאת הייתה מלכות מצומצמת של יהודה ובנימין, ועכשיו גם הפליטים משאר השבטים שהצטרפו, עוד כמה דורות עד חורבן בית ראשון, כן, שזה היה בזמן של צדקיה המלך, וכפי שהגמרא אומרת, בטל מלך מבית דוד. אז אם מסתכלים מבחינה כמותית, אז מלכות דוד היא לא המלכות הראשונה של עם ישראל, וגם לא המלכות היחידה של עם ישראל, אלא במקביל היו עוד מלכויות. ואם מודדים אז

41:18 דובר 2 דווקא הייתה המלכות ה... שתי דורות מלכו על כל עם ישראל, אחר כך זו הייתה המלכות הקטנה. אם מסתכלים מבחינה כמותית. אבל האמת, אבל אם מסתכלים לא מבחינה כמותית אלא מבחינת המהות והמשמעות, אז מתחילים להבין שיש פה משהו, אה, מעבר. דבר ראשון זה מעניין, אה, קודם כול שאול לעומת דוד. סתם ככה, בפשוטו של מקרא, לא בשיחות של הרבי. האמת, תפתחו-- תראו ספר שמואל, כן? שבעצם החצי הראשון שלו מספר, כן, היום, אה, ספר שמואל מחולק לשניים, שמואל א', שמואל ב', שבעצם החלק הראשון זה התקופה של שאול, וחלק ב' זה התקופה של דוד. אחרי ששאול נהרג, ונהרג במלחמה, ומתחילה המלוכה של דוד. אז דבר ראשון גם ב... רואים, שאול התחיל את המלוכה מחדש, התחיל מלוכה חדשה, ואיך שרואים את זה בסיפורים, גם בסיפורים זה משתקף. לא הייתה פה ממש מלכות לכל דבר על עם ישראל, כן? בתיאורים זה היה עדיין, איך נקרא לזה, המסגרת של השבטים, כן? כששאול מתלונן על דוד, הוא חושד בדוד שהוא בוגד בו, או שיש לו תוכניות נגדו, אז הוא פונה לשרים שלו ואומר להם שהם-- הוא חושד בשרים שלו, שהם שותפים-- מסתירים ממנו את התוכניות של דוד. אז הוא פונה, כן, הוא פונה, הוא פונה אליהם בתואר בני ימיני, כן? כן, כולכם משבט בנימין, שבעצם כולם מהשבט של שאול, כן? זה כאילו עדיין במסגרת המשפחתית השבטית, וכן לא היה לו, ואיך שמה בתיאורים שם, לא היה לו ארמון מלוכה או כל מיני דברים כאלו, כאילו מסג-- כאילו איך שזה מתואר כשקוראים את התיאורים על דוד ושלמה, כן, שהוא בנה לעצמו בית וכאילו והיה לו, מכל ישראל התקבצו אליו, כאילו בסיפורים על שאול

43:15 דובר 2 אז לא רואים את העניין הזה, ועוד יותר משהו לשים לב, בנביא, לאורך כל הספר, הוא כמעט לא משתמש-- הנביא, זאת אומרת שמואל שכותב את הספר שלו, אה, לא משתמש בתואר, אה, מלך כלפי שאול. הכתירו אותו ואמרו שאול המלך וכולי, אבל כל הסיפורים שאחר כך, שאול הלך, שאול חוזר, שאול אומר, שאול חושב, לא המלך שאול. זה מעניין. דוד בדברים שלו קורא המלך, כן? ודוד, יהונתן, אבנר, כאילו אנשים מאוד מסוימים שמדברים על שאול כמלך, וכשהם קוראים לו כך אז גם הספר קורא לו כך, אבל לאורך הספר שאול, שאול. דוד זה כבר המלך ד-- המלך דוד זקן בא בימים, כן? וכל הביטויים האלו, שהרבה ככה הספר קורא לו מלך, וגם כשקוראים בסיפורים, כן, שבהתנהלות ואיך שבתיאורים של ההתנהלות רואים פה כבר מלוכה ממש, כן? שזה יוצא מה, כן, המסגרת השבטית ונהיה פה מלוכה כללית על כל העם ככה בצורה שלמה. זה ככה עוד לפני, ככה, זה ככה בין השורות של הספר. אבל מה שמפורש בנביא, כן, שבסופו של דבר בשלב מסוים מגיע, אה, נתן הנביא מגיע אל דוד ומודיע לו בצורה מדהימה, כן, שדוד המלך, כן, אחר כך מתפלל לה' ורואים את התדהמה שלו אחרי שבעצם הקדוש ברוך הוא החליט להכין את כיסא ממלכתו עד עולם. כן, היה שאול, כן, והוא התחלף. אבל אתה עד עולם. ואחר כך דוד הולך לפני ה' אל המשכן ו-- ל-- כן, איפה, לפני ארון הברית, והוא עושה תפילה מיוחדת. כן, ותדבר, כן, מי אנוכי? כן, ואיך אתה זוכר איש כמוני לתת לו כזה דבר? אבל בכל אופן, זה מה שהקדוש ברוך הוא נותן, מבטיח לדוד מלכות עד עולם. אה, מלכות עד

45:12 דובר 2 עולם. וכן, וההבטחה הזאת, ואז הוא אומר לו, כן, באותה נבואה בעצם זה לא קשור דווקא לדוד, הוא אומר לו "בן ייוולד לך", כן, שזאת בעצם נבואה על שלמה, "והכינותי את כיסא ממלכתו עד עולם". המלכות שלו תימשך לעולם. אוקיי, זאת אומרת שדוד ושלמה מקבלים פה הבטחה מיוחדת. זה לא סתם מלך מעכשיו, זה כן, זה לא מלך רגיל, זה מלך עד עולם, מלכות נצחית. אוקיי. אה, האמת היא שכבר לפני כן, עוד, עוד לפני שדוד הוכתר בכלל, כששמואל מודיע לשאול "נחמתי כי המלכתי את שאול", כן, כך השם אומר, ואז "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך". כן, הוא מודיע לו שהמלכות תעבור למישהו אחר, וגם "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להינחם". כי למרות שמקודם "נחמתי כי המלכתי את שאול", אבל עכשיו יש משהו שלא ישקר ולא ינחם. עכשיו זה משהו בלי שינויים. עד עכשיו הייתה מלכות שנתונה לשינויים, עכשיו הולכת להיות מלכות שלא ינחם, משהו שאין בו שינויים. ככה אומר שמואל תחילה, וככה בהמשך נתן הנביא מגיע לדוד ומודיע לו, כן, "ייוולד לך בן והכינותי את כיסא ממלכתו עד עולם". בפועל, אוקיי, אז דוד מלך על כל ישראל, שלמה מלך על כל ישראל, אבל כבר שלמה קיבל הודעה שהמלכות תיקרע לשניים, וכך באמת היה. ולבית דוד נשארו רק שני שבטים, יהודה ו... כן, יהודה ובנימין, ובכמות רוב עם ישראל לא היה עם דוד. ופה זו נקודה שמאוד, מאוד עמוקה. חשוב לשים אליה לב. והרבי מדבר על זה בשיחות. הרבי אומר, כן, גם על, על יסוד דברים של הרמב"ם. אה, "כיוון שנמשח דוד זכה בכתר המלכות, הרי המלכות לו ולבניו הזכרים

47:06 דובר 2 עד עולם. אם יעמוד מלך משאר שבטי ישראל תיפסק המלכות מביתו". יש מלכות נצחית ויש מלכות זמנית. כן, המלכות של דוד היא נצחית, ומלך, כן, ושאר המלכים תיפסק המלכות מביתו. זה לא, כן, זה לא אותו דבר. רגע, מה זה המלכות של דוד היא נצחית? בסוף בטל מלך מבית דוד, גם צדקיה, כן, בסוף כן, חמש עשרה דורות גם זה לא נשאר. נכון, המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד ליושנה. הפסק זמני, אבל במהות זה נצחי. כן, זה משהו שאין בו הפסק, ואם יש הפסק אז זה רק בינתיים, בסופו של דבר זה יחזור. האמת היא שגם בזמן הגלות חז"ל אומרים, יש פסוק "לא יסור שבט מיהודה", לא יפסיק אף פעם. מה אומרים חז"ל? "עד כי יבוא שילה", עד ביאת משיח. מה זאת אומרת לא יפסיק? הרי כן, בזמן הגלות אין מלך מבית דוד. על כך אומרים חז"ל, ומביא את זה רש"י על התורה פרשת ויחי, "לא יסור שבט מיהודה", זה ראשי גולה שבבבל ונשיאי ארץ ישראל. זאת אומרת שגם בזמן הגלות, כן, ההנהגה של מלכות דוד ממשיכה. אה, זמנית יש הפסק, הפסק כאילו ברמה הגלויה, כן? ממשיכה לא באותו אופן, לא באותו תוקף בגלוי, אבל בעצם במהות מלכות דוד היא נצחית. בפרט לפי מה שהרבי מסביר בשיחות, כן, מה זה מה שהרמב"ם כותב? "כתר מלכות זכה בו דוד". מה הפירוש כתר מלכות, כן? אתה מבין שלא רק הכוונה לכתר גשמי, כן? גם למלך אחר יכול להיות כתר. איך שהרבי מסביר את זה, כתר מלכות זה הכוח שבנפש, עצם כוח המלכות שבנפש. כי מלך זה לא רק תפקיד. מלך זה לא רק מישהו עם תכונות, כן, יש לו קול

48:54 דובר 2 גדול, גיבור, חזק. מלך זה רוממות והבדלה כמו שאמרנו מקודם. מלך זה נפש אחרת, כן? הרי אם למשל לצורך העניין, באותה נבואה, באותה ההפטרה של פרשת זכור, כששמואל נוזף בשאול שהוא לא קיים את דבר השם, אז מה ש-מה שאול אומר, גם מסביר למה הוא לא קיים את הציווי של שמואל במלחמת עמלק, הוא עושה בדיוק כמו שהוא אמר, "כי יראתי את העם ואשמע בקולם". כן? העם רצה משהו אחד, "יראתי את העם ואשמע בקולם". קורא את הפסוק הזה, מה זאת אומרת יראתי את העם? אתה המלך, אתה מחליט מה, מה יקרה. כדי להיות מלך צריך כוח עצום בנפש, לא להתפעל מאף אחד, להיות מרומם מכולם, לא להתפעל מאף אחד. ואם... כן, לעמוד מול עם שרוצה משהו מסוים ולהגיד להם לא, צריך לעשות משהו אחר, צריך עוצמה מאוד חזקה בנפש פנימה. והרבי אומר, כתר מלכות, נמשח דוד זכה בכתר מלכות, הכוונה לזה, לכוח המלכות שבנפש, לרוממות וההתנשאות שבנפש. זה כתר המלכות שזכה בו דוד ובניו הזכרים עד עולם, וזה משהו שאין בו שינויים, וזו מלכות דוד הנצחית. גלות, אוקיי, הפסק בהתפשטות המלוכה, בהתגלות, בפועל, בעולם, בחיצוניות, אז בזה יש איזה, אה, היעלם לזמן מסוים. אבל כתר מלכות, הכוח שבנפש שזכה בו דוד, לא שייך בזה שינוי, זה תמיד, לו ולבניו הזכרים עד עולם, עד משיח. מה שדיברנו עד לכאן, אה, דיברנו באופן כללי על ההלכה הראשונה, על השורות הראשונות שלה. אה, ראינו מה הרמב"ם מדבר, הרמב"ם מתאר מה יקרה כשמשיח יבוא, והנקודה שהרבי אומר, הרמב"ם לא סתם מספר פה סיפור נעים מה יקרה כשמשיח יבוא, הוא רוצה לבטא נקודה ונקודה הלכתית. שמה הנקודה ההלכתית אומרת? כשיבוא משיח כל ההלכות של

51:01 דובר 2 התורה יתקיימו ויתגשמו בפועל, שזה אומר על ידי שלוש דברים: משיח יבוא, יחזיר מלכות דוד, יבנה המקדש, יקבץ נדחי ישראל. על ידי שלושת הדברים האלו כל תרי"ג מצוות התורה יתגשמו. כשנדבר פה כרגע על בית המקדש, בבית המקדש יש השראת השכינה, שואבים רוח הקודש, כן, כל מיני דברים חשובים מאוד, זה לא, לא על זה הוא מדבר כאן. בני ישראל יבואו לארץ ישראל, לארץ ישראל יש סגולות גדולות, אה, ועם ישראל יהיה ביחד, זה גם דבר מאוד חשוב. לא על זה הוא מדבר כאן. מה שנוגע פה, בבית המקדש מקריבים קורבנות, מקיימים את... זאת אומרת, מקיימים את מצוות הקורבנות. בארץ ישראל עושים שמיטות ויובלות, מקיימים את המצווה של שמיטה ויובל. זה מה שנוגע פה. כשמשיח יבוא כל המצוות של התורה יתקיימו. אה, הגענו לנקודה, ועוד, ככה שהרמב"ם מדבר, מתאר את משיח כמלך. המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה. כן, בהמשך יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות. אה, אז כפי שהוזכר מקודם, הרמב"ם מתאר את משיח כמלך. הוא לא מזכיר פה את העניין שהוא יהיה נביא גדול, הוא לא מזכיר פה את העניין שהוא יהיה חכם גדול. במקומות אחרים הוא מדבר על זה, כאן לא. למה הוא לא מזכיר את זה? יש סיבה. מאותה סיבה הוא רוצה לבטא פה משהו והוא מדבר רק על מה שקשור. מה שלא קשור הוא לא מדבר, כן? הוא מדויק, או ממוקד יותר נכון. אה, מה זאת אומרת? לקיום התורה, ואנחנו אומרים שלקיום התורה והמצוות צריך מלך. לא צריך נביא, לא צריך חכם. מה זאת אומרת לא צריך נביא, לא צריך חכם? אז הרבי אומר כללית, מה התפקיד של מלך בעם ישראל? מה

52:46 דובר 2 התפקיד של נביא? אה, נביא למשל... טוב, יש לנו את משה רבנו, הנביא הראשון שנתן לנו את התורה כפי שהיא בשלמותה, ואחר כך אין נביא רשאי לחדש דבר. כן? מה הנביא אומר? כמו, או להזהיר על דברי תורה: אם תעשו תקבלו שכר, לא תעשו, תקבלו עונש, או כן, או עשו כך, אל תעשו כך. אה, אבל נביא, אוקיי, מעביר לנו מסרים מהקדוש ברוך הוא, כי כן, זה התפקיד שלו, להעביר מסרים. מי התפקיד שלו לדאוג? אה, שוב, יש נביא שהתפקיד שלו להעביר מסרים. יש תורה, צריך ללמד אותה. אז יש חכמים שהתפקיד שלהם ללמד את התורה, ולא רק ללמד את התורה, אלא גם לענות על שאלות שמתעוררות, לפתור אותן מתוך התורה, בשלוש עשרה, שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת וכן הלאה. מלך, התפקיד שלו מבחינה תורנית לדאוג שזה מה שיקרה בפועל. מלך יש לו שליטה על העם. מלך יש לו את היכולת לאכוף ולהכריח, להנהיג ולהוביל. התפקיד לדאוג שזה באמת מה שיקרה זה תפקיד שהוא במידה עיקרית על המלך. הרבי מצטט את מה שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים לפני כן, אה, פרק ד', שהוא מדבר על הסמכות שיש למלך. אז הרמב"ם מסיים, "ובכל תהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, למלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים." זאת אומרת, החכם שמלמד תורה, כן, הסנהדרין למשל, יש להם גם תפקיד, כן, שופטים ושוטרים תתן לך. השופט עובד ביחד עם שוטר. השוטר מכה, השופט פוקד, השוטר מכה. כן, יש להם יכולת אה כפייה, יכולת של אה, כן, יש להם גם סמכות על העם ויכולת של כפייה, אבל אינו דומה כלל הסמכות והכוח שיש לסנהדרין או לשופט, וכן כמו שהיה בדורות לפני שאול ודוד, שעם ישראל הונהגו

54:45 דובר 2 על ידי שופטים, אה, זה לא דומה כלל לסמכות, לכוח שיש למלך. אה, אם נגיד בגדול, מה ההבדל בין, שוב, נביא, שופט, חכם, סנהדרין, לבין מלך? במילה אחת. אז ככה נגיד, נגיד דבר הכי פשוט. אה, חוקי התנועה. רמזור אדום. אני נוסע בכביש, יש רמזור, אני מציית, יש תמרור, אני מציית. למה אני מציית? האם זאת קבלת עול? לא, זו לא קבלת עול. ואני מבין, ברור לי, כן, שרמזור אדום חשוב להישמע לו לטובתי ולטובת הסביבה, ולתמרור עצור חשוב להישמע לטובתי ולטובת הסביבה. אני, כן, זה מאוד מאוד ברור. אין פה... כל בן אדם שעובד לפי שהראש מנהיג אותו ולא הלב או העיניים והרגליים, אז הוא מבין את זה בצורה מאוד ברורה ופשוטה. האם זה תמיד נעים? לא תמיד נעים. אה, לפעמים אני ממהר, אוקיי, אבל גם כשזה לא נעים וגם כשזה לא מסתדר לי אני יודע שזה יותר חזק מדברים אחרים, אה, ואם יש מישהו שלא מבין את זה אז יש שוטר שמכריח אותו, כן, להבין את זה, אוקיי? וזה גם, זה לא קבלת עול, כן? זה לא קבלת עול במובן איך שחסידות מסבירה קבלת עול. קבלת עול זה למשהו שמעבר להשגה שלי, מעבר להבנה שלי, מעבר לכוחות שלי. זה בכלל לא קבלת עול. יש פה סדר. אני מבין שצריך להיות סדר וזה ברור, וזה ברור גם שכן שלפעמים צריך להכריח על הסדר. צריך שוטר עם מקל ורצועה. אה, אבל באיזשהו מק... אה, קבלת עול זה מושג אחר. קבלת עול, כן, במושג האמיתי הטהור של יהודי, כן, ביהדות, כן, תניא פרק מ"א, הוא גם, הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו, לעבדו, לעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. כן.

56:37 דובר 2 קבלת עול זה כמו שהרבי מדגיש, יש פה משהו מעבר למציאות שלי, מעבר להבנה שלי. אלוקות זה בלי גבול ואני לא תופס אותה והשכל המוגבל שלי לא תופס ואני מקיים את המצוות, לא כי אני מבין שצריך וגם זה לא כי אני מבין שלא הכל אני מבין, אלא כי יש פה משהו. כן, כבר איך אדמו"ר הזקן כותב בפרק מ"א: "טבע בנפשותינו שלא למרוד במלך הקדוש ברוך הוא". אנחנו יודעים שיש פה משהו מעבר להשגה וצריך לעשות, מבין או לא מבין. המעשה כן, והקבלת עול הזאת מתבטאת, והקבלת עול שלמעלה מהשכל מתבטאת בהיפך שחסידות מסבירה דווקא במעשה בפועל, הלמטה מן הדעת, הדבר הכי פשוט שהוא שייך לדברים הכי, הכי גבוהים. אה, המעשה הוא העיקר. כן, קבלת עול זה משהו אחר. ביהדות, כן, מול הקדוש ברוך הוא. כן, אנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות. תורה זה יותר עניין של הבנה והשגה ומצוות זה קבלת עול. וכמו שאדמו"ר הזקן מדגיש בפרק מ"א, דווקא קבלת עול. הוא מביא מהזוהר: "דאי היא לא אשתכח גביה לא שריא ביה קדושה". כי כן, זה עניין קיום מצוות: "וציוונו להניח תפילין". הוא ציווה, לכן אנחנו עושים. לא כי אנחנו מבינים, לא כי זה מתחבר ומסתדר. מעבר לכל הטעמים, כי המצוות המהות שלהם זה רצון עליון שלמעלה מהשכל, והדרך שלנו לתפוס את זה זה דווקא על ידי ורק על ידי קבלת עול פשוטה. יש גם טעמים והסברים שנותנים חיות וטעם בקיום המצווה, אבל לא זאת הנקודה. מצוות, ככה זה דבר שחסידות מאוד מאוד מדגישה, מצוות מקיימים בדרך קבלת עול דווקא. רואים ב... מבצעים שהרבי שולח אותנו. אז יש שיחות מפורשות, מכתבים שהרבי אומר, כן, שאתה ניגש ליהודי ואומר לו

58:26 דובר 2 תניח תפילין, תשים מזוזה. מה הנקודה הפנימית שאתה אומר לו? יהודים חייבים להניח תפילין. לא, כן, כאילו, ויש, כשרואים את הגישה של הרבי שונה מגישות אחרות של קירוב יהודים לתורה, שיש הרבה גישות שמתחיל-- יש הרבה יהודים, כאילו כל מי שלכאורה על פניו, כל מי שלא דווקא בדרך של הרבי, כן, הדרך לכאורה יותר מתבקשת, ולהתחיל-- מה, אדם הוא שכלי, יש לו ראש. צריך להתחיל לדבר איתו דרך הראש. להסביר לו. הראש יבין, הראש יגיד ללב, יאמר ללב, הלב יאמר לידיים ולרגליים. בסוף הוא יקיים את המצוות, אבל צריך להתחיל לדבר מהראש. הרבי אומר לא. תתחיל מהידיים. תניח לו תפילין. לפני, בלי הסברים, בלי להיכנס לדיונים. זה מה שאתה צריך לעשות, "וציוונו להניח תפילין". כך צריך להיות, כי מצוות, הנקודה שלהם זה קבלת עול. הרבי מצטט, אה, את מה שהרמב"ם מדבר על משיח בהמשך: "יכוף כל ישראל לילך בה", כן, יכוף, כפייה. הרבי אומר למה כפייה? יש-- שנייה, יש את ה"יכוף כל ישראל" ויש לפני כן בנוגע לשבע מצוות בני נח בפרק, אה, פה בפרק ח' בהלכות מלכים: "ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקיים מצוות שנצטוו עליהם בני נח". הרבי אומר לכוף, כן, דווקא כן, לכוף זה לא רק אם הוא לא רוצה אז נכריח. מלכתחילה צריך לכוף, כפי שהרמב"ם עצמו כותב במילים אחרות, שצריך על שבע מצוות בני נח שצריך לקיים אותן לא מפני הכרע הדעת, אלא מפני המצווה שציווה משה בתורה. מה זאת אומרת? במילים של חסידות, לא בגלל שאני מבין, אלא בדרך קבלת עול. משה ציווה, אני עושה, וזה מה שהרמב"ם כותב. "לכוף כל באי עולם", כן? לא להסביר, לא לשכנע, לא

1:00:18 דובר 2 לפעול, לא לגרום. לכוף. לאו דווקא כפייה חיצונית במקל ורצועה, אלא כפייה זה מצווה שציווה משה, אנחנו חייבים לעשות, כי מצוות עושים בדרך קבלת עול. לכוף כל באי עולם. אם מדברים על מצוות בני נח, אז הרמב"ם אומר, "לכוף כל באי עולם". אם מדברים על מצוות שלנו, המלך המשיח עתיד לעמוד, יכוף כל ישראל לילך בה, כי מצוות עושים דווקא בדרך קבלת עול. אה, זה הסתכלות כללית על העניין של מצוות והלכה, שהיסוד פה זה קבלת עול שמתבססת על זה כי אלוקות היא בלי גבול, והאלוקות שמתגלית במצוות זה רצון העליון שלמעלה מהשכל, הבלתי מוגבל, ואת-- לכן את הקיום של המצוות, ופה אנחנו חוזרים לנקודה שאיתה התחלנו בנושא הזה, שעיקר העניין של קיום המצוות זה על ידי המלך דווקא. לא הנביא, לא הסנהדרין, לא החכם. אה, כשהנביא נותן הוראות, "תעשו כך ואל תעשו כך", כן? כמו בתורה, אה, חוק ומשפט. נביא הוא סוג של יועץ. הוא מסביר לך שזה מה שנכון ואתה מבין שלא לעשות כך זה טעות. כן, מה הנביא אומר? תעשו כך, תקיימו את המצוות, תהיה לכם שכר. לא תעשו את המצוות, תהיה לכם עונש. זה כן ככה בהלכות יסודי התורה, ככה הרמב"ם מדבר על נביא. הוא מעביר מסר מהקדוש ברוך הוא. זה נקרא קבלת עול? זה לא קבלת עול. זה כדאי לכם. כן, לא כדאי לכם אחרת. אני מבין שכך אני צריך לעשות. אני מבין שלא נכון ולא טוב לעשות אחרת. זה לא קבלת עול. מי נותן-- מי יכול לתת את הקבלת עול? המלך, כן? אימתו עליך, כן? וכפי שחסידות מסבירה כל הזמן מה זה מלך, שמלך זה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, זה רוממות והבדלה,

1:02:07 דובר 2 וכן, והיחס של עם ומלך זה השתחוואה. עכשיו, מה זה השתחוואה? הנחת עצמותו. מבטל שכלו ומידותיו ורצונו בפני המלך. היכ-- כן, יש פה רוממות והבדלה ויש פה קבלת עול, וכך מלך מנהיג עם-- כך מלך מנהיג עם, ולכן את התרי"ג מצוות כביכול התורה מפקידה בידיים של המלך, אחריות שלו לדאוג שזה יקרה. שוב, כמו שראינו, יכוף כל ישראל לילך בה. הוא זה שכופה את כל עם ישראל ללכת בדרך של התורה. במשמעות החיצונית, כי יש לו את הכוח החיצוני להכריח את מי שלא רוצה, הוא שולט במדינה, אבל במשמעות הפנימית, כמו שהצמח צדק במצוות מלך פותח עם הנקודה הזאת, אומר, המלך בטל לקדוש ברוך הוא וישראל בטלים אליו, ובו ועל ידו ישראל בטלים לקדוש ברוך הוא. אבל איזה סוג ביטול הוא מדבר שם? ביטול של מעשי המצוות, הביטול של קבלת עול, שזה תפקיד של המלך דווקא. לא נביא, לא חכם. זה נקודות אחרות. משיח יהיה גם נביא, יהיה גם חכם, אבל מנקודת מבט הלכתית, מי שהאחריות, הדמות שעליה האחריות לדאוג שעם ישראל יקיים את תרי"ג מצוות בפועל, למעשה בפועל, בדרך קבלת עול, ושכל העולם יקיים את שבע מצוות שלו. על מי זה מוטל? על מי האחריות? למי הכוח? על המלך. ולכן פה בפרק, בפרק הזה, כשהרמב"ם מדבר על משיח, הוא מתאר אותו בתור מלך. המלך המשיח עתיד לעמוד. יעמוד מלך מבית דוד. זה שהוא יהיה נביא גדול וחכם גדול, הרמב"ם לא מזכיר את זה כאן כי זה לא נוגע, לא בהקשר הזה. בשביל שלמות ההלכה לא צריך נביא שיגיד לנו לקיים את ההלכה. לא צריך, כן? צריך מלך שעליו האחריות ולו הכוח והסמכות להוביל את העם, לומר לעם, חבר'ה, קבלת

1:04:02 דובר 2 עול. חבר'ה, צריך לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אז זה דיברנו על הנקודה של מלך בכלל, אבל אנחנו רואים, כן, פה מדובר על לא סתם מלך, אלא המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה. מלכות דוד, וגם בהמשך הרמב"ם כותב: "יעמוד", כיוון את הערך שזה יקרה בפועל, "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות". שוב מדגיש, חוזר על אותה נקודה. ובואו נתעכב עוד כמה דקות על הנקודה הזאת, על מלכות דוד בכלל ומה שהרמב"ם כותב שמשיח בא להחזיר מלכות דוד ליושנה. בואו נתחיל כאילו ממה שמובן לכאורה ואיך שהרבי מחדד ומסביר ואיך זה מתקשר לענייננו. אה, על פניו, אה, בהיסטוריה-- בואו ככה קצת היסטוריה, כן? איפה מלכות דוד בהיסטוריה של עם ישראל. אה, מבחינה מעשית, אה, מלכות דוד, מבחינה כמותית נקרא לזה, לא הייתה כאילו כזאת מלכות גדולה. דבר ראשון, לפני, אה, לפני דוד מלך שאול, שהוא מלך על כל עם ישראל. אה, אחרי, אוקיי? שאול, היה שם את הסיפור מלחמת עמלק, כפי שמסופר בנביא, בהפטרה של שבת זכור, שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא אומר, ניחמתי כי המלכתי את שאול, ואז הקדוש ברוך הוא שולח את שמואל, אה, להכתיר את דוד, אוקיי? ודוד מקבל את המלוכה על עם ישראל, אה, ואחריו, אחרי דוד, שלמה, ממשיך הבן שלו. אה, אוקיי? אבל גם אצלו היה עניין של חטאים כי היה עניינים בלתי רצויים. הגמרא אומרת, כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה. אבל כן היה שם בסופו של דבר בפשטות, פשוטו של מקרא, הנביא מגיע, אחיה השילוני מגי-- מודיע לשלמה, קרע ה' ממלכות ישראל, כן. הקדוש ברוך הוא לוקח ממנו את הממלכה, ובאמת בדור שאחר כך הממלכה

1:06:06 דובר 2 נחלקה. הבן שלו, רחבעם בן שלמה, עם ישראל בעצם, אה, מרד, פשע במלכות בית דוד. רק יהודה ובנימין נשארו נאמנים לרחבעם בן שלמה. רוב עם ישראל, עשרת השבטים, הכתירו לעצמם מלך אחר, ירבעם בן נבט משבט אפרים, וככה זה המשיך כל כ-כל הדורות שאחר כך עד חורבן הבית, ככה זה המשיך. אה, האמת היא לא מדויק עד חורבן הבית. לפני כן כבר בא סנחריב והגלה את עשרת השבטים, ואז בעצם בטלה המלכות של עשרת השבטים, נשארה רק מלכות דוד. אבל שוב שזאת הייתה מלכות מצומצמת של יהודה ובנימין, ועכשיו גם על הפליטים משאר השבטים שהצטרפו. עוד כמה דורות עד חורבן בית ראשון, כן, שזה היה בזמן של צדקיה המלך, וכפי שהגמרא אומרת בטלה מלכות בית דוד. אז אם מסתכלים מבחינה כמותית, אז מלכות דוד היא לא המלכות הראשונה של עם ישראל וגם לא המלכות היחידה של עם ישראל, אלא במקביל היו עוד מלכויות. ואם מודדים אז דווקא הייתה המלכות ה... שני דורות מל-מלכו על כל עם ישראל, אחר כך זו הייתה המלכות הקטנה, אם מסתכלים מבחינה כמותית. אבל האמת, אבל אם מסתכלים לא מבחינה כמותית אלא מבחינת המהות והמשמעות, אז מתחילים להבין שיש פה משהו, אה, מעבר. דבר ראשון זה מעניין, אה, קודם כל שאול לעומת דוד. סתם ככה בפשוטו של מקרא, לא בשיחות של הרבי. אומר, ת-- תראו ספר שמואל, כן, שבעצם החצי הראשון שלו מספר אומר כן, היום, אה, ספר שמואל מחולק לשניים, שמואל א', שמואל ב', שבעצם החלק הראשון זה התקופה של שאול, וחלק ב' זה התקופה של, אה, דוד. אחרי ששאול, אה, נהרג ונהרג במלחמה ומתחיל ה-המלוכה של דוד. אז דבר ראשון גם ב... רואים שאול

1:07:58 דובר 2 התחיל את המלוכה מחדש, התחיל מלוכה חדשה, ואיך שרואים את זה בסיפורים, גם בסיפורים זה משתקף. לא הייתה פה ממש מלכות לכל דבר על עם ישראל, כן? בתיאורים, זה היה עדיין, נקרא לזה, המסגרת של השבטים, כן? כששאול מתלונן על דוד, הוא חושד בדוד שהוא בוגד בו או שהוא, יש לו תוכניות נגדו, אז הוא פונה לשרים שלו ואומר להם שהוא חושד בשרים שלו, שהם שותפים, מסתירים ממנו את התוכניות של דוד. אז הוא פונה, כן, הוא פונה, פונה אליהם בתואר "בני ימיני", כן? כן, כולכם משבט בנימין, שבעצם כולם מהשבט של שאול, כן? זה כאילו עדיין במסגרת המשפחתית, השבטית, וכן, לא היה לו, ואיך שמה בתיאורים שם, לא היה לו ארמון מלוכה או כל מיני דברים כאלו, כאילו, מסג-- כאילו איך שזה מתואר כשקוראים את התיאורים על דוד ושלמה, כן? שהוא בנה לעצמו בית, וכאילו, והיה לו, מכל ישראל התקבצו אליו. כאילו, בסיפורים על שאול אז לא רואים את העניין הזה. ועוד יותר, משהו לשים לב: בנביא, לאורך כל הספר, הוא כמעט לא מש-- הנביא, זאת אומרת שמואל שכותב את הספר שלו, לא משתמש בתואר מלך כלפי שאול. הכתירו אותו ואמרו "שאול המלך" וכולי, אבל כל הסיפורים שאחר כך: שאול הלך, שאול חוזר, שאול אומר, שאול חושב, לא המלך שאול. זה מעניין. דוד בדברים שלו קורא המלך, כן? ודוד, יהונתן, אבנר, כאילו אנשים מאוד מסוימים שמדברים על שאול כמלך, וכשהם קוראים לו כך אז גם הספר קורא לו כך, אבל לאורך הספר שאול, שאול. דוד זה כבר המלך ד-- "והמלך דוד זקן בא בימים", כן? וכל הביטויים האלו, שהרבה ככה הספר קורא לו מלך,

1:09:52 דובר 2 וגם כשקוראים בסיפורים, כן, שבהתנהלות ואיך ש-- והתיאורים של ההתנהלות, רואים פה כבר מלוכה ממש, כן? שזה יוצא מהמסגרת השבטית ונהיה פה מלוכה כללית על כל העם, ככה בצורה שלמה. וככה עוד לפני, ככה, זה ככה בין השורות של הספר. אבל מה שמפורש בנביא, כן, שבסופו של דבר בשלב מסוים מגיע נתן הנביא לדוד ומודיע לו בצורה מדהימה, שכן, שדוד המלך, כן, אחר כך מתפלל לה' ורואים את התדהמה שלו אחרי שבעצם הקדוש ברוך הוא החליט להכין את כיסא ממלכתו עד עולם, כן? היה שאול, כן, והוא התחלף. אבל אתה עד עולם. ואחר כך דוד הולך לפני ה' ועל המשכן ו-ל-- כן, איפה, לפני ארון הברית, והוא עושה תפילה מיוחדת, כן? "ותדבר", כן, "מי אנוכי?" כן, ואיך אתה זוכר איש כמוני לתת לו כזה דבר? אבל בכל אופן, זה מה שהקדוש ברוך הוא נותן, מבטיח לדוד מלכות עד עולם. מלכות עד עולם, כן, וההבטחה הזאת, ואז הוא אומר לו, כן, באותה נבואה, בעצם זה לא קשור דווקא לדוד, הוא אומר לו "ובן ייוולד לך", כן, שזה בעצם נבואה על שלמה, "והכינתי את כיסא ממלכתו עד עולם". המלכות שלו תימשך לעולם. אוקיי? זאת אומרת שדוד ושלמה מקבלים פה הבטחה מיוחדת. זה לא סתם מלך מעכשיו, זה כאילו, כן, זה לא מלך רגיל, זה מלך עד עולם. מלכות נצחית. אוקיי? האמת היא שכבר לפני כן, עוד, עוד לפני שדוד הוכתר בכלל, כששמואל מודיע לשאול "ניחמתי כי המלכתי את שאול", כן, כך השם אומר, ואז "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך", כן, הוא מודיע לו שהמלכות תעבור למישהו אחר, "וגם

1:11:48 דובר 2 נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להינחם". כי למרות שמקודם "ניחמתי כי המלכתי את שאול", אבל עכשיו יש משהו שלא ישקר ולא ינחם. עכשיו זה משהו בלי שינויים. עד עכשיו הייתה מלכות שנתונה לשינויים, עכשיו הולכת להיות מלכות שלא ינחם, משהו שאין בו שינויים. ככה הוא אומר מלכתחילה, וככה בהמשך נתן הנביא מודיע, מגיע לדוד ומודיע לו, כן, "ייוולד לך בן והכינתי את כיסא מלכותו עד עולם". בפועל, אוקיי, אז דוד מלך על כל ישראל, שלמה מלך על כל ישראל, אבל כבר שלמה קיבל הודעה שהמלכות תיקרע לשניים. וכך באמת היה. ולדוד נשאר רק שני שבטים, יהודה ו... כן, יהודה ובנימין, ובכמות רוב עם ישראל לא היה עם דוד. ופה זו נקודה שמאוד מאוד עמוקה. חשוב לשים אליה לב, והרבי מדבר על זה בשיחות. הרבי אומר, כן, גם על יסוד דברים של הרמב"ם: "כיוון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, הרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. אם יעמוד מלך משאר שבטי ישראל תיפסק המלכות מביתו". יש מלכות נצחית ויש מלכות זמנית. כן, המלכות של דוד היא נצחית ומלך, כן, ושאר המלכים תיפסק המלכות מביתו. זה לא, כן, זה לא אותו דבר. רגע, מה זה המלכות של דוד היא נצחית? בסוף בטל מלך מבית דוד, גם צדקיה, כן, בסוף, כן, חמש עשרה דורות גם זה לא נשאר. נכון, המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד ליושנה. הפסק זמני, אבל במהות זה נצחי. כן, זה משהו שאין בו הפסק, ואם יש הפסק אז רק בינתיים ובסופו של דבר זה יחזור. האמת היא שגם בזמן הגלות חז"ל אומרים, יש פסוק "לא יסור שבט מיהודה", לא יפסיק אף פעם. ואומרים

1:13:42 דובר 2 חז"ל, "עד כי יבוא שילה" — עד ביאת משיח. מה זאת אומרת לא יפסיק? הרי כן, בזמן הגלות אין מלך מבית דוד. על כך אומרים חז"ל, ומביא את זה רש"י על התורה, פרשת ויחי: "לא יסור שבט מיהודה" — זה ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל. זאת אומרת שגם בזמן הגלות, כן, ההנהגה של מלכות דוד ממשיכה. אה, זמנית יש הפסק. הפסק כאילו ברמה הגלויה, כן, ממשיכה לא באותו אופן, לא באותו תוקף בגלוי, אבל בעצם, במהות, מלכות דוד היא נצחית. בפרט לפי מה שהרבי מסביר בשיחות. כן, מה זה מה שהרמב"ם כותב? כתר מלכות זכה בו דוד. מה פירוש כתר מלכות, כן? אתה מבין שלא רק הכוונה לכתר גשמי, כן, גם למלך אחר יכול להיות כתר. איך שהרבי מסביר את זה, כתר מלכות זה הכוח שבנפש. עצם כוח המלכות שבנפש. כי מלך זה לא רק תפקיד. מלך זה לא רק מישהו עם תכונות, כן, יש לו קול גדול, גיבור חזק. מלך זה רוממות והבדלה, כמו שאמרנו מקודם. מלך זה נפש אחרת, כן? הרי אם למשל לצורך העניין באותה נבואה, באותה הפטרה של פרשת זכור, כששמואל נוזף בשאול שהוא לא קיים את דבר השם, אז מה הוא-- מה שאול אומר? גם מסביר למה הוא לא קיים את הציווי של שמואל במלחמת עמלק. הוא עושה בדיוק כמו שהוא אמר, "כי יראתי את העם ואשמע בקולם". כן, העם רצה משהו אחד, "יראתי את העם ואשמע בקולם". קורא את הפסוק הזה. מה זאת אומרת יראתי את העם? אתה המלך, אתה מחליט מה, מה יקרה. כדי להיות מלך צריך כוח עצום בנפש. לא להתפעל מאף אחד, להיות מרומם מכולם, לא להתפעל מאף אחד. ואם... כן לעמוד

1:15:33 דובר 2 מול עם שרוצה משהו מסוים ולהגיד להם לא, צריך לעשות משהו אחר, צריך עוצמה מאוד חזקה בנפש פנימה. והרבי אומר, כתר מלכות, נמשח דוד, זכה בכתר מלכות. הכוונה לזה, לכוח המלכות שבנפש, לרוממות וההתנשאות שבנפש. זה כתר מלכות שזכה בו דוד ובניו הזכרים עד עולם, וזה משהו שאין בו שינויים, וזה מלכות דוד הנצחית. גלות, אוקיי, הפסק בהתפשטות המלוכה, בהתגלות בפועל בעולם, בחיצוניות, אז בזה יש יכולת, אה, להיעלם לזמן מסוים. אבל כתר מלכות, הכוח שבנפש שזכה בו דוד, לא שייך בזה שינוי. זה תמיד לו ולבניו אחריו עד עולם, עד משיח. אם יעמוד מלך משאר ישראל תיפסק המלכות מביתו. אתה מבין, כן, זה מ-זה מלכות מוגבלת מלכתחילה. ולפי מה שאנחנו דיברנו עכשיו, אז מובן, זה לא רק מוגבלת בזמן, זה מוגבלת במהות. זה לא אותה מהות. אין לו את הכוח האמיתי, אין לו את הכתר מלכות. ולכן הרבי אומר דבר, זה כן דבר, דבר פלא. הרבי מביא את זה מהפסוקים ומהרמב"ם, שגם עשרת השבטים שבעצם הם עכשיו כרגע, כאילו באותם דורות, יש להם מלך אחר שהם כפופים אליו. אז לפעמים אפילו היו מלחמות בין מלכות למלכות, כן, מלחמת אחים. אומר, גם הם במהותם הפנימית שייכים למלכות בית דוד, כי היא המלכות האמיתית של עם ישראל. מלכות אמיתית פנימית שקשורה לפנימיות של הנשמות של עם ישראל. וזה שיש עשרת השבטים בינתיים זה רק בחיצוניות. אפשר, כן, מי שלומד חסידות. אז בספר, בשיחות של הרבי, אז אומרות ככה מתבקש, כן, יהודי תמיד קשור לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הבעל הבית האמיתי, יהודי תמיד מחויב אליו. אם הוא עושה את זה או לא עושה את זה זה עניין אחר. יכול להיות

1:17:29 דובר 2 כן, בחיצוניות לאו דווקא, כן. אז אם מדברים חס ושלום על מצב של יהודי שעושה עבירות, כן, זה היפך התורה. זה דבר שהתורה, אתה אומר, זה חיצוני, דבר שהתורה לא רוצה ורק חיצוני ולא המהות האמיתית שלו. ככה כל הזמן בחסידות ובטח בשיחות של הרבי. על דרך זה, כן, פה בעשרת השבטים זה לא חס ושלום עניין של עבירה. זה נביא שהעמיד מלך, כן. יש לזה מקום על פי תורה, אבל התורה אומרת זה לא הדבר האמיתי, זה חיצוני וזמני. כן, זה חיצוני ולכן זה זמני. אה, אוקיי, ולכן גם כשיהיה בזמן שיש עשרת השבטים שמלכות יותר גדולה וחזקה בכמות, אבל המלכות האמיתית של עם ישראל, של כל עם ישראל, גם של עשרת השבטים, זה מלכות דוד. הרבי מביא את הפסוק שנאמר ב... כשנחלקה הממלכה, "ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה". כלומר, מה זה ויפשעו? כן, פשע, מרידה. הוא אומר זה עדיין פשע ועדיין מרידה, כן. התורה נתנה לזה את המקום, הנביא נתן לזה את המקום, אבל זה במהות הפנימית זה פשע ומרידה, כי יהודים כל הזמן שייכים למלכות בית דוד, גם כשיש מלכות אחרת, כי מלכות בית דוד זה המלכות האמיתית, זה הרוממות וההתנשאות וההתקשרות שלנו. אם אנחנו מדברים, כן, דיברנו על זה מקודם, שהמלך האמיתי התפקיד שלו זה לקשר אותנו לקדוש ברוך הוא, והתקשרות דווקא בדרך של קבלת עול, שזה כלי להתקשרות עם אלוקות שזה בלי גבול. אז זה דווקא דרך מלכות בית דוד, שזה המלכות האמיתית של עם ישראל ודרכה ההתקשרות האמיתית שלנו עם הקדוש ברוך הוא. יש ב-ב-הפטרה של פרשת שמיני יש את העניין של העלאת הארון לקודש הקודשים, שדוד מעלה את ארון הברית שהוא

1:19:14 דובר 2 חזר מהשבי. הארון חזר מהשבי אצל הפלישתים, התעכב בקריית יערים, ואז דוד מביא, מעלה אותו אל עיר דוד, והמלך דוד מפזז ומכרכר בכל עוז, יוצא מהכלים. ומיכל בת שאול משקיפה מהחלון, בעד החלון, ותבז לו בלבה. מה זה הדבר הזה? כן, וחז"ל אומרים שבית אב, בבית אבא שלה, בבית שאול, היא לא ראתה כי לא היו כאלה דברים. היא אומרת לדוד שכן, שאצל בית אביה לא ראו מעבר לשרוול, כן, השרוול היה עד כף, עד כף היד. אף פעם לא הרימו את השרוול. לא קיפלו שרוולים. כן. לא צנוע. כן. הקפידו על צניעות אפילו בכאלה דברים. ופה המלך דוד מפזז ומכרכר. כן, והשרוולים שלו גם נופלים קצת. כן, לא, לא צנוע, לא מתאים, לא, לא מתאים למלך. מה עונה לה דוד? אה, "לפני ה' אשר בחר בי מאביך." כן. הקדוש ברוך הוא בחר בי מאביך, כן. אבא שלך היה מלך והקדוש ברוך הוא בחר שאני אהיה המלך. למה? אומר כי אבא שלה, וכפי שמוסבר, יש, יש על זה שיחה בלקוטי שיחות לפרשת שמיני על ההפטרה הזאת. אבל הנקודה, הוא אומר, שאול הוא העבודה שלפי טעם ודעת, דוד העבודה שלמעלה מטעם ודעת. שאול עובד את ה' לפי השכל וההבנה וההשגה. דוד עובד-- דוד עובד את ה' שלא לפי השכל, לא לפי הבנה והשגה, ולכן דוד מפזז ומכרכר, יוצא מהגבולות. שטות דקדושה זה דוד, ולכן אומר "לפני ה' אשר בחר בי מאביך". לכן ה' בחר בי בגלל העבודה הזאת, דווקא בגלל הלמעלה מטעם ודעת. היציאה מהכלים, אלא בלי גבול. וזה מתקשר עם הפסוק שהזכרנו מקודם, "נחמתי כי המלכתי את שאול". אז מה הוא עושה? הוא מכתיר את דוד, וגם "נצח ישראל לא

1:21:03 דובר 2 ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להינחם". רגע, מה זאת אומרת לא אדם הוא להינחם? אז למה הוא "נחמתי כי המלכתי את שאול"? אז כן יש פה נחמה ושינוי וחרטה. אז פתאום אתה אומר באותו עניין "לא ישקר ולא ינחם. לא אדם הוא להינחם". מסביר אדמו"ר הזקן על הסיפור הזה, ויש את זה בתורה אור פרשת יתרו, אומר כאילו אצל הקדוש ברוך הוא כביכול יש רמות, יש דרגות, יש דברים חיצוניים ויש פנימיים יותר. יש דרגות ששייך בהם שינוי ויש דרגות שלא שייך בהם שינוי. אה, כמו שנראה תכף בעניין של נבואה, תורה, מצווה. נגיע לנושא הזה עוד מעט. כלומר, המלכות של שאול נמשכה ממקום שיש בו, ממקום שלפי העבודה של שאול היא עבודה שלפי שכל, על פי טעם ודעת, שזה דבר ששייך בו שינוי. זה בכוחות החיצוניים של הנפש עדיין, כן, זה בדרגה ששייך בשינוי, וגם הבחירה של הקדוש ברוך הוא בשאול זו בחירה שמצד הטעם ובחירה ששייך בשינוי. דוד, העבודה שלו למעלה משינויים כי זו עבודה שלמעלה מהשכל. אז גם הבחירה של הקדוש ברוך הוא בדוד זו בחירה שלמעלה מהשכל ובחירה שלא שייך בה שינויים, לא אדם הוא להינחם. אז בואו נסכם מה דיברנו בעצם עד פה? אנחנו נגיע למלכות בית דוד, שגם אם בכמות היה רק זמן מצומצם היא מלכה על כל ישראל, וברוב השנים, רוב הדורות שאחר כך, אה, המלוכה הייתה מוגבלת לשני שבטים, ואחר כך נחרב בית המקדש וגם זה בטל. אבל האמת היא שמלכות דוד היא המלכות האמיתית של עם ישראל לאורך כל הדורות, גם כשנחלקה המלוכה, גם כשלא היה מלך מבית דוד, כן, עם ישראל תמיד שייך לבית דוד. עם

1:22:45 דובר 2 העם שייך למלך. אם העם משועבד למלך אז עם ישראל תמיד משועבד למלך מבית דוד, שזו המלכות האמיתית של עם ישראל. אה, כן, וזה לא רק, מה זאת אומרת המלכות האמיתית? אמרנו, זה הרוממות, כן, הכתר, המלכות, הרוממות שבנפש, הכוח להוביל את העם ושהעם יהיה בביטול אליו ולקשר אותם לקדוש ברוך הוא בצורה האמיתית הזאת. זו מלכות בית דוד, זה דוד המלך וזו מלכות בית דוד. ולכן כשהרמב"ם מדבר על משיח, "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה". "יעמוד מלך מבית דוד". הרבי מדגיש בשיחות, זה שהרמב"ם כותב "יעמוד מלך מבית דוד", זה לא רק ייחוס. להגיד יש לו משפחה חשובה. הוא מגיע ממשפחה טובה, מרקע חזק. כן, זה לא זה הנקודה. אני אומר, יעמוד מלך מבית דוד זה מהות, זה תכונה. יעמוד מלך מבית דוד. הפירוש, יעמוד מלך שיש לו תכונות של בית דוד, כי כדי לשבור את הגלות ולכוף כל ישראל לילך בה, ועד שבסוף לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, מי יכול לעשות כזאת מהפכה בעולם? מי שיש לו כאלה עוצמות של בית דוד. כן, מלך מבית דוד זה לא ייחוס של משיח, זו הגדרה של משיח. זה איזה תכונות וכוחות נפש יש לו, וזו המשימה הראשונה של המשיח. "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה". לא סתם להחזיר את המלכות, שנהיה עצמאים לקיים את התורה, אלא להחזיר את מלכות דוד ליושנה, שזו המלכות האמיתית. כן, שזה המלך שאנחנו מתייחסים אליו באופן אמיתי כעם למלך. ביטול, הנחת עצמותו, השתחוואה, והוא מקשר אותנו עם הקדוש ברוך הוא בכזה אופן אמיתי. לסכם עד כאן למדנו על ה... קראנו את השורות הראשונות ברמב"ם, שבעצם הרמב"ם

1:24:31 דובר 2 מספר מה יקרה כשמשיח יבוא, מה התפקיד של משיח. וכפי שדיברנו מקודם, אה, בגדול, הרמב"ם מתאר פה את העניין של שלמות התורה והמצוות. זה מה שיקרה כשמשיח יבוא, שזה דבר שלא ראינו אותו בזמן הזה. איך משיח יעשה את זה? על ידי שלוש דברים בגדול. המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד ליושנה, דבר ראשון. בונה, בונה המקדש, דבר שני. מקבץ נדחי ישראל, דבר שלישי. שלוש דברים שבהצטרפות של שלושתם יחד יש פה מלכות שמיים, מלכות ה' על ישראל באה בהתגלות, שזה בפועל זה אומר אנחנו נקיים את כל המצוות בדרך קבלת עול, נקריב קורבנות, נעשה שמיטה ויובל וכל שאר המצוות של התורה. זה מה שיקרה כשמשיח יבוא, כמו שאמרנו מקודם, זה משיח מנקודת מבט הלכתית, כן, כשההלכה מחכה למשיח לזה היא מחכה.