טבילת כלים - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הטבלת כלים. בשונה מהכשרת כלים, בשונה מ... כלי שהשתמשו בו באיסור, רוצים להכשיר אותו, שזה הגעלת כלים, יש טבילת כלים. במה בעצם, על מה זה מדובר? אדם שקנה כלי מגוי, אפילו שהכלי הזה הוא כלי חדש, הוא צריך להטביל אותו כי הוא עובר מרשות גוי לרשות של יהודי. אדם שמתארח במקום והוא לא יודע אם הכלים שם טבולים או לא טבולים, מותר לו להשתמש בכלים מכיוון שזה נקרא דין אורח. דין אורח, שהוא עכשיו זה לא כלים שלו, זה לא כלים שהוא הולך להשתמש בהם כל הזמן, אלא משהו חד־פעמי בתור אורח. אז בתור אורח, משהו חד־פעמי, מותר לו להשתמש בזה גם אם הכלים לא טבולים או אם הוא לא יודע אם הכלים טבולים, הוא יכול להשתמש באותם כלים. ולכן אדם שמגיע נניח לאולם שמחות והוא לא יודע אם טבלו את הכלים, או אדם שמתארח אצל חבר והוא לא בטוח שהוא טבל את הכלים, אז יכול להיות שהכלים לא טבולים, אבל כיוון שהוא בא כאורח מותר לו להשתמש באותם כלים. כאשר מטבילים כלי צריך לשים לב שאין עליו מדבקה או משהו שחוצץ, שיכול להיות חציצה בטבילה. הרבה פעמים יש על כוסות או צלחות, סירים, מדבקה של היצרן, ואם מטבילים את הכלי כמו שהוא עם אותה מדבקה, השטח שמתחת למדבקה למעשה לא, לא נוגע במים. המים לא מגיעים אליו כי הוא מוסתר על ידי אותה מדבקה. לכן צריך להסיר את המדבקה לפני שמטבילים את הכלי. אחרי שהסרנו את המדבקה, לפעמים קורה שיש עוד איזשהו רושם של הדבק או משהו שלא מצליחים להוריד אותו. אז פה צריכים לעשות עד כמה שניתן להוריד, לשפשף את זה עד כמה שניתן, ואם

03:07 דובר 2 יש משהו שלא יורד, הוא לא יורד. העיקר את המדבקה להוריד כדי שהיא לא תהווה חציצה לגבי הטבילה, ושאפשר יהיה להטביל את הכלי כראוי. הברכה על טבילת כלים, אם מדובר בכלי בודד אז הברכה היא "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלי". כלי לשון יחיד, כלי אחד. אם זה כמה כלים, על טבילת כלים, לשון רבים. היום בימינו יש טוענים שבכלל לא לברך על טבילת כלים, אלא רק להטביל בלי ברכה, מכיוון שכל המפעלים או רוב המפעלים יש להם כל מיני מניות שהם קונים בבורסות בעולם, ויכול להיות שיהודים גם קנו חלק מהמניות הללו, ואז בעצם זה כלי שהיה ברשות יהודי. זאת אומרת, ליהודי היה חלק בשותפות בכלי הזה, וזה לא כלי שבא מגוי, במאה אחוז גוי, אלא גם ליהודי הייתה שותפות. כיוון שיש לנו כלל שברכות אינן מעכבות וכלל שני של ספק ברכה לבטלה, לכן מטבילים בלי ברכה. כך דעת הרב אשכנזי עליו השלום ועוד רבנים. למרות שאמרנו שבקניית כלים מגוי היום לא מברכים על הטבילה בגלל השותפות של היהודים במניות של החברות בעולם, יש מצבים שכן נצטרך לברך. אם אדם קונה כלי מגוי, הוא יודע איזה בית חרושת קטן שאין, אין שמה שום שותפים יהודים בדבר הזה. נניח יש שווקים שבאים ערבים ומוכרים כלים, הם מביאים את זה מהכפרים שלהם, מהיישובים שלהם. זה לא מפעלים גדולים שעובדים עם הבורסות בעולם. זה מפעל מקומי. אדם מביא מהכפר שלו, מהמפעל שלו כלים שהם מייצרים. פה ברגע שזה בוודאות היה של גוי, אז אין לנו את הסברה שאמרנו מקודם, שכיוון שליהודים יש בזה שותפות אז לא מברכים על הטבילה. פה כן יצטרכו לברך על הטבילה כי זה בוודאי בבעלות של גוי.

05:50 דובר 2 משל למה הדבר דומה? לאדם שקונה ירקות בשוק או בחנות שאין לה השגחה, אז הוא מוציא מעשר בלי ברכה. למה? כי יכול להיות שבתנובה כבר עישרו את הפירות או הירקות הללו, ואז הוא לא יכול לברך כי זה יהיה ברכה לבטלה, כי זה כבר מעושר. אז הוא מוציא מעשר בלי ברכה, שאם צריך לעשר אז הנה הוא הוציא מעשר, אבל לברך הוא לא מברך. אבל אם הירקן אומר לו, "הירקות הללו הבאתי אותם ישר מהשטח, מהחקלאי, ואין שמה שום משגיח, שום דבר", זה טבל גמור. ברור שלא הוציאו פה מעשר. פה הוא כן יברך על הפרשת המעשרות. מדוע? כי הוא יודע בוודאות שהפירות או הירקות הללו לא עישרו אותם. הם טבל. הם לא ספק טבל. ספק טבל זה נקרא דמאי. דמאי זה דבר שאנחנו לא יודעים אם הוא מעושר או לא מעושר, וטבל גמור זה דבר שהוא בוודאי לא מעושר, ולכן דבר שהוא טבל גמור כן מברכים עליו. יש גם הבדל לגבי שבת. אם אדם יש לו פירות או ירקות שהוא שכח לעשר אותם והוא נזכר בבין השמשות, זה נקרא ספק חשכה, ספק אינה חשכה. זה אחרי הדלקת נרות, אה, בין השמשות, בין השקיעה לצאת הכוכבים. זה ספק יום, ספק לילה. אז אומרת המשנה במסכת שבת, "ספק חשכה ספק אינה חשכה, אין מעשרים את הוודאי". דבר שהוא ודאי טבל, דבר שהוא ודאי צריך מעשר, לא מעשרים אותו בזמן בין השמשות כי זה ספק יום, ספק לילה, ובשבת לא ניתן להוציא מעשר, אבל מעשרים את הדמאי. דבר שהוא ספק מעושר, ספק אינו מעושר, כן אפשר להוציא ממנו מעשר בבין השמשות. מדוע? כי יש לנו פה שתי ספקות. א', אולי זה בכלל

08:05 דובר 2 לא לילה, אולי זה יום, זה ספק יום, ספק לילה, ואפילו אם נאמר שזה כן לילה, אז יכול להיות שהדבר הזה בכלל לא צריך לעשר אותו, כי הדבר הזה הוא כבר מעושר. זה נקרא תרי ספיקי, שתי ספקות. ספק אם זה יום, ספק אם זה לילה, וספק אם זה מעושר וספק אם אינו מעושר, ולכן יהיה מותר לעשר דבר שהוא ספק. אז אותו הדבר פה. דבר שהוא ודאי של גוי, אז מטבילים אותו עם ברכה. דבר שהוא ספק, אולי יש ליהודי בעלות ואפילו בעלות כלשהי, באיזה אחוז או חלקיק אחוז במניות של אותה חברה, אז הוא כבר לא בבעלות של גוי במאה אחוז, אלא הוא גם בבעלות של יהודי בצורה מסוימת, ולכן, אה, לא מברכים על טבילה של, של אותו כלי, כי פה יש ספק. אולי ליהודי יש חלק במניות של החברה ואז זה בעצם לא כלי שיצא מרשות גוי לרשות ישראל, אלא הוא היה כבר קודם באחוז מסוים ברשות ישראל. כלי שרוצים להשתמש בו שימוש חוזר צריך גם כן טבילה. לשימוש הראשוני לא צריך. ניקח לדוגמה, אדם קנה צנצנת של ריבה או דבש מחוץ לארץ. הכלי מחוץ לארץ. כיוון שהוא משתמש בו בפעם הראשונה, זאת אומרת, כל עוד הדבש או הריבה נמצאים שם והוא משתמש בהם, הוא לא צריך להטביל את הכלי. הוא לא צריך לרוקן את הכלי ולהטביל אותו. אבל אחרי שנגמר הדבש או הריבה או מה שלא היה באותו כלי והוא אומר, "זה כלי יפה, אני לא רוצה לזרוק אותו, אני רוצה להשתמש בו לשימוש חוזר", פה הוא יצטרך להטביל את הכלי כדי להשתמש בו שימוש חוזר. כמובן, בתנאי שמדובר על כלי שיוצר בחוץ

10:29 דובר 2 לארץ. אם הכלי יוצר בארץ אז אין צורך. אבל אם זה כלי מחוץ לארץ, הוא רוצה להשתמש בו לשימוש חוזר, הוא יצטרך לברך, אה, להטביל, סליחה. הוא צריך להטביל את הכלי כדי להשתמש בו לשימוש חוזר. השימוש הראשוני שהוא עשה בכלי, גם אם זה במשך תקופה, כמו למשל קופסה של ריבה וכדומה, שהוא משתמש בה עד שהתכולה תסתיים, אפילו שזה יימשך במשך כמה שבועות או כמה חודשים, עדיין זה נקרא השימוש הראשוני. כל עוד התכולה של הכלי, התכולה שהיא בתוך הכלי קיימת, הוא משתמש בתכולה שבתוך הכלי, זה נקרא עדיין שימוש ראשון. מתי זה נקרא שימוש שני? ברגע שהתכולה הסתיימה, אין בכלי כרגע שום דבר והוא רוצה להשתמש בכלי לשימוש נוסף, לשימוש חוזר, פה הוא יצטרך להטביל את הכלי אם הוא רוצה להשתמש בו פעם נוספת. כנ"ל לגבי בקבוקים. אם זה בקבוק יין או בקבוק שתייה שיוצר בחו"ל והוא רוצה להשתמש בו לשימוש נוסף אחרי שהוא גמר לשתות את התכולה שהייתה בתוך הבקבוק, אז בשביל להשתמש שימוש נוסף הוא יצטרך להטביל את הכלי הזה לפני שמשתמשים בו פעם שנייה. אם השימוש הוא באופן חד פעמי אחרי הפעם הראשונה לא יצטרכו טבילה. לדוגמה, אדם קנה צנצנת דבש, היא נגמרה. הוא לא, הוא לא מתכוון להשתמש בצנצנת הזאת בתור כלי או בתור כוס, אבל כרגע הוא בא לשתות והוא לא מוצא כוס, אז הוא רוצה לקחת את הצנצנת הזאת שתשמש עבורו בתור כוס. אף על פי שזה שימוש שני, לכאורה אמרנו שימוש שני צריך כן להטביל את הכלי. פה מאחר והוא לא מתכוון להפוך את השימוש הזה לשימוש קבע, הוא לא מתכוון לקחת את הצנצנת הזאת ולהפוך אותה לכוס. כרגע

13:03 דובר 2 הוא צריך כוס והוא לא מוצא משהו אחר, אז הוא משתמש בה, אז זה לא נקרא שימוש חוזר, זה לא נקרא שימוש שני ולא צריך להטביל למרות שהוא משתמש בה פעם נוספת אחרי השימוש הראשוני והשימוש המקורי של אותו כלי. מכיוון שזה לא לשימוש, לא לשימוש קבוע, אלא אם כן הוא מחליט שהצנצנת הזאת היא מספיק יפה ויכולה לשמש עבורו בתור כוס, אז זה משהו אחר. אז ברגע שהוא גילה דעתו שהוא מעוניין להשתמש באותו, באותו, באותה צנצנת בתור כוס, הוא הופך אותה מגדר, המחשבה שלו הופכת אותה מגדר צנצנת שהייתה לשימוש חד פעמי לכוס לשימוש רב פעמי, ופה כדי להשתמש בה בהמשך הוא יצטרך באמת להטביל אותה. כיום יש בדרך כלל סימונים על הכלים, על הצנצנות, אם הם מחוץ לארץ או תוצרת הארץ. אם זה תוצרת הארץ אז כמובן לא צריך לעשות שום דבר. זה תוצרת הארץ ולא צריך טבילה. אם יש איזה סימון שזה מחו"ל, פה יצטרכו טבילה אם זה שימוש חוזר. כלי שאין דרך בני אדם להשתמש בו שימוש חוזר. בואו לדוגמה כלים של, של גבינה, כלים של לבן בחוץ לארץ, במקום שהם מיוצרים על ידי גויים. הגבינה היא כמובן בהכשר, התכולה היא בהכשר, אבל הכלי מיוצר על ידי גוי ואדם החליט שהוא כן רוצה להשתמש בכלי הזה. היות וזה דבר שאף אחד כמעט לא עושה אותו, זה לא כלי זכוכית, כלי יפה שאדם אולי כן, עוד אנשים יחליטו להשתמש בו. אז גם אם אותו אדם בודד החליט להשתמש בו, אנחנו רואים בטלה דעתו אצל כל אדם. זה שהוא משתמש בו הוא יחיד עושה את זה. זה לא, לא דבר שאנשים עושים.

15:32 דובר 2 מכיוון שבטלה דעתו אצל כל אדם, אז אף על פי שהוא השתמש בו שימוש חוזר, הוא לא יצטרך לברך, לא יצטרך להטביל, סליחה, לא יצטרך להטביל את הכלי הזה, כיוון שרוב האנשים לא עושים שימוש חוזר בכלי מהסוג הזה. אז אף על פי שאותו אדם החליט שהוא כן רוצה לעשות שימוש חוזר, הוא לא יצטרך להטביל את הכלי, כי אנחנו הולכים לפי דעת רוב האנשים, ורוב האנשים לא משתמשים בכלי כזה לפעם נוספת לשימוש. ומשום כך, גם אם הוא כן עושה בו שימוש חוזר, אז זה לא מצריך טבילה של הכלי, כי בטלה דעתו אצל כל אדם. יש כלים שלא ניתן להטביל אותם מכיוון שהטבילה עלולה לקלקל אותם, כמו כלים חשמליים, אה, קומקום חשמלי וכדומה. דברים כאלה שאם נטביל אותם הם עלולים להתקלקל. מה עושים עם אותם כלים? אז אם יש חלקים שניתן להוציא, לפרק ולהטביל את אותם חלקים, לדוגמה, נניח יש את ה... החלק הפנימי שהוא מפלסטיק, שאותו אפשר להוציא ולהטביל, שבתוכו שמים את המים וכדומה, אז כמובן שצריך לעשות את זה. אבל אם זה לא ניתן להטביל את זה, ואם נטביל את זה עם החוטי חשמל הכלי עלול להתקלקל, אז מה שעושים זה שלוקחים, אם יש איזה בורג או משהו בכלי, עם מברג להוציא בורג אחד ולהחזיר אותו חזרה. זה נקרא שפירקנו את הכלי והרכבנו אותו חזרה. לא חייבים לפרק את הכלי לגורמים, לפרק אותו לגמרי לחלקים, אלא עצם זה שפירקנו בורג אחד והוצאנו אותו החוצה ואחר כך החזרנו את זה חזרה, אז זה בעצם יכול להוות תחליף לעניין של הטבלת כלים. כמובן שזה אך ורק בכלים שלא ניתן להטביל אותם. זה לא פתרון כולל במקום טבילת כלים.

17:58 דובר 2 כאילו נגיד במקום להטביל, בוא, אוקיי, ניקח מברג, נוציא את הבורג וחסכנו את הטבילה. לא, התשובה היא לא. רק כלים כאלה שלא ניתן להטביל אותם בגלל חשש קלקול, בגלל חשש שהם כלי חשמל שעלולים להתקלקל והטבילה תהרוס אותם, אז אנחנו עושים את הדבר הזה על ידי, על ידי פירוק הכלי, על ידי פירוק בורג מהכלי. אבל כל מה שאפשר כן להטביל צריך להטביל, ולא לעשות את העניין הזה של פירוק בורג מהכלי כתחליף קבוע לעניין של טבילה. גם אם אדם מסיבה כלשהי פירק בורג בגלל שלא היה לו מקווה מצוי או בגלל שהוא היה במקום שלא היה שמה מקווה כלים, ולא מדובר על משהו חשמלי אלא משהו שכן אפשר להטביל אותו, אז זה שהוא פירק בורג זה יכול להוות תחליף עד הזמן שיזדמן לו להטביל. ברגע שהוא כן יוכל להטביל, הוא צריך להטביל את הכלי. בשונה מכלי חשמלי. כלי חשמלי, שמה פירוק הבורג במקום טבילת הכלי, מכיוון שלא ניתן להטביל את הכלי כי הכלי עלול להיהרס, להתקלקל. אבל דבר כזה שלא הטבילו אותו רק בגלל סיבה צדדית, שלא הספיקו או לא יכלו ולא הסתדר, וכעת כן אפשר להטביל את הכלי, אז צריכים להטביל את הכלי ולא להסתמך על זה שעשינו... הוצאנו בורג ופירקנו את הכלי, והפירוק הזה הוא במקום הטבילה, אלא צריכים כן להטביל את הכלי. מטבח ציבורי, כמו למשל מטבח של מוסד או אולם שמחות, שיש להם כוסות והכוסות טבולים, וקנו עוד כוסות. חשבו להטביל אותם, לא הספיקו, והכוסות התערבבו. כל הכוסות התערבבו כעת ביחד. מה צריך לעשות? האם צריכים להטביל את כל הכוסות או לא? מצד אחד אפשר לומר: זה דבר שיש לו מתירים, אפשר להטביל את כל

20:31 דובר 2 הכוסות, ואז גם הכוסות הלא טבולים, יגרום שהם כעת נטביל אותם. יש לנו כלל בהלכה: דבר שיש לו מתירים, אז הוא לא בטל. כמו לדוגמה, ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב והתערבבה עם עוד ביצים, אז אסור להשתמש בכל הביצים האלה. כיוון שבמוצאי יום טוב אפשר יהיה להשתמש בביצה הזאת, אז זה נקרא דבר שיש לו מתירים. אז לכאורה גם פה, הכוסות הללו זה דבר שיש לו מתירים. אפשר יהיה להטביל את הכל ולהשתמש בכולם. אבל התשובה היא שזה לא כך. מכיוון שהדבר כרוך בטרחה ובהוצאות, לקחת עכשיו את כל הכוסות כולם, כי אנחנו לא יודעים מהם הכוסות האחרונים שאותם לא הטבילו, זה צריך לקחת את כל הכוסות כולם. זה כרוך גם בהוצאה וגם בטרחה, אז על זה לא חל הכלל דבר שיש לו מתירים. דבר שיש לו מתירים זה שההיתר יבוא מאליו. כמו לדוגמה אמרנו ביצה שנולדה ביום טוב, שבמוצאי יום טוב הביצה תהיה מותרת. לא צריך לעשות שום פעולה כדי שהביצה תהיה מותרת, אבל פה, שצריך לעשות פעולה של לקחת את כל הכלים האלה ולהטביל אותם, זה כרוך גם בטרחה וגם בהוצאה, אז על זה אין את הכלל שדבר שיש לו מתירים לא בטל, וזה כן בטל ולא צריך להטביל את כל הכוסות. כלים שמשתמשים בהם לא לאוכל ממש, כגון קערות ששמים בהם פירות, תפוזים, תפוחים, אגסים. כיוון שלא משתמשים בהם לאוכל אלא רק מניחים בהם את הפירות, הכלים הללו לא חייבים טבילה. כלים שחייבים טבילה זה רק כלים שמשתמשים בהם לאכילה ממש, לא לאחסון פירות עד האכילה. אדם לא אוכל את הפרי מתוך הצלחת, לא שם בתוך הקערה הזאת אוכל ממש, אלא רק מאחסן את הפירות

22:46 דובר 2 בכלי, כלי כמו נניח קערה גדולה וכדומה. שמים שם פירות, בננות ודברים כאלה. אז פה לא יצטרכו להטביל את הכלים גם לכתחילה, מכיוון שזה לא משמש לאוכל. כנ"ל כלי שמשמש לנוי. אדם קנה איזה כלי יפה מזכוכית, רוצה לשים בו פרחים, לשים בו דברים לא לאוכל, לא צריך להטביל את זה כיוון שזה לא משמש לאכילה. אם הוא קונה, משתמש בו בתור קנקן לשתייה, זה משהו אחר. זה משתמע, זה נקרא שהוא משתמש בו לאוכל, אז הוא יצטרך להטביל אותו כמו כל כוס שהוא קונה והוא צריך להטביל. אבל כלי כזה שהשימוש בו הוא רק ליופי, כמו אגרטל או משהו לפרחים, כיוון שהשימוש בו הוא לא לאכילה, אז גם לכתחילה לא צריך להטביל כלי כזה ואפשר להשתמש בו כמו שהוא, מאחר והוא לא מיועד לא לאכילה ולא לשתייה. אם אדם ישנה את דעתו, נניח יש לו איזה כלי יפה שהוא נראה יכול להיות כעציץ ויכול להיות גם כקנקן לשתייה. כל עוד הוא משמש בתור עציץ או בתור קישוט הוא לא צריך להטביל אותו. ברגע שהוא יחליט שהוא רוצה להפוך את השימוש בו למשהו אחר, הוא רוצה להתחיל להשתמש בו בתור כלי לשתייה, בתור קנקן לשתייה, פה הוא כבר יקבל דין של כלי אכילה ויצטרך כן להטביל אותו לפני שישתמש, מכיוון שכרגע הוא כבר שינה את הייעוד שלו. הוא כבר לא משמש משהו לנוי, ליופי, אלא משמש משהו לאכילה. וכלי שמשמש לאכילה או לשתייה אז צריך כן להטביל אותו. זאת אומרת, הכלל הוא איך אנחנו מתייחסים לכלי? האם אנחנו מתייחסים אליו כדבר שמשמש לאכילה או מתייחסים אליו כדבר שהוא לנוי? גם אם אדם קנה קנקן שבמהותו הוא מיועד לשתייה, אבל

25:17 דובר 2 הוא משתמש בו לפרחים, הוא משתמש בו ליופי, שם אותו על הספרייה, שם אותו על הוויטרינה, הוא לא משתמש בו לאכילה. כל עוד אין כוונה להשתמש בו לאכילה אין צורך להטביל אותו, מכיוון שהוא לא משמש ככלי שתייה או אכילה. אותו הדבר להיפך. אדם שקנה אגרטל שהוא כן נראה לפרחים והחליט להפוך אותו לקנקן לשתייה, אז אנחנו מסתכלים על מה אני כרגע משתמש בו. לא מה הייצור שלו, למה ייצרו את הכלי הזה? האם ייצרו אותו ליופי או לשתייה? אלא מה השימוש שהאדם עושה באותו כלי, וברגע שהשימוש שאדם עושה באותו כלי הוא לאכילה, אזי צריך טבילה. ברגע שהשימוש הוא לא לאכילה אז לא צריך טבילה. אדם שקנה סיר, והוא לא מתכוון להשתמש בו לבישול. מתכוון להשתמש בו לנוי. סיר יפה, לשים אותו ככה כמו תצוגה, לשים אותו על הוויטרינה, לשים אותו על הספרייה. אף על פי שהדבר במהותו הוא סיר, הוא לא צריך טבילה. אבל צריך לשים לב שבאמת הוא ישמש אך ורק למטרה הזאת. ברגע שהוא יחליט לשנות את המטרה ולהפוך אותו לסיר לבישול, אז הוא כמובן יצטרך שוב, יצטרך מחדש טבילה, כיוון שכרגע הוא שינה את הייעוד שלו. ולכן אם השימוש בו הוא כרגע שימוש כזה שבקלות אפשר להשתמש בו לאכילה, לדוגמה שמים אותו לנוי ככלי ריק, וברגע שיראו שחסר סיר אז ייקחו אותו, אז כן כדאי להטביל את זה לכתחילה, כי אדם עלול באותו רגע להשתמש בו לבישול ולחשוב שאולי זה כבר טבול, אולי זה לא צריך להטביל אותו. אבל אם הוא עשה בו שינוי ממשי, למשל מילא אותו בעפר, שם בתוכו צמחים וכדומה, אז פה הסבירות שהוא יהפוך חזרה לכלי אכילה היא

27:47 דובר 2 סבירות מאוד נמוכה. במצב כזה לא צריכים להטביל את הכלי, כיוון שהוא, השימוש שהוא מייעד, מיועד, הוא לא מיועד לצורך אכילה אלא לצורך קישוט או לצורך דברים שהם אינם אכילה.