הלכות תפילה - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכולם. נלמד הלכות תפילה. ידועה החשיבות של תפילה בציבור, שתפילה בציבור תמיד מתקבלת, תמיד נשמעת. כתוב "הן א-ל כביר ולא ימאס". זכות הציבור זה זכות גדולה, כשאדם מתפלל יחד עם ציבור אז לא בודקים ולא מדקדקים איתו כל כך כמו שאדם מתפלל ביחיד. אנחנו יכולים לראות דוגמה לדבר בכיתה של תלמידים. כיתה של בית ספר, יש מבחן ונכנסים למבחן עשרים, שלושים תלמידים. כל תלמיד שואלים אותו שאלה, שתי שאלות. מה קורה תלמיד שמסיבה כזאת או אחרת לא יכול היה להיות במבחן? לא היה באותו יום בבית הספר ועושים לו מבחן חוזר. כמובן שהמבחן הזה הוא מבחן אחד על אחד. לא ישאלו אותו שתי שאלות. צריך לענות לפחות על חמש עשרה, עשרים שאלות שישאלו אותו. המבחן יהיה הרבה יותר מורכב, הרבה יותר קשה. יבוא אותו תלמיד וישאל, "רגע, אם הייתי יחד בכיתה, היו שואלים אותי שתי שאלות ובזה היה מסתיים המבחן. מדוע כעת צריכים לשאול אותי עשרים שאלות?" התשובה היא כעת אתה לבד. כשהיית יחד עם כולם, אז שאלו את כולם יחד את כל השאלות ולכל תלמיד יצא לענות תשובה אחת או שתיים, שלוש תשובות. אבל כעת אתה לבד. לא יכניסו אותך למבחן של חמש דקות. אותו הדבר זה גם בתפילה. כשאדם מתפלל עם הציבור, הזכות של תפילת הציבור היא כל כך גדולה שלא מדקדקים איתו גם אם פה ושם הוא לא היה במאה אחוז, אבל כשהוא מתפלל לבד אז זה גדר אחר לגמרי. לכן חשוב מאוד-- חשובה מאוד התפילה בציבור. השאלה היא מה קורה כשאדם הגיע באיחור לבית הכנסת והציבור כבר התחיל להתפלל. אם הוא יתחיל עכשיו מההתחלה, הוא לא יספיק להגיע לתפילת עמידה יחד עם החזן.

02:30 דובר 2 אז מה עושים? אז יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת שכתובה בשולחן ערוך, שהוא יכול לדלג קטעים מסוימים בתפילה ולהשלים אותם אחר כך. לא כל דבר הוא יכול לדלג ואנחנו נסביר. לדוגמה, הוא אומר, "ברוך שאמר" שזה ברכה ראשונה שלפני פסוקי דזמרה. אחר כך הוא אומר, "אשרי יושבי ביתך". אם הוא יכול להגיד גם את שירת הים ואחר כך ישתבח שזו ברכה אחרונה של פסוקי דזמרה, ואז הוא ממשיך שוב מברכות קריאת שמע. אחרי התפילה הוא משלים את כל המזמורים שאותם הוא החסיר. זה על פי ההלכה, על פי מה שכתוב בשולחן ערוך, אבל על פי הקבלה ידוע שהתפילות וקטעי התפילה הם כנגד עולמות. יש ארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה ואי אפשר לדלג בין העולמות. לכן התפילה צריכה להיות על הסדר ומ"ברוך שאמר" לא מדלגים כלום. עד "ברוך שאמר" אפשר לדלג ולהשלים אחר כך. אבל מ"ברוך שאמר" שאז אסור כבר גם לדבר, בין "ברוך שאמר" לסיום התפילה, אז מ"ברוך שאמר" על פי הקבלה לא מדלגים שום דבר והוא צריך להתפלל על הסדר את כל התפילה. כמובן שזה יותר מחייב שאדם ישים לב וישתדל להגיע לתפילה במניין כדי לא ל-- לא להפסיד את המניין. אם אדם מתפלל במניין שבו ממהרים בתפילה, נניח מניין של פועלים שעובדים ממהרים לעבודה, הוא יכול להתחיל קצת לפני כולם, קצת לפני החזן. הוא יהיה נניח ב"אשרי יושבי ביתך", כשהחזן יהיה בתחילת "הודו" ואז הוא יגיע איתו יחד לתפילת העמידה. כשאנחנו מדברים על תפילה במניין, העיקר זה תפילת העמידה, תפילת השמונה עשרה שאותה צריך להגיד יחד עם החזן. כל מה שעד "הודו" אפשר להשלים אחר כך, כי זה נקרא מעין הקדמה לתפילה, פרשת העקדה, הקטורת, איזהו מקומן.

04:52 דובר 2 את כל זה אפשר להשלים גם אחר כך. כמובן שלכתחילה צריך ללכת לפי הסדר ואת הכל להגיד מההתחלה עד הסוף, אבל זה אם הוא מדלג זה לא נקרא שהוא דילג, כיוון שתחילת התפילה זה מ"ברוך שאמר" ומשם לא מדלגים שום דבר. אדם ששכח "יעלה ויבוא" בראש חודש, אז יש הבדל בין ערבית לשחרית ומנחה. בשחרית ומנחה חוזר אם הוא שכח "יעלה ויבוא". בערבית לא חוזר, גם אם זה ראש חודש יום אחד וגם אם ראש חודש יומיים. בערבית של ראש חודש לא חוזרים על "יעלה ויבוא" למי ששכח. מה הסיבה לכך? למה בערבית לא חוזרים ובשחרית ומנחה חוזרים? אז יש מי שרצו לומר מכיוון שתפילת ערבית רשות, לכן לא חוזר אם הוא טעה. כי גם ככה כל התפילה תפילת ערבית רשות. אף על פי שהיום קיבלו את תפילת ערבית כחובה, אבל מעיקר הדין, מכיוון שמעיקר הדין ערבית רשות, לכן בערבית לא חוזר. אבל זה לא נכון, כי אם זה היה הסיבה-- זו הייתה הסיבה, אז מדוע בחול המועד חוזרים גם בערבית? זה שלא חוזרים בערבית זה רק בראש חודש. בחול המועד סוכות או חול המועד פסח, אם אדם שכח "יעלה ויבוא", הוא חוזר גם בערבית. אם זה מצד ערבית רשות, אז גם בחול המועד לא היה צריך לחזור. מזה שאנחנו רואים שבחול המועד כן חוזר מי ששכח לומר "יעלה ויבוא", סימן שזה לא בגלל שתפילת ערבית רשות, אלא הסיבה היא אחרת. היום אנחנו הולכים לפי הלוח, אנחנו יודעים מראש מתי יהיה ראש חודש. יודעים שראש השנה היה ביום שבת וביום ראשון, ראש חודש חשוון היה ביום ראשון ושני, ראש חודש כסלו יהיה ביום שלישי. יודעים מראש מתי יהיה ראש חודש. הולכים

07:05 דובר 2 לפי הלוח שאנחנו מכירים. בזמן שבית המקדש היה קיים, בזמן שהייתה סנהדרין, לא קידשו את החודש ככה. היו עדים שבאים לבית דין ומעידים שהם ראו את מולד הלבנה, את מולד הירח, ובית דין היו מכריזים על אותו יום שהוא ראש חודש. זה היה הסדר כפי שהמשנה אומרת במסכת ראש השנה. והדבר הזה כל כך חשוב שהיה מותר לחלל שבת כדי לבוא לבית דין ולספר שראו את מולד הירח. ניקח לדוגמה אדם שגר לא בירושלים, אדם שגר נגיד בבית שמש והוא ראה את מולד הירח. הוא לא יספיק לבוא ברגל באותו יום לירושלים. אז כתוב שמי שראה את הירח והוא גר רחוק יכול לבוא על החמור בשבת ולהעיד בבית דין שהוא ראה את הירח. זאת אומרת, זה היה כל כך חשוב שבית הדין היו קובעים את ראש חודש לפי העדים שהיו באים ומעידים שהם ראו את המולד. בית הדין היה יושב ביום, לא בלילה. זאת אומרת שבלילה לעולם לא ידענו אם זה יהיה ראש חודש או לא. רק למחרת, כאשר באים העדים לבית הדין והדיינים חוקרים אותם ומחליטים שהעדות הזאת היא עדות אמינה ועדות נכונה, וקובעים את אותו יום ראש חודש. המשנה אומרת במסכת ראש השנה: ראש בית... ראש בית דין אומר ״מקודש״ וכולם עונים אחריו ״מקודש, מקודש״. אז רק ביום קידשו את החודש. בלילה לא קידשו, כי לא ידעו אם יבואו עדים או לא יבואו עדים. אז אף על פי שהיום אנחנו הולכים לפי הלוח, והיום אנחנו יודעים כבר מהלילה שהיום הזה הוא ראש חודש, אבל מכיוון שהראייה האמיתית והקביעה האמיתית על ידי בית הדין היא באמצעות העדים, והעדים היו באים רק ביום, לכן בערבית אם שכח יעלה ויבוא לא

09:09 דובר 2 חוזר. הרמב"ם כותב שכשיבוא המשיח בעזרת השם יחזרו לקדש על פי הראייה ולא לפי הלוח. יבואו עדים לבית דין, יעידו שהם ראו את מולד הירח. בית דין יחקור אותם. בית דין היה חוקר אותם: איך ראיתם? בצורה כזאת, בצורה כזאת. המשנה אומרת שהיו לרבן גמליאל צורות של ירח על לוח על הקיר, כמו לוח של בית ספר עם כל מיני צורות: צורת עיגול לכיוון שמאל, עיגול לכיוון ימין, עיגול יותר עבה, יותר דק. הוא היה שואל אותם: כזה ראית או כזה ראית? היה חוקר את העדים איך הם ראו את הירח. אומר הרמב"ם שכשיבוא המשיח בעזרת השם יחזרו לקדש על פי הראייה. לא נלך לפי הלוח שאנחנו עושים היום, אלא לפי עדים שיבואו לבית דין. זאת אומרת ששוב בלילה לא נדע מתי ראש חודש, אלא רק מה שהעדים מעידים ובית דין מכריז על אותו יום שהוא ראש חודש. מכיוון שכך, הרי שבערבית לא יודעים אם זה ראש חודש או לא, וזו הסיבה שמי שלא... מי ששכח ולא אמר יעלה ויבוא בערבית בליל ראש חודש לא חוזר. זה הכל בראש חודש. בחול המועד לא צריך עדים. כולם יודעים שחול המועד זה שבוע ימים. בפסח, בסוכות, לא משנה. ברגע שהיה ליל הסדר, השבוע ימים זה פסח. ברגע שהיה יום טוב ראשון של סוכות, אז שבוע ימים זה סוכות. אז לכן פה הערבית היא לא רשות. בראש חודש זה ספק על הלילה, לא יודעים יהיה ראש חודש, לא יהיה ראש חודש. אז זה לא בגלל ערבית רשות או לא ערבית רשות, אלא כל המושג שראש חודש יהיה בערב הוא היה בסימן שאלה גדול. על חול המועד אין לנו שום סימן שאלה. ברגע

11:03 דובר 2 שהיה חג סוכות או חג פסח, כל השבוע שאחריו הוא חול המועד, ולכן בערבית בחול המועד חוזרים על יעלה ויבוא. אם שכח, גם בערבית חוזרים על יעלה ויבוא. משום שאין לנו ספק אם זה ראש... אם זה חג או לא חג, אם זה חול המועד או לא חול המועד. בשונה מראש חודש שרק ביום היו יודעים אם זה ראש חודש כי העדים היו מגיעים ביום, אבל בחול המועד כבר ידעו מההתחלה ולכן צריך לחזור אם שכח ולא אמר יעלה ויבוא בחול המועד. הן בחול המועד סוכות והן בחול המועד פסח. תפילות העמידה בשבת שונות מתפילת העמידה בימי השבוע, בימי החול. הן יותר קצרות. שלוש ברכות ראשונות, שלוש ברכות אחרונות וברכה אמצעית. אדם שטעה ומתוך הרגל התחיל את הברכות של יום חול, גמר האל הקדוש והתחיל אתה חונן לאדם דעת וכו', ונזכר באמצע הברכה. יסיים את אותה ברכה שהוא נזכר בה ואחר כך יתחיל את הברכה האמצעית של שבת. לדוגמה, בליל שבת אדם אמר אתה חונן ונזכר באמצע רפאנו, יסיים ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל ויחזור לאתה קדשת את יום השביעי, או נזכר באמצע ברך עלינו, יסיים ברוך אתה ה' מברך השנים ויתחיל אתה קדשת את יום השביעי וכו'. זה הכל אם הוא נזכר באמצע ברכה, אבל אם הוא אמר רק את המילה אתה, הוא בא להגיד אתה חונן והוא אמר אתה ונזכר. יש הבדל בין ליל שבת ומנחה של שבת לשבת ביום. בליל שבת גם התפילה של שבת מתחילה אתה. אתה קדשת את יום השביעי. אז אם הוא אמר אתה אפילו שהוא התכוון לומר אתה חונן לאדם דעת, אבל הוא אמר רק אתה אז הוא ימשיך קדשת את

13:27 דובר 2 יום השביעי וימשיך את התפילה של שבת. אותו הדבר בתפילת מנחה של שבת, שהוא אמר אתה למרות שהוא התכוון להמשיך חונן לאדם דעת, אבל הוא לא אמר את המילים חונן לאדם דעת, הוא אמר רק אתה, והתפילה של מנחה היא אתה אחד ושמך אחד. אז הוא ממשיך אחרי שהוא אמר אתה, אחד ושמך אחד וכולי, וממשיך את התפילה של שבת. שבת בבוקר זה שונה. פה אין אתה. שבת בבוקר זה ישמח משה במתנת חלקו, ולכן אם הוא התחיל אתה, יסיים את הברכה חונן הדעת ויתחיל ישמח משה במתנת חלקו. זה הכל בתפילת שחרית או בערבית או במנחה. במוסף של שבת זה שונה. אם אדם במקום להתחיל במוסף תכנת שבת רצית קרבנותיה, התחיל אתה חונן לאדם דעת ונזכר, הוא מפסיק באמצע הברכה. הוא לא מסיים את הברכה ברוך אתה ה' חונן הדעת או ברוך אתה ה' מברך השנים. הוא עוצר באמצע ומתחיל את הנוסח של מוסף, תכנת שבת רצית קרבנותיה. מה הסיבה להבדל? מדוע בתפילות השבת ערבית, שחרית, מנחה מסיים את הברכה ואילו במוסף הוא עוצר באמצע? מכיוון שבעצם היה מן הראוי שגם בשבת נתפלל תפילת שמונה עשרה רגילה ונוסיף את התוספת של שבת, כמו שבראש חודש, בחול המועד, אומרים יעלה ויבוא. אז היה מן הראוי שנתפלל תפילה רגילה של יום חול ונוסיף יעלה ויבוא. אבל חז"ל אמרו, התפילה בשבת היא גם ככה ארוכה, ויש שחרית ויש מוסף, ויש את המזמורים שאומרים מלפני ברוך שאמר ויש קריאת התורה. אז מתי נגיע הביתה? מתי אדם יאכל סעודת שבת? לכן קיצרו את תפילת העמידה של שבת לשבע ברכות בלבד במקום תשע עשרה ברכות. אבל כיוון שבעצם היה מן הראוי כן להגיד את כל

15:43 דובר 2 העמידה של יום חול, לכן אדם שטעה, הוא יסיים את אותה ברכה שהוא כבר התחיל בה. זה הכל על ערבית, שחרית ומנחה. על תפילת מוסף, הרי גם ביום חול בראש חודש אנחנו לא אומרים איזשהו יעלה ויבוא. תפילת מוסף היא נוסח בפני עצמה. ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם. אז אין פה שום שייכות לברכות הרגילות של השמונה עשרה, ולכן בתפילת מוסף אם אדם טעה והתחיל אתה חונן או כל ברכה, הוא עוצר באמצע וחוזר לתכנת שבת רצית קרבנותיה. עד עכשיו דיברנו אם אדם טעה והתחיל ברכה של יום חול בתפילות השבת. מה קורה אם אדם החליף את תפילות השבת אחת בשנייה? בליל שבת במקום להגיד אתה קידשת את יום השביעי, הוא אמר ישמח משה במתנת חלקו, או שהוא אמר אתה אחד ושמך אחד. או להיפך, אדם בשבת בבוקר במקום להגיד ישמח משה במתנת חלקו הוא אמר אתה אחד ושמך אחד, או אתה קידשת את יום השביעי. מכיוון שהסיום הוא אותו סיום, ברוך אתה ה' מקדש השבת, אז אם הוא נזכר לפני הסיום הוא כמובן מתקן את עצמו. נניח בשבת בבוקר במקום ישמח משה הוא אמר אתה אחד ושמך אחד, ונזכר ומתקן את עצמו וחוזר ישמח משה במתנת חלקו. אבל אם הוא כבר סיים את הברכה ואמר ברוך אתה ה' מקדש השבת, יצא ידי חובה. מכיוון שהסיומת של כל הברכות בשבת היא אותו דבר גם בערבית, גם בשחרית, גם במנחה. הסיום הוא ברוך אתה ה' מקדש השבת. לכן בדיעבד יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור עוד פעם על התפילה שטעה בה, אלא יצא ידי חובה בתפילה שהוא אמר גם אם הוא החליף אחת מהן. אבל זה הכל

17:53 דובר 2 כשהוא החליף את תפילות השבת אחת בשנייה, וזה שונה מאשר אם הוא התחיל תפילה של חול. אתה חונן לאדם דעת. שם זה משהו אחר. אגב כך, אדם ששכח לומר נשמת, גם מתוך הרגל גמר את שירת הים. והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. והתחיל ישתבח שמך לעד מלכנו. סיים את ברכת ישתבח, מלך יחיד חי העולמים. רגע, מה עם נשמת? שכחתי לומר נשמת. נשמת מקומה בין שירת הים לישתבח והוא שכח. לא אמר נשמת. יכול להגיד נשמת אחרי ישתבח, לפני שהוא מתחיל יוצר אור, יגיד נשמת כל חי ויגיד את זה וזה לא נחשב הפסק, כיוון שזה חלק מפסוקי דזמרה של שבת. אז נכון שהמיקום של נשמת הוא בין שירת הים לבין ישתבח ולפני ישתבח, אבל במקרה שטעה וכבר אמר ישתבח, יכול להגיד אחרי ישתבח את נשמת כל חי וזה לא נחשב הפסק. איך אנחנו רואים שזה לא נחשב הפסק? בעשרת ימי תשובה אנחנו אומרים אחרי ישתבח שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. אם זה היה הפסק, איך אנחנו אומרים שיר המעלות אחרי ישתבח? זה הפסק? אלא מכאן רואים שזה לא הפסק. אז כמובן שלכתחילה צריך להגיד לפי הסדר, אבל אדם שטעה ואמר ישתבח וסיים את ישתבח, יכול להגיד נשמת כל חי אחרי ישתבח לפני שהוא מתחיל את יוצר אור ובורא חושך. זה לא פחות מאשר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', וזה בסדר, הוא יוצא ידי חובה. יש לנו דבר נוסף בשבת, יש מזמורי תהילים נוספים שאומרים אותם בין הודו וברוך שאמר. ביום חול יש רק מזמור אחד אחרי ה' מלך, למנצח בנגינות, ומיד ברוך שאמר. בשבת יש כל מיני מזמורים, השמיים

20:16 דובר 2 מספרים כבוד א-ל, רננו צדיקים וכו'. פסוקים במזמורים שנאמרים בין הודו לברוך שאמר. מה קורה? אדם שטעה בשבת ומתוך הרגל אחרי שהוא סיים הודו ואחרי שהוא סיים ה' מלך התחיל ברוך שאמר, דילג על כל אותם מזמורים שהיה אמור להגיד אותם בין הודו לברוך שאמר, והוא נזכר אחרי שהוא סיים את ברוך שאמר, מלך מהולל בתשבחות. ואז הוא אומר: אוי, רגע, מה עם כל המזמורים? לא אמרתי אותם. השאלה היא האם הוא יכול לומר אותם אחרי ברוך שאמר, לפני יהי כבוד, לפני מזמור שיר ליום השבת, או שנגיד לא, זה הפסק, זה לא המיקום שלהם, שיחכה עד אחרי תפילת העמידה. אז ההלכה היא שהוא יכול להגיד אותם אחרי ברוך שאמר, לפני מזמור שיר ליום השבת. מדוע? מכיוון שיש נוסחאות, נוסח אשכנז, שבהם לכתחילה הסדר הוא שברוך שאמר קודם להודו. לפי נוסח חב"ד וגם נוסח ספרד, בנוסח עדות המזרח, אז הודו לפני ברוך שאמר, אבל לפי נוסח אשכנז ברוך שאמר קודם להודו. אז במצב כזה שאדם טעה הוא יכול לסמוך על הדעות שלכתחילה זה סדר התפילה וזה לא נחשב הפסק אם הוא יאמר את המזמורים הללו אחרי ברוך שאמר, כיוון שהוא טעה. כך שמעתי מהרב אשכנזי עליו השלום, שאדם שטעה יכול לומר את המזמורים הללו בין ברוך שאמר ולפני מזמור שיר ליום השבת, וזה לא נחשב להפסק. מצוי שאדם מתפלל בכל מיני בתי כנסת, לא, לאו דווקא בבית הכנסת השכונתי, בבית הכנסת שקרוב לביתו, אלא אדם נניח נוסע להתארח, או שהוא בנסיעה באמצע הדרך נכנס לבית כנסת מזדמן ושם מתפללים נוסח אחר. נניח הוא מתפלל נוסח חב"ד והוא נכנס לבית כנסת ששם מתפללים נוסח ספרד או נוסח אשכנז

22:48 דובר 2 או להיפך, והוא צריך להיות חזן. נניח שהוא חיוב, יש לו יארצייט או שהוא בתוך שנת אבל והוא רוצה להיות חזן. השאלה היא מה הוא יעשה, איך הוא יתפלל, איזה נוסח הוא יתפלל, האם את הנוסח שלו או את הנוסח של הקהל? אז יש מכתבים של הרבי על זה שתפילת הלחש, מכיוון שאותה הוא מתפלל עבורו, תפילת הלחש היא לעצמו. הוא מתפלל אותה בנוסח שלו, בנוסח שהוא רגיל להתפלל. אבל חזרת הש"ץ, מאחר והיא בשביל הקהל, הרי למה נועדה חזרת הש"ץ? להוציא ידי חובה את מי שלא כיוון או לא יכול להתפלל, אז לכן החזן מתפלל את תפילת החזרה. כיוון שתפילת החזרה נועדה לציבור, הוא צריך לעשות את החזרה בנוסח שהציבור נוהג להתפלל. אם זה נוסח ספרד או נוסח אשכנז או נוסח עדות המזרח, מה שזה לא יהיה, כיוון שזה נועד בשביל הציבור, אז הוא עושה את זה בנוסח של הציבור. אם זה מצב שבו התאספו אנשים מכל מיני מקומות, כמו לדוגמה אדם בצהריים או אחר הצהריים נמצא בתחנת הרכבת ורואים שעוד מעט השקיעה, מכריזים, מכריזים: מנחה, מנחה. מי רוצה להתפלל מנחה? פה אי אפשר להגיד מה מנהג הנוסח של המקום. זה נוסעים מזדמנים, זה מתפלל בנוסח ספרד וזה אשכנז וזה עדות המזרח וזה חב"ד. מאחר וזה מקבץ של אנשים במקום שאיננו קבוע, אז הוא יכול להתפלל את הכל בנוסח שלו, גם את תפילת החזרה. מכיוון שאין פה מניין קבוע שיש לו נוסח משלו. אם זה בית הכנסת קבוע, זה מנהג המקום, זה הנוסח שלו, אז הוא צריך את החזרה לעשות בנוסח של הקהל. אבל מקום כזה שזה מקבץ של אנשים שהזדמנו יחד, הוא יכול להתפלל את הכל בנוסח שלו,

25:00 דובר 2 מכיוון שבלחש כל אחד מתפלל בנוסח שהוא רגיל. דבר נוסף, יש נוהגים, זה מנהג אשכנז, שבליל שמחת תורה מוציאים ספר תורה בלילה ועולים שלושה עולים, כהן, לוי, ישראל. חב"ד והספרדים לא נוהגים כך. השאלה מה קורה? אדם חב"דניק או אדם ספרדי שנקלע למניין אשכנזי ששם בליל שמחת תורה מוציאים ספר תורה והוא כהן ואין כהן אחר וקוראים לו לעלות לתורה. האם הוא יכול לעלות לתורה למרות שלפי מנהגו לא מוציאים ספר תורה בלילה ואין קריאת התורה בליל שמחת תורה, אבל זה מנהג המקום. האם הוא יכול לעלות או שהוא צריך לצאת החוצה ולאפשר לשלושה ישראלים לעלות? התשובה היא שהוא יכול לעלות מכיוון שזה מנהג המקום. מכיוון שפה נוהגים שעולים, אף על פי שהוא לא נוהג כך. אבל זה המנהג. הוא יכול לברך את ברכות התורה ואין בזה שום בעיה. יכול לברך את ברכות התורה ולעלות לתורה. כמובן, אם קראו לו לעלות, וזה לא נחשב להפסק. אדם שצריך לומר קדיש בגלל שיש לו אזכרה, יארצייט, או שהוא בתוך שנה והוא אומר קדישים והוא נקלע למניין שנוסח הקדישים שונה ומיקום הקדישים שונה. נסביר את שני הפרטים. הנוסח שונה, נוסח אחר. הוא מתפלל בנוסח א' והוא נקלע למניין ששם מתפללים בנוסח אחר והקדיש הוא בנוסח קצת שונה. הוא יכול לומר את הקדיש בנוסח של הציבור, מכיוון שהקדישים הם מיועדים לציבור, שהציבור יענה עליהם אמן. לגבי המיקום של הקדישים אז גם יש הבדלים. ניקח לדוגמה בעיקר בתפילת מנחה וערבית וגם בסיום אחרי עלינו לשבח. בחב"ד נהוג שבמנחה מיד אחרי התחנון אומרים עלינו לשבח ואחר כך מי שאומר קדיש אומר קדיש יהא שלמא, ואחרי אל תירא והמשניות קדיש על ישראל. אותו דבר בערבית. מיד אחרי

27:39 דובר 2 העמידה אומרים עלינו לשבח, קדיש יתום, יש אלמר, אל תירא, משניות וקדיש על ישראל. בעולם נהוג לומר מזמור. במנחה אומרים למנצח בנגינות, מזמור שיר, אה, פרק ס"ז בתהילים, בין סיום העמידה-- בין סיום התחנון לבין עלינו לשבח, ובין המזמור לעלינו לשבח אומרים קדיש יהא שלמא. בערבית אומרים שיר למעלות לפני עלינו לשבח ואחר כך קדיש יהא שלמא ושוב עלינו לשבח. אדם שמתפלל בנוסח חב"ד ונקלע למניין שאומרים שם את הקדיש אחרי המזמור או במנחה על למנצח בנגינות או בערבית שיר למעלות, הוא יכול לומר את הקדיש יהא שלמא ואחרי עלינו לשבח הוא יגיד ישר רק את הקדיש של על ישראל. למרות שהסדר בחב"ד ששני הקדישים נאמרים אחרי עלינו לשבח, אבל מאחר ופה המנהג הוא שאומרים קדיש לפני עלינו לשבח, אז זה ייראה מוזר אם הוא לא יגיד קדיש ואחרי עלינו לשבח יגיד שני קדישים נוספים. כך שמעתי מהרב אשכנזי עליו השלום, שזה לא משנה המיקום של הקדישים, הוא יכול להגיד את הקדיש שהקהל אומר ואחר כך יגיד רק קדיש אחד על ישראל. או דוגמה נוספת, נהוג אצל יוצאי מרוקו שאחרי עלינו לשבח אומרים חצי קדיש. בדרך כלל בחב"ד זה לא נהוג, חצי קדיש זה רק החזן אומר, אבל כך נהוג אצל יוצאי מרוקו, יהודי מרוקו אומרים אחרי עלינו לשבח חצי קדיש. היתומים, מי שאומר קדיש יתום אומר חצי קדיש. עכשיו אותו אדם אמר קדיש יהא שלמא לפני עלינו לשבח במנחה כי ככה הקהל שם נוהג להגיד. אחרי עלינו לשבח הם אומרים חצי קדיש. אומר הרב אשכנזי עליו השלום, יגיד חצי קדיש, לא צריך להגיד על ישראל, כיוון שכל העניין של הקדישים שאומרים באזכרה או ביארצייט זה מניין הקדישים. זאת אומרת

30:02 דובר 2 צריכים להגיע לט"ז קדישים, שבע עשרה, אה, שש עשרה קדישים. וזה לא משנה ה-הסוג קדיש אלא המספר של הקדישים. ולכן אם במקום קדיש על ישראל הוא אומר חצי קדיש זה אותו דבר, כי העיקר שהוא יגיע למספר הקדישים. ומה זה העניין של ה-ט"ז, שישה עשר קדישים שאומרים? כתוב שהקדיש מחזיק למשך שעה וחצי. זה כמו לדוגמה אקמול שמעביר את כאב הראש למשך זמן מסוים, אז ככה הקדיש גורם עילוי נשמה לנפטר למשך שעה וחצי. מאחר ויש ביממה עשרים וארבע שעות, אז אם אנחנו רוצים לחלק את זה לשעה וחצי אנחנו צריכים שישה עשר קדישים ביום, ולכן זה העניין של שישה-שישה עשר קדישים שאומרים. לפעמים קורה שאדם נוסע לאיזה מקום והוא לא בטוח שיהיה לו מניין בערבית או שיהיה לו מנח-מניין במנחה. יכול להיות שהוא לא יוכל בכלל לומר קדישים. יש אפשרות שבתפילת שחרית או בתפילה הקודמת הוא יגיד יותר קדישים. לדוגמה הוא סיים את התפילה והתחיל מניין נוסף, הוא כבר לא חייב להגיד קדישים במניין הזה, הוא אמר כבר את כל הקדישים, אבל הוא אומר קדישים ספייר כי הוא לא בטוח שבתפילה הבאה יהיה לו מניין. אז חסר לו נניח את הקדיש יתום, שני קדישי יתום ועל ישראל של מנחה, הוא אומר אותם כעת במניין הנוסף של שחרית וזה תופס עבור תפילת מנחה במידה ולא יהיה לו מניין. במידה ויהיה לו מניין אז כמובן הוא צריך לומר את הקדישים במניין שהוא מתפלל איתו. אבל מועיל העניין הזה של השלמת הקדישים גם במניין אחר אם הוא לא הספיק. או נניח שהוא בערבית איחר ואין כבר מניינים לערבית, אז הוא יכול להשלים בשחרית אחר כך את הקדישים במניין שני עבור התפילה שהוא

32:17 דובר 2 לא אמר קדישים. מכיוון שכמו שראינו, הקדיש נועד להשלים את השעה וחצי בתוך העשרים וארבע שעות שעל כל שעה וחצי יהיה קדיש, אז סך הכול הוא צריך להגיע לט"ז קדישים. ושוב, לא משנה הנוסח של הקדיש ולא משנה המיקום של הקדיש וסוג הקדיש. העיקר שהוא אמר ט"ז קדישים. אדם שהוא כהן או לוי והוא רוצה לעלות או שהוא נהוג שהוא עולה במשך השנה או כשיש לו יארצייט, עולה למפטיר. הוא מגיע לבית הכנסת בשבת ומתברר שהוא הכהן היחיד או הלוי היחיד. אז ראיתי שיש כאלה שיוצאים החוצה, מעלים ישראל במקום כהן כדי שהוא יוכל לעלות למפטיר. זה לא נכון לנהוג כך. חז"ל קבעו שסדר העליות זה כהן ולוי ואחר כך עולה ישראל ביום חול. בשבת עולים-- שבעה עולים. אם אין כהן שיעלה לעליית כהן לא חייב לעלות למפטיר. אם יש כהן כמובן שיעלה הכהן השני לכהן והחיוב יעלה למפטיר. אבל לוותר על עליית כהן, שזו עלייה שהתורה זיכתה לך בתור כהן, זו לא עלייה שאתה קונה אותה. זו עלייה שהתורה נתנה לכהנים. כנ"ל עלייה של לוי שהתורה נתנה ללויים. אין שום עניין שאדם יצא החוצה ויזרוק במירכאות את העלייה שהתורה נתנה לו כדי לקבל עלייה אחרת. אם אתה יכול לקבל בקלות עלייה של מפטיר, מה טוב ומה נעים. אבל אם לא, תעלה לעלייה שלך, לא קרה שום דבר. תעלה לעליית כהן, תעלה לעליית לוי, וזה נחשב גם כן שאתה כמו שעלית למפטיר, לא חייב לעלות למפטיר. דבר נוסף לפעמים קורה, אדם עולה למפטיר והוא לא יודע לקרוא נכון את ה-- אני לא מדבר על הטעמים, אפילו על האותיות. קורא עם שגיאות של הנקודות והעיקר הוא צריך לעלות למפטיר. זה גם לא

34:36 דובר 2 נכון. אם הוא לא יודע לקרוא את ההפטרה כמו שצריך, שיעלה לשביעי. יעלה לשביעי ויגיד קדיש. זה עדיף מאשר לעלות דווקא למפטיר ולשבור את השיניים או לקרוא את המפטיר עם אלף ואחת טעויות. שום נחת רוח לנפטר אין מזה שאדם קורא את המפטיר עם שגיאות. אם הוא יודע לקרוא את המפטיר, בבקשה שיקרא, אבל אם הוא לא יודע לקרוא את המפטיר כמו שצריך, יעלה לשביעי ויגיד קדיש. זה יותר טוב. זה יותר נחת רוח לנפטר שהוא עולה ומברך את הברכות כמו שצריך ואומר קדיש. לא חייב לעלות דווקא לעליית מפטיר. לפעמים קורה שיש שני אנשים ששניהם רוצים מפטיר. שניהם יש להם חיוב ולא תיאמו ביניהם והגיעו בשבת לבית הכנסת, מתווכחים אחד עם השני מי יעלה למפטיר. אז כדאי לדעת שבדברים האלה כדאי לוותר. שאדם מוותר לשני, אוקיי, אתה רוצה לעלות למפטיר? לא נורא, אני אעלה שביעי, תעלה אתה מפטיר. בשמיים כבר יסדרו את הדבר הזה. אם מגיע לך מפטיר, ירשמו לך בשמיים שאתה עלית למפטיר. הנחת רוח הכי גדול לנפטר שהבן שלו, הקרוב שלו, לא עשה מריבה בגלל עליית התורה. ויתר לשני שיקרא, שיעלה, זה נחת רוח גדול בשמיים. זה יותר טוב מאשר להתווכח ולעלות דווקא למפטיר ולגרום לשני עוגמת נפש או מריבה. רוצה לעלות למפטיר? בבקשה תעלה. אני יכול לעלות לעלייה אחרת. כל העליות חשובות. אומרים חז"ל, רוצים להשוות בין כל הפסוקים, ש"ואחות לוטן תמנע" שווה ל"אנוכי השם אלוקיך". "אנוכי השם אלוקיך" זה הפתיחה של עשרת הדיברות. מעמד הר סיני. מה יותר חשוב מזה? "ואחות לוטן תמנע", מדברים פה על אלופי עשו, שמות של בני עשו, אבל זה שווה אותו דבר, כי כל הפסוקים בתורה הם קדושים

36:46 דובר 2 באותה קדושה, וכך אומרת הגמרא, "ואחות לוטן תמנע" שווה ל"אנוכי השם אלוקיך". ולכן לא צריך לעשות ויכוח או משהו על עלייה לתורה, אלא אפשר לוותר ולתת למישהו אחר שאצלו זה כל כך חשוב, ובשמיים יחשיבו לך את זה כאילו שאתה עלית את העלייה שאתה צריך. דבר נוסף, ידוע שכהן נושא כפיים בברכת כוהנים, אבל כהן בתוך שבעה, רחמנא ליצלן, לא נושא כפיו. מה קורה אם הוא כהן יחיד בבית הכנסת? יש מקומות כאלה, יש למשל אצל יוצאי גרוזיה, גיאורגיה, אין להם כוהנים, אז הכהן זה כהן מעדה אחרת שמגיע. בדרך כלל זה כהן יחיד שמביאים אותו במיוחד כדי שיהיה ברכת כוהנים. והכהן הזה כרגע הוא באבלות, הוא בתוך שבעה. אם הוא לא יעלה לברכת כוהנים זה יבלוט מאוד שהוא לא עלה לברכת כוהנים, כי הוא הכהן היחיד שנושא כפיו כל שבת. לכן כתוב בהלכה שיעלה לברכת כוהנים גם בתוך השבעה. אם זה מניין שיש כמה וכמה כוהנים, אם הוא לא יעלה אף אחד לא יבדוק. עלו שני כוהנים, עלו שלושה כוהנים. העיקר הייתה ברכת כוהנים. אבל פה, שברכת כוהנים תלויה בו והוא הכהן היחיד שעושה כל השנה את ברכת הכוהנים, כאשר הוא לא יעלה לברכת כוהנים זה יבלוט, ואם זה יבלוט זה נקרא אבלות שבפרהסיה. אבלות שבפרהסיה לא עושים בשבת, ולכן אותו כהן יעלה לתורה, יעלה לברכת כוהנים גם בתוך שבעה של האבלות. מסופר על רבנו תם, אחד מגדולי הראשונים, שהוא היה נוהג לעלות כל שבת לעלייה מסוימת, נדמה לי עליית שישי, הוא היה עולה כל שבת. וכולם ידעו: עליית שישי זה רבנו תם, רבנו תם עולה לעליית שישי. וקרה שהוא ישב שבעה והוא אמר, "אם אני לא אעלה לתורה

39:13 דובר 2 לעליית שישי אז זה יבלוט. כולם יודעים שאני עולה לתורה כל שבת לעליית שישי ואם אני לא אעלה זה אבלות שבפרהסיה." אז הוא עלה לתורה לעליית שישי בתוך ימי השבעה. כי שוב, הכלל הוא שהאבלות שבפרהסיה לא נוהגים בשבת, ולכן כל דבר שזה יבלוט ויגידו, "אה, הוא לא עלה לתורה כי הוא באבלות, הוא לא עשה ברכת כוהנים כי הוא באבלות", ולכן לא עושים את זה, אלא כן יעלה לתורה אם זה עלייה קבועה שהוא עולה אליה כל שבת. לכן, כיוון שאין אבלות שבפרהסיה בשבת, אז לכן אם אדם הוא הכהן היחיד יישא כפיו ויעלה לברכת כוהנים גם אם הוא בתוך השבעה. כנ"ל, מי שרגיל לעלות לעלייה מסוימת כל שבת, כמו שרבנו תם היה נוהג לעלות כל שבת לעלייה קבועה, בתוך השבעה יעלה לאותה עלייה, כי אם הוא לא יעלה זה נחשב אבלות שבפרהסיה, שכולם יראו שהוא לא עלה לתורה או שהוא לא עלה לדוכן לברכת כוהנים ויגידו למה הוא לא עלה לתורה? למה הוא לא עשה ברכת כוהנים? כי הוא באבלות. ואז האבלות שבפרהסיה, ואת זה לא עושים בשבת. בהזדמנות זו כדאי להגיד על תופעה שראיתי הרבה, שמתפללים בבית האבל לא אומרים ברכת כוהנים, מדלגים על ברכת כוהנים וגם על "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת". הדבר הזה הוא לא נכון. שמעתי מהרב כץ עליו השלום, ראש ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, שכאשר הוא היה אצל הרב לנדא הזקן, הרב יעקב לנדא עליו השלום, רבה של בני ברק, שהוא ישב שבעה על אשתו הרבנית, והרב כץ בא להתפלל שם להשלים מניין בבית בתוך השבעה, אמר לו הרב לנדא: תעשה ברכת כוהנים ממש. בבני ברק נהגו שעושים גם ביום חול

41:27 דובר 2 ברכת כוהנים. אז הוא אמר לו: תעשה ברכת כוהנים. אז בוודאי כשאומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו, ודאי שצריכים להגיד את זה גם בבית האבל. וזה לא נכון לומר שמנהג חב"ד לא לומר ברכת כוהנים. עובדה, מעשה רב: שמעתי מהרב כץ, ששמע מהרב לנדא, שכן צריכים לעשות ברכת כוהנים גם בבית האבל. ייתכן שיש נוהגים אחרת, אבל צריכים לדעת שזה לא מנהג חב"ד. מנהג חב"ד שכן לעשות ברכת כוהנים, או לפחות אלוקינו ואלוקי אבותינו, גם בבית האבל. דבר נוסף שכדאי להזכיר, אם כבר מדברים על ברכת כוהנים: ביום חול הרי לא עושים ברכת כוהנים במנחה, חוץ מתענית. בימי צום וימי תענית אומרים ברכת כוהנים. אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו. צריך לדעת שזה רק כאשר תפילת מנחה היא קרובה לערבית, או לפחות מפלג המנחה ולמעלה, שזה שעה ורבע לפני השקיעה. אם עושים תפילת מנחה, מה שנקרא מנחה גדולה, נניח בשעה שתיים או בשעה שתיים וחצי, לא אומרים בכלל ברכת כוהנים, לא אלוקינו ולא אלוקי אבותינו, ובוודאי לא ברכת כוהנים. זה לפי נוסח חב"ד, וכך זה על פי הקבלה וכך גם הספרדים נוהגים. יש מנהג אשכנז שכן אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו, אבל מנהג חב"ד ומנהג ספרד זה שלא אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו ולא עושים ברכת כוהנים בתפילת מנחה של יום צום כאשר מתפללים מנחה גדולה, שזה לפני פלג המנחה.