הלכות שבת - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בקידוש שאנחנו עושים בשבת, יש הבדל בין קידוש הלילה לקידוש היום. קידוש הלילה למעשה יש בו ברכה על הקידוש. חוץ מברכת בורא פרי הגפן, יש את הברכה של מקדש השבת. הקידוש של הבוקר יש בו רק פסוקים, מזמור לדוד וכולי, אבל אין בו ברכה של הקידוש מצד הקידוש, אלא הברכה היא בורא פרי הגפן בלבד. לכן הקידוש של היום נקרא בגמרא קידושא רבא. קידושא רבא בארמית זה הקידוש הגדול, הגדול במירכאות בלשון סגי נהור, כי בעצם זה קידוש קטן, אין בו כלום, יש בו רק פסוקים ובורא פרי הגפן. אז לכן אומרים קידושא רבא, קידוש הגדול, כי בקידוש של הלילה יש גם את הברכה של מקדש השבת. מה קורה? אדם שמסיבה כלשהי לא עשה קידוש בליל שבת. נניח לא היה לו יין, נניח הוא היה בצבא, בבסיס, בבית רפואה, לא היה לו יין, לא עשה קידוש בלילה או נרדם ולא עשה קידוש ובבוקר הביאו לו יין. כיוון שהוא לא עשה קידוש בלילה, הוא אומר בבוקר את הקידוש של הלילה, את הקידוש שהוא היה צריך לומר בלילה, הוא אומר ביום. חוץ מהקטע של יום השישי ויכולו השמיים והארץ, את זה הוא לא אומר ביום, את זה אומרים בכניסת שבת. אבל את כל הנוסח של הקידוש, כולל הברכה של מקדש השבת, הוא אומר אותה ביום כהשלמה למה שהוא לא אמר בלילה. דבר נוסף, אנחנו אומרים בקידוש סברי מרנן. פירושו מה סוברים השומעים, אם היין הוא טוב? כאילו המקדש שואל את השומעים, סברי מרנן, מה אתם סוברים על היין? מה קורה לאדם שעושה קידוש לעצמו? הוא נמצא לבד כעת, אין איתו עוד אנשים. האם הוא צריך לומר סברי מרנן או שלכאורה

02:46 דובר 2 הוא יגיד, למי אני אומר סברי מרנן? אין פה אנשים, אני אגיד לעצמי? אז יש מכתב של הרבי שכיוון שזה הנוסח הוא צריך לומר סברי מרנן גם אם הוא עושה קידוש לעצמו בלבד ואין איתו עוד קהל. גם אם הוא עושה לבד קידוש הוא אומר סברי מרנן. אותו הדבר אם אדם עושה קידוש על לחם. אדם עושה קידוש על פת. האם על הפת הוא גם יגיד סברי מרנן? הרי זה לא יין. על היין אומרים סברי מרנן, איך היין יצא? יצא טוב? יצא טעים? יין מתוק? יין יבש? חצי יבש? אבל פה זה לחם. אז לכאורה אין מקום לאמירת סברי מרנן. אומר הרבי לא, זה הנוסח וצריך לומר סברי מרנן גם אם אדם עושה קידוש על הפת. אם אדם מסיבה כלשהי נטל ידיים לפני הקידוש, שכח שצריך לעשות קודם קידוש, נטל ידיים ובירך על נטילת ידיים. מה הוא יעשה כעת? הוא צריך לעשות קידוש. אז הוא עושה את הקידוש על הפת. כלומר אחרי שהוא נטל ידיים ובירך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים. נניח אם אנחנו מדברים על ליל שבת, הוא לוקח שתי חלות ומתחיל את הנוסח. יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם. הוא מגיע לסברי מרנן, הוא לא אומר בורא פרי הגפן. סברי מרנן, ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ, וממשיך את הנוסח של הקידוש עד מקדש השבת. זאת אומרת, זה ברגע שאדם טעה ונטל ידיים. יש הנוהגים כך לכתחילה. הרמ"א מביא בשולחן ערוך שהמנהג הוא ליטול ידיים לפני הקידוש, גם אם מקדשים על היין, ואז הקידוש הוא לא על הפת, הקידוש הוא על היין. נוטלים ידיים לפני הקידוש. כיום כמעט ולא נוהגים

04:48 דובר 2 כך. גם מי שנוהגים כמו הרמ"א נוהגים שעושים קודם קידוש על היין ואחר כך נוטלים ידיים על הפת. אבל אם קרה שאדם טעה ונטל ידיים לפני הקידוש, יכול לעשות את הקידוש בצורה הזאת כמו שהרמ"א מביא, שעושים את הקידוש על הפת ונטל ידיים לפני הקידוש, אז אין בעיה ולא צריך להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, יעשה קידוש ואחר כך יטול ידיים עוד פעם, אלא יעשה את הקידוש על הפת ובזה יוצא ידי חובה של הקידוש. יש דבר נוסף שמובא בהלכה שאם אדם מביאים לו יין מסוג אחר, סוג אחר זה יכול להיות או שונה בטעם. זה מתוק וזה יבש או חצי יבש או מיץ ענבים או שונה בצבע. זה יין לבן וזה יין אדום או יין ורוד. שינוי או שינוי מראה או שינוי טעם. אז כתוב בהלכה שעל שינוי יין מברכים הטוב והמיטיב. זאת אומרת, אחרי שאדם עשה קידוש, בירך בורא פרי הגפן על הקידוש. אחר כך בסעודה מביאים לו יין מסוג אחר. הוא לוקח את היין, מברך ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב ושותה את היין. יכול לברך על זה חמש או שש פעמים, כל פעם על כל סוג יין אחר, בתנאי שלא הביאו בבת אחת את כל הסוגים. אם הביאו את כל הסוגים בבת אחת, אז כבר יצא ידי חובה בברכה הראשונה. אבל אם הוא רוצה לברך כמה ברכות, נניח הוא רוצה להשלים מאה ברכות בשבת, יעשה קידוש, נניח על יין אדום מתוק, ואחר כך יביאו לו יין אדום יבש, הוא יברך עליו הטוב והמיטיב. אחר כך יביאו לו יין אדום חצי יבש. הוא יברך שוב פעם הטוב והמיטיב. אז יביאו לו יין לבן

06:59 דובר 2 יבש, ושוב פעם הטוב והמיטיב, ויין לבן חצי יבש, ושוב פעם הטוב והמיטיב, ויין לבן מתוק, ושוב פעם הטוב והמיטיב. וכך כמה וכמה פעמים יכול לברך בכל פעם הטוב והמיטיב, אבל בתנאי, כמו שהזכרנו, שלא יביאו בבת אחת את כל היינות אלא אחד אחרי השני, שבזמן הברכה של הטוב והמיטיב לא היו לפניו שאר סוגי היינות. אם היו לפניו שאר סוגי היינות, אז ברכה אחת של הטוב והמיטיב כבר פטרה את כולם, אלא אחד אחרי השני. נקודה נוספת: אדם שעושה קידוש, הוא מברך על הקידוש, מברך בורא פרי הגפן. השומעים יוצאים ידי חובה. הם לא מברכים בורא פרי הגפן. שמעו את הברכה מהמקדש, יצאו ידי חובה. באמצע הסעודה הם רוצים לשתות יין, אותו יין, לא יין אחר. האם הם צריכים לברך, או שמה שהם שמעו מהמקדש את ברכת היין, זה פוטר את היין שהם ישתו בתוך הסעודה? פה יהיה הבדל האם הם טעמו מהקידוש או לא טעמו מהקידוש. הרי אפשר לצאת ידי חובת קידוש גם אם לא טועמים מהקידוש. לדוגמה, אדם שומע קידוש והוא לא רוצה לטעום בגלל, נניח, היום במצב שהוא איסטניס, הוא לא רוצה לשתות אחרי מישהו ששתה. המקדש שתה בעצמו מהכוס, אז הוא יכול לצאת ידי חובה בשמיעה, בזה שהוא עונה אמן על ברכת המקדש, גם אם הוא לא טעם מהקידוש, או שהוא לא במאה אחוז סומך על ההכשר של היין הזה, אז הוא לא רוצה לשתות, אז הוא רק עונה אמן. ידי חובת קידוש הוא יצא גם אם הוא לא טעם מהיין, אבל אם הוא ירצה לשתות יין באמצע הסעודה, הוא יצטרך לברך בורא פרי הגפן. הקידוש פוטר את השתייה, את הברכה על היין באמצע הסעודה

09:08 דובר 2 רק בתנאי שטעמנו מהיין שהמקדש קידש עליו. אם לא טעמנו מהיין שהמקדש קידש עליו, גם אם יצאנו ידי חובת קידוש וענינו אמן על הברכה וידי חובת קידוש יצאנו, אבל אם אנחנו-אנחנו-אנחנו רוצים לשתות יין באמצע הסעודה, צריכים לברך בורא פרי הגפן מכיוון שלא טעמנו מהיין של הקידוש. כלומר, הטעימה מהיין של הקידוש פוטרת את הברכה על היין באמצע הסעודה. אם לא טעמנו מהקידוש, נצטרך לברך בורא פרי הגפן על יין שנרצה לשתות באמצע הסעודה. אדם שרוצה לבצוע על שתי כיכרות, הוא רואה פתאום שאין לו שתי כיכרות שלמות, יש לו רק כיכר אחד, אבל יש לו לחמניות או פיתות קפואות בפריזר, במקפיא. הן לא ראויות לאכילה כמו שהן עכשיו, הן קפואות. האם אפשר לקחת פיתה או לחמנייה קפואה רק כדי לצרף אותה לחלה השנייה, שיהיה לנו לחם משנה? התשובה היא כן, מכיוון שזה לצורך לחם משנה, זה לצורך זה שיהיו שתי חלות או שתי לחמניות. אף על פי שהחלות הללו או הפיתות הללו לא ראויות למאכל בגלל המצב הנוכחי שלהן, שהן קפואות, אבל הן משמשות כלחם משנה, ולצורך לחם משנה מותר להוציא אותן מהמקפיא ולהשתמש בהן בשביל שיהיו לנו שתי חלות. צריך לדעת שהעניין הזה של לחם משנה זה רק בשבת וביום טוב, לא באירועים ולא בשמחות. ראיתי כמה פעמים בחתונות אדם בא לשבת ליד השולחן, לוקח לחמנייה ולוקח גם את הלחמנייה השנייה, מחבר אותן ביחד, מברך המוציא. למה אתה עושה את זה? אומר: כמו בשבת. לא, זה לא קשור. בשבת לא ירד מן. אנחנו יודעים שכל יום היה יורד מן לבני ישראל כשאבותינו היו במדבר. אי אפשר היה לשמור את המן מהיום למחר. מי ששמר, זה התקלקל. כשדתן ואבירם

11:33 דובר 2 השאירו, "ויותירו אנשים ממנו", כתוב "וירם תולעים ויבאש". התקלקל והסריח. אבל ביום שישי ירדה כמות כפולה גם עבור שבת. לכן בשבת וביום טוב אנחנו בוצעים על שתי כיכרות. אבל סתם כך באירוע, חתונה, בר מצווה, ברית, פדיון הבן וכדומה, אין עניין לקחת שני לחמים, רק על אחד. כי רק בגלל העניין הזה של לחם משנה שירד בערב שבת ובערב חג כפול, לכן אנחנו לוקחים בשבת שתי כיכרות. ביום חול לוקחים כיכר אחד, לא צריך לקחת לקחת שתי כיכרות. הקידוש שעושים בליל שבת חייב להיות על יין או על פת. אי אפשר לעשות קידוש על חמר מדינה, משקה חשוב. ביום כן אפשר לעשות קידוש על חמר מדינה. משקה חשוב זה צריך להיות או משקה חריף. ב-ב-בארה"ב ובארצות הקרות, ברוסיה ופולין, היו עושים תמיד לכתחילה את הקידוש ביום על משקה חריף. זה היה מחמם את הגוף. עושים את זה על וודקה, על ויסקי, את הקידוש ביום. כמובן שצריך לשים לב שהברכה היא שהכל נהיה בדברו, לא בורא פרי הגפן, אבל הקידוש של ליל שבת חייב להיות על יין. למה? כתוב בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו". מה זה זכור? אומרים חז"ל: זכירה נאמרה על היין. יש שני פסוקים בתנ"ך שרואים שזכירה נאמרה על היין. פסוק אחד בשיר השירים: "נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך". נזכירה דדיך מיין. זכירה נאמרה על יין. יש עוד פסוק שאנחנו אומרים אותו בהפטרה של שבת תשובה: "זכרו כיין לבנון". שוב זכרו, יין לבנון, זכרו יין. הזכירה נאמרה על היין, ולכן איך אנחנו זוכרים את השבת? בזה שאנחנו עושים קידוש. אם אדם הוא עשיר והוא גם בכל שאר השבוע אוכל דגים ובשר ומעדנים, איך הוא יבדיל בין סעודת שבת

14:00 דובר 2 לסעודת יום חול? אז מה שמבדיל זה הקידוש. אין קידוש ביום חול. גם אם הוא רוצה לשתות יין, הוא ישתה את היין תוך כדי הסעודה. אבל אין קידוש שעושים לפני הסעודה. הקידוש שעושים לפני הסעודה הוא רק בשבת ובחג כמובן, ביום טוב, ולכן, ל-ל-לכן עושים את הקידוש על היין ודווקא על יין בליל שבת. אם אין יין אפשר על פת, אבל לא על משקה חשוב. ביום כן אפשר לעשות על משקה חשוב. כנ"ל הבדלה. הבדלה אפשר לעשות גם על בירה. אם לאדם אין יין או שהוא לא רוצה לשתות יין, יכול לעשות גם על בירה. יכול לעשות גם על חלב אם הוא לא בשרי, אם עברו שש שעות מאז ארוחה בשרית. לדעת הרב מרדכי אליהו עליו השלום אפשר לעשות גם על קוקה קולה. זה גם כן נחשב משקה חשוב בימינו, הבדלה. אבל הקידוש, כמו שאמרנו, חייב להיות דווקא על יין. ידוע המנהג שיש נוהגים לא לעשות קידוש בליל שבת בשעה שביעית. נדבר כעת מה זה, מה מקור המנהג ומה זה בכלל שעה שביעית. אז מקובל לומר שזה בין עשרים לשש לעשרים לשבע. זה לא מדויק. השעה המדויקת היא מחמש שלושים ושבע עד שש שלושים ושבע, וזה לא משתנה. החישוב הוא לפי שעון מצרים וזה קבוע. מחמש שלושים ושבע עד שש שלושים ושבע. בקיץ זה לא רלוונטי מכיוון ששבת נכנסת אחרי השעה הזאת. זה רלוונטי בתקופת החורף, כאשר שבת נכנסת מוקדם ואז יכול להיות שכשחוזרים מבית הכנסת אנחנו בתוך הטווח הזה של בין חמש שלושים ושבע עד שש שלושים ושבע. אז קודם צריך לדעת שאדמו"ר הזקן מביא את ההלכה הזאת בתור: יש מי שנהגו שלא לקדש בשעה שביעית. זאת אומרת,

16:09 דובר 2 אדמו"ר הזקן לא מביא את זה בתור שככה זה ההלכה וזה אין לשנות. יש מי שנהגו, מי שלא נהג לא נהג, ולכן באמת מקומות מסוימים שלא נהגו אז לא נהגו. לא, לא, בקיצור, תמיד בא מבית הכנסת הביתה, ישר עושה קידוש. שעה שביעית, לא שעה שביעית, ישר עושה קידוש. אבל היות ואדמו"ר הזקן כן מביא שיש שנהגו שלא לקדש בשעה שביעית, בחב"ד כן מקפידים על זה שלא לקדש בשעה שביעית. זאת אומרת, או שהוא יעשה את הקידוש לפני חמש שלושים ושבע, או שהוא יחכה עד שש שלושים ושבע. אז א', צריך לדעת שזה מדובר על הקידוש בלבד. אפשר להגיד שלום עליכם, אפשר להגיד אשת חיל. זה לא שאת השלום עליכם צריכים להתחיל בשש שלושים ושבע. את השלום עליכם ואשת חיל וברכות הילדים אפשר לעשות הכל עד שש שלושים ושבע. את הקידוש עצמו, יום השישי, מתחילים רק אחרי שש שלושים ושבע. גם בזה עצמו יש מצבים שניתן כן לקדש. לדוגמה, אדם שיש לו ילדים קטנים, הוא רואה שהעיניים שלהם נעצמות. עכשיו אם הוא יעשה קידוש הם ישמעו את הקידוש. אם הוא יחכה עוד שעה הוא ישב אולי עם אשתו לקידוש. גם לא בטוח שהיא תשב איתו כי תצטרך לקחת את הילדים ולטפל בהם. בכזה מצב יש אפשרות להקל וכן לעשות את הקידוש גם בתוך שעה שביעית. במצב כזה כדאי לעשות את הקידוש על יין לבן. הרב ביסטריצקי עליו השלום, אבא של הרב ביסטריצקי שיחיה, כתב בזמנו שעל יין לבן אין בעיה לעשות קידוש גם בשעה שביעית. כל העניין שלא עושים קידוש בשעה שביעית זה בגלל שאז שולט מזל מאדים ולכן זה קשור ליין אדום. יין לבן אין בעיה. בכלל,

18:15 דובר 2 יש שאלה אם מותר לקדש על יין לבן. אז דעת הרמב"ן, הרמב"ן ב-נ', שיין לבן פסול לקידוש בכלל. להלכה לא נפסקה כדעת הרמב"ן. הבית יוסף, השולחן ערוך, מרן השולחן ערוך, אדמו"ר הזקן, כולם פוסקים שיין לבן כשר לקידוש. אז היות ויש דעות שיין לבן אין בעיה לקדש לכתחילה בשעה שביעית, כמו שאומר הרב ביסטריצקי עליו השלום, אז אפשר בכזה מצב שאדם חושש שהילדים יירדמו ולא ישמעו את הקידוש לעשות את הקידוש ביין לבן. לדוגמה, אדם הזמין אורחים לשבת, אנשים שהם לא כל כך שומרי מצוות, והזמין אותם: בואו תראו איך נראה קידוש, איך נראית שבת בבית של יהודי חסיד שומר מצוות. טעמו וראו כי טוב ה'. הם הלכו איתו יחד לבית הכנסת, התפללו, באים הביתה, או, חמש שלושים ושבע. לא, רבותיי, עוד שעה המתנה. מה שעה המתנה? אז נכון שאפשר בינתיים לדבר קצת דברי תורה וכו', אבל אנשים רעבים רוצים לאכול. אתה עכשיו מייבש אותם שעה שלמה. אז גם בכזה מצב ניתן להקל ולקדש גם בתוך שעה שביעית. כמובן עדיף שזה יהיה על יין לבן. אני זוכר שלמדתי בישיבה בכפר חב"ד היה מנהג, ככה נהגו בישיבה, שבאחד מימי חנוכה היו מגיעים קבוצה של חיילים והיו יושבים בזאל, באולם של הישיבה, ולומדים גמרא עם הבחורים. כל חייל או שני חיילים יושבים עם בחור ולומדים דף גמרא. שנה אחת, מי שתיאם את הימים מול הצבא לא שם לב שהוא תיאם איתם ביום של ניטל. ביום של ניטל לא לומדים, אבל הצבא מתאם את זה לפי הלוח הלועזי. אמרו לו עשרים וארבע לנובמבר-- לדצמבר, והוא לא שם לב שזה יוצא ביום של ניטל וקבעו איתם, ואחר כך התברר שזה ניטל. בניטל לא

20:31 דובר 2 לומדים. מה לעשות עכשיו? יבואו ארבעה חיילים. מה, נשב לשחק איתם שחמט? בשביל זה הם באו לישיבה בכפר חב"ד? לשחק שחמט הם יכולים גם בבסיס. הם לא צריכים בשביל זה לבוא לכפר חב"ד. אז מה עושים? אז הרב כץ עליו השלום, ראש הישיבה, אמר לשאול את הרב אשכנזי עליו השלום. זה היה הרב של כפר חב"ד. שאלו את הרב אשכנזי והוא אמר, בכזה מצב שחיילים באים ללמוד, ללמוד איתם גם בניטל. היות וזה מקרה חריג שהם מגיעים פעם בשנה ללמוד וטעו ולא שמו לב לתאריך, אפשר ללמוד איתם גם בניטל. אז ככה גם פה, בכזה מצב שיש אורחים ועכשיו אי אפשר לייבש אותם שעה שלמה, לא להתחיל את הקידוש, אפשר לעשות את הקידוש גם בשעה שביעית, בפרט שאדמו"ר הזקן כותב רק "יש מי שנהגו". לא מביא את זה בתור דעה מוחלטת, אלא "יש מי שנהגו". אז במצבים מסוימים ניתן להקל, בפרט אם יעשו את הקידוש על יין לבן, שלדעת הרב איסטריצקי[?], כמו שאמרנו, אין בעיה לעשות את הקידוש לכתחילה ביין לבן בשעה שביעית. אה, הזכרנו מקודם את דעת הרמב"ן, שלדעת הרמב"ן יין לבן בכלל פסול לקידוש בלי קשר לשעה שביעית, וההלכה היא לא נפסקה כדעת הרמב"ן, וכן אפשר לעשות קידוש על יין לבן. זה הכל מדובר בשאר השבתות והחגים של שאר ימות השנה, חוץ מליל הסדר. בליל הסדר צריך לעשות קידוש על יין אדום, זכר לנס של עשר המכות ומכת דם, ושפרעה היה, אה, מתרחץ בדם תינוקות של בני ישראל. ולכן בליל הסדר כן צריך להקפיד על יין אדום. אבל מה פירוש יין אדום? לא חייב להיות ממש יין אדום שהוא בבקבוק אדום. אדם אוהב יין לבן, ייקח יין

22:45 דובר 2 לבן, יטפטף לתוכו כמה טיפות מיין אדום. העיקר זה הצבע. הצבע יהיה אדום, כי יין לבן הוא כמו מים, זה כמו פטל. תשים לו כמה טיפות אדומות, הוא יהיה בצבע אדום. הטעם לא ישתנה בהרבה, הטעם יישאר יין לבן, כי זה התשעים ומשהו אחוז, תשעים ותשעה אחוז מהכוס זה יין לבן. אדם אוהב יין לבן, יין יבש, ויש לו יין אדום מתוק, ישים לו כמה טיפות כאלה וזה בסדר בליל הסדר גם. אבל בשאר ימות השנה אין בעיה. אפשר לכתחילה יין לבן, כי ההלכה נפסקה שיין לבן כשר לקידוש. רק לדעת הרמב"ן יין לבן פסול לקידוש. לדעת הרמב"ם, במ"ם, יין מבושל פסול לקידוש. יין מבושל פירושו יין שבישלו אותו, ובזה גם כן יש שאלה האם זה בישול ממש ברתיחה של מאה מעלות שרואים בועות, או פסטור של שמונים וחמש מעלות, האם זה מספיק? לדעת רוב, רוב הדעות, וככה הבד"ץ של העדה החרדית והרב אשכנזי עליו השלום, שפסטור דינו כבישול. הרב לנדא עליו השלום מחמיר ואומר שפסטור זה לא בישול. בישול זה בישול, מאה מעלות, רתיחה. בכל אופן, לדעת הרמב"ם יין מבושל פסול לקידוש. שוב יש פה בעיה, מה עושים? במיוחד בתי חב"ד או אנשים שמזמינים מקורבים, ובמיוחד בתי חב"ד, לפעמים מגיעים אנשים שיש להם בת הזוג שלהם ספק יהודייה, ויסתכלו על היין והיין לא מבושל, אז זה בעיה עם היין. אז להלכה לא נפסק כמו הרמב"ם, אלא יין מבושל כשר לקידוש, ובמיוחד אם זה מפוסטר, אז זה גם כן שאנחנו מתייחסים לזה גם כן כמו מבושל, אז זה גם כן כשר לקידוש. הרב לנדא עליו השלום בביתו הקפיד לעשות קידוש על יין שאינו מבושל. בסדר, כנראה שהאורחים שלו היו כולם

25:07 דובר 2 שומרי שבת ולא הייתה לו את הבעיה הזאת. אבל בתי חב"ד שיש להם את הבעיה עם אורחים יכולים להשתמש ביין מבושל או יין מפוסטר, וההלכה היא לא כדעת הרמב"ם, אלא יין מבושל כשר לקידוש. הסיבה שלדעת הרמב"ם יין מבושל פסול לקידוש, מכיוון שהוא לא ראוי לניסוך על גבי המזבח. היין שניסכו על גבי המזבח היה צריך להיות יין שאינו מבושל, ולכן יין מבושל פסול למזבח, אז מקישים מזה גם לגבי הקידוש, אבל זו דעת הרמב"ם, וברוב המצבים שיותר יש צורך להשתמש ביין מבושל או יין מפוסטר, אפשר לסמוך על רוב הדעות שהיין הזה כשר לקידוש, ואפשר לעשות קידוש גם על יין מפוסטר ויין מבושל. מיץ ענבים צריך לדעת שהוא תמיד מפוסטר. מיץ ענבים שלא עבר פסטור הוא פשוט יחמיץ. אין מיץ ענבים לא מפוסטר. יין יכול להיות יין מבושל ויין שאינו מבושל. בדרך כלל היינות הפשוטים הם מבושלים או מפוסטרים. היינות היוקרתיים יותר, היינות היותר יקרים הם בדרך כלל לא מבושלים ומצוין עליהם שהיין לא מבושל. למה? מכיוון שהיינות האלה הם נמכרים ביוקר, ולאנשים שמבינים בטעם היין, הבישול קצת מפחית מהטעם של היין, ולכן הם, מי שרוצה דווקא את היין הספציפי הזה, היקר, אז הוא גם לא רוצה שיבשלו אותו או יפסטרו אותו. מיץ ענבים, כמו שאמרנו, חייב לעבור פסטור, ולכן גם על מיץ ענבים לא צריך להסתכל אם כתוב שהוא מפוסטר או לא מפוסטר, כי אין מיץ ענבים שאינו מפוסטר, ולכן מיץ ענבים מתייחסים אליו כיין מבושל לכל דבר. הקידוש בליל שבת, הרבי תמיד הזכיר וגם תשובות במכתבים שהרבי אמר לאנשים להשתדל לקדש על יין ולא על מיץ ענבים, בליל שבת. בשבת ביום אין בעיה אם אפשר לעשות על

27:16 דובר 2 חמר מדינה, אפשר לעשות על משקה או על וודקה, וודאי שאפשר גם על מיץ ענבים. כנ"ל בהבדלה. אם אפשר לעשות הבדלה על בירה, אז אפשר גם על מיץ ענבים. אבל בליל שבת כדאי לעשות על יין, אלא אם כן מישהו שהיין מזיק לו, או שאישה עושה קידוש לעצמה והיא לא יכולה לשתות יין, קשה לה לשתות יין, אז אפשר לעשות גם על מיץ ענבים. מבחינת ההלכה מיץ ענבים דינו כיין לכל דבר ועניין, אלא שיש הידור לעשות קידוש על יין למי שכמובן יכול לעשות את הקידוש על היין. היו כמה אנשים שכתבו לרבי על בעיות בראייה, על כל מיני בעיות רפואיות, והרבי אמר שיעשו קידוש על יין בליל שבת. ועשו את הבעיה הזאת, עשו את היין על קידו-- את הקידוש על יין, והבעיה נפתרה. אז רואים שיש עניין לעשות קידוש על יין, אבל כמו שהזכרנו זה רק בליל שבת. בשבת ביום ובוודאי בהבדלה אפשר לעשות גם על מיץ ענבים לכתחילה, ולא חייבים לעשות דווקא על יין. נלמד כעת כמה פרטים שקשורים לנושא של כבוד השבת ואיסור הכנה משבת ליום חול. אסור לעשות בשבת פעולה שהיא לא לצורך השבת, אפילו אם היא לא פעולה אסורה. ניקח לדוגמה לשטוף כלים אחרי הסעודה של שבת ביום, כיוון שהכלים האלה לא יהיו בשימוש בשבת. הם יהיו בשימוש אחרי שבת או אפילו בשבת הבאה, אבל לא במהלך השבת הנוכחית. בלילה כן מותר לשטוף את הצלחות והכוסות שאכלנו בהם את סעודת הערב, מכיוון שהם ישמשו אותנו בסעודה של היום למחרת. אז אנחנו מכינים משבת לאותה שבת וזה מותר. גם אם אדם יש לו הרבה כלים, יש לו הרבה צלחות, הרבה כוסות. אנחנו לא אומרים לו: אל

29:31 דובר 2 תשטוף את הכלים שאכלת בהם בערב, כי יש לך כלים אחרים ליום. לא, הוא לא חייב במוצאי שבת לעמוד ולשטוף עשרות צלחות, גם של הלילה וגם של היום. מותר לשטוף את הכלים שהשתמשו בהם בלילה, כיוון שהם ראויים לשימוש ביום. גם אם הוא ביום ייקח צלחות אחרות, הוא לא חייב לקחת אותם, אבל בפוטנציאל הם ראויים לשימוש ביום, ולכן מותר לשטוף את הכוס של הקידוש, את הצלחות, את הכוסות, את הסכו"ם, כיוון שאנחנו נשתמש בהם בשבת. אבל בסעודה האחרונה של שבת ביום, או סעודה שלישית, מי שנוהג לעשות את הסעודה בסעודה שלישית גם, אסור לשטוף אחרי הסעודה האחרונה, מכיוון שזה כבר לא יהיה לצורך השבת, ומה שהוא לא לצורך השבת אסור להכין משבת ליום חול. מה שכן מותר, לצורך אורחים מותר. לדוגמה, אדם גר במקום מסוים, באותה עיר גרים גם כן קרובי משפחתו, בניו, בנותיו, חתניו, והם אומרים להורים: יכול להיות שאנחנו נקפוץ בשבת בצהריים או בשבת אחר הצוהריים. לא בטוח שהם יבואו. הם אמרו: יכול להיות שנקפוץ, אבל הסבירות היא שהם כן יבואו, מעל חמישים אחוז שהם כן יבואו, כי בדרך כלל הם באים. מותר לחתוך בשבת פירות, נניח לקחת אבטיח, מלון, לחתוך את זה לפרוסות, כי רוצים שכשהם יבואו זה כבר יהיה מוכן, ולא שכשהם יבואו אז יתחילו לחתוך את הפירות ולהכין אותם. אף על פי שייתכן שיש מצב שהם לא יבואו. הם לא אמרו: בטוח אנחנו באים, אבל מכיוון שיש סבירות שהם כן יבואו, מותר להכין את הדברים בשבת, אפילו על ספק שמא יגיעו אורחים. לא רק זה. כתוב בהלכה שמותר להכין גם מפני הכבוד. מה זה מפני הכבוד? נניח שאדם יודע שהבן שלו או הבת שלו

31:58 דובר 2 יבואו והם, הוא רוצה להכין להם לחתוך פרוסת עוגה או לחתוך אבטיח או מלון. הוא יודע שהם לא יאכלו יותר מאשר פרוסה אחת, אבל זה לא מכובד להגיש להם צלחת עם פרוסה אחת. זה נראה כאילו שהוא קמצן. הוא רוצה לתת להם רק פרוסה אחת, אז הוא רוצה למלא את הצלחת בפרוסות, למרות שברור שלא ישתמשו בכל מה שהוא יגיש להם. אף על פי כן, הדבר מותר, כי זה נקרא הכנה לצורך כבוד. כבוד האורחים, שהוא לא יגיש להם צלחת עם פרוסה בודדת, אלא עם כמה פרוסות, אף על פי שיודעים מראש שלא כל הפרוסות ייאכלו בשבת וחלקם יישארו למוצאי שבת. אבל כיוון שמבחינת כבוד לאורח או לאורחים, שמביאים צלחת מלאה ולא עם פרוסה בודדת, אז זה נקרא לצורך כבוד וזה מותר לעשות בשבת. השאלה היא מה קורה עם הסירים? צלחות, סכו"ם, אמרנו אפשר להשתמש בהם בארוחה הבאה. אבל מה קורה עם הסירים? נניח סיר של החמין בשבת בבוקר. גמרו, אכלו את כל החמין. לא השתמשו בסיר הזה בשבת שוב, אבל אם ישאירו את הסיר כמות שהוא, אז השאריות של החמין יידבקו לדופני הסיר ויהיה קשה יותר לקרצף אותם במוצאי שבת. כעת הם עדיין רכים, אפשר לנקות אותם. האם מותר לנקות אותם למרות שזה לא לצורך השבת? אז ההלכה היא שמותר לשמור על המצב הקיים. מה זאת אומרת? כרגע אחרי שגמרנו למזוג את החמין לצלחות, החמין שנדבק לדופניה, לדפנות של הסיר הוא עדיין רך, אז אפשר למלא את הסיר במים. לא לשטוף את הסיר, לא לנקות אותו, רק למלא את הסיר במים ולהשאיר אותו בתוך הכיור כדי שהשאריות לא יתקשו ויהיה קשה יותר לנקות אותם ולקרצף אותם במוצאי שבת. זאת

34:25 דובר 2 אומרת, אף על פי שאנחנו לא נשתמש בסיר הזה כי אנחנו לא נבשל בשבת, אבל כדי שלא נצטרך להגיע למצב של עבודה קשה במוצאי שבת, אז לשמור על המצב הנוכחי, לשמור על המצב כמו שהשאריות כרגע הן ניתנות לשטיפה בקלות. המים, הכנסת המים לסיר תגרום לכך שהן לא יתקשו, ואז במוצאי שבת אנחנו נשטוף את הסיר באותה צורה שבה היו השאריות אילו היינו שוטפים את הסיר מיד בשבת אחרי שמזגנו לצלחות. כנ"ל סיר מרק של ליל שבת, כנ"ל סיר דגים, סיר עופות, כל דבר מותר לשמר את המצב על ידי הכנסת מים לסיר. לא שוטפים אותו, אלא רק גורמים לכך שלא יידבקו שאריות לסיר, וזה מותר לעשות בשבת, אבל לא פעולה אחרת שהיא לא לצורך השבת, כי זה העניין של כבוד השבת. אנחנו יודעים שצריך להרבות בשבת בברכות כדי להשלים מאה ברכות. ביום חול אנחנו מגיעים די בקלות למאה ברכות. יש לנו שלוש פעמים תפילת שמונה עשרה, ואחרי שהוסיפו את הברכה התשע עשרה, ולמלשינים אל תהי תקווה, אז יש לנו תשע עשרה ברכות. תשע עשרה כפול שלוש זה חמישים ושבע. אם אנחנו נוסיף את כל ברכות השחר, את כל הברכות שם, פוקח עיוורים, מתיר אסורים וכולי. את ברוך שאמר, את ישתבח וכולי. ותפילת, תפילת ערבית יש לנו לפני ואחרי, אשר בדברו מעריב ערבים, ובברכות קריאת שמע גם בבוקר, יוצר אור ובורא חושך. אנחנו מגיעים בקלות למאה ברכות. זה עוד לפני הסעודות. ואם אדם שהולך לשירותים ומברך אשר יצר, אדם שאוכל פירות או שותה מים ומברך לפני ואחרי בורא נפשות, אז בקלות מגיעים למאה ברכות. בשבת אין לנו תפילת שמונה עשרה, אין לנו. אנשים בטעות אומרים שמונה עשרה של שבת. זה

36:50 דובר 2 לא נכון לומר כך. עמידה של שבת, לא שמונה עשרה. שמונה עשרה יש רק ביום חול, שמונה עשרה ברכות, תשע עשרה. אבל להגיד תפילת שמונה עשרה של שבת זה פשוט טעות. להגיד עמידה של שבת, תפילת עמידה. העמידה של שבת מורכבת משבע ברכות, שלוש ראשונות עד האל הקדוש ושלוש אחרונות, רצה, מודים, שים שלום, וברכה אחת באמצע שמסתיימת במילים מקדש השבת. ההתחלה שונה. אם זה בשבת בבוקר, ישמח משה במתנת חלקו. בשבת במנחה, אתה אחד ושמך אחד. בליל שבת, אתה קידשת, אבל הסיום הוא אותו דבר: מקדש השבת. אז יש לנו שבע, שבע כפול שלוש זה עשרים ואחד. יש לנו פער של עשרים ואחד במקום חמישים ושבע, אז חסר לנו הרבה ברכות להגיע למאה ברכות. אז מה עושים? אז כתוב שאדם יברך על פירות. אדם יברך על בשמים, ייקח בשמים ויברך. ופה צריך לדעת שהברכה של בשמים, יש לכל סוג ברכה בפני עצמה. למרות שבהבדלה אנחנו מברכים בורא מיני בשמים. אז זה כתוב בהלכה. מכיוון שלא כולם בקיאים מה זה עצי ומה זה עשבי ומה זה מיני, לכן תקנו בהבדלה להגיד מיני, שאדם יגיד דבר שהוא בטוח יוצא ידי חובה, כי בשמים זה לא כמו בפירות וירקות. פירות וירקות, בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה. אם אדם בירך על דבר שהוא עץ אדמה, יצא ידי חובה, כי גם העץ גדל מהאדמה. אדם לקח תפוח עץ, בירך עליו בורא פרי האדמה בטעות, יצא ידי חובה. התפוח עץ גדל מהאדמה. האילן לא גדל באוויר, השורשים שלו באדמה. אם הוא בירך על עגבנייה או על מלפפון בורא פרי העץ, לא יצא ידי חובה, כי הם לא גדלים על העץ. אבל להיפך, אם בירך

38:54 דובר 2 על דבר שהוא עץ בורא פרי האדמה, יצא ידי חובה. ובשמים זה לא כך. אם אדם יברך על עצי עשבי, הוא לא יצא ידי חובה, כי זה עץ, זה לא עשב, עצי בשמים. מברכים על דבר שהוא עץ, כמו למשל הדס, הדסים שגדלים בצורה של עץ, או דבר שהוא גדל על עץ, שהוא יש לו ריח טוב. יש מלכת הלילה, פרח שמוציא את הפרחים שלו בלילה בתקופת הסתיו, גם כן זה עצי. זה עץ. עשבי זה עשבים נמוכים, כמו למשל נענע. אדם לוקח נענע, מברך עליה בורא עשבי בשמים. אם אדם לוקח דבר שהוא מעורבב, כמה תבלינים ביחד, כמו ציפורן וזנגביל וכולי, מברך בורא מיני בשמים. ולכן כל דבר זה ברכה בפני עצמו, בפני עצמה. אדם שרוצה להשלים מאה ברכות בשבת יכול לקחת הדס, לברך עליו בורא עצי בשמים, ייקח אחר כך נענע, יברך בורא עשבי בשמים, ייקח ציפורן, יברך בורא מיני בשמים, ייקח לימון, יריח אותו, או פרי הדר שיש לו ריח טוב, יברך אשר נתן ריח טוב בפירות. כך אדמו"ר הזקן פוסק כדעת הרי"ף להגיד אשר נתן ריח טוב בפירות. יש מברכים הנותן ריח טוב בפירות, אבל הרי"ף כותב לברך אשר נתן ריח טוב בפירות, וכך אדמו"ר הזקן פוסק, להגיד אשר נתן ריח טוב בפירות. אז כבר יש לנו ארבע ברכות: עצי בשמים, עשבי בשמים, מיני בשמים, אשר נתן ריח טוב בפירות. ארבע ברכות. ייקח פרי, יברך עליו פרי העץ, אחר כך בורא נפשות. ייקח איזה פרי ירק, יברך עליו, וככה ישלים את המאה ברכות. ולכן צריך לשים לב, כמו שאמרנו לגבי הבשמים, שכל דבר יש לו את הברכה שלו, ולא מברכים על עצי עשבי ולא על עשב

41:00 דובר 2 העץ, אלא על כל אחד את הברכה שלו. אם אדם לא יודע, יגיד בורא מיני בשמים, זה ברכה כללית. לגבי העניין של ההבדלה, צריך לדעת שחוץ מזה שמנהג חב"ד להגיד את ההבדלה בעמידה, חלק נוהגים, חלק מהספרדים נוהגים לומר את ההבדלה בישיבה, אבל צריך לדעת שהבן איש חי כותב להגיד את ההבדלה בעמידה. אז לכן זה לא נכון לעשות את ההכללה שאדם יגיד: לא, ספרדים אומרים בישיבה. זה לא, לא כולם. הנוהגים כדעת השולחן ערוך אומרים בישיבה, הנוהגים כדעת הבן איש חי אומרים בעמידה, גם אם נוהגים כמנהג הספרדים, כי הבן איש חי כותב להגיד את ההבדלה בעמידה. ולפי נוסח חב"ד אז בכלל ההבדלה היא בעמידה. אבל לדעת שגם על פי הקבלה, כך כותב הבן איש חי, שברכת ההבדלה צריכים לברך אותה בעמידה. צריך לשים לב, אדם שעושה הבדלה שלא ישכח אחרי ההבדלה לברך ברכה אחרונה, על הגפן ועל פרי הגפן. בקידוש אנחנו לא מברכים על הגפן ועל פרי הגפן. מדוע? כי הקידוש הוא הפתיח של הסעודה. אין קידוש אלא במקום סעודה. שאדם עושה קידוש, בין אם זה בליל שבת ובין אם זה ביום שבת, ומיד אחר כך מתיישב לסעודה. ולכן לא מברכים ברכה אחרונה על הקידוש, על הגפן ועל פרי הגפן, כי הסעודה היא ההמשך של הקידוש. בהבדלה זה לא כך. גם אם אדם אוכל סעודה רביעית במוצאי שבת, ויש עניין גדול להקפיד על סעודה רביעית, אבל היא לא חייבת להיות צמודה להבדלה. אדם יכול לעשות הבדלה, נניח עכשיו שבת יוצאת בשעה מסוימת, ולאכול את הסעודה רביעית שעה אחר כך, שעתיים אחר כך. במיוחד בחורף, כששבת נכנסת מוקדם ויוצאת מוקדם. שבת הקרובה זה ארבע וחצי וכמה דקות נכנס

43:12 דובר 2 שבת. חמש ארבעים יוצא שבת. אז אדם יכול לעשות הבדלה בחמש ארבעים. הוא לא רוצה לאכול, הוא עדיין שבע. הוא לא חייב לאכול סעודה רביעית מיד אחרי ההבדלה, ולכן על ההבדלה צריכים לברך ברכה אחרונה על היין. בין אם אדם עושה את הסעודה מיד ובין אם אדם לא עושה את הסעודה מיד. גם אם הוא עושה את הסעודה מיד הוא צריך לברך, כי ההבדלה לא מחייבת שהסעודה תהיה מיד. הקידוש מחייב שהסעודה תהיה מיד, ולכן הקידוש והסעודה הם שני דברים שהולכים יחד. ההבדלה לא מחייבת שהסעודה הרביעית תהיה יחד איתה, ולכן גם אם אדם כן עושה את הסעודה רביעית מיד אחרי ההבדלה, הוא לא מברך—הוא כן צריך לברך ברכה אחרונה על היין, על הגפן ועל פרי הגפן, כי זה לא קשור בהכרח לסעודה רביעית, אלא זה משהו בפני עצמו ולכן צריך לברך ברכה אחרונה.