הלכות חג הפסח - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בדיני בדיקת חמץ, הלכה מאוד, אה, ידועה לכאורה, שלא תמיד למעשה נזהרים בה. בסימן תל"א יש את הזמן של בדיקת חמץ. הרי יש הרבה דברים שצריכים לעשות אותם כמה שיותר מהר, מצד הכלל של זריזים מקדימים למצוות. לא שחכמים ממש קבעו שזה צריך להתחיל דווקא באותו זמן, אבל זה כלל. במסכת פסחים בדף ד' יש את העניין של זריזים מקדימים למצוות, גם בלקוטי שיחות הרבי דן בזה הרבה. לדוגמה, בעניין של ברית מילה. בברית מילה יש גמרא במסכת שבת בפרק רבי אליעזר דמילה, קל' שמה, ש-שאת המילה קיבלו בשמחה. אז לכן, אה, הרבי דן בלקוטי שיחות ואומר ש-- גם במכתבים, שאם על כף המאזניים יהיה זריזים מקדימים למצוות או העניין של ברוב עם הדרת מלך, שיהיה פה אווירה טובה, אז בהלכות מילה זה יוצא מן הכלל, בגלל שיש דגש לעשות את זה מתוך שמחה, אז לכן לפעמים מאחרים את המילה כדי שיהיה יותר קהל. אבל בדרך כלל יש את המושג של זריזים מקדימים למצוות. זאת אומרת, אם, אה, אם אותה שאלה תהיה בפדיון הבן בין ברוב עם הדרת מלך או זריזים מקדימים, אז זריזים מקדימים זה, זה כלל, כלל חשוב, תמיד צריך ל-להזדרז. אז הבדיקת חמץ זה ב"אור לארבעה עשר בודקים את החמץ", כל אחד מכיר את המשנה הראשונה במסכת פסחים. וגם ה-- מי ש-- כולם זוכרים את הסוגיה הראשונה בדף ב' עד דף ג', שמה דנים על הביטוי הזה, מה זה אור לארבעה עשר. למה לא כתוב ליל ארבעה עשר? יש תירוץ פשוט, ש"פתח דברך יאיר". מה, להתחיל מסכת עם חושך? זה לא שייך, צריך להתחיל, ככה הר"ן מביא בשם הראב"ד, שצריך להתחיל עם אור את ה-, את המסכת. אבל, אה, המגן

02:32 דובר 2 אברהם מביא שעל פי הלכה יש לזה הסבר. אור לארבעה עשר, כי בתחילת הלילה, שיש את ה-- מן התורה, הלילה זה ג' כוכבים, אה, בעצם בינוניים, גם אם הם לא רצופים, זה נקרא לילה מן התורה. לגבי קריאת שמע, כיוון שזה עניין דאורייתא ולא כולם היו בקיאים, אז השולחן ערוך בסימן רל"ה אומר שג' כוכבים קטנים. גם במוצאי שבת שיש מצווה להוסיף מחול על הקודש, אז זה ג' כוכבים קטנים רצופים. אבל בג' כוכבים בינוניים זה לילה, אז זה הזמן אור לארבעה עשר בודקים את החמץ. בתחילת ה-צאת הכוכבים הבינוניים, אם מסתכלים בשמיים, אם יהיה בהיר, בלי עננים כבדים, אז אמור להיות כחול כהה, לא שחור, כי עדיין קצת, אה, יש קצת אור. לכן זה הכוונה אור לארבעה עשר בודקים את החמץ. שח-חכמים רצו דווקא שעדיין קצת אור, בתחילת הלילה. למה כל כך רצו? אז יש פירושים טכניים שבאותו רגע שיש קצת אור בחוץ, בפרט בתקופה שלא היה חשמל, אז, אה, אז בסדר, נו, נזהרים מאור, מ-מאש, אבל עם האור שיש בחוץ זה קצת עוזר, יותר טוב לבדיקת חמץ. אבל זה לא הטעם העיקרי, אבל תראה ב"מהרי"ב"[?] בקונטרס אחרון, שכאן יש פה בעיה גדולה. בדרך כלל כשיש לך מצווה יש לך זמן, אבל זמן מוגבל. אז בן אדם, הוא לא ייכשל מידי. הוא יודע ש-שאין לו כל הלילה, אין לו כל הזמן. כאן יש פה מצוות בדיקת חמץ. זה מתחיל מתי? באור לארבעה עשר. האמת שיש גם שייכות ללפני זה. כשבן אדם עוזב את הבית לפני, אז תוך שלושים יום הוא צריך לעשות בדיקת חמץ בלי ברכה. אבל יש מושג, אבל המצווה האמיתית זה באור לארבעה עשר. אבל עד מתי זה נמשך?

04:41 דובר 2 כל הפסח ואפילו אחר כך. בן אדם, חמץ שעבר עליו הפסח בסימן תמ"ח זה חמור, זה אסור דרבנן. צריך לבדוק את החמץ, להוציא אותו. בן אדם שנזכר באמצע חול המועד, נמצא אפילו באמצע יום טוב, צריך לבדוק את החמץ. זהו, ביום טוב אז מכסים את זה, אבל אה, אבל צריך לבדוק ועם ברכה. זאת אומרת אדם שלא עשה בדיקת חמץ, הוא נזכר ב-- השנה זה יום חמישי בלילה, נזכר ביום שישי בודק את החמץ עם ברכה. לא בדק את החמץ בחול המועד בודק עם ברכה. אז בדיקת חמץ זה יש המון זמן. אז חכמים מאוד חששו שנתרשל. בן אדם יגיד יש לי מלא זמן. אז לכן קבעו שצריך להיות דווקא בתחילת הלילה. וכאן יש לשונות חמורים גם באדמו"ר הזקן גם בפוסקים נוספים, שכתוב שאדם שלא בודק מיד בתחילת הלילה הוא נקרא עבריין שעבר על דברי חכמים. כי פה חכם-- וזה בדיוק מה בקונטרס אחרון מסביר את הנקודה הזאת. כמה שזה חמור תחילת הזמן, כי חששו שבן אדם יחשוב שיש לו את כל ה-כל הימים לעשות את זה. במילא צריך באמת לדאוג. זה לא, זה לא יבוא לבד, זה לא נוצר לבד. הרי יש הלכה בתל"ג שכשאתה בודק את החמץ אתה צריך שהבית יהיה נקי. בלשון הפוסקים שם אז צריך לכבד את הבית, לטאטא. זאת אומרת אם אתה, אתה לא יכול לבדוק בדיקת חמץ בג'ונגל, אתה צריך לבדוק את החמץ במקום בהיר. אז במילא כשאתה מגיע הביתה ויש פה בלגן אז אתה לא יכול להתחיל את הבדיקה. אז לכן הכוונה שלא להיות עבריין, הכוונה היא לבדוק, לעשות את הכל מבעוד מועד, מבעוד יום, שתגיע הביתה זה יתחיל מיד בדיקת חמץ. לא

06:44 דובר 2 להגיד לא, אני לא עבריין. הרי צריך-- כתוב בשולחן ערוך שצריך לכבד את הבית, צריך שיהיה מסודר, אז לוקח לי זמן עד אחד עשרה בלילה. הלילה זה בשמונה. אני אבדוק באחד עשרה כי יש לי מלא, מלא לנקות. לא. זה נקרא עבריין. כי מדובר שהחכמים רצו שלא תתחיל את ההכנות לבדיקת חמץ. רצו שתתחיל בדיקת חמץ בתחילת הלילה. נקודה אחת שלפעמים לא נזהרים בזה. אפשר גם לראות אנשים שנמצאים בבית הכנסת. הרי כתוב שם בדיוק בסוף תל"א גם במעריב. אז אה, אז עושים את מעריב בזמן. לכאורה מעריב בזמן שהולכים להתפלל במניין. טוב, יש גם מכתב של ה-של הרבי לגבי שהרבי הריי"צ כן הקפיד לעשות מעריב גם ב-גם ביחיד, אבל בלי להיכנס לנושא הזה, בוא ניקח שיש מעריב בציבור, אז יש כן אפשרות להתפלל מעריב לפני בדיקת חמץ. אז אפשר לחשוב שאולי בגלל שאני כבר לא עושה את מה שצריך, כי זה בתחילת הלילה וכאן אני אוכל מתחילת הלילה. מעריב זה לוקח זמן, עשר דקות עד שמגיע הביתה זה רבע שעה, עשרים דקות. אז זהו, כבר פספסתי את העניין, אז אולי כבר אני לא עבריין. אז זה לא נכון. אם מדייקים טוב בלשון של אלטער רבי בתל"א שם בסוף, הוא כותב לגבי מעריב על הסיטואציה הזאת. הוא אומר צריך להתפלל מיד מעריב. למה הוא כותב מיד מעריב? כי הוא רוצה בדיוק להגיד את זה, שלא, כדי לא להיות עבריין ולבדוק את בדיקת חמץ בזמן אתה צריך להתפלל מעריב מיד שאפשר להתפלל מעריב. עכשיו אם אתה פתאום תיכנס לאיזו סוגיה עם חבר אחרי מעריב, אתה מתחיל לפטפט על פה ועל שם, על פוטין, לא יודע על מה אתה מדבר או

08:33 דובר 2 שאתה הולך לעשות קניות, אתה כבר פה קרוב לכל טוב או משהו, אז אתה הולך ל-- אז יש פה בעיה. לכתחילה גם אם בן אדם אומר אני-- הרי לא, לא התחלתי בתחילת הלילה, הייתי באמצע מעריב. למה כתוב מיד? אלטער רבי רוצה שמיד ת-תתפלל כדי שתגיע כמה שיותר מהר הביתה.

08:51 דובר 3 פספס את ה...

08:53 דובר 2 אה?

08:54 דובר 3 כבר פספס את ה-- את היום קצת.

08:56 דובר 2 כן. הו, לכן אמר-- הקדמתי שזה לא הפירוש העיקרי. זה כתוב במגן אברהם, אבל אלטער רבי לא מדגיש את זה ב-ב-כתנאי הלכתי. אלטער רבי יותר מדגיש שבגלל שיש כל כך זמן הבן אדם מתרשל, ולכן רצו שזה יהיה בתחילת הזמן. אז לפי הטעם העיקרי, שזה הטעם באמת לבדוק כמה שיותר מהר, כי חששו שיתרשל, אז רצו שתהיה-- שזה, שזה יהיה כמה שיותר מהר. אבל עצם העניין שאומרים שאלטער רבי עדיין, גם אם אדם מתפלל מעריב, הוא כתב את הביטוי מיד, שלהתפלל מיד כדי באמת להגיע כמה שיותר מהר הביתה.

09:34 דובר 3 מה עם לימוד קבוע שלא בקירוו גם אותם?

09:37 דובר 2 כן. אז יש גם שיש לפעמים היתרים מסוימים, כן, אז כמו קביעות. אז פה נתנו פתח, אבל גם שם זה באמת מעניין. זאת אומרת גם שם הכוונה היא לא-- אחרי שאתה גמרת את השיעור, אתה גמרת את הדבר שיש לך את ההיתר המיוחד, אז ברור שצריך לגשת כמה שיותר מהר. אבל הרבה אנשים אין להם שיעור קבוע ב-בכלל ומיד בצאת הכוכבים, ובמיוחד בליל, ליל פסח יש הרבה קביעות ש-ש-שזה יכול להיות פיקוח נפש עם האישה, אם בן אדם... אז, אז צריך בעצם לדעת ש-- להתארגן, באמת להגיע כמה שיותר מהר הביתה. יש הלכה בסימן תס"ט, כשעושים קניות לפסח, אז הרבה פעמים אנחנו אומרים, הבאתי את הבשר לפסח, הבאתי את הזה לפסח. אז יש, זה ביטוי חמור שיכול להתפרש כדבר שאתה שם בצד כדי לקנות את הקרבן פסח, שזה יכול לתפוס משהו. אז אלטער רבי מאוד מקפיד על זה, ולכן כדאי להתרגל להגיד את הביטוי כשעושים קניות ליום טוב, ככה בעצם רגועים. יש גם ביטוי לא פשוט שלפעמים אנחנו נגיד את הביטוי הזה: כמה טורח הפסח הזה, כמה הוצאות הפסח הזה, כמה כאב ראש הפסח הזה. אז זה ביטויים שיכולים לבוא מתוך ניקיון, מתוך, מתוך לחץ, מתוך הוצאות. אה, אז צריך ל-- מקסימום בן אדם רוצה להתלונן, שיגיד כמה כאב ראש, כמה טורח, כמה כסף הוצאתי, אבל שלא יגיד פסח הזה. לשייך את זה לחג של הקדוש ברוך הוא זה לא... זה כתוב בסימן תס"ט שלא להגיד את זה.

11:29 דובר 3 מה עם באנגלית?

11:30 דובר 2 אה?

11:30 דובר 3 באנגלית?

11:32 דובר 2 כן, כן. הקדוש ברוך הוא מבין את זה.

11:35 דובר 3 אלטער רבי אומר ששם השם זה גם באנגלית תופס.

11:38 דובר 2 כן. נכון. אז אה...

11:41 דובר 3 אם אפשר להגיד ככה פסח ככה.

11:44 דובר 2 אה?

11:45 דובר 3 אם אפשר להגיד רק פסח.

11:47 דובר 2 אה, אתה ברמז.

11:49 דובר 3 כן.

11:50 דובר 2 טוב, יכול להיות כן, כי אתה לא אומר בפירוש כמה טורח הפסח הזה. זה כבר עניין של מחשבה. טוב, מחשבה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. טוב, אז יש הלכה בתל"ו, כתוב שצריך להיזהר בזה. זה ממש בהלכה האחרונה של אלטער רבי, אני חושב, בתל"ו, ששם כתוב ששלושים יום לפני החג כבר לא שמים דברים, לא עושים דברים שיכולים להיות קשים לנקות את החמץ אחר כך. דוגמה, אה, ששמעתי איזה כתוב, אבל, אה, יש הרבה דוגמאות פשוטות. אם אדם אוכל חמץ כרגע על ספה, ובכל מיני ספות יש, אה, מרווחים קטנים, אז לבוא עם שואב אבק, ב-בעצם בספה זה לא דבר קל. אני אתן דוגמה שנייה. מכניסים את הילדים או אתם עוד ברחוב, יש ברחובים צעירים, אבל, אה, נכנסים לרכב, אוכלים בורקס, לא יודע, אוכלים משהו שמתפורר. לנקות רכב זה לא בא בקלות. אי אפשר להסתמך אם, אה, בחוץ-- בארץ. אני מאמין שגם פה יש. אתה מביאים את הרכב, מנקים את הרכב, זה לא... זה ניקיון, זה טוב וזה, אה, זה שלב א', זה אחרי זה יש שלב ב'. אם רוצים להשתמש באוטו ב-בפסח אז, אה, אפשר למצוא שמה חמץ, במיוחד, אה, אם יש ילדים זה חמץ גדול. אז, אז בקיצור, כשנכנסים בעצם לרכב לפעמים אוכלים. כל אחד מודה שלנקות רכב זה לא קל, ואתה צריך ל-למצוא שואב אבק או, או עם איזה חוט מאריך כזה כדי להגיע לרכב. אה, גם צריך להתכופף, להזיז קצת כיסאות. אז זה, על זה בדיוק יש הלכה ששלושים יום לפני החג יש עניין שאתה צריך להיזהר. יש אנשים שכל השנה נזהרים, אה, אה, לא להכניס חמץ לכל מיני מקומות מסובכים, אבל לפחות שלושים

13:59 דובר 2 יום לפני החג כתוב שצריך להיזהר בזה. אז זה יוצא הלכה מאוד פשוטה. לפי ההלכה הזאת, בן אדם ש-שמכניס חמץ ואוכל חמץ, להכניס כשאתה עושה קניות זה משהו אחד, זה בתוך שקית. אבל כשאתה מוציא סנדוויץ' או אוכל בורקס או משהו שמתפורר, וברכב זה לא, זה לא בא בקלות. אז זה אחד מהדברים ששלושים יום לפני החג לא צריך לעשות.

14:23 דובר 4 לא, זה כבר מאוחר.

14:25 דובר 2 מה זה?

14:25 דובר 4 זה כבר מאוחר.

14:27 דובר 2 כן, אבל בכל זאת יש הלכה שקובעת. הרי כל דבר זה שהתווה. אנחנו בכל מקרה נצטרך לנקות. אבל ברור שבן אדם מוסיף עוד חמץ, ברור שזה עוד יותר קשה. כל דבר שאתה תוסיף זה בעצם מקשה על העניין. אז עכשיו לא כתוב בהלכה איזה בתנאי שזה מקום נקי. הוא אומר שאל תאכל, אל תביא חמץ למקומות שקשים אחר כך להסתדר איתם. אז כדאי באמת ל... לפעמים זה הלכות פשוטות שאפשר, אה, לשים, אה, דגש עליהם, אה, ולהיזהר. יש הרבה פעמים אמרה, זה אפילו הפך לבדיחה היום, גם ברדיו הרבה פעמים מדברים על זה. נשים אוהבות לשמוע את זה, ש-שאומרים שהילדים זה לא קורבן פסח, האבק זה לא חמץ. כן, מכיר את כל ה... יש המון המון בדיחות. יש גם פעם אחד בא לחמיו ואומר לו, "החמץ האמיתי זה הבת שלך". כאילו מרוב שהיא משגעת אותו לחג. מה זה החמץ האמיתי זה הבת שלך? אז הוא אומר, "אל תדאג, מכרתי אותה לגוי כבר לפני שנים". אבל, אבל בקיצור, אה, יש, אה, אמרה כזאת שלא כזה נורא, אה, לנקות ולשפשף. אה, בסדר, בסך הכול מחפשים. מכירים את המשניות הראשונות? כן, מקום שמכניסים בו חמץ צריך בדיקה, אבל שם אומר לא צריך בדיקה. אז זה נכון. אם בן אדם פתאום יגיד מעל הספרייה שם אני צריך לנקות, בסדר, יכול להיות שיש שמה רק אבק. אין, אין סיבה לנקות. אם אף פעם לא הכנסת חמץ לשם, מקום שאין מכניסים בו אוכל לא צריך בדיקה, אבל יש בכל זאת מקומות שיש כן חמץ, שכן הכנסת חמץ. אז אולי לנקות ולשפשף זה כבר עניין מוגזם, אבל זה לא נכון. זה לא מוגזם. אפילו שאוהבים את זה

16:23 דובר 2 להגיד את זה ב-ברדיו וכל פעם ככה להרגיע, אומרים ת-תירגעו, אפשר לעשות ניקיון מאוד מאוד מהר. יש בסימן תמ"ב, אחרי שמתפלפלים על פירורי חמץ, יש כזית, חסרון, יש הרבה דיונים. אז גם הרב בזכוכית חסרון עושה פלפול נגד הרבי חדש[?], ובסוף אומר אבל ישראל קדושים. כל מה שהתפלפלת על פי הלכה, אבל למעשה ישראל קדושים הם. גם בתמ"ב בתוך הטקסט. אז זה על סעיף ל'. שם הרב כותב בפירוש ש-שזה על פי דין, אבל ישראל קדושים הם. ונשים הרגילות לשפשף ולנקות כל מקום שנגע בו חמץ. זה הלשון של הרב. מקום שנגע בו חמץ תשפשף, תנקה כמו שצריך. לקרצף, הנשים מקרצפות. ו-אז זה לא עניין סתם המצאה, זה מושג קיים בפרט במטבח. במטבח בבית הרבה פעמים לוקחים כמו מערבל מזון או מטחנה ועושים עוגות. אז יש קמח. אם לוקחים את ה..., איך זה נקרא, אלו שעושים משט-- יש משטרה של חקירות זיהוי, כן? מחפשים כשיש פה רצח, אז יכולים לבדוק על הקירות דברים כל מיני. אז לא יודע, איזה משטרת ניו יורק, מיאמי, לא יודע מה שאתם רוצים. אז באים, באים על הקירות, ובאמת אפשר למצוא שם הרבה דברים מהשנה. אפשר לעשות שיעור ארוך. מה, מה ההגדרה של קמח היום או לא? היום בכל זאת שמים את זה במים חמים, אז בכל זאת פחות גרוע. אם זה ספק חמץ, אם זה לא חמץ, זה בוודאי חמץ. אבל ברור שאנחנו נזהרים בקמח ויש על הקירות במטבח. יש באמת על הקירות בגלל כל העוגות שאנחנו עושים. אם הם באים פשוט והם מתחילים לעשות עם מדבקה ולקחת חומרים, יש הרבה הרבה דברים. לכן כתוב שכל מקום שנגע בו חמץ היו משפשפים ומנקים את

18:29 דובר 2 זה. אז לכן זה בכל זאת, אפילו שתמיד אוהבים להגיד לא להשתגע לפסח, לא להגזים, לדעת שכתוב בשולחן ערוך שישראל קדושים הם, ותמיד מקומות שנגעו בזה חמץ הם שיפשפו, כמו המשחקים של ילדים. אם רוצים לאפשר את זה לילדים בחג אז כן לקחו את זה, לקחו את זה לאמבטיה, ניקו את זה, שמו חומרים. יש אפילו מסובבים את זה במכונת כביסה. פשוט זה לא, זה לא חומרות שלא קיימות. הרי בפסח מחפשים חומרות. זה לא חומרות שלא קיימות. זה דברים שכתובים בפירוש. יש גם כמה הלכות של ליל הסדר. יש. טוב, יש גם כמה דברים. אפשר ללכת לכיוונים של הגעלת כלים או אולי נגיד איזה נקודה אחת. זה יש המון המון חומר, המון המון נושאים. אה, יש הלכה, כל אחד זוכר בבשר וחלב, בצ"ב סעיף ח', שהרמ"א מביא שם בסוף שאם כלי נגע בכלי חלבי ויש כלי בשרי והם נגעו זה בזה, אז זה לא בעיה כי אין כלי עושה כלי בלא רוטב ביניהם. הש"ך חוזר על זה בהלכות תערובות בסימן ק'. הלכה ידועה. יש רק חקירה אם הכוונה היא שזה כלל ברזל או שזה לא כלל ברזל, ויכול להיות שזה בדיעבד ככה אוחזים. אבל לכתחילה אולי כן חוששים שלא יגעו זה בזה. אולי. אולי זה מעביר טעם. אז יש בפרי מגדים שמה בצ"ב סעיף ח', יש כן פרי מגדים שמביא דעה שכן, יכול להיות שיש כן העברת טעם מכלי לכלי, אלא שבדיעבד לא אוחזים בזה, אבל לכתחילה חוששים לזה. או ש... העברת טעם היא מועטת, יש גם דעה כזאת שזה כבר לא מעשי, אבל אולי בפסח, הרי חמץ אוסר בכל שהוא, בפסח. יש גם-- יש הרבה חידושים בסימן תמ"ז

20:35 דובר 2 בהלכות פסח. זה אוסר בכל שהוא. אליה רבה באורח חיים גם נותן טעם לפגם. אתם זוכרים בצ"ב סעיף ד', מחלוקת ט"ז, נקודות הכסף. אם אומרים נותן טעם לפגם בפסח, אליה רבה מחמיר גם נותן טעם לפגם בפסח. יש גם אינו בן יומו. נכון שהרמ"א מביא את זה בתמ"ז בתור מנהג, גם אליה רבה אומר בתור מנהג, וזה מנהג ברזל. לא, לא משחקים עם המנהג הזה. יש מגן אברהם שם שאומר במקום שאין מנהג אז אפשר להקל בזה והמחמיר תבוא עליו ברכה, ככה הוא כותב, אבל היום נהוג אצל האשכנזים לפחות, ואצלנו נהוג שנותן טעם לפגם זה אוסר בעצם בפסח וזה אוסר בכל שהוא גם. אדם שבישל בכלי חמץ שאינו בן יומו, גם אם זה היה משהו של חמץ שנבלע שם, אז זה אוסר. אז הכלל, אה?

21:25 דובר 5 לא היה בפסח.

21:26 דובר 2 לא, בפסח כמובן. בערב פסח מחצות עד הלילה החמץ אוסר בשישים. רק בצאת הכוכבים, במשך שבעה ימים שיש כרת, הכרת מתחיל רק בשבעת ימים של פסח. לכן החמץ אוסר בכל שהוא בעצם בפסח. עכשיו, אז נחזור לעניין הזה של אין כלי מבליע בכלי בלא רוטב ביניהם. האם זה כלל ברזל או לא? אדמו"ר הזקן רואה שזה כלל ברזל. בסימן תנ"א בהלכות פסח, בסעיף ס"ה, שם הוא כותב שניקח דוגמה: יש לנו תנור של פעם. אז בתנורים, לא כמו היום שכל אחד יש לו תנור אישי, היה תנור גדול ומלא שכנים היו מגיעים. זה מכניס בשר, זה מכניס חלב. כן, לכן יש סימן שלם בשולחן ערוך בק"ח ביורה דעה. ואם זה תנור גדול יש לפעמים היתרים לכתחילה, תנור גדול עם פתח והכול, ככה היו עושים. והיו משתמשים בכל האפשרויות. אז יש אפשרויות בתוך התנור ויש גם מעל גג התנור. מרוב העצים והאש שהיו בתוך התנור, גם מעל התנור, נגיד תנור מחרס, גם תנורים מחרסינה, אז היו שמים פיתות. עד היום אם אתם הלכו בהודו, באפגניסטן, לא יודע מה, אז תסתכלו, יש ילדים לפעמים הם מחממים פיתות, מורחים את זה והם שמים גם על הגג של התנור. אז יש לך גג של התנור, זה מתחמם בחום האש, זה נכנס בלי מים, זה צריך ליבון חמור. עכשיו אם זה גג מחרס אפילו אי אפשר להכשיר אותו. אז איך אפשר להשתמש בפסח? אתה רוצה לחמם מצה עכשיו על הגג. מצה אפויה, אתה רוצה לחמם אותה בתוך פסח? אדמו"ר הזקן, דבר מאוד פשוט: קח איזה מדף של ברזל לדוגמה, תשים את זה על התנור בלי להכשיר. הוא מדבר בלי להכשיר. למה? הוא אומר כי

23:36 דובר 2 אין כלי מבליע בכלי בלא רוטב ביניהם. גם אם תשים את המצה ישירות להתחמם על המדף זה לא בעיה. זאת אומרת אדמו"ר הזקן לא היה מקל לכתחילה בפסח אם הוא היה חושש שאולי זה עובר מכלי לכלי, אלא הוא חושב שזה כלל ברזל, שזה לא עובר. אז אם כן, למה ברמ"א בק"ח זה נשמע בדיעבד? אז יש פה שני פירושים. יש פירוש שזה בגלל שיש דעה שזה כן עובר, אבל אדמו"ר הזקן רואה שזה לא עובר, אלא מה? אז יש גם בסימן צ"ז, זה סימן נכון של הלכות בשר וחלב, במשבצות זהב ס"ק ג', שם הוא מדבר על מקרה שבאותו תנור היה תנור ושמה נבלע שמה איסור על הקרקעית של התנור ואתה שם בעצם סיר. אז הוא מדבר על הדין הזה שאין כלי מבליע בכלי בלא רוטב ביניהם, בדיעבד אם זה נקי זה לא עובר. ושם הפמ"ג מסביר למה לא עושים את זה לכתחילה, כי יבוא פעם ופעם אתה תטעה ופעם אתה תשכח וזה יהיה לא נקי. ברוב שיש השתמשות אז אנחנו מאוד חוששים שפעם יהיה נקי, פעם לא יהיה נקי. מאותה משבצת זהב אפשר ללמוד המון המון הלכות היום. דוגמה, בן אדם יגיד יש לי מיקרוגל, אני משתמש בשר וחלב. מה הבעיה? אני כל הזמן מכסה. יש כאלו שעושים את זה, אבל מאותה משבצת זהב זה בעיה. כל מי שמקבל שאלות מחוץ לחב"ד יכול להעיד. כל רב יכול להעיד כמה פעמים מקבלים שאלות כאלו. הרב, אבל כי בראש של אותם אנשים, בראש של הילד שגר באותה משפחה, מה הוא חושב על המיקרוגל? הוא אומר הוא בשרי גם חלבי. אמא שלי עושה פיצות לפעמים, לפעמים מחממת מרק בשרי.

25:19 דובר 2 אז פעם אחת הוא הכניס צלחת וזה וזה מגולה ולפעמים זה סוגרים וזה קצת נפתח מהאדים. לא, לא כל דבר זה מכוסה טוב. אז לכן זה אחת הסיבות שלא עושים את זה. כי ברגע שאוכל סגור בתוך מיקרוגל, מה שקורה גם אם נשים מדחום מודבק על הגג שם למעלה זה לא יגיע ליד סולדת בו. שזה סגור, כי הרי החום יוצא מהאוכל שהוא סתום סגור אז החום הוא לא מגיע לגבהים גבוהים מחוץ. ניסו את זה במכון הבהאי[?], ניסו את הדברים האלו. אבל למה לא עושים את זה? בגלל הפמ"ג הזה. זה לא פעם יהיה פתוח, פעם לא יהיה פתוח ויש על זה שאלות כל הזמן. אבל אדמו"ר הזקן אומר ברגע שאני מכסה, אני שם מדף, אני מכסה לכל הפסח. זה לא שפעם אני מוציא את זה ואני סומך על זה שזה נקי. פה לגמרי זה מכוסה לכל אחד, אז אין פה חשש שאני הולך להשתמש מתחת. למה אני אומר את הדוגמה הזאת? לפעמים כל אחד במטבח שלו יש לו את הכיור ויש פה את המשטח מסביב לכיור. אז הרבה בעצם מביאים את הדין שצריך לעשות עירוי, כן? ואבן מלובנת בדברים שאפשר. כן, יש דברים, חומרים שלפעמים זה יכול להתפוצץ, אבל בוא נגיד יש לך ממתכת מנירוסטה, אז אתה עושה עירוי ואבן. עכשיו בכל זאת, אנחנו מחמירים היום, נהגו בדרך כלל, רבני חב"ד אומרים לכסות את המשטח. אז, אז בעיקרון בעל התניא הזה בתנ"א סעיף ס' יוצא יותר גרוע. פה זה רוב תשמישו זה בכלל בקר ולא תמיד יש בים ולא. פה מדובר על תנור שאתה מחמם לחמים כל השנה ואתה רק שם איזה חתיכת ברזל

27:21 דובר 2 או אלומיניום עבה, אז אדמו"ר הזקן אומר תחמם מה שאתה רוצה שם בפסח בלי להכשיר, זה חרס. למה? כי אין כלי מבליע בכלי בלא רוטב ביניהם. זה היום שעושים גם עירוי. הרי היה יכול אתה לכסות את זה. בסדר, יכול להיות שפתאום יבוא מרוב הפעם שאתה פותח את המים אולי המים יזחלו מתחת. חוששים שיהיה פה משהו, אז לכן עושים עירוי. זה שכתוב בחק יעקב, אדמו"ר הזקן מביא הרבה חק יעקב בהלכות פסח. שמתם לב? אז בחק יעקב כתוב שכשאתה עושה עירוי אז צריך לעשות אבן מלובנת ולכאורה למה? מה החשש? החשש הכי גרוע מה יכל לקרות אם נשפך לפעמים מרק עם אטריות? נשפך המרק על השיש. זה עירוי מכלי ראשון, כי הוא נלקח מהפלטה, אתה עושה גם עירוי מכלי ראשון, הכול בסדר. אתה חושש מדבר גוש. כן? אז כן, האטריות עצמן, פיתה חמה, לחם חם, פיצה חמה שהניחו על השיש עצמו. אבל לכאורה מה? גם אם אתה אומר שזה כמו כלי ראשון, אבל כלי ראשון שאתה שם על, על משטח יש בסימן ק"ה בסעיף ג' מחלוקת בין הרמ"א לרש"ל אם אומרים תתאה גבר בכלים או לא. למה יש לא אומרים כן תתאה גבר גם כן. זאת אומרת שהחום של ה... בכלל יש מחלוקת אם בכלל אומרים דבר גוש ויוצא. המחבר והרמ"א מקילים בזה. זה הט"ז והש"ך. יש איסור והיתר הארוך שמחמירים בזה. אדמו"ר הזקן, הוא מביא את זה בקונטרס אחרון בריש סעיף ג' בהלכות שהייה וחזרה בס"ק י"א. אז הוא מביא את הרש"ל על זה ואת האיסור והיתר הארוך שמחמירים בזה. אחרי זה יש כבר כמה פירושים לגבי שבת, זה נושא בפני עצמו. אבל גם אם זה דבר גוש,

29:15 דובר 2 אז מה? המשטח קר, דבר גוש חם. הפרי מגדים אומר זה היה אמור להיות בסדר. מה, מה, עירוי. למה זה צריך הגעלה? זה רק כדי קליפה. העירוי היה צריך להכשיר את זה. אז, אה, שמה מוסבר בפרי מגדים שזה בעצם חומרה דפסח. זאת אומרת באמת לא מחזיקים מזה והיה צריך להקל לעשות רק עירוי. זה חומרה דפסח. אז עכשיו שאנחנו מכסים, שו"ע הרב הביא בעצמו את החומרה של פסח, של עירוי ו... הוא הביא את החק יעקב. אבל כשהוא מדבר שאתה לא מכסה, אבל כשאתה מכסה הוא אומר אפילו לא צריך להכשיר. אז היום בכלל אם עושים עירוי ומכסים אנחנו יכולים להיות רגועים. וגם אגב, בדרך כלל המים לא יזחלו בדיוק לכל המקום שם, וגם אם זה יזחל טיפונת של מים של רטיבות לא פשוט שזה נקרא רוטב. שכתוב אין כלי אוסר כלי בלא רוטב ביניהם, הכוונה רוטב ממש. יש, יש חוות דעת מאוד ידוע בסימן צ"ב. אתם זוכרים על בשר שנבלע, שבלע חלב ונוגע בבשר אחר. כמו הדוגמה שבשר שמחוץ לרוטב. זוכרים רש"י ור"י בסימן צ"ב סעיף ב'. בוא נגיד שיש חתיכת בשר שיוצאת מהרוטב ועליה עוד חתיכת בשר, אז לגמרי מחוץ לרוטב. אז כתוב שנופלת טיפת חלב על זה, רק אותה בשר נאסרת. אומרים מה, למה הבשר מתחת לא נאסרת? אז אומר כי אז זה כבר בעצם דיון בסימן ק"ה בסעיף ז', יש מחלוקת בין הש"ך, יש ט"ז ס"ק י"ג וש"ך ס"ק י"ז, מחלוקת ידועה. האם זה יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב לגבי בשר וחלב, האם זה נקרא איסור מחמת עצמו לגבי שאר איסורים או לא? הש"ך מקל בזה, אבל אומרים כל זה

31:15 דובר 2 שזה לא יוצא זה בגלל שאין רוטב, אבל אם יש רוטב ודאי שזה יכול לצאת. אז שואלים, שואל החוות דעת שיש לי חתיכת בשר מחוץ לרוטב ועליה עוד אחת. בטוח שיש שמה עם כל האדים יש מלא רטיבות בין שתי החתיכות. אז למה זה לא עובר? אומר כי ודאי קצת רטיבות זה לא נחשב. אז לכן יש, היו קצת חכמים, היום זה פחות. היו שאומרים, שהיו אומרים ככה: בפסח גם תעשה עירוי, גם אם אתה יכול לעשות אבן מלובנת תעשה מלובנת וגם תכסה. זה כבר חומרה רחוקה מאוד. לפי האלטער רבי בתנ"א סעיף ס"ח אתה אפילו לא צריך כלל להכשיר ממה שמתבאר גם אם זה היה כלי חרס שהיית אופה. לא, לא חם על קר, חם על חם. שם מדובר בגג של התנור שמכניסים שמה לחמים על זה כל הזמן. אז טוב, אבל אחר כך יהודים יכולים לחפש עוד חומרות. בפסח לא צוחקים על חומרות. מי שרוצה עד, עד הסוף יש חומרות. אמ, בנוגע אולי קצת בליל הסדר יש לנו מצווה דאורייתא של אכילת, אכילת מצה. יש לנו מצווה דאורייתא גם של הגדה של פסח. טוב, מכירים את השיחות, הרבי גם בביאור על ההגדה. אז הוא מביא שמה שמבדילים בין המצווה של כל השנה, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", אז לבין-- אז פה מספרים בניסים ונפלאות בפה וכל, כל התירוצים. אבל יש לנו מצווה דאורייתא. אישה זה מצווה דרבנן. בתע"ב סעיף א' אדמו"ר הזקן אומר שנשים מחויבות בכל המצוות של הלילה הזה. מצה הן חייבות מדאורייתא, כי יש פה היקש בין לא תאכל חמץ לבין המצווה של מצה. אז לכן האישה מחויבת מדאורייתא באכילת

33:11 דובר 2 מצה. אבל לגבי המצווה, כל שאר המצוות זה רק בגלל שאף הן היו באותו הנס. כן, זו סוגיה ידועה בפסחים ק"ח, אף הן היו באותו הנס ולכן הן חייבות בכל המצוות של הלילה. אבל לא משנה, זה גם כולן חייבות, גם ילדים מדין חינוך וגם בנות. אז לכן יש הלכה באלטער רבי בתע"ב. אז הרמ"א מביא את זה מראשונים שיש עניין להסביר את ההגדה, וכתוב שאם הן מבינות את הכל, נשים וילדים מבינים את הכל, יסביר להם את הכל. אז מה שכדאי לפעמים עם רוב הדרשות שאנחנו עושים, ברוך השם, בפרט אברכים, אנחנו קצת עסוקים, אבל האברכים בגיל שלכם עדיין כל השיחות של הרבי צצות במוח. אז על כל, כל קטע של ה-- יש מה להגיד. פה הרבי אומר ככה, אחד חכם אחד רשע, כל, כל, כל הליקוטי שיחות ברוך השם עובר. אז לפעמים זה קצת קשה. לפעמים מה שצריך להגיד, כיוון שיש מצווה דאורייתא וגם לנשים מצווה דרבנן לפחות, אז לא תמיד יש זמן להסביר את הכל. לפעמים הבן אדם אפילו בעצמו, כמה שהוא גדול, הוא לא מבין בכלל מה הקטע הזה בא לעשות. כאילו בסדר, הרמי ודוד אז מזל טוב, מה? אז, אז לפעמים ל-ל-לפחות את התוכן. אז יש היום הרבה הגדות, אם יש מתיווכתא כל מיני הגדות שהוצאו עם פשוט עם הסברים של ראשונים. ר"ן, ריטב"א, פשוט להסביר את הפשט. כדאי מאוד גם לנשים, גם לגברים, או לפחות אם יש לנו פה אנשים שיכולים להבין את הכל ואתם, אז לפעמים אפילו חצי דקה, קראתם קטע, לא צריך להסביר מילה במילה, אבל להגיד בקטע הזה רצוי בעצם שנדגיש את הפשט הזה, לפחות את התוכן. זה הלכה בשולחן

35:09 דובר 2 ערוך, זו מצווה דאורייתא של הלילה. וכתוב שאם הם מבינים את הכל, יסביר להם את הכל. וזו הלכה מאוד חשובה. לדוגמה, לפעמים מחמירים. כל אחד יודע, בחב"ד לא שותים שום דבר אחרי ארבע כוסות, אחרי ליל הסדר, אפילו מים. אנחנו ממש, יש לנו גאון יעקב. שמחים שאנחנו ממש מקפידים. למה אתה לא שותה כלום? אז מה, בגלל איבוד הטעם? רוב הראשונים טוענים שזה מובא, הדעה הזאת, אבל בעיקר הדין שתייה, אכילה יכולה להוציא את הטעם של האפיקומן אבל שתייה לא. בתפ"א, כן, כשמתחילים ללמוד הלכות פסח, אבל לפעמים לא תמיד מגיעים. יש הרבה שמתחילים תע"ב אבל לא מגיעים עד הסוף. אבל בתפ"א כתוב שבעיקר הדין השתייה לא מוציאה את הטעם. אז באמת, אז למה לא שותים שום דבר? הדעה העיקרית: שלא נבוא לשתות משקה שמשכר, כאילו אלכוהול, יין עם אלכוהול. זה בעצם כל הסיבה. ואז, ואז שאחרי ליל הסדר יש מצווה לספר עד שתחטפנו שינה. זו הלכה בשולחן ערוך. אז זאת אומרת שאחרי ליל הסדר על מה מפטפטים? על ההגדה, על הסיפורים, על ניסים, ולכן זה הטעם העיקרי. אז לפעמים אנחנו מאוד מקפידים ובן אדם מאוד צמא, פתאום מוציא כוס מים. לא, הוא לא הולך לשתות עד שהוא לא יירדם ואז יקום, הוא לא, הוא לא הולך לשתות. אבל למה כל הסיפור הזה נוצר? כדי שלא תהיה שיכור ותוכל לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה. אז לפעמים רק רציתי, רק אני... שמע, דקה, רק כדי להדגיש שלפעמים אם אתה רואה, אה, אנשים שמפטפטים סתם על דא ועל דא, בלי קשר ל... לא שיחה של הרבי על יציאת מצרים, לא שום דבר, סתם לפטפט. אז זו הלכה בשולחן

37:09 דובר 2 ערוך, שזו מצווה דאורייתא שיש לנו לספר. ו... אז נכון, ברור שכשאתה קורא את ההגדה כתוב שתמיד... יודעים שלפעמים במבצעים שואלים איזה קטעים הכי קצרים כדי שנוציא אותם ידי חובה. אז מסתכלים שם בתרי"ג, יש בדיוק את הקטעים החשובים ביותר, אבל בכל זאת יש עדיין עניין מדרבנן, לפחות לספר עד שתחטפנו שינה, וכל ההלכה של השתייה נובעת מהסיפור הזה. אז לכן סתם לשבת אחר כך לפטפט חצי שעה על שום דבר אחר, יותר טוב או ללכת לישון או לספר ביציאת מצרים. למה רצית לישון?

37:45 דובר 6 נו, סתם, בנוגע לשתייה.

37:48 דובר 2 כן.

37:48 דובר 6 אם אפשר, אם, אם אימא צריכה משהו, היא יכולה לשתות.

37:52 דובר 2 כן, כן, כן. כן.

37:54 דובר 6 וגם...

37:55 דובר 2 וגם מים, מים זה, זה ממש הידור. אז... ובכל מקרה יין היא לא תרצה.

38:00 דובר 6 וגם, וגם, וגם מצה ויין. היא אישה, אישה מובנת ש...

38:10 דובר 2 כן. בדרך כלל, סתם לדעת, שאחרי ליל הסדר, אחרי כל מה שהם אכלו, לא תהיה איזושהי שעת הדחק שהיא רעבה וזה. מה שיכול לקרות זה באמת שתייה. שתייה זה, זה, זה שאלה מעשית, שאלה מעשית. וזה לאכול דבר, ברור ש... תראה, זה לא, זה לא פיקוח נפש פה. ברור שבן אדם שבגדר חולה, אה, המשנה ברורה כותב בתנ"ג סעיף קטן ז', שבן אדם חולה עכשיו ויש לו בעיות במעיים, הוא חייב לאכול קטניות. אז גם האיסור הזה, שהוא בכל... מתקופת הגאונים מנהג חמור, גם זה הולך. זה... אז ברור שיש היתרים, אבל הרבה פעמים מעשית זה לא יהיה כל כך שכיח, ובקושי מגיעים להתחיל הגסה כמעט בסוף הסדר. אבל שתייה באמת אפשר להקל בקלות. אוכל זה יותר חמור. צריך לבדוק אם באמת היא בגדר של חולה, אז ודאי שכן.

39:05 דובר 6 נראה לי שלא כולם אוכלים מצה אחרי הסדר.

39:11 דובר 2 כן, אבל לכתחילה אנחנו נוהגים לא לאכול, אז בכל זאת לא, לא נותנים את ההיתר ככה בקלות לעשות אכילה. אבל נכון.

39:19 דובר 7 יש משהו שזה היה היתר על שיעורים של מצה ויין, ויין ומיץ ענבים וכו'. זה מה שנראה שהוא שאל.

39:26 דובר 8 שהוא שאל הפוך, לא אם לאכול יותר, לאכול פחות.

39:30 דובר 6 מה אפשר להקל, למשל גם עם יין לאישה? מיץ ענבים?

39:34 דובר 2 אה, אוקיי, אוקיי, אוקיי. אתה בכלל ליל הסדר. אוקיי, כי הייתי בעניין של האכילה בסוף הסעודה. אוקיי, בסדר. אז ככה. דבר ראשון בוא ניקח את הנקודה על היין. אני פשוט שתי דקות, שלוש, כי אני חייב להיות באיזו פגישה. אז ככה. בשולחן ערוך יש הרבה שטעו בפשט. לא, לא תלמידי חכמים כמוכם, אני אומר בכלל. יש אנשים שטעו וכתבו שכתוב שרבי יהודה ברבי אילעאי, כן? הסוגיה בפסחים ק"ח, היה, היה שותה יין, כנראה יין חזק, וכאב לו, זה עד... עד עצרת, כן? אז אומרים, הנה, צריך ממש לוותר בקלות על היין. לא מוותרים, גם אם זה קשה צריך לשתות. זה לא נכון. מה הפשט שמה? הפשט, הרי כתוב במסכת בבא בתרא, וזו הלכה גם ברע"ב וגם בהלכות פסח, זה אותו דבר. כל מה שכתוב ברע"ב, כל מה שמותר ברע"ב אפשר לעשות את זה גם לגבי... ברע"ב, גם ברע"ב זה אותו דבר. סוחט אדם אשכול של ענבים, הוא מקדש. אין בעיה מעיקר הדין לקחת מיץ ענבים. אז נכון, אני לא... מכירים גם... איפה ההידור לשתות יין בכלל בשבת ויום טוב? זה מגן אברהם, ברע"ב על סעיף ב', אדמו"ר הזקן מביא מצווה מן המובחר לקדש על יין ישן. מה הפשט? לא מיץ ענבים, זה הפשט. למה? כי כל מיץ ענבים, ברגע שהוא נמצא בחבית שלושים יום, ארבעים יום, הופך להיות יין, אוטומטית. הוא לא יכול לעבור את הארבעים יום ולא להפוך ליין. אז למה יש לנו מיץ ענבים פה כבר חודשיים במקרר? בגלל שמכניסים חומרים כימיים מאוד חזקים והם מנטרלים את האלכוהול, ואז אפילו כלב לא יכול לשתות את המיץ ענבים, ואז מנקים אותו וזה בצורה של פנים חדשות,

41:36 דובר 2 ולפני שבעים שנה בשו"תים הייתה שאלה איזה ברכה לברך על מיץ ענבים. זאת הייתה השאלה הגדולה של השו"תים. אבל, אבל בקיצור, בשבועות, סליחה, בליל הסדר, מתי הענבים? היום, בגלל הקלות שיש של טיסות וספינות שמביאים מברזיל, מאוסטרליה, מביאים פה כל הזמן פירות ודברים, אנחנו כבר לא יודעים מתי התקופה של הענבים. כל הזמן יש לכם ענבים, אם זה לא מברזיל זה מפה, אם לא מזה ארץ הקודש, אבל בארץ הקודש ובאזורים האלה בדרך כלל לקראת חשוון זהו, נגמר הסיפור של הענבים. אז מה? איך אתה יכול לקבל ענבים בתקופה של פסח? אז מה אתה עושה? אתה סוחט. אבל ברגע שאתה סוחט בתקופה של... אז לא הייתה אפשרות להשיג מיץ ענבים בליל הסדר. אז לכן היה יין והוא היה שותה רק יין כי, כי זה היה, זה היה, זאת מציאות. מציאות ככה, זה כתוב בראשונים הדבר הזה, זה לא סתם, שבמציאות בשבועות, בפסח לא היה מיץ ענבים להשיג. עכשיו, בכל זאת יש את המצווה מן המובחר לעשות על יין, מכירים את זה שהרבי היה לו את התקף הלב בתשל"ח, אז עד כמה רצו שהוא ישתה אפילו מים, אמר הוא לא שותה בלי קידוש, ואחרי זה הביאו, אמרו יעשו לו, הוא עושה בעצמו קידוש, אמרו לו מיץ ענבים, הוא אמר לא. קידוש מאַכט מען אויף וויין, אומר עושים על יין. אז זה בסדר, אנחנו מאוד מקפידים לעשות על יין, אבל מעיקר הדין זה מצווה מן המובחר, על פי ההלכה סוחט אדם אשכול ענבים ומקדש. עכשיו, בליל הסדר בשו"ע הרב זה לא כתוב, באחרונים זה כתוב, שיש מושג עוד, למה צריך להדר על יין. אז בעצם מה

43:29 דובר 2 הטעם הראשון? כי יין זה דבר יותר חשוב ממיץ ענבים. זה הפשט הפשוט של המגן אברהם, מצווה מן המובחר לקדש על יין ישן. אבל פה יש טעם נוסף. יש טעם שהכוסות זה כנגד ארבע לשונות של גאולה וכולי, זה עניין של חירות, והוא אומר שאלכוהול זה מה שמשחרר פה. כאילו, זה, ולכן יש, אבל זה לא כתוב בשו"ע הרב ולא כתוב במגן אברהם, אבל הוא כותב בפשטות שיש מושג כזה. עכשיו ברור שההידור הזה זה גברים יכולים לעשות. נשים, יש אפילו במכתבים של הרבי אפשר למצוא את זה, יש התייחסות שילדים קטנים ונשים לכתחילה אפשר להקל עליהם במיץ ענבים, אז אין, אין, לא צריך לשגע אותם עם הדבר הזה. גם לגבי הכמות של השתייה, הרי בסעיף י"ט שם בתע"ב יש את הדעה של הרמב"ן לשתות את כל הכוס, ויש גם מחלוקת רמב"ם וראב"ד בשיעור שתייה, אז כדי שתיית רביעית וזה, אז בסדר, לוקחים את כל החומרות לכתחילה, שותים את כל הכוס ועושים את זה תוך כדי רביעית. אפילו בלשון של הרבי בהגדה שמה הוא מביא מהב"ח, שותים את כולו בבת אחת. כן. אז זה ודאי חומרות. עיקר הדין, אבל תראה איך הוא חוזר על זה פעמיים, לפחות בלשון שמה בסעיף י"ט, וכן עיקר. העיקר שזה מלוא לוגמיו. הרי כל הזמן בקידוש זה מלוא לוגמיו. פה מה שגרם לרמב"ן לחשוב אחרת זה בגלל שבגמרא בפסחים כתוב ארבע כסי, כאילו ארבע כוסות. אז הוא אומר אבל בדרך כלל זה מלוא לוגמיו שזה רוב רביעית, ופתאום זה ארבע כוסות. אז לכן הוא הבין שצריך. אבל זה לא עיקר הדין. עיקר הדין זה מלוא לוגמיו. אז לילדים בכלל לא צריך

45:14 דובר 2 לשגע אותם, מלוא לוגמיו של הילד וזה זה. ואישה, אז אישה היא מחויבת כמו גברים בארבע, בארבעת הכוסות, זה אפילו שאף הן היו באותו הנס. בכל מקרה ארבע כוסות זה דרבנן. הן חייבות כמונו. עכשיו, מיץ ענבים ודאי שאפשר להקל להן, וברור שאם זה קשה להן, דבר ראשון, לא לקחת כוסות גדולים. לקחת, עדיף לפעמים לחשוש משיטת הרמ"א ולשתות את כל הכוס. אבל גם אם ייקחו כוס שבדיוק מחזיק רביעית, ברגע שישתו את רוב של הכוס יש להן את הרוב רביעית. ולא צריך פה, לגבי נשים לא צריך לשגע אותן לזה. להן זה מאוד קשה לבלוע ככה. גם אצלנו, יש מעלה במיץ ענבים, זה יותר קל לשתות אבל זה קצת מגעיל לשתות הרבה מיץ ענבים. זה, זה הרבה סוכר.

46:04 דובר 9 מה אם היא לא יכולה לשתות מיץ ענבים?

46:06 דובר 2 אז יש בתע"ב בסוף יש מושג אם... ופה זה צריך, זה מהלך קיצוני, כי יש שהיא לא כל כך אוהבת. לא כל כך אוהבת, לא נורא. כן? זה לא פינוק פה, זה הלכה שצריך לשתות, אבל וזה רוב רביעית, זה עיקר הדין. אבל באמת בן אדם שמתקשה בריאותית וזה, אז יש מושג של חמר מדינה.

46:30 דובר 9 מוסיפים מים ונשאר טעם היין.

46:33 דובר 2 כן. עכשיו במה שצריך להיזהר בסימן ר"ד, הרי יש את הדין במחלוקת. הרמ"א כותב שצריך שיהיה שישית יין, ומדובר ביין חזק של פעם. הפרי מגדים אומר זה ביין שהיו צריכים למזוג אותו כדי לשתות אותו, מהיות שהוא היה חזק. ביינות של היום, בפרט שיש כאלו יינות שהם לא כל כך איכותיים, יש מים בפנים. אבל, אבל גם אם לקחו יין איכותי וכמעט אין מים שם, או שאין מים, אז צריך לדעת שהוא אומר שאם יש חצי מים זה מאבד את הברכה של בורא פרי הגפן. למה? כי הוא אומר זה לא היין החזק. כך הפרי מגדים כותב בר"ד. הרבה אחרונים מביאים אותו בפשטות, הכף החיים הביא איזה רשימה של כמה פוסקים שסוברים כמוהו, אז צריך להיזהר בזה. כן, לשים קצת, בפרט מיץ ענבים שזה עוד יותר, כי כאילו זה חלש. מה שחזק זה הסוכר אבל לא, לא, לא שהיין, לא שהמיץ ענבים. אז בכל זאת. אז אפשר לעשות קצת מים אבל לא להגזים, כי הרבה פעמים יש ערבוביה כבר ולא לאבד את הברכה. עכשיו יש גם מושגים, אנשים לפעמים מבחינה בריאותית אז יש את המושג של, של חמר, חמר מדינה גם כן. טוב, עכשיו זה חמר מדינה בפסח זה עוד משהו.