מהות חג החנוכה - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נחלק את השיעור לשמונה נושאים קטנים. ננסה לצאת-- לעשות את זה קטן. הדבר הראשון, רקע היסטורי, ככה במקום שנתחיל לדבר על הלכות, טיפה למקם את העניין. מה שאני א-אגיד עכשיו זה כולם דברים, יש הרבה פרטים, אבל זה כולם דברים שמאוד מאוד מאוד קל לזכור ומאוד כדאי, ככה סתם שנדע גם, אה, מה ל-ל-להגיד לילדים. זה לדעת מתי, אם אני שואל ככה, באיזה שנה התרחש נס חנוכה, אני לא יודע באמת אם, אה, אם יודעים, אבל זה מאוד מאוד קל לדעת את זה ו-ו-ויש פה איזה רקע שמסופר במסכת, אה, עבודה זרה, באמת חשוב, שבדרך כלל אנחנו לא יודעים. נתחיל בהתחלה. לידת אברהם אבינו זה ידוע. יש מה שנקרא ברייתא דסדר עולם, ששם יש כל מיני תאריכים. אלף תשע מאות ארבעים ושמונה. לא מזכיר בטח איזה תאריך אחר, להבדיל, אבל, אה, ככה מבריאת העולם, אלף תשע מאות ארבעים ושמונה, לידת אברהם אבינו. חמש מאות שנה בדיוק לאחר מכן הייתה יציאת מצרים. אז זה קל לזכור. אלף תשע מאות ארבעים ושמונה, אני בטוח שכולם זוכרים. להוסיף חמש מאות זה לא, לא קשה. יציאת מצרים אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה. כששלמה המלך בונה את הבית בספר מלכים, מלכים א', אז כתוב שבניין הבית, אין הרבה תאריכים בתנ"ך, צריך לדעת, אין הרבה תאריכים כתובים. יש כל מיני חישובים שנעשים אחרי זה בספרים מזה שזה היה בן כך וכך כשהוליד את זה וכך זה נעשה. אבל תאריכים, זמנים, א-אין הרבה. יש תאריך אחד בספר מלכים מאוד חשוב, שארבע מאות שמונים שנה לאחר יציאת מצרים בני ישראל בנו את בית המקדש. אז זה מאוד קל, כן? היינו באלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה, מוסיפים חמש

02:03 דובר 2 מאות פחות עשרים. כן, אלפיים תשע מאות עשרים ושמונה. טוב, לא-לא כל כך חשוב לזכור למה מגיעים, אבל אלף תשע מאות ארבעים ושמונה, כן, ועוד חמש מאות, יציאת מצרים, עוד ארבע מאות שמונים, בית ראשון. ולאחר מכן, כדי להגיע לחנוכה זה מאוד קל, כי הגמרא בשני מקומות, גם במסכת יומא בט' עמוד א' וגם בעבודה זרה בט' עמוד א', בשניהם בדף ט' עמוד א', בשני המקומות, נותנת לנו מידע מאוד חשוב שבית ראשון ארך ארבע מאות ועשר שנים, בית שני ארבע מאות עשרים. אה, סליחה, כן, בדיוק. ואגב, זה גם מאוד קל לזכור. יש איזה טריק, כי ב-במילה, הרי ב... בפרשת תרומה כשהקדוש ברוך הוא אומר לגבי המשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אז "ושכנתי", כן, זה אותיות ושכן ת"י. ושכן ת"י שנה, ארבע מאות ועשר, זה זמן בית, אה, ראשון. ו"ושכנתי" זה גם אותיות ושני ת"כ, ובית שני ארבע מאות עשרים שנה. לכן זה מאוד קל לזכור. לכן אחרי ארבע מאות שמונים שנה, ארבע מאות ועשר שנים, בית ראשון, ידוע, זה דברים מאוד מאוד מפורשים ככה ב-ב-בירמיה, ששבעים שנה בין בית ראשון לבית שני, ולאחר מכן ארבע מאות עשרים שנה בית שני. טוב, מתי בבית שני התרחש נס חנוכה? גם פה זה מאוד קל לזכור, כי הגמרא במסכת עבודה זרה היא מחלקת לארבעה חלקים את בית שני. שלושים וארבע שנים ראשונות זה סוף מלכות פרס ומדי. לאחר מכן מאה, מ-מאה שמונים שנה זה מלכות יוון. אלכסנדר מוקדון הוא היה החתן של דריוש, המלך הפרסי האחרון. הוא הרג אותו. בהתחלה הוא דרך אותו, שש שנים לאחר מכן הוא הרג אותו גם. ואז התחילה מלכות יוון, מלכות יוון, כאילו על כל

04:00 דובר 2 ה-- כשאנחנו אומרים שמלכות יוון מתחילה, מלכות רומי, הרי תמיד היו קיימות, אבל ה-המלכויות של אז הן היו על כל הכיפה, מה שנקרא. אז אם באמת אחשוורוש וכל אלה הם שלטו, ככה מהודו ועד כוש ו-- אז זה נגמר שלושים וארבע שנים לאחר תחילת בית שני, ואז אלכסנדר מוקדון במשך מאה שמונים שנה מלכות יוון, הם אלה שמלכו. בסוף המאה שמונים שנה זה בדיוק נס חנוכה, ואז נשאר לנו מאתיים ושש שנים עד סוף בית שני, שזה הרומאים בעצם. ופה אני רוצה להתייחס לאיזו נקודה מאוד חשובה שלא ידועה כל כך. הרי מה שאנחנו יודעים זה שטוב, היו יוונים והיו גזרות והם מרדו, אה, החשמונאים ביוונים וזה חנוכה. אוקיי, מבחינתנו זה מה שחשוב, אבל מבחינת העולם בחנוכה התרחש משהו מאוד מאוד מאוד חשוב. הרי בכל ספרי ההיסטוריה אנחנו יודעים שהרומאים הם אלה ש-שהחליפו את היוונים. מתי זה קרה אתם יודעים? מתי זה קרה שהרומאים החליפו את-את היוונים וב-בעקבות מה? אז בספרי היסטוריה יש כל מיני קשקושים, אבל מה שאומרים חז"ל במסכת עבודה זרה, בחנוכה זה קרה. הדבר הזה התרחש בחנוכה, ולמה התרחש בחנוכה? כי במשך שנים אומרת לנו הגמרא בעבודה זרה, הרומאים ניסו ל-להילחם נגד היוונים ולא הצליחו עד שעשו ברית עם החשמונאים. הם אמרו אתם תילחמו נגד היוונים בפנים. הם כל כך היו חזקים, החשמונאים, שמבחינת הרומאים זה מאוד עזר, כי רוב הכוחות של היוונים רוכזו אז בארץ ואז הרומאים הצליחו, אם הרומאים באמת מה-מה שאנחנו יודעים על מלכות רומא ש-ש-שהיא ארכה מאות בשנים ו-ו-- כן? הם הצליחו בזכות החשמונאים, כך כתוב. זאת אומרת כשהיה נס חנוכה אז התחילה גם מלכות רומא. זאת אומרת הרומאים ניצחו מ-מ- מבחוץ

06:05 דובר 2 אנחנו הסבנו את כל תשומת הלב של היוונים פה פנימה כדי שיילחמו עם החשמונאים, ואז מחוץ לארץ ישראל מאוד הוחלשו היוונים ואז גברו עליהם הרומאים. אלא מה? מלכות החשמונאים היא ארכה בצורה עצמאית רק עשרים ושש שנה. הראשונים של החשמונאים, מתתיהו, יהודה המכבי, הם היו צדיקים, אבל מאוד מהר הם כבר הידרדרו ואז עשו להם הרומאים, כאילו בהתחלה עשו ברית. כן, אנחנו עזרנו להם ולכן הם שולטים על כל העולם חוץ מארץ ישראל, שזה היה כאילו החשמונאים. אבל אחרי עשרים ושש שנה גם הרומאים נלחמו נגד החשמונאים, ואז החשמונאים, כמה שזה ארך מאה ושלוש שנים, מלכות החשמונאים, אבל הם היו תכל'ס עשרים ושש שנה הראשונים הם היו כנועים לחלוטין לרומאים, ולאחר מכן בכלל הייתה מלכות הורדוס שגם היו כנועים לרומאים. זה מבחינת הרקע. טוב, עוד נקודה אני אוסיף. כל השנים שאמרתי, אלף תשע מאות ארבעים ושמונה, אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה, כל הדברים האלה זה לא בדיוק איך שאנחנו מונים עכשיו, כי זה מבריאת העולם. היום אנחנו מונים מהשנה שקדמה לבריאת העולם. זאת אומרת שאם רוצים לדעת, כן, חורבן הבית זה היה שישים ושמונה למניינם, אבל המניין הזה של שלושת אלפים שמונה מאות עשרים ושמונה מבריאת העולם, צריך להוסיף שנה אם רוצים לתרגם את זה לשנים של היום. טוב, עד כאן ככה מספיק. מה שקראתם זה טוב וזה מאוד טוב ככה לדעת לשזרז את הדברים. זה מאוד מאוד קל. כן, חמש מאות, ארבע מאות שמונים, דברים כאלה. מי מדליק את החנוכייה? כולם מכירים ככה את הברייתא המפורסמת של נר חנוכה: נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. זאת אומרת, כן, מהדרין, יש חמישה

08:08 דובר 2 אנשים בבית, ביום הראשון מדליקים חמש נרות, ביום השני חמש נרות, ביום השלישי חמש נרות. ככה לפי מספר האנשים בבית. והמהדרין מן המהדרין, אז מחלוקת בית שמאי ובית הלל. אנחנו כבית הלל מאחד עד שמונה. אבל נחלקו הפוסקים כשאנחנו מדברים על המהדרין מן המהדרין. איך זה בדיוק? ופה זה מאוד חשוב לדעת כי משמה שינוי מנהגים בין ספרדים לאשכנזים. הרי אמרנו שהמהדרין מתחשבים בכל אנשי הבית. אם יש חמישה אנשים בבית יהיו חמש נרות, כל יום, חמש נרות. כשמגיעים למהדרין מן המהדרין אז נחלקו באמת הפוסקים איך להבין את זה. תוספות מבינים שמהדרין מן המהדרין, אם עכשיו כל אחד מבני הבית ידליק אחד ביום הראשון, שתיים ביום השני, שלוש ביום השלישי, וישימו חנוכיות אחת ליד השנייה, אתה תראה שתים עשרה נרות, אתה לא תדע אם יש ארבעה אנשים, זה היום השלישי, שלושה אנשים היום הרביעי, היום השתים עשרה, או יש שני אנשים מהיום השישי או שישה אנשים מהיום השני. אי אפשר באמת לדעת, ולכן אומרים בעלי התוספות, מהרגע שאנחנו לוקחים את העניין של היום כדבר החשוב עוד יותר ממספר האנשים זה במקום. המהדרין זה להתחשב במספר אנשים. יש משהו עוד יותר טוב, להתחשב במספר ימים, וזה לכל בית. וזה המנהג של הספרדים היום. כן, זאת אומרת רק בעל הבית מדליק לכל הבית. מנהג האשכנזים ומנהג חב"ד זה שלא. המהדרין מן המהדרין זה לכל אחד ואחד, כל אחד ואחד מדליק מאחד עד שמונה. מה זה כל אחד ואחד? כל הבנים. ועל אף שכתוב ככה מגיל חינוך, הרי בשנים האחרונות יש גם בנים מאוד קטנים, שנתיים שלוש, יש להם את החנוכייה והם גם מדליקים. זה העניין. עוד נקודה חשובה דווקא בשיעורי נשים. יש נשים שחושבות

09:59 דובר 2 שנשים פטורות, אבל נשים לא פטורות. ולפעמים הדברים, כשנתתי שיעור על ראש השנה, אם אתם זוכרים, הרבה היו בטוחות שנשים חייבות בשופר, או שלפחות שיברכו על זה. שום דבר. אישה לא חייבת בשופר בכלל. אם רוצות, כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמא, הן יכולות לשמוע שופר, יכולות אפילו בעצמן לברך על זה, אבל אין שום חיוב. עד כדי כך שגבר שתוקע רק לנשים אסור לו לברך. כן, אם האישה רוצה בעצמה אין בעיה. לגבי פסח, לגבי חנוכה, לגבי פורים יש חיוב גמור לנשים. זה שונה לחלוטין. ומה ההבדל באמת בין ראש השנה לבין... כי יש איזה כלל שאף הן היו באותו הנס, הרי אין נס בעניין ראש השנה, זה עניין אחר. זה לא עניין של נס, בזה הן פטורות. מצוות עשה שהזמן גרמא, נשים פטורות. אבל מהרגע שכל העניין זה בגלל נס, אז הרי בעניין חנוכה ודאי שאף הן היו באותו הנס. הייתה גזירה על כולם מבחינת תורה, ולכן זה על הנשים. יש אפילו בעלי תוספות שאומרים שהן אפילו יותר, כי כל מעשה יהודית וכל הגבורה של כמה נשים טובות, דברים ידועים ככה בתקופת בית שני, ולכן זה אפילו איפשהו יותר מהגברים. בכל זאת הגבר הוא זה שמדליק. אבל למה זה חשוב להדגיש את זה? כי אישה שנמצאת לבד אז ודאי שהיא מדליקה בברכה ויש לה את כל ההלכות של איש. אישה שלא נמצאת יחד עם בעלה. אחת שאלה אותי ככה לפני שבוע, היא נוסעת לרבי, איך היא יוצאת ידי חובה? אז זה מעניין. כי באמת אישה שלא נמצאת בבית, אם היא נמצאת ככה בארץ ושזה פחות או יותר אותו, אותו זמן, אין, אין

11:44 דובר 2 הפרש גדול, איפה שהיא נמצאת הבעל מוציא אותה בבית. אבל מי שנוסעת לרבי, שזה באמת הפרש מאוד גדול של שש, שבע שעות, אז שם יש באמת מחלוקת גדולה בין המנחת שלמה למנחת יצחק. האם הבעל מוציא אותה ידי חובה או לא? אז רצוי שהיא תדליק או תשתתף בהדלקה שם בלי ברכה, ודאי לא תברך. אבל אז זה לגבי, לגבי האישה. לגבי מי מדליק זה היה העניין השני. לגבי העניין השלישי, כן, שמונה נרות, שמונה נושאים. נושא שלישי: מתי מדליקים? גם בזה יש דבר מאוד מעניין. יש ברייתא במסכת שבת: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". קודם כול, אפילו ב-- מה זה אומר מצוותה? ה-ה-הגמרא נשארת ב-ב-בסימן שאלה. האם מדובר על הזמן שמדליקים או המשך, משך זמן ההדלקה, שהוא צריך להיות מהשקיעה עד שתכלה רגל מן השוק, שזה חצי שעה לפי הבית יוסף. לאחר שאנחנו לא יודעים, הגמרא לא יודעת בדיוק מה הכוונה בברייתא הזו, היא לוקחת את שני הדברים לחומרה, אז לחומרה גם אנחנו נדליק משתשקע החמה. אוקיי. מה זה משתשקע החמה? אז גם בזה, ופה זה גם יסביר, כפי שהסברנו מאיפה נובע ה-ה-ההבדל בין מנהג הספרדים לאשכנזים. מה זה „מהדרין לכל אחד” או רק לבעל הבית? גם פה אנחנו נבין באמת את ההבדל בין מנהגי הספרדים לאשכנזים, כי כשכתוב מצוותה משתשקע החמה, צריך לגלות משהו. מה זה משתשקע החמה? מה זה השקיעה? אז פה דבר מאוד מעניין. מה שנקרא שקיעה אצל האסטרונומים זה כשהשמש יורדת ככה באופק ושמרכז השמש מתלכד עם האופק, כן, כשחצי מ-מ-מלמטה, חצי מלמעלה. זה לפי האסטרונומים. כך שאם אתם תחפשו ב-ב-באתר של נאס"א, אה, מתי השקיעה, יהיו דברים

13:48 דובר 2 מאוד מדויקים, אבל זה בכלל לא מה שאנחנו קוראים שקיעה. אז השקיעה בלשון התוכנים של היום זה לא השקיעה, מה שאנחנו קוראים שקיעה. מה אנחנו קוראים שקיעה? אנחנו קוראים לה שקיעה כשהשמש נעלמת באופק, לא חצי, אלא נעלמת לחלוטין. אבל יש מילה אחרת גם בחז"ל שנקראת שקיעה. יש תהליך השקיעה מהרגע הזה עד צאת הכוכבים, זה גם נקרא שקיעה. יש שני דברים בחז"ל ובהלכה שנקראים שקיעה. כשהשמש נעלמת זה זמן השקיעה, הרי זה לא תהליך, כן, כשאני מס-מסתכל פה בדבר מלכות, אה, כניסת שבת, שקיעה, שקיעה ארבע שלושים ושמונה. זה, זה זמן מאוד מדויק. אז מה שנקרא שקיעה בלוחות זה כשהשמש נעלמת באופק. אבל יש משהו אחר שנקרא שקיעה בלשון חז"ל, זה כל התהליך מאז עד צאת הכוכבים. אה, יש כמה דעות מה זה בדיוק צאת הכוכבים, האם זה עשרים וארבע דקות לאחר מכן, שמונה עשרה דקות לאחר מכן. כן.

14:49 דובר 3 זה מהנץ? זה לפעמים תהליך של שקיעה.

14:54 דובר 2 לא, לא, לא מהנץ, מהשקיעה-

14:56 דובר 3 עד צאת הכוכבים.

14:58 דובר 2 עד צאת הכוכבים זה גם נקרא שקיעה. כן. התהליך הזה ממה שנקרא שקיעה, כשהשמש נעלמה, לבין אה, ה-הזמן שהיא מספר מעלות מסוים תחת האופק ומתחילים לראות שלושה כוכבים, זה גם נקרא תהליך השקיעה, ולכן לאחר שיש הבנה כזו בדיוק יש מחלוקת ראשונים, והשולחן ערוך, הרמב"ם והשולחן ערוך. הם מבינים לא כמו שאנחנו מבינים, אלא הם מבינים שמשתשקע החמה זה מסוף תהליך השקיעה, זאת אומרת צאת הכוכבים. זאת הסיבה שהספרדים מדליקים בצאת הכוכבים. אז מה שהם עושים, הם קצת מקדימים את ערבית, כי זה דבר מאוד מקובל אצל הספרדים. מגיעים הביתה בצאת הכוכבים ומדליקים. כן. על אף שכתוב משתשקע החמה, אבל הם מבינים שמשתשקע החמה זה מסוף תהליך שקיעת החמה, שזה צאת הכוכבים. ה-- פוסקים האשכנזים וגם חב"ד במקרה הזה, דווקא יש הרבה דברים גם בחנוכה שחב"ד עושים כמו ספרדים, אבל פה בעניין הספציפי הזה חב"ד כמו אשכנזים, משתשקע החמה זה מהשקיעה. אז כתוב בשולחן ערוך, ממנחה לערבית, כן, אה, הכי טוב, הכי צ-- קרוב ל-ל-לשקיעה. זה באמת ה-הזמן, אה, כדי להדליק. זה דבר ראשון. דבר שני צריך להבין-

16:13 דובר 3 אז זה אחרי השקיעה או לפני?

16:16 דובר 2 אצלנו זה לפני. אה, בחב"ד זה לפני.

16:18 דובר 3 לפני השקיעה, כאילו? כמה זמן?-

16:20 דובר 2 לא, לא לפני השקיעה, אחרי השקיעה. מסתכלים מתי השקיעה, כן? דקה אחרי השקיעה מדליקים.

16:25 דובר 3 אחרי השקיעה.

16:26 דובר 2 אחרי השקיעה. זה מנהג חב"ד, כן? כתוב: "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", כן?

16:30 דובר 3 אה. אז זה כבר הכי טוב, כן.

16:34 דובר 2 ל-ל-ל-לחב"ד ולאשכנזים זה הזמן.

16:37 דובר 3 זה לא ארבע ארבעים ו... אבל זה לא בשקיעה ל-

16:41 דובר 2 תראי-

16:41 דובר 3 לכוכבים שזה עם השקיעה.

16:43 דובר 2 לא הבנתי.

16:44 דובר 3 זה לא אפשרי אחרי השקיעה, זה בכוכבים.

16:46 דובר 4 השקיעה לפני הכוכבים.

16:48 דובר 3 הזמן הזה שזה עדיין נקרא שקיעה?

16:50 דובר 4 כן, לא הבנתי.

16:51 דובר 2 אה, א-א-א-

16:53 דובר 3 ארבע ארבעים ומשהו זה השקיעה. איזה זמן-

16:57 דובר 2 ת-ת-תכף אני אענה כי השולחן ערוך מ-מ-מתייחס ל-ל-לשאלה, תכף אני, אני אענה. אבל אם אני מסתכל, אה, השקיעה בימים אלה זה בארבע ארבעים, כן? ארבע ארבעים, ארבע ארבעים ואחת זה הזמן הטוב להדליק. עכשיו, אני רוצה להסביר משהו. א-א-איך שה-השולחן ערוך מסביר את העניין, איך-- אה, מה הוא מבין ב"מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". נעזוב עכשיו שהוא סובר ששקיעה זה צאת הכוכבים, אבל מ-מ-מ-- הוא אומר דבר שמאוד, מאוד בסיסי להבין. הוא אומר, יש את הזמן שזה הזמן האידיאלי, זה תחילת הזמן.

17:32 דובר 3 כתוב שלפי חב"ד, אה, סליחה, השקיעה היא בארבע שלושים ושש.

17:38 דובר 2 טוב, ארבע-- את יודעת שיש את השקיעה הנראית ואת השקיעה האמיתית, כן? אדמו"ר הזקן הוא מ-מוסיף ארבע דקות לשקיעה הנראית כדי-- כי השקיעה האמיתית זה לא השקיעה כשאנחנו נ-נ-נבאופק, זה השקיעה כשאני נמצא בראשי ההרים הג-ג-גבוהים שבארץ ישראל, כך, אה, אומר ב-ב-באיגרתא דשבתא ב-ב-בסידור אדמו"ר הזקן, ולכן הוא מוסיף ארבע דקות ל-ל-לכל ה-- לכל השעות. אז זה חשוב לדעת באמת.

18:07 דובר 3 זה שמפחית ארבע דקות?

18:10 דובר 2 דוחים את הכול בארבע דקות. כן.

18:12 דובר 3 מוסיף עוד ארבע דקות.

18:14 דובר 2 מוסיף ארבע. בכל מקרה, מי שהדליק לפני כן זה לא נורא, כי, אה, בשעת הדחק אפשר שעה ורבע אפילו לפני, טיפה פחות כי זה בשעות זמניות, לפני השקיעה מפלג המנחה מותר להדליק. זה לא נורא. אבל אם רוצים הכי טוב, ארבע ארבעים, קצת אחרי, זה, זה בדיוק הזמן. עכשיו, איך שהשולחן ערוך מסביר, שוב, הוא סובר שזה צאת הכוכבים, אבל להבין איזה עיקרון ד-ד-- מאוד חשוב. יש את הזמן שזה מתחיל, זה הזמן להדליק. הוא אומר, אם אז לא הדלקת, יש לך חצי שעה שזה התחלה. אחרי החצי שעה מה קורה? אז פה אנחנו נכנסים לדבר מאוד, מאוד, מאוד חשוב ו-ו-ופה צריך-- זה עי-עיקר השיעור, זאת אומרת, ה-הנקודה הזו זה מה שאני אגיד עכשיו. כי-כי זה-זה-זה שאלות, כל יום שואלים את השאלה הזו ו-וגם שואלים את עצמנו. אמרו יש את הזמן-- תחילת הזמן. תחילת הזמן זה הכי טוב. אוקיי, מצוין. אם לא, יש לי חצי שעה. אוקיי, זה גם טוב. אבל מה קורה אחרי החצי שעה? אז י-י-יש פה דבר מאוד מעניין. הרמב"ם, הלכה לא כמו הרמב"ם, אבל בכל זאת, לא אוהבים להפסיד את הרמב"ם כשאנחנו הולכים לפסוק משהו. הרמב"ם סובר שאחרי החצי שעה עבר זמנו בטל קרבנו, הבן אדם כבר לא, לא צריך להדליק. הוא הפסיד. זה גם לא יעזור. זאת דעת הרמב"ם, זאת הבנת הרמב"ם. הרמב"ם הוא מבין ש"מצוותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק", אחרי אותו חצי שעה, כי זה חצי שעה כל הזמן הזה, פספסנו, נגמר, פספסנו את המצווה. זו דעת הרמב"ם. זה נכון שהשולחן ערוך זה לא מה שהוא, אה, מסביר. השולחן ערוך אומר שאחרי החצי שעה יש לנו עד עמוד השחר, כן? עד

20:00 דובר 2 עמוד השחר, שזה ממש מאוחר. נגיד, אה, זה כשעתיים לפני הנץ, אבל לא ניכנס למחלוקת מה זה, אבל זה מאוד מאוחר, כן, בשלוש בבוקר אפשר עדיין, אה, להדליק. אבל פה פספסנו את הרמב"ם אז זה חבל. כן. עכשיו מה עושים כשהבעל, כשהאישה, כשהבת, כשהבן אה נמצא באוטובוס, חוזר מהזה, חוזר מהשידוך, חוזר מה-מ-מ-מדרשה ו-ו-ו כבר יעבור החצי שעה. כן, זה באמת, זה באמת שאלה כי אני מפספס את הרמב"ם. זה לא נורא כי השולחן ערוך לא כמו הרמב"ם, אבל בכל זאת אני מעדיף.

20:40 דובר 5 למה חצי שעה? כי צאת הכוכבים רגיל זה עשרים דקות אחרי השקיעה וחומרא זה עוד איזה חמש דקות. אז מה העניין של החצי שעה?

20:48 דובר 2 כן, החצי שעה זה לא קשור בכלל לעניין של צאת הכוכבים. החצי שעה זה נובע מזה שהבית יוסף-- זה לא קשור לצאת הכוכבים. זה נובע מזה שהבית יוסף הוא משער, מה זה הזמן שמשתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק? עד שתכלה רגל מן השוק, מסבירים, מסבירה הגמרא מה זה עד שתכלה רגל מן השוק? עד דכליא ריגלא דתרמודאי, ע-ע-עד הזמן שאין אותם תרמודאים, שזה היה אומה שהייתה בארץ ישראל, אנשים שהיו אוספים עצים ומוכרים את העצים. אומר רש"י שזה היה ככה ב-ב-בזמן שאחרי השקיעה במשך זמן מסוים. הבית יוסף אומר שהזמן הזה אחרי השקיעה, שעוד נמצאו התרמודאים ב-ב-ברחוב ומכרו עצים למי שלא היה לו... פתאום הבן אדם חוזר הביתה מהעבודה, הוא רואה שאין לו עצים במה להסיק את ה-את הבית, אז הוא היה קורא לתרמודאים שנמצאים ב-ב-ברחוב. עד מתי הם ראו את אותם תרמודאים? במשך חצי שעה הם היו. כן? אז החצי שעה זה לא קשור למשהו אסטרונומי, זה קשור לזמן שיש את התרמודאים. ה-ה-ה-- ופה אני רוצה להגיד הרבה דברים ביחד. א-א-אז באמת תקשיבו כי-כי זה כי זה חשוב. כי-כי פה אני עכשיו רוצה לשתף אתכם בהסתבכות הזו של מה קורה, אני רוצה להדליק אה בזמן, אבל הבעל, האישה, הבן, הבת עדיין לא נמצאים ויבואו יותר מאוחר. א-א-א-אז מה השיקולים? מצד אחד יש את העניין שיש לי את הרמב"ם. הרמב"ם אומר אחרי חצי שעה אני מפספס. מצד שני, השולחן ערוך והרמ"א עוד יותר פרמיסיבי מה-מה-מהשולחן ערוך, כי הוא אומר שבסדר, נו, אה יש לו לשון שאפילו לכתחילה, אם פספסנו את הזמן הראשון, אפשר באמת כל הלילה. ולמה זה, איך זה נולד באמת ש-ש-שלא פוסקים כמו הרמב"ם?

22:41 דובר 2 יש שני דברים מאוד חשובים. דבר ראשון יש את הריטב"א, שאומר שעד שתכלה רגל מן השוק, א-א-ה בעבר זה היה ככה כבר בתקופת הריטב"א, שהיה אחד הראשונים. הוא אומר היום החנויות היו פתוחות הרבה יותר אה מאוחר, ולכן זה כבר לא חצי שעה. כן? זה-זה מעניין כי הוא באמת היה בתקופת הראשונים. היום בכלל אחד עשרה, שתיים עשרה, י-י-יש עדיין אנשים בחוץ, אז זה בסדר. אבל יש י-י-י-י-סיבה אחרת שמביא הרמ"א, שדווקא קשורה יותר ל-ל-לאשכנזים ולחב"ד, שלאחר ו-- מ-מ-מתחילת הגלות, כשכבר היה מסוכן להדליק בחוץ, נהגו להדליק בפנים. אז היום זה לא כולם, כי לפני מאה חמישים שנה תלמידי הגאון מווילנא, הפרושים ככה בארץ ישראל, הם חידשו היישוב הישן, חידשו את המנהג שהיה בתקופת אה בית המקדש השני אה ו-ו-בתקופת ש-ש-שלפני הגלות להדליק בחוץ, כן? יותר ויותר. גם הרב דוד יוסף והרבה ככה מחדשים את זה. אז היום הרבה מדליקים בחוץ, אבל מנהג תלמידי הבעל שם טוב, לא רק החב"דניקים, כל הפולישע, זה נשמר כי יש גם דברים ב-ב-בפנימיות התורה, ל-- זה להדליק לתוך הבית. ואם כבר מדליקים לתוך הבית, העניין של עד שתכלה רגל מן השוק זה כבר לא כל כך רלוונטי, כי עד שתכלה רגל מן השוק כי זה היה ב-ב-בגלל פרסומי ניסא. היום אני מדליק בתוך הבית, אני עושה פרסומי ניסא עם הילדים בתוך הבית ואה בתוך הבית יש תמיד אנשים ערים גם-גם מאוחר, ולכן לפי העניין הזה זה פחות רלוונטי אחרי תשע. זה נכון, עדיין יש את הרמב"ם, אבל בכל זאת יש הרבה סיבות להדליק יותר מאוחר. א-א-אז מה עושים? אז אני אגיד את מה שהפוסקים גם בחב"ד אומרים בדרך כלל, כי בכל זאת אלה

24:30 דובר 2 שמגיעים למצוות והכל, להדליק בתחילת הזמן, כמו שלקרוא קריאת שמע בתחילת תחילת הזמן. גם המג"א אומר כן, על אף שאפשר להתפלל גם יותר מאוחר. תמיד יש את העניין. א-א-אז מה עושים בפועל באמת? א-א-אז פחות או יותר העניין הוא כזה. אם זו בת שאנחנו מחכים לה, אז נחכה לה, כי הבת היא לא מדליקה בעצמה ולכן היא יותר קשורה דווקא ל-להדלקה הזו. אם זה אחד הבנים שבלאו הכי הוא ידליק את החנוכייה שלו, אז לא צריך לחכות. פחות או יותר זה זה העניין. וודאי שלבעל או לאישה אה יש עניין לחכות. אז כן, אם הבעל או האישה חוזרים מ-מ-מהעבודה, מהמקווה, מאיפה ש-שחוזרים אה בתשע, זהו, נחכה עד תשע ואז ואז נדליק. זה טיפה מגביל כי אי אפשר לאכול כזית מזונות או המוציא לפני שמדליקים. אבל בסדר, נו, זה לא זה לא קריטי.

25:27 דובר 6 חצי שעה.

25:28 דובר 2 מה אמרת, תשע?

25:28 דובר 6 חצי שעה אחרי הדלקת.

25:31 דובר 2 לא, ככה. לא לא לא לא, זה לא בדיוק. חצי שעה לפני הזמן כבר אסור לאכול כביצה מזונות או המוציא עד שמדליקים. אבל אם הבן אדם לא מדליק ב-ב-ברבע לחמש, אלא מדליק בשמונה, עד שמונה הוא לא יכול לאכול כזית. כן, עד שמדליקים, זה העניין. אוקיי, אני חושב ש-- הדברים אה-

25:54 דובר 6 אחרי מותר לאכול?

25:56 דובר 2 ודאי. אחרי אפשר לאכול.

25:59 דובר 6 עם פריקסה.

26:02 דובר 2 כן, פריקסה. אחרי זה ככה. א-א-א-אנחנו... אה תראו, אני אני יודע שעברתי את הזמן שלי. כל עוד ולא יוציאו אותי בכוח אני נשאר. תראו, כ-כ-- לא לא, כמה דברים, כי אתם יודעים מה? דין אורח אני רוצה לטרוף. שאר הדברים זה פחות חשוב, זה יותר ל-ל-לגברים, מבצעים, בית כנסת והכל.

26:31 דובר 6 ועכשיו כל ילד צריך להדליק לעצמו את החנוכייה?

26:36 דובר 2 כל ילד בן, כן.

26:37 דובר 6 שעבר את מצוות או-

26:39 דובר 2 לא, לא, לא, לא. למנהג חב"ד זה אפילו קטנים. שוב, זה מאוד תלוי כל אחד לפי מי הוא הולך. כן, הספרדים באמת לא מדליקים, אבל מי ש-- לפי-- מי שהולך לפי רמ"א כן, ו- סתם, סתם יש פסק מאוד מעניין לספרדים של הרב בן ציון אבא שאול. על אף שהרב עובדיה הוא סובר שזו ברכה לבטלה, רק בעל הבית מדליק. הרב בן ציון אבא שאול, שהוא גם ספרדי, אומר דבר כזה. הוא אומר אם הבן חזר מהגן ויש לו איזו חנוכייה משלו וזה חביב לו והוא רוצה ו-ו-ואז מבחינת-

27:21 דובר 6 זו חוויה שלו גם.

27:22 דובר 2 בדיוק, זו חוויה.

27:23 דובר 6 ברכה. זה כבר הדליק עם ברכה, הילד-

27:25 דובר 2 הוא סובר שאפילו עם ברכה אפשר. שוב, הרב עובדיה סובר אחרת. כן, הוא סובר שזו ברכה לבטלה.

27:32 דובר 6 זה חב"ד.

27:32 דובר 2 זה בשביל חב"ד ודאי. כן, כן, בשביל חב"ד מאתיים אחוז ודאי. כל ילד מדליק עם ברכה ודאי. טוב, תראו, אני רק רוצה להגיד איזה משהו מאוד חשוב בדין אורח, ואם תרצו אה אני אפסיק בזה. כשאנחנו מוזמנים אצל אנשים, זה קורה, זה קורה הרבה. כן, אנשים הולכים להורים, הם גרים בחיפה, אוקיי, אז יוצאים לפני פלג המנחה ולכן אי אפשר. כן, בשלוש יוצאים לכיוון חיפה, אוקיי? נמצאים עכשיו בערב עם ההורים. אז אנשים אומרים, הרבה לא יודעים את העניין הזה טוב, נמצאים עם ההורים, שם נדליק, נדליק את החנוכייה ביחד, נאכל, אבל בהדלקה הזו לא יוצאים ידי חובה, כי הדין של הדלקת נרות חנוכה זה נר חנוכה, מצוות נר איש וביתו, זה בבית שלו. הבן אדם יכול שלא להיות בבית. הוא ביקש מהשכן לבוא אצלו הביתה להדליק, הוא יצא ידי חובה, אבל בזה שהוא מדליק אצל השכן, בזה הוא לא יוצא ידי חובה. מתי כן? כי יש מה שנקרא דין אורח. אם אני ישן אצל מישהו אז אני עכשיו אצלו. אבל אם אני רק אוכל אצלו, רוב הפוסקים סוברים שזה לא מספיק, רק לאכול. פרט לדבר אחד, שזה פסק של הרב יורבר[?], ודי, די מקובל גם אצל הפוסקים בחב"ד. אם הבן אדם היה אצל ההורים בשבת, אז בשבת כן, הם גרים בעיר אחרת ולכן בשבת הוא ישן שם. במוצאי שבת, אם הוא עושה מלווה מלכה אצל ההורים, לאחר שזה רצף, הוא כבר הדליק בערב שבת שם בברכה. ל-למרות שהוא יחזור אצלו הביתה, אם הוא אוכל אצלם, בזה אפשר יהיה כן גם במוצאי שבת ל-ל-להדליק שם בברכה ולצאת ידי חובה. כן? אבל חוץ מזה, כשאנחנו נמצאים אצל אנשים בערב, אז בזה

29:20 דובר 2 לא יוצאים ידי חובה. זה קצת תקוע, כי גם זה רק כשאני אחזור הביתה שאני אוכל להדליק. כן? אבל בין... עד אז אני לא אוכל לאכול מזונות ולא המוציא יותר מכביצה. אז אם אני הלכתי להורים כדי לאכול סופגניות אני תקוע. כן? זה, זה, זה העניין. כשחוזרים הביתה ומדליקים, אם זה לפני חצות בשופי מדליקים עם ברכה. אם זה אחר חצות אז, אה, מה שכתוב ב-ב-ברוב הספרים בחב"ד, כולל לוח כולל חב"ד, הרב רסקין בלונדון וזה. אחרי חצות זה פחות פשוט להדליק בברכה אם הבן אדם לבד, אבל אם הוא נמצא עם מישהו אחר אז הוא יוכל להדליק בברכה עד עלות השחר. כן?

30:03 דובר 7 עכשיו אם אני מדליקה אצל אבא שלי זה לא מברכת, נכון? כי אני עוזרת לו להדליק.

30:08 דובר 2 כן, כן, כן. את מבחינתך לא, לא, לא מברכת.

30:11 דובר 7 אבל אחר כך הולכת לבית, מדליקה.

30:12 דובר 2 בבית עם ברכה, ודאי.