ראש השנה במקדש - הרב ירון יצחק לדרמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום עליכם. אנחנו היום מדברים על ראש השנה. ימי תשרי, המלך היה בשדה וכעת הוא נכנס להיכל מלכותו, ואנחנו-- מה אנחנו עושים? מה אנחנו עושים? מה-- איך אנחנו פה בעולם התחתון, שהנחנו למטה ממנו, עובדים איתו? מה אנחנו עושים בבית בחירתו? אז האמת היא שראש השנה זה לא יום כל כך מיוחד בבית המקדש. אמנם יש שם כמה דברים, אבל לדוגמה, אה, סוכות, שאנחנו נדבר עליו בהמשך, הוא יום אחר לגמרי. פסח ודאי. ראש השנה הוא לא רגל, הוא יום טוב. ומכיוון שהוא לא רגל אז כמות הקורבנות שהציבור מביאים היא נמוכה, היא לא גבוהה. עיקר מה שמביאים זה קורבנות ש-אה, שהם חובת ציבור. אין קורבנות יחיד שהציבור מביאים כמו עולת ראייה, שלמי חגיגה, שלמי שמחה. כל הדברים האלה אנחנו לא מביאים בראש השנה. יום ראש השנה, ראש השנה הוא יום טוב, אבל הוא, אבל הוא לא רגל. מה כן קורה בראש השנה ב-ב-בבית המקדש? אז בואו נסקור את זה קצת. יש לנו בראש השנה בעצם לפחות שני קורבנות ציבור גדולים. מה הם? הראשון זה הקורבן של ראש חודש, כי ראש השנה הוא גם ראש חודש, והשני זה הקורבן של ראש השנה עצמו. ראש השנה הוא יום טוב, ובפרשת פנחס כתוב אילו קורבנות צריך להביא בראש השנה. בנוסף, אנחנו גם תוקעים בשופר ובחצוצרות בבית המקדש ב-בראש השנה. את זה אנחנו עושים בשני ימים. אז נתאר את הדברים קצת יותר בפרוטרוט. כשמגיע הערב, ערב ראש השנה, יש עניינים גדולים של שמיטה, יש פרוזבול, יש כל הדברים החשובים שעושים העם, אבל כל הדברים האלה לא נוגעים לכוהנים. המשמר כבר מזמן נמצא, מאז ערב שבת הוא הגיע כבר לבית המקדש, והוא התחיל

02:22 דובר 2 כבר את הזמן שלו. אם ראש השנה הוא גם ביום שבת, אז יש לנו עוד קורבן, שזה קורבן של שבת קודש, שני כבשים. אז בראש השנה הקורבנות נסקור את סדרם לפי הסדר. יש לנו כלל בקורבנות: תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. זאת אומרת, ככה נתקנו גם התפילות שלנו. אנחנו קודם כול עושים את מה שאנחנו עושים כל יום, שזה קורבן שחרית, רק כשב-- חז"ל ריחמו עלינו והראשונים הבינו את המצב שלנו, אז הרבה פעמים הם חיברו את השחרית עם אירועים שקשורים לעניין. לכן השחרית שלנו זה כנגד תמיד של-של שחר. כן, כל בוקר היו בימים בבית המקדש תמיד של שחר, שזה הקורבן תמיד שבכל יום, כנגדו תיקנו את תפילת שחרית. אז את כל הסדר הקבוע של שחרית, דהיינו אנחנו בולשים את העזרה ואנחנו מסדרים, בודקים שלא נכנס שום דבר, שכל הכלים במקום ושה-ה-המערכה עומדת, יכולה לקבל את הקורבנות של היום. דהיינו המזבח מסודר ומתוקן. יש לנו שלוש מערכות כפי שנפסק, שלושה מוקדי אש על המזבח שהם כבר מוכנים. כל זה אנחנו עושים הרבה לפני שאנחנו מתעסקים עם ראש השנה בכלל. אנחנו עושים את מה שעושים בכל יום, ואז אנחנו מביאים את התמיד של שחר. לאחר מכן, אם זה שבת, אז תדיר ושאינו תדיר, אז המוסף של שבת יהיה הראשון. מה זה מוסף של שבת? של שני כבשים. לאחר מכן יש עניין של החלפת לחם הפנים, זה אנחנו נדבר בזמן אחר. זה בשיעור של שבת נלמד את זה. אבל העניין של שבת זה שני כבשים, לכן זה המוסף שבא ראשון. אם זה שבת, אם ראש השנה נופל גם בשבת. לאחר מכן, בכל מקרה ראש השנה הוא גם ראש חודש.

04:10 דובר 2 ראש השנה אמנם הוא שני ימים, זה היום היחיד של הימים הטובים שהוא שני ימים בכל מקרה. לא תקנה של, אה, תקנה של חו"ל שהיא יותר מאוחרת, אלא זה שני ימים תמיד, ורק יום אחד מהשני ימים האלו הוא ראש חודש. אז ביום שהוא ראש חודש אז אנחנו מביאים את הקורבן ראש חודש. קורבן ראש חודש אנחנו מכירים ואז אחרי שהבאנו את המוסף אולי של שבת ובטוח של ראש חודש, אנחנו מביאים את הקורבן של ראש השנה עצמו. ראש השנה עצמו זה קורבן שכתוב בפרשת פנחס. הוא פ-- הוא קורבן שהוא שונה משאר ימים טובים. רוב ש-- רוב הימים הרגילים אנחנו מביאים שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים. פה ב-בראש השנה אנחנו מביאים פר אחד, שזה מרמז בעצם על העניין של האחדות, של היחידות שיש בראש השנה. אנחנו בראש השנה מ-מתאחדים מול המלך. זה מרמזים חז"ל ב-ב-- זה הכתוב, גזירת הכתוב. הרבה דברים בקודשים הם מגזירת הכתוב, כי ככה אמר הפסוק, אז ככה אנחנו צריכים לקיים בלי טעם מפורש. אבל איך הרמב"ם אומר? אמנם שתקיעת שופר בראש השנה זה גזירת הכתוב, אבל טעם יש לדבר: "עורו ישנים משנתכם, עורו ישנים משנתכם". אז ראש השנה זה זמן שיש לנו יחידות של העולם, ממליכים את המלך וממילא אז אנחנו מביאים קורבן אחד. מהו הקורבן הזה? פר אחד. את הפר הזה מביאים עשרים וארבעה כוהנים, כמו שתיארנו בראש חודש, ומביאים איל אחד שאותו מביאים אחד עשר כוהנים נוספים, זה לא אותם כוהנים, ועוד מביאים שבעה כבשים שמביאים אותם כל כוהני המשמר ש-של, של ה... של היום הזה. שבעה כבשים זה כל כבש אנחנו צריכים שישה כוהנים, אז זה יוצא לנו שמונים וארבעה כוהנים

06:07 דובר 2 צריכים להביא שבעה כבשים ומוליכים אותם סביב המזבח. זה מראה מאוד מאוד מופלא. רוב הדברים שנעשים בבית המקדש הם נעשו ברוב עם הדרת מלך. עושים את זה בדרך כבוד, בדרך התעלות, בדרך לרגש את העזרה, לעשות כל הזמן הפסקות בכל פעולה ופעולה. זה העניין של הכבשים. ובנוסף, בראש השנה יש לנו תקיעות, והתקיעות אנחנו יודעים שכשראש השנה חל בשבת אנחנו לא תוקעים בגבולין. זה אנחנו, אנחנו מכירים את כל ישראל, כל מקום חוץ מבית המקדש נקרא גבולין. אז בגבולין לא תוקעים בראש השנה שחל בשבת, אבל בראש השנה במקדש, בכל מקרה בראש השנה תוקעים. במה תוקעים? תוקעים בשופר ושתי חצוצרות. וחז"ל עשו היכר. קוראים לזה מילתא בעלמא, ככה אומרים חלק מהראשונים. מילתא דעלמא, זאת אומרת שזה לא גזירת הכתוב שיהיה היכר מיוחד. עניין של החצוצרות, כן? "ותקעתם בחצוצרות" זה גזירה, זה כתוב בפסוק. אבל מה אנחנו עושים בדיוק? אז עומדים לנו שלושה כוהנים, אחד מחזיק שופר ושניים מחזיקים חצוצרות, ושני הכוהנים האלה והכוה-- והכוהן עם השופר מתחילים לתקוע בסימן. מתי זה הסימן? אז כמובן, אה, כדרכה של תורתנו, אז יש מחלוקות אם זאת אומרת זה לפני המוספים, כמו שאנחנו נוהגים לפני המוסף, או אחרי המוספים. אבל איך שלא יהיה תוקעים לא בזמן הקורבנות, כמו שאמרנו, לרגש את העזרה. בתמידים, בכל יום הכוהנים בסוף עבודת התמיד היו נעמדים שני כוהנים עם שתי חצוצרות ותוקעים על שולחן החלבים. במערב של הכבש שעולה על המזבח יש לנו שני שולחנות, אחד נקרא שולחן החלבים ואחד נקרא השולחן שעליו אנחנו עושים את... חלבים היה שולחן של שיש. למה הוא נקרא שולחן החלבים? כי שיש זה אבן, ואבן יקרה, והם רצו שבשר קודשים לא

08:23 דובר 2 יסריח חס ושלום, כי זה לא כבוד כלפי מעלה שבשר קודשים יסריח. אז קוראים לו שולחן החלבים, והשני היה שולחן של כלים שעליו שמים תשעים ושלושה כלים שמוציאים אותם מלשכת הכלים. לא נתברר כל כך מקומה. יש ראשונים שרוצים להגיד שזה במערב, בצד מול הלשכה שנקראת לשכת בית המוקד. אז שם היה מין תא שבקיר של ההיכל של בית המקדש ששם היו כלים. בכל מקרה יש שם תשעים ושלושה כלים והיו שמים את כל התשעה-- תשעים ושלושה כלים, שזה בעצם שלושה סטים של שלושים ואחד כלים ללח וליבש, ואת השלושים ואחד כלים האלה היו שמים אותם על שולחן הכלים. זה השולחן מכסף, וממנו בדרך כלל, בדרך כלל כי זה רוב השיטות, עמד שולחן החלבים, ועל שולחן החלבים הזה נעמדו הכוהנים שוב פעם להרגיש את העזרה, כי מפה לקחו עכשיו את הקורבנות. אז אנחנו עכשיו נעמוד פה ונמשוך ונעשה את המצווה מדאורייתא לכבוד השם. יש, וזה מאוד מסתבר, שהם בירכו, שזו מצווה מדאורייתא, כמו שאמרנו זה כתוב בפסוק, אז הם בירכו אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לתקוע בחצוצרות או בשופר, כל אחד על פי עניינו, או לתקוע בלי לציין את הכלי כפי שיטת הראשונים, ואז הם עמדו ותקעו בחצוצרות. זה קרה כל יום בתמיד. בראש השנה, כמו שאמרנו, לפני מוסף או אחרי המוסף, מסתבר שזה היה לפני מוסף כמו היום. הכריעו, תקנו את זה ככה, גם שזה פשטה התקנה ככה שאנחנו תוקעים לפני המוסף בשביל שהציבור לא ייעייף אחרי מוסף, כי אם זה הרי טעם אחד שמביאים, כמו הסיפור המפורסם עם אדמו"ר הזקן שהוא תקע לפני כולם, כי בעצם לתקיעה אין לה זמן. בכל מקרה תקעו בבית

10:06 דובר 2 דין, תקעו לפני, היה שם בית דין, הבית דין הגדול, לשכת הגזית. אז תקעו בחצוצרות וכשתקעו בחצוצרות שמעו את זה בכל ירושלים, ככה מספרים. בראש השנה במיוחד מצוות היום בשופר. כן, שופר מאריך, אז נעמדו שם על שולחן החלבים שלושה כוהנים, אם זה היה שם כפי אחת השיטות, ונעמדו ותקעו. שלושתם התחילו ביחד על פי סימן של הממונה על הכלים או הממונה על הזמנים. יש שם שני ממונים, יש כך וכך ממונים כמו שהרמב"ם מונה אותם בהלכות כלי המקדש, בשקלים כמו שמובא, והוא נתן להם סימן וכשנתן להם סימן הם תקעו, ואז כפי שהיה להם נשימה הם ניסו את התקיעות. בעל השופר תקע שלא כמו החצוצרות שתקעו תקיעה רצופה, הוא תקע תר"ת, תרועה, תקיעה, תרועה, תקיעה, וכתוב שהוא השתדל מאוד להאריך יותר מהחצוצרות כי מצוות היום בשופר, אז שמפרסם שהיום בעניין של שופר, ואחרי התקיעה שלו הותרו כל שאר האנשים במדינה לתקוע. לכן מסתבר שאז זה היה לפני מוסף כמו שאמרנו, ובזה בעצם סיימנו את כל עבודת בית המקדש. אין קורבנות ציבור של הציבור. זאת אומרת נדרים ונדבות שאנשים רוצים להביא, חטאות חס ושלום, ראש השנה מישהו יביא חטאות, אז אנחנו נמצאים גם לאשמות. כל הקורבנות האלה לא דוחים את היום טוב, הכול, יש כאן את השבת, ואין קורבנות אחרים של יום טוב, כי זה לא רגל, לא מביאים קורבן עולת ראייה או שלמי חגיגה. אז ממילא זה הקורבן שהבאנו והעזרה כולה הייתה מלאה באנשים שרצו לראות, או היה בהר הבית, כמו שהחתם סופר מביא, מלא בבתי כנסת, אז חלקם באו אחרי התפילה או בזמן תפילה לראות גם את הקורבן שנעשה בבית המקדש. אבל עקרונית זה

12:13 דובר 2 היה יום יחסית פשוט בבית המקדש כי לא ראו את העניין. אבל מה ראו בכל העולם? כן ראו את השבעה, את הניסים הקבועים שבבית המקדש, את עשרה הניסים הקבועים, זה כן. ומי שרצה להתחבר, כמובן שבבית המקדש היה רוח הקודש יותר גדולה והייתה הכרת אלוקות בעולם יותר גדולה. אז ודאי שזה פעל על כל העולם, אז ממילא. אבל מבחינת הפעולות הרגילות שאנחנו מונים זה נראה פעולות יחסית פשוטות. ויהי רצון שעינינו תחזינה במחזה הנפלא הזה, לראות את בורא עולם מתגלה וממליכים אותו בביתו במהרה, אמן אמן.