מנהגי חודש אלול לנשים - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. בשיעור שלנו אנחנו בעזרת השם נדבר עניינים הלכתיים בנושא החגים והמועדים, שיש בהם משמעות מיוחדת להנהגה של נשים ובנות. כידוע הרי באופן כללי המצווים במצוות עשה שהזמן גרמא אלו הם האנשים. נשים אינן מצווות במצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן יש מחלוקות בין הפוסקים בנוגע למצוות מסוימות בחגים, האם נשים צריכות לקיים אותן, אם הן יכולות לקיים אותן, וכאשר הן כן רוצות סוף סוף לקיים אותן, האם הן יכולות לברך עליהן. כמובן שבעצם המציאות של קיום החגים ושמירתן כהלכה בכל המועדים ובכל החגים, נשים חייבות בהם כאנשים. אין הבדל. רק מצוות מסוימות בתוך החגים נחלקו בהם הפוסקים בדבר יכולתן של הנשים לקיימן בברכה, או האם נהוג בכלל שנשים יעשו מצוות כאלו או מצוות אחרות שקשורות לכל חג וחג בהתאם לעניינו. ולכן אנחנו בעזרת השם בשיעור הזה ניתן דגש מיוחד על המנהגים וקיום המצוות ששייכות לנשים באופן מיוחד. לא נעסוק בשיעור בכל המצוות וההלכות של החג, כי זה בשיעורים אחרים בפני עצמן, ולכן חשוב לשים לב שיחד עם זה שלומדים את התכנים שנדבר בשיעור הזה, יש גם כן לשמוע וללמוד את ההלכות שקשורות לעצם החג שבהם האנשים ונשים שווים. אנחנו נמצאים בפתחו של חודש אלול, ערב חודש אלול. חודש אלול כידוע חודש החשבון, החודש האחרון של השנה, החודש שבו כל אחד ואחד מתכונן לימי הדין הבאים עלינו לטובה. יום קבלת המלכות של השם יתברך בראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, לאחר מכן ארבעה ימים שבין יום הכיפורים לסוכות, חג הסוכות, חול המועד סוכות, שמחת בית השואבה, הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה, שבת בראשית. חודש שכולו מסובב בטוב. לחודש הזה יש הכנה מיוחדת, כאמור, בחודש אלול. חודש אלול כפי

03:08 דובר 2 ראשי התיבות שלו, אני לדודי ודודי לי, איש לרעהו ומתנות לאביונים, אנה לידו ושמתי לך מקום מקלט. וראשי תיבות של הגאולה, השירה לה', ויאמרו לאמר אשירה. יש לו לחודש הזה משמעות מאוד, מאוד מיוחדת בעבודת השם. אמנם אין בחודש הזה הלכות אלא בעיקר מנהגים, אבל מכיוון שההכנה לחודש תשרי היא שווה לכולם, אז גם אצל הנשים ישנה הכנה לחודש תשרי, כפי שהיא מתבטאת בימי העבודה של חודש אלול. הרבי אומר באחת משיחותיו הקדושות שחודש אלול, חודש החשבון, זה כמו עיר מקלט. כשם שאם אדם חלילה וחס הרג נפש בשגגה ובורח וגולה ונכנס לעיר מקלט, שם העיר קולטת אותו ושומרת עליו מגואל הדם. ככה גם כן ברוחניות. אדם שחס ושלום היה אצלו מצב של רוצח נפש בשגגה, הורג נפש בשגגה. הנפש האלוקית, הנפש הקדושה נשפך דמה על ידי זה שעברו על רצונו יתברך. איפה המקום להיקלט, להיתפס ולחזור חזרה אל השם יתברך? לחזור בתשובה זה בימי חודש אלול. הארבעים יום הללו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, אלו ימים מאוד, מאוד מיוחדים. ובשלושים ימי ההכנה של חודש אלול, החל מערב ראש חודש אלול וא' בראש חודש אלול, יש לאדם את האפשרות להיגאל ולהיקלט ולהיתפס ולהתעלות ולהגיע לדרך חדשה ומקום חדש בעבודת השם מרומם ונעלה, ולמצוא את עצמו בחודש תשרי עם אותם אנשי מעלה שנכנסים עם המלך להיכל מלכותו. כחלק מהעבודה של חודש אלול, הרבי חוזר בריבוי פעמים על המשל של אדמו"ר הזקן, משל למלך שקודם בבואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה. ואז רשאים, והרבי הריי"צ מוסיף ויכולים לא רק שרשאים, לא רק שיש רשות, אלא יש גם את היכולת לכל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו, את פניו של

06:10 דובר 2 המלך, והוא המלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, וזה העניין של אני לדודי ודודי לי. ואחר כך בלכתו העירה אומר אדמו"ר הזקן הם הולכים אחריו, ובבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. ובחודש אלול זה בעצם הזמן שאדם יכול להידבק אל המלך, לשנות את עצמו ופנימיותו, לשנות את המהות, שזה העניין של התשובה שבשעתא חדא וברגעא חדא, כמו שכתוב הלשון בחסידות. בפנייה אחת הוא הופך להיות של המלך, והוא יכול לזכות להיות מהיחידים שבעם, מהיחידי סגולה הללו שנכנסים עם המלך להיות בהיכל מלכותו. ומכיוון שכך, העבודה הזאת של חודש אלול, של המנהגים המיוחדים של חודש אלול, היא עבודה ששייכת הן לאנשים והן לנשים, וגם ודאי לטף, לילדים ולילדות שכולם עובדים את השם בעבודה הזאת של אני לדודי ודודי לי. העבודה מלמטה למעלה, העבודה של ההתחברות עם הדוד, עם הקדוש ברוך הוא. העבודה הזאת, כפי שהרבי מציין בשיחותיו הקדושות, היא מתחילה מערב ראש חודש אלול. בכלל ערב ראש חודש זה זמן מסוגל ומן הסתם כולם מכירים את הלשון שערב ראש חודש נקרא יום כיפור קטן, שיש אנשים שנוהגים להתענות כל ערב ראש חודש. אמנם בכלל תורת החסידות, והרבי חוזר על זה בדור שלנו, לא להתענות, אלא אדרבה, כנגד התענית להוסיף בעניינים של עבודה בזמן המסוגל הזה, בפרט בזמן המסוגל של ערב ראש חודש אלול, שהוא הוספה בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים. שלושת העמודים שעליהם העולם עומד. תורה, הוספה בלימוד תורה בשיעורי תורה, עבודה, הוספה בתפילה ולא רק באופן שמוסיפים עוד תפילה, אלא הכוונה היא הוספה בעבודת התפילה שהאדם עובד את השם בתפילתו. איזו היא עבודה שבלב? זו

09:01 דובר 2 תפילה בשימת לב למה שמתפללים, בנתינת ליבו אל אותיות התורה ואל אותיות התפילה. וגמילות חסדים זה הוספה בצדקה. ובשיחות נוספות הרבי מציין שהעניין של צדקה וגמילות חסדים לכל לראש זה מתבטא בצדקה גשמית, בנתינת כסף לצדקה. יחד עם זה יש גם כן צדקה רוחנית, צדקה שעוזר לזולתו במחשבה טובה, בדיבור טוב, בעצה טובה, במעשה טוב, בעזרה גשמית. וגם כן הדברים הללו נכללים בעניין הזה של הוספה וגמילות חסדים. נזכיר שבעזרת השם נדבר על זה בעניין של ההכנה ליום כיפור. אבל ודאי שכבר בחודש אלול ובערב ראש חודש אלול, כדי להכין את עצמו לעבודה השלמה שתהיה ביום הכיפורים, אז אחד הדברים העיקריים הנדרשים בעניין של יום כיפור זה עבודה של פיוס בין אדם לחברו. אז ודאי שכאשר מדברים על גמילות חסדים בין אדם לחברו כצדקה, ודאי שההכנה לעניין הזה טובה מאוד וחשובה מאוד, שתיעשה כבר בערב ראש חודש אלול כהכנה לשלמות החיבור והפיוס בין איש לרעהו. החל מא' של ראש חודש אלול מתחילים באמירת המזמור לדוד ה' אורי וישעי. המנהג שלנו שבשחרית אומרים את המזמור הזה אחר שיר של יום, ובמנחה אומרים את המזמור הזה לפני עלינו. גם הנשים אומרות את המזמור הזה ובאותם מקומות, בשחרית אחרי שיר של יום, בתפילת מנחה לפני עלינו. מהיום השני של ראש חודש אלול, כלומר מא' אלול. אולי חשוב להבהיר שלראש חודש אלול יש שני ימים. היום הראשון הוא ל' מנחם אב, ובל' מנחם אב מתחילים לומר את המזמור לדוד ה' אורי וישעי. היום השני של ראש חודש אלול זה א' אלול, ובא' אלול מתחילים בשני מנהגים נוספים. המנהג הראשון, כפי שהרבי הריי"צ מביא, שקיבלו רבותינו נשיאינו מהבעל שם טוב הקדוש, שקיבל ממורו ורבו אחיה

11:50 דובר 2 השילוני, שבכל יום מימי חודש אלול יוסיפו שלושה פרקים על הסדר. בראש חודש אלול, א' אלול, יאמרו את המזמורים א', ב', ג'. ביום ב' באלול יאמרו את המזמורים ד', ה', ו', וככה על הסדר עד ליום הכיפורים. ביום הכיפורים אומרים תשעה פרקים בכל תפילה, כפי שזה מחולק ביום הכיפורים, ובתפילת נעילה משלימים את התהילים בסדר האמור. כמובן, גם נשים אומרות את הפרקים הללו. ומי שהחסיר במהלך החודש באמירת הפרקים, אז יאמר באותו יום שהוא אוחז את הפרקים של אותו היום וישלים את מה שהוא החסיר. יחד עם זה, צריך לדעת שהזמן של חודש אלול זה בהחלט עניין של אמירת תהילים בשופי. כלומר, בנוסף לסדר הזה של הבעל שם טוב הקדוש, הרי שיש עניין לומר כמה שיותר תהילים בימי חודש אלול. מסופר שהיה חסיד אחד שבימי חודש אלול הוא נסע לעיר הגדולה. הוא בא לבקש מהרבי הרש"ב את ברכת הדרך. אמר לו הרבי הרש"ב, אתה נוסע לעיר הגדולה? אם כך אני מבקש ממך שתקנה לי שם תהילים, כי הרי עכשיו זה העונה של התהילים. ולכן בימים הללו, בימי חודש אלול, יש להוסיף באמירת תהילים בשופי, בנוסף על אמירת התהילים, כפי שבא מתקנתו והוראתו של הבעל שם טוב הקדוש. החל מראש חודש אלול יש עניין חשוב מאוד וגדול מאוד שכל אחת ואחת תוסיף במה שכותבת לחברתה שבשנה הקרובה, בימי הדין הקרובים, תיכתב ותיחתם לשנה טובה ומתוקה. שנה טובה, תיכתבי ותיחתמי, או כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. כל לשון שהיא מזכירה ומברכת את רעותה בשנה טובה ומתוקה. הרבי הוסיף בשם הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שכבר מחמישה עשר באב ואילך מתחילים בייחול הזה של שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, והמנהג הזה

14:33 דובר 2 ודאי שייך אצל כל אחד ואחת, בפרט כיום שיש לנו הרבה תוכנות כתיבה. אנחנו משתמשים בהרבה אמצעי כתיבה, אם בהודעות, אם בשליחת מיילים וכדומה, וכל אדם יכול להוסיף מה שנקרא חתימה אוטומטית. אז ודאי שנכון וראוי להוסיף בחתימה את הברכה הזאת: כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. אחד מהראשי תיבות של חודש אלול, כפי שהזכרנו קודם, זה איש לרעהו ומתנות לאביונים. לצדקה יש כוח נעלה ביותר לעזור לאדם בעבודת התשובה, ולכן מכיוון שכך יש עניין להוסיף בצדקה באופן מיוחד בחודש אלול. הרבי מעורר על כך שביחד עם ההוספה לצדקה בכלל בחודש אלול, הרי שצריך להוסיף בעניין של נתינת צדקה עבור אלו שאין להם משלהם כדי לקנות מספיק מצרכים, לשמוח, לאכול ולשתות בימי ראש השנה. כי הרי ימי ראש השנה יש בהם עניין גדול לאכול ולשתות באופן של תענוג, כפי שכתוב בנביא: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו". כלומר, צריכים לא רק שאנחנו נאכל ונשמח, אלא גם כן מי שאין לו שיוכל לאכול ולשמוח בראש השנה. כי חדוות ה' היא מעוזכם. וביום הזה של ראש השנה, יום המלכת המלך, שהקדוש ברוך הוא מגלה את הפנימיות של המלכות, פנימיות הרצון שיש לו בלהיות מלך על העולם כולו, ובפרט על ידי העבודה של ישראל עם קרובו. אז יש כאן חדווה, גיל ורעדה, כלומר הגיל והשמחה הפנימית, וזה מתבטא באכילה ושתייה של אכלו משמנים ושתו ממתקים. ולכן ההוספה בצדקה צריכה להיות גם כן בדרך כזו. לראות שלא יהיה מישהו מישראל שחסר אצלו בעניין הזה של אכלו משמנים ושתו ממתקים. וזה בנוסף לעניין של כל יום טוב בכלל, כי בכל יום טוב יש את העניין של שמחת יום טוב, של אכילת

17:20 דובר 2 בשר ושתיית יין, של שמחה. אבל עיקר המצווה היא לא רק שישמח בעצמו, אלא כמו שההלכה כותבת, שישמח לב יתומים ואלמנות, לשמח את אלה שאין להם. אבל אם חס ושלום אדם רק שמח לעצמו ולא נוגע לו מה קורה אצל זולתו, רחמנא ליצלן, כתוב על זה: "וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם". כלומר, אין לקדוש ברוך הוא נחת מזה. ולכן כדי שיהיה לקדוש ברוך הוא נחת מהשמחה האישית שלנו בסעודה ובאכילה והשתייה לכבוד חגי ומועדי השם, זה על ידי שאנחנו נדאג ונפעל שגם מי שאין לו יוכל לשמוח ביום הזה של ראש השנה, מה שאנחנו מדברים כעת, ובימי החגים בכלל. אחד העניינים העיקריים של חודש אלול, אלול כידוע נקרא מלשון חיפוש. אלול בארמית זה מלשון חיפוש, שנאמר בכתוב: "ויחפרו לנו את הארץ". אז מה זה "ויחפרו"? אומר התרגום: "ויאללו ית ארעא". הלשון אלול זה מלשון חיפוש. כלומר, האדם צריך לחפש ולבדוק בחודש אלול מה דורש תיקון. ולכן נהגו חסידים ואנשי מעשה לבדוק בחודש אלול את התפילין והמזוזות שלהם. אז ודאי הנשים צריכות לעזור לאנשים בעניין הזה, שהבעל ישלח את התפילין לבדיקה. ואם יש ילדים בר מצווה ומעלה, גם שהתפילין שלהם ילכו לבדיקה. בנוסף לתפילין צריכים לקחת גם את המזוזות לבדיקה. גם אישה שגרה בגפה, או גרה עם ילדיה, צריכה לשלוח את המזוזות בחודש אלול לבדיקה. חשוב להבהיר שהסדר בבדיקת מזוזות הוא שבתחילה לוקחים את המזוזות מכל הפתחים חוץ מהפתח הראשי. בפתח הראשי משאירים את המזוזה ומוסרים את המזוזות לבדיקה. כאשר המזוזות חוזרות מהבדיקה, קובעים אותן במקומן, ואם עבר יותר מיום, אז גם כן צריכים לברך על קביעתן. ואז לוקחים את המזוזה של הפתח הראשי לבדיקה, ככה שלא יהיה מצב שהבית

20:13 דובר 2 יישאר בלי מזוזות. בית יהודי שגרים בו חייב להיות עם מזוזה. המנהג הוא שבימי חודש אלול, החל מראש חודש אלול, מא' אלול, תוקעים בשופר אחרי תפילת שחרית. בדרך כלל נשים לא מתפללות ביומיום תפילת שחרית במניין. צריך לדעת שתקיעת השופר הזו היא לא חיוב, בשונה מראש השנה. תקיעת שופר הזו היא נועדה לעורר את העם לתשובה, כנאמר: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" על ידי תקיעת שופר הלב מתעורר לתשובה, ולכן גם כן לשופר יש קול של בכי שהוא חודר עמוק לליבו של האדם. ומכיוון שהעניין של תקיעת שופר בחודש אלול זה עניין של ההתעוררות לתשובה, אז בהחלט חשוב מאוד שכאשר ישנה אפשרות נשים תשמענה את תקיעת השופר, אבל אין בזה חיוב. כלומר, אישה שלא שמעה תקיעת שופר באחד מימי חודש אלול היא לא הפסידה, ולא צריך להפוך בשביל זה את העולם. יחד עם זה, חשוב מאוד שהמנהלות יפעלו שיגיעו בימי חודש אלול לתקוע בשופר בפני המחנכות ובפני הבנות, הגננות בגני הילדים, כדי שהילדים והילדות יהיו מוכנים אף הם לראש השנה בעניין הזה של ההתעוררות של תקיעת שופר. ובכלל הרבי אומר שכאשר עושים כינוסים של כמה וכמה מישראל, אז הנכון הוא שיתקעו שם בשופר. אז ודאי שבאחד מימי חודש אלול, כאשר עושים כינוס של פתיחת השנה, של הכנה לראש השנה, אז יביאו אדם שיתקע בשופר בפני המחנכות והתלמידות. עניין נוסף שיש להוסיף בו בחודש אלול זה העניין של הוספה בתורה. דברי תורה קולטים. "אנה לידו ושמתי לך מקום מקלט" — זה התורה. התורה שהיא קולטת את האדם, ולכן בכל חודש אלול צריכה להיות הוספה מיוחדת בעניין הזה של תורה. מה להוסיף בתורה? אז הרבי מביא שההוספה צריכה להיות בלימוד העניינים שקשורים

23:12 דובר 2 לתשובה. איגרת התשובה בתניא, מצוות התשובה של הצמח צדק בדרך מצוותיך, שערי תשובה של אדמו"ר האמצעי, הלכות תשובה ברמב"ם. היו חסידים שנהגו ללמוד גם כן מהספר תיקוני זוהר. העניין הזה של הוספה ולימוד בתורה בעניינים של תשובה, אומר הרבי, זה שייך הן לאנשים והן לנשים. כלומר, גם הנשים יכולות וצריכות לעסוק בעניין הזה של לימוד התורה בענייני התשובה. זה הדבר שהזמן דורש אותו, ועל ידי שלומדים את העניינים האלה בתורה, על ידי זה פועלים את אותם עניינים של תשובה. ואני אסביר את הדברים. כידוע, בעניין של תשובה ישנם כמה בחינות, ובכללות תשובה תתאה ותשובה עילאה. והאדם שואל את עצמו: איך אני יכול להגיע לכל העניינים הללו בתשובה? את השאלה הזו הרבי מציג באחת משיחותיו הקדושות, והרבי עונה שעל ידי שהאדם לומד את איגרת התשובה בתניא, כפי שאדמו"ר הזקן מבאר את העניינים הללו של התשובה, על ידי זה נפעל אצל האדם את אותם העניינים של תשובה, על דרך מה שרבותינו זכרונם לברכה אומרים: "ונשלמה פרים שפתינו", שכאשר האדם עוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה; עוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. הרי על ידי זה שהאדם עוסק ולומד את העניינים של תשובה, כאילו הוא פעל את כל ענייני התשובה האמורים. ולכן כל אחד ואחת מאיתנו שמוסיף ולומד את העניינים הללו של התשובה, זה עצמו פועל שהוא עושה את התשובה בדרך האמורה על ידי לימוד אותו עניין בתורה. אחד הימים המיוחדים ביותר בחודש אלול זה יום ח"י באלול, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב הקדוש ואדמו"ר הזקן. וכפי שהרבי מביא את הלשון ח"י באלול, היום שנותן את החיות בעבודה של אני לדודי ודודי לי. על ידי ח"י אלול נכנס

26:09 דובר 2 דרך חדשה בכל עבודת התשובה וההתחברות של היהודים לקדוש ברוך הוא בימים הללו של חודש אלול. ולכן יש לנצל את היום הזה להתוועדויות וכינוסים כדי להוסיף בענייני העבודה של חודש אלול. האנשים בהתאם לעניינם, הנשים בהתאם לעניינן והטף, הבנים והבנות, בהתאם לעניין שלהם. ולכן צריכים לשים לב המנהלות והמחנכות לדבר ולהתוועד עם הילדות והילדים בימים הללו, ובפרט ביום הזה של ח"י אלול, כדי לעורר על העבודה המיוחדת של חודש אלול. יחד עם זה, הרבי נותן שימת לב מיוחדת לנקודה הזאת, שמח"י אלול מתחילים שנים עשר הימים האחרונים של השנה, ובשנים עשר הימים הללו זה כנגד יום לחודש, יום לחודש. כלומר, כל יום אפשר לתקן חודש שלם. ובח"י אלול מתקנים את חודש תשרי של השנה החולפת, וי"ט אלול מתקנים את חודש חשוון של השנה החולפת, וכ' אלול מתקנים את חודש כסלו של השנה החולפת וכן הלאה. ולכן יש לימים הללו משמעות מיוחדת וכוח גדול במיוחד לפעול ולרומם את כל ענייני עבודת השם של האדם. אחרי ח"י אלול מגיעה שבת סליחות. את הסליחות בכלל אומרים לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. כלומר, ראש השנה לא יכול לחול בימים א', ד' ו-ו', לא אד"ו ראש. אז אם ראש השנה חל בליל חמישי, אור ליום חמישי, מתחילים את הסליחות במוצאי שבת הקרוב לראש השנה. אבל אם ראש השנה חל לפני כן, בימים שני או שלישי, אז מתחילים באמירת הסליחות שבוע קודם. והשבת שממנה יוצאים לאמירת הסליחות היא נקראת שבת סליחות, ושבת סליחות המנהג הוא להתוועד בשבת או במוצאה, והרבי כותב שבנוגע לשבת סליחות יש עניין שגם הנשים תתוועדנה בפני עצמן, ולכן יארגנו לעצמן זמן להתוועד או בשבת עצמה או במוצאי שבת. במוצאי שבת אומרים את

29:23 דובר 2 הסליחות אחר חצות ובקרוב אליו, כלומר סמוך לחצות אבל אחרי חצות. המנהג הוא שגם נשים אומרות סליחות. לא חייבות באמירת סליחות, אבל נהגו הנשים לומר סליחות, על כל פנים חלק מהסליחות, ולכן נשים שיש להן אפשרות ויכולת חשוב מאוד שתגיענה לאמירת הסליחות בבית הכנסת. לפני אמירת הסליחות יש עניין של נתינת צדקה, שהרי אנחנו פותחים את אמירת הסליחות מיד אחרי המזמור אשרי, אנחנו אומרים ״לך ה' הצדקה״ ואנחנו רוצים את הצדקה של הקב"ה. אז אנחנו מוסיפים בנתינת צדקה משלנו כהכנה לסליחות. מי שהולכת לישון כהכנה לסליחות, כדי שיהיה לה כוח לקום ולומר את הסליחות, אז כמובן לפני השינה אומרת קריאת שמע שעל המיטה, ברכת המפיל, וכשקמה לאחר חצות הלילה תאמר את ברכות השחר. במוצאי שבת אומרים את הסליחות בלילה סמוך לחצות, אחרי חצות, כמו שאמרנו קודם. אבל בשאר הימים, מיום שני ואילך, אומרים את הסליחות בבוקר. ביום שני אומרים את הסליחות ליום שני, ביום שלישי את הסליחות ליום שלישי, ובערב ראש השנה אומרים את הסליחות המיוחדות לערב ראש השנה. מי שלא הצליחה לומר את הסליחות במוצאי שבת בלילה יכולה לומר אותם ביום ראשון בבוקר. מי שאמרה במוצאי שבת בלילה אין צורך שתאמר את הסליחות ביום ראשון בבוקר, מכיוון שהלילה של מוצאי שבת הוא כבר נחשב ליום ראשון. כאשר אומרים את הסליחות ביחידות, לבד, אז לא אומרים את הפסוקים של ״ויעבור ה' על פניו ויקרא״, מה שאנחנו אומרים, איך שזה נקרא, י"ג מידות הרחמים. לא אומרים את זה בפה, אפשר להסתכל בעיניים, אבל בפה לא אומרים את זה ביחידות, אלא רק בציבור. כמו כן, בסוף הסליחות יש קטעים שמופיעים בארמית. את הקטעים שמופיעים בארמית לא אומרת מי שאומרת את הסליחות בפני

32:10 דובר 2 עצמה ללא מניין, אבל שאר הסליחות אפשר לומר אותם גם כשנמצאת ביחידות בפני עצמה.