ימי הצומות לעתיד לבוא - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכולם, יום טוב, ברכה והצלחה לכל אחד ואחד, לכל אחד שמקשיב ומאזין. אנחנו עכשיו נדבר על, אה, אחד הדברים המעניינים: ימי התעניות, ימי הצומות, איך שהם יהיו בגאולה האמיתית והשלמה לעתיד לבוא תכף ומיד ממש. קודם כל אנחנו נזכיר ונציין שהיום יש לנו חובה לצום בזמן הזה שש תעניות. מישהו אמר כבר, אפשר לומר את זה פה בדרך, אה, איך אומרים? אה, בתור איזה קצת מן התבדיחותא, אבל זה משהו יפה. בשביל לזכור את כל התעניות יש לנו סימן. אפשר להגיד סימן זה יוצא שחור, לבן, ארוך, קצר, איש ואישה. שחור זה תשעה באב, חובה לצום. לבן, יום הכיפורים, גם חייבים לצום. ארוך וקצר: ארוך זה שבעה עשר בתמוז, שזה יוצא בתקופה הכי ארוכה בשנה, זה גם חובה לצום. קצר זה עשרה בטבת, שזה התקופה, זמן הכי קצר, זה גם חובה לצום. איש ואישה: איש זה צום גדליה, ג' בתשרי, חובה לצום, ואישה זה תענית אסתר, שגם אז חייבים לצום. זה בעצם שש תעניות, אחד מן התורה, יום הכיפורים, והשאר מדרבנן. כמובן צריך לציין שהיום גם כן, ביחד עם כל המעלה ועם התקופה המיוחדת שבה אנחנו נמצאים, שהנה משיח בא, וכמו שהרבי שליט"א מלך המשיח מביא, שנחלש תוקף הצום והתוקף של הצום נחלש, אבל הצום עצמו נשאר וצריך לצום כפי שמובא בחז"ל ובשולחן ערוך, שהשולחן ערוך פוסק שחייבים כל בני ישראל לצום ולהתענות את ארבעת הצומות האלה ואין לפרוץ גדר. חייבים לצום את כל התעניות האלה, אסור לפרוץ גדר. אמנם בזמן הגמרא כתוב: רצו מתענים, רצו אין מתענים, ובאמת הייתה תקופה מסוימת שזה לא היה חובה, כל ארבע התעניות חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב, שאר התעניות היו אם רצו

02:36 דובר 2 מתענים, רצו אין מתענים, ככה היה. אבל אחר כך כתוב קיבלו את זה ישראל על עצמם והם חובה על כל בני ישראל עד שייבנה בית המקדש. ככה מובא בפוסקים, ובעצם ההסברה פה היא מאוד פשוטה. כל הצומות הם בגלל החורבן של בית המקדש. ברגע שייבנה בית המקדש השלישי והמשולש בירושלים הבנויה אנחנו, אה, נוכל, כפי שאנחנו נראה תכף, כבר יהיו דינים מיוחדים לימי התעניות, אבל בזמן הזה חובה על כולם לבוא ולצום, חוץ מחולים ומהמעוברות, מניקות במצבים מסוימים, בזמנים מסוימים. כמובן כל אחד ואחד צריך לשאול רב ולברר במידה והוא חולה או לא מרגיש טוב, אה, לברר האם הוא יכול לבוא ולפתוח את הצום, אבל בעיקרון זה חובה על כל בני ישראל לבוא ולצום את התעניות האלה עד שייבנה בית המקדש. אפשר לומר גם שאנחנו, איך אומרים, בצומות האלה אנחנו טועמים את מה שיהיה לעתיד לבוא. הרי אנחנו יודעים אמנם בתקופה, אה, כמו שאנחנו נראה תכף, שהצומות יהפכו לימי ששון ושמחה, אבל באמת בתקופה מתקדמת יותר בגאולה האמיתית והשלמה, בזמן תחיית המתים, אז כתוב שעולם הבא לאחר שיחיו המתים אין בו לא אכילה ולא שתייה. אז בעצם לא יצטרכו בכלל את האכילה ושתייה. הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף. היום צריך לאכול ולשתות כי הנשמה לא רוצה להישאר בגוף, היא רוצה לצאת מהגוף ורק אכילה ושתייה, בירור של אכילה ושתייה, זה מה שגורם לה להישאר בגוף ואה, להמשיך לחיות. אבל לעתיד לבוא הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף. הגוף יתגלה המעלה שלו הגדולה ואז בעצם הנשמה לא תצטרך, לא תברח, לא תרצה לצאת מן הגוף, היא תישאר בגוף גם ללא אכילה ושתייה. ובעצם בזמן התעניות אנחנו מעין העניין הזה. הרבי מזכיר את

04:34 דובר 2 זה הרבה פעמים לגבי יום הכיפורים, שזה מעין עולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתייה. וכמו שאמר אחד החסידים, כמדומה רבי הלל מפאריטש, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהוא היה מבטל את כל, כל התעניות הוא עוד היה יכול לבטל. אבל את יום הכיפורים ותשעה באב בשום פנים ואופן לא, מכיוון, מכיוון שבתשעה באב מי מסוגל לאכול? וביום הכיפורים מי צריך לאכול? אז בעצם גם היום צריך לצום, אבל יחד עם זה צריך לדעת שאנחנו שמחים. שמחה פנימית מכיוון שאנחנו יודעים שתכף מיד ממש הנה זה משיח בא והנה הנה הגאולה מגיעה. הרבי בא וגואל את כולנו ותכף הצומות. ברגע שייבנה בית המקדש השלישי אז כל התעניות יהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה. אז כמו שאמרנו, היום בזמן הזה צריך לצום, לצום ולהתענות וחובה על כל בני ישראל. סימן תק"נ סעיף א' בשולחן ערוך, חובה ואסור לפרוץ גדר. ההגדרה הזאת שאסור לפרוץ גדר אנחנו יודעים שזה מאוד מאוד חמור. פורץ גדר ישכנו נחש. ומביאים הפוסקים שזה בגלל שבאמת מצד, מכיוון שבמקור אז רצו מתענים, רצו אין מתענים. אז לכן השולחן ערוך ראה לנכון להדגיש עד כמה שזה חובה על כל אחד ואחד מישראל לצום ולהתענות ואסור לפרוץ גדר, אלא אם כן, כמו שאמרנו, חולים, מעוברות, מניקות במצבים מסוימים. אמ, אבל זה כל זה בזמן הזה. בגאולה האמיתית והשלמה, כשייבנה בית המקדש תכף ומיד ממש, ימי התעניות יהפכו לימים טובים ולימי ששון ושמחה. וזה בעצם המקור לזה. בספר זכריה פרק ח' פסוק י"ט: כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי, זה בעצם י"ז בתמוז ותשעה באב, וצום השביעי וצום העשירי, זה צום גדליה ועשרה בטבת, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים

06:44 דובר 2 והאמת והשלום אהבו. וככה גם פוסק הרמב"ם. כל הצומות האלה שקשורים עם החורבן עתידים להיבטל עם בוא המשיח כשייבנה בית המקדש, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה. שנאמר: כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי, צום השביעי, צום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. עכשיו זה לגבי הצומות, כמו שאמרנו: שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה ועשרה בטבת. זה גם כן יש בפסיקתא, הוא כותב: אין שמחה באה אלא בתשעה באב. לפי שקבעו אבל בזמן הזה, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותו יום טוב, שנאמר: והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. עוד יותר מזה, הרבי מביא שבתקופה הראשונה, כשיהיה שלום בעולם אחרי בניין בית המקדש, יתבטלו הצומות אבל לא יהפכו לשמחה. זה רק יתבטל. על זה נאמר ברמב"ם שהצומות האלו עתידין להתבטל עם בוא המשיח. אבל בתקופה השנייה שבימות המשיח, אז הצומות עצמם יהפכו לששון ולשמחה. ועל זה נאמר: לא עוד אלא שהם עתידין להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה. בשלב יותר מתקדם זה כבר יהיה ששון ושמחה, ובפשטות אותו דבר שהיה בעבר זמן של עצב על זה שאין את בית המקדש, כמו שיש היום, שזה בעצם זמן שבו אנחנו מתפללים וזה הסליחות והתענית בעצם על זה שאנחנו רוצים כבר גאולה. רוצים כבר את בית המקדש השלישי, רוצים כבר משיח. אז זה בעצם כל התפילות. אם אפשר, אפשר לראות את זה בכל הזמנים האלה, הסליחות וכל זה. זה על הבקשה שאנחנו רוצים את הגאולה האמיתית והשלמה. אם ברגע שכבר תהיה הגאולה האמיתית והשלמה בפשטות ובפועל ובשלמות וייבנה בית המקדש השלישי, אז הפוך. באותם ימים אנחנו נחגוג הכי חזק, כיוון שאנחנו

08:40 דובר 2 נראה איך שבעצם הימים האלה, ה... התגלתה המטרה של כל החורבן. שזה בשביל הבניין, בשביל שמה שיש לנו בגאולה האמיתית והשלמה, בית המקדש השלישי והמשולש, ושהוא הרבה יותר. כן, אודך ה', נוכל להודות לה' על כל הצרות, כי אנחנו נבין איך שזה, כל זה בעצם מביא אותנו למעלה ולעלייה הרבה יותר גדולה ממה שהיה לנו ב-ב-בעבר. עוד יותר מזה, הרבי מביא שפורים, כתוב שפורים לא יתבטל, אבל הצומות שיהפכו לששון ושמחה יהיו עוד נעלים אפילו יותר מפורים, כיוון שזה יהיה חגים שיתחדשו לעתיד לבוא. הצומות האלה שהם היום צומות, זה יהיה ששון ושמחה. זה יהיה חג עוד יותר גדול מהחג של פורים, שהוא לא יתבטל אבל הוא יישאר. הוא לא יתבטל. אבל אלה צומות, כן, בלשון של הרבי: הצומות שיהפכו לימים טובים יהיו נעלים יותר גם מימי הפורים שלא יבטלו לעתיד לבוא. כתוב: ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. אז החידוש בהם זה שלא יתבטלו. זאת אומרת גם ביחס למעלת הגילויים של ימות המשיח תהיה ניכרת מעלת ימי הפורים. אבל הימים הטובים שיתחדשו בימות המשיח, שזה הצומות, מה שיש עכשיו צומות, זה יהפוך לימים טובים. זה יהיה ימים טובים ואפילו נעלים עוד יותר מימי הפורים. עכשיו אנחנו נראה קצת, זה לגבי הצומות בכלל, שהם יהפכו להיות ימים של ששון ושמחה. מה שאומר הרבי, אפילו שיקריבו בהם קורבנות מיוחדים באותם ימים. עכשיו אנחנו נראה מה קורה לגבי, אה, שאר הימים. זאת אומרת זה אמרנו שבעה עשר בתמוז ותשעה באב, צום גדליה ועשרה בטבת. מה עם תענית אסתר? זאת אומרת, אז נזכרנו: הצום הרביעי, הצום החמישי זה שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. הצום השביעי והעשירי זה צום גדליה

10:35 דובר 2 ו-ועשרה בטבת. אבל מה עם תענית אסתר? אז לגבי תענית אסתר, משמע שימשיכו להתענות את זה גם בגאולה. כך מובא בספר הררי קדם. הוא אומר שכתוב שימי הפורים לא יבטלו. משמע שהזיכרון של הצרות של פורים גם לא יתבטל, וגם תענית אסתר גם לא תתבטל ב-בימים לעתיד לבוא. זה יישאר. והרבי מביא גם כן בתענית אסתר דף ש' עמוד ב', שמעלת יום רצון של תענית אסתר, גם במצב של גאולה, זה גם בגאולה העתידה, שימי הפורים לא יתבטלו וגם תענית אסתר לא תתבטל. אז תענית אסתר בעצם זה מגלה איזשהו רצון מאוד, מאוד מיוחד, רצון העליון של הקדוש ברוך הוא בתענית גם בזמן, לא, בלי שום הבדל בין גלות לגאולה. תענית אסתר, אנחנו צריכים לזכור, זה לא נקבע בגלל החורבן, ממילא זה יישאר אותו הדבר גם לעתיד לבוא. בדומה ליום הכיפורים שגם כן הוא יישאר לעתיד לבוא. זה דבר מאוד מעניין, שלא רק ימי הצומות יהפכו לימים שמחים, גם כל שלושת השבועות משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב גם הם יהפכו לימי שמחה, וזה לפי רמת העצב שהייתה בהם בזמן הגלות. הרבי אומר: ידוע גודל השמחה שתהיה לעתיד לבוא בשלושת השבועות, בפרט בתשעת הימים. השמחה של המועדים האלה היא שמחה גדולה יותר מהשמחה של המועדים על דרך הרגיל. אז בזמן הזה אנחנו צמים ואנחנו צריכים לצום, וכל אחד ואחד חייב לשמור על כל ההלכות כפי שכתוב בשולחן ערוך. אבל אנחנו צריכים לדעת שזה הכל, המטרה היא בשביל שזה באמת יהיה. מכיוון שכבר כל המטרה של הצום זה בשביל שבאמת אנחנו נזכה כבר לגאולה האמיתית והשלמה, שאז הכל יהפוך להיות ימים של ששון ושמחה. והימים האלה, והאמת והשלום אהבו.

12:34 דובר 2 הם מועדים טובים. אנחנו נזכה לזה בקרוב ממש, תכף ומיד ממש. ממש. נציין דבר, דבר נוסף שמעניין לגבי תשעה באב. מובא ש-שתשעה באב היו, היה תקופה מסוימת שזה היה ממש יום טוב. כך מובא שלכן נוהגים לאכול, מקפידים לאכול. אוכלים הרי ממש סמוך לצום. אוכלים סעודה אחת. אבל בשביל, בשביל שזה לא יישאר, איך אומרים, בכל זאת סעודה אחת, רוצים לאכול קצת יותר מסעודה של פת ואפר וביצה. אז בשביל זה אוכלים עוד סעודה נוספת לפני כן, ששם אוכלים כל מה שרוצים חוץ מבשר ויין. אז המגן אברהם מביא, או כותב, שהסיבה שעושים שתי סעודות זה בגלל זה, זכר לזה שבזמן בית המקדש השני אז היו חוגגים בתשעה באב, כי בתשעה באב זה החורבן של בית המקדש הראשון. וכשנבנה בית המקדש השני אז זה הפך להיות יום ששון ושמחה. אז היו חוגגים ביום הזה. אז גם היום, כך אומר המגן אברהם, גם היום אנחנו עושים זכר לדבר בזה שאנחנו אוכלים שתי סעודות בערב תשעה באב. עכשיו השאלה היא כזאת: מה קורה כשיום צום יוצא בשבת? אנחנו יודעים, כן, הרבה פעמים יוצא שבעה עשר בתמוז בשבת, הרבה פעמים תשעה באב יוצא בשבת. ג' בתשרי יוצא בשבת, צום גדליה. עשרה בטבת לא יכול לצאת בשבת, זה יכול לצאת רק ביום שישי. אבל כל שאר התעניות יכולות לצאת ביום שבת. אנחנו יודעים מה שעושים אותם היום, דוחים את התענית. לא צמים בשבת, צמים ביום ראשון. השאלה הנשאלת היא: ברגע שתבוא הגאולה האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש, אם יהיה שנה שתשעה באב, למשל, חל בשבת, או שבעה עשר בתמוז או צום גדליה חל בשבת, ואז בעצם בזמן הגלות הצום נדחה ליום ראשון למחרת.

14:42 דובר 2 צריך לצום ביום ראשון למחרת. יש את דעת רבי. דעת רבי זו דעת יחיד שלא התקבלה להלכה. הוא טוען שבמצב כזה לא צריך לצום בכלל, אבל בפועל זו לא ההלכה. אנחנו יודעים שזה נדחה. רבי אמר: הואיל ונדחה יידחה. זאת אומרת, הוא טען שבכלל לא צריך לצום. זו דעת רבי, דעת יחיד, אבל לפי דעתו במצב כזה לא צמים. אבל להלכה, דעת חכמים, וכך נפסק להלכה למעשה, צריך לצום. צמים למחרת. זה בזמן הגלות. השאלה: מתי יחגגו את תשעה באב? נגיד תשעה באב חל בשבת. ניקח למשל תשעה באב חל בשבת, ואנחנו יודעים, כמו שאמרנו, זה יהפוך לימים טובים, ימי ששון ושמחה. מה קורה עכשיו שזה הופך להיות ימים טובים? ימים של שמחה. מתי נחגוג את התשעה באב הזה? האם אנחנו נחגוג בתשעה באב המקורי? בט' באב שזה יצא בשבת, אז זה יהיה שבת ויום טוב ביחד. יום טוב שחל להיות בשבת. יום טוב של תשעה באב לעתיד לבוא חל בשבת. האם נגיד את זה ככה או שנגיד לא? מכיוון שזה בעצם יום הצום הוא בעשירי באב, אז היום טוב גם כן, שהופך להיות יום טוב, זה בעשירי באב. יום טוב שחל להיות יום אחרי שבת, שבת ואחרי זה יום טוב. זו השאלה. האם אנחנו נגיד שזה יום טוב בשבת עצמו? על זה שזה הופך להיות יום טוב בשבת עצמו או שזה יום טוב אחרי שבת? עכשיו, לפי החתם סופר נראה שיחגגו את היום הזה, את היום טוב לעתיד לבוא, בעשירי באב דווקא, ביום אחרי תשעה באב. למה? הוא אומר כזה דבר, הוא אומר, החתם סופר אומר, זה מדויק מדברי הפסוק. אומר: לכאורה קשה. מדוע נאמר בפסוק צום הרביעי וצום

16:48 דובר 2 החמישי? ולא נאמר בפשטות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב יהיו לששון ולשמחה. אומר החתם סופר: אלא על כורחך שלא היום גורם את המועד לעתיד לבוא אלא הצום גורם. ולכן, כשייבנה בית המקדש, אומר החתם סופר, ויחול יום התענית בשבת, יהיה יום הששון והמועד גם כן ביום ראשון שלמחרת, דהיינו ביום שהיו צמים בזמן הגלות. אומר, זה גם כן יהיה למחרת. למה? לכן כתוב צום הרביעי. לא אומר באיזה יום בחודש הרביעי. צום החמישי, לא אומר באיזה יום. למה? כי זה תלוי. תלוי מתי היה הצום. אם הצום היה בשבעה עשר בתמוז אז עכשיו זה שבעה עשר יהפוך לששון ושמחה. אם הצום נדחה לשמונה עשר בתמוז אז שמונה עשר, י"ח, יהיה ששון ושמחה. אם הצום בתשעה באב אז תשעה באב יהיה ששון ושמחה. אם הצום בעשירי באב אז עשירי באב יהיה ששון ושמחה. ככה אומר החתם סופר. אבל מהדברים של הרבי מלך המשיח נראה שתמיד יחגגו בתשעה באב עצמו. כי השבת דוחה, כך הרבי אומר בשיחה של פרשת בלק תשנ"א, שהשבת דוחה רק את הצום בלבד. הרבי אומר כזה דבר, שהתענית חלה להיות ביום שבת, נדחה רק העניין של הצום, לא העניין הטוב שבו. אדרבה, מכיוון ששבת הוא יום רצון, חמדת ימים אותו קראת, מצווה לענגו, וזה יום שקשור עם הגאולה, אז ממילא העת רצון שבתענית זה ביתר שאת וביתר עוז. וממילא אז התענית זה יום טוב ויום ששון ושמחה, מעין ובדוגמת כפי שיהיה בימות המשיח. הרבי אומר גם היום, אז שאנחנו כן צמים, רק כשזה חל בשבת אז הטוב שבצום נשאר. מה שנדחה זה רק הלא טוב, רק הצום. אבל העניינים הטובים שבצום, שזה מעין הגאולה ומצווה לענגו, וזה יום

18:47 דובר 2 שקשור עם הגאולה זה נשאר בשבת. אז משמע שגם לעתיד לבוא הטוב שבצום, זה שזה יהפוך להיות יום ששון ושמחה, יישאר גם ביום השבת. אז ממילא יחגגו תמיד בשבעה עשר בתמוז ובתשעה באב, כיוון שזה גם אם זה יוצא בשבת, אדרבה, הדבר הלא טוב בזמן הגלות, הצום, נדחה. אבל הדברים הטובים נשארים. זה שזה הופך להיות יום טוב, מה יכול להיות יותר טוב מזה? זה יישאר ביום השבת. אז יש פה בעצם, לכאורה, יש פה גם את החתם סופר מצד אחד שאומר שזה יידחה ליום ראשון, מצד שני יש את מה שהרבי אומר שזה יישאר בשבת. איך אנחנו מכריע? אז כמובן יש בזה קושיות ובעיות. השאלות האלה, אנחנו נראה אותם בקרוב ממש ונגלה את התשובה עליהן בעזרת השם בצורה מושלמת בגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש, אבל יש מקום לומר שזה יהיה יומיים. במצב כזה אז יהיה לנו יום טוב שני כמו יום טוב שני של גלויות, אז יהיה לנו יום טוב שני של הגאולה, יום טוב שני של התעניות, שהתעניות יהיו לא יום טוב אחד, אלא ברגע שזה יוצא בשבת אז אנחנו נחגוג יומיים. יום אחד בשבת, יום טוב, כיוון שיש את העניין הטוב שבו בשבת, שבת לא דוחה את העניינים הלא טובים, ויום אחד למחרת אנחנו גם נחגוג. למה נחגוג? מכיוון שאז היו צמים בזמן הגלות, ועכשיו זה שכל העניינים הלא טובים הם הפכו לעניינים טובים. התגלה שכן, אותך אהבה כי אהבת. התגלה שגם העניינים הלא טובים שהיו, זה בעצם היה לטובתנו ובשבילנו. היום אנחנו לא מבינים את זה, אבל בגאולה העתידה שמה אנחנו נבין ואנחנו נשמח ואנחנו נודה לקדוש ברוך הוא על זה. אז אמנם

20:33 דובר 2 גם למחרת, בזמן שבו היינו אמורים לצום, אנחנו גם כן נחגוג. יצא לנו יומיים, יום טוב בזמן התענית, בזמן שאמור להיות תענית. אז העיקר שאנחנו באמת נזכה לזה בקרוב ממש ותכף ומיד ממש, אנחנו באמת יהפכו הימים האלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.