הלכות ימי בין המצרים - הרב מאור כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. אנחנו נתחיל ללמוד בעזרת השם על ימי בין המצרים. בסרטון הזה אנחנו ניגע בעיקר בהלכות שנוגעות לאחר י"ז בתמוז וגם לא בערב תשעה באב, אלא בעיקר בשלושת השבועות. בסרטון נוסף נדבר גם על תשעת הימים בעזרת השם. צריך לעשות סדר בדבר. דבר ראשון, שלושת השבועות הם הימים שהם בין י"ז בתמוז לתשעה באב, ונהגו להחמיר בשם הרש"ל גם עד י' באב אחר חצות בכל הדברים שאנחנו מדברים כאן, מכיוון שבית המקדש הלך ונשרף עד לערב י' באב, ולכן מתחילים את ימי האבלות הללו כבר מערב י"ז בתמוז. מה זה ערב י"ז בתמוז? ליל י"ז בתמוז? הכוונה כבר מהשקיעה, על כל פנים, מצאת הכוכבים. ואף שנהגו להתענות רק בבוקר, מכיוון שזה דבר שציבור לא היה יכול לעמוד בו, להתענות כבר מהערב, אבל בכל שאר העניינים של שלושת השבועות דינם מתחיל החל מהערב. הקדמה כללית לכל הדברים שנדבר כאן, חשוב לדעת שבשלושת השבועות האלה, גם אם ישנם דברים שהם מותרים לעשות מעיקר הדין, כל אדם יבחן אותם בעצמו ויתבונן האם זה נכון לעשות אותם או לא נכון לעשות אותם, מכיוון שגם אם מותר לעשות את זה, לא תמיד זה ראוי בזמנים שבהם אנחנו נוהגים אבלות על חורבן בית המקדש וציפייה למקדש העתידי, לנהוג בדברים שהם לא כל כך ראויים לזה. וישנם גדולים כאלה שאמרו, למשל, רחיצה, אותיות רציחה. אז אולי זה קצת קיצוני וקצת מוגזם, אבל הרעיון עדיין הוא אותו רעיון. כלומר הימים האלה, בזמנים האלה, זה זמן שפחות מתאים לטיולים ולשכשוכי מים. לעומת זאת, אם אדם צריך לקחת את הילדים שלו והם צריכים לשכשך את רגליהם במים ואין שם שום מקום סכנה, כפי שאנחנו נדבר בהמשך, אז ראוי שדווקא

02:19 דובר 2 כן ייקח אותם וכן יביא אותם למקום כזה ויציל את אשתו מהדברים שצריכה ולא יחמיר במה שלא צריך להחמיר, ולכן צריך לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה. אנחנו נמשיך בענייני תספורת וקציצת הציפורניים. השולחן ערוך מזכיר את דין התספורת בסימן תקנ"א סעיף ג', ושם השולחן ערוך הוא מדבר דווקא על תספורת בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל הרמ"א לוקח את הדברים בסעיף ד', בסופו, ואומר שכל הדברים האלה שנוגעים בתספורת ועוד כמה דברים שנדבר עליהם בהמשך, הם באמת נמצאים בכל שלושת השבועות, ולכן לגבי תספורת נוהגים שלא להסתפר, כפי שהזכרנו כבר בסרטון הקודם, מערב י"ז בתמוז ועד י' באב לא מסתפרים, ולכן אפילו ילד שהגיע לזמן התספורת שלו, שזה דבר גדול מאוד, לעשות אפשערניש כמו שצריך, סעודה גדולה, גם אז נוהגים, כך כותב הרבי באגרות קודש, לדחות את זה לאחרי תשעה באב ואז לעשות את השטורם של התספורת. אבל בכל זאת, ילד שהגיע לגיל שלוש כבר מרגילים אותו בכל הדברים שמרגילים אותו, טלית קטן, ברכות השחר, ברכת המזון, קריאת שמע של המיטה, בזה כבר מתחילים. רק את התספורת עצמה מרגילים אותו ומלמדים אותו שעדיין לא מסתפרים. אישה שיש לה צורך הלכתי, גם איש שיש לו איזשהו צורך הלכתי, אז הם יכולים כבר לגזוז את השערות גם אפילו בתשעת הימים, שלא לדבר על שלושת השבועות. איזה צורך הלכתי יכול להיות? ודאי שטבילה זה צורך הלכתי. גם מענייני צניעות זה נחשב צורך הלכתי, ואם רוצה את כל מה שקשור בצדעיים, כך כותב הפרי מגדים, יכולה להוריד גם בתוך תשעת הימים. גם עניינים של פאה, את עניין, את גדר הפאה, את הפאה יכולים לסרוק ולספר עד תשעת הימים. מתשעת הימים כבר מחמירים שלא לייפות

04:34 דובר 2 את הפאות יתר על המידה, רק אם יש איזשהו דבר שהוא באמת יוצא דופן ושעת הדחק. לגבי קציצת ציפורניים, את קציצת הציפורניים נוהגים לקצוץ בכל שלושת השבועות, למעט שבוע שחל בו תשעה באב כדי לחוש לחומרת הט"ז. אבל כיוון שאנחנו מדברים בתספורת וקציצת ציפורניים, אז צריך לדעת שבתספורת עצמה הגבות מותר להוריד אותן. זה לא איסור להוריד את הגבות אם יש איזשהו צורך. אותו דבר את השפה העליונה שמסתירה, מפריעה למאכלים, שמעיקר הדין מותר להוריד אותה ולקצוץ בה. אז מותר לעשות את זה עד שבוע שחל בו, כמו הציפורניים גם כן. על דרך העניין הזה, אם אדם יש לו איזושהי בושה שהוא חייב למשל להסתפר בגלל שהוא נמצא באיזשהו מקום צבאי מאוד מוקפד, או שיזרקו אותו אפילו מעבודתו כתוצאה מהעניין הזה, בדבר כזה יש מקום להקל על ידי שאלת רב. האגרות משה הקל בזה, ולכן במקרה שכזה כדאי לשאול רב. עוד דבר שקשור לתספורת לגבי אבל, אבל שתכפוהו אבלות. כן, הוא היה אבל לפני כן, הוא לא הספיק להסתפר לפני שלושת השבועות, מותר לו להסתפר עד ראש חודש. כלומר, במקרה הזה שלושת השבועות לא כל כך חלים עליו עד ראש חודש. אותו דבר לגבי ברית. ברית גם כן מקלים שבעלי הברית יסתפרו עד ראש חודש. אדם יודע שהוא מצפה לבן, או שכבר נולד לו בן בזמן הזה לפני תשעת הימים, יסתפר לפני ראש חודש. אחרי זה זה כבר יותר מחלוקת בתוך תשעת הימים, לא כדאי להיכנס לזה. אותו דבר אם יש איזו בחורה שצריכה להגיע לשידוכים ולא היה דבר ידוע לפני כן, והגענו כבר לשעה הזאת שחייבים להסתפר, מותר לה להסתפר גם כן באופן הזה. אנחנו נמשיך בברכת שהחיינו. השולחן

06:37 דובר 2 שולחן ערוך בסעיף י"ז בסימן תקנ"א כתב שראוי שבימים האלה לא לברך שהחיינו על כל מה שמברכים עליו שהחיינו. והמגן אברהם אמר שהדין הזה על פי האריז"ל צריך להתקיים אפילו בשבת. ואף שיש הרבה שמקלים בזה בשבתות, הרבה פוסקים שמקלים בזה, המנהג שלנו דווקא כמו האליה רבה והיעב"ץ להחמיר בזה גם בשבת. כלומר, גם בשבת אנחנו נוהגים לא לברך שהחיינו על פירות. למי שמברך על בגדים חדשים, אז המחמירים גם לא מברכים על בגדים חדשים. כתוצאה מהאיסור הזה לברך שהחיינו, המנהג הזה שלא לברך שהחיינו כמו שכתוב בשולחן ערוך, נוהגים שלא לקנות דברים שצריך לברך עליהם שהחיינו. פירות שמברכים עליהם שהחיינו פשוט לא קונים אותם בזמן הזה. בגדים שמי שנוהג לברך על בגדים מסוימים שהחיינו, פשוט משתדלים שלא לקנות אותם בזמן הזה. יותר מזה, המנהג הוא אפילו לא לחדש דברים. זאת אומרת, בגד שיש בו חשיבות כזה, שאפילו שלא מברכים עליו שהחיינו, אבל יש איזשהו מקום שנוהגים לברך עליו שהחיינו, גם בזה מעיקר הדין אפילו שמותר, כן, אז המשנה ברורה והפוסקים האחרונים האריכו בזה. ככה אומרים גם הפרי מגדים, שדברים כאלה, דברים שיש בהם חשיבות, משתדלים שלא לקנות אותם בכל שלושת השבועות. אבל שהחיינו על פדיון הבן כתוב בפירוש בשולחן ערוך שאבי הבן מברך שהחיינו, מכיוון שזו מצווה עוברת, הוא לא יכול לברך עליה אחר כך. אותו דבר לגבי פירות שאי אפשר למצוא אותם אחר כך. יש כאלו שצידדו שאפשר לברך עליהם שהחיינו, ולכן מעיקר הדין זה מותר. אמנם לא צריך לרדוף אחר פירות כאלה. זה נכון, זה מותר לברך על פרי כזה שאחר כך אי אפשר יהיה לברך עליו שהחיינו מעיקר הדין, אבל פוסקים אחרונים אומרים לא רודפים אחרי דבר

08:43 דובר 2 כזה. לידת בן, לידת בת. מברכים על לידת בת שהחיינו, ללידת בן מברכים הטוב והמיטיב. כמובן, אפשר לברך בזמנים האלה כי זו מצווה עוברת. לגבי הדברים שלא מחדשים כתוצאה מהעניין של שהחיינו, אז אני רוצה לסייג קצת. דברים שהם חשובים ונעימים וטובים ויפים כמו חליפה וכמו חולצה חדשה. דברים כאלה ראוי שלא לקנות, אבל יש בזה כמה סייגים. דבר ראשון, כל הדברים שמצריכים לאדם כמו משקפיים ובגדים של בגדי זיעה וכל הדברים האלה שהם לא ממש בגדים חשובים או דברים חשובים. בכל שלושת השבועות מותר עדיין לקנות אותם. גם תכשיטים וכלי כסף, כלי כסף. עיקר הדין שלהם זה דווקא בתשעת הימים, לא בשלושת השבועות. זה דברים שממעטים בהם בשמחה. משא ומתן של שמחה. אנחנו נדבר על זה בסרטון של תשעת הימים, אבל צריך לדעת בכל זאת שכל דבר שנותן לאדם שמחה, משתדלים להימנע ממנו בימים האלה של אבלות. גם לגבי שיפוץ וקנייה של בית חדש, כדאי לא להיכנס לבית חדש בשלושת השבועות. חוזה אפשר לחתום בלי שום בעיה. גם זיכרון דברים. בתשעה באב, בתוך תשעת הימים רצוי יותר להחמיר בזה. אם אדם יכול גם להחמיר בשלושת השבועות, נו, זה דבר מצוין. כדאי להחמיר בזה אם אפשר, אבל רק כדאי. לא יותר מזה. ולכן אם אדם לא יכול לחכות, שהוא לא ייכנס לדירה חדשה, אז כדאי לפחות להמתין להיכנס עד תשעה באב, עד אחרי תשעה באב. אם הוא יכול עוד יותר, אז אפילו אחרי חודש אב, אם הוא יכול קצת פחות, ט"ו באב לפחות. אם אדם חייב להיכנס לדירה, אז הרבי כותב שכדאי, ככה המנהג, שכדאי להכניס את הדברים לדירה לפני י"ז בתמוז כדי שייחשב שנכנס כבר לבית. בכלל, הרבי כותב שכדאי

10:44 דובר 2 להכניס סידור, חומש, תהילים, תניא, לחם ומלח לפני הזמן הזה. גם כן לגבי בית חדש, מותר לסייד את הבית ולעשות בו כל מיני תיקונים שצריכים לעשות בו עד תשעת הימים וגם בתשעת הימים. זה צורך, האינסטלציה. דברים שדחופים לעשות בבית, דברים שצריך אפילו לצבוע את הבית מלכלוך, כמו שמדיחים את הבית מלכלוך. דבר כזה מותר, אבל צביעה מיוחדת, יפה, מכובדת יותר, מיוחדת יותר, זה לא עושים בשלושת השבועות. יותר קל להיכנס לדירה בשכירות מאשר להיכנס לדירה שהוא שמח שהוא קונה אותה. וגם בזה חשוב וכדאי להחמיר עד כמה שאפשר בשלושת השבועות. אם אפשר לדחות את זה לפחות לאחרי תשעה באב. אנחנו נמשיך באירועים שעושים בשלושת השבועות, ודבר פשוט שלא מתחתנים בשלושת השבועות למנהג האשכנזים, כמו שכתב הרמ"א בתקנ"א סעיף ד'. ואף על פי שהשולחן ערוך מקל בזה יותר, ולספרדים מותר להתחתן עד ראש חודש אב על כל פנים. בכל אופן, מנהגנו ודאי מנהג אשכנזים שלא מתחתנים בזמנים האלה, ואף על פי כן מותר לאשכנזי להשתתף בחתונה של ספרדים, מותר לו גם לחתן בחתונה של ספרדים, ונראה שאפילו מותר לו להשתתף לגמרי גם בזמר של חתונה ספרדית. מעיקר הדין מותר להתחתן בשלושת השבועות למי שלא קיים פריה ורביה, ולכן אף על פי שנוהגים להחמיר בזה, כי המנהג להחמיר שלא להתחתן, על כל פנים לארס, הכוונה לקדש אישה, זה מותר מעיקר הדין. מכיוון שפעם הקידושין והנישואין לא היו נעשים ביחד, האיש היה מקדש ואחר כך הייתה עוברת תקופה עד שהיו עושים את שבע ברכות. אבל כיוון שהכול היום הולך כמעט ביחד, אז זה נדיר מאוד שמתירים דבר כזה. בכל מקרה, ידע אדם שאם יש לו מקרה נדיר ויוצא דופן, אז כדאי

12:57 דובר 2 להתייעץ בזה עם רב. ובכל אופן לגבי שאר האירועים, בריתות ודאי מקיימים אותם. השאלה הגדולה היא האם בריתות ופדיון הבן וכל האירועים המיוחדים האלה כמו בר מצווה, האם שומעים בהם כלי זמר או לא? ובזה באמת ישנה מחלוקת גדולה מאוד לגבי כלי זמר. היא נובעת ממחלוקת גדולה שנובעת בכלל, שנמצאת בכלל בדיון על כלי הזמר בכל השנה. זה לא כל כך פשוט. אם מסתכלים בגמרות שמתירים לשמוע כלי זמר כל השנה. בפועל גם מובא ברמב"ם וגם הר"י וגם המאירי והרבה ראשונים שהתירו כלי זמר בעניינים של מצוות, אבל לא בשום צורה אחרת. ובשלושת השבועות כולם נהגו להחמיר, אפילו הספרדים שבשאר השנה מקלים בזה. והשולחן ערוך הביא את זה באותו מקום. זאת אומרת, כי המגן אברהם שם ס"ק י', הוא זה שהביא על עניין כלי זמר. בכל זאת, גם מנהג הספרדים להחמיר בשלושת השבועות בכלי זמר. אמנם נוצר דיון בין הפוסקים האם במקומות האלה שמקיימים אותם כמו בריתות, פדיון הבן, מילה, כמו שאמרנו, האם מותר לשמוע בהם כלי זמר או לא? ולהלכה מנהגנו שלא לשמוע כלי זמר באירועים הללו, גם לא בשבע ברכות. לגבי כלי זמר באירועים הללו, אז המגן אברהם בס"ק י' בסימן תקנ"א הוא כתב שלא שומעים כלי זמר גם בשלושת השבועות. הוא כתב את זה מכיוון שהדיון הוא גדול מאוד לגבי בכלל כלי זמר בכל השנה, שבקושי התירו לשמוע כלי זמר בכל השנה, אלא שהפוסקים הראשונים אמרו שהמנהג בעם ישראל כולו זה שכן מנגנים וכן עושים כלי זמר בכל השנה כולה בענייני מצוות, בעניינים של תורה, לא סתם בדברים אחרים. ולכן בשלושת השבועות לכולי עלמא, גם לדעת הספרדים נוהגים שלא לשמוע כלי זמר, אפילו, כמו שנדבר בהמשך, מהרדיו. אבל

15:00 דובר 2 השאלה הגדולה היא האם באירועים האלו כמו בריתות ושבע ברכות, האם אז מותר לשמוע כלי זמר? ויש בזה מחלוקת גדולה, לא רק בעניין ה-- לא רק בין הספרדים לאשכנזים אם נעשה את זה בהכללה גדולה, אלא גם אצל האשכנזים. הרב פיינשטיין למשל בשבע ברכות התיר ל-ל-הביא כלי זמר, אבל אין מנהגנו כך. ונראה כך גם את דעת הרבי, שיותר כדעת היעב"ץ וכדעת האליה רבה, שנוהגים שלא לשמוע כלל כלי זמר בכל האירועים הללו שאנחנו מקיימים בשלושת השבועות, וכך נוהגים אצלנו. יש גם, אפילו שמעיקר הדין מותר לערוך, להכניס ספר תורה ולעשות סיומי מסכתות בימים האלה, נוהגים לשמור אותם לתשעת הימים, שזה זמן שהרבי ביקש לעשות סיומי מסכתות, וכדאי לדחות את הכנסת הספר תורה לאחרי הזמנים הללו. אנחנו נמשיך לגבי כלי זמר וריקודים ומחולות בשלושת השבועות. עיקר הדין על זה מובא במגן אברהם בס"ק י' בתקנ"א, והמגן אברהם הוא כותב שלא נוהגים בשלושת השבועות לעשות כלי זמר ומחולות, וכך גם ריקודים ומחולות. יש מהפוסקים שרצו לחלק בזה בין הרמ"א לשולחן ערוך. כלומר השולחן ערוך שדיבר על חתונות ונישואין באותו מקום, בסעיף הקודם, סעיף ב', ואומר שאפשר לעשות את זה עד ראש חודש אב ודאי. ופה רק הרמ"א בסעיף ד' דן בזה לגבי, דן בזה לגבי כלי זמר אחרי נישואין, דווקא בעניין הנישואין. אז יש פוסקים שרצו לבוא ולומר שהכלי זמר ונישואין שייכים ביחד, ולכן אולי נאמר שלפוסקים שמתירים כלי זמר-- נישואים עד ראש חודש אב נתיר גם כלי זמר, אבל רוב הפוסקים דנו בזה ונראה שאין הדעה היא כזאת, ולכן כלי זמר וריקודים ומחולות יהיו אסורים לכל הדעות כמעט בי"ז בתמוז ובכל שלושת השבועות. יותר מזה, כמו שדיברנו בעניין האירועים, גם מנהגנו

17:24 דובר 2 בכל האירועים, אפילו בשבע ברכות, שלא להשתמש בכלי זמר. מותר לשיר בפה ולשמח חתן וכלה לא על ידי כלי זמר. אבל הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך יש לו תשובה שמכיוון שבקייטנות ובגני ילדים הילדים לא כל כך חייבים בדיני אבלות, כמו שאנחנו רואים שכל מה שטוב לגדל את הילדים לא מקפידים בו אפילו ביום כיפור ובתשעה באב. לכן בוודאי שבימים האלה קל יותר הדבר ומותר להשמיע רדיו וכל מיני כלי זמר שנשמעים על ידי הקלטה לילדים. אף על פי שהמבוגרים צריכים להחמיר בזה, הגננות שנמצאות עם הילדים או כל מי שעוסק איתם יכול להשמיע להם את הדברים הללו. אותו דבר מוזיקת מעליות, מוזיקה ששומעים בחנויות. אדם לא צריך להדר ולא להיכנס לחנות מכיוון שיש שם איזו מוזיקה, מכיוון שאין כוונתו ליהנות ממנה. אבל אם הוא נכנס כדי ליהנות מהמוזיקה זה ודאי לא נכון. יש שאלה גדולה לגבי המתפרנסים מנגינה, שהפרי מגדים כותב בוודאות שהמתפרנסים מנגינה אז הם יכולים להתפרנס מכיוון שזה עניין של פרנסה. אפילו אם הם מנגנים אצל הגויים, הם יכולים להמשיך ולנגן שם כי זו פרנסתם. אבל אז נוצרת שאלה. השאלה היא לגבי אנשים שלומדים לנגן ומתאמנים בנגינה. האם נגיד שאנחנו משווים את הדין הזה בדיוק לדין של הפרי מגדים, שכמו שהמתפרנסים מנגינה לא נהנים מהנגינה, כך נאמר גם לגבי המתאמנים? או שונה הדבר, אולי שונה הדבר? ולכן, כיוון שיש פוסקים שאומרים זה לא אותו דבר. מדוע? מכיוון שהם לא באים להתפרנס מזה. דווקא מי שמתפרנס מצד פרנסתו התירו לו. או אולי נאמר שהעיקר זה בהנאה. לכן מי שיש לו מזה הפסד כספי ועד ראש חודש אב הוא למשל שילם ללימודי נגינה בשביל הילד או בשביל עצמו, בזה

19:25 דובר 2 הוא יכול להמשיך אם לא החזירו לו את כספו. אם החזירו לו את כספו או שהוא לא יפסיד מזה שום דבר, כדאי, צריך אפילו להדר בזה מלכתחילה עד ראש חודש אב. מראש חודש אב ואילך צריך להדר גם מי שיפסיד מזה הפסד כספי, ואם ההפסד הכספי הוא גדול מאוד על האימון בלבד, אז בזה כדאי לשאול רב. אנחנו נמשיך בדיני טיולים ונסיעות בשלושת השבועות. בכלל, השולחן ערוך כתב בסעיף י"ח שבשלושת השבועות האלה כדאי להימנע מכל דבר של סכנה. הדבר הזה מובא גם בפסחים בדף קי"א, שמי"ז בתמוז דווקא בין חמה לצל כבר יש סכנה גדולה יותר. ואף על פי שבדברים שכתובים שם בפסחים אנחנו פחות מהדרים היום, כמו עניין הזוגות למי שמכיר וכו', אף על פי כן כדאי מאוד להיזהר מעניינים של סכנה בשלושת השבועות, מכיוון שמרגע שנכנס לזמן הזה זה זמן שפחות משתדלים, משתדלים להמעיט בכל מיני דברים, שלמשל בדינים עם גויים. הרי כתוב כשנכנס אב ממעטין בשמחה. כדאי להשתדל כבר בשלושת השבועות להיזהר מכל עניינים שקשורים במזל, בפרט שקשורים בסכנה. לכן רחיצה בים ובבריכה, אף על פי שהיא מותרת מעיקר הדין ואפשר ללכת לים ולבריכה בשלושת השבועות עד ראש חודש אב הכוונה, כי אז כבר אסור, באמת אסורה רחיצה, אז עדיין כדאי להימנע מללכת למקומות האלה. והסיבה שכדאי להימנע היא לא רק מצד הסכנה, אלא גם משום שבזמנים האלה פחות ראוי ללכת ולהתענג בזמן שאנחנו מבכים על חורבן בית המקדש ומצפים לגאולה העתידה ולבניין בית המקדש. זה לא זמן שבו אדם צריך ללכת ולחפש תענוגות. אמנם יש לסייג שאם הדבר הוא לא בשביל התענוג והוא הולך בשביל לטייל עם ילדיו, או בפרט אם הוא הולך כדי

21:21 דובר 2 לחנכם ולהשקיע בו, איתו את ז-- איתם את זמנו, אז ודאי מותר ואפילו רצוי לקחת אותם לאן שהוא לוקח אותם, רק ייזהר מאוד מכל העניינים שקשורים בסכנה. ידאג שיש פיקוח במקום, ידאג לפקח. הוא צריך להיזהר ולדעת שבימים האלה נמנעים מדברים שכאלו, ולכן טוב להימנע מטיולים בזמנים הללו. ואם אדם חייב לנסוע לנסיעה ארוכה, הרבי כותב שכדאי להכין את ענייני הטיול שלו כבר מלפני י"ז בתמוז, כדי שבי"ז בתמוז ייראה שכבר התחיל, הנסיעה החלה קודם י"ז בתמוז, אפילו שהוא לא נסע בפועל. לגבי טיפולים רפואיים בשלושת השבועות, צריך להבדיל בין טיפולים רפואיים שהם חמורים מאוד, כמו ניתוחים או כל מיני עניינים מסובכים, לבין טיפולים שגרתיים. הרבי כותב בכמה מקומות שטיפולים שמסובכים כדאי לדחות אותם אם אפשר לאלול או על כל פנים לט"ו באב, ואם אי אפשר אז לפחות אחרי תשעה באב. ואם אדם לא יכול לדחות את הטיפולים המסובכים האלה, עדיף שיעשה אותם לפני שבת חזון. כלומר ירחיק אותם מלפני תשעה באב אל אחרי תשעה באב ככל מה שיוכל, וכך גם לגבי שלושת השבועות. שלושת השבועות זה זמן שככל שאפשר למעט בו בטיפולים רפואיים מסובכים כדאי למעט בו. אמנם טיפולים רפואיים פשוטים, שקובעים תור אצל רופא שיניים או קובעים איזה טיפול שגרתי או בדיקת דם, דברים שאדם יודע שהוא צריך לטפל בהם באופן שגרתי, לא צריך לדחות ואין עם זה שום בעיה. ועוד דבר שצריך להדגיש: אם הדבר הוא פיקוח נפש, ודאי שלא לדחות אותו אפילו רגע אחד. ואם אפשר וזה לא ימעט בטיפול באדם, כדאי להתייעץ עם רב מה בדיוק נחשב בגדר של פיקוח נפש. מהוראות הרבי לימים האלה שכדאי מאוד להתחזק באהבת ישראל. מעבר לזה שאהבת ישראל מביאים

23:28 דובר 2 את הגואל, אז ודאי שזו תרופה לשנאת חינם שעליה נחרב בית המקדש. והרבי כותב שכדאי מאוד להדר בלימוד התורה, להוסיף לקחת על עצמו בלימוד התורה, בפרט בפנימיות התורה שמקרבת את הגאולה, ובעיקר בחלקי התורה שעסוקים בגאולה ומשיח. בכל ענייני פנימיות התורה שעסוקים בגאולה ומשיח ומשניות שעסוקות בבניין הבית. ובמסכת מידות, מסכת תמיד, כדאי להדר גם ללמוד את ענייני נבואת יחזקאל בבניין הבית. הלכות בית הבחירה ברמב"ם. יש ספרים מיוחדים שיצאו בעניין הזה, וודאי שכדאי להוסיף ולהרבות בצדקה, שקרובת צדקה שמקרבת את הגאולה, וציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה.