טעמי המנהגים - ימי הספירה - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נכנסנו כעת לימי הספירה, ימי ספירת העומר, ונעסוק היום בהלכות ספירת העומר ודיני ימי הספירה. ראשית נתחיל עם המצווה של ספירת העומר. התורה אומרת: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום". וכתוב בפסוק אחר, אה, "שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות". ואנחנו רואים שמהליל, ליל קציר העומר, אה, צריך לספור ארבעים ותשעה יום שהם שבעה שבועות עד, למעשה, עד חג השבועות, עד לילה לפני חג השבועות. ליל קציר העומר זה מוצאי היום הראשון של חג פסח, שאז היו יוצאים וקוצרים שעורים, היו מביאים אותם לעזרה אחרי כל ההכנה והיו, אה, קולים את הגרגירים, טוחנים אותם ומנפים בניפוי יסודי, ואז היו בוללים את זה בלוג שמן, נותנים את זה על, אה, אה, נותנים עליו קומץ לבונה. וביום ט"ז בניסן היו מקריבים את קורבן העומר על גבי המזבח. הכהן היה מניף את העומר ואחר כך הוא היה לוקח את הקומץ ומקטיר אותו על המזבח, ואז כל העם היה מותר מאז לאכול מהתבואה החדשה. למעשה, חדש אסור מן התורה, אסור כל התבואה החדשה של השעורים, אה, שגדלו, עדיין אי אפשר לאכול מהם עד לאחר שקרב קורבן העומר. אחר כך, אה, רבן יוחנן בן זכאי תיקן שיהא יום הנף כולו אסור. הכוונה כל יום ט"ז בניסן, אה, יהא אסור באכילת התבואה החדשה, אבל אחרי שעבר אותו היום, כיוון שבעוונותינו אין לנו את בית המקדש, אז, אה, משעבר יום ט"ז בניסן אז אפשר, אה, לאכול כבר מן התבואה החדשה. ולמעשה כל העניין של איסור חדש הוא לאותה תבואה ש, אה, לא עבר עליה עדיין היום,

02:22 דובר 2 יום ט"ז בניסן. האמת שעוד לפני שקיבלנו את הציווי של ספירת העומר, שהתורה מצווה אותנו שמהקצירה של העומר, מיום הביאכם את עומר התנופה שהתורה מצווה אותנו להקריב את קורבן העומר, אז אנחנו מצווים גם לספור, וספרתם לכם. למעשה כבר עוד כשעם ישראל היו במצרים, עוד לפני שהם קיבלו את המצווה לספור, הם היו סופרים לעצמם את הימים. הסיבה לכך שמחמת התשוקה והכוסף שהיה להם כל כך רצו, השתוקקו לקבל את התורה עד שהם בעצמם לא היה להם את הסבלנות ואת היכולת לחכות ולהמתין, לא יכלו להתאפק והתחילו לספור את הימים מתי הם סוף סוף יזכו לקבל את התורה. אם כן, אנחנו רואים שהמצווה של ספירת העומר היא מהווה כהכנה לקבלת התורה, וכמו שאנחנו יודעים שאדמו"ר הזקן אומר ש"וספרתם" מלשון אבן ספיר, אה, מלשון בהירות. אנחנו צריכים להיות מאירים, להאיר את העולם, להאיר את עצמנו ולהתכונן לקראת קבלת התורה. ישנם כמה וכמה פרטי הלכות שלמדים מהפסוקים של ספירת העומר. למשל, אה, כתוב "מהחל חרמש בקמה תחל לספור", אז למדו מהמילה 'בקמה', בעמידה, שספירת העומר צריכה להיות במעומד. כמו כן אנחנו יודעים שכתוב בפסוק 'שבועות', אז אנחנו מבינים שצריך לספור לא רק את הימים, אלא מצווה למימני יומי ומצווה למימני שבועי, צריך לספור גם את השבועות. ספירת העומר היא בעצם מוטלת על כל אחד ואחד, בשונה מהספירה של שנות היובל שאותם היו בית דין מקדשין, היו סופרים ומקדשין. יש מצווה בספירת העומר שכל אחד ואחד סופר, וכיוון שיש את הכלל ההלכתי שאומר שומע כעונה, צריך להיזהר שכשהוא שומע מהחבר את ספירת העומר הוא לא יתכוון. הוא יתכוון שלא לצאת ממנו, וגם כשהוא שואל את חברו

04:35 דובר 2 כמה סופרים היום, אז הוא רק יענה לו שאתמול ספרו כך וכך ולא יאמר את הספירה של היום, כי בכך הוא מדין שומע כעונה יכול לצאת ידי חובה. כמובן שמדובר כאן על זמן, זמן החיוב, זמן של בין השמשות. הזמן של ספירת העומר הוא זמן מיוחד מאוד. הימים האלה נקראים כמו חול המועד. כל ימי ספירת העומר נקראים בזוהר הקדוש כמו חול המועד, ויש שאלה לגבי המעמד של ספירת העומר בימינו. האם היא גם כיום מן התורה או שיש כאלה שכותבים שזה תלוי במצוות הקרבת קורבן העומר, ולכן היום שאין קורבן העומר אז היא מדברי סופרים וזה רק זכר למקדש, ולכן מהסיבה הזאת אנחנו מתפללים אחרי ספירת העומר שהשם יבנה לנו את בית המקדש ויחזיר לנו את עבודת בית המקדש במקומה, וככה אנחנו נוכל לקיים את המצווה בשלמותה. התורה אומרת שבע שבתות תמימות תהיינה, ויש שכתבו שתמימות הכוונה שכל הימים צריכים להיות כיחידה אחת, ואם חסר בה פרט אחד אז זה כבר לא תמימות. ומכאן התעוררה שאלה גדולה. התעורר ספק גדול לגבי, בוא נתחיל מהדבר המצוי שבן אדם שכח יום אחד לספור. האם הוא איבד כאן את התמימות, את כל הימים, או שכל יום ויום זה מצווה בפני עצמה, ולכן כל יום ויום הוא יכול לברך. זו השאלה הגדולה. למעשה, ההכרעה שמקובלת בעניין הזה זה שביום הוא עדיין יכול להשלים למחרת. זאת אומרת, אם הוא לא ספר בלילה, אז ביום הוא יכול עדיין להשלים. אבל אם גם עבר היום והוא לא השלים, אז מעתה הוא רק יספור בלי ברכה, כיוון שספק ברכות להקל. ויש דעות שאומרות שהוא לא יכול להמשיך לספור. אז לכן, כדי לחוש לאותן דעות שאומרות שהוא כן

06:36 דובר 2 סופר אז הוא סופר אבל ללא ברכה, כיוון שספק ברכות להקל. שאלה נוספת התעוררה בקשר למי שנעשה בר מצווה בתוך ימי הספירה, הרי עד הבר מצווה שלו הוא עדיין לא. הוא עדיין לא בן חיוב, וכעת הוא מגיע ביום הגיעו למצוות במהלך הספירה, הוא מגיע לדרגת חיוב שונה, אז ייתכן שחסר לו בתמימות של הימים, ולכן התעוררה שאלה אם באמת הוא יכול להמשיך לספור עם ברכה. ולמעשה הרבי מכריע שמצוותו חשובה כל עוד הוא ספר, בגלל שהמצווה היה לו מצווה בספירת העומר ויש חשיבות למצווה כשלעצמה גם לפני הבר מצווה. לכן הוא ממשיך לספור עם ברכה. ועל דרך זה כאשר מלך המשיח יבוא במהרה בימינו, גם אם זה קורה בימי הספירה, אז אנחנו עכשיו מתחילים להגיע לדרגת חיוב שהיא שונה. עד עכשיו זה היה ספירת העומר שהיא שייכת לזמן הגלות, אבל כעת כשיש את קורבן העומר אז מגיעים לשלמות ומקיימים את המצווה כמצוות רצונך בשלמות יתרה. אז כבר יש. אם כן, עוד הפעם שאלה האם אפשר להמשיך לספור עם ברכה, אבל הרבי מכריע שבאמת אפשר לספור עם ברכה. כעת נעבור לדיני ימי הספירה. אנחנו יודעים שימי הספירה הם ימים של שמחה והתעלות, ימים של התרוממות, ימים של הכנה לקבלת התורה. אבל ברבות הימים התערב בהם עצב. אנחנו יודעים מה שאומרים חז"ל שבעשרים וארבעה אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא, ובגלל שלא נהגו כבוד זה בזה כולם מתו בפרק אחד בזמן שבין פסח לעצרת. מדובר כאן על תקופה קצרה ביותר שנהרגו שמה אלפי תלמידים רחמנא ליצלן, ומאז נקבע שהימים האלה הם ימים של אבלות. ימים שמצד אחד אנחנו, אה, מתקנים ומוסיפים באהבת ואחדות ישראל, בפרט שאנחנו יודעים שימי הספירה, אה, גם

08:57 דובר 2 אחרי פטירת תלמידי רבי עקיבא הרבה הרבה שנים אחר כך, והיו את מסעות הצלב בשנת תתנ"ו, מה שנקרא בשם גזרות תתנ"ו, אה, שהנוצרים באשכנז רצחו, אה, ושפכו דם רב של יהודים רחמנא ליצלן. וכחמש מאות שנים אחר כך, בשנים ת"ח ות"ט, אה, במזרח אירופה גם כן אירעו, אה, פרעות שידועות בשם גזרות ת"ח ות"ט, והכל היה בימי ספירת העומר. וכמובן שזה נמשך עוד לתוך חודש סיוון, ויש אפילו, אה, תענית שקבעו, יום כ' בסיוון, שבשתי... גם בגזרות תתנ"ו וגם בגזרות ת"ח ות"ט היה, אה, טבח נוראי ביום הזה, ובעקבות כך תיקנו גם את התפילה של אב הרחמים, ולכן כתוב שבימי ספירת העומר אומרים אב הרחמים. למעשה, בפועל המנהג הוא שבשבת מברכים חודש אייר זה עדיין חודש ניסן, עדיין לא אומרים אב הרחמים, אבל בשבת מברכים חודש סיוון לעולם אומרים אב הרחמים. למרות שבדרך כלל בשבת מברכים לא אומרים אב הרחמים, אבל בגלל שהתפילה הזאת היא נתקנה על אותן גזרות ופרעות שהיו בימים האלה, אה, אה, אז אומרים את האב הרחמים ומזכירים את נשמת אותם קדושים שמסרו נפשם על קדושת השם. אנחנו יודעים שהזמן הזה גם כן הם ימי דין. הימים של, של ספירת העומר הם ימי דין. כתוב משפט רשעים בגיהינום מפסח ועד עצרת, כך מובא במשנה במסכת עדיות, וגם ידוע שהימים האלה הם ימי דין על התבואה. אז מידת הדין מתוחה בימים האלה, ולכן בימים האלה משתדלים, אה, לשפר את היחסים בין איש לרעהו. באמת לא להגיע למצב של מתיחת מידת הדין יתר על המידה. ולגבי מנהגי האבלות אז יש כאן חילוקי מנהגים איך בדיוק מחשבים אותם. יש כאלה שנוהגים אותם, אה, החל, אה, מתחילת הספירה ועד ל"ג

11:18 דובר 2 בעומר. יש כאלה שמחשבים את זה מראש חודש אייר ועד שלושת ימי הגבלה. זאת אומרת עד תחילת חג, אה, חודש סיוון. אה, למעשה אין חולק שזה היה שלושים ושלושה ימים, אבל השאלה רק איך מחשבים את השלושת... את שלושים ושלושה הימים הללו. אה, אבל לכל הדעות בל"ג בעומר לא מתו תלמידי רבי עקיבא, אה, פסקו... כתוב פסקו מלמות, ולכן ל"ג בעומר הוא נקבע כיום שמחה. לגבי עצם דיני האבלות שנוהגים בימי הספירה, אז אדמו"ר הזקן מציין שישנם שלושה איסורים: איסור נישואין, אסור להתחתן בימים הללו, אה, אסור להסתפר ואסור לערוך ריקודים ומחולות. אבל הפוסקים האחרונים הוסיפו עוד כמה דברים שנמנעים בכלל משמיעת כלי זמר, ודבר שבעצם נאסר ממילא. מיום שחרב בית המקדש אסרו השמעת כלי זמר, אבל הדברים קיבלו משמעות יתרה בפרט בימי ספירת העומר. בנוסף, אנחנו יודעים שכתוב בפוסקים שלא מחדשים בגד ולא מברכים שהחיינו בימים האלה, אבל עם זאת, מנהגנו שבשבתות של ספירת העומר אנחנו כן מברכים שהחיינו. מסופר בתורה ששנה לאחר יציאת מצרים עם ישראל עשו את הפסח בהיותם במדבר וקיימו את הפסח במועדו. לאחר שקיימו את הפסח באו קבוצה של אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ושאלו למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ה' במועדו. משה רבנו אומר להם עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם. ובאמת הוא מפנה את השאלה אל הקדוש, אל השם. והשם אומר, השם מצווה את משה רבנו שיאמר להם שבאמת הם יכולים להקריב את קורבן הפסח ביום י"ד באייר, הם יקריבו את הקורבן ואוכלו אותו בליל ט"ו באייר. ולמעשה ככה כל מי שהיה טמא לנפש אדם או שהוא היה בדרך רחוקה. ואנחנו יודעים מה שהברייתא אומרת שאפילו לכם, אפילו מי שהיה כל

13:29 דובר 2 כך רחוק מהעניין הזה של הקרבת הקורבן, ואפילו אם זה היה לכם, זה היה בבחירתו וברצונו. עדיין התורה נותנת לכל אחד ואחד את ההזדמנות להקריב את קורבן השם ולהתקרב שוב אל השם ולעשות את כל העניינים תמיד. אף פעם לא מאוחר ותמיד יש את האפשרות להשלים ולתקן. גם היום יש משמעות ליום הזה. אנחנו יודעים שלא אומרים תחנון ביום הזה ויש מנהג לאכול מצה ביום פסח שני. אבל אי אמירת התחנון היא מתחילה רק ביום י"ד באייר בבוקר. זאת אומרת ביום י"ג באייר כן אומרים תחנון, למרות שבדרך כלל ימים שלא אומרים בהם תחנון, כמו למשל ראש חודש, אז כבר במנחה שלפני לא אומרים תחנון. אבל כיוון שכל העניין של הפסח שני היה שייך רק ליום י"ד, למעשה זה היה קורבן שהוקרב בי"ד באייר ונאכל בליל ט"ו באייר. אז אין סיבה שכבר במנחה של ערב י"ד כבר לא יגידו תחנון, ולכן בי"ג באייר כן אומרים תחנון. בלילה, בליל י"ד כבר בקריאת שמע שעל המיטה לא אומרים וידוי. וכמובן כל יום י"ד לא אומרים וידוי, לא אומרים תחנון. ויש כאן חידוש שלמרות שבדרך כלל במוצאי ראש חודש או כל יום שלא אומרים בו תחנון, אנחנו כן אומרים תחנון במוצאי אותו היום, כמו למשל מוצאי, מוצאי ראש חודש. חוץ ממוצאי שבת, מוצאי שבת בגלל שזה מלווה מלכה אז עד חצות לא אומרים וידוי בקריאת שמע שעל המיטה. אבל במוצאי יום שאין אומרים בו תחנון, בקריאת שמע שעל המיטה כן אומרים וידוי, בקריאת שמע כן אומרים וידוי, אבל במוצאי פסח שני יש משהו מיוחד ששם בפשטות המנהג הוא שלא אומרים וידוי, והסיבה היא כיוון שאכילת הפסח הייתה בלילה הזה, בליל ט"ו באייר.

15:25 דובר 2 למרות שימי הספירה נקבעו לימי אבל על פטירתם של תלמידי רבי עקיבא. עם זאת, ראינו בפוסקים שביום ל"ג בעומר מרבים בו בשמחה ולא אומרים בו תחנון, וכן במנחה שלפניו לא אומרים בו תחנון. והסיבה היא בגלל שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות בו. יש כאלה שגורסים שבאמת היו תלמידים שהמשיכו למות אחרי ל"ג בעומר, אבל ביום ל"ג בעומר עצמו פסקו מלמות ולכן יום ל"ג בעומר הוא יום שמחה. וכמו שאמרנו שיום שמציינים אותו ויום שלא אומרים בו תחנון, יום שחוגגים אותו. ובדורות האחרונים התגלה עוד טעם לשמחה. אנחנו יודעים שזה יום ההילולה של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהוא היה תלמידו של עקיבא מהתלמידים שנותרו והאירו את העולם, והיום הזה יום ההילולה, הילולה משמעותה בארמית שמחה, שמחה כמו שמחת חתונה. אה אז ישנה הילולה גדולה ביום הזה. רבי שמעון בר יוחאי ציווה שישמחו ביום הזה ביום שמחתו וביקש לשתף ב-בשמחה שלו את כלל ישראל. רבים נ-נוהגים לעלות לציון הקדוש במירון להילולת רבי שמעון בר יוחאי, ופשט המנהג להדליק שם מדורה. אה וכן רבים מדליקים נר או מדורות של אור ביום הזה, ביום ל"ג בעומר. אה יש עוד מנהג של אה שנהוג בל"ג בעומר. אנחנו יודעים שלא מסתפרים בימי הספירה, אה ולכן ילדים שהגיעו לגיל שלוש והיו צריכים לגזור את שערות ראשם, כידוע שאנחנו מקפידים שלא להסתפר עד יום מלאת שלוש שנים, ואז אה מגיע ימי הספירה שלא מסתפרים בהם, אז דוחים את אותה תספורת ליום ל"ג בעומר, אבל לא מקדימים את התספורת של אלה שנולדו אחרי ל"ג בעומר, לא מקדימים את התספורת שלהם ליום ל"ג בעומר, אלא רק מי שיום הולדתו חל בל"ג בעומר או בימים שלפניו מתחילת ספירת העומר,

17:38 דובר 2 אה עושים את ה אה תגלחת הראשונה, את האופשערניש, עושים ביום ל"ג בעומר, ונוהגים, נוהגים לעשות את זה במירון על ציון הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי. היום הזה כשלעצמו קשור מאוד לילדי ישראל. המלמדים היו יוצאים עם הילדים לשדות ולא היו אומרים אה ולא היו מתקיימים בו לימודים סדירים. היה מנהג של לשחק עם הילדים בחץ וקשת. הרבי מבאר בכמה מקומות את הטעמים הפנימיים למנהג הזה של משחק בחץ וקשת, והיום הזה היה יום שקשור במיוחד עם בנים. אנחנו יודעים שאצל אדמו"ר האמצעי היו מחכים תלמידיו, החסידים היו מחכים ליום הזה, כיוון שהיום הזה מסוגל ביותר לבנים, והוא היה אומר לחיים, למרות שכל השנה מטעם הבריאות הדבר לא היה מתאפשר לו והיו רואים מופתים במיוחד בקשר לילדים. אנחנו יודעים שהרבי אה חידש את העניין הזה שלקחת את הילדים, לאסוף אותם, לומר איתם פסוקים של תורה ולשיר איתם שירים של, של תורה ויראת שמיים והתחזקות בתורה ומצוות, והרבי אמר, התבטא בביטויים מאוד, מאוד מיוחדים שרשב"י רוקד עם הילדים בעת השמחה. מפורסמים ביותר דברי השיחות של הרבי בקשר לתהלוכות ל"ג בעומר, ואנחנו יודעים שמצינו כבר אצל גדולי ישראל, כולל הבעל שם טוב, את ההתעסקות המיוחדת עם ילדי ישראל ביום הזה, וימים שמרבים בהם בפעילות ביחד עם הילדים. נותנים צדקה ביום הזה. המנהג הוא שאוכלים חרובים ביום ל"ג בעומר. הרבי גם עורר שביום ל"ג בעומר יגידו את הפרק ל"ג, פרק ל"ג בתהילים, ויוסיפו בלימוד התורה ופנימיות התורה, ובעצם מהיום הזה, יום ל"ג בעומר זה מתן תורה של פנימיות התורה ששייך כמובן לתורתו של רבי שמעון בר יוחאי, שבזכות הספר שלו כתוב "יפקון ביה מן גלותא ברחמי", וכל עם ישראל זוכים להיגאל גאולה

19:52 דובר 2 שלמה בזכות ספר הזוהר, בזכות רבי שמעון בר יוחאי.