מנהגי מלך - פסח - הרב טוביה זילברשטרום שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 בפסח, זה יום שלא היה הרבי נוסע לאוהל, אז הוא היה לוקח, אה, מים שלנו. מים שלנו היה באותו מקור שהביא את המים לתשליך ופותחים אותו בערב ראש השנה, ואותו הדבר בערב ראש חודש ניסן, אז הרבי שאב פעמיים מים שלנו. פעם אחת הרבי אפה ב', אמ, ב' בניסן, שזה היה אפה מצות כדי לחלק לכל העולם, היה שולח משלוחים לכל העולם, ופעם שנייה בערב פסח. אז אם זה היה יום שהרבי לא היה נוסע לאוהל, אז, אז הוא היה שואב, כי ערב ראש חודש תמיד הוא נסע ולקחו לילה קודם, רק אם זה יצא יום ש-- הוא היה נמצא אז הוא לקח. לפעמים, בכל-- פעמיים הוא לקח ולפעמים פעמיים לא לקח, לפי התאריכים. אז הרבי לוקח את הכלי, היה, אמ, שלוש פעמים שוטף את הכלי, שלוש פעמים שוטף את הכלי הגדול והיו שרים את הכלי אתו וידקו, אה, זה היה מעמד של שאיבת המים שלנו. בערב יום הכיפורים והושענא רבה, ערב שמחת תורה, הרבי חילק פיסת עוגה, שנה טובה ומתוקה. במוצאי החגים הוא היה מחלק יין, חלוקת כוס של ברכה. בערב פסח הוא היה נותן מצה בשביל, אה, ולכל אחד מאחל פסח כשר ושמח. אז חלוקת המצה היה בערב פסח, היה עומד שעות על גבי שעות ומחלק. מתי? את המצות של ב' ניסן אפו בב' ניסן והביאו לרבי, הרבי עשה הפרשת חלה בחדר, אחר כך זה היה בספרייה והוא שלח את זה עם שליח נאמן לכל העולם כולו. כל העולם, כל אחד קיבל פיסת מצה. לתושבי השכונה, זה הרבי חילק בערב פסח, כאשר בערב פסח רק מתחילים לאפות את המצות אחרי חצות היום והכשירו, הבחורים הכשירו את התנור

02:23 דובר 2 מיוחד לקראת האפייה של ערב פסח אחר הצוהריים, מצות מצווה. הרבי היה את ה-- לוקח, בזמן שאני הייתי, אמ, לעצמו הוא לקח רק שתי פאונדז, אומר קילו, ואחר כך לקהל הוא לקח עוד מאה פאונד וזה תמיד היה שינוי, כל שנה היה שינוי. פעם היה מאה, מאה ואחד, מאה וחמש, מאה ועשר, תמיד היה שינוי. והרבי חילק, הבחור שהיה אחראי על אפיית המצות, הוא היה לו את הזכות להכניס את המצות לחדר של הרבי והרבי עשה הפרשת חלה. ואחר כך הרבי היה מתפלל מנחה ומתחיל לחלק מבין שלוש כמעט עד, עד השקיעה, עד ה-- כמעט עד כניסת החג. מצות עמדו לאלה שבאו מערי השדה שהיו צריכים לחזור, נתנו להם לגשת ראשונים, אחרים חיכו בתור. והיו עוד נמושות, אלה שהרשו לעצמם, אז הרבי חילק כל הערב פסח. אחרי התפילה הרבי חילק עוד שעה ל-לאלה שהרשו לעצמם לא לבוא בערב פסח ולקבל את זה בליל הסדר, והרבי עמד עוד שעה שלמה וחילק. קודם כול הוא חילק אז לגיסו, לרש"ג, ואחרי זה למזכירים והנכבדים ו-ו-וכיוצא בזה. אה, א-א-אלה שהזכרתי, המזכירים והרש"ג, כמובן הם קיבלו מצה שלמה והשאר קיבלו תמיד שתי חתיכות מצה. בחורים וכל האנ"ש שבשכונה עמדו בתור. רק צריך להדגיש, זה ערב פסח, הרבי בכור והרבי עושה סיום מסכת והרבי לא סמך על הסיום כדי לאכול, אלא הרבי גם צם תענית בכורים בערב פסח. התענית בכורים של הרבי לא הסתיימה בליל התקדש חג שכולם הלכו לעשות קידוש, אלא הרבי עוד חילק שעה את המצות, אחר כך הרבי עשה סיור במוסדות והוא הגיע בערך שעה, שעה ורבע לפני חצות הלילה, כי הרבי עשה את הסדר בבית עם הרבנית, הזמן שאני הייתי זה היה

04:41 דובר 2 אחרי יום שלם של צום, עמידה על הרגליים, חלוקת המצות. בתשמ"ח התחננו אחרי התקף הלב שהרבי יפסיק את הדבר הזה והם, הרבי לא הפסיק חלוקת עוגה והרבי לא הפסיק חלוקת יין, כוס של ברכה וקבלת הפנים, אבל את חלוקת המצות, הרבי אמר כיוון שהכול הולך על ידי תורה, אז ראש הכולל הרב הלר ואיתו עשרים, שלושים חברי הכולל כמה שהיו אז הם עמדו בתור, כל אחד חילק, קיבל חבילת מצות לחלק, עשו ב-770 חמש תורים, תוך שעה נגמרה חלוקת המצות לכל השכונה עם חמש תורים. כמובן שהמזכירים קיבלו מצה שלמה ו... כמובן שלא ויתרתי להיות במעמד של חלוקת המצות. מצאתי לי איזה, איזה סדק שאני אוכל להסתכל, וכמובן שהרב קליין קלט אותי והוא נתן לי את המצה שהרבי נתן לו שאני אקח אצל הבית שלו. זכות מיוחדת להחזיק מצה גם בתשמ"ח. בערב פסח שריפת חמץ אז ב-- נ-נ-נדיר פעם יחידה שהוא עשה בבית, אז זה היה בתשמ"ח, אז הרבי עשה את שריפת חמץ בבית, אבל בדרך כלל שריפת חמץ הייתה ב-770 ב-ב-בייסמנט היה בפינה שמפעילים את הבוילר, השריפה בשביל ה-ה-הדוד של המים החמים, הרדיאטור עם השופך שמחמם. אז הסדר היה שהמזכירים היו מקדימים יורדים שם זה היה ברבים, אולי זה נעשה עוד במשך השנה, אבל הם היו יורדים עם חבילות מכתבים והיו שורפים, מלבים את ה, את השריפה לפני זה. אחרי זה הרבי היה יורד עם המעטפה הצהובה שבתוך זה היה ה-- וכשבולט מבחוץ המקל של כף העץ, הרבי היה יורד עם זה ועם הסידור, הרבי היה משליך את ה, את ה-הפתיתים לתוך ה, לתוך התנור ואחר כך היה לוקח לבד, כשרצו לתת לרבי הוא לא לקח, הוא לא הסכים

07:12 דובר 2 וגם כשרצו לקחת ממנו הוא לא הסכים. הרבי לקח בעצמו את המרדה וסיבב שלוש פעמים בתוך ה-- אחרי שזה התחיל להידלק את ה, את ה, את הפתיתים. אחר כך הניח את המרדה ואז הוא אמר את ה"יהי רצון". זה היה בערב פסח בקביעות למטה, והיה יורד לקראת סוף השעה החמישית. בליל הסדר, אחרי התפילה, כשהוא גמר לחלק, הוא היה מגיע אל הבחורים. הבחורים בהתחלה היו אוכלים בבתי אנ"ש, ולא תמיד זה היה נעים. אלא הקבוצה שהגיעה לרבי, כל אחד היו נוסעים, האמריקאים הלכו לבית שלהם, האירופאים רובם נסעו לבתים שלהם, היחידים שלא יכלו זה היו הישראלים. מבחינת היציאה מהארץ, רק עם היתר יציאה, אי אפשר היה לחזור אל הבית. לא רק לא לחזור לבית, אלא הקבוצה הייתה נוסעת לא מתשרי לתשרי, אלא הקבוצה נסעה מפסח לפסח. אחת הסיבות כי הקבוצה הם אלה שיכלו להיכנס לליל הסדר של הרבי, ולכן עשו בליל הסדר להיות אצל הרבי גם סדר כשמגיעים וגם סדר אחר כך. הם היו היחידים שנתנו להם להיכנס לרבי, וזה הקבוצה. גם כשאני נסעתי זה היה מפסח עד פסח עד תשל"א. תשל"א הרבי ביטל את ה, את הסדר של שהרבי נמצא בליל הסדר, כי עד, עד תש"י הרבי הריי"צ ישב בראש השולחן ולצידו הימני ישב הרש"ג, החתן המבוגר. החתן הצעיר יותר, הרבי, ישב בצד שמאל, ועוד כמה מזקני החסידים שישבו בסדר של הרבי, בודדים. הדבר הזה המשיך גם אחרי תש"י. כל אחד ישב באותו מקום שישב גם קודם. הכיסא של הרבי היה מונח, של הרבי הריי"צ היה מונח בראש השולחן, והגיסים ישבו בשולחן, ולאט לאט זה נהיה דבר שבאו משתתפים. אלה שבאו, כמובן הבחורים של הקבוצה הגיעו ועוד כמה וכמה

09:30 דובר 2 שהרשו להם להיכנס, עד שנהיה צפוף מאוד. ואחרי פטירת הרבנית נחמה דינה בעשרה בטבת תשל"א, אז הרבי עשה את הסדר בבית שלו עד תשמ"ח, הסתלקות הרבנית, ומתשמ"ח והלאה הרבי עשה את הסדר בחדר שלו, בחדר היחידות. אז הציעו שוב כמה חסידים שרצו שהרבי לא יהיה לבד, אולי מישהו ישב איתו ואולי... הרבי אז אמר: אני כבר אחרי בר מצווה, אני מסתדר לבד. אבל מבהיל הרעיון. אלה שהיו ליד וראו שה-- נפתחת הדלת שבע פעמים, אז ידענו שמה שאנחנו ראינו רק בעיניים שלנו מי האורחים של הרבי אצלו בליל הסדר. בליל הסדר שהרבי היה הולך, אז קודם כול הוא הגיע. עכשיו הבחורים היו לבד ב-בין אנ"ש, ולהנהלה היה מאוד כסף, או ההנהלה נתנה איזה מאה דולר או סכום מסוים לכל משפחה שאירחה בחור. הבחורים לא היה נעים, לקחו יוזמה ואמרו להנהלה: תנו לנו את הכסף ונעשה את ליל הסדר לבד. נדמה לי תשכ"ו, אם אני לא טועה. ואז הבחורים עשו סדר לבד, והרבי, אלו הבנים של הרבי שהגיעו אליו, הרבי היה מגיע לאולם שהבחורים עשו את ליל הסדר ונותן את ברכתו לבניו, ברכת הבנים. לא רק בערב יום כיפור אלא גם בליל הסדר. זה היה ברכה, דבר מיוחד, מעמד הוד. עכשיו כשהרבי היה נכנס, כל בחור היה מונח לפניו ליל הסדר, שלוש המצות, הכוס יין, הכרפס, החזרת, כל, הכול היה מונח. כשהרבי היה נכנס ו-ודבר אחד לא היה מסודר, הרבי היה מעיר, אם חסר פה יין, אם חסר כרפס. בקיצור, הבחורים ידעו שצריך להיות הכול מהדרין מן המהדרין כדי שלא לקבל הערה מהרבי. כמובן חוץ מזה הכינו את המטבח ואת הניקיון, כי זה היה מעמד הוד מיוחד, כי הרבי גם נכנס

11:43 דובר 2 לבקר את ה, את כל מה שמסביב. כשאני הייתי אז, אז קודם כול בימים ההם הבחורים רצו הרי להשתתף בליל הסדר של הרבי. אלו מהאנ"ש שהגיעו, שהצליחו להיכנס, אלה שגמרו את הסדר שמה יותר מאוחר בלילה. הבחורים לא רצו לפספס את הסדר, איך שהרבי ייכנס שהם כבר יהיו, אבל צריכים לעשות ליל סדר. הבחורים עשו תרגיל מסוים: לפני ש-- עד שהרבי גמר לחלק את המצות בליל הסדר, הבחורים גמרו את הקידוש, גמרו את כל ההגדה, והכוס שהיה על השולחן מלא יין כשהרבי נכנס זה כבר היה הכוס של גואל ישראל, הכוס לפני, אה, אה, לפני, אה, הכוס שני. זה נקרא כשהרבי נכנס הם כבר היו אחרי אמירת ההגדה, וכשהרבי יצא מיד אמרו הגפן, גואל ישראל, הגפן, נטלו ידיים, אכלו מהר את הכזיתים והמשיכו את הסעודה ב-ב-ב-בבית של הרבי האדמו"ר. אז ככה שהבחורים הישראלים הם היו שותפים כמעט לכל ליל הסדר, ומזה נהיה לנו את הספרים החשובים שהרב לאופר הוציא, את כל ה-- את כל השאלות והתשובות שהבחורים ביקשו, שהרש"ג שאל והרבי ענה. יש לנו את כל ה-- המלך במסיבו, מה שהיה בסעודות, במיוחד בליל הסדר. הדברים האלה נפסקו בתשל"א כי היה דוחק רב ונשפך הרבה דברים, ו-ו-אבל המשיך הסיור הזה שהרבי עושה במוסדות מתשל"ב עד, אה, גם תשל"ח, והמשיך עוד שנה שנתיים. אז בהתחלה זה היה רק בישיבה, ב-בתומכי תמימים, שזה היה ל-- אה, המטבח של כל השנה זה היה סבן פורטי ניין. אי אפשר שמה לעשות ליל הסדר. אני לא יודע אם היה פעם שם, אולי בהתחלה. אז זה היה, לקחו קומה מיוחדת איפה שהיום נמצא הכולל של הרב הלר, שמה ניקו וניקו וניקו. כל בחור נטל-- נשא בנטל

13:58 דובר 2 של הניקיון. זכיתי להיות האחראי הרוחני במקום לעבוד בגשמי על זה, והיה צריך להיות מוכן שהרבי יעלה ויבדוק את ליל הסדר. הרבי היה נכנס שוב אותו הדבר. כל הבחורים, כשאני הייתי, היו מאתיים שבעים בחורים, כבר נשארו כולם, לא הייתה קבוצה קטנה, גם מהארץ, גם מצרפת, מכל הבחורים שלמדו. היו בודדים שנסעו לבית, אין מה לומר, ואמריקאים שהלכו לבתים, אבל כל הישיבה הייתה שמה. היה מאוד חמור, מאוד בהידור, והרבי היה נכנס והיה מסתכל על כל הבחורים. זה כבר לא היה בכדי שיעשה שהרבי יעיר לבחורים, אבל ידעו כולם שהכל צריך להיות מתוקתק כדי שלא יקבלו שום הערה. גם לא הערה במבט עין של הרבי, זה כבר הספיק. אני אגיד, זכור אותו תם אמר, טוב, לפני שנסעתי לרבי הוא אמר לי: תקשיב, כשהרבי נכנס אתה מוכן שהרבי יסתכל על הסדר, על הקערה שלך? הוא לא יעיר לך, אבל אתה תראה בעיניים אם הרבי מרוצה. טוב, וברוך השם קיבלתי חינוך מאבא בישיבה בתומכי תמימים איך צריך להיראות ליל הסדר. אמרתי, אני מוכן, רק תגיד לי איפה המקום שהרבי יעבור, שהוא יכול לראות את הקערה שלי? לקחתי את המקום הזה ברוך השם. שמה היה המקום שהרבי עבר, הסתכל ו... כן, עכשיו הרבי, אחרי שהוא עבר את כל הבחורים, הוא נכנס לתוך המטבח, סייר במטבח, וזה היה אחריות. הייתה מוסיא המבשלת. דמרבי מזכיר, דמרבי מזכיר. המטבח של הרבי היה צריך להיות הכל נוצץ, הכל טוב. הרבי נכנס לשם, וחיכתה לרגע הזה כל השנה. הרבי נכנס למטבח ונתן לה ברכה מיוחדת על המסירות שלה וברכת החג. משם הרבי היה יוצא. הייתה הוראה: כל בחור חייב

16:07 דובר 2 להישאר במקום שלו, שלא יישפכו כל היינות. במקום שהרבי נעמד, איפה שהרבי מחליט לעמוד, שם הוא נותן ברכה, ורק החוזר יכול לעמוד שמה. וכמובן המזכירים. הרבי בא בליווי שלושה ארבעה מזכירים, וכל בחור נשאר מסומן על מקומו ולא זז מהמקום שלו. באחת השנים שהיה לי את האחריות, ראיתי, אני רגיל מהבית תמיד שבפסח לא רק מנקים את הכל, גם על הברזים שמים מסננות. לא משתמשים במים בלי מסננת לברז, ולא היה כזה דבר. אמרו לי: לא מכירים כזה דבר. היו שמה חמישה שישה ברזים. אמרתי: לכל הפחות ברז אחד, אם בחור שותה מים, כי לא הכניסו שום מוצר מסחרי לתוך. הכל נעשה לבד, המבשלת לבד. שום בקבוקים. היו רואים בקבוק, הבקבוק עף. אם היה מביא פעמיים, אז זה שהביא את הבקבוק גם היה מחכה בחוץ עד שיקבל את המרות. הכשרות הייתה הכי מהודרת שיש, אז שתו מים. מים מהברז. אמרתי: מים מהברז, צריך מסננת, גם 770. הלכתי וקניתי שתי מסננות. זה לא התאים לגודל הברזים, לא של 770, לא זה. חיפשתי סכין יפני, עשיתי חיתוך עמוק יותר במסננת, שמתי במקום מסננת אחת ב-770, מקום שבחורים יכלו לשתות דרך מסננת, ומסננת אחת בפרעזידענט, קראו לזה, באותו אולם של הכולל. שם תליתי על ברז אחד מבין החמישה שישה מסננת. כשהרבי עבר בחזור הסתכל על המסננת, סיבב אותה, והוא אמר ככה, הוא הסתכל על זה בתמהון. הוא אמר: צריך לבדוק את זה, שלא זה דווקא משטרת-- רעך מעניינים בלתי רצויים, שלא ייכנסו דברים לא טובים לתוך המסננת. טוב, המסננת נעלמה וחזרה, והרבי נגע בזה, והכרזתי שהיא חייבת לחזור למקום. זה לא שייך לאף אחד. היו ויכוחים אם זו אותה

18:24 דובר 2 מסננת, אבל רק אני ידעתי שעשיתי חתך עם סכין יפני והכרתי את הסימן. על כל פנים, הרבי אמר לבדוק. בחג, זה מוצאי החג, ראיתי באמת שהייתה שמה תולעת שנעצרה במסננת. אז כמובן ניקיתי וסיפרתי את זה מיד ברבים. והיה סדר. הנהגתי שכל לילה אומרים דבר תורה, ובלילה הראשון זה היה דבר תורה סביב המסננת. הרבה מפרשים ופרשנים לסיפור, אם לשים מסננת או לא לשים מסננת. על כל פנים, דעתי האישית: צריך לשים כדי לא לשתות ישר מהברז, כי הדברים הבלתי רצויים שלא ייכנסו לפה שלנו. רק צריך לבדוק את זה, שזה יהיה, שהכל יהיה כשר למהדרין. אבל זו דעתי האישית. בליל הסדר הרבי היה מבקר את תומכי תמימים. אחר כך נהיה שהרבי המשיך למוסדות נוספים. הרבי היה עולה ל... אז הגיעו מאיראן עולים. הרבי הלך לבקר אותם. הרבי הלך לבקר אצל בנות, אז מכון חנה. הרבי שם אפילו נכנס לחדרים, וברכה לכל מקום, למנהל או למנהלת של המוסד. היה פעם אחת שהרבי הגיע לחצות, היה בערך אחת עשרה וחצי. הרבי הגיע רק מאוד מאוד מאוחר. באיזה רבע לאחת עשרה רק הגיע לבית. גם החלוקה של המצות, גם הסיבוב בכל המוסדות, והיה מלווה אותו הרב כץ משיקגו. הוא היה מלווה את הרבי, הוא היה מגיע לפסח והוא היה אוכל עם הבחורים והוא היה איתנו כל ליל הסדר וכל הפסח. אז הוא ליווה את הרבי, וכשהוא חזר הוא סיפר לי מתי הרבי הגיע לבית שלו, וזה ביום צום וביום עריכת סיום, והמסירות נפש והאהבה של הרבי לתלמידים, לתלמידות וחסידים. בהתוועדות באכילת המצות לא הייתי בליל הסדר, אבל באחרון של פסח היה בכמה פעמים בשנה שכולם היו

20:43 דובר 2 נוטלים ידיים, ואחר כך הרבי היה מחלק כוס של ברכה. כך היה גם בסעודת אחרון של פסח. ההבדל היחידי שבלט מאוד במוצאי ראש השנה או מוצאי שמחת תורה בעיקר היה בקבוקי יין שהרבי היה נותן לשלוחים ורבנים וכיוצא בזה, והוא היה מחלק בקבוקי משקה. בפסח, שהמשקה הוא חמץ, אז הרבי היה מחלק בקבוקי יין. זה היה ההבדל הבולט, על השולחן היו בקבוקי יין. אבל מה שהיה מעניין זה בסעודה של אחרון של פסח. אז ככה, כל השנה בסעודות, זה אומר ראש השנה ושמחת תורה וחג השבועות, היו שתי חלות שעליהם עושים הרי לחם משנה, כי כמה פעמים ביום שנוטלים ידיים בשבת תמיד צריכים לקחת לחם משנה. אז גם שזה סעודה שלישית של חג שלא חייבים, אבל ברגע שנוטלים ידיים אנחנו צריכים לחם משנה, ואנחנו מקפידים הרי לטבול את המוציא במלח, אז את החלה טבלו במלח. אבל מה עושים בפסח? לטבול את המצה במלח? הרי המלח הוא לא נדבק אל המצה. אז ראיתי אצל הרבי כמה פעמים דבר מאוד מעניין. הרבי היה לוקח, טובל מצה במלח, אחר כך הוא לוקח חתיכת מצה, שם על זה מלח וטובל את החתיכה העליונה של המצה בתוך המלח שעל המצה, ואז תופס את שתי הפיסות מצה ומכניס לפה. זה אומר שהוא גם טבל מצה במלח, וככה כדי לקיים את המנהג של לטבול במלח, וככה נוהגים חסידים לטבול את המצה במלח במשך חג הפסח.