הלכות חג הפסח לנשים - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בנוגע לשייכות המיוחדת של הנשים לחג הפסח, אז הרבי מצביע על הנקודה המיוחדת הזו שבשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים. כידוע, עם ישראל היה משועבד בשעבוד קשה מאוד, עד כדי כך שהם לא רצו להקים דור נוסף כדי שלא יהיה עוד דור שנכנס לשעבוד כל כך קשה. ודווקא הנשים הן אלו שהאמינו בהבטחה וזכרו את אותה נבואה שאמר יוסף הצדיק ועברה לעם ישראל מדור לדור על ידי שרח, בתו של אשר. אותה הבטחה שאלוקים פקוד יפקוד, שהקדוש ברוך הוא יוציא את עם ישראל ממצרים, "ואעלה אתכם", הקדוש ברוך הוא יעלה את עם ישראל ממצרים וייקח אותם אל ארץ טובה ורחבה, אל נחלת האבות. הנשים האמינו בזה ובתוך העומק של קושי הגלות, למרות שהגברים היו מאוד מאוד טרודים, עד כדי כך, כאמור, שהם שקעו נפשית בעומק הזה של הגלות, אבל הן האמינו ועשו את כל ההשתדלות כדי שיהיה עוד דור של עם ישראל. יחד עם זה, חכמינו זכרונם לברכה מציינים את הצניעות המיוחדת שבה נהגו הנשים, עד כדי כך שבזכות הצניעות ששמרו על עצמן נגאלו ישראל ממצרים. ויתרה מכך, מביא הרבי את מה שחז"ל מצביעים, מה שכתוב בשירת הים, "ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות", שמובטחות היו הצדקניות, הנשים שבאותו דור, שהן יוצאות ממצרים והקדוש ברוך הוא עושה להן ניסים, והן הכינו תופים כבר בעת הגלות כדי שיהיה להן איך לחולל ולשורר ולהודות לה' על הניסים. ואכן הביטחון הזה, האמונה הזו הוכיחה את עצמה. וכפי שאנחנו יודעים, ברוך השם יצאנו ממצרים, נולדנו לעם, הקדוש ברוך הוא קרע לנו את ים סוף, נתן לנו את התורה וכן הלאה, הביא אותנו לארץ ישראל ובעזרת השם בנה את בית הבחירה ויבנה לנו את בית

02:50 דובר 2 הבחירה בקרוב ממש. יוצא אם כן, שלחג הפסח יש שייכות מיוחדת לעבודה הזו של הנשים, למעלה המיוחדת של האמונה הטהורה, למעלה המיוחדת של הביטחון הברור, וגם עכשיו כשאנחנו נמצאים בימי ההכנה לחג הפסח ולאחר מכן בחג הפסח עצמו, אז נשים צריכות לדעת את המעלה המיוחדת שלהן, לא רק בגלות והגאולה הראשונה, אלא גם בגלות והגאולה האחרונה, שאותה זכות שעמדה אז היא אותה זכות שבעזרת השם תעמוד היום, שבשכר נשים צדקניות עם ישראל ייגאל וייצא מהגלות לגאולה לקבל פני משיח צדקנו. לכן, כשבא זמן כזה שהוא זמן חירותנו, הזמן שבו הקדוש ברוך הוא בחר בנו להיות לעמו, הקדוש ברוך הוא הוציא את עם ישראל ממצרים, זה היה ממש כמו לידה, כמו שהנביא מתאר את זה, "ביום הולדת אותך", עם ישראל נולד אז, והכול בזכות העבודה המיוחדת של הנשים הצדקניות. אז ודאי שגם היום יש את הדרך הזו של הצניעות, דרך של האמונה, הדרך של הביטחון בה' שהאישה, האימא, הבת מקרינות בבית את האמונה והביטחון והדרך המיוחדת שיש לעם ישראל במשך כל הדורות, שבזכות זה אנחנו בעזרת ה' ניגאל. ולכן גם כן ההכנות לחג הפסח הן צריכות להיות מתוך אותה ידיעה ומתוך אותה הבנה, ומתוך אותה הרגשת רוממות שאכן עוסקות בדבר שהן זכו להביא לעם ישראל. ולא רק זכו בלשון עבר, אלא זוכות גם כן להביא בעזרת ה' בזכות זה ובכוח זה לגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. בחלק הזה של השיעור לא נעסוק כל כך בסדר של ליל הסדר, כי זה ישנו בשיעורים נוספים שעוסקים כאן בנושא של ליל הסדר בעצמו ואיך הסדר שצריך להיות. נעסוק יותר במה ששייך לנשים בעיסוק סביב שולחן הסדר. לכל לראש יש עניין גדול כחלק מההכנה לליל

05:33 דובר 2 הסדר שהילדים ינוחו כדי שיהיה להם כוח להיות ערים בליל הסדר. צריך לזכור שכל העניין של ליל הסדר הוא "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור", לספר לילדים את סיפור ליל הסדר, ושהילדים ישאלו ויהיו שותפים ערניים לכל מהלך ליל הסדר. ולכן ההכנה הראשונה לכך זה שהילד יוכל להיות כלי ושותף פעיל בליל הסדר, וכדי שילד יוכל להיות שותף בליל הסדר הוא צריך לנוח קודם. אז לכן עבודה מאוד חשובה ביחד עם כל הטרחה וההכנות של המאכלים המיוחדים ושל הסימנים והיגיעה שיש סביב ליל הסדר, להקדיש זמן לכך שהילדים, ובסוגריים מרובעות גם ההורים, ימצאו זמן לנוח באותו יום כדי שיוכלו להיות ערניים בליל הסדר. הדלקת הנרות היא כמו בכל יום טוב, ולכתחילה מדליקים לפני שנכנס החג. ודאי שאם זה שבת חייבים להדליק בזמן הדלקת נרות כפי שמצוין בלוחות. אבל אם החג חל ביום חול, יום טוב שחל ביום חול, אז אפשר להדליק גם כן סמוך לקידוש על ידי העברה מאש לאש. כלומר, מכינים נר גדול לפני שהחג נכנס, ואז סמוך לקידוש מדליקים את הנרות. כדי שיוכלו להתחיל את ליל הסדר בזמן, אז צריך שיהיו מוכנים מראש המצות והסימנים באופן שאפשר בנקל לסדר אותם על השולחן כשבאים מבית הכנסת. לא מכינים את המצות על השולחן לפני החג, אלא רק אחרי ש-- אחרי שהאבא חוזר מבית הכנסת. או במקרה שמדובר על משפחה שהאימא מנהלת את הסדר לבד, או אישה שמנהלת סדר לעצמה, שימת המצות על השולחן זה חלק מליל הסדר. השולחן צריך להיות ערוך במפה מכובדת, בכלים נאים, ויהיו על השולחן בעיקר כוסות וצלחות מתחת לכוסות, ואם יש גביעים לכל אחד אז מה טוב, גביע וצלחת מתחת לגביע. יהיה על השולחן בקבוק יין או

08:31 דובר 2 בקבוקי יין ומיץ ענבים וזהו. כל שאר הדברים הם חלק מההכנה של ליל הסדר, כשחוזרים מבית הכנסת אחרי התפילה. נזכיר רק שאישה שמתפללת בביתה לבד, אז צריכה גם כן לומר את ההלל אחרי תפילת העמידה של ליל חג הפסח. בלילה הראשון של חג הפסח אומרים את ההלל אחרי תפילת העמידה, הלל שלם עם ברכה, ככה המנהג. ורק לאחר מכן מסיימים את התפילה בעלינו לשבח וניגשים לעריכת שולחן הסדר. לצורך הקערה צריך שלוש מצות שלמות, כשעל הקערה מניחים את הסימנים. הסימנים, כפי שאנחנו יודעים ויכולים גם כן לראות את זה בציור בהגדה, זה כמו שני סגולים: זרוע מימין, ביצה, כמובן ביצה קשה מבושלת, משמאל, באמצע מרור. מרור זה חסה ומעט חריין. מתחת לזרוע בצד ימין חרוסת, מתחת לביצה בצד שמאל כרפס, שזה או בצל או תפוח אדמה, ומתחתיו באמצע, שזה הסגול השני, גם כן מרור לצורך הכורך. על השולחן מביאים מעט מי מלח. מי מלח זה מים ששמים בהם קצת מלח. את המי מלח לכתחילה מכינים לפני החג, לפני שבת, ובדיעבד אם לא הכינו אותם לפני, אז אפשר להכין ביום טוב או בשבת עצמו, מעט מלח ועל זה מים. כדי שהילדים יהיו ערניים בליל הסדר, אז חז"ל אמרו, כשאבא ממהר ואיתו לבית הכנסת, אז מה עושים? נותנים לילדים קליות ואגוזים. נותנים להם אגוזים, שקדים. למה? כדי שהילדים יתמהו למה עכשיו מחלקים להם קליות ואגוזים, והרי עכשיו צריכים להתחיל את הסדר, צריכים להתחיל את הסעודה. כמו עוד כמה וכמה דברים ששינו מכל סעודת שבת רגילה כדי לעורר את התמהון של הילדים. מאוד חשוב לזכור שזה ליל הסדר. מה זאת אומרת ליל הסדר? יש לו סדר מסוים. הסדר הזה הוא נרמז בסדר שכתוב

11:22 דובר 2 בתחילת ההגדה: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה. קדש, עושים קידוש. ורחץ, נוטלים ידיים בלי ברכה. כרפס, מברכים על הכרפס וטובלים אותו במי מלח. מעט כרפס אוכלים, לא אוכלים הרבה, אוכלים פחות מכזית. יחץ, חוצים את המצה האמצעית לשניים, כשאת החלק הגדול מניחים בצד לאפיקומן. להזכיר שהמנהג שלנו שלא גונבים את האפיקומן. מגיד, אומרים את ההגדה. ההגדה מתחילה כמובן בשאלתו של הילד, "מה נשתנה?" אם אין מי שישאל, אם אין ילדים מאיזושהי סיבה, זה לא משנה כעת מה הסיבה, אז גם כן קורא ההגדה בעצמו אומר את ה"מה נשתנה", ואם זה האישה אז היא שואלת את בעלה, ואם האישה לבד אז היא קוראת ושואלת בעצמה, שואלת את הקדוש ברוך הוא את ה"מה נשתנה הלילה הזה". לאחר מכן אומרים את ההגדה, וחשוב מאוד לעניין את הילדים, לכן טוב שיהיה לילדים הגדות עם ציורים וכן הלאה, כדי שתהיה להם יכולת להתעניין במה שהאבא מספר בהגדה של פסח. מצד אחד, צריך מאוד לעניין את הילדים, לתת מקום לשאלות שלהם ולספר להם ולעודד אותם לשאול. יחד עם זה, צריך להיזהר מאוד לא למרוח יותר מדי כדי שהם לא יאבדו את הסבלנות. וגם כן ההורים צריכים מאוד להיות רגועים למרות כל הלחצים והמתחים, ולתת לילדים את כל תשומת הלב והביטחון והיכולת לשאול את השאלות ולספר את מה שיש להם לספר על ליל הסדר. זה דבר מאוד חשוב, כי כל העניין זה שהילדים יהיו החלק המרכזי, וסוף סוף הילדים שואלים, הילדים מדברים, צריך לתת להם את האפשרות הזו. לאחר אמירת ההגדה, נוטלים ידיים, רחצה. נוטלים ידיים, הפעם עם ברכה. מברכים מוציא, "המוציא לחם מן הארץ", ולאחר

14:16 דובר 2 מכן, מצה, "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה". אוכלים כזית מצה, ולאחר מכן אכילת מרור. יש ברכה מיוחדת על המרור, כפי שכתוב בהגדה. כורך, כורכים את המרור בתוך המצה. לוקחים כזית מצה וכורכים בתוכה מרור ואוכלים את זה. לאחר מכן שולחן עורך, אוכל ושותה כל צורכו ושמח להודות להשם. רק כמובן לזכור להשאיר מקום לאפיקומן, שזה צפון. הצפון הוא מוצפן, ואז בסוף הסעודה מוצאים את האפיקומן ואוכלים אותו. האפיקומן בעצם בסעודת החג הוא הקומפוט. לא אוכלים אחריו שום דבר. לכן אם יש לאימא כל מיני מעדנים טובים להגיש, אז קודם כל מגישים כמובן את הדגים, לאחר מכן את הבשרי, לאחר מכן את המטעמים שהאימא הכינה, ואז לסיום אוכלים כזית אפיקומן, צפון. ברך, מברכים ברכת המזון. הלל, נזכיר גם כן שפותחים את הדלת לאליהו הנביא אחרי ברכת המזון. המנהג הוא שהולכים עם נרות ביום טוב שחל ביום חול, לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, ואז אומרים "שפוך חמתך". הלל, אומרים את ההלל, הלל הגדול, והקדוש ברוך הוא מבטיח, נרצה, שעשינו את הסדר כראוי, אז הקדוש ברוך הוא מקבל אותו ונותן לעם ישראל את כל שפע הברכות, והברכה העיקרית היא שנזכה בשנה הקרובה כבר לעשות את פסח בשלמותו בבית המקדש. אחרי שגמרנו את ליל הסדר וזכינו שיהיה נרצה, אז צריך לדעת שבמהלך הלילה נהוג שלא לשתות שום דבר שיש בו טעם. מי שמאוד צריך לשתות יכול לשתות מים, והטעם הוא כדי שיישאר טעם האפיקומן בפה. קריאת שמע שעל המיטה בליל פסח, בלילה הראשון של פסח אומרים רק מ"שמע" עד "ובשעריך" וברכת המפיל. את שאר הפסוקים לא אומרים מכיוון שהלילה הזה הוא ליל שימורים ומובטח לנו מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא שומר

17:09 דובר 2 עלינו לדורות, בלילה הזה שימורים לבני ישראל לדורותם. גם כך, כמה מישראל נהגו, והמנהג הזה מובא בשולחן ערוך, להשאיר את הבית פתוח, שיבוא אליהו הנביא ונוכל ללכת איתו יחד לגאולה האמיתית והשלמה. הבישולים של פסח צריכים להיות בשמחת לב גדולה, באופן כזה שהם נעשים בצורה הנכונה. מצד זה שאין לנו שום חשש שיתערב איזה משהו של חמץ בבישול. כמובן, אין שום שאלה שהמוצרים מוצרים כשרים מהודרים לפסח. אנחנו לא משתמשים בכל סוגי הקטניות לפסח, גם אם יש עליהם הכשר מהודר. וכן אנחנו לא משתמשים בתבלין שנקרא כמון בפסח, גם אם יש עליו הכשר מהודר. גם שמנים שעשויים מקטניות לא משתמשים בהם בפסח. באופן עקרוני, אנחנו נוהגים לקלף כל דבר מאכל לפני שאוכלים אותו או מבשלים אותו בפסח. בין אם זה תפוח אדמה, גזר או כל מוצר של מאכל איזה שיהיה, אנחנו מקלפים אותו לפני ההשתמשות בו לפסח כדי שאין לנו שום שאלה ושום חשש ושום סייג של איזשהו עניין שאולי יש איזושהי בעיה. צריך לדעת שנכון, לא כל העולם נוהג את כל המנהגים שאנחנו נוהגים, אבל אנחנו נוהגים במנהגים שמקובלים אצל חסידי חב"ד מדור לדור, וזה היה המנהג שכל מאכל, לפני שאוכלים אותו, מבשלים אותו, מקלפים אותו. מנהג מאוד חשוב ויסודי בחב"ד, שהוא מנהג כתוב במפורש, שבפסח לא מציעים לשני לאכול אלא מניחים לפניו, ואם הוא רוצה הוא יכול לקחת. יש מנהג שהוא לא רק בחב"ד אלא בהרבה עדות מישראל, שבפסח לא אוכלים משפחות אצל משפחות. חלק מהשמירה על האותנטיות של מנהגי המשפחה בפסח. כמובן, אדם שלא יכול להכין לבד את צורכי הפסח, או כמובן אדם שהוא נמצא לבד ואין שום צורה לעשות ליל סדר בצורה בודדת, ודאי שהוא יכול

20:44 דובר 2 ללכת להתארח בפסח אצל ידידים ומכרים, רק שיוודא לפני כן שאותם ידידים ומכרים הם נוהגים במנהגים שהוא נוהג בהם בפסח. מאוד חשוב יחד עם זה לא לאמץ מנהגים לעצמנו, כי לפעמים מנהגים שממציאים אותם הם מנהגים שגורמים רק לכשלים או חלילה נזקים. יש את הסיפור המפורסם, אמנם זה לא שיעור סיפורים, אבל לסבר את האוזן, נספר סיפור מפורסם, סיפור יהודי, שהיה אדם אחד שבכל ימי הפסח היה אוכל אגוזים בלבד. היה בליל הסדר אוכל את מצות המצווה, את אותם כזית של מצות שיש חובה לאכול אותם בליל הסדר, אבל חוץ מזה הוא לא היה אוכל שום דבר בפסח, רק אגוזים. אותו אדם הוא היה גר באחוזה של איזשהו פריץ. הפריץ הזה אהב מאוד את היהודי וכיבד מאוד את המנהג שלו לאכול אגוזים לכל הפסח. הפריץ בעצמו היה שומר לו שק גדול של אגוזים כדי שהוא יוכל לאכול מהם במשך ימי הפסח, ואכן כל שנה היה בא היהודי אל הפריץ והפריץ היה מברך אותו לכבוד החג ומעניק לו שק של אגוזים לפסח. עברו שנים, הפריץ מת ובנו מילא את מקומו. הגיעו הימים הסמוכים לפסח, היהודי בא אל הבן של הפריץ, יורש העצר מה שנקרא, וקיבל ממנו שק של אגוזים לפסח. לאחר פסח, היהודי פגש את בן הפריץ ואמר לו, "תודה רבה על האגוזים שהבאת לי". שאל אותו הפריץ החדש, "איך היו האגוזים?" אומר לו, "תשמע, האגוזים היו בסדר, אבל כחבר אני אומר לך שהאגוזים שאבא שלך היה מביא לי היו הרבה יותר טעימים". אמר לו הבן של הפריץ, "אני אומר לך את האמת. אבא שלי מאוד אהב אותך, הרבה יותר ממה שאני אוהב אותך, ולכן מספר חודשים לפני פסח הוא היה

23:28 דובר 2 שורה את האגוזים בתוך בירה כדי שהם יקבלו טעם טוב. אני לא אוהב אותך עד כדי כך כמו שאבי אהב אותך". היהודי-- היהודי שמע את זה, מה שנקרא, כמעט התעלף. מרוב חומרות, מסתבר שבמשך שנים בפסח הוא אכל אגוזים, אבל האגוזים היו ל-- הללו היו אגוזי חמץ, אגוזי בירה. לכן, איזה חומרות לנהוג? מה מתאים? מה לא מתאים? מה מיותר? כל אחת צריכה להתייעץ עם המשפיעה, עם הרב שמלווה את המשפחה, לדעת האם נכון שהם יאמצו מנהג מסוים או לא וכן הלאה. מותר לאכול בפסח את כל המוצרים הטבעיים שיש עליהם כשרות מהודרת לפסח. זה אומר גזר, תפוחי אדמה, מיני ירקות, מיני פירות. אין שום בעיה לאכול בפסח. יש רבים שנמנעו מלצרוך מוצרים תעשייתיים לפסח, אבל כיום דבר ראשון רוב המוצרים הנמכרים הם תעשייתיים. דבר שני, כיום יש הכשרים מאוד מאוד מהודרים גם על המוצרים הבסיסיים התעשייתיים, ולכן כל אחת יכולה ועדיף שתרכוש מוצרים שיש עליהם הכשר מהודר ולא לנסות לקנות דברים כאילו הם טבעיים, כאילו אין בהם חשש בלי שיש עליהם הכשר לפסח. נכון, מצד שני, הרבה משפחות באנ"ש נוהגות למעט בכמה שפחות צריכת מוצרים מעבר למשהו בסיסי לפסח. אבל אמרתי קודם, האם המנהג של כל משפחה מתאים לכל משפחה? זו שאלה אישית לכל משפחה עם הרב והמשפיע שמלווה אותם, כי לעיתים באמת יש משפחה שיכולה להסתפק בפסח רק בתפוחי אדמה, גזר, ביצים ועופות או בשר וכמובן מצות. יש משפחה שזה לא מתאים לה, שצריכים יותר, ואם הדברים הללו הם בהכשר מהודר וטוב אז למה לא? כי לעיתים זה יכול להיות בני הבית הגדולים, זה יכול להיות הצעירים יותר, זה יכול להיות הקטנים יותר. הם לא מצליחים לקבל

26:45 דובר 2 את ההנהגה הזו, וזה יכול לגרום להשתלשלות של הנהגות ואכילה שהיא ממש בעייתית לפסח. אני נוקט בלשון עדינה כי אני יודע על כל מיני מקרים שעברו באוזניי, ולכן אני מאוד מאוד מעורר שישימו לב בכל משפחה כיצד ואיזו הנהגה מתאימה. יש דברים שהם ברורים לכולם: קטניות אנחנו לא אוכלים בפסח בשום צורה שהיא. מוצרים מיותרים, בהחלט אין שום צורך לקנות לפסח. אבל בין המיותר לבין מה שצריך הסרגל הוא מאוד רחב, וכאמור כל משפחה צריכה להתייעץ עם המשפיע שלהם, עם הרב שלהם, לדעת מה מתאים להם, כיצד לנהוג בנוגע לכל המאכלים והאופנים והחומרות וההידורים שנוהגים בהם בפסח. יחד עם זה, בפרט זוגות צעירים צריכים לשים לב לא להשתלט אחד על השני. לפעמים יש אישה שמגיעה מבית עם הרבה חומרות והבעל לא נהגו אצלם בבית כל החומרות האלה. לפעמים בעל מגיע עם הרבה חומרות והאישה לא נהגו אצלה בבית כל החומרות הללו, ומתחיל להיווצר מתח מיותר. והמתח הזה בהחלט מיותר, כי אצל אף אחד מהם לא אוכלים חמץ בבית, אצל כולם אוכלים מאכלים מהודרים בתכלית. אז אם יאכלו את המוצר הזה, יאכלו אבוקדו או לא יאכלו אבוקדו או כל מיני דברים בסגנון הזה. מאוד חשוב להיד-- להידבר יחד ולהגיע להבנה משותפת יחד, כאמור עם הרב או המשפיע, ולא להיכנס למצבים של היפך שלום בית, של מריבות וכהנה. ושוב, זה לא שיעור של סיפורים, אבל אני חייב לסבר את האוזן עם סיפור בעניין הזה. מספרים שפעם היה זוג צעיר שבאו לרב בבקשה נחרצת להתגרש. הרב התפלא. לא מזמן הייתה החתונה שלהם. כולם שמחו בחתונה שלהם, גם הם עצמם שמחו. מה קרה? כמה שבתות והם כבר רוצים להתגרש. מה היה? טוב, הרב

29:32 דובר 2 אומר להם שיישבו. מה? מה בפיכם? מה אתם מספרים? מה קרה? אז האיש אומר: אני עם אישה שלא נוהגת במנהג ישראל אני לא רוצה לחיות. והאישה מיד נעמדת בתוקף גדול ואומרת: ואני עם בעל כזה שעובר על מנהגי ישראל אני לא מוכנה לחיות. הרב שמע את זה, נבהל מאוד. היה בטוח שהוא הולך עכשיו לשמוע את הדברים הנוראים ביותר שהוא שמע אי פעם. הוא אמר להם: תירגעו, אני רוצה לשמוע מה קרה, איזה מנהגים כל אחד מכם טוען שהשני עבר, שעד כדי כך שאתם רוצים להתגרש. מיד האיש קם ואמר: "בכל שבת המנהג שלי מבית אבא, בתחילת הסעודה לאכול קוגל של איטריות. ואשתי בשום פנים ואופן לא מגישה לי קוגל של איטריות בתחילת הסעודה, כי היא אומרת שאבא שלה היה אוכל בסוף הסעודה קיגל של תפוחי אדמה, אבל קיגל של איטריות לא. אני עם אישה כזאת שעוברת על המנהגים שהם יסוד בקדושת עם ישראל, לא רוצה לחיות." והאישה מיד נעמדת על שלה ואומרת: "ואני עם בעל כזה שחוש-- שחושב שאבא שלי היה גוי שלא נהג במנהגי ישראל אני לא רוצה לחיות איתו, כי קיגל אוכלים רק בסוף הסעודה." הרב שומע את הטענות. קודם כול הוא נרגז. בסדר, אבל מה עושים? זה מריבה עד כדי גירושין. אמר להם: תחכו כמה דקות. אני רוצה במתינות הדעת לחשוב מה אפשר לעשות עם הסיפור שלכם. טוב, עבר הזמן, נתן להם קצת להירגע. נרגעו אחרי שהם הוציאו את הרוח כל אחד על זולתו. ואז הרב אמר להם: תראו, יש לי הצעה. אתה יש לך מנהג ישראל של אביך ואת יש לך מנהג ישראל של אביך. שניכם צודקים, ואני חושב שאנחנו יכולים למצוא דרך לקיים את

31:58 דובר 2 שני המנהגים. מה? את תכיני שני קוגלים. קוגל אחד תגישי מיד בתחילת הסעודה, את הקוגל השני את תגישי בסוף הסעודה, ואת שני הקוגלים אתם תאכלו: הקוגל הראשון כפי שאבא שלו נהג, והקוגל השני כפי שאבא שלך נהג. הם שמעו את הרעיון הזה, שמחו מאוד, ומאז בא השלום במעונם וברוך השם חיו והאריכו ימים ושנים טובות. אני מספר את זה כי לפעמים הוויכוחים על "בבית של ההורים שלי, בבית של ההורים שלך" וכן הלאה, זה ויכוחים על דברים לא מהותיים וזה רק קצת היצר לגרום פירוד לבבות. ולכן מאוד חשוב להתייעץ ולהגיע להבנות ולהגיע אליהם ביחד, לעשות אותם נכון. בין אם זה זוג צעיר שהתחתן, אם זה זוג שפתאום החליט להתחזק בכמה מנהגים והנהגות בפסח, לעשות את הדברים נכון כדי שהאורות וההידורים והחומרות הללו יהיו בכלים נכונים. אצלנו חב"ד נזהרים מאוד מהעניין של שרויה, אבל יחד עם זה כל זהירות, ובכלל כל הזהירות בפסח, הם צריכים להיות באופן של שום, של שום שכל. כלומר גם שום לשים וגם שום מלשון שומא, לשום את הדברים בצורה נכונה בשכל. צריך לשמור על הקפדות, לנהוג המנהגים שנוהגים בהם, אבל באופן אנושי, להיות אנושיים. החומרות וההידורים לא יכולים לבוא על חשבון שלום בית, לא יכולים לבוא על חשבון מצוות שמחת החג. ודאי שהם לא יכולים להביא למצב שנגרמים מריבות ואי נעימויות, כך שהאנשים שסביב השולחן מרגישים שעדיף חס ושלום שלא היה בא הזמן הזה. ולכן גם כשרוצים לנהוג בחומרה מסוימת, מנהג מסוים, קודם כול נכון מאוד וחשוב מאוד להתייעץ עם המשפיע או המשפיעה. ולחשוב יחד האם המנהג הזה מתאים אצלכם ואם כן, כיצד לנהוג אותו. והכי חשוב לעשות את זה בצורה נכונה. לא להטיל

34:59 דובר 2 את האימה על בני הבית. אוי אוי אוי, תראו מה קרה. אוי, אני אומר את זה עוד בעדינות, אבל אוי, שרויה, חמץ ממש. כל מיני ביטויים שמוציאים את האוויר מכל המפרשים. צריכים להיזהר משרויה, כן, אבל לא צריכים לשבור את כל השולחן בשביל שמדמיינים שנעשה פה איזו שרויה. יש הרבה עצות איך לעשות. אני אומר דרך אחת, אבל מן הסתם יש עוד דרכים טובות וצריך לנהוג בשום שכל כנזכר לעיל. בכלל, רצוי שמצות לא יגיעו למטבח. המצות נמצאות בפני עצמן, או בחדר מסוים או בארון מסוים שלא בתוך המטבח. כשאוכלים את המצות ליד השולחן נהוג לשים אותן בתוך שקית ולאכול מתוך השקית. יש כאלה שנוהגים לשים, מכיוון שברוך השם היום יש שפע של מפות חד־פעמיות, אז לשים מפה חד־פעמית אחת, וכשגומרים לאכול את המצות מקפלים את המפה החד־פעמית ומגישים את כל האוכל לשולחן. ילדים שרוצים להמשיך לאכול מצות, או גם מבוגרים שרוצים להמשיך לאכול מצות כאשר מגישים את שאר האוכל לשולחן, לבריאות, יכולים לשבת בצד ולהתרחק מעט מהשולחן, לגמור לאכול את המצות ולאחר מכן לאכול את הסעודה. אותו דבר בעניין הזה של האירוח, ההתארחות או ללכת לכל מיני מקומות בפסח. ודאי שאין פה שאלה אם חס ושלום ללכת למקומות שלא שומרים פסח. זו לא השאלה, כי למקומות כאלה לא עולה השאלה, לא הולכים בפסח. לפעמים השאלה אם ללכת למקום שמהדרים יותר ומהדרים עוד יותר. וזה תלוי במצב של הבית, במצב של בני הבית וכן הלאה. לכן שאלה כזאת בהחלט צריכה להיות מלווה במשפיע ובהבנה של המצב כדי לדון בדבר לאשורו. וכאשר אדם מתייעץ ומקבל כוח מאצל הרב, אצל האיש משפיע, אצל האישה משפיעה, הקדוש ברוך הוא עוזר

37:26 דובר 2 שיעשו את הדברים הנכונים. והכי חשוב, זה זמן חירותנו, לתת את ההרגשה של השמחה, של החירות, של השחרור בתוך המסגרות. זה לא חירות לברוח מהמסגרת; נמצאים בתוך המסגרת, אבל מתנהגים בה באופן הנכון והמתאים. ולכן, כשיש לכל אחת ואחת איזושהי התלבטות האם איזו חומרה שהיא שמעה, או איזו הנהגה מיוחדת שנדמה לה שהיא שמעה וכן הלאה. כי לפעמים גם כן חלק מהחומרות שמסתובבות מפה לאוזן הן לא תמיד חומרות. לפעמים הן יותר, הן יותר גרועות מקולות, ולפעמים זה חומרות שלא כתובות בשום מקום וזה המצאה על המצאה. ולכן מוכרח מאוד לפני שמקבלים איזושהי הנהגה מיוחדת לעשות את זה אחרי בדיקה האם זה דבר נכון, האם זה מתאים וכן הלאה. לגבי חול המועד, חכמינו זכרונם לברכה אומרים: לא ניתנו המועדות לישראל אלא כדי שיהיו יושבין והוגין בתורה. כל העניין של המועד הוא בשביל שיעסקו בתורה, ואמרו המחלל את הקודשים והמבזה את המועדות וכולי, חלילה. כתוב על זה דברים מאוד חמורים. ולמדו הפוסקים שכל העניין של חול המועד הוא בשביל שעם ישראל, האנשים והנשים וכן הילדים, ישבו בבתיהם וישמחו ויתענגו על המועדות שנתן להם השם, כמו שנאמר אלה מועדי השם מקראי קודש. כלומר שיעסקו בעניינים של קדושה, בעניינים של לימוד התורה. ולכן חכמינו זכרונם לברכה גם כן, כידוע, אסרו מלאכות במועד. ועוד יותר, להבין את העומק של מה שמצופה במועדות מיהודי, מה שמצופה במועדות מעם ישראל. הפוסקים כתבו שבמצב שנוצר, שיושבים ומתהוללים, ייתכן שהיה עדיף להתיר שיעבדו ויעסקו במלאכה בחול המועד במקום שיתהוללו וחלילה יהיה עניין של היפך קידוש השם. כמובן למעשה לא שינו מהפסק של חז"ל שאסור לעשות מלאכה במועד. רק האמירה הזאת נאמרה כדי להבהיר עד כמה חשוב

40:23 דובר 2 בנוגע לעניין המהותי הזה של העסק בענייני קדושה והשביתה מעשיית מלאכה שאין בה צורך המועד והשמחה ממועדי השם בימים הללו. ולכן כל מלאכות שאין בהן צורך המועד לא עושים אותן במועד. לעיתים ישנם אנשים, בנות, ששואלים ושואלות האם אפשר בחול המועד ללמוד למבחני חולין, להתעסק בהכתבות, להתאמן למבחן באנגלית או במתמטיקה וכהנה? התשובה היא: לכתחילה ודאי הזמן בחול המועד צריך להיות מוקדש לעניינים של לימוד התורה ולימוד ענייני המועד. אבל אם יש לחץ גדול והבן אדם או הנערה לא יכולים לשבת במנוחת הדעת, אפשר להתיר ללמוד עניינים של חולין בחול המועד. אבל בכתיבה ובאימון, התאמנות על תרגילים או על כתיבה, זה אי אפשר לעשות בחול המועד. כביסה גם היא אסורה בחול המועד. אדם צריך להכין לפני המועד שיהיו לו בגדים לכל ימי המועד, שלא יצטרך להתעסק בכביסות וכדומה. אבל בגדים של ילדים קטנים מאוד, שכל הזמן הם מלכלכים את הבגדים שלהם, מותר לכבס את הבגדים הללו בחול המועד. וכן אם יש חשש שאם ישאירו את הבגד מלוכלך כמו שהוא עד אחרי החג הבגד יתקלקל. למשל אם הבגד יתלכלך בהפרשות של קטנים וכדומה, שגם ישאיר ריח רע מאוד, או הבגד עלול להתעפש וכן הלאה. בכזה מצב ודאי שאפשר לכבס את הבגד בחול המועד כדי שלא ייגרם לו נזק בלתי הפיך. כמובן, אם נגמרו לילדים הבגדים אפשר לכבס את הבגדים שלהם. אותו דבר אם נגמרו לאדם אפילו מבוגר, איש או אישה, הבגדים הלבנים, בגדי הספיגה, כלומר בגדי הזיעה, נגמרו המגבות במטבח, אפשר לכבס את הבגדים הללו, בגדי הזיעה, בחול המועד. וכן גם כן אדם שנגמרו לו הבגדים לגמרי, חשב שיהיה לו מספיק ופתאום היה מאוד חם והחליף בגדים כל יום ולא נשאר לו

43:24 דובר 2 מספיק בגדים עד סוף המועד, עד סוף החג, אז מותר לכבס בחול המועד את מה שיש צורך לחג, אבל לא מעבר לכך. הוא הדין בנוגע לגיהוץ. הוציאו בגדים והם התקמטו מהכביסה ואי אפשר ללבוש אותם כמו שהם, אז אפשר לגהץ לכבוד המועד את מה שיש צורך גם בחול המועד. ומובא במנהגים שהמהרי"ל היה לובש בחול המועד בגדי יום טוב, בגדי שבת. המנהגים ה... המנהג הזה הובא להלכה שבימי חול המועד לא לובשים בגדים רגילים של יום חול, אלא מפני כבוד המועד לובשים בגדים של שבת, בגדים של יום טוב, בגדים של כבוד, שבזה מראה האדם שהוא מכבד את מועדי ה'. כל מלאכות התפירה אסורות בחול המועד, ואם נוצר לאדם קרע במכנסיים לדוגמה ואין לו מכנסיים אחרות, אז אפשר לעשות תפירה קלה, והכוונה תפירה קלה, תפירה כזאת שהיא לא מחזיקה להרבה זמן. כלומר דבר ראשון לתפור בצורה שונה מדרך הרגיל. דבר שני, לא תפירה כזאת שאמורה להחזיק אלא תפירה לזמן קצר שאחרי המועד יצטרכו לתפור אותה מחדש, ולכן גם כן אם נפל לאדם כפתור שסוגר את החולצה או את המכנסיים או את החליפה, אז אפשר לעשות תפירה קלה רק כדי שזה יחזיק ובאופן כזה שאחרי המועד יתפור את זה מחדש באופן הנאה והטוב. בכלל העניין הזה שלא מכבסים בחול המועד זה העניין של חפיפת וסירוק הפאה באופן מקצועי. אז כמו שלא מכבסים בחול המועד גם לא חופפים את הפאה בחול המועד, ולכן אישה שרוצה שהפאה שלה תהיה נקייה בחג אז תעשה את מלאכת החפיפה לפני חול המועד. בנוגע לטיפולי קוסמטיקה למיניהם, בכללות כמו שאמרנו קודם, את כל הדברים כדאי לעשות לפני המועד. אבל אם באמצע המועד נתהווה צורך דחוף מפני ניוול

45:49 דובר 2 של האישה וכולי, שזה נוגע גם כן לכבוד המועד, אז מותר לה לעשות את הטיפולים הללו גם בתוך ימי חול המועד. הזכרנו קודם ונזכיר את זה שוב, כל הטיפולים שקשורים ליופי של האישה מותר לה לעשותם בחול המועד וגם תספורת הראש, בתחילה אמרנו שלעשות לפני המועד, אבל אם זה נוגע לצניעות שלה וכן הלאה, אז מותר לה גם כן לספר את מה שהיא צריכה באופן דחוף בחול המועד. ילד קטן שלא הספיק להסתפר לפני חול המועד מותר לספר אותו במועד, כי כל הגזירה שחז"ל גזרו שהאדם לא יסתפר במועד זה רק על אדם שהוא בר דעת שהוא יכול להתכונן למועד. על קטן לא גזרו את הגזירה הזאת כי הוא לא בכלל העניין הזה שהוא יכול בעצמו להכין, להכין את גופו לפני המועד, כולל העניין של תספורת, ולכן אם קטן לא הסתפר לפני חול המועד מפני איזושהי סיבה ורואים שבלתי אפשרי שהוא ימשיך עם השיער הזה בתוך החג, הוא נראה ממש לא טוב, מותר לספר אותו במועד. בנוגע לתספורת לאופשערניש, למרות שמדובר בילד קטן, המנהג הוא לעשות את התספורת רק אחרי חול המועד, ואם מדובר בחול המועד פסח אז כמובן יחכה לל"ג בעומר ואז בל"ג בעומר יעשה את התספורת כפי שנהוג ביום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. אדם שרוצה לשכור רכב לנסיעה בימי חול המועד, אין מניעה בדבר מכיוון שזה נחשב גם כן צורך המועד, וכל הדברים שיש בהם צורך המועד אפשר לעשותם במועד. כמו שאמרנו קודם, בכלל כדאי להימנע מענייני עשיית מלאכות של חולין בחול המועד. אבל אם יש צורך גדול לסיים איזושהי עבודה על המחשב, אני מדגיש על המחשב דווקא כי מחשב לפי הרבה מהפוסקים זה לא נחשב

48:10 דובר 2 לכתיבה ממש. אז בשעת הדחק, כפי שהזכרנו והגדרנו את זה קודם, אפשר להקליד על המחשב עבודות וכדומה שצריכים לסיים אותם, אבל להדפיס אסור בכל המועד, גם לא להדפיס לשם בדיקה. ובכלל צריך לדעת שנכון אמנם שאני מזכיר שיש לזה היתר, אבל צריך להבין שההיתר הזה הוא לא הדבר הכי חלק בעולם. ולכתחילה ודאי שאדם ירא שמיים שמבין את המשמעות של חול המועד צריך למנוע את עצמו מלהתעסק בכתיבה, בפרט של ענייני חולין בחול המועד. חשוב להדגיש שכשאנחנו אומרים מלאכות שאסור לעשות אותן במועד, הכוונה היא רק על מלאכות ממש. אבל כל העניין שנוגע להכנת אוכל ודאי שמותר לעשות במועד את כל מה שקשור להכנת אוכל. הכל, הכל. בישול וטחינה ואפייה וצלייה וכן הלאה. אין הגבלה בעניין הזה של הכנת אוכל בחול המועד ולא אומרים יכלת להכין לפני המועד, אלא אדרבה, בחול המועד אפשר להכין את כל מה שצריך ובשפע, בלי הגבלה מבחינת העניין של הכנת מנות אוכל. בנוגע להשקיית צמחים, השקיית צמחים או את הגינה מותר להשקות במועד מכיוון שאם הוא לא ישקה אותם בחול המועד אז הם עלולים להתייבש. אבל טיפולים שהם לצורך השבחת הצמחים או השבחת הגינה את זה לא עושים בחול המועד. מותר גם כן לטבול כלים בחול המועד. כלומר קנו כלים חדשים ורוצים להשתמש בהם, אז אין בעיה לקחת אותם למקווה כלים ולטבול אותם כדין כדי שיוכלו להשתמש בהם. וחנות מכולת שמוכרים מוצרי אוכל, סופר וכדומה מותר לעבוד שם בחול המועד ולכן אישה שהיא קופאית מותר לה לעבוד בחול המועד. כמובן שכדאי ונכון לבקש מהנהלת החנות או מנהלת הסופר שיהיה יום או יומיים של חופש שתוכל לחגוג את המועד יחד עם בני ביתה. אבל מצד הדין

50:43 דובר 2 של איסור מלאכה בחול המועד, לעבוד כקופאית במכולת הדבר מותר, אבל שאר דברים שהם לא מוצרי אוכל, אז לכתחילה ודאי שצריך להימנע מלעבוד בחול המועד, אלא אם כן האדם עלול להפסיד את פרנסתו. בכלל, נכון ורצוי, אם שייך, להסביר גם לבעלים שהם אחראים על החנות שמטובתם וטובת החנות, חנות שאין צורך להפעיל אותה בחול המועד, שלא להפעיל אותה בחול המועד, כי זה הברכה שלהם, שהם שומרים את מועדי השם. הדבר אמור כמובן בחנות שהיא לא מוצרי אוכל, אבל חנות שהיא מוצרי אוכל ויש בהם צורך המועד, אז על זה זה לא נאמר, ואלו צריכים לעבוד כדי שאנשים יוכלו לקנות את המוצרים, כדי שהם יוכלו לשמוח בחול המועד ולקיים את מועדי השם בעונג אכילה ושתייה. אופן נוסף שמותר לפתוח חנות בחול המועד זה אם האדם שזה העסק שלו לא יהיה לו מה לאכול בחג. הוא עובד על בסיס יומי מה שנקרא, ואם החנות לא תעבוד אז הוא לא יהיה לו מה לאכול ומה לשתות. אז נמצא שזה שהוא פותח את החנות זה צורך המועד עצמו. אותו דבר העובד, אם לא יהיה לו מה לאכול ומה לשתות אז הוא יפסיד את המועד. לא רק שאלה פה על אחרי המועד, שגם זה אמרנו זה יכול להיחשב כדבר האבד, אלא כאן במועד עצמו לא יהיה לו מספיק כסף לקנות מאכלים, לקנות דברי ממתקים לילדים, לשמח אותם. אז ודאי שבכזה מצב מותר לאדם לעבוד גם בחול המועד. חכמינו זכרונם לברכה אמרו לגבי חול המועד: אין מערבין שמחה בשמחה. ולכן מכיוון שכך לא עושים חתונות בימי חול המועד, כדי שהאדם ישמח בשמחה של החג עצמה. כי אם תהיה חתונה אז זה לערב שמחה נוספת בשמחת החג, ולכן

53:06 דובר 2 לא מקיימים חתונות בימי חול המועד. אמנם יש סוג אחד של חתונה שאותו מותר לעשות בחול המועד, וזה אדם שמחזיר את גרושתו. כלומר, זוג שהתגרשו ולאחר מכן הם התרצו ביניהם ורוצים להתחתן מחדש, אז מותר להם להתחתן. מותר לעשות את החתונה בחול המועד עצמו, ולכן גם כן זוג שסגרו שידוך למזל טוב. המנהג שלנו היום, בדרך כלל כשסוגרים שידוך עושים סעודה, אז בחול המועד עצמו לא עושים סעודה ממש. אפשר לעשות לחיים קטן עם מזונות ופירות ושתייה ולשמוח, אבל לא סעודה ממש. את הסעודה ממש יעשו אחרי חול המועד. בתוך חול המועד יכולים לסגור את השידוך ולעשות אמירת לחיים עם קצת מיני מזונות, ממתקים ופירות. במוצאי יום טוב הראשון של פסח כאן בארץ ישראל, בחוץ לארץ זה ליל יום טוב שני, מתחילים לספור את ספירת העומר. לפי המנהג שלנו אישה סופרת עם ברכה. וכמובן, כדי שיוכלו לספור עם ברכה צריך לשמור על כך ולהקפיד על כך מהלילה הראשון. בלילה הראשון אחרי תפילת ערבית מברכים את הברכה אשר קידשנו וכולי, וסופרים את היום הראשון. אומרים את כל הנוסח כפי שהוא כתוב בסידור והספירה המיוחדת ליום הראשון, וכן בכל יום ויום: חסד שבחסד, למחרת גבורה שבחסד וכן הלאה, עד שמשלימים את כל ימי הספירה. מנהגי ספירת העומר מתחילים רק אחרי פסח, אבל בתוך חול המועד אין את מנהגי ספירת העומר. מותר לשמוח, מותר לשמוע שירים, להסתפר בין כה ובין כה לא מסתפרים בספירת, בימי חול המועד. להתחתן בין כה לא מתחתנים בימי חול המועד. אז מה שנשאר, שזה השמחה והמחולות, הם מותרים בימי חול המועד. החל מהיום הראשון של פסח, מתפילת מוסף, חוזרים לומר את התפילה של ימי הקיץ: מוריד הטל ותן

55:44 דובר 2 ברכה. לכן חשוב מאוד לשים לב, מתפילת מוסף לומר מוריד הטל; במוצאי היום טוב, מוצאי יום טוב של חג, אומרים ותן ברכה. כמובן בכל ימי חול המועד מוסיפים את יעלה ויבוא, ומי ששכחה לומר יעלה ויבוא צריכה לחזור על תפילת שמונה עשרה. במשך ימי חול המועד נוהגים כל הלכות חול המועד כמו שדיברנו עליהם בשיעור המיוחד לחול המועד. כמובן שבפסח צריכים להיזהר יותר בעניין הזה של הטיולים, לאן הולכים ולאן מסתובבים. כי אם בכלל נדרש תמיד העניין של צניעות, ״והיה מחניך קדוש״, יהודי לא יכול ללכת לכל מקום ולהסתכל ולראות דברים שהוא לא יכול לראות אותם. התורה הקדושה ציוותה על כל ישראל: ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ וכולי. לשמור על העיניים. אז ודאי הילדים שאנחנו משקיעים בחינוך שלהם כל כך הרבה זמן, אי אפשר לקחת אותם למקומות שברגע אחד של ראייה הם רואים את כל מה שאנחנו שומרים שהם לא יראו. אז ודאי זה טוב להיות כל המשפחה יחד. טוב למצוא מקום ללכת קצת, לנשום אוויר ולתת לגוף את הזמן להתאוורר, אבל המקום הזה צריך להיות מקום שיש בו קדושה ויראת שמיים, שיכולים להיות משפחה יהודית יחד. אפשר ללכת לפארק נחמד, אפשר ללכת לחורשה, אפשר ללכת למקומות של משחקים וכן הלאה, רק לוודא ולראות שאכן המקום הזה הוא מקום מתאים למשפחה יהודית, משפחה חסידית ללכת לשם. כמובן שצריכים להתארגן כשיוצאים לדרך שיהיה לנו כל המצרכים בהתאם להלכות של פסח, למנהגים של פסח. דרך זה לא סיבה להוריד בהלכות שאנחנו שומרים עליהם, אלא אדרבה, בדרך צריך שמירה יתרה, אז ודאי שצריך להוסיף עוד יותר כדי שנהיה שמורים ומוגנים גם בגשמיות וגם ברוחניות. שביעי של פסח הוא היום טוב האחרון

58:27 דובר 2 של חג הפסח. בארץ ישראל זה יום אחד, בחוץ לארץ זה יומיים. שביעי ואחרון של פסח זה כמו כל יום טוב. המיוחד בשביעי של פסח זה שלא מברכים שהחיינו לא בהדלקת נרות ולא בקידוש. הרבי הריי"צ מביא שהסיבה שלא מברכים שהחיינו ביום השביעי של פסח זה מכיוון שהשביעי של פסח הוא שייך לגאולה העתידה. ביום הראשון של פסח זה על גאולת מצרים ולכן ברכנו שהחיינו. שביעי של פסח הוא שייך לגאולה העתידה, ולכן בעזרת השם שיבוא משיח צדקנו, אז נוכל לברך שהחיינו על שלמות הגאולה, השלמות של יציאת מצרים, כפי שהיא תהיה בגאולה האמיתית והשלמה. באופן כללי דיני היום טוב ידועים, גם דיברנו עליהם בשיעור של הלכות יום טוב. מה שמיוחד בשביעי של פסח זה שבנוסף לסעודות הרגילות של יום טוב, יש לנו את הסעודה המיוחדת שתיקן הבעל שם טוב, והרבי הרש"ב הגביר את העניין של הסעודה הזאת בכך שהוא תיקן שישתו ארבע כוסות, והוא קרא לסעודה הזאת בשם סעודת משיח, וגם הנשים נוהגות לאכול את הסעודה הזו אחרי מנחה של היום טוב של שביעי של פסח, ולשתות ארבע כוסות של יין או של מיץ ענבים, כל אחת בהתאם ליכולת שלה, כמובן לא צריכים להשתכר. יש שנים ששביעי של פסח יוצא ביום שישי, כלומר מתוך שביעי של פסח נכנסים לשבת. אז כמובן שבערב שבת—בערב שביעי של פסח צריך לעשות עירוב תבשילין. כאשר יום טוב חל בערב שבת, יש מצוות חכמינו זכרונם לברכה לעשות עירוב תבשילין. משמעות הדברים היא שחכמינו זכרונם לברכה תיקנו שכאשר יום טוב חל בערב שבת, היינו שהשבת מגיעה בהמשך ליום טוב, יתחילו את הבישולים של השבת כבר לפני היום טוב. זה מפאת כבוד החג, כבוד היום

1:01:05 דובר 2 טוב. והמעשה הזה ניכר במצווה שנקראת עירוב תבשילין. לוקחים מצה שהיא בעצם פת, לוקחים תבשיל כמו ביצה או מאכל מבושל אחר שיכול להישמר עד אחרי שיעבור היום טוב ותיכנס השבת, ועושים על זה את עירוב תבשילין. המצה, כמובן שמים אותה בתוך שקית בפני עצמה לשמור מהשרויה. התבשיל יחד עם המצה בתוך כלי או משהו, בתוך שקית. ומברכים את הברכה, "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב." ואז אומרים, "בזה יותר לנו לאפות ולבשל, להטמין ולהדליק נר, לתקן ולעשות את כל צורכי השבת מהיום טוב לנו ולכל בני ישראל הדרים בעיר הזאת." לאחר האמירה הזאת, לוקחים את המצה ואת התבשיל ושמים אותם במקום שיישמרו. המצה באיזשהו מקום, ארון או על המקרר או בכל מקום שיכול להישמר. התבשיל מסומן באיזו שקית במקרר, ולא אוכלים מהמצה הזו ולא מהתבשיל עד אחרי כניסת השבת. מכיוון שאם העירוב תבשילין ייאכל לפני שהגיעה השבת זה מבטל את עשיית העירוב תבשילין. כמובן שבדרך כלל האבא, הבעל הוא זה שעושה את המצווה הזו של עירוב תבשילין. אבל אם מפני סיבות האישה נמצאת בפני עצמה, היא יכולה לעשות את המעשה של עירוב תבשילין בדיוק בסדר שאמרנו. וכאמור החשוב ביותר זה לשמור את העירוב תבשילין עד לתוך השבת. לכתחילה מותר לאכול את העירוב תבשילין כבר בסעודה הראשונה של השבת, אבל נהגו להמתין עם העירוב תבשילין, עם האכילה, לסעודה שנייה או שלישית שעושים בשבת כדי לעשות על הפת של העירוב תבשילין, הפת כאן זה המצה של העירוב תבשילין, כמה שיותר מצוות וברכות של לחם משנה. גם אישה שגרה בפני עצמה עושה עירוב תבשילין. גם אם האישה מתארחת וישנה בבית שלה והיא צריכה להדליק נרות בבית

1:04:33 דובר 2 וכדומה, תעשה עירוב תבשילין. אמנם אם האישה מתארחת לכל החג אצל משפחה, רצוי שתעשה לעצמה עירוב תבשילין בלי ברכה, אבל בדיעבד היא יכולה לסמוך על בעל הבית. הסיבה שעושים עירוב תבשילין גם למי שלא מבשלת, כי הרי סוף סוף היא צריכה להדליק נרות. והנרות זה גם כן הכנה מיום טוב לשבת. אז לכן נהגו שבכל מצב יעשו עירוב תבשילין. חשוב להוסיף כאן שגם ביום טוב, בחג, שמבשלים לשבת, המאכלים לשבת צריכים להיות ראויים לאכילה לפני שנכנסת השבת. כלומר, המאכל צריך להיות ראוי לאכילה כבר בתוך היום טוב עצמו. למרות שהבישול הוא לצורך השבת. אבל זה צריך להיות באופן כזה שאם האדם ירצה לאכול ביום טוב, בחג, מהמאכל, הוא יוכל לאכול ממנו. לכן אי אפשר לחכות עם הבישולים מיום טוב לשבת עד הרגע האחרון, אלא להכין את התבשילים זמן מוקדם, באופן כזה שהם יהיו מוכנים כבר בתוך החג שממנו יצאו לשבת. וכמובן אפשר להניח את התבשילים על הפלטה, אם זה הדגים או המרק או הצ'ולנט, וכמו שעושים בכל ערב שבת. אבל מה שהכי חשוב כאן, מכיוון שנכנסים מהיום טוב לתוך השבת, שיהיה את העירוב תבשילין. מי שלא עשתה עירוב תבשילין אז זה מאוד לא פשוט. צריכה לגשת לרב שבמקומה ולשאול אותו כדי לדעת מה לעשות, כי יש כמה פרטים. תלוי דבר ראשון אם זה שני ימים טובים, לדוגמה כמו ראש השנה או בחוץ לארץ יומיים. עוד נקודה, גם אם זה יום אחד, האם היא יכולה לסמוך על העירוב תבשילין שהרב עשה עבור כל העיר או לא? יש בהלכה מגבלות על העניין הזה, ולכן בכזה מצב אם אישה שכחה תתייעץ, תיגש לרב ותתייעץ איתו מה אפשר לעשות. נקודה נוספת שאפשר להוסיף כאן בעניין

1:07:10 דובר 2 אז זה אישה שנזכרה אחרי השקיעה ועדיין לא הגיע צאת הכוכבים שצריך לעשות עירוב תבשילין, אז גם בזמן הזה שבין השקיעה לצאת הכוכבים היא יכולה לעשות עירוב תבשילין. ובעיקר צריך לשים לב מה קורה עם שבת. שבת היא אחרי פסח כבר, מוצאי שביעי של פסח שנכנסת השבת זה כבר לא פסח. אבל יחד עם זה שזה לא פסח, צריך לדעת, לא אוכלים חמץ בשבת הזו. גם מי שיש לו חמץ באיזשהו ארון אי אפשר לאכול חמץ בשבת הזאת. אבל אפשר לאכול בשבת הזאת מאכלים שלא אוכלים אותם בדרך כלל לפסח כמו קטניות, מצה שרויה וכל הדברים שהם לא חמץ אפשר לאכול אותם בשבת הזו. מי ש... רוצה או רוצה לבשל לעצמו מאכלים כאלה שהם בעצם לא מאכלי פסח בשביל השבת הזאת, אז יעשה זאת דבר ראשון כמובן רק בדברים שמהודרים בכשרות שמשתמשים בה בכל השנה, אבל הם לא מהודרים לפסח, זה דבר ראשון. דבר שני, לא יבשל אותם בכלים של פסח, אלא בכלים בפני עצמם או סירים נירוסטה, או שישיג או תשיג איזה שהם כלים מיוחדים כדי שיהיה להם לבשל בשביל השבת דברים נוספים. אבל באופן כללי צריך לדעת, אין מה להיות נמהר. שבעה ימים הסתדרנו עם האוכל של פסח, עוד יום אחד לא יקרה כלום. אבל מי שזה מאוד חשוב לעונג שבת שלו אז בסדר, זה מובן, אבל צריך לדעת שצריך להיעשות בזהירות הראויה. מותר לאכול את הדברים הללו, הם לא חמץ וגם לא אוכלים חמץ בשבת הזאת, אבל יחד עם זה להשתמש בכלים, היום יש כלים חד־פעמיים, אז מילא זה הרבה יותר קל להשתמש בהם ולבשל בהם וכן הלאה. באיסור חג, כמו בכל איסור חג, צריך להוסיף בסעודה.

1:09:47 דובר 2 חכמינו זכרונם לברכה אמרו כל אדם שעושה סעודה לכבוד איסור חג מעלה עליו הכתוב כאילו בנה... מזבח, בנה במה והקריב עליה קורבן, שנאמר: אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. לכן יש בהחלט עניין... לעשות סעודה נוספת באיסור חג. בשנה ששביעי של פסח יוצא ביום חול, אז האיסור חג הוא ביום שלמחרתו, שזה יוצא בערב שבת, השבת היא איסור חג. חכמינו זכרונם לברכה שיבחו מאוד את העניין הזה של לעשות... סעודה באיסור חג, והביאו על זה את הפסוק אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, שכל מי שעושה... סעודה מיוחדת מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב, בנה במה והקריב עליה קורבן, שנאמר: אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. אז לכן צריך לדעת שהיום הזה הוא יום חשוב בפני עצמו. אמנם אין בו שום איסור של עשיית מלאכה, אבל בהחלט חשוב להרבות בו קצת באכילה ושתייה כאמור.