חומרות והידורים בפסח - הרב ברוך בועז יורקוביץ' שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הסוגיה ש-- אה, אנחנו מדברים היום זה על החומרות של חג הפסח. בחג הפסח אנחנו מחמירים חומרות שלא בפרופורציה לכל השנה. כל השנה יש הלכה, יש, אה, אם יש בעיה אז אומרים לפי הרוב ואומרים אה, י-יש כל מיני סוגי עצות איך לפסוק. אבל בפסח אנחנו מחמירים בצורה הרבה יותר גבוהה מכל המקומות אצלנו בחב"ד. השאלה למה? אז כולם מביאים, יש שמביאים, האדמו"ר הזקן גם הביא את זה מהאריז"ל, שהאריז"ל אומר שבחג הפסח הוא אומר צריכים להחמיר כל ההחמרות של ח-- בחג הפסח. אנחנו רואים למה א-- וכל הביאור של האריז"ל הוא שכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה. אוקיי, יש הרבה מפרשים שמסבירים מה פירוש מובטח, מה פירוש, איך יכולים להבטיח, להבטיח, יכולים להבטיח? זה דבר שתלוי בבחירה חופשית של הבן אדם. זה לא שמובטח, שזו הבטחה. אם הבן אדם רוצה לחטוא אז הוא יחטא. אז בין כל התירוצים שיש, שזה על עבירות בשוגג או איך שאנחנו בחסידים לומדים, מובטח לו שזה יעזור לו שלא ירצה לחטוא. שיש הרבה פעמים שעת הכושר או יש זמנים שהם זמנים מיוחדים שהבן אדם ש-- אה, ש-- אה, מאיר איזשהו מזל, עת רצון או משהו כזה, שזה גורם לו שבאמת לא ירצה לחטוא אפילו. אבל עם כל זה, גם זה צריך להבין למההה אריז"ל אומר את זה דווקא על, אה, חג הפסח ולא על מ-מ-מקומות אחרים, זמנים אחרים. אז בין ההסברות שאנחנו מסבירים הוא שאנחנו באמת רואים שהקדוש ברוך הוא בעצמו החמיר מאוד. הקדוש ברוך הוא עצמו החמיר, "בל ייראה", שלא ייראה לך חמץ ולא יימצא לך חמץ. לא רק שלא תאכל את זה, "בל ייראה, בל יימצא".

02:47 דובר 2 ועוד דבר, שזה באמת המצווה הראשונה שעם ישראל קיבלו לפני מתן תורה, ב-- כן. מצווה-- ועל פי קבלה חסידית אנחנו אומרים שזה ז-- לידה, גם זה פסוק ב-- שזה לידת עם ישראל. לידה. הפירוש וכל ב-ב-בקבלה לומדים כל העניין של ה-ה-האכילות, של המצות, כל הסדר הוא לעשות שיהיה מוכן ריגרדלס ל-- בגלל שבלידה אז יש מכין לקטנה וצריכים לגדול. ממילא זה ה-הסברה שאנחנו-- שזה זמן מאוד מסוגל, זמן שזה לא רק זמן של פסח, זה זמן שעוזר על כל השנה, ולכן יש בזה חשיבות מיוחדת. וגם עוד יש חשיבות מיוחדת כשאנחנו מדברים על לידה. הילד קטן, ההורים שומרים אותו הרבה יותר מילד גדול שלא יהיה, יש זיהום האוויר מבחוץ ויש הזה ויש הזה. הכל כשר, הכל מותר לאכול, אבל מ-- דווקא דברים הכי טובים, הכי קלים והכי מועילים, אה, בשביל הילד. אז ככה זה גם כן בנוגע ל-- החמרות של, אה, של פסח, הגם שהכל כשר. יש עוד דברים כשרים. אז למה? זה לא חס ושלום שיש בזה חשש. אבל זה במשל הזה שאנחנו יכולים להבין כמו שבלידה של ילד קטן או הבן אדם שצריכים להיות זהיר, אה, שלא לאכול דברים שלא טובים, שיש הרבה ש-שומנים וכולסטרול ודברים כאלה. הכל בסדר, מותר לאכול הכל אבל בשבילו זה יותר טוב לא לאכול לא את זה ולא את זה ולא את זה ולא את זה. אז גם ברוחניות. בזמן פסח, אה, חג המצות, אז יש דברים מיוחדים שאנחנו מחמירים, הגם אתה לא יכול להגיד שמי שאוכל את זה שיש לו בעיה או משהו כזה. חס ושלום להגיד על אנשים שלא מחמירים שיש בזה איזושהי בעיה, אבל אנחנו כן

05:14 דובר 2 מחמירים בשביל שאנחנו מבינים ויודעים שזה יעזור לנו בנוגע לעבודת השם, יעזור לנו על כל השנה. אחד מהדברים שאנחנו-- שיש הרבה החמרות בזה, זה על המצות עצמן. המצות, אנחנו יודעים שהמצות בפסח זה כמו מיכלא דמהימנותא, המאכל של אמונה. זה דבר היחיד כל השנה שהבן אדם אוכל דבר גשמי וזה עוזר לו לאמונה. זה אוכל של אמונה. זה דבר רק לשמוע את המילים האלה, להבין את היוקר של המצה שזה מחזק את האמונה, וגם זה נקרא מיכלא דאסוותא, מאכל של בריאות שמרפא את כל החולים. אז כמו עוד הפעם המשל הקודם, כמו מישהו חולה, אנחנו כולנו חולים. חולה זה העניין של אה שיש יצר הרע שמפתה אותנו ואנחנו נכשלים. זה הכל העניין של חולי, כן. אנחנו חולים. אז הדבר ה-ה-התרופה הכי חזקה, הכי טובה הוא המצה. מצה זה חזק, זה תרופה. זה נקרא מיכלא ד-- מיכלא דאסוותא וממילא מובן מזה שאנחנו רוצים לאכול מצה הכי מהודרת ששייך. ככה זה אם אתה אומר שהמצה, בתוך המצה הזאת יש אה יש סגולות מאוד מיוחדות שיש לה, שזה עוזר לאמונה ועוזר גם כן לבריאות. אז אנחנו רוצים שיהיה הכי פיור, הכי טהור שיכול להיות ולכן רואים שהרבה הרבה א-א-אנשים יש להם חבורות שהם מגיעים ב-בעצמם לראות את המצה והם משתדלים, הגם שזה עולה הרבה יותר כסף, הרבה יותר כסף. זה לא המחיר הרגיל. כי מצה לא מסתכלים על כסף, כי מצה לא מסתכלים מה שזה כשר. אנחנו מסתכלים מה שזה הכי מהודר שיכול להיות. החמרות שאנחנו בחב"ד יודעים, חוץ מכל ההחמרות שכתוב בשולחן ערוך. בשולחן ערוך כתוב כמה דברים, כתוב בנוגע ל... בנוגע לפירות יבשים שפעם היה חששות הרי הם פעם היו מייבשים

08:01 דובר 2 את הפירות עם קמח ולכן זה בעיה. אה, פירות יבשים. ונוגע לקטניות, כתוב בשולחן ערוך שאנשי אשכנז לא אוכלים קטניות, שזה חוץ מכל ההחמרות האלה שכן כתוב שם בשולחן ערוך, בטוח שאנחנו שומרים עליהם. יש לנו החמרות שבעיקר נודע לנו מהתלמידים של תומכי תמימים של אצל הרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב. אצל הרבי הרש"ב הרבנית רבקה, היא הייתה שמה הרבה במטבח ולהסתכל שהכל יהיה כ-כמו שצריך, אז ממנה למדו מה ההחמרות של חב"ד ומה ההחמרות של חב"ד ואיך אנחנו צריכים-- משמה כל ה, כל המנהגים מגיעים משמה. יש כמה מנהגים גם כן שאנחנו שמענו מהאדמו"ר הזקן, לא בעצמו, מהאח של האדמו"ר הזקן, אבל ההידורים ש-של, של אה, הידורים שלמדו הרבה מהבחורים שאכלו, כי לפני זה כל אחד ואחד אכל בבית שלו, לא ידעו מה קורה בבית של הרביים ולא ידעו אה, אבל ברגע שהייתה הישיבה והרבנית רבקה שהיא הייתה שם והיא אמרה לבחורים הרבה דברים, מה שכן ומה שלא, מה שכן לעשות ומה שלא לעשות. אז אחד מהדברים הכי החמורים, הכי אה, דברים, החומרות, הוא בעניין מצה שרויה. מצה שרויה זה גם חידוש מהאדמו"ר הזקן ב-בתשובות שלו, שהוא מביא את זה והוא אומר שמי שחושש על מצה שרויה אז יש לו מקור לזה וכל הדברים האלה. והאדמו"ר הזקן מסביר את ההיסטוריה איך המצות, מתי נהיה, כי התחילו להיות בעיות מהמגיד ממזריטש או הבעל שם טוב. הם אלו שהחמירו מאוד במצה שרויה, מה שאין כן כל העולם לא החמירו. אז כל החסידים גם להיום, החסידים, כל החסידים חוץ מחסידי חב"ד גם כן נזהרים במצה שרויה, ובחב"ד נזהרים קצת יותר מהמצה שרויה ממה שמכל החסידים האחרים. אבל זה המקור. הוא

10:58 דובר 2 מספר שככה המצה פעם כל אחד ואחד אפה את המצה בבית שלו, כמו שהוא אפה את הלחם בבית שלו, הוא אפה את המצה בבית שלו. וככה, ובזמן שהם אפו בבית הם עשו, היה כאלה שידעו יותר טוב, היה כאלו שידעו פחות טוב. אבל העיקר הבעיה, העיקר היה מצה שאפו בבית וגם אפו בתוך חול המועד גם כן. והעיקר זה היה הרבה מהמצות היו מצות רכות שהיום מוכרים את זה. יש כאלה שמוכרים מצות רכות, זה באמת מה שהיה פעם. אה, בגלל-- אבל המצות הרכות לא יכולים להחזיק מעמד, זה מתייבשים מיד. אז לכן, אז אם אתה אופה לבד בבית שלך אז אתה יכול לאפות מצות. כן, אתה יכול, כל יום אתה אופה מצה חדשה, אבל אם אתה רוצה להכין את זה אי אפשר להכין את זה כי זה מתייבשות. אז התחילו לעשות את המצות האלה שאנחנו אוכלים היום, שזה המצות היבשות, אה, הדקות. לפני זה עשו יותר עבות ועשו מזה מצות וכל הדברים האלה. יש שמה בגלל שלא, אה, עשו את ה-- בגלל ש-- לא עבדו בזה מספיק חזק עם העיסה וזה היה עיסה קשה או משהו כזה, אז לא כל הקמח התערב, אה, לא כל הקמח התערב בתוך ה, בתוך העיסה והיה יכול להיות שמה, אה, כמו חללים שמה שיש קמח, או שיש קמח שלא-- גם שהקמח הזה עבר, נכנס לתוך התנור. אבל עם כל זה יש הרבה דעות שהקמח נשאר קמח, ועכשיו אם הקמח הזה ייכנס לתוך המים, הקמח הזה, אה, אה, אם אתה תשרה את הקמח הזה בתוך המים אז פתאום זה יהיה, יהיה, ייעשה חמץ מחדש. כי בתוך המצה יש קמח. יש

13:29 דובר 2 חלל ריק ששמה יש קמח, קמח שלא, שלא התערב, שלא נילוש כל כך טוב עם כל המצות. והקמח הזה עכשיו, אה, מ-מגיע ביחד עם מים. ברגע שזה מגיע ביחד עם מים זה מחמיץ. לפי הדעות, אפילו אחרי שהקמח עבר דרך ה-- דרך התנור. וממילא בשביל זה התחילו להחמיר על מצה שרויה וזה היה תקופה שאז למדו איך לעשות את המצות וזה, וזה היה התקופה. אז מאז התחילו להחמיר על מצה שרויה. זה דבר שלא היה בזמן הגאונים או בזמן הש-- הש"ך או את הזה. בזמן השולחן ערוך לא היה את זה, לא היה הבעיה הזה, כי כל אחד אפה בבית שלו ואפה בצורה אחרת. אבל ברגע שהתחילו לעשות את ה, את ה, המצות כאלו שאנחנו עושים היום, אה, אז התחיל להיות בעיות של בעיות של שרויה. אז בשביל זה אנחנו מחמירים בשרו-- בשרויה. אז הרבי הרש"ב החמיר כל כך בשרויה בצורה מאוד, אה, מיוחדת, שהוא מאז זה המנהגים שאנחנו יש לנו את המנהגים האלה מאז, אה, שברגע שהוא אכל הוא לא אכל ביחד עם המצה. כשהוא אכל את הדגים או משהו אחר, כל דבר אחר לא היה אוכל את זה ביחד עם המצה. המצה היה אוכל קודם המצה, אחר כך גומר עם המצה ואחר כך אוכל את הדברים האחרים. יש דבר עוד מעניין שהרבי הרש"ב כן אכל את המצה והשרה את זה בתוך יין שמור, שאין לנו דבר כזה. אה, יין שמור זה הפירוש שלא, אין שמה טיפת, טיפת ח-- בכל ה, בכל הכלים, בכל הדברים האלה נבדק וכל הדברים האלה אין שמה טיפת מים ומלח. זה נקרא מי פירות ומי פירות לא מחמיץ. אז הוא היה לו מיוחד מצה,

16:01 דובר 2 אה, יין שמור וגם חלב שמור, שלא יתערבב שום טיפה של מים, והוא כן היה משתמש בזה גם כן עם, עם ה, עם המצות שלו. אבל מה שהוא למד, אה, לימד אותנו שאם, אז פה אנחנו נזהרים מאוד עם המצה שרויה. עם המצה שרויה אנחנו נזהרים. על הרבי הרש"ב מספרים שהרבי הרש"ב, אחר שהוא היה לוקח כל פעם, אה, כפית של, של מרק, היה אחר כך מנגב את הכפית. עד כדי כך. גם אצל הרבי אנחנו ראינו כשהרבי היה אוכל מצה, ממש אחרי כל מצה היה לוקח מפית ומ-מ-מנגב את הפה שלו. הפירורים וכל הדברים האלה. ראינו את זה, היה הרבה. אבל בסדר, אז מזה אנחנו נזהרים מאוד על מצה שרויה. אז פה אנחנו צריכים להיכנס לכמה-- להרבה הלכות. המצה שרויה שאנחנו נזהרים, נזהרים אפילו מילדים קטנים, ומה שאנחנו כן עושים, שהמצה, אוכלים את המצה קודם לפני האוכל ואחר כך אוכלים את האוכל. אבל לא שמסלקים את היד מהמצה, כי יש הלכה בשולחן ערוך, אה, כן, שאם בן אדם באמצע הסעודה מסלק את ה-- צריך ל-לאכול את המצה גם כן בין, בין הדג לבין הדברים האחרים שהוא אוכל, אבל בזמן שהוא אוכל את המצה אין כל הדברים האחרים, ובזמן שיש את הדברים האחרים הוא לא אוכל את המצה. המנהג בית הרב היה שהיו מכסים את המצות על השולחן שלא ישפריץ משהו מזה, ולהיום הגיע שאנחנו מכניסים את המצות גם בתוך שקיות. שקיות, כל אחד ואחד יש לו את המצה בתוך השקית ושובר חתיכה ושם בפה. ככה זה המנהג שלנו. לילדים קטנים, לילדים גם נותנים מצה ואוכלים את זה בצורה כזאת. הילד, יש פעמים שהילד אוכל את המצה והוא, והוא, אה,

18:28 דובר 2 הוא אוכל, לוקח את כל המצה, לא שובר חתיכה ושם בפה, ואוכל את כל המצה. מזה יוצא שהמצה יש לה גם את הרוק של הילד וזה חוזר בחזרה לתוך השקית. זה האמת הוא לילדים בטוח שאסור להחמיר עליהם. יש מקום שהרבי, הרב אמר בפארברענגען שצריכים להיזהר על מצה שרויה, אה, גם עבור ילדים, אבל הרבי אומר שמה בתשמ"ח שצריך לעשות את זה ולא להכביד עליהם. הרבי מאוד נזהר שהחג יהיה נעים לילדים, שלא יגידו, "אוי, מגיע הזמן של חג הפסח ואין לי מה לאכול", וכל הדברים האלה זה הילד-- הרבי מאוד נגד את זה. אנחנו לא רוצים שהילד ירגיש שהמצוות כבדות עליו, כי זה יכול לצאת מזה דברים לא טובים. אז לכן הרבי אומר לא, לא להקפיד עליהם, ש"אתה אל תאכל את השקית של הילד שהוא אוכל את זה חתיכה גדולה, שהוא רק נשך את כל החתיכה. בסדר, אל תאכל מהשקית הזאת, תאכל משקית אחרת". אבל זה עוד יש סיפור, סיפור מאוד מעניין שהיה אצל הרבי. הרבי הריי"צ, כשהגיע אז לאמריקה בפעם הראשונה, לא יודע, היה חג הפסח והיה אורח שהגיע. אורחים, אורח שהגיע לרבי, ופתאום הרבי ש-- הרבי הקודם, כן, הרבי הריי"צ, שומע רעש. שמע קול. אז האורח לא יודע את המנהגים. אז הוא לוקח את המצה והכניס אותה לתוך הבורשט. איך אומרים בורשט, בורשט? זה סלק, בורשט. אז הרבי, הרבי הריי"צ אומר ככה: יותר טוב שהמצה תהיה אדומה משלאדם הפנים יהיו אדומות. במילים אחרות, לא לבייש את הבן אדם. נכון, אנחנו מחמירים חומרות, זה בסדר, זה א גוטע זאך, אבל לא שמהחומרות האלה יבואו לידי לבייש יהודי או לידי מחלוקת או לידי יניקת

21:03 דובר 2 החיצונים. יש לנו, יש היצר הרע, אפילו בזמן שאנחנו עושים דברים טובים, נכנס שמה להיכנס לקיצוניות ולריב עם השני ולריב. החומרות שלנו במצה שרויה מאוד גדולות. למשל, אה, אנחנו דיברנו שהרש"ב בעצמו כן השתמש עם יין שמור שאין בזה שום מים, ואחר כך הוא שרה. השרויה שלו היה גם שהוא שם את זה בתוך היין הזה, הוא אכל את זה. אז פה נכנס השאלה איך אנחנו מסתכלים על מצה, לקחת מצה עם מי פירות? מי פירות בלי שום מים. שאלות כאלה. למשל, למרוח על המצה אבוקדו או מי ביצים. אז פה אם באמת יש בזה איסור או לא. זה האמת הוא הרבה פה, פה יש לך כל משפחה ומשפחה לפי. יש הרבה משפחות שמחמירים גם בזה, ויש ה-ה-ה-- ואותם שמחמירים כי יש רעיון של לא פלוג רבנן, כן, שאנחנו לא יכולים לעשות הבדלים. אתה בבית. אבל בבית אתה תתחיל לאכול מצה ככה, מצה עם, עם אבוקדו, אבל הילד גם יעשה את זה והילד יעשה את זה עם הסכין שהוא עכשיו רחץ אותו, ועל הסכין יש גם מים, טיפות של מים. אז פה זה לא שאלה שזה אסור, בגלל שזה כבר לא נקרא מי פירות לג-- רק מי פירות זה פירות. מי פירות עם טיפה מים, שזה כבר כן מחמיץ. זה מחמיץ אפילו יותר מהר. או שיהיה-- אז בגלל הדברים האלה זה, אנחנו לא פלוג, אנחנו מחמירים לגמרי. ואם יש הרבה משפחות שמחמירים לגמרי, לא אוכלים, לא אוכלים אפילו מצה, אפילו עם מי פירות לא שמים את זה על המצה כי יש בזה בעיה. יכול לצאת בזה בעיה גם כשלא אין בעיה עכשיו איך שאני עשיתי את זה, אבל

23:45 דובר 2 יכול להיות שאיך שהילד שלי וכשמישהו אחר יעשה תהיה בעיה. אז לכן, לכן אנחנו לא. לכן אנחנו, יש הרבה שלא עושים את זה. יש כאלה שכן עושים. נו. יש עוד מנהג שאנחנו בגלל הדברים האלה אנחנו אפילו עושים. בשולחן ערוך כתוב כשנוטלים מים אחרונים צריכים להעביר גם כן על השפתיים. אנחנו לא עושים את זה בגלל החשש של פירורי מצה. יש לנו, כל דבר שהיה במגע של בן אדם לא אוכלים את זה אלא שקולפים את זה. לכן אנחנו קולפים את כל הפירות והירקות. אנחנו קולפים את הכל. למה אנחנו קולפים? בגלל שיכול להיות שמישהו נגע בזה ואתה לא יודע את היד שלו. יכול להיות בתוך היד שלו היה חמץ מהסנדוויץ' שהוא אכל קודם או משהו כזה, וזו החמרה. כן, זו החמרה. זו הייתה החמרה עד לזמן האחרון. האמת שבזמן האחרון, שבכל הפירות ובכל הירקות גם כן אנחנו-- החברות משפריצים עליהם איזשהו חומר להחזיק אותם יותר חזק, שזה יעמוד יותר זמן או משהו כזה. אז החומר הזה אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שפה בארץ החומר הזה זה מקטניות, לא מחמץ. ככה אנחנו כן יודעים שזה מקטניות. בעיקר, זה מקטניות, לא מחמץ. חמץ זה יותר יקר. דגן זה יותר יקר, אבל זה בעיקר. נו, אז אם אתה לוקח תפוח ואתה לא קולף אותו, אז אתה אוכל קטניות. אמנם היום זה יותר מסתם הידור, כשכל דבר שהגיע ליד של בן אדם אתה מחמיר. כן, זה פה, זה ממש שיש בעיה בגלל שהרבה פירות וירקות שמים עליהם איזשהו דונג או משהו כזה להחזיק אותו. אוקיי, אמנם אז עכשיו אנחנו נגיע לחסה. אז ברור שבטוח חסה לסדר אנחנו צריכים לעשות את

26:10 דובר 2 החסה, אבל האם לאכול חסה כל החג או לא? אז פה יש מחמירים שלא אוכלים חסה כל החג, רק מה שאכלו בליל הסדר. הטעם, בגלל שחסה אתה לא יכול לקלף. אתה מוריד את העלים החיצוניים. אתה כן יכול לאכול את הפנימי, בגלל שבחסה החשש הוא בגלל שזה נגע בבן אדם. אז הוא נוגע בצד החיצוני, לא נוגע בצד ה... לא פותח את זה לנגוע בכל עלה ועלה. אז יש כאלה שלוקחים את זה, מסכימים עם זה, ויש כאלו שלא. אבל בסדר, זה כבר תלוי על הבן אדם. הבן אדם יכול להקל אם הוא רוצה. זה לא מהדברים. יש דברים הרבה יותר שאנחנו, החמרה שאנחנו מחמירים לקלף את הפירות. למה אנחנו מחמירים לקלף את הפירות? בגלל שהייתה פה נגיעה של היד. ואדמו"ר הזקן אומר שאם למשל היה ל-- זה שהיהודים מנקים טוב, קראצן, שאבן, גם את הלכלוך של השולחן והכיסא. אנחנו לא רוצים. אם יש בזה מגע של יד זה לא בסדר. אז האמת היא שהיה מספיק לנו לרחוץ את זה טוב. ברגע שאתה רוחץ את זה טוב, את התפוח, לא את התפוח שאנחנו דיברנו שיש בזה דונג. אני מדבר על תפוח, סתם מיני ירקות כאלה. רחצת טוב, אפילו אם הייתה נגיעה של יד אדם, לא אכפת לי לאחר שרחצת. אבל אנחנו לא אמרנו לרחוץ. למה? יש מקרים שאין ברירה ש-- למה אנחנו לא אמרנו לרחוץ? בגלל שאתה תגיד לרחוץ, אז אתה תרחוץ כמו שצריך. הילד ירחוץ ככה והילד השני ירחוץ אפילו פחות. והשלישי ישתמש כמו נטילת ידיים אחרי שירותים, אשר יצר, שרק נוגע במים וזהו. אז עשו לא פלוג, שלא יהיה ככה וככה וככה.

28:40 דובר 2 עשו משהו שבאמת עוזר לפי כל השיטות, לפי כל הדעות, שזהו שאתה קולף. אז פה אנחנו גם רואים שיש לא פלוג, יש עניין של לא פלוג. לא רוצים להיכנס בפסח בחילוקים כאלה וחילוקים כאלה, כי שמה זה בסופו של דבר יעשה בלבול ויהיו אחרים שיקילו. וגם כמו שדיברנו קודם, וגם שיש מקום יכולים להקל. יכולים להקל בהכל, אבל זה כמו ילד שנולד שמקפידים מאוד שלא יהיה זיהום ושלא יהיה אוויר לא בסדר ושלא יהיה ככה ושלא יהיה ככה. אז גם אנחנו, זה אחד מההסברים, ההסברים שאנחנו מסבירים על כל ההחמרות של פסח, שזה בגלל שזה הזמן שאנחנו ילדים קטנים, אנחנו נולדים. הנפש האלוקית שלנו עכשיו מתחזקת כמו ילד חדש. אז אנחנו רוצים שלא יהיה שום זיהומים, שלא יהיה שום זיהומים ולא יהיה אז-- אנחנו מקפידים יותר ויותר ויותר ויותר. גם אם אתה תלך, איך הרופאים כולם אומרים, זה בסדר, זה אוכל בסדר, זה אוכל בסדר. אבל מה, אתה שומר על הדיאטה שלך, שאתה יודע שזה מה שיחזק אותך. בעיקרון קטניות אין בזה הגדרה מאוד ברורה, אבל מאדמו"ר הזקן כן יוצא שקטניות זה שמה שאנחנו אוכלים זה כל הפרי. אומר, הגרעין זה גם הזרע וגם האוכל. אין לך יותר מזה. יש למשל אבטיח או מלון שנראה כמו גרעינים. אז יש גרעינים בפנים, במלון בפנים יש הגרעינים. האם אנחנו נגיד שזה הכל קטניות ואסור לאכול את זה או לא? אז אנחנו אומרים, ההגדרה של קטניות הוא שזה שהגרעין זה כל האוכל, כמו ברוב הקטניות שאנחנו מדברים, הפולים וכל הדברים האלה, זה הגרעין, זה כל האוכל. אבל אם הגרעין זה לא חלק מהאוכל

31:11 דובר 2 אורז זה קטן ויש לך על זה הרבה יותר, כמו מלפפון. יש, נראה כמו ג-- אה, קטניות בפנים. מה זה? אבל הכל זה לא... יש, יש חוץ מהגרעין יש גם פרי, אז אנחנו לא קוראים לזה קטניות. אז ממילא אבטיח, מלון, מלפפון אפשר לאכול אותם. זה לא נקרא קטניות. מה שנקרא קטניות, אז אם כל האוכל שאתה-- תירס, כל הדברים, כל האוכל זה ה-- זה הגרעין עצמו. זה ההגדרה שבעיקרון ההגדרה של קטניות. אבל, אה, שמן מכותנה, כותנה זה לא אוכלים את הכותנה. זה לא מאכל. אז לעשות מזה שמן זה לא נקרא קטניות גם כן, ככה הרב לנדא פסק. אנחנו גם, אחד מההחמרות הוא שכל כלי שנופל על הרצפה אנחנו כבר לא משתמשים בזה. בשביל זה יש בהרבה בתים. למה? בגלל שהרצפה יש-- את הרצפה לא שומרים, על הרצפה לא יודעים בדיוק מה קורה. אז אנחנו כל כלי שנופל על הרצפה לא, לא, לא משתמשים בזה עוד פעם. אם צריכים ממש, יש הרבה שמכשירים את זה, זורקים מים רותחים על זה אפילו מקומקום. אבל זה החמרה אם זה שייך. לא בכל בית זה שייך, אבל אחד מהדברים, בשביל זה אנחנו, יש הידור שיהיה, שיהיה חד־פעמי. חד־פעמי זה כל פעם, זה אפילו אם קרה שהיה טיפת מצה נפל על הצלחת הזה אז אתה זורק את הצלחת בגלל שזה חד־פעמי, אבל בחד־פעמי מתחיל בעיה אחרת. חד־פעמי, היום יש חד־פעמי שיש על זה שפריץ, שיש על זה בכדי שאחד לא יתחבר עם השני. שהחד־פעמיים היותר חשובים ששמים בין, ששמים איזשהו משחה שיכולים קל, בקלות להוריד אחד מהשני, וזה אנחנו לא יודעים

33:43 דובר 2 מה זה המשחה הזאת. זה בעיה וצריכים לדעת. ועוד דבר, החד־פעמי של נייר יש על זה משחה. אז אפילו אם יש הכשר על המשחה, בטוח שבלי הכשר יכול להיות שיש בעיה, אבל אם יש הכשר לא כדאי. מה אנחנו צריכים? גם את ההכשרים אנחנו לא רוצים, כי כמו שאנחנו לא דיברנו, לא היה לנו מספיק זמן לדבר. אנחנו לא אוהבים כל דבר שמיוצר שאנחנו לא יצרנו את זה לבד. לא רוצים להשתמש בזה, לא רוצים להשתמש בזה. בשביל זה יש הרבה ש-- שלא משתמשים בשמן קנוי ועושים דווקא שמאלץ, שמן מתוך השמאלץ של העופות. השומן של העופות, מזה הם משתמשים כל החג. אוקיי, בגלל ההחמרה הזאת שאנחנו לא רוצים שום דבר קנוי, אז ממילא אם זה פלסטיק הלא חשובים, אין בזה שפריץ ביניהם ופלסטיק. אפילו אם זה, אפילו אם זה פלסטיק שזה כבר פעם השנייה שמשתמשים בזה, אבל כשמנס-- שזה נמס ואחר כך עושים מזה עוד הפעם משהו, כלי או משהו כזה. זה, זה שנמס זה הכשרה וממילא זה בסדר גמור. יכולים להשתמש בזה, אבל אלה שיותר חשובים צריכים שיהיה הכשר כי אנחנו לא יודעים אם יש שמה איזשהו שפריץ שהשפריצו על זה ואז, ואז יש בזה בעיה. תבלינים לא משתמשים בחגים. למה אנחנו לא משתמשים בחגים בתבלינים? קודם כל, פעם הרבי הרש"ב כותב שהיה קונה, את כל דבר שהיה קונה היה קונה בחנות שאין בזה חמץ. למה? בגלל שבתוך החנות יכול להיות תבלינים של פעם, בטוח שהיה בעיה. היום התבלינים שיש בזה הכשר טוב של הרב לנדא וכל הדברים האלה, אין בזה זה, אין בזה בעיה של חשש שהיה, אבל אלה שלא אוכלים את זה זה בגלל שלא

36:24 דובר 2 אכלו אז ממשיכים ככה בדרך הזה. גם ש-- לא יכולים להגיד שבמלח יש בעיה. ויש כאלה בנוגע לסוכר, לא דיברנו על זה. סוכר, זה האמת הוא שהרבי הרש"ב אומר שזה החמרה לא לכולם. זה החמרה בשביל עצמו. זה היה סיפור שפעם בפסח הרבי, הרבי הרש"ב היה אומר מאמר ואחר כך החוזרים חוזרים את המאמר ל-לרבי הרש"ב עצמו. זה לראות שהכל, שהם יודעים מה שמדברים, שהם יודעים את הסדר, כל מיני דברים. אז פעם בפסח זה היה שהבחורים ל-לא ידעו את המאמר. אז בשביל מה יש שם איזה אדם אמר לרבי הרש"ב הם לא זוכרים את המאמר בגלל שהם לא שתו את התה שלהם עם סוכר, בגלל שהם מחמירים. זה הרבי הרש"ב, וזה בדור שלנו לא יקרה דבר כזה שמישהו יעשה ג'וק כזה לרבי הרש"ב. אבל זה, הרבי הרש"ב ענה: מה שאני עושה, אני אומר, זה לא שייך לכולם. בנוגע לסוכר לא שייך לכולם. זה הרבי הרש"ב אמר. אז בסדר, יש כאלה שמחמירים לעשות את הסוכר. איך הם עושים את ה-- רוצים לעשות סוכר, הם ממיסים את הסוכר ביחד עם מים או משהו כזה, ואחר כך לוקחים את הסוכר שנמס ומעבירים את זה דרך, דרך סינון ומשתמשים בזה, ב-ב-הסוכר הנמס. הסיפור הסוכר הנמ-- מה בהלכה, מה ההבדל אם זה נמס או אם זה לא נמס? זה ההבדל בהלכה הוא ככה. אם אנחנו רוצים, אה, שזה יתבטל, אם יש, אה, יש קצת חמץ, יש גרעין של חמץ בתוך האוכל, אז ברגע שאתה מבשל את זה אז זה מתבטל בגלל, בגלל הבישול. הבישול יכול לערבב את כולם ביחד ולבטל אותו. זה אבל אם אתה לא מבשל אותו אז ה-החתיכת חמץ יושב בין

39:02 דובר 2 שתי החתיכות של ה בין שתי גרעיני הסוכר, ואחד זה לא מתבטל, וברגע שבחג אתה משתמש בזה, זה חוזר וניעור ונעשה פתאום, יש בזה חמץ אסור אפילו במשהו. אז לכן אנחנו, זה אנחנו מנפים את זה ובודקים את זה בצורה כזאת. וגם יש עידוד לבשל כל הדברים שיכולים לבשל לפני החג, שאז הכל בטל ברוב, הכל בטל. וזה הידור שלא כולם יכולים לעשות. מי ש-- ועוד דבר מאוד מעניין, כשאתה הולך לקנות, יש הרבה שקונים כל הדברים לפני החג. כשאתה הולך לקנות אתה צריך לחשוב, ואתה לא יודע מה קורה בקופסה שמביאים לך את האוכל. יכול להיות שבתוך הקופסה הזה יש, יש חמץ מקודם או משהו כזה. כלומר, אתה צריך בראש שלך שאתה לא זוכה בכל הדברים חוץ מהפירות, ושאם יש שמה גרעין או משהו של חמץ אתה לא זוכה בזה. וזה אחד מהטעמים שיש הידור לקנות את כל הדברים קודם הפסח. אבל העיקר של הפסח הוא שפסח זה התחלה, ופסח צריך הבן אדם להתחזק גם באמונה, בעיקר באמונה. וזה מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא, ולקחת מזה על כל השנה, שכל השנה הוא ירגיש את קרבת אלוקים כמו שהרגישו בזמן יציאת מצרים, בזמן קריעת ים סוף. כי ירגישו את קרבת אלוקים, שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ומחזק אותנו ומוציא אותנו מכל הצרות. ואנחנו מתפללים הכל שהמשיח כבר יתגלה, לצאת מכל הצרות האישיות וכל הצרות של כלל ישראל, והעיקר השכינתא, השכינה עוד בגלות. השכינה סובלת, לא רק אנשים סובלים, וזה צריך להפריע לבן אדם. ולכן הוא צריך לצעוק באמת שהוא רוצה את המשיח ורוצה שיגאלנו מלך המשיח במהרה ובקרוב ממש, ושיהיה כשר'ן פריילעכן פסח. אנחנו מברכים כל הזמן בגלל

41:39 דובר 2 הברכה מאוד חשובה, כי אנחנו לבד לא יכולים אם אין ברכה מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, זה, זה כשר'ן פריילעכן פסח.