פגמים במוצר חלק ב' - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו אוחזים עדיין באותו נושא של פגמים במוצר, כל פעם מכיוון אחר, כיוון מעניין אחר. אני אתחיל עם ש-- עם שלושה סיפורים, איתם נחדד את כל העסק. סיפור אחד, קוראים לזה בדרך כלל חתול בשק. מו-- מישהו מוכר לשני משהו והוא אומר לו, "אני מתנה איתך מראש שתשלם על זה כך וכך כסף, אתה לא חוזר אליי עם תלונות." האם זה תופס או לא?

00:43 דובר 3 משהו, אתה לא חוזר אליו.

00:45 דובר 2 עכשיו, אתה לא חוזר אליי עם תלונות, כ-ככה אנחנו מתנים מראש. אתה משלם את הכסף, לא חוזר אליי עם תלונות. עכשיו, יכול להיות שזה משהו שבכלל אפילו לא רואים מה הוא, כן רואים מה הוא. עכשיו, יש מקרים שלא רק שהמוכר, שהמו-- שהקונה לא יודע, גם המוכר לא יודע. יש כל מיני מקרים, קונים למשל קונטיינר שנתקע עם סחורה באיזו אונייה, מוכרים את זה הלאה. תקנה את זה בסכום כזה, אתה יכול להרוויח, אתה יכול להפסיד. יכול להיות ש-- כמו שהייתה האונייה עם כל ה... שנפלה, אמרו שיש שמה איזה קונטיינר עם אייפונים. בקיצור, יכול להיות שתרוויח, יכול להיות שתפסיד. השאלה אם תופס התנאי מראש, אתה לא חוזר אליי. אתה מקבל את הסכום הזה, אתה לא חוזר אליי. זה ש-- זה שאלה אחת. שאלה שנייה, היה לנו קונה אוטו יד שנייה ומוכר אומר לו, "אתה יכול לקחת את זה למכון בדיקה אם אתה רוצה." הוא אומר, "לא צריך." הקונה אומר, "לא צריך." אחר כך, אחרי יומיים הוא מגלה איזה בעיה רצינית. בא למוכר, המוכר אומר לו, "אמרתי לך לשלוח למכון בדיקה. לא שלחת, הבעיה שלך." השאלה מי צודק. עוד דוגמה נוספת שהזכרנו גם פעם שעברה, יש אפשרות לבדוק בדיקת משכון על האוטו, האם קיים עליו משכון, והקונה בחר לא לבדוק.

02:10 דובר 3 משכון זה רב ברחוק.

02:12 דובר 2 נכון. הוא בחר לא לבדוק ואחר כך-- אני נותן אפשרויות, אחר כך נראה מה נכון מה לא. הוא בחר לא לבדוק, אחר כך גילו שהרכב ממושכן. אז הוא בא למוכר בטענות, אומר לו המוכר, "יכולת לבדוק ולא בדקת, בעיה שלך." אמרתי שעכשיו סיפורים, אז זה כבר יתרחב עכשיו עם האוטו. עוד דוגמה באוטו, אוטו יד שנייה עם כל מיני פגמים מסביב. והמוכר לא-- הקונה לא הסתובב לבדוק את כל השריטות, את כל הזה. קנה ככה והלך. אחר כך הוא מוצא פה איזה שקע קטן, פה איזה שריטה וזה, אומר-- מגיע למוכר, המוכר אומר לו, "היית יכול לבדוק, לא בדקת." בעצם כל הנושא הזה שיכל לבדוק ולא בדק. האם זה יש לו משמעות הלכתית או לא? שאלה אחרונה. קונה שהזמין מוצרים, הוא הזמין מהאינטרנט מוצרים בצבע מסוים, זה התאים לו לחדר שלו, לא יודע מה, כל מיני דברים. בפועל הגיע לו מוצרים בצבע אחר.

03:15 דובר 3 מוצר טוב.

03:16 דובר 2 איך? מוצר טוב.

03:17 דובר 3 מוצר טוב.

03:17 דובר 2 כן. השאלה זה-

03:19 דובר 3 מדובר על דברים.

03:21 דובר 2 כן. השאלה אם זה פה עילה להחזרה.

03:24 דובר 3 מה זה לא בצבע? יש צבע אדום ויש צבע אדום כל כך שונה.

03:28 דובר 2 נכון, נכון.

03:29 דובר 3 זה על מה שאתה מדבר?

03:31 דובר 2 כ-כחול ואדום.

03:32 דובר 3 אה, כחול ואדום.

03:33 דובר 2 כן.

03:33 דובר 3 טוב, כחול ואדום זה כנראה...

03:35 דובר 2 כן, אבל השאלה, השאלה היא-- השאלה היא מה הוא הזמין.

03:40 דובר 3 טיפה יותר בהיר, טיפה יותר כהה. דברים עדינים אלה.

03:44 דובר 2 כן.

03:45 דובר 1 אם אחד קיבל את הסחורה בצבע שהוא אמר, זה מאחר שהוא אמר כחול והגיע אדום.

03:50 דובר 2 נכון. עכשיו... אני זוכר, רוצה להגיד איזה משהו על זה, אבל לא משנה, בואו נמשיך. אז יש לנו את ה-- את הרשימה הזה שעשינו, הנושא של פגמים, וברוך השם כבר כיסינו כמעט חצי. נושא של שימוש בחפץ, האם השימוש זה כמו מחילה או לא? אם מותר, אסור. לא נחזור על כל הדברים האלה. ומצב פגם בזמן מאוחר, על מי זה חל. בשיעור האחרון למדנו את העמודה הזאת. על הזה נחזור בקצרה. אני כל פעם השיעור הבא אני חוזר בקצרה על השיעור הקודם, ממש בקצרה. עוד מעט. והיום נוסיף את שתי אלה. סיכום ראשוני, איך מסכמים בדיוק, מתי זה חל, מתי זה תופס, הסיכומים, וכל הנושא של בדיקה. לא בדקת, האם זה מעלה או מוריד. אז בשיעור הקודם למדנו מה הקונה יכול לעשות אחרי שהוא מצא פגם. אמרנו שיש הרבה אפשרויות. יש את האפשרות של להחזיר את המוצר. המוצר הזה לא טוב, אני מחזיר אותו. ואמרנו שזה הדין המקורי. זה מה שהשולחן ערוך פוסק. יש פגם, פגם כזה שנחשב פגם, מחזירים. יש אפשרות שנייה שזה פיצוי כספי. פיצוי כספי זה מפורש לשלילה בשולחן ערוך. אי אפשר, לא המוכר יכול לחייב את הקונה לקבל פיצוי ולא הקונה יכול לחייב את המוכר לתת לו פיצוי. אין פיצויים במום. אתם רוצים ביחד לסכם? זכותכם, אבל אי אפשר לחייב אחד את השני בנושא של פיצוי. אלא אם כן יש יוצא מן הכלל, לא אמרתי אז, בן אדם שכבר קנה משהו כבר אכל אותו. אכל אותו, השתמש בו כבר. עכשיו, יש בזה הרבה דיונים. אני לא יודע אם יהיה לי שיעור על זה או לא, אני לא בטוח. אם זה היה אסור מדאורייתא, אסור מדרבנן, אם

05:58 דובר 2 זה הוא נהנה מזה, לא נהנה מזה, אבל באופן כללי, אחרי שכבר החפץ לא נמצא בעולם, אז שייך להיות בקשר להחזר כספי או פיצוי כספי במקרים מסוימים. המנהג של ימינו זה החלפה. זה מה שבעיקרון נהוג. אתה קונה חפץ בחנות, אתה לא נעול על החפץ, העכבר הספציפי הזה. אתה רוצה עכבר עובד, יש בזה תקלה, מביאים לך אחר. זה מה שמקובל, ואמרנו שהמנהג הזה מחייב את כולם לעבוד לפי המנהג. ודבר אחרון זה תיקון. יש מקרים שבהם אפשר לדרוש תיקון, ל-לדרוש, להציע תיקון. המוכר יכול להציע תיקון אם הדבר הזה יכול לחזור לקדמותו והמום הוא לא מפרק את כל המכשיר, הוא משהו צדדי. תתקן אותו, יחזור לקדמותו לגמרי, אז זה בסדר. עכשיו, מה שדיברנו על איך מסכמים מראש. יש כאן את מה שלמדנו פעם, מה מוטל על המוכר לכתחילה לעשות. המוכר אסור לו ליצור מצג שווא. אסור לו ל-לייפות כל מיני דברים. יש פה כמה אפשרויות. או שהוא מעלים מידע, הוא לא מספר על דברים, או שהוא ממש מעלים פגמים בפועל, או שהוא משביח את המכר בצורה מדומה ולא אמיתית. בכל המקרים האלה, אם הוא התנהג בצורה לא נכונה, זה ודאי שלאחר מעשה אפשר להחזיר, כי אתה הטעית אותי ובסוף אני מצאתי מום, אני יכול להחזיר. מנגד, יש מקרים שבהם המוכר הוא בסדר גמור. הוא עושה את זה בידיעת הקונה. איך? או כולם יודעים או כולם בודקים. יש מוצרים שכולם בודקים אותם. למשל, דוגמה בהלכה של יין, כולם טועמים לפני שהם קונים, יודעים בדיוק מה קונים או כולם יודעים שמערבבים כך וכך, מערבבים כך וכך אחוזים וכולי. זה דברים שמותר למוכר לעשות את זה ואוטומטית גם אי אפשר לחזור

08:08 דובר 2 אליו אחר כך. זה עושה לי בעיות. השאלה המקרים באמצע, כשהמוכר אסור לו לעשות את זה, אבל הוא לא ידע. הוא לא ידע, הוא מכר לך משהו והוא לא ידע. האם אי הידיעה שלו פוטרת אותו או לא? כבר אמרנו שבעיקרון אי ידיעה לא פוטרת אותו. בפועל אני קיבלתי מוצר פגום, זה לא פוטר אותו. עכשיו השאלה היא מה קורה אם אנחנו מתנים בינינו. אני מוכר לך את המחשב הזה ואני אומר לך מראש בתנאי שאתה לא חוזר אליי עם שום תקלה. עכשיו, ובזה עצמו יש שתי אפשרויות, שאני יודע או שאני לא יודע. אם אני יודע שיש בזה בעיה, למשל של שמע, לא שומעים במחשב הזה והוא קונה, הוא סומך עליי. אנו עושים תנאי גם הוא כבני גר, בני רבה.

09:00 דובר 4 זה משהו בסיסי במכשיר.

09:02 דובר 2 כן.

09:03 דובר 4 מכונת כביסה לא עובדת.

09:05 דובר 2 כן, לא עובדת. אני אומר אפילו לא משהו בסיסי, אבל משהו שאנשים מקפידים עליו. אתה מוכר לו, אתה אומר לו במפורש, מתנים שאתה לא חוזר על שום... זה תופס או לא תופס? זה כשאני יודע. כשאני יודע זה קצת יותר קשה להבין שזה יתפוס. מה קורה אם אני לא יודע? אני קניתי את המחשב הזה ממישהו, אני עצמי לא בדקתי אותו. אני אומר לו, קח אותו, תקנה. אין לי מושג מה עם זה. מסכמים שלא חוזרים על מומים. האם זה תופס אותו? אז בוא נראה. יש מושג בהלכה של דבר שאינו קצוב. מה זה אומר דבר שאינו קצוב? לא יודעים כמה. ניתן דוגמאות ונבין יותר מה הכוונה. דוגמה ראשונה זה מכר. למשל אני אומר לך, יש פה במרתף יין. אני מוכר לך את כל המרתף של היין. ועושים על זה קניין. תופס או לא תופס? נפסקה ההלכה שזה מועיל. מה זאת אומרת? אפילו שזה לא קצוב, אני לא יודע בדיוק כמה יין יש שם. אנחנו נבדוק אחר כך כמה יין יש וכמה עולה יין, ונשלם לפי הכמות של היין. שלא יהיה דין אונאה. אם אני מוכר לו שם עשר, אני אומר לו אלף שקל, עכשיו ראיתי שם שני בקבוקים אז יש פה אונאה. אבל אנחנו לא מסכמים על מחיר. אנחנו אומרים לכל בקבוק כך וכך כסף, מרתף של יין. אני לא יודע כמה יין יש שם, תופס. ואגב, על זה אנחנו מסתמכים למכירת חמץ. כשהגוי קונה את החמץ הוא לא יודע כמה מוכרים לו. הוא לא יודע. אומרים לו כל החמץ והיין. לך תדע כמה יש שם, כמה פסטות, כמה זה. אבל מה כן צריך? גם את זה לגבי

10:48 דובר 2 מכירת חמץ יש איזה דיונים, אבל בשולחן ערוך כתוב פה מה צריך, שיהיה מינו ידוע, שיהיה סוג ידוע, שאני יודע מה אתה מוכר לי.

10:57 דובר 4 חייב לשאול עוד.

10:59 דובר 2 אז באמת כשמוכרים לגוי, מוציאים, מוציאים חשבונית מהסופר עם כל מיני סוגי מוצרים של חמץ, פסטות, וופלים זה וכל דבר מה המחיר שלו ו-

11:12 דובר 4 בחנויות גם עושים.

11:13 דובר 2 ככה הבנתי שעושים עם המכירת חמץ, נותנים לו איזשהו כללי כזה.

11:16 דובר 4 אני מוכר בבית שלי, אני לא עושה.

11:18 דובר 2 לא, אתה לא עושה, הרב עושה את זה.

11:20 דובר 4 אבל הוא לא יודע מה יש אצלי בבית.

11:22 דובר 2 לא, כללי, מוצרים כלליים. עכשיו, החברות ואילך לא נכנסים לכל הקטנות, אבל באופן כללי שהוא יודע מה הוא קונה. הוא יודע שהוא קונה פסטות, וופלים, בייגלה ומציות והדברים האלה, וקמח. אז הוא קונה את הדברים האלה וכמויות נראה אחר כך, נבדוק אם יבוא מישהו להוציא את זה, נבדוק כמה. אז במכר מועיל, דבר שאינו קצוב מועיל במכר. כשמגיעים להתחייבות פה פתאום יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין כל שאר הפוסקים, כל הראשונים. כולם חולקים עליו וזה מקום שהשולחן ערוך הולך עם הרמב"ם מאוד חזק. כאן במפורש הוא פוסק לא כמו הרמב"ם, הוא כותב והרמב"ם כתב כך וכך. הוא כותב כבר בשולחן ערוך וחלקו עליו כל הבאים אחריו והכי נקטינן, כמו החולקים על הרמב"ם. מה הרמב"ם אומר? הרמב"ם אומר, "אי אפשר להתחייב בדבר לא קצוב". דוגמה, אתה אומר למישהו, "אני אזון אותך חמש שנים". יש לזה קצת מחלוקות אם זה קצוב לא קצוב, אבל באופן כללי. מאיפה אתה יודע כמה יעלה האוכל? כמה הוא יאכל וכולי חמש שנים? לפי הרמב"ם זה נקרא דבר לא קצוב, אי אפשר להתחייב על כזה דבר. לפי כל שאר הפוסקים אפשר להתחייב על דבר לא קצוב. אוקיי? עכשיו אנחנו מגיעים לנושא השלישי, שזה אונאה ומום. מה דיברנו עכשיו? אני מוכר לך מוצר, אני אומר לך על מנת שאתה לא חוזר אליי, אתה לא חוזר אליי אחר כך עם טענות, מה בעצם אני מבקש ממך? תמחל לי. מבקש ממך למחול, כי בעיקרון בן אדם נורמלי שהוא קונה מוצר, הוא קונה דבר בלי מום. הוא לא רוצה שיהיה שם מום. אם אני מתנה איתך, אני רוצה שתמחל לי. עכשיו, אתה יודע על כמה אתה מוחל? אתה לא יודע.

13:18 דובר 2 אני אומר על מנת שאין מום, אתה לא יודע על כמה אתה מוחל. אומר הרמב"ם לשיטתו, הרמ"א אומר זה לא תופס, אבל הפלא כאן שזה נפסק בשולחן ערוך שזה לא תופס. בהתחייבות פסקנו נגד הרמב"ם שדבר שלא קצוב, אתה יכול להתחייב. כשמגיעים למחילה על הונאה במום, שם פסקנו שאי אפשר להתנות על דברים כאלה כי אני לא יודע... מסבירים ה-- חלק מהמפרשים מסבירים שבמום אני לא יודע כלום. אני לא יודע איזה מום, אני לא יודע אם בכלל יש מום. אז אני-- זה לא כמו התחייבות, התחייבתי חמש שנים לזון. אוקיי, אני לא יודע בדיוק כמה זה יהיה, זה יהיה ככה או יותר. פה ב-ב-במחילה הזאתי אתה מבקש ממני למחול על משהו שאני בכלל לא יודע אם הוא קיים. לא יודע אם בכלל אם יש שם פגם, אין שם פגם. לכן באופן כללי התנאים האלה לא תופסים. כשאתה אומר אני מתנה איתך שאתה לא חוזר אליי במום, זה לא תופס. אתה רוצה שזה יתפוס? שתי אפשרויות: או שתפרט לי בדיוק מה הפגמים שיש במוצר. תגיד לי השמע לא עובד, זה לא עובד, זה ככה וככה. פירטת לי בדיוק מה יש במוצר, מה הבעיות. בסדר, על זה מחלתי, ידעתי מה אני מוחל. זה תופס.

14:39 דובר 5 עם הדאטה, הוא אומר זה ככה.

14:42 דובר 2 זהו, זו בעיה. עכשיו אני, אני אגיע-- אדבר עוד מעט על מצב שאתה לא יודע. המצב שאתה כן יודע, אתה יודע שיש בזה בעיות, אתה יכול לפרט לו את הבעיות או את האפשרות השנייה שהרמ"א מציע, שאתה אומר לו, "תקשיב, המחשב הזה בעיקרון עולה אלפיים שקל. יש בו כל מיני בעיות, אני לא אפרט לך אותן, אבל כל הבעיות האלה ביחד הן שוות אלף שקל, אז אני מוכר לך אותו באלף במקום באלפיים בגלל הבעיות שיש בו". פה זה גם נקרא שהוא יודע. למה? כי אתה אמרת לו זה שווה אלף שקל ה-הבעיות האלה. אז הוא יודע על מה הוא מוחל וזה באמת תופס. אז כאילו אחת משתי אפשרויות. אחת משתי אפשרויות: או שאתה מפרט לו מה המומים או שאתה מפרט לו את השווי שלהם, אז זה תופס. בלי זה אבל זה לא תופס. עכשיו, מה קורה במצב שאני בעצמי לא יודע? כמו שאמרנו, קונטיינר, אה, מחשב שקניתי, לא בדקתי אותו אפילו או למשל אני מוכר לו דירה, רכב. אני יודע כמה בעיות שיש בו, אני אומר לו את הבעיות שיש בו, אבל אני אומר לו, "אני מוכר לך את זה, אם תמצא עוד בעיות, אל תבוא אליי. אין לי מושג, אולי תמצא עוד בעיות, אל תבוא אליי". אני מוכר לך את זה במחיר מסוים. אז פה יש פוסקים, הם מסת-- הפוסקים בעיקרון מסתפקים בזה. הם רוצים להגיד, מה, הבן אדם נכנס פה למצב של ספק מראש. הוא-- אתה לא יודע, אני לא יודע, אז אנחנו נכנסים למצב של הספק. אז אני אומר, לוקח סיכון. לכן רוצה להגיד אולי זה כן יתפוס. מתי זה בטוח יכול לתפוס? אם אני הופך

16:19 דובר 2 את זה לסוג של עסקה בינינו. מה זאת אומרת? למשל המחשב הזה עולה אלפיים שקל. אני לא יודע מה יש בו, בעיה או אין בו. אני אומר לו, זה כמו ביטוח כזה. אני אומר לו, "קח את המחשב הזה, תמכ-- אתה רוצה לקנות אותו באלף שמונה מאות שקל, אני עושה לך הנחה של מאתיים שקל. ההנחה הזאת זה תמורת זה שאם יש מומים אתה לא חוזר אליי". עכשיו מה בעצם הוא עשה פה? הוא בעצם קנה... הוא-- אני מכרתי לו... רגע, מי קנה ממי? לא משנה, אבל הוא בעצם יכול להרוויח, יכול להפסיד. אם באמת אין בזה מומים, הוא הרוויח. הוא קנה את זה במקום באלפיים, קנה את זה באלף שמונה מאות. אם יש-

17:05 דובר 6 לא עושים הערכה. אני יודע שיש מום, אני אתקן אותו.

17:07 דובר 2 לא, אני מדבר על מצב, אני מדבר על מצב שהמוכר לא יודע. על זה אני מדבר, אם המוכר לא יודע. המוכר יודע, זה בעיה. כי המוכר יודע, אז בעצם הבן אדם מ-מ-ממול הוא לא רוצה באמת למכור את הדברים שהמוכר יודע. המוכר לא יודע, סוג של הימור כזה בינינו. אני נותן, משלם את הכסף הזה. דבר כזה יש לו, יש לו מקום בהלכה שזה כן יועיל. מי שרוצה יכול להסתכל, יש בסימן ר"ט, בתה. אני לא רוצה להאריך בזה, אבל יש מצב כזה שזה כן מועיל, כי כמו שהוא רוצה לקנות, להרוויח, כך הוא גם מוכן לתת לך בתמורה. זה כמו לשחק בקובייה, שיש אומרים שזה תופס. למה? כי כל צד רוצה להרוויח מהשני. כשמסכמים ביניהם, נעשה הימורים. יש בזה מחלוקות גם, אבל באופן כללי. אז זה הנושא הראשון שדיברנו, איך מסכמים. אתה רוצה לסכם, באופן כללי צריך לסכם ברור. אם אתה לא יודע ואתה רוצה להגיד לשני, "בוא ניכנס למצב של ספק", אז יש אומרים שזה תופס. אם אתה רוצה בטוח יותר, תן לו איזה רווח בנושא. אתה נותן לו איזה רווח, אז עומד אחד מול השני. תמורת הרווח הוא מסכים להיכנס לזה. אוקיי, עכשיו נעבור לנושא הבא. נושא מאוד פרקטי, שבן אדם לא בדק, בגלל שהוא לא בדק, אחר כך המוכר אומר לו, "בעיה שלך, לא בדקת". אז נראה את הלשון של השולחן ערוך. קראנו אותו כבר אני חושב פעמיים. מי שמוכר קרקע או עבד ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא. והוא שלא השתמש במקח אחר שידע בו מום. יש לי תנאי. השתמשת, פסלת. לא השתמשת, אתה יכול

18:54 דובר 2 להחזיר. עכשיו מה אתם מבינים מהלשון הזה? מה קורה אם מישהו קנה מוצר, שם אותו בצד, לא בדק אותו. עברה שנה ורק אז הוא הגיע להשתמש בזה. הוא רצה להשתמש, בדק אותו, ראה שהוא לא עובד. האם זה בעיה? הוא יכול להחזיר את זה או לא יכול להחזיר את זה? מה נראה מפה, מהרמב"ם? יכול להחזיר אפילו אחרי כמה שנים. לא השתמשת, אתה יכול להחזיר. בא המגיד משנה וכותב משפט כזה. הוא כותב: יש מי שאומר, או משהו כזה, יש אומרים, שאם יכול לבדוק ולא בדק זה נקרא שהוא מחל. וזה בעצם, המשפט הזה הוא כמו פצצה כזה וכולם מנסים להתמודד איתה. לכאורה זה לא מסתדר עם הרמב"ם ו... וגם זה לא מסתדר עם המציאות. נתתי לכם כמה דוגמאות. בן אדם, בדיקת משכון או מנוע לא עובד. לא בדקת, בסוף המנוע לא עובד. לא בדקת, מה אתה רוצה? יכולת לבדוק ולא בדקת, בעיה שלך. זה לא הגיוני. לכן כל הפוסקים שבאים אחר כך, כל אחד מביא יוצא מן הכלל למה שאמר המגיד משנה. נכון, יכול לבדוק ולא בדק, אבל בתנאי שכך וכך וכך וכך וכך. יש איזה שמונה יוצאים מן הכלל, שבעצם יוצא שהדין הזה הוא כמעט ולא, ולא קורה. באופן כללי הצמח צדק מביא את המגיד משנה הזה, הוא אומר שוודאי שהרמב"ם חולק עליו, ונראה מהלשון של הצמח צדק שהוא לא מסכים עם המגיד משנה הזה. אבל הפוסקים לקחו ודנו בדבריו והכול, אז בוא נראה מה, מה היוצא מן הכלל. אוקיי. אז דבר ראשון, לא בדקת, מחלת. באופן כללי, לפי המגיד משנה. למעט, אז בוא נראה כמה אפשרויות. אם יש פגם מהותי, לא בדקת ומצאת פגם רציני מאוד, כמו

20:52 דובר 2 שאמרנו, המנוע לא עובד, הרכב ממושכן, המחשב לא, לא משמיע, כל מיני דברים כאלה. נכון שלא בדקתי, אבל לא העליתי בדעתי לוותר על כזה דבר רציני, לכן זה לא עוזר. עוד דבר, גם לא מצוי.

21:13 דובר 7 למה שאדם ילך לקנות? קניתי מוצר, דברים נורמליים, בהנחה שאין פה הדמים לא מודיעים. שמהצד הישר לא היה פה הנחה, לא היה פה מה שאני חושב.

21:25 דובר 2 זה נכון, זה נכון. זה נוגע גם למה שנגיד בהמשך. אבל נגיע אליו.

21:38 דובר 7 מה זה הדמים לא ראיה?

21:40 דובר 2 יש מקום שהדמים ראיה ומקום שלא. באופן כללי כתוב אצלנו הדמים לא מודיעים, אוקיי? אבל, אה, איפה שכתוב הדמים לא מודיעים מדובר שם אדם אחר על השני. יש שם צמד בקר או דברים כאלה, והשני מכר גם את הבקר או רק- כן. אז שמה, אם תסתכל שם אתה תראה שרוב האנשים משתמשים במושג גם לזה וגם לזה, אבל יש כאלה שמשתמשים במושג הזה רק לזה, ואז... איך?

22:10 דובר 7 רוב האנשים משתמשים רק בזה.

22:12 דובר 2 אוקיי, אחד מהשתיים, לא משנה. תלוי מי טוען, הקונה או המוכר. אבל הרעיון הוא שאני, הדמים פה לא מודיעים כי אולי אתה מהמיעוט או משהו כזה. אבל אם יש מצבים שהדמים כן מודיעים, למשל בן אדם שקנה, אה, זה גם דוגמה, לא זוכר אם דיברנו עליה או לא. בן אדם קנה מקדחה למשל. הוא קנה מקדחה, הוא בא לקדוח בממ"ד אצלו וזה לא עושה לו, לא עושה לו חור בממ"ד. הוא בא למוכר וטוען, אני לא מצליח לעשות חורים בממ"ד. הוא אומר לו, מה אתה רצית? זו מקדחה פשוטה, היא לא אמורה לעשות חורים בממ"ד.

22:46 דובר 7 עשיתי אישור.

22:47 דובר 2 כן. אוקיי. עכשיו, מה קורה אם ה-, אם הקונה מגיע למוכר ואומר לו, תשמע, אני צריך לקנות מקדחה שעושה חורים בממ"ד, והוא מוכר לו מקדחה והוא אחר כך מגיע ואומר זה לא עושה חורים בממ"ד. ודאי שזה בעיה. מה קורה אם הוא קונה מוצר שיש לו שתי אפשרויות? בהלכה זו דוגמה של שור, שאפשר לחרוש עם השור ואפשר לשחוט אותו ולאכול אותו. הוא קונה מוצר שיש לו שתי אפשרויות, והוא לא מספר למוכר למה הוא קונה אותו. השאלה אם יש לו אחר כך אפשרות להתלונן. אז פה אומרים שכן הדמים מודיעים. בדוגמה, כן. הדמים כן מודיעים במצב הזה. אני שילמתי כל כך הרבה כסף בשביל לקבל מקדחה שעושה-- מברגה או משהו כזה. רציתי משהו רציני. זאת אומרת שזה, זה לא כללי, זה לא כלל מוכלל.

23:40 דובר 7 אבל היינו, היינו אומרים, הרמב"ם שוב טיפה אחרת.

23:42 דובר 2 איך?

23:43 דובר 7 אומר הרמב"ם שוב טיפה אחרת.

23:46 דובר 2 נו?

23:46 דובר 7 הוא אומר שהשתמשת במוצר, זאת אומרת קנית והשתמשת, לא שאתה עוד לא בדקת, השתמשת בו. כשגילית שיש פגם, הפסקת להשתמש בו מאותו רגע שיש פגם.

23:57 דובר 2 אפשר להסביר ככה, אבל בוא נגיד אני לא צריך את המוצר הזה. לא צריך אותו כרגע. קניתי אותו בשביל עוד חודש, בגלל ששמתי אותו בצד ולא פתחתי אותו, אז פסלתי? זהו?

24:07 דובר 7 לא.

24:07 דובר 2 קניתי אותו באריזה סגור.

24:09 דובר 7 אולי קנית מחשב, לא יודע. קנית מחשב וחודשיים לא השתמשת בו. קנית מחשב.

24:18 דובר 2 נכון, נכון.

24:18 דובר 7 ככה לא מותר לך להחזיר.

24:20 דובר 2 נכון, זה גם נכון. זה עוד אפשרות. נכון. גם המצב הזה. וכאן אני אגיד, מגיד משנה, זה בעיה.

24:26 דובר 7 לא בדקת.

24:27 דובר 2 לא בדקת, תבדוק. תשתת-- תשמיע.

24:29 דובר 7 למדתי לבדוק.

24:30 דובר 2 זמן כזה שיכול לבדוק. ככה יוצא לפי המגיד משנה. שוב, עכשיו בוא נראה פה בדיקות מעמיקות. מה עכשיו אני צריך? בוא נראה. אז גם מהותי אתה יכול להחזיר. גם לא מצוי. לא חשבתי שיהיה כזה פגם בדבר הזה. זה, אני קונה אוטו, יכול להיות שיש בו שריטה פה, מכה שם, לא יודע מה, אבל פתאום, לא יודע, משהו שהוא-- איך?

24:58 דובר 7 חבוב במקום.

25:00 דובר 2 כן, פתאום הוא לא מתחבר, אז זה כבר מהותי. לא משנה, אבל יש דברים שהם אפילו שלא מהותיים, אבל זה לא מצוי, אז זה גם כן, זה לא תופס. במצב מצוין. שמתי את זה במירכאות. המוכר אמר לי, "מוכר לך אותו במצב מצוין." אז פה אני אומר למה לא בדקתי את זה? כי אתה אמרת לי שהוא במצב מצוין, אז למה שאני אבדוק אותו? עכשיו, הסעיף הזה בעצם נוגע אלינו לכל החנויות שלנו. כל מוצר שאתה קונה בחנות, אפילו לא אומרים לך שהוא במצב מצוין, כל עוד לא אמרו לך שהוא עם בעיות, אז הוא לא באמת עם בעיות. הוא כאילו אמרו לך שהוא במצב מצוין. אז זה-- אני לא, זה שלא בדקתי זה לא, לא, לא משפיע.

25:40 דובר 7 כל סוג של יד שנייה.

25:41 דובר 2 בדיוק. רק פשוט יד שנייה זה תופס.

25:45 דובר 7 מה הכוונה של אחריות וזה?

25:47 דובר 2 אחריות. אחריות זה-

25:49 דובר 7 זה משהו שכאילו אני יכול לתבוע את המוכר?

25:52 דובר 2 אני אגיד לך, אחריות זה בעצם סוג של הרחבה. אני כאילו מתחייב לך שהמוצר הזה מספיק חזק שהוא יחזיק כך וכך זמן. עד שנה או עד שלוש שנים הוא אמור להחזיק. עבר הזמן הזה וקרה לו משהו, זה כבר לא קשור אליי. כן? עכשיו, בהלכה בעיקרון, אם השתמשתי במחשב חודש ואחרי חודש פתאום הלך, אז על פי ההלכה, תשמע, לך תדע, אולי פתאום קרה משהו. אני לא יודע אם מישהו בודק את זה, בקי, ואומר זה לא היה בעייתי לפני זה, זה פתאום קרה משהו. אולי זה קרה מהתחשמלות, מהזה, מהברק, לא יודע מה. אז בא המוכר ונותן לך אחריות, זאת אומרת שתהיה רגוע שנה. כל עוד לא יודעים שאתה עשית משהו רשלני, עשית משהו של בעיות, אני מכסה לך את זה, שזה משהו, מוצר חזק. כן? זה סוג של מרחיב את האחריות ליותר. אבל אם מצאת מום שאתה בטוח מאה אחוז שמההתחלה הוא היה ככה. למשל, זה על קופסה סגורה. אתה פותח אותו, אתה רואה שיש משהו אחר בפנים. כן? והמוכר מאמין לך. בוא נגיד שאם הוא לא מאמין לך אז זה כבר בעיות. איך תוכיח וכולי. אבל הוא מאמין לך. הוא רק אומר, "שמע, עבר הרבה זמן." מה אומר הרמב"ם? ראינו מקודם, מחזירו אפילו אחר כמה שנים. ואגב, גם בחוק בנושא של אי התאמה, לא פגמים. אם יש אי התאמה אז גם החוק נותן הרבה זמן, שנתיים ויש אחר כך עוד שנתיים שאפשר לא להחזיר, אבל אפשר לקבל פיצוי, תרופות וכל מיני דברים כאלה. אבל החוק הזה לא התפרסם, אז זה ככה, זה לא יכול להיות מנהג המדינה. מנהג המדינה זה על אחריות רגילה. אבל אם יש דברים

27:33 דובר 2 כאלה מוזרים, אני אתן לכם דוגמה שקניתי ממישהו את הטור שולחן ערוך, מישהו שהוא קנה את זה מזמן וזה היה אצלו בארגזים, לא פתח את זה אפילו. הוא מכר את זה לי ואני רואה שיש שם שני ספרים אותו דבר וחלק אחד חסר. כרך כפול וכרך אחד חסר. דבר כזה אתה לא יכול להגיד, "תשמע, יש אחריות לשנה ועבר שנה זה כבר..." זה מההתחלה. זה בטוח שזה ככה הגיע מה-- מהיצרן, אז אפשר להחזיר אותו. עוד דוגמה, מיהר ולא בדק. במהלך הקנייה היה שם איזה סיפור שהיה צריך למהר. הוא מיהר ולא בדק. אז אני לא אומר שזה מחילה, פשוט בגלל שהוא מיהר. לכן אחר כך הוא יכול לבוא ולחזור אליו. מקרה של טורח או הוצאות, וזה נוגע אלינו גם מאוד חזק בנושא של, אה, בדיקת הרכב. כשקונים רכב ולוקחים אותו למכון בדיקה, אז, אה, עולה הרבה כסף. עולה כסף, לא יודע אם הרבה כסף, אבל עולה כסף. הקונה אומר: "אני לא צריך ללכת ולשלם כסף בשביל לבדוק את המוצר. אני משתמש בו בצורה רגילה. אם אני אמצא בעיות אני אבוא אליך". או מ-- או טורח. צריך לעשות בדיקה מעמיקה ולבדוק. אני לא צריך לעשות את כל הדברים האלה. צריך בדיקה שטחית ורגילה. גם כשצריך מומחים זה בערך אותו רעיון. אם צריך מומחים, יש איזה לשון, אני אמצא שם בתיק, לשון של הרי"ף. הרי"ף אומר שבן אדם שקונה מקח הוא בדרך כלל הוא לא לוקח אותו לבקיאים בשביל לבדוק. הוא סומך על דעתו, ולכן זה שהוא לא לקח לבקיאים, גם אם אני לא יודע אם הוא לקח או לא לקח, אני אומר כנראה הוא לא לקח ולא בדק את זה

29:11 דובר 2 אצל בקיאים. ומקרה אחרון, בן אדם עדיין לא שילם.

29:19 דובר 8 נושה לחברו.

29:20 דובר 2 לא מצד נושה לחברו, אלא מצד... רעיון של המשנה למלך. הוא אומר בן אדם שלא שילם הוא רגוע, כי הכסף אצלו. כאילו, אם הוא כבר שילם אז הוא חושש שאחר כך יעשו לו בעיות, יחזירו, לא יחזירו. אז הוא ממהר לבדוק את זה מהר, אבל כל עוד הכסף אצלו הוא רגוע. הוא אומר: "למה לא בדקת?" "לא בדקתי כי הכסף אצלי, עדיין לא שילמתי לך. ברגע שאני אבוא לשלם אני אבדוק".

29:44 דובר 8 זאת אומרת שהמכירה לא נפס-- נפסלה.

29:47 דובר 2 היא נפסלה כי בעיקרון מקח הוא במשיכה.

29:53 דובר 8 עדיין יש לו זמן. הוא יכול לקנות. קודם כל חייב לו. קודם כל אני חייב לו.

29:58 דובר 2 זה מכירה גמורה, זה חוב גמור.

30:00 דובר 8 כן.

30:00 דובר 2 אבל לגבי הבדיקה, לא בדקת, מחלת, לגבי זה אני אומר כל עוד לא שילמתי אז זה לא-- אני לא ממהר לבדוק את זה.

30:09 דובר 8 כל הזמן.

30:11 דובר 2 איך?

30:11 דובר 8 כל הזמן.

30:11 דובר 2 זה-- כמה זמן זה ביניהם שעד שהמוכר יבקש ממנו את הכסף? כן. יש בסתם, יש כזה מושג של סתם הלוואה שלושים יום. כן? יש דיון בפוסקים מה קורה אם מישהו אמר לך, "תשלם לי אחר כך". אתה קונה ממנו מוצר, "תשלם לי אחר כך". מה זה אחר כך? אז הקו-- אז חלק, הב"ח אומר שכמו שסתם הלוואה שלושים יום, אז גם סתם הקפה זה גם שלושים יום. אז אחרי שלושים יום אני צריך לשלם את זה כבר. אוקיי, זה הנושא של בדיקת המקח. אז אם נחזור רגע אחורה, נראה מה כיסינו ומה לא. יש פה סיכום ראשוני. פירוט המומים זה אפשרות אחת שצריך לפרט בדיוק איזה מומים יש או שווי הפחתה, או כמה השווי של ההפחתה של המומים. על זה עדיין לא דיברנו. פגמים מזעריים. מה קורה אם יש פגמים מאוד קטנים? האם אני יכול לבוא ואחר כך לחזור על זה? אז מה הכלל אומר? הכלל אומר מה שמקובל במדינה, זה מפורש בשולחן ערוך בשם הרמב"ם, מה שמקובל במדינה לחזור עליו, לבטל בגלל-- בגללו מקח, זה נקרא מום. מה שלא מקובל אז לא. אז אם-

31:22 דובר 8 איך אפשר לדעת מה מקובל ומה לא? תמיד, תמיד כשתגיע לאירוע כל אחד יגיד, "זה כן מקובל וזה כן מקובל". כאילו, תמיד זה נתון ש... אין איזה גוף, אה, גוף שאומר מה מקובל במדינה.

31:36 דובר 2 תראה, יש דברים, יש-- בכל דבר יש אפור. בכל-- כמעט כל דין יש אפור, אבל יש דברים ששחור ולבן. אני אתן דוגמה: קנית, אה, זה, מחשב ויש שמה איזשהו קרע קטן בקרטון של המחשב. האם אנשים מחזירים את המקח בגלל זה? התשובה היא לא. אתה קונה את המחשב, זה לא הקרטון מסביב. אם הקרטון כל כולו הרוס מסביב, הוא נראה כזה ישן והכול, אז אנשים כן מחזירים את זה. אם יש בעיות במחשב עצמו, אנשים כן מחזירים את זה, והיום זה הרבה יותר מפעם. היום כל דבר קטן שיש במוצר, אני קונה מוצר, אני רוצה שהוא יהיה שפיץ, לא יהיו שום בעיות. לכן הדברים, הפגמים המזעריים של היום זה דברים מאוד מאוד, אה, שוליים. מה שכן, בשוק של יד שנייה. שוק של יד שנייה, אתה קונה אוטו והמזגן לא מקפיא עד הסוף או טיפה מרעיש או יש שמה סדק שלא ראית או כל מיני דברים כאלה. זה דברים-דברים קטנים שאנשים לא-לא מייחסים לזה חשיבות, אז אתה לא יכול לבוא ולחזור עליו. עכשיו, לכן נגיע לסיכום הראשוני. אם הקונה רוצה להיות בטוח שהוא באמת יקבל את שלו והוא רוצה שלא יהיה לו פגמים ולא זה, שיסכם את זה מראש. אני רוצה מוצר בלי שריטות, בלי זה. מוצר של יד שנייה. אם הוא סיכם, סיכם, אין מה לעשות. הוא יוכל לחזור אליו. עכשיו אני רוצה גם לדבר גם על הנושא של הצבעים שדיברנו, עוד מעט. אני מסיים עם זה. לגבי בדיקה, איך צריך לבדוק דבר ראשון? בדיקה שטחית. אולי את זה לא אמרתי, אבל זה לכאורה ברור. מה שרואים מול העיניים בצורה ברורה. אז גם אם לא דיברו על זה במפורש, זה

33:22 דובר 2 נקרא מחילה, כן? ראית, לא אמרת מילה, מחלת. עכשיו, איזה בדיקה הוא עושה? אמרנו בדיקה שטחית. לא צריך לטרוח, לא צריך להוציא כסף, לא צריך להביא מקרים, וגם לאחר מעשה, מה קורה אם לא בדק? אם לא בדק בעת הקנייה, לא בדק אחרי הקנייה. זה קצת שונה. אם בזמן הקנייה הוא לא בדק והלך, פה ברגע שהוא הלך והסכים לא לבדוק, אז זה קצת יותר מחילה, ולכן גם אלה שחולקים, למשל נתיבות המשפט. נתיבות המשפט, אה, לא, לא נתיבות המשפט. זה מישהו אחר. פתחי תשובה מביא מישהו, אני לא זוכר את השם שלו. הוא אומר שהמ-המגיד שהתכוון שאתה לא בדקת בעת הקנייה, יכלת לבדוק, זה היה משהו ממש אפשר לבדוק אותו בקלות ולא בדקת אותו והלכת. זה גם הוא לא מהותי וכולי וכולי. במצב הזה הוא מודה לו שזה מחילה, אם זה בעת הקנייה. אם זה אחרי הקנייה, אז אתה אומר, "למה לא בדקתי? כי אמרתי מחר אני אבדוק, עוד יומיים." בסדר, לא דווקא דחוף עכשיו מיד לבדוק, אבל אם זה משהו שמ-- שאפשר לבדוק אותו ממש בהתחלה, למשל, יש יין שאומרים לך, "בוא תטעם" ונותנים לכולם לטעום לפני שאתה קונה ואתה החלטת לא לטעום וקנית. עכשיו, אם היין חומץ, בסדר חומץ, מה אתה רוצה? גם מהותי. אבל אם זה טעם כזה שאתה אומר, "אני לא מתחבר לטעם. לא נראה לי, לא, אני התרשמתי שזה יין יותר משובח" ויכלת לבדוק, לא בדקת. זה סוג של מחילה שהיא במעמד הקנייה. עכשיו בוא נדבר על הצבעים. זה בעצם אותו דבר מה שדיברנו פה על הפגמים המזעריים. צבע זה דבר שהוא תלוי מוצר ותלוי גם מה שהוא אמר מקודם, תלוי איך הוא מוצג במהלך

35:16 דובר 2 הקנייה. קודם כל באינטרנט הרבה פעמים זה מאוד מקובל ששמים תמונה של מוצר לשם דוגמה. יש עוד, זה-זה-- יש-- המוצר הזה קיים בעשר צבעים. לא ישימו עכשיו את כל הצבעים של המוצר. לפעמים מוצר בצבע אחד. אתה צריך להסתכל בפירוט אם כתוב לך איזה צבע מדובר. כתוב לך צבע מסוים, הספק שלח צבע אחר, זה ודאי שאתה יכול לחזור. ראיתי שכתוב את הצבע הזה. עכשיו, עוד דבר, זה דברים כאלה שמקובל להקפיד על הצבע. למשל, שמלה. כן, אישה קונה שמלה. רואים צבע של שמלה. אתה יכול להגיד, "אה, זה אותה שמלה בצבע אחר." זה לא... זה נקרא דבר שמקפידים עליו, אז אני מבין אוטומטית שעל זה דיברו. אז שוב, זה ילך לפי המנהג, זה מה שיוצא. מה קורה אם אני קונה עכשיו בדיוק חפצים לאיזה חדר שאני מעצב אותו בצבע צהוב ואני רוצה שכל הדברים יהיו בצבע צהוב? פה זה בדיוק כמו הפגמים המזעריים האלה. ברגע שהציבור לא מתייחס לזה כמו, הוא לא מקפיד על הצבעים, אתה פה השונה. אתה רוצה להקפיד על הצבעים, עליך מוטל להתנות על זה מראש. לכן המצב הזה אתה כן תצטרך להתנות מראש בשביל-

36:31 דובר 9 של דברים של אנשים. אולי זה ייכנס למאגר. אתה יודע שזה הצבע הכי

36:36 דובר 2 נכון.

36:37 דובר 10 צהוב זה לא הצהוב שלך. זאת הבעיה בדרך כלל.

36:40 דובר 2 זהו, וזה-

36:41 דובר 10 אם יש לי צהוב, אני אדע מהצהוב שלי, אבל זה צהוב אחר וזו הבעיה הכי גדולה. זה צהוב וצהוב אחר. זה לא משהו שהוא יקבל.

36:48 דובר 2 זה מה שהוא רוצה.

36:50 דובר 10 הדברים האלה זה גם אם הם-

36:53 דובר 2 אפילו לוקחים, אה, מהבית קרמיקה אחת והולכים עם זה לזה בשביל לראות את הצבעים. הדברים משתנים לפי התאורה, לפי כל מיני דברים. אה, עוד נקודה אחת שרציתי להגיד... רגע. בקשר לצבעים. איך?

37:15 דובר 10 לוקחים צעצוע, חושבים שזה בגודל מסוים. פתאום רואים זה נראה זול או להפך, שזה לא בדיוק הקטע.

37:23 דובר 2 יש, יש, אה, זה משהו שראיתי מאוד בזול. מוצר, איזה שולחן כזה או כזה משהו. אדם הזמין. הגיעה לו הביתה תמונה. תמונה של המוצר. זה לא היה כתוב. הוא לא הסתכל בכל הפירוט. הוא ראה את המוצר, הזמין אותו, זה היה מאוד מאוד בזול. אין לו, אין לו מה לעשות. לא קראת את הפרטים.