ברכת המאפים - הרב מנחם מענדל וילשאנסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אז כמו שהבטחנו, אנחנו בעזרת השם צריכים ללמוד על מיני המזונות, מיני העוגות, עוגיות, לחמים. יש את מה שצריך לברך המוציא, כבר הסברנו באריכות, אבל כשאני אוכל מיני מזונות, עוגיות, ביסקוויטים, עוגות, האם אני יכול לאכול את זה בשופי כמה שאני רוצה ולברך מזונות? אמרנו שבקביעות סעודה צריך להיות המוציא. מה נקרא קביעות סעודה? מה קורה? האם יש כמויות שבהן אני נהיה שבע ויש כמויות שאני לא נהיה שבע? יש כמויות שכל האנשים בעולם שבעים ואני לא, כי יש לי יכולת של אכילה קצת יותר גדולה, או בגלל שאני מאוד רעב. אז מה הן המידות ומה הם השיעורים הכמותיים שמחייבים אותי בברכת מזונות? ומה יחייב אותי בברכת המוציא? ולפעמים על נטילת ידיים וכמובן ברכת המזון בסוף. ובכן, עד כמות של מאתיים עשרים ושמונה, מאתיים שלושים גרם, בעצם היינו אמורים לדבר על סמך, אמרנו, על מידות נפח, אבל לפני מאה שנה רבני ירושלים ורבני ארץ ישראל שיערו את זה במידות, גם לעשות לנו יותר קל, אז אנחנו נלך בדרך הזו. עד מאתיים שלושים גרם, שזה ארבע, שזה ארבע ביצים. ואני אסביר, ארבע ביצים, דהיינו חמישים ושש, חמישים ושבע גרם כפול ארבע, אני מברך מזונות. אלא שאם אני נהיה מזה שבע, אני חייב ללכת לקחת לחם אחר, כי אנשים לא נהיים שבעים עד כמות של מאתיים שלושים גרם. אם אני כן נהיה שבע מזה, אני צריך ללכת לקחת כזית לחם גמור, לחם שעל פי כל הדעות ועל פי דין הוא המוציא, ליטול עליו ידיים, לברך המוציא ולבדוק שיש לי כמות של הלחם יחד עם העוגיות של חמישים ושבע גרם, שזה כביצה, ואז מותר לי לברך על נטילת ידיים, שאותה מברכים רק על

02:12 דובר 2 כמות של כביצה. אחרי האכילה אני מברך ברכת המזון מהתורה, כי אכלתי כזית לחם, כזית לחם מחייב ברכת המזון. רבנן, רבנן בעצם הוסיפו שזה כזית, אבל זה נהיה דין תורה ואני מברך ברכת המזון. איזה יופי! אבל מה קורה אם אני כל כך רעב שגם אם אני אוכל מאתיים שלושים גרם אני לא אהיה שבע? אין בעיה, עד שש ביצים, חמישים ושש, חמישים ושבע גרם כפול שש, שזה בערך שלוש מאות חמישים גרם, תאכל בשופי. תאכל כמה שאתה רוצה בלי הגבלה אם אתה לא נהיה שבע מזה ותברך על זה בורא מיני מזונות ועל המחיה. זה לא קביעות סעודה למי שלא שבע. קביעות סעודה, כדי לקבוע סעודה שתתחייב עליה המוציא, זה צריך להצטרף ביחד, לפעמים, לפעמים זה מצטרף ביחד עם שיעור שביעה שלך, כמה שאתה נעשה שבע. אם לא נעשית שבע, חסר בקביעות הסעודה, חסר בהתיישבות לסעודה ושובע, ולכן תברך, אם אתה לא נעשה שבע עד שלוש מאות חמישים גרם תברך בורא מיני מזונות ועל המחיה. כשזה פחות ממאתיים שלושים גרם ואתה נעשה שבע כבר אמרנו שתטול על לחם אחר. מה קורה אם אני אוכל ממאתיים עשרים ושמונה, מאתיים שלושים גרם ומעלה ואני נעשה שבע מזה? אמרנו שעד שש ביצים אם אתה לא שבע תברך בורא מיני מזונות, אבל אני כן שבע מארבע ביצים. אתה יכול ליטול על זה ידיים, לברך על זה המוציא, על נטילת ידיים וברכת המזון. איזה כיף! למה לחפש להיפטר מברכות? הרי אומרים חטוף ואכול, חטוף ושתה. לפני ביאת משיח צריך לחטוף את כל המצוות שאפשר. איזה כיף זה לחטוף את ברכת המזון, שזו מצווה עם כל כך הרבה, חמש ברכות, חמש ברכות. תחטוף ותאכל, תחטוף

04:18 דובר 2 ותשתה כדי שיהיה לך מה לברך. זה החטיפה האמיתית, לחטוף מצוות. אז אם אתה נעשה מזה שבע תברך על זה המוציא. לא נעשית שבע, אמרנו עד שלוש מאות חמישים גרם תברך בורא מיני מזונות, אבל אם ממאתיים שלושים גרם עד שלוש מאות חמישים אתה נעשה שבע, תברך על זה המוציא וברכת המזון. מה קורה אם יש לי כמות בצקית של מאתיים חמישים גרם, מאתיים שישים גרם, מאתיים שלושים גרם ואני לא נעשה מזה שבע? אמרנו תברך על זה מזונות? לא, אבל בתוך הלחמניות האלה שהן שוקלות מאתיים שלושים גרם, לחמניות מזונות, או בתוך הביסקוויטים של המזונות, אני שמתי בפנים שניצל דג או שניצל בשר או ירקות או ביצים או טונה, ועכשיו אני אהיה שבע. שימו לב, אני אוכל פחות משלוש מאות חמישים גרם. אני אוכל יותר ממאתיים שלושים גרם בצק, אבל יחד עם התוספות והליפתן זה משביע אותי. כן, אין בעיה. תברך על זה המוציא וברכת המזון. נאמר פיצה שיש בה משקל של הקמח עם החלב מאתיים שלושים גרם, בלי הגבינה הצהובה אתה לא שבע, אבל עם הגבינה הצהובה אתה תהיה שבע. ונניח שיש מאתיים שלושים גרם בפיצה, ושזה אני מדבר על בצק מזונות, ויש על זה גבינה צהובה ומזה אתה עוד לא שבע. אבל אם תשים על זה קצת פטריות, ירקות, עגבניות ועכשיו תהיה שבע. מצוין. אתה יכול ליטול על זה ידיים, לברך. אם זה ממאתיים שלושים גרם עיסה פלוס עם התוספות אני אהיה שבע. תיטול על זה ידיים. תברך על זה המוציא, על נטילת ידיים וברכת המזון בסיום. עוד לא דיברנו על פיצה. האם צריך להחמיר אולי ולאכול אותה בתוך סעודה או ליטול ידיים על לחם אחר? בעל

06:25 דובר 2 נפש יחמיר או לא יחמיר. לא דיברתי על זה. אני כרגע מדבר על אלו שמקילים וגם פיצה. הם מתייחסים לזה כמזונות רגיל. על זה נדבר בהמשך, על העיסה של הבצק של הפיצה מהדינא. עצה טובה: אתה נוסע במטוס. זה מאוד שכיח. אתה יודע שליטול ידיים קשה, אחרת חטוף ואכול. איזה כיף. למה להיפטר מנטילת ידיים? אבל אתה יודע, במטוס, שאם אתה תאכל את כל המגש עם הלחמניה אתה תהיה שבע. אתה נכנס פה לספק דאורייתא. אתה מתחייב בברכת המזון, ואם תברך על המחיה אתה נכנס בספק מהתורה או עובר על דין תורה. מה תעשה? עצה טובה: במקום שתאכל קודם את הלחמניה, סליחה, את הליפתנים או את הירקות שמסביב, או את כל התוספות, או את החביתה, או את הבשר או את הדג, ואחר כך תאכל את הלחמניה על בטן מלאה ואז אתה תיעשה ממנה שבע, תיכנס לבעיה שמהתורה, תעשה הפוך. תאכל את הלחמניה. לרוב הלחמניה היא לא שוקלת שלוש מאות חמישים גרם, ולפעמים גם פחות מארבע ביצים, פחות ממאתיים שלושים גרם. תאכל אותה על בטן ריקה. אתה לא תהיה מהלחמניה הקטנה הזו במטוס, לא תהיה שבע. עכשיו אתה יכול לאכול את כל התוספות בנפרד מהלחמניה, ואתה נהיה מהם שבע. אין שאלה הלכתית. אתה יכול לברך על המחיה ובורא נפשות בסוף, אבל אם אתה תיקח את הלחמניה ותכניס לתוכה את כל הליפתן, פה אתה תיכנס לבעיה. אם תיעשה מזה שבע וזה פחות ממאתיים שלושים גרם, תצטרך ליטול ידיים על לחם אחר. אם זה יותר ממאתיים שלושים גרם, אז אתה בבעיה. כי יחד עם זה אתה תהיה שבע, ואם אתה לא שבע אז אתה צריך ליטול ידיים עליה. סליחה, אם אתה לא שבע אתה

08:24 דובר 2 באמת יכול לברך על זה בורא מיני מזונות, אבל אם תהיה שבע אתה נכנס לספק דאורייתא. אשר על כן תדאג לאכול את הלחמניה בתחילה ואת השאר בסוף. אסכם: עד שלוש מאות חמישים סמ"ק, שלוש מאות חמישים גרם, נעביר את זה לגרמים. אתה יכול— אם אתה לא שבע אתה יכול לאכול מזונות כרצונך. אם אתה נעשה מזה— אם אתה לא שבע. אם אתה נעשה מזה שבע עד ארבע ביצים, ואתה נעשה שבע, תיטול ידיים על לחם אחר. אם לא נעשה שבע, תברך בורא מיני מזונות. מארבע ביצים, ממאתיים שלושים גרם עד שלוש מאות חמישים גרם, אם אתה שבע מהלחמניות, אפילו אם אתה שבע מהלחמניות ששוקלות מאתיים שלושים גרם בצירוף הליפתן, תברך על זה על נטילת ידיים, המוציא וברכת המזון. הנה לנו סיכום קצרצר לדיני הביסקוויטים. אז שאלנו בהתחלה מה אתה עושה עם חבילת מזונות? אני בכוונה לא אומר ופלים כי ופלים, נידון עליהם פעם אחרת. הם ממש כמות מזערית של קמח, הכל שמה שמן ואחרי זה מרגרינה ושוקולד. אבל חפיסה של מזונות, כתוב מאתיים חמישים גרם, ואתה לא נהיה מזה שבע, בבקשה תאכל. עד שלוש מאות חמישים גרם אתה יכול לאכול. כנ"ל לכל, לכל מיני המזונות שהם במאפים. אם זה, אם זה סוג ביסלי אפוי, אז זה עד שלוש מאות חמישים גרם. אם הוא מבושל או מטוגן, נדבר בהמשך. אתה יכול לאכול עד שלוש מאות חמישים גרם בלי בעיה אם אתה לא שבע. אם אתה שבע, כבר אמרנו, עד מאתיים שלושים גרם נטילת ידיים על לחם אחר. ממאתיים שלושים עד שלוש מאות חמישים ואתה שבע, אתה יכול ליטול על זה ידיים, לברך המוציא. משלוש מאות חמישים גרם ומעלה, אם אתה לא

10:11 דובר 2 שבע, אתה תמיד חייב לקחת לחם אחר, כזית לחם אחר, ליטול עליו ידיים, כי רוב האנשים נעשים מזה שבעים. לרוב האנשים זה נקרא קביעות סעודה. אשר על כן קח כזית לחם, טול עליו ידיים, תאכל אותו, תאכל את זה בתוך הסעודה, ואז אתה יכול לאכול את המזונות כאוות נפשך. כשהגעת לאלף מאתיים ארבעים וארבע סמ"ק, אלף מאתיים ארבעים וארבע גרם, שזה כבר כמות שמתקרבת לכמות החייבת בחלה, יש כבר דעות שמחייבים את זה אפילו בהפרשת חלה. זה נקרא חצי עשרון. אלף מאתיים ארבעים וארבע, חצי עשרון. ואתה בא, אתה אומר: אני כל כך רעב, או היכולת ה-ה-האכילה שלי למאפים היא גדולה ואני לא נעשה מזה שבע. לא יעזור. בטלה דעתו אצל כל אדם. זה שיעור לקביעות סעודה לכל רוב העולם, רובא דעלמא, ולכן גם אתה יכול וצריך ליטול על זה ידיים, לברך על זה המוציא. אז מאלף מאתיים ארבעים וארבע אין לנו שאלה. תמיד אנחנו נוטלים ידיים ומברכים על זה המוציא. משש ביצים, שלוש מאות חמישים עד אלף מאתיים ארבעים וארבע, לא שבע ייטול ידיים על לחם אחר, שבע ייטול עליו ידיים. מארבע ביצים עד שש ביצים, לא שבע, אמרנו תאכל, תברך על זה מזונות כאוות נפשך. שבע, תיטול על זה ידיים, תברך על זה. פחות מארבע ביצים, לא שבע, תברך מזונות, שבע, ייטול ידיים על לחם אחר תחילה. סיכמנו את העניין. רק לסיום להזכיר שיש דיון קצר על ארבע ביצים עם ליפתן, שיש מקום שאדמו"ר הזקן אומר שלא צריך שה-שהקמחים, זאת אומרת כמות העיסה תהיה ארבע ביצים ושתהיה שבע עם הליפתן, אלא אפשר גם שכמות הביצים יהיה, כמות הקמח, כמות העיסה יהיה פחות מארבע ביצים, העיקר שתהיה שבע עם

12:08 דובר 2 הליפתן שיהיה יחד עם הליפתן זה יותר מארבע ביצים. זה לא מה שלומדים רוב האנשים-- רוב הרבנים שנפגשתי או שכתבו, הם טוענים שצריך שיהיה תמיד כדי לברך על, על הלחם עם הליפתן בעת שאני שבע המוציא וברכת המזון, תמיד צריך שהעיסה תהיה מינימום מאתיים שלושים גרם או ס"כ גרם ועל זה לשים את הליפתן. כאמור, יש טוענים אחרת, אבל לא נכנסנו לזה כי זה לא מופיע בספר-- בספרים ובפוסקים של, של רבני חב"ד כפי שהם למדו את דברי אדמו"ר הזקן. אפשר לדון לכאן ולכאן. מה שלא דנו-- נותר לנו לדון זה עיקר מה נקרא מזונות, מה נקרא המוציא, מה נקרא המוציא כבר למדו ובאריכות. אבל מה עם סוגי העוגות שאני אחשיב אותם כמזונות? כולם יודעים שאדמו"ר הזקן אומר על סוגי מזונות מסוימים בעל נפש יחמיר. מהם? נותר לנו לדבר גם כן על בצקים שטוגנו. נותר לנו לדבר גם כן על לחם שפיררו אותו או שנימוח. על כך ועוד בהמשך דברינו בעזרת השם. ובכן, שני סוגים אומר אדמו"ר הזקן בלוח-- בהלכות ברכות הנהנין שלו של מזונות, למרות שבשולחן ערוך יש שלוש, שלושה ס-- שלושה סוגים. בשולחן ערוך הוא מונה סוג מסוים שנקרא מה שכוסס אותו האדם, כסיסה, שזה סוגי קרקרים למיניהם, הם דומים לזה. מצה היא סוג של כסיסה, מה שנקרא אדם כוסס אותו, ושם בשולחן ערוך כתוב שזה מזונות. אדמו"ר הזקן השמיט את זה לגמרי. יש טוענים שאדמו"ר הזקן השמיט את זה לגמרי כי הוא טוען שזה המוציא, קרקרים ומצות, ויש טוענים שאדמו"ר הזקן השמיט את זה לגמרי, לא בגלל שהוא טוען שזה המוציא, אלא בגלל שזה באמת מזונות לחלוטין. אין מה לדון על זה והם מקילים בכל הקרקרים.

14:11 דובר 2 יש טוענים שמזמן אדמו"ר הזקן זה לא היה מצוי ולכן הוא לא כתב את זה, אבל באמת זה ל-- זה ברכתו, יכול להיות שזה מזונות, ויש טוענים שאדמו"ר הזקן זה היה מצוי בזמנו והוא בכל אופן השמיט את זה, סימן שברכתו המוציא. כך או כך, זה דבר שלא יהיה פתור. לא, לא נפתרה הסוגיה הזו ומה שאני ראיתי שפוסקים, לפחות הרבנים שלמדתי אצלם, הם מחמירים בדברים האלה. רק יש סוגים של קרקרים וסוגים של, אה, מאפים מלבד מצה שזה המוציא שאנחנו כן נדון עליהם לפי שאר סוגי המאפים. דהיינו, שני-- יש עוד שני סוגי מאפים שאנחנו כבר נסביר אותם ויש להקיש מהם גם לסוגי ביסקוויטים וסוגי קרקרים למיניהם. אדמו"ר הזקן מביא בברכות הנהנין שני סוגים כאמור. אחד, עיסה שנילושה לא במים, קמח ומים, אלא קמח במי פירות או בחלב או בדבש וכיוצא בזה וכיוצא בזה, עם מים או בלי מים. זה סוג אחד של עיסה. בסוג העיסה הזו אדמו"ר הזקן אומר יש עיסה שהיא המוציא, יש עיסה שהיא מזונות, ולמרות שיש אומרים-- למרות שבסוג עיסה מסוימת יש אומרים שהיא מזונות, גם בזה בעל נפש יחמיר לעצמו ויאכל את זה בתוך הסעודה או אחרי המוציא. אני חוזר. עיסה, כולם יודעים עיסה עושים קמח ומים, ששמו את הקמח בתוך מי פירות, מיצים, ביצים, העיקר לא מים או ששמו את זה עם מים, אבל המים הם כמות מועטת אל מול מי הפירות, אל מול המיצים, אל מול הביצים. כאן קיבלנו עיסה שאדמו"ר הזקן כותב עליה שהיא מזונות לדעה אחת ולדעה השנייה היא המוציא, ולכן כל בעל נפש יחמיר לעצמו לאכול את זה בתוך הסעודה. כן, עוגות שיש להם תחתית שכבות למטה של מזונות

16:31 דובר 2 הם בפירוש בגדר הזה. פיצה בגדר הזה. פיצה זה קמח עם חלב. יש שעושים פיצה, לפעמים עושים קמח ומים. זה ודאי המוציא, בפרט אם המים יותר מהחלב. ברגע שהמים הם יותר מהחלב זה המוציא לכל הדעות. כאשר החלב בבצק של הפיצה יותר מהמים, אז יש אומרים שזה מזונות ויש אומרים שעל זה אומר אדמו"ר הזקן כל בעל נפש יחמיר לעצמו. אז עיסה כזו שיש בה מים, מיעוט, ומי פירות או ביצים, או כל דבר אחר שהוא לא מים רוב לעומת המים, אומר אדמו"ר הזקן זה מזונות לדעה אחת. דבר שלא נזכר באדמו"ר הזקן. מה יהיה אם הקמח יהיה עם מי פירות ומי הפירות הם יהיו יותר מהקמח והמים ביחד? הם יהיו כל כך רוב. אדמו"ר הזקן מזכיר משהו כעין זה על עוגת דבש, שהדבש הוא הרבה הרבה הרבה והקמח הוא מיעוט. אני לוקח את הדברים האלה ואני אומר אדמו"ר הזקן לא אמר לנו במפורש מה יהיה הדין באם יש הרבה מרגרינה או ביצים או סוכר, הרבה מי פירות והקמח הוא מעט. הוא מזכיר את זה לגבי דבש. ייתכן שפה אדמו"ר הזקן יגיד שאין מחלוקת. אני לא יודע. לא ראיתי לזה התייחסות מפורשת. מה שאדמו"ר הזקן מתייחס מפורש כאמור, זה כאשר הקמח הוא יכול להיות רוב, אבל מי הפירות הם רוב לעומת המים, או שאין מים בכלל. זה סוג אחד. סוג שני, פת הבאה בכיסנין, בכיסנין או בכיסנין. מה זה? זה פיתה. פיתה ממש. לא פיתה שאנחנו מכירים מקמח ומים. זה המוציא. היו עושים כמו פיתה, קמח ומים, אבל לא אופים אותה ככה בתנור. היו מכניסים לתוכה מלא מיני מתיקה, סוכריות, פירות, דברים מתוקים וככה מכינים את זה. אופים את זה

18:51 דובר 2 ככה באופן הזה. היה יוצא בצק ממש, עיסה ממש. אבל העיסה הייתה עשויה כמו כיס. כסנין, כיס, כיס, והיא הייתה מחזיקה בתוכה דברים מתוקים, וזה רק בדברים מתוקים. זאת אומרת, לאמור, אם אני אקח קמח, מים, אני אעשה פיתה ואני אכניס בתוכה תפוחי אדמה או דגים, זה לא פת הבאה בכיסנין. זה המוציא לכתחילה, כי זה דבר שאנשים אוכלים אותו בשביל אוכל, בשביל ארוחה, בשביל סעודה. לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על דבר שאדם אוכל אותו לעידון ולתענוג, שאדם אוכל אותו במסיבות כמו מיני מתיקה, וכמו שנותנים בדרך כלל בארוחות, נותנים או מנה אחרונה, או אפילו לפני המנה הראשונה או לפני הסעודה בכלל. שמים לנו בר של ממתקים ומעדנים. אנחנו מדברים על מעדנים. מעדנייה. אם עשית פת הבאה בכיסנין כמו מעדן, זה מזונות, וזה מזונות לכל הדעות. זאת אומרת, פה אין שום שאלות. לאמור, היום זה לא מצוי. אבל לאמור, הרב אשכנזי עליו השלום, הרב של כפר חב"ד, כשהיה חנות הבייגל שהייתה נפוצה בזמן בכפר חב"ד, הוא הורה לבעל הבייגל שבכל עת שהוא עושה בייגל קמח ומים, בין אם המים הם מיעוט לעומת מי פירות כדי שזה יהיה בייגל מזונות, אז צריך שהמים יהיה מיעוט, בין אם מי פירות הם-- אין מים בכלל, רק מי פירות. הוא אמר לו, "תקשיב, אני רוצה לצאת ידי כל הדעות, כל הספקות. אני רוצה שכשאתה עושה את העיסה, דחוף לתוכה קוביות כאלה של מרובעים קטנים שיש היום לקנות". לפעמים יש את זה בבתי החרושת ולפעמים זה באספקה, אה, באספקה גדולה רק בבתי חרושת. מרובעים קטנים של סוגים כמו פפאיה כזאתי למינה או סוגי, אה, פירות כאלה שמיובשים. דחוף את זה ככה בכמה

20:53 דובר 2 נקודות בתוך העיסה ותהפוך את העיסה לפת הבאה בכיסנין, כי זה לא משנה אם זה כיס מלא או שזה עשוי כמו שרוול או שזה עשוי כמו עגול כמו, כמו בייגל. כן, עגול כמו, כמו צמיד. העיקר שבפנים בתוך ה-- בתוך העיסה דחפת ושמת, הכנסת מיני מתיקה. וככה הוא הדמ-- הרב אשכנזי הפך את סוגי הבייגל למזונות לכל הדעות. מעניין ביותר, בעניין הבייגל יש עדות ששמעתי אותה לא פעם, עדות מפורשת מפי הרב גרונר עליו השלום, שהרבי אוכל בייגלעך, בייגלס כמו שמכרו בקראון הייטס. בקראון הייטס הייתה חנות בייגלס. הרבי אוכל את זה עם גבינה בברכת מזונות. זאת אומרת, כשנסתכל על הבייגל, זה קמח ומים, אבל המים הם מיעוט. יש שם מי פירות ברוב והרבי אוכל את זה מזונות. אמרנו מקודם שיש טוענים שעיסה שהיא עשויה מים מעט ומי פירות הרבה וקמח ויוצאת עיסה, זאת אומרת מרדדים אותה כמו עיסה ויוצקים אותה כמו עיסה, זה ממש יוצא בצק. אמרנו מקודם שאדמו"ר הזקן אומר שאפילו אם המי פירות הם רוב לגבי המים, זה רק לדעה אחת זה נקרא מזונות, ובעל נפש יחמיר לעצמו. מעניין שהרב גרונר מעיד שהרבי אוכל בייגלעך במזונות, לכן על זה בייגל אוכלים מזונות. ייתכן שהסיבה שמה, כמו שאמרתי מקודם, שהיה רק מי פירות והם היו רוב גם לעומת הקמח, לא נראה לי לפי הצורה של הבייגלעך כמו שאני זוכר. ייתכן שהיו דוחפים שם גם כמה פירות. לא יודע. בייגל, יש לנו עדות שהרבי אוכל בייגל עם מזונות. בשבילי זה מזונות. כל אחד ישאל את הרב שלו. אני אומר מה שקיבלתי מעדות, בשבילי זה מספיק, מעשה רב. נחזור עכשיו לשאר המזונות. אז הבנו מאדמו"ר הזקן שיש מזונות של כל הדעות, פת

23:06 דובר 2 הבאה בכיסנין זה לכל הדעות מזונות, ויש את המזונות האחר שזה עיסה עם ה-- כל הש-- שמיוצרת על ידי מי פירות, מיצים, ביצים וכדומה, שזה מזונות לדעה אחת. אין בעיה. בואו נדון על סוגי עוגות שאנחנו מכירים. ניקח לדוגמה, אה, את העוגה שעושים שכבת בצק עבה ועליו שמים שמנת או גבינה, עוגת גבינה. יש עוגות גבינה שהן מאוד, מאוד רכות ומימיות, אפילו בלי עיסה, ויש כאלה שעושים עיסה למטה, את העיסה עושים קמח ומים ולפעמים גם ה-- עם הרבה מי פירות. הקמח, מים, המים הם מיעוט. עושים שכבה ומעל זה שמים את הגבינה, את השמנת. כן, זו עוגה שיש עליה ספק, כי למטה עשית שכבה של בצק ויש שמה ב-ב-בפירוש, נכון, אמנם מי פירות, אבל עדיין זה בדיוק מה שאדמו"ר הזקן אומר, עיסה שיש עליה ספק. אבל לעומת זה, זה מזונות. לעומת זה, אם תעשה את העוגת גבינה מימית בלי השכבה למטה ויהיה מעורב קמח, כפי שנראה, ייתכן שזה יהיה מזונות לכל הדעות. עכשיו מהצד השני אני אשאל אתכם: מה דין הרוגלך? רוגלך זה בצק ממש. עיסה לפעמים קמח ומים, לפעמים המים הם ממש על הגבול, באחוז אחד פחות ממי פירות, ויש שם שוקולד בפנים. איך תדונו אותם? הרבה רבנים באים ואומרים: סליחה, רוגלך? זה-- על זה אדמו"ר הזקן אומר שעיסה שעשו אותה עם מי פירות היא ספק, אבל אנחנו צריכים לזכור שברוגלך יש לו תכונה נוספת. הוא עיסה, נכון, הוא הפך להיות בצק ואחרי זה אפוי, מרודד, אפוי, הכל טוב ויפה, אבל גלגלנו בתוכו שוקולד. שוקולד הוא מין מתיקה, זה פרי שהפכו אותו למתיקה. זה בדיוק פת הבאה בכיסנין. ייתכן שרוגלך אין בכלל שאלות שזה מזונות, אלא אם כן

25:14 דובר 2 אתה אוכל כמות שהופכת, שהופכת להיות ארבע ביצים או שש ביצים ואתה נהיה שבע. ייתכן שהרוגלך לכל הדעות זה מזונות. לכן רוגלך נוציא מפה, רוגלך זה יהיה מזונות. זה נפקא מינה מאוד גדולה, כי אדמו"ר הזקן אומר שכל עוגה שיש עליה ספק כשמביאים אותה כלפתן בסוף הסעודה. שימו לב, כשאני יושב בסעודה ומנה אחרונה הוגשה עוגה, ואדמו"ר הזקן אומר שעדיף לאכול מנה אחרונה אחרי ברכת המזון, אבל יש כאלה שאוכלים את המנה האחרונה לפני ברכת המזון. אומר אדמו"ר הזקן כך: "כל עוגה שיש עליה ספק אם מזונות או המוציא, לא מברכים עליה בסוף סעודה". אם דיברנו על עוגת שכבות שדיברנו מקודם, אבל לא השכבות עם עיסה רכה, אני מדבר בלילה רכה, אני מדבר על שכבות באמת, עיסה כמו שצריך, כמו שהזכרנו על עוגת גבינה לדוגמה. העוגות האלה הן ספק המוציא לפי דעה אחת באדמו"ר הזקן, לא תוכל לברך עליהן בסוף סעודה. אבל הרוגלך, אם אני קורא לו פת הבאה בכיסנין, לכל הדעות הוא מזונות, אתה יכול לברך עליו בסוף הסעודה. כן, אז זה נפקא מינה להלכה איך אני אגדיר את הרוגלך. אבל לא רק, יש לנו עוד הרבה עוגות שאנחנו צריכים לדבר עליהן. רק רגע, רוב העוגות היום הן בחושות, עוגות בחישה. אדמו"ר הזקן, כשהוא רוצה להזכיר איזה סוג מזונות אין עליו בכלל שאלות חוץ מפת הבאה בכיסנין, הוא אומר עוגת דבש. למה? עוגת דבש רובו דבש, מיעוטו קמח ונעשה לעידון ותענוג. שימו לב, אדמו"ר הזקן נותן לנו שתי הגדרות בעוגת דבש למה היא מזונות לכל הדעות, אלא אם כן בקביעות סעודה. אחד, רובו דבש, מיעוטו קמח, הוא לא מדבר על המים מול הדבש. לא, הדבש הוא הרוב, קמח מעט.

27:10 דובר 2 זה עושה אותו קצת גביש, גבישי, אבל הוא עדיין נוזלי כמו דבש ועיקרו לעידון ותענוג. עושים אותו—אי אפשר להגיד שעושים אותו בשביל סעודה לאכול. עושים אותו כדי שיהיה מתוק, זיס. איך הרבי אומר על עוגת דבש? זיסקייט, זה עושה מתוק בפה. הו, עוגה כזו לכל הדעות היא מזונות. בעל נפש לא צריך להחמיר לעצמו. עוגה כזו, כל העוגות הבחושות דומות לה. מה גם שטוענים שהעוגות הבחושות, כיוון שהן נוזליות מעיקרן, ובפרט העוגות האלה שכולם יש את העוגות רולדה האלה שיש בפנים קרמים ומסביב יש איזה עם קמח, עם שוקולד או משהו, וזה כזה יוצא ספוגי מאוד, ממש שכבה דקה מאוד וספוגית של ה-, של הרולדה שמסובבים, שמה בכלל זה עשוי מלכתחילה, עושים את הקמח עם המים נוזלי כמו מים. רוב העוגות הבחישות, הבחושות, מחמת שהם דומים לעוגת דבש שרובו ביצים וסוכר ומיעוטו קמח, ומחמת העובדה שזה נעשה לעידון ותענוג, אם זה הרולדה שבכלל זה, זה נוזלי ומימי בעת הייצור, בכלל יש לזה דין בישול, אולי אפילו לא דין אפייה. כל הסיבות האלה, אין עליהם ספק שהם מזונות ועל המחיה, אלא אם כן בקביעות סעודה. הנה כי כן לסיכום, נותרה לנו רק בעיה עם פיצה. הקמח של הפיצה עם חלב, שרובו יהיה, החלב יהיה רוב לעומת המים. אז לדעת אחת אומר אדמו"ר הזקן זה יהיה מזונות. לדעת השנייה זה יהיה המוציא. לדעת שזה מזונות אפשר לאכול ממנו עד מאתיים שלושים גרם אם אתה לא נהיה שבע ו—סליחה, עד שלוש מאות חמישים גרם אתה לא נהיה שבע, או עד, או עד שלוש מאות חמישים גרם אתה יכול לאכול בלי בעיה, או ליטול עליו ידיים אם אתה

29:12 דובר 2 נהיה שבע ממאתיים שלושים גרם עד שלוש מאות חמישים גרם, אם אתה נהיה שבע אתה יכול ליטול עליו ידיים על הפיצה. כאמור, לבצק של הפיצה שהוא נעשה עיסה אמיתית מלאה קמח, מים ורוב חלב או רק חלב, היא תהיה ספק באדמו"ר הזקן. מה שנותר לנו רק לומר, יש לפעמים, לפעמים שמייצרים היום קרקרים רק משומן מן הצומח וקמח. לדוגמה, ויכול להיות גם כן בן אדם שעושה פיצה, שזה מעט קמח והרבה חלב. וזה יוצא דק כמו קריספי, דק כמו קרקר. זה מחד דומה לדין הכוסס, כן? מאידך זה לא ממש עיסה. וגם אין מים. יש פה כמה סברות להקל, אבל כל אחד שישאל את הרב שלו במקרה הזה. אני חוזר, עושים, מייצרים היום, לפי דבריהם זה קצת פלא כי הם יכולים לייצר קרקרים. אני מדבר על קרקרים של טבעוניים יותר שאין בהם מים ואפילו קמח מלא, והם טוענים שאין מים בכלל. יכול להיות שלכתחילה אפשר לעשות על זה מזונות. הן מהטעם שזה דק וכוססים אותו כמו מצה, כמו דיני, כמו הסוג השלישי שאדמו"ר הזקן מדבר עליו, השמיט אותו. הן מהטעם הזה שאין שמה בכלל מים. יש כמה וכמה סיבות להקל בזה. על כל פנים, אז יצא לנו שרוב העוגות היום הן עשויות מבחישה, הן ברובן מביצים וסוכרים ו-ו-וביצים, סוכרים ומרגרינה וכל דבר רק לא מים. ורובן נעשות באופן הייצור של עוגת לקח. הן מזונות לכל הדעות. הרוגלך פתרנו אותו שיהיה מזונות כמו, כמו פה, כמו פת הבאה בכיסנין, כמו כיס. ומה שנותר לנו זה העוגת גבינה עם השכבה למטה או דומיה או הפיצה. פה אנחנו נותרנו בדיני אדמו"ר הזקן: בעל נפש יחמיר לעצמו, ואפשר בפירוש ליטול ידיים על לחם אחר.

31:45 דובר 2 גם אתה לא נהיה מזה שבע או לקחת כמות מספקת ולהיות עליה שבע, וזה יהיה מעל מאתיים שלושים גרם ותהיה שבע ותטול על זה ידיים. כאמור, הוצאנו מן הכלל גם את הבייגל שיש לנו עדות מהרב גרונר. מה קורה אם אתה מטגן עיסה? לא אפית אותה, טיגנת אותה. אז פה יהיה ספק. עדיף לאכול את זה בתוך סעודה. עיסה מטוגנת אם היא רכה מאוד, מימית, היא מזונות לכל הדעות, אפילו בקביעות סעודה. אפשר תמיד לעשות עליה בורא מיני מזונות ועל המחיה. אבל אם היא קצת עבה וטיגנת אותה טיגון, היינו כמו ששמים שמן בכמות במשטח לא, לא גבוה, ש-ש-שמים שמן על המחבת או על הסיר ולא גבוה, לא עמוק מדי, לא גבוה מדי. אמ, ואתה מה שעושים היום בשביל שניצלים בדיוק הכמות הזו. זה נקרא טיגון. במקרה כזה, אם העיסה עבה זו בעיה ולכן תאכל את זה בתוך סעודה. אמנם אם לקחת בצק ממש, רק אפילו קמח ומים, ובמקום לטגן או לאפות בישלת אותו בדוגמת הסופגניות. דין בישול לא כמו דין אפייה, זה תמיד בקביעות סעודה או לא בקביעות סעודה. תמיד זה מזונות ועל המחיה בכל כמות שאתה תאכל. פריקסה, סופגניות של חנוכה תמיד מזונות לעולם ועד. כמה שאתה רוצה אתה יכול לאכול. רק תיקח בחשבון את הכולסטרול ואת הסוכר ואת שאר הדברים עם התוצאות הנלוות, אבל בעזרת השם אפשר בלי בעיה. אין על זה ברכת בורא מיני מזונות והמוציא, אה, המוציא וברכת המזון. עכשיו מה שנותר לנו לברר זה מה הדין של לחם שאני רוצה להפוך אותו מהאכילה הרגילה שלו, לעשות ממנו פירורי מצה, פירורי לחם. אני רוצה לעשות ממנו את המשקה הרוסי ששמים, ששמים את הלחם ה...

33:56 דובר 2 ממחים, ממחים את הלחם, עושים אותו מחוי וזה נהיה פפנץ'. איך זה נקרא? יש לזה איזה שם מיוחד? זה מים, מים בצורת חלב שזה נהיה מלחם. אם אני רוצה לעשות קניידלך, אמזלך, מה הדין של כל סוגי הלחם הזה שהפך להיות משהו אחר? ו-ו-ועושים לו כל מיני תהליכי עיבוד שונים, עיבוד באל"ף ועיבוד בעי"ן. ובכן, לחם גמור שבישלת אותו. שימו לב, בכלי ראשון לקחתי לחם. לקחתי סיר על האש, שמתי מים, הכנסתי אליו את הלחם. הלחם הצטמק והצטמק והצטמק ונהיה פחות מכזית. בין אם אני רואה שזה לחם, בין אם לא. אם הלחם נהיה פחות מכזית כתוצאה מהבישול או התפרק בבישול והתפרד ונהיה פירורים פחות מכזית, גם אם יש עליהם צורה של לחם, הם לעולם יהיו בורא מיני מזונות ועל המחיה, אפילו בקביעות סעודה. זה בתנאי שבישלתי, אפייה ואחרי זה בישול. אם זה נשאר יותר מכזית, כן. זאת אומרת בישלתי וזה התמעט, התמעט, התמעט אבל נשאר יותר מכזית, יש לו עדיין את דין הלחם, המוציא וברכת המזון. ירד מכזית, תמיד ירד מכזית כתוצאה מהבישול, הוא יהיה לתמיד. הוא יהיה מזונות, על המחיה, כמו הסופגניות. כאילו בישלתי סופגנייה. כן, טיגנתי סופגנייה זה נקרא לבשל, כי סופגניות עושים בשמן עמוק. פריקסה עושים בשמן עמוק. מה קורה אם אני אתחכם? אדם מחוכם, הוא לוקח את הלחם, הוא מראש חותך אותו לפרוסות קטנות, פחותות מכזית, ואז הוא מכניס את זה למים ויוצא מזה תואר הלחם. אין לזה תואר לחם. גמרנו. אז מכיוון שאני לקחתי לחם ולא הבישול הוריד את זה מכזית, אלא הידיים שלי חתכו את זה לפחות מכזית, נשאר עליו דין לחם. כמו הרבי רבי עיישי[?], פירור לחם הכי קטן שלא רואים אותו

36:12 דובר 2 בעין אסור. יש כאלה שלא שמים לב. מלבד שזה לא יפה ולא נעים לכל מי שרואה אותך מסביב, ויש כאלה שככה באמצע ככה מדברים דברי תורה, כן? לא שמים לב או שלוקחים פירור וזה נכנס להם למאכל. פירור לחם הכי קטן לא משתנה ברכתו, הוא תמיד יהיה המוציא, ברכת המזון, אם יש עליו תואר לחם או טיפת תואר. לכן מה זה משנה אם חתכת את הלחם לפחות מכזית, אפילו אם זה פירור קטן זה המוציא, ברכת המזון, ולכן אם אתה תבשל אותו ולא הלך ממנו תואר הלחם, אז אנחנו יודעים שיישאר ברכתו המוציא. רק אם הלך ממנו תואר הלחם, ירד מכזית והלך ממנו תואר הלחם, בעל נפש יחמיר לעצמו לאכול אותו בתוך הסעודה. בעל נפש צריך להחמיר לעצמו. למה? כי בכל אופן הוא לא ירד על ידי בישול מהגודל ש-, מגודל הכזית. ובטיגון יש להחמיר בכל עניין. בטיגון זה לא משנה אם ירד תואר הלחם או לא ירד תואר הלחם, תמיד יישאר עליו דין לחם. כשחתכת את זה מראש וזה נהיה פחות מכזית וטיגנת את זה, זה תמיד יישאר עליו תואר הלחם. גם אם תטגן לחם ענק והוא ירד, ירד, ירד מכמותו לפחות מכזית וזה יהיה בגלל הטיגון לא בגלל הבישול ויישאר עליו, יש פה ספק אם נשאר עליו תואר לחם או לא. בטיגון יש להחמיר בכל עניין. רבי חיים נאה דן על זה. אם אתה לוקח חתיכה גדולה ומטגן אותה והיא מצטמקת, מה בדיוק המהרז"ק[?] מתכוון? אבל על כל אופן בטיגון יש להחמיר בכל עניין. אז לסכם, לחם שהיה יותר מכזית והבישול הוריד אותו מכזית, פה לא משנה המראה, משנה הכמות: פחות מכזית בורא מיני מזונות, על המחיה; יותר מכזית

38:06 דובר 2 המוציא. אם אני חתכתי אותו לפחות מכזית ובישלתי אותו, אם אין לו מראה לחם אפשר להקל ובורא מזונות ועל המחיה, ואם יש עליו תואר לחם יש להחמיר. ובטיגון בוודאי יש להחמיר. כאשר אנחנו מדברים על העניין של לחמים ששמנו אותם בתוך מים צוננים, לא בישלו אותם. אם בישלו, אמרנו כבר מקודם, וזה ירד לפחות מכזית, אז אין בזה, זה כבר מזונות על ידי הבישול. אנחנו מדברים כששמת את זה סתם במים צוננים או אפילו שמת בכלי שני, דהיינו לקחת מים מהאש בכלי ראשון, שפכת אותם לכלי שני ולתוך זה הכנסת לחם, והלחם לאט לאט לאט התפורר, ומגוש גדול נעשה חתיכות פחות מכזית. כיוון שהלך מזה תואר הלחם על החתיכות פחות מכזית, אז יש לזה דין מזונות גמור. אם לא הלך לזה תואר הלחם, זה המוציא. גם אם זה יותר מכזית, גם אם זה פחות מכזית. בגלל שלא היה פה שינוי מהותי, זה לא התבשל, זה נהיה דרך המים. אבל אם על ידי זה זה נהיה פחות מכזית והלך בזה תואר הלחם, אז באמת כיוון ש... וכשהמים מתלבנים זה מראה שבאמת המים נעשים לבנים, זה מראה שהלך עם זה תואר הלחם והחתיכות הן פחות מכזית, אז ודאי שזה מזונות גמור. ואם זה נמצא בתוך משקה, כמו המשקה שעושים ברוסיה עם חלב ולחם בפנים, וזה מתפורר וזה נהיה ממש מימי, אז ייתכן שיש לזה את ברכת המשקה בכלל, ואפילו אין על זה את ברכת ה-, את ברכת המזונות אפילו לא. על כל פנים, ככה זה: לקחת חלה שלמה של שבת שנשארה לך, שמת בתוך מים הרבה זמן, אפילו פחות מעשרים וארבע שעות. אחרי עשרים וארבע שעות יש לזה דין מבושל.

40:02 דובר 2 לפחות ככה הוא טוען בספר ברכת הבית. פחות מעשרים וארבע שעות אין לזה דין כבוש כמבושל. עדיין זה נמצא בתוך המים, המים התלבנו מזה וכל החתיכות התפוררו ונהיו פחות מכזית, יש לזה דין מזונות. יותר מכזית או לא הלך-- או שלא הלך מזה תואר הלחם והמים לא התלבנו, זה נשאר המוציא. למה? כי זה לא עבר תהליך בישול וגם לא טיגון שיש על זה ספק. מה שקורה היום שלוקחים חתיכות של מצה, מפוררים אותה ואחר כך עושים ממנה כמו עיסה עם ביצים בשביל לעשות לה שניצל. כיוון שיש פה התערבות של עוד דבר, אמנם נכון שזה לא על ידי בישול אלא על ידי טיגון שצריך להחמיר בו כמו שעושים בשניצל, אבל ההתערבות של עוד דבר לוקחת את זה והופכת את זה, משנה לזה את התואר. זאת אומרת, הפירורים של פחות מכזית של המצה שברכתם המוציא, אבל ברגע שאתה לוקח את זה ושם את זה יחד עם ביצה וכדומה זה משנה לזה את התואר. אם זה לא משנה לזה את התואר זה המוציא, אבל אנחנו יודעים שזה משנה לזה מעט את התואר, לפחות ככה להלכה למעשה נוהגים. אז גם אם אחרי זה נוצרה לך שכבה עבה יותר מכזית של פירורי מצה עם ביצים וכדומה, כיוון שהשכבה של היותר מכזית נוצרה על ידי זה שהתערבבו בו עוד חומרים, אז למרות שיש פה-- נוצרה שכבה יותר מכזית. זאת אומרת, כשזה יותר מכזית זה לכאורה סברא לעשות המוציא, וזה היה מלכתחילה תואר הלחם, תואר מצה, אבל מכיוון שההתערבבות של הדבר היא זו שיצ-- הוציאה מזה את תואר הלחם ומצד שני היא זו שיצרה פה את הגבישות שזה יצא על ידי הגיבוש י--

41:51 דובר 2 כו-- אה, סמיך ועבה ומחובר ליותר מכזית, לא יהיה לזה דין כזית של לחם שצריך לברך עליו המוציא, וזה מזונות גמור, גם אם אנחנו לא בישלנו את זה. ואמרנו כאמור שבטיגון צריך להחמיר בכל עניין, במקרה הזה לא צריך לה-להחמיר, כי גם בישול ו-- גם בלי בישול ובלי טיגון זה יהיה מזונות. אם אני אקח לחם פחות מכזית ואני אשים אותו בכלי שני או אפילו אערה עליו מכלי ראשון ויישאר לו התואר והוא פחות מכזית, יישאר לו תואר הלחם, אזי בכלי שני דינו המוציא ובכלי ראשון צריך לאכול אותו בתוך הסעודה, כך אומר אדמו"ר הזקן, מכיוון שכאמור פחות מכזית יש בו תואר לחם, עניינו המוציא, ופחות מכזית על ידי כלי ראשון, גם אם הכלי ראשון עירוי מכלי ראשון. סליחה, לא בישול בכלי ראשון. בישול בכלי ראשון שמוריד לו את תואר הלחם, ודאי שזה מזונות. עירוי מכלי ראשון. לקחתי כלי ראשון ושפכתי, גם-- ובהתחלה זה היה תואר לחם והעירוי מכלי ראשון, אם היה פחות מכזית והלך לו תואר הלחם אז הוא מזונות. אם הוא נעשה פחות מכזית על ידי העירוי מכלי ראשון זה ספק אם זה נקרא כבישול ולכן יאכל אותו בתוך הסעודה. תודה רבה, סיימנו את הדינים הללו בהלכות ברכות הנהנין.