עיקר וטפל בברכות הנהנין - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום, אנחנו נתחיל בעזרת השם סדרה של חמישה שיעורים בעניין עיקר וטפל בברכות הנהנין. השיעורים מבוססים בעיקר על סדר ברכת הנהנין, אדמו"ר הזקן, פרק ג' ופרק ז', קצת מפרק ח'. וכן שולחן ערוך סימן רי"ב, ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן גם, סימן רי"ב. הנושא הראשון זה נושא של תערובת שאין בה מזונות בכלל, ואחד משני המינים הוא בא לתקן ולהכשיר את הראשון, הוא טפל לראשון לחלוטין. למשל, אם יש לי תמר עם סוכר, כן? תמר שאני מגלגל בתוך סוכר, אז התמר זה באמת העיקר, והשני הוא טפל, הוא בא לתקן ולהוסיף טעם בתמר. או תפוחי אדמה עם מיונז, כן? כל המקרים האלה. אז בזה אומר אדמו"ר הזקן, הכלל זה שהעיקר פוטר את הטפל. ומה שמעניין מאוד זה שהעניין הזה הוא גם, אנחנו נראה, אם הטפל הוא יותר מרובה. אבל לפני כן, זה לא מפורש באמת באדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן אומר שהעיקר פה פוטר את הטפל שבא להטעים עמו, הן מברכה ראשונה והן מברכה אחרונה. וכפי שאמרנו, הפרי מגדים והמשנה ברורה, קצות השולחן, הרבה פוסקים אחרונים אומרים שזה נכון גם אם הטפל הוא מרובה מבחינת הכמות. זה, זה לא מצוי כל כך, אבל תמיד יכול להיות שנשאר ככה בצלחת איזה קצת, אה, תפוח אדמה עם מיונז, ופה במה שנשאר יש קצת יותר מיונז. א-א-א-אז מה יברך? מאחר שהמיונז, הוא אוכל את כל המיונז, הוא בא להטעים את תפוח האדמה, אז יברך אדמה גם אם יש יותר מיונז. זה קצת, אה, לא נראה טעים, אבל לצורך העניין, אה, זה העניין. וברכה אחרונה, אם יש באמת כזית אז ברכה אחרונה. בכל מקרה פה ברכה אחרונה לשניהם זה בורא נפשות. במקרה הזה אז אין לנו באמת

02:13 דובר 2 בעיה. אבל באמת השאלה הנשאלת בברכה אחרונה, אם יש לי עיקר וטפל, ובטפל ה-ה-ה-העיקר לבדו באמת אין לו מספיק, אין לו כזית כדי שאני אצטרך לברך ברכה אחרונה, ו-ה-ה-ה-הכמות של הטפל היא משלימה אותו. ולמה יש פה בעיה? אז א-אנחנו נזכיר, עכשיו אנחנו שוכחים את העניין של התערובות, ואנחנו נזכיר כמה כללים שלמדנו באדמו"ר הזקן בפרק ח' לגבי ברכה אחרונה, כשאין לי שיעור בברכה אחרונה ואכלתי כמה מאכלים. למשל, אני אכלתי, אה, חצי כזית של תפוח וחצי כזית של תמר. אחרי התפוח אני צריך לברך בורא נפשות, ואחרי התמר אני צריך לברך על העץ ועל פרי העץ. עכשיו, יש לי כזית בסך הכול. מה אני מברך? לפי הברכה היותר משובחת, על העץ ועל פרי העץ, או לפי בורא נפשות? או שיש לי חצי כזית של לחם וחצי כזית של מזונות. אני מברך ברכת המזון או ברכה מעין שלוש, כן? ה-ה-ה-השאלות האלה. אז בפרק ח' לסדר ברכת הנהנין אנחנו לומדים באדמו"ר הזקן דבר מאוד מעניין, שבמקרים האלה אנחנו תמיד בברכה האחרונה-- בברכה הראשונה הרי השאלה לא נשאלת, כי ברכה ראשונה, מה שתהיה הכמות, אנחנו תמיד, על כל הנאה אנחנו תמיד מברכים. אבל בברכה אחרונה שבאמת צריך שיעור, אז שוב, לא מדובר ב-ב-בתערובות, אבל מדובר בזה שאכלתי כמה מאכלים ואין במאכל אחד, אה, מספיק שיעור. א-א-איך אני מצרף את הדברים אם הברכה האחרונה היא שונה באמת מאחד לשני? אז הכלל שאומר אדמו"ר הזקן, שאני צריך ללכת לפי הברכה הקלה שביניהן, הפחות משובחת. והיינו, אז יש כמה דוגמאות באדמו"ר הזקן. אם אני באמת אוכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית של דבר שברכתו בורא נפשות רבות. כן, אז בזה אומר אדמו"ר הזקן

04:30 דובר 2 שאנחנו מברכים בורא נפשות רבות. חצי זית מזונות, חצי זית לחם, אני אברך על המחיה במקרה. וכן שם אומר אדמו"ר הזקן שכל המשקין מצטרפין. כן, כמה משקין, אה, חצי רביעית, כן, בשתייה זה הולך לפי רביעית, חצי רביעית של יין וחצי רביעית של, של מים. אז גם פה לפי הברכה הפחותה, כן, בורא נפשות. והוא מציין שאבל אוכל מאכל ו-ו-ושתייה ומשקה, מאכל ומשקה לא מצטרפין. זאת אומרת אם אני שותה חצי רביעית של משקה ואוכל חצי זית, אז ה-ה-הדברים האלה באמת לא יצטרפו. אלו הן ה-ה-הכללים של אדמו"ר הזקן שם בפרק ח'. שוב, שם לא מדובר בתערובות, אבל עכשיו כשאני חוזר באמת למקרה שלי, אני אכלתי, אה, כזית של זיתים עם קצת מיונז. ה-ה בסך הכול כזית, אבל היה לי הרבה זיתים אבל פחות מכזית. מה זה הרבה זיתים? כמה זיתים. אבל לא היה כזית והזיתים זה שאלה יותר היפותטית, כי בדרך כלל אנחנו ככה לא יודעים עד כדי כך באמת מה ל-ל-כמה הגעתי, אנחנו ננסה לאכול יותר זיתים ו-ו- ולא להיות בספק, אבל השאלה ההיפותטית: יש לי פחות מכזית של זיתים, אבל עם המיונז שבא ללוות את זה יש לי באמת, אה, כזית. א-א-א-אז מה הברכה? אז לגבי ברכה ראשונה אמרנו יש את העיקר ויש את הטפל. העיקר פה זה הזיתים ולכן אני אברך בורא פרי העץ. אבל לגבי ברכה אחרונה מה אני עושה? הרי זה נכון שלפי הכלל שאנחנו למדנו בפרק ח' בברכה אחרונה, כשיש לי פחות מכזית של שני מינים, אני הולך לפי הברכה הפחותה ולכן פה הברכה הפחותה זה בורא נפשות. אבל האם אני אברך בורא נפשות רבות על אף שהמיונז זה משהו טפל לחלוטין עד

06:39 דובר 2 כדי כך שלא בירכתי עליו ברכה ראשונה. כן, זאת ה-- זאת השאלה. התשובה לשאלה הזו באמת לא מפורשת בכלל בפוסקים, אבל שאלתי את ידידי הרב הגאון הרב מיכאל אבישיד, ואמר לי שדעתו שגם במקרה הזה אנחנו נלך לפי הברכה הפחותה. זאת אומרת, אותו כלל שאנחנו למדנו בפרק ח' של סדר ברכת הנהנין, שהולכים לפי הברכה הפחותה כשאנחנו אוכלים שני מאכלים, גם אם אחד מהמאכלים הוא יהיה, אה, טפל, גם אז אנחנו נברך, ולכן במקרה הזה אנחנו נברך בורא נפשות. זה העניין. אגב, אותו כלל שאמרנו שהולכים לפי הברכה הפחותה, כן, זו דעת אדמו"ר הזקן, אבל זה לא כלל שמקובל על ידי כל הפוסקים. למשל הט"ז, הוא סובר שאם אני אוכל, אה, חצי זית תפוחים וחצי זית, אה, תמרים, אני אברך דווקא על העץ ועל פרי העץ. אבל כמו כשאנחנו אוכלים באמת כזית תפוחים וכזית של, אה, של תמרים, כן, על העץ ועל פרי העץ זה יפטור את הכל. סובר הט"ז שגם בחצי זית של זה וחצי של זה, לא כמו אדמו"ר הזקן, שכפי שהזכרנו אומר שאנחנו הולכים לפי הברכה הפחותה, והיינו במקרה זה בורא נפשות. תערובות שאחד המרכיבים של התערובת זה מאכל שברכתו בורא מיני מזונות. אז אם ראינו בשיעורים הקודמים, ככלל אנחנו הולכים לפי הרוב, המאכל שהוא הרוב בנפח הוא זה שקובע, מהרגע שאחד המאכלים של התערובת הוא מאכל שברכתו בורא מיני מזונות, הכללים הם שונים לחלוטין, ובזה אנחנו נברך תמיד בורא מיני מזונות בתערובת הזו, אם זה באמת תערובת, והברכה הזו היא תפטור את הכול. פרט, אומר אדמו"ר הזקן, אם המזונות הזה הוא בא רק כדי לצבוע את התערובת או לדבקה או להקפותה, שזה

08:50 דובר 2 אומר לעשות אותה יותר עבה, ושאין מתכוונים כלל לאכילת הדגן. הדברים האלה מאוד מאוד חשובים, אה, בהמשך, ולכן אם נסכם, כשיש לי בתערובת, צריך ששוב זאת תהיה תערובת, הגדרנו בשיעורים הקודמים מה נקרא תערובת. מהרגע שיש לי תערובת, יש לי קוסקוס עם, אה, קצת בשר וקצת, אה, ירקות ו... כן? אז אפילו אם הקוסקוס הוא באמת במיעוט, מהרגע שיש לי פה תערובת עם מרכיב שהוא בורא מיני מזונות, המזונות הוא גובר, כי מזונות הוא נקרא מזון, הוא דבר חשוב בפני עצמו, הוא מספיק חשוב כדי לגבור על כל השאר. עכשיו מה, מה, מה נקרא מזונות באמת? שוב, מזונות זה לא כל הדגנים. יש מה שנקרא, ופה יש, אה, טעות נפוצה, כי מה שנקרא דגנים מבחינה ביולוגית זה לא מה שנקרא דגנים על ידי חז"ל. בחז"ל יש חמישה מיני דגנים. רואים את זה בכל מיני דברים לגבי חמץ בפסח ולגבי הלכות חלה ולגבי במה אפשר לעשות את המצה ולגבי אכילה מחוץ לסוכה, ובהרבה הרבה הקשרים אנחנו פוגשים בחמישה מיני דגנים, שזה החיטה, השעורה, הכוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אלו הם הדגנים. זה נכון שבעולם יש כמה אלפים של סוגי דגנים, כן, אבל הדגנים האלה זה לא דגנים שהם חשובים ולכן אין ברכתם בורא מיני מזונות. אם אני לוקח, אה, אורז או דוחן או קינואה או כל דבר כזה שאני עושה ממנו קמח, אז הברכה אף פעם לא תהיה בורא מיני מזונות. עכשיו נחזור לעניין. אז אמרנו שבאמת בתערובת תמיד אני אברך בורא מיני מזונות, פרט ל-- אם המזונות הם באו כדי לצבוע את התערובת או כדי לדבק אותה או כדי להקפות אותה, ורק בשביל זה. כי לפעמים זה בא גם

10:47 דובר 2 כדי ש-- אה, זה לא, אה, יידבק ל-- אה, כי אני, אני שם ביצה ופירורים ואני רוצה ש-- כן? עם השניצל למשל, כן? אה, נדבר על השניצל בהמשך, אבל אני עושה את זה באמת כדי להדביק את ה-, את ה-, את הביצה. אבל לאחר שאני גם רוצה את ה-, את ה-, את החיטה, את המזונות, אז הדין יהיה שונה. אני מדבר עכשיו במקרה שאני רוצה רק לצבוע או רק להקפות או רק לדבק, אז באמת הכלל שאמרתי הוא לא נכון. אבל אם אני רוצה גם לאכול, אז המזונות באמת הוא גובר. מה קורה עכשיו עם, אה, עם, עם אורז? אה, תערובת עם אורז. אז בזה צריך להזכיר איזה עניין שלא קשור לתערובות. הרי יש גמרא במסכת ברכות שאומרת לנו שעל אף שהאורז הוא לא אחד מחמשת מיני הדגנים, אבל מאחר שהאורז הוא משביע והוא סועד את הלב, אז פסקו חכמים שגם על האורז אנחנו מברך בורא מיני מזונות ולאחר מכן בורא נפשות רבות. אלא מה? יש פוסקים, הערוך והמהרי"ל, שסוברים שמה שאנחנו קוראים, אה, דוחן, אה, זה אורז, ומה שאנחנו קוראים אורז זה דוחן. הם מעלים את העניין הזה שבאמת, אה, יש לנו בעצם ספק במה נקרא אורז. האם מה שחכמים קראו אורז זה מה שאנחנו קוראים אורז? או אולי מה שהם קראו אורז זה מה שאנחנו קוראים דוחן והדברים התהפכו באמת, ומאחר שיש כזה ספק אז אדמו"ר הזקן באמת חושש לספק הזה ולכן הוא פוסק לא כרוב הפוסקים. רוב הפוסקים סוברים שעל אורז אנחנו מברכים בורא מיני מזונות. פוסק אדמו"ר הזקן בגלל הספק הזה שגם על אורז וגם על דוחן אנחנו מברך שהכל נהיה בדברו, ולכן אצלנו

12:52 דובר 2 מהרגע שיש לי אורז עם, אה, אפונה למשל, אז כפי שאמרנו בשיעורים הקודמים, אורז ואפונה אני הולך לפי הרוב, כן? אה, אם יש לי יותר אורז, שהכול; יותר אפונה, בורא פרי האדמה. אבל מה קורה אם רוב הפוסקים שלא כ-כ-כאדמו"ר הזקן סוברים שעל אורז... כן, השולחן ערוך, השולחן ערוך פוסק שעל אורז מברכים בורא מיני מזונות. אז האם גם בזה אני אגיד שכשיש לי מיעוט אורז ויותר אפונה, מאחר שזה מיני מזונות, אז אני אברך בורא מיני מזונות על התערובת? כן, אתם מבינים את ה-, את השאלה. אין, אין לי תשובה פה, אבל אני מניח שהבנתם. אם לא, תחזרו אחורה ותשמעו שוב את השאלה והתשובה. ממש כל הפוסקים שסוברים שעל אורז מברכים בורא מיני מזונות, עם כל זה הם מודים שמאחר ולא מדובר במזונות שבאמת מזונות עיקריים של חמישה מיני דגנים, אז הכלל הזה של מזונות גובר הוא לא יהיה נכון, ולכן הם מודים שאם יש לי תערובת של מיעוט אורז עם רוב אפונה, אני אברך בורא פרי האדמה ולא בורא מיני מזונות. דין השניצל. דין השניצל הוא דין שיש בו הרבה דעות. אה, בדרך כלל אני מביא את הדעות, פה אני אגיד גם את דעתי בעניין. אנסה לשכנע אתכם. הרי מה אמר אדמו"ר הזקן? אדמו"ר הזקן אמר שכשיש לי תערובת של מזונות עם עוד דברים, גם אם המזונות הוא פחות בנפח, בכל זאת בגלל חשיבותו הוא זה שקובע את הברכה ואני אברך על התערובת, אם זו תערובת, בורא מיני מזונות. פרט לשלושה מקרים: אם המזונות הוא בא רק לצבוע או לדבק או להקפות. מוסיף על זה אדמו"ר הזקן, ופה אני קורא בסדר ברכת הנהנין פרק ד' ל-- פרק

14:48 דובר 2 ג' הלכה ד'. ״במה דברים אמורים? כשאין מתכוונים כלל לאכילת הדגן״. כשאני אומר שלהדביק, להקפות, לצבוע, המזונות הוא לא יגבר. מתי? כשאני לא מתכוון לאכילת הדגן, אלא רק להדביק, רק להקפות. זאת אומרת ל-ל-ל-לעשות את הדבר יותר עבה או לתת צבע. אבל אם מתכוונים גם כן לאכילתו, אף שאינו עיקר, אלא עיקר הכוונה לאכילת שאר המינים, אף על פי כן נחשב הקמח עיקר לברך עליו בורא מיני מזונות, ולכן יוצא, הרי כשאני עושה שניצל אז זה נכון שאני שם שם את הפירורים כדי להקפות את זה, כן? אבל אני גם רוצה לאכול את זה. זה לא רק בשביל זה. זה אולי אפילו ה-ה-העניין העיקרי, אבל מאחר שאני גם נהנה מהאכילה, אני גם רוצה לאכול את ה-- את מה שמסביב, גם לזה יש א-א-אז המזונות, מזונות לכל דבר, והעניין של השניצל עם ה-ה-הבשר, עם ה-, אה, מזונות מסביב, א-א-אז על-על-על שניצל מברכים בורא מיני מזונות ולא שהכול נהיה בדברו. זה נכון שיש פוסקים שסוברים אחרת, אבל אנחנו באמת ננתח מה אומר כל פוסק. דבר ראשון, בספר של הרב פרוס, אה, שליט"א, הרב חיים פרוס, בסדר ברכת הנהנין, אז הוא מביא בשם הרב מרדכי אשכנזי שכך באמת הוא היה סובר. ״בעיקר״, הוא כותב, בשניצלים תעשייתיים, ששם באמת יש להם עניין, הרי הבשר זה הרבה יותר יקר מהפירורים, ולכן עושים את זה ככה עבה, וגם אנשים אוהבים את זה, אז זה בכלל. אז ודאי שעל זה מברכים בורא מיני מזונות. רק שהרב אשכנזי זכרונו לברכה מוסיף: לעומת זאת, בשניצל ביתי, שהציפוי הוא דק ועדין, הרי יש לברך רק על הבשר שהכול נהיה בדברו ולפטור את הציפוי. עכשיו גם בזה, אני חושב באמת לעניות דעתי, לפי

16:45 דובר 2 מה שאני מבין מאדמו"ר הזקן, שגם בזה צריך לחלק. זאת אומרת, אם באמת אני שמתי ממש מיעוט, טיפה קמח מסביב לבשר עם קצת ביצים, כדי שבאמת, אה, זה, זה יבוא ל-לדבק, ויש כל כך מעט שאני כמעט ולא מרגיש את הטעם, אני לא מחפש את הטעם הזה, אז נכון, אני אברך רק שהכול נהיה בדברו. אבל גם מה שעושים בבית, שקונים, אה, פירורים או ששמים הרבה קמח או שקונים כל מיני פירורים ואז רוצים גם לתת את הטעם, זה לא רק כדי, אה, לעשות את זה יותר עבה. רוצים, אוהבים את העניין, ולכן זה לא משנה אם זה משהו מאוד עבה, תעשייתי כזה, שכמעט ואין בשר בפנים והכול מזונות, או שיש, אה, קצת, אפילו אם יש עשר אחוז, אה, מזונות, אבל בכל זאת זה כן נותן טעם ואני רוצה את הטעם הזה. אז בכל המקרים האלה, אפילו אם זה שניצל ביתי, אני מברך בורא מיני מזונות, זה ממש מפורש ב-ב-באדמו"ר הזקן, לפי מה ש-- לפי הכללים שלמדנו. כפי שאמרנו, אנחנו נראה באמת מה שאומרים, אה, פוסקים שונים וננסה באמת לנתח את הדברים. יש אצל הרב ווזנר בשו"ת שבט הלוי בחלק ד', דווקא בחלק אבן העזר, כי הוא ככה בסוף איזה שו"ת לאבן העזר הוא מגיע לעניין הזה, כי מי ששאל אותו שאל אותו גם על שניצל. סעיף בסימן קפ"ה. אז הוא אומר שעל שניצל צריך לברך שהכול נהיה בדברו, גם אם יש מסביב את כל הפירורים האלה, כי הוא אומר זה כמו דבר שמצופה, שדבר שמצופה מברכים על העיקר ולא על הציפוי, כך הוא אומר, והוא רוצה להוכיח את זה מהלכה בשולחן ערוך, סימן ר"ב, לגבי אגוז גמור המטוגן

18:31 דובר 2 בדבש ונקרא נואינדו, שמברך עליו בורא פרי העץ, כך כתוב בשולחן ערוך של רבי יוסף קארו, סימן ר"ב, סעיף י"ג. אז הוא אומר זה אותו דבר. באותה מידה שאותו אגוז שהוא מצופה בדבש, אז אנחנו באמת מברכים בורא פרי העץ ולא שהכול, אז גם פה על השניצל אתה מברך שהכול ולא בורא מיני מזונות. אבל ודאי שאני עפר לרגליו של הרב וואזנר, כן, שלא תחשבו. אבל לכאורה הדברים שלו הם ממש לא נכונים לשיטת אדמו"ר הזקן, כי הרי אדמו"ר הזקן באותה הלכה, אה, ש-ש-שהביא השולחן ערוך, הוא מביא טעם אחר. כותב אדמו"ר הזקן: אגוז המטוגן בדבש, אין הדבש חשוב עיקר אלא טפל, שהרי אינו בא אלא להכשיר הפרי לאכילה. זאת אומרת, לפי אדמו"ר הזקן, הסיבה שאני מברך דווקא, אה, אה, בורא פרי העץ ולא, זה מפני שהדבר הזה שמסביב הוא, הוא בא להכשיר את הפרי, בלי זה באמת אני לא יכול לאכול את הפרי. כן. אבל אם באמת זה בא בפני עצמו, אז זה, זה, זה יהיה שונה. ויותר מזה, הרי איך אני יכול להשוות את המקרה שלנו, שמדובר במזונות ושהכול, למקרה של דבר שהוא עץ ומצופה בדבר שהוא שהכול? הרי בעניין של מזונות אמרנו שאנחנו הולכים גם לפי המיעוט, כן? אז אולי הרב וואזנר באמת צודק, אבל לא לפי אדמו"ר הזקן. כן, הוא יכול באמת לחלוק, יש הרבה פוסקים, אבל לפי אדמו"ר הזקן, שמסר לנו כללים מאוד ברורים, כשיש לי תערובת ודבר מצופה זה נחשב כן לתערובת בהלכה, אה, כשיש לי תערובת של מזונות עם עוד דברים, אז אומר אדמו"ר הזקן בצורה חד-משמעית שאני מברך מזונות פרט לשלושה מקרים, וגם בשלושת המקרים האלה זה אם אני מחפש רק

20:26 דובר 2 את המקרה הזה, אם אני רוצה רק לקפות ואני לא מעוניין בטעם, אבל הוא אומר אם אני מעוניין לאכול את זה א-א-אז זה מזונות, ולכן ברור לאדמו"ר הזקן שהברכה על שניצל זה יהיה בורא מיני מזונות. ואני ממשיך בפוסקים. נראה מה אומר הרב יצחק יוסף בילקוט יוסף. אז אה, הסתכלתי בילקוט יוסף במהדורה הראשונה, אה, בחלק ג' ככה על-על הברכות. אז זה מאוד מעניין, כי באמת הרב יצחק יוסף סובר שעל שניצל מברכים שהכול, אבל מדבריו אנחנו נראה שהוא סובר שמברכים על זה בורא מיני מזונות. כן, זה מפליא מה שאמרתי. אני יכול לחזור על הדברים. הוא כותב באמת שמברכים שהכול, אבל אני אוכיח לכם שהוא חושב שצריך לברך בורא מיני מזונות. אפשר לשאול אותו גם. א-א-איך אני מגיע למסקנה הזאת? תראו, מה הוא כותב בילקוט יוסף. קודם כול זה לא משנה לנו כל כך, כי אנחנו פה רוצים להוכיח מה דעת אדמו"ר הזקן, אבל בכל זאת מעניין. תראו, אני קורא. כותב הרב יצחק יוסף שליט"א: "וכן על שניצל מברכים שהכול, אף שנתנו עליו מעט קמח לדבקו עם הביצה קודם הטיגון, ואין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון". עכשיו בסוף ההערה הוא כותב דבר כזה: "ומכאן יש שרצו לחלק בין שניצל הנעשה בבית לשניצל הנעשה באולמות ובתי מלון, שבמקומות אלה מרצונם לחסוך בבשר מרבים בקמח, ומטרתם להטעים ולהכשיר השניצל לאכילה על ידי הקמח. אבל בשניצל הנעשה אצל כל אחד בביתו אין הקמח אלא לדבק כדי לטגנו". כן, מה הוא אומר? בדיוק מה שאומר אדמו"ר הזקן. יש כאלה שרוצים להגיד, אנחנו רוצים להגיד את זה גם בשניצל שהוא בבית, אבל לפחות בשניצל תעשייתי הוא אומר

22:14 דובר 2 לכאורה באמת יש לזה היגיון, כן, להגיד שזה יהיה בורא מיני מזונות, כי אני רוצה כן את הקמח שמסביב. ואמ-- א-א-איך הוא מסיים? "אולם אין כן דעת מרן אדוני אבי מורי ורבי שליט"א", זה הרב עובדיה היה בחיים ושאל אותו, הוא אומר שהוא שאל אותו ואמר לו שזה שהכול ולכן הוא פוסק שזה שהכול. כך שרואים ממש בפירוש שדעתו הייתה שזה מזונות, רק שאביו זכרונו לברכה סבר שזה שהכול ולכן הוא פסק שזה שהכול. אבל מה שמאוד מעניין זה שאם אתם מסתכלים על הספר של אחיו, הרב דוד יוסף, כן, ספר הלכה ברורה חלק י', סימן ר"ח, עמוד תשע"ד, הרב דוד יוסף אומר בדיוק מה שאני אומר. כן, בדיוק כמו אדמו"ר הזקן, ולכן הוא לא פוסק כרב יצחק יוסף, לא פוסק כ-כ-כ-כ-כאביו זצ"ל. הוא כותב כך: "בשר או עוף או דגים שמצפים אותם מכל צדדיהם בקמח או בקמח מצה או בפירורי לחם עם ביצים ומטגנים אותם, אם היה הקמח מועט ביותר באופן שניכר הדבר שלא נתנו אלא אך ורק כדי שלא ידבקו למחבת", בדיוק המילים של אדמו"ר הזקן. אם אתה שמת את הפירורים האלה אך ורק כדי שלא ידבקו למחבת, מברכים שהכול. מצוין, גם אדמו"ר הזקן יודע. "אבל אם היה הקמח מרובה באופן שניכר הדבר שנתינתו עליהם היא גם על מנת לתת בהם טעם", ממש מדויק בדיוק לשיטת אדמו"ר הזקן, "גם על מנת לתת בהם טעם". כן, לא שזה דבר עיקרי, אבל גם רוצה טעם ב-ב-בעניין הזה ולא רק כדי שלא ידבקו וכולי וכולי, הוא אומר מברך עליהם מזונות. כן, כך באמת דעתו של הרב דוד יוסף, כפי שאמרנו לגבי אדמו"ר הזקן, כך גם הרב משה לוי בספר ברכת השם חלק

24:05 דובר 2 ג', גם בשו"ת אור לציון, הרב אבא שאול, חלק ב' פרק י"ד. כן, תסתכלו, אני לא אקרא את כל הדברים. זו גם דעת הרב אויערבך. איפה זה מובא? יש סדרת ספרים דרכי הלכה של הרב חיים שמרלר. הוא היה מחשובי חסידי צאנז, אז הוא גם מביא ככה בדיוק כמו שאנחנו אומרים את שיטת הרב אויערבך. יוצא שממש מפורש אפשר להגיד, על אף שיש פוסקים בחב"ד שלא מסכימים עם הדברים שאני אומר. כן, בכל זאת אני, אני אומר, אבל לכאורה כשמעיינים, כך דעת אדמו"ר הזקן, כך הרב אשכנזי זכרונו לברכה היה פוסק, וכך גם הרב אבא שאול והרב אויערבך והרב דוד יוסף, ולכן כך אנחנו נפסוק להלכה. אולי נוסיף עוד איזה עניין לגבי ברכה אחרונה. כשאני אוכל דבר שברכתו מזונות, אז אני מברך על המחיה ועל הכלכלה רק אם אני אכלתי ממנו כזית בכדי אכילת פרס, זאת אומרת בערך ארבע דקות ולא יותר מזה. כן, יש דעות מה זה בכדי אכילת פרס, אבל כן, ארבע דקות זה ממוצע שאנחנו מחשיבים בדרך כלל. א-א-אז מה קורה אם אני אוכל שניצלים אבל אני לא אכלתי מזונות, אה, מספיק כזית בכדי אכילת פרס, או שיש לי באמת, אה, ספק, אבל אפילו אם אני יודע שאני אכלתי כזית ולא בכדי אכילת פרס, אז זה כבר המחלוקת, כי יש פוסקים, ככה אנחנו פוסקים. אבל במקור זה באמת מחלוקת אם מברכים על המחיה או לא. אז במקרה הזה שאני אוכל מזונות, כזית מזונות, אבל ביותר מכדי אכילת פרס, ועוד פה, אה, בשניצל שיש מרכיב שבעיקרו הוא שהכול, אז על פי אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין פרק ג' הלכה ב', מה שאנחנו נעשה, אנחנו בנוסף נשתדל לאכול

26:06 דובר 2 גם כזית בכדי אכילת פרס של איזה מזונות כלשהו וגם, אה, כזית של שהכול, ואז אנחנו נברך לאחר מכן את שתי הברכות האחרונות, על המחיה ועל הכלכלה וכן בורא נפשות רבות. עיסה שהיא ממולאת. ממולאת בבשר, בגבינה, בכל מיני דברים. פה אני אקרא מסדר ברכת הנהנין, אדמו"ר הזקן. זה הכי פשוט והכי ברור. זה פרק ג' הלכה ז'. אומר אדמו"ר הזקן: "ועיסה שיש בה מילוי בשר ודגים וגבינה ופירות וכיוצא בהן". לא הכל ביחד. כן, לא בשר וגם דגים, זה כבר בפני עצמו בעייתי. ועוד גבינה, כן, או. ה-ו' פה זה או. "ועיסה שיש בה מילוי בשר ודגים וגבינה ופירות וכיוצא בהן, נעשה המילוי טפל על העיסה ונפטר בברכת העיסה". עד כאן זה ברור, נכון? הרי אמרנו שהמזונות הוא גובר, בין שברכתה המוציא בין שברכתה בורא מיני מזונות. מאוד ברור. "ועל דרך שהתבאר למעלה בפרק ב'", ממשיך אדמו"ר הזקן, "אפילו אוכל אחר כך המילוי לבדו, ואפילו אם המילוי רב מאוד, ועיקר הכוונה בעיסה זו לאכילת המילוי". זאת אומרת הרבה דברים. יש לי את המאכל. אני כבר סיימתי לאכול את המזונות ונשאר רק בשר. אני ממשיך לאכול את הבשר על סמך ברכת מזונות שאני בירכתי כי זה היה חלק מהתערובת, כן? ואפילו אם מה שרציתי זה דווקא המילוי. אבל המזונות גובר כמו שאמרנו, פרט לשלושה מקרים שפה זה לא המקרה, כי אני רוצה גם את המזונות. "מאחר שמתכוון גם כן לאכילת העיסה", מוסיף אדמו"ר הזקן משהו קצת ציני, "ואין צריך להחמיר". ופה להחמיר, אנחנו מבינים שזה במירכאות, על אף שאדמו"ר הזקן לא שם מירכאות, אבל זאת לא חומרה. תראו לפי ההמשך. "ואין צריך להחמיר ללקק קצת המילוי מן העיסה

28:15 דובר 2 ולברך עליו, כי הוא ברכה לבטלה". א-א-אם זה ברכה לבטלה, ממש זה לא חומרה. כן? זה ממש לא חומרה. זאת אומרת, יש מי שירצה, הוא אומר, ת-- אה, יש פה ב-ב-בתוך הבורקס, יש פה, אה, פטריות. אז אני אברך, אה, גם מזונות וגם... לא. אומר אדמו"ר הזקן, אתה לא תברך על פטריות. אם אתה רוצה להיות צדיק, אתה תהיה רשע. אתה ת-תרצה להחמיר, אבל זה ברכה לבטלה? כי ברכה לבטלה, כיוון שבירך על העיקר. הרי כשבירכת מזונות על הבורקס, פטרת את ה... mushrooms, פטרת את הפטריות. אין צריך לחזור ולברך על הטפל. מוסיף על זה אדמו"ר הזקן: "אבל אם אינו אוכל אלא מילוי לבדו בלא פת, מברך עליו ברכה ראויה לו, שהכול או בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ". זאת אומרת, אם אני-- יש לי את הבורקס ואני פותח את הבורקס, אני לא רוצה, אני בדיאטה, אני לא אוכל, אה, אה, פחמימות. אני רוצה דווקא את הבשר שבפנים. אז זה ברור שבזה, כן, א-א-אני אברך שהכול. אה, כן, זה-זה-זה פשוט. אז מה-מה הדוגמה? אז דיברנו על בורקס. אותו דבר אם יש לי סיגר ממולא בשר. זה אפילו יותר מחודש, כי ב-ב-בסיגר הזה, הרי ה-הבצק שמסביב הוא הרבה יותר דק, כן? כמו בריק או כמו דברים כאלה. א-א-אז אני אברך מזונות וגם אם נשאר לאחר מכן מהמילוי ואני אוכל מהמילוי לבדו, כמו שאמרנו, אני לא אברך שוב ברכה. יש בספר הלכה ברורה לרב דוד יוסף הערה בעניין, בסימן רי"ב, עמוד חמש מאות שישים ואחד, למי שרוצה, אה, לראות שם. אז הוא-הוא-הוא מוסיף איזה דבר שמאוד חשוב. הוא אומר שאם לאחר מכן נגיד שהבן אדם הוא אכל, אה, אה, בורקס

30:07 דובר 2 ממולא בשר ויש לו גם על השולחן, אה, בשר בקערה. אותו בשר, כן? עכשיו הוא בירך על הבורקס, בורא מיני מזונות, הוא פתח את הבורקס, התחיל מהבצק נגיד, ובסוף הוא אוכל רק מן הבשר. אפילו אם יש הרבה בשר שהוא אוכל עכשיו, הרי הבשר הזה הוא היה בתוך הבורקס ולכן הוא היה טפל, וכפי שאמרנו הוא לא יברך על זה שהכול, זה מה שאמר אדמו"ר הזקן. אבל מוסיף הרב דוד יוסף, וזה די פשוט, אבל אם אני רוצה להמשיך לאכול בשר לאחר מכן ואני לוקח את הבשר מהקערה, אז הבשר שהיה בקערה הוא ודאי לא טפל ל-ל-לבורקס, על אף שזה אותו בשר. את הבשר שהיה בתוך הבורקס שאכלתי לבד, על זה אני לא בירכתי כי הוא נפטר בברכת הבורקס. אבל מה שאני אוסיף לאכול בשר עכשיו, אז ודאי שעל התוספת הזו של הבשר אני אברך שהכול נהיה בדברו, ובברכה אחרונה בורא נפשות.