מאכלים שבאים בתוך הסעודה - הרב מנחם מענדל וילשאנסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בוקר טוב, רבותיי. בעזרת השם היום אנחנו נמשיך את השיעורים שלנו בהלכות ברכות הנהנין, והפעם אנחנו בעיקר נתמקד בפרק ד' מסדר ברכות הנהנין של אדמו"ר הזקן, שזה המהדורה, מה שנקרא משנה אחרונה. מה שהוא שנה לאחרונה. היה לפני זה לוח ברכות הנהנין ועוד, וגם את שולחן ערוך שלו. היה כמה וכמה מהדורות. כאן אנחנו מדברים על המהדורה האחרונה של הסידור, כאשר זה גם נכתב אחרי השולחן ערוך, אורח חיים של אדמו"ר הזקן. ככה שזה סולת בלולה, ומה שנאמר כאן זה הלכה למעשה, כי רבו כמו רבו המחלוקות בהלכות ברכות הנהנין, וכאן אנחנו מקבלים אותן, סדר ברכות הנהנין. בפרק ד' יש אומנם הרבה מחלוקות בשולחן ערוך ובכלל, אבל אדמו"ר הזקן נותן כאן את השיטה להלכה בלשון כל כך מיוחדת. אני אנסה בעזרת השם לעמוד על עיקרם של דברים. יש סוגיה, סוגיה זו נזכרה כבר בגמרא, מתחיל מהמשנה בפרק ו' במסכת ברכות. כיצד מברכים על הפירות? בירך על הפת, פטר את הפרפרת. יש סוגיה שנקראת עיקר וטפל. זה כבר עסקנו בעבר וגם יש מהרב סילם שיעורים בזה. אנחנו כרגע מתעסקים בדברים שבאים מחמת הסעודה ובתוך הסעודה. זאת אומרת, דברים שהם באים כחלק מהסעודה, והשאלה שלנו האם ברכת הפת פוטרת אותם? אנחנו יודעים, סעודה בדברי חז"ל היינו אכילת לחם. אדם אוכל לחם, זה נקרא סעודה. צריך ליטול את ידיו, לברך על נטילת ידיים, לברך המוציא, הוא אוכל לחם. מעתה ואילך כל מה שיאכל בהמשך זה חלק מהסעודה. אלא מה? בסעודה שאדם אוכל יש דברים שהם באים מחמת הסעודה. זאת אומרת, זה דרך של אדם לאכול אותם רק בשעת הארוחה או ברובא דרובא נוהגים לאכול אותם בשעת הארוחה. יכול להיות שבן אדם

02:07 דובר 2 יאכל אותם גם לא בשעת ארוחה, אבל בדרך כלל עושים את זה בסעודה. לדוגמה מרק. כן? אם בן אדם נטל ידיים ויש לו גם מרק, בשביל מרק יאכל את זה בתוך הסעודה. פרפל'ך, אני מתכוון פתיתים ואיטריות וכאלה. אפשר לאכול את זה בפני עצמו, אבל זה סעודה, ובדרך כלל כשבן אדם נוטל ידיים בארוחה איזושהי בוקר, צהריים או ערב, בדרך כלל צהריים וערב, אז אנחנו יודעים במנהג ארץ ישראל לדוגמה, אז כשאתה נוטל ידיים ואתה אוכל את הלחם כבר מגישים לך את המרק, את האיטריות וכולי. אלו דברים שהם באים למזון ולהשביע. יש להם-- הם באים בסעודה והם גם באים למזון ולהשביע. זאת אומרת, המזון ולהשביע זו הוכחה שלא אוכלים אותם, תסלחו לי על הביטוי, מנשנשים אותם במשך היום. זה לא דבר שאתה אוכל אותו על הדרך. בצד השני זה פירות. פירות לעולם אתה לא מגדיר אותם כחלק מהסעודה. הם לא באים מחמת הסעודה, הם לא באים למזון ולהשביע. בדרך כלל אם אדם אוכל פירות, ובפרט פירות כמו תותי יער וכדומה או, או פירות חמצמצים, בן אדם אוכל אותם לתענוג שלו, לעידון שלו. נכון? יכול להיות שהוא ינסה גם להתמלא מפירות, ובן אדם שהוא רעב מאוד או שבן אדם יוצא לדרך אז הוא ייקח איתו כמה פירות כדי, כדי שיהיה לו משהו שהוא יאכל והוא ישקיט את רעבונו. אבל זה לא סוף. לחם לבב אנוש יסעד. את הסעודה עושים על לחם. לחם לבב אנוש יסעד. עכשיו, ללחם יש ברכה מיוחדת, ברכת המוציא, וכבר דיברנו על כך. אך כשחז"ל אמרו לנו שכשבן אדם אוכל את ה, את ה, את הלחם הוא פוטר את כל מה שבא. בירך על הלחם

03:41 דובר 2 פטר את ה-- בירך על הפת פטר את הפרפרת, על הפרפרת לא פטר את הפת. זאת אומרת, יש לנו דברים שהם באים עם הסעודה. עכשיו, ייתכן שמדובר בלחם שאני עושה ממנו סנדוויץ'. זאת אומרת שאותם דברים שאני מביא אותם כחלק מהסעודה, אני לא רק אוכל אותם במהלך הסעודה, במהלך סעודת הלחם, אלא אני ממש מלפת בהם את הפת. אני מכסה בהם את הפת ומערבב אותם עם הפת. זה נעשה כחלק מה, מהסנדוויץ' שלי. אז זה לדוגמה, אפשר לקחת דגים, בשר, להכניס אותם בתוך הפת וירקות. יש לפעמים שאני אקח את הירקות. גם אדם שלוקח סנדוויץ' לדרך תמיד הוא ישתדל למרוח גבינה, שזה, שזה חלק מהדברים. יש דברים שלא מכניסים אותם לתוך הפת. פתיתים אתה לא יכול להכניס לפת. דייסה אתה לא מכניס לפת, אבל זה דברים שבאים כחלק מהסעודה. זאת אומרת, אנחנו מבחינים כרגע בין דברים שבאים כחלק מהסעודה בסעודה, לבין דברים בתוך הסעודה, דברים שבאים כחלק מהסעודה, אבל הם לא בתוך הפת ממש, אבל הם כחלק והמשך לפת או עוד יותר מזה, זה ממש מלפת את הפת. זה ממש אתה מראה בכך שאתה אוכל את זה עם הפת, כי זה הופך להיות משהו שמטעים את הפת. הפת היא העיקר, הלחם הוא העיקר וזה מטעים אותו, מעדן אותו ונותן לו את הטעם הטוב כדי שהאכילה של הלחם תהיה יותר לתיאבון ויותר ל-ל-לשובע. האבחנה הזו נוגעת לנו בעיקר בדברים שיש עליהם ספק אם הם כחלק מהסעודה או לא. לדוגמה בדגים ובבשר, בין אם הם יהיו בתוך הפת, בין אם יהיו אחרי שנטלתי ידיים, ברכת המוציא תפטור אותם. ברור, בן אדם בירך המוציא, כל מה שיבוא אחרי זה חלק מהסעודה. כמו שאנחנו

05:31 דובר 2 רואים בסעודות השבת, בן אדם אוכל לחם, אחרי זה דגים, בשר, מרק, זה חלק מהסעודה. נכון, יש את המנה האחרונה. אנחנו קוראים לזה לפתן. לפתן של ההלכה זה מה שמלפתים את הפת. זה מה שקובע עיקר סעודתו. לפתן, שמה שהיום העולם קורא לפתן זה מנה אחרונה. מביאים את זה מה שנקרא בשביל, או בשביל להקל מכובד המאכל או לתענוג, או לתת איזה משהו ככה, איזה, איזה, איזה מאכל טעים כדי, כדי לתת את היופי. אבל זה לא חלק מהסעודה. אני כשאני אומר ללפת את הפת או לפתן, אני מדבר על משהו שהוא בא כחלק מהסעודה כדי שהאדם ישבע, שאדם יוכל להגיד אכלתי ושבעתי. בשונה מהברכה הראשונה שיש עליה ספק, כפי שנראה בהמשך את מה היא פוטרת, ברכה אחרונה פוטרת את הכל. ברכת המזון, כל מה שאכלנו פטרנו. תכף נראה את זה. ובכן, כפי שאמרתי מקודם, אדם קיבל לידיו לחם או קנה לחם, מתיישב לאכול. כמובן נטל ידיו, בירך ברכת המוציא. הגישו לו בשר, הגישו לו דגים, הגישו לו ירקות, שם אותם בלחם, אכל אותם בפני עצמם, הכל נחשב לסעודה. ברכת המוציא אחת פוטרת את הכל. יופי, אבל מה קורה אם הגיעו לו פירות? הרמ"א בשולחן ערוך כותב שהפירות הם לעולם לא יכולים להיות חלק מהסעודה, כי כל המושג שלהם זה שזה עידון ותענוג. אוכלים אותם שלא בסעודה. מה קורה אם הביאו את זה בסעודה? נניח שבן אדם התיישב, נטל ידיו ופתאום מגישים לו איזה קערה של פירות. אני בכוונה לא אומר ירקות, אפשר לדון. הירקות בדרך כלל כחלק מהסעודה, כן, אבל הגישו לו פירות, תפוחים, אננס, אפילו אבטיח ומלון, אם זה היה בא בסוף הסעודה, אם זה היה

07:38 דובר 2 בא כמנה אחרונה, ודאי שזה בא או כדי לעידון ותענוג, לענג את עצמו בלשון השולחן ערוך, או כדי להרגיע את כובד המאכל. פשוט, על הבטן כבד לו, אז הוא מרגיע על ידי שהוא אוכל את המשהו הטעים הזה וזה יורד וזה מוריד את הלחץ מהבטן. אז ודאי שמברך עליו ברכה ראשונה. כל דבר שבא בסוף הסעודה והוא לא חלק מן הסעודה, מברך עליו ברכה ראשונה. ולפי דעת אדמו"ר הזקן זה לא רק בברכות מיוחדות כמו האדמה או העץ. זה, זה גם בשהכל. אדמו"ר הזקן פוסק שכל דבר שבא בסוף הסעודה מברכים עליו את הברכה הראשונה שלו. כן, אפילו אם אתה תאכל שוקולד וסוכריות בסוף הסעודה תברך שהכל. כל שכן אם תאכל פירות תברך בורא פרי העץ. על הגלידה יש מחלוקת. בהזדמנות נדון על זה, אבל עדיין ברכתו שהכל. ובוודאי שמצד זה שהוא מגיע בסוף הסעודה צריך לברך עליו. יש מחלוקת אם זה משקה או לא משקה, כפי שדן על זה בספר ברכת הבית ובילקוט יוסף. אבל ברעיון אנחנו כרגע מדברים על משהו אחר, על זה שהאדם מקבל, הגיעו אליו הפירות. עכשיו הביאו לו את הפירות לסעודה. כאן יש להבחין: בן אדם שאוכל פירות, לא משנה איזה, עם לחם לכל אורך הדרך לא יצטרך לברך עליהם בכלל ברכה ראשונה. כאשר אני מלפת בו את הפת הוא לא סתם בא בתור לפתן, הוא לא בא סתם בתור מאכל כמזון ומשביע, אלא הוא גם מוכנס בתוך הלחם, בתוך הסנדוויץ'. הוא ממש, או שאני מצרף אותו ללחם, אוכל כל, כל לעיסה, כל הכנסה לפה שלי, היא חלה או לחם יחד עם הפרי, לא מברך עליו ברכתו הראשונה ולא נכנס לשום ספק בהלכה.

09:40 דובר 2 לכן, לדוגמה, סתם אני אביא דוגמה, ראיתי חסידים כשמגישים להם איזושהי גלידה והם לא יודעים מה לברך עליה ואם כן לברך או לא, הם אוכלים, הם עושים מתחכמים, הם אוכלים את הגלידה מרוחה על הלחם. ככה אין להם שום ספק ברכות, כי כשהגלידה מרוחה על הלחם אז זה מראה שאתה, מראה שאתה רוצה לבטל אותה אל הלחם, שתהיה חלק מהלחם. לא מברך עליה כלום. כל דבר שהוא חלק מהסנדוויץ' אין בו בעיה של ברכה. אבל פירות שמגיעים בתחילת הסעודה כחלק מהסעודה ולא על מנת לאכול אותם עם הלחם, אם הם באו לא מבושלים והם באו לתענוג, אדמו"ר הזקן פוסק כאותן דעות, יש בזה מחלוקת ראשונים, הרא"ש ועוד, אדמו"ר הזקן פוסק כאותן דעות שצריך לברך עליהם בהתחלה. זאת אומרת אדמו"ר הזקן מביא את זה כהכרעה. אדם שנטל ידיו, אכל לחם, הוא נמצא באיזו סעודה, באירוע חשוב ומגישים, אתם מכירים את זה, פתאום מגישים לו כוס ובכוס יש לו כל מיני ענבים ופירות ו-ב-בקוקטייל כזה, קוקטייל כזה שמגישים אותו בתחילת סעודה חשובה ויוקרתית. מה יעשה? בשולחן ערוך כתוב שלא יאכל בתחילת הסעודה כי יש מחלוקת, ואם רוצה לאכול אז בנושאי הכלים לשולחן ערוך יש כאלה שאומרים תברך לפני הסעודה בורא פרי העץ, קח פרי, תברך על פחות מכזית לפני הסעודה ותכוון לתוך הסעודה. מדברי אדמו"ר הזקן בסדר ברכות הנהנין עולה שאם בן אדם, הגישו לו פירות בתחילת הסעודה והוא לא אוכל אותם עם הלחם והם לא מבושלים, יכול לברך עליהם את ברכת בורא פרי העץ. ענב, ענבים, דובדבנים, תותים, כל הקוקטייל הזה שמגישים תברך עליו את הברכות שלו בתחילת הסעודה. ככה ממש. נכון, יש אומרים שלפי השולחן ערוך אדמו"ר הזקן וגם ככה

11:47 דובר 2 כדאי לברך מקודם הסעודה, אבל על פי ההכרעה הפשוטה בשולחן ערוך ככה. אלא מה, כאן אנחנו נכנסים לבעיה. נכנסים לבעיה בפירות מבושלים. דוגמה: תפוח מבושל. והבלבוסטה שמגישה את התפוח, היא גם שמה לו כמה צימוקים ואולי חתיכות בשר קטנות. היא אומרת, "הבאתי את זה כחלק מהארוחה". בן אדם נטל את ידיו, והנה מגישים לו תפוח עם קינמון, תפוח מבושל עם קינמון, עם כמה צימוקים ואולי חתיכות בשר קטנות. מה הדין? מחלוקת. פירות מבושלים זה מחלוקת. לכן אומר אדמו"ר הזקן, "לכתחילה תיקח פרי לפני הסעודה, תברך עליו". קח תפוח מבושל, לא מבושל, לפני הסעודה, תאכל פחות מכזית, תברך בורא פרי העץ, כי אם תאכל כזית תתחייב בברכה אחרונה. תאכל פחות מכזית ותכוון בברכה הזו על מה שאתה תאכל בתוך הסעודה. בדוגמת המרור שאנחנו אוכלים ומברכים בורא פרי האדמה ומכוונים על הכורך ועל החסה וכולי וכולי וכולי. מה קרה? כן, זה פירות מבושלים, זה מחלוקת. יש אומרים שמבושל, פרי מבושל הוא יותר נקרא חלק מהסעודה מפרי שאינו מבושל. פרי שאינו מבושל ודאי שהוא לא חלק מהסעודה. פרי מבושל, למה הביאו אותו מבושל אם לא בשביל לאכול? במיוחד אם יש שמה כמה חתיכות בשר קטנות, כמו שאומר אדמו"ר הזקן, אפילו עם בשר. אז אם ככה, יש לנו ספק, לכן תברך על פרי לפני הסעודה. יש עוד עצה. כפי שאמרנו מקודם, תאכל את זה עם לחם. כל ביס, כל טעימה, כל הכנסה לפה, כל פעם שאתה נותן איזושהי אכילה ולעיסה, תכניס לחם יחד עם הפרי או שתלפף את זה, תעשה את זה סנדוויץ'. פטרת את עצמך מהבעיות. מה קורה אם הביאו לך פירות לעידון ותענוג ואתה רוצה להתחיל לאכול אותם עם לחם ולהפסיק?

13:47 דובר 2 חייב לברך עליהם ברכה ראשונה. שימו לב, הביאו לך פירות, את הפירות הביאו לעידון ותענוג, לא כחלק מהסעודה, ואתה מתחיל לאכול אותם עם לחם ואתה מפסיק ואתה רוצה להמשיך לאכול אותם בלי לחם. מלכתחילה, אם אתה יודע שאת הפירות האלה אתה לא לכל אורך הדרך, לא לכל אורך הסעודה אתה תאכל אותם עם לחם, אתה חייב לברך עליהם. רק אם כל הסעודה אתה אוכל אותם עם הלחם, אתה פטור מלברך עליהם. מה יהיה אם אבל את הפירות לא הבאתי לעידון ותענוג? הבאתי את הפירות בשביל ממש סעודה. אני יודע שאני רוצה, מה שנקרא, להרגיש ש-- מלאות אחרי הסעודה, שובע מהלחם ומלאות עם הפירות, ואני הבאתי את זה בשביל לאכול ואני רוצה לאכול את זה עם לחם. אומר אדמו"ר הזקן, "אם אתה יודע שאתה תאכל את זה עם לחם בהתחלה ועם לחם בסוף, אפילו אם באמצע לא תאכל עם לחם, זה בסדר, אתה לא חייב לברך. אבל אם אתה מתחיל לאכול ולא תגמור את כל זה עם ה-עם הלחם והבאת את זה לסעודה, שוב פעם יש מחלוקת, כי הבאת את הפירות לסעודה, אתה מתחיל לאכול אותם עם לחם ואתה מפסיק ואתה גם בסוף לא רוצה להמשיך לאכול עם לחם, כי אם אתה מתחיל ומכוון בהמשך לאכול עם לחם ובעתיד לקראת הסוף זה בסדר, גם אם אתה לא תמשיך לאכול, אבל אם אתה יודע מראש, הבאתי את הפירות לעידון ותענוג, לשובע, סליחה, ואני רוצה לאכול אותם עם לחם, אבל אני אפסיק באמצע. אם זה היה לעידון ותענוג, אז ודאי שאתה צריך לברך מלכתחילה, אבל היות ואתה מצהיר על עצמך שזה לשובע ואמרנו מקודם שאם אוכלים פירות עם לחם אז לא מברכים עליהם,

15:28 דובר 2 כל שכן אם זה לשובע לא מברכים, אבל אתה אוכל את זה לשובע עם לחם, אבל לא לכל אורך הדרך, אלא אתה תפסיק באמצע, כאן נכנסנו לבעיה של מחלוקת ולכן תברך-- אל תיכנס לזה. תאכל את זה כל הזמן עם לחם או תברך על הפרי לפני הסעודה כדי לא להיכנס למחלוקת. הנה כי כן, סוגיית הפירות לפי אדמו"ר הזקן, אם אתה מביא את הפרי ואתה לא תאכל אותו עם לחם וזה לעידון ותענוג, אתה יכול לברך עליו את ברכתו בתחילת הסעודה, אבל אם זה שונה במשהו מסוים מכאן, או שמברכים עליו לפני הסעודה ופותרים את כל השאלות או שאוכלים אותו לכל אורך הדרך עם לחם ואז פתרת את השאלות. נתתי סיכום קצר איך אנחנו יוצאים מהבעיה. אבל נשארה לנו בעיה אמיתית. על פתיתים אין לנו שאלה שזה חלק מהסעודה. אבל מה קורה אם בן אדם יאכל את התפוחים שהזכרנו מקודם מבושלים עם בשר? מה יהיה אז? בוא ניקח את הוולדורף. וולדורף, סלט אננס ותפוח, לא מבשלים. היום זה חלק מהסעודות. כשאדם רוצה להגיש סעודה נאה, יש אנשים שמזמינים את הוולדורף. זה... אני לא יודע מאיפה נוצר השם הזה, אולי על שם איזו עיר ב-ב-בגרמניה ששמה המציאו את ה-- את הסלט הזה, את האננס עם התפוח. בן אדם צריך לאכול את ה-- את הסלט הזה. הוא רוצה לאכול את הסלט הזה, אבל זה לא מבושל. אם הוא יאכל את זה עם חלה או עם לחם אין בעיה. אבל בדורנו קרה משהו מעניין. הרמ"א הרי כותב שפירות לעולם הם לא יכולים להיות חלק מהסעודה. בדרך כלל אננס בן אדם אוכל לעידון ותענוג וזה גם פרי פאר ב-ב-ב-בבר שמגישים ב-בסעודות הפאר. תפוח ככה

17:24 דובר 2 וככה, אבל עדיין תפוח זה לא חלק מהסעודה, זה מה שאוכלים על הדרך. אז מה קרה? שאלתי רבנים. אם בן אדם אוכל רק חלה ווולדורף, אם יש לו רק וולדורף, זה חלק מהמזון שלו, יש צד באדמו"ר הזקן שלא לברך, זה נפטר בברכת הלחם. אם יש כמה סלטים והוא אוכל לחם והגישו לו את הוולדורף, לא רק הוולדורף הוא הלפתן שלו, אלא יש פה כמה סלטים וגם הוולדורף, ובפירוש הגישו את זה כחלק מהסלטים של הירקות שאוכלים אותם לשובע. זה לא מנה אחרונה. לא מגישים את הסלט תפוח ואננס כמנה אחרונה, מגישים את זה בפירוש עם שאר הסלטים על השולחן כחלק מהארוחה. אז כששאלתי בעבר רבנים בתור בחור אמרו לי מה פתאום, צריך לברך על זה לפני הסעודה, היות וזה ספק. מה הספק? הספק האם זה נפטר היום בימינו כחלק מהסעודה או לא, תברך על זה העץ והאדמה על משהו אחר פחות מכזית לפני הסעודה. ואחרי שנים שאלתי את אותם רבנים מה דעתם, הם אומרים זה כבר נהיה מנהג העולם. מנהג העולם היום שתפוח ואננס הוא חלק מהסעודה, אבל הם אמרו לי עדיין צריך עיון כי זה לא ממש תמיד ככה ולכן הם אמרו ככה, אם אתה אוכל את זה בתוך הסעודה, אל תברך על זה. ככה כשאוכלים-- אתה רואה בחתונות שאנשים אוכלים את זה בסעודה, אל תבוא ותגיד להם תאכלו את זה עם חלה, עם לחם לכל אורך הדרך או תברכו על משהו אחר. אבל מי שרוצה לדקדק ולהחמיר לעצמו בדברי חז"ל, ובפרט בדברים שהם גופי הלכות, ממש בדברים ובמיוחד בברכות הנהנין שהרי יסוד עולם תלויים בהם, בברכת השם, בשבח להשם, אז או יאכל את הסלט וולדורף עם-- לכל

19:29 דובר 2 אורך הדרך עם לחם או לפחות יתחיל ויסיים עם, עם חלה או לחם ואו יאכל פחות מכזית של העץ והאדמה לפני הסעודה. ככה או ככה אין למחות ביד העם, וסלט וולדורף, כיוון שזה נעשה חלק מה, מהסעודה, חלק מהזה... לגבי התפוח המבושל שמגיע לנו עם הצימוקים או האפוי ומגיע כחלק מהסעודה, זו גם שאלה וזה לפעמים מגיע-- האדמו"ר הזקן אומר שאפילו פירות שמגיעים עם בשר, קצת בשר, זה לא משנה את העובדה שזה פירות. כיוון שמביאים את זה כחלק מסעודה, בדרך כלל מגישים את זה ליד העוף או ליד הבשר, מגישים גם את הדבר הזה, אז ודאי שמי שמגיש את זה מתכוון ל-לתת לך שובע מזה. אז אפשר לקרוא לזה מנהג העולם כמו הוולדורף, ולהגיד זה חלק מהסעודה ולא למחות ביד כולם, ואפשר לבוא ולהגיד תאכל את זה עם חלה, תצא ידי כל השיטות והדעות. בכל אופן, ב-ב-בתפוח הזה, אם הוא מגיע עם בשר, האדמו"ר הזקן לא אומר שזה לא כל כך משנה את, את הברכה שלו. אבל יש דיוק מה זה הבשר. הבשר הוא מראה... זה שמגישים את זה עם בשר זה מראה שרוצים להרא-- עם חתיכות אפילו קטנות, זה מראה שרוצים לעשות את זה דווקא כחלק מסעודה. זאת אומרת, זה לא בא לעידון ותענוג, זה בא כחלק מסעודה, ולכן פה השאלה היא הרבה יותר קשה. אני לא יודע למה לא ראיתי שאנשים מחמירים בזה בסעודות שראיתי שמגישים את זה, אנשים לא עושים מזה שאלה. אני לא יודע למה, אבל בכל אופן, מה שנראה מפשטות דברי האדמו"ר הזקן, שלברך על זה אי אפשר כי זה מבושל וזה בא כחלק מסעודה. אז אכן, או שיאכל את זה עם חלה או

21:22 דובר 2 שיברך על משהו אחר לפני הסעודה, והלוואי ואולי מישהו יאיר את עיניי, אני אשמע משהו אחר בזה. על כל פנים ככה נראה. לגבי, אני מדבר, מה ש... מה שיהיה לי את הספק זה רק לגבי הנושא של התפוח עם הצימוקים. כל שאר הדברים כבר דנו בהם, וולדורף ושאר הדברים כבר דנו. זה מאמר מוסגר לגבי התפוח עם הצימוקים. בעבר היה דרך שכשבן אדם היה אוכל, שכנו היה יודע שהוא אוכל, היה מביא לו לתוך הסעודה אוכל. אומר האדמו"ר הזקן, אם הדרך שאנשים יודעים שכשאתה מברך המוציא יבוא לך השכן ויכניס לך כל מיני דברים, אז כל מה-- כשאתה מברך המוציא זה פוטר את הכול. אם הביאו לך דבר חדש לסעודה ולא ידעת מקודם, וזה לא חלק מהסעודה, זה לא היה אצלך בבית וזה בא ממקום אחר, וזה לא המנהג להביא, אז אתה צריך לברך. לכן בחורים שאוכלים בישיבה הם אוכלים על דעת המטבח, מה שיביאו, אפילו אם יביאו תרומות הם לא צריכים לברך. בחורים שיושבים ב-770, אנשים שיושבים ב-770, כל, התחלת לאכול ומגיע עוד דברים, כל הזמן מגיע מגשים. ודאי שכשאתה מברך אתה מברך על כל מה שיבוא בהמשך. כמובן אני מתכוון שבירכת המזונות זה על כל המזונות, העץ על כל העץ. כי למה? כי זה רגיל שמביאים. אבל כשאדם יושב בביתו היום זה לא רגיל שמביאים, אולי בפורים. בפורים באמת זה רגיל שבן אדם יש משלוח מנות, הוא נטל ידיים, פתאום מישהו הביא איזו חלה מיוחדת אז הוא עשה עליה המוציא ופתאום הגיע איזה בשר מיוחד, איזה, איזה תבשיל מיוחד. אז ודאי שבפורים בן אדם כשהוא נוטל ידיים הוא מכוון על כל מה שמגיע ממשלוח מנות. אני

23:01 דובר 2 לא מדבר על ממתקים ועידון ותענוג, על מנה אחרונה. אני מדבר על סעודה, על דברים שאנשים מכינים כאוכל, כסלטים, כדברים. זאת אומרת, כשאני אמרתי שברכת המוציא פוטרת את כל מה שבא בסעודה, הכוונה מה שבדעתך בסעודה, שאתה יודע שזה יבוא, לא משהו שנופל עליך. אלא אם כן זה דרך המקום. אז בפורים זה דרך המקום, ב-770 זה דרך המקום. בבית שלך אתה אוכל מה שיש לך בבית ובמקרר, ולכן אם מישהו יכניס לך אוכל חדש, אלא אם כן זה אורחים שבאים לשבת, אתה מארח אנשים, הם באים, הם רגילים להביא, אז אין בעיה. אבל אם זה בבית שלך בסעודת יום רגילה, אז אם יביאו אוכל חדש זה לא נקרא שהמוציא פטר את זה. כל מה שאמרנו עד עכשיו, שונה הדבר לעניין משקים. מה דין משקים בסעודה? יש על זה מחלוקות בין הראשונים. האדמו"ר הזקן אבל בסדר ברכות הנהנין קובע לנו כלל שהארוחה היא בדרך כלל מצמיאה ומביאה את האדם לשתות. זאת אומרת, שתייה היא צורך סעודה, כן? ככה זה. דרכו של עולם, אומר האדמו"ר הזקן, שכשבן אדם אוכל הוא נעשה— יש לו רצון לשתות, אם זה כי הוא נעשה צמא, אם זה כי יש לו רצון לעשות את זה כחלק מהסעודה. תראי מי זו. יש כאלה שלא רוצים לשתות לפני הסעודה כל מיני סוגי משקאות שונים, אלא דווקא בתוך הסעודה, אם בגלל ענייני רפואה. היום אגב, הרופאים אומרים תשתה הרבה זמן לפני, לפני הסעודה ואל תשתה בתוך הסעודה. אבל אנחנו מדברים על בן אדם שרגיל לשתות כמו בשבתות וכיוצא בזה, אומר האדמו"ר הזקן כל המשקאות שאתה שותה בסעודה, מלבד דברים שהם לא רגילים בסעודה או שיש להם

24:54 דובר 2 חשיבות מיוחדת כמו היין. היין לדוגמה, יש לו חשיבות מיוחדת. אז למרות שאמרנו שכל המשקאות ברגע שאתה התיישבת לאכול, פטרת בברכת המוציא לא רק את המאכלים אלא גם את המשקים. היין יש לו ברכה מיוחדת, לא פטרת. ולכן על היין תמיד תצטרכו לברך בורא פרי הגפן. מה יהיה אם בן אדם עשה בורא פרי הגפן בקידוש? אז ודאי שאדם שעשה בורא פרי הגפן בקידוש לא צריך לברך עוד פעם בורא פרי הגפן בתוך הסעודה, כי היין של קידוש, אדם שבירך בורא פרי הגפן לפני הסעודה פטר את היין שבתוך הסעודה. תמיד. בין אם זה בקידוש, בין אם זה לא בקידוש. השאלה תהיה על מישהו אחר. עומד אדם, שומע קידוש. שמע קידוש, יצא בברכת הגפן. עכשיו הוא נוטל ידיים, אוכל והגישו יין. הוא צריך לברך על היין או לא? כאן זה תלוי אם הוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה, אז ברכת בורא פרי הגפן שהוא שמע לפני הסעודה פוטרת את טעימת היין שהוא שתה ופוטרת גם את היין בתוך הסעודה. אבל אם הוא לא רגיל לשתות זה לא פוטר. וכאן המקום לציין, אם יצא הבן אדם, בן אדם בירך בורא פרי הגפן ויצא מהחדר ונטל ידיו וחזר בחזרה, כאן יש להבדיל בין המקדש לבין השומע. המקדש, המקדש שיצא מן החדר אחרי שעשה בורא פרי הגפן, אם שתה רביעית, לא רק מלא לוגמיו, מלא לוגמיו הרבה פעמים זה פחות מרביעית. בהלכה זה פחות מרביעית, אלא אם כן זה בן אדם ענק. אדם ששתה מלא לוגמיו, זאת אומרת פה מנופח לו, ניפח מלא לוגמיו אחד או את שניהם. בקיצור, הוא שתה פחות מרביעית ויצא מהחדר וחזר. עכשיו הוא יצטרך לברך עוד פעם על

27:00 דובר 2 היין בתוך הסעודה. אדם ששמע, אבל אם שתה רביעית, סליחה, בדיעבד אם יצא וחזר לא מברך על היין בתוך הסעודה. אדם ששמע קידוש מחברו ויצא בברכת בורא פרי הגפן, והוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה, ולכן אם הוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה, אז הוא אמור בתוך הסעודה לפטור את היין. אם הוא יצא מהחדר וחזר, ברכת היין שהוא שמע, ברכת הקידוש שהוא שמע לא פוטרת את היין שבתוך הסעודה והוא יצטרך לברך עוד פעם על היין בתוך הסעודה. נסכם. אדם שבירך המוציא לחם מן הארץ פטר את כל המשקאות, אבל ברכת היין הוא לא פוטר, ומכיוון שאת ברכת היין הוא לא פוטר, אז לכן הוא צריך לברך עליה בחשיבות. מה קורה אם הוא בירך על היין לפני הסעודה? אז, או אפילו שמע קידוש לפני הסעודה, אם הוא רגיל לשתות, סליחה, מי שבירך על היין לפני הסעודה פטר את היין בתוך הסעודה. מי ששמע קידוש, אם הוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה, גם פטר את היין שבתוך הסעודה. אגב, מי ששומע קידוש גם פוטר את כל המשקים. בן אדם ששומע קידוש ואוכל מזונות ואחרי זה מגישים לו מים, היות וברכת בורא פרי הגפן פוטרת את כל הברכות, אז גם מי ששמע הוא יצא ידי חובה והוא לא מברך על שום דבר. אבל יין יש לו חשיבות. אז אם הוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה לא צריך לברך על היין. אם אבל יצא מהחדר, כאן יש להבדיל בין המקדש שקידש ושתה רביעית, שאם יצא מהחדר וחזר בדיעבד לא מברך עוד פעם בורא פרי הגפן לבין מי ששמע ורק טעם, ודאי שלא טעם רביעית, ויצא מן החדר ליטול את ידיו או לכל צורך

28:42 דובר 2 אחר וחזר, כאן אם יגישו לו יין, הברכה הראשונה שלפני הסעודה לא עולה לו לתוך הסעודה, וצריך לברך על היין בפני עצמו, למרות שעל שאר המשקאות הוא לא יברך. הנה כי כן, יש לנו הבדל בין מה שהאדם... יש הבדלים בין סוגי המשקאות. משקה לדוגמה, בקיצור שולחן ערוך הוא מעלה את השאלה, במסגרת השולחן הוא דן על זה, הוא מעלה: מגישים וודקה. וודקה, למי שלומד קיצור שולחן ערוך זה לא רגילות, ולכן הוא שואל: צריך לברך עליו בתוך הסעודה או לא? יש לו דין של יי"ש, יי"ש זה יין שרף. אדמו"ר הזקן דן על זה, שאם הוא מביא את זה כחלק מלהקל מכובד המאכל, כחלק מהסעודה, אז הוא לא צריך לברך על זה. אבל אם הוא רוצה לשתות את היי"ש לא כחלק מזה, זה לא מנהג המקום לשתות יי"ש, והוא מביא אותו סתם ככה כמשקה חשוב, אז הוא לא חלק מהסעודה כי לא רגילים לשתות אותו בסעודה. אז שואל את-- שואל הקיצור שולחן ערוך, מה יהיה עם ה-- ובמסגרת השולחן, מה יהיה עם הוודקה? והוא עונה, הוא אומר: יכול להיות שהוודקה זה לא חלק מהסעודה, אבל חסידים, חסידים רגילים להגיד לחיים. חס ושלום, פחות מגיל ארבעים לא שותים רביעית, אבל פחות מרביעית ודאי שאומרים לחיים ולברכה. אז ממילא זה חלק מהסעודה, חלק מההתוועדות. לא צריך לחשוב על זה, בטח שזה יוצא ידי חובה. בפרט שאדמו"ר ה-- אדמו"ר הריי"צ פעם ישב בהתוועדות והגישו כל מיני דברים טעימים וכל מיני דברים חביבים, והגישו גם וודקה. אז האדמו"ר-- אז הרבי הריי"צ אמר שאצל חסידים הרי אנחנו-- סליחה, בהלכה כתוב שעל הדבר החביב מברך קודם, אמר אדמו"ר הריי"צ שיש פה לחיים, איך יכול להיות שזה

30:23 דובר 2 לא חביב על החסיד? הטעם של הוודקה הוא חביב, הוא לא טעים, אבל זה חביב מעצם העניין. אז ממילא אדמו"ר הריי"צ לקח אותו והקדים אותו לכל שאר הברכות, לכל שאר המאכלים והמשקים. זאת אומרת שאצלנו זה אפילו חשיבות, אז בוודאי שזה נפטר בסעודה כי זה בסעודה. מצד אחד אין לו חשיבות של יין לברך עליו בפני עצמו, מצד שני הוא חלק מהסעודה. אבל לדוגמה אם יביאו משקה שאין לו קשר, תה, קפה וכולי, בדרך כלל שותים אותם גם בסעודה, לפעמים עם, לפעמים בלי. אבל אם יביאו איזה משקה מיוחד מיוחד שהוא לא חלק מהסעודה, אז ייתכן שיצטרכו לברך עליו. לדוגמה אדמו"ר הזקן מביא דוגמה, אם אדם מביא שיכר ו-- שיכר ומי דבש, אז לאו דווקא שזה יהיה חלק מהסעודה. יש לציין דבר חשוב מאוד במה שעסקנו מקודם ודיברנו, דבר שצריך להדגיש אותו. כל מה שאמרנו שאם שתה פחות, אדם ששותה יין פחות מרביעית, ועכשיו הוא יצא ממקומו וחזר, אז הוא צ-- ועכשיו הוא נטל ידיים, יצא ממקומו, נטל ידיו וחזר, עכשיו הוא צריך לברך עוד הפעם בורא פרי הגפן. אדם ששתה יין, עכשיו הוא יצטרך עוד הפעם בתוך הסעודה לברך בורא פרי הגפן כי הוא יצא ממקומו. או אדם ששמע קידוש ממישהו אחר ועכשיו הוא יצא ממקומו, או שאמרנו יותר מזה, שאפילו בן אדם שתה רביעית ויצא ממקומו וחזר ולא היה בדעתו, זה גם עניין של דיעבד, בדיעבד לא מברך עוד הפעם כי הוא ש-- עוד הפעם בורא פרי הגפן בסעודה כי הוא שתה רביעית. כל זה אנחנו מדברים כשלא היה בדעתו. דהיינו, כמו שלמדנו כבר פעם, כשבן אדם לוקח תפוח ליד, מברך בורא פרי העץ, זה פוטר את כל הבית. אם הוא מכוון שעכשיו הוא מברך בורא פרי העץ על כל הבית, כי הרי בן אדם שמברך בורא פרי העץ יוצא לחדר אחר, אפילו חזר לחדר הראשון, מברך שוב פעם בורא פרי העץ. אם אבל כשהוא מברך בורא פרי העץ הוא מברך, כשהוא חושב על כל הבית, על כל החדרים, הדין הוא שיצא ידי חובה לכל החדרים. ככה גם ביין.

32:20 דובר 2 אם כשהוא עשה קידוש הוא חשב: אני אצא לחדר הזה ואני אצא לחדר הזה ואני רוצה שהברכה שלי תועיל להכול, אז גם אם עכשיו הוא יצא לחדר אחר, נטל ידיו ויחזור לסעודתו הראשונה, גם מה שיהיה היין בתוך הסעודה הוא לא יצטרך לברך כי הוא חשב על כל החדרים ועל כל מה שיבוא בהמשך. כל מה שדיברנו מקודם זה כשהוא לא חשב. אם הוא חשב וכיוון מראש זה כולל את הכול. ולכן זה בהדגשה מיוחדת בכל העניין הזה, צריך לדעת שהכוונה של האדם חשובה ואדם, אפילו אדם שרגיל לשתות יין בתוך הסעודה, כדאי לו תמיד, אתה עושה קידוש, תחשוב על כל החדרים של הבית, גם אם תצא ותחזור כדי לצאת ידי ה... שלא יהיה לך עם זה בעיה. השותה מים לצמאו מברך שהכול. מים אי אפשר לברך עליהם אם אתה לא צמא, אבל אם אתה צמא מברך על המים. מה קורה אם בן אדם היה צמא לפני הסעודה והוא החליט לדחות את שתייתו ועכשיו הוא בתוך הסעודה, רוצה לשתות? אז הוא נפטר. למה? כי סוף סוף הסעודה מוסיפה בצימאון שלו. אין אכילה ללא שתייה, אין אכילה ללא שתייה. השתייה, האכילה מצמיאה, ככה אומר, ככה אדמו"ר הזקן נוקט לפחות להלכה למעשה, ובמילא הוא לא צריך לברך. מה קורה?

33:58 דובר 2 מקודם, אדם שתה יין וברך על-- אדם שצריך, שלא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה או שלא שתה יין לפני הסעודה, ובירך בורא פרי הגפן. אדם שהגישו לו פירות, ועל ככה שמה מאיזושהי סיבה, פירות לא מבושלים, קוקטייל, והוא בירך עליו בתוך הסעודה, הוא בירך בורא פרי העץ או על התותים בורא פרי האדמה או על האבטיח. אדם הגישו לו מנה אחרונה ובירך עליה כדין מנה אחרונה. האם כמו שהוא מברך ברכה ראשונה הוא גם צריך לברך ברכה אחרונה? האם הוא צריך לעשות? הרי הוא בירך ברכה ראשונה, הוא חויב מצד הדין. האם הוא יברך גם ברכה אחרונה או שלא? אבל הדין הוא שברכת המזון פוטרת את הכל. נכון שלגבי ברכה ראשונה ברכת המוציא לחם מן הארץ היא על הלחם, על הסעודה ומה שבה מחמת הסעודה. אבל ברכת המזון, אחד מהראשונים, הרז"ה כותב שזה פוטר את כל מה שהיה עד עכשיו. זאת אומרת כל מה שאכלת ושבעת, הכל נכלל בתוך זה. זהו. או שזה מצד טפל או מצד שביעה. כך או כך, ואכלת ושבעת, אחרי שכבר אכלת ואחרי שכבר שבעת, כל מה שאכלת וכל מה שנכנס, כל מה ש-שנהיה ח-חלק מתוך מה שיש לך בבית ב-ב-במעיים ובבית העצמות שלך והמעיים, זה כבר נהיה חלק מהסעודה שהייתה, ועל זה אתה מברך ברכה אחת: ואכלת ושבעת וברכת, ברכת המזון. ברכת המזון פוטרת את הכל, גם את מה שלא בא מחמת הסעודה ועשו עליו ברכה ראשונה בפני עצמה. אז זאת אומרת במילים אחרות, בברכה הראשונה יכול להיות שאלה, אבל לא בברכה אחרונה. ברכת המזון על הכל פוטרת. כמובן שאם בן אדם אחרי ברכת המזון יצא לאכול עוד, זה משהו אחר. לדוגמה, נביא דוגמה,

35:45 דובר 2 ליפתן. ליפתן, תמיד מברכים עליו. אמרנו שלפי אדמו"ר הזקן גם על כל ליפתן שבא בסוף הסעודה צריך לברך גם אם ברכתו שהכל. יש דעות של דברים שהם שהכל לא מברכים עליהם בסוף הסעודה, אבל אנחנו יודעים שבין אם יביאו לך עוגה, טורט דבש, שכבר דיברנו בעבר שצריך לברך עליהם בורא מיני מזונות, כל העוגות שאין עליהם ספק בכלל ואין שיטה שהם המוציא, כמו עוגת דבש שלכל הדעות זה בורא מיני מזונות, אם מגישים את זה בסוף הסעודה לעידון ותענוג כמנה אחרונה, צריך לברך בורא מיני מזונות. כנ"ל אם מגישים לך פירות בסוף הסעודה כחלק... גלידה, לאלה שסוברים שגלידה אף על פי שהיא תימס היא לא נקראת משקה, אלא כל עוד שהיא קרושה היא נקראת מאכל, מברכים על זה שהכל. כל מנה אחרונה, בכל ברכה שהיא, מברכים ברכה ראשונה עליה. זו שיטת אדמו"ר הזקן. הברכה האחרונה אתה תהיה פטור, אבל כאן המקום להזכיר הלכה שמופיעה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן בהלכות ברכת הפירות, בהלכה האחרונה. אדמו"ר הזקן אומר כך: למרות ש-כשאתה אוכל ליפתן בסוף הסעודה אתה יוצא ידי חובה של הברכה-- אתה מברך ברכה ראשונה ואתה יוצא ידי חובה בברכת המזון, עדיין יש מקום, יש גם דעות, לברך גם ברכה אחרונה, ובפרט בשבת שצריך להרבות בברכות כדי להגיע למאה ברכות. לכן אומר אדמו"ר הזקן שיש לאכול, יש להקפיד. היום העולם לא כל כך מקפיד על זה, אבל אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, בשולחן ערוך שלו, כתב שיש להקפיד לאכול את המנה האחרונה אחרי הסעודה כדי להרוויח שתי ברכות. זה לא נקרא להיכנס לברכה שאינה צריכה, זה לא נקרא להכניס את עצמו לצורך ברכה שאינה צריכה וכאילו סוג של ברכה לבטלה או ד--

37:32 דובר 2 או בדרך ברכה שאינה, סוג של, אלא אומר אדמו"ר הזקן בדווקא: בשבת צריך להרבות בברכות ולכן תאכל את המנה האחרונה אחרי ברכת המזון כדי שתוכל לברך על זה לא רק ברכה ראשונה אלא גם ברכה אחרונה, ואז תתקדם במאה הברכות, תהיה לך התקדמות. כדאי לך לעשות את זה, אומר אדמו"ר הזקן, כדי שיהיה לך את שתיהן ביחד. זאת אומרת, במילים אחרונות-- אחרות, נכון, יש פטור וכך העולם בדרך כלל נוהג, את הליפתן הוא אוכל לפני ברכת המזון, יש פטור. אבל מי שרוצה להגיע למאה ברכות ולהדר ו-- אז יש צד הלכתי גם לעשות את הברכה האחרונה, זה לא נקרא שהוא מרבה בברכות שאינן צריכות, ולכן שיעשה את המנה האחרונה אחרי הסעודה. בפועל לא ראיתי בבתים, ראיתי בבתים גם של רבנים, גם בבית אבי, לא ראיתי שהקפידו על זה באופן מיוחד, אולי בגלל שבסדר ברכות הנהנין אדמו"ר הזקן נוקט הכי בפשטות, לא מביא את זה בכלל, אלא נוקט בפשטות שברכה ראשונה. הוא לא מדבר בכלל על שבת, אז זה לא כל כך הוכחה, אבל בפועל הוא אומר: ברכה ראשונה תברך, ברכה אחרונה אל תברך. לא רואה בזה הוכחה. בסדר ברכות הנהנין הוא לא מדבר על שבת, אבל בפועל בסעודות הגדולות, כל סעודות השבע ברכות וכיוצא בזה, לא ראיתי מעולם שעושים ב-- כוונה בשבתות, הייתי עם רבנים גדולים, לא ראיתי שהם זה... יש כאלה שעשו אתכפיא, כן. ראיתי הרבה רבנים שעושים אתכפיא ואת המנה האחרונה לא אוכלים או שהם אוכלים אותה עם לחם, כן? לאו דווקא שהיום האתכפיא באוכל זה העיקר, אבל בפירוש צריך לזכור את העניין של אתכפיא. ר' ניסן נמנוב, שבפעם הראשונה שהגישו לו גלידה, הוא היה באמרי-- ארצות הברית,

39:11 דובר 2 הגישו גלידה, אמר מרוז'נה[?], מרוז'נה[?]. אז כן, היום אנחנו עושים אתכפיא גם בדברים אחרים. דחיית סיפוקים. כן, יש לך אוכל טעים, תאכל אותו. הרבי אומר היום לא העיקר העניין, הרבי אמר לרבי פיניע קורף ביחידות, לא עיקר העניין זה האתכפיא באוכל, אבל אתה יכול לדחות קצת, לא בבת אחת. לגבי העניין של ברכות היין, יש דברים שהם פותחים את המעיים. יין לפני הסעודה הוא נחשב חלק מהסעודה. למה הוא נחשב חלק מהסעודה? בגלל שהוא פותח את המעיים. יש יין של קידוש ויש יין רגיל. כל פעם שבן אדם שותה יין, שתיית היין, אומרים, אומרת הגמרא, פותח את האצטומכא, פותח את ה-, את ה-, את המעיים והלב וגורר את האדם לאכילה. לכן שתיית יין, כל שתיית יין לפני סעודה היא בדרך כלל עבור הסעודה. למאי נפקא מינה? ברכת המזון. כשאדם שותה יין לפני הסעודה הוא לא צריך לברך ברכה אחרונה, על הגפן ועל פרי הגפן. מדוע? תמיד ברכת המזון פוטרת גם את היין. ל-- מדוע? בגלל שהיין הוא חלק מהסעודה. כל שכן וקל וחומר כשאנחנו מדברים על קידוש. אין קידוש אלא במקום סעודה. אדמו"ר הזקן מסביר בסימן תע"א, רע"א, סליחה, ״וקראת לשבת עונג״, כשאתה קורא את השבת ואומר ״יום השישי״ תהיה-- אין קריאה אלא במקום עונג, במקום העונג של סעודת השבת, שם אתה קורא את הברכה. הברכה מקבלת חשיבות על ידי הסעודה. סעודה והברכה הם מחוברים יחד. מכיוון שאין קידוש אלא במקום סעודה, אסור לעשות קידוש. יש בזה מחלוקת בגמרא, אבל להלכה אי אפשר לעשות קידוש אלא אם כן אתה אוכל ושותה ליד זה ועושה את הסעודה. הכוונה סעודת לחם או סעודת מזונות. זה הסעודה, כביצה לחם או כביצה מזונות.

41:07 דובר 2 אין קידוש אלא במקום סעודה. זאת אומרת כל הקידוש הוא בשביל הסעודה. אז ודאי שאתה לא צריך לברך על הגפן אחרי, אחרי ששתית את הגפן של ה-, של הקידוש, וברכת המזון פוטרת את היין הזה של הקידוש ואת כל היינות. אגב, גם יין שאתה תשתה, אם בן אדם שתה קידוש, שתה רביעית, ועכשיו מתחשק לו לשתות עוד יין. נפטר היין הזה מברכה ראשונה בברכת הקידוש, מברכה אחרונה בברכת הזן, בגלל שיין גדרו שהוא צורך סעודה, הוא פותח את בני המעיים, ככה כל משקה שיהיה. וגם בעבר היה כל מיני סוגי משקאות, יין, שיכ-- י-י-יין, יש, יין שרף, שיכר. כל מה שבן אדם לקח לצורך פתיחת המעיים זה נכלל בסעודה, גם אם הוא שותה את זה לפני הסעודה. כל שכן כשמדובר ביין. כל השאלה תהיה אם בן אדם שתה יין בקידוש ולפני נטילת ידיים הוא רוצה לשתות רביעית מים. הוא נכנס פה לספק על ברכה אחרונה. הוא צריך לברך ברכה אחרונה וזה מפסיק אותו מהסעודה, ולכן לא נכנסים לבית הספק ולא שותים אחרי קידוש אלא בתוך הסעודה. אם בן אדם בכל אופן שתה רביעית מים בתוך הסעודה, מים לא נפטרים לעולם, או קולה, מים לעולם לא נפטרים ב-ב-- מים ושתייה ששתית לפני הסעודה לעולם לא נפטר בברכת המזון שלאחר הסעודה, רק שתייה ששתית בסעודה נפטרת בברכת המזון של הסעודה, ולכן כל מה ששתית חוץ מיין, אף על פי שנפטרת בברכת היין, בן אדם בירך בורא פרי הגפן, שתה יין, עכשיו הוא, הוא שותה קולה. אמרנו לא להיכנס לבית הספק, אבל הוא שתה. שתה רביעית, יברך בורא נפשות רבות כי זה לא נפטר בברכת המזון. מתי יש לנו שאלה על יין? יין

42:59 דובר 2 אמרנו שכל פעם שאתה שותה את היין לפני ה-, לפני הסעודה זה נפטר בסעודה. יש לנו שאלה על יין שהוא לא במקום סעודה. לדוגמה יין של ההבדלה. ההבדלה, בן אדם מבדיל בשביל להוציא את השבת. כוונתו לא בשביל סעודה. כוונתו בשביל ללכת עכשיו הביתה ובשביל להוציא את השבת, ללכת למלאכתו התכוונתי, לעשות מלאכות. נו, מה קורה אם זה בן אדם כזה שמיד אחרי ההבדלה הוא מיד עושה מלווה מלכה? נוטל ידיים למלווה מלכה. אז אם הוא מכוון בהבדלה על היין, הוא נוהג לשתות יין בסעודת מלווה מלכה, והוא מכוון בהבדלה על הסעודה, על היין שהוא ישתה ב-בתוך ה-, בתוך הסעודה. אז ברכת המזון, כיוון שכיוון, ברכת המזון פוטרת את היין של ההבדלה ולא מברך אחרי ההבדלה על הגפן ועל פרי הגפן, כי הוא כיוון, הוא כיוון שעכשיו בברכה-- מיד אחרי זה הוא הולך לעשות את המלווה מלכה, אבל אם הוא בירך בסתם ולא כיוון, אז הוא מחויב בכל הברכה. הוא צריך לברך על הגפן ועל פרי הגפן, וגם אם הוא נזכר בתוך הסעודה, אם הוא לא נוהג לשתות יין ולא כיוון, ולא כיוון ל-- בשעת הברכה של ההבדלה, והוא לא כיוון שהוא לשתות יין והוא ו-ו-ו-הוא לא הולך לשתות יין, הוא, הוא באמת גם לא נוהג לשתות יין והוא לא כיוון שהוא הולך לשתות יין, אז כרגע הוא צריך לברך אפילו אם הוא נטל ידיו והתחיל לאכול לחם, חייב לברך על, על הגפן ועל פרי הגפן. רק מקרה אחד פוטר אותו. שימו לב, אדם שעושה הבדלה ומכוון על היין בתוך הסעודה אין בעיה. בן אדם שעשה הבדלה ולא כיוון, יש מקרה... אז הוא, אז הוא צריך לברך על הגפן ועל

44:44 דובר 2 פרי הגפן אפילו אם נטל ידיים. אם הוא כבר בירך ברכת המזון, יצא בדיעבד. זה המקרה שפוטר אותו. אבל יש עוד מקרה שפוטר אותו מלכתחילה, לא רק בדיעבד. בן אדם שעשה הבדלה, לא בירך על הגפן ובירך ברכת המזון, פטר בדיעבד את ההבדלה, את העל הגפן של אחרי ההבדלה. מתי אבל בן אדם נפטר מברכת על הגפן ופרי הגפן מלכתחילה? זאת אומרת, לא צריך לברך על הגפן? כאשר יש לו, אפילו אם הוא-- אחד, אמרנו מקודם, כשהוא חשב וכיוון. שתיים, גם כשהוא לא כיוון, אם בכוונתו לזמן על כוס, הוא מתכוון לעשות זימון אחרי ברכת המזון על כוס של יין, ברכת על הגפן שאחרי ב-- שאחרי הס-- ה-הסעודה, ועל הגפן ועל פרי הגפן שאחרי שתיית היין של כוס הזימון, תפטור גם את על הגפן ועל פרי הגפן של ההבדלה. הנה כי כן, בן אדם שעשה הבדלה חייב לברך על-- אחרי זה על הגפן ועל פרי הגפן. כיוון בברכת בורא פרי הגפן לסעודת מלווה מלכה, יצא ידי חובה. לא כיוון, יברך על הגפן ועל פרי הגפן. בדיעבד ברכת המזון פוטרת. אם לא כיוון אבל מתק-- אבל-- ויודע שלא כיוון, אבל הוא רוצה בפירוש לעשות על היין זימון, הוא יעשה זימון כי יש לו שלושה והוא יעשה זימון על יין, אזי ברכת על הגפן שתהיה אחרי הסעודה תפטור את על הגפן של ההבדלה ולא צריך לעשות על הגפן. ובזה ש-- ובזה סיכמנו את דין ברכת היין לפני הסעודה. באופן כללי, כבר בפרק א' מסדר ברכות הנהנין אומר אדמו"ר הזקן שיין פותח את בני המעיים ולכן הוא נפטר מברכה אחרונה לפני הסעודה. יין לפני הסעודה נפטר מברכת על הגפן שאחריו בברכת המזון, כי

46:46 דובר 2 הוא חלק מהסעודה. אבל הבדלה יש לו הרי כוונה אחרת. הוא הרי לא מתכוון בכלל בעניין הסעודה. אבל אם הוא כיוון זה פוטר. אם הוא לא כיוון ויש לו כוס, הוא הולך לזמן על הכוס, אז ברכת על הגפן שאחרי ברכת המזון תפטור לו גם את על הגפן של ההבדלה, ולא צריך לברך על הגפן. אם לא זה ולא זה ולא זה, ודאי שתמיד יברך על הגפן ועל פרי הגפן על כוס של הבדלה. גם כשאנחנו מדברים על כל העניין הזה, צריכים לדעת שיש גם פרפראות. פרפראות זה כל מיני מתיקה, לאו דווקא מזונות, כל מיני ממתקים שפותחים את הלב לסעודה. בן אדם אוכל משהו לפני הסעודה כדי לפתוח את בני המעיים, לגרור אותו לאכילה. משהו מתוק, סוכר, זה עושה לו תיאבון. הוא לא צריך לברך ברכה אחרונה, כי זה בפירוש לצורך. הוא אוכל את זה עכשיו כדי שאחרי זה בירך על הפת, פטר את הפר-- אפילו את הפרפרת. כל שכן שפטר את הברכה האחרונה של הפרפרת. זאת אומרת, את כל מיני הפרפראות, שהכוונה מיני מתיקה או מגד או מ-- או כל מיני מגדים, מגד מלשון מתיקות. כל הדברים האלה, כשהוא אוכל אותם לפני הסעודה כדי לגרור את עצמו לסעודה, אז ברכת הס-- ברכה אחרונה הוא לא מברך, כי ברכת הזן את העולם פוטרת את כל מה שקשור לסעודה. אז הנה כי כן, כדי לא להיכנס לברכות שאינן צריכות, צריך להיות יודע ובקיא בהלכות הללו, שלא יקרה מצב שבו אנחנו מברכים ברכה אחרונה בתור ברכה שאינה צריכה, אף על פי שזה לפי דברי הצמח צדק ואדמו"ר הזקן, ברכה שאינה צריכה זה לא דאורייתא. זה לא נקרא נושא שם השם לבטלה

48:33 דובר 2 כמו בשבועה דאורייתא. זה דרבנן, אבל עדיין זה איסור. חמורים עליו דברי סופרים יותר מדברי תורה. צריך להיזהר, ולכן אנחנו כל כך מנסים להיות בקיאים בהלכות ברכות הנהנין כדי לא להיכנס לברכה שאינה צריכה. הנה כי כן, סיימנו את פרק ד'. נגענו והסברנו את כל ההלכות למעט. לא נכנסנו כל כך בדבר שאינו מצוי, שזה דין השיכר והיין שרף ומי דבש, כי הם כולם, נגענו בכולם בתור דבר שלא מצוי היום. הוא לא ממש חלק מהסעודה וגם היום לא כל כך נוהגים, אה, לשתות אותם לפני הסעודה כדי לפתוח את בני המעיים. אבל ודאי שמי שישתה יין שרף כדי לפתוח את בני מעיו, כן, או שהוא... אז הוא לא יברך ברכה אחרונה. אם בין-- אם יבוא פה יהודי מאיזושהי מדינה שלא תהיה והוא רגיל לשתות איזה משקה חריף כל פעם לפני שהוא נוטל את ידיו ל-ללחם, הוא נוהג לשתות משקה חריף, ככה הוא רוצה לפתוח את בני המעיים. זה אם זה בירה, אם זה וודקה, אז הוא לא יברך על זה ברכה אחרונה. מדוע? בגלל שהוא עושה את זה לצורך האכילה, כחלק מהאכילה, ואזי זה או-- ברכה אחרונה הוא פטור והוא לא יכול לברך. לא רק שהוא פטור, ברכת המזון פוטרת גם את זה. ויהי רצון שנוכל לברך ברכות הנהנין על לאכול מפריה ולשבוע מטובה של הגאולה האמיתית והשלמה, הגאולה האמיתית והשלמה. הפירות יתנו, את-- הגפן תיתן פריה, התאנה תיתן את חילה. כל הדברים האלה הם יהיו באמת, כל אחד ואחד ייתן את רוב טובו. ארץ זבת חלב ודבש, ואז ברכות השבח והנהנין לקדוש ברוך הוא יהיו הרבה לאין ערוך. נוכל להודות ולהלל, לשבח ולפאר ולרומם את הקדוש ברוך הוא

50:24 דובר 2 באמת על ארץ זבת חלב ודבש כמו שנראה אותה בעינינו ותכף ומיד ממש.