העדפה בין קונים - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, שיעור מאוד מעניין היום על הנושא של להעדיף בין קונים. מגיע אליכם קונים לחנות או בכל מיני-- אתה מוכר איזה משהו, כמה אנשים רוצים לקנות ואתה אומר: "לזה אני אמכור, לזה אני אמכור". יש פה כמה שאלות. יש פה שאלה א', האם אתה יכול לעשות אפליה? להגיד: "אני מוכר רק ל... חב"דניקים. כל מישהו אחר אני לא מוכר לו".

00:34 דובר 3 זה קורה בדירות בעיקר, אני חושב.

00:36 דובר 2 בדירות.

00:37 דובר 3 מי שמוכר בית, מחליטים למכור בית למישהו ש

00:40 דובר 4 קודם כל חילונים.

00:42 דובר 2 כן.

00:42 דובר 4 קודם כל חילונים ולהזכיר לי רק גם ל... חילונים, לא?

00:49 דובר 2 כן. אז עכשיו יש, אנחנו נראה שלא רק שמותר לעשות, אה, להקדים חברים וכאלה, אלא יש מצווה. יש סדר עדיפויות שאדמו"ר הזקן פה מזכיר. מה המצווה להעדיף בין כמה אנשים שבאים? נדבר פה על קונים.

01:08 דובר 4 סיכמנו.

01:09 דובר 2 איך? לא, נדבר בהתחלה. אתה מ-מ-מפרסם דירה, למשל. מתקשרים כמה אנשים. ביניהם אחד שהוא כזה וכזה. נראה פה את האפשרויות. האדמו"ר רק נותן סדר עדיפויות מסודר. עכשיו, ההלכה הכי חשובה כאן זו הלכה מאוד מפורסמת, הנושא של בר מצרא. בן אדם שהוא גר צמוד אליך, הוא יכול לפתוח את הדירה, להרחיב את הדירה שלו או בשדות וכולי.

01:42 דובר 4 אותו מגרש.

01:43 דובר 2 או, זה גם כן נקודה שאנחנו תכף נראה אותה. אז בואו נראה מה נלמד היום. סדר קדימה בין קונים, נושא של אפליה במכירה, לזה אני מוכר לזה לא. הנחה לאנשים מסוימים זה גם שאלה שבדיוק הגיעה אליי. מישהו שמכר איזה משהו מסוים והוא סגר כבר עם קונה את כל הפרטים... כמה המחיר והכול. זה המכירה של קורסים דיגיטליים. יש את ההנחות שם, זה...

02:25 דובר 4 מה הוא מכר?

02:26 דובר 2 מכר קורס. היום יש מאוד נפוץ למכור קורסים. מכינים קורס, מוכרים אותו לאנשים ויש מבצעים, בזמן הזה זה עולה ככה וכולי. סגר עם בן אדם על מחיר. אותו אחד אמר, במקרה הזה היה אישה. היא אמרה: "אני אדבר עם בעלי איך בדיוק לשלם". למוחרת הם בדיוק, בדיוק התחילו מבצע על אותו קורס, ואז הבעל הקורס שואל האם אני צריך להודיע לאותו קונה שהיום התחיל מבצע? הוא עדיין לא קנה בפועל. אני אדבר על זה בהמשך.

03:02 דובר 4 מבצע יותר זול.

03:03 דובר 2 מבצע יותר זול.

03:03 דובר 4 הוא כבר שילם את המחיר.

03:04 דובר 2 הוא לא שילם עדיין. הוא סגר. הוא אמר שהוא יתארגן, הוא יראה איך לשלם והוא עדיין לא שילם. ועכשיו יש, יש מבצע, אז אולי הוא צריך להיות כלול במבצע? אה, נושא של הקדמת יהודי לגוי זה נושא מאוד, מאוד רחב. ניגע בו בנקודות קטנות ואם נגיע בסוף, הנושא של תור. יש תור והמוכר פתאום רוצה להקדים מישהו בתור, האם יש לו את הכוח לזה? בכלל, כל הנושא של תור. אנחנו היום ניגע בזה ממש נקודות קטנות, כי אנחנו עובדים כעת כל השיעורים האחרונים על הקטע של המוכר, מה המוכר. אחר כך נעבור לדינים של הקונה. אז הקטע של תור למשל זה יותר על הקונה, אז נרחיב בזה בהזדמנות אחרת.

03:48 דובר 4 מה הוא של הקונה? תור

03:50 דובר 2 בדרך כלל העניי-- השאלות בתור, לעקוף בתור. "תשמור לי את התור, אני עולה".

03:56 דובר 4 מחכים לאוטובוס ו...

03:58 דובר 2 כן, למשל. כן, בדרך כלל זה יותר מתאר על--

04:03 דובר 4 להגיע מאחוריית הבית.

04:05 דובר 2 כן, יש כל מיני... כן. לא, לא הכול יש התייחסויות מפורשות בה-בהלכה, אבל מוצאים כל מיני-

04:11 דובר 4 יש משהו, משהו כזה. משהו תור.

04:15 דובר 2 על הלוואות-

04:16 דובר 4 עם מישהו אחר עם הכללים של זה אני קבעתי. השאלה אם זה גם מבוסס על...

04:29 דובר 2 כן. עכשיו, על הלוואות, אני אגיד לך מה ההבדל בין תור לבין למה שאתה מדבר. בעצם רוב השיעור היום יהיה על מה שאתה מדבר, על להעדיף בין אנשים. לגבי תור, זה סך הכל עניין של זמן. לכולם יש. יש בחנות מספיק לכולם. עניין של-

04:45 דובר 4 חודש או שבועיים שמעת?

04:46 דובר 2 זה... אוקיי, אז פה זה כבר יותר... הנושא של ההלוואה, יש הלכות מפורשות באדמו"ר הזקן. יש היררכיה של קודמים: שכן, תלמיד חכם. יש בזה את כל ההלכות.

04:59 דובר 4 משפחה אפשר

05:00 דובר 2 קרוב משפחה גם יש לו עדיפות. כן, כן. הסדר בדיוק, אנחנו נראה פה סדר לגבי מכירה, והלוואה זה טיפה שונה, אז לא ניקח את זה להלוואה. זה סדר שנראה פה עוד מעט. אז נתחיל קודם עם המקורות בתורה. כתוב בתורה: "ועשית הישר והטוב בעיני השם". חכמים למדו מזה שצריך להתנהג בצורה טובה וישרה. זאת אומרת, דברים שהם נכונים באופן כללי, אתה צריך לדאוג לשני, אפילו שאתה לא חייב מן הדין. ואחד מהדברים שחכמים תיקנו, יש דברים שהם רק כללו בתוך המושג הזה, לא באופן של חיוב. עכשיו נראה את זה הרבה מחלוקות בין הפוסקים של אדמו"ר הזקן, יש לו שיטה מיוחדת, אבל יש משהו שהם תיקנו באופן של תקנה מחייבת, זה הנושא של בר מצרא. כשאתה מוכר קרקע ליד הקרקע שלך, זה משהו ש עוד מעט נראה. לא הטילו את זה על המוכר, יותר על הקונה. כשהקונה קונה, הוא צריך לדעת שברגע שיתברר לו שהשכן רוצה לקנות, הוא יצטרך לתת לו את זה. לתת לו את זה והוא ישלם לו את הכסף שהוא שילם. זה דין שאפשר אפילו לבוא לבית דין ולתבוע את זה.

06:17 דובר 4 אחרי שקנה.

06:18 דובר 2 כן.

06:18 דובר 4 אחרי שקנה.

06:19 דובר 2 אחרי שהוא כבר קנה הוא חייב לתת את זה לשכן.

06:22 דובר 4 נגיד הוא גר שם חמש שנים והוא

06:24 דובר 2 לא, לא, לא. יש, יש זמן. יש הגדרה של זמן עד שהוא ישמע. כאילו, זמן כזה שהוא אמור לשמוע. יש בזה כמה וכמה הלכות. אם הוא לא מכר אז הוא כבר מפסיד. אז הוא מפסיד. וכשהוא מגיע הוא צריך להביא את הכסף מזומן. יש בזה הרבה הלכות, אבל באופן כללי- הוא צריך לתת את מה שהוא שילם.

06:45 דובר 4 אפילו אם עכשיו, יום אחרי המכירה הוא

06:48 דובר 2 כן, מה שהוא שילם זה נחשב, ככה מגדירים את זה הפוסקים, כאילו הקונה קנה בשליחות עבור השכן. ככה זה נחשב, עד שזה נחשב רטרואקטיבית, כאילו מאז זה כבר נחשב של ה... יש בזה הרבה הלכות. זה מאוד, מאוד מסובך, והלכות מסובכות. יש סימן קע"ה בחושן משפט, סימן ארוך עם המון, המון הלכות.

07:09 דובר 4 בר מצרא.

07:10 דובר 2 בר מצרא, כן. אבל פה, האדמו"ר הזקן גם, שימו לב שנדבר על בר מצרא, הוא רק רמז את זה. ממש רמז את זה, כי הוא מדבר על כל העניין של הקדימה, האדמו"ר הזקן. עכשיו, פה הוא מדבר על המוכר. הדין של בר מצרא זה לא, זה לא הולך על המוכר בכלל, זה הולך על הקונה, שהקונה צריך לדאוג לא לקנות או אחרי שהוא קונה לתת לשכן. עכשיו שכן זה צריך להיות ממש צמוד, לא מישהו שהוא קרוב או לא יודע מה. הנקודה היא שיהיה לו קל לטפל ביחד באותו נכס. אז אם זה שדה זה יהיה צמוד ממש. אם זה בתים, זה מחלוקת הפוסקים, אבל בשולחן ערוך נפסק שגם בבתים יש את הדין של בר מצרא. אם זה ממש צמוד באופן כזה שהוא יכול לפתוח ביניהם.

07:56 דובר 4 למטה.

07:56 דובר 2 למטה יכול להיות גם. השאלה עד כמה זה באמת אפשרי באמת לחבר.

08:00 דובר 4 ברור שיש, יש איזה שכן עם גדר צמודה על זה. אמר, הוא חייב למכור לי את זה? נגיד

08:09 דובר 2 זהו. תכף, אולי בוא נמשיך טיפה הלאה ואז אנחנו ניגע, ניגע במקורות ונהיה יותר פרטי.

08:15 דובר 4 בגמרא בעצם יש איש מוקף.

08:17 דובר 2 אם יש-

08:19 דובר 4 זה הרוח הרביעית זה חוזר.

08:22 דובר 2 לא, שם, שם מה שמדבר זה משהו אחר. מישהו הקיף, מישהו הקיף מחיצה את השני בשלוש רוחות, רוח רביעית, משהו אחר.

08:29 דובר 4 לא, זה לא בר מצרא.

08:31 דובר 2 לא, זה לא בר מצרא. בר מצרא זה כל אחד מכל הכיוונים נקרא בר מצרא. יש כמה בר מצרא לכל צד יש בר מצרא מכל הכיוונים, אבל צריך שיהיה מחובה לגמרי. בגמרא יש כל מיני דוגמאות שמשהו שמפסיק באמצע סלע או משהו שגורם שהמחרישה לא יכולה לעבור זה כבר לא נחשב כי כבר לא מטפלים בשדה ביחד. עוד פסוק אחד, "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך". הפסוק הזה מלמד לפי המדרש, תכף נראה עד כמה זה להלכה. לפי המדרש זה מובא ברש"י על התורה שצריך למכור או לקנות מיהודי. להעדיף יהודי על פני גוי. עכשיו נלמד דין כללי, לעשות סדר בראש. בר מצרא מול דין קדימה. זה שני דינים מאוד מאוד דומים, אבל הם שונים. כמו שאמרתי מקודם, כתוב בפסוק, "ועשית הישר והטוב", "ועשית הישר והטוב" זה התורה מצווה לעשות הישר והטוב. מה זה הישר והטוב? אז החכמים ראו לנכון להגיד על משהו מסוים, כמו שאמרנו בר מצרא שזה חיוב ממש. תקנה שהם תיקנו שחייבים להעביר את זה לבר מצרא. יש עוד כמה דיני קדימויות שזה לא ממש חובה, אלא זה, זה לכתחילה. לכתחילה צריך להעדיף. תכף נראה. אז כמו שאתם רואים פה, דבר ראשון בר מצרא זה מוטל על הקונה. לא רואים כל כך טוב מרחוק.

09:58 דובר 4 מוטל על הקונה. הוא יבוא איתך שהוא ימכור לו.

10:01 דובר 2 רואים מעולה. רואים? הקונה, הקונה צריך שהוא קונה, הוא צריך לוודא לפני זה אם הוא רוצה לדאוג לעצמו. עכשיו מה שקורה בדורות הדורות היום אני לא יודע עד כמה זה נהוג, אבל בדורות הדורות נוצר מנהג כזה שכל פעם שאדם מוכר הוא כבר מראש מברר עם השכן שלו. השכן שלו לא רוצה לקנות, אז הוא מפרסם את זה ואז כשמגיע הקונה אז אומרים לו אל תדאג, אתה כבר בר מצרא כבר סודר, שלא, שלא תדאג שאתה תקנה ותטרח ואז פתאום ייקחו לך את זה. כבר דיברתי עם המצרן הוא כבר לא רוצה לקנות. לא, זה מה שהפוסקים אומרים, כי מופיע בהלכה הנושא של להודיע, וכולם שואלים מה פירוש להודיע? הרי לא חייב. זה לא מוטל על המוכר בכלל, זה מוטל על הקונה. ואז כולם מסבירים שזה המנהג היה להודיע. זה לא חובה להודיע. עכשיו למה הטילו את זה באמת על הקונה ולא על המוכר? אז תראו מספר שתיים בדף. בספר אבן האזל על הרמב"ם. בסוף השורה הראשונה אני מתחיל. "בכל דין מצרנות לא תקנו אלא על הלוקח ולא על המוכר. וכן כתב הרשב"א בשיטה מקובצת, ונראה, ונראה הטעם משום דמוכר אי אפשר לו לעמוד במצרן שיקנה והמצרן יחפוץ בזול." אם הוא ילך למצרן לקנות, בוא אתה רוצה לקנות, הוא ירצה לשלם לו זול, אבל בלוקח מה קורה עם זה? המוכר מפרסם לכולם והקונה צריך לדאוג לזה. אם יאמר הלוקח למצרן שיקנה באלו המעות שהוא רוצה ליתן והמצרן לא ייתן, יכול הלוקח ליקח. אם אתה מטיל את זה על הקונה, הקונה שילם מיליון שקל והמצרן אומר אני רוצה בפחות. אז הקונה אומר לו, אתה לא יכול. אני שילמתי מיליון,

11:52 דובר 2 תן לי את כל מה ששילמתי. אם זה יהיה מול המוכר אז המצרן ירצה לשלם לו פחות. בוא נמשיך עוד קצת.

12:00 דובר 4 פה יכול לעמוד על התלות. למה? למה השורה כל כך קצרה?

12:05 דובר 2 כתוב במפורש בגמרא, אפילו אם הוא קנה מחיר שמשהו שווה מאה, קנה את זה במאתיים.

12:11 דובר 4 חייב לשלם לו.

12:12 דובר 2 חייב לשלם לו, וצריך לוודא שלא היה פה קנוניה בין המוכר לשכן. הוא יכול לעשות כמו שעושים היום עם כל מיני... מעלים את המחיר בחוזה בשביל כל מיני דברים. אז יש, יש בזה הרבה הלכות שם. עכשיו בואו נמשיך עוד קצת. אבל אם נטיל על המוכר לא יוכל לברר כמה נותן לו לוקח אחר. ולכן שקלו רבנן דינא דבר מצרא מן המוכר והטילו על הלוקח. זאת אומרת, בכלל כשבן אדם מוכר, היום בדרך כלל שמפרסמים דירה גם מפרסמים את המחיר שלה וכולי. אבל פעם אדם היה אומר, אני רוצה למכור. מפרסם את זה וכתוב במפורש, למשל יש דין של שיעבוד, שאתה למשל לווה ממישהו כ-- אה, מלווה מישהו כסף ואין לו מה לשלם, אתה לוקח לו את הקרקע שלו. כן? עכשיו הדין הכללי בהלוואה שרק אם יש שטר אתה יכול לקחת לו את הקרקע. אם אין שטר, אתה-אתה יכול לקחת את הקרקע שהוא מכר לאנשים אחרים שהם משועבדים. אם אין שטר אתה לא יכול. למה? כי אנשים שקנו אומרים, "אנחנו לא ידענו שהוא חייב כספים. קנינו, אתה פתאום לוקח לנו את זה?" כשיש שטר זה מפורסם.

13:21 דובר 4 כל-- יש לקרוא.

13:23 דובר 2 לשטר יש קול, כי שטר יש עדים שמגיעים וכותבים על השטר, והעדים רואים שכתבו שטר אז מפרסמים את זה. עכשיו אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. זה בהלוואה. במכירה לא צריך שטר. מכירה, מכרת למישהו משהו עם אחריות ואז הוא בא לממש את האחריות, הוא יכול לקחת גם מהקונים שלך, הקונים שקנו אחריך. למה? הגמרא אומרת, "מכירה היא תמיד בפרסום". מוכר תמיד רוצה. לווה מתבייש כשהוא לווה, אז הוא לווה בצנעה. מוכר מוכר בפרסום. למה מוכר בפרסום? כי הוא רוצה שיתחרו קונים על הנכס שלו והוא ימכור את זה במחיר ה... כמו שצריך. זאת אומרת, היום זה קצת שונה, אבל פעם אדם היה מוכר, הוא לא היה ישר אומר מה המחיר. הוא היה אומר, "אני מוציא את זה למכירה", מחכה שכמה אנשים יבואו, מתחיל לעשות ביניהם סוג של מיקוח ואז איך-- סוג של מכרז בשביל להגיע למחיר. אז אומר פה האבן האזל אם אתה תגיד, אתה צריך ללכת ישר למצרן, אז אתה תבוא תסגור איתו את העסקה לבד, אתה עלול למכור בזול. לכן המוכר מוציא את זה החוצה והקונה הוא זה שמוטל עליו לעמוד מול ה, מול המצרן. עכשיו, נפקיע לימינו שלכאורה אם אתה יודע בדיוק בכמה אתה מוכר, אז כן, תרים טלפון לשכן או תפגוש את השכן. תגיד לו, "שמע, אני מוכר את זה בכך וכך כסף אם אתה רוצה לקנות". כאילו, אה, בעשיית הישר והטוב תכף נראה שכל מיני העדפות שיש. להעדיף שכן, להעדיף שכן אפילו לא צמוד, להעדיף מצידך להעדיף. אז בטח שאתה תעדיף את אותו אחד שצמוד אליך אם זה לא גורם לך להפסד. אם אתה פוחד שזה יגרום לך להפסד, אם אתה מכיר אותו

15:04 דובר 2 שהוא בן אדם לא, לא אמין או לא יודע מה, כמובן שאתה לא חייב לפנות אליו, אבל אם אין שום הפסד בדבר, אז כמו שאת-- שמן הראוי להקדים כל מיני אנשים שנדון מיד, בטח שיהיה מן הראוי להקדים את בר המצר. ונראה איך זה רומז בלשון אדמו"ר הזקן. תראו, סעיף אחד: "הרוצה למכור קרקע או בית ובאו שניים, כל אחד מהם אומר אני אקח בדמים אלו, ואין אחד מהם בעל המצר..." ואז הוא מתחיל לפרט דיני קדימויות. כלומר, ואין אחד מהם בעל המצר, משתמע מתוך דבריו שאם אחד מהם הוא בעל המצר כמובן שתקדים אותו. עכשיו, פה מדובר, אבל לא כתוב פה להודיע. כתוב פשוט שהוא רוצה למכור. ובאו שניים, כל אחד מהם אומר אני אקח בדמים אלו. במפורש שם אמרו שדמים אלו, שמוכרים באותו-- הם מבקשים לקנות באותו מחיר. אם אחד מהם רוצה למכור ביותר, לקנות ביותר, אתה יכול להעדיף אותו. זכותך לקבל את הכסף הכי גבוה של המוצר שאתה מוכר.

16:08 דובר 4 לא צריך להפסיד.

16:10 דובר 2 כן, לא צריך להפסיד. אחר כך יש פה את הסדר הקדימויות נראה את זה. אז, אה, יש פה שלושה, שלושה הבדלים בין בר מצרא לבין דיני קדימויות אחרים. דבר ראשון בר מצרא מוטל על הקונה, וכאן זה על המוכר, דיני קדימה האחרים. דבר שני, הבר מצרא רק שכן צמוד ממש. לא צמוד מורחב, אין דיני בר מצרא. ו-- דברים אחרים, למשל שכן אחר, צריך להקדים אותו אפילו אם לא צמוד. ודבר שלישי יכול להכריח ולהוציא.

16:48 דובר 4 עם כל הקניין.

16:49 דובר 2 בר מצרא יכול להכריח ולהוציא גם לאחר מעשה. מה שאין כן שאר הקדימויות זה רק לכתחילה, זה לא לאחר מעשה.

16:56 דובר 4 גם לא שהייתה קדימה חזית והיה הכל...

17:00 דובר 2 במה? בשאר הקדימויות, ברגע שבן אדם הוא כבר רציני, יש מושג של העני המהפך בחררה. זאת אומרת, מישהו שכבר התחיל לקנות משהו, מישהו שכבר סגור על משהו, סיכמו על מחיר וכבר סגור שהוא קונה ומישהו אחר בא ועוקף אותו וקונה-

17:17 דובר 4 רשע.

17:17 דובר 2 נקרא רשע, כן. אם זה עכשיו, אם זה משהו שהוא מציע אז זה שונה, אבל בגדול הוא נקרא-- איך?

17:24 דובר 4 חמסן, שהוא כאילו משלם על מה שהוא קונה.

17:27 דובר 2 כן, חמסן כן. חמסן זה מישהו שהוא מכריח מישהו ל-ל-למכור לו משהו.

17:33 דובר 4 אני מזכיר דרך אגב שהוא כאילו הוא עושה מעשה טוב כביכול, אבל לא.

17:38 דובר 2 כאילו הוא לא גנב.

17:40 דובר 4 כן.

17:40 דובר 2 הוא לא גנב, אבל הוא נמצא רשע. עכשיו, העני המהפך בחררה ובדיני הקדימויות כאן לא כל כך ברור מה עדיף על מה, אבל בפשטות, בפשטות זה נראה שכל הקדימויות שיש כאן זה בהתחלה. כל עוד לא, לא היה מישהו רציני שכבר התחיל לסגור. גם רואים את זה בהלכה של אדמו"ר הזקן. באו שניים ורצו לקנות. הם באו ביחד והם רוצים לקנות, אז תעדיף אחד על השני. אבל אם אחד כבר נכנס לעסק, כבר סגר וכבר ממש ממש רציני ופתאום מגיע אח שלך, אז זה יהיה כבר בעיה לבוא להעדיף את השני. הבעיה היא אגב, זה מצד הקונה יותר מאשר מצד המוכר. אגב, מי שנקרא רשע זה הקונה. למה? שהוא זה ש-- כי המוכר כביכול אומר, "אתה יודע מה? אני בכלל לא הייתי רוצה למכור לאף אחד". אתה לא רוצה למכור לאף אחד. לא, לא צריך, לא מוכר.

18:39 דובר 4 הוא חייב?

18:39 דובר 2 הוא לא חייב למכור.

18:41 דובר 4 כאילו הוא כבר אינן בשביל לשכור.

18:44 דובר 2 לא. הוא הציע את זה. הוא הציע את זה. עכשיו בוא נגיד הוא הציע את זה. בא אחד ל-לקנות ואז פתאום אח, האח של המוכר מגיע. עכשיו אותו אחד כבר רציני, כבר כמעט סוגר והכל. עכשיו כמובן יש דין של מחוסר אמנה. בן אדם שהבטיח משהו צריך לעמוד בדיבורו והכל, אבל קניין לא היה. קניין לא היה, זכותו של המוכר להגיע. אני חוזר בי. חוזר בי. אחרי שחזרתי ולא רוצה למכור לאף אחד, עכשיו אני מוכר לאח שלי. בעיקרון הוא יכול לעשות את זה, אבל אותו קונה שבא וגרמת למי שכבר היה סגור וכבר היה רציני ודחית אותו ובאת אתה וקנית, זה נקרא, נקרא רשע.

19:21 דובר 4 האח הזה שלא...

19:22 דובר 2 כן, אותו אחד נקרא רשע על הפעולה שהוא עושה. עכשיו נראה את הסדר של הקדימה. שימו לב עכשיו, הלשון של אדמו"ר הזקן, אני יכול להגיד שקראתי אותה, אני לא יודע, אפילו יכול להיות מאה פעם. באמת. קראתי אותה המון פעמים לפני שנה ועכשיו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. יש-- קוראים את הכל אפשר להבין בשתי הבנות בו זמנית את הסדר של הדברים, ואני... השאלה היא הגדולה באדמו"ר הזקן, הוא מתחיל-- בוא, בוא נקרא ביחד, אני אראה לכם את ההתפתחות. אדמו"ר הזקן מתחיל בשורה השלישית. אחרי שהוא אמר שבאו שניים, אחד-- אין אחד מהם בעל המצר, הוא אומר, אם היה אחד מהם יושבי עירו והשני מעיר אחרת, בן עירו קודם. אם שניים נקנות אחד בן העיר אחד לא בן העיר, תקדים את בן העיר. פשוט למה? כי הוא בתוך העיר. יש לנו שני נכסים בתוך עיר אחת, הרבה יותר קל. ממשיך אדמו"ר הזקן. היו שניהם יושבי עירו ואחד מהם שכנו, שכנו קודם. אז זה מאוד ברור לנו שיש בן עיר הוא קודם. בתוך העיר מישהו גר קרוב. עכשיו הוא לא בהכרח בעל מצר, הוא לא קצת, הוא לא ממש צמוד, אבל הוא שכן. הוא גר באותו בניין, אז אתה מקדים אותו. ממשיך. עכשיו מפה קצת לא ברור אם אדמו"ר הזקן מדבר בתוך העיר או בכלל. ואם השני הוא חברו הרגיל עימו ושכנו אינו רגיל עימו כלל, חברו קודם.

21:03 דובר 5 מישהו גם-

21:04 דובר 2 יש לך שכן ויש לך חבר. החבר קודם. עכשיו החבר מאיפה הוא? הוא בתוך העיר או בעיר אחרת? זה מאוד מאוד לא ברור כאן.

21:13 דובר 5 לא, אם הוא בתוך העיר אז אז הוא לא מה פה? אז הוא עדיף עליו.

21:18 דובר 2 רגע, אמרנו מקודם שבתוך העיר-

21:21 דובר 5 אם הוא שכן או לא.

21:21 דובר 2 אם הוא שכן, קודם. עכשיו הוא, עכשיו הוא אומר ואם השני הוא חבר אז החבר קודם. והחבר הזה מה הוא? בתוך העיר? הוא גם בן עיר וגם חבר? או שיש איזשהו חבר הוא כבר קודם אפילו לבן העיר. נמשיך הלאה. היה אחד מהם חברו ואחד מהם קרובו. שימו לב, חברו קודם. חבר יותר, יותר קרו-- יותר עדיף מאשר קרוב משפחה.

21:50 דובר 5 טוב, זה סוג.

21:50 דובר 2 שנאמר טוב שכן קרוב מאח רחוק. ושם המפרשים הראשונים, פה השכן זה לא שכן שהוא סתם גר ליד. לא ייתכן שמישהו שסתם גר ליד הוא יעדיף מאח שלך. הכוונה זה שכן זה מישהו שהוא קרו-- שהוא מתעסק איתך או רגיל איתך. בעצם שכתוב פה שכן בפסוק מתכוונים חבר. אז זאת אומרת חבר הוא עדיף מאשר קרוב משפחה. קרוב משפחה עדיף מאשר שכן. השאלה היא אם החבר והקרוב משפחה הם גרים בעיר או לא גרים בעיר. נמשיך הלאה. אבל איש אל כל אדם קרובו קודם.

22:29 דובר 5 אבל איש אל כל אדם? שלא, שלא, שלא...

22:33 דובר 2 זה גם לא ברור. איזה שעל כל אדם? שהם בתוך העיר או בכלל? שהם מחוץ לעיר או בכלל? זאת אומרת, האם הכל פה-- השאלה היא כזאת: האם כל הסעיף של אדמו"ר הזקן ממשיך עם אותה התחלה, היו שניהם יושבי עירו, או שהוא כבר עזב את זה ועכשיו מדבר באופן כללי? נמשיך עד הסוף. חוץ מתלמיד חכם שקודם אפילו לשכנו וחברו הרגיל אצלו.

22:57 דובר 5 אבל לא ל-- אבל לא לדבר מצוה.

23:00 דובר 2 לא דבר מצוה. לא דבר מצוה. עכשיו מה שיוצא ככה. הכי ה-- העדיפות ה-הכי גבוהה זה תלמיד חכם. אחריו קרוב, אחריו חבר, אחריו שכן. זה הסדר, הוא מאוד ברור באדמו"ר הזקן. תלמיד חכם, קרוב, חבר, שכן. השאלה היא אם כולם פה בתוך העיר או שגם מחוץ לעיר. זה השאלה. לכן השאלה אם בן עיר הוא אך-- הוא מעל תלמיד חכם או מתחת לרשימה לגמרי. זה השאלה.

23:29 דובר 5 וגם הוא יכול לעשות קשרים גם, זה...

23:33 דובר 2 איך, איך? אה. לא לעשות את הסכין עם-

23:37 דובר 5 לא, לא, לא.

23:40 דובר 2 פה מדובר למכור משהו, אתה מוכר לו. תמשיך הלאה.

23:44 דובר 5 זה לא. תמוה זה .

23:46 דובר 2 כן, לגמרי. עכשיו אני חושב שמה-- מלשון הגמרא זה נראה שתלמיד חכם והחבר והקרוב קודמים גם לבן עיר. זאת אומרת גם מחוץ לעיר הם קודמים. ככה נראה לי מלשון, כי הלשון שם בגמרא זה שכני העיר ושכני שדה. שכני העיר קודמים, ככה הגמרא מתחילה. שכן ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם. זאת אומרת שהגמרא משתמשת במילה שכן כשדיברה קודם על בן העיר, היא גם משתמש-- משתמשת בלשון שכן. רש"י אומר תלמיד חכם קודם, זה נראה שהוא קודם על כל ענייני השכנות. ככה זה נראה ולכן זה מה ששמתי פה ב-בציור. אז אתם רואים בן עיר, בן עיר עדיף על בן עיר אחרת. מעליו זה שכן, בתוך העיר הוא גר יותר קרוב אליך. מעליו זה קרוב משפחה. אחר כך חבר, שהוא טוב שכן-

24:42 דובר 6 קרוב מאוד.

24:42 דובר 2 קרוב מאחיו, אז חבר הוא יותר מקרוב משפחה ואחר כך התלמיד חכם. ובר מצרא זה לכאורה עדיפות עליונה.

24:50 דובר 6 הכל פשוט.

24:51 דובר 2 כן, ואחר כך חוץ-- זה הכל כשאין, אין, אין בר מצרא. זה איפה שהרמב"ם כן מתחיל.

24:55 דובר 6 יש דין של גמ"ח רחוק, שקודם כל אני מברר את מה שאני הכי אוהב.

25:00 דובר 2 אוקיי.

25:01 דובר 6 אם אני אוהב את הקולקטור השווה אז יש סדר לפי מגע אש וזה. אה, פה זה גם ככה? בוא נגיד אני הכי רוצה לתת לקרוב.

25:10 דובר 2 אגב המגע אש, אני חושב שהחביב זה ב-- זה אחרי המגע אש, אם אני לא טועה. בתוך-

25:16 דובר 6 מגע אש?

25:17 דובר 2 אם אני לא טועה זה בתוך ה... בעל אדמה ועץ, בעל אדמה ועץ, שם זה לא אכפת לי להקדים את ה-- הפוך. אם אתה אוהב למשל את האדמה יותר, אז אתה חייב להקדים את זה לעץ. אבל בשאר הדברים אז המגע אש יותר. אוקיי, זה-- אוקיי, מה אתה רוצה להגיד עליו?

25:33 דובר 6 רואים שיש עניין במה שאני אוהב יותר ממה שרשום.

25:38 דובר 2 אוקיי.

25:39 דובר 6 אז, אה, גם פה זה ככה? כלומר-

25:41 דובר 2 אז זה החבר-- לכאורה זה החבר, לכאורה. לכאורה זה החבר. אתה רואה שהחבר הוא כמעט הכי גבוה, מעל זה תלמיד חכם. תלמיד חכם יש לו דינים מיוחדים והרבה דברים שמקדימים אותו. זה לא מצד האהבה תלמיד חכם עומד.

25:55 דובר 6 אם אני מתעקש לתת לחבר על תלמיד חכם, אה, הוא יכול לקחת בעל כורחו?

25:59 דובר 2 לא. זהו, זה מה שאמרנו מקודם. הכל זה מצווה לכתחילה על המוכר, אבל זה לא דין תורה. אין פה אפשרות לקחת אחר כך וגם לא לפני זה. הוא לא יכול להוציא, הוא לא יכול להתעקש. המוכר מחליט. מצווה על המוכר להקדים. עכשיו כאן-

26:16 דובר 6 גם אם הוא לא רוצה לשנות את כל המחירים?

26:18 דובר 2 לא, לא, לא. כולם, שניהם אותו, אותו מחיר. זה ודאי, אמרנו זה מתחיל ככה.

26:22 דובר 6 מה הוא ירוויח אם הוא-

26:23 דובר 2 הוא לא אמור להפסיד. כן, הוא לא אמור להפסיד אפילו שקל לכאורה. כן, דמים אלו. תכף נראה לגבי יהודי וגוי, פה כן יש מקום להפסיד. נדבר על זה. עכשיו מסיים אדמו"ר הזקן, "וכל קדימות אלו הן מצוות חכמים לקיים מה שנאמר ועשית הישר והטוב בעיניי השם אלוקיך". עכשיו אדמו"ר הזקן, כידוע יש לו לשון, זה נראה כאילו לשון מאוד פשוטה, אבל יש פה מחלוקת ראשונים ויש פה איזה סוג של איזה כמו טיוח כזה בין הראשונים. רש-- רש"י כותב שזה רק עצה, דרך טוב וישר, משהו כזה. נראה כמו עצה טובה. זה נראה שבכלל לא, לא חיוב בכלל. ככה זה נראה מרש"י. ברמב"ם הוא אומר שזה נכלל בעשית הטוב והישר, אבל הוא מסיים "וכל זה לא ציוו חכמים, אלא הנפש הטובה עושה" משהו כזה, לשון כזאתי. עכשיו, הבית יוסף אומר שזה מחלוקת רמב"ם ורש"י האם זה מצווה או לא מצווה, שלפי רש"י זה רק עצה טובה, לפי הרמב"ם זה מצווה. עכשיו אחרים מקשים שגם הרמב"ם עצמו אמר לא ציוו חכמים. עכשיו לכאורה יש אחד מה-- אחד מה-- מחסידי חב"ד שהוא כתב על זה, שאדמו"ר הזקן מרמז כאן את ההבנה שלו ברמב"ם. הוא אומר מצוות חכמים לקיים מה שנאמר ועשית הישר והטוב. זאת אומרת, אתה עושה את זה, אתה מקיים את המצווה של חכמים. זה לא ממש חובה, זה מצוות חכמים לקיים. ברגע שאתה עושה את זה אתה מקיים, אבל זה לא ממש חובה וזה מה שהתורה מתכוונת. זה לא ציוו חכמים. הוא מתכוון להגיד הם לא חייבו אותך לעשות את זה. כן? דין תורה ודאי לא יהיה. אם לא עשית את זה לא יהיה אפשר להוציא את זה בדין תורה,

28:08 דובר 2 אבל לכאורה זה גם לא ממש ממש חיוב. זה סוג של עניין שלכתחילה צריך לעשות את זה.

28:14 דובר 6 מצווה.

28:14 דובר 2 זה מצוות חכמים. מי שעושה את זה מקיים את המצווה לקיים מה שנאמר ועשית הטוב והישר. הקדימויות האלה. בר מצרא, בר מצרא יכול להוציא בדין תורה.

28:26 דובר 6 זה מעיקר הדין.

28:27 דובר 2 זה משהו מ... זה תקנת חכמים, מעיקר הדין.

28:30 דובר 6 מעיקר הדין.

28:30 דובר 2 כן, אבל זה מותר לקונה ולא ל-ולא למוכר.

28:35 דובר 6 אתה יכול להעלים מהמוכר?

28:40 דובר 2 ממי?

28:40 דובר 6 מוכר למישהו, מכר את הדירה. אף אחד לא היה מסכים בשום פנים ואופן. יש עניין להגיד לשכן אני הולך למכור כדי ש-

28:50 דובר 2 לשכן, אתה מדבר על השכן הצמוד?

28:52 דובר 6 כן.

28:52 דובר 2 לשכן הצמוד. אז ככה, אם אתה לא מפסיד שום דבר מזה, אין לך שום הפסד מזה, אז למה לא תודיע לו? זה גם, זה גם ייצור אחר כך בעיות עם ה, עם הקונה. הקונה יקנה ואחר כך פתאום יבוא השכן, יוציא את זה ממנו. למה לעשות בלגן לקונה? אז אם אין שום הפסד למוכר, אז ראוי להודיע. אין שום כעין חובה, ראוי להודיע. אבל ברגע שהוא חושש מאיזשהו הפסד, הוא לא חייב להודיע, שיפרסם באופן כללי, כמו שראינו מקודם מאבן האזל, שאם הוא רוצה שתיווצר תחרות על הדירה שלו, אז דבר שיפרסם, הוא לא חייב להודיע לו. אבל כמו שאנחנו אומרים כאן, זה מה שאמרתי מקודם, ועשית הישר והטוב, לקיים. ברגע שאתה מקדים את החבר, מקדים את השכן, אם את השכן אתה מקדים ואתה מקיים את ה"ועשית הישר והטוב", כל שכן שאם תקדים את הבר מצרא. אלא מה? פה מדובר שהם באו כולם ביחד לקנות, אז יש את המצווה הזאת. פה אתה אומר האם הייתי חייב להודיע לו? אז אין חובה להודיע. אבל אם לא ישים לזה שום דבר, אז למה לא להודיע? זה יהיה דבר טוב וזה גם יכלל למה שנאמר, ועשית הישר והטוב לכאורה.

30:04 דובר 6 וואו, זה ועשית הישר והטוב, לגבי הדבר הזה.

30:09 דובר 2 כן. עכשיו, אולי לפני שנעבור ליהודי וגוי-

30:15 דובר 6 מה המצווה על זה?

30:18 דובר 2 איך? של מה? של מה? של בר מצרא או קדימויות?

30:24 דובר 6 כל הדברים.

30:25 דובר 2 זה מגיע. יש דיני תורה על בר מצרא, זה מגיע לדין תורה. זה יהיה מאוד קשה כי יש היום את החוק ותבוא, תבטל חוזה ותעשה דברים כאלה. אני לא יודע מה, איך הם-

30:39 דובר 6 בית הדין.

30:41 דובר 2 בית הדין יכול להגיד לו... עכשיו, אם שני הצדדים באים, הם מקשיבים לבית הדין, אז הוא אומר, "תשמע, זה מה שאתה צריך לעשות". עכשיו, יש קנס בחוזה ועליו הוא מחויב בקנס, אז זה כבר יכול להיות שהבר מצרא צריך לשלם את הקנס הזה בשביל כאילו, כאילו, כי הקונה והמוכר, שניהם לא אמורים להפסיד, להפסיד כסף.

30:58 דובר 6 אדם מפרסם דירה. השכן יודע אבל זה יקר העסק שלו.

31:05 דובר 2 אוקיי, זה אגב. נכון, נכון, נכון, נכון. אם הוא יודע מהמכירה והוא לא מכר, מה- הוא מפסיד את הזכות שלו גם. לא, לא, לא, לא חייב. לא חייב, לא חייב, לא חייב. כמו שאמרנו, המוכר לא מחויב בזה. עכשיו נתחיל לדבר על הנושא של אפליה. בן אדם אומר, "לך אני לא רוצה למכור". אז יש בזה הרבה אפשרויות. זה נושא מאוד, מאוד רחב וקשה מאוד למצוא מקורות בהלכה על הנושא הזה. כאילו, אצלנו זה מאוד מקובל. איסור אפליה, איסור, יש הדחה מתקנת, יש כל מיני דברים כאלה. יש פה איזה שו"ת ממש מוצל מאש, כאילו משהו שהוא... אין הרבה שדיברו על הנושא הזה. תסתכלו במספר שלוש. שו"ת מוצל מאש, יש את השו"ת מוצל מאש הרגיל ויש עוד תשובות של אותו אחד שהובאו בספר אחר. אז לכן כתבתי בספר הרב יוסף, מי שרוצה לחפש את המקור זה נמצא רק בספר ההוא, זה לא ב... לא ברגיל. הוא אומר ככה: "ראיתי להסתפק, מי שיש לו בחנותו חפץ אחד העשוי להימכר ובאו שני בני אדם לקנות. כל אחד אומר לי תמכור את החפץ. אם יכול המוכר לומר לך אני רוצה למכור, לזה אני רוצה למכור או לא". לעשות כזאת אפליה. אני רוצה למכור לו ולא לו. עכשיו, קודם כל אנחנו כבר יודעים את כל דיני הקדימה שדיברנו מקודם. אז זה ודאי שאם יש אחד מהם קרוב ואחד מהם חבר וכולי. לא רק שאתה יכול להעדיף את השני, אלא מצווה להעדיף את השני. השאלה היא מה קורה אם שניהם אותו דבר ואתה אומר, אתה מסתכל אני רוצה למכור לך ולא לך. עכשיו הוא מאריך שמה, ננסה להביא רק מפה עד לכאן. הוא דוחה את

32:55 דובר 2 כל הראיות שהוא מביא. בסוף הוא אומר למרות כל מה שאמרתי שאני אין לי ראיות, פשוט לי, וזה השורה הבאה. "פשוט אצלי דאיך הדין באים לקנות ביד המוכר לומר לזה אני רוצה למכור ולא לזה". פשוט לו שהמוכר זכותו להחליט למי הוא מוכר ולמי לא. אחר כך הוא-- איך?

33:19 דובר 7 רק הנאה.

33:21 דובר 2 אם אתה אמרת הנאה אז ודאי שמותר לו. זה ודאי. אבל אם אתה יודע לפי עדות הוא פתאום מחליט, אני לא יודע מה. אז אצלנו זה מאוד מקובל שאסור להפלות בין עדות והכול, אבל בסופו של דבר זה הוא מוכר. הוא הרי יכול לא למכור בכלל. הזכותו להגיד לך אני מוכר לשני לא. שימו לב, עוד מעט נמשיך עוד קצת. זה לא כזה פשוט. כן, לעתיים זה פשוט. אחר כך הוא אומר: "אך מה שנסתפק לי הוא אם", ופה דילוג של כמה שורות, וזה מזכיר, זה הדין שאמרת על החמסן. הוא אומר מה קורה אם אותו אחד שהוא לא רצה למכור לו הכריח אותו למכור לו? האם הוא נחשב חמסן או לא נחשב חמסן? כי זה לא אחד שלא רצה למכור, הוא רצה למכור, הוא מסתפק בזה. אחר כך הוא אומר עוד ספק. עוד יש לספק. אף אם תרצה לומר שבחפץ אחד עומד להימכר, יכול לומר אז אני רוצה ולזה איני רוצה. אם יכול לכופו ועל כורחו שימכור לו. מי אמרינן אפילו הכי נקרא גזלן. כיוון שהמוכר רוצה למכור או לא למכור לו, האם יכול לכופו, שיאמר לו לכל אחד אתה רוצה למכור ולי אינך אתה רוצה ולי מה זכותך כלום וכולי. הוא רוצה להגיד ככה. הוא רוצה להגיד יש דין של זה נהנה וזה לא חסר. כופין על מידת סדום. יש כזה הלכה. עכשיו, נניח מגיע לחנות והוא אומר אני לא רוצה למכור לך. ואז הוא אומר רגע, כל מי שעכשיו יבוא לקנות תמכור לו. עכשיו לא מדובר שששניים מולו והוא מעדיף את זה ולא את זה. אני נכנס לחנות לא מוכר לחב"דניקים, בוא נגיד. עכשיו

34:56 דובר 2 אני אומר לו אתה הרי הצעת את זה למכירה. אתה רוצה לקבל את המאה שקל על המוצר הזה. מה אכפת לך למכור לי? יש כלל כופין על מידת סדום. זה נהנה וזה לא חסר, כופין על מידת סדום. אז הוא מסתפק פה. האם אני יכול להכריח אותו למכור לי? כי אתה כבר הצעת את זה למכירה, אתה לא מפסיד שום דבר. הכרח אותו למכור לי. ככה הוא מסתפק.

35:19 דובר 7 אחד.

35:19 דובר 2 כן, אחד שבא. כן. כן. עכשיו עוד, עוד דבר מה שדיברנו מקודם ואחר כך נעבור ליהודי וגוי. הוא מסתפק, זה נשאר ככה. זה אין הרבה מקורות בנושא הזה. ראיתי איזה ספר של מישהו שהוציא בימינו, שהוא רצה להגיד ש-שהוא לא חייב למכור. ככה הוא רצה להגיד. ניסיתי להביא רעיון לאיזה מקום.

35:44 דובר 7 אין את העניין הזה כבר בתורה?

35:46 דובר 2 מה פירוש? אני אבחר את מישהו שעושה שכבר סגר עם המוכר.

35:50 דובר 7 לא, אתה בא להתעניין ראשון, אתה יצאת ו...

35:53 דובר 2 לא, זה אני אבחר אחד מי שכבר סגר עם המוכר וכבר התקדם ואז בא מישהו אחר ולוקח לו את זה.

36:00 דובר 7 הוא רק התעניין, רק...

36:02 דובר 2 כן, בדיוק. אז הוא אולי לא יכול היה למכור לו. שניה, תרחם. אתה יכול לשים מזגן?

36:13 דובר 7 מזגן.

36:13 דובר 2 אה, עשר דקות הרחם.

36:14 דובר 7 מזגן?

36:15 דובר 2 כן. אתה יכול לעשות? כן, שיהיה לימוד תורה יותר ב... עכשיו, לפני שנעבור ליהודי וגוי, מה שהזכרנו על ההנחה, שמישהו עשה הנחה מתאריך מסוים והיה כבר מישהו שסגר איתו קודם, וזו שאלה שהגיעה אליי ממש. מישהו שאל אותי, כאילו, מה אני עושה עכשיו? אני צריך להודיע לו או לא צריך להודיע לו? והיה צריך ככה מיד לנסות ל-לפתור את זה. עכשיו, לכאורה ככה. דיברנו על כל דיני של הונאה. בעיקרון, בן אדם, אם המחיר שלו זה מאה, ככה הוא מוכר את המוצר, הוא לא יכול, מישהו נכנס, אתה במאה וחמש. יש פה דיני הונאה. עכשיו, הנחה זה הנחה. יש את המחיר הרגיל, אני עושה הנחה. עכשיו, אני לא חייב לעשות ל-לכולם הנחה. אני מחליט למי אני עושה הנחה. ברעיון אני יכול להגיד, "הנחה לחב"דניקים בלבד". זכותי. אני מחליט למי אני עושה הנחה. עכשיו בוא נחשוב רגע למה הוא עשה את ההנחה הזאת. בן אדם פרסם, זה עד תאריך מסוים שזה קשור לקורס שלו. מתאריך הזה עד הזה, הנחה. מה הוא בא לעשות בעצם? למשוך פונים. אז הוא בעצם נתן הנחה עכשיו למי שבעקבות המבצע הזה שמע והגיע. עכשיו, אותו אחד שכבר סגר איתו אתמול, כבר הסכים לשלם וכבר סגר על הכול והוא לא בא בגלל הפרסום הזה, אז הוא לא חייב לתת לו את ההנחה. הוא לא נכלל בעצם בהנחה הזאת. עכשיו, לרווחא דמילתא, הכי טוב שבן אדם עושה הנחה למביא מודעה זו או קוד קופון או משהו כזה. ככה הוא מבטיח את עצמו בטוח שרק מי שראה את המודעה, הוא זה שיקבל את ההנחה. כל האנשים האחרים, מי שהתקשר במקרה ביום של ההנחה, הוא בכלל תכנן לקנות את

38:17 דובר 2 זה כבר מזמן. עכשיו, אם אתה עשית למי ש-- למציג מודעה זו או לקוד קופון זה, זהו, הוא כבר לא-- אתה לא חייב לתת לו את ההנחה הזאת. מה שיוצא זה ככה בשביל לכתחילה לעשות ככה. עכשיו נעבור להעדפת יהודי על גוי. יש לנו כמה דקות. משהו מאוד מעניין, זה מדרש, מופיע ברש"י, אבל לא מופיע בהלכה, לא בשולחן ערוך ולא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. כל הנושא של להעדיף יהודי על גוי. כתוב ככה במדרש: "מניין שאתה מוכר מכור לישראל חברך? תלמוד לומר: וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור." כן? "ממכר לעמיתך" כתוב. לעמיתך מכור. "ומניין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך? תלמוד לומר: או קנו מיד עמיתך." ממי תקנה? מעמיתך. אז עדיף לקנות מיהודי ולמכור ליהודי. עכשיו, זה לא מופיע ב-בהלכה. הרמ"א, הרמ"א הוא בעצם, בשולחן ערוך כתב את ההגהות שלו והכול, לא הביא את זה שם, אבל בסיפור שהיה שבא לידיו, שם הוא הביא את זה. מה הסיפור היה? היה, הגאון-- קורא לו הגאון הגדול מהר"ם פדואה. הוא הדפיס ספרים של הרמב"ם והוא בעצמו ארגן את זה ומכר, ואנשים, כנראה שגם גוי התעסק, התחרה איתו, ובא הרמ"א וכתב ש-תשובה ארוכה לקנות מאותו מהר"ם פדואה. הוא כותב שמה כמה דברים. נראה כאן מספר חמש. הוא אומר: "היסוד הגדול השלישי, דהנה במדרש תורת כהנים פרשת בהר: 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה' וגו', 'לימד תורה: ואם באת לקנות קנה מיד עמיתך וכן ממכירה". הנה הוא בעדי[?] מפורש שאפילו לא היה הגאון הנ"ל רק כאחד מעמי הארץ זכה בדין ודין עימו. כל שכן וקל וחומר אתה. נו, אפילו זה לא היה תלמיד חכם, זה היה איזה עם הארץ שעכשיו עשה איזה עסק

40:32 דובר 2 ויש גוי אחריו שעושה את אותו עסק, אז צריך להעדיף את היהודי. כל שכן כאן, שמדובר תלמיד חכם וכו'. עכשיו בוא נשאל את השאלה האם צריך להפסיד עבור זה? דיברנו מקודם על כל דיני הקדימויות שזה אמור כן ממש, שזה ממש מאותו שיעור, לא צריך להפסיד שום דבר. מה קורה פה לגבי יהודי וגוי אם צריך להפסיד או לא? אומר הרמ"א: "ואין לומר לזה הוא דווקא כשהכותי והישראל נותנים בערך ובמקח אחד. אבל כשהכותי מוזיל טפי, שרי ליקח ממנו כדי להרוויח במכרו. הנה דברים אלו גם כן הבל המה". הוא אומר אתה לא יכול להגיד אני לא רוצה להפסיד. אתה אמור כן להפסיד בשביל להעדיף את היהודי. הוא מביא לזה ראיות. ראיה ראשונה אני לא אאריך בה. ראיה שנייה קצת מעניינת, אני אביא אותה. כתוב על גבי הנבלה: "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי". יש פה בתורה העדפה. תן את זה מתנה לגר תושב או אם לא, עדיפות שנייה תמכור את זה לנוכרי. זאת אומרת, עדיף תיתן את זה מתנה לגר תושב שהוא קצת שייך איתך מאשר למכור את זה לגוי.

41:52 דובר 8 גר תושב.

41:53 דובר 2 זה גר תושב, הוא לא יהודי. כל שכן, אומר הרמ"א, שאת היהודי תעדיף אפילו שאתה מפסיד כי פה אומרים לך לתת את זה מתנה לגר תושב. עכשיו על זה אני אגיד ממש בקצר, שתי דקות. באו פוסקים שאחר כך ואמרו ככה. קודם כל, חלק מהפוסקים באו ואמרו זה מדרש, הוא לא להלכה, כי הפסוק הזה תפוס ודחו את הראיות של הרמ"א וכולי. חלק מהפוסקים כתבו שזה לא להלכה. הרבה פוסקים שכן הביאו את ההלכה ואמרו עדיין מדובר כשיש הפרש קטן. למשל, אומר הנבלה עבור ה-- הגוי יודע שזה נבלה, אז כבר לא מוכר לו את זה כל כך ביקר. הוא יודע שלך זה לא שווה כלום, הוא קונה ממך את זה בזול, אז אתה אמור להפסיד קצת. אבל אם יש הפרש גדול, אתה לא אמור להפסיד הרבה. ככה הפוסקים אומרים. עוד דבר, בוא נראה את זה כאן. מצווה להעדיף גם במקום טרחה. כן? איזה טרחה? יש בזה הרבה דיונים איזה טרחה, אבל אם אתה יכול ללכת עוד כמה צעדים לקנות בחנות של יהודי, אז יש עניין לטרוח לקנות אצל יהודי מאשר אצל גוי וגם בהוצאה קטנה אבל. אם ההוצאה קטנה-

43:08 דובר 8 יהודי, יהודי. חמש אגורות[?].

43:09 דובר 2 כן, זהו. הפוסקים-- הרח"ן סופר[?] אומר אם טרחה, המדחה[?], אם טרחה בתורה ומצוות. עכשיו, עכשיו אני מדבר לגבי מומר, שמומר לא נכלל בזה בכלל. עכשיו לכאורה יש פה גם עדיפות לשומר תורה ומצוות. לכאורה, אני לא אומר-- זה לא, לא ראיתי את זה כתוב.

43:24 דובר 8 יש ציטוט מהרב ששלחו חבילות לרוסיה וכי מה עשו? הרב אמר להעדיף כן חבר'ה שהם שמרו על תורה ומצוות במסירות נפש מאשר כאלה שנדדו.

43:36 דובר 2 אוקיי, עוד התייחסות של הרבי יש פה גם בזה, זה מוכר. "מובן שנציגינו הסתדרו שבכל מקום האפשרי יצאו דווקא באל-על, וכדרשת רז"ל על הפסוק קנה מיד עמיתך", כך הרבי כותב, ומעניין שאל-על לא עושים איזה פרסומת. יכולים לקחת את המכתב הזה, לעשות פרסומת. אני אומר מעניין שאל-על לא עושים פרסומת מהמכתב הזה. לכאורה שמזכיר את השם שלהם.

43:58 דובר 8 שחושבים שהרבי-

43:59 דובר 2 זהו. לכאורה לפי אותם פוסקים שאומרים שרק בהפרש קטן, אז אם יש הפרש גדול אז לכאורה אי אפשר לקנות במקום אחר. זה מחלוקת הפוסקים. עוד דבר, עוד עיקולא אחת לפני שאנחנו מסיימים. סוחר. אחד שהוא סוחר, תחשבו שעכשיו... הרי כל, כל הרווח שלו זה מה-- למצוא דברים בזול ולמכור. עכשיו הוא ימצא את ה-- יש לו גוי שמוכר לו בזול ויהודי שמוכר לו ביוקר, אז לא חייבו אותו ללכת ליהודי. הוא יכול לקנות מהגוי כי זה העבודה שלו, לכן מותר לו כן לקנות מהגוי.