תשלומים בעתות חירום - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, השיעור היום שיעור מאוד מעניין, נושא מאוד עכשווי ומעשי. אני מעוניין שישאלו שאלות במהלך השיעור, השיעור יהיה יותר חי. עכשיו, תקופה, עברנו תקופה לא פשוטה. ותיכף יגיעו שאלות. עוד לא הרבה זמן. שבוע, שבועיים יתחילו להתבהר עניינים ואז, כבר עכשיו אנשים מתחילים לשאול שאלות, האם צריך לשלם לכל מיני מצבים. וכעת נראה את הדברים מהמקורות. נראה שהדברים לא כל כך פשוטים וגם ננסה להציע את ההנהגה הנכונה והראויה. קודם כל, מה אנחנו הולכים ללמוד היום? דבר ראשון, מהי מכת מדינה? מה זה אומר מכת מדינה? במשנה תכף אנחנו נראה, יש הגדרה של מכת מדינה זה אומר שזה משהו, נזק שקורה להרבה אנשים בו זמנית שמתייחסים אליו אחרת ממשהו שקורה רגיל. תכף אנחנו נראה את האפשרויות. במה המכת מדינה בשכירות נדל"ן? מי ששוכר חנות או בית בתקופה מסוימת, הוא לא יכול להשתמש במה שהוא שכר. האם הוא יכול לקבל החזר או לא? נלמד גם על קשומים מקפלות [?] ובסוף נלמד על ההפסד והפיצוי, זאת אומרת תשלום מלא, מה מורידים, מה לא מורידים. פה סתם להמחשת הדברים. יש פה מתקופת הקורונה כל מיני פסקים של בתי דין. עשרים וחמש אחוז, שלושים וחמש, ארבעים, ארבעים ושתיים, ארבעים וחמש, חמישים, כל מיני פסקים, כמה צריך לשלם. ובסוף השיעור אנחנו נגע בעצם מה, מה הוביל להגיע למספרים האלה. כל אחד זה לא... עשה הגרלה והגיע לאיזשהו מספר. יש פה מחשבה שהוא הולך מאחורי המספר הזה. בסוף השיעור בדקה שנגיע לזה. ועכשיו נראה כהדגמה לכל את מה שהחתם סופר אומר, זה מאוד מפורסם. כל מי שעוסק בנושא של מכת מדינה, של מצב חירום, מביאים את החתם סופר הזה ועליו בעצם מבוססים הפסקים של כל בתי דין

02:45 דובר 2 של ימינו. החתם סופר בזמנו היו אנשים שברחו, בגלל המלחמה ברחו מהעיר, ואחרי ארבעים ושתיים הם חזרו ושאלו, "צריכים לקבל כסף או לא צריכים לקבל?" אז בסוף השיעור נקרא עוד פעם את החתם סופר, אבל כעת נראה רק כמה מילים ממה שהוא אומר. הוא אומר, "ואני בעוניי אמרתי בלי תורה לא ידעתי". הוא חוזר ושוב בסוף, "בלי תורה לא ידעתי עד יבוא מי שליבו יותר חכם ויציא דין לאמיתו". זאת אומרת, החתם סופר, שהוא היה גאון גדול, הוא אומר לבוא ולהכריע בלי תורה, לקבוע בדיוק מה התורה אומרת, זה מאוד קשה. לכן הוא הציע כאן לעשות פשרה ונדבר על זה בסוף. וההקדמה האחרונה, לפני שמתחילים את הנושא עצמו. כל מה שאנחנו מדברים היום זה מצב של דיעבד, זה כבר קרה, לא התכוננו לזה, לא סיכמו מראש, אבל לצערנו במדינה שלנו יש הרבה הפתעות כל הזמן. כמו שהייתה כמה שנים עם הקורונה, זה בכל העולם, רק אצלנו יש כל מיני מבצעים ועניינים, ולכן כבר מראש שיכניסו לכל דבר בין שכירות, בין משפחתון וכולי, אפשר לכלול סעיף שמדבר על מקרים של חירום. זה דבר שקורה לצערי. כאן זה דוגמה של חוזה שאחת המקפלות, היא מראש כבר כתבה מה יקרה אם יהיה קורונה, אם יהיה, הנחיה מפעלת אחרת, ופה היא כתבה שיהיה חמישים אחוז. אבל כשמדברים על התחילה, כל אחד קוטף את הסיכוי שהוא רוצה, ובהתחלה אנשים לא ממש חושבים שזה ממש מעשי, אז מ-מ-מרשים לעצמו לוותר יותר, וכשמבינים מראש שמסגרים אחר כך כבר אין, אין מה לדנו אחר כך. אז זה היה הקדמה וכעת ניגש לצלול למים. קודם כל, מה זה מכת מדינה? קודם הזכרנו בקצרה. יש פה כעין סולם האונס.

04:47 דובר 2 בן אדם ששכר בית או בן אדם ששכר פועל. הפועל לא עושה את העבודה או שהבית לא עושה את העבודה מכל מיני סיבות. אז יכול להיות שזה תלוי בו ויכול להיות שזה לא תלוי בו. אז הרמה הכי גבוהה זה זדון. בן אדם למשל שוכר, בא ושבר את הבית. אוקיי, זה בעיה שלו. או שהמשכיר בא ועשה איזה משהו בזדון לנכס, אז זה ודאי שמי שעשה משהו בזדון ודאי שזה קשור אליו. ואותו דבר גם רשלנות. אם השוכר בגלל רשלנות קרה משהו לבית, אז שוב בעיה שלו, הוא לא יכול להגיד למשכיר, "אני לא רוצה לשלם". השאלות מתחילות כשהדברים קורים באונס. כולם יודעים שאונס רחמנא פטרי. התורה פוטרת בן אדם מצב של אונס אם הוא הזיק למישהו אחר. השאלה היא אם האונס זה לא נזק למישהו אחר. אגב, בסוגריים, גם לגבי אונס זה נזק למישהו אחר כי זה מפלצות גדולות. מתי צריך לשלם, מתי לא? עכשיו, פה מדובר לא על נזק למישהו אחר. נזק לעצמו בעצם. לא, ולמישהו אחר שבקשר איתו. מה קורה במצב של אונס? למשל, מישהו שכר בית והוא לא יכול לגור שם מכל מיני סיבות. מישהו שכר פועל והפועל לא יכול לעבוד או שאי אפשר לעשות את העבודה. יש אונס פרטי. אונס פרטי יותר קשור לבן אדם הפרטי. זה נקרא מזלו גרם. המזל שלו הוא זה שגרם ולכן יותר מקלים את זה עליו. אבל הרמה הכי גבוהה שעליה אנחנו עושים את הדגש שלנו בשיעור זה מכת מדינה. מכת מדינה זה אומר זה לא אונס פרטי שלו. זה קרה להרבה באזור. תכף נראה את ההגדרה. ברגע זה אני לא יכול להגיד זה המזל שלו בגלל שזה קרה להרבה

06:31 דובר 2 מסביב, ולכן אנחנו פחות מכיל את זה עליו. אז בואו נראה מה החלקים של השיעור שלנו היום יהיו. דבר ראשון, כמו שאמרנו בהתחלה, איך מגדירים מכת מדינה? מה זה מכת מדינה? מכת מדינה זה הגדרה הלכתית. איך בימינו אנחנו מחליטים זה נקרא מכת מדינה? התחיל להגדיר מכת מדינה. יש לנו פה, פה אנחנו רואים סוגים של מכת מדינה שמוזכרים בהלכה, שלצערנו חווינו גם חלק מהם. יש פה מגיפה, מלחמה, שריפה, גם גזירות המלכות, הנחיות של הממשלה. למרות שזה לא משהו שבפועל קורה, זה לא פיזי, בכל זאת זה נקרא מכת מדינה. למשל, אם המדינה גזרה עיר מסוימת שאי אפשר לגור שם, גירוש, לגרש אנשים, אז הרי שזה נקרא מכת מדינה לאותו, לאותה עיר. אבל איך מגדירים מכת מדינה? ויש לנו שלושה חלקים. נלמד אותם בקצרה, לא יותר מדי נאריך ואחר כך ניגש יותר לפרקטיקה. דבר ראשון צריכים לבדוק אם הנזק הוא ישיר או עקיף, ואם ניקח את הנושא של שכירות של בית. כן? אני שכרתי בית וקרה לבית משהו, נפל עליו טיל. נפל טיל על כל הבתים בעיר, בוא נגיד, אין כאן מכת מדינה לכל הבתים בעיר, כולם נהרגו או שהייתה שריפה בכל העיר. זה נזק ממש ישיר ופיזי. ויש נזקים שהם עקיפים, תכף נדבר עליהם. היקף הפגיעה. כמה ניזוקו מאותו דבר? בן אדם אחד קרה לו, עשר אנשים, כל העיר, רוב העיר. ופעולות לצמצום. כמה אתה עשית מאמץ לצמצם את הנזק, את הפגיעה? מרחיב וזה עונה. המקורות שלנו, קראתי לזה תחנות היסטוריות. אנחנו תכף נ-נרחיב וזה יהיה מאוד מעניין. התחנות שלנו מתחילות מתקופת המשנה. גרסת המשנה, נקרא אותה, המשנה נראית מאוד פשוטה. אחר כך יש מעשה בנק מנטובה. שמה

08:43 דובר 2 צריכה להחליט בעצם בפסק דין, כי בעצם הייתה מחלוקת בין גדולי הדור באותה תקופה איך ל-ל-להחיל את מה שכתוב במשנה על מציאות אחרת. שלב הבא היה קולו של המלמד וגם איזשהו קולו שהיה לגבי מרנדין, וכל זה מחיל אחר כך בתקופתנו, התקופה שאנחנו נמצאים כיום. אז מה המקור במשנה? כתוב במשנה "המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה", מקבל הפירוש הוא מקבל את זה בשכירות. זה הכוונה. זה נקרא בלשון התלמוד חכירה. חכירה, לחקור, לחקור זה כמו לשכור. זה אותו דבר. רק ששוכר משלם בכסף וחוכר הוא משלם בתבואה. בתבואה פשוט בסכום קבוע. לא בגלל-- לא, לא משנה כמה הוא עשה, קצת יותר פחות, הוא משלם סיכום מראש כמה תבואה הוא משלם. זה הכוונה חוכר. "המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה". קרה משהו לשדה. הוא בעצם לא מביא את ההרוש הוא רצה. אומרת המשנה תלוי אם מכת מדינה היא, מנכה לו מחכורו. אם זה מכת מדינה זה לא קרה רק לו וקרה גם באזור, אז מורידים מהכסף. למשל, שדה הזאת אמורה להוציא טון חיטה, יוציא חצי טון, אז הוא משלם לו חצי שכירות, לא את כל השכירות. אם אינה מכת מדינה, אין כל הנחה. אם רק לו זה קרה ולא לאחרים מסביב, אני אומר המזל שלך גרם. יש לך מזל לא טוב. המזל שלך גרם, אז תשלם סכום מלא. שואלת הגמרא, "היכי דמי מכת מדינה?" מה זה נקרא מכת מדינה? אמר רב יהודה, "כגון בשטוף רוב הדברא", קרה אותו נזק לרוב הבקעה. יש שם איזושהי בקעה עם הרבה שדות ורוב הבקעה חווה נזק. מה זה נקרא מכת מדינה? כעת, שני הדברים שאמרנו מקודם, כמו שאמרתי, נעשה את זה

10:46 דובר 2 ממש בקצרה. האם הנזק הוא ישיר או עקיף? האם יש, אה, אה, צמצום של הפגיעה והיקף הפגיעה. נזק ישיר או עקיף. כמו שאמרנו מקודם, אם הנכס בעצמו נפגע, נעשה שריפה בכל העיר, ודאי שזו מכת מדינה. אין שום שאלה. כמו שרואים במשנה, הגיע חגב, אכל את הנכס, או נשדפה - התבואה התייבשה. פגיעה במשתמשים זה אומר לא קרה שום דבר לנכס, אלא לאנשים שמשתמשים בנכס קרה. למשל, בזמנם היו מאמינים שמגפות קורות בגלל האוויר באותו מקום, אז היה שינוי אוויר. פתאום באותו כפר, באותו עיר, האוויר שם לא טוב. כולם צריכים לברוח בשביל לא להיפגע מהמגפה. כולם בורחים מהעיר. יש פה פגיעה במשתמשים שהם לא יכולים להשתמש בנכס. אמנם לא קרה שום דבר לנכס, אבל למשתמשים כן קרה וזה מחלוקת. האם זה נקרא מכת מדינה או לא? אם זה פגיעה עקיפה, קרה משהו לכספים של אנשים ובגלל שאין להם כסף הם לא יכולים לקנות דברים ולא יכולים להשתמש בחנות או דברים מאוד, מאוד עקיפים. זה לא נקרא מכת מדינה. זה צריך להיות או בנכס עצמו, הדבר עצמו והעבודה עצמה. הדבר פועל אחר כך על מטפלות וכו'. או באלה שמשתמשים שלא יכולים לעשות את העבודה או לא יכולים להשתמש בנכס, שאז זה מחלוקת. קטע הבא, מה ההיקף של הפגיעה? ראינו במשנה שאם רוב הקרקעות נפגעו זה נקרא מכת מדינה. מה קורה אם הפגיעה היא לא בקרקעות? הפגיעה היא באנשים. אז כאן שוב מחלוקת על גבי מחלוקת. אנחנו נראה לאורך כל הדרך הרבה הרבה מחלוקות ולכן אנחנו נגיע למסקנה בסוף למה צריך להגיע לפשרה, שזה לא רק פשרה בגלל כמו כל דבר שצריך להגיע לפשרה כי זה דבר ראוי, אלא במצב הזה

12:48 דובר 2 בגלל שיש כל כך הרבה מחלוקות, אז זה כמו חלק מהדין להגיע פה לפשרה. אז אם רוב בני האדם יזוקו, רוב בני אדם, למשל כעת יש יישובים שפינו אותם, פינו את רוב היישוב. חלק נשארו ואת הרוב פינו. שוב, יש פה עוד מחלוקת. האם זה נקרא מכת מדינה? כי זה רק רוב בני אדם. לא מדובר בנכס עצמו וגם לא הנכס עצמו, וזה גם לא כולם, זה רק הרוב. יש בזה מחלוקת. אבל רוב הפוסקים, גם אם זה רוב בני האדם זה כן נקרא מכת מדינה. הפרט השלישי זה פעולות לצמצום הנזק. יש לך למשל חנות ששכרת, אתה לא יכול להשתמש בה כי הנחיות או אנשים לא באים לשם בגלל מסיבות מסוימות וכולי. אתה צריך לעשות התאמות בשביל שתוכל להשתמש בנכס. אתה לא יכול להגיד יש בעיה, אני יושב בבית. למשל, אתה יכול לעשות משלוחים, עבודה מרחוק, לשנות קצת מוצרים בחנות, לגרום שאנשים יוכלו לקנות. אתה צריך לעשות את כל מה שאתה יכול בשביל שיהיה לך כן, אה, הנאה מהנכס. אבל מה קורה למשל שכרת חנות, חנות למוצרי חשמל למשל ומשהו קרה. לא קונים מוצרי חשמל בכלל. האם אני עכשיו צריך לבוא לפתוח מכולת באותו מקום או בית מרקחת או משהו אחר בשביל לדאוג שהמקום יכניס ויניב? אז זה מחלוקת. מחלוקת הפוסקים. המהרש"ך, המחנה אפרים, רבו כין [?]. האם אתה צריך עד כדי כך להתאמץ לשנות את האיכות של המקום או לא עד כדי כך? זה גם מחלוקת בין הפוסקים. עד כאן הגדרנו קודם כל מה זה מכת מדינה. אז אם לסכם כל דבר שקרה, אגב, זה לאו דווקא משמיים, יכול להיות גם ביד בני אדם. מה שקרה לנו כעת זה

14:51 דובר 2 ביד בני אדם שעשו את זה. זה גם הנחיות של המלכות, זה גם בני אדם שעושים את זה. אבל משהו, נזק שקורה, פגיעה שקורית למקום מסוים, לעיר מסוימת, לרוב האנשים שם אפשר לפי רוב הדעות לקרוא לזה מכת מדינה. מה עושים במצב של מכת מדינה? זה מתחלק לשניים. מה עושים אם זה שכירות של אדם ומה עושים אם זה מצב של פועל, מטפלת, חוגים, כל מיני דברים כאלה. מעשה בבנק דמנטובה. היה תקופה באיטליה ש... היה אסור לנוצרים להלוות בריבית. היהודים הם אלה שהיו פותחים את הבנקים, מלווים שם בריבית והיו צריכים להשיג רישיון מהמלכות בשביל לפתוח את הבנק. היה מקום מסוים, מנטובה. היו שמה רק ארבע רישיונות לבנק, ארבעתם היו יהודים ונתנו לאנשים כסף, לגויים כסף בריבית. מותר להלוות לגוי בריבית ועשו מזה הרבה מזכרות, הרבה סחר. מה שקרה בהמשך, היו-- גם קראו הרבה בנקים נהיו בעיות, לא משנה, אבל ניגש לעיקר, מה שקשור אלינו. המלכות פתאום גזרה פיקוח על הבנקים באותו מקום. אי אפשר להלוות לאנשים כסף בלי בטוחה, בלי משכון. זאת אומרת, כמו שהיום בא פיקוח הבנקים, מחייב את הבנק עם סכום איקס ומעלה, אתה צריך לבדוק שיהיה לך משכון בטוחה להלוואה. אותו דבר גם אז בלי משכון אי אפשר להלוות בכלל. מה שקרה זה הוריד את הרווחיות של הבנקים ברמה מאוד מאוד רצינית, כי הרבה מההלוואות שלהם היו דווקא ללא משכון. אנשים פחות באו וזה נוצרה להם בעיה. בא ה... היה שם איש אחד שמכר את הזכות שלו לשבע שנים למישהו אחר. מכר, השכיר שנקרא לזה. אותו אחד באמצע השבע שנים פונה לזה שמכר לו ואומר לו מכרת לי משהו, בנק מצליח, משגשג. כעת, אחרי הגזירה

16:56 דובר 2 של המלכות, הבנק הזה כבר לא שווה כל כך. אתה רואה חצי מהכסף שלו. עכשיו הבעיה היא שהוא לא בא אליו עד שזה קרה מיד. זה קרה בוא נגיד באמצע השנה. בסוף שנה שהוא היה צריך לשלם, הוא אומר לו במקום לשלם איקס כסף, בוא נגיד עשר אלף זהובים, אני רוצה לשלם רק חמש, כי מה שמכרת לי לא שווה את הכסף אצלי. הסיפור הזה הגיע לדיינים באותה עיר. קראו להם רבינו זלמן ורבינו קלמן, אלה הדיינים. הם דנו בדבר והם הלכו לשאול את מהר"ם פאדווה, שהוא היה המתמחה הגדול באותה תקופה. הם חשבו בפשטות, כמו שראינו מקודם במשנה. אם יש מצב של מכת מדינה מנקים, מורידים מהשכירות. אותו דבר גם פה. יש פה מצב של מכת מדינה. יש פה גזירה של המלכות. צריכים להוריד מהשכירות. הם היו בטוחים בזה. בא מהר"ם פאדווה וחידש חידוש גדול מאוד, וזה אחר כך תראה כמה זה נוגע גם אלינו בכל הנושא. זה ממש משפיע על כל הנושא. הוא אומר ככה, הוא אומר תארו לעצמכם מישהו שכר אוטו. הוא דיבר שם על חמור, ואחרי כמה ימים תוך כדי השכירות הוא פתאום נמצא מום. החמור נהיה צולע, אי אפשר ללכת איתו בכלל. עכשיו מה הוא עושה? הוא הולך לשכיר ואומר לו התגלה מום בחפץ. אני רוצה להחזיר את זה בחזרה. ספק מתחייב. חמור חלופי על ידי בעל החיים. צריך לספק לו או לא צריך לספק לו. בכל אופן, ברגע שהוא מגלה את המום, הוא מחזיר את זה. בן אדם קנה מוצר, מגיע הביתה, מגלה שהמוצר פגום. הוא מיד מחזיר את זה. הוא לא משתמש. אם בן אדם גילה מום בחפץ שלו והמשיך להשתמש, הוא בעצם

18:42 דובר 2 מגלה דעתו שהוא מכר. מכר. אני לא אכפת לי המום הזה, לא מפריע לי. אמר מרן בדראש, אותו בנק שאתה אותו זכות שרכשת לשבע שנים. באמצע השנה גזירת המלכות. לך לזה שמכר לך, תבטל. תגיד לו אני רוצה לבטל. לא ביטלת, המשכת. סימן שאתה מסכים להמשיך ומכרת על הדבר הזה באיזשהו מקרה. אם כך, עולה מהמשנה, כן כתוב שצריך לנכות, אז אנחנו נזכיר את זה בהמשך. בהמשך השיעור למה במשנה כן כתוב שצריך לנכות. נמשיך הלאה. למעשה, אם אנחנו מדברים בתקופתנו, עכשיו יש מצב של מלחמה, שכירות בתים, שכירות חנויות, צימרים ומלונות. ניתן ככה כמה דוגמאות. זה למעשה בעצם, אבל זה לא מעשה שמחייב את האנשים. הוא עובר הצעה. דין תורה, כל אחד יכול לקחת. אני אגיד ככה בדין תורה. התורה רוצה שאנחנו נסכם את הדברים לבד ולא נלך לדין תורה. אבל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה סוג של הצעה. אנחנו מדברים על צימרים ומלונות. קראנו לזה צימר, ועכשיו בגלל מכת מדינה הוא לא יכול להגיע לצימר. למשל הצימר נמצא בעוטף עזה. אי אפשר להגיע אליו. עכשיו זה מכת מדינה ודאי? אם נחזור רגע אחורה, מה עושים עם מכת מדינה? אחד מהשניים: או אתה מבטל באותו רגע או לדעת הרמ"א שלא הזכרנו מקודם, דעת הרמ"א סובר שאתה לא חייב לבטל. לא רק שאתה לא חייב, אתה לא יכול לבטל. יש פה מכת מדינה. אתה לא-- אם אתה מבטל, למשל, אמרנו שהבנקה זה שווה X אלף שקלים לשנה. אתה מבטל, פתאום אתה לא משלם לו כלום והוא נתקע עכשיו עם הזכות הזאת. יש פה מכת מדינה, כולם צריכים להיכנס תחת העול, ולכן, לכן מחויבים. אתה מחויב להמשיך והוא מחויב להוריד

20:54 דובר 2 לך מהכסף. בסוף השנה תשלם חצי מהכסף או כמה שצריך לו בדעת הרמ"א. הרמ"א אומר דווקא ניכוי, דווקא הנחות מהתשלום. המהר"ם פדווה אומר דווקא לבטל אם אתה רוצה. במקרה שלנו, שמדובר על צימרים ומלונות, לא הגעתי עדיין לצימר. פתאום מתברר שאני לא יכול להגיע. פה לכולי עלמא, לפי כל הדעות אני יכול, אני יכול לבטל. לפי המהר"ם פדווה, יש לך זכות ביטול, אני מבטל. לפי הרמ"א, אין זכות ביטול, אבל מנכים לך מהתשלום. כמה ינקו לך פה מהתשלום? את הכול, כי לא ננכה שום דבר. אתה לא יכול להגיע לצימר והמלון. במצב הזה לכולי עלמא לא צריך לשלם. מה קורה דירות מגורים וגם חנויות שלא הזכרתי פה במצגת? דירות מגורים שימו לב. בשונה מצימר ומלון שבו לא נכנסתי אפילו, בוא נגיד שעכשיו נכנסתי למלון. נכנסתי למלון, אחרי שעכשיו מפנים, מפנים אותי מהמלון. אני יוצא עם כל המזוודות שלי והולך. אני מבטל, מבטל את ההמשך. לא מבטל, פה מוריד את הכסף. כשמדובר על דירה, בן אדם נורמלי לא רוצה לבטל. הרי כל שלו נמצאים בדירה. זו לא דירה נוראית מראש, וגם אם זו דירה נוראית, יש לו הרבה פעמים הרבה דברים של חשמל או בגדים וכולי. יש לו הרבה חפצים בדירה, ואם הוא עכשיו יבטל, הוא יצטרך להוציא את כל החפצים שלו. אם באמת הוא עושה ככה, הוא אומר אני מבטל, מוציא את כל החפצים שלי, כנראה הוא לא יצטרך לשלם כמו שאמרנו פה, כמו בצימרים ומלונות יהיה פטור. אבל אם הוא רוצה להמשיך, להשאיר את החפצים שלו שם, הוא בעצם לפי המהר"ם פדווה הוא מוכר. הוא מוכר והוא יצטרך לשלם אכן סכום מלא לפי המהר"ם פדווה. לפי הרמ"א הוא יוכל

22:49 דובר 2 לבקש ניכוי בתשלום וגם כן לא ניכוי מלא, כי הוא כן השתמש בדירה. זה לא כמו הצימר שאתה יכול לבקש ניכוי מלא כי לא הגעת בכלל. כאן השתמשת בדירה עם החפצים שלך, ולכן גם לפי הרמ"א יהיה תשלום מסוים. הרווחת גם שהחפצים שלך נמצאים שם וגם שאחרי שתחזור יהיה לך לאן לחזור. אז הרווחת פה הרבה. לכן מה שכתבתי פה ראוי לפשר, והרעיון לפשר זה מהחתם סופר שאנחנו נקרא אותו שוב גם בסוף השיעור. ראוי לפשר על שמונים אחוז. נגיד שמונים, שבעים וחמש, אבל הרעיון הוא שלשלם כי ודאי צריך לשלם, לפחות חמישים אחוז. לפי דעה אחת צריך לשלם את הכול, אז גם אם עושים פשרה צריך לתת פשרות באמצע. עד כאן לגבי שכירות. עכשיו לגבי מקבלן, משפחתונים ובעצם שכירות פועלים בלי זכויות פועלים. איך אנחנו משליכים את מה שאמרנו עד עכשיו לשכירות פועלים? בואו נשים לב רגע, אם אנחנו מתמטית עושים, משליכים מאחד לשני. יש פה את המשכיר, עושה את המפתחות לשוכר, ומכת מדינה אי אפשר להשתמש בנכס. יש פה את המעביד והעובד. מי דומה למשכיר ומי דומה לשוכר? זה פשוט. בדיוק כמו שהמשכיר משכיר את הדירה שלו לשוכר. אותו דבר כאן. העובד משכיר את עצמו לעבודה אצל המעביד. זאת אומרת הוא נחשב כמו משכיר אותו עובד, וכאן המעביד נחשב שוכר כי הוא שוכר את העובד. אם אמרנו שהמשנה אומרת שיש מכת מדינה, משכיר מפסיד, מורידים מהתשלום או ביטול או הורדה מהתשלום. אז כאן מי זה שהפסיד? לכאורה זה העובד. העובד הוא משכיר את עצמו למעביד. על פניו היה צריך להכריע שאם יש מצב של מכת מדינה, את אותו משפחה גורמים, פוגעים בלמדן, כל דבר. לכאורה, איך שנראה כרגע

25:06 דובר 2 לא מקבלים כסף. כמו שבעל הדירה לא מקבל כסף. אם מוציאים את כל הדברים מהדירה, אז גם פה אם העובד לא עושה כלום לא מקבל כסף. אבל כאן מגיע הפולמוס המלמד שהזכרנו מקודם. המהר"ם וגם הרמ"א. הוא אמר פסק שהיה כזרוע של היו זרוע של המלכות שעשו לימוד תורה. זה לא היה בזמן הרבי הריי"צ. אז לפחות חלקם לא לימדו באמת מלמדים שלא לימדו תורה בגלל זה. ואחר כך שואלים צריכים לקבל כסף או לא. אמר המהר"ם מקבלים תשלום מלא. ופה נשאלת השאלה ובדיוק להפך ממה שאמרנו מקודם. מקודם אמרנו שהמשכיר סופג את הכל על עצמו. כאן העובד המלמד הוא זה שמשכיר את עצמו לעבודה. הוא היה אמור לספוג את הכל על עצמו ובכל זאת אנחנו רואים שהוא מקבל תשלום מלא. לפי המהר"ם. מה קורה כאן? וכאן קראתי לזה פולמוס. נהיה פולמוס שלם. הרבה דעות. פה הצגתי ארבע דעות. יש לזה עוד פרקים של כל מיני דעות. נעבור על זה בקצרה, נראה כמה שזה מרתק. הרמ"א מביא את המלמד להלכה. מלמד מה שהמהר"ם אמר מקבל תשלום מלא והט"ז מסביר את הרמ"א כפשוטו. באמת תשלום מלא. הוא לקח את מהדבר בית לבית. הרמ"א הסביר את הדבר מאוד בקצרה ולא הכי ברור מה הוא התכוון בהסבר שלו. ואחריו הגיעו והסבירו את זה הרבה יותר טוב הט"ז והמג"א. מי שמכיר יש עוד איזה ספר שנקרא פירות אמת[?]. הוא גם מסביר זה די יפה. הדברים כזה יש לנו מכת מדינה, מכת מדינה, זה לא עניין של מזל. מזל שלי גרם הרשלנות שלי, הרשלנות שלך. מכת מדינה זה משהו שהוא לקח מהשמיים. עכשיו מה שנוחת מהשמיים, על מי הוא נוחת? על הדבר שעליו מקובע. מי

27:06 דובר 2 שזה שלו עליו זה נוחת. הבית שייך לפלוני שייך למשכיר. יש פה מישהו שהוא שוכר, אבל הוא רק אריס, הוא רק שכר את זה. המשכיר זה שלו המשכיר שלו שלא סופג את הנזק. אבל עכשיו מדברים על פועל. לא קרה משהו לפועל, לא קיבל משהו על הראש. כן, גם אם קרה משהו לפועל. מה, מה עכשיו פה הנכס? הנכס זה העבודה. העבודה למי שייכת? למזמין העבודה. כן, המג"א כותב שהילד הוא כמו הקרקע. הילד שהמלמד אמור ללמד אותו. הוא כמו הקרקע, הוא כמו השדה. והלימוד תורה שהוא לומד זה כמו הפירות שיוצאים מהשדה. אז בעצם אותו עובד הוא לא כמו המשכיר שאמרנו מקודם. פה הפוך. מי שמזמין את העבודה הוא זה שסופג. ככה סובר הט"ז, המג"א והכל דעת הרמ"א. הם אומרים שבעצם אם יש עכשיו מכת מדינה, מעביד, צריך לחלק בין שכירות נדל"ן לבין עבודה. שכירות נדל"ן המשכירים מפסידים. בעבודה המעבידים מפסידים. ככה יוצא לפי הדעה הזו. זאת אומרת, כל השוכרים לא יצטרכו לשלם אם יפסיקו את הדבר, הוציאו את הדברים שלהם מהבית, לא צריכים לשלם שום דבר וכל המעבידים יצטרכו לשלם שכר מלא לעובדים שלהם לפי הדעה הזו. אבל יש דעה הפוכה לגמרי לכיוון השני. הנתיבות המשפט והחתם סופר שניהם מסכימים שעקרונית, כמו שאמרנו מקודם, נחזור רגע לציור להמחיש את זה. כשאני משווה בין שכירות לעבודה, המשכיר משכיר את הבית שלו והוא מפסיד מתי שיש מכת מדינה והעובד משכיר את עצמו וגם הוא מפסיד כשיש מכת מדינה. ככה הם סוברים. אם ככה, למה פתאום אצל המלמד יש שכר מלא? כל אחד מהם נותן הסבר משלו. אם נגיד ממש בקצרה, הנתיבות אומר שהמלמד בעצם הוא לא מקבל שכר

29:11 דובר 2 על לימוד תורה שלו, כי הרי מן התורה כתוב מה אני בחינם אף אתם בחינם. המלמד צריך ללמד עקרונית בחינם חוץ משכר בטלה ועוד היטלים שונים שיש. אבל הלימוד עצמו הוא בחינם. אבל הוא כן מקבל כסף על מה שהוא מלמד, שומר על התלמידים. ואם יש בינינו מורים הם יודעים טוב מאוד שזה הרבה מהזמן והכוח שמשקיעים זה המשמעת זה לא רק הלימוד עצמו. אז המשמעת, העבודה שהוא עובד עם התלמידים על שכר שימור על זה הוא מקבל את הכסף. אומר אותו מלמד בסיפור שמה, תהיה גזרה של המלכות לא ללמד תורה. אני פה, אני העבודה שלי לא לימוד תורה. העבודה שלי זה לשמור. הכסף אני לא מקבל על לימוד תורה. אני פה בשביל לשמור. אתם רוצים, קחו את הילדים, אני אעשה להם בייביסיטר. ההורים כמובן לא יביאו את הילדים כי הם רוצים שהם ילמדו תורה והם ילמדו אותם בבית. אבל בפועל אומר אותו מלמד אני פה זמין לעבודה. המכה בכלל לא, לא נוחתת עליי, היא לא קשורה אליי. ולכן סובר הנתיבות שבאמת משלמים שכר מלא במצב הזה בלבד ובכל שאר המצבים העובד הוא זה שמפסיד לפי הנתיבות. החתם סופר אומר אותו רעיון. העובד הוא זה שסופג, הוא זה שמפסיד. למה? מהמילה מקבל שכר מלא. זה אומר המילה מלמד כמו השדה שדיברנו עליו בהתחלה. הזכרנו בהתחלה את ההבדל בין שדה לבין בית, שבבית לא נוח לך תוותר. בשדה המשנה אומרת מפורש מורידים מהשכר. למה? הסיבה היא שבשדה ההוצאות זה בתחילת שנה. בהתחלה משקיעים, חורשים, זורעים, עושים את כל העבודה הקשה ולא יכול להגיד לי באמצע השנה לא נוח לך תוותר. אני כבר הוצאתי את כל ההוצאות שלי. אני מ-אני-אני

31:11 דובר 2 משלם שכירות על כל השנה, שנתית. הוצאתי את כל ההוצאות שלי ולא קיבלתי יבול בכלל. היבול יגיע בסוף שנה. אתה יכול להגיד לי תוותר? תשלם לי חצי שנה כן, חצי שנה לא? אי אפשר. ולכן שמה מורידים מהשכר, מורידים השכירות כי הוא לא קבע יבול. אותו דבר כאן אומר החתם סופר. המלמד את ההשקעה שלו עושה בתחילת שנה. תחילת שנה זה הזמן הכי קשה להתרגל לתלמידים, להציב להם את המשמעת, את הכללים. הוא משקיע המון בתחילת שנה. אתה לא יכול לחלק לו את זה לחודשי. להגיד לו חודש ראשון קיבלת שכר, תשעה חודשים. למשל, והנה הוא עבד קשה כמו שקרה עכשיו, ופתאום מי חישב? לא, בוא תקבל שכר. זה לא הגיוני כי הוא עסק עבודה קשה בפועל. ולכן זה הסיבה שהוא מקבל שכר מלא. זה קצת נוקשה. אמנם נכון שהוא עבד חודש ימים מאוד קשה, אבל הוא לא עבד כל השנה. למה אתה אומר שכר מלא? ראיתי שבאמת מקשים על החתם סופר בנושא הזה וגם החתם סופר בעצמו למעשה הוא מציע פשרה, כמו שנראה בהמשך. אז אם נסכם עד עכשיו לפי הרמ"א והכתב סופר, העובדים מקבלים שכר מלא במצב של מכת מדינה, וכן כדברי החתם סופר העובדים לא מקבלים כלום במצב של מכת מדינה. אז מה כותב מהלכת עיניים[?]? הוא אומר חצי חצי, יש פה מכת מדינה. כולם צריכים לשאת בנטל בשווה. לא הוא אשם ולא הוא אשם. לכן צריך לעשות חצי חצי. הוא מדייק את זה גם באותו מהר"ם שלמדנו, שהוא אומר ששכר מלא הוא מדייק בדבריו. הוא התכוון לחצי שכר, ובאמת יש אחד מהראשונים שגם על המשנה ככה הוא מפרש. מה שכתוב במשנה מנכה לו מן חקרוע[?]. פירוש הוא

32:57 דובר 2 מנכה לו חצי, חצי כן, חצי לא. עכשיו ניגש למעשה. החתם סופר כמו שאמרנו בהתחלה בסיפור שהיה אצלו בעת המגפה והתלמידים ברחו מהעיר ארבעים ושתיים יום. שאלו מה לעשות. אומר החתם סופר ככה, "ואני משלם לשכירים שלי שכרם משלם בלי ניכוי פרוטה. אני עצמי", הוא אומר, "משלם שכר מלא ואתם תבצעו הדין על דרך הפשר. משלם החצי ויפסיד המלמד החצי. על כן עשיתי פשר מרצון שניהם לחפצם שיהא על סדר שניהם". אומר החתם סופר גם מה שהוא בעצמו אמר, את הדין תורה הוא עצמו לא סגור על זה כביכול. הוא אומר דין תורה לא ידעתי להגיד בצורה ברורה. לכן ההמלצה היא לעשות פשרה של חצי חצי. ובנוגע למכת מדינה זה יותר חזק. שמעתי גם מאחד הרבנים של זמני שהוא אומר שאדם לא יכול לבוא ולהגיד יקוב הדין את ההר. במצב כזה שיש ציבור ענק וכולם עם אותה שאלה, ומה שיקרה, מי יקוב הדין את ההר לפי המוגזם או כל מיני פשרות אחרות, יצא שאחד יפסיד ואחד ירוויח וכולי וכולי. כמו שאמרנו מקודם, שכירוט דין יהיה ככה וזה יהיה ככה [?], ולכן יש עניין לעשות פשרה כללית, להציע הנחיות שמענות לכולם מה צריך לעשות. וזה מה שאמרתי לכם בהתחלה. כמה בתי דין שהוציאו כל מיני הכרעות בזמן הקורונה על כל מיני אחוזים, וכך נראה איך הם הגיעו לאחוזים האלה. למעשה, דבר ראשון הנושא של ניכויים שהזכרנו שזה יהיה החלק השני של השיעור. עובד, נגיד סתם אמצע שנה. עובד מסוים, הגן שלו נסגר או גננת בגן, נגיד גן פרטי. קרה משהו לגן והיא לא יכולה לעבוד. ודאי שהיא תקבל כסף כי זה לא באשמתה ובאשמת המעביד. כמה כסף היא תקבל? אז

35:02 דובר 2 יש דין שנקרא בהלכה "פועל בטל". אני קראתי לזה בלשון מעודנת יותר, דמי מנוחה. בן אדם, לך תמצא מישהו שיקבל עשרה אלף שקל בחודש. הוא עובד עבודה מאוד קשה, מתכנת בוא נגיד. אתה אומר לו אני עכשיו אוריד לך סך הכל חמש מאות שקל כל חודש, אבל תעשה מה שאתה רוצה. תשב בבית, אל תעבוד. כמובן שהוא יסכים. סך הכל חמש מאות שקל להוריד ולא לעבוד כל החודש. ודאי שהוא יסכים. אותה מטפלת, אותה גננת שלא עבדה, היא נחה באותו זמן, בעבודה שלה היא עבדה פחות. היא לא עבדה ומבחינתה היא הייתה רוצה לקבל טיפה פחות כסף ולא לעבוד, ולכן יש ניכוי מסוים. כל אחד שלא עבד, למרות שמגיע לו כסף והוא לא עבד בפועל, יש ניכוי מסוים שמורידים. כמה זה הניכוי הזה? פה כאן מגיעים כל המחלוקות וזה כל המספרים שהבאתי בהתחלה. כל המחלוקות נבעות מכמה להוריד לאדם שלא עבד. יש דעה שאומרת חצי, חצי מהתשלום מורידים, ויש דעה שפחות פוסקים כמותה. כי זה באמת, כששואלים באמת אנשים, שואלים כל מיני פועלים כמה אתם תסכימו לשבת בבית ולא לקבל משכורת, לקבל פחות משכורת. כמעט כולם לא מסכימים לחצי משכורת ולשבת בבית, הם מעדיפים לעבוד ולקבל יותר. יש מקצועות מסוימים, למשל על המלמד נאמר שהוא בכלל לא רוצה דמי מנוחה, הוא רוצה ללמוד תורה. מה קשה לו ללמוד? הוא רוצה תמיד ללמוד תורה, ללמוד עם הילד הזה, ללמוד עם הילד הזה. לא היה לו ילדים, לימד בעצמו. אין לו שום מנוחה בכלל. לכן הוא מקבל, אין לו מושג של דמי מנוחה כביכול. דבר נוסף שצריך להוריד זה ההוצאות שהתבטלו. נניח משפחתו נסגר. משפחה הרי למשל

36:55 דובר 2 נותן ארוחת בוקר וצהריים כל הזמן ויש לו הוצאות של כל מיני פעילויות וכולי. וכעת, ברגע שמשפחתו סגור יש פחות הוצאות. את ההוצאות האלה ודאי שאי אפשר לגבות. זה משהו שהוא לא, לא הוציא. אין צורך לגבות אותו סתם. זה לא נקרא הפסד. מכת מדינה בעצם באה לכסות את ההפסדים של מישהו שהופסד בגלל מכת מדינה. פה, אותו אחד שלא הוציא את ההוצאות הוא לא הפסיד. דבר שלישי זה פיצויים. יש פיצויים שהמדינה נותנת לפי כל ההגדרות, לפי כל ההנחיות והתנאים שהמדינה אומרת. הפיצויים האלה זה גם כן, אותו אחד שהוא מקבל את הפיצויים אז הוא פחות הפסיד. אם אותו מנהל משפחתו הפסיד, נגיד עשרים אלף שקל ומקבל מהמדינה פיצוי של עשר אלף שקל, אז ההפסד שלו הוא רק עשר. ולכן את הניכוי, את החישוב של ההפסד אנחנו נחשב רק ממה שנשאר אחרי ניכוי ההוצאות והפיצוי. אחרי כל הניכויים האלה, כמה לשלם? כבר אמרנו מחלוקת הפוסקים. רואים את המחלוקת מהקצה לקצה לגבי פועלים. יש אומרים לא לשלם בכלל, יש אומרים לשלם הכל, והחתם סופר מציע לנו לעשות פשרה של חצי חצי, ולכן המשפט הדיבור ראוי לפשר חמישים אחוז. אני לא אחזור אחורה יותר מדי, אבל מי שזוכר היה לנו את כל המספרים של האחוזים עשרים וחמש אחוז, שלושים וחמש אחוז, ארבעים, ארבעים ושתיים, ארבעים וחמש, חמישים. כל המספרים של אחוזים איך הם הגיעו אליהם? אז אמרנו שזה קשור הכל עד בני מנוחה, וכאן יש בעצם שאלה עקרונית. האם כשאתה עושה פשרה חצי חצי אתה גם מוריד את בני מנוחה וגם עושה פשרה או שלא? הפשרה היא מהסכום המלא. וכאן בתי הדין התחלקו ביניהם. אלה שנתנו מספרים של פחות מחמישים אחוז

38:50 דובר 2 זה בגלל שהם סברו שאתה קודם מוריד את אותם בני מנוחה, אותו דין של פועל בטל, מוריד אותה ואחר כך עושה חצי חצי, ולכן הם הגיעו לכל מיני מספרים. הם שאלו אנשים בכל מיני תחומים, שאלו את המטפלות כמה הייתם מסכימות לקבל פחות בשביל לא לעבוד? אז יצא להן שלפני פסח הן עונים, מסכימות הרבה להוריד בשביל לנקות את הבית, להיות בנות לבית אחרי פסח. ומה שקרה בקורונה זה היה בדיוק לפני פסח ואחרי פסח. אז לפני פסח הפועל בטל, הוריד בני מנוחה היה שלושים אחוז, אחרי פסח חמש עשרה אחוז. ככה הם עשו חשבונות לפי סקרים שהם עשו בין, בכל תחום שהם נגעו. אבל לדעתי החתם סופר התכוון לעשות פשרה. הוא התכוון לעשות פשרה על התשלום המלא, כמו שהוא סיפר בעצמו שלמלמד הוא לא הוריד כמותה, הוא בעצמו לא הוריד כמותה, והוא הציע לעשות פשרה של חצי חצי. הפשרה היא חצי חצי ממה שאותו, הפשרה היא בעצם עומדת על זה שאותו מלמד יש לו ילדים לפרנס, וגם הצד השני יש לו. כל אחד פה סובל כביכול, ולכן הם נושאים בנטל ביחד, כמו שמה אסמה חצי חצי. לכן לדעתי מן הראוי לעשות את הפשרה חצי חצי של חמישים אחוז מהסכום המלא, ומן ההוצאות והפיצויים זה כן אפשר להוריד לפני החמישים אחוז. אבל את בני מנוחה לדעתי זה לא דבר שצריך להוריד אותו ברגע שעושים את הפשרה ואת השל יעשו ממש חצי חצי. זה ההמלצה. בעזרת השם שלא נגיע ליותר שאלות כאלה של מכות מדינה ושתגיע הגאולה הגדולה והשלמה, ויהיה לנו את הפסק דין והמדענים יוציאו מכה אחר ולא יצטרכו את כל הבניינים האלה.