הלכות בשר בחלב ב' - הרב בנימין כהן שליט"א

00:10 מה קורה דגים עם חלב? האם יש בזה בעיה או אין בזה בעיה? דגים עם בשר לפי כולם אמרנו יש בעיה, אבל דגים עם חלב אז מובא ב-ב-בנושא כלים של השולחן ערוך. יש פוסקים שמביאים שגם דגים עם חלב אסור לאכול. יש הטוענים שזה לא נכון, שזו טעות דפוס. היה צריך להיות דגים עם בשר ובטעות כתבו דגים עם חלב. אבל בעצם הכוונה היא לדגים עם בשר, דגים עם חלב אין בעיה. אבל יש פוסקים שבכל זאת אומרים שגם דגים עם חלב יש בעיה לאכול. ולכן אדם לא יאכל חלב ודגים בבת אחת. אבל יש עצה. שמעתי בשם הרב לנדא עליו השלום, וזה מובא גם ב-ב-במפרשי השולחן ערוך. הבאר היטב מביא את זה בשם האדמו"ר פסק, כמדומני, שאם מערבבים קצת חמאה אז אין בעיה שהדגים יהיו עם חלב. זאת אומרת, היות וכל העניין פה הוא עניין סגולי, הוא עניין רפואי, אז מה שיכול לגרום לנזק בבריאות זה דגים עם חלב. אבל אם שמים שם קצת חמאה אז החמאה מנטרל, מנטרלת את הבעיה של הדגים עם החלב ואפשר לאכול דגים עם חלב. לדוגמה אדם רוצה לעשות טוסט של גבינה צהובה עם, אה, עם טונה או פיצה עם טונה, אז זה דגים עם חלב. אז שישים על זה מעט חמאה. ברגע שהוא שם על זה מעט חמאה, אז ה-החמאה מנטרלת את הנזק שעלול לגרום הצירוף של דגים עם חלב ומותר לאכול את אותו דבר גם לכתחילה. כמובן, מי שנוהגים כמו הדעה שאומרת שאין בזה בכלל בעיה, אז לא נוהגים בכלל איסור בבשר-- בדגים עם חלב, כמו שאותם פוסקים אומרים שזו טעות דפוס. אבל אם אנחנו הולכים עם הדעה המחמירה שזה לא טעות

02:30 דפוס וכן יש בעיה לאכול דגים עם חלב, אז כאשר מדובר בשהערבנו בזה קצת חמאה אז אין בעיה ואפשר לאכול. יש אומרים שזה לאו דווקא חמאה, אלא כל דבר שהוא קצת שומני כמו למשל גבינה או קוטג'. העיקר שזה לא יהיה חלב לבד. יכול להיות שגם בזה יש דעות להקל, אבל חמאה זה ודאי. על חמאה כתוב בפירוש שאם זה חמאה עם החלב והדגים אז אין בעיה ואפשר לאכול את זה. בהלכה כתוב לגבי חמאה שלא ניתן לייצר חמאה מחלב של בהמה שהיא לא טהורה. רק חלב של בהמה טהורה אפשר פרה, כבשה וכולי, אפשר לייצר מזה חמאה. מבהמה טמאה אי אפשר לייצר חמאה, ולכן כתוב שלא גזרו על חמאה של גויים. ככה על חלב אנחנו אומרים שמא הגוי ערב בזה חלב, אבל חלב טמא. אבל על חמאה, היות ואי אפשר לייצר מחלב טמא, אז לכן לא גזרו על חמאה של גויים. היום בימינו כן מחמירים בזה מכיוון שאי אפשר לדעת מה היה לפני כן ב-בכלים, מה, איך הגוי הכין את זה וכולי. אבל אם זה דבר שהוא לא, לא של גויים, של יהודים, היה לפני תקופה, שנתיים בערך היה, היה מחסור בחמאה, היה חמאה בכשרות שלא כתוב עליו בד"ץ, אבל זה היה כשרות של רבנות. היה לזה כשרות. תוצרת הארץ לא תוצרת חוץ. לא, לא חמאה מחו"ל. מהבחינה הזאת של חלב נוכרי, אין לנו בעיה של חלב נוכרי. אם כל החשש שלנו שיערבבו בזה משהו אחר, אי אפשר לערבב בזה, כי חמאה לא ניתן לעשות מ, מחלב של בהמה טמאה. וכשמדובר במפעלי ייצור גדולים, אז גם אין את החשש שיש באדם פרטי שאולי בסיר הזה הוא בישל קודם חלב

04:52 טמא וכולי. מדובר במפעלים שמייצרים את החמאה, הם לא מערבבים בזה דברים אחרים ויש לזה כשרות שלא יערבבו בזה משהו אחר. אז לכן מהבחינה הזאת אין בעיה להשתמש עם החמאה. יש אולי מקום, מי שרוצה להחמיר, אולי זה מחלב שנחלב בשבת. זה כבר סיפור אחר, אבל זה כבר חומרה של חלב שנחלב בשבת, לא מצד הבעיה של חלב עכו"ם, כי חלב עכו"ם אין בזה מכיוון שכמו שאמרנו מחמאה, מחלב של בהמה טמאה לא ניתן לייצר חמאה אלא רק מחלב של בהמה טהורה. אותו דבר אומר הרמב"ם לגבי שמן של גויים. אם גוי מוכר שמן זית, אז כיוון שהשמן הוא צף, אי אפשר לערבב בו שום דבר, כל דבר אחר שנערב בו אז השמן יצוף. אז אומר הרמב"ם ששמן של גויים מותר, ועד כדי כך הרמב"ם מתבטא שמי שאוסר שמן של גויים הוא מבזבז ממון ישראל. לכאורה אותו עיקרון אנחנו רואים שהשמן ששמן זית היות ואי אפשר לערבב בו משהו אחר, אז אין חשש שיערבבו, יערבבו בזה דבר אחר. יש טוענים שהיום בימינו, עם כל מיני חומרים ששמים בשמן, יכול להיות שכן יערבבו בזה משהו. אז גם אם כן יש מקום להחמיר אז זה רק לגבי אכילה. אבל למשל לנר חנוכה עם אדם מוצא גוי שמוכר שמן זית וישתמש עם זה לנר חנוכה, ודאי שלא צריכה להיות בעיה, כי אין שום חשש שיערבבו בזה משהו אחר. וכמו שראינו שהרמב"ם אפילו לאכילה מתיר את זה, שהוא אומר שאין, אין חשש שיערבבו מזה משהו אחר, מכיוון שזה שמן שאי אפשר לערבב בו דבר אחר. כל דבר אחר שש נערב בו אז השמן יצוף כלפי מעלה ו-ולא, לא יצליחו לערבב בזה דבר אחר. יש

07:04 מוצרים שכתוב עליהם שהם פרווה ומצד שני כתוב עשוי להכיל שאריות חלב. אז שאל אותי פעם מישהו מה זה הדבר? אם זה פרווה איך זה עשוי להכיל שאריות חלב? אז או שזה חלבי? התשובה היא שזה בעצם פרווה. אלא מה? ייצרו את אותו מוצר, נגיד אם זה שוקולד או איזשהו ממתק על פס ייצור שקודם ייצרו על זה משהו חלבי. ואחר כך על אותו פס ייצור ייצרו את הפרווה. מבחינת ביטול בשישים יש פה ביטול בשישים. החשש שמשהו מהחלבי נשאר גם אם נשאר הוא בטל בשישים. אבל מה? מבחינת החוק חייבים לציין היצרנים שיכול להישאר בזה שאריות חלב. למה? כי זה מיועד לאלרגיים, אנשים שיש להם אלרגיה לחלב. אדם שיש לו אלרגיה לחלב, אם הוא אוכל משהו חלבי אז זה עלול לגרום לו ל-לפריחה, לתופעות לוואי, ולכן כדי לכסות את עצמם שהם יהיו מבוטחים שלא יהיו תביעות כלפיהם, אז הם כותבים שזה עשוי להכיל שאריות חלב. לא שזה חלבי מבחינה הלכתית. מבחינה הלכתית, ברגע שזה בטל בשישים אז זה בטל בשישים. אותו גרגיר חלב שאולי נשאר שם הוא לא יותר גרוע ממאכל איסור, הוא לא יותר גרוע מחזיר שבטל בשישים. אבל היות וכלפי אותם אנשים יש להם בעיה רפואית להשתמש בחלב או לאכול משהו של חלב, ופה שישים לא יעזור, כי שישים זה מושג הלכתי ומושג הלכתי שבהלכה נקבע ששישים זה בטל ברוב. אבל אם יש פה בעיה רפואית אז גם אם זה יותר משישים יש בעיה, ולכן הם מציינים שזה עשוי להכיל שאריות חלב. אז צריכים לדעת שמבחינה חלבית זה לא חלבי. ברגע שכתוב על זה פרווה וכתוב שזה עשוי להכיל שאריות חלב, אז זה לא אומר שזה חלבי

09:25 הלכתית, אלא זה חלבי מהבחינה הזאת למי שיש לו אלרגיה לחלב. עוד דוגמה אחרת, יש כל מיני וופלים או גליליות או כל מיני מוצרים שיש כאלה שהם חלב ישראל, ויש כאלה שהם על בסיס אבקת חלב נוכרי, ויש כאלה שהם פרווה. אז לפעמים כתוב על הפרווה שזה נעשה על, על פס ייצור של אבקת חלב. כלומר שקודם לכן עשו על אותם המכונות, על אותו פס ייצור אבקת חלב. אם אנחנו צריכים לחשוש שמא אבקת חלב הייתה חלב נוכרי, אז גם בתור חלבי אולי יש בעיה, כי אולי החלב הוא לא היה חלב ישראל, הוא היה אבקת חלב נוכרי. אבל מצד שני כתוב על זה שזה פרווה. אז שוב, הנקודה היא שאם זה פרווה, הפירוש מבחינת ביטול בשישים זה בטל בשישים. הפירורים שאולי נשארו הם בטלים בשישים, לכן זה לא חלבי, זה לא אבקת חלב נוכרי. אבל מי שיש לו בעיה רפואית עם חלב צריך להימנע מלהשתמש באותם המוצרים, מכיוון שהם עשויים להכיל שאריות חלב, גם אם בכמויות שהם הרבה פחות מאחד חלקי שישים, כי פה אנחנו מדברים שוב על עניין רפואי ולא על עניין הלכתי, ומבחינה רפואית מי שאסור לו חלב אז כל כמות שתהיה מחלב עלולה לגרום לו לפריחה או לאלרגיה, ולכן בעלי המפעלים חייבים לציין את זה כדי להימנע מתביעת נזיקין אם חלילה מישהו שהוא אלרגי לחלב ינזק מהמאכל הזה, כמו שהיו מקרים של. היה מקרה רק לפני כמה חודשים, אישה שהלכה ל-למסעדה בשרית והיא ביקשה לקינוח גלידה, והגלידה שם היא פרווה, אלא שנגמר הפרווה באותו זמן ואחד העובדים הלך וקנה לה מבחוץ גלידה חלבית וזה גרם לה לסכנת חיים. אז שוב, אם מבחינתה היא יודעת שהיא הגיעה

11:52 למקום שהוא מוכר, שהוא מקום כשר, הוא מוכר רק זה ארוחה בשרית, אז ודאי שלא יגישו אחרי ארוחה בשרית גלידה חלבית. ובאמת הגלידה שם היא בדרך כלל פרווה. אבל באותו מקרה בדיוק נגמר ואחד העובדים שאולי אפילו היה גוי ולא ידע מה האיסור הזה בכלל של בשר וחלב, חשב מה הבעיה, נגמר הגלידה, אני אלך ואקנה גלידה מהחנות הסמוכה. חוץ מהבעיה הזאת של מאיפה תקנה ומה הכשרות שם, אבל נניח שכן יש שם כשרות אבל מבחינה אלרגית יש פה בעיה ומי שאלרגי לחלב אז יש לו בעיה לאכול משהו חלבי גם אם הוא כשר על אחת כמה וכמה שהוא אוכל את זה אחרי בשרי. כשאנחנו מדברים על סיר בשרי, מחבת בשר, סיר בשרי שבישלו בו בטעות חלב ואנחנו אומרים שצריכים לעשות לו הגעלה ואז הוא חוזר להיות בשרי. אז א', ההגעלה צריכה להיות אחרי שיעברו עשרים וארבע שעות מהבישול של החלב. אי אפשר לעשות את ההגעלה כשזה עדיין בתוך העשרים וארבע שעות. כמובן צריכים גם לנקות את הסיר וכולי, אבל שיעברו עשרים וארבע שעות ואז אחרי הגעלה אותו סיר חוזר להיות במצב שהוא היה קודם סיר בשרי. צריך לדעת שהדבר הזה עושים אותו באופן חד פעמי. כלומר, בטעות הכנסנו, בישלנו משהו חלבי בסיר בשרי, מגעילים את הסיר והסיר הופך להיות חזרה בשרי. אבל אי אפשר לעשות את זה על בסיס קבוע. כלומר, ניקח סיר בשרי, נבשל בו חלב ונגעיל אותו לבשר. אחר כך עוד פעם נבשל בו חלב וכל פעם בין בשר לחלב נגעיל אותו. לא עושים דבר כזה. אם קרה בטעות אז עושים את העניין הזה של ההגעלה, אבל לא לכתחילה אותו סיר נעשה בו פעם בשר ופעם חלב

13:59 עם הגלה באמצע, אלא רק אם קרה בטעות. לדוגמה, אדם קיבל במתנה סירים מקרובי משפחה, מחברים, והוא לא יודע בדיוק מה השתמשו שם בשר, חלבי, אז הוא עושה לזה הגעלה, ואחרי שהוא עושה לזה הגעלה הוא מחליט שמרגע זה והלאה אותו סיר יהיה בשרי או אותו סיר יהיה חלבי. כל ההגעלה פה היא על ספק, כי הוא לא יודע מה השתמשו ואיך השתמשו. אבל לא לכתחילה לעשות את אותו סיר, פעם בשר ופעם חלב, אלא רק ברגע שאני רוצה להחליט שמרגע זה זה יהיה בשרי, כי אני לא יודע מה עשו בזה קודם, או כי טעיתי ובטעות בישלתי חלב בסיר בשרי או בישלתי בשר בסיר חלבי, ובגלל הטעות הזאת אז אני עושה את ההגעלה ואז הופך את זה למשהו אחר, כלומר מחזיר את זה למצב שזה היה. או אם זה סיר שקיבלתי אז אני מחליט אם הסיר הזה יהיה מעכשיו בשרי או הסיר הזה יהיה מעכשיו חלבי, אבל לא שלכתחילה נעשה ממנו גם חלב וגם בשר, פעם כך ופעם כך, אלא או שזה יהיה בשר או שזה יהיה חלב. אדם שקיבל סיר מקרוב משפחה או חבר או כלים, הוא יודע שהסיר הזה בשרי, אבל הוא לא יודע עד כמה שמרו שם על כשרות. זאת אומרת בשר וחלב לא בישלו בזה, אבל יכול להיות שבישלו שם בשר שהכשרות שלו היא מפוקפקת. הוא צריך לעשות הגעלה לסיר, והסיר הזה נשאר בשרי, וההגעלה הזאת בעצם מכשירה את כל השאריות או משהו בלוע שאולי נבלע מאותו בשר שיהיה ספק על הכשרות שלו. אבל אם הוא יודע בוודאות שהשתמשו שם אך ורק לבשר כשר, מעיקר הדין הוא גם לא צריך להגעיל את הסיר. אם הוא

16:18 רוצה להחמיר יכול להגעיל אותו, אבל מעיקר הדין כשהוא יודע שזה היה בשר והשתמשו בזה בשר כשר, אז הוא יכול לייחד את הסיר הזה לבשר ואין לו בעיה להשתמש בסיר הזה לבשרי. אלא אם כן, כמו שאמרנו, הוא חושש שאולי השתמשו בזה לדברים שהם לא כשרים, או שהשתמשו בזה לבשר ולחלב ביחד, אז זה כבר סיפור אחר. אבל כל עוד השתמשו בזה אך ורק לבשר, אז הסיר הזה הוא בחזקת בשרי וזה בסדר, הוא יכול להשתמש עם זה לבשר ולא צריך אפילו הגעלה מעיקר הדין. המשנה במסכת פסחים פרק רביעי אומרת לנו כלל שאם אדם בא ממקום ששם היה מנהג מסוים והוא הלך למקום ששם המנהג אחרת, הוא צריך לנהוג בחומרות של המקום שהוא יצא משם ובחומרות של המקום שהוא בא לשם. לדוגמה, המשנה במסכת פסחים אומרת מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עושים, מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה לא עושים. ולכן אם אדם שגר במקום ששם נהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים והוא נוסע לפסח למקום ששם נוהגים שלא לעשות, הוא לא יכול להגיד אני בא ממקום שנוהגים לעשות ואני אעשה, אלא הוא צריך לנהוג כמנהג המקום שהם מחמירים ולא עושים מלאכה בערבי פסחים. ואותו הדבר להפך הוא צריך להחמיר. אם הוא בא ממקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים, הוא מגיע למקום ששם נוהגים כן לעשות, הוא לא יכול להגיד הנה פה נוהגים לעשות, אז אני פה אתחיל לנהוג כמו מנהג המקום שהגעתי אליו, אלא הוא אסור לו לעשות מלאכה כי הוא בא ממקום ששם נהגו שלא לעשות מלאכה. זה נקרא נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שבא לשם. מה זה נוגע אלינו? לדוגמה, אדם שרוצה שהוא

18:38 נוהג כמו רוב העולם שמחכים מבשר לחלב שש שעות. הוא נסע לאיזה עיר בחוץ לארץ או מדינה בחוץ לארץ ששם נוהגים שלוש שעות. לפחות בעוף יש הנוהגים שלוש שעות כמו שמביא הרמ"א, ויש הנוהגים שעה, אז הוא יגיד יופי, הגעתי למקום שפה נוהגים שעה, אני אנהג כמנהג המקום. פה נוהגים שעה, אחרי שעה אני יכול לאכול חלבי או אחרי שלוש שעות. לא צריך לחכות שש שעות. לא. אתה באת ממקום ששם נוהגים שש שעות, גם אם אתה נמצא כרגע במקום שנוהגים שם פחות, אתה נשאר עם החומרות של המקום שממנו באת. בקשר לזה יש סיפור יפה שכדאי להזכיר אותו. היה בתקופה של האינקוויזיציה. היו מקומות שאסור היה ליהודים אה להגיע לשם, ערים מסוימות. ביניהם הייתה אה עיר רומא. היה אסור ליהודי להיכנס לרומא. מי שנכנס לרומא ותופסים אותו, אחד דינו להמית. כמובן שבאותם ימים זה לא היה כמו היום, יש דרכון, פספורט, רואים את השם שלך, תעודת זהות. אם אתה לא יודעים שאתה יהודי ואתה מסתיר את זה שאתה יהודי, אז אף אחד לא אמור לדעת שאתה יהודי. וכמובן שיהודים כמו תמיד הראש היהודי עובד, והסוחרים שהיו צריכים להגיע לרומא מצאו את הדרכים איך להגיע, התחפשו, לבשו לבוש של גויים והגיעו לצורכי המסחר שלהם גם לעיר רומא. היה מקרה של סוחר שהגיע לעיר רומא בחודש אדר. היה צריך שמה לגמור את העסקים שלו, אבל הוא רואה שהוא מתעכב. אנשים שהיו חייבים לו כסף, זה אמר לו אני יהיה לי בעוד חודש, זה יהיה לי בעוד שלושה שבועות והוא צריך להתעכב ופסח מתקרב. מה עושים? בשאר ימות השנה הוא יכול להסתדר עם ירקות ולחם. פה זה סיפור אחר. זה פסח,

20:56 זה חמץ. הוא צריך מצה. הוא צריך דברים שאין בהם חשש חמץ. איפה הוא יעשה פסח? מצד שני, הוא חייב להישאר פה כי העסקים שלו הוא עוד לא גמר אותם. הוא-- אם הוא ילך עכשיו אז זה ממש יהיה בזבוז ולבוא עוד פעם אחר כך, פעם אחרת זה סיפור שלם. אז הוא אמר בוודאי, כמו שאני נמצא פה בטח יש פה עוד יהודים שנמצאים פה וגם כן מסתירים את היהדות שלהם. אני צריך לבדוק, לעלות על עקבותיו של איזה יהודי מקומי ולבוא להתארח אצלו בפסח. איך בודקים מי יהודי? הרי בעיר הזאת אסור ליהודים להיות. אז הוא החליט שהוא ילך בערב פסח לשוק המקומי ויראה מי קונה מוצרים של ליל הסדר כרפס, חסה, מרור, חזרת, ומי שהוא יראה שקונה את הדברים האלה הוא יעקוב אחריו ויתארח אצלו. הוא מסתובב בשוק בין הדוכנים, רואה אנשים קונים ירקות, פלפלים, עגבניות. לא מה שהוא מחפש. פתאום יש איזה המולה בשוק. שואל מה קורה? אז אומרים לו שראש העיר הגיע לסיור בשוק. טוב, הוא רואה כרכרה מפוארת וראש העיר מגיע. אמר, "באתי לראות את התושבים, לראות את השוק, את חיי המסחר." הוא רואה שראש העיר לוחש משהו לעוזר שלו וההוא יורד לקנות. מסתכל מה הוא קונה. סל-- שק מלא בחזרת, שק מלא בתפוחי אדמה, שק מלא בכרפס, שק מלא בחסה. מוצרים מובהקים של ליל הסדר. מה הוא אומר לעצמו? יכול להיות שראש העיר של העיר רומי שאסור ליהודי לדרוך בעיר הזאת, ייתכן שראש העיר בכבודו ובעצמו הוא יהודי, אבל כל הסימנים מראים את זה. טוב. הוא עקב אחרי הכרכרה של ראש העיר. ראש העיר הגיע הביתה. אחרי כמה דקות הוא דופק בדלת. יוצא ראש

23:15 העיר. "כן, אדוני, מה? מה אתה צריך? מה אני יכול לעזור לך?" אז הוא אומר לו, "תשמע, בוא נדבר תכלס, קצר ולעניין. אני יהודי, נקלעתי לפה. אין לי איפה להיות בליל הסדר. תעשה לי טובה, תארח אותי אצלך. אתה אומר בליל הסדר כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. אני האורח שלך." אומר לו ראש העיר, "מנין אתה יודע בכלל אם אני יהודי?" "תשמע, אל תספר לי סיפורים. ראיתי אותך היום בשוק. ראיתי מה קניתם. קניתם את כל סימני הסדר. אני אין לי איפה להיות. תעשה לי טובה." טוב, ראש העיר לוקח אותו ביד, מכניס אותו לתוך הבית. נכנסים פנימה, מכניס אותו לעוד חדר, לעוד מסדרון. אז יש איזשהו, איזושהי תמונה שתלויה על הקיר. ראש העיר לוחץ על איזשהו כפתור, התמונה זזה והוא רואה גרם מדרגות שיורדים למטה. יורדים למטה. יש חדר, חדר של בית כנסת. לא גדול, קטן, אבל בית כנסת עם כל מה שצריך. ספרי תורה יש שמה. ובית כנסת מפואר מאוד עם נברשות מזהב ומכסף, סידורים, הכל. הוא לא דמיין לעצמו בחלומות הכי ורודים שהוא יהיה בליל הסדר, יהיה לו מניין ותפילה בליל הסדר. אמר עיקר לא להיכשל באיסור חמץ. אני רואה שיש פה ממש... זאת אומרת יש פה מניין יהודים לפחות. ובחדר הסמוך עוד חדר שהוא חדר אוכל, ושמה הוא רואה שולחן ערוך עם קערות הסדר, הכל. אומר לו ראש העיר, "תשב פה עוד מעט יתאספו אנשים, אנחנו נתפלל תפילת מנחה, לאחר מכן נתפלל ערבית של חג ונעשה פה את הסדר. אתה תהיה האורח שלנו". טוב, הוא יושב שם ולא מפסיק להודות לקדוש ברוך הוא על הנס שזימן אותו למקום הזה וזיכה אותו שיוכל לשמור

25:27 את הפסח כהלכתו. מתחיל להחשיך. אנשים מגיעים, מתפללים תפילת מנחה, לאחר מכן תפילת ערבית של ליל החג. אומרים הלל, הכל. ואח"כ נכנסים לסעודה וכל אחד יושב ויש לו את הקערה שלו. הוא אומר להם כל הזמן, מברך אותם, "תהיו בריאים. באמת אני לא ידעתי איפה אני אעשה פסח שאני לא איכשל בחמץ. והנה ברוך השם שזכיתי." מי-- איך אמר יעקב אבינו ליוסף? "ראו פניך לא פיללתי, והנה הראה אותי אלוקים גם את זרעך." שאני אהיה פה בעיר רומי שאסור ליהודים להיות, ואני אהיה פה ב-ב-בליל סדר עם מניין, עם תפילות, עם ספר תורה. חסדי השם. מתחילים את הסדר, קוראים את ההגדה, מגיעים לשולחן עורך, אוכלים את האוכל. בסיום האוכל מביאים משהו ש... נראה כמו גלידה חלבית. יותר מדי לבן, יותר מדי קצפת. אומר, "רגע, אכלנו בשר עכשיו." אז הוא שואל את זה שלידו, "תגיד לי, זה, זה לא חלבי הגלידה הזאת?" אומר, "כן, חלבי." אומר, "מה חלבי? אכלנו בשר." "לא נורא, שטוף את הפה." "מה זה שטוף את הפה? אכלנו בשר. צריך לחכות שש שעות. שטוף את הפה זה אולי מחלב לבשר, לא מבשר לחלב." זה כנראה זה שלידי המארח שואל את זה שמצד, מהצד השני, "תגיד, מה זה זה? זה חלבי? אתם לא יודעים שאסור לאכול חלב אחרי בשר?" אומר לו, "תשמע, אנחנו לא מדקדקים בזה." "מה זה לא מדקדקים בזה? זה הלכה. אתם לא יודעים הלכה? שש שעות צריך לחכות?" "תאכל, תאכל, תביאו לו, תביאו לו עוד גלידה, תביאו לו שניים, תאכל." הוא מתחיל לבכות. מתייפח בבכי תמרורים. "מה יש לך? מה אתה בוכה?" "אני חשבתי שהגעתי למקום שיש פה יהודים כשרים. מי יודע מה אכלתי. מי יודע

27:33 אם הבשר שאכלתי נשחט בכלל כמו שצריך. מי יודע אם לא אכלתי פה נבלות טרפות. אם אתם לא יודעים מה זה בשר וחלב, אני יכול לסמוך על ה, על ה, על האוכל פה?" אז הוא בוכה, בוכה. "ריבונו של עולם, יותר טוב שלא הייתי מגיע לפה. הייתי נשאר ב-ב-במלון שלי אוכל ירקות וזהו. ומי יודע מה, מה אם לא אכל-- אם לא נכשלתי פה בחמץ? אם לא נכשלתי פה ב-ב-בטרפות?" אחרי שהוא ככה איזה רבע שעה מוזיל דמעות, אומרים לו, "תגיד לי, לא שמעת על מושג של פרווה? הגלידה הזאת היא פרווה." "אתם נורמליים? לא יכולתם להגיד לי את זה מההתחלה? נתתם לי לבכות עכשיו חצי שעה אני בוכה שנכשלתי ב-ב-ב-במאכלות אסורות. אני לא יודע אם אתם אוכלים גלידה חלבית אחרי בשר, אם הבשר בכלל כשר. תנוח דעתך, הבשר כשר. יש לנו שוחט ירא שמיים. בוא, אתה רוצה לראות את הסכינים שלו? בוא נראה לך את הסכיני שחיטה. בוא תראה את האבנים. בוא תראה, הכל בסדר גמור. אז למה שיגעתם אותי? למה לא אמרתם לי מההתחלה שזה, שזה פרווה? אמרתי תקשיב טוב, אנחנו לא יודעים מי אתה. אתה באת לבית של ראש העיר, אמרת בפירוש שראית אותה, את ראש העיר קונה מוצרים של ליל הסדר. יכול להיות שהסיפור שלך אמיתי ואתה באמת אורח פה ונקלעת פה, אבל יכול להיות שאתה שליח של הכנסייה. יכול להיות שאתה שליח של האינקוויזיציה הארורה ומחר אתה תמסור את השמות של כולנו לאינקוויזיציה ותגיד כן, אלה האנוסים האלה וראש העיר בכבודו ובעצמו אכל ב-- עשה פה ליל הסדר. אז החלטנו להעמיד אותך בניסיון, להגיש לך את הגלידה הזאת, שהיא תיראה כאילו משהו חלבי, ולראות אם

29:21 אתה באמת תעמוד על כך שמה פתאום אתה לא אוכל חלב אחרי בשר, אז נדע שאתה יהודי כשר ובאמת הסיפור שלך הוא אמיתי ונקלעת לפה באמת. אבל אם היית אומר כולם אוכלים, מה אני צריך להיות יותר דתי מכולם? כולם אוכלים, גם אני אוכל. אז היינו יודעים שאתה שליח של האינקוויזיציה והיינו הורגים אותך ולא היית יוצא מפה חי. כי אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. חייך קודמים, יש לך דין רודף. אם אתה בא למסור אותנו ל-ל-לכנסייה ולאינקוויזיציה היינו הורגים אותך פה ולא היית יוצא מפה. אבל עכשיו שראינו שאתה בוכה ומצטער ואתה חושב שאולי נכשלת, אז אנחנו רואים שאתה יהודי כשר ולא נכשלת והכל בסדר. כמובן, שמח שמחה גדולה. ופה שוב אנחנו רואים שלמרות שהוא בא למקום הוא יכול היה להגיד רגע, ככה הם נוהגים, נו, מה אני אעשה? אני אורח פה, אני אני אנהג כמו כולם. הם נוהגים כנראה מספיק להם חצי שעה, מספיק להם שטיפת הפה. אני גם... היה מתחייב בנפשו, היו הורגים אותו. למה? כי היו חוששים שאולי הוא מלשין של הכנסייה, אולי הוא נשלח על ידי הכומר לזהות איפה יש יהודים אנוסים שמסתירים את היהדות שלהם, ורק ברגע שהוא הוכיח שבאמת זה אכפת לו ובאמת כואב לו והוא לא מוכן להיכשל באיסורים של תורה, אז הוא הוכיח שהוא באמת יהודי כשר ואכפת לו מהיהדות ואכפת לו ממה שהוא עושה. שוב אנחנו רואים את אותו עיקרון שאדם לא צריך להגיד, אה פה נוהגים ככה, אז אני אבטל את המנהגים שלי ואני אתחיל לנהוג בכל מה שאחרים עושים. לא, זה המנהג שלך, תישאר במנהג שלך. מצד שני, המנהג זה מה שהתורה אמרה, מה שההלכה אומרת. לא להוסיף. אם אדם

31:11 יבוא ויגיד טוב, חז"ל קבעו שצריך להמתין בין בשר לחלב שש שעות. אני אחמיר שבע שעות. זה חומרה? זה לא חומרה. תגיד, אתה לא רוצה לאכול, אתה שבע, אתה תאכל עוד שעה. אבל זה לא חומרה. חומרה זה הפירוש שיש דעה מקילה ויש דעה מחמירה ואתה נוהג כדעה המחמירה. אבל להוסיף דבר שאין לו שום מקור? עוד להלביש את זה בתור שאתה מחמיר? מה אתה מחמיר? אדם יגיד חז"ל אמרו מדליקים שמונה ימים חנוכה, אני אדליק תשעה ימים חנוכה. אני מחמיר. מה מחמיר, אתה עובר על בל תוסיף, אתה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. אתה צריך להיצמד להלכה, לא ימין ולא שמאל. דברים שהם בהלכה מובאים כחומרה זה משהו אחר. ההלכה אומרת יש מקום להחמיר? בבקשה, אתה רוצה להחמיר? תבוא עליך ברכה. יש יהודים שמוציאים את השבת לפי רבנו תם. ההלכה לא נפסקה כמו רבנו תם. שבת יוצאת כדעת הגאונים. אתה רוצה להחמיר עוד עשרים דקות, עוד חצי שעה, להאריך את השבת? זכותך. אבל אל תגיד אני מוציא את השבת לפי רבנו תם, כי רק עכשיו יצא שבת. לא, שבת יצא כמו הגאונים. אתה רוצה להחמיר? זכותך להחמיר, אבל החומרה צריכה להיות בגדר כזה שיש דעה כזאת שמחמירה ואתה מחמיר, אבל לא להפוך את החומרה שלך שאין לה שום בסיס ושום מקור. או שאדם יבוא ויגיד אני מחמיר לא לאכול גם אני יודע מה, תפוח עם חלב. כמו שהתורה אומרת בשר וחלב אני לא אכל תפוח עם חלב. זה חומרה? זה לא חומרה, זה שטות. חוץ מדברים שכמובן יש בהם מקור. עוד דברים של מראית העין. בשנים האחרונות עם כל הקדמה של מוצרי המזון, התחילו לייצר כל מיני מוצרים

32:58 לפסח שהם דמוי מוצרים של חמץ, מה שבעבר לא היה. עושים ביסלי שהוא מ-- לא מחמץ כמובן. עושים, ראיתי וופלים מקמח תפוחי אדמה. הם נראים כמו וופלים, אבל מקמח תפוחי אדמה, ברכתם שהכל ולא מזונות. ראיתי לחמניות שהם מקמח תפוחי אדמה. אם אדם קונה לעצמו קמח תפוחי אדמה ועושה עוגה בבית זה משהו אחר. אז כולם יודעים, כל בני הבית יודעים שאמא עשתה עוגה מקמח תפוחי אדמה. כשאתה קונה מוצר תעשייתי שהוא נראה כמו מוצר חמץ, פה יש עניין של מראית עין. פה יש עניין של אתה מחנך את הילדים שכל השנה פסח זה פסח ולא אוכלים זה ולא אוכלים זה, ואתה מביא להם את כל התחליפים דמוי המוצרים של חמץ. אז יש במבה כשרה לפסח וביסלי כשר לפסח ולחמניה ווופלה כשר לפסח, זה כבר מאבד את כל האפקט של החג. לכן על כזה דבר באמת ראוי להחמיר. אבל דברים שסתם אדם ימציא מעצמו, אדם לא צריך להמציא מעצמו הלכות ולהמציא חומרות שאין להם שום בסיס בשולחן ערוך או בפוסקים או בהלכה. רק דבר שיש לו באמת בסיס בהלכה, אז זה באמת מי שכמו שכתוב בהלכה על הרבה דברים בעל נפש יחמיר על עצמו. הרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה. אבל זה חומרה שבאמת יש לה מקור. חומרה שיש לה בסיס. לא דברים שהם סתם אין להם שום בסיס ושום מקום. צריך לדעת כשאנחנו מדברים על דבר שהוא אסור, אז יש נטייה-- לפעמים אנשים רוצים להגיד בוא נחמיר, נאסור את זה, בוא נחמיר, נאסור דבר כזה. לא תמיד להחמיר זה נכון. יש ש"ך ב"יורה דעה" שאומר כשם שאסור לומר על דבר האסור שהוא מותר, באותה מידה אסור להגיד על דבר המותר

34:55 שהוא אסור. גם אדם לא יכול להגיד זה אסור, זה לא אסור. למה, למה אסור? זה לא אסור. זה צריך לבדוק את הדברים בצורה נכונה ומדויקת ולראות אם זה אסור או לא אסור. אחד הטעמים שנזיר צריך להביא קורבן. אז כתוב שצריך כפרה על זה שהזהיר עצמו מן היין. הוא בסך הכל רצה להחמיר על עצמו, להזהיר את עצמו מן היין ולהתקדש יותר. אין בעיה, אבל אתה אוסר על עצמך דברים שהתורה לא אסרה עליך, אתה צריך על זה תשובה. לכן הנזיר היה צריך להביא קורבן על זה שהזהיר עצמו מן היין. היה סיפור בארצות הברית שמזה אנחנו יכולים קצת ללמוד על מושג מה זה לא לאסור דבר בלי שאנחנו בודקים אותו ויודעים בוודאות. כמובן, אם יש לנו חשש אז צריך לבדוק ומספק להחמיר, אבל לא להשאיר את זה ולהגיד אה זה ספק וזה אסור ולמחוק את הדבר. יש בארצות הברית כמה חברות של חלב. אני לא בקיא בשמות שלהם, אבל נקרא לזה כמו נגיד בארץ טרה ותנובה למשל. שם זה שמות אחרים כמובן, אבל לדוגמה כמו נגיד יש טרה ויש תנובה, ושניהם היו בכשרות טובה, והציבור הדתי, הציבור החרדי צרך את שני ה, את שני ה, החברות הללו, שני המחלבות הללו. יום אחד נפוצה שמועה שסוג אחד מהם הוא פחות טוב ולא להשתמש בו. והשמועה הזאת נפוצה בשם הרב משה פיינשטיין. הדמות מוכרת, אחד מגדולי הפוסקים בדור הקודם, שכביכול בשמו נאמר שהחברה השנייה היא פחות טובה או שהיא לא טובה, שאי אפשר לסמוך עליה. ואז אנשים הפסיקו לצרוך את החברה השנייה והתחילו לצרוך רק, רק את החברה הראשונה. אם זה ישיבות, אם זה בתי ספר, אם זה סתם ככה

37:02 הציבור החרדי שהקפיד על כשרות מהודרת ובאופן טבעי המכירות של החברה השנייה התחילו לרדת. התחילו לבדוק מה קרה, מה, מה פתאום המחירים פה פתאום יורדים ולא אין מכירות? אז התברר שאמרו להם שיש בעיה עם החברה שלכם. מי אמר שיש בעיה? אז אומרים בשם הרב פיינשטיין שבחברה שלכם יש בעיה, לכן אנשים צורכים רק את החברה המקבילה. טוב, התארגנו בעלי החברה הגיעו לרב פיינשטיין. כבוד הרב, יש בעיה בחברה שלנו? אם יש בעיה תגיד אנחנו מוכנים לשפר, אנחנו מוכנים לתקן, אבל לא ייתכן שככה כולם עזבו אותנו ואומרים שיש לנו בעיה. מה הבעיה? אנחנו רוצים לשמוע. אומר להם הרב פיינשטיין מי אמר שיש בעיה? אין שום בעיה. אומרים בשמך שיש בעיה. בשמי אומרים שיש בעיה? בואו בבקשה כנסו למטבח, פתח להם את דלת המקרר בבית שלו, מראה להם שאצלו במקרר יש גם את החברה שלהם וגם את החברה המקבילה. אני לא-- מבחינתי שניכם באותה באותה רמת כשרות. אני פעם קונה זה פעם קונה זה לא, לא רואה הבדל בין החברה שלכם לחברה המתחרה. אז איך הגיעה שמועה כזאת בשם הרב פיינשטיין שהחברה הזאת היא לא טובה? התחילו לבדוק. התברר שהיה פעם איזה כנס רבנים. ועל השולחן היה כיבוד. היה גם קנקנים של חלב. מישהו ראה שהרב פיינשטיין לקח קנקן אחד של החברה הזאת, הרים אותו, החזיר אותו חזרה ולקח את הקנקן השני של החברה המקבילה. אז עשו אחד ועוד אחד. הנה הרב פיינשטיין לקח את זה, ראה שזה כנראה החברה הזאת, שם את זה הצידה, לקח את החברה השנייה. אומר להם הרב פיינשטיין אתם יודעים למה לקחתי את הקנקן השני? כי הקנקן הראשון הרמתי אותו וראיתי שהוא פשוט היה ריק.

39:04 נגמר שם החלב. היה שקית ריקה, אז לקחתי את החברה השנייה. אבל מה אנשים ראו שהוא לקח את החברה א' והחזיר את הקנקן? סימן שזה לא טוב. לכן אומרת התורה ודרשת וחקרת ושאלת היטב. לבדוק. לא סתם להגיד כן, יש בעיה, אי אפשר להשתמש. תבדוק, אתה חושב שיש בעיה? צריך לבדוק. ודאי שצריך לבדוק. ודאי לא להגיד זה ספק וזה מספק זה בסדר. אם יש בעיה צריך לבדוק, אבל לא לאסור סתם על סמך שמועות שהן לא מבוססות ולא מדויקות ואין להן שום מקום. לבדוק כל דבר ולראות אם באמת יש בעיה. אז נכון, אבל לא סתם שמועה של בעיה להפוך אותה לבעיה. כדאי שיהיה תמיד סימן היכר בין הכלים החלביים לכלים הבשריים, או בצבע מסוים או באיזושהי צורה. למשל במוסדות, אז או שכתוב על זה את האות ח' או שיש בזה חור בסכו"ם, איזושהי צורה כדי שלא יתבלבל וידעו מה חלבי ומה בשרי. ושוב אם זה יתערבב בקר אז אין בעיה, אלא רק אם זה יתערבב בחם. אדם לקח כוס קפה חם, כוס משהו עם חם אז פה יכולה להיות בעיה, אבל ברגע שזה קר אז מספיק שטיפה. ברגע ששטפנו את זה זה מספיק וזה נהיה מותר. כדאי שיהיה כלי מיוחד. זאת אומרת כף מיוחדת שבה לוקחים את הסוכר או הקפה ולא להשתמש באותה כף שמערבבים בה את הקפה או החלב שעושים. כי הרבה פעמים אדם מכניס את הכף לסוכר, מכניס את זה לתוך הקפה ואז הוא רוצה להוסיף עוד סוכר ועם אותה כף שהיא כבר הייתה בתוך הקפה החם שיש בו חלב, הוא מכניס את זה עוד פעם לסוכר ואז יכול להיות פה בעיה עם הסוכר שנוגע בכף

41:18 חמה. לכן כדאי שיהיה בכל כלי כזה של סוכר של קפה של קקאו כפית משלו, כדי שזה יהיה אך ורק לסוכר, אך ורק לקפה, לקקאו, ואדם יערבב את מה שהוא רוצה לשתות בכלי החלבי שלו, בכפית החלבית ולא יערבב את זה בכלי שאולי אחר כך ירצו לשים עם זה משהו לאכול בארוחה בשרית או משהו פרווה, ויכול להתערבב בזה בשר וחלב. אדם שאכל בשר ולא עברו שש שעות והוא שכח ובירך שהכל על כוס חלב, על מאכל חלבי. ותוך כדי שהוא מברך שהכל נהיה בדברו הוא נזכר שבעצם הוא לא. הוא לא יכול לאכול את המאכל החלבי כיוון שעוד לא עברו שש שעות מאז שהוא אכל את הבשר. אז יש דעה שאומרת שייטעם טיפה מהחלב למרות שלא עברו שש שעות כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. אנחנו למעשה לא פוסקים כך. לא נוהגים כך, אלא הוא לא יכול לטעום מזה כיוון שהוא נזכר שהוא בשרי, והוא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. כיוון שהוא הזכיר שם שמיים, אז הוא אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. זה לא יעזור שהוא ייקח כוס מים נניח, ויגיד טוב, בירכתי שהכל במקום החלב אני אשתה את המים. מכיוון שבשעת הברכה אנחנו צריכים לדעת על מה אנחנו מברכים. בשעה שהוא אמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו והעיקר זה בזמן של ברוך אתה ה' שאמר את שם ה' הוא התכוון למעשה לשתות חלב. זה שהוא יביא עכשיו מים על המים הוא לא התכוון כשהוא בירך את תחילת הברכה, ולכן המים לא יכולים להוות תחליף לחלב שאותו הוא רצה לשתות, כך שהוא לא יכול להגיד אוקיי, אני

43:23 לא יכול לשתות חלב כי אני בשרי, אז אני אקח עכשיו מים וברכת שהכל תהיה על המים. הברכת שהכל לא יכולה להיות על המים כי הוא לא התכוון בשעת הברכה על המים. הוא התכוון על החלב. החלב אסור מכיוון שהוא לא. מכיוון שהוא שלא עברו שש שעות מאז שהוא אכל את הארוחה הבשרית. לכן העצה היא לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזה כדי שהוא לא יצטרך כדי שזה לא תהיה ברכה לבטלה. שהוא מברך עכשיו שהכל. בכלל כשאדם בירך ברכה והוא נזכר שהוא לא צריך לברך, או מכיוון שהוא כבר בירך, או מכיוון שהוא לא יכול לברך אם הוא אמר רק ברוך אתה השם ולא המשיך אלוקינו מלך העולם אמר רק ברוך אתה השם ונזכר שהוא לא יכול לברך, אז הוא אומר למדני חוקיך, למדני חוקיך שזה פסוק בתהילים פרק קי"ט. ברוך אתה השם למדני חוקיך. אז הוא אמר פסוק. מתי אנחנו אומרים שהוא יגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד? כאשר הוא כבר המשיך את הברכה, אמר אלוקינו מלך העולם. אבל אם הוא אמר רק ברוך אתה השם, אז הוא אומר למדני חוקיך והוא לא צריך להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי הוא הזכיר פסוק. גם אם הוא המשיך ועוד לא אמר ממש אלוקינו אמר ברוך אתה השם אלוקי ונזכר, אז גם פה יש פסוק. ברוך אתה השם אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם, וזה גם פסוק שהוא יכול להגיד. זאת אומרת, ברגע שהוא אמר ברוך אתה השם אז הוא אומר למדני חוקיך. אמר ברוך אתה השם אלוקי, ממשיך אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם וכולי. רק אם הוא אמר כבר אלוקינו, פה הוא כבר

45:20 לא יכול להמשיך פסוק, כי אין פסוק באלוקינו, והוא אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כאשר מברכים עם ילדים כדי שהם ילמדו את הברכות או אם מברכים במבצעים עם אנשים שלא יודעים את הברכה, אפשר להגיד להם את הברכה עם שם השם. כיוון שאם נגיד להם להגיד ברוך אתה השם אז הם יגידו גם ברוך אתה השם. הם לא ידעו להגיד את שם השם כמו שצריך, ולכן היות וזה לצורך אז דבר שהוא לצורך זה לא נחשב לבטלה והוא יכול לברך ברוך אתה השם וזה לא נחשב שהוא הזכיר שם שמיים לבטלה. כנ"ל אם מברכים עם ילדים קטנים רוצים להרגיל אותם לברך אם זה ברכה, ברכת ה... ברכות הנענין על אכילה, על שתייה, אם זה ברכת אשר יצר, כל ברכה שמברכים עם ילד קטן אפשר להגיד את שם השם, מכיוון שאנחנו בעצם עושים את זה לשם לימוד וכדי שהוא ילמד לברך כמו שצריך, אז אפשר להגיד איתו את הברכה עם שם השם. צריך לדעת שכל זה מדובר שאותו מאכל פרווה התבשל בסיר נקי ללא בשר או חלב. אם אבל מדובר בדבר שהתבשל יחד עם בשר, לדוגמה בתוך החמין הניחו ביצה. הביצה הזאת, גם אם היא הייתה בתוך שקית סגורה בתוך שקית קוקי וכדומה, אסור לאכול את הביצה הזאת עם חלב. דין הביצה כדין בשר כיוון שהיא התבשלה יחד עם בשר. זאת אומרת אנחנו מבדילים בין דבר שהתבשל בסיר בשרי והסיר היה נקי שלגביו זה הסוגיה של דגים שעלו בקערה שהזכרנו קודם. לבין דבר שהתבשל עם מאכל בשרי ממש, או להיפך דבר שהתבשל עם מאכל חלבי ממש. אז דבר שהתבשל עם מאכל בשרי כגון אמרנו לדוגמה ביצה שהתבשלה בחמין אסור

47:41 לאכול אותה עם חלב. דינה כבשר וצריך להמתין ממנה שש שעות מאכילת אותה ביצה עד לאכילת מאכל חלבי, וכן להיפך. ביצה שהתבשלה עם חלב אז דינה כמו חלב ממש וצריך להמתין את ההמתנה שממתינים בין חלב לבשר לפי הדעות, כל אחד לפי המנהג. אם זה מספיק בשטיפה או חצי שעה או שעה. מנהג חב"ד זה שעה כדעת השל"ה והזוהר הקדוש, ואנחנו מתייחסים לאותה ביצה כמאכל חלבי ממש. ישנה תופעה שהרבה אנשים לפעמים לא מבחינים בזה, ובעיקר הדבר מצוי במסעדות ובמקומות ציבוריים. לדוגמא טיגנו שניצלים בשמן. לאחר שגמרו לטגן את השניצלים טיגנו באותו שמן צ'יפס. הצ'יפס הזה הוא לא נכלל בהגדרה שאמרנו דגים שעלו בקערה של בשר. הצ'יפס הזה דינו כבשר ממש. מדוע? כי הוא טוגן בשמן שטוגן בו בשר. זה לא כמו שבושל בסיר שקודם לכן בישלו בבשר. אנחנו מדברים על אותו שמן שבו טיגנו קודם לכן את השניצלים, או זה יכול להיות נקניקיות או כל מאכל בשרי, המבורגר וכדומה, ומה שאנחנו נטגן בו אחר כך באותו שמן זה לא בחזקת בשרי, אלא זה בשרי ממש. ופה צריך גם כן להמתין שש שעות מבשר וחלב, כי זה נקרא שזה ממש בשרי ולא רק בחזקת בשרי. רק אם אנחנו מדברים על סיר נקי שבישלו בו אז יש את הדין שהוזכר קודם. אבל כשמדובר במאכל אז המאכל הוא הופך להיות בשרי או חלבי, תלוי לפי העניין ולפי הסיר או הדברים שבו הוא בושל או טוגן קודם לכן. ישנה סוגיה במסכת חולין שנקראת דגים שעלו בקערה. כלומר דגים, הכוונה למאכל פרווה. למה דווקא דגים? שהיו התבשלו בתוך סיר בשרי. אז יש מחלוקת בגמרא בין רב לשמואל האם מותר לאכול את אותו מאכל פרווה

50:42 שבושל בסיר בשרי יחד עם חלב. בגמרא מדובר על כותח, כותח זה מאכל שהיה מקובל בזמן הגמרא. זה כמו סוג של לבן עם פירורי לחם. הכוונה היא למאכל חלבי. אנחנו לא נכנסים כרגע לשאלה של אכילת דגים עם חלב, אלא או לפי הדעה שזה בכלל מותר, או לפי הדעה שאמרנו שאם מערבבים עם זה מעט חמאה זה מותר, אבל אנחנו מסתכלים כרגע על השאלה מאכל פרווה שבושל בסיר בשרי. אז כתוב בגמרא מחלוקת כמו שאמרנו, ולהלכה נפסק שמותר לאכול את אותם דגים עם חלב. זה נקרא נ"ט בר נ"ט. נותן טעם בנו של נותן טעם. כלומר נותן טעם במעגל שני. הבשר נתן טעם בסיר והסיר נותן טעם בדגים או במאכל הפרווה שמתבשל כרגע בתוך אותו סיר בשרי. רוב הראשונים מפרשים את הגמרא שמדובר דגים שעלו בקערה, הכוונה דגים שהתבשלו בתוך קערה בשרית, ולהלכה נפסק שמותרים לאוכלם בכותח, כלומר בחלב מאכל חלבי, כיוון נקרא נותן טעם בנו של נותן טעם. זה לא ישירות מקבלים את הטעם, אלא הסיר ספג מהבשר, ועכשיו הסיר מעביר את מה שהוא ספג לתוך אותו מאכל פרווה, ולכן מותר לאכול אותו בחלב. ישנה דעה שונה היא דעת יחיד, אפשר לומר דעת הריב"ן חתנו של רש"י שמביאים בעלי התוספות, שהוא מסביר את הגמרא שדגים שעלו בקערה אין הכוונה לדגים שהתבשלו בקערה בשרית. זה לדעתו אסור, אלא הכוונה הדגים ששמו אותם בתוך קערה בשרית, גם אם הם היו חמים מאוד או רותחים, אבל לא התבשלו ממש בתוך הקערה ורק על זה מותר. אם זה התבשל לדעת הריב"ן זה אסור. בשולחן ערוך נפסק כדעת רוב הראשונים שהכוונה היא לדגים שהתבשלו עם בשר או מאכל פרווה שהתבשל עם בשר. ושאל לגבי

53:20 זה אנחנו אומרים שהם מותרים לאוכלם בחלב. הרמ"א מביא שיש נוהגים שכך שיש נוהגים להחמיר כדעת הריב"ן, שאם זה יתבשל ממש אז לא אוכלים את זה עם חלב, אלא רק אם זה הונח בתוך סיר בשרי, גם אם זה הונח בתור דבר חם או רותח. גם לדעת הרמ"א שמחמיר כמו דעת הריב"ן זה רק אם מדובר בסיר בן יומו, כלומר בסיר שבושל בו בשר בתוך עשרים וארבע שעות האחרונות. אם זה לא בן יומו גם לדעת הרמ"א מותר. כל החומרה היא רק אם מדובר בסיר בן יומו שבישלו בו בשר בתוך עשרים וארבע שעות לפני שהניחו בו לפני שבישלו בו את המאכל הפרווה. ביצה שהתבשלה בסיר חלבי מותר לאכול אותה בבשר גם כן לפי אותו טעם, כי זה נקרא נ"ט בר נ"ט. הביצה היא מאכל פרווה למרות שהביצה באה מהתרנגולת. הביצה היא מאכל פרווה ומותר לאכול אותה בבשר שוב לפי אותם כללים שאמרנו קודם. לדעת רוב הראשונים, וכך נפסק להלכה שאפילו אם זה התבשל בסיר בשרי הכוונה סיר נקי. ולדעת הריב"ן והרמ"א מביא שכך ראוי להחמיר שזה רק אם זה היה אם זה הונח בתור סיר בשרי או אם זה לא היה בן יומו. בעזרת השם נזכה לגאולה השלמה לביאת משיח צדקנו תכף ומיד ממש אמן ואמן.