פרק ה'- חלק ראשון

00:01 אנחנו מתחילים פרק חדש, פרק ה' בתניא. פרק ה' האלטער רבי מתחיל לבאר, מסביר בעצם בפרק הזה את המעלה שיש במיוחד בלימוד התורה. המשך למה שלמדנו בפרק ד'. בפרק ד' האלטער רבי דיבר בכלל על תורה ומצוות. מגיע האלטער רבי בפרק ה', והאלטער רבי מוסיף שיש משהו מיוחד בלימוד התורה, שזה יותר אפילו מקיום המצווה. בפרק ד' האלטער רבי דיבר שמחשבה, דיבור או מעשה, מצד אחד זה רק לבוש. זה החלק היותר חיצוני של הנפש. מצד שני יש מעלה שדווקא בלבושים שמה נמצא הקדוש ברוך הוא. שמה נמצא תורה ומצוות, שיהודי על ידי תורה ומצוות הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. האלטער רבי שאל, הרי הקדוש ברוך הוא לגמרי אינך רואה, הרי לית מחשבה תפיסא ביה. אז על זה הוא הסביר שאדרבה, זה גופא הפלא, זה גופא החידוש של תורה ומצוות. זה כל העובדה של מתן תורה. שהקדוש ברוך הוא, במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. שהקדוש ברוך הוא הכניס את כל מהותו ועצמותו, את כל האין סוף שלו בתוך המצוות, הלכות גשמיות וכולי וכולי. אבל שמה דיברנו, בפרק ד' דיבר על כל עניין של תורה ומצוות, שלכן בכל פעם שיהודי לומד הלכה בתורה או פוסק בתורה או מקיים מצווה, אז בעצם הוא תופס כביכול את הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה משל האלטער רבי הסביר את המעלה שיש בעולם הזה הגשמי, שאין אפילו בגילוי בגן עדן. שהגילוי בגן עדן זה הכל אורות, גילויים. מה שאין כן פה, לית מחשבה תפיסא ביה כי אם כאשר תפיסא בתורה ומצוות. שבתורה ומצוות כביכול יש תפיסה בעצמו. הרי הקדוש ברוך הוא מלובש בדברים גשמיים.

02:13 אז כמו שהאלטער רבי אומר, זה כמו לבוש. העיקר זה המלך. אתה תופס את המלך. מה זה? מה זה מעניין אותך שהמלך נמצא עם בגד או בלי בגד? עם בגד אחד או שני בגדים? הבגדים זה לא העניין, זה המלך. המלך, הקדוש ברוך הוא, נמצא בתורה ומצוות. אז זה מגיע לכל העניין של תורה ומצוות. מגיע האלטער רבי בפרק ה', האלטער רבי אומר בעניין הזה שמדברים פה לגבי התפיסה, האחדות עם הקדוש ברוך הוא, יש מעלה מיוחדת בעניין של לימוד התורה. יותר מכל המצוות, כנ"ל. בדרך כלל בפשטות לפני חסידות, בלי חסידות, מדברים על תורה ומצווה, זה הכל דבר אחד. תורה זה גם כן מצווה. כמו שיש מצווה להניח תפילין, יש מצווה של ציצית, יש מצווה של צדקה, אז יש גם מצווה של לימוד התורה. לימוד התורה זה אחד מהתרי"ג מצוות. יש מצווה שבמעשה, יש מצווה שבדיבור, יש מצווה שבמחשבה. לימוד התורה זה מצווה שבדיבור ומצווה שבמחשבה. אבל זה הכל מצוות. אבל, אה, אף על פי כן אנחנו רואים שיש ערך מיוחד. רואים את זה מכל מיני מאמרי חז"ל שיש ערך מיוחד בלימוד התורה בתור עניין בפני עצמו, לא בתור מצווה. חוץ מהעניין של לימוד התורה בתור מצווה אחת מהתרי"ג מצוות. ״ודברת בם״. יש מצווה ללמוד תורה. ״ודברת בם״, ויש בה כמה פרטים, מה זה המצווה. יש עניין של לימוד התורה בתור עניין בפני עצמו, ורואים את זה עוד לפני חסידות. זה לא חידוש חסידות. רואים את זה בכמה וכמה מאמרי חז"ל. למשל, כולם מכירים את המשנה שאומרים כל בוקר בברכת השחר. אומרים ״אלו דברים שאין להם שיעור״, ״אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם״, ולא מה זה

04:09 כי יש כל מיני מצוות. ובסוף אומרים ״ותלמוד תורה כנגד כולם״. זאת אומרת, מדגישים שיש לזה מעלה מיוחדת בלימוד התורה ביחס לכל המצוות. על דרך זה יש את מאמרי חז"ל הידועים שתלמוד תורה דוחה את כל המצוות. מצווה שאפשר לעשות על ידי אחרים, אז תלמוד תורה יותר חשוב. על דרך זה ״כל חפציך לא ישוו בה״, אפילו חפצי שמיים, שאין שום דבר שמגיע לפי ערך המעלה של לימוד התורה, אפילו חפצי שמיים, זה הכוונה מצוות, לא מגיעים למעלה של לימוד התורה. כלומר אנחנו מוצאים כמה וכמה מאמרי חז"ל בכמה מקומות שמדגישים שיש איזה עילוי מיוחד בלימוד התורה, עד כדי כך שכולנו מכירים את המחלוקת. הגמרא בקידושין, מובא בכל המאמרים גם כן, שהיה מחלוקת, רבי עקיבא ורבי טרפון, כל העניין אם תלמוד גדול, מעשה גדול, תלמוד גדול ומעשה גדול, כל הסוגיה הזאת. אז מגיע פה האלטער רבי בפרק ה', האלטער רבי ייתן לנו הבנה בעומק העניין. בהמשך למה שמדברים פה, מה שאנחנו מדברים פה עכשיו זה איך אני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. זה הנקודה שהאלטער רבי בא להסביר פה עכשיו בפרקים האלה. אחרי שהאלטער רבי הסביר את המעלה של הנפש, של חלק אלוק ממעל. אחרי זה הוא הסביר שיש עשר כוחות הנפש, שכל ומידות. אחרי זה הוא הסביר שיש לבושי הנפש. עכשיו אני דיבור על מעשה, והוא הסביר שבלבושי הנפש נמצא העניין של תורה ומצוות והמעלה שיש בלבושים על הנפש. הלבושים, שמה נמצא חכמה ורצון של הקדוש ברוך הוא. אז בהמשך לזה מגיע פרק ה' להגיד שהעיקר, עיקר הייחוד של יהודי עם הקדוש ברוך הוא בפרט הזה, דווקא בתורה זה יותר ממצוות. לפני

06:08 כשאנחנו נכנסים לפרק ה', אני רוצה להדגיש: מאוד חשוב, נוגע. בהמשך התניא אנחנו נלמד גם כן, גם להיפך. יש גם מעלה במצוות שאין בתורה. זה יהיה בפרקים הבאים, פרק ל"ה, ל"ו, ל"ז. כשהאלטער רבי מגיע לסוגיה של דירה בתחתונים, שם מתהפך כל העניין. מגיע לדירה בתחתונים, אז אדרבה, מצוות הן יותר מתורה, ובתורה ובמצוות יש יותר דירה בתחתונים, כי מצוות דווקא מלובשות בגשמיות, עניינים גשמיים וחפצים גשמיים. זה ההיפך ממה שבתורה. מגיע לפעולה בדירה בתחתונים. בפרט הזה תורה אין לה את המעלה הזו. תורה זה נוגע רק בלבושים הרוחניים. אז המעלות של דירה בתחתונים זה בעיקר במצוות, אבל זה עניין אחד. אחד אחד, דבר אחד, לא שני עניינים. פה, איפה שאוחזים עכשיו בתניא, האלטער רבי עדיין מחזיק לפני העניין של דירה בתחתונים. האלטער רבי מדבר על העניין של ייחוד עם אלוקות. זה מה שמחפשים. הנשמה היא חלק אלוק ממעל ממש. הנשמה רוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אז אומרים לה: אתה רוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא? זה על ידי תורה ומצוות. שמה אתה תופס את הקדוש ברוך הוא, לא על ידי, לא מאמי, לא על ידי גילויים, לא על ידי דבקות, לא על ידי אהבה ויראה, דווקא על ידי תורה ומצוות אתה תופס בעצם. בעניין הזה אז יש מעלה בתורה לגבי מצוות, הייחוד נפלא. זה הפרק ה' בהמשך לפרק ד', וכמובן שפרק ה' זה פרק מאוד יסודי בעניין של מה זה תורה, לשמוע עומק העניין של לימוד התורה ואיך צריך להיות הכוונה בלימוד התורה. זה אחד מהפרקים היסודיים בתורת החסידות להבין את הגדולה, העילוי, הפלא בלימוד התורה. נתחיל ללמוד בפנים. אומר האלטער רבי, פרק ה': ולתוספת

08:01 ביאור באר היטב לשון תפיסא שאמר אליהו: לית מחשבה תפיסא בך כלל. האלטער רבי קודם כול הולך בהמשך לפרק הקודם. בפרק הקודם האלטער רבי הביא לשון הזוהר, שהזוהר אומר לית מחשבה תפיסא בך, שאומרת שאין שום מחשבה, מחשבה הכוונה מדרגה, עולמות עליונים, מלאכים, שרפים, אפילו ספירות, אפילו בלשון החסידות במקומות אחרים, אפילו מחשבה קדומה, שום מדרגה בסדר השתלשלות לא יכולה לתפוס תפיסה בקב"ה. אבל נתפס הוא בתורה ומצוות, שבתורה ומצוות שמה יש כן תפיסה. אז האלטער רבי לוקח את המילה תפיסה, זה הלשון שהזוהר משתמש וזה לשון מדויק, האלטער רבי לוקח את המילה תפיסה באופן הכי עמוק. ועל יסוד המילה הזאת, תפיסה, שבתורה ומצוות יש עניין של תפיסה. לא סתם לא כתוב, אה, קיום, עשייה, פעולה, לימוד. כתוב דווקא לשון תפיסה. אז יש בזה, במילה תפיסה, תפיסה זה מילה גשמית, לכאורה. כל המושג של תפיסה שייך לדברים, דברים גשמיים. אתה תופס משהו בידיים. כי שכל זה לא תפיסה, שכל זה הבנה, השגה, ידיעה, לימוד. מה פתאום לשון תפיסה? וגם בקיום המצווה זה קיום, עשייה. אז הזוהר מדייק דווקא לשון תפיסה כי יש במילה תפיסה ביטוי עומק ליסוד שהאלטער רבי בא להסביר פה על הקשר המיוחד שנוצר על ידי לימוד התורה בין יהודי לקב"ה, וזה האלטער רבי בא להסביר. אז להבין יותר בעניין, מקדים את הלשון של אליהו ואומר לית מחשבה תפיסא, אבל בתורה ומצוות יש כן תפיסה. מה זה הדיוק בלשון תפיסה? הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. אומר האלטער רבי: יש מעלה מיוחדת בעולם השכל, שזה נמצא דווקא בעולם השכל. משהו מאוד מיוחד ומשהו מאוד נפלא שאנחנו הולכים ללמוד

10:22 פה עכשיו, שהאלטער רבי נותן לנו את העומק בעניין של שכל. איך עובד עולם השכל? אומר האלטער רבי: כשבן אדם לומד עניין שכלי, וכאן הכוונה לימוד אמיתי. זה לא לימוד, זה לא קריאה של מילים וזה גם כן לא לימוד לגירסא. כאן האלטער רבי בא להדגיש את המעלה של לימוד אמיתי, שזה לימוד בעיון, שהבן אדם מתלבש, לומד באופן הכי עמוק של לימוד, שהוא באמת מנסה להבין את העניין באופן הכי עמוק. אומר האלטער רבי: כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל. דבר ראשון יש מה שהשכל תופס את המושכל. זאת אומרת הוא לוקח את העניין והוא תופס אותו ומקיפו בשכלו. הבן אדם מקיף את העניין בשכל שלו. זאת אומרת, יש איזו סוגיה ואני לוקח את הסוגיה, מכניס את זה בתוך השכל שלי, מקיף את הסוגיה. אנחנו הולכים ללמוד על סוגיה מסוימת, סוגיה בהלכה, איזה עניין, שטרות, קיום שטרות, מה שלומדים פה. אז אני לוקח סוגיה ואני עם השכל שלי אני מקיף את הסוגיה, מקיף בשכל. והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו. כן, השכל של האדם תופס את המושכל ובדרך ממילא מה קורה? המושכל נתפס בשכל האדם. זאת אומרת יש פה שני חלקים שבעצם אותו דבר. השכל תופס את המושכל והמושכל נתפס בשכל. זאת אומרת האדם, האדם עם השכל שלו הוא לוקח את השכל והשכל כאילו לוקח את המושג, את העניין והמושג נמצא בתוך השכל, נתפס בתוך השכל. לכאורה זה אותו דבר. מה כפל וכפל הלשון? ודאי. אתה לוקח את הדבר אז הדבר נמצא בך. אז הרבי כותב במכתב שהחידוש האלטער רבי רוצה להגיד פה זה שמדברים פה על שכל התורה. החידוש האלטער

12:42 הרבי רוצה להגיד, מדברים פה על חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. לא מדברים פה סתם שכל. מדברים פה על שכל שלו. האלטער רבי רוצה להגיד פה על זה, על שכל עליון. והחידוש הוא שאפילו שכל עליון, כביכול, הקדוש ברוך הוא מסר את עצמו, נתן את עצמו ואומר לבן אדם, מי שיהיה, לא משנה מי הוא הבן אדם, לא צריך להיות צדיק, לא צריך להיות במדרגה. כל בן אדם, אדרבה, אפילו רשע, כתוב אפילו רשע, שכתוב בשולחן ערוך שאפילו רשע שלומד תורה, אז ״מה לך לספר חוקי״? כתוב, מצד שני הוא תופס את התורה. הוא עכשיו נהיה בעל הבית על התורה, לוקח אותה והתורה נכנסת ונמצאת אצלו. נכון, כתוב בשולחן ערוך וכו', אבל גם בתניא שהתורה נמצאת בבחינת גלות, לכן הוא צריך לעשות תשובה, אבל בפועל זו תורה שבעל פה. זאת אומרת, האלטער רבי בא להגיד פה את החידוש הנפלא, עד כמה יש לבן אדם בעל הבית. כשאומרים שהחידוש של תורה, שהתורה ירדה למטה ובאופן שנהיה דבר אחד עם הבן אדם, שהיהודי נהיה בעל הבית על התורה. תורה לא בשמים היא. גמרא מפורסמת, מסכת בבא מציעא, שרבי אליעזר בן הורקנוס רצה להוכיח שההלכה כמותו, והוא ביקש שתצא בת קול מהשמים ולא שמעו אליו. כי למה? כי עכשיו היהודי הוא בעל הבית על התורה. התורה, הקדוש ברוך הוא נתן, לקח את החכמה שלו והוא הלביש את זה בשכל אנושי, הכניס באופן שכשהבן אדם תופס את השכל, את המושג, את העניין, אז המושג נתפס, נהיה חלק מהשכל של הבן אדם. במילים אחרות, מה זה אומר חבר'ה? מה הולך פה? שזה היסוד של העניין של פרק ה'. זאת אומרת, יש

14:46 משהו מיוחד בעולם השכל, שכשאתה משכיל משהו אז זה הופך להיות חלק מהמהות שלך. בפשטות זה אומר, כשאני לומד עניין, כשאני מבין משהו, זה לא כמו משהו מחוץ ממני. זה לא כמו משהו שנשאר חוץ ממני. ובכלל, אתה, יש לך חברים, אתה מתאחד איתו, חבר שלך, אתה אוהב לדבר איתו, להיות איתו, אבל זה תמיד יישאר שני אנשים שאחד מקבל מהשני. יש פה מקבל, רב ותלמיד, חברים. כל סוג של תמיד זה יש לך משהו, יש אתה ויש הדבר. שכל, המיוחד שבעולם השכל זה שאם אני מבין משהו, זה הופך להיות לחלק ממני. אני מבין משהו. זה לא כמו משהו שחוץ ממני. הבנה, הבנה פירושו זה ההשקפה שלי, זה ההסתכלות שלי. ככה אני חי. זה אני. אתה לא יכול לחלק בינינו. זאת אומרת, כאילו ככה זה, זה האמת. אי אפשר אחרת. זה שכל אמיתי. אם אני אומר, זה ככה המגיד שיעור אמר, אז הרב שאל, המגיד שיעור, תוספות שאל, תוספות שונה, זה לא אתה, זה לא, לא, זה לא, זה לא הסכמות. זה עדיין לא דבר אחד. מתי נקרא שכל אמיתי? כשאדם תופס את העניין וזה הופך להיות לחלק ממנו. זה נהיה אופן ההבנה שלי.

16:15 זה כמו שמישהו פעם לומד איזה תוספות או לומד סוגיה, אומר: ״הרי איך אפשר לחשוב אחרת? זה הסברא, זה האופן איך לחשוב.״ נהיה אצלו סברא באופן כזה. זה נקרא התאחדות. ההתאחדות הזאת זה דבר מיוחד שיש בעולם השכל. ובפועל האלטער רבי פה מחלק את זה לכמה חלקים, אבל זה הנקודה הראשונה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״וגם עוד עניין, השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו.״ יש גם עוד עניין, שזה שבשעה שאני מתעמק במושכל, באיזה עניין, אז אני נמצא בתוך הסוגיה. אז יוצא שמה? הבן אדם, השכל של האדם הוא כ-- הוא בתוך העניין והעניין מקיף עליו. אז יש פה דבר והיפוכו. מצד אחד יש אני תופס את השכל, אז השכל נמצא בי. זאת אומרת, מי המקיף ומי המוקף? השכל הוא המקיף והמושכל הוא המוקף. השכל תופס סוגיה. מצד שני זה גם הפוך. כשאני לומד סוגיה אז השכל שלי נכנס לתוך הסוגיה, אז השכל שלי נמצא בפנים והסוגיה מקיפה אותי. בפשטות, הרי הסוגיה היא סוגיה רחבה. אתה מתחיל ללמוד סוגיה חדשה, מתחיל תחילה משנה, גמרא, סוגיה, מחלוקת רבה ורב הונא וכולי. אתה צריך גם את הסוגיה. אז יש פה סוגיה עם ריבוי עניינים ואתה נכנס לתוך הסוגיה, בפרט בעיון. אתה רוצה ל-- אז אתה מתעמק בפרטים. אז מי, מי מקיף על מי? אז בעצם הסוגיה מקיפה אותך כי אתה נכנסת לתוך הסוגיה. אז יש פה שני דברים שקורים. מצד אחד השכל שלי מקיף את הסוגיה, מצד שני הסוגיה מקיפה את השכל שלי ושני הדברים הם קורים באותו זמן. יש פה גם מקיף וגם מוקף, שני העניינים ביחד, וזה מה שהאלטער רבי אומר, זה הייחוד הנפלא. זה החידוש הנפלא

18:25 שיש בעניין של שכל. כן. דרך משל, כשהאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה וגמרא לאשורה על בוריה, הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. הוא גם תופס את השכל וגם השכל תופס אותו. שני הדברים קורים ביחד. טוב, יש פה כמה ביאורים, זה רק טייטש, כמו שאומרים, פירוש המילים בפשטות. יש פה כמה ביאורים להבין מה האלטער רבי רוצה להגיד פה, כל המילים. זה נראה כאילו שהוא חוזר על עצמו. יש פה עומק להבין את המילים האלה. בעזרת השם נדבר על זה בשיעור הבא.