פרק ד' - שיעור חמישי

00:00 כן, אז אנחנו נמשיך הלאה עם התניא בדף ח' עמוד ב', בשורה הראשונה למעלה. האלטער רבי הסביר כאן שבנוגע ללבושי הנפש, אף על פי שהם נקראים רק לבושים, אף על פי כן גדלה מעלתן לאין קץ על מעלת הנפש האלוקית עצמה. האלטער רבי מסביר למה. מכיוון שהעניין של הלבושים קשור עם תורה ומצוות, והתורה ומצוות זה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. הקדוש ברוך הוא והתורה זה דבר אחד ממש. ממשיך האלטער רבי עכשיו, הרי הוא שואל שאלה. שאלה מאוד יסודית וכללית בכללות העניין של תורה ומצוות. ונראה פה האלטער רבי כאן מלמד אותנו יסוד גדול כדי להבין בעומק מה יש כל כך בתורה ומצוות. מהו הדבר הנפלא שיש בתורה ומצוות, בייחוד של יהודי שמתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אז אמרנו שהתורה והמצוות זה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא בעצמו כולא חד. שואל האלטער רבי עכשיו, והרי הקדוש ברוך הוא נקרא אין סוף, וגדולתו אין חקר ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. האלטער רבי שואל פה לכאורה שאלה פשוטה. אתה אומר שכשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, וחכמה זה רצון של הקדוש ברוך הוא, אז נהיה איזו אחדות ונהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, כולא חד. אך מה שייך? איך שייך שיהיה איזו אחדות עם הקדוש ברוך הוא? בפשטות התורה ומצוות הם דברים מוגבלים, חכמה מוגבלת, מצוות מוגבלות, עניינים שבאים במידה והגבלה. דברים של העולם שיש להם את כל ההגבלה של העולם. והקדוש ברוך הוא אין סוף. איך יכול להיות שתורה ומצוות זה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא כאשר הקדוש ברוך הוא אין סוף? והתורה

02:20 ומצוות יש להם סוף כי הם מידי הגבלה. האלטער רבי מפרט את השאלה בפירוט. והרי הקדוש ברוך הוא נקרא אין סוף, ולגדולתו אין חקר ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. אז הוא מביא כל מיני מאמרי חז"ל ופסוקים, שמזה אנחנו רואים את גודל הפלא בנוגע לקדוש ברוך הוא, שהוא לגמרי באין ערוך לשום עניין של מדידה והגבלה. וכן ברצונו וחכמתו. אמרנו שהתורה זה רצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא. מדברים על רצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא. גם כן אנחנו מוצאים כל מיני לשונות של פסוקים שמראים לנו שגם מצד הרצון והחכמה הוא גם כן בבחינת אין סוף. כדכתיב אין חקר לתבונתו. וכתיב החקר אלוה תמצא. וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם. שלושת הפסוקים כאן שהאלטער רבי מביא, זה מדבר על חכמה ורצון. זאת אומרת הפסוקים הראשונים או הלשונות הראשונים שהוא מביא מדברים כביכול על הקדוש ברוך הוא בעצמו. הקדוש ברוך הוא אין סוף. גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הגדלות שלו היא אין סוף, אין חקר. לית מחשבה תפיסא ביה, בו, בהקדוש ברוך הוא עצמו. מה שאנחנו, מה שהוא מביא עכשיו, זה פסוקים שמדברים בקשר לחכמה ורצון. אין חקר לתבונתו. מדבר על תבונה. התבונה, החכמה של הקדוש ברוך הוא אי אפשר להבין. על דרך זה החקר אלוה תמצא. זה לא, זה החקר, כביכול החכמה של הקדוש ברוך הוא. על דרך זה כי לא מחשבותי מחשבותיכם, שהמחשבה שלנו... מדברים על המחשבה שלו. שמדברים כבר על עניינים של לא על עצמו, לא הקדוש ברוך הוא בעצמו, אלא על ה-- על החכמה, הרצון, הספירות. וגם על זה אומרים שאין לשום בן אדם שום אחיזה ותפיסה בכל זה. אז ממילא נשאלת השאלה איך

04:37 אתה אומר שיהודי שהוא לומד תורה ומקיים מצוות, אז הוא נהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, בשעה שהקדוש ברוך הוא אין סוף ואין שום תפיסה בקדוש ברוך הוא, והתורה ומצוות הם דברים גשמיים וגבוליים, עניינים של מדידות וגבולות. מסביר האלטער רבי, הנה על זה אמרו: במקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענוותנותו. אז האלטער רבי מתרץ את זה על פי המאמר בחז"ל. חז"ל אומרים: במקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענוותנותו. כן? אז החז"ל הזה, איפה כתוב החז"ל הזה? מה זה המאמר בחז"ל הזה? הגמרא אומרת, יש-- אנחנו מוצאים בפסוקים, אנחנו מוצאים שבאותם פסוקים שכתוב הגדולה של הקדוש ברוך הוא, כתוב גם הענווה שלו. למשל, יש כל מיני פסוקים בתנ"ך שמדברים על הגדולה של הקדוש ברוך הוא. יש את הפסוקים למשל בפרשת עקב. "ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים", כן? אני לא זוכר את כל הלשונות. ה-- הגדול, הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד, עושה משפט יתום ואלמנה. אני לא אומר את הפסוק טוב, אבל פחות או יותר אתה רואה פה בפסוקים שבאותו פסוק שמדברים על הגדולה שלו, מתארים את הקדוש ברוך הוא בתור הדבר הכי מופלא. אלוקי האלוקים, אדוני האדונים וכולי וכולי. ויחד עם זה אומרים שהוא אוהב את ה-- את ה-- את העני והאביון והיתום והאלמנה. אז כאן רואים שבמקום שאתה מוצא גדולתו, באותו מקום שמדברים על הגדולה שלו, אז באותו מקום גם מדברים על הענווה שלו. של הקדוש ברוך הוא, זה הולך ביחד. זה בפשטות מאמר חז"ל. אבל האלטער רבי מביא פה את המאמר בחז"ל עם דיוק עמוק ונפלא שאני אגיע לעניין שאנחנו

06:38 שואלים פה. כאן האלטער רבי מסביר את זה באופן אחר. הפשט של האלטער רבי זה במקום, כן? שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותו. זאת אומרת אותו עניין, אותו מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותו. זאת אומרת שהגדלות הכי גדולה של הקדוש ברוך הוא נמצאת באותו מקום של הענווה הכי גדולה שלו. כביכול, מה זה אומר? בעומק העניין, מה זאת אומרת? במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותו, כלומר שהגדלות שלו, האינסוף, כל הגדלות של הקדוש ברוך הוא נמצאת בתוך הצמצום. יש גדולתו ויש ענוותו. גדולתו זה הקדוש ברוך הוא, זה האינסוף, זה הגדלות שלו. ענוותו זה הצמצום. הקדוש ברוך הוא צמצם את עצמו. עניין של ענווה. כן? אז על זה אומרים במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותו. זה אומר שאותו, אותו אינסוף שנמצא בגדולתו, אותו אינסוף נמצא בענוותו. אותו אייבערשטער הגדול שנמצא במקום של הגדלות, אותו אייבערשטער כמי שהוא נמצא גם כן במקום של הצמצום. כלומר, אם אנחנו נעביר את זה וניגע לענייננו פה וניגע לתורה. השאלה, מה הייתה השאלה של האלטער רבי ומה התשובה של האלטער רבי? והשאלה של האלטער רבי, האלטער רבי שאל: לכאורה הקדוש ברוך הוא אינסוף ובלי גבול, והתורה ומצוות זה גבול. איך יכול להיות שיש פה כל אחד? זה שני דברים שונים. מה התירוץ עכשיו? התירוץ הוא שהקדוש ברוך הוא לא בלי גבול. הקדוש ברוך הוא לא בלי גבול. הקדוש ברוך הוא אינסוף. אינסוף זה לא בלי גבול. בלי גבול זה ההפך מגבול. אז אם הוא בלי גבול הוא לא גבול. אינסוף זה לא ההפך מגבול. אינסוף פירושו שהקדוש ברוך הוא אינסוף ואין לו שום גדר, שום ציור, שום

08:47 תואר. ובגלל שהוא אינסוף אז הוא יכול להיות כמי שהוא אינסוף, הוא יכול להיות גם בתוך הגבול. זה לא הפירוש שכשיש צמצום אז הוא צריך להתרחק, להתנתק, לצאת מהאינסוף שלו. הוא יכול להיות עם כל האינסוף שלו בתוך הצמצום, בתוך, בתוך הגבול. אז הגבול זה לא יציאה ממנו, זה המשך שלו, זה הוא בעצמו. הוא כמי שהוא אינסוף נמצא בתוך הבלי גבול. אותו דבר כך הוא אינסוף בתוך הגבול, בתוך הצמצום. ובמילא זה מגיע לתורה ומצוות. זה מה שאומרים שהקדוש ברוך הוא כמי שהוא אינסוף, שאומרים עליו כל הדברים שאמרנו פה, אינסוף, גדלות אין חקר, כמי שהוא אינסוף, הוא עצמו צמצם, הכניס את עצמו בתוך המדידה והגבולות של תורה ומצוות. ולכן כשאתה מסתכל על תורה ומצוות, מה אתה רואה? אז מבחוץ אתה רואה מדידה וגבולות. אבל על עניין דאמת מה נמצא בתוך המדידה והגבולות? נמצא בזה כל האינסוף. זה הוא בעצמו. כל האינסוף נמצא בתוך המדידה והגבולות, וזה נקרא העניין של, בסוד הנושא שאנחנו מדברים פה, במקום, באותו מקום, באותו עניין. האינסוף נמצא בתוך הצמצום. ואיך הוא כללי? סתם כדי להבין את זה קצת יותר טוב ולא להתבלבל עם דברים אחרים. יש צמצום. בחסידות מוסבר שיש צמצום שמדברים בנוגע לעולם, ויש צמצום שמדברים בנוגע לתורה. זה שני סוגים שונים של צמצום. יש מה שמדברים בחסידות לפעמים, הצמצום של בריאת העולם הזה. הקדוש ברוך הוא היה אינסוף ומעל כל המציאות. כדי לעשות עולם הקדוש ברוך הוא עשה צמצום. אז שמה הפשט של המילה צמצום זה הסתלקות, סילוק, העלם. כביכול הקדוש ברוך הוא לא נמצא פה, חס ושלום לא כפשוטו, כן, צמצום כפשוטו, אבל המהות של הצמצום ביחס לעולם הזה זה בדרך כלל שהקדוש

10:50 ברוך הוא העלים על הבלי גבול שלו כדי לתת מקום לעולמות. אז שמה פשט צמצום זה יש העלם, הסתלקות. ראינו כאילו הקדוש ברוך הוא מעלים על עצמו, מצמצם את עצמו כדי שיוכל להיות חלל ומקום פה ומקום לעולמות. זה בנוגע לעולם הזה. בנוגע לתורה אנחנו אומרים מהות אחרת. בנוגע לתורה יש את המאמר חז"ל הידוע, צמצם שכינתו בין שני בדי ארון. בדי ארון זה התורה, זה הלוחות. אז מה פשט צמצם שכינתו בין שני בדי ארון? שמה זה לא הפשט שהקדוש ברוך הוא העלים על עצמו. חס ושלום, הפוך. בבדי ארון הקדוש ברוך הוא נמצא שמה. שמה פשט צמצם, כביכול שהוא הכניס, אריינגעלייגט, הוא שם את כל כולו, שכינה. הקדוש ברוך הוא שם את כל האינסוף שלו כמי שהוא בתוך הגבולות של בדי ארון. מצד אחד בדי ארון זה אמה וחצי אמה, זה מקום מוגבל. אבל מה נמצא בתוך המקום המוגבל הזה? מה, מה מכיל? מה וואס ליגט? מה מונח בתוך המקום הזה? מונח פה אינסוף. הקדוש ברוך הוא כמי שהוא אינסוף. זה בדיוק העניין של במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותו. הקדוש ברוך הוא לא מוגדר בגדר הבלי גבול. הוא יכול להיות כמי שהוא בכל התוקף בתוך המדידה והגבולות, בתוך המציאות של הגבולות. בעצם זה מובא ברש"י. הנקודה הזו זה רש"י מפורש בחומש. רש"י אומר ש-ש-שמשה רבנו היה שומע את הקול של הקב"ה כשהיה נכנס למשכן. כתוב ברש"י שהיה יורדת השכינה בקודש קודשים ושם היה מדבר, ומשה היה בפתח האוהל והוא היה שומע את קול השכינה. וכשמגיע לפתח היה נפסק. רש"י אומר שהקב"ה היה מדבר מארון הקודש והיה נמשך עד לפתח אוהל מועד. שם היה עומד משה רבנו והיה שומע

12:52 את כל מה שהקב"ה היה אומר לו והיה רוצה להגיד לבני ישראל. מחוץ לבית, ל-ל-למשכן לא היו שומעים שום דבר. רק בתוך השלושים אמות של מקום המשכן אז היו שומעים, אז היו שומעים קול הקב"ה. אז יש ברש"י. רש"י אומר בפרשת נשא, אם אני לא טועה, או גם בוויקרא אולי, "יכול מפני שהקול נמוך". אפשר לחשוב שזה היה פשוט קול נמוך, אז לכן לא יכלו לשמוע. הקב"ה דיבר בשקט. אומר רש"י: לא, זה אותו קול שהיה במתן תורה, שהיה הולך מסוף העולם עד סוף העולם. מתן תורה הקב"ה דיבר, שמעו את זה גם עם ישראל. כל העולם שמע את זה. זה היה קול גדול ולא יסף. אותו קול שהיה במתן תורה, אותו קול היה במשכן. אה, אם ככה, פה זה היה רק שלושים אמה, אז זה בעצם כל העניין פה. במקום דלאו אסירי שמעת מימיה וסנוסה. תכל'ס זה היה במקום מוגבל. השטח היה שטח של שלושים אמה, אבל מה היה בתוך השלושים אמה האלו? אותו אין סוף, אותו בלי גבול, אותו קול של הקב"ה שהיה במתן תורה, פה זה נמצא בו. באיכות, אותו איכות, זה רק במקום יותר קטן. אבל מה נמצא פה? זה נמצא פה הקול של האין סוף כמו שזה היה במתן תורה עם כל ההתפשטות. אז זה דוגמה אז להבין את מה שמדברים פה, ולכן זה מה שהרב אומר פה. תראה, וצמצם הקב"ה, כמו שאמרנו, צמצום פה הפירוש צמצום שהוא הכניס. הוא צמצם, הכניס, הוא צמצם, הוא הכניס את כל כולו. רצונו וחכמתו, כמו שאמרנו, זה האין סוף שלו, אבל הוא צמצם את זה, הכניס את זה בתרי"ג מצוות התורה ובהלכותיהן. תכל'ס בדברים מוגבלים יש איזה תרי"ג, זה דווקא תרי"ג

14:44 לא יותר ולא פחות. ובזה גופא הגבולות שיש בזה, הלכותיהן, יש הלכות מוגבלות. איך עושים כל מצווה, כל פרטי הלכות, איך צריך להיות תפילין, ציצית, כל פרט. ובצירופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן, על דרך זה בתורה שבכתב. אנחנו יודעים שבתורה שבכתב יש עוד הגבלה, הגבלה של אותיות. תורה שבעל פה הגבלה זה ההלכות, כל ההלכות זה הגבלה. אם התפילין זה לא בדיוק אצבעות על אצבעות זה פסול וכולי, כל הפרטים. וגם מגיע לתורה שבכתב יש את ההגבלה של האותיות. אם זה חסר אות אחד או לא כתוב כמו שצריך אז הספר תורה פסול. כל הדברים האלה זה מדידה והגבלה. ודרשותיהן, שמה זה מדרש חכמינו ז"ל. בכדי למה הקב"ה שם את זה בתוך מדידה והגבלה של האותיות, של ההלכות, של ההגבלה? בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה. המטרה של הקב"ה, הוא רצה שיוכל להיות התאחדות. כמו שאמרנו, כדי שיהודי יוכל עם הלבושים שלו, לחשוב, בדיבורו, מעשה, להתאחד עם הקב"ה. אז לכן הקב"ה עשה את כל הצמצום הזה. אבל עוד פעם, מה שהצמצום פה, לא שהוא לא נמצא, להפך, הוא נמצא עם כל העצמיות שלו, עם כל האין סוף שלו, בתוך הגבול ובתוך ההלכה הזאת ובתוך האותיות האלה, שם נמצא כל האין סוף. בכדי שכל הנשמה ורוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דיבור ומחשבה. כמו שאמרנו בחלק הראשון של הפרק שהלבושים הם לבושים על הנפש. אז הנפש או ה- נשמה, רוח, נשמה קשור יותר לתורה ורוח קשור יותר לאהבה ויראה, נפש קשור יותר למעשה. אז זה מה שאמרנו קודם. הלבושים מלבישים את הנפש. כדי לקיים מצווה צריכים גם

16:53 נפש, גם רוח, גם נשמה, שזה השכל והמידות, כל העניינים. אבל מה המטרה? המטרה היא שזה יבוא בלבוש מחשבה, דיבור ומעשה, ועל ידי זה תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלושה לבושים אלו. התורה והמצוות מתלבשת בכל עשר כוחות הנפש. על ידי מה? על ידי הלבושים. אז ממילא יוצא שמה נמצא פה, נמצא פה כל האין סוף. אז ממילא זה התשובה שהאלטער רבי שאל. אז עוד הפעם היה לנו פה שאלה ותשובה. האלטער רבי קודם כל עשה הנחה, הוא שם יסוד. היסוד של האלטער רבי היה שיש משהו נפלא במחשבה, דיבור ומעשה של היהודי שאין את זה בשום דבר, אפילו לא בנפש ורוח ונשמה. שהמחשבה, דיבור ומעשה, יש שם את הקדוש ברוך הוא בעצמו. ריבונו של עולם, הקדוש ברוך הוא בעצמו, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, הוא נמצא בתוך תורה ומצוות. זאת אומרת יהודי פשוט חושב אותיות של תורה או מדבר דברי תורה או מקיים מצווה, איזה שיהיה, אז באותו רגע יש פה אחדות ממש עם אור אין סוף. זה היה יסוד. על זה האלטער רבי שאל: הרי זה הרי לא יכול להיות. הקדוש ברוך הוא אין סוף. לא רק הוא אין סוף, גם רצונו אין סוף, גם החכמה זה אין סוף. אז איך יכול להיות שהמחשבה דיבור מעשה שלי יכולים להתאחד עם האין סוף? אני מדוד ומוגבל. אז על זה האלטער רבי הסביר לנו את היסוד שהקדוש ברוך הוא צמצם, הכניס את כל האין סוף שלו בתוך הגבול הזאת, וזה גוף הגדלות של הקדוש ברוך הוא. במקום שאתה מוצא גדולתו, שם אתה מוצא ענוותנותו, שהגדלות האמיתית של הקדוש ברוך הוא, שהוא מכניס את כל האין סוף שלו בתוך הצמצום. לפי מה שאמרנו קודם שישנם שני שני

18:56 סוגים של צמצום. הצמצום של העולמות וצמצום בתורה. אז זה גם כן יהיה שני אופנים איך להסביר את המאמר חז"ל: במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. אז גם לפי זה יהיה שני אופנים איך להסביר את המאמר חז"ל הזה. לפעמים הוסבר כאילו למרות, אף על פי שהקדוש ברוך הוא גדול, אף על פי כן יש ענווה. זאת אומרת, סוג של אף על פי. יש בו עניין של גדלות, ואף על פי כן יש לו גם עניין של צמצום. זה אופן אחד שלפעמים מוסבר, וזה רואים את זה בגישה לעולמות. למרות שהקדוש ברוך הוא גדול והוא אין סוף והוא בלי גבול, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא שם את עצמו בצד. הוא העלים, צמצם, כאילו העלים על הבלי גבול שלו בשביל הענווה שלו, כדי שיהיה עולם. אז שם זה בא שלמרות, אף על פי שהוא גדול, אף על פי כן הוא צמצם. מה שאין כן בתורה ומצוות, כמו שהסברנו קודם, במקום, באותו עניין, האין סוף שלו מתבטא בתוך אנכי ה' אלוקיך. בתוך הצמצום נמצא כל האין סוף, וזה הפלא המיוחד שיש בתורה. יש כאן איזה וורט שחסידים אומרים פה, לא זוכר, לא יודע. אומרים את זה בשם חסידים או ראשונים, לא יודע מי היו מתרגמים, היו אומרים את זה ביידיש. תרגום של המילה צמצום, שהמילה צמצום אפשר לתרגם שני תרגומים ביידיש: איינגעקוועטשט און אריינגעקוועטשט. ובעברית זה, אממ, איך אומרים את זה בעברית? אממ, ל-- שכחתי את המילים. להתכווץ ולדחוס. איך אומרים את זה בשפות אחרות? שכל אחד יחשוב. כלומר, איינגעקוועטשט, להתכווץ, זה, נו, אה קונטרה זה. אה? אריין אי-- זאת אומרת לשים את עצמך בצד כדי לתת מקום למשהו אחר. וכן

21:39 אריינגעקוועטשט, לדחוס, זה להכניס הרבה בתוך מקום אחד. אז ההבדל בין שני התרגומים של המילה צמצום: בנוגע לעולם זה איינגעקוועטשט, כאילו שם את עצמו בצד, תראה, בשביל שיהיה מקום לעולם. ובתורה זה אריינגעקוועטשט, שהוא שם את כל כולו בתוך, בתוך, בתוך האותיות, בתוך המדידה והגבולות. אומרים את זה בנוגע לתורה ומצוות. אז גם כן יש לה עיסוק כמובן, ועיסוק עניין כשמדברים בגישה. חסידים תמיד דיברו גם כן שאותו דבר כשמדברים בנוגע לרבי, התקשרות, רבי חסיד, כל העניין הזה. אז גם כן כשמדברים בנוגע ללימוד, למה כל כך נוגע העניין של לימוד תורתו, ועל דרך זה קיום ההוראות. כשבן אדם מקיים הוראה של הרבי או לומד מה, מהשיחה, אז גם כן אומרים את העניין, אותו עניין, שמצד אחד כל שיחה, כל מאמר, זה מדידה והגבלה. הרבי ודאי הוא הרבה יותר באין ערוך למה שהוא כותב במאמר ובשיחה. החכמה של הרבי, הידיעות, הגדלות של הרבי, זה אין סוף. אין לנו שום אחיזה. ואתה לומד שיחה עם כל ההתפעלות. אבל אף על פי כן שיחה זה, יש פה איזה גילוי, משהו מצומצם שאנחנו יכולים להבין. לומד שיחה, לומד מאמר, וזה נפלא. אבל סוף כל סוף אתה יודע שזה באין ערוך לאמיתית חכמתו. אז על זה אומרים אותו וורט, כמו שאומרים פה צמצום. מצד אחד זה, תהיה כמו מדידה והגבלה, אבל בתוך השיחה הזו, בתוך המאמר, אז אנא נפשי כתבית יהבית. הרבי מכניס את כל מהותו, את כל עצמיותו, כל כולו בתוך, בתוך כל, כל, כל מאמר, כל שיחה, כל עניין. על דרך זה גם כן, כשמדברים בנוגע לתניא, תראה, האלטער רבי כתב את התניא, אז ידוע שבתניא יש את העניין

23:36 של האותיות. חסידים מאוד מאוד הקפידו על ללמוד תניא ולדייק באותיות, כי יודעים כי האלטער רבי עצמו כתב את התניא. כל מילה וכל אות הוא דייק בזה הרבה זמן והשקיע באותיות. שלכן תניא נחשב כמו תורה שבכתב, וחסידים היו מאוד מקפידים כשהיו לומדים תניא ללמוד את האותיות, ללמוד את זה בעל פה, לדייק במילים וכל זה, כי בתניא כל אות, כל אות זה מדויק בתכלית. אז גם פה אומרים את אותה נקודה כמו שהאלטער רבי אומר פה, שבתוך הצירוף אותיות אז יש כל דבר מאוד מאוד מדויק. תראה, כמו שהקדוש ברוך הוא, אומרים שהוא הכניס בתוך האותיות את כל האין סוף שלו. לכן באותיות התורה כל כך נוגע. אותו דבר גם כשמגיע לאותיות התניא. לכן מאוד צריכים לדייק באותיות, במילים. לדעת שבתניא כל דבר זה מדויק בתכלית. כי ידוע הסיפור שהאלטער רבי ישב לפעמים שבועות שלמים על אות, לכתוב ככה, לכתוב ככה, כי כל אות בתניא זה מכוון עם עומק לפנים עומק. נכון.