פרק ג' - שיעור ראשון

00:00 היום אנחנו מתחילים פרק ג', ליקוטי אמרים. בשני הפרקים הראשונים של התניא האלטער רבי הסביר באופן כללי את שתי הנפשות. בפרק א' הוא הסביר את הנפש הבהמית. בפרק ב' הוא הסביר את הנפש האלוקית. הוא הסביר את החילוק העיקרי שיש בשתי הנפשות. נפש הבהמית במהותה, זה מבחינת יש, וכל הפרטים שיש בה זה היסודות הרעים, מידות רעות, ויש גם מידות טובות. אבל כשהמידות הטובות הן בנויות על ישות, אז זה עדיין חלק מנפש הבהמית. ואחרי זה יש את הנפש האלוקית, שהיא חלק אלוק ממעל ממש. האלטער רבי הסביר בפרק ב' את המהות של הנפש האלוקית, שכל יהודי, לא משנה איזה יהודי, ואפילו קל שבקלים מפושעי ישראל, יש בו נשמה שמגיעה מחכמה, חכמה עילאה, חכמה של מעלה, ולכן יש אצל כל יהודי את הקשר עם הקב"ה, שיש לו חיים באלוקות, יש לו קשר עם אלוקות עד מסירות נפש. כמו שנלמד בפרקים הבאים, בפרט על ידי התקשרות לראשי בני ישראל. התקשרות לרבי, לצדיק, שהרבי הוא המוח, מוח הבן שמקשר אותו עם מוח האב. בכללו זה היה שני הפרקים הראשונים של התניא, שהאלטער רבי הסביר את שתי הנפשות באופן כללי, נפש הבהמית, נפש האלוקית. עכשיו בפרק השלישי האלטער רבי הולך להיכנס עכשיו לכוחות הנפש. זה הסדר בתניא, שהאלטער רבי כל פרק מלמד אותנו עוד חלקים להכיר את עצמנו, להכיר את הנפש, איך האדם מורכב, מה אדם. אז בפרק ג' אנחנו הולכים ללמוד על כוחות הנפש. כלומר, בפרק ב' למדנו על עצם הנפש, על הנפש האלוקית, אבל דיברנו על עצם הנפש. עצם הנפש מגיעה מחכמה. כח מה, שהוא בחכמתו יתברך, שזה אלוקות. זה הביטול הכללי, ביטול עצמי,

02:24 ביטול של יחידה או מסירות נפש, איך שנקרא לזה. אבל כאן בפרק ג' האלטער רבי מתחיל לדבר על הכוחות של הנפש, כוחות פנימיים שהבן אדם מורכב. הנשמה יש לה עשרה כוחות. זה עכשיו נתחיל ללמוד בפנים, אומר האלטער רבי: והנה כל בחינה... לפני שאני הולך בפנים, מאוד חשוב להדגיש: האלטער רבי לא רק נותן לנו אינפורמציה על תניא, זה לא רק ספר של אינפורמציה, ספר של מידע, קבלה, להכיר, לספר לנו איך בנוי האדם, כל מיני דברים. התניא זה ספר של עבודת השם באופן מיוחד, שזה האופן המיוחד שהאלטער רבי מלמד אותנו, וכל פרק ופרק בתניא נותן לנו דרך בעבודת השם, שזה הדרך המיוחדת של חסידות חב"ד. זה, התניא, דרך ארוכה וקצרה, שהוא אמר בהקדמה של התניא, בשער, שזה ״כי קרוב אליך״. אז גם זה שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו פרק ג', אחרי שאנחנו למדנו את המהות של נפש הבהמית והמהות של נפש האלוקית, שזה היסוד בכל כללי התניא, לדעת שיש שתי נפשות, לא רק נפש אחת ויש מלחמה וכו', שאנחנו נלמד על זה בהמשך. נגיע עכשיו להבין את העניין של הכוחות של הנפש, לא רק כדי לדעת איזה כוחות יש לנו, שזה גם כן עניין עיקרי ביותר. בן אדם צריך לדעת מה הם הכלים, עם מה יש לי לעבוד, מה הם הכוחות שיש לי. אבל יש פה גם כן עניין יסודי שנוגע לכללות העבודה של חסידות חב"ד. הידיעה על הכוחות של הנפש, שיש עשרה כוחות הנפש ועשרה כוחות הנפש מורכבים משכל ומידות, זה נוגע לכללות העניין של חסידות חב"ד. כמובן חב"ד זה חכמה בינה דעת. חב"ד אומר שעבודת השם צריכה להיות עבודה פנימית, לא להסתפק רק עם עבודה חיצונית,

04:19 אלא שהעבודה תהיה גם עבודה פנימית. זאת אומרת לשנות את האדם גם מבפנים, שיהיה אצלו גם ה״בלבבך״, גם אהבת השם ויראת השם. וכדי שיהיה ״בלבבך״ אפילו אצל בינוני שהוא לא צדיק, אדם רגיל, גם דורשים ממנו שיהיה אצלו ה״בלבבך״, עד כמה ששייך לדרוש אצל בן אדם רגיל את ה״בלבבך״. בשביל זה צריך, צריך שכל, צריך התבוננות. אז ההבנה של כוחות הנפש וההבנה איך הכוחות של הנפש שלנו בנויים, זה עוזר לנו לדעת איך אנחנו יכולים לעבוד את השם באופן פנימי. לכן פרק ג' זה יסוד עיקרי בחסידות חב"ד. אומר האלטער רבי: ״והנה כל בחינה ומדרגה משלש אלו, נפש רוח ונשמה״. האלטער רבי בפרק ב', זה האלטער רבי הזכיר, הוא לא האריך בזה, אבל הוא הזכיר ככה במאמר המוסגר, אמר את זה בקיצור, שיש נפש, רוח ונשמה. זאת אומרת, הוא הזכיר את המושגים שיש נפש, רוח ונשמה, שמזה אנחנו מבינים שמדובר פה לא סתם על שלושה שמות, אלא שלוש מדרגות. זה לא סתם שמות. אומרים שהנשמה קוראים לה נפש, רוח ונשמה. זה אומר שיש לנשמה שלוש דרגות. יש מדרגה של נפש, יש מדרגה של רוח ומדרגה של נשמה. עכשיו בדרך כלל, כפי שידוע, מוסבר במאמרים, אחד המאמרים, אם רוצים לראות את זה בפנים, זה מובא באריכות מאוד געשמאק, זה מאמר של פורים, שנת [?], שמה הרבי מסביר מאוד געשמאק, מאוד יפה, מה ההבדל בין נפש, רוח, נשמה. שבהכללות נפש זה המדרגה של הנשמה שקשור עם עבודה בפועל, מחשבה, דיבור ומעשה. רוח זה עבודת השם שקשור בעיקר עם עבודת המידות. ונשמה זה עבודת השם שקשור עם מוחין, עם שכל. וזה האלטער רבי אומר לנו שאנחנו לא נעשה טעות לחשוב שהנשמה זה

06:10 רק חב"ד, רק מוחין, ורוח זה רק מידות ונפש זה רק מחשבה, דיבור ומעשה. אומר האלטער רבי: לא. כל אחד ואחד מהם הוא בניין שלם. הנפש יש בו עשר כוחות, הרוח יש בו עשר כוחות, הנשמה יש בה עשר כוחות. אז זאת אומרת, אף על פי שאני אומר שהנשמה בעיקר זה מוחין, אז אני לא מתכוון להגיד שנשמה זה רק, רק חוכמה, בינה, דעת, שנשמה זה בניין שלם. יש עבודת השם בעבודת הנשמה. יהודי שעובד את השם בשכל ובמידות, מחשבה, דיבור ומעשה, אבל הוא במדרגת נשמה. יהודי שעובד את השם, מה שהרבי יקרא לזה בפרק של תניא, מה שנקרא אהבה ויראה שכליים. הוא עובד את השם, הוא עובד את השם באהבה ויראה, והוא עובד את השם שלו זה במחשבה, דיבור ומעשה. אבל אצלו העיקר, המהות, זה בחינת נשמה. הוא יהודי של נשמה, הוא יהודי של מוחין. עבודת השם שלו זה עבודת המוחין, ועל דרך זה רוח. יהודי שעבודת השם שלו זה עבודת המידות, אז גם לו יש מוחין ויש מידות ויש מעשה, אבל בעיקר אצלו זה, הוא בן אדם בעל מידות הוא. בעיקר העבודה שלו הוא אהבה ויראה טבעיים. מה שאתה קורא לזה עניין המידות, ועל דרך זה גם נפש. יהודי של נפש הוא יהודי של קבלת עול. אז גם אצל היהודי של קבלת עול צריך להיות היסודות, צריך להיות אהבה ויראה, הרי קבלת עול דורש את כל הבניין, אלא מה, העיקר אצלו זה הקבלת עול, והקבלת עול אצלו גם כן צריך את כל הפרטים. זה מה שהרבי אומר פה בלשון: כלול מעשר בחינות. כל אחד ואחד מהעשר, מהנפש ומהרוח ומהנשמה, כל אחד מהם יש לו עשר בחינות.

08:01 יש עשר בחינות בנפש, עשר בחינות ברוח ועשר בחינות בנשמה. למה אני אומר שיש עשר בחינות לכל אחד ואחד? אומר האלטער רבי: כנגד עשר ספירות עליונות. העשר כוחות הנפש, זה שיהודי בעבודה שלו יש לו את העניין של עשר כוחות הנפש. למה זה ככה? כי למעלה באלוקות יש עשר ספירות. כלומר, מה האלטער רבי בא להגיד לנו? בהמשך למה שאמרנו בפרק ב', הרי אמרנו בפרק ב' שהנפש האלוקית היא חלק אלוקה ממעל ממש. הנפש האלוקית היא מגיעה מהקדוש ברוך הוא, חלק אלוקה ממעל ממש. ובמילא מכיוון שהנפש האלוקית זה חלק אלוקה ממעל ממש, והרי באלוקות יש לא רק חוכמה, באלוקות יש עשר ספירות, והנשמה מגיעה מהאלוקות, מהקדוש ברוך הוא. אז ממילא כמו שבאלוקות יש עשר ספירות, אז לכן גם הנשמה כנגד עשר ספירות עליונות. כמו שבאלוקות יש עניין של עשר ספירות, אז גם בנשמה יש עניין של עשר כוחות הנפש. והאלטער רבי מוסיף ואומר: שנשתלשלו מהן. גם פה זה וורט מאוד מאוד יסודי, שהאלטער רבי לא סתם אומר פה מילים. כל מילה פה זו מילה מאוד חשובה בעבודת השם, ביסודי החסידות, ביסודי התניא, ביסודי עבודת השם. שהאלטער רבי אומר שהעשר ספירות עליונות נשתלשלו מהן. כלומר, כשאנחנו אומרים משל, איך זה נקרא? חסידות, אחד מיסודי החסידות, בפרט חסידות חב"ד. כידוע שהאלטער רבי אמר שכל העניין זה שהוא בא לגלות את המשל, איך זה נקרא, לגלות את שהנשמה, היהודי, הבן אדם הוא משל על אלוקות. אז בן אדם יכול להסתכל על זה, בסדר, זה משל. בן אדם הוא משל על אלוקות. כלומר, זה משל, זה נמשל. יש למעלה באלוקות משל למלך, כתוב שמה מלך, הקדוש ברוך הוא למעלה, ויש מלך

10:12 למטה. אז ממלך שלמטה אני מבין מלך שלמעלה. על דרך זה אני אומר מהאדם שלמטה אני יכול להבין את הספירה שלמעלה. זה רק משל. אז האלטער רבי אומר: נשתלשלו מהן. זה שבן אדם יש לו עשר כוחות הנפש זה לא רק סתם דמיון. יש פה עשר ופה עשר, זה משל, אלא הפשט הוא שהמשל משתלשל מהנמשל. האדם משתלשל מלמעלה. מכיוון שהאדם שלמטה משתלשל מהאדם שלמעלה, אדם, אדם עליון כידוע, מובא בחסידות בשל"ה הקדוש ובשם המקובלים שהמילה אדם, אדם פירושו אדם עליון. אז כמו שבעליון וכביכול באלוקות יש עשר ספירות, אז נשתלשלו מהן. זה לא סתם דמיון, אלא הפשט הוא שאת העשר ספירות שלמעלה ירד בדרך השתלשלות לנשמה שלמטה, ובמילא בעצם העשר כוחות הנפש זה המשך, זה השתלשלות מהעשר ספירות שלמעלה. למה זה כל כך חשוב? זה נוגע להבין שהכוחות הנפש שלנו זה כוחות אלוקיים. זה נוגע להבין שעד כמה יכולת האדם, זה שבן אדם בשכל שלי, הבן אדם בשכל שלו יכול להבין אלוקות. בן אדם יכול ללמוד ולהבין אלוקות ולהתבונן באחדות ה' וגדלות ה' ולקבל אהבת השם, יראת השם. לדבקה בו, כמו שדיברנו קודם, לדבוק במידות שלו, מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא צדיק וכולי, כל הלשונות שכתוב. אז זה לא סתם וורט. אדם יכול לעבוד קשה, אתה יכול... אלא הפשט הוא כי בעצם משם אתה מגיע. זה המהות שלך. מכיוון שהעשר כוחות הנפש נשתלשלו מהן, העשר כוחות הנפש זה בעצם ההשתלשלות של העשר ספירות שלמעלה, ולכן העשר כוחות הנפש הם כלים לעשר ספירות שלמעלה, ולכן האדם יכול עם עשר כוחות הנפש שלו להתחבר עם אלוקות. השכל שלו בעצם זה שכל אלוקי שירד פה למטה,

12:30 ולכן אני יכול להבין אלוקות. החסד של אלוקות ירד למטה ונהיה החסד, לכן אני יכול לחסד שלי להיות חסד דרועא ימינא, חסדו של הקדוש ברוך הוא, ועל דרך זה אהבת השם שלי, זה אהבה... רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה. זה אהבת השם, שנהיה אהבת השם, נהיה אהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא. זה אותה אהבה, ועל דרך זה בכל שאר כוחות הנפש. ולכן זה נוגע לכל עניין שהרב יסביר לנו בהמשך, שיהודי יש לו את היכולת על ידי עשר כוחות הנפש שלו להתאחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית. אז זה הדיוק של השתלשלות מהן. יש סיפור מפורסם שחסידים מספרים על רבי הלל מפאריטש, שאומרים על רבי הלל שהרי הוא היה מלכתחילה, הוא היה חסיד של נובי[?]. אחר כך הוא התקרב לאלטער רבי, סיפור ארוך איך הוא הגיע לאלטער רבי. בפרשת עמלק, פרשת זכור, יש את הסיפורים המפורסמים איך רבי הלל הגיע לחסידות. אז מספרים שרבי הלל אחרי זה, זה כתוב בליקוטי דיבורים, ששאלו את רבי הלל מפאריטש מה התחדש אצלו כשהוא בלימוד החסידות. אז יש שני סיפורים. יש עוד אחד מפורסם שקשור ללימוד התניא, שרבי הלל אמר שכל זמן שהוא לא למד את התניא הוא חשב שהוא צדיק. רבי הלל באמת היה במדרגה מאוד גדולה, אבל כשהוא למד את התניא הוא אמר: אני צדיק? הלוואי בינוני, צדיק בטוח שלא. הלוואי שאני אהיה בינוני של התניא. זה עוד אחד שמפורסם בשם רבי הלל. הרב חזר על זה כמה וכמה פעמים, אבל יש עוד אחד בשם רבי הלל שקשור עם פרק ג', שרבי הלל אמר שכל זמן שהוא לא למד חסידות אז הוא היה שונא את הגוף שלו.

14:18 שנא את הגוף. למה? כי הגוף הסתיר אלוקות. הוא שנא את עצמו, שנא את... כי הבן אדם, מי מסתיר אלוקות הכי גדול? זה הבן אדם. עם הישות והמציאות, עם האגו וכו', עם החומר והתאווה. אז היה לו פשוט מיאוס, מאס בגוף ומאס במציאות שלו. כשהוא התחיל ללמוד את התניא והגיע לפרק ג', והרב גילה לו את הסוד של השתלשלות מהן, שכל העניינים שיש אצל האדם זה בעצם השתלשלות מהעניינים כפי שהם למעלה, אז מזה, אז אוטומטית הוא קיבל דרך ארץ על הגוף ועל הנפש ועל כל המציאות שלו, ועד כדי כך, כמו שהוא התבטא, אז... הוא הבין שהאדם, המציאות של האדם, הנפש, הגוף, כל כוחות הנפש, כל האדם הוא בעצם, איך הוא אמר את הביטוי? משקפת. משקפת זה איך אומרים? אה? לא. מה שרואים מקרוב דברים רחוקים. טלסקופ. אה? כן, משהו כזה. כולם צודקים. איך אומרים באנגלית שרואים דברים רחוקים, רואים אותם יותר קרוב? אז הוא... אז הגוף נהיה אצלו המשקפת לקדוש ברוך הוא, שעל ידי הגוף יכולים להגיע לכוחות, לאורות, לעיקר השתלשלות מהן. זה האלטער רבי גילה לו בפרק ג' בתניא. ואז הוא התחיל לשמור על הגוף, לשמור על בריאות הגוף וכו'. כמה וכמה סיפורים שקשורים עם זה. על כל פנים, אני אגיע לענייננו. אז זה מה שהרב אומר לנו פה, שהעשר כוחות הנפש משתלשלים מהעשר ספירות שלמעלה. ומחולקים לשתיים. עכשיו העשר כוחות, כמו העשר ספירות, מחולקים לשתי קבוצות, שהן שלוש אמהות ושבע כפולות. למעלה, בעשר ספירות שלמעלה, אז אומרים שגם למעלה יש העשר ספירות מחולקים לשתי קבוצות. יש את הבחינה של הג' ראשונות, מה שהתניא קורא לזה שלוש אמהות, ויש את הז' תחתונות, שקורא לזה פה בעניין שבע כפולות. סתם כמה מילים: מה זה הפשט שלוש אמהות ושבע כפולות?

16:35 בספר יצירה כתוב, בספר יצירה, שישנן עשרים ושתיים אותיות. אלפבית יש עשרים ושתיים אותיות, ועשרים ושתיים אותיות מחולקות לשלוש קבוצות. כך כתוב בספר יצירה. אומרים את זה שיש את שלוש אותיות שנקראות אמהות, שהם שלוש אותיות, הם המקורות, האותיות היותר חשובות, מרכזיות של כל האלפבית. זה האות אל"ף, מ"ם, שי"ן, שלוש אותיות האלה. אל"ף, מ"ם, שי"ן, זה נקרא שלוש אמהות. אמהות מלשון מקור, הן מקור, כמו אמא גם כן. אמא מלשון מקור. זה שלוש, יש שלוש אותיות שהם המקורות, אל"ף, מ"ם, שי"ן. למה אל"ף, מ"ם, שי"ן? יש על זה הסבר. לא עכשיו ניכנס לכל ההסברים. אחרי זה יש שבע כפולות. יש שבע אותיות שנקראות כפולות, שהם אותיות שיש בהם דגש ורפה, כמו בי"ת בי"ת וכ"ף כ"ף. אז יש בעצם שבע אותיות. אנחנו לא יודעים בדיוק לחלק בשפה שלנו היום איך מחלקים בכל האותיות. אנחנו רק יודעים בי"ת, בי"ת וכ"ף כ"ף ופ"ה פ"ה. אבל האמת היא שיש גם תי"ו תי"ו. טוב, יש גם כן בגימ"ל. שני סוגים של גימ"ל, יש שני סוגים של דל"ת. על כל פנים יש שבע אותיות שנקראות כפולות, דגש ורפה. אז על פי קבלה, אחרי זה יש עוד שתים עשרה אותיות. יש שלוש, שבע ושתים עשרה. ביחד זה עשרים ושתיים. שתים עשרה אותיות האחרות זה נקרא פשוטות. זה אותיות שאין בהם לא כפולות ולא יחידות. יש פשוטות, שזה משתלשל, זה בעצם בשורשם. זה מה שאומרים שיש ג' אמהות, זה חכמה, בינה, דעת. שבע כפולות זה המידות, כי במידות יש

18:43 כפולות. במידות תמיד יש מידה של תוהו, מידה של תיקון. זה נקרא כפולות. מידות קשות ומידות רכות. זה נקרא מידות. זה כפולות, כמו באותיות אות עם דגש, אות בלי דגש. זה אומר מידות יותר רכות, מידות יותר קשות, אז לכן זה כפולות. והשתים עשרה זה נקרא י"ב גבולי אלכסון, מכיוון שזה יש באריכות במאמר, מדברים שיש י"ב גבולי אלכסון, זה נקרא י"ב פשוטות. אז זה, זה המבנה של העשר ספירות שלמעלה. אז האלטער רבי אומר שכמו שלמעלה באלוקות יש את החלוקה של שלוש אמהות ושבע כפולות. היינו פירוש חכמה, בינה, דעת זה האמהות. ושבעה ימי הבניין, שזה הכפולות, חסד, גבורה, תפארת וכולי. כאן האלטער רבי מביא עוד שם. זה לא סתם שמות, כל השמות. הנה יגיע גם בהמשך התניא. שבעה ימי הבניין, אז ז' מידות נקראים ימי הבניין. למה? כי המוחין זה למעלה מהעולם. לומדים את זה בימי של הבר מצווה. כולם זוכרים. כן, המוחין זה למעלה מהעולם. מוחין זה, זה בהבדלה. בן אדם, מוחין זה לעצמי, מידה זה לזולת. על דרך זה גם למעלה אצל הקדוש ברוך הוא, חכמה, בינה, דעת זה למעלה משייכות לעולמות. מה שאין כן המידות, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. עולם חסד יבנה. המידות שייכים לבניין העולמות. לכן יש שבעה ימים בשבוע כנגד שבעה ימי הבניין, וזה השבעה ימי הבניין, זה השייכות לעולמות. זאת אומרת האלטער רבי רוצה להגיד לנו שכמו שאנחנו אומרים באלוקות, יש הבדל מאוד מאוד גדול, הבדל מהותי בין המוחין למידות. אצל הקב"ה החכמה, בינה, דעת זה למעלה משייכות לעולמות, זה מובדל. והז' מידות זה בניין העולמות, שבעה ימי הבניין, וממילא כל אחד מבין שיש ריחוק מאוד גדול, אבל

20:42 בכל הם המוחין פועלים במידות. זאת אומרת, הז' ימי הבניין גם למעלה, השבעה ימים מקבלים את ההשפעה מהחכמה, בינה ודעת. כתוב כולם בחכמה עשית. בריאת עולם היה מהחכמה, בינה שלמעלה שמתלבש במידות, אבל לפועל המוחין זה מובדל. מוחין לעצמו זה היכל, זה מעל העולמות. מה פועל בעולמות בפועל? זה הז' מידות. על דרך זה אנחנו נבין גם בנפש האדם. למה האלטער רבי מביא את זה פה? כי זה נוגע גם כן להמשך המאמר. המשך התניא, סליחה. בתניא אנחנו הולכים ללמוד עכשיו על כל העניין של עבודת המידות, ועד כמה שנוגע עבודת המידות בשביל לפעול ממש. האלטער רבי הרי יסביר לנו בהמשך, בהמשך התניא, שכדי שבן אדם יוכל לעבוד את הקב"ה במחשבה דיבור ומעשה, חייב להיות אצלו העניין של עבודת המידות. צריך להיות אהבת השם ויראת השם. אלא מה? לא מבקשים ממך אהבת השם של צדיק, מספיק אהבת השם של בינוני, וכך יעשה, שזה נקרא שבעה ימי הבניין. כמו שאומרים למעלה שמהז' מידות השם ברא את העולם, ברא את הנבראים, על דרך זה המידות בנפש האדם זה מה שמביא חיות בקיום המצוות. זה מביא חיות בעבודה בפועל. האהבה זה שורש לעשות טוב ויראה זה שורש של סור מרע. זה הקיום של עבודה בפועל. כדי שהמידות יהיו צריכים גם מוחין, אבל המוחין זה יותר בהבדלה. מוחין בעצם זה יותר נעלה. המוחין זה האמא, זה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: וכך בנפש האדם שנחלקת לשתיים, שכל ומידות. בנפש האדם גם כן מחולק לשניים, זה נקרא שכל ומידות. מעניין שכשנוגע לאלוקות האלטער רבי לא אמר שכל ומידות. כשדיבר למעלה הוא לא אמר שכל ומידות. כשמדבר למטה אומר שכל ומידות. הסיבה היא בפשטות,

22:39 כי האלטער רבי רוצה להגיד שלמעלה אי אפשר לקרוא לקב"ה שכל ולא מידות. איהו חכים ולא בחכמה ידיעא. איהו מבין ולא בבינה ידיעא. למעלה הספירות זה ודאי שהרבה יותר באין ערוך, אבל אף על פי כן השתלשלות מהן, מהספירות שלמעלה, השתלשל פה למטה בנפש האדם, וכך בנפש האדם שנחלקת לשתיים, שכל ומידות. השכל כולל חכמה, בינה ודעת. והמידות הן אהבת השם ופחד ויראה ולפחד וכולי. אז האלטער רבי מביא רק את עיקרי המידות, והאלטער רבי יגיד בסוף הפרק שבמידות יש עיקרי המידות, ענפי המידות, נצח הוד יסוד זה הענפים. מה שאין כן חסד, גבורה, תפארת זה העיקרים. זאת אומרת כשמדברים במידות יש מידות שהם העיקר, המידות של הלב, רגש. חסד, גבורה, תפארת זה מידות עם רגש. יש פה אהבה, יש פה יראה, יש פה רחמים, וממילא זה מתבטא בחסד, גבורה, תפארת. נצח, הוד, יסוד זה רק להשפעה. זה לא מידות. זה לא מידות נפשיות. זה יותר פועל, יותר פעולה, יותר להביא את העניינים למעשה. לכן זה נקרא ענפים. אז לכן האלטער רבי בעיקר מדגיש את עיקרי המידות. אומר פחד ויראה זה שתי, שתי תכונות שיש ביראה, אחד במוח אחד בלב. הוא מביא את שניהם. צריכים להבין למה. על כל פנים אומר האלטער רבי חב"ד נקראו אמות. למה קוראים לחב"ד בשם אמות? אמרנו המילה אמות. הכוונה פה לא אמות, אמא, כי עוד מעט נראה שחכמה זה אב ורק בינה זה אם. דעת זה החיבור של אב ואם, זה לא. למה הוא מדגיש אמות? אז אמות הכוונה מ-מ-מקור. כן, המילה אם זה מלשון מקור בלשון הש"ס, בלשון, בלשון הארמי. אז, אז המילה אמא זה מ-מ-מקור, וזה נקרא אמות. אמות הוא מקור למידות חב"ד.

24:47 הם האמות כי הם המקור בפשטות. הסיבה למה קוראים לאמא אמא בגלל זה. אבל על כל פנים המילה אמא, אם, הכוונה שהמוחין זה המקור למידות כי המידות הם תולדות חב"ד. מה הוא רוצה להדגיש פה? אז עוד פעם, כמו שדיברנו כבר, כל פרט בתניא זה עניינים בעבודת השם. האלטער רבי רוצה להגיד: תזכור שהמידות צריכים את המוחין. מידות הם כמו ילדים שצריכים הורים. אם אתה רוצה לעורר אהבת השם ויראת השם זה לא יכול לבוא מצד עצמו. אהבת השם ויראת השם צריכים לעורר אותם על ידי התבוננות. ההתבוננות זה עניין של חכמה, בינה ודעת. זה האם, זה המקור, על ידי ההתבוננות בשכל ועבודה בסוד זה אלוקות, על ידי זה יתגלו המידות, תולדות, שזה העניין של של של חסד. מידות שמתוולדים מהשכל, והדיוק שהם נולדים מהשכל. זאת אומרת לא שהשכל מהווה אותם. השכל רק מוליד אותם ומגלה אותם מן, מן ההעלם אל הגילוי. כי בעצם כל יהודי יש לו אהבת השם ויראת השם כמו שנראה בהמשך. אבל כדי לגלות אותם ולהוציא אותם אל הפועל, בשביל זה צריך להיות כל העניין של ההתבוננות, ורק על ידי זה יכול לבוא הולדת המידות.