פרק ב' - שיעור שני

00:01 דובר 1 כן, אנחנו נמשיך הלאה. איפה שאנחנו אוחזים בתניא פרק ב', אחרי שתי הנקודות. אז אדמו"ר הזקן מתחיל פה להסביר את העניין של הנפש האלוקית. הוא הסביר שהמעלה של הנפש האלוקית היא שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. פשט, אז זה מביא את העניין של "ואתה נפחתה בי". עניין של נפיחה, שהנפיחה זה מהכוחות הכי פנימיים, שזה המעלה של הנשמה, שזה מגיע מתוכיותו ומפנימיותו, כביכול, של הקדוש ברוך הוא. וכאן אדמו"ר הזקן מתחיל להסביר את זה יותר בפרוטרוט. מה זה אומר שהנשמה מגיעה מתוכיותו ומפנימיותו? אומר אדמו"ר הזקן כך: "על דרך משל, נשמות ישראל עלו במחשבה". אה, הנשמות של עם ישראל עלו במחשבה. כן, מה המילים האלה? נשמות ישראל עלו במחשבה. אז גם פה, לפני שהוא ממשיך הלאה, גם המילים האלה עצמן כבר יש ביאור. במילים "נשמות ישראל", מה שמוסבר במקומות אחרים בחסידות יותר באריכות. דיברנו כבר כמה פעמים שהתניא זה תורה שבכתב. כל מילה יש לזה אחר כך בחסידות, יכול להיות מאמרים שלמים וביאורים והמשכים שיסבירו באריכות. נשמות ישראל עלו במחשבה. מה שזה אומר בתור ביאור על המעלה של הנשמה: דבר ראשון, עצם העניין של מחשבה, שהנשמה מגיעה מהמחשבה. כל הנבראים מגיעים מהדיבור. הנשמה זה מחשבה. וההבדל בין מחשבה לדיבור זה הבדל גדול מאוד. ההבדל בין מחשבה ודיבור, כמו למטה, בפשטות איך זה הולך? הדיבור זה נפרד והמחשבה זה דבוק. ככה זה בגשמיות. דיבור זה לזולת, מחשבה זה לעצמי, וממילא מובן גם כן, כיוון שכל הבריאה מגיעה מדיבור, כל זה עניין של דיבור. על נשמות אומרים עלו במחשבה. זאת אומרת שהנשמה בעצם ההוויה היא אף פעם לא מציאות נפרדת. הנבראים מגיעים מדיבור. זה אומר שנברא בעצם

02:18 דובר 1 ההוויה משהו נבדל. מה שאין כן נשמה, בעצם ההוויה הם דבקים, מאוחדים עם הקדוש ברוך הוא, כמו שהמחשבה מאוחדת עם הנפש. זה אות אחת. אחרי זה יש עוד דיוק. בחסידות מדייקים: נשמות ישראל עלו במחשבה. לא כתוב סתם מחשבה. כתוב עלו במחשבה, שזה מסביר בהרבה מאמרים שאף באמת גם שאר הנבראים, כל הנבראים, היה גם מחשבה. זה לא רק דיבור. בפשטות, לפני שהקדוש ברוך הוא דיבר, אז בוודאי שהקדוש ברוך הוא חשב. הקדוש ברוך הוא חושב על הבריאה. יש גם מאמרי חז"ל, פסוקים, שמובן שהנבראים גם כן באים מהמחשבה של הקדוש ברוך הוא. מיד שעולה במחשבה, נשמות עלו במחשבה. העניין של מחשבה קשור גם עם הבריאה. אז כאן מגיע דיוק: עלו במחשבה, כי גם במחשבה עצמה ישנן כמה דרגות. יש מחשבה של הדיבור. אדם חושב מה לדבר, מחשבה חיצונית, ויש מחשבה פנימית. וזה הדיוק, עלו במחשבה, במדרגה הכי עליונה במחשבה. על כל פנים, נשמות ישראל מגיעות ממקום מאוד גבוה במחשבה של הקדוש ברוך הוא. סליחה. ככתוב: "בני בכורי ישראל", "בנים אתם לה' אלוקיכם". כאן אדמו"ר הזקן מביא פסוקים שמראים את המעלה של נשמות ישראל ביחס לכל הבריאה, שקוראים לנשמות ישראל. התורה קוראת לבני ישראל בשם בנים: "בני בכורי ישראל", "בנים אתם לה' אלוקיכם". יש שני פסוקים. הסיבה למה הוא מביא את שני הפסוקים? הרבי מסביר שפסוק אחד מדבר על הנשמה כפי שהיא באצילות, ופסוק אחר מדבר על הנשמה כפי שהיא בבי"ע. "בני בכורי", הלשון בכורי, על פי קבלה, על פי חסידות, זה הנשמה באצילות נקרא בכורי. אז הנשמה למעלה זה פסוק אחד. אחרי זה מביא את הפסוק השני, "בנים אתם", גם כשהנשמה ירדה לבי"ע, גם אז קוראים לה בשם

04:30 דובר 1 בנים. וכאן האלטער רבי אומר שהסיבה למה בני ישראל נקראים בנים זה לא בגלל שהם מקיימים תורה ומצוות. רוב המפרשים מסבירים שלמה בני ישראל נקראים בנים, זה קשור עם זה שהם מקיימים תורה ומצוות, שיש להם קשר לקדוש ברוך הוא. זה עניינים שקשורים עם עבודת השם, כי זה הפסוק אומר, "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו", זה קשור עם עבודת השם, עם קיום המצוות. האלטער רבי אומר לא, "בנים אתם לה' אלוקיכם" זה לא מצד קיום המצוות, זה מצד עצם המהות של היהודי, וזה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה. פירוש, יש מפרשים שמסבירים שבנים זה שם של חיבה, שם של קירוב. הקדוש ברוך הוא מדבר לבני ישראל ואומר: אתם חשובים לי כמו בנים, ולכן אני מצווה לכם כל מיני דברים. האלטער רבי בא להגיד לא, זה עניין עצמי. זה שיהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש זה לא קשור עם שום תנאים. זה עניין במהות, ככה זה העצם של הנשמה. וזה האלטער רבי ממשיך הלאה, שהמילה בנים פה זה עם המהות של בנים כמו שזה אצל בן אדם. זה לא רק עניין של מליצה, אלא באמת זה בנים. יהודי באמת בן לקדוש ברוך הוא כי הוא מגיע ממקום הכי עמוק, וזה ההמשך פה. פירוש, "כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך, דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא, אלא הוא וחכמתו אחד". העניין שבני ישראל נקראים בשם בנים, הסיבה היא כמו שבן מגיע מהמקום הכי עמוק, ממוח האב, אז אותו דבר נשמות ישראל מגיעות כביכול מהחכמה, אלוקה, מהפנימיות של הקדוש ברוך הוא, שהפנימיות של הקדוש ברוך הוא זה החכמה הזאת, "דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא".

06:28 דובר 1 הוא וחוכמתו אחד. כביכול, כשאומרים שהנשמה מגיעה מחוכמתו, זה מגיע מהקדוש ברוך הוא בעצמו. כלומר, בואו נסביר את זה קצת. מה המשל מבנים? אומרים שהבן נמשך ממוח האב. בן נמשך ממוח האב. זה המקור של כל העניין של הילוד. בן זה ממוח האב. מה הפשט? האם זה בגשמיות או הכוונה זה ברוחניות? המחשבות שלו. יש על זה מכתב של הרבי שמוח האב לאו דווקא הכוונה כפשוטו בגשמיות, הכוונה יכול להיות גם כן העניין של הדעת, המחשבה, העסק של המחשבה, שמזה אחר כך מגיע כל העניין של הילוד. אבל על כל פנים, מוח האב הוא הסיבה להילוד של הבן. עכשיו המוח האב, יש שני עניינים במוח האב. יש שכל במוח האב ויש את העצמיות במוח האב. זאת אומרת המוח, מצד אחד המוח הוא מקום של שכל, אבל אנחנו יודעים שהמוח הוא לא רק מקום של שכל. יש במוח הרבה דברים שהם מעבר לשכל, שזה העניין שהאלטער רבי יגיד בפרק נ"א שהנשמה, עצם הנשמה נמצאת במוח. המוח הוא כלי לחיות. חיות הנשמה מתלבש קודם במוח ואחר כך לכל האיברים. על דרך זה בהשפעה של המוח ישנם שני מיני השפעות. יש השפעת השכל ויש השפעה, השפעת הטיפה, מה שנקרא בחסידות. הרבי הרש"ב מאריך בזה. יש מה שהמוח משדר, משפיע שכל, ויש אבל העצמיות של המוח, שמה נמצא הנפש ואז משמה מגיע הילוד. ולכן כשאנחנו אומרים שהבן מגיע ממוח האב, לא מתכוונים רק לשכל, מתכוונים לעצמיות. שמה בבן נמשך העצמיות של האבא, ולכן אומרים יפה כוח הבן מכוח האב, שלפעמים יכול להיות שהבן יגלה כוחות נעלמים, כוחות עצמיים שהאבא לא גילה אותם. ידוע הפירוש בחסידות, שיפה כוח הבן זה שיותר יפה,

08:41 דובר 1 ומצד שני הוא מכוח האב. זה מגיע מהעצמיות של האבא. ובמילא זה מה שהאלטער רבי אומר פה. כמו בנוגע לבן שאנחנו אומרים שהוא מגיע מהמוח, הכוונה מהעצמיות. אותו דבר גם בנוגע לקדוש ברוך הוא. אומרים שהנשמה, שורש הנשמה זה חוכמה עילאה, שורש הנשמה זה כביכול מהמוח העליון, שזה חוכמה עילאה של הקדוש ברוך הוא. אז גם בחוכמה עילאה אני אומר זה לא השכל שבחוכמה עילאה, השכל כביכול, אלא הכוונה העצמיות. זה מה שהוא אומר, הוא וחוכמתו אחד, מכיוון שאצל הקדוש ברוך הוא בתוך העניין של החוכמה נמצא הוא, הקדוש ברוך הוא בעצמו נמצא בחוכמה, הוא וחוכמתו אחד. אז לכן כשאומרים שהנשמה מגיעה מהחוכמה זה כאילו להגיד בסגנון אחר שהנשמה מגיעה ממהות ועצמות. למה האלטער רבי לא אומר ישר שהנשמה מגיעה ממהות ועצמות? זה עניין אחר כללי בתניא, האלטער רבי בתניא משתדל לדבר את כל העניין בדרגות יותר נמוכות. זה כלל בתניא שעל פי זה מבינים הרבה דברים בתניא, שאנחנו רואים בכל התניא שהאלטער רבי לא משתמש עם דרגות שלמעלה מהשתלשלות. רואים דבר בולט מאוד. בכל התניא אתה לא תמצא לא חיה לא יחידה. במאמרים שאחרי זה חיה יחידה זה עיקר. בפרט כמו שלומדים פה הבחורים קונטרס עניינה של תורת החסידות, חסידות גילה עניין היחידה. אתה מחפש בתניא איפה כתוב יחידה? לא כתוב. תניא לא מדבר לא על חיה לא על יחידה. ועל דרך זה גם למעלה. האלטער רבי לא מדבר בתניא על מדרגות שלמעלה מאצילות. האלטער רבי כשהוא מדבר על, על עיקר המדרגות הכי גבוהות זה האצילות. אתה לא תמצא בתניא שהאלטער רבי יזכיר את העניין של כתר, של אין סוף, של צמצום לפני הצמצום. כל הדרגות האלה לא,

10:54 דובר 1 לא, לא מדבר עליהם. והכל הולך תהליך, כי האלטער רבי בתניא, שזה ספר של בינוני, האלטער רבי בא לדבר לבן אדם, כל אחד ואחד קורא ולכל אחד ואחד, אז האלטער רבי מדבר את העניינים ברמה, במדרגה, כפי שזה מצד נר"ן, כוחות פנימיים. וכוחות פנימיים האלטער רבי קורא מהות ועצם הנפש. אנחנו רואים את זה במוחש בכל הפרקים שבאים אחרי זה, ולכן גם כאן כשמדבר על הנשמה בשורשה אז האלטער רבי מדבר חוכמה, אלא מה? בחוכמה יש הכל. כי חוכמה, הוא וחוכמתו אחד, שמה נמצא הכל. אבל כמובן במאמרים שאחרי זה אנחנו נראה שמשתמשים, מדברים על הנשמה מושרשת הרבה יותר גבוה עד לעצמות, ועוד לפני הצמצום וכל הדרגות. זה לא סתירה, זה בכל מקום ובכל עניין. פה מדברים את זה בדרגות האלה. אבל כוונת מה האלטער רבי אומר לנו פה? מאוד מעניין. היה לנו שלושה משלים פה: נפיחה, מחשבה והולדת בן ממוח האב, איך נקרא לזה. שלושה שהצד השווה, זאת אומרת זה שלושה לשונות שמוצאים רק בנשמה של ישראל. רק בנשמה של ישראל כתוב ויפח, רק בנשמה של ישראל כתוב עלו במחשבה ורק בנשמה של ישראל בנים אתם לה' אלוקיכם. הצד השווה בשלושת העניינים האלה שיש פה המשכה עצמית וזה נותן לנו להבין מה מיוחד ביהודי. מה יש בנשמה של יהודי שאין בשום חי, בשום דבר בעולם. יש לו קשר עצמי, יש לו משהו מהותי. ההבדל הוא שכל הנבראים הקדוש ברוך הוא ברא אותם, אבל הקדוש ברוך הוא ברא אותם באופן שבהרגשתם זה מציאות לעצמו, ולכן אין בהם את הביטול האמיתי, וזה מסביר לנו יותר טוב מה שלמדנו בפרק הקודם למה אצל גויים לא שייך מידות טובות לגמרי. תמיד

12:58 דובר 1 יהיה מעורב ישות, גאווה, אנוכיות, כי זה המהות שלו. הוא נברא באופן כזה. זה גופא יש כלפי

16:15 דובר 2 הוא היודע עצמו. כלומר, הקב"ה אין בו הרכבה. הקב"ה שלם בתכלית השלימות. הקב"ה לא חסר לו כלום, הוא לא מורכב מחלקים. הקב"ה אחד, אחד הפשוט. זה אחד מיסודי הרמב"ם. הרמב"ם הרגיל את יסודי האמונה. אחד מיסודי האמונה שיהודי צריך לדעת שהקב"ה אחד הפשוט, שהאחד הפשוט הכוונה שאצל הקב"ה כל העניינים הם בעצם אחדות אחת. קשה לנו, אנחנו לא יכולים להבין איך זה עובד, אבל זה המהות, כי הקב"ה לא חסר לו שום דבר. אם אני אגיד שיש פה הרכבה, אז זה אומר שהקב"ה חסר לו ומושלם על ידי עוד דברים, או גם כי צריך מרכיב. יש הרכבה, צריך מישהו שירכיב אותו, וזה לא יכולים להגיד על הקב"ה. ולכן אנחנו אומרים שאצל הקב"ה זה כולו אחד. הוא המדע, הוא היודע, הוא יודע עצמו. מה האלטער רבי רוצה להגיד במקרה של ענייננו? הכוונה של האלטער רבי זה הנשמה והבורא. הוא המדע, הוא היודע. מדע פה בעניין של זה הנשמה. היודע זה כביכול הקב"ה, הוא המדע, הוא היודע. הכוונה שהנשמה עם הקב"ה כולו אחד. ודבר זה אין ביכולת האדם להבינו על בוריו, כדכתיב החקר אלוה תמצא, וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם. שכל מוגבל. הדבר הזה זה לא בגדר השכל, אבל זה יסוד האמונה. מה נוגע לנו לדעת פה את זה? כדי להבין מהי מעלת הנשמה של יהודי, שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. עכשיו יש פה הגהה. הגהה. כמובן שאנחנו נלמד את זה עכשיו. אני לא הולך להיכנס לכל הסוגיה, כי זה מים שאין להם סוף. סוגיה מאוד מאוד יסודית בחסידות, שריבוי מאמרים והמשכים בנויים על ההגהה הזאת. זה מעניין, האלטער רבי, ההגהה הזאת, הוא חוזר על זה כמה וכמה פעמים, וגם בתניא.

18:19 דובר 2 האלטער רבי מביא את זה איזה שלוש או ארבע פעמים, את העניין הזה. זה פלא, אבל ככה רואים. זאת אומרת שזה עניין יסודי בעבודה של התניא, בעבודה של התניא. ופה האלטער רבי מקצר, ויש מהצמח צדק בדרך מצותיך, שורש מצוות התפילה. שמה יש יותר אריכות ופרטיות. אנחנו נסביר מה בדיוק הנושא פה, אבל אני אגיד קודם כול בעל פה. בקיצור, אחרי זה נקרא בפנים. האלטער רבי מביא את הרמב"ם כדי להוכיח על מהות הנשמה, שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה זה עניין של חכמה. רוצה להגיד שכמו שאומרים הוא היודע והוא המדע, זאת אומרת הקב"ה והחכמה, הנשמה זה דבר אחד עם אלוקות. להסביר את האחדות, את העומק, שהנשמה ואלוקות דבר אחד. וכאן יש שאלה מאוד מאוד יסודית. שאלה מאוד מאוד פשוטה, שהרמב"ם לא הסכימו איתו. שיטת הרמב"ם. אז הרבה מהמקובלים חלקו על הרמב"ם, עד כדי כך שעל הרמב"ם הזה היו תלונות מאוד מאוד גדולות, עד כדי כך שהיו מגדולי ישראל שאסרו ללמוד את הרמב"ם בגלל זה. עד כדי כך, ידוע, היו טענות על הרמב"ם. איך אתה אומר כזה דבר על הקב"ה? כביכול מצמצם את הקב"ה בגדרי השכל, והרי הקב"ה כשמו כן הוא, קדוש. קדוש פירושו שהוא מובדל, מובדל מכל ציור. איך אפשר לקרוא לו בשם שכל? זה היו טענות, היו עוד טענות. בזמן הרמב"ם, ידוע רבינו יונה. אחר כך המהר"ל מפראג היה הרבה שנים אחרי זה, אבל המהר"ל כותב מאוד חזק. אז ממילא נשאלת השאלה: האלטער רבי בתניא מביא את הרמב"ם בפשטות, אז לכן האלטער רבי כותב את ההגהה להסביר ולתווך את זה. איך זה מוסבר על פי תורת הקבלה? אומר:

20:35 דובר 2 האלטער רבי: והודו לו חכמי הקבלה. כמו שהרמב"ם כותב, חכמי הקבלה מסכימים עם הרמב"ם, הפוך ממה שהמהר"ל מפראג אומר. למרות שהמהר"ל מפראג היה מקובל, אבל המהר"ל מפראג היה בתקופת הקבלה בזמן האר"י ז"ל. אז הוא, אבל הוא לא קיבל מהאר"י ז"ל כי הוא גר במקום אחר. הוא גם היה בפשטות יותר מבוגר מהאר"י ז"ל. ידוע, המהר"ל נפטר אחרי האר"י ז"ל, אבל הוא נולד קודם. הוא היה יותר מבוגר ממנו. על כל פנים, הרמ"ק, לא, סליחה, המהר"ל לא ידע קבלה של האר"י ז"ל, גם לא קבלה של הרמ"ק. הוא הגיע ממקום אחר, הוא קיבל את הקבלה של המהר"ל מאיפה שהוא קיבל. סבא שלו היה מקובל וכולי. מאיפה שהיה הקבלה שלו, ובפועל חולק על הרמב"ם. אבל אחרי זה הגיע הרמ"ק, עוד פעם, אחרי זה אני מתכוון באותו זמן, אבל במקום אחר. הרמ"ק עשה סדר בקבלה והוא עשה כל מיני תיווכים בענייני קבלה, ואחרי זה הגיע האר"י ז"ל. האר"י ז"ל היה תלמיד של הרמ"ק, תלמיד. הוא למד אצל הרמ"ק, גם היה לו קבלה אחרת, והאר"י ז"ל חלק על הרמ"ק בהרבה דברים. על כל פנים, הרמ"ק והאר"י ז"ל נחשבים לפוסקים. איך אומרים, פוסק אחרון בקבלה? מי שהלכה כמותו זה הרמ"ק והאר"י ז"ל. הם היו אלו שאספו את כל השיטות ועשו סדר בקבלה. זה גופא, האר"י ז"ל היה אחרי הרמ"ק, אז גם כשיש מחלוקת ברמ"ק והאר"י ז"ל אנחנו אוחזים כמו האר"י ז"ל. כידוע בכמה שיחות. אז זה מה שהאלטער רבי אומר: והודו לו חכמי הקבלה, כמו שכתוב בפרדס מהרמ"ק. הרמ"ק כותב את זה, שמה שהרמב"ם צודק, שיש מושג שהוא המדע והוא היודע באצילות, כמובן. עוד מעט הוא יסביר. וגם לפי קבלת האר"י ז"ל יציבא מילתא. לא רק לפי הרמ"ק, אפילו לאר"י ז"ל. מה הוא

22:40 דובר 2 מתכוון אפילו לאר"י ז"ל? חידוש, כי האר"י ז"ל עוד דיבר על הפלאה של אין סוף הרבה יותר מהרמ"ק. הרמ"ק לא ידע מהצמצום, אז לגבי הרמ"ק הוא קירב את הקדוש ברוך הוא לאילן. אז הוא קיבל את שיטת הרמב"ם. זה לא כזה חידוש. האר"י ז"ל דיבר על צמצום הראשון בדרך סילוק, אז לגבי האין סוף אין שום יחס לאילן, ואף על פי כן, גם לפי קבלת האר"י ז"ל, שהוא דיבר על אין סוף בתכלית, אפילו גם הוא מודה לרמב"ם שאפשר להגיד הוא המדע והוא היודע. מצד איזה אופן? איך אפשר להגיד את זה? אז זה הוא מסביר: בסוד התלבשות אור אין סוף ברוך הוא על ידי צמצומים רבים בכלים דחב"ד דאצילות. תכף לא מדברים לפני הצמצום, מדברים אחרי הצמצום. אך לא למעלה מהאצילות, כמו שכתוב במקום אחר, שאין סוף ברוך הוא רם ומתנשא רוממות אין קץ למעלה מעלה ממהות ובחינת חב"ד, עד שמהות ובחינת חב"ד נחשבת כעשייה גופנית אצלו יתברך. כמו שכתוב, כולם בחכמה עשית. זה מה ששיטת האר"י ז"ל, שמצד אחד אין סוף הוא לגמרי באין ערך לעניין של ספירות, רוממות אין קץ, עד כדי כך שאני קורא לחכמת האצילות בשם עשייה לגבי אין סוף. כולם בחכמה עשית. כמו שעשייה לגמרי באין ערך לחכמה, אז אותו דבר חכמה הוא לגמרי אין ערך גם בערך. והאלטער רבי מסביר את זה באריכות בשער היחוד והאמונה פרק ח', ט', י'. כל העניין הזה של האין ערך, תכלית הפלאה, זה מצד עצמו, אבל יחד עם זה מצד ההתאחדות, מצד ההתאחדות, מצד ההתלבשות, מצד כל הסוגיה של צמצום של כלים, מצד הייחוד. אז אדרבה, בתוך כל הספירות נמצא אין סוף בתכלית

24:36 דובר 2 ההתאחדות. ולכן אומרים הוא המדע והוא היודע והוא הידוע עצמו. ובמילא כשאומרים ששורש הנשמה זה בחכמת אצילות, אז בעצם נמצא שמה לא רק אצילות, נמצא שמה כלול עניין של אין סוף. ובמילא מובן מה זה אומר לנו בעבודה. זה לא רק עניין פה קבלה של השכלות וכולי. מה זה אומר לנו בעבודה? האלטער רבי רוצה להגיד: מזה אנחנו יכולים להבין מה שנלמד בהמשך התניא, שלכן יהודי יש לו לא סתם ביטול. יהודי יש לו כוח המסירות נפש מצד הנקודה הזאת, שהנשמה מושרשת לא רק בחכמה, אלא בחכמה כפי שמאיר שם אין סוף. לכן מובן למה ליהודי יש אמונה פשוטה, יש לו מסירות נפש, יש לו את כל כל הפלאות של נשמה של יהודי. עד כמה יהודי יש לו תכלית ההתקשרות, תכלית הביטול לאלוקות. הכל נובע מזה ששורש הנשמה מושרש בכל המדרגות האלו.