פרק ב' - שיעור ראשון

00:01 דובר 1 אנחנו מתחילים היום פרק חדש, פרק ב'. האלטער רבי ממשיך פה הלאה לבאר את הנפש השנית. בפרק הראשון האלטער רבי דיבר על הנפש הראשונה, הסביר את הנפש הבהמית. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה ומדבר על הנפש האלוקית. אז האלטער רבי מתחיל פרק ב' ואומר: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". מדברים על הנפש השנית. הנפש השנית נמצאת רק בבני ישראל. על הנפש הזאת האלטער רבי מגדיר מה המהות של הנפש השנית. אומר: היא חלק אלוקה ממעל ממש. זאת אומרת שכל המהות שלה זה אלוקות. אז לפני שאנחנו ניכנס להסביר מה הפשט, מה העניין של הנפש השנית? קודם כול כמה מילים להסביר למה קוראים לזה נפש השנית. מה הסיבה שזה נקרא בשם נפש השנית? כי מדברים פה על נפש אלוקית. נפש אלוקית. הדבר הכי חשוב, חלק אלוקה ממעל ממש. אז השאלה המפורסמת שתמיד שואלים: למה קוראים לנפש הזאת נפש השנית דווקא? יש התייחסות לזה במדרש. מדרש על פסוק בקהלת, "הילד השני", זה כתוב "הילד השני", שזה הולך על הנפש האלוקית, אבל גופא קשיא. למה באמת גם הפסוק, המדרש מתייחס לנפש האלוקית בשם נפש השנית? למה קוראים לזה שני? אז התשובות המפורסמות הידועות, יש שתיים. תשובה אחת זה בגלל שמגיעה יותר מאוחר. פשוט זו התשובה הפשוטה, שהנפש הבהמית מגיעה מיד כשבן אדם נולד. כמו שכתוב גם במדרש בקהלת, שברגע שבן אדם נולד אז "לפתח חטאת רובץ". הנפש הבהמית נולדת יחד עם האדם, מה שאין כן הנפש האלוקית לוקח זמן. יש אז תחילת הכניסה בברית וסיום הכניסה בבר מצווה. אז רק בן י"ג שנה זה גמר כניסת הנפש האלוקית בנפש האדם. ובמילא זה שני, פשוט מגיע יותר

02:39 דובר 1 מאוחר. יותר בעומק, מוסבר בהרבה מקומות בחסידות שזה קשור עם השורש. ככה מוסבר הרבה פעמים בחסידות שהנפש הבהמית מושרשת בעולם התוהו, הנפש האלוקית בעולם התיקון. ומכיוון שעולם התוהו, כמו שעשו הוא הבכור קודם ליעקב, זאת אומרת שתוהו קודם לתיקון, לכן קודם מסבירים את הנפש הבהמית ואחרי זה מגיעה הנפש השנית, הנפש האלוקית. כמו שיעקב מגיע אחרי עשו. זה לפעמים מוסבר גם כן במאמרים. הרבי אמר ביאור פעם, גישמאקע ביאור, שזה גם כן, עוד יש לזה גם משמעות יפה בעבודת השם, שהסיבה למה קוראים לנפש אלוקית נפש השנית זה בגלל שכל המטרה של הנפש האלוקית זה בשביל לעבוד עם הנפש הבהמית. בשביל זה הנשמה ירדה לעולם. אם לא הייתה נפש הבהמית, אז הנפש האלוקית אף פעם לא הייתה יורדת. מה לה ולעולם? הנפש האלוקית מושרשת בעצמות, אלא מה, אחרי שהקדוש ברוך הוא ברא גוף עם נפש הבהמית, ואז יש עבודה שצריכים לברר אותה, אז בשביל זה שולחים את הנפש האלוקית כדי לברר. אז ממילא יוצא שכל המהות של הנפש האלוקית זה שני. זאת אומרת, זה מגיע רק אחרי שכבר יש מציאות כזאת של, של גוף ונפש בהמית שצריכים לתקן אותו. בשביל זה הם שולחים את הנפש האלוקית. אז זה גדר של שנית. כאילו להגיד בקיצור, זה אומר שכל המציאות של הנפש האלוקית זה בנוי על הנפש הבהמית, ולכן אצל הנפש האלוקית, כמובן, כאן למטה, בשורש האלוקית הוא חלק אלוקה, בעצם מדברים מצד ירידת הנשמה. כל המציאות של הנפש האלוקית בנויה על הנפש הבהמית, והוא בעצם מגיע אחרי שיש כבר נפש הבהמית, ואז הוא עובד איתו, מזכך אותו, מתקן אותו, ולכן נרגש בו שהמציאות שלו מבחינת שנית. זה עוד נושא שהרבי

05:00 דובר 1 הביא פה. על כל פנים, כאן בפרק ב' האלטער רבי בא לגלות לנו, וזה בעצם כל הנקודה של הפרק הזה, שהאלטער רבי בא לגלות לנו מה זה המהות האמיתית של יהודי. אז דבר ראשון האלטער רבי אומר "חלק אלוקה ממעל ממש". אז כאן צריך להסביר שהמילים האלה בעצם זה פסוק. חלק... אף על פי שהאלטער רבי לא כותב שזה פסוק, אבל זה פסוק. יש פסוק באיוב, "חלק אלוקה ממעל". האלטער רבי מוסיף את המילה "ממש". "ממש" לא כתוב בפסוק. האלטער רבי מוסיף את המילה "ממש", כי ההוספה הזאת זו הוספה עיקרית, שזה עיקר החידוש של האלטער רבי. בכלל, המילה "ממש" זו מילה שבה האלטער רבי משתמש, חסידות בכלל, בפרט זה התחיל אצל האלטער רבי. אפשר להגיד שזו אחת מהמילים הכי חשובות בחסידות. העניין של "ממש" זו מילה, מילה מאוד, אה, מילה, מילה יסודית בחסידות. שגם בתניא יש הרבה פעמים המילה "ממש" מופיעה בתניא הרבה הרבה פעמים. זה, זה, זה מדויק, כי זה בעצם אופיו של האלטער רבי, ונגיע להרבה עניינים. שיש הרבה דברים שאנחנו מסתכלים על זה כמו משל, כמו מליצה. עד הזמן של חסידות חב"ד היו הרבה דברים, ביטויים, מילים, שאנשים חשבו על זה שזה לא ממש, כמו הפסוק הזה עצמו. הפסוק מדבר על, על הנשמה ואומר "חלק אלוקה ממעל". אז יש הרבה מהמפרשים שמסבירים שזה לא, חס ושלום... כאילו חס ושלום, אנחנו לא יכולים להגיד, חס ושלום, היפך. אבל מפרשים פחדו להגיד שזו הכוונה כפשוטו. איך אתה יכול להגיד על הנפש של אדם "חלק אלוקה ממעל"? אז הם אמרו שזה הכוונה... שהם אמרו שהכוונה זה לדעה או לשכל. כל מיני ביאורים והסברים שהכול על צד המשל, שזה לא כפשוטו.

07:05 דובר 1 מגיע האלטער רבי, והאלטער רבי אומר: לא, חלק אלוקה ממעל ממש. שכשאומרים שהנשמה חלק אלוקה ממעל, הפסוק התכוון ממש, התכוון כפשוטו, שהנשמה היא חלק מהקדוש ברוך הוא. מה ההסברה בזה? עכשיו אנחנו נלמד, עכשיו נסביר. אבל זה בעצם ה... זה בעצם היסוד פה, מה שהאלטער רבי בא להגיד. עכשיו קצת הסבר, קצת מילים לפני שניכנס בתניא עצמו, ועוד נבין מה כאן העבודה, מה כאן העניין, מה האופי של האלטער רבי. בפרט בהמשך למה שדיברנו בשיעורים הקודמים בקשר למה שהאלטער רבי מדבר פה בקשר לנפש הבהמית. כפי שכבר הסברנו, החידוש של האלטער רבי, המהפכה של האלטער רבי, ספר התניא, זה שהאלטער רבי מגלה את המהות. עד האלטער רבי דיברו הרבה דברים, אבל אף אחד לא ביטא, לא הגדיר, לא, לא, לא פענח את המהות של הדברים. דיברו יצר טוב, יצר רע, כל מיני דברים, אבל האלטער רבי בא, והאלטער רבי גילה שכל יהודי יש לו שתי נפשות. כמו שהסברנו, שהמילה נפש באה להדגיש שיש פה מהות. זה סוג חיים. זה לא רק עושה עבירות או לא עושה מצוות, מתנהג טוב, מתנהג רע. זה לא עניין של רע וטוב. אדרבה, כמו שאמרנו בפרק הקודם, גם נפש בהמית יש לו טוב. השאלה היא מה החיים שלך? השאלה שכל יהודי צריך לשאול את עצמו כל הזמן, כל החיים: איפה אני חי? מה החיים שלי? מה, מה המהות שלי? וזה ההבדל בין נפש אלוקית ונפש הבהמית. הנפש הבהמית, המהות שלו, החיים שלו, הנפש זה ישות, מציאות, זה גדר, זה גדר המציאות אצלו, זה גדר החיים. חיים פירושו אני קיים, אני נמצא, ובמילא אני נמצא, אני רוצה, אני צריך וזה וכולי. מזה משתלשלות

09:07 דובר 1 מדרגות, מדרגות, כל מיני דברים, אבל הבסיס זה אני. מגיע מה, מה הנפש השני? מה המהות? מה פשט חיים? כשמדברים, ונגיע לנפש האלוקית. אז זה המילים שהרב מביא פה: חלק אלוקה ממעל ממש. זאת אומרת, כשמדברים על הנפש האלוקית, מה הפשט אצלו מציאות? מה הפשט אצלו החיים? גדר החיים אצלו זה אלוקות, כי אצלו משהו שהוא לא אלוקות זה לא נקרא, זה לא מציאות. אז יש את השיחה המפורסמת, בחורים בדיוק לומדים את זה עכשיו, קונטרס עניינה של תורת החסידות, ששם הרבי מביא את ה... במדריגה שהם אומרים את ״נשמתו״. אה? לא סתם נשמה, ״נשמתו״, שזה העניין שיהודי אין אצלו מציאות של חיים אם זה לא אלוקות. חיים אם זה לא אלוקות זה לא חיים בכלל. כמו שהרבי מסביר את זה באריכות שם עם הסיפור של קושלפלא[?]. נישט קיין... יום של חיים פירושו שאתה חי עם הקדוש ברוך הוא. חיים שאתה לא חי עם הקדוש ברוך הוא זה לא חיים בכלל. וזה במילים אחרות הביטוי של חלק אלוקה ממעל ממש, שכל עניינו, כל המהות שלו חלק מן העצם. כשאתה תופס בחלק מן העצם אתה תופס בכולו, שבחלק הזה נמצא כל העצם, שאצל יהודי נרגש שאלוקות זה המציאות היחידה, וחוץ מאלוקות שום דבר לא שייך, לא נמצא. והרגש הזה, המהות הזה, זה המהות של הנשמה. ונגיע למילה הזאת ממש. ידוע מה שהרבי מביא בשם הרבי הריי״צ. הרבי חזר על זה הרבה פעמים. זה מכתב מהרבי הריי״צ. שבמילה ממש, כמו שאמרנו, המילה ממש פה זה המפתח. זה מילה מאוד מאוד חשובה ויסודית, שהמילה ממש יש בזה שני פירושים. ממש זה מילה של מישוש. מישוש. משהו שיכולים לתפוס, לנגוע, כמו חוש המישוש שתופס במשהו

11:16 דובר 1 קונקרטי. זה עניין של מישוש, פרפר, תוכן. ויש גם כן ממש בלשון כאילו, זה כשאומרים, רוצים להגיד שזה ממש ככה. זה לא בערך, זה לא דמיון, זה לא מושג, זה לא מליצה, זה ממש ככה. אז זה שני פירושים במילה ממש, שבעצם זה שני הפכים. אם אתה מתבונן בזה, זה שני דברים הפוכים. אם אני אומר ממש, מילה של מישוש, אז מדברים על הדבר הכי גשמי. איפה שייך להגיד מישוש? רק במה זה הגשמי יש מישוש. מישוש, דבר שאתה יכול לנגוע, לתפוס, יש רק בגשמיות. ברוחניות אין מישוש. רוחניות זה דבר שיכולים להבין, יכולים להרגיש, אבל לא יכולים למשש. כידוע, שבחמישה חושים, ריח, טעם, ראייה, שמיעה, מישוש, מישוש תופס רק בגשמיות. אין, אין, אין לזה יותר מגשמיות. אז העניין של ממש מלשון מישוש זה הגשמי שבגשמי. לאידך גיסא, כשאתה אומר ממש, שהוא ממש חלק אלוקה ממעל, כאילו זה ממש ככה, אז להפך, אתה רוצה להדגיש את העילוי, את הגדלות, את הרוממות, זה, זה ממש אלוקות. זה לא משהו אחר, אלא ייחוד בתכלית. אז זה שני הפכים, וזה מסביר, הרבי כותב במכתב, הרבי חזר על זה המון פעמים, שזה בעצם מה שהרב רוצה להדגיש פה בתניא, שזה שהנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל, זה ממש בשתי הקצוות. שגם כשהיא נמצאת פה למטה בממשות, הנשמה מתלבשת בגוף. ולא רק גם, אלא אדרבה, דווקא בגלל המעלה של הנשמה שבגוף, דווקא כפי שהוא נמצא, הנשמה כפי שהוא נמצא בגוף גשמי, אז הוא ממש חלק אלוקה. כל תוקף העצם של הקדוש ברוך הוא נמצא בנשמה של יהודי, כפי שזה נמצא נשמה בגוף, בעולם הזה הגשמי. זה משהו נפלא, משהו עצום, משהו מאוד יסודי, וכל

13:17 דובר 1 העבודה איך להסתכל על יהודי. וזה בעצם היסוד לכל התניא שנראה בהמשך. שהאלטער רבי מסביר לנו מה צריך להיות עבודת צדיק, עבודת בינוני. הכל מיוסד על הנקודה הזאת שהנשמה כפי שהיא נמצאת בגוף בגשמיות, ודווקא בגשמיות שמה נמצא חלק אלוקה ממעל ממש, חלק אלוקה עם כל התוקף, עם כל העצם. על דרך זה, בדומה לזה, יש גם את הווארט שהרבי מביא בהיום יום, שזה הרבי הרש"ב למד עם הפרידיקער רבי. הוא הסביר לו גם כן שחלק אלוקה ממעל ממש זה עוד ווארט. אבל זה גם דומה לווארט הקודם, שממעל זה רוחני שברוחניות, ממש זה גשמי שבגשמיות. זה היום יום בחודש מרחשוון. והרבי מביא שהרבי הרש"ב בתור ראשון בייס[?] למד עם הפרידיקער רבי. הוא הסביר לו: ממעל, ממש. ממעל זה רוחני שברוחניות, ממש זה גשמי שבגשמיות. וזה גודל המעלה של הנשמה, שאף שהיא רוחני שברוחניות, היא פועלת בגשמיות שבגשמיות. זה כתוב בהיום יום. וכמו שאמרנו, הרבי אומר לא רק שהיא פועלת, שהיא פועלת זה כאילו חידוש. אדרבה, דווקא שם מתבטא עיקר עצמיות הנשמה. כידוע מה שמובא בחסידות, שעיקר התוקף של הנשמה מתגלה כשהיא בגוף דווקא. עוד ווארט אחד. זה הכל קשור, אבל זה, זה נגיע לכללות העניין שמדברים פה. אז אמרנו עוד פעם, אמרנו הווארט של הפרידיקער רבי. שתי פירושים בממש. אמרנו הווארט של הרבי הרש"ב, שממעל וממש זה שתי אופנים. אחרי זה יש גם כן עוד ווארט שמובא באחד המכתבים של הפרידיקער רבי בשם האלטער רבי, שהאלטער רבי אמר פשט בתניא: ממעל זה רצוא, ממש זה שוב. כך האלטער רבי אמר. שאלו אותו פעם מה הכוונה חלק אלוקה ממעל ממש. אז האלטער רבי אמר שממעל זה רצוא, ממש זה שוב. שגם

15:27 דובר 1 הווארט הזה, אם מתבוננים, זה הולך ממש עם כל מה שאמרנו קודם. כלומר, האלטער רבי רצה להדגיש שהנשמה מורכבת משתי תנועות. ממעל, הנשמה מצד אחד היא כל הזמן בתנועה של רצוא, כמו שנראה בהמשך התניא, כל העבודה שהנשמה כמו אש, שהוא תמיד רוצה לברוח, להתרומם, להתעלות, להידבק, להיכלל בחיי החיים, הרצוא שבו. ויחד עם זה הנשמה יודעת שהתכלית זה אדרבה דירה בתחתונים, לפעול בגוף, שזה הממש, השוב. והרצוא והשוב זה שתי התנועות שדיברנו קודם, שתי הביאורים בממש, או שני העניינים של ממעל וממש, וזה בעצם כל הנקודה של עבודת ה'. עוד על פי התניא, יש סיפור מפורסם שמספרים על האלטער רבי. היה ר' משה וילנקר, ר' משה וילנקר כידוע היה מגדולי החסידים של האלטער רבי, אחד מהחסידים הכי גדולים. מספרים שר' משה וילנקר היה אצל האלטער רבי פעם ביחידות, או האלטער רבי קרא לו. זה הסיפור הפרטי. הסיפור, האלטער רבי קרא לו, והאלטער רבי אמר לו: משה, משה, משה. ככה, ככה הסיפור הולך, שלוש פעמים. הוא שאל אותו: תגיד לי, מה זה, מה זה אלוקות? מה זה אייבישטער? שאל אותו כמה פעמים, והוא אמר שהוא לא יודע מה האלטער רבי רוצה ממנו. נשאר כאבן דומם, מה הוא יגיד לאלטער רבי? ואז האלטער רבי שאל אותו: מה זה נשמה? קודם הוא שאל אותו מה זה הקדוש ברוך הוא. אחרי זה שאל אותו מה זה נשמה? וכל שאלה היה שלוש פעמים. אחרי זה הוא שאל אותו: מה זה אמונה? שלוש שאלות עיקריות ביהדות: מה זה אייבישטער, מה זה נשמה ומה זה אמונה? ור' משה וילנקר סיפר שהוא נשאר כאבן דומם והוא לא יכול לענות. הוא לא יודע מה הרבי רוצה ממנו. והוא אה...

17:29 דובר 1 והאלטער רבי נכנס לדביקות במשך זמן. ואז האלטער רבי אמר לו בניגון, ואמר לו: מה זה אייבישטער? אייבישטער זה, הוא אמר ביידיש, אני אתרגם בעברית, אולי לא יכול לתרגם את זה מדויק, אבל תכף. אייבישטער זה מה שברור שהוא המציאות היחידה ואין שום מציאות חוץ ממנו.

17:52 דובר 2 וואס ער איז קלאר פאראן, און חוץ פון אים איז קלאר גאר ניט פאראן.

17:58 דובר 1 שהוא נמצא בבירור, וחוץ ממנו שום דבר בבירור לא נמצא, משהו כזה. תרגמתי בערך. זה היה, זה אייבישטער. מה זה נשמה? נשמה זה חלק אלוקה ממעל ממש, שנרגש בו שאייבישטער זה המציאות היחידה, וחוץ מהאייבישטער אין שום דבר. זה נשמה. ומה זה אמונה? שהנשמה מאמינה שהקדוש ברוך הוא המציאות היחידה, וחוץ מהקדוש ברוך הוא אין שום דבר. זאת אומרת שלוש, שלושת השאלות הכי עמוקות ביסודות האמונה. אבל בסוף זה מילה, זה שורה אחת. זה אותו הסבר שעונה על שלושתם, כי בעצם זה הכל נקודה אחת. אייבישטער ונשמה והאמונה, כולה אחד. המציאות שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה ואין שום מציאות חוץ ממנו. זה האייבישטער וזה הנשמה וזה האמונה של הנשמה, ובזה מתבטא כל היהדות, כל המהות שלו. בזה האלטער רבי שם פה בשורה הזאת: חלק אלוקה ממעל ממש. נמשיך עוד, עוד שורה אומר: כמו שכתוב, ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ״ואתה נפחתה בי״. אז האלטער רבי מביא פה שני פסוקים. מאוד מעניין. ״ויפח באפיו נשמת חיים״ זה פסוק בבראשית, ״ואתה נפחתה בי״ זה פסוק שאומרים, זה לא פסוק, זה בתפילה, בנוסח התפילה. מה האלטער רבי רוצה עם הפסוקים האלה? שמכאן אנחנו רואים שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. מזה שאנחנו אומרים ״ויפח באפיו נשמת חיים״, הלשון ״ויפח״, וכל הבריאה לא כתוב בלשון כזה, כל הבריאה כתוב ״ויאמר״. רק בנוגע לנשמה כתוב הביטוי ״ויפח״. ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ״ואתה נפחתה בי״. אז כמו שכתוב בזוהר, ״מאן דנפח מתוכיה נפח״. כשאנחנו אומרים ״ויפח״, זה מגיע מהפנימיות. פירוש, מתוכיותו ומפנימיותו, שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכוח. אך רוצים להגיד ״ויפח״? למה התורה משתמשת בלשון ״ויפח״ בקשר לנשמה? כי

20:23 דובר 1 הנשמה מגיעה מתוכיות ופנימיות. ההבדל בין אמירה לנפיחה, שאמירה זה חיצוני, הבל חיצוני. נפיחה, בן אדם מכניס את הפנימי שלו. אמירה זה לזולת, זה לא בשבילי. אז לכן אני לא מכניס בזה כוחות פנימיים, רק מה שמגיע לזולת. ויפח, שמה הבן אדם מכניס את עצמו, כי שמה הוא רוצה לתת את הפנימיות שלו. ולכן אומרים על הנשמה דווקא ויפח, כי הנשמה מגיעה מהפנימיות בעצמי, שזה בעצם הפשט חלק אלוק ממעל ממש. עכשיו כמה פרטים רק על הדיוק פה. דבר ראשון, הפסוק הראשון שהרב מביא, שאלה שכולם שואלים, סתם קלוץ קושיא, אבל כולם שואלים את זה. ״ויפח באפיו נשמת חיים״ כתוב על אדם הראשון. אז מה זה קשור עם הנפש השנית בישראל? ישראל היה אחר כך. מה הפסוק שהוא מביא פה? זה לא ראיה על העניין. תתחיל להגיד לי נפש השנית בישראל חלק אלוק ממעל. אחרי זה אומר ויפח באפיו על נשמת אדם הראשון. התשובה על זה מאוד פשוטה. אחרי שיודעים מה שכתוב בחסידות בשם האר"י ז"ל, שבנשמתו של אדם הראשון היו כלולות כל נשמות ישראל. בעצם אדם הראשון היה אמור להיות היהודי הראשון, גם ככה זה על פי הקבלה. רק בגלל חטא עץ הדעת אז הוא איבד את זה, ואז רק עשרים דורות אחר כך זה התחיל אצל אברהם אבינו. אבל בעצם אדם הראשון, הנשמה, כשהשם ברא אותו ויפח באפיו, אז היה אצלו לא רק הנשמה של יהודי. היה אצלו כל כלל ישראל. אז לכן הפסוק הזה מתאים לענייננו. ונגיע לפסוק השני, ״ואתה נפחת בי״. אז מעניין שהרבי מדייק שבסידור כתוב ״נפחתה״ עם ה', ובתניא כתוב ״נפחת״ בלי ה'. למה? אפשר להגיד שזה טעות

22:44 דובר 1 הדפוס. אפשר להגיד שהיה פספוס. הבחור הזה צריך. אפשר להגיד כל מיני תירוצים, בעל בית של תירוצים. הרבי אומר שיכול להיות שיש פה איזו טעות או משהו, אבל זה מעניין שבתניא כתוב ״נפחת״ בלי ה'. בסידור כתוב ״נפחתה״ עם ה'. אז הרבי מדייק דיוק מאוד גשמאק. מה הדיוק? ש״נפחתה״ עם ה', זה שכתוב ה' זה הולך על המקום, לאיפה. כשכתוב בלי ה', הדגש זה מיהו? מאיפה זה? יש מאיפה ויש לאיפה. יפה שאומרים ״אתה בראתה״ עם ה', ״אתה יצרתה״ עם ה', מדברים על הנשמה, שהנשמה בראתה, יצרתה, נפחתה בי. מדברים על הדבר שנמשך. כשאומרים בלי ה' אתה מדבר על ה״אתה״ ורוצים להדגיש מאיפה זה מגיע. וזה בעצם הדיוק פה בתניא. בסידור מדברים על הנשמה איך שהיא ירדה מדרגה למדרגה. בראתה, יצרתה, הנשמה, השם ברא אותה, יצר אותה, נפח אותה עד שזה נמצא בקרבי. מדברים על הנשמה, איך שהיא ירדה פה. האלטער רבי רוצה להדגיש את המעלה שהנשמה היא חלק אלוק ממעל. אז כאן הדגש זה מאיפה זה הגיע. אז לכן בלי ה' זה יותר חזק: ואתה, אתה הקדוש ברוך הוא, נפחת, או אתה נפחת, זה הנפיחה שלך. זה מגיע ממך, זה מגיע ממהותו ועצמותו. פה, כאן אפשר לראות עד כמה כל שורה, כל אות, כל מילה בתניא מדויקת.