תניא - דף השער (תשפ"ה)

00:01 לא, הרי כולם יודעים שהשער של התניא זה משהו מאוד קדוש, שהאלטער רבי בעצמו כתב את זה. וכמו שהרבי מדבר על זה הרבה גם כן בשיחות, שלכן בשער התניא נמצא כל היסוד של ספר התניא. אז אנחנו נקרא בפנים את הלשון, החלק הזה שזה הלשון של האלטער רבי: ספר ליקוטי אמרים, חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים. מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן. מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה, בעזרת השם יתברך. המילים האלה זה האלטער רבי כתב. כל השער זה כבר הוספות שבאו אחר כך, אבל המילים של האלטער רבי בעיקר זה המילים האלה, כמו שמוסבר בשיחות בכמה מקומות שבמילים האלה אנחנו יכולים לקבל את היסוד, להבין את העומק. מה זה ספר התניא, מה חידוש של ספר התניא. יש פה כמה נקודות, אני אעמוד בקיצור, לא רוצה לעמוד מדי הרבה זמן. כמו שדיברנו, בתניא כל מילה זה ארוכה מארץ. אפשר לדבר בלי סוף. על כל פנים הנקודות העיקריות, מה שנוגע להבנה ומה שנוגע להביא. אז דבר ראשון הוא מדבר על השם של הספר. הוא נותן לזה שני שמות, ליקוטי אמרים וספר של בינונים. ונגיע לשני השמות האלה. אז ידוע שבנוגע לשם ליקוטי אמרים, זה שם שמבטא את הענווה, את הביטול, של האלטער רבי. למרות שספר התניא זה ספר נפלא, ספר עמוק, ספר מלא חידושים, אבל האלטער רבי מצד גודל הענווה שלו קורא לזה ליקוטי אמרים, כאילו רק שהוא מלקט, שאין פה שום דבר מחודש. זה רק ליקוטים. מצד שני, הרבי דיבר פעם אחת בהתוועדויות בשנים

02:20 האחרונות, שזה שהאלטער רבי קרא לספר שלו בשם ליקוטי אמרים, ועל דרך זה גם יש את הליקוטי תורה. זה גם כן מרמז על העניין של משיח. הרי ההכנה האחרונה לגילוי המשיח, יפוצו מעיינותיך חוצה, וכל התניא זה היה שהאלטער רבי הכין את העולם לגילוי המשיח. המילה ליקוטי זה מילה שקשורה עם הגאולה, שזה הפסוק ״ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל״, שזה מרמז על העניין של קיבוץ גלויות. אז כמו שיש ליקוטי בנוגע לעם ישראל, יש גם ליקוטי בנוגע לפנימיות התורה. כמובן, כשהרבי דיבר על זה אז החסידים הבינו שהכוונה זה גם על ליקוטי שיחות וכולי, אבל זה אמרים ליקוטים. זאת אומרת, המילה ליקוט זה מילה שיש הרבה גם אצל האלטער רבי וגם אצל הרבי. השם ספר של בינונים, אז זה השם שמבטא את התכנים של הספר, וכמו שאנחנו נראה, האלטער רבי כתב את הספר בשביל הבינוני, שהפירוש בינוני, אנחנו נלמד בתניא מה זה אומר הבינוני. אבל לפני שאנחנו אפילו נכנסים לכל העומק של התניא, מה הפירוש והתכנים של בינוני, יש פה אבל גם כן מסר מאוד מאוד פשוט ויסודי וחשוב לכל אחד מאיתנו. שהאלטער רבי כתב את הספר שלו והוא מיד קרא לזה ספר של בינונים. הוא רצה להגיד פה מסר, שאת הספר הזה אני לא כתבתי לקיצוניים, מה שנקרא לקצוות אקסטרים. הספר הזה כתוב לכל אחד ואחד. בינונים. אני כתבתי את הספר לבן אדם הרגיל, הבן אדם הבינוני, הבן אדם הרגיל. יש קצוות בעם ישראל, יש את הקצה התחתון שזה הרשע, שהוא צריך עבודה מיוחדת, איך לצאת מהעבודה, מהמצב שלו. יש את הקצה השני של הצדיק, שיש לו נשמה מיוחדת, תפקיד מיוחד, אבל יש את

04:22 הבינוני. היהודי שנמצא בעולם ויש לו את התפקיד, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו? האדם הרגיל, האדם הישר, האדם האמצעי, שזה בעצם נקודה מאוד חשובה להבין שתורת חסידות חב"ד, האלטער רבי, ספר התניא, הוא רוצה ללמד אותנו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מהאדם הרגיל. מה הקדוש ברוך הוא רוצה מהאדם הישר? לא קצוות לכאן, לא קצוות לכאן, שזה בעצם רוב מניין ורוב בניין שבני ישראל, שעלינו כולנו צריכים להיות במדרגה של הבינוני. כמובן, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך שגם הרשע בעצם הוא בינוני. זאת אומרת, כמו שהאלטער רבי אומר בפרק י"א, אחרי כל עוד המשיך, שכל יהודי בעצם יש לו את המשיח והרוצח וכולי, אבל זה כבר פרטי הביאור. אבל זה יסוד מאוד חשוב להבין את העניין של הספר. הרבי ברשימות שלו על התניא, הספר הידוע שהתגלה אחרי ג' תמוז, הגהות ומקורות שהרבי כתב על התניא. אז כאן הרבי מביא מה שהוא שמע מחמיו, מהרבי הריי"צ, שהאלטער רבי כתב גם כן ספר של צדיקים. היה עוד תניא שהאלטער רבי כתב, ספר של צדיקים, והשפאלער זיידע הגיע בשנת תקע"ה. זה היה כבר בסוף ימיו של האלטער רבי, תקע"ה. הגיע השפאלער זיידע לבקר את האלטער רבי בליאדי, והיה שמה סיפור שלם, הביקור וכולי. היה שמה כמה וכמה פרטים. יש בהיום יום גם חלק מהסיפור הזה של הפגישה של השפאלער זיידע עם האלטער רבי. ואז מספרים שהשפאלער זיידע אמר שהספר הזה, הספר של צדיקים, העולם לא יכול לקבל את זה, וזה יעלה בסערה השמימה, בלהב השמימה, כאילו שהספר הזה לא יהיה לזה קיום, זה יישרף. כן, כך הוא אמר, שיעלה בלהב השמימה וגם אני אעלה באותו להב. כך היה הביטוי. כן,

06:28 וכך היה באמת שבאותו יום או באותו, באותו זמן שהיה שריפה בליאדי ונשרף כמה וכמה עניינים. האלטער רבי, אז נשרף לו חלק מהשולחן ערוך וכתבים, וגם נשרף הספר של צדיקים, וזה היה באותו יום או באותם ימים שנפטר גם כן השפאלער זיידע. ככה זה סיפור שהרבי מספר שהוא שמע מהפרידיקער רבי. אז יודעים שהאלטער רבי כתב ספר של צדיקים, ועל זה יש גם את הסיפור. ההמשך, שהאלטער רבי כשנשרף הספר היה מאוד שבור. הוא הלך למיטעלער רבי והוא שאל אותו אם הוא זוכר מה כתוב בספר. אז המיטעלער רבי אמר שהוא לא הסתכל בזה. למה לא הסתכלת? האלטער רבי צעק עליו, למה לא הסתכלת? למה לא למדת את זה? אז המיטעלער רבי אמר כי היה כתוב על השער חרם דרבינו גרשום בזה ובבא. זאת אומרת שמי שיסתכל בספר בלי רשות, מילים מאוד קשות של חרם. אז איך אני אסתכל בזה? אז האלטער רבי צעק על המיטעלער רבי ואמר לו: איפה המסירות נפש בשביל חסידות? היית צריך לוותר על כל העניינים בשביל שתוכל לראות עוד עניין של חסידות. אז זה סיפור שחסידים מספרים בקשר לספר הזה. אחרי זה יש הוספה. זה לא, לא יודע מה המקור של זה, אבל כך חסידים אומרים, שלמרות שאין את הספר של צדיקים, אבל יש את הספר נועם אלימלך, ששם יש קצת מהעניינים שקשור עם ספר של צדיקים. ככה, ככה חסידים היו מוסיפים. אני לא יודע אם זה בשם רבי או זה בשם חסידים, אבל יש כזה פתגם. מצד שני, אם אני אגיע לספר של רשעים, אז שמעתי גם כן מר' מרדכי רוזוב שאמר בשם חסידים שהיו אומרים שלמרות שאין לנו ספר של רשעים, אבל כמובן

08:10 ש... אז הוא היה אומר שפרק י"ז בתניא, אז הפרק י"ז שמה האלטער רבי כתב את זה. האלטער רבי שמה מדבר מה, מה צריך להיות העבודה של רשע, איך לצאת מהרשע ולהיות בינוני. אז שמה האלטער רבי נתן את ה-- בס-- בפרק קצר הוא נתן איזה כיוון גם לרשע, וכמובן שאחרי זה יש את אגרת התשובה, שאגרת התשובה האלטער רבי הדפיס אחר כך. ואיתו, ולהגיע לזה שהאלטער רבי אומר שהספר התניא מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים. אז ידוע שספרים זה הספרים ש-- יש ספרים ויש סופרים. ספרים זה צדיקים שכתבו ספרים, שהאלטער רבי לקח מהם חלקים גדולים מספר התניא מיוסדים על הספרים האלה. יש כמה, כמה קבלה בעניין, כמה שיטות בעניין. פעם כתוב שהכוונה זה ספר-- ספרי הרמב"ם, ספר-- ספרי השל"ה הקדוש וספרי-- וספר ראשית חכמה. יש כאלו שמוסיפים עוד ספרים, אבל בכל אופן זה הספרים העיקריים שמוזכרים, או מהר"ל מפראג גם כמובן לפעמים, שזה הספרים שרואים שאצל האלטער רבי היה חשוב. ולהגיע למהר"ל, האלטער רבי היה נכד של המהר"ל, ומגזע בית דוד וכולי, קשור עם המהר"ל. ולהגיע לשל"ה הקדוש, ידוע שהאלטער רבי אמר שעד שהוא הגיע למזריטש, המגיד, אז זה היה הרבי שלו, היה של"ה. הוא החזיק את עצמו חסיד של השל"ה, היה מתפלל בסידור של השל"ה וכולי. אז לכן רואים שהחלק הגדול בתורה של חסידות בתניא מיוסד על של"ה. על דרך זה ראשית חכמה מובא הרבה פעמים ב-ב-בתניא, והרמב"ם. סופרים זה הכוונה הבעל שם טוב והמגיד, שהם לא כתבו ספרים. הבעל שם טוב והמגיד הרי לא כתבו תורה. חסידים כתבו את התורה שלהם. הספר כתר שם טוב, מגיד דבריו ליעקב, זה חסידים כתבו, אבל הם עצמם לא

10:17 כתבו, ולכן זה נקרא סופרים. שהם-- בחסידות יש עניין שלם שיש סופר ויש ספר, שהדרגה של סופרים יותר גבוהה מספר, אבל אין כאן המקום להאריך בזה. במקום אחר האלטער רבי מוסיף גם כן רבותינו שבארץ הקודש. באחת הגרסאות, באחד הנוסחאות שיש מהקדמה של התניא, האלטער רבי ב-ב-במהדורה קמא, האלטער רבי כותב על רבותינו שבארץ הקודש. הכוונה סופרים זה לא רק הבעל שם טוב והמגיד, אלא הכוונה גם לר' מנחם מענדל מוויטבסק. ר' מנחם מענדל, מאור הדור, שהוא היה, האלטער רבי החזיק את עצמו תלמיד שלו וכמה עניינים הוא למד ממנו, ולכן הוא התכוון גם אליו כשהוא התכוון, כשהוא כתב על סופרים. מהו הפסוק שזה היסוד של כל התניא? כאן מגיע הפסוק, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". שהפסוק הזה כולנו יודעים שזה כל התניא מסביר את הפסוק הזה. מה יש מיוחד בפסוק הזה? שזה האלטער רבי מייסד את כל התניא? יש מאמר חז"ל. איך כתוב? הגמרא אומרת איזה פסוק אחד מה-- אי-- מ-מ-מדברים שמה על שקלא וטריא. מהו הפסוק שזה פסוק עיקרי שרוב התורה גנוזים בו? לא זוכר הלשון בדיוק. מביאים כמה דעות אם זה "ואהבת לרעך כמוך", ודעה אחת אומרת שזה הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד". זאת אומרת זה לא חידוש של האלטער רבי. זה כבר כתוב במאמרי חז"ל. מובא השיטה של אחד התנאים, אני עכשיו לא זוכר בדיוק מיהו זה, אבל אחד מהתנאים אמר, נראה לי, שהוא סובר שהפסוק "כי קרוב אליך" זה יסוד כל התורה כולה. למה באמת זה יסוד כל התורה כולה? אז, אז בקשר למה שאנחנו נלמד בתניא, אז יש פה אפשר להגיד שני עניינים כלליים, אולי שלושה עניינים

12:15 כלליים. דבר ראשון, כי קרוב. החידוש שמשה רבנו אומר לעם ישראל, הוא אומר להם שידעו שעבודת השם זה קרוב אליך. בן אדם רגיל שמתחיל ללמוד, להתפלל, לעבוד את השם, הוא חושב שזה לא קרוב. מה פתאום! אני לא יכול לעבוד את השם. זה מאוד קשה. למה אתה אומר לי שזה קרוב? מגיע משה רבנו ואומר לעם ישראל, ולמי הוא אומר את זה? הוא אומר את זה דווקא לדור ההוא. זאת אומרת, לדור שנכנסו לארץ. יכולים לחשוב הוא דיבר לדור דעה, הוא דיבר לאנשים גבוהים. אדרבה, משה רבנו מדבר לעם ישראל לכל הדורות, והוא אומר תורה נצחית. כמו שהרבי אומר עליו בתניא, והוא אומר להם: תדע לך שזה קרוב אליך הדבר מאוד, שהעניין של עבודת השם זה דבר שזה קרוב, ולא סתם קרוב אלא מאוד. זה חידוש אחד. החידוש השני זה בפיך ובלבבך לעשותו. כלומר יש פה שתי נקודות עיקריות. גם העניין שהמטרה העיקרית זה עבודה בפועל, עשייה. המילה האחרונה, לעשותו. זאת אומרת שמשה רבנו מגלה לעם ישראל שהתכלית בכל העניין של התורה ומצוות זה עשייה בפועל. המעשה הוא עיקר, ומצד שני אבל הוא מדר-- הוא גם כן מבקש את הלב, הוא מבקש את הרגש, הלב, לבבך. ועל שניהם הוא אומר קרוב אליך, גם על לבבך וגם על לעשותו. העניין של בפיך זה בפשטות העניין של לימוד. הפה זה המקום שבן אדם לומד איתו. אז כמו שכתוב באחד המאמרים של הפרידיקער רבי, שהוא אומר פשט בתניא או פשט בפסוק, אז הוא אומר: מה הפשט בפיך ובלבבך לעשותו? שאלה ידועה, אז הרי לא על פי סדר, הוא מתחיל עם דיבור. אחרי זה הוא הולך ללב, שזה

14:12 מחשבה, ואחרי זה מסיים במעשה. זה לא בסדר. אם זה מחשבה, דיבור ומעשה, היה צריך להיות כתוב בלבבך ובפיך לעשותו. ואם הוא רצה לכתוב במעשה, דיבור ומחשבה, היה צריך לכתוב עשייה. אחרי זה פיך-- שהסדר פה בפסוק לא מסודר לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה. אז על זה מסביר הפרידיקער רבי שהפשט הוא בפיך, זה הלימוד. אם אתה לא תלמד, אין בכלל עם מי לדבר. אם אתה לא לומד אין, אין, אין, אין בכלל מה, מה, מה שייך לא בלבבך ולא לעשות. דבר ראשון צריך ללמוד. לכן דבר ראשון זה בפיך, והבפיך צריך להביא לבן אדם לשני הקצוות, גם לעבודת השם עם אהבה ויראה בלבבך וגם למעשה עיקר שיבוא בעשייה בפועל. וכל זה שייך לכל יהודי. וזו השאלה: איך אפשר לבקש מבן אדם רגיל, בן אדם בינוני, בן אדם פשוט, בן אדם שאין לו נשמה גבוהה, בן אדם רגיל. איך דורשים מבן אדם רגיל שיהיה אצלו קרוב אליך גם בפיך, גם בלבבך וגם לעשותו? זה בעיקר השאלות שהרבי בא להסביר, ועל זה האלטער רבי אומר שהוא מסביר את זה בדרך ארוכה וקצרה. מה פירוש ארוכה וקצרה? אז גם בזה ידוע מה שחסידים מפרשים. יש את שני הפירושים, והרבי בשיחות שלו יש את שני הפירושים. יש מקומות שהרבי מביא פירוש אחד ויש מקומות שהרבי מביא פירוש אחר. פירוש אחד זה עוד מהחסידים הקודמים, אבל הרבי גם מביא את זה באחת מהשיחות. פירוש שני זה בעיקר חידוש של הרבי. הפירוש הידוע שחסידים היו מפרשים בכל הדורות זה הפשט בדרך ארוכה וקצרה. הכוונה שתי דרכים. יש דרך ארוכה ויש דרך קצרה. ככה היו לומדים תמיד אצל

16:06 זקני החסידים, ואפשר לראות במפרשי התניא שקיבלו מחסידים ראשונים. יש את הביאורים של רבי גרייניו[?] וחייצבר[?], החסידים הראשונים היו מפרשים שהפשט דרך ארוכה וקצרה. הכוונה שהאלטער רבי בתניא יש לו שתי דרכים בעבודת השם, וככה זה באמת. מסתכלים בתניא, רואים שבתניא האלטער רבי נותן שני תירוצים, שני ביאורים. איך זה קרוב אליך? ביאור אחד זה מצד התבוננות. האלטער רבי אומר שבן אדם יכול להתבונן. הקב"ה נתן לך שכל, ומצד השכל אתה יכול להתבונן. והמוח שליט על הלב, על ידי התבוננות תבוא לאהבה ויראה ולעשות. כל העניין שהאלטער רבי מסביר בפרקים ט"ז, י"ז בתניא. זה נקרא דרך ארוכה כי זה התבוננות. צריכים ללמוד ולהתבונן. ובפרק י"ח האלטער רבי מסביר דרך קצרה. מהו הדרך קצרה? האהבה מסותרת. כל יהודי בן אברהם יצחק ויעקב יש לו אהבה מסותרת. זה עניין עצמי. זה עניין טבעי. יש לכל יהודי אהבה לקב"ה. זה דבר שנמצא בו בירושה. צריכים רק לגלות את זה. אז ממילא זה דרך קצרה. כי מכיוון שזה כבר נמצא, כל העבודה זה רק להוציא את זה מן ההעלם אל הגילוי. אז האלטער רבי מסביר בתניא איך אפשר לגלות את זה. זה היה ככה הבינו תמיד את הפירוש ארוכה וקצרה. הרבי בפארברענגען של י"ט כסלו בשנים הראשונות, אם אני לא טועה, זה היה תוך י"ט בפארברענגען י"ט כסלו. הרבי מסביר מאוד געשמאק ובהרחבה. הרבי נותן ביאור חדש שהפשט ארוכה וקצרה זה דרך אחת שהיא גם ארוכה וגם קצרה. הרבי מביא את זה על פי המדרש שהמדרש מספר. רבי יהושע בן חנניה, שהוא הלך בדרך לירושלים והוא לא ידע איך ממשיכים את הדרך, היו שתי דרכים. אז הוא שאל מאיזה דרך עולים

18:04 לירושלים. אחד אמר לו, היה שמה איזה ילד חכם, ואמר לו שיש שתי דרכים: דרך אחת זה קצרה וארוכה, דרך אחת ארוכה וקצרה. ובסוף התברר מה החילוק, שהדרך אחת הייתה יותר קצרה, יותר מהר, אבל בפועל הוא לא יכול היה להיכנס לירושלים. היו שמה כל מיני דברים בדרך שלא הצליח לעבור אותה. לא יכול להיכנס, לא יכול להיכנס, לעבור את החומה. הוא נשאר תקוע בחוץ. והדרך השנייה זה היה דרך יותר... הוא היה צריך ללכת יותר, דרך יותר ארוכה, אבל בפועל הייתה דרך חלקה. הוא הגיע, יכול להיכנס עד לתוך ירושלים. אז על זה הרבי מסביר שהאלטער רבי התכוון למוטו הזה של המדרש, ארוכה וקצרה הפוך מקצרה וארוכה, כלומר כלול ההבדל בין השיטה, מה שנקרא השיטה של חג"ת לשיטה של חב"ד. שיטת החסידות הכללית, חסידות חב"ד. הרי התניא זה היסוד של חסידות חב"ד, והאלטער רבי גילה דרך בעבודת השם של חסידות חב"ד, שזה היה לא כמו הדרך של החסידות הכללית. מה כלול ההבדל בין החסידות הכללית לחסידות חב"ד? אז ידוע שהחסידות הכללית שמה את הדגש על אמונה, וצדיק באמונתו יחיה. אמונה בהשם, אמונה בצדיק, ועם אמונה עוברים את הים. הוא כותב, הבעל שם טוב, שיהודי עם אמונה פשוטה הוא יכול לעשות קריעת ים סוף אפילו. זאת אומרת, מצד האמונה אין שום גבולות. אז כשהיהודי מאמין, הוא מאמין ברבי, הוא מאמין בצדיק, הוא מאמין בנשמה של הצדיק, הוא מקושר אליו. אז הצדיק כבר ייתן לך את הדרך להגיע לכל המדרגות בלי עבודה. הוא יגיע בכוח עצמו. האלטער רבי דורש דרך אחרת. האלטער רבי דורש את הדרך של חכמה, בינה, דעת, סבלנות ועסק ויגיעה, כל מה שהתניא, חמישים ושלושה פרקים של

20:05 התניא, וזה נקרא הדרך ארוכה וקצרה. הדרך של אמונה זה מאוד קצר, לא צריך שום התבוננות, שום יגיעה, רק לעורר את האמונה ואתה בפנים, אבל אתה לא בפנים. אתה חושב שאתה בפנים אבל אתה לא בפנים, כי הכוחות הפנימיים שלך לא התחברו לקדוש ברוך הוא. אז נשארת באמת בחוץ. לא נכנסת לירושלים, לא נכנסת. ה-ה-הכוחות הפנימיים שלך, המציאות שלך נשארת בחוץ לעבודת השם. מה שאין כן הדרך של התניא, הייתה דרך יותר ארוכה. צריכים ללמוד, צריכים להתבונן, צריכים להתייגע. יש, יש דרך שלמה של חמישים ושלושה פרקים, אבל אף על פי כן זה דרך קצרה. זה דרך בטוחה. זה הדרך שהבן אדם לוקח איתו את כל כוחות הנפש, והוא באמת יודע איפה הוא הולך ומה הוא הולך ומה הכיוון ומה המטרה. על כל פנים, האלטער רבי מסיים המילים האחרונות: בעזרת השם יתברך. אז הרבי גם אומר שגם פה יש דיוק, שבעזרת השם יתברך הכוונה היא שכמו שהאלטער רבי בעצמו אומר בפרק י"ג, שכל ההצלחה של הבינוני בעבודת השם, סוף כל סוף חייבים על זה סייעתא דשמיא. כמו שהאלטער רבי מביא את הפסוק: ״כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו״. דרך אגב, בשנים האחרונות התגלו שני ביאורים חדשים מהרבי על העניין הזה. זה היה ב-י', אבל ב-מ', ב-נ', ממש בשנים האחרונות. הרבי גילה עוד שני ביאורים על דרך ארוכה וקצרה, אז אני רק אגיד את זה בקיצור. אחד מהם נמצא בליקוטי שיחות חלק ל"ד בפרשת ניצבים וילך, ניצבים. שמה הרבי אומר שארוכה וקצרה זה עבודת הבעלי תשובה. הרבי שמה מדבר על חילוק בין עבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה. עוד מעניין הביאור שמה, צריכים להסתכל בפנים. אין הזמן גרמא להאריך בזה.

22:10 והביאור האחרון שהרבי גילה את זה ממש, אני שמעתי את זה מהפה של הרבי. זה מסתמא היה אלול מ"ט כדומני, אלול מ"ח, אלול מ"ט. סוף אלול, ממש לפני ראש השנה. יום או יומיים לפני ראש השנה, שהדפיסו אז תניא חדש, והרבי עשה מזה שטורעם באחת מהשיחות, וממש קרוב לראש השנה. הרבי אז אמר שהפשט הדרך ארוכה וקצרה זה עניין של קפיצת הדרך. הוא הסביר את העניין של קפיצת הדרך, שיש כמה אופנים בקפיצת הדרך, שיש את כל הדרך. ביחד עם זה, זה באופן של קפיצה. הרבי אמר שזה הפשט ארוכה וקצרה, וזה החידוש של החסידות חב"ד של האלטער רבי, שהאלטער רבי נותן לנו דרך כזאת שיש את כל הדרך ארוכה, כל הדרך שבן אדם רגיל היה צריך לעבוד את זה שנים על גבי שנים. אבל בלימוד התניא יש קפיצת הדרך, שבתוך הדרך הארוכה הכל הולך בקיצור, בלי, בלי כל, בלי שיצטרכו אריכות גדולה. צריכים להבין את האותיות. אבל על כל פנים רק רציתי להגיד את זה לשלימות העניין, שיש עוד ביאור, עוד ביאור בעניין הזה. על כל פנים, זה השיעור בינתיים. בעזרת השם בשיעור הבא אנחנו כבר ניכנס לפרק הראשון של התניא.