אגרת התשובה פרק ד חלק י"ד ואחרון

00:00 היום אנחנו נדבר בשיעור תניא על החלק האחרון של פרק ד'. שדיברנו על זה, קראנו את זה בשיעור הקודם, אבל לא הספקנו להיכנס לזה. יש פה ביאור נפלא על החלק האחרון. ביאור של הרבי, שבעצם מיוסד על ההגהות של ר' לוי'ק, של אבא של הרבי. פשוט שהרבי עושה פה מהפכה בהבנה של התניא וגם מהפכה בכלל בעניין מה האלטער רבי רוצה פה. אז בחלק האחרון של פרק ד' האלטער רבי מדבר על הנמשל. לא על הנמשל, על הד' אותיות של שם הוי"ה בנפש האדם. אנחנו לומדים פה בפרק ד' באגרת התשובה שיש ד' אותיות של שם הוי"ה למעלה באלוקות, ומזה נעשה גם כן ד' אותיות של שם הוי"ה בנפש האדם. זה הנקודה פה. חלק הוי"ה עמו. אז בד' אותיות של שם הוי"ה הוא למד, דיברנו קודם, ובסוף הוא מסביר איך זה הד' אותיות בנפש האדם. עכשיו, דבר ראשון, נקודה שכבר דיברנו בשיעור קודם, אבל עכשיו כשכבר קראנו את מה שכתוב בפנים, יש חילוק מאוד מאוד גדול בין איך שהאלטער רבי מדבר בהוי"ה למעלה ואיך שהאלטער רבי מדבר למטה בנפש האדם. חילוק אחד מאוד מאוד בולט בין השם הוי"ה למעלה, שם הוי"ה שבנפש. שכשהאלטער רבי מדבר על שם הוי"ה למעלה, אז האות ה' זה הולך על בינה. אות ו' זה הולך על מידות. זה ההסבר של האלטער רבי כשהוא מדבר על היוד קי ואו קי למעלה. אות ה' זה הולך על כוח הבינה של הקדוש ברוך הוא, ואות ו' זה הולך על המידות של הקדוש ברוך הוא. לך ה' הגדולה והגבורה, שש המידות. כשמגיע לנמשל, אז האלטער רבי משנה. באות ה' בנפש האדם אומר האלטער רבי שזה הולך גם על הבינה

02:20 וגם על המידות. האלטער רבי אומר שהרוחב של הה"א זה ההתבוננות. להרחיב דעתו בהתבוננות, להרחיב דעתו בהתבוננות, זה הרוחב של הה"א. והאורך של הה"א זה המשכה מלמעלה למטה, להוליד מבינתו והתבוננותו אהבה ויראה ותולדותיהן. אז חילוק מאוד בולט, וגם זה לא רגיל. כמעט ולא נמצא בחסידות כזה. זה ממש לא רגיל בחסידות כזה, כזה דבר, שמכניס בה"א גם שכל וגם מידות. מה הסיבה להבדל הזה? דיברנו על זה כבר בשיעור קודם, אבל בגלל שעדיין לא למדנו את זה, עכשיו כבר קראנו את זה אז יותר, יהיה יותר מובן. מה הווארט שהרבי מסביר? ווארט אחד זה בהשכלה, ווארט אחד זה בעבודה. הווארט בהשכלה זה כי יש הבדל מאוד גדול בין המידות של הקדוש ברוך הוא למידות של האדם. ההבדל הוא שאצל האדם המידות זה חלק מהאדם עצמו. מכיוון שהאדם בעצם הוא בן אדם, חלק משלמות האדם זה גם הקשר שלו עם העולם. מלכתחילה בנפש האדם יש מידות, זה חלק מהמציאות שלו. מידות זה גם כן עניין בשלמות של הנפש. הוא בן אדם טוב, הוא בן אדם שאוהב. הוא בן אדם שיש לו רגשות. הרגשות זה חלק מהנפש, חלק מהאדם. כל החלק הסוציאלי, כל החלק שהוא קשור, זה גם חלק משלמות הנפש. אצל הקדוש ברוך הוא, אבל בעצם אין עוד מלבדו, אין שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הוא אחד ויחיד. אז כל היחס לעולם זה חידוש. אז עניין המידות זה זולת. אז זה ההבדל. לכן, כשמדברים בנפש האדם, אז המידות נמצאים באותו אות כמו השכל. אות ה' כולל גם שכל גם מידות, כי זה שתיהם מאותו ערך, שלמות הנפש. מה שאין כן אצל הקדוש ברוך הוא זה

04:32 שני דברים נבדלים. בינה זה שהקדוש ברוך הוא כביכול לעצמו חכם, ובינה זה הקדוש ברוך הוא כביכול למעלה מהעולם. והעניין של מידות ומלכות זה איך שהקדוש ברוך הוא מתייחס לעולם, ולכן מידות שייך לו' ה', כי ו' ה' זה זולת. ו' ה' זה כבר אלוקות ששייך לעולם. י' ה' זה הקדוש ברוך הוא למעלה מהעולם. זה הביאור מצד ההבנה. מה הביאור בעבודה? שזה נוגע על כללות הסוגיה של אגרת התשובה פה. תשובה תתאה ותשובה עילאה. הרי האלטער רבי פה בא לבאר י' ה' ו' ה', להסביר מה ההבדל בין תשובה תתאה ותשובה עילאה. תשובה תתאה שייך לו' ה', תשובה עילאה שייך לי' ה'. אז כשמדברים על תשובה תתאה ותשובה עילאה, אז ההבדל ביניהם זה שבתשובה תתאה זה בעיקר נוגע ללבושים. תשובה תתאה זה בעיקר נוגע לעבירות, נוגע לעבודה בפועל. זה קשור עם הלבושים, עם הזולת, עם מחשבה ודיבור ומעשה. עוד יותר, זה נוגע גם לעולם. כי כשאדם עושה עבירה הוא עושה פגם בעולם. אתה עושה עבירה בדבר בעולם, אתה פוגם במציאות של העולם. אז התיקון זה בעולם, במציאות של העולם. ולכן בתשובה תתאה זה קשור בעיקר עם האותיות ו' ה', שו' ה' שייך לעולם. מה שאין כן, מה שאין כן י' ה' זה תשובה עילאה. תשובה עילאה זה כבר אחרי שבן אדם תיקן את העולם, אחרי שהוא כבר תיקן את הלבושים. מה זה תשובה עילאה? האלטער רבי יסביר לנו בהמשך בפרק ט' שתשובה עילאה זה שהבן אדם, הנשמה, חוזרת לקדוש ברוך הוא להתקשר עם הקדוש ברוך הוא שלמעלה מעולם. כל העניין של תשובה עילאה זה דביקות הנפש באלוקות שלמעלה מעולם, ולכן תשובה עילאה קשור עם האות י' ה'.

06:42 שזה הגילוי של למעלה מעולם. תשובה תתאה קשורה עם האותיות ו' ה', שזה הגילוי שמתלבש בעולם. על דרך זה גם כן בעבודה, זה ההבדל בעבודה. עבודה של תשובה תתאה זה עבודה שקשורה עם עבודה בפועל. לכן כשהאלטער רבי מסביר בנפש האדם מה זה ו' ה', ו' ה' זה קול, דיבור ומעשה, שזה עבודה בפועל. לימוד התורה, קיום המצוות בדיבור ומעשה. כשהאלטער רבי מדבר בנוגע לתשובה עילאה, תשובה עילאה בעבודה בנפש האדם זה העניין של לימוד התורה ואהבה ויראה. האלטער רבי יסביר בפרק ט' שהעניין של תשובה עילאה זה לימוד התורה, התעסקות ברזין דאורייתא, באורייתא וקודשא בריך הוא. ללמוד תורה באהבה ויראה. שלכן האלטער רבי מסביר שתשובה עילאה קשורה עם י' ה', שזה עבודת המוחין ועבודת המידות. התבוננות, אהבה ויראה, שזה כללות העבודה של תשובה עילאה. אז זה מתרץ לנו את ההבדל, הסתירה הזאת שיש בין הד' אותיות למעלה וד' אותיות למטה בנפש האדם. זה גם כן מתרץ עוד שאלה. מה שהסברנו עכשיו זה מתרץ לנו עוד שאלה, שיש פה דבר מאוד מעניין בתניא, שהאלטער רבי עושה הבדל ממה שמוסבר בדרך כלל. האלטער רבי פה בתניא, כשמדבר בנפש האדם מה זה האותיות י' ה' בנפש, אז י', האלטער רבי אומר שזה השכל הנעלם. עוד מעט נסביר מה זה. ה' זה ההשגה וההבנה בגדולת הוויה, ואהבה ויראה גם זה נכלל באות ה'. ואות ו' זה קול. לימוד התורה וקול קשור עם האות ו'. ואות ה' זה דיבור ומעשה. ככה האלטער רבי מסביר פה. עכשיו בדרך כלל בחסידות לא מוסבר ככה. בדרך כלל בחסידות, כל אחד שלומד, יש הרבה מאמרים שלומדים על ד' אותיות שם הוויה בנפש האדם. בדרך כלל בחסידות לא

08:52 מסבירים ככה. ברוב המאמרים י' זה חכמה, ה' זה בינה, בנפש. ו' זה מידות, ה' זה מלכות. ככה תמיד בחסידות מדברים על נפש. י' זה נקודת החכמה. יש הרבה מאמרים שמסבירים י' ה' ו' ה'. בליקוטי תורה פרשת ראה, ליקוטי תורה ולא יבוא פרשת כי תצא. מאמרים של הרבי, יש הרבה מאמרים מהרבי גם שמסבירים ד' אותיות שם הוויה בנפש. אז י' זה נקודת הביטול. ה' זה העניין של השגה והתבוננות. ו' זה עבודה של מידות. וה' התחתונה זה העניין של מעשה. זה תמיד. מה פתאום האלטער רבי פה החליט לשנות ולהסביר את זה באופן אחר? הרבי מביא שיש לזה מקור בזוהר. זה לא חידוש של האלטער רבי. גם בזוהר יש במקום מסוים שהוא אומר ככה. אבל אף על פי כן יש לזה, יש טעם למה האלטער רבי עשה את השינוי הזה. לפי מה שהסברנו זה מובן. מכיוון שכאן האלטער רבי רוצה להסביר את העניין של תשובה תתאה ותשובה עילאה, שתשובה עילאה קשורה ל-י' ה', תשובה תתאה קשורה ל-ו' ה'. ולכן כאן באגרת התשובה, העניין של ו' ה', אז כאן נוגע העניין של עבודה בפועל, ולכן לגבי ו' ה' זה העניין של קול ודיבור ומעשה, עבודה של מעשה בפועל. מה שאין כן י' ה' זה העבודה של השגה והתבוננות ואהבה ויראה, כמו שאמרנו, וזה הסיבה למה האלטער רבי פה מסביר את זה באופן הזה, כי זה קשור לכל ההסבר של אגרת התשובה. בעבודת התשובה, התשובה עילאה זה העבודה של השגה והתבוננות ואהבה ויראה. כל זה נכלל בתשובה עילאה. זה העניין של י' ה'. והעבודה של לימוד התורה וקיום המצוות בפועל זה שייך ל-ו' ה'. עד כאן זה נקודה אחת להסביר פשט פה בסוף פרק ד'. עכשיו יש פה

10:48 עוד כמה דברים מאוד מאוד מעניינים. בדיוק כשמסתכלים בפנים פרק ד', רואים פה כמה דברים, שאלות, שזה דיוקים של ר' לוי'ק. כמו שהרבי מביא שר' לוי'ק מדייק אבל הוא לא מסביר. בהגהה של ר' לוי'ק הוא מדייק שיש פה שינויים. הוא מציין מהם השינויים, אבל ההסבר של השינויים לא נמצא, כי ר' לוי'ק היה מאוד מקצר כידוע, והרבי מסביר בשיחה, את השיחה בלקוטי שיחות חלק ל"ט. שיחה נפלאה שהרבי פשוט עושה פה מהפכה באגרת התשובה. אני אגיד על כל פנים בקיצור את נקודת ההסבר, עד כמה שהגענו לעומק בפשט בתניא. אז אם אנחנו מסתכלים בפנים בתניא, אז כשהאלטער רבי מדבר בנוגע לנפש, יש פה כמה דברים מאוד מעניינים. דבר ראשון, בנוגע לאות י' האלטער רבי אומר: שכל הנעלם המרומז באות י', שבכוחו יוצא אל הגילוי. האלטער רבי לא מסביר אות י' באופן רגיל. בדרך כלל אות י' זה חכמה, כך כתוב בתניא. מה זה אות י'? אות י' זה חכמה. האלטער רבי היה יכול להגיד בפשטות אות י' זה הנקודה, זה החכמה. כמו שכתוב בפרק ג' בליקוטי אמרים, כן, שבן אדם, נקודת השכל זה העניין של אות יו"ד. האלטער רבי לא אומר את זה. הוא אומר שמה זה אות יו"ד? שכל הנעלם שבכוחו לצאת לגילוי. מהלשון של האלטער רבי משמע שהאות יו"ד שהוא מדבר פה זה לא שכל הגלוי. זה לא חכמה, זה לא חכמה גלויה. שכל הנעלם זה כוח המשכיל. הרבה בחורים למדו פה חסידות, יודעים שיש בחסידות, יש שכל גלוי, יש כוח המשכיל. כוח המשכיל זה הכוח שבנפש לפני שיש גילוי השכל, וזה נקרא בחסידות שכל הנעלם. שכל הנעלם מכל רעיון זה

13:02 כוח המשכיל שבנפש. חידוש גדול. למה האלטער רבי פה משנה? אות יו"ד זה שכל הנעלם. ממשיכים הלאה, והאלטער רבי אומר שבכוחו להוציא אל הגילוי להבין ולהשכיל באמיתתו יתברך ובגדולתו וכולי. מה זה כפל הלשון? להבין ולהשכיל באמיתתו ובגדולתו. מה זה כפל הלשון? אז האלטער רבי מכאן רואה העניין של להבין ולהשכיל זה חכמה ובינה. להבין זה כוח הבינה. להשכיל זה כוח החכמה. בחסידות זה ידוע שחכמה נקרא השכלה, בינה זה הבנה. אז האלטער רבי אומר להבין ולהשכיל, כלומר שהשכל הנעלם, כוח המשכיל, ולמה לא שכל גלוי? בכוחו, מכוח המשכיל מתגלים שני עניינים, גם חכמה וגם בינה. להבין ולהשכיל. אז מה, מה כאן הפלא? שהחכמה והבינה, האלטער רבי כבר, האלטער רבי כבר מדבר כפי שזה מתגלה מהיו"ד. זאת אומרת, זה כבר שייך לאות ה'. גם כן דבר לא רגיל בכלל. למה האלטער רבי עשה את השינוי הזה? אות יו"ד זה כוח המשכיל, כוח הנעלם, שכל הנעלם. ומשם מגיע החכמה ובינה, להבין ולהשכיל. מה פשט אמיתתו וגדולתו? כפל הלשון אמיתתו וגדולתו. אומר הרבי זה גם כן חכמה ובינה. ההבדל בין אמיתתו לגדולתו זה ההבדל בין חכמה ובינה. מה ההבדל בין חכמה ובינה ושכל? חכמה תופס את האמת של השכל. העניין בחכמה זה כשאדם לומד עניין ומאיר אצלו, ברק המבריק, נקודת החכמה, ונקודת החכמה מאירה האמת. בחסידות זה כתוב, כן? שנוכח בנקודת החכמה יש הרגשה מאוד, מאוד בהירה, מאוד ברורה שזה האמת. האמת של השכל, נקודת השכל, נקודת האמת. זה חכמה. שלכן האלטער רבי אומר גם כן בפרק ל"ה, שהוא לבדו הוא ואין זולתו, אחד האמת, זו היא מדרגת החכמה. חכמה שבנפש, שמה מאיר האמת של האלוקות. כי חכמה זה העניין

15:29 הזה שבשכל, שנרגש האמת של העניין. בבינה זה העניין של הפרטים. אתה לוקח את הנקודה הזאת ואתה שם את זה בפרטים. הבנה והשגה וריבוי פרטים, ושם אתה כבר מרגיש את הרוחב של השכל, את הברייטקייט של השכל, את המרחב. אז זה נקרא גדולתו. וזה ההבדל בין אמיתתו לגדולתו. בחכמה נרגש אמיתתו של השכל, ובבינה נרגש גדולתו של השכל. מאוד יפה נכנס פה במילים מהתניא. השאלה היא מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה? ואחרי זה האלטער רבי ממשיך הלאה. והאלטער רבי אומר שלפי ההתבוננות של האדם, אז מזה אחר כך יבוא אהבה ויראה. וכמו שאמרנו אהבה ויראה פה זה חלק מהעשייה, זה האות ו' של הוי"ה, זה אהבה ויראה שנהיה אצלו קודם כל בתעלומות לבו ואחר כך אהבה ויראה בהרגשת לבו. ואז האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר, "ומזה נמשכו הווי"ו וה"א התחתונה בעסק התורה ומצוות". אומר האלטער רבי, שמזה שבן אדם מתבונן באמיתתו וגדולתו יתברך ומתעורר אצלו אהבה ויראה, אז מזה יבוא אחר כך הווי"ו וה"א בעסק התורה והמצוות, שזה העניין של קול ודיבור, שזה האותיות ו' ה' שבנפש האדם. וכאן נשאלת שאלה גם כן. מה הצורך של האלטער רבי כאן להדגיש שמזה נמשך? האלטער רבי הרי רוצה להסביר פה מה זה הד' אותיות של שם הוי"ה. הוא רוצה להסביר מה זה הד' אותיות שבנפש האדם. אז תסביר מה זה. י' זה השכל הנעלם, ה' זה הבינה, ו' אהבה ויראה, ה' זה לימוד התורה, קיום המצוות. מה האלטער רבי נוגע לו להגיד ומזה נמשכו, שמשם מגיע. מה זה מגיע, שזה מגיע משם? שמההתבוננות והאהבה ויראה מזה מגיע תורה ומצוות. כשהאלטער רבי דיבר למעלה הוא לא אמר את זה. כשהאלטער רבי דיבר ד'

17:47 אותיות שם הוי"ה, לא רואים שהאלטער רבי מדגיש איך נמשך אחד מהשני. מסביר מה זה י"ה, אחרי זה מסביר מה זה ו"ה. אבל פה האלטער רבי דווקא רוצה להדגיש שמהיו"ד ה"א שבנפש מגיע ו"ה שבנפש. למה זה מגיע פה להסביר? ואחרי זה שאלה אחרונה. בסוף הפרק האלטער רבי עוד פעם אומר, וגם אחרי שהאלטער רבי גמר להסביר את הד' אותיות של שם הוי"ה, האלטער רבי אומר וגם עוד עניין, שההתבוננות שבן אדם מתבונן כדי להבין ולהשכיל באמיתתו וגדולתו, עוד פעם חוזר ליו"ד ה"א. הוא כבר גמר להסביר יו"ד ה"א ו-ו"ה, כבר סיים. האלטער רבי עוד פעם חוזר ליו"ד ואומר שתדע לך שגם ההתבוננות שהבן אדם מתבונן בגדולתו ואמיתתו יתברך זה גם כן מגיע מהתורה, כי הרי היא מחכמת נפשו, יו"ד של שם הוי"ה. מה? מה קרה פה פתאום? מה הוא חזר עוד פעם ליו"ד? הוא כבר גמר להסביר. מה הוא רוצה עכשיו עם הסיום של הפרק? אז זה שאלות פשט פה בתניא. וכאן הרבי אומר ביאור נפלא. בקיצור, להגיד את זה בשתי מילים, הנקודה של הביאור זה שהאלטער רבי בפרק הזה בא להסביר לנו את הקשר שיש לנשמה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. הרי כל המטרה של אגרת התשובה זה להסביר את הקשר שיש בין הנשמה שלמטה עם הנשמה שלמעלה. עכשיו האלטער רבי רוצה להגיד לנו בפשטות, אתה לומד אגרת התשובה, זה נראה כאילו שהאלטער רבי בא להגיד יש שם הוי"ה למעלה ויש שם הוי"ה בנפש. יש ד' אותיות למעלה, יש ד' אותיות למטה. הנפש של אדם הוא בדוגמה של הקדוש ברוך הוא. יפה מאוד. אבל בפועל הנשמה ירדה למטה והנשמה נהייתה נברא, נשמה מתלבשת בגוף ואז הוא נהיה

19:53 חלק מגוף הגשמי. אז בסדר, יש דוגמה. כל דבר יש דוגמה. האמת היא הרי שגם כל המציאות, גם דומם, צומח, חי, מדבר, זה גם כנגד ד' אותיות של שם הוי'. אש, רוח, מים, עפר זה גם כן כנגד ד' אותיות של שם הוי'. אז מה הרעש? מה אתה עושה עסק? אומר שהנשמה היהודית חלק הוי', שהוא חלק משם הוי', כי יש לו ד' אותיות. יש לו חכמה ובינה. יש לו את הכל. בסדר, אבל מה הקשר? זה שם הוי'. זה הוי' הקדוש ברוך הוא, זה הבורא מלמעלה, והנפש זה נפש של נברא. זה באין ערוך. אז האלטער רבי בא ואומר: יש פה, אבל לא נכון, ד' אותיות שם הוי' בנפש, והאדם זה נברא. אבל הרי זה קשור עם תורה ומצוות. יש פה ד' — החכמה והבינה, היו"ד ק"י ו"ו ק"י — קשור עם תורה ומצוות. והאלטער רבי הרי הסביר בהתחלת התניא, בליקוטי אמרים, שכשיהודי מקיים תורה ומצוות, על ידי זה ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. ההתקשרות של הנשמה לאלוקות נעשית על ידי תורה ומצוות. וזה מה שהאלטער רבי בא להסביר פה. שמכיוון שהאות ו' זה לימוד התורה והאות ה' זה קיום המצווה, אז יש פה קשר של תורה ומצוות. תורה ומצוות פועל שגם אחרי שהנשמה יורדת למטה הוא קשור עם הקדוש ברוך הוא, כולא חד. זה בנוגע לו"ו ק"י. מה בנוגע ליו"ד ק"י? הרי יו"ד ק"י זה לא תורה ומצוות. יו"ד ק"י זה רק עניין של התבוננות ואהבה ויראה. לכן האלטער רבי אומר: ומזה נמשכו. מכיוון שההתבוננות והאהבה ויראה זה נותן לבן אדם חיים בלימוד התורה וקיום המצוות. בן אדם מתבונן באלוקות

21:57 וההתבוננות מביאה אצלו אהבה ויראה, ואחרי זה כל ההתבוננות הזאת עם אהבה ויראה, זה מה שנותן לך געשמאק בללמוד תורה וקיום המצוות. אז ממילא לא רק האותיות ו"ו ק"י קשורים עם תורה ומצוות, גם האותיות יו"ד ק"י קשורים עם תורה ומצוות, כי על ידי ההתבוננות קיבלת אהבה ויראה, ועל ידי שני הדברים האלה ביחד אתה מקיים תורה ומצוות. אז ממילא גם יו"ד ק"י קשור עם תורה ומצוות. וזה מה שהאלטער רבי מסיים את הפרק ואומר: לא רק מצד שההתבוננות והאהבה ויראה זה הכנה לקיום המצוות. יש משהו עוד יותר עמוק. עצם ההתבוננות זה עניינים של תורה ומצוות. אתה מתבונן — במה אתה מתבונן? בדברים שאתה לומד אותם. אז גם בהתבוננות גופא יש עניין של לימוד התורה, ולכן זה מסביר איך שהד' אותיות של שם הוי' שבנפש הם לא רק בדוגמה זה של הוי' למעלה, אלא שזה גם כן יש קשר פנימי, שגם אחרי שהנשמה יורדת פה למטה, מתלבשת בגוף, על ידי שמשתמש עם המידות של החכמה והבינה והמידות והיו"ד ק"י ו"ו ק"י שלו בשביל לעבוד את השם, אז הכל הופך להיות לחלק מתורה ומצוות, שעל ידי זה הוא נעשה כולא חד. יש עוד פרטים שלא הסברתי, אבל מספיק למה שכבר דיברנו, ובשיחה יש יותר פרטים.