אגרת התשובה פרק ד' חלק י"א

00:00 כי אנחנו אוחזים באגרת התשובה באמצע הביאור, וניגע לד' אותיות שם הוי'. דיברנו על האות י' והקוצה של י'. בעצם על האות הראשונה, האות י' וקוצה של י'. אז האות י' מדבר על החכמה של הקדוש ברוך הוא, שזה באופן של י', שי' זה נקודה שאין בזה שום התפשטות, שזה מראה על עניין ההעלם, שזה חכמתו של הקדוש ברוך הוא באופן של העלם והסתר, שזה למעלה מהתפשטות ועולמות. קוצה של י' זה עוד יותר גבוה. קוצה של י' זה הכתר, זה הרצון שעוד יותר נעלה, שלמעלה למעלה. כבר הסברנו על זה בשיעורים הקודמים. נמשיך הלאה עכשיו ונגיע לאות ה', הה' הראשונה של שם הוי'. אומר האלטער רבי: ואחר כך לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעולמות סתימין. אחרי שהחכמה באה בעניין של התפשטות, עניין של גילוי ההשגה וההבנה. זאת אומרת שהחכמה מגיעה לבינה. בינה זה עניין של הבנה והשגה, עניין של התפשטות. מה זה למעלה? למעלה זה שהאור האלוקי מתפשט, מתגלה לעולמות סתימין. עולמות. יש עולמות סתומים, עולמות נעלים שהם נקראים עלמין סתימין. כלומר שהעולם הוא סתום. עולמות שהם בתכלית הביטול לקדוש ברוך הוא. נכללת ונרמזת באות ה' שיש לה בחינת התפשטות. מה זה האות ה'? מה יש באות ה'? באות ה' יש את העניין של התפשטות והתרחבות. שיש לה בחינת התפשטות לרוחב, המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה, וגם לאורך, המורה על בחינת ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעולמות סתימין. יש בזה אורך ויש בזה רוחב. הרוחב זה התפשטות בריבוי הפרטים, והאורך זה הירידה מלמעלה למטה, שזה מתלבש בעולמות סתימין. מה זאת אומרת? בואו נסביר.

02:17 אומר האלטער רבי, אומר לנו: ונגיע לאות ה'. אות ה' זה הולך על ספירת הבינה. ספירת הבינה יש לה אורך ויש לה רוחב. כמו בגשמיות האות ה' יש לה אורך ורוחב, אז גם למעלה ספירת הבינה יש לה אורך ורוחב. מה ההבדל בין עניין הרוחב לעניין של אורך? בגשמיות אנחנו רואים שהרוחב זה מימין לשמאל, מצד לצד. זה באותו, באותו שטח, באותו מקום, ורק מתפשט לרוחב. מה שאין כן העניין של אורך מבטא את העניין של ירידה. אורך זה מלמעלה למטה. אז רוחב זה התפשטות באותה דרגה, מתרחב. אורך זה ירידה ממדרגה למדרגה. אנחנו רואים את זה בגוף של האדם, בגוף של האדם. הרוחב של הגוף, למשל מצד אחד של הגוף, מצד השני, הרוחב זה אותו עניין. למשל יש את הכתפיים, אז זה אותו דבר. הכתפיים זה מימין לשמאל. זה רק ההבדל. יש אחד, יש לו כתפיים יותר רחבות, ויש אחד יש לו כתפיים פחות רחבות. זה עניין של כמות, הפרטים. הרי הרוחב באותה, באותה רמה מתפשט לפרטים. מה שאין כן אורך זה קשור עם איכות. זה הראש למעלה, הלב, הגוף למטה, רגליים. אז האורך זה ירידה ממדרגה למדרגה. מהעולם של המוח לעולם של הלב, לכבד, לרגליים. יש פה ירידה. על דרך זה גם כן כשמדברים בנוגע לקדוש ברוך הוא. נקודת הי' זה נקודת החכמה. שמה מאיר אור אין סוף, למעלה מעולמות, למעלה מהתפשטות. זה נקודת ההעלם, שלמעלה מגילוי. כשהנקודה הזאת מגיעה לה', חכמה של הקדוש ברוך הוא מתלבשת בבינה, אז יש פה שני דברים. הרוחב זה מה שהרב אומר. הרוחב זה התפשטות הפרטים. זאת אומרת שזה מגיע יותר בהרחבה, כבר נמצאים הפרטים. זה כבר לא נקודה אחת. זה כבר

04:30 בא בהתפשטות של פרטים. יש פה ריבוי פרטים, ואחרי זה יש את העניין של אורך, שזה יורד מלמעלה למטה. מה זה באלוקות מלמעלה למטה? כשמדברים על הפרטים באלוקות, מה פירוש פרטים? פרטים פירושו שאותו עניין באלוקות יכול להיות באופן של נקודה ויכול להיות באופן של הרחבה. הרחבה של, של ריבוי פרטים. זה כמו שאנחנו לומדים עכשיו פה במאמר, לומדים עכשיו, הבחורים לומדים פה בתשרי. יש את הנקודה של הנבראים, כולם בחכמה ויש עשייה בבינה. יש את הנקודה של כל הנבראים, שזה נקודה אחת, שכל הנבראים הם יש מאין. כל הנבראים הם נקודה אחת של האלוקות שמהווה אותם. אחרי זה הנקודה הזאת באה בפרטים, דומם צומח חי ומדבר, כל נברא גופו. יש גם הנקודה של הנברא ויש את הפרטים וההרחבה של ריבוי פרטים. אז זה נקרא רוחב, רוחב ריבוי פרטים. אבל הכל זה אותה נקודה שמתפשטת בריבוי פרטים. מה שאין כן העניין של אורך זה שהעניין יורד ממדרגה למדרגה. מה זה באלוקות שאומרים שזה יורד ממדרגה למדרגה? זה מה שהרב אומר, שזה העניין של עלמין סתימין. יש עולמות עליונים, יש עולמות שנקראים עלמין סתימין, עלמין סתימין. זה עולמות שהם נמצאים כביכול במחשבה. אנחנו יודעים כמו אצל בן אדם יש מחשבה ויש דיבור. מחשבה זה לעצמו, דיבור זה לזולת. אז האותיות של המחשבה הן חלק מהאדם. הן כלולות בתוך הנפש. רק אני יודע מזה. מה שאין כן אותיות הדיבור מגיעות לזולת, זה פועל על הזולת. אז על דרך זה גם כן למעלה. אצל הקדוש ברוך הוא ישנם שני סוגי עולמות. יש את העולמות שהם כביכול במחשבה של הקדוש ברוך הוא. זה קשור עם ספירת הבינה. בינה, בינה זה מחשבה. בינה זה

06:33 עניין של חכמה ובינה. זה עניינים שקשורים עם המוח, עם השכל. למעלה אצל הקדוש ברוך הוא גם כן זה האלוקות שלמעלה מהעולם, ושם יש גם כן עולמות, עולם המחשבה. אבל זה עולמות כאלה שהם סתומים. זאת אומרת עולמות כאלה ששם האלוקות נמצאת שם בגילוי, וממילא העולם בטל במציאות. עולמות סתומים, וזה העניין של אורך, שהרגל יורדת מלמעלה למטה. אבל מה זה המטה? המטה זה עולמות סתומים, ועדיין לא שייך לעולמות הגלויים, כי זה כבר שייך לאותיות ו' ה'. אז זה שני הדברים שאומר פה. ואחר כך, כשנמשך שם שפע על זה, יש למטה עלמין דאתגליין. אחרי זה יש ירידה יותר נמוכה מעולם המחשבה לעולם הדיבור. כלומר מעלמא דאתכסיא לעולמא דאתגליא, זה מעלמין סתימין לעולמין דאתגליין. זאת אומרת ירידה לעולמות כאלה שהם עולמות גלויים, עולמות שהם מציאות, שהם לא בטלים לגמרי לאלוקות. כמו אדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים על ידי דיבור, על דרך משל. זה עניין של דיבור. דיבור זה שאני רוצה לגלות את העניינים שלי לזולת, למישהו שהוא חוץ ממני. אז זה נקרא עלמין דאתגליין, עולמות של דיבור, שזה משהו שמבחוץ, ולשם להגיע. על דרך זה כביכול יש אצל הקדוש ברוך הוא, יש את העולמות שהם בטלים אליו לגמרי. הם העולמות שנמצאים בספירת הבינה. ויש את העולמות שהם לא בטלים לגמרי, עולמות שהם מציאות, שזה העולמות של עלמין דאתגליין, ושם הקדוש ברוך הוא יורד על ידי הספירה של דיבור. זה הה' התחתונה, הה' הנמוכה. כדי אבל להגיע לעלמא דאתגליא, נכלל לזה, נרמז זה בשם הוי"ה, זה ב-ו'. כאן האלטער רבי בא לבאר את העניין של ו'. ו' זה האופן איך

08:33 יורד האור האלוקי לסוג אחר של עולמות. לעולמות כאלה שהם עלמא דאתגליא. אז קודם כול צריך להיות ו', שזו המשכה מלמעלה למטה, ואחר כך יש את הה', שזה איך אחרי הצמצום וההמשכה הזאת הוא מתלבש בעלמא דאתגליא. למה צריך ו' וה'? לכאורה למה לא מספיק ה' לבד? לפי מה שהסברנו קודם, הה' עצמו יש לו המשכה, והה' יש התפשטות רוחב ויש גם אורך. אז לכאורה היה יכול להיות ה', י' ואחרי זה עוד ה'. מה עושה הו' באמצע? למה צריך ו'? הה' הראשונה זה עלמא דאתכסיא. הה' התחתונה זה עלמא דאתגליא. זה ההבדל בין ספירת הבינה לספירת המלכות. בינה זה מחשבה, עלמא דאתכסיא, מלכות זה דיבור, עלמא דאתגליא. שני סוגים של עולמות. עולמות שבטלים לאלוקות, עולמות שהם מבחינת מציאות יש. מה עושה הו' בין הה' העליונה לה' התחתונה? זה מה שהאלטער רבי בא לבאר עכשיו. מסביר האלטער רבי כי הו' מורה על המשכה מלמעלה למטה. העניין של הו' זה שצריך להיות המשכה מלמעלה למטה כדי שיוכל להיות העניין של עלמא דאתגליא. צריך להיות המשכה בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. צריך להיות עניין של המשכה, שזה הו' שמוריד את העניין של האלוקות למדרגה יותר נמוכה, וגם המשכה זו היא על ידי מידת חסדו וטובו ושאר מידותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש. איך נעשית ההמשכה הזאת? איך נעשית הירידה הזאת? המשכה מהאלוקות שהוא באופן של י', מהאלוקות שבאופן של אתכסיא. כדי שיוכל להיות עולמות באופן של אתגליא צריך להיות את העניין של הו', שזה העניין של המידות, על ידי מידותיו של הקדוש ברוך הוא. המשכה זו על ידי

10:42 מידת חסדו וטובו ושאר מידותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש. הו' זה גם כן בגימטריה שש. אז ו' הציור של הו' מורה על המשכה. זה המשכה של המידות, שזה המידות של הקדוש ברוך הוא שעל ידי זה, זה יורד ממדרגה למדרגה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. אבל גם כן הגימטריה ו' זה השש מידות שעל ידי זה האלוקות יורדת בסדר השתלשלות. עכשיו בפסוק "לך ה' הגדולה" וכולי. כן, יש שם שישה עניינים. לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. זה שישה עניינים, שזה השש מידות וכולי, עד לך ה' הממלכה וכולי, ולא עד בכלל. זה עד מלכות. אבל מלכות זה לך אחר, כי מלכות זה כבר הה' התחתונה. מה האלטער רבי מסביר פה? בואו נסביר מה הפירוש פה. מה האלטער רבי בא להסביר פה? העניין של הו', מה התפקיד של הו'? בואו ככה. כל הביאור שהאלטער רבי בא לבאר לנו פה. יש י' ויש ו'. י' ו-ו' זה ד' אותיות של שם אחד, שם הוי"ה. אבל אף על פי כן, ההבדל בין י' ל-ו' זה הבדל מאוד מאוד גדול. הבדל מן הקצה לקצה. עד כדי כך אנחנו אומרים בתפילה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לייחד י-ה ו-ו-ה. זאת אומרת שיש פה עניין שצריכים לחבר אותם. משמע שבעצם הם לא מחוברים. צריכים לייחד י-ה ו-ו-ה. מה באמת ההסברה? אז כאן האלטער רבי מסביר לנו י-ה זה בעצם עניין של עלמא דאתכסיא. אפילו העולמות שבאים מי-ה הם עולמות מסוג אחר. זה ליגה אחרת. זה מדרגה אחרת, זה עניין אחר. זה עולמות שלגמרי הם לא מציאות, בטלים. ו-ו-ה זה עולמות מסוג אחר. זה

12:43 האלוקות שבאה באופן של אתגליא, וההבדל ביניהם זה הבדל מאוד גדול. מה בדיוק ההבדל ביניהם ואיך נעשה ההבדל הזה? אז זה האלטער רבי מסביר שזה העניין של הו', האות ו' שיש. יש י-ה, שזה חכמה ובינה, וכדי שיוכל להיות הה' תתאה, מלכות, שזה עלמא דאתגליא, צריך להיות ו' באמצע. צריך להיות המשכה מיוחדת מלמעלה למטה, סוג אחר של המשכה, וההמשכה הזו זה ההמשכה של מידות. מה ההסברה בזה? אז כולנו יודעים, אחד מהדברים שזה מובא בנפש האדם, פשוט, איך זה נקרא? ההבדל בין עולם השכל לעולם המידות. מהו ההבדל בין עולם השכל לעולם המידות בנפש האדם? פשוט. עולם השכל זה העולם לעצמו. בעולם השכל הבן אדם נמצא עם עצמו. הזולת אפילו מפריע. בן אדם רוצה ללמוד. אם יש בלגן קשה לו ללמוד. אתה רוצה להתעמק, אתה צריך להיות עם עצמך. אחרים וזה, זה טוב בשביל השפעה, בשביל חברים, בשביל לתת, בשביל... אבל בשביל ללמוד, אז בן אדם שרוצה לעיין וללמוד טוב הוא צריך להתנתק, להיות, להיות בודד, להיות עם עצמו. כי כל הגדר של שכל זה הבנת העניין כפי שהוא בעצם. זה גדר השכל. מה שאין כן גדר המידה זה הפוך. מידה זה לזולת. כל העניין של מידה זה שיש מישהו אחר, כמו שמובא במאמר של הבר מצווה, משל מאברהם אבינו, שאברהם אבינו חיפש אורחים. אם אין אורחים אז אין את המידה. הוא צריך מישהו כדי להשפיע. אז כל המידות צריכות זולת. אז ההבדל בין עולם המוחין לעולם המידות זה בדיוק ההבדל בין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. בעולם המוחין קיים רק העליון, רק משהו שהוא מצד עצמו. בעולם המידות זה התייחסות לזולת. על דרך זה

14:43 כביכול בנוגע לקדוש ברוך הוא. כשמדברים על חכמתו ובינתו של הקדוש ברוך הוא, ספירת החכמה, ספירת הבינה, זה חכמה ובינה. זה האלוקות כפי שהוא מצד עצמו. שמה מתגלה האור האלוקי כפי שזה למעלה מעולמות. לכן י-ה נקרא נסתרות, ״הנסתרות לה' אלוקינו״. שמה מאירים העניינים של האלוקות כפי שהם בעצם. ולכן גם כשהוא יורד ונעשה ממנו עולמות, זה עולם המחשבה. זה עלמא דאתכסיא. זה עולמות כאלה ששמה לא נרגש זולת, עולמות שהם בתכלית הביטול. זה עלמא דאתכסיא. מה שאין כן ו"ק. ו"ק העניין הוא שיהיה מציאות עולם, עולם שהוא לא בטל לאלוקות, עולם שהוא יש. כדי שייווצר עולם שהוא לא בטל לאלוקות, עולם שהוא יש, בשביל זה יש מידות. זה העניין של האות ו'. זה מה שהאלטער רבי אומר. הו' זה השישה מידות. השישה מידות פועלות את העניין של זולת. ברגע שיש חסד, יש גבורה. ששת ימים עשה. שעל ידי זה שיש שש, שישה מידות, אז קיים זולת. יש יחס לזולת, ואז יכול לבוא ספירת המלכות ולעשות זולת ממש. ולכן האות ו' הוא הממוצע שפועל ההמשכה, הירידה מלמעלה למטה, מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. זה מה שהאלטער רבי מסביר פה. מלכות, אבל זה כבר עניין אחר. זה העניין של האות ו'. ו' זה המשכה מלמעלה למטה על ידי המידות, ועל ידי זה נעשית שייכות לזולת, אבל עדיין זה לא זולת לגמרי. סוף כל סוף מידות, אפילו שמידה זה שייכות לזולת, אני, אני מתייחס, יש כבר חסד, גבורה, תפארת, זה כבר היחס של הקדוש ברוך הוא לעולם, לנבראים, שהוא רוצה לתת להם השפעה וכולי. אבל סוף כל סוף גם במידות הזולת הוא

16:45 עדיין קשור אליי. בגלל שאני בן אדם טוב אני רוצה לעשות לך חסד. אז נכון שהפעולה של החסד קשורה עם הזולת, אבל עצם עניין החסד זה עדיין המשך לעניין שלי. בגלל שאני טוב אז אני משפיע לך. כל המידות בעצם זה ביטוי של הבן אדם. על דרך זה גם כן למעלה. מצד מידות עדיין לא נעשה ממש זולת, כי עדיין נרגש שזה גדלותו, גבורתו, ״לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח״. לכאורה זה הגודל שלו, זה חסדו, זה גבורתו. זה הכל חלק מהביטוי הפשוט של גדולתו של הקדוש ברוך הוא. אז לכן זה עדיין לא יהיה מזה יש ממש. ולכן אחרי הו' צריך להיות ה'. לכאורה המלכות זה עוד מדרגה. זה מה שהאלטער רבי אומר. כי מידת מלכותו יתברך נקרא בשם דבר ה'. ה' תתאה, זה העניין של ספירת המלכות. מלכות זה דיבור. דיבור זה לגמרי לזולת. זה ההבדל בין מידות ודיבור. מידה זה צריך זולת בשביל לפעול את המידה. צריך זולת לפעול את המידה. אם אני רוצה לעשות חסד צריך שיהיה עני. אם אין עני אין למי לתת. צריך את הפעולה של המידה, צריך זולת, אבל עצם המידה מתעוררת מצד עצמו. עצם המידה זה עניין בנפש. זה עניין באדם. לכן זה לא לגמרי יוצא ממני. זה עדיין חלק ממני. זה עדיין הסתעפות השפעה של הנפש. על דרך זה גם כן למעלה, עניין מידותיו של הקדוש ברוך הוא. זה עולם שעדיין מאיר בו אור אלוקי. מה שאין כן העניין של דיבור. דיבור זה לגמרי לזולת. דיבור זה לגמרי לא שייך אליי. כל עניין הדיבור זה לגמרי בשביל הזולת, כדי להשפיע לו. ולכן ספירת המלכות זה עולם הדיבור.

18:38 שמזה נעשה מציאות הנברא מעלמא דאתגליא. ובסוף כל סוף, באשר דבר מלך שלטון, עניין של מלך שהוא שולט על ידי הדיבור, הוא עושה שליטה לעם, מציאות נבדלת, וכל זה מרומז באות ה' אחרונה של שם הוי'. העניין הזה קשור עם הה' האחרונה של שם הוי', כי הה' האחרונה זה בעצם העניין של דיבור, כמו שאמרנו. ה' עילאה זה בינה, זה עלמא דאתכסיא. ה' תתאה זה עניין של דיבור, עלמא דאתגליא. בחסידות מוסבר כל העניין הזה של ה' עילאה וה' תתאה גם כן בקשר לכמה וכמה עניינים. אחד מהדברים שחסידות מסבירים זה העניין של ים ויבשה. יש בחסידות סוגיה שלמה בנוגע לנשמות שנקראים נשמות שבים, ויש נשמות שנקראים נשמות שביבשה, לויתן ושור הבר. ובמה הם נבדלים? מה העניין של לויתן ושור הבר? נשמות כאלה שמעלמא דאתכסיא. ויש נשמות של עלמא דאתגליא. נשמות שהם בטלים לאלוקות לגמרי, כמו דגים בתוך הים, שזה תכלית הביטול. ויש נשמות שהם מבחינת יש, שמרגישים את הגוף, מרגישים את החומר, והם צריכים לזכך אותו. בחסידות מדברים הרבה על זה, שני סוגי נשמות. אז זה גם כן קשור עם שתי הדרגות, עלמא דאתכסיא, עלמא דאתגליא. נשמות שבים נקרא עלמא דאתכסיא, כי בים אתה לא רואה את הבעלי חיים, אתה רואה רק את המים. הבעלי חיים הם בתוך המים, הם בטלים. אתה מוציא אותם, הם לא יכולים לחיות. הם כולם לגמרי, כמו שאומרים בחסידות, לגמרי בתוך, כלולים בתוך הים, לא רואים את המציאות שלהם. על דרך זה הנבראים שקשורים עם ספירת הבינה הם בתכלית הדבקות והביטול באלוקות, זה עלמא דאתכסיא. זה העניין של ה'. מה שאין כן הנשמות שהם מציאות

20:35 יש, ויש להם גוף, נפש הבהמית, וצריכים להילחם איתו, לזכך אותו. זה נקרא עלמא דאתגליא, שהמציאות שלהם הוא בגילוי והביטול זה ביטול היש בלבד. על דרך זה מוסבר בחסידות ההבדל בין רחל ולאה. כתוב: ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. יעקב אבינו יש לו אישה אחת, לאה, הגדולה. כתוב בחסידות, הגדולה זה ה' גדולה, הקטנה זה ה' קטנה. לאה היא הגדולה, הה' גדולה היא עולם המחשבה, שלכן ללאה היה שישה בנים, שזה השישה מידות. מהבינה נולדים המידות, שזה השישה מידות, זה השישה בנים שילדה לאה. שזה הפירוש גם כן, בחסידות כתוב שלאה, התרגום של המילה לאה קשור עם מחשבה, עיון, יש לזה קשר עם המילה הזאת. מה שאין כן רחל, רחל זה עולם המלכות, עולם הדיבור, שזה העניין של הקטנה, שזה העניין של רחל. שלכן היא נקראת בשם רחל, רחל לפני גוזזיה נאלמה, שזה העניין של ספירת המלכות שיורדת לבריאה ונותנת שיגזזו את ה... את ה... את הצמר וכולי, כל העניין שבחסידות מסביר. אז זה מה שהרב מסביר לנו, זה ד' אותיות של שם הוי' כביכול. כל זה, זה הביאו כדי להבין שכמו שזה באלוקות, על דרך זה זה גם כן בנפש האדם, אבל הרבי ימשיך הלאה ותכף יסביר איך בנפש האדם יש את הד' עניינים, ואנחנו נראה שיש הבדל בין המשל והנמשל, זה לא אותו דבר. בעזרת השם נדבר על זה בהמשך.