לקוטי אמרים פרק ל״א - חלק ח׳

00:00 אז האלטער רבי פה בפרק ל"א מדבר בקשר לעניין השמחה שצריך להיות בעבודת השם. באמצע פרק ל"א האלטער רבי אמר שאחרי שהבן אדם עשה את כל חשבון הנפש והוא הגיע לעצבות, אחרי זה למרירות וכל המשך העניינים, אז צריך לבוא תיכף לשמחה. זה כל העניין, "בכל עצב יהיה מותר", שהתכלית בעבודת השם זה צריך להיות דווקא עבודה מתוך שמחה. איך אנחנו עושים את המעבר מהמרירות אל השמחה אחרי שבן אדם עשה חשבון הנפש וכל מה שלמדנו בפרק כ"ט, פרק ל', אז איך ממשיכים הלאה עם שמחה בפרק ל"א? איך מגיעים לשמחה? אז הנקודה שהאלטער רבי הסביר, יש פה בפרק ל"א שני ביאורים. למדנו ביאור אחד ובסוף הפרק עכשיו האלטער רבי אומר ביאור שני. הביאור הראשון שהאלטער רבי מסביר זה שבן אדם צריך להגיד לעצמו ש"הן אמת", כל הדברים האלה, שהוא משוקץ, מתועב וכל העניינים שהתבונן בהם בפרק כ"ט, פרק ל', זה הכל אמת, "שפל רוח בפני כל אדם באמת לאמיתה". כל החשבונות הם נכונים, הוא לא-לא מבטל אותם, אבל לדעת שיש בקרבי נפש אלוקית. בן אדם צריך לדעת שיש עוד חלק. אני לא רק, זה לא כל המהות שלי. בתוך המציאות שלי נמצאת גם נפש אלוקית, ניצוץ אלוקי, וגם קל שבקלים יש לו ניצוץ אלוקי, ובמילא מכיוון שזה האמת, אז במה אני צריך להתעסק? להוציא את הנפש האלוקית מהגלות. הנפש האלוקית נמצאת בגלות, בשבי, במאסר הגוף ונפש הבהמית. אז בזה צריך להיות כל ההתעסקות של הבן אדם, לקחת את הבן מלך ולהוציא את הבן מלך מהשבי. איך מוציאים את הבן מלך, הנשמה, מהשבי? על ידי תורה ומצוות, בפרט על ידי עבודת התפילה, שזה העניין של יציאת מצרים כמו שהאלטער

02:15 רבי מסביר באריכות. ובמילא זה יהיה עבודתו בשמחה רבה. כשבן אדם יודע שעל ידי שהוא לומד תורה ומקיים מצוות, על ידי התפילה, על ידי זה הנשמה, נפש אלוקית, יוצאת מהמאסר של הגוף ונפש הבהמית, אז כמו בן מלך שהיה בשבי ויוצא מבית הסוהר לאביו המלך, אז השמחה היא שמחה גדולה ביותר. השאלה אבל שהאלטער רבי שאל פה בהמשך, "לכאורה הרי", זה הכל טוב ויפה בקשר לנפש אלוקית, אבל מה קורה עם הנפש הבהמית והגוף? הרי הוא לא הזדכך. הבן אדם לא משקר לעצמו, הוא יודע את האמת. אז איך אני יכול להיות בשמחה מזה שהנשמה יוצאת מהגלות, כשהגוף ונפש הבהמית עדיין נמצאים בגלות? אז הנקודה שהאלטער רבי הסביר שזה העניין של "תיכון נפשי בעינו". שזה העניין של שהבן אדם מרומם את הנפש על הגוף. "הן אמת, יש לי גוף נבזה ושפל, אבל במה אני מונח עכשיו? עכשיו אני מונח בנפש אלוקית. במקום להיות מונח בעניינים שהם לא בסדר עדיין, תהיה מונח ב-- תברח מהמציאות של הקליפות והסטרא אחרא, ת-תתקשר עם הנפש האלוקית שלך ושזה יהיה אצלך העיקר, כי הנשמה זה העיקר והגוף טפל, ובמילא לא תופס מקום אצלו עכשיו כל העניין של הייסורים שמצד הגוף, כי העיקר אצלו זה השמחה של הנשמה. דיברנו על זה באריכות כשלמדנו את זה לפני זה. וזה העניין של יציאת מצרים, "כי ברח העם", כי הרע עדיין לא הזדכך, כשיצאו ממצרים הם עדיין היו ב-- הגוף ונפש הבהמית הם היו במ"ט שערי טומאה, עדיין היה להם את היצר הרע בכל התוקף, אבל אף על פי כן הנפש האלוקית, "משכני אחריך נרוצה", נפש אלוקית מרגישה את הקדוש ברוך הוא, רצה אליו והשמחה הזאת

04:11 יותר חזקה מכל שאר הדברים, וזה בעצם היה הנקודה הראשונה שהאלטער רבי הסביר. ובמילא זה נקודה אחת. השמחה היא כשאתה עושה מהנשמה שלך עיקר ומהגוף שלך טפל, ובמילא אז אתה עכשיו, עכשיו השמחה היא שאני יכול להתקרב לקדוש ברוך הוא, ובמילא בן אדם הוא בשמחה גדולה ביותר. זה היה נקודה עד עכשיו. פה אבל סוף כל סוף הרי יש לי נפש בהמית, ויש לי גוף, והגוף ונפש בהמית זה הרי הם בתכלית השפלות, כמו שלמדנו בפרק כ"ט, ל' באריכות. איך אני? איך אני? אז בסדר, אז אני מתרומם מעל. עדיין אבל נשאר איזשהו חלק ממני שהוא לא משוחרר. חלק של הגוף והנפש הבהמית. אז כאן האלטער רבי מגיע בסוף הפרק, והאלטער רבי מוסיף עוד נקודה בהסבר, שזה יפעל את השמחה באופן הרבה יותר עמוק. שמחה כזאת שגם כן יעזור שהבן אדם יוכל לקחת איתו גם את הגוף ונפש הבהמית עם השמחה הזאת. וזה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה פה בדף מ' עמוד ב' בשורה המתחלת, הולך אחרי הנקודה, "ולזאת". האלטער רבי אומר ככה: "ולזאת בחינת תשובה זו ביתר שאת ויתר עוז". האלטער רבי הרי אמר שהעניין הזה, העבודה הזאת שמדברים פה עכשיו, השמחה הזאת, השמחה הזאת האלטער רבי קורא לזה תשובה. מה שכתוב "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים", שהמעשים טובים זה חלק מהתשובה. שהבן אדם עושה מעשים טובים כדי להשיב, תשובה מלשון השבת הנפש, להשיב את הנפש האלוקית, להחזיר את הנשמה לקדוש ברוך הוא. אז התשובה הזאת להחזיר את הנפש האלוקית לקדוש ברוך הוא, השבת הנפש. האלטער רבי אמר שזה הפשט "כל ימיו בתשובה", כל ימיו בשמחה. ה"כל ימיו בתשובה" זה התשובה הזאת, התשובה של

06:05 הנשמה שהיא חוזרת לקדוש ברוך הוא על ידי כל מצווה וכל תורה שאני לומד. אז התשובה הזאת, השבת הנפש, עושים את זה בשמחה גדולה. זה כל ימיו בשמחה וכל ימיו בתשובה. אז על זה האלטער רבי אומר עכשיו איך אפשר לפעול שהתשובה הזאת, השבת הנפש הזאת, השמחה שיש בזה, יהיו ביתר שאת וביתר עוז. ולהיות בחינת תשובה זו ביתר שאת ויתר עוז, מעומקא דליבא, וגם השמחה שבתשובה. קודם כול התשובה, עצם השבת הנפש. כמו שאנחנו נראה עכשיו, האלטער רבי נותן עכשיו עוד נקודה בהתבוננות שזה יעזור לנו בהשבת הנפש באופן הרבה יותר עמוק. עוד מעט נראה למה. אז דבר ראשון זה התשובה, השבת הנפש ביותר עמוק, ודבר שני, גם שמחת הנפש תהיה בתוספת אור ושמחה. זאת אומרת, הרי דיברנו פה על שני דברים. דיברנו פה על כל ימיו בתשובה ודיברנו על כל ימיו בשמחה. האלטער רבי מקשר את שני הדברים. יש פה את העניין של תשובה שהבן אדם צריך כל רגע ורגע, כל יום ויום לעשות את השבת הנפש, להחזיר את הנשמה אל הקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומצוות, וזה גם כן מביא לשמחה, השמחה הגדולה מזה שאתה חוזר לאביך המלך. אז שני הדברים האלה, גם השבת הנפש תהיה ביותר בעומק וגם שמחת הנפש תהיה יותר בעומק, זה על ידי שהוא יתבונן במה שהאלטער רבי אומר עכשיו. כאשר ישיב אל ליבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו. בן אדם צריך להתבונן, להתעמק בעניינים שעכשיו האלטער רבי הולך להגיד, שזה יהיה אצלו גם נחמה. נחמה שינחם אותו מעצבונו ויגונו. זאת אומרת, לפני זה הרי לא היה נחמה. לפני זה מה שהאלטער רבי

08:06 אומר, יש לך גוף, יש לך נפש הבהמית. הגוף ונפש הבהמית נמצאים במצב של שיקוץ ותיעוב, נמצאים בתכלית השפלות, והאלטער רבי לא עזר לנו עם זה. הוא רק אמר תשכח מזה, תעשה היסח הדעת מזה. עכשיו תהיה מונח בנשמה שלך. תחשוב שאתה עכשיו חוזר לקדוש ברוך הוא. הנשמה שלך. בן מלך חוזר לאביו המלך. מה שקורה עם הגוף ונפש הבהמית, זה לא נוגע עכשיו. זה הרי היה עד עכשיו, זה לא נקרא נחמה, זה נקרא להתרומם מעל המצב. סוג אחר. כאן האלטער רבי בא לעשות, להגיד שיש פה גם כן סוג של נחמה. לנחמו מעצבונו ויגונו. שהבן אדם יוכל להתנחם. גם סוג של נחמה. אנחנו יודעים שנחמה זה לא רק להתרומם מעל המצב. נחמה זה שיכולים להפוך את המצב. מתי נקרא נחמה? הרי הרבי מסביר בנוגע לחודש מנחם. כל העניין של נחמה. מתי נחמה נקרא נחמה אמיתית? בן אדם שנמצא חס ושלום במצב של צער ואבלות, מתי זה נקרא נחמה? נחמה זה לא רק שאתה שוכח מהצער, זה נקרא נחמה. נחמה זה כשאתה יודע להפוך. ייהפך חשיכה לאור ומר למתוק. הרבי מביא שם מנחם. לשון מהפך. רש"י בבראשית, רש"י אומר ״וינחם ה'״. וינחם, נהפך ליבו, עניין של ייהפך. זאת אומרת, ניחום פירושו שגם כן מהפכים את העצבות לשמחה. ולכן האלטער רבי אומר, כדי שהבן אדם יוכל להגיע להשבת הנפש יותר בעומק וגם לשמחה יותר גדולה, זה על ידי שהוא מתבונן בהתבוננות שתפעל אצלו לנחמו מעצבונו ויגונו. איך הבן אדם יכול להתנחם מזה שיש לו גוף ונפש הבהמית? ומדברים על בן אדם שעדיין לא הזדכך ועדיין לא צדיק. הלוואי והיינו כמו שהאלטער רבי אמר קודם. זאת אומרת שיש לו עדיין

09:58 גוף ונפש הבהמית שנמצאים בתכלית השפלות. איך? מה הנחמה? אומר האלטער רבי כאן דבר נפלא. ״לאמר כנ"ל״. בן אדם צריך להגיד לעצמו, כמו שאמרנו קודם, ״הן אמת וכו'״. האלטער רבי לא חוזר, הוא מתכוון למה שאמר בדף מ"א. הלשון של האלטער רבי שאמר קודם: ״אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מה' ובתכלית הוא משוקץ ומתועב״. אז על המילים האלה האלטער רבי אומר ״הן אמת״. הבן אדם צריך להגיד לעצמו ״הן אמת״. הדבר הזה שאמרתי קודם, שאני משוקץ ומתועב ורחוק מה' בתכלית, זה האמת. אין נחמה. אני זה, זה, זה המציאות האמיתית. ״אך אני לא עשיתי את עצמי״. כאן מגיע האלטער רבי עם ו' נפלא וזה הנחמה. ״אני לא עשיתי את עצמי״. האלטער רבי בא ואומר, רגע אחד, השפלות הזאת, הריחוק הזה, זה לגמרי בגלל שאתה גרמת לזה? זה לגמרי מגיע מהבן אדם עצמו? לא. ודאי שיש חלק שאנחנו עושים בגלל העבירה שלנו, בגלל התאווה שלנו. אבל עצם העניין שיש לנו, הרי כל החשבון נפש, אם אתם זוכרים פרק כ"ט, כל החשבון נפש האלטער רבי התחיל להסביר איך לשבור את חומריות הגוף. האלטער רבי התחיל עם העניין שהבינוני יש לו גוף ונפש הבהמית וזה האדם. מיהו אדם? האדם הוא הגוף ונפש הבהמית. ויש לו, ויש לו מצד הגוף ונפש הבהמית, יש לו משיכה, הוא עלול להיות יותר גרוע אפילו משוקץ ומתועב כי יש לו כוח הבחירה. כל הדברים האלה שיש לנו גוף, שהגוף מצד עצמו חומרי וגס, שהוא שייך לקליפה וסטרא אחרא, ויש לנו נפש הבהמית, הנפש הבהמית שיש לה מציאות של קליפה וסטרא אחרא. כל הדבר הזה זה הרי לא אשמה שלנו. זה ככה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם.

11:58 הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם שתי נפשות, כמו שהאלטער רבי אמר מיד בתחילת התניא: כל יחיד מישראל יש לו שתי נפשות. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם שתי נפשות, נתן לנו נפש מצד הקליפה וסטרא אחרא, נתן לנו גוף שהוא מושך כל זה. זה דבר שהקדוש ברוך הוא בעצמו עשה את זה. אז אם הקדוש ברוך הוא עשה את זה, אז למה הוא עשה את זה? אם אני הייתי עושה את זה לבד, כל העניין הזה, כל החומריות והגשמיות והריחוק היה בא רק ממני, הייתי יכול לחשוב שהמטרה היא שזה לא יקרה, ואם זה קרה אני צריך לברוח משם. אבל אם הקדוש ברוך הוא עשה את זה, אז יש פה איזו כוונה מאוד פנימית. זה שהקדוש ברוך הוא ברא אותי עם גוף ונפש בהמית וברא אותי עם תאוות וברא אותי עם כל השפלות הזאת. למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? אז האלטער רבי בא להגיד: הרי אני לא עשיתי את עצמי. ולמה עשה ה' כזאת? למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? שהוא בא להוריד חלק מאורו יתברך, הממלא וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב. כאן האלטער רבי מוסיף ביאור גם כן בהסתעפות על העניין הזה. על מי מדובר? מדובר על נפש האלוקית. הנפש האלוקית זה חלק אלוק ממעל ממש. והאלטער רבי כאן מפרט: הנפש האלוקית מגיעה גם מממלא כל עלמין, גם מסובב כל עלמין וגם מכולא קמיה כלא חשיב. אז האלטער רבי רוצה להגיד: הרי הנפש האלוקית מגיעה מכל הדרגות באלוקות. הנפש האלוקית הרי מגיעה מכל הדרגות באלוקות. בדרך כלל בחסידות הרי מסבירים שכל העניין של ירידת הנשמה למטה זה ירידה צורך עלייה,

13:38 שהנשמה תתעלה לדרגה יותר גבוהה. כן, הרבה מאמרים בליקוטי תורה, הרבה מאמרים בחסידות מסבירים מה העניין של ירידה צורך עלייה. הנשמה יורדת כדי שהיא תתעלה לדרגה יותר גבוהה. כאן האלטער רבי רוצה להגיד ביאור אחר. כאן האלטער רבי לא מדבר בתניא, האלטער רבי הרי לא מדבר על זה. כידוע האלטער רבי בתניא הרי לא מסביר ירידה צורך עלייה, כמו שמוסבר בחסידות בכלל. בחסידות תמיד מסבירים ירידה צורך עלייה שהנשמה תתעלה לדרגה יותר גבוהה. בתניא האלטער רבי מסביר זאת באופן אחר לגמרי. אנחנו נלמד בהמשך הפרקים, האלטער רבי מסביר שכל העניין של ירידת הנשמה למטה זה לא בשביל הנשמה עצמה. הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, וכל עניין ירידת הנשמה למטה זה בשביל לברר ולזכך הגוף ונפש הבהמית. איי, כתוב ירידה צורך עלייה. איך זה מתאים עם מה שכתוב תמיד ירידה צורך עלייה? אז האלטער רבי פה, יש בחסידות תירוצים אחרים על זה. במאמרי הרבי בכמה מקומות הסביר. אבל מה האלטער רבי עונה בתניא? תסתכלו בפנים, יש פה ביאור אחר לגמרי. אומר האלטער רבי: ולמה עשה ה' כזאת להוריד חלק מאורו יתברך, הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב. זאת אומרת הנשמה מגיעה מכל הדרגות באלוקות. אז ממילא לכאורה הרי לא שייך ירידה צורך עלייה. מה שייך עלייה? אם הנשמה הייתה רק מממלא ומתעלה לסובב, זה נקרא עלייה. הנשמה מגיעה מסובב וצריכה להתעלות לעצמות, אבל הנשמה היא חלק מכל הדרגות באלוקות. הנשמה מושרשת גם בממלא, גם בסובב וגם בכולא קמיה כלא חשיב, שבכלל לא זה העניין של עצמות. אז למה ה' עשה את זה? והלבישה במשכא דחויא. אמרנו לפני זה, זה

15:25 הולך על הגוף וטיפה סרוחה. אין זה כי אם ירידה זו היא צורך עלייה. מה פשט ירידה צורך עלייה? אומר האלטער רבי: להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה, הן בחינת מחשבה דיבור ומעשה שלה. מה פשט ירידה צורך עלייה? אומר האלטער רבי, העלייה לא על הנשמה. העלייה הולכת על הגוף ונפש הבהמית. פירוש חדש לגמרי. זה לא רגיל בחסידות. בתניא זה כתוב, אבל בחסידות בדרך כלל כתוב באופן אחר. האלטער רבי אומר, מה פשט ירידה צורך עלייה? הירידה של הנשמה זה לצורך העלייה של הגוף ונפש הבהמית. להעלות את הגוף ונפש הבהמית. בשביל זה הנשמה ירדה. איך זה מתאים למילה עלייה? זאת השאלה. אבל זה מה שהאלטער רבי אומר פה את הפשט. ירידה צורך עלייה. מה הפשט? שהירידה של הנשמה למטה בעולם זה כדי להעלות את הגוף ונפש הבהמית. זה תכלית כל בריאת העולם. להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה, בפרט מחשבה ודיבור ומעשה שלה, על ידי התלבשותן במעשה דיבור ומחשבת התורה. על ידי שאתה לומד תורה עם המחשבה של הגוף שלך, עם הדיבור שלך ועם המעשה מקיים מצוות, אתה פועל בירור וזיכוך ועלייה בגוף ונפש הבהמית. וזה כל תכלית ירידת הנשמה למטה. כפי שכתוב לקמן עניין הלזה באריכות, איך שהיא תכלית בריאת העולם. האלטער רבי מקדים שהוא ידבר על זה אחרי זה, פרק ל"ה, ל"ו, ל"ז. שם האלטער רבי יסביר באריכות כל העניין של דירה בתחתונים, כל העניין של נתאווה הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא רוצה את העניין הזה שהנשמה, גוף הבהמי, בשביל להעלות. אבל מה האלטער רבי אומר פה? מה כאן הנקודה?

17:14 אז האלטער רבי אומר פה דבר נפלא. תתבונן שזה שיש לך גוף. מה היה פה כל הבלגן? כל ה, כל ה, כל השבירת הלב, כל השפלות של הבן אדם היה מזה שהוא התבונן מצד מה קורה מצד הגוף, הנפש הבהמית שלו. כל השפלות שיש לו מצד החיים והגוף הבהמי והתאווה וכולי וכו'. ועד שהוא נפל לכל מיני דברים אסורים וכולי. וכל העניינים שהאלטער רבי דיבר קודם, הכל מתחיל מזה שיש לו גוף, נפש הבהמית. אבל ברגע שהבן אדם מגיע לעקור העניין שכל המציאות של גוף ונפש הבהמית, הרי אני לא עשיתי את זה. הקדוש ברוך הוא עשה את זה. ולמה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? כדי שיהיה ירידה צורך עלייה, כדי להעלות את הגוף, נפש הבהמית לקדושה, ועל ידי זה נשלמת הכוונה של דירה בתחתונים. זה תכלית ירידת הנשמה למטה. זה התכלית בריאת עולם הזה. בשביל זה אנחנו קיימים פה בעולם. אז אם ככה, אומר האלטער רבי, ואם כן, מה שייך להגיד עניין של עצבות? לא רק שלא שייך עצבות, אדרבה, ואם כן, איפוא זאת אעשה. אז אם ככה, זה מה שאני צריך לעשות. מה אני מתלונן? מה אני בוכה על זה שיש לי נפש, גוף, נפש הבהמית? מה אני נשבר? הרי לא. הקדוש ברוך הוא עשה אותי ככה. והרי הוא עשה אותי בשביל להשלים כוונת הבריאה. בשביל זה אני חי בעולם. אז אם ככה, בזה אני צריך לחיות. לא רק לא להיות בעצבות מזה, להפך, להיות בשמחה גדולה שבזה אני משלים את הכוונה העליונה. ואם כן, איפוא זאת אעשה? וזאת תהיה כל מגמתי כל ימי חלדי. חלדי זה לשון בתנ"ך, בתהילים. כן, עשית כל איש וחלד. חלדי

18:56 זה חיי, חיי הגוף. חיי הגשמי נקרא חלד. וזה כל ימי חלדי. לכלות בהם, לכלות זה מלשון אוועקגעבן, למסור, בלשון אשכנזית. לכלות בהם חיי רוחי ונשמתי. להכניס את כל החיים שלי בעניין הזה, כמו שכתוב אליך ה' נפשי אשא. אני מוסר את עצמי בשביל התפקיד הזה, בשביל לעשות דירה בתחתונים. והיינו לקשר מחשבתי ודיבורי, מחשבתי ודיבורי לבורא. והן גופי ההלכות הערוכות לפנינו. וכן מעשה במעשה המצוות, להכניס את כל הלבושי מחשבה ודיבור ומעשה, ומחשבה ודיבור ומעשה של תורה ומצוות. כי זה תכלית בריאת העולם. שלכן נקראה התורה משיבת נפש. זה הסיבה למה תורה כתוב משיבת נפש. ככתוב, תורת ה' תמימה משיבת נפש. לפי מה שלמדנו פה, מה הפשט משיבת נפש? שזה משיב את הנפש לשורשה ומקורה. מה שאמרנו פה קודם, פירוש לקרוא בשורשו זה משיב את הנפש ואת כל העניין ואת כל הגוף, נפש הבהמית, את כל המציאות, להעלות אותו לאלוקות ולקשר אותו עם הקדוש ברוך הוא. ועל זה נאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. זה ההמשך. אחרי, אחרי שכתוב תורת ה' תמימה משיבת נפש, מה כתוב בהמשך הפסוק? פקודי ה' ישרים משמחי לב. כשהאדם מתבונן שעל ידי תורת ה' תמימה משיבת נפש, שעל ידי התורה והמצוות הוא יכול להשיב את הנפש והנפש הבהמית והגוף, הכל הוא מחזיר אותם למקור ושורשו, ועל ידי זה גם הנפש האלוקית יוצאת מהמיצר והשבי, שזה הכל נכלל במילים משיבת נפש. אז ממילא זה יביא לבן אדם שמחה גדולה ביותר, וזה הפשט: פקודי ה' ישרים משמחי לב. השמחה מזה שהוא יכול לחזור ל־ל־ל־להביא, להשלים את הכוונה העליונה ולחזור ל־ל־להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אז מה האלטער רבי הוסיף פה? מה

20:59 הם שני העניינים שלמדנו? לסיכום, מה הם שני הנקודות בשמחה שהאלטער רבי מסביר פה? בכללות, שמחה אחת זה מצד נפש האלוקית, שמחה אחת זה מצד גוף, נפש הבהמית. כן? בפרטיות האלטער רבי אומר זה, זה, זה שני עניינים בעניין התשובה, השבת נפש. אומרים שתשובה פירושה השבת נפש, והשבת נפש יש שני עניינים. יש השבת נפש עצמה, זה הוא דיבר קודם, שהנפש האלוקית יוצאת ממיצר הגוף, נפש הבהמית, ומתקשרת עם הקדוש ברוך הוא בשעה שהוא מקיים תורה ומצוות. זה הנפש האלוקית מתאחדת. ויש עוד עניין בהשבת נפש, שהנשמה נמצאת פה בעולם ועושה מה תכ־ משלימה את הכוונה העליונה על ידי זה שהיא עושה גם מהגוף, נפש הבהמית, מקרבת את זה לאלוקות. במילים אחרות, מה האלטער רבי אומר לנו פה? מה שני העניינים, שני ענייני התשובה, שאלו שני ענייני שמחה? זה מה שחסידים מדברים תמיד. שיש שני עניינים בכללות העניין של ירידת הנשמה למטה ועבודת האדם. השאלה היא במה אתה מונח, מה צריך להיות? אבל זה שני הדברים משלימים אחד את השני. יש דבר אחד שזה שהנפש האלוקית מתקשרת עם הקדוש ברוך הוא. מדברים חסידים בהקשר לכל העניינים, עבודת השם, כלול בעבודת התפילה, ועל זה זה כללות עבודת האדם פה למטה. יש את העניין שבעבודת התפילה, שהנפש האלוקית בתפילה מתקשרת עם מקורה ושורשה. סולם וראשו מגיע השמימה, ובעבודת התפילה הנשמה האלוקית עולה עליו מדרגה לדרגה וחוזרת למקורה ושורשה. כי תשא את ראש בני ישראל, במאמרים כי תשא מדובר באריכות שיש את הראש בני ישראל, הראש בנשמה, והיהודי על ידי עבודה זה הוא מרומם חזרה. הנשמה ירדה למטה על ידי עבודה ונמצאת במיצר בגוף, נפש הבהמית. על ידי עבודת השם אתה מרומם

22:55 את הנשמה ומוציא אותה מהגלות והשביה. זה עבודת מצד נפש האלוקית, ובזה שמחה גדולה, כמו בן מלך שחוזר להוריו, המלך. יש אבל שמחה יותר עמוקה, שזה מה שהאלטער רבי אומר ביסוד זה וביסוד זה. דבר אחד זה שהבן מלך יודע שהוא יכול לחזור הביתה. הוא שמח מאוד, יכול לחזור הביתה. זהו, נגמרו החיים במאסר, נגמרו החיים בבית הסוהר, בגלות, בשבי, יכול לחזור הביתה. יש אבל שמחה יותר עמוקה, זה כשהבן מלך יודע שהוא השלים את הכוונה. הוא לא סתם ישב במאסר ולא עשה שום דבר. הוא היה פה, עשה לו, עשה פה איזו מטרה מסוימת. זה שהמלך שלח אותו למאסר זה לא היה סתם ככה לשבת שמה ועכשיו כשהוא בורח נגמר, אלא כשהיה במאסר הוא ידע שיש פה תכלית. כמו שמוזכר באריכות במשל הידוע בשמחת רב, שהרבי מביא את זה בהרבה שיחות, שהמלך שולח את הבן מלך למרחקים. מה הוא שולח אותו? לא רק כדי לנסות את הבן מלך, לראות אם הוא יישאר חזק, יישאר מקושר להוריו, המלך. זה דבר אחד, אלא המטרה הפנימית היא כדי שהוא יעשה מהפכים רוחניים, הוא יהפוך את האנשים, יזכך אותם, ילמד אותם על דעת המלך, יקשר אותם עם המלך. בשביל זה הוא הגיע לשם. הדרך זה גם כן-- וכמובן זה עניין הרבה יותר נעלה, כי העניין הראשון זה רק גילוי הלב, זה רק לעמוד בניסיונות. זה לא חידוש. העניין השני זה חידוש. אתה עושה פה חידוש. אתה לוקח גם את הגוף והנשמה ואתה עושה אותם כלי לאלוקות, ועל ידי זה הנשמה מתעלה למקום הרבה יותר נעלה גם כן, כמו שמוסבר באריכות במאמר של הרבי שמסביר את כל הסוגיה של

24:43 השיבה של הנפש, התשובה של הנפש לאלוקות. על כל פנים, זה הנקודה של פרק ל"א על שתי ענייני שמחה, והשמחה השנייה דווקא, זה הרבי מדגיש שזה לנחמו, זה נחמה, כי זה נותן לבן אדם נחמה ולדעת שהקדוש ברוך הוא עשה אותי ככה והוא הביא אותי למצב הזה. פעם שמעתי פה מהרב רבי צבי גרונבלט, סיפר שהוא היה ביחידות אצל הרבי והרבי אמר לו את ה-- את התיקון של הפרק הזה ביחידות. הרבי אמר לו משהו בקשר לעניין של, אה? כן, זה היה, התפרסם כבר. הרב צבי שאל את הרבי, אמר לו-- סליחה. הרבי אמר לו ביחידות בקשר לעניין ה-- עניין המרה שחורה, עניין עצבות. אז הרבי אמר לו כאילו שצריך להתבונן שאני לא עשיתי עצמי, וכל העניין שהקדוש ברוך הוא ברא אותי באופן כזה זה כדי שאתה תוכל להיות אושפיזין לגבורה, וצריכים להיות שמח מזה שאתה יכול להביא את הקדוש ברוך הוא בחיים שלך, ובזה צריך להיות משקיע. זה בעצם המהות של היסח הדעת שהרבי מדבר כל כך הרבה במכתבים. כששואלים את הרבי בנוגע לתשובה, תיקונים, תמיד הרבי אומר היסח הדעת. יש כאלה שחושבים שהיסח הדעת פירושו לא לעשות שום דבר. טעות בהבנה ובכללות העניין. היסח הדעת, בסדר, תמשיך הלאה, חיים טובים. היסח הדעת זה עבודה. היסח הדעת זה איפה אני מכניס את ההשקעה שלי. דעת זה לשון התקשרות. היסח הדעת. לא להיות מונח ב-ב-בחושך ולהיות בעצבות. לדעת את האמת. זה אתה צריך לדעת. אבל ההיסח הדעת זה לדעת במה אני צריך להיות מונח, במה אני צריך להיות מונח? בשיבת הנפש, בשני הפרטים שהרבי-- אדרבא, ואז לא רק שהוא לא נהיה בעצבות, הוא נהיה בשמחה גדולה

26:28 ביותר.