לקוטי אמרים פרק ל״א - חלק א׳

00:01 דובר 1 נתחיל היום פרק ל"א בתניא. פרק ל"א, פרק נפלא, פרק יסודי מאוד. כאן האלטער רבי עושה-- האלטער רבי לוקח את הסוגיה של שמחה עוד הפעם. זאת אומרת, מצד אחד, להסביר קצת המשך העניינים, מצד אחד האלטער רבי פה מסיים את הסוגיה שהוא התחיל בפרק כ"ט. הוא מסיים את הסוגיה שהוא התחיל בפרק כ"ט. איך צריכים לשבור את הטמטום מהלב, טמטום המוח, על ידי שבירת הלב. זה הרי הוא דיבר בשני הפרקים האחרונים. אז כאן האלטער רבי, פרק ל"א, החצי הראשון של הפרק, מסיים פה את הסוגיה הזאת. האלטער רבי נותן לנו פה יסוד עיקרי, אחד מהיסודות הכי חשובים בחסידות חב"ד, שהאלטער רבי גילה את העומק וכללות העניין של העבודה שקשור עם עבודת המרירות. נדבר על זה עכשיו בהמשך של השיעור. ולאידך גיסא, החצי השני של הפרק האלטער רבי יסביר את התהליך איך אנחנו יוצאים מהמרירות ובאים לשמחה, כי הרי כפי שהוא התחיל בהתחלת הסוגיה בפרק כ"ו, כשהוא התחיל את כל הכלל גדול בעבודת השם שצריך להיות שמחה כדי לשבור את היצר הרע, כדי לנצח אותו. אז הרי הוא אמר, שם הוא התחיל את כל העניין שבעיקר התכלית זה דרכי שמחה, אלא שלפעמים צריך להיות מרירות בתור אמצעי לשמחה. ובכל עצב יהיה מותר, שהכוונה זה לא המרירות, הכוונה זה השמחה שבאה אחרי המרירות. על דרך זה בתשובה, שאחרי ההתבוננות והמרירות של התשובה, התכלית זה השמחה שמגיעה אחרי, אחרי תיקון חצות, אחרי קריאת שמע שעל המיטה וכולי. אז זה כאן אנחנו נראה בפרק הזה איך האלטער רבי עושה את כל הנסיעה. כן, האלטער רבי מסביר איך הנפש יוצא מההתבוננות בעניינים שפועלים שבירת הלב ומרירות לשמחה. ואדרבה, לא רק שזה לא

02:20 דובר 1 סתירה, אלא שאחד מביא את השני, וזה אנחנו נלמד בפרק הזה. וכאן מהפרק הזה האלטער רבי עובר לקו של שמחה, ועל זה יש כמה פרקים. פרק ל"א, ל"ג ול"ד. בכלל זה שלושה פרקים שהאלטער רבי מבאר כמה אופנים וכמה עצות איך להגיע לשמחה, וכל, כל עניין יש בזה, יש בזה עומק בפנים ועומק. עכשיו, מה היה-- מה כאן הוורט? מה כאן היסוד? היסוד הוא, כאילו להבין את המשך העניינים, מה האלטער רבי רוצה להגיד לנו עכשיו בהתחלת הפרק. בפרק כ"ט האלטער רבי בא ואמר, מה עושה בן אדם אחרי שהאלטער רבי אמר שצריכים להוציא את כל הדאגות, שלא יהיה לך לא דאגות עוונות ולא דאגות הרהורים ולא כל הדברים. שצריך להיות בכל המלחמה הזאת בלי שום דאגות. כי אם יש לך דאגות אז אתה לא תוכל לנצח את היצר. האלטער רבי, כ"ו, כ"ז, כ"ח, היה שלוש פרקים שהאלטער רבי נתן לנו עצות איך בן אדם פועל על עצמו שלא יהיה לו שום דאגות, לא דאגות גשמי, לא דאגות רוחניים. אז הוא נקי מדאגות. ואף על פי כן, יש לפעמים מצב שהבן אדם מרגיש כבד, כן? כמו שאומרים פה, פסדו. בן אדם מרגיש כבד, מרגיש טמטום הלב והמוח. הוא מרגיש שזה לא הולך. הוא מרגיש תקוע. מה הסיבה לזה? אז הסיבה היא הגסות, החומריות של הנפש הבהמית. ועל זה הוא הביא את הזוהר. הזוהר אומר שכמו שיש לך עץ ולא נדלק האש בעץ אז צריכים לשבור את העץ לחתיכות קטנות. על דרך זה גם בנפש הבהמית. על ידי שהוא שובר את החומריות של נפש הבהמית, על ידי זה מתגלה אור הנשמה ואז התפילה וה-ועבודת השם, כן, יכול להדליק את הנשמה

04:08 דובר 1 ולהגיע לאהבת השם, לשמחה. על זה הלך שתי פרקים. איך בן אדם שובר את העץ הזה, איך שוברים את הגסות, את החומריות. עכשיו פרק כ"ט, פרק ל'. בפרק כ"ט האלטער רבי דיבר יותר חשבון שקשור עם המצב של אדם מצד המעמד ומצב בנפש שלו, שלמרות שהוא בינוני, הרי האלטער רבי מדבר פה ספר של בינוני, אז בפועל ממש אין לו עבירות עכשיו, אבל בגלל המצב הנפשי שלו הוא שייך לעבירות. כמו שהאלטער רבי הסביר באריכות, הן בגלל שכל רגע יכול להיות אצלו התגברות הרע, כן, בפרט אחרי התפילה וכולי וכולי, הן מצד העבר שפעם הוא נכשל בעניינים בלתי רצויים, שלכן יכול להיות שאפילו שהוא עשה תשובה אז מפעם לפעם זה חוזר כדי לעורר אותו לתשובה יותר עמוקה וכולי, כמו שהאלטער רבי הסביר. והן מצד העניינים, חוץ מכל כמה נימוקים שהאלטער רבי הסביר. אז האלטער רבי נתן עצה בפרק כ"ט איך בן אדם על ידי ההתבוננות במעמדו ומצבו נהיה אצלו עניין של לב נשבר ונדכא וזה שובר את החומריות. אחרי זה יש גם כן את העצה בפרק כ"ט, העצה השנייה בפרק כ"ט, שזה לצעוק, ירעים עליו בקול רעש, בכל-- במחשבת כמובן. אבל העניין הזה של ירגיז יצר טוב על יצר הרע, אתה רשע משוקץ ומתועב. כל זה, זה עצות של פרק כ"ט, איך לשבור את החומריות. פרק ל' האלטער רבי הלך עוד, עוד, עוד, עוד, עוד שלב. האלטער רבי דיבר על העניין של הוי שפל רוח בפני כל אדם. לא רק שיש איזה חומריות מצד הנפש, מצד הקליפת נוגה של הנפש הבהמית שעדיין לא הזדכך, אלא יש גם כן עניינים בלתי רצויים שעדיין לא עשית-- לא תיקנת אותם. אם

05:57 דובר 1 אתה עושה את החשבון איך אתה היית צריך להיות לגבי מה שדורשים ממך מצד, כן, כל החשבון שהאלטער רבי הסביר בפרק ל', כן, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. מצד המקום שלך, מצד הדרגה שלך, מצד זה שאתה יודע ספר וכולי, הרי דורשים ממך הרבה יותר. אז האם אתה עושה מלחמה וכולי? אז לפי זה הבן אדם יגיע למסקנה שההנהגה שלו זה באופן שיש לו הרבה דברים שעדיין לא תיקן אותם. לשון הרע בדקות, עבירות בדקות, אבל הדקות בשביל הבינוני זה יותר גרוע מהגסות של הקל שבקלים. זה החשבון שהאלטער רבי הסביר בפרק ל'. אז זה שני פרקים עם שני קווים, שני סגנונות, שני אופנים בהתבוננות שצריך להיות כדי לפעול את שבירת הלב. עכשיו מה המטרה? המטרה היא לשבור את החומריות, שבירת הלב. לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כשיש את שבירת הלב, על ידי זה הבן אדם יכול אחר כך להגיע לעבודת התשובה ואז שאור הנשמה יאיר בו, וזה מה שממשיך הלאה, כמו שנראה, שהכוונה היא להגיע לשמחה. זה אנחנו נראה בהמשך הפרק. אבל יש פה בעיה אחת שהאלטער רבי צריך להסביר אותה, שעל זה הולך העמוד הראשון של פרק ל"א. הבעיה היא שכולנו מכירים אותה. הבעיה היא שההתבוננות בפרק כ"ט ול' זה גורם לנו לדיכאון. זה גו-גורם לנו להיות עצובים וזה לא נותן לך חשק להתפלל וללמוד. אז במקום שיהיה לזה את האפקט, את ה-, את המטרה הנכונה, זה עושה בדיוק אפקט הפוך. זה גורם לבן אדם מצב רוח לא טוב וזה מפיל אותך. מוציא ממך את החשק ל-ל-ל-להשתפר. אז כאן אנחנו נמצאים בסכנה שאת זה האלטער רבי בא לבאר בפרק ל"א, החלק הראשון

07:54 דובר 1 של הפרק. האלטער רבי יסביר פה באופן נפלא ביותר, כן, נכנס למה שנקרא לפסיכולוגיה של הנפש. מה באמת, איך, איך אנחנו עושים שההתבוננות שאנחנו עושים בכל העניין של הרע וכולי, כל העניין שדיברנו בפרק כ"ט ול' שזה יפעל פעולה חיובית לרומם את האדם ולתת לו יותר חיזוק ולהוציא אותו מטמטום המוח והלב ולא יפעל חס ושלום להיפך, מצב של עצבות שאז הוא נופל לתוך הקליפות. כמו שהרבי אמר בפרק כ"ו, שזה תחבולות היצר להפיל את האיש. אדרבה, העצבות זה מגיע כדי לשבור את הבן אדם ולהכניס אותו למצב רוח לא טוב. ועל זה האלטער רבי בא בפרק ל"א להסביר את העניין הזה. עכשיו נקרא בפנים, נראה איך האלטער רבי אומר את זה. אומר האלטער רבי: ״והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בענינים הנ"ל כשעה ושתים להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבוא לידי עצבות גדולה״. אומר האלטער רבי, אם אנחנו נאריך, נאריך בהתבוננות בכל מה שדיברנו בשני הפרקים האחרונים ונתבונן בזה כשעה ושתיים, אז זה יפעל אצל הבן אדם שיהיה אצלו נמיכות הרוח ולב נשבר. ובמילא מה יהיה התוצאה של הנמיכות הרוח ולב נשבר? יכול להביא את הבן אדם לעצבות גדולה. לא סתם עצבות. האלטער רבי מדגיש עצבות גדולה, כי כל מה שאתה תתבונן יותר אז העצבות תהיה יותר. זה עצבות גדולה. עוד מעט נראה, נדבר על דיוק הלשון פה, אבל קודם כל נקרא פה כמה שורות. אומר האלטער רבי: ״לא יחוש״. אל תפחד. אל תפחד, זה לא בעיה. מה זה לא בעיה? האלטער רבי רוצה להסביר. אז האלטער רבי כאן נכנס לאריכות שלמה. כן, יש פה אריכות שלמה. נקרא, אבל נצטרך לחזור

09:46 דובר 1 על זה כי יש פה הרבה מה לדבר. אבל לכל הפחות קודם כל נקרא את השורות כדי להבין את המשך העניין. למה לא יחוש? הרי, הרי זה לא טוב. האלטער רבי מסביר. ואף, איך אתה אומר לא יחוש? הרי עצבות זה דבר לא טוב. ״ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה״. איך יכול להיות שזה יהיה עבודת השם? ״כי בצד הקדושה כתיב עוז וחדוה במקומו״, קדושה זה דווקא שמחה. ״ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה וכו'״. מה וכו' וכו'? הרבי אומר שהוא מתכוון לעניין התפילה, ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה״. הוא דיבר פה על, על, על דבר הלכה, על תלמוד תורה וכולי. זה גם בעניין הזה, בעניין התפילה. זאת אומרת שגם תפילה, גם דבר הלכה וגם כל העניינים, שכינה שורה זה הכל דווקא מתוך שמחה. ״אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחינת טוב שבנוגה״. כן, אומרים שאם זה עצבות של עניינים של קדושה אז זה לא, זה עדיין קליפת נוגה. אלא מה? זה טוב שבנוגה. זה לא רע שבנוגה. גם זה צריך להסביר. כן, אז בוא נגמור פה את העניין. ״ולכן כתב האריז"ל שאפילו דאגת עוונות אינו ראוי כי אם בשעת הווידוי ולא בשעת תפילה ותלמוד תורה שצריך להיות בשמחה שמצד הקדושה דווקא״. בגלל שעצבות, אפילו ממילי דשמיא, זה קליפת נוגה, זה טוב שבנוגה, אבל זה נוגה. אז האריז"ל כותב שבן אדם אסור לו לחשוב על העבירה שלו רק בזמן המיוחד שלו, בשעת וידוי. מה שאין כן בשעת לימוד אסור. למה? כי תורה צריך להיות מתוך שמחה וצריך להיות דווקא בצד הקדושה. וכל עניין של עצבות זה

11:30 דובר 1 קשור עם קליפה, אז במילא זה לא שייך בזמן לימוד התורה. אז איך יהיה? איך אתה אומר לא יחוש? זו השאלה שהאלטער רבי יש לו. איך אתה אומר שזה לא בעיה? זה כן בעיה. מתרץ האלטער רבי: אף על פי כן, הרי כך היא המידה לאכפיא לסטרא אחרא במינה ודוגמתה. אומר האלטער רבי, זה נכון, אבל זוהי הדרך. כדי לשבור, כדי לכוף, לשבור את הקליפה, את הקליפה אפשר לשבור על ידי להשתמש עם דברים מהקליפה עצמו. צריכים לקחת מתוך הקליפה את העניינים כדי לשבור את הקליפה. לאכפיא לסטרא אחרא, איך אנחנו שוברים את הסטרא אחרא? במינה ודוגמתה, בדברים שמגיעים ממנה בעצמה. כמאמר חז"ל: מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא, ופגע בו כיוצא בו. עכשיו נתחיל להסביר מה האלטער רבי בא ואומר פה. לפני שניכנס אל הביאור בפרט, יש פה דבר נפלא. אם שמים לב בדיוק הלשון בתניא, לראות איך כל דבר בתניא מדויק. אז אם תסתכלו בלשון, הרי אתם רואים שהאלטער רבי כל הזמן משתמש עם שתי לשונות. כן. מההתחלה, ״כשעה ושתיים״. מה זה כשעה ושתיים? כפל הלשון. תגיד או כשעה או כשתיים. כשעה ושתיים. במקום אחר בתניא האלטער רבי אומר שהגדילו. כן, כאן יש כפל הלשון, כשעה ושתיים. מה זה כפל הלשון הזה? אחרי זה גם כן, ״בנמיכת רוח ולב נשבר״, גם כן כפל הלשון. אחרי זה אומר עצבות. הוא מוסיף גדולה, שזה גם שני דברים, עצבות, עצבות גדולה. כן. ואם אנחנו ממשיכים הלאה בסוף מה שקראנו עכשיו, אז האלטער רבי גם כן אומר, ״לאכפיא לסטרא אחרא במינה ודוגמתה״. זה גם כפל הלשון, במינה ודוגמתה. מה זה כפל הלשון במינה ודוגמתה? המאמר של חז"ל שהוא מביא על

13:40 דובר 1 זה, זה גם שני מאמרי חז"ל. כמאמר חז"ל, מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא, והוא מוסיף, ופגע בו כיוצא בו. שני מאמרי חז"ל. עדיין לא תרגמנו אותם. אבל מה זה העניין הזה של כפל הלשון? וכאן יש ביאור נפלא מהרבי, שהרבי מסביר לנו פשט פה בתניא. האלטער רבי הולך בהמשך לשתי... היה פה שני פרקים. בשני הפרקים האלטער רבי דיבר שני סוגים של חשבון נפש. מה ההבדל בין שני הפרקים? אז בכללות, אם אתה מסתכל בשני הפרקים, אתה רואה שבפרק הראשון האלטער רבי דיבר בעיקר על המצב של הנפש. אני אומר בעיקר כי הוא מדבר גם על עוד דברים. אבל בכללי פרק כ"ט, מהו העניין? מהו ההסבר שגורם לבן אדם להרגיש את העניין של שבירת הלב מצד המצב של הנפש? שבגלל שהנפש שלי זה קליפה, בגלל שהאלטער רבי אומר, כן, ה״אני״, מי הוא האדם? הנפש הבהמית, והנפש הבהמית זה קליפה. ובגלל שבמצב הנפש הזה האדם אצלי זה העיקר אצלי, שלכן אני שייך לתאוות וכולי וכולי, ויכול להיות יותר גרוע אפילו מיתוש. כל ההסבר של האלטער רבי, אבל זה הולך על מצב הנפש. זה הסבר במצב הנפש, של נפש ששייך לקליפת נוגה, ולכן זה גורם לשבירת הלב. בפרק ל' העיקר שהאלטער רבי מדבר זה על עניינים של רע. זה לא רק אודות מצב הנפש, זה גם אודות שיש לך דברים שעדיין אתה צריך לתקן אותם. אתה עדיין לא עושה את עבודת ה' שלך כפי שצריך לעשות, כי גם בעשה טוב גם בסור מרע חסר לך את עבודת התפילה כדבעי, חסר לך לימוד התורה כדבעי, חסר לך צדקה כדבעי, וגם בסור מרע יש לך שייכות ללשון הרע. יש לך שייכות. אתה, כן, בדקות, אבל זה

15:46 דובר 1 שייך אצלך. וכמו שהאלטער רבי אומר, הדקות שלך זה יותר גרוע כי אתה יודע ספר. אתה חפץ חיים וסבי. אז בשבילך זה יותר גרוע. במילא זה מה שהולך פה. יש פה שני שלבים בחשבון נפש. עכשיו החשבון נפש של פרק כ"ט, מצד אחד זה חשבון נפש שיותר קל להכיר בזה כי זה מצב הנפש שלי. ההתבוננות של פרק ל', בגלל שזה דקות הרע יותר קשה לשים לב. צריכים יותר... זה יותר, יותר דקות הרע. צריכים יותר זמן. אז לכן האלטער רבי אומר כשעה ושתיים. יש דברים שזה יותר גלוי, יותר ברור. גסות הרע, בן אדם מכיר אותו. לא צריך הרבה זמן, אז זה נקרא כשעה. יש אבל דקות הרע, כל החשבון של פרק ל' שלגבי הקל שבקלים אתה צריך להגיע... אז דקות הרע אתה לא רואה את זה בגלוי ומידי, אלא גלו... אז על זה צריכים יותר זמן. אז זה כשתיים. צריכים יותר זמן כדי לגלות. זה על דרך כמו הסיפור שמספרים על הרבי מהר"ש. סיפור הידוע. שאלו את הרבי מהר"ש למה ביחידות האנשים שאין להם כסף הוא מכניס אותם ליחידות רק לזמן קצר. אנשים שיש להם כסף נכנסים ליחידות לזמן ארוך. כן, היה את העניין של חסידים שהגבירים נמצאים יותר זמן ביחידות והעניים נמצאים פחות זמן. אז הרבי מהר"ש אמר, פשוט, עני נכנס ליחידות, אז הוא מיד אומר לי מה הוא צריך, מה מפריע לו, מה לא טוב, ואז אני יכול לתת לו עצה מה לעשות. אבל העשיר נכנס ליחידות, אני שואל אותו מה נשמע? הכל טוב? מה המצב? הכל בסדר, הכל כ... כשאני מתחיל לדבר איתו פתאום הוא מתחיל לאט לאט לגלות שזה לא טוב. לוקח יותר

17:57 דובר 1 זמן, אז צריכים ל-- עד שאתה מגלה את העניינים שצריכים תיקון לוקח-- אז לכן היחידות של הגביר זה לא בגלל שהוא פשוט, אה, מגיע לו יותר כבוד. יש את העניין של רבי מחבב עשירים, אבל הרבי מהר"ש אמר את הווארט הזה. מה-- לגבי ענייננו, בוודאי יש רע גלוי. רע גלוי מספיק קשור, אבל רע נעלם, רע בדקות, אז זה צריכים יותר זמן. לאידך גיסא, מצד שני, ההתבוננות ב-ב-בזה שהנפש שלך הוא נפש של, של, של קליפת נוגה, אבל זה לא ברע בפועל, זה גורם רק נמיכת הרוח. מה שאין כן ההתבוננות בזה שיש לך עניינים של רע ממש, זה גורם לב נשבר. לב נשבר זה יותר מנמיכת הרוח. נמיכת הרוח זה אוקיי, אני מרגיש קצת, אה, בשפלות, אבל עדיין הוא לא נשבר. מה שאין כן כשאתה רואה שהמצב שלך הוא הרבה יותר גרוע, זה גורם לך גם כן לב נשבר. אז לכן נמיכת הרוח שייך לפרק כ"ט, לב נשבר שייך לפרק ל'. וזה בדיוק גם עצות גדולות. יש עצות סתם ויש עצות גדולות. תלוי במה אתה מתבונן. זה מה שהאלטער רבי אומר הלאה: "כך היא המדה לאכפיא לסטרא אחרא במינה ודוגמתה". מה פשט במינה ודוגמתה? מינה זה ממנה בעצמה. דוגמתה זה רק בדוגמה. זאת אומרת, זה לא ממש. זה ההבדל בין הרע הממש או רק הדקות. מינה זה לקחת מהרע עצמו, מהעניינים של הנפש הבהמית עצמו, ומזה להגיע למצב של לב נשבר. דוגמתה זה רק בדוגמה. אין פה ממש רע, זה רק בדוגמה. אז לכן זה יוצא דוגמתה. מה הן שתי הראיות שהאלטער רבי מביא מהגמרא? הגמרא אומרת, כמאמר רז"ל: "מיניה וביה אבא לישדיה ביה נרגא". הגמרא אומרת שמה? שאם אתה רוצה להחריב

20:12 דובר 1 את היער, אבא, אבא זה יער. כן? אה, מה שאומרים בוסקה. אתה רוצה לשבור את העצים? איך אתה שובר עצים? אתה צריך לקחת עץ ומהעץ הזה אתה עושה את ה-- את ה-- איך קוראים לזה? את ה-

20:33 דובר 2 אצ'ה.

20:34 דובר 1 גרזן, אצ'ה. כן. אז מיניה וביה אבא, מתוך העץ עצמו אתה מוציא את העץ כדי לשבור את העץ. כן? אתה לוקח מהעץ את הדבר שאחרי זה שובר את העץ. על דרך זה לוקחים מהקליפה עצמה את שבירת הלב כדי לשבור את הקליפה. מיניה וביה אבא לישדיה ביה נרגא. על דרך זה "פגע בו כיוצא בו", גם על דרך זה. "פגע בו כיוצא בו", זה שהיה שם סיפור שהוא הרג את הנחש. כן, זה הגמרא מספרת, ואז הוא אמר לו שהוא זה שהרג את הנחש, הוא עצמו נחש, כאילו הייתה לו התנהגות לא טובה. כן, הוא-- אז אמורא[?] כעס עליו שהוא הרג את הנחש. "פגע בו כיוצא בו", הוא עצמו התנהג כמו נחש וזה שהרג את הנחש. אז משתמשים פה איזה ביטוי של, כן, אז זה הווארט. כן, מה ההבדל אבל בשתי הלשונות? זה לכאורה אותו דבר. ההבדל הוא ש"פגע בו כיוצא בו" זה נחש עם נחש. הנחש הרג את הנחש. מה שאין כן העץ, למעשה העץ עצמו לא שובר את העץ. אתה לא יכול לשבור עץ עם עץ. מי ששובר את העץ זה הברזל. מחזיקים את הברזל עם עץ. אז העץ זה, זה רחוק יותר. זה לא ממש, זה לא הדבר עצמו. זה משהו יותר מרחוק, יותר... זה ההבדל בין מינה ודוגמתה. ההתבוננות ברע גמור או ההתבוננות בדקות הרע, שזה לא רע גמור. אז זה-- אז רואים פה בתניא שהאלטער רבי, זה שהאלטער רבי משתמש עם לשונות, כפל הלשון וזה, כל מילה בתניא זה מדויק, ותכל'ס האלטער רבי פה מנסה להסביר לנו בהמשך למה שדיברנו קודם שני סוגים של התבוננות. על כל פנים, מה אבל הנקודה שהאלטער רבי אומר?

22:30 דובר 1 הנקודה שהאלטער רבי בא ומסביר לנו פה זה שאף על פי שכל מה שלמדנו קודם פרק כ"ט ול', זה התבוננות שיכול לגרום לבן אדם לעצבות, אומר האלטער רבי: לא יחוש. למה לא יחוש? כי זה הדרך. הדרך לשבור את הקליפה, חייבים להשתמש עם הקליפה. זה עדיין התחלת הביאור. עוד מעט האלטער רבי יסביר יותר. זה התחלת העניין, אבל יש פה יסוד מאוד גדול. היום בעולם זה נהיה מאוד, מאוד, אה, חשוב כל העניין הזה שהאלטער רבי אומר פה. המשל הכי טוב שיש על זה בעולם שלנו היום זה מה שכולם מדברים כל הזמן עכשיו, זה העניין של הווקסינה, חיסון כנגד המחלה, רחמנא ליצלן, המגיפה שיש בעולם. אז איך, איך אחד מהאופנים, יש כמה סוגים של חיסונים, ווקסינות, כן. אז יש חיסונים מסוג כזה, סוג כזה. אחד מסוגי החיסונים זה שמשתמשים עם הווירוס, משתמשים עם הווירוס עצמו כדי לשבור את הווירוס וכדי לחסן את זה. זה הווארט של "פגע בו כיוצא בו", שלוקחים מתוך הדבר עצמו, מתוך הקליפה, את הדבר איך לשבור את הקליפה. אז לפעמים בגל-- זאת אומרת, הווארט הוא, עומק העניין פה הוא: קליפה זה ישות. לשבור את הישות לפעמים אתה צריך חשבון של ישות. אם אתה תלך רק התבוננות בריכוז, הנפש הבהמית שלך לא יפעל מזה. אתה צריך לדבר איתו בשפה שלו, באופן שלו, בעניינים שלו, ולכן צריך להיות ההתבוננות מתוך העניינים של הנפש הבהמית גופא כדי לשבור את הנפש הבהמית. זה הנקודה הראשונה שהאלטער רבי אומר פה, ובעזרת השם בהמשך הפרק אנחנו נראה שיש פה עוד נקודה, שזה ההבדל בין מרירות לעצבות. קודם כול האלטער רבי מדבר על עצבות. גם העצבות עצמה זה, זה עדיין עניין שמשתמשים

24:32 דובר 1 איתו לצורך הרפואה. חוץ מזה האלטער רבי מסביר עוד עניין שבעצם זה לא מדובר על עצבות, זה רק מרירות. ההבדל בין מרירות לעצבות. עצבות זה קליפה, מרירות זה קדושה. שזה, זה עוד יסוד שאנחנו נראה בהמשך הפרק.