תניא אגרת התשובה - פרק ב - חלק א

00:01 ממשיכים הלאה. פרק ב' באיגרת התשובה. פרק ב' וג' באיגרת התשובה. האלטער רבי מתייחס לעניין של, אה, אחרי התשובה שצריך להיות, שזה עיקר התשובה, העניין של עזב החטא והעניין של שלמות התשובה מן התורה, שזה העניין של וידוי ובקשת סליחה. אז יש את העניין של להיות מרוצה וחביב. זה דרגה נוספת בעבודת התשובה, שהבן אדם רוצה להיות מרוצה וחביב כקדם החטא, ועל זה יש כן עניין בתעניות וסיגופים, ואת זה האלטער רבי הולך להסביר עכשיו בפרק ב', ואז האלטער רבי בפרק ג', האלטער רבי יסביר מה קורה בדורות אלו שאנחנו צריכים לשמור על הגוף ואסור לעשות תעניות וסיגופים. אז מה העצה במקום זה? שעל זה האלטער רבי ידבר על העניין של עבודת הצדקה. אז זה ה-ה-התוכן של פרק ב' וג' שהאלטער רבי בא לבאר גם כן איך להגיע לתשובה באופן יותר גבוה, יותר נעלה. אומר האלטער רבי, זאת אומרת ככה, עד עכשיו דיברנו על התשובה, איך שזה עיקר התשובה. התשובה שנוגעת לעניין של עזב החטא וגם על כפרה, אבל עיקר הכפרה, כפי שזה מצד, מצד עיקר התשובה. זאת אומרת הכפרה, להוריד את ה-, את הפגמים. עוד מעט יסביר בפנים, נקרא בפנים ונסביר את זה. אבל יש את העניין היותר נעלה, שזה תשובה שלמה יותר, שזה כדי שהבן אדם יהיה מרוצה וחביב כקדם החטא, ועל זה אנחנו הולכים ללמוד עכשיו. אומר האלטער רבי, אה, כל זה לעניין כפרה ומחילה על עוון. כל מה שדיברנו עד עכשיו על זה שאמרנו שלא רק העניין של מצוות התשובה, שזה עזב החטא, אלא שיש גם עניין בווידוי ובקשת סליחה, שזה כדי לפעול את הכפרה על החטא. כי

02:10 אמרנו שיש שני עניינים, כן? יש תשובה ויש כפרה. תשובה זה עזב החטא, שזה לבטל את המרידה. זה הקבלת עול מלכות שמיים שצריך להיות. זה התשובה, זה מכאן והבא. ויש את העניין של הכפרה כדי להוריד את הפגם, שזה עושים על ידי וידוי ובקשת סליחה. אז כל זה מה שדיברנו בפרק א', זה לעניין כפרה ומחילה על עוון, שנמחל לגמרי מה שעבר על מצוות המלך. מצד העבודה הזאת אז הבן אדם מוחלים לו לגמרי על מה שעבר על מצוות המלך כשעושה תשובה שלמה. מה זה תשובה שלמה? מה דיוק תשובה שלמה? הדיוק תשובה שלמה זה שני העניינים, העניין של התשובה והכפרה. כן, העניין של עזב החטא, שזה עצם התשובה, והעניין של וידוי ובקשת סליחה, שזה שלמות התשובה. בדיוק עכשיו בהשגחה פרטית לומדים את זה ברמב"ם, אלו שלומדים שלושה פרקים. אז זה נקרא תשובה שלמה. למה זה תשובה שלמה? כי יש פה לא רק מכאן ולהבא, הוא גם כן תיקן את העבר על ידי עזב החטא, הוא מתקן מכאן ולהבא, הוא תיקן את העניין של הקבלת עול, הוא תיקן את המרידה, וגם יש פה את התיקון של הלכלוך של הפגם מהעבר על ידי הווידוי ובקשת סליחה וכולי. אין מזכירים לו דבר וחצי דבר ביום הדין לעונשו על זה חס ושלום בעולם הבא. אומר האלטער רבי שמצד העבודה הזאת לא צריכים שום תעניות, שום סיגופים, שום עוד עניינים, רק עם העבודה הזאת שלמדנו בפרק א', אז עם זה הבן אדם כבר ממילא לא, לא, לא נשאר שום, שום פגם. אין מזכירים לו דבר וחצי דבר ביום הדין לעונשו על זה חס ושלום בעולם הבא, ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. והאלטער

04:13 רבי אומר לא רק שלא מזכירים לו, אתה יכול לחשוב לא מזכירים לו, אבל בסדר, נשאר הפגם, רק סולחים. אומר האלטער רבי לא. לא רק שלא מזכירים לו דבר, אלא גם כן הוא אומר נפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. אין שום דין. זאת אומרת, כפי שהרבי מסביר בליקוטי שיחות, הוורט של האלטער רבי רוצה להגיד פה שזה, זה לא רק שכאילו סוגרים את העיניים, כי באמת אין יותר פגם. זאת אומרת, זה מה שהאלטער רבי רוצה. מכיוון שהבן אדם היה אצלו התנועה של הקבלת עול, שזה עצם התשובה, והוא גם אמר וידוי ובקשת סליחה, אז הוא קיים את התשובה בשלימות, ועם זה עניינים של עשיית תשובה, גם יום כיפור, כל העניינים שלמדנו בפרק הקודם, אז מצד העניין הזה אז באמת מצד למעלה לא נשאר שום זכר של הלכלוך. יא, נתקן כל העניין, ולכן לא מזכירים לו דבר וחצי דבר, לא מקבל על זה עונש, ולכן הוא נפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. כמו שהרבי מסביר גם כן, שלא רק שהוא נפטר מן העונשים של... מה בדיוק נפטר מן הדין בעולם הבא? מה האלטער רבי רוצה להגיד? יא, שהעונש על זה חס ושלום בעולם הבא אומר פעמיים, ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. אז הרבי מסביר יש פה שני פרטים שהאלטער רבי רוצה ללמד אותנו. דבר ראשון, האלטער רבי רוצה להגיד שהוא נפטר לגמרי מהעונשים בעולם הבא. הכוונה להדגיש שזה רק עונשים של עולם הבא. תשובה יכול לעזור על עונשים בעולם הבא, כי בעולם הבא אז הקדוש ברוך הוא רואה את הלב והוא רואה שהיהודי עשה תשובה. אז הקדוש ברוך הוא מוחל לו. אז העונשים שקשורים מלמעלה, עניינים

06:01 למעלה זה יכולים לסלוח, אבל עונשים שקשורים עם העולם הזה או עונשים של בית דין, כשבית דין צריכים להעניש עניינים של, של, של סקילה וד' מיתות, מלקות וכולי, עונשים שקשורים בעולם הזה, אז על זה אומרים שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אפילו בן אדם עושה תשובה, זה, זה לא, זה לא, זה לא, זה בית דין שלמטה צריכים, צריכים לפסוק כמו שזה. בית דין שלמטה לא יכולים להתחשב עם העניין התשובה. לכן האלטער רבי מדגיש שזה בעולם הבא נפטר מן העונש. זה נקודה אחת. נקודה שנייה, הרבי מוסיף פה שהדיוק ״ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא״. האלטער רבי רוצה להדגיש שלא רק דינים שקשורים עם עולם הבא, עונשים של עולם הבא, גיהינום וכיוצא בזה, יש גם כן עונשים בעולם הזה שמגיעים מלמעלה. הרי גם בעולם הזה יש סוגים של עונשים, כמו שהגמרא אומרת שאפילו שבטלו ארבע מיתות, דין ארבע מיתות לא בטלו. כאילו שהקדוש ברוך הוא עושה שבן אדם שמגיע לעונש מסוים, אז מלמעלה נותנים לו עונשים מסוימים, כל מיני דברים שמגיעים מלמעלה. אז זה האלטער רבי רוצה להדגיש שגם עונשים האלה מוחלים. זאת אומרת, כל מה שקשור עם בית דין שלמעלה, הן עונשים רוחניים למעלה של גיהינום, כף הקלע ועונשים רוחניים למעלה, והן עונשים גשמיים למטה שמגיעים מלמעלה. כל זה הקדוש ברוך הוא מוחק אותו לגמרי. כי זה, כי זה, הקדוש ברוך הוא יראה ללבב, וממילא ברגע שהיה תשובה ובקשת מחילה אז נפטר לגמרי. אבל בנוגע לעניין העולם הזה, אז יש דינים על פי ההלכה מה שבית דין צריך לעשות. אז זה כל על ידי העבודה של תשובה ושלימות התשובה. מה

07:53 שלמדנו בפרק א'. וממילא מצד העבודה הזאת לא צריכים כל העניין של תעניות וסיגופים, ולכן הרמב"ם, כמו שאמר, לא מביא את כל העניין של תעניות וסיגופים, כי מצד העניין הזה, מצד העניין הזה שלימות התשובה, התשובה היא כבר בשלימות. אמנם שיהיה לרצון לפני ה'. יש אבל עוד עניין. יש עניין יותר גבוה. הבן אדם לא רק מחפש לנקות את הלכלוך ולא רק מחפש ל-ל-לחבר את ה-, את הניתוק. הבן אדם גם כן רוצה משהו אחר. הוא רוצה שיהיה מרוצה וחביב. זה עוד עניין. שיהיה לרצון לפני ה'. אני רוצה שהקדוש ברוך הוא ירצה אותי. זאת אומרת לא רק להסיר את הפגם, את הלכלוך, אלא לעורר אהבה חדשה. זה הפירוש לרצון לפני ה', להיות מרוצה. הקדוש ברוך הוא ירצה אותי, או מרוצה וחביב לפני בוראו כקודם החטא. שהבן אדם יהיה מרוצה וחביב, להיות נחת רוח לקונו מעבודתו. הבן אדם בתשובה לא רק מחפש, כמו שאמרנו, עניין של סור מרע, לנקות לכלוך. הוא רוצה לחזור למצב שהוא היה קודם. יהיה ל-- לחזור למצב כאילו שלא היה פעם שום חטא. זאת אומרת מצב של זדונות נעשו לו כזכויות. אף על פי שהרב לא מזכיר פה את העניין של זדונות נעשו לו כזכויות. זה עוד עניין למה האלטער רבי באגרת התשובה לא מזכיר את העניין של זדונות נעשו לו כזכויות. אבל התוכן זה מה שהאלטער רבי מתכוון פה. הוא מתכוון פה לעניין שהבן אדם רוצה להיות במצב כזה שלא רק שלא נשאר זכר הלכלוך, אלא הוא נהיה מרוצה וחביב לפני בוראו. הקדוש ברוך הוא אוהב אותו כאילו שאף פעם לא היה פה שום עניין. זאת אומרת לתקן את העבר לגמרי. זה נחת

09:52 רוח לקונו מעבודתו, שהקדוש ברוך הוא גם יקבל נחת רוח ממנו. אז כאן צריך להיות משהו נוסף. חוץ מהתשובה שלמה של פרק א', כאן צריך להיות משהו יותר עמוק, וזה דרגה יותר גבוהה בתשובה. היה צריך להביא קרבן עולה, ובזמן בית המקדש היה עניין של קרבן עולה. זה הגדר של קרבן עולה. רואים, רואים בחומש בכמה וכמה עניינים שהתורה אומרת להביא חטאת ועולה. אז מה ההבדל של חטאת ועולה? אז בכלל אנחנו יודעים שיש חטאת ועולה, יש לכל אחד מטרה בפני עצמו. אבל יש עוד עניין כמו שהאלטער רבי בא להסביר. היה צריך להביא קרבן עולה אפילו על מצוות עשה קלה שאין בה כרת ומיתת בית דין. הדין בנוגע לקרבן עולה זה שאפילו בן אדם עבר על מצוות עשה קלה שאין בזה שום חיוב מן התורה, לא עניין של כרת ומיתת בית דין וגם לא חיוב מצד קרבן חטאת, מצוות עשה, אין לזה חיוב. אף על פי כן, אז יש עניין להביא קרבן עולה. כמו שדרשו רז"ל בתורת כהנים על פסוק ״ונרצה לו״, שהפשט ״ונרצה לו״ זה להיות מרוצה. שהבן אדם, אפילו שהוא עובר על חטא שקשור למצוות עשה, אז על ידי זה שהוא מביא קרבן עולה, אז הוא נהיה מרוצה וחביב כמו קודם. כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, דעולה מכפרת על מצוות עשה. המעלה של קרבן עולה זה שהוא מכפר גם על מצוות עשה. חטאת זה בעיקר על מצוות לא תעשה, אבל עולה זה גם אם הוא עבר על מצוות עשה. והיא דורון לאחר שעושה תשובה ונמחל העונש. מה הגדר של קרבן עולה? שאחרי שהבן אדם עשה תשובה ומחלו לו את העונש, אז הוא נותן מתנה. הוא כאדם שסרח במלך

11:52 ופייסו על ידי פרקליטין ומחל לו. כמו שיש מצב שבן אדם עשה חטא, סרח במלך, הוא לכלך. הוא עשה איזה שהוא לכלוך, סרח. אז בן אדם שסרח במלך ופייסו על ידי פרקליטין. ה-ה-הוא כבר שלח פרקליטין, פרקליטין זה הוא שלח שליחים שיבקשו מהמלך שיסלח לו. הוא כבר עשה את את את התהליך הזה שהוא ביקש סליחה מהמלך, הוא מוחל לו. אז ה-הוא כבר תיקן, הוא כבר את הלכלוך הוא כבר הוריד. המלך סלח לו. אז יש פה סליחה, אבל הוא רוצה להחזיר את החביבות. זה עוד דבר. דבר אחד, אני סולח לך. דבר שני, אתה רוצה להחזיר את האהבה הראשונה כמו שהיה קודם. אז אף על פי כן, אחרי שהמלך סולח לו, שולח דורון ומנחה לפניו, שיתרצה לו לראות פני המלך, כדי שהמלך ירצה לראות אותו ולקבל אותו. אז ממילא זה הוורט שלו. לכן מובא שלכן היו מביאים גם כן אפילו בקרבן שהיה חטאת. אז התורה אומרת שאחרי החטאת צריכים להביא עולה, זה גם כן אותו עניין. החטאת בעיקר באה לנקות את הלכלוך, ואחרי שניקית את הלכלוך אז קיבלת סליחה. עכשיו אתה מביא עולה, זה דורון, זה מתנה. זה כבר לא בשביל הסליחה. זה המתנה גורמת לנחת רוח מיוחדת ומחזיר את האהבה. זה המעלה של קרבן עולה על קרבן חטאת, שזה הסיבה למה עולה זה כליל לה', כל הוורט של קרבן עולה. ההבדל בין חטאת ועולה, חטאת יש בזה אכילה, אכילת כהנים. עולה הולך לגמרי לקדוש ברוך הוא, כי כאן זה וורט שהבן אדם לא מחפש שום דבר לעצמו. זה להפך. זה זה

13:52 מרוצה וחביב, שהקדוש ברוך הוא יהיה לו לרצון. אני מחפש, אני רוצה שהקדוש ברוך הוא יקבל אותי. זה העניין פה. התיקון, כבר בן אדם שרוצה רק להרגיש נקי, מספיק עם חטאת. בן אדם שרוצה רק לא, לא רוצה עונש, חושב על עצמו. הוא לא רוצה לקבל עונש, הוא לא רוצה להיות מלוכלך, הוא לא לא רוצה להיות מנותק. אז הוא מחפש יותר את העניין שבשביל זה יש, יש את התשובה מה שדיברנו בפרק א'. אבל יהודי שרוצה להיות קשור לאלוקות ומחפש לא רק לא להיות מלוכלך או לא לקבל עונש, הוא רוצה לגרום לנחת רוח. זה מה שמניע לו. ולזה יש את העניין של הדורון, שזה הקרבן עולה, שלכן גם על מצוות עשה מן הדין אין חיוב להביא קרבן עולה. חטאת יש חיוב, עולה אין חיוב. מצוות עשה, על דרך זה הרהור הלב, הגמרא אומרת שעולה זה גם קשור עם הרהור הלב. זאת אומרת, אין חיוב מצד הדין, אתה לא חייב, יכול לחיות גם בלי להביא את זה. אבל מכיוון שהבן אדם רוצה להיות מרוצה וחביב, אז גם על מצוות עשה. אז חוץ מהתשובה הוא מביא דורון כדי שיהיה מרוצה וחביב כקודם החטא. אז זה העניין שאנחנו לומדים פה עכשיו בפרק ב', שיש אחרי התשובה, יש תשובה יותר גבוהה, שזה התשובה שקשור עם להיות מרוצה וחביב כקודם החטא. עכשיו אפשר לחשוב שזה לא חלק מהתשובה, זה משהו אחר. אבל לא, הרי זה גם כן חלק מהתשובה. זה דרגה יותר גבוהה בתשובה, אבל גם זה נחשב לעבודת התשובה. זה לא תשובה מוכרחה, זה לא תשובה מחויבת. ואפילו כמו שאמרנו קודם, זה אפילו לא חלק משלמות התשובה. אבל זה תוספת

15:38 בתשובה גופא, זה עניין יותר נעלה. זה ודאי שזה גם חלק מעבודת התשובה, העניין הזה של להיות מרוצה וחביב כקודם החטא, וזה האלטער רבי בא להסביר פה בסוגריים. מאוד מעניין, אומר האלטער רבי שהעניין הזה של מרוצה וחביב לכאורה זה רק עניין של תוספת. אף על פי כן זה גם כן נכלל בעניין של כפרה. אומרים שתשובה צריך לפעול כפרה, שהאלטער רבי מביא מאמר מהגמרא, שתכל'ס התשובה זה לא רק עצם התיקון של של המרידה, זה לפעול כפרה. אז בעניין הכפרה יש שני עניינים. יש כפרה שזה לכפר, לנקות את הלכלוך, ויש גם כפרה שזה מרוצה וחביב. זה הוא מוסיף פשט בסוגריים: ולשון מכפרת. מה הפירוש של המילה מכפרת? לפי העניין הזה, הרי מה שכתוב בתורה ״ונרצה לו לכפר עליו״, מדברים על קרבן עולה. אז גם בנוגע לעולה הלשון בתורה זה ״ונרצה לו לכפר עליו״. אמרנו שנרצה זה מרוצה וחביב, לכפר עליו, כי הרי כפרה זה על ידי חטאת, לא על ידי עולה. אבל לפי הוורט שהרב הולך להסביר פה, לא, גם זה נכלל בעניין הכפרה. מה פשט כפרה? הרי הכפרה לפי הפירוש שאמר האלטער רבי מקודם בתחילת ה-ה-פרק א', בעמוד הראשון, שכפרה זה מלשון קינוח. אז אם ככה קינוח זה רק לנקות את הלכלוך. מה הוא אומר פה? אם ככה בנוגע לעולה, עולה לא קשורה לנקות את הלכלוך. הוא כבר עשה תשובה. אז האלטער רבי מתרץ: אין זו כפרת נפשו, אלא לכפר לפני ה' להיות נחת רוח לקונו, כי זה יש שם בגמרא, כמו שכתוב ״תמים יהיה לרצון״. יש פה וורט נפלא שהרב מסביר. כפרה זה ניקיון. כן, זה התרגום של המילה כפרה. כפרה, התרגום זה

17:42 נקי, להיות נקי. אבל להיות נקי אפשר להגיד שני פירושים. להיות נקי פירושו לא להיות מלוכלך. זה וורט אחד. לא להיות מלוכלך, אבל יש גם כן להיות נקי, פירושו להיות נקי לפני הוי"ה. זה וורט אחר. זאת אומרת, המילה נקי יכול להיות רק גדר של שלילה. כן, נקי מלכלוך, אז הוא לא מלוכלך. או להיות נקי, הכוונה הוא עומד אז ריין, אז סטעיט, הוא טהור, הוא נקי לפני הוי"ה. זאת אומרת, זה מה שאומר לכפר לפני. זה לא רק כפרה של נפשי, אלא לכפר לפני הוי"ה. הפירוש כפרה של נפשי זה לנקות את הנפש. הנפש היה מלוכלך, עכשיו הנפש לא מלוכלך. זה כפרה. לכפר לפני הוי"ה זה לא רק שאני מנסה לנקות את הנפש, אני רוצה להיות נקי לפני הוי"ה. זאת אומרת, אני רוצה לעמוד מול הקדוש ברוך הוא באופן הכי נקי, שבמילים אחרות זה אומר הוא מחפש שיהיה נחת רוח לפניו יתברך. אז זה הדיוק. זאת אומרת, ההבדל אם זה לכפר נפשי או לכפר לפני הוי"ה. זה מתבטא. זאת אומרת, אני מחפש רק שהנפש שלי לא יהיה מלוכלך, או אני מחפש לעמוד לפני הוי"ה, ששם אתה צריך להיות נקי לגמרי, נקי באופן החיובי של המילה נקי. זאת אומרת, להיות לגמרי מרוצה וחביב, וזה מה שהאלטער רבי מוסיף, כמו שכתוב: תמים יהיה לרצון. מה הדיוק שהאלטער רבי אומר תמים יהיה לרצון? כי גם במילה תמים יש שני עניינים. יש את הוורט של תמים, הפירוש הפשוט תמים, אין לו מום. תמים זה בלי מום. יכול להיות בעל חי, רואים את זה בנוגע להלכה, בנוגע לקורבן. יש לו בהמה, אין לו מום, אז הוא בסדר. אבל בהלכה אנחנו יודעים הרמב"ם, הרבי מדייק בלשון

19:49 הרמב"ם, כשהרמב"ם כותב הלכות קורבנות, הלכות בנוגע מה יש לקורבן, אז הרמב"ם כותב שהקורבנות צריכים להיות תמימים ומובחרים. אז הרבי מסביר: זה לא רק שלא יהיה לו מום, אלא שיהיה מובחר, שיהיה משהו מיוחד. אז זה הוורט של תמים. אז תמים יהיה לרצון, לא רק תמים, לא מלוכלך, לא פגום, אלא תמים יהיה לרצון. להיות תמים לפני הוי"ה, להיות לרצון, שיהיה מרוצה וחביב. אז ממילא יוצא שגם בנוגע לתשובה אותו דבר. אופן של תשובה זה לא רק לשוב מהחטא, לשוב מהעבר, זה לשוב לפני הוי"ה. הכל זה אותו, רואים אותה נקודה. יש את הלשוב מהרע, סור מרע, לשוב מרע. זה אופן אחד בתשובה. ויש לשוב, זה להתחבר, להתקשר, לעמוד מול הקדוש ברוך הוא, ועל זה צריך להיות משהו יותר מהעניין של תשובה שדיברנו בפרק א'. ובשביל זה יש את העניין של תעניות שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר. שלכן בספרי מוסר וספרי קבלה וזה מדברים על כל מיני תיקוני תשובה. העניין של התיקונים קשור עם זה. התיקוני תשובה שהאריז"ל כתב, וכל מה שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר, זה כשבן אדם מחפש את הלפני הוי"ה, הוא רוצה להיות מרוצה וחביב. אז על זה הולך עכשיו כל ההמשך של הפרק. מה צריך לעשות בשביל העניין הזה של מרוצה וחביב? וקשור למה שהאלטער רבי כותב פה, שהבן אדם שלא מזכירים לו שום דבר, ולא מביאים לעונש על מה שהוא עשה. אז כאן עוד אני רוצה להגיד פה עוד עניין, יש סיפור שמספרים רבותינו נשיאינו. הרי מספרים את הסיפור שפעם היה אצל הצמח צדק, היה סיפור שהייתה אישה שיצא עליה איזשהו, איזשהו רינון, איזשהו קול שהיא עשתה עבירה וחשדו בה של

21:58 אישה ש... שפסקה מעשה. והאישה הזאת הלכה לכל מיני צדיקים, וזה היה שם בעיות קשור עם גט. והיה אז אחד מהצדיקים, אחד מגדולי הדור, אם זה היה הרב הוולודניקר[?] או היה רבי חיים מצאנז, אחד מהצדיקים של הדור שהיה בזמן של הצמח צדק. הוא אמר שהוא, שלא, שהיא בסדר, שהיא לא, שהכל טוב, שהיא בסדר, שלא, לא צריכים. ואז כשהגיע הצמח צדק, הצמח צדק אז היה פוסק הדור וכל העניינים שהיה קשור עם ההלכות האלה. אז כשהגיעה השאלה לצמח צדק, הצמח צדק אמר שהצדיק הזה פסק בגלל שהוא הסתכל על הפנים שלה והוא ראה שעל הפנים שלה לא היה חטא, כי כשאדם עושה חטא, אז על המצח נשאר פגם, והוא ראה על המצח שלה שזה היה נקי. אז הצמח צדק אמר שכשצריכים לפסוק דין צריכים להסתכל בשולחן ערוך, לא על הפנים. להסתכל על הפנים זה, זה, זה דברים מאוד גדולים. יכול להיות שהיא עשתה תשובה והיא בכתה, ועם הדמעות היא ניקתה את כל, את כל החטאים ולא נשאר זכר. אבל לפסוק הלכה לא מסתכלים. צריכים להסתכל בהלכה. אז זה מה שהרב אומר פה, ולא מביאים לעניינים רוחניים, שם זה טוב. אבל בעולם הזה יש הלכה, יש שולחן ערוך וצריכים לעשות מה שכתוב בשולחן ערוך. אני רואה שיש פה איזו שאלה גם כן. אוקיי, כמובן, אה. להיות מרוצה וחביב, זה אוקיי. כבר את החלק שכבר תירצתי את זה בשיעור. מרוצה וחביב זה לא משהו אגואיסטי, זה משהו להפך. זה קשור עם האהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא, שהוא רוצה להגיע לקשר הכי גדול. וזה שאומרים שנשמות ישראל הם בנים

24:09 לקדוש ברוך הוא. אז כמובן שכל העניין של תשובה קשור עם האופן של מלך יותר מאשר בן. וזה וכו'. יש בחסידות אריכות גדולה בנושא הזה. כל המהות של תשובה קשור עם העניין של מלך. אצל מלך יש, הרי יש, יש את האפשרות לעשות תשובה, ועל זה הרי מדברים פה בתניא. זה הרי המשל שהוא מביא פה, משל למלך.