לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ז - חלק ה

00:00 דובר 1 יציאת מצרים. אז תראה פה באמת על העניין של בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אז הרבי מסביר איך יכול להיות אצל כל יהודי כל יום ויום. ההגדה של פסח, כל אלו. והרבי הסביר שזה על ידי שיהודי יכול, על ידי קריאת שמע, הנפש האלוקית יוצאת ממצרים, כמו עשר הגופים שבעמים, ומתחבר עם הקדוש ברוך הוא על ידי שהוא מקבל עול מלכות שמים ואומר ה' אלוקינו, אז הוא נהיה דבר אחד עם אלוקות, כמו אברהם שהיה אחד קראו, היה קיבל את זה על ידי עבודה ויגיעה. אבל אנחנו קיבלנו את זה בדרך ירושה ומתנה, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה והכניס את מהותו ועצמותו. אז כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, אז הוא נהיה דבר אחד עם עצמותו. אומר עכשיו האלטער רבי, משלימה שהסברנו פה עכשיו: בשבועות או בשבת אומרים, זה לא פסוק, זה נוסח התפילה, "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה" וכולי. הנוסח הזה אומרים ביום טוב: "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון". אז אומרים את הלשון "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה". כן, או בשבת אומרים באהבה. איך הלשון? אה? רבי אברהם, רק בשבת אומרים, נכון. על כל פנים, אדמו"ר הזקן כותב כך: "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה" וכולי, "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו" וכולי. מביא כאן שני לשונות שאומרים בנוסח התפילה. "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה" — זה אומרים בנוסח התפילה לשלוש רגלים. והעניין של "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", זה אומרים כל יום בתפילת איפה?

02:05 דובר 2 שמונה עשרה.

02:06 דובר 1 שמונה עשרה איפה?

02:07 דובר 2 בְּשים שלום.

02:09 דובר 1 יפה. כן, שים שלום. "כי באור פניך נתת לנו". אבל מה אדמו"ר הזקן לומד משני הפסוקים, משני התפילות האלה? אדמו"ר הזקן מסביר פה פירוש חדש, פירוש עמוק, פירוש נפלא בנוסח התפילה. בפשטות מה אתה אומר? "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה". הפירוש הפשוט זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו באהבה. נתן לנו. מה הוא נתן לנו? נתן לנו מועדים לשמחה, חגים וזמנים, שבת ומנוחה וכל הדברים הטובים. כן, אדמו"ר הזקן מפרש על פי מה שדיבר קודם. הפשט הוא "ותתן לנו ה' אלוקינו". וזה "ותתן לנו ה' אלוקינו". הפשט הוא שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. הוא נתן לנו את ה' אלוקינו. הוא גופו נתן לנו. "ותתן לנו" — הקדוש ברוך הוא נתן לנו. מה הוא נתן לנו? הוא נתן לנו את ה' אלוקינו. הוא נתן את עצמו. על דרך שהוא נתן, כמו שהרב אמר קודם, הוא ועצמו בתכלית האיחוד, נותן לנו את עצמו על ידי שבתות ועל ידי ימים טובים, שזוכרים את העניין של קיום המצווה. אז לא רק שיש לך שבת, יש לך מצווה, יש לך תפילה, אלא יש לך בתוך המצווה. "ותתן לנו ה' אלוקינו" — הקדוש ברוך הוא נתן את עצמו, הוא ועצמו נתן את עצמו דרך, דרך השבת וימים טובים, דרך המצווה. ועל דרך זה גם כשאומרים "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", גם כאן אדמו"ר הזקן מתכוון לאותו דבר. הפשט הפשוט הוא "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו". הוא מתכוון להמשך פה: "תורת חיים ואהבת חסד", שהקדוש ברוך הוא נתן לנו פה תורת חיים ואהבת חסד, נתן לנו, וזה נתן לנו באור פניך. אבל לפי הביאור שאנחנו אומרים עכשיו, אז גם כאן משתנה הפירוש. בשים שלום, "כי באור פניך" — מהאור פנים והאור של הקדוש ברוך

04:01 דובר 1 הוא, מה הוא נתן לנו? "נתת לנו". מה הוא נתן לנו? ה' אלוקינו. הוא נתן לנו את ה' אלוקינו. הוא נתן את עצמו. על דרך, חביבי, אני לא רוצה. הקדוש ברוך הוא נתן את ה' אלוקינו, נתן לנו. השאלה היא למה הרבי מביא כאן שני פסוקים? שאלה א'. שאלה ב', למה הוא מביא את שני הפסוקים בסדר שזה לא מתאים עם הסדר התפילה? הוא מביא קודם פסוק ש-- פסוק, נוסח שאומרים רק בשלוש רגלים, ואחרי זה מביא נוסח שאומרים כל יום שלוש פעמים. אז היה צריך להיות הפוך. קודם היה צריך להביא את הנוסח של "כי באור פניך", את זה אומרים כל יום בשים שלום. אחרי זה היה צריך להביא את הנוסח של התפילה. וגם שאלה שלישית, למה הרבי מביא את המילה "באהבה"? כי המילה "באהבה" אומרים את זה רק בשבת, לא בכל שלוש רגלים. ובכלל זה מיותר. כדי ללמוד שהקדוש ברוך הוא נותן את עצמו, הוא היה צריך להגיד רק את המילים "ותתן לנו ה' אלוקינו". משם לומדים שהקדוש ברוך הוא נתן את עצמו. למה מוסיף בכלל את המילה "באהבה"? גם בפסוק השני נשמע שהוא צריך להביא את המילים "כי באור פניך". היה יכול להביא לכתחילה רק את המילים "נתת לנו ה' אלוקינו". אז התירוץ של שלושת השאלות קשור אחד עם השני. העניין פה, אדמו"ר הזקן מדבר בהמשך לפרק הקודם. אדמו"ר הזקן מדבר פה בעניין של כמים הפנים לפנים. אדמו"ר הזקן לא מסביר פה סתם פסוקים. אדמו"ר הזקן מסביר פה בהמשך להמשך. כל העניין שמדברים פה בפרק זה המשך לפרק הקודם, להסביר איך יהודי נהיה מתבונן בלי כוח ומגיע על ידי התבוננות לכמים הפנים לפנים, שהקדוש ברוך הוא יורד למקום

05:47 דובר 1 כבודו למקום מאיפה הוא מוציא אותנו, ומתחבר איתנו בקשר יצחק. יצחק זה הקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומצוות. זה כל הנקודה. אז זה מעורר אצל יהודי את העניין של כמים הפנים לפנים. אז ממילא מזה מובן למה האדמו"ר מוסיף את המילה באהבה גם בפסקה השנייה, "כי באור פניך", כי זה מגיע לכל העניין פה. "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה". זאת אומרת שלא סתם הוא נותן את עצמו, אלא נותן את עצמו באהבה. זה שהקדוש ברוך הוא נותן את עצמו, את ה' אלוקינו. הקדוש ברוך הוא הכניס את המהות והעצמות בעניין תורה ומצוות, זה מצד האורות של עם ישראל, וממילא זה שייך לעניין של כמים הפנים לפנים. ולזה הפסקה השנייה אומרת "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו". לא סתם נתת לנו, אלא באור פניך נתת לנו, שזה גם כן סוג של אהבה. אז לכן בעניין הזה מודגש כמים הפנים לפנים, וזה גופיה של כמים הפנים לפנים גופיה. הרי ישנם שני פרטים. מה הם שני הפרטים? פרט אחד זה מה שקיבלנו בירושה ופרט שני זה מה שקיבלנו במתנה. כמו שהסברנו בשיעורים קודמים, מה הם שני העניינים שיש להם בזה הפרש? יש ירושה ויש מתנה. ירושה קיבלנו מאבינו את העניין של אלוקינו. זה קיבלנו בירושה מאברהם אבינו, שיהודי יש לו את האפשרות, כששומע שמע ישראל ה' אלוקינו, אז הוא נהיה אלוקינו, כוחנו וחיותנו, כאלוקי אברהם. זה קיבלנו בירושה. העניין של יצחק נוסם עלי כוס. קיבלנו מאברהם אבינו, וזה העניין של עבודה שבלב זו תפילה. ואחרי זה יש את העניין השני של מתנה, שהרב אמר שזה מה שהקדוש ברוך הוא

07:35 דובר 1 במתנה יתירה נתן לנו, אפילו משהו שאברהם אבינו לא הגיע לזה, שזה העניין של תורה ומצוות. שבתורה ומצוות, אפילו אם לא היה מצד הנפש האלוקית עבודה פנימית, אלא זה רק כי קיימת תורה ומצוות בפועל ממש במעשה, על ידי זה גם כן אתה מתקשר עם העצמי. נכון? שזה החידוש של מתנה. זה דיברנו בשיעורים הקודמים. אז כנגד שני הפרטים האלה, תראה, מביא כאן את שני הפסוקים. הפסוק הראשון אומר "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה". אז מה הפירוש? "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה". הקדוש ברוך הוא נתן לנו, כמו שהסברנו קודם, "ותתן לנו ה' אלוקינו". הקדוש ברוך הוא נתן את עצמו, את ה' אלוקינו. הקדוש ברוך הוא נתן את עצמו. אז זה העניין של קריאת שמע, "ה' אלוקינו", כשיהודי אומר קריאת שמע זה נהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. מה שקיבלנו בירושה. בפסוק השני מדובר על תורה ומצוות. זאת אומרת בפסוק הראשון, "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה", אז זה מדובר כל העניין של-של-של קבלת עול מלכות שמיים. בפסוק השני מדובר על תורה ומצוות, "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד". עכשיו נגיע לתורת חיים ואהבת חסד, שזה העניין של תורה ומצוות, ועל זה אומרים שנתת לנו לא רק שבעתורה ומצוות תורת חיים ואהבת חסד נמצא העניין של-של-של-של-של התורה ומצוות, נמצא העניין של ה' אלוקינו, נמצא-- זה רק פה. אז לכן הסדר של הפסוקים. לכן אדמו"ר הזקן מביא קודם את הנוסח ההתחלתי, "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה", שזה כלול העניין של נתינה, שהקדוש ברוך הוא נתן את עצמו, ה' אלוקינו, שזה העניין של-של-של בכל העניין של קריאת שמע. ואחרי זה הפסוק השני, "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", מדובר ונגיע לתורת חיים

09:30 דובר 1 ואהבת חסד, שזה העניין של ה' אלוקינו שקיבלנו במתנה לעניין של תורה ומצוות. כן, כל ... עדיין לצורך יום טוב, אבל לכאורה גם בפסוק הראשון מדובר בנוגע לימים, חגים, זמנים. תשמע, פתאום למה-למה-למה מסבירים שהעניין הראשון מדובר על-על-על כל העניין של קבלת עול מלכות שמיים? לא הבנתי בדיוק, אבל איך שאני ככה מוסבר, שזה העניין של שני הפסוקים. פסוק הראשון מדובר על פסוק כללי של ה' אלוקינו. פסוק השני מודגש מפורש תורת חיים ואהבת חסד, שזה העניין של תורה ומצוות. אז מה אנחנו רואים? שגם בתניא אז כל פרט מדויק, שהרבי מביא דווקא שני פסוקים ודווקא בסדר הזה, שזה הסדר שהלך קודם, זה הסדר של הפרק. ואילו ולו זה-- ממשיך עכשיו אדמו"ר הזקן ואומר, "ולזה אין מונע לנו מדביקות הנפש ביחודו ואורו יתברך אלא הרצון". עכשיו אדמו"ר הזקן מגיע ואומר כאן איזושהי שורה, משהו מאוד מאוד יסודי בעניין שנוגע לכל התניא, נוגע לכל עבודת השם. אדמו"ר הזקן אומר כאן שורה, כך משהו חזק ביותר. צריכים רק לשמוע מה שכתוב פה. אדמו"ר הזקן אומר שמזה, ממה שאנחנו למדנו עכשיו, החידוש של התניא, שיש את העניין שהקדוש ברוך הוא נתן את עצמו בתורה ומצוות ודרך מתנה וירושה, אז מזה יוצא דבר נפלא. מה אדמו"ר הזקן? "ולזה אין מונע לנו מדביקות הנפש ביחודו ואורו יתברך אלא הרצון". אין שום דבר שמונע את הבן אדם להתחבר לקדוש ברוך הוא. זה דביקות הנפש ביחודו, בריבונו של עולם. אדם יכול להתחבר ולהיות אחד עם ריבונו של עולם כל רגע ורגע. אין שום דבר שמונע. אלא הרצון. הדבר היחיד שמפריע שיהודי יוכל להתחבר לאלוקות זה הרצון. מה זה הרצון? אם אתה רוצה, אתה מתחבר.

11:35 דובר 1 אתה לא רוצה, זה בעיה. אלא הרוצה. שאם אין האדם רוצה כלל, חס ושלום, לדבקה בו וכולי. אם בן אדם לא רוצה לדבוק באלוקות אז-אז-אז וכולי. אז הרי אפילו לא מסיים. הוא לא כותב מה קורה. זה פשוט. אם בן אדם לא רוצה לדבוק, אין לי מי לדבר. אין-אין-אין-- מצד אלוקות אין שום מניעה. הקדוש ברוך הוא נתן את עצמו. אנא נפשי כתבית יהבית. כביכול הקדוש ברוך הוא נתן את עצמו בתורה ומצוות בדרך ירושה, בדרך מתנה, לכל האופנים. הוא נמצא פה. אתה צריך רק לרצות. ברגע שאתה רוצה אז הרי הוא נמצא שם. אבל אם בן אדם לא רוצה אז, אז, אז, אז אין בן אדם. "אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלוקותו יתברך". ברגע שמתעורר אצלו הרצון לאלוקות, הוא מקבל קבלת עול עם אהבת השם. מדברים כאן על רצון פשוט. אז מקבל העניין של קבלת עול, "וממשיך עליו אלוקותו יתברך". הוא ממשיך על עצמו את האלוקות. "ואומר ה' אלוקינו ה' אחד". הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו יתברך באותו רגע, ממילא הוא לא צריך לעשות שום פעולה. זה לא ככה שהקדוש ברוך הוא נמצא באיזושהי דרגה איפשהו והוא... ואחרי שאני קיבלתי ורציתי בזה, עכשיו הקדוש ברוך הוא גם צריך לרצות. הקדוש ברוך הוא כבר רצה. הוא כבר רצה מזמן. הוא נמצא פה. הוא מחכה לי. הוא נמצא פה. הוא נמצא מוכן ומזומן פה, והוא מוכן. אני רק צריך להראות את הרצון מצדי. ברגע שאני רוצה ומקבל וממשיך עליו, אז זה ממילא באותו רגע זה נהיה. מצד אלוקות זה כבר נמצא. צריך לבוא רק מצד הבן אדם. כן, ורוח. בן אדם של... ביחודו יתברך. "דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח". הרוח

13:31 דובר 1 של האישיות של הבן אדם זה מה שמושך את הרוח מלמעלה. "והיא בחינת יציאת מצרים". זה הנקודה של יציאת מצרים בעניין. וכאן יש ביאור נפלא מר' לוי יצחק. הביאורים נמצאים היום בחוברות. אז יש פה ביאור נפלא מר' לוי יצחק כשהוא מדייק במילים של התניא, הוא מראה איך שכל מילה בתניא מדויקת בתכלית. אז ר' לוי יצחק מדייק פה למה האדמו"ר משתמש בשלוש מילים: שרוצה ומקבל וממשיך. מה זה כאן השלוש מילים האלה? "אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלוקותו יתברך, ואומר ה' אלוקינו ה' אחד". הרי ממילא, מה זה ככה השלוש לשונות, רוצה, מקבל וממשיך? ר' לוי יצחק מבאר. בדרך כלל ר' לוי יצחק מבאר על פי קבלה. אבל דווקא מהביאור הזה אפשר להבין את זה גם על פי הסוגיה, על פי הבעל שם טוב, על פי ליקוטי תורה ועל פי סידור. הוא מסביר שהשלוש מילים רוצה, מקבל וממשיך זה כנגד השלוש, השלוש מילים של הפסוק שהרב אומר פה, "ה' אלוקינו ה'". יש כאן שלוש שמות. "מיד שרוצה ומקבל וממשיך, ה' אלוקינו ה' אחד". אז יש כאן שלוש שמות. "ה' אלוקינו ה'". אז כנגד השלוש שמות האלה האדמו"ר אומר הלשון רוצה, מקבל וממשיך. מה הקשר? חיל-- לא, מה זה רוצה? אומר אז הביאור מאוד מעניין. מה ההבדל בין הוי' הראשון, אלוקינו, להוי' השני? אז הוא אומר, על פי הסידור מוסבר שהוי' הראשון והוי' השני זה לא אותה דרגה של הוי'. מדובר על שתי דרגות. הוי' הראשון זה נקרא בלשון הסידור, זה הוי' דלעילא. הוי' דלעילא. הוי' דלעילא זה הוי' באופן יותר גבוה. זה הוי' יותר גבוה, זה יותר למעלה. הוי' של כתר עוד יותר. זה הוי' עליון. הוי' דלתתא זה

15:27 דובר 1 הוי' שבעצם זה הוי' של דלתתא. זה הוי' נמוך. זה הוי' של-- כן. אז יש הוי' שזה הוי' עליון. אחרי זה אלוקינו, שזה הצמצום, אלוקים, שאלוקים זה מלשון צמצום. מה שעושה שזה ירד בפנימיות, שזה יעבור בפה המקבל. אחרי זה יש הוי' שזה הוי' דלתתא שנמשך אחרי הצמצום. זה כתוב בסידור בכמה אופנים. איך שמוסבר במאמרים שלפני הצמצום זה הוי' הראשון, הקו זה הוי' השני והצמצום עצמו זה אלוקינו. לפעמים מוסבר בסידור בדרגות יותר גבוהות, מבחינת הכתר זה הוי'. כן, אלוקינו זה הצמצום של הכתר. כן, אחרי זה הוי' השני זה אצילות. כמה אופנים איך שהעניין מוסבר בסידור. מה עם השלוש נקודות האלה? ובמילא מה קורה? מגיע להוי' דלעילא. הוי' שבכתר. כתר זה רצון, כתר זה סובב. כן, כן, סובב כל עלמין. סובב כל עלמין, אפשר לקחת סובב כל עלמין להוציא את העניין של רצון, ולכן את הסובב לקחו עם רצון. לכן זה הכתר, אומר רצון, על ידי שהוא מעורר את הרצון אז הוא ממשיך העניין של הוי' דלעילא, שזה רצון. אבל להגיע לעניין של אלוקינו, אלוקינו זה השפעה פנימית בכלים שיבוא בכלי המקבל, אז זה כתוב מקבל. הקבלה, צריך להיות, לא מספיק שהוא רוצה, הוא צריך גם להיות כלי, כלי לקבלה. מקבל זה שייך לעניין של אלוקינו. לכן גם אלוקינו זה עניין פנימי. ונגד העניין השני של הוי' דלתתא אומר הוא ממשיך. והוי' דלתתא זה אור שבא באופן של המשכה, כן. מצד אחד זה הוי'. כן, זה אור, זה... זה ממשיך מלמעלה למטה. אז על זה אומרים הוא ממשיך, וממשיכים את זה מלמעלה למטה. אז זה השלושה לשונות, שבנוגע להוי' דלעילא זה רק רוצה. רצון מגיע להוי' דלתתא זה

17:33 דובר 1 ממש אור שיכול לבוא בהמשכה, בגילוי לבד מלמעלה למטה. ובנוגע לעניין של אלוקינו צריך להיות עבודה של מקבל. זה גם צריך לקבל על עצמו שהוא יהיה כלי ויקבל לעניין הזה. אז זה מדויק פה בלשון התניא, שלושת המילים האלה כנגד שלושת העניינים.