לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ז - חלק ד

00:01 דובר 1 בשיעור הקודם אנחנו הסברנו מה שהרבי כותב פה בשורה האחרונה בדף מ"ז, בפרק מ"ז, בעמוד הראשון של פרק מ"ז למטה. הרבי כותב: ״אבל אנחנו, ירושה ומתנה היא לנו״. ההבדל בין אברהם אבינו. אברהם אבינו, היה אצלו העניין של ״אלוקינו, אלוקי אברהם״, שנהיה מרכבה לרצונו. גם כן אנחנו, יש לנו עכשיו את העניין ״שמע ישראל ה' אלוקינו״. היהודי נהיה אחד עם רצון הוי', וכמו שאמרנו, שמע וקריאת שמע. אז הרבי הסביר את ההבדל, שאצל אברהם אבינו זה היה על ידי עבודתו ויגיעתו בעבודתו, על ידי יגיעת עצמו. מה שאין כן אנחנו, קיבלנו את זה בירושה ומתנה, וממילא זה יותר בנקל. מכיוון שאצלנו קיבלנו את זה באופן של ירושה ומתנה, שקיבלנו את זה בדרך מלמעלה, אז ממילא לכן זה יותר בנקל להגיע לזה. ועל דרך זה כל האותיות שהסברנו למה האדמו"ר מביא את זה פה, בכל הנקודה שזה מגיע בכמה אופנים כדי להבין את גודל האהבה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו את זה בדרך ירושה ומתנה. ביארנו בשיעור הקודם למה הרבי כותב שתי לשונות, ירושה ומתנה. אז הסברנו ביאור אחד, שירושה מתכוון האדמו"ר למה שקיבלנו מאברהם אבינו. זאת אומרת, זו הירושה שקיבלנו מאברהם אבינו. מתנה הוא מתכוון למה שקיבלנו ממתן תורה. במתן תורה קיבלנו, חוץ מהירושה, קיבלנו גם כן את העניין של מתנה. ומתנה זה מה שהקדוש ברוך הוא נותן, כל הנותן בעין יפה נותן. הוא נתן לנו את התורה בדרך מתנה, יותר ממה שבן אדם יכול להגיע בכוח עצמו. יש זה ביאור אחד של שני הדברים. הסברנו בשיעור הקודם שיש בשתי הנקודות האלה, הרבי מביא את זה כי בשתיהן מתבטא העניין של האהבה, ״כמים הפנים לפנים״, הן בעניין של

02:06 דובר 1 ירושה, זה לא בדרך הטבע להוריש אהבה. אף על פי כן, הקדוש ברוך הוא נתן את זה בירושה לכל יהודי, והן בנוגע לעניין המתנה שדיברנו בשיעור הקודם. אז ממילא יוצא שהפירוש ירושה הולך על מה שקיבלנו מאברהם, והפירוש מתנה זה מה שקיבלנו ממתן תורה. זה ביאור אחד. יש עוד ביאור פה במפרשי התניא, שעכשיו ירושה ומתנה, שניהם הולכים על העניינים של מתן תורה. ידוע שבתורה יש כמה וכמה שמות, כמה וכמה עניינים. מוסבר במאמרים, בשיחות, בנוגע לתורה, שאנחנו מוצאים בתורה כמה לשונות. יש לשון מכירה: ״מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה״. הלשון של מכירה. יש לשון של ירושה: ״תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב״, לשון של ירושה. כן, מורשה. ויש לשון של מתנה, ״שנתן לנו את תורתו״. זה מוסבר הרבה במאמרים. למשל, יש במאמרים של הרבי, יש את המאמר, אחד מהמאמרים, ״תורה ציווה לנו משה מורשה״. וכמו כן, כמו כן הרי יש ארבעה מאמרים של הרבי בתשרי, חוגגים את ה... יש עשר וחמישים מהם, המאמרים הגדולים. עכשיו, המאמר בשמחת תורה, הרבי מסביר באריכות את ההבדל בין ירושה, מתנה ומכירה בנוגע לתורה. ההבדל הזה יש גם כן בליקוטי שיחות, יש כמה שיחות של הרבי. רוב הבחורים למדו כמה שיחות של הרבי בסוגיה הזאת של ירושה, מתנה ומכירה. יש את השיחה של בר מצווה, בר מצווה שכל הבחורים יודעים, ויש את השיחה גם כן בפרשת מטות־מסעי. הרבי מדבר על זה בכמה שיחות וכמה אופנים, כמה ביאורים. כן, יש מהרבי אריכות בנקודה, בעניין הזה. על כל פנים, נגיע לענייננו. עכשיו, דעת התניא, כאשר נגיע לכאן, שהרבי כאן כותב שתי הלשונות

04:14 דובר 1 ירושה ומתנה, אז הביאור הוא ככה. נקודת הביאור זה שמה שהתורה נקראת בשם ירושה, גם בשם מתנה, אז מובא בחסידות שיש מעלה בכל אחד ואחד מהם. המעלה בירושה זה שזה מראה שיש יחס עצמי בין הדבר שאתה מקבל. זה שהבן יורש את מה שהאבא מוריש לו, זה בגלל שהוא בן. אז ממילא, על ידי זה הקשר שיש לו עם הדבר, יש לו קשר עצמי בזה. בפרט כמו שמובא בחסידות, העניין מוסבר בשיחה של הרבי. הרבי מסביר את זה גם באותיות של נגלה, שהיורש נמצא במקום המוריש ממש. הרבי מסביר את זה על פי נגלה. העניין של ירושה זה ״תחת אבותיך יהיו בניך״, שהיורש זה בעצם, שהיורש נמצא ממש הנה במקום המוריש, שהוא נהיה עצם אחד, כאילו שהוא עצמו המוריש. על כל פנים, לא ניגע עכשיו כל ה... כל ה... כל הפלפול שבזה. אבל הנקודה היא שבירושה יש עצמיות, כי יש אחיזה שנהיה בין היורש עם הדבר שהוא יורש באופן יותר פנימי. מה שאין כן מתנה, אין לזה את המעלה. במתנה זה אדרבה, מתנה מודגש שלא מגיע לך ולא עשית שום דבר ונתנו לך את זה. אז מודגש יותר שההפך, תכלית תפיסת המקבל, שהוא קיבל את זה לא בגלל שמגיע לו, לא בגלל שהוא התעצם עם זה, אלא להפך, בגלל מעלת הנותן, שהנותן רצה לתת לו. אז ממילא מצד הנקודה הזאת יש מעלה בירושה לגבי מתנה. והנה מוזכר בשיחות, כידוע, שיש מעלה במתנה לגבי ירושה. כל גופא שבירושה, הכלל הוא שכדי לקבל ירושה צריך להיות ראוי ליורשה. לא כל אחד מקבל ירושה.

06:20 דובר 1 ירושה זה רק אחד שהוא ראוי. בן זכר שמתאים לעניין, שצריך להיות ראוי ליורשו. מה שאין כן במתנה אין בזה הגבלות. מתנה אתה יכול לתת לכל אחד, לא צריך להיות ראוי. אז מה זה מסביר? מה זה מבטא? זה מבטא שבירושה, הוא גופא שצריך להיות ראוי ליורשו, מראה שיש איזשהו ערך ויחס ותפיסת מקום של היורש לדבר שהוא מוריש. זאת אומרת שמדובר על דרגה כזאת ששייך להגיד על זה ראוי ליורשו, שהוא ראוי לזה, הוא שייך לזה. שזה מראה שזה גם איזושהי בחינה שיש לזה תפיסת מקום של מציאות המקבל, תפיסת היורש. מה שאין כן, דווקא מתנה, שמתנה לא צריך להיות בתנאי הזה שיהיה באופן של ראוי ליורשו. אז בזה מתבטא אדרבה שהמתנה זה לפי ערך גדר הנותן, שמראה יותר על הדרגה הבלתי מוגבלת. וממילא יש לזה מעלה בנקודה של ירושה. יש מעלה בנקודה של מתנה, וכאן האדמו"ר רוצה להסביר כדי להדגיש את הכמהים הפון לפון. האדמו"ר רוצה להסביר את גודל העוז של הקדוש ברוך הוא בזה שנתן לנו את התורה, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה באופן הכי מושלם שיהיה לזה את כל המעלות. יש בזה גם, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה גם באופן של ירושה, שזה מדגיש על קשר עצמי שיש ליהודי עם התורה. קיבלנו את זה באופן של ירושה. זאת אומרת שהקשר שלנו עם התורה זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה באופן של שייכות, באופן הכי עמוק של שייכות, שזה דווקא בירושה. בירושה יש שייכות יותר פנימית ממתנה. ולהיפך, גם כן הגילוי. איזה דרגה זה? הדרגה זה דרגה של מתנה. זאת אומרת איזה דרגה של תורה? הדרגה של תורה שזה במאי...

08:08 דובר 1 ירושה. הבחינה הזאת של תורה שזה אי אפשר לקבל את זה גם באופן של ירושה, שזה דרגות הכי גבוהות. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה בדרך מתנה, וממילא הנקודות האלה שהרבי אומר על שני המילים האלה. כן, זה מדויק שהרב רוצה להדגיש פה עד כדי כך העניין של גאולה לעתיד של הקדוש ברוך הוא, וזה שאנחנו חיינו בתורה קיבלנו את התורה בדרך ירושה, בדרך מתנה. מה שאין כן אצל אברהם אבינו. אצלו זה היה על ידי עבודה, בדרך של מכירה, בדרך של קניין. זאת אומרת שהוא היה צריך לעבוד על זה ולהשקיע בזה כוחות של עבודה קשה. תמשיך הלאה בפנים, מאתיים.

08:45 דובר 2 למה לא אמר בדרך קניין? גם זה...

08:49 דובר 1 זה לא מגיע לכמה מפה ולפה. להפך. זה הרי מדגיש עניין של הרעיון. זה הרי היה גם אצל אברהם. רוצה הרי להדגיש מה שיש לנו שלא היה אצל אברהם. אבל אנחנו, ירושה ומתנה. לא, לא שאלנו סתירות. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה שלו והלביש בה רצונו וחכמתו ית' המיוחדים במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה שלו, והתורה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל, הקדוש ברוך הוא הלביש בתורה את הרצון שלו והחוכמה שלו. איזו דרגה של רצון וחוכמה? איך שהם מיוחדים במהות ועצמות הקדוש ברוך הוא. הרי יש כמה וכמה דרגות בחוכמה. כמו שמובא בספר, וכאן הגדולה היא שבתורה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, לא רק שהוא נתן לנו את העניינים של חוכמה ורצון, אלא נתן לנו איזו דרגה של חוכמה ורצון? החוכמה ורצון שמיוחדים במהות ועצמות הקדוש ברוך הוא. נתן לנו את הרצון איך שהרצון קשור עם העצמות, והחוכמה, כפי שהחוכמה קשורה עם העצמות. הוא נתן לנו את רצונו וחכמתו ית' כפי שהם מיוחדים במהותו ועצמותו ית'. את זה הוא נתן לנו בתכל'ס. היום מובא בסדר. מה הכוונה בדיוק בזה? הרי יש ומוסבר שיש כמה וכמה דרגות. למשל אומרים בנוסח הפתח אליהו, מוסבר: אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא. זאת אומרת שיש בחינה של חוכמה ויש חוכמה שלא בחכמה ידיעא. זאת אומרת שיש כמה דרגות בעניין החוכמה. ובכלל מובא שיש חוכמה של בריאה וחוכמה דאצילות, ויש חוכמה יותר גבוהה. זאת אומרת, יש חוכמה כזאת שזה גם כן חוכמה אלוקית, אבל כפי שהוא כבר מתלבש יותר בנבראים. יש חוכמה שהיא כפי שהיא באלוקות גופא, וזה

10:40 דובר 1 גופא יש כמה דרגות. חכים ולא בחכמה ידיעא, לא משנה עכשיו העניין כפי שהעניין מוסבר ברמב"ם, מהרי"ף שמסבירים את הסוגיה. הנקודה שכאן הרבי רוצה להדגיש בנוגע לתורה: איזה עניין הכניס הקדוש ברוך הוא בתורה? בתורה הקדוש ברוך הוא הכניס את רצונו וחכמתו יתברך, כפי שהם מיוחדים במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד. הקדוש ברוך הוא הכניס בתורה את הרצון שלו והחוכמה שלו, כפי שהרצון והחוכמה שלו הם דבר אחד עם מהות ועצמות. והרי זה כאילו נתן לו עצמות ביחוד. ובמילא יוצא כשאתה לומד תורה, כשיהודי מתחבר עם התורה, אז עם מה הוא מתחבר? מתחבר עם העצמות. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את מהות ועצמות בתורה גופא. זאת אומרת, החידוש בזה, חידוש מאוד גדול. כי התורה זה חוכמה, זה שכל. ואנחנו יודעים הרי מה שכתוב תמיד ששכל זה לא העצם. שכל זה, זה, זה, זה, זה כוח הנפש. כן, מדברים על כן, זה כוח הנפש. שכל זה לא העצם. גם רצון זה לא עצם, זה כוח הנפש. זה גילוי הנפש. עצם הנפש הרי מובדל גם משכל וגם, וגם מחוכמה, גם מרצון. כן, עצם הנפש מובדל מכל שכל וכיוצא, ובנוגע לאלוקות אז אדרבה, ודאי הרבה יותר מזה. העניין של חוכמה ורצון זה ספירות. חוכמה זה ספירה. רצון זה ספירה, זה עניין של ספירות. מהות ועצמות, זה הרי באין ערוך לגמרי מכל עניין של ספירה ושכל, לא כל מיני מיני שכל. ולמעלה מנו-- למעלה מעניין הספירות, למעלה מעניין השכל. ובמילא, בעיניך, אז זה יהיה כשאתה לומד תורה, אתה לומד תורה. תורה זה שכל, זה חוכמה. רצון זה מצוות. מה פה, כאן מהות ועצמות? אז זה החידוש שהרב אומר פה שהקב"ה בתורה

12:42 דובר 1 הכניס גם את עצמו, נתן לנו רצונו וחכמתו, כפי שרצונו וחכמתו מיוחדים במהות ועצמות. ובמילא כאילו זה אור אין סוף עצמו כביכול. כשאני לומד תורה, זה לא רק שאני לוקח את החכמה, אני לוקח דרך החכמה, אני לוקח גם את המהות ועצמות של הקב"ה בעצמו, איך שהוא נמצא בעולם. ועל ידי זה הקב"ה בעצמו כפי שמתגלה ברצון. אז יש כאן גם כן את העצמות בעצמו. זה הנקודה שהסברנו קודם, שזה החידוש של מתן תורה. שהחידוש של מתן תורה לגבי האבות, שהאבות אפילו שהם עשו כל מיני דברים טובים, אף על פי כן, מצוות, כל הדברים האלה, אבל הם לא הגיעו למהות ועצמות. האבות בכלל לא הגיעו לדרגות גבוהות, הם הגיעו רק לשרשים וענפים. כאן החידוש שבמתן תורה התגלה, במילא מה הקב"ה נתן? הוא נתן את עצמו. עונג. זה מה שהרבי מביא, שאנכי זה ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית, שזה הפירוש שהקב"ה הכניס בתורה את מהות ועצמות. זה החידוש של תורה. זה לא רק חכמה ורצון, אלא שבתורה נמצא האנא נפשי, שהיהודי לומד תורה, אז הוא נהיה דבר אחד עם עצם עצמו. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש בפסוק "ויקחו לי תרומה". והזוהר, הרבי מביא שכך כתוב גם בתורה על פסוק "ויקחו לי תרומה". מה כתוב בזה על פסוק "ויקחו לי תרומה"? אז הוא מביא כאן בסוגריים: "לי" לא אמר, "אותי". הפירוש "לי" זה כאילו שהוא היה אומר "אותי". זאת אומרת, "ויקחו לי". מה הכוונה "ויקחו לי"? לקחת אותי. "ויקחו". הקב"ה אומר לבני ישראל. אחת השאלות ששואלים, למה היה צריך לכתוב "ויקחו"? "ויתנו". כן, מדברים כאן על נתינת תרומה שהיהודים נתנו לבית המקדש. אז עצם

14:45 דובר 1 זה כתוב "ויתנו". צריך לתת את התרומה. וגם למה כתוב "לי"? המילה "לי" זו מילה מיותרת בכלל. "ויתנו תרומה". מדברים מה צריכים לתת בני ישראל. אז זה השאלות ששואלים. גם רש"י שואל את זה. כן, כי זה מקרא. הרי יש לרבי כמה שיחות על זה, אבל הזוהר אומר "ויקחו לי תרומה". אז הזוהר אומר שהפסוק הזה הולך על התורה. כמובן שזה הפירוש של מתן תורה, זה התורה. שני עניינים שהפסוק "ויקחו לי תרומה", אומר הזוהר, זה הולך על זה, לא הולך על המשכן הגשמי, זה הולך על התורה. הרבי מסביר את זה גם כן בליקוטי שיחות. יש שיחה של הרבי מאוד יפה על השלוש תרומות. "ויקחו תרומה", "ויקחו תרומתי" ו"זאת התרומה", שזה שלוש פעמים כתובה המילה תרומה. אחד הולך על תורה, אחד על תפילה ואחד על צדקה. הרבי מסביר בפרוטרוט, אולי זה מעט ארוך, אבל על כל פנים מגיע לענייננו מה שהזוהר אומר ש"ויקחו לי תרומה" הולך על תורה. איפה כאן רומז העניין של תורה? הזוהר אומר שתרומה יש בזה אותיות תורה. במילה תרומה יש בזה מ"ם. תורה מ"ם. המ"ם, מה העניין של המ"ם? אז בפשט זה העניין של המ"ם, זה שהתורה ניתנה לארבעים יום. זה הרעיון שהיה, משה בסיני שקיבל את התורה. הרבי בפרט מסביר שהעניין של המ"ם זה מה שכתוב בגמרא שבת, שמ"ם סתומה, מ"ם פתוחה, זה שתי דרגות בפרט איך זה קשור לתורה. אז על כל פנים העניין של המ"ם קשור עם תורה. אז "ויקחו לי תרומה", להתחיל לקחת אותי על ידי תורה, זה הפירוש הפשוט. "ויקחו לי תרומה" כדי לקחת אותי. לקחת את הקב"ה, אז כדי "ויקחו", לקחת, "ויקחו לי", לקחת אותי. איך אתם

16:31 דובר 1 יכולים לקחת אותי? על ידי תורה. אז על זה שואל הזוהר, ואחרי זה מהו תרומה? אלה שני עניינים, כי אחד עוזר לך לקחת את השני, אבל זה כאילו שני דברים. כן, "ויקחו". אז היה צריך לומר "ויקחו לי ותרומה", לקחת אותי ואת התורה שלי, זה כמו שני דברים, אלא משום דכולא חד הוא. החידוש של הזוהר זה שהזוהר מסביר את הנקודה הזאת, שלמה לא כתוב "ותרומה", כתוב בלי וי"ו, להדגיש שזה כולא חד. מה הכוונה? ולמה הוא מביא את הזוהר? ומה הוא מוסיף פה בסוגריים? מה הרבי רוצה להוסיף פה בהבנה של העניין? אז העניין זה ככה. באמת מה שכתוב בזוהר זה לא חידוש של הזוהר. זה כבר כתוב גם במדרש. העניין הזה של "ויקחו לי תרומה", זה הולך על תורה, שלוקחים את הקב"ה על ידי התורה. זה כתוב גם במדרש. המדרש על הפסוק "ויקחו לי תרומה". המדרש אומר. על הפסוק "ויקחו לי תרומה", המדרש אומר, שהלשון מובאה כמה פעמים גם כן בתורה של הרבי: "מכרתי לכם תורתי, נמכרתי". הקב"ה כביכול, כאילו אחד מוכר. אחד מוכר חפץ, אחד מוכר איזה משהו. אתה מוכר את הכלי אבל אתה לא מוכר את עצמך. אתה מוכר רק את הכלי. אתה נשאר, אתה הולך הביתה. אבל כשאתה מוכר משהו ואתה מוכר את עצמך יחד עם זה, זה לא דבר נורמלי. מגיע לקב"ה: "מכרתי לכם תורתי, נמכרתי". ככה הלשון. כן, אמרנו קודם העניין של מכירה. "מכרתי לכם תורתי, נמכרתי". כאילו שהקב"ה מכר את עצמו יחד עם התורה. אז אומר על זה המדרש משל שהיה מלך, והמלך היה לו בת יחידה. המלך מאוד אהב את הבת יחידה, ואז הגיע הזמן שהבת יחידה הייתה צריכה להתחתן.

18:25 דובר 1 אז הוא מחפש לה שידוך וכו', עשה את השידוך, כל העניין. וכשהוא, כשהגיע אחרי החתונה, אז המלך אמר לזוג החדש: אתם הולכים לבנות לעצמכם בית חדש. כמובן, אתם צריכים לבנות בית חדש כי אתם התחתנתם, אבל בכל זאת יש לי, אני רוצה לבקש מכם בקשה אחת: תעשו לי קיטון אחד. תבנו לי איזשהו חדר קטן, קיטון אחד, איזשהו חדר קטן בבית שלכם, כדי שאני אוכל להיות איתכם גם כן, איתכם בבית שלכם. אז זה המדרש אומר, משהו על דרך זה גם כן בנוגע לקב"ה וכנסת ישראל, שהתורה זה הבת יחידה, תורה זה ... של הקב"ה. והחתן זה כנסת ישראל. ... הקב"ה מכר את התורה, נתן את התורה, נתן את התורה לעם ישראל. הקב"ה אומר לבני ישראל: קיטון אחד, אני רוצה להיות איתכם גם. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאתה לומד תורה, אל תלמד תורה לבד כמו חכמים, אלא תלמד תורה יחד עם נותן התורה. זאת אומרת, כשאתה לומד תורה אז תזכור שהקב"ה נמצא בתוך התורה. זה העניין: מכרתי את התורה, נמכרתי. עכשיו, "ויקחו לי תרומה", שלקחת את הקב"ה גם יחד עם התורה. זה הנקודה כמובן מצד המדרש. עכשיו, מצד הביאור הזה של המדרש, שזה ביאור נפלא וזה עניין מאוד חשוב, והרבי מדבר על זה גם בשיחה, אחד העניינים היסודיים בתורה, שצריכים ללמוד תורה ולזכור שיש, יש קיטון אחד, שהמלך גם כן רוצה להיות. לא נשכח על נותן התורה והעניין של לימוד התורה. אבל מצד שני, מהמדרש עצמו עדיין אפשר לראות את זה כמו שני דברים. יש את התורה, שזה הבת, ויש את המלך, שהאבא והמלך מבקש שגם הוא יהיה שמה, אבל

20:29 דובר 1 זה שני דברים, ולכן לפי המדרש עדיין לא מובן למה כתוב "ויקחו לי תרומה". היה צריך להיות כתוב "ותרומה". כי זה שני דברים. רק מה, שאחד הולך יחד עם השני. אבל, אבל זה לא דבר אחד. אז זה ההוספה שיש מהזוהר. זה מה שהרבי מוסיף פה בסוגריים, או שהוא מביא פה, כי זה ההוספה של הזוהר. הזוהר מוסיף את הנקודה הזאת: למה כתוב, אחרי שהזוהר מביא את הנקודה של תרומה, שזה הולך על התורה כביכול, אז הזוהר מוסיף: ולמה כתוב "לי" בו? אומר הזוהר: זה כולא חד. כן? אז זה הנקודה שהרבי מביא כאן, כי זה החידוש של אדמו"ר הזקן פה בתורה. כן, שמה, מה, מה החידוש של מתן תורה? החידוש של מתן תורה זה שיהודי על ידי לימוד התורה, אז הוא והתורה מתחבר עם הקדוש ברוך הוא באופן שהתורה והקדוש ברוך הוא זה כולא חד. זה לא כמו שני דברים שאתה לוקח אחד דרך השני, אלא שזה כולא חד. שהרי "אנא נפשי כתבית יהבית", שהתורה זה מיוחד, מהותו ועצמותו, ובמילא על ידי זה שיהודי עכשיו לומד פסוק בתורה או מקיים מצווה, אז שבתוך התורה ובתוך המצווה נמצא מהותו ועצמותו, הוא לוקח את הקדוש ברוך הוא בעצמו. אז זה מוסיף יותר ההנהגה שמהקמאים הפולני לפולנים. איך יש ליהודי את היכולת להתחבר עם מהותו ועצמותו? הרבי דיבר פעם. הרבי דיבר פעם על ה-- על ה-- על העניין הזה, אה, בקשר לעניין של התקשרות גם כן. הרבי דיבר פעם בהתוועדות, התוועדות בשנים הראשונות, שהרבי דיבר על העניין של לימוד תורה, שזה אחד מהדברים שהרבי מביא ב"היום יום" בכמה

22:29 דובר 1 מקומות. כן, שעל ידי לימוד תורה עושה לנו, על ידי זה יש את ההתקשרות. והרבי מביא את הלשון של אגרת ההתקשרות, שדווקא על ידי לימוד התורה, אז הרבי נותן את ההסבר הזה גם כן בנוגע ל-- מביא את הדוגמה הזאת, מביא את המדרש הזה, את התניא הזאת, מביא את כל העניין הזה פה גם כן. כן, שזה העניין של "אנא נפשי כתבית יהבית". חסידים בינם לבין עצמם, זה אצל צדיק, כן? כמו אצל הקדוש ברוך הוא. אז בתורה זה לא רק החכמה שלו, אלא הכניס מהותו ועצמותו גם כן אצל הצדיק. והשיחות של המאמרים בתורה של הצדיק. הצדיק מקשר את היחידה שלו של צדיק בתורה. זה לא רק שהוא נותן תורה, נותן לך איזשהו כלים, כל יפה, אלא אצל הצדיק, שכשהוא אומר תורה הוא מכניס את מהותו ועצמותו, את כל העצמיות שלו בתוך התורה שלו. ולכן על ידי שאתה לומד את התורה שלו, אתה לא רק מתחבר עם החכמה של הצדיק, אלא אתה מתחבר עם מהותו ועצמותו, עם העצם של הצדיק גופא, שזה אחד מהעניינים הגדולים שמדברים על עניין התקשרות. על זה יש את השיחה הידועה של הרבי, שהרבי מסביר את ה-- את הווארט שהרבי הרש"ב אמר לפני ההסתלקות שלו. הוא אמר את הלשון: אני הולך לשמיים, אני משאיר לכם את הכתבים. שהוא משאיר את הכתבים. זה כל החידוש של הרבי הרש"ב שהקים את חב"ד. של לתת זה שאתה נותן לו את זה, אתה נותן לו את זה. הכל בא מלמעלה, הכל בא מצד הנותן. השייך כשאתה אומר אני משאיר, אז אתה משאיר לו גם כן עבודה. אני משאיר לך את זה, אבל אתה צריך לקחת לבד.

24:34 דובר 1 זה כל ההפיכה של הרבי הרש"ב עם תומכי תמימים. שהרבי הרש"ב רצה שלא יסתפקו רק ממה שנותנים לנו הרביים הראשונים, אלא שצריך להיות השגה ועבודה. ולכן הרבי מביא שהרבי הרש"ב, רואים שהמאמרים שכתב, וגם הוא דאג באופן של חב"ד, חכמה בינה ודעת, וגם כן הוא רצה שבכל יום יהיה כמה שעות של לימוד החסידות, כדי שילמדו חסידות לא רק מצד אמונה, שילמדו חסידות של עבודה, תורה ויראה ויהיו תפילות. שלא לסמוך רק מה שהרבי אמר. הרבי הסביר את זה שמה באריכות בספר השיחות חלק א', בעמודים, כל הנקודה הזאת שזה הווארט של "משאיר לכם". כי יש את העניין הזה שהרביים רצו שחוץ ממה שנותנים לנו את כל העניינים יהיה גם כן הרי לימוד חסידות.