לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ט"ו

00:01 הרבי מסביר פה בפרק מ"ו, כמו שכולם יודעים כבר, האלטער רבי מדבר פה על העניין של אהבה כמים הפנים לפנים. והאהבה הזאת, אומר האלטער רבי, שזה דרך ישר לפני איש אשר לבו ישר ונכון נפש, וקרוב הדבר מאוד מאוד. וכל אחד ואחד יכול להגיע לזה באופן הכי קל. צריך רק לשים לב לכמים הפנים לפנים, שהקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי. ובגלל האהבה הגדולה והעצומה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, אז הוא גם כן מראה לנו את האהבה הגדולה העצומה, והוא לוקח אותנו, להוציא אותנו מערוות הארץ, מארץ מצרים, ולקח אותנו למדבר סיני, ושם הוא התחבר איתנו בייחוד וחיבוק ונישוק. כן, וכל העניין הזה. וזה העניין של תורה ומצוות. והוא מביא על זה את הביאור, שלא שנא תפילה לא שנא ברכה, שקידשנו במצוותיו וציוונו. וכיהודי מקיים מצווה, אז הוא נהיה בקדשנו במצוותיו, הוא נהיה דבר אחד, צוותא וחיבור עם הקדוש ברוך הוא. דבר אחד ממש כמו האבות שהיו מרכבה לקדוש ברוך הוא. אנחנו אומרים אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. על דרך זה כל יהודי הוא נהיה מרכבה ממש לקדוש ברוך הוא בשעת קיום המצווה. ולכן צריכים לקום. כשאתה רואה יהודי מקיים מצווה צריכים לקום לפניו. בגלל מה? בגלל שאז הוא נהיה דבר אחד ממש עם הקב"ה. על זה האלטער רבי שואל בסוף הפרק, כי הבן אדם לא מרגיש את זה. האבות הרי הרגישו את זה, ראו עולמם בחייהם. האבות ראו עולמם בחייהם, הם ראו את ההתגלות של אלוקות שעל ידי מצוות. אנחנו הרי לא מרגישים. מסביר האלטער רבי שאין החומר מונע ייחוד הנפש ברצונו יתברך. זה שהגוף שלנו גוף חומרי, ולכן מצד הגוף החומרי אנחנו לא מרגישים.

02:12 אז זה לא מונע את האמת, שהאמת היא שיהודי דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. גם חושך לא יחשיך ממך. וזה הפשט של הפסוק: ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, שאפילו שאני כמו בהמות, אף על פי כן, הייתי עמך. אני תמיד עמך, שיהודי נמצא דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. אז זה שהאלטער רבי אומר פה שאין החומר מונע ייחוד הנפש ברצונו יתברך, שאף על פי שאני לא מרגיש את הנפש, את הייחוד, אף על פי כן זה לא מונע את ייחוד הנפש. למה? כי חושך לא יחשיך ממך, על הקדוש ברוך הוא. שואלים פה את השאלה. יש פה שאלה ששואלים פה: לכאורה מאי קא משמע לן? מה האלטער רבי כאן בא לחדש? שמה שיהודי, אפילו שהוא לא מרגיש איך שהוא נהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, למה? כי הגוף שלו זה גוף גס, חומר, זה לא מונע את ייחוד הנפש ברצונו יתברך. גם חושך לא יחשיך ממך, כי החושך לא מחשיך על האמת. לכאורה מה חידוש האלטער רבי מחדש פה? לכאורה בשביל זה לא צריכים להגיע למשהו מיוחד בנוגע לקדוש ברוך הוא. כל דבר בעולם זה ככה. אם אתה כאן בחדר הזה, כאן יש אור בחדר, אז אתה רואה כוס. איך אתה רואה את הכוס? בגלל שיש אור בחדר. ברגע שאתה מכבה את האור נהיה חושך. אז אני לא רואה את הכוס. אז בגלל שאני לא רואה את הכוס, הכוס לא נמצאת? בגלל שיש חושך אז המציאות משתנה? הכוס נמצא גם כשיש חושך. אז אפילו בדבר גשמי זה ככה, שהחושך לא משנה את המציאות. כאן יש בחדר כוס, בין כשיש אור בין כשאין אור, יש חושך.

04:02 הכוס נמצא פה. אז לכאורה אותו דבר גם בנוגע למצווה. אם אנחנו אומרים שמצווה זה צוותא וחיבור, שאדם מקיים מצווה, אז על ידי זה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אז מה זה משנה אם יש חושך, אם אין חושך? כן, אם הגוף מחשיך, הגוף לא מחשיך. המציאות היא אותה מציאות. כאן מה שהאלטער רבי בא לחדש פה, משהו מיוחד בנוגע לאלוקות. כשנוגע לקדוש ברוך הוא יש משהו מיוחד, שאפילו אם הבן אדם נמצא בחושך והוא לא מרגיש איך הוא נהיה דבר אחד עם אלוקות, אז צריך לדעת שהאמת היא שאין החושך מחשיך, אין החומר מחשיך. מה הביאור בזה? אז קודם הביאור בזה בקיצור, הכל פה אני לא עכשיו נוגע, כי זה עניין אריכות בחסידות, אבל רק בקיצור, בפרט שהרבה בחורים מסתמא שמעו כבר את הנקודה הזאת בנוגע לסוגיה אחרת בחסידות שלומדים בחסידות בבוקר. גם המאמרים, מה שמובא בחסידות, כמו של הפרדס, בנוגע למים שנמצאים בכלי אדום, כלי ירוק וכלי לבן. הפרדס אומר שהמים הם לבנים, ואף על פי כן, כשהמים נמצאים בכלי אדום, כלי ירוק וכלי לבן, אז כשאתה מסתכל מה אתה רואה? אתה רואה מים אדומים, מים לבנים, מים ירוקים. אז כתוב בחסידות שמה שהמים עצמם זה מים לבנים, וגם עכשיו זה מים לבנים. אבל אף על פי כן, בנוגע להשפעותיו, אז זה משפיע אדום, ירוק ולבן. ובן אדם מסתכל אז מה הוא רואה? הוא רואה מים אדומים, מים ירוקים, מים לבנים. כן, אז הנה השפעה. זה גם כן מביא על זה משל בחסידות. הפרדס מביא משל להסביר את זה, שאף על פי שהאור של הקדוש ברוך הוא הוא פשוט, אף על פי כן, מצד זה שהוא מתלבש

05:50 בכלים, כלי החסד, כלי הגבורה, כלי התפארת. אז הוא משפיע חסד, גבורה, תפארת. אז בנוגע להשפעות הוא משפיע חסד, תפארת, אבל בעצם הוא נשאר בפשיטות. זה עניין שמובא הרבה פעמים בחסידות, וגם שם שואלים אותו שאלה, לכאורה זאת אותה שאלה, אבל שואלים שאלה שלכאורה, מה זאת אומרת? כי הרי זה רק בלוף, זה שקר, זה דמיון. זה לא מציאות אמיתית. כשהמים נמצאים בכלי אדום לא נהיה כאן שום מציאות של אדום. המים הם מים פשוטים, וזה אותם מים. לפני שאתה מכניס את זה בכלי אדום ואחרי שאתה מכניס לכלי אדום, המים לא משפיעים אדום. זה רק דמיון שאני מסתכל על המים. אני, יש לי דמיון שאני רואה אדום, אז זה רק דמיון. אז מה אתה רוצה להגיד? בנוגע לקדוש ברוך הוא שזה גם כן דמיון? עשר ספירות, הקדוש ברוך הוא משפיע חסד וגבורה, זה דמיון. איך אפשר להגיד כזה דבר? אז הביאור בזה בחסידות הוא נפלא. הרבי מביא בשיעורים בספר התניא, זה מובא בשער היחוד והאמונה. אז הרבי מביא שם ביאור נפלא שהפשט הוא לא. זה לא דמיון, זה מציאות אמיתית. למה? כי כשזה שאני עם העיניים שלי מסתכל בכוס, אני רואה מים אדומים. זה לא רק שאני רואה אדומים. זה לא רק עניין של העיניים שלי, אלא זה גם כן שהמים יש להם זיו אדום. זאת אומרת, המים עצמם יש להם השפעה, יש להם ניצוץ שהמים יש. וככה זה המציאות. איך בן אדם רואה? זו שאלה של כל הפילוסופיה, כל המדע. שואל את השאלה: איך אני רואה? יש כאן כוס פה על השולחן. אני מסתכל פה, איך העין שלי רואה דבר שנמצא רחוק ממני.

07:45 אז אחד הדברים זה שיש כל דבר בעולם, יש לו זיו, יש לו ניצוץ, יש לו גלים, ויש שקוראים לזה בספרדית, באנגלית, זה כל מיני קרניים שהוא שולח, קרן, זיו, וזה נכנס לעין הרואה וזה נפגש עם הבן אדם. ככה יש את הראייה. זאת אומרת שזה שהמים נראים אדומים על ידי זה שמלובשים בכלי אדום, זה באמת שהמים עצמם שולחים זיו אדום לעיניים של הבן אדם. אז ממילא באמת זה עניין אמיתי. יש מציאות המים עצמם, שזה מים פשוטים, ויש את הזיו שהמים שולחים, הניצוץ שיוצא מהמים, וזה מה שנכנס לעין הרואה. אז בעיניים זה אדום, ולכן זה לא דמיון, זה עניין אמיתי. זה מוסבר בחסידות, ומסביר בקשר למושג הפרדס ובנוגע לספירות. האור נשאר פשוט, אף על פי כן זה לא שקר, הוא באמת משפיע בפעולה של חסד, גבורה, תפארת. על דרך זה גם בנוגע לענייננו. זה שיש חושך, אז אתה לא רואה את הכלי, את הכוס. כשיש אור אתה רואה את הכוס. אז זה לא רק עניין מצד העיניים של הבן אדם, זה גם מצד החפץ. אותו דבר כמו שאנחנו אומרים בנוגע לאדום, לבן וירוק. שהשינוי בין הצבעים זה גם כן קשור עם המים. זה לא רק דמיון שלי, אלא באמת המים עושים את זה. שהמים כשנמצאים בכלי אדום, הם שולחים זיו אדום. כשנמצאים בכלי לבן הם שולחים זיו לבן. אותו דבר גם כן בנוגע לאור וחושך. כשיש אור בחדר, אז מה שקורה כשיש אור בחדר, אז הכלים, החפצים שנמצאים בחדר משפיעים בעיניים של הבן אדם שיוכל לראות את זה. כשיש חושך בחדר, אז החושך בחדר גורם שהכלי שנמצא בחדר לא משפיע. אז ממילא

09:43 זה כן שינוי מצד החפץ. זה לא רק שינוי מצד הגברא, זה לא רק דמיון. יש כאן באמת שינוי אמיתי גם מצד החפץ, שבמקום של חושך החפץ לא, לא, לא שולח זיו, לא משפיע. לכן אני לא רואה אותו. אז ממילא אותו דבר גם כן הייתי יכול לחשוב בנוגע לגוף והקשר של הקב"ה. זה שאיש פשוט, אנשים כמונו, אנחנו לא יכולים להרגיש את הייחוד הנפלא עם הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת שחסר פה בהשפעה מאין סוף, יש כאן איזה שינוי. כן, הייתי יכול לחשוב כמו בנוגע לאור וחושך גשמי. אז על ידי זה שיש חושך, אז גם החפץ שנמצא בחדר הוא פועל באופן אחר. החפץ שנמצא בחדר של אור משפיע זיו. כשהחפץ נמצא בחדר של חושך אז הוא לא משפיע זיו. אותו דבר גם כן בנוגע לצדיק ורשע. כשצדיק עושה מצווה אז יש לו גוף זך ואור, אז גם כן הקב"ה שמתגלה על ידי המצווה, אז הקב"ה משפיע לו אור מאיר פנים, והקב"ה נותן לו, נותן לו השפעות עליונות, נותן לו גילוי. מה שאין כן בן אדם כמונו, שאנחנו עושים מצווה, אנחנו במקום החושך, אז גם כן אין השפעות אלוקות מגיע אלינו. זה לא רק מצד הבן אדם, זה גם מצד האלוקות. אז זה האלטער רבי מחדש פה: ״גם חושך לא יחשיך ממך״, שאצל הקב"ה זה לא ככה. יש הבדל בין הקב"ה, ובנוגע לפרט הזה, יש הבדל בין הקב"ה לבן אדם. אצל בן אדם, ובגשם אדם כאן למטה, כשיש חושך אז החפץ לא משפיע. כי כשיש חושך אז החפץ לא נותן זיו. יש שינוי בחפץ בין מקום אור למקום חושך. מה שאין כן בנוגע לקב"ה, אין הבדל אם חושך או אור.

11:42 גם חושך לא יחשיך ממך. בין אם צדיק גמור עושה מצווה כמו אברהם אבינו, ובין אם רשע עושה מצווה או קל שבקלים עושה מצווה, על ידי שהוא עושה מצווה, אז במצווה הזאת נמצא הקב"ה בתכלית השלמות. אף על פי שמצד החיצוני הגוף הוא מקום החושך. אז זה החידוש של האלטער רבי פה, בנוגע ל״גם חושך לא יחשיך ממך״. ולכן בגלל שמצד האמת הקב"ה נמצא בגילוי, הקב"ה שולח זיו, כיוון שהוא נמצא בגילוי ולבוש הוד, גם כשהגוף לא מרגיש את זה. לכן אומרים: ״בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך״, שאף על פי שאני כמו בהמה ואין לי שום הרגש, אף על פי כן אני תמיד עמך. כשמקיימים מצווה אז יש התקשרות של היהודי והקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות, כמו האבות שהם היו מרכבה לאלוקות. ולכן גם כן בנוגע לעונש, זה מה שהרב ממשיך הלאה ואומר, לכן גם כן רואים בנוגע לעונש שאין הבדל בין קל שבקלים וצדיק גמור, לשניהם יש אותו עניין שאיסור חילול שבת וחמץ בפסח ואפילו איסורי דרבנן. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שאפילו איסורי גברא, לא רק איסורי חפצא, גם בעניין גברא וגם בעניין דרבנן. היינו שהרבנן גזרו רק על הבן אדם, ואף על פי כן הם לא חילקו בין בן אדם אחד לשני. זה אותו צו וחיוב אצל קל שבקלים, אצל הבן אדם הכי גדול. זו הנקודה של עד כאן. למה? כי תורה אחת לכולנו, זו אותה תורה. כמו שהקדוש ברוך הוא הוא אותו הקדוש ברוך הוא, אותו אין סוף, אותו גם כן בתורה, תורה אחת לכולנו. אין הבדל בין הצדיק הכי גדול לבן אדם הכי פשוט. עכשיו אנחנו אוחזים פה.

13:34 בסוגריים האחרונים בסוף למטה. רק לפני שאנחנו הולכים לסוגריים, רק מילה אחת. סיפור אחד: היה יהודי בארץ ישראל שהוא היה באמת יהודי מאמריקה. איש מפורסם היה. היה גר בסוף ימיו בארץ ישראל. נפטר לפני כמה חודשים או אולי כבר עברה שנה, אני לא יודע. פרופסור וולף גרין. שמעתם, פרופסור וולף גרין. הוא היה יהודי שהיה מתמרד שלו של הרבי שמה במיניסוטה. פרופסור גדול בעניינים של בקטריות, של חיידקים. הוא היה פרופסור מאוד מפורסם באמריקה ואחר כך עלה לארץ ישראל, לבאר שבע. נפטר לפני כמה חודשים או שנה כבר, אני לא יודע. נפטר בזמן האחרון. אז היו לו הרבה קשרים עם הרבי. מכתבים, עניינים. היו לו המון המון סיפורים עם הרבי, דברים מאוד מעניינים. היה לו הרבי בכל מיני עניינים. היה פעם ויכוח ברדיו, הוא היה שם והיה שם עוד איזה רב. לא זוכר מי, אחד מהרבנים של חב"ד, נדמה לי הרב זלמן פוזנר. והיו שם שאלות. היה כמו ויכוח, שאלות בעניינים של דת. אחת מהשאלות הייתה על העניין של עונש. העניין של עונש בתורה. איך זה שהתורה נותנת עונש כל כך חמור של סקילה, של עונש מוות? כאילו היום, פעם היה נורמלי בכל המדינות, אבל היום, העולם המודרני, כן, זה נשמע משהו מאוד חמור. כן, שהורגים בן אדם על עבירות, זה רק אצל הוויס, אצל הערבים. איפה נשאר עדיין כאלה דברים שהורגים בני אדם ככה על ימין? אז בקיצור גם נודענו על זה שבעיקר יש כל מיני עניינים: סקילה, שריפה, הרג, חנק, על מה? על חילול שבת וחמץ בפסח ודברים כאלה. אז דיברו על זה. איך זה שכאלה עבירות, איך זה עונש כזה גם כן חמור? בקיצור, המעשה היה

15:41 קשה להסביר באמריקה המודרנית כאלה שאלות. זו שאלה קשה, וקשה היה להסביר את זה. אז היו ביחידות אצל הרבי בעצמו. אז הרבי דיבר. כי היה מובן שהרבי שמע את כל ה... הרבי שמע את כל הדו־שיח שהסתובב ברדיו. הרבי הקשיב לעניין הזה מאיזשהו... הרבי הגיע לכל הפרטים. איך שיהיה, הרבי היה מאוד... הרבי היה מאוד בעוגמת נפש כזאת שהם לא הסבירו טוב את העניין ושלא הצליחו להסביר. הרבי אמר להם שהיו צריכים להיות קצת יותר חזקים, יותר ענייניים, שהיה נשמע כאילו שהיו צריכים כאילו לתרץ את התורה. אז הרבי נתן להם הסבר, הסבר מאוד יסודי בעניין, ואחרי זה בהתוועדות בשבת הרבי דיבר על זה באריכות. בשבת שאחרי זה הרבי דיבר על זה מאוד באריכות. הרבי נתן על זה הסבר. אני אגיד את זה רק בקיצור, זה עניין ארוך. אני רוצה להגיד בקיצור כי זה נוגע. עכשיו לומדים פה בתניא על העניין של עונש סקילה וכרת וכל העניינים האלה שהרבי כותב פה, שתיאור היחס לכולנו. אז הנקודה הזאת, זה מגיע פשוט כאן להבין גם את התניא. אז הרבי הסביר להם את ההסבר. הרבי הסביר להם את זה, ואחרי זה בהתוועדות הסביר את זה יותר באריכות עם המשל מהחללית. אז הייתה תקופה, ואנחנו מדברים בשנת תשכ"ט, זו הייתה השנה הידועה הזאת שהחללית, הספייסשיפ הראשון, עלה לחלל, אמריקה. כל הסיפור שמה, ארמסטרונג. בקיצור, הרבי הסביר להם באריכות את הנקודה הזאת, שהבן אדם שמנהל את... שנמצא בתוך החללית והוא עולה לירח, ואיך שכל אמריקה וכל המדינות מסביב מסתכלים עליו, על הבן אדם הזה שהוא הולך לעשות משהו היסטורי שכל העולם חיכה לזה, ומיליונים ומיליונים של דולרים השקיעו בזה.

17:47 והוא זה שהולך וצריך... ולומדים לו שנים שלמות, שהוא צריך ללמוד באוניברסיטה כדי להתכונן לזה, והוא הכי מובחר מכל המדינה של אמריקה, שהוא הולך לעשות את המבצע הזה. ואז כל ה... ואז הוא עולה כבר וזה, וכולם מסתכלים ואומרים לו שידע לו שכל נקודה וכל תנועה שלו וכל כפתור, הוא צריך כל הזמן לשמוע כל פרט. ואם פרט אחד לא יעשה בדיוק כמו שצריך, אז זה יכול לפוצץ את כל העניין, והחללית וסכנה וכו'. הרבי הסביר את הנקודה, אבל מה הנקודה פה? הנקודה פה היא שהבן אדם הזה, אם פרט אחד יגיד: אני לא עושה בדיוק כמו שאומרים לי, אני רוצה לעשות באופן אחר, או יחליט שהוא הולך לישון או משהו כזה, אז הוא מחריב את כל הסיפור, ואז הוא הורס את כל המדינה ואז כל העולם וכו' וכו'. אפשר לתאר איזה עונש. אז הרבי הסביר שבעצם יהודי הוא המציאות הזאת בעולם. היהודי בעולם הזה, בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל, זה הרבה יותר מזה. ואין קץ. יהודי, הקדוש ברוך הוא שלח אותו לעולם עם שליחות. השליחות היא תורה ומצוות. זה הקואליציה, זה הספייסשיפ, זה החללית שלנו, זה התורה ומצוות, שבתורה ומצוות הזאת אנחנו מקשרים את עצמנו ואת העולם עם אלוקות. ואם פרט אחד אתה לא עושה בדיוק, אפילו שאתה לא מבין בדיוק למה אני צריך להזיז את הכפתור הזה כאן, כפתור הזה שם, יש את NASA. NASA זה המקום שמשמה יוצאים כל הפקודות וזה. ומשמה יש אנשים מאוד חכמים ומאוד זה, שלמדו על זה עשרות אלפי ידיעות וזמן. והם אומרים לך תזיז כאן, תזיז שם, נקודה פה, נקודה שם. ואם אתה תעשה משהו אחד לא זה, אתה יכול

19:40 להרוס את כל העניין. אז ממילא זה העניין של שולחן ערוך, שצריכים לדעת איך שכל פרט בשולחן ערוך אצל כל יהודי, שכל יהודי הוא... הרי כל יהודי בעצם הוא המובחר שהקדוש ברוך הוא בחר בו. את ובחרתנו מכל העמים, והוא צריך לדעת שאם פרט אחד הוא לא עושה כדבעי למיעבד, אז זה לא רק שעושה משהו פרטי, הוא מחריב את כל המציאות, את כל העולם. אז ממילא אפשר כבר להבין למה העונש הוא כל כך גדול. אדרבה, הפלא הוא למה יש מצוות כאלה שהעונש פחות? הרי לכאורה כשאתה עושה משהו לא כדבעי זה מגיע בנקודת עצם החיים, נקודת עצם הנפש. אתה לא עושה את העיקר בשביל מה נבראת. כל זה הרבי הסביר את העניין באריכות בהתוועדות שם, בקיצור, איך שצריכים להסתכל על העניין של מצווה. כשבן אדם יודע מה הגדר של מצווה, מה הנקודה, אז אפשר להבין גם כן מה הפגם שנעשה כשהמצווה לא עושים את זה כדבעי למיעבד. עד כמה זה פוגם בנפש ופוגם בכל העולמות, ולכן גם כן העונש. וזה מה שהאלטער רבי אומר פה. מכיוון שכל יהודי, אפילו איש הכי פשוט, יש לו חיים רגועים והוא לא מרגיש שום דבר. אבל על ידי... באמת אנחנו אומרים שכשהוא עושה מצווה אז נהיה, כלשוננו, במצוותיו וציוונו. אתה נהיה דבר אחד עם עצמותו, עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. אז ממילא ברגע שאתה עושה איזה חילול שבת או אכילת חמץ או עניין כזה, אז הפגם שזה עושה בנפש זה באופן הכי חזק, שלכן מגיע לעונש. נקודה. הביתה. אז עכשיו אנחנו נמשיך הלאה עם הסוף של הפרק. אומר שכל זאת בלשון הרבי. עכשיו האלטער רבי

21:21 שואל פה, לכאורה מה כתוב? הלשון בפסוק כתוב ״בהמות הייתי״. למה כתוב ״בהמות הייתי״? בלשון הרבי. לכאורה כאן מדובר על בן אדם אחד. כן, בן אדם אחד אומר את זה, מדבר על עצמו, ״ואני בער ולא אדע״. אז הוא מדבר על ״ואני״, על עצמו. אז ממילא היה צריך להגיד ״ואני בער ולא אדע, בהמה הייתי״. למה כתוב ״בהמות״? יש לשון הרבי. מסביר האלטער רבי: לרמז. אז הקטע הזה, המילה הזאת, לא של הרבי, בא לרמז, בא ללמד אותנו כי לפניו יתברך גם בחינת דעת העליון הכולל חסד וגבורה נדמה כבהמות ועשיה גופנית לגבי רצונו. גם בהקדוש ברוך הוא, אפילו בחינה הכי גבוהה של דעת, דעת עליון. מה זה דעת עליון? הדעת כפי שזה בעולם האצילות. כן, זה הדעת באופן הכי נעלה. הדעת כפי שזה הקדוש ברוך הוא בעצמו, שזה כולל את העניין של חסד וגבורה. כמו שאמרנו קודם שדעת זה עניין של הרגשה בנפש וזה כולל חסד וגבורה. כן, אז זה הדעת בנפש. כאן אומר לא רק דעת בנפש, אלא גם דעת העליון. הדעת איך שזה באלוקות, הקדוש ברוך הוא. אז זה אומרים שגם דעת העליון נדמה כבהמה, עשיה גופנית. זה כמו גם כן, כמו בהמה לגבי אין סוף. כמו ״כולם בחכמה עשית״. אז מה פירוש ״כולם בחכמה עשית״? שאפילו חכמה, חכמה עילאה, שזה חכמתו של הקדוש ברוך הוא, אז זה ״עשית״. זה בחינת עשיה. זה כמו בהמה, גם עשיה. כן, מה האלטער רבי מוסיף את העניין של עשיה? להדגיש עוד יותר. בהמה, סוף כל סוף בהמה זה גם כן בערך לבן אדם. כן, בהמה, ״בהמות הייתי״. עשיה זה עוד יותר מבהמה.

23:31 סוף כל סוף יש בו חיות, יש לו מידות, יש לו הרגש, יש לו איזה גפיים. אין לו דעת, אבל יש לו דברים אחרים. עשיה זה, עשיה גופנית, זה רק חומר. דומם. יש. אין כאן שום מעלה, אין שום תכונות. אז עוד יותר, אפילו שהעניין של חכמה עילאה נחשב כביכול כעשיה, כמו בהמה ועוד יותר מבהמה. אפילו עשיה ממש לגבי אין סוף. ונקרא בהמה רבה. הבחינה הזאת, אומר האלטער רבי, שהבחינה הזאת שאנחנו אומרים שגם דעת העליון, בהמה לגבי הקדוש ברוך הוא, הבחינה הזאת נקראת בלשון הזוהר, בלשון... זה נקרא בהמה רבה, כמו שכתוב במקרא. יש בחינה כזאת שנקראת בהמה רבה. זה, זה לשון של פסוק, בהמה רבה. אבל הפסוק שם מדבר על עניין אחר, אבל לומדים מזה בזוהר, אמרו, שבהמה רבה. כתוב שיש בחינה כזאת, מציאות של בהמה רבה, שזו בהמה כזאת שנמצאת על אלף הרים ואוכלת אלף הרים כל יום. בהמה רבה זה פסוק. בגשמי זה נראה כאילו שמדברים על משהו פשוט, שזו בהמה שחיה על אלף הרים ואוכלת כל מיני. אבל זה עניין רוחני. יש מוסבר בחסידות שהעניין של בהמה רבה זה הבחינה של הבהמה שלמעלה מאצילות, בהמה רבה. אז הוא מסביר מה זה עניין בהמה רבה. יש דבר אחר. זה הבהמה של מה שאומרים עליה מעל האצילות. דעת העליון שלגבי אין סוף, לגבי... אז הוא נחשב כמו בהמה. זה בהמה רבה, והוא שם ב״ן, זה גימטריה בהמה שלפני האצילות. הבחינה הזאת זה הולך על שם ב״ן, ושם ב״ן זה בגימטריה בהמה שלפני האצילות. כמו שיש בהמה למטה. זה מה שתיארנו כאן בפנים הפרק, הבהמה שלמטה, שזה הפירוש שאין לו הרגש, אין לו דעת.

25:40 אצילות הרי נקרא אדם, אדם בגימטריא מ"ה. אצילות זה אדם, גימטריא מ"ה, או בהמה זה בי"ע. זה הבהמה שלמטה מהאצילות. יש אבל גם בהמה שלמעלה מהאצילות. מה זה הבהמה שלמעלה מהאצילות? זה העניין שלגבי אין סוף, הבחינה של דעת נחשבת לבהמה. זאת אומרת ככה, דעת עצמו. מה כוונת העניין? הרי התחיל לדבר על דעת, ואחרי זה אומר שזה לפני אצילות. דעת הרי זה באצילות. ואז פתאום הוא אומר שלפני אצילות, אז הפירוש פשוט: דעת עצמו וההרגש של דעת כפי שדעת הוא באצילות. דעת הוא בחינת סוד. זה הרי כל ההבדל בין אדם לבהמה. בהמה אין לו דעת, מה שאין כן אדם. זה עניין מ"ה, זה דעת. ובמילא בהמה מהאצילות, ששם יש את העניין של דעת, דעת העליון, אז זה ההיפך מאוד. זה ההיפך מאוד. סליחה, הפוך, זה ההיפך מבהמה. הוא דעת. דעת זה מ"ה, זה ההיפך מבהמה. אז למה אתה אומר שזה בהמה? אז הכוונה היא לא דעת עצמו. איך שהדעת עומד לפני האצילות, איך שדעת העליון מרגיש את עצמו כלפי העניין של אין סוף, אז מאיר אצלו העניין של בהמה רבה שלפני האצילות, מאיר אצלו העניין שלמעלה מטעם ודעת, מהבחינה של האין סוף שמאיר בו, ואז נרגש אצלו שגם הוא כמו בהמה ממש לגבי אין סוף. מה עוד הוא רוצה להגיד כאן בסוף הפרק? מה זה נכנס פה פתאום, עניין לגמרי לא שייך לכל מה שלמדנו פה קודם. אה? איך נכנס פה כל הקטע הזה עם הבהמה רבה שלפני האצילות? מה זה שייך לענייננו? טוב, אני רואה שהזמן מאוחר. באמת צריכים לקצר. אני רק רוצה להשאיר את זה לשיעור הבא.