לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק י

00:01 האלטער רבי מסביר פה את העניין של נוסח הברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". כן, אנחנו מוצאים באמצע הסוגיה פה שהאלטער רבי מדבר על העניין של "כמים הפנים לפנים", והאלטער רבי מסביר את העניין של "כמים הפנים לפנים". איך זה מתבטא בנוסח של ברכת המצווה. והאלטער רבי אומר כאן, ועיקרו גם מלווה כאן שני פרטים, שני פירושים על נוסח הברכה של "קידשנו במצוותיו וציוונו". פירוש אחד הוא הסביר שקידשנו זה מלשון קידושין. מקדש את האישה. מה העניין של קידושין? קידושין זה עניין שהבן אדם מבדיל, עושה לה כלה מעלמא, ומבדיל את האישה מכל העולם ולוקח אותה, את האישה הזאת, לעצמו. וזה הקדמה שמזה יבוא האיחוד. אותו דבר כמו שדיברנו בנוגע לכמים הפנים לפנים, שהקדוש ברוך הוא ירד למצרים, ערוות הארץ, ומשמה הוא לקח אותנו, את האיש הנבזה והשפל, הוציא אותו מהאשפה והרים אותו והביא אותו חדר בפנים וחדר. אז זה הנקודה, "קידשנו במצוותיו", שיש כאן את עניין הקידוש. הקדוש ברוך הוא הבדיל אותנו מהעולם על ידי המצווה. בן אדם נהיה מובדל מכל ענייניו ומתייחד עם הקדוש ברוך הוא באיחוד מצווה. ואיזה האלטער רבי דיבר או הביא על "קידשנו במצוותיו"? לא בנוגע כל כך לגבר, מה נפעל באדם, אלא בנוגע לאיזה דרגה הוא מתעלה, לאיזה דרגה. קידשנו, אומר האלטער רבי, זה מלשון קודש. בדיוק קשור עם מה שלמדנו עכשיו במאמר. אנחנו יודעים מה זה נקרא קודש. כל העניין של קודש חכמה, כאן האלטער רבי מדבר יותר גבוה אפילו. קודש הולך על הכסף גם במים. הוא מרמז על עניין של כסף. הכוונה, מה העניין של "קידשנו במצוותיו"? קידשנו מלשון קודש, זה הולך על קדושתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

02:13 הדרגה של קדושה. איזו דרגה של קדושה? כמו שהסברנו בשיעור הקודם, הדרגה של קדושתו של הקדוש ברוך הוא שלמעלה לגמרי מהעולמות. לא רק סובב כל העולמים, אלא הסובב הזה, סובב האמיתי. הבחינה של הקדוש ברוך הוא שלגמרי מובדל מהשאר. אין לו יחסי סבל. אז אומרים שעל ידי זה שיהודי מקיים מצווה, אז הקדוש ברוך הוא לא רק שהוא מקדש אותו, זאת אומרת שהוא מבדיל אותו מהסביבה ומעלה אותו לדרגה יותר גבוהה, אלא לאיזה דרגה הוא מעלה אותו? הוא מעלה אותו לדרגה של "קידשנו במצוותיו". היהודי מתעלה לדרגת הקודש, לדרגה של הקדושה שלו, ממילא מבחינת הסובב על ידי קיום המצווה. עכשיו נמשיך הלאה. כן, בשיעור המסכות לעיסוק איש בואך. אחרי הנקודה. האלטער רבי כאן מסיים את הביאור. על ידי ייחוד הנפש והתכללותה בה' ברוך הוא, על ידי שהנפש, על ידי קיום המצווה, הנפש מתייחדת ומתכללת בריבונו של עולם ברוך הוא, הרי היא ממילא במדרגת קדושת אין סוף ברוך הוא ממש. הנפש של היהודי מתעלה לאותה בחינה שמשמה מגיעה המצווה. היא מתעלה לבחינה עד כדי כך שהיא נמצאת בדרגה הזאת של קדושת ברוך הוא ממש. מי אחד שמסתכל על זה, מן הסתם ברוך הוא לא יכול ללכת עם ממש. מכיוון שקיים המצווה נהיה דבר אחד, אז ממילא הוא עכשיו נמצא בדרגה של קדושה. מה כאן החידוש הנפלא של האלטער רבי? מרמז כבר איזה אחד מהחידושים הגדולים של תניא. אנחנו מפרשים בפשטות "קידשנו במצוותיו". אפילו אם אנחנו נגיד שהפשט שהקדוש ברוך הוא, שהמצווה זה הרצון העליון, מצווה זה העניין של רצון עליון של סובב, סובב אמיתי, בחינה בעצמו. אז כשאתה מקיים מצווה אז מה? אז אתה מקיים את הרצון של הסובב, מקיים

04:25 את הרצון של הקדוש ברוך הוא. אז אתה מתחבר עם הקדושה של הקדוש ברוך הוא. מה פירוש אתה מתחבר? בפשטות, מתחבר פירושו שאתה עושה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. כן, בפשטות זה העניין. המלך, אז המלך מצווה לעבד לעשות לו משהו. כדוגמה, לדוגמה שמובאת גם בחסידות, איזה מלך או חכם גדול מצווה לאיש פשוט לעשות איזה משהו. משהו פשוט, לא משהו גדול, משהו פשוט. לעשות כוס תה, לעשות איזושהי פעולה, משהו שהפעולה עצמה היא בעין הראייה של המלך. אז אומרים שבגלל שאתה קיימת את הרצון של המלך, אז קיבלת קשר עם המלך. זה בפשטות העניין של מצווה. קיבלת קשר עם המלך. כאן האלטער רבי מוסיף נקודה יותר גדולה. לא רק שעל ידי זה שקיימת קיבלת קשר עם המלך, אלא הביאור של האלטער רבי פה זה שעל ידי זה אתה מתעלה לדרגה שממנה מגיע הציווי. לא רק שקיבלתי קשר עם הקדושה של הקדוש ברוך הוא. בפשטות זה, אבל הקדושה של הקדוש ברוך הוא נשארת קדושה של הקדוש ברוך הוא. זה נשאר בדרגה של זה. מה עם הבן אדם? אלא מה, הבן אדם עשה את הציווי של הקדוש ברוך הוא, בתור מקיים את ציווי הקדוש ברוך הוא, אז הוא קיבל קשר, אבל לא שהוא נהיה בדרגה הזו. הביאור של האלטער רבי מוסיף פה זה שעל ידי קיום מצווה הבן אדם מתעלה לבחינה של "קידשנו במצוותיו". קידשנו פירושו שאתה מתעלה לדרגה של קודש, שבשעת מעשה מצווה היהודי הופך להיות חלק מהבחינה הזו של קודשא בריך הוא. הוא מתעלה לדרגת קודשא בריך הוא. מה נוגע כאן ההדגשה הזאת של האלטער רבי דווקא כאן בפרק מ"ו? רוצה להדגיש את

06:10 הנקודה הזו, כי זה כל הנקודה של כמים הפנים לפנים. כל העוצמה של האלטער רבי בכמים הפנים לפנים זה שהמלך לוקח את האיש הנבזה והשפל, ולא רק שהוא לוקח אותו ואומר לו: אני רוצה להיות חבר שלך, תעשה לי דברים, כאילו הוא לוקח אותו בתור פועל. הפלא של האלטער רבי זה שהוא מעלה אותו לבחינה שאין כל שר ועבד יכנס לשם. כן, שהוא לוקח את האיש הפשוט ומעלה אותו לבחינה של המלך, לחדר לפנים מחדר, לתוך החדר שלו, שאין בו כל שר ועבד, ומתייחד עמו שם ביחוד גמור. אז זה הנקודה. אז האלטער רבי מדגיש פה שזה העניין בקיום המצוות. לא רק שקיום המצוות נהיה עניין של קידושין, שזה הפרט הראשון שבכמים הפנים לפנים, להוציא אותו מהשפלות ולהבדיל אותו. אלא מה? שעל ידי קיום המצוות נעשה יחוד. יחוד גמור, על ידי סוג של יחוד שהבן אדם מתעלה לדרגת קודשא בריך הוא, שהוא עכשיו נהיה חלק מהסובב. זה עניין, זה נהיה המהות שלו. הנקודה הזו מוסבר גם כן באריכות יותר בכמה וכמה מהמאמרים של הרבי. אחד מהם למדו פה בישיבה בזמן האחרון. לומדים עכשיו מסכת קידושין, ובפרט למדו גם כן מאמר של הרבי. אם אתם זוכרים, היה לפני פסח. למדו פה מאמר של הרבי, גן נעול. זוכרים את המאמר גן נעול? כן, למדו את זה פה. גן נעול אחותי כלה, ובית זיו. תחילת, תחילת, תחילת הזמן הזה, הזמן האחרון. היה קשר לבית זיו. למדו פה את המאמר גן נעול אחותי כלה. מאמר, מאמר חסידות. שמה הרבי מביא את העניין של קידושין, והרבי אומר שם את הביאור של קידושין. מצד אחד זה מקיף. הרבי מסביר שם העניין

07:54 של קידושין ונישואין. קידושין זה מצוות, נישואין זה תורה. מצווה זה מקיף, תורה זה פנימי. לכן, כמו שקידושין זה קידושין, עושה רק את הקשר המקיף, להבדיל אותך מהעולם. אבל זה לא קשר פנימי עדיין. מה שאין כן נישואין זה יחוד פנימי. על ידי זה מצווה זה הקשר של מקיף. מה שאין כן, מה שאין כן תורה זה קשר פנימי. אז הרבי מוסיף שם עוד פה. עכשיו במצוות יש את העניין קידושין. כמו שבקידושין הבן אדם נותן לאישה פרוטה כדי שתוכל לקנות חיי נפשה. ומצד אחד אומרים שקידושין זה מקיף, סובב. עניין של עולם, לעולם, הרי מקיף למשך החיים. זה מה שאומרים פה, הרי סובב. ויחד עם זה זה שווה פרוטה. מה פירוש שווה פרוטה? שצריך להיות שווי שהאישה תוכל לקנות בזה משהו, שתוכל לאכול את זה, ליהנות מזה, שזה צריך להיות מזונות. כל הפלפולים במזונות, יש כאן הרבה בלאגנים. כן, לומדים בבוקר, יודעים את כל האסכולות, אבל הנקודה צריכה להיות שצריך להיות כזה סוג עניין בקידושין, שזה יהיה מזה עניין של חיים פנימיים. אז מה אנחנו רואים פה? מצד אחד סובב זה מקיף, מצד שני חיים פנימיים. אז הרבי מציין את התניא פה. כן, זה מה שהרבי אומר פה בתניא. מצד אחד אומרים שמצווה זה קדושה מבחינת הסובב, ואף על פי כן אומר שהנפש מתייחדת ומתחברת ביחוד גמור עם הבחינה של סובב. זאת אומרת, זה גילוי של מקיף. אבל יחד עם זה יהודי יכול לחיות מזה חיים פנימיים. הנשמה מקבלת חיים פנימיים מבחינת הסובב. בפשט זה קשור גם כן לתורת הבעל שם טוב. בפשט זה לא כתוב שם מפורש במאמר, אבל זה קשור גם כן לתורה של הבעל שם טוב בעניין של

09:57 במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא, שכשאדם יש לו רצון להיות במקום מסוים אז הוא תכף נמצא שם. אז אדם מקיים מצווה ואז הוא מתחבר עם רצון הא-ל, עם הסובב, ואז על ידי זה הוא תכף נמצא במקום ההוא, מתעלה לבחינה הזו מבחינת הסובב. וזה הפשט גם כן: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם. שהעניין של מצווה זה על פי זה החידוש. על פי המצווה זה יהיה מקיף, זה סובב, ואף על פי כן אצל יהודי צריך להיות ב״וחי בהם״, שהוא יחיה חיים פנימיים. זאת אומרת שזה נהיה המהות שלו, שמקיים מצווה אז הוא מתעלה לבחינה הזו מבחינת הסובב. נמשיך הלאה. אז הרבי אומר: ״וזהו שכתוב: והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ואומר: ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם אני ה' אלהיכם וגו'״. אז כאן רואים, בפסוקים האלה רואים את הנקודה הזאת, שמה שעל ידי קיום המצווה הבן אדם נהיה קדוש להקדוש ברוך הוא, הובדל מכל האומות ונהיה דבר אחד עם אלוקות. אז הרבי אומר כאן, צריך להבין בפשט: הרבי מביא כאן שני הפסוקים האלה. למה הרבי מביא שני פסוקים? כי ״כי קדוש אני ה'״ בעצמי פסוק אחד. אחרי זה גם כן מביא את כל אריכות הפסוק. היה יכול לקצר, היה יכול להגיד ״והייתם לי קדושים״, מכאן אריכות שלמה את כל הפסוק. אחרי זה הוא אומר עוד פסוק. מה ההבדל בין שני הפסוקים, ולמה הוא מביא את שני הפסוקים האלה באריכות? אז הרבי מסביר ששני הפסוקים האלה קשורים עם שני הפירושים שאמרנו קודם בעניין של הקידושין במצוות. בפסוק הראשון מודגש, מה מודגש בפסוק הראשון? העניין של הבדלה: ״והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'״.

12:19 אבל הפסוק עצמו מסביר במה מתבטא "והייתם לי קדושים": "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". במה מתבטא עיקר עניין ההבדלה, קדושה, בעניין של "ואבדיל אתכם", שהקב"ה הבדיל אותנו וקישר אותנו איתו. אז זה יותר קשור עם הפירוש הראשון של קידושין, קידושין מלשון "קידשנו במצוותיו". סליחה, "קידשנו במצוותיו" מלשון קידושין, שזה העניין של "ומקדש אישה", שהוא מבדיל אותה. הפסוק השני, אבל מה מודגש בפסוק השני? ואומר, ואומר: "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם. אני ה' אלוקיכם". אז כאן הפסוק מדגיש שעל ידי עשיית המצוות אתם הופכים להיות קדושים לאלוקיכם. כן, הבן אדם נהיה קדוש בדרגת הקדושה של אלוקיכם, כמו שהרב עוד מעט יסביר. חלק שלכם, שזה נהיה דבר אחד ממש. "אני ה' אלוקיכם". אותה דרגה של "אני ה' אלוקיכם". היהודי מתעלה לבחינה של "אני ה' אלוקיכם", הוא והקב"ה זה נהיה דבר אחד, שזה הנקודה השנייה בעניין של "קידשנו במצוותיו", שהוא מתעלה לבחינת קודש העליון. אז זה שני הפסוקים שהרב מביא כאן כנגד שתי הנקודות של "אשר קידשנו במצוותיו". יש שיחה של הרבי גם כן, שהרבי מסביר שהרב מקשר את שני הביאורים שיש פה, ומה בתניא יש "קידשנו במצוותיו". אז הרבי אומר שאפשר גם כן לקשר את זה עם שני עניינים שיש בקידושין. לומדים קידושין. הרי ידוע שמבארים על זה כל הפוסקים שבקידושין ישנם שני עניינים. כן, הגמרא אומרת עניין של קידושין, עניין קידושין מלשון קניין. כן, אישה נקנית, נקנית לבעלה. כן, זה גדר של קניין, עניין חיובי. ויש עניין אחר שזה קידושין מלשון איסור, כי אסר לה אכולי עלמא כהקדש. אבל מעניין שהרבי מסביר הפוך ממה שנראה בפשט. הרבי לוקח את שתי הסוגיות, שני העניינים בקידושין.

14:47 ומסביר כי יש בפשט שאני לומד את התניא. מה נראה? מה שלומדים פה? נראה שהעניין הראשון זה הביאור של אסר לה אכולי עלמא כהקדש, קידושין מלשון הבדלה, והביאור השני, שזה העלנו למעלת קודש העליון, זה יותר עניין חיובי. זה קשור עם קידושין מלשון קניין. אבל מה הרבי אומר? הפוך. הרבי לומד שהעניין הראשון קשור עם קידושין מלשון קניין. כי אישה, לקדש אישה, להיות מיוחדת עמו בייחוד גמור. זה העניין של קניין. זה העניין החיובי שיש בקידושין. ודווקא הנקודה השנייה שהרב אומר, שעלנו למעלת קודש העליון, זה קשור עם קידושין מלשון איסור. למה הרבי אומר פשט כזה? בגלל שהרבי לומד שם פשט, שהקידוש יש... יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה. והסבר הסיבה, שההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה, שבמצוות עשה הבן אדם נהיה דבר אחד עם אלוקות, מצוות עשה, אבל הוא דרגה יותר נמוכה מאלוקות. מצוות עשה מגיע מהמלכות. לכן זה עשייה על ידי פעולה. מה שאין כן במצוות לא תעשה, קשור לשבירת כל הכלים, ולכן לא תעשה זה היעדר עשייה. אי אפשר לעשות כלי לזה. הכלי זה היעדר עשייה. אז ממילא, מכיוון שבפירוש השני הרב מדבר על סובב כל עלמין, שאדם מתעלה לאיזה בחינה? לבחינה של למעלה מזה, מכל העולמים. והרי סובב כל קשור עם היעדר עשייה, כן? עם שלילה, עם לא תעשה, דווקא לא תעשה. אז ממילא אומר הרבי שלפי זה שני העניינים בקידושין, העניין הראשון שאדמו"ר הזקן מביא קודם על מצוות, זה קשור עם העניין של קידושין, לא ככה, העניין החיובי של קידושין, שזה קשור עם מצוות עשה. מה שאין כן העניין של דאסר לה אכולי עלמא כהקדש, זה הלא תעשה. ולכן העניין השני

16:43 קשור דווקא עם העניין השני בקידושין, קידושין מלשון איסור. זה פה אצל הרבי, פה, שקשור עם שתי הדרגות של העניינים שאדמו"ר הזקן מזכיר פה פעמיים.