לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ג

00:00 דובר 1 עוד פעם מהתחלת הסוגיה פה, מהתחלת הביאור, והוא בדף ס"ה, פרק מ"ו, בשורה מס' ארבע, מפי חוסה אחרי הנקודה. "והוא כאשר ישים אל לבו". מדברים פה על העניין של האהבה שהאלטער רבי כותב על זה שהאהבה הזאת תהיה אהבה כזאת ששווה לכל נפש וקרוב הדבר מאוד מאוד. זאת אומרת שכאן האלטער רבי בא להסביר אהבה מיוחדת שכל אחד יכול להגיע לזה, ולא סתם, אלא קרוב הדבר מאוד מאוד. וכאן האלטער רבי מתחיל להסביר מהי האהבה ואיך מגיעים לזה. והוא כמו שכתוב, כל ה... "והוא כאשר ישים אל לבו מה שכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". איך מגיעים לאהבה הזאת? על ידי שהבן אדם ישים אל הלב שלו. זאת אומרת הוא יתבונן, יעשה את האטנשן. מחשבה, מחשבה מה כתוב: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כמו שהמים אז רפלקט, משקפים את הפנים של הבן אדם, אותו דבר גם כן לב האדם לאדם. "פירוש", מסביר האלטער רבי את הפירוש, "כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים, כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה". אותו צורה של פנים שאתה מראה למים, אותו צורה עצמה נראה לך. אלא בן אדם שמסתכל, נראה לך חזרה, מראה לו חזרה אותו אותו פנים. כן, אותו דבר, "כך ממש לב האדם לאדם הנאמן באהבתו אליו". אותו דבר גם כן נוגע לבן אדם אחד ביחס לאדם שני, על ידי שהוא מראה אהבה עם נאמנות, אהבה אמיתית לבן אדם אחר. "הרי אהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו גם כן", אז אהבה ש-- ראובן מראה לשמעון, אז זה מעורר בדרך טבע גם כן אהבה משמעון לראובן. "גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה", שהאהבה של ראובן ושמעון תהיה באופן שיהיו אוהבים נאמנים אחד לשני. בפרט

02:52 דובר 1 "כשרואה אהבת חבירו אליו". בפרט מתי זה עוד יותר בכוח, יותר בגילוי? כאשר מראה לו את ה-- כשהוא אוהב את שמעון. בפרט כשהוא מראה לו את האהבה, הוא מראה לו איך שיש לו אהבה אמיתית. אז זה גורם בדרך הטבע. כמו שבדרך הטבע המים עושים את הפנים לפנים, שאדם רואה את הפנים שלו בתוך המים, יש רפלקט או יש רפלקשן של הפנים של אדם במים. אותו דבר גם כן נוגע לעניין של לב האדם לאדם, שהאהבה שאני מראה, שהוא מראה לשמעון, מחזיר את האהבה, אותו מאותו אהבה יהיה לו באופן כזה שיהיו אוהבים נאמנים. כמו שהסברנו בשיעור הקודם כשלמדנו את הקטע הזה, שהחידוש של האלטער רבי. האלטער רבי מוסיף את המילה "פירוש". זאת אומרת שיש את הפירוש הפשוט והאלטער רבי מפרש פה פירוש חדש. אז הסברנו בשיעור הקודם, רק עכשיו אני בקיצור, שבפשט זה הפירוש שהפסוק אומר, שהפסוק דורש כאן עניין של עבודה. הפסוק אומר כאן עניין של מוסר, שכמו שהמים עושים את הפנים לפנים, ככה בן אדם צריך להראות, צריך לעשות פעולות. כן, כלומר לב האדם לאדם. בן אדם צריך לעשות כל מיני פעולות של כל מיני דברים לחבר שלו כדי שהחבר שלו יאהב אותו. צריך לעשות כל מיני עניין של עבודה ופעולות. החידוש של האלטער רבי פה זה שלא צריכים לעשות פעולה, אלא זה גדר של טבע. כן, אז האלטער רבי בא לחדש פה שכאן העניין זה עניין של טבע, שזה דבר טבעי שלא צריך את זה. לא צריכים לעשות פעולה כדי לעורר את האהבה, אלא זה ככה, זה טבע. כמו שכמים הפנים לפנים זה טבע. לא צריך לעשות שום פעולה, צריך רק לעמוד פנים אל פנים אל המים, ודרך

04:47 דובר 1 הטבע זה עושה שהפנים יראו לך גם כן. אותו דבר גם כן זה טבע, שאם בן אדם אוהב את השני, אז בדרך הטבע זה עניין טבעי שמעורר את האהבה. הווי אומר, שבן אדם צריך, אה, לדעת את זה, שאם הוא רוצה שהשני יאהב אותו, צריך לדעת שעם זה שהוא יראה לו אהבה או הוא יאהב אותו, בדרך ממילא. אפילו אם אתה רואה יש לך חבר שהוא לא אוהב אותך או מתייחס אליך לא טוב או נראה שהוא שונא אותך, אתה תתנהג אליו באהבה ובדרך כלל הוא יאהב אותך. אבל הנקודה היא שזה עניין של טבע. מה נוגע להדגיש פה? האלטער רבי רוצה להדגיש פה העניין הזה שזה גדר של טבע, שכמים הפנים לפנים זה עניין של טבע. זה נוגע לשורה הראשונה של הפרק. האלטער רבי אמר שזה שווה לכל נפש, שהאהבה הזאת זה שווה לכל נפש. אם העניין של כמים הפנים לפנים זה עניין של עבודה שצריך לעשות פעולה מיוחדת כדי לעשות את זה, אז ככה היה צריך להיות בזה חילוקי מדרגות. צריכים להתבונן, לעשות פעולת התבוננות מיוחדת. אז בזה יש חילוקי מדרגות. יש אחד שמתבונן יותר, מתבונן פחות. אבל לכן האלטער רבי מדגיש שהעניין של כמים הפנים לפנים לא צריך שום התבוננות מיוחדת, כי זה טבע. ברגע שראובן מראה אהבה לשמעון, בדרך הטבע שמעון יתעורר באהבה לראובן. כל שכן לגבי הקדוש ברוך הוא, כמו שהתורה מסבירה עוד מעט שהקדוש ברוך הוא מראה אהבה לעם ישראל, אז ודאי שיהודי צריך להתעורר באהבה, וזה עניין של טבע. מכיוון שזה עניין של טבע, לכן זה שווה לכל נפש. כל אחד שייך לזה. אין בזה הגבלות. לפי זה גם כן הסברנו בשיעור הקודם

06:34 דובר 1 למה הלשון של האלטער רבי פה זה "ישים אל לבו". האלטער רבי לא כותב להתבונן, הוא כותב "ישים אל לבו". שהפשט "ישים אל לבו" פירושו שרק צריכים פיי אטנשן, להיות קונסי-קונסנטרציה. זאת אומרת להיות, אה-- להסתכל על זה. אם אתה מסתכל בצד אחר, אתה לא מסתכל במים ואתה לא תראה את הפנים. אתה יכול לעמוד ליד המים, אבל הפנים שלך לא יהיה מול המים ואתה לא תראה את הפנים שלך במים. אתה צריך להסתכל במים כדי לראות את הפנים שלך במים. על דרך זה גם כאן צריך שהבן אדם יחשוב על העניין הזה, על הפנים, כדי לראות שראובן עושה לך, מראה לך אהבה, אוהב אותך, וממילא זה יחזיר לך את האהבה. אז לכן הדיוק זה "ישים אל לבו", אבל בעצם זה עניין של טבע. באותיות. ממשיך האלטער רבי הלאה. כאן אנחנו עוזבים. והנה תסתכלו בפנים בתניא. והנה. וית'ין תניא. אה?

07:37 דובר 2 יס. נו, איי מאסט

07:40 דובר 1 שוב. אז למה אתה לא מסתכל על מישהו אחר? אה? והנה, מבאר אדמו"ר הזקן בתניא. והנה זהו טבע הנהוג במידת כל אדם. אומר האלטער רבי שהעניין הזה שאמרנו פה של כמים הפנים לפנים, הדבר הזה זה דבר של טבע, שנהוג במידת כל אדם. זה עניין טבעי אצל כל הסוגים של בני אדם, אף אם שניהם שווים במעלה. אפילו אם שני אנשים נמצאים באותה דרגה, גם אז יש את הכמים הפנים לפנים. אף על פי שאין איזה מעלה מאחד לשני, הם באותה דרגה ממש, שווים בשווים. אף על פי כן, תראה, אף על פי שהם באותה מדרגה, אם ראובן אוהב את שמעון, שמעון אוהב את ראובן. כן, עכשיו האלטער רבי בא להסביר עד כמה, ונגיע ל... ונגיע ל... כשזה בדרגה באופן של קצוות, לא כשהם שווים במעלה. אם אחד הוא יותר גדול והשני יותר קטן, שמה זה הרבה יותר כמו קל וחומר, שזה יוסיף עוד יותר בהביאור. ונגיע לנמשל, ונגיע לקדוש ברוך הוא ועם ישראל. בוא נראה עכשיו בפנים. הנה זהו טבע הנהוג במידת כל אדם, אף אם שניהם שווים במעלה, על אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול ומוטל באשפה. עכשיו אתה רואה פה, עושה כאן קל וחומר. יהיה קל וחומר כשמלך גדול מראה אהבה לבן אדם פשוט. בזה גופא אתה רואה, ומסביר כמה פרטים. אתה רואה כאן, רוצה להסביר את הגודל והריחוק כדי להדגיש יותר את העניין של כמים הפנים לפנים. כי הכמים הפנים לפנים, כשזה במצב כשאחד עם השני הם לא שווים במעלה, כשהבן אדם שמראה אהבה הוא בדרגה יותר גבוהה והבן אדם שמקבל את האהבה בדרגה יותר

09:48 דובר 1 נמוכה, אז כל מה שזה יותר רחוק, שני הקצוות, שהבן אדם שנמצא בדרגה גבוהה הוא יהיה הכי גבוה, ולהיפך גיסא, הבן אדם שנמצא בדרגה נמוכה הוא יהיה הכי נמוך, כל מה שיש ריחוק הערך יותר, אז הכמים הפנים לפנים, הקל וחומר הוא עוד יותר יפה. כשאתה מסתכל שאפילו בן אדם כל כך נעלה ואני כל כך נמוך, ואף על פי כן יש קירוב, הוא מקרב אותי, אוהב אותי, אז ודאי שהעניין של כמים הפנים לפנים, שתתעורר מזה אהבה באופן כפלי כפליים. אז זה האלטער רבי מדגיש כאן. לכן יש כאן אריכות הלשון, ובזה גופא אתה רואה, הוא כותב כמה פרטים. אז בוא נראה בפנים איך כל מילה מדויקת. דבר ראשון, כל הפרטים שהאלטער רבי כותב פה במשל, כמובן שזה נגיע לנמשל. אחרי זה נראה איך שכל פרט ופרט שהאלטער רבי כותב פה במשל של המלך, הכי פשוט. אחרי זה האלטער רבי מתרגם את זה בעבודה, אז אנחנו נבין את זה, איך זה מגיע לקדוש ברוך הוא והבן אדם. אבל איך זה פה במשל? אז בנוגע למלך, האלטער רבי כותב שני פרטים. דבר ראשון הוא כותב שזה מלך. מלך כמובן זה דרגה, זה הדבר הכי גדול שיש במדינה, אבל בזה גופא מוסיף שני פרטים. הוא אומר מלך גדול ורב. מה ההבדל בין גדול ורב? גדול, בדרך כלל גדלות זה קשור יותר עם איכות. גדול מראה יותר על עניין של איכות. רב, ריבוי, זה יותר עניין של כמות. זאת אומרת כשאתה אומר מלך גדול, אתה מתכוון לגדלות של המלך באיכות, שהוא מלך, שהוא בעל מעלה מאוד גדולה, מלך שהוא חכם גדול, איש מיוחד. איש אשר רוח אלוהים בקרבו. בן אדם מאוד מרומם, מאוד נעלה. זה

11:39 דובר 1 העניין של... של גדלות מצד המעלה העצמית שיש למלך, הוא נקרא מלך גדול. העניין של רב, כמות, מראה על השטח. יכול להיות מלך על מדינה קטנה, יכול להיות מלך על מדינה גדולה, וברוב עם הדרת מלך. כל מה שיש יותר ריבוי. נו, כל מה שיש יותר ריבוי, יותר כמות, יותר מדינות, יותר צבא, יותר עם, אז הגדלות של המלך, הוא מלך יותר ויותר מיוחד. אז זה מראה יותר על השטח של המלך. ולכן האלטער רבי מדגיש כאן שני הדברים, שמדובר פה לא סתם מלך אלא מלך גדול, ולא סתם גדול אלא גדול ורב, שיש לו גם באיכות וגם בכמות עניין של גדלות. כמו שמדברים גם לגבי הקדוש ברוך הוא שני עניינים, גם מה גדלו מעשיך ומה רבו מעשיך. עוד מעט תראה כמו שאתה רואה, מתרגם את זה ונגיע לקדוש ברוך הוא גם. עכשיו אותו דבר אנחנו דורשים גם כן: מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט. גם כאן הוא כותב גם כן גדולה ועצומה. זה גם כן שני פרטים, עניין של גדולה ועניין של עצומה. כאן צריכים להבין בדיוק מה הכוונה גדולה ועצומה. אבל פשט, גדולה זה, גדולה זה, זה, זה, זה מראה על גדלות, אבל יותר במדידה וגבול. עצומה, זה עניין שכבר למעלה ממדידה וגבול, אהבה שעוברת את הגבול. זה עניין של עצומה. ואחרי זה הוא כותב מה הוא עושה, לא סתם מביא לו, אלא מראה אהבתו הגדולה והעצומה. למי הוא מראה את זה? אז הוא אומר כמה פרטים גם כן: לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול ומוטל באשפה. אז לפי מה שמוסבר פה בביאורים, אז יש כאן, מחלקים את זה לשלוש, שלוש קבוצות. דרגה

13:38 דובר 1 אחת זה איש הדיוט ונבזה, דרגה שנייה זה שפל אנשים, ודרגה שלישית זה מנוול מוטל באשפה. אז הביאור הוא שאיש הדיוט ונבזה זה בדרך כלל הדעת. ונבזה שייך יותר לעניינים של שכל. הדיוט ונבזה קשור יותר עם עניין הדעת. בכלל המילה הדיוט משתמשים עם זה. בן אדם טיפש, הדיוט מראה על בן אדם שנמצא בדרגה של טיפשות והוא בן אדם חסר שכל. אז זה הגדר של הדיוט. יהיה. הדיוט ונבזה זה עוד יותר נמוך בשכל. הדיוט זה רק שחסר לו שכל. נבזה, זה לא רק שחסר לו שכל, אלא הוא כאילו משתגע. עניין כבר יותר נמוך. אבל הכל זה בחסרונות בשכל שלו. שפל אנשים, זה קשור יותר עם מידות. כי הרי כתוב בסדר שהארבע עניינים של אדם, איש, גבר, אנוש. ארבע מילים, אז אדם זה מה? שכל. הרי הרבי מביא בהיום יום, כן, שאדם זה שכל, איש זה מידות. שפל אנשים הכוונה שפלות במידות. עניין לא נקמן של מי, זה בן אדם גס ונמוך במידות שלו. ואחרי זה הוא כותב ומנוול מוטל באשפה. מנוול זה מלוכלך. המוטל באשפה זה עניינים שקשורים כבר ונגיעה ללכלוך יותר חיצוני. אז זה קשור יותר עם העניין של הלבושים, מנוול מוטל באשפה. זה קשור עם הלבושים. הוא מלוכלך, מלוכלך. זה דברים שמבחוץ, כן, לכלוך. זה דבר יותר חיצוני. ואשפה ודאי שזה דבר חיצוני מצד המקום, נמצא במקום של אשפה. אז זה כבר קשור יותר עם הלבושים. הן בנוגע ללבושים הרוחניים. זאת אומרת שהמחשבה, דיבור ומעשה מלוכלך. כך הרבי מדבר גם כן בגשמיות. הוא מדבר כאן בפשטות. אני מדבר על איש

15:37 דובר 1 שמוטל באשפה כפשוטו, אבל זה גם כן קשור עם הלבושים החיצוניים. אבל על כל פנים, הנקודה פה היא שמדובר פה בבן אדם שיש לו שלושה עניינים: גם חסר בשכל, גם חסר לו במידות וגם חסר לו בלבושים, וגם מצד המקום איפה הוא נמצא, במקום של אשפה. אז זה חסרונות. זה אולי אפשר להגיד שזה עניין רביעי, אפילו שזה המקום איפה שהוא נמצא, שזה מוטל באשפה. אנחנו נראה אחרי זה עכשיו איך הרבי יסביר את זה בנמשל. אז נראה עכשיו את הכל. פרט ופרט נמצא גם כן בנוגע לבני ישראל, ושם מובן שמוטל באשפה, העניין של הזבל, הכוונה למצרים, ערוות הארץ, מצד המקום שנמצאים בהם הקליפות, במקום של ארץ מצרים. על זה גם כמו שמסביר אדמו"ר הזקן מצד הנפש הבהמית והגוף, באשפה הכוונה מצד המקום, מצד הגשמי של העולם, שזה עניין של מוטל באשפה. אז זה כל מיני עניינים של חיסרון. וכאן זה החידוש פה בעניין. כאן החידוש הוא שאפילו אם הם שוגים, ומה אלה גם כן אומרים שקם המלך פה ופה מגלה בו עוד ועוד. קל וחומר כאשר מדובר באופן כזה שהמלך הוא מלך באופן הכי נעלה, שאומר גדול ורב. ומצד שני הנה איש מנוול כזה, בן אדם שהוא בשפל שפל המצב בכל העניינים, גם בשכל וגם במידות וגם בלבושים. ומוטל באשפה מצד המקום שהוא נמצא. והמלך, אומרים, מה כאן עושה המלך עם הבן אדם הזה? איך הוא מראה לו את האהבה שלו? וירד אליו ממקום כבודו. כאן אתה גם כן מדגיש כמה וכמה פרטים באופן איך הוא מראה את האהבה. כי הרי אמרנו קודם בפרט כשמראה אהבה עושה אז גם. וגם במשל כאן הרבי יביא

17:21 דובר 1 כמה פרטים באופן של אהבה שהוא מראה לו. אז הוא כותב: וירד אליו ממקום כבודו. המלך יורד אל האיש הזה, השפל, יורד אליו ממקום כבודו, מהמקום הנעלה, איפה שהוא נמצא עם כל שריו יחדיו, עם כל השרים שלו. אז מה כאן החידוש? הרבי מוסיף פה שהמלך כשהוא יורד אליו, הוא יורד אליו באותו דגם באופן כפי שהוא נמצא במקום כבודו. זה החידוש שלו. כן. זאת אומרת, זה לא שהמלך מצמצם את עצמו באופן שהוא מפסיק להיות מלך, והוא הולך לבד, כאילו בבגדים פשוטים, והוא מלביש את עצמו בבגדים פשוטים. על דרך כמו שמוסבר במשל של המלך בשדה, שהוא מלביש את עצמו בלבושים של שדה כדי להיות שייך לאנשים. כל החידוש הוא שירד אליו ממקום כבודו, כמו שהוא במקום כבודו, כמו שהוא גדול ורב בדרגה שלו, עם כל שריו יחד, עם השרים שלו. זה הרי היה החידוש של מתן תורה. החידוש של מתן תורה, כמו שמוסבר במאמרים, היה שהקדוש ברוך הוא התגלה לעם ישראל לא באופן של צמצום, באופן של העלם, אלא הקדוש ברוך הוא ירד כמו שהיה, כמו שהוא למעלה עם כל הגדלות שלו, עם כל הפלאים, עם כל העניינים יחד עם המרכבה. זאת אומרת, יחד עם העניינים כמו שהם במילואם. כך הוא ירד למטה. זה היה החידוש של וירד על הר סיני. מוסבר במאמר שהקדוש ברוך הוא, כמו שהוא מן השמיים דיבר עם משה, שזה היה באופן מן השמיים, זאת אומרת באותו תוקף. אז זה החידוש פה בנוגע למשל שאומר שהמלך יורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, יחד עם כל השרים שלו, יחד עם כל ההספדים שלו. יורד המלך אל האיש

19:12 דובר 1 הנבזה הזה, ומקימו ומרימו מאשפתו. המלך לוקח את הבן אדם ומקים אותו ומרים מהאשפה. אז מקים, הכוונה היא בפשטות, מקים זה לקום מאיפה שהוא נופל או נמצא מוטל באשפה, מקים אותו. מרים, וזה כבר עניין של לרומם. זה מראה כבר על עניין יותר רוחני. מקים זה רק שהוא נמצא בתוך אשפה, מוציא אותו מהאשפה. מרים זה שהוא מרומם אותו לדרגה יותר גבוהה, מוציא אותו מדרגה של אשפה, שלא יהיה לו המקום הזה. זה הלשון שאומרים גם בהלל: ״מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון״. שני דברים יש: מקימי מעפר דל, עניין של הקמה. אחרי זה יש עניין של מאשפות ירים אביון. זה עניין של לרומם. לרומם זה יותר גבוה מלהקים אותו, מרים אותו. זאת אומרת, לדרגה יותר גבוהה. ומכניסו להיכלו. ומה הוא עושה המלך? לא רק שהוא מנקה אותו ומוציא אותו מהשלילי, מוציא אותו מהאשפה, אלא כאן הוא מוסיף עוד יותר ומכניסו להיכלו, להיכל המלך. לוקח את האיש הפשוט הנבזה ומכניס אותו לתוך ההיכל של המלך. חדר לפנים מחדר. בהיכל המלך גופא מכניס אותו חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם. הוא מכניס אותו לכזה מקום ששם אף אחד לא נכנס לשם, לא עבד ולא שר. יש, יש, יש מקומות בהיכל המלך, יש מקומות ששם נכנסים העבדים. יש מקומות ששם נכנסים שרים. יש מעלה בעבד על שר. יש מעלה בשר על עבד, כמו שמוסבר בגמרא. הגמרא אומרת את זה בקשר לרבי יוחנן בן זכאי ורב חנינא בן דוסא: ״אני דומה כשר לפני המלך והוא דומה כעבד לפני המלך״, שיש חילוקים בין עבד לשר והקשר שלהם עם המלך. מצד אחד השר יש לו קירוב יותר פנימי מהמלך,

21:11 דובר 1 מה שאין כן עבד יש לו קירוב יותר חיצוני. מצד שני העבד נכנס לחדרים שהשר לא נכנס, כי העבד צריך גם לנקות וגם לעשות דברים. אז לכן יש דברים. הגמרא שם מסבירה שלכן יש מעלה ברב חנינא בן דוסא, שהוא היה עבד, על גבי רבי יוחנן בן זכאי, שהיה שר. לרבי יוחנן בן זכאי, שהיה שר, יש מעלה. רב חנינא בן דוסא היה עבד. יש מעלה בכל אחד. לכן כשהגמרא מספרת שמה שרבי יוחנן בן זכאי היה צריך לבקש איזה עניין של מופת, היה צריך ברכה לילד שלו שהיה חולה, אז הוא הלך לרב חנינא בן דוסא לבקש ברכה. שאלו אותו: למה אתה צריך ללכת לחנינא בן דוסא? אתה יש לך גם כן תורה, אתה לא יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא? אז הוא אמר שיש מעלה בעבד על שר. רבי יוחנן בן זכאי שר, אבל חנינא בן דוסא הוא עבד. אבל עבד, אף על פי שהוא יותר נמוך, אבל הוא נכנס יותר בפנים. לכן הוא יכול לפעול דברים לפעמים ששר לא יכול לפעול. אז יש מעלה בזה, מעלה בזה. כאן הרבי רוצה להדגיש שעד איפה המלך מכניס את האיש הנבזה והשפל הזה. מגיד להוסיף, הוא לוקח אותו לא רק לחדר לפנים מחדר, אפילו לכאלה מקומות שלא נכנס שמה לא שר ולא עבד. יהיה רק, רק הוא, רק האיש הזה. הוא מכניס אותו. לא מכניס שמה לא שר ולא עבד. עוד מעט נראה איך שזה מתבטא בנמשל. ומתייחד איתו ייחוד וקירוב אמיתי. שמה, בתוך החדר של החדר לפנים מחדר, אז המלך מתחבר, מתאחד עם האיש הזה, עם האיש השפל והנבזה, בקשר אמיתי, קירוב אמיתי וחיבוק ונישוק

22:53 דובר 1 רוחא ברוחא ונפש בנפש. הקשר של המלך הגדול הזה עם האיש הנבזה, שהמלך מתחבר איתו, מתקרב אליו בחיבוק בין נפש ורוח. שזה כל מיני פרטים בעניין דבקות. בעניין הזה, כל הפרטים האלה עוד הרבי יסביר אחרי זה בנמשל איך שזה מתבטא בעניין של תורה ומצוות. אז אם יש כזה סוג של קירוב, על אחת כמה וכמה, אומר הרבי, שתתעורר ממילא אהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט הזה אל נפש המלך. קל וחומר. הרבה יותר באין ערוך יתעורר אצל הבן אדם הפשוט הזה אהבה כפולה ומכופלת. מה בדיוק כפולה ומכופלת? זאת אומרת כפולה זה גם בכמות ומכופלת זה גם באיכות. זאת אומרת שהאהבה שהאיש פשוט יתחבר עם המלך, זה לא רק כמו אהבה של שני אנשים שהם שווים במעלה. מכיוון שכאן הריחוק בין המלך והאיש פשוט זה הן בכמות והן באיכות, כמו שהסברנו בפירוט במשל. וגם כן האהבה שלו, שמראה לו, זו אהבה גם בכמות וגם באיכות, סוג יותר גבוה של אהבה. לכן גם כן הכפולה ומכופלת, זה כפולה ומכופלת גם בכמות גם באיכות. זאת אומרת גם בכמות האהבה. האהבה של איש פשוט למלך תהיה אהבה הרבה יותר גדולה, וגם באיכות, בסוג האהבה, יהיה דרגה של אהבה, אהבה באופן הרבה יותר נעלה. זאת אומרת אהבה באופן של איכות יותר גדולה. כפול ומכופל יש פה לנוש, ואז יש למלך התקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דלבא לאין קץ. אז זה יפעול אצל האיש הנבזה התקשרות למלך. איזה סוג של התקשרות? באופן הכי עמוק, בלי הגבלות, אין קץ. יש כאלה שאומרים פה שגם כאן רואים כמו... כי מכיוון שהרבי דיבר כאן שלושים ימים והאיש הנבזה. אמרנו שיש כאן

25:19 דובר 1 שלושה פרטים: חיסרון בשכל, חיסרון במידות וחיסרון בלבושים. עכשיו אני דיברתי בעניין של הלבושים, מנוול ומוטל באשפה. אז גם כן, ונגיע לעלייה כשמוציא אותו. אז גם כן כותב כאן שלושה עניינים. העניין של מקימו ומרימו מאשפתו, זה שהוא מוציא אותו מהלבוש, מהלכלוך, מהמנוול ומוטל באשפה. העניין של מכניסו להיכל המלך, חדר לפנים מחדר, זה מתייחס לעניין של שכל ומידות. חדר, היכל וחדר, זה עדיין, זה כבר יותר מראה על קירוב. להיכנס להיכל המלך, לחדר המלך, זה כבר מראה על קירוב. אז קירוב. אבל הקירוב זה עדיין עניינים יותר חיצוניים. בפרטות זה העניין של שכל, עניין של מידות. שמידות זה יותר קרוב, זה יותר פנימי מהלבושים, אבל זה עדיין לגבי המוחין, המוחין זה עדיין חיצוני. אחרי זה העניין של דבקות רוחא ברוחא, שזה העניין של, עניין של, של המוחין. זה העניין של הדעת. זאת אומרת שהוא מוציא אותו מכל שלושת העניינים, שהקשר שהמלך עושה עם האיש פשוט הזה, על ידי זה שהוא מרים אותו, הוא מוציא אותו מכל שלושת העניינים. הוא מוציא אותו מהלכלוך, הוא מוציא אותו מהשפלות במידות, ומוציא אותו גם כן מלהיות עבד. הוא מקרב אותו למעלה השכל, שזה שלושת העניינים בפרטים שהמלך מתחבר עם הבן אדם הזה. אבל תראה, מסיים פה את המשל ואומר: ואת לבך לב אבן עד כדי כך. אז בעניין הזה, זאת, זה עניין ששייך, שווה לכל נפש, שאפילו בן אדם שיש לו לב אבן, חובה יימס והיה למים. אפילו אם יש לו לב אבן, אז האבן שלו, הלב אבן, יימס, יהפוך למים. השתפכות הנפש כמים וכלות הנפש ממש לאהבת המלך. ברגע שישים לב עד כמה המלך הגדול

27:27 דובר 1 מתקרב אליו, אז זה יפעל אצלו את העניין של, הוא יימס ויהיה כמים, יהיה השתפכות הנפש כמים באופן של כלות הנפש ממש. אז כל זה אתה רואה בא להסביר פה את המעלה שיש באהבה הזאת. אז הרבי מסביר פה שלפי זה מובן כל האריכות במשל הזה. אומר הרבי שלפי זה מובן הלשון, בדיוק הלשון שאדמו"ר הזקן כתב קודם בהתחלת הפרק בנוגע לאהבה הזאת. אדמו"ר הזקן כתב את הלשון של שווה לכל נפש וקרוב הדבר מאוד מאוד. אז הרבי מסביר שהעניין של שווה לכל נפש זה מה שהסברנו קודם, שזה עניין של טבע, שלא צריכים על זה אפילו הסבר. זה הטבע. אם האיש האחר מראה לך אהבה, אז בדרך כלל זה יש לך אליו אהבה גם כן. אז ממילא זה שווה לכל נפש. זה עניין טבעי. לא צריכים על זה שום דרגות, שום עניינים. זה הביאור של שווה לכל נפש. אחרי זה אומר קרוב הדבר. תראה מה פירוש קרוב הדבר. קרוב הדבר בגלל שזה, מכיוון שזה אפילו אצל שני אנשים שהם שווים במעלה, אז ממילא זה קרוב הדבר מאוד. תראה, זה קרוב הדבר אפילו אצל שני אנשים שווים במעלה. כן, קרוב הדבר מאוד? מה הדיוק של מאוד? שהחידוש הוא שאפילו, כל שכן, כשהם לא שווים במעלה, אפילו כשהם שווים במעלה זה גם כן קרוב. תראה, כל שכן כשהם לא שווים במעלה, כשהוא מלך גדול ורב והוא שפל ונבזה, אז הרי זה, אז זה לא סתם קרוב אלא קרוב הדבר מאוד. מה הוא מוסיף, קרוב הדבר מאוד מאוד? אז הרבי מוסיף עוד פעם מאוד. אז זה הנקודה שפעם דיברנו על זה בתחילת הפרק. אם אתם זוכרים, הרבי מביא את זה בביאור

29:20 דובר 1 פה. תראה, שהחידוש של מאוד מאוד זה שכאן אדרבא, כל מה שהבן אדם יותר שפל, יותר קל לו להגיע לאהבה הזאת. כמו שהסברנו פעם בשיעור, שכל האהבות שלמדנו עד עכשיו, אז אדרבא, כל שבן אדם יותר מזוכך, יותר קרוב אליו האהבה. אלא מה? גם אם אתה לא כל כך מזוכך, אתה גם יכול להגיע. משא"כ כפי שאומר פה, מה שנוגע להגיע לאהבה כרשפי אש, לקדמי, אז אדרבא, כל מה שאנחנו יותר יודעים וכל מה שאנחנו מרגישים את עצמנו יותר שפל, יותר נבזה, יותר מוטל באשפה, אז אדרבא, ההסבר הוא שאף על פי כן הקדוש ברוך הוא אוהב אותי והקדוש ברוך הוא מוציא אותי מאשפה ומתקרב אליי. כל העניין שזה קורה כל יום ויום, בקריאת שמע ותפילה וקיום התורה, כמו שהרבי מסביר בהמשך הפרק פה, אז זה עוד יותר מעורר את האהבה כרשפי אש לקדמי. לכן אדמו"ר הזקן מוסיף פה מאוד, וגם מהמילול הרגיל. זה מאוד מאוד. יש עוד קשר למה שכותב, זה ממש רק וורט קצר. את זה אנחנו נגמור היום. יש וורט מהרבי [?], שהיה בפרקי אבות השבוע כתוב: הגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח. תראה, יש כזה משנה בפרקי אבות: הגס לבו בהוראה. פשטות התרגום של המילים זה שאדם שיש לו עוסק דינים בגסות, כאילו הוא חושב שהוא יודע את הכל ו... והוא רוצה לפסוק דווקא, יש לו גסות בהוראה. אז המשנה אומרת שהוא שוטה רשע וגס רוח. אז הרבי [?] הסביר פירוש יותר פנימי. הוא אמר שהוראה זה מלשון אור. אז הוראה זה עניין של תורה. תורה זה אור. הגס לבו בהוראה פירושו שלומד תורה, לומד תורה

31:14 דובר 1 והוראה דתיקיית, אבל הוא לומד את זה עם גסות. הוא לומד את זה עם כל היש שלו. הוא מרגיש שהוא, הוא מבין והוא יודע ואומר את הפשט שלו. הוא לומד תורה עם הגס לבו. הגס לבו בהוראה, אז לומד תורה בגסות. אז הוא שוטה ומכין ראשו במידת גס רוח, מלשון השתדלות ומעיזה. כאן זה קשור עם כאן שלמדנו שיש שלושה העניינים יש.