לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ב

00:00 דובר 1 אז העניין של יושר זה העניין של יושר. בפרק מ"ה למדנו בקשר לעניין של מידת הרחמים, מידתו של יעקב אבינו. למה זה נקרא יושר? אז הסברנו שמכיוון שיעקב אבינו זה מידת תפארת, ומידת התפארת זה קו אמצעי. וקו אמצעי זה קו ישר שלא הולך לא ימין לא שמאל, אלא זה באמצע שהולך מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. זה בריח התיכון המבריח מהקצה לקצה, שזה מידתו של יעקב. כמו שהרב כתב בפרק י"ג בתניא. אז לכן הרי האדמו"ר קורא לזה דרך יושר, כי זה העניין של יושר. זה קו אמצעי. ונגיע הלאה לפרק מ"ו. למה האדמו"ר קורא לזה עניין של דרך יושר? הרי פרק מ"ו לא מדבר על יעקב. הוא מדבר על עניין של כמים הפנים לפנים. אז זה יש מהרב לוי יצחק, אבא של הרבי. יש על זה ביאור שהוא כותב שפרק מ"ו, הסיבה למה הוא כותב עניין של יושר זה מתוך סיבה אחרת, מכיוון שפרק מ"ו מתחיל להסביר את העניין של כמים הפנים לפנים. כן, הוא מדבר על כמים הפנים לפנים, שכמים הפנים לפנים פירושו שהאדם מעמיד את עצמו פנים אל פנים, כן, שהפנים שלו הם מול הפנים של הקדוש ברוך הוא, שכל החשבון שהרב הולך להסביר עכשיו, כולם כבר למדו את החסידות אתמול. היום כבר מתחילים להבין מה הולך לקרות פה. כן, מה קורה פה? אז יש את העניין של פנים אל פנים. גם זה נקרא בשם יושר. יושר זה גם כן עניין של ישר פנים אל פנים. תראה, זה מוסבר שיש עיגולים ויש ישר. בקבלה יש כזו סוגיה. תראה, זה עניין של עולם תוהו ועולם תיקון. עולם תוהו נקרא בשם עיגולים בקבלה, ועולם

01:56 דובר 1 תיקון נקרא בשם ישר בקבלה. והחילוק בין עולם תוהו ועולם תיקון, עיגולים וישר, זה בבחינה של ישר זה פנים בפנים, שהספירות הן באופן של הספירות עומדים פנים בפנים. יש, יש קשר פנים, יש אחור באחור ויש פנים בפנים. אחור באחור זה כשהקשר בין ספירה אחת לשנייה, זה נכנס אחור. כל אחד מסתכל לצד שני, ופירוש זה הרי היה עולם תוהו. עולם תוהו היה אחור באחור. כל ספירה היה בפני עצמו ולא היה קשר פנימי בין הספירות. כל אחד הסתכל לצד אחר ולכן היה שבירת הכלים וכל הבלגן שהיה בעולם תוהו זה היה בגלל שלא היו פנים בפנים. מה שאין כן בבחינה של ישר, שישר זה עולם תיקון, אז שמה זה שמה. זה המצב שהספירות הן פנים בפנים, שכל ספירה מתחברת עם השנייה ומתאחדת איתה. כמו שלומדים במאמר של הלילה, תרס"ב. העניין של ההתכללות והתחברות בין הספירות. הרי זה הכלים. אז לכן גם כאן בפרק מ"ו, מכאן שכאן מכיוון שכאן הרב בא להסביר את זה שקשור בפנים בפנים, כמים הפנים לפנים, לכן גם כאן הלשון בדרך יושר קשור לעניין הישר. זה מה שרב לוי יצחק מסביר פה. עוד שאלה שאחד הבחורים שאל פה זה בקשר למה שהרב אומר כאן שתי פעמים את העניין של לב ונפש ומאוד. הרב כותב, כן, שבן אדם צריך לעורר את האש המסותרת שיש לו בליבו, למסור נפשו לה' וגופו ומאודו. ואחרי זה הוא כותב בכל לב ובכל נפש ומאוד. אז הוא אומר נפשו וגופו ומאודו, ואז הוא כותב בכל לב ובכל נפש ומאוד. זאת אומרת, כאילו שאל מה כאן? מה כאן כפל הלשון? זה לא ממש כפל הלשון. מסתכלים זה

03:51 דובר 1 לא כפל הלשון. קודם אומר נפשו וגופו ומאודו. אחרי זה אומר בכל לב ובכל נפש ומאוד. כן, אבל כאילו מה כאן השלוש עניינים? אז באמת הביאור בזה, מה כאן שלושת העניינים: נפשו וגופו ומאודו. אחרי זה אומר בכל לב ובכל נפש ומאוד. אז זה אפשר להבין אחרי זה כשנגיע בפרק מ"ט, ששם הרב בפרק מ"ט מדבר על שהבן אדם צריך למסור לקדוש ברוך הוא. ישנם שלוש עניינים: יש את הנפש, מסירות נפש, ויש את הגוף, מסירות הגוף, ויש מאוד, מאוד הכוונה הכסף. כן, בכל מאודך, בכל ממונך, כמו שכתוב בגמרא במסכת ברכות. כן, שמאוד זה עניין הממון. אז בהתחלה הוא אומר למסור נפש. זאת אומרת יש את המסירות של הנפש, של הרצון. יש את המסירות של הגוף, מסירות גם בענייני הגוף, זאת אומרת עניין גשמי וכו', ענייני הגוף, פרישות הגוף וכל זה. ויש מאודו, שמאוד זה ממונו. שלושה עניינים, ובכל אחד משלושת העניינים ההם, נפש, גוף ומאוד, צריך להיות עבודה בכל לב ובכל נפש ומאוד. כן, כאן הפירוש מאוד זה לא ממון. כאן הפירוש מאוד זה מאוד פשוטו, מאוד, למעלה ממדידה והגבלה. כן, שהעבודה לקדוש ברוך הוא צריך להיות אצלו עד כדי כך שיהיה מוכן למסור גם את הנפש שלו, גם את הגוף שלו וגם את הממון שלו. אז... כן, זה גופא צריך להיות בכל לב ובכל נפש ומאוד, עם כל, עם כל, עם כל הכוח, שזה השלוש דברים בעבודה. בפרק מ"ט נביא את זה יותר בפרוטרוט, כמו שנראה איך שהאלטער רבי יסביר שם את הנקודות. היה עוד שאלה שהבחור שאל אותי שאני לא יודע בדיוק מה התשובה לזה. קודם כול לא מצאתי ביאור על

05:46 דובר 1 זה ב-ב-בספרים שמסבירים את העניינים, ובתניא קשה להגיד אם זה שייך. על כל פנים את השאלה אני אשאל אתכם, כי בחור שאל את זה. זו שאלה טובה. הוא שאל למה כאן בתניא הלשון זה למסור נפשו לה' וגופו ומאודו. למה הוא מכניס את המילים לה' כאן באמצע? הרי היה צריך להיות כתוב למסור לה' נפשו וגופו ומאודו, או למסור נפשו וגופו ומאודו לה'. למה האדמו"ר כותב לה'? כמובן שמובן הלשון למסור נפשו לה' כי זה לשון בפני עצמו. יש כזה, כן, מסירות נפש. כאילו זה עניין בפני עצמו, כאילו ברכה לעצמו. אז למסור נפשו לה'. אבל סוף כל סוף אחרי זה הוא ממשיך גם כן למסירות הגוף ומסירות מאוד. למה דווקא נפש כתוב לה'? אבל ברור שיש בזה, בזה, בזה ביאור. למה דווקא מגיע לנפש? אז תראה, הוא כותב נפשו לה', ועל גופו ומאודו הוא לא כותב את הלשון לה'. יש לעיין. וואי טאקע ליפה. על כל פנים, עכשיו אנחנו חוזרים פה לנקודה. כן, והוא זה רצית?

07:06 דובר 2 לא, לא, יש לי שאלה. למה לא כתוב עוד כמו שבפרק ה...

07:13 דובר 1 אה?

07:14 דובר 2 הקודם. עוד יש דרך יושר לפני. עוד יש דרך-

07:17 דובר 1 אז זה כבר הסברנו בשיעור הקודם. השאלה הזאת, כן, גם שאלה טובה, אבל זה כבר מובן. בשיעור הקודם הסברנו למה בפרק מ"ה כתוב "ויש עוד דרך ישר" וכאן כתוב "ויש דרך ישר". זה קשור עם מה שדיברנו בשיעור הקודם. באמת לא שאלנו את זה, אבל זה מובן מתוך מה שהסברנו. מה שהרבי מסביר, שבפרק מ"ו מתחיל סוג חדש בעבודה, שזה לא המשך לפרקים הקודמים.

07:41 דובר 2 זה כלל מאוד?

07:42 דובר 1 כן, כל הנקודה, מאוד מאוד. שעד פרק מ"ו אדמו"ר הזקן מדבר, הכל דרגות בעבודה שצריכים בשביל זה עניין של זיכוך וצריכים להיות התבוננות מיוחדת. כן, אז לכן זה עוד, זה עוד דרך. עוד יש דרך ישר. מה שאין כן פרק מ"ו זה לא עוד דרך. זה נייער דרך, זה נייער סוג, זה מציאות אחרת. לכן אדמו"ר הזקן לא כותב עוד. ושם אפשר לראות בתניא, כשמסתכלים טוב וכשלומדים כמו שצריכים ללמוד, אז רואים תמיד, אפשר תמיד בתניא לראות איך שכל מילה מדויקת, איך שכל מילה יש איזה עומק בפנים. על כל פנים, כאן האלטער רבי יתחיל להסביר מהי האהבה הזאת שאנחנו אומרים על זה שזה לא סתם אהבה רגילה, אלא זה אהבה ששווה לכל נפש וכל הדבר הוא קל, ולא סתם קל אלא קל מאוד. אומר האלטער רבי פה: "והוא כי ישים אל לבו מה שאמר הכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". אדם צריך לשים לב, זאת אומרת להתבונן. עוד מעט נסביר למה האלטער רבי לא כותב להתבונן. הוא כותב דווקא הלשון "ישים אל לבו". תמיד בתניא הלשון זה להתבונן. כאן האלטער רבי משנה, הוא כותב הלשון "ישים אל לבו". יש לזה ביאור גם כן, אבל קודם נקרא בפנים. כך, "ישים אל לבו", בן אדם יתבונן, ישים לב, שאומר הכתוב "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". יש פסוק במשלי. הפסוק אומר "כמים הפנים לפנים". זאת אומרת, כמו שבמים הפנים, אתה מסתכל, אתה רואה את הפנים שלך, רפלקשן, רפלקחו של הפנים שלך, השתקפות במים. "כן לב האדם לאדם". אותו דבר גם כן הלב של בן אדם עושה רפלקחו, עושה רפלקשן, עושה השתקפות של לב אדם ללבו. כשאתה מתייחס לבן

09:41 דובר 1 אדם באופן מסוים, אז בדרך כלל, בדרך טבע, הוא מתעורר. עכשיו האלטער רבי יסביר פירוש. "פירוש שכמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה". כמו שאנחנו רואים שבאותה צורה שבן אדם מראה את הפנים שלו למים, באותו אופן גם כן מתראה הפנים שלו במים. המים מחזירים לו את הפנים, אותה צורה עצמה. הרבי מדגיש שזה לא צורה אחרת, זה הצורה הזאת עצמה שאתה מסתכל במים. זה הצורה שחוזרת אליך גם כן. אתה רואה את זה, כן? אותו דבר גם כן. "כך ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר". אדם שיש לו אהבה נאמנה, זאת אומרת אהבה בלי בלוף. אהבה, "הנאמן באהבתו לאיש אחר", הוא מראה אהבה נאמנה. יש לו אהבה נאמנה לבן אדם אחר. "הרי אהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה". זה מחזיר את הנאמנות, שגם החבר שלו מראה לו אותה נאמנות שהוא מראה לו, אותה נאמנות חוזרת אליו גם כן. "להיות אוהבים נאמנים זה לזה", שאחד יהיה לו אהבה נאמנה, אהבה אמיתית משני הצדדים. אבל הרבי מוסיף: "בפרט כשרואה אהבת חבירו אליו". תראה, הוא מוסיף שבפרט מתי? כשהוא רואה את זה. זאת אומרת החידוש שגם כשהוא לא רואה את זה, זה עניין בלב. אפילו כשאתה לא עושה שום פעולה חיצונית, אם אני בלב שלי יש לי רגש של אהבה למישהו אחר, אפילו שכלפי חוץ עדיין אני לא עשיתי לו שום טובה, לא פעלתי, לא צחקתי עליו,

11:44 דובר 1 לא דיברתי, לא אמרתי לו שאני אוהב אותו. אבל בפנים יש לי רגש של אהבה נאמנה. אז השני מרגיש את זה. זה משהו שהולך בטבע האדם. ככה הקדוש ברוך הוא עשה את הבן אדם, שבטבע האדם זה כשיש רגש הלב של אהבה אחד לשני, אז זה משתקף אצל השני. הוא מרגיש את זה, את האהבה. הרי הרבי מביא גם בעניין הזה, הרבי מביא שם בעניין הקשר של רבותינו נשיאינו, שכמו שבן אדם מסתכל על השני אז ההסתכלות עושה שעל דרך הטבע הוא יחזור להסתכל עליו. ככה, ככה זה טבע הבריאה. הסתכלות חזקה שאתה מסתכל על מישהו גורמת שיסתכל עליך. על דרך זה גם במחשבה. אה, אז הוא מביא שכשיש בינינו קשר של רגש אל ה-- מרבי לחסיד, זה מעורר גם רגש של, של אה-- זה הפלא. אפילו אם כלפי חוץ הוא לא עשה שום פעולה, זה משהו גם פנימי. אבל הרבי מוסיף, בפרט אם גם כן הוא מראה את האהבה, אז זה עוד יותר. אבל פה זה הנקודה של הפשט של הפסוק "כמים הפנים לפנים". עכשיו, כן, כאן יש ביאור נפלא של הרבי על הקטע הזה של התניא. עוד לפני שנכנסים לפרט עם ההסברים איך זה, איך האלטער רבי הולך להסביר פה, פשוט במילים האלה שהאלטער רבי הסביר. יש כאן ביאור נפלא מהרבי, שהרבי מביא בשיעורים בספר התניא, שהשאלה היא מה האלטער רבי עושה כאן כזה פירוש ארוך? לכאורה זה פשוטו של מקרא. זו שאלה ששאלו את הרבי, והרבי דייק. לכאורה, האלטער רבי מוסיף כאן פירוש, אַ גאַנצע פירוש. חבר'ה, אתה אומר את הפסוק, האלטער רבי, זה לא ספר של מפרשים. כן,

13:21 דובר 1 האלטער רבי, זה ספר של עמידה שאדם. הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" זה מובן מעצמו. לא צריך פירושים. כן, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" זה מובן מעצמו. אז האלטער רבי עושה כאן פירוש. והאלטער רבי כותב ארבע שורות, הגאנצע פירוש. משמע שיש פירוש אחר. והאלטער רבי רוצה באומרו כאן שהפירוש הוא דווקא כך. מה קורה פה? אז הרבי אומר כאן דבר נפלא ביותר. הרבי מסביר שהפירוש בפסוק בפשטות זה לא כמו שהאלטער רבי אומר. הפירוש בפשטות בפסוק זה לא, זה לא-- זה בכלל לא כמו שהאלטער רבי אומר. תסתכלו במפרשים אז רואים שהפירוש בפשטות זה בכלל-- והפסוק כאן לא מספר מה קורה אצל טבע הבן אדם. הפירוש בפשטות זה שהפסוק אומר משהו של הוראה. פסוק במשלי בא לב-- לב-- לדרוש מהבן אדם. הוא אומר לבן אדם: תדע לך, כמים הפנים לפנים. כמו שהמים-- אתה מסתכל במים אז הפנים שלך מתראות במים פנים לפנים. כן, אותו דבר צריך להיות לב אדם אל אדם. הפסוק אומר שהבן אדם צריך לעשות, כן, לב אדם. אדם צריך לעשות פעולות, כן, התנהגות, לעשות דברים לב אדם אל אדם, כן, לעשות כל מיני פעולות שיעשו שהחבר שלך יאהב אותך. זה הפשט בפסוק. לא הכרתי בדיוק את הלשון של המצודות דוד או של רש"י, של המפרשים, המפרשים על הפסוק, אבל זה התוכן של הפירוש שלהם. כן, לב אדם אל אדם לא מתאר מציאות אלא אומר, בואו, דווקא פה אומר לבן אדם איך צריך להיות. כמו שהמים פנים לפנים כך צריך להיות אותו דבר לב אדם אל אדם, שהאדם צריך לעשות שהלב שלו, כן, יהיה אל אדם. שישתדל, כן, להתקרב לבן אדם כדי

15:36 דובר 1 שהוא י-י-יעשה כל מיני פעולות כדי שהשני יתקרב אליו. הוראה. מגיע האלטער רבי ואומר לא. מגיע האלטער רבי ואומר, הפסוק כאן זה לא עניין של הוראה. הפסוק אומר טבע. זה חידוש גדול שהאלטער רבי אומר פה. אומר האלטער רבי: לא. כאן לא מדברים על הוראה. הפסוק אומר מציאות. המציאות היא הטבע. כמו שהטבע של מים זה. אתה לא צריך לעשות שום דבר. אתה נמצא מול המים. זה בדיוק כמו השתקפות או ראי. Mirror. אתה מסתכל, אתה רואה את עצמך, אתה מסתכל במים, אתה רואה את עצמך. זה טבע. זה לא עניין של פעולה. אותו דבר גם כלפי עוד אחד זה טבע. אין כאן שום פעולה, אתה לא צריך לעשות שום דבר, כן? ברגע שאתה אוהב את השני אז השני יאהב אותך, זה טבע, זה מצוי בטבע. עכשיו, לכאורה זה חידוש גדול, מה שהאלטער רבי אומר. למה זה חידוש גדול, אומר הרבי? כי לכאורה ספר משלי זה ספר של עבודה. מה זה ספר משלי? לכאורה רש"י או מצודת דוד שמפרשים אחרת מהאלטער רבי, הם צודקים. למה? כי פשוט ספר משלי. מה זה ספר משלי? זה ספר של, של מידות. תראה, זה ספר שבא ללמד את הבן אדם איך צריך להיות העבודה שלו. זה כל עניין ספר משלי. אומר לבן אדם איך צריך לתקן את המידה, מה צריך לעשות. כל ספר משלי מלא משפטים שאומרים לבן אדם איך צריך לתקן את המידה שלו. זה לא ספר שבא לספר לנו סיפורים, איך עובדת הביולוגיה של הנפש או הפסיכולוגיה של הנפש. זה ספר ששלמה המלך דורש דברים. הרי ידוע שכתוב, נראה לי שיש לזה מקום במדרש, ששלמה המלך כתב שלושה ספרים: שיר השירים, משלי

17:22 דובר 1 וקהלת. ומה ההבדל בין שלושת הספרים האלה? שיר השירים זה ספר שמתאר עניין של רגש ואהבה של נשמה לקדוש ברוך הוא. זה ספר של, של, של, שמדבר על אהבה של נשמה לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא אל הנשמה. משלי זה ספר של עבודה, ששלמה המלך, סליחה, דורש ותובע להשתנות. וקהלת זה ספר ששלמה המלך אומר לבן אדם שהכל הבל. זאת אומרת, שם שלמה המלך כבר עומד בתנועה כזאת: תראה שכל העלמא הזה לא שווה שום דבר. אז אומרים צדיקים שזה שלוש תקופות בחיי אדם. ששיר השירים שלמה המלך כתב כשהוא היה צעיר, שאז היה אצלו כל ההתלהבות של, של "ישקני מנשיקות פיהו", הרגש אהבה וההתלהבות. כן, בן אדם צעיר. אז יש את כל ההתלהבות להתעורר באהבת השם, שאז היה תקופה של שיר השירים. אחרי זה משלי הוא כתב כשהיה באמצע החיים שלו, שאז האדם נמצא במלחמה עם היצר הרע, עם העולם, ואז הוא דורש מעצמו איך יהיה, שזה העבודה של משלי. כשמגיע לקהלת, זה כתב בזקנותו, שכבר היה זקן. אז הוא אומר: חבל על הזמן. קהלת, הבל הבלים. מה יתרון לאדם בכל עמלו. הוא כבר מסתכל כאדם זקן שכבר הלך, אז הוא כבר, כל העולם בטל. כלומר, כבר יש את שנתנו. איך הוא אומר. אז זה. וכך נראה לי שיש לזה מקור במדרש, שיר השירים הוא כתב בצעירותו, ומשלי הוא כתב ב-ב-באמצע שנותיו, קהלת הוא כתב בזקנותו. אבל בכל אופן, הספר משלי זה ספר של מוסר והנהגה. איך בן אדם צריך להיות? אז ממילא לכן רש"י ומצודת דוד אומרים שהפשט בפסוק הוא שכמו שמים פנים לפנים, כן, כך צריך להיות שהבן אדם צריך לעשות לאדם ולאדם

19:25 דובר 1 לפעול פעולות כדי לקרב את עצמו לשני. למה אם ככה האלטער רבי אומר שהפירוש זה אחרת? האלטער רבי מגיע ואומר: הפירוש לא ככה, שזה עניין טבעי בלי עבודה. כי האלטער רבי בא הרי להסביר פה בתניא העניין של אהבה כמים הפנים לפנים, זה שווה לכל נפש, לכל מי ומי. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שכל היסוד כאן זה האלטער רבי בתניא, זה העניין של פרק ל"ב: אהבה כמים הפנים לפנים, אתה לא צריך לעשות שום דבר בשביל זה. זה עניין של טבע. כן, זה עניין של טבע, וממילא לא צריכים בשביל זה שום הסבר מיוחד. לא צריך לעשות שום פעולה מיוחדת בשביל זה. ככה זה טבע הדבר, שאם אחד יש לו אהבה לשני, ממילא זה ככה. זה גם בעבודה, כמו שעכשיו אני אגיד, הוא שאם הקב"ה אוהב אותך אז אתה אוהב את הקב"ה. אבל שלמה המלך לא מדבר על זה. שלמה המלך מדבר על בין אדם לחבירו. אז ממילא האלטער רבי, מכיוון שכאן האלטער רבי בא להסביר עד כמה העניין של כמים הפנים לפנים זה עניין של טבע, זה עניין ששווה לכל נפש, זה קורה ממילא, לכן האלטער רבי מסביר דווקא באופן הזה, שזה לא עניין שצריכים לעבוד על זה. זה טבע ככה. כמו שמים פנים לפנים זה טבע, אז לאהוב את הבן אדם זה גם טבע. איי, לפי זה השאלה היא אז מה הפשט? אז למה? מה שלמה המלך רוצה להגיד פה? אם זה טבע, אז מה שלמה המלך אומר פה? כמו שאמרנו, משלי זה ספר של אהבה. אז התירוץ הוא המילים שהאלטער רבי אמר: ״ישים אל ליבו״, שצריכים לשים לב לזה. אם אתה לא תשים לב לזה,

21:08 דובר 1 אז זה כל העבודה פה. שהאלטער רבי אומר: תראה, זה מתחיל ב... ״ישים אל ליבו״... מה פירוש ״ישים אל ליבו״? אתה צריך לשים לב. זאת אומרת ככה: אם ראובן מראה אהבה לשמעון, אבל שמעון בכלל לא מעוניין, שמעון נמצא במצב שלא אכפת לו, הוא נמצא בעניין אחר, הוא לא שם לב בכלל, אז לא יהיה, לא יעבוד הכמים הפנים לפנים. זה כמו שאתה אומר, אם אתה עומד מול המים אז אתה תראה את הפנים שלך במים. אבל אם אתה תעמוד עם האחוריים שלך למים, אתה לא תראה את הפנים שלך במים. אני עומד ליד המים, אבל אתה לא עומד עם הפנים. אתה צריך, אתה צריך להסתכל במקום הנכון. על דרך זה גם כאן. נכון אמנם שהעניין של כמים הפנים לפנים זה עניין של טבע, אבל צריך להיות ״ישים אל ליבו״. אתה צריך להסתכל, אתה צריך להיות שם. אם תסתכל לצד אחר אז לא יקרה שום דבר. אז זה כל החידוש של האלטער רבי פה. מצד אחד העניין, האלטער רבי, זה טבע. העניין הוא שכמים הפנים לפנים טבע, ולכן גם בעניין שעוד מעט נראה, באהבה דכמים הפנים לפנים, באהבה שהיהודי צריך להתעורר ולהגיע לנקודה, לא צריכים להיות בשביל זה לא... לא משכיל, לא התבוננות מיוחדת, כי זה טבע. אז ברגע שאתה שם לב שהקב"ה עושה לך כזאת אהבה, מראה לך כזאת אהבה, כמו שהאלטער רבי הולך להסביר עכשיו את כל העניין, אז בדרך הטבע צריך להתעורר אצלך האהבה, לא מצד התבוננות. אבל ״ישים אל ליבו״. אם לא תשים לב לזה לא יקרה שום דבר. אם אתה לא תשים לב שהמלך הגיע אליך והוציא אותך מאשפה, אתה תסתכל במקום

22:52 דובר 1 אחר, אז לא יקרה שום דבר. ולכן האלטער רבי מדגיש פה את העניין של ״ישים אל ליבו״. לפי התורה. אז גם שאלנו למה הוא לא אומר, למה דווקא ״ישים אל ליבו״? יש עוד נקודה שהרבי מוסיף פה במקום אחר. רק כדי לסיים עם איזשהו מעשה, עוד סיפור. היה פעם בפארברענגען שהרבי דיבר על הנקודה הזאת. זה היה בתקופה של הספרים. סתם, משהו מעניין. היה בתקופה של הספרים. הרבי דיבר על הבן אדם שעשה את כל הצרות שם, הספרים וכולי. אז לרבי היה שיחה מאוד קשה, שהרבי דיבר מאוד קשה בשבת פנחס או בליל פנחס, באזור ההוא. והרבי דיבר, באמת דיבר מאוד, שיחה מאוד חריפה על כל המצב שלקחו את הספרים מהספרייה. ואז הרבי דיבר על האיש ההוא שעשה את כל הבעיות, הנכד של הרבי הריי"צ. ואז הרבי אמר שהרבה שנים שהוא עושה לי צרות. הרבי אמר: מאז ומתמיד הוא רודף אותי. והרבי אמר: אני אף פעם לא הבנתי. כתוב ״כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם״. זאת אומרת, כבר כתוב בתניא שזה טבע. אני יודע בבירור, הרבי אומר, שאני אותו, כך הרבי אמר, אני יודע בנפש שלי, אני אוהב אותו. אז כמים הפנים לפנים, אז איך יכול להיות שהוא שונא אותי? הרבי שאל: איך יכול להיות שהוא שונא אותי? כן, אבל אני אוהב אותו. אז הרבי ככה אמר: התבוננתי בזה הרבה זמן עד שהגעתי, היה לי שתי תירוצים על זה. התירוץ אחד, הרבי אמר, ואני לא אגיד. לא, לא, תירוץ אחד לא אגיד. התירוץ השני: מסתמא הוא גם אוהב אותי, זה רק נדמה לי. ככה הרבי, מסתמא הוא גם אוהב אותי, ורק... לפעמים זה היה מעניין את

24:59 דובר 1 הרבי ככה להתבטא בצורה הזאת.