לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק א

00:00 דובר 1 כן, אנחנו מתחילים היום פרק חדש. פרק מ"ו. פרק מ"ו מתחיל לא רק פרק חדש, אלא גם כן מתחיל סוגיה חדשה. האדמו"ר בפרק הבא בתניא מתחיל לדבר על סוג חדש בהתעוררות האהבה לקב"ה, שזה נקרא הבחינה של אהבה כמים הפנים לפנים. זה השם של האהבה הזאת: אהבה כמים הפנים לפנים. שזה אהבה מיוחדת, שנראה בהמשך של הפרק איך שדווקא האהבה הזאת היא אהבה מיוחדת ששונה מכל הדרגות של אהבה שלמדנו בכל הפרקים שעד עכשיו, הפרקים של מ"א ומ"ב ומ"ג ומ"ד ומ"ה. כאן האדמו"ר מתחיל עם אופן חדש, סוג חדש של אהבה. כמו שהאדמו"ר יראה שהאהבה הזאת שייכת לכל אחד ואחד הרבה יותר מכל הסוגים של אהבה שדיברנו עד עכשיו. הפרק-- הסוגיה הזאת של אהבה כמים הפנים לפנים מתחילה בפרק מ"ו ונמשכת על ארבעה פרקים: פרק מ"ו, מ"ז, מ"ח ומ"ט. כל הארבעה פרקים הבאים האדמו"ר יסביר איך להגיע ואיך לעורר ואיך לפעול אצלנו את המציאות של האהבה הזאת. בהשגחה פרטית, השגחה פרטית, אנחנו מתחילים היום את השיעור בפרק מ"ו גם בשיעור תניא של חת"ת. מחר בבוקר אז החת"ת של של חס-- ט', ח', איזה יום? היום היה ח'?

01:58 דובר 2 ח'. מחר זה ט'.

02:01 דובר 1 מחר זה ט'. החת"ת של ט' באייר. החת"ת של ט' באייר מתחיל פרק מ"ו ונמשך בערך לשתי שבועות. אנחנו בשיעור חת"ת עד ליום או יומיים אחרי ל"ג בעומר, משהו כזה. אז לומדים את הסוגיה הזאת של כמים הפנים לפנים. בשיעור תניא בישיבה זה ייקח קצת יותר משתי שבועות מסתבר. אבל כל פעם בשיעור חת"ת אז תלמדו את זה עכשיו בימים הבאים, אז ממילא יהיה יותר קל להבין את הנקודות כאשר יודעים-- לומדים את השיעור תניא. את השיעור חת"ת יודעים את כל הלוז העניין. לפני שאנחנו ניכנס לפרק אני רציתי לדבר על עניין אחר, ואחרי זה נמשיך הלאה בפנים התניא. זה לא קשור לפרק תניא, אבל זה קשור עם עניינים של הזה של הישיבה וצריכים לעורר על זה. אז אני אעשה קצת הפסקה, ככה אחרי זה נוכל ללמוד את הפרק תניא בפנים. וזה מגיע לעניין שקרה פה בשבת ואני צריך לעורר על זה ולעשות מחאה ברבים ולכן מדברים על זה עכשיו. שזה על העניין שכמה בחורים עברו את המידה בקשר לעניין של המשקה באופן מדהים ביותר, באופן של, אה, של הפקרות אפשר להגיד. אני יודע שלא כולם היו בחורים של הזאל. היו גם כן כאלו שהם מבחינת האדמו"ר בחורים. אבל לא משנה הפרטים. מה שמשנה כאן זה הנקודה שאם שותקים ולא מדברים על זה, אז יש כאלה שחושבים שככה זה חסידישקייט וככה זה הנוהג וככה זה טוב. ומי שיודע יותר לשתות ומי שיודע יותר להשתכר ומי שיודע לעשות יותר מהפכות אז הוא נחשב יותר לחסיד. אז ממילא כמובן שזה שטות. אבל כידוע כבר דיברנו על זה כמה פעמים. כידוע מה שאומרים אצל חסידים את העניין של העבודה זרה שנהיה מפה

04:01 דובר 1 לא שהיו עושים את הדברים המלוכלכים לפני העבודה זרה, היו עושים פסלים. ושואלים את השאלה איך יכול להיות שפסלים יהיו עבודה זרה, ואומרים שזה לא התחיל מהפסלים. זה התחיל מזה שהסבא שהיו עושים התבוננות ודביקות הגיעו לכלות הנפש עד שהם לא הרגישו מה קורה עם הגוף שלהם. יש כזה מציאות בעבודה זרה שבן אדם עושה מדיטציה, מדיטציון, meditation, והוא עולה בדרגות ושוכח מהגוף שלו, ואז יכול להיות שהגוף יעשה במכנסיים והוא לא מרגיש בגלל זה השטעטל שלו. כן? אז הגיע הבן או הנכד והתלמידים והם ראו את המורה שלהם עושה במכנסיים, אז הם הבינו שזה בוודאי כך צריך להיות ומזה נהיה אחר כך כבר המטרה ועשו מזה עניין עיקרי. על דרך זה להבדיל אלף אלפי הבדלות יכול לקרות גם כן ולהגיע לנוגע דרכי החסידות שלפעמים לוקחים עניין שזה לגבי עיקר של חסידות זה עניין חיצוני, עניין כן, אבל כשהופכים את הדבר החיצוני לעניין עיקרי אז עושים טעות בכל העניין ואז יכולים רק לקלקל וזה מתבטא בכמה וכמה דברים. כמובן שבדרכי החסידות אז התקנה ר' אלתר ר' שמעון ור' תרבי וכך היה אצל חסידים. אז כשהיו באים חסידים ביחד, אז יש עניין של גדולה לגימה שמקרבת. אומרים לחיים ביחד ושותים קצת וודקה, קצת משקה כדי לעורר את הלב, לעורר את השמחה, כדי להוריד את המחיצות. אבל כמובן שהלחיים היה טפל לגמרי והלחיים היה באופן מצומצם ביותר, ואומרים רק מה שצריך בשביל לעורר את הלב ולשמוח כדי שיוכל קצת להתרומם. אבל כשזה כבר הופך להיות לעניין שמי שלא שותה אז הוא לא חסידי ואחד דוחף לשני ואומר לו, "אה, לא יביא לחיים", עוד פעם נותן לו נאך א גלעזל, חושב שבזה

05:59 דובר 1 מתבטא כל השפיץ חסיד שלו, שיודע לשפוך לתוך הכוסות ולדחוף אותו ככה ואחר כך ואם לא אז אז הוא בעלבוס, הוא לא יונג, הוא לא כלל חסיד וכולי וכולי. אני לא צריך להאריך בזה, הדברים הם פשוטים. אז זה עניין של בעל כורחך זה אינך חסידות, זה אינך העניין. הרבי צעק על זה הרבה בפארברענגענס עוד לפני הגזירה. פרידיקער רבי דיבר על זה בליקוטי דיבורים ובכמה שיחות ופרידיקער רבי מדבר על העניין של העניין של שתיית משקה, שזה עניין מאוס אצל חסידים, אלא מה? לצורך העניין על דרך שהתירו כמה דברים כדי לצאת אז התירו רק, אבל הרי זה רק עניין שעושים בשעת פארברענגען ורק בכמות מצומצמת ולא לעשות מזה עיקר חס ושלום, חס ושלום. אחר כך יש את התקנה של הרבי שהרבי תיקן שבכלל לא צריכים לשתות יותר מארבע כוסות. כוסיות לא כוסות. אז ממילא בוודאי שמדובר על תקנה של הרבי שהרבי חזר על זה כמה וכמה פעמים והתחנן וביקש. אז ודאי שצריך לשמור על זה. זה לא בדיחה, זה לא משחק. ואחרי זה יש את העניין של חילול השם שזה דבר נוסף שבדור שלנו רואים במוחש שכשחס ושלום לא שמים לב לזה אז גורמים נזקים. אחד מהדברים שרואים במוחש בדור שלנו צריכים הרבה זהירות. נמצאים במקומות שיש עוד יהודים, יש בעלי תשובה, יש מקורבים, יש אנשים שהם לא מבינים את כל ה..., את כל המהפכות, דברים האלה. צריכים הרבה זהירות לא לגרום חילול השם ולרחק יהודים מחסידות ומיידישקייט בגלל הנהגות כאלה. זה יכול להתבטא בשתיית משקה למעלה מהגבלות, זה יתבטא בעניין של להתפלל מאוחר בלי שום סיבה מיוחדת ועל דרך זה כל מיני דברים כאלה שבן אדם צריך

07:50 דובר 1 לדעת שצריך הרבה זהירות בזה. אתה רוצה להתפלל? אתה ממילא קמת מוקדם, למדת, התפללת וגמרת מאוחר. זה עניין אחד. כמובן, דבר כזה לא יגרום לשום חילול השם. אנחנו לא צריכים להפסיק לעשות מנהגים של חסידים. להפך, אנחנו צריכים להיות גאים בדעת החסידות. אבל כשזה תנועה של הפקרות, שהבן אדם ההוא רואה שקמת רק עכשיו, העיניים שלך עדיין יש להם את הדבק של המיטה, ואתה נמצא אחרי הצהריים, אתה מתפלל, אז זה חילול השם וחילול דרכי החסידות. על דרך זה גם כן לשתות משקה בלי הגבלה, ובמוחש מה שקרה השבוע הזה בשבת, אז היה, זה גרם לחילול השם כפשוטו אצל כמה וכמה, בגלל שזה היה, זה היה באופן שזה היה באופן של, שזה היה בחוץ מהישיבה גם כן כמה בחורים, ופעלו חילול השם גדול. לא משנה את פרטי הסיפור, עכשיו לא מדברים. מה שנוגע זה שכאילו צריכים לדעת שהדברים האלה, זה היפך החסידות, זה היפך הכוונה וזה היפך החסידישקייט. זה גלאט הפקרות. אז צריכים לדעת את הדברים בשמם. זה הפקרות לשמה. הדבר היחיד שזה גורם זה רק תירוץ להפקרות. ומעניין לעניין באותו עניין, זה מגיע לעניין של המשקה ששותים בערב שבת, שכבר דיברנו על זה פעם בפברענגען. זה עזר אצל כמה וכמה בחורים, ראיתי שזה כן עזר, אבל אני רואה שעדיין יש כאלה שחושבים שיש בזה איזושהי קדושה מיוחדת, שזה תורה מסיני וחייבים כאן למסור את הנפש על זה משום מה. אז על כל פנים, עוד פעם אני חוזר על זה. דיברנו על זה כבר לפני כמה חודשים, אני לא זוכר מתי, בפברענגען. אני חוזר על זה עוד פעם. אולי יש כאלה שלא שמעו. אז אני מודיע. קודם כול,

09:35 דובר 1 צריכים לדעת שאין לזה שום מקום בשום מקום. אין לזה שום מקום בדרכי החסידים. לא, במנהג חסידים זה לא היה אף פעם. אני מכיר קצת סיפורים של חסידים. אני גם כן גדלתי בין חסידים. אני לא, אני לא מגיע משום מקום. אני יודע קצת מה קורה בהיסטוריה של חב"ד. לא היה אף פעם כזה מנהג, ולא ראינו ולא שמענו. לא, לא אצלנו ולא אצל אבותינו ולא אצל אבות אבותינו. אצל אבותינו נשיאינו אף פעם כזה הנוהג שבערב שבת שותים משקה לפני השקיעה. זה הנהגה חדשה, משוגעת, מוזרה, שאני לא יודע מי הראשון שהתחיל לעשות את זה, ועד שזה נהיה פתאום לעניין של חסידישקייט וזה וזה. כן, אז צריכים לדעת שאין לזה מקום. יש לזה בעיות על פי ההלכה, גם כן אם מותר לעשות את זה בכלל. וחוץ מזה עיקר העניין זה גלאט הפקרות. גלאט ווילדקייט. אין לזה שום תוכן. פברענגען עושים בזמן שצריך לעשות פברענגען. בשבת או בלילה, בזמן נורמלי ובזמנים. אבל ככה לשבת לפני שבת, לעשות פברענגען, כל הדברים האלה זה דבר שעושים את זה בדיעבד, שבדיעבד, בדרך כלל בזמנים מיוחדים, כשחתונה, שמחת בית השואבה, דברים כאלה, אבל לא זה דבר רגיל בזמן השעון. זה דבר, זה נוהג של שטות, וצריכים לבטל את זה לגמרי מכל וכל. חוץ מזה שרואים במוחש, הדבר היחיד זה רק עניין של תירוץ להפקרות, אז ודאי שזה היפך הכול לגמרי. על כל פנים, על דרך זה יש עוד כמה פרטים באמת שהיו צריכים לדבר עליהם. הנוהג שמשתרש. לפעמים יש הנוהג שאחד עושה את זה וזה, ואחרי זה זה משתרש ואז שזה כבר נהיה חסידיש. עד כדי כך ששמעתי פעם מבחורים שהיה

11:16 דובר 1 להם ויכוח ביניהם אם לאכול צ'ולנט בבוקר של שבת לפני התפילה זה הנוהג של חסידישקייט. אחד טען שזה ככה זה חסידיש לאכול צ'ולנט לפני התפילה. כאילו זה מתנגדים לא אוכלים לפני התפילה צ'ולנט, אבל חסיד ודאי שצריך לאכול צ'ולנט לפני התפילה. אם לא, זאת אומרת זה כל ההבדל בין חסיד למתנגד. מתנגד מתפלל קודם, עושה קידוש, אחרי זה אוכל צ'ולנט. חסיד קם בבוקר, מיד אוכל צ'ולנט. אז זה כבר גם כן נהיה מנהג של חסידים. עוד מעט כבר יש לזה מקור גם כן. כן, לא, זה עניין של היפך הכול. חסידות זה גרוע לגמרי, כי זה דבר ברור שכשאוכלים צ'ולנט לפני התפילה אני בטוח שזה לא עוזר אחרי זה להבין את התפילה. זה רק מקלקל, כי הבטן שלך מלאה ואתה מרגיש שאתה רוצה לישון, ובטוח להתפלל יותר בכוונה, הצ'ולנט שאכלת. מילא אוכל קצת מזונות, שותה איזה קפה, אומר שזה דבר אחד, אבל לאכול צ'ולנט לפני התפילה, חוץ מגרובקייט, שהוא לא יכול להתאפק והריח של הצ'ולנט נכנס לו באף והוא חייב להיפטר מזה, אז אין לזה שום עניין של הידור כאן ואין שום עניין של... זה דברים פשוטים, אבל לדברינו, מכיוון שלא מדברים על זה, אז פתאום זה הופך להיות לדרך, זה דרך, אתה כבר שומע בחורים עושים מזה עניין. אז ממילא כמה מוטב להזכיר את זה. אני מקווה שלא נצטרך לדבר על זה עוד פעם. דברים פשוטים, ושהשם יעזור שאנחנו ניתן לרבי נחת רוח, ושההנהגה תהיה הנהגה כדבעי באופן שזה יגרום נחת רוח לרבי. פרק מ"ו. יש דרך ישר לפני איש, והאלטער רבי פה, יש עוד דרך שעכשיו האלטער רבי יתחיל להסביר. יש דרך ישר לפני איש שווה

13:06 דובר 1 לכל נפש וקרוב הדבר מאוד מאוד. כאן האלטער רבי מחדש דבר נפלא. המילים קרוב הדבר מאוד זה המילים של כל התניא. זה היסוד של התניא, השער של התניא. האלטער רבי הביא את הפסוק קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. וכל התניא בא להסביר איך קרוב מאוד. כאן האלטער רבי מגיע וכותב וקרוב הדבר מאוד מאוד. חידוש נפלא. זאת אומרת שהעניין הזה שאנחנו הולכים להסביר עכשיו, הדרך הזאת שאנחנו הולכים לדבר עכשיו בעבודת השם, זה לא רק קרוב מאוד, אלא זה מאוד מאוד. זה מאוד כפול. למה זה מאוד כפול? עוד מעט נסביר. נקרא קודם כל כמה שורות בפנים. לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בלבו, להיות מאירה בתוקף אורה כאש בוערה בהתגלות לבו ומוחו. שאהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא, שזה נמצא באופן של תקועה ומסותרת, באופן מוסתר בלב, שזה יצא מן ההעלם אל הגילוי וזה יאיר בתוקף אורה. ולא רק זה. האלטער רבי מוסיף: כאש בוערה בהתגלות לבו ומוחו. שאהבה תצא אצלו ותתגלה אצלו עם רשפי אש, עם תנועה של... כי הרי אהבה יכול להיות בכמה אופנים. אמרנו קודם יש אהבה כמים ויש אהבה כאש. יש אהבה קרה ויש אהבה חמה. סוגים שונים של אהבה. כאן האלטער רבי בא להסביר לנו איך יהודי יכול לעורר לא סתם אהבה, אלא שהאהבה יהיה באופן של אש, בהתגלות לבו ומוחו, למסור נפשו לה' וגופו ומאודו. למסור את עצמו לקדוש ברוך הוא. נפשו, גופו ומאודו, בכל לב ובכל נפש ומאוד, שזה נוסח הקריאת שמע שאומרים: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. אז בכלל הרי יש שלומדים חסידות במאמרים וכל מיני מקומות.

15:20 דובר 1 אז רואים שיש סוג של התבוננות שמעורר אהבה בכל נפשך. יש סוג של התבוננות שמעורר אהבה בכל לבבך. קודם כול בכל לבבך, ויש בכל נפשך, ויש בכל מאודך. זה שלוש מינים של אהבה שמתגלים, מגיעים על ידי שלוש סוגים שונים של התבוננות. כאן האלטער רבי אומר שההתבוננות הזאת שאנחנו הולכים ללמוד פה, ההתבוננות של כמים הפנים לפנים שנלמד עכשיו, זה מעורר את האהבה עם כל השלוש בחינות. זה פועל שהאהבה לקדוש ברוך הוא יהיה באופן שבכל לב ובכל נפש ומאוד. גם בכל לבבך וגם בכל נפשך וגם בכל מאודך. מעומקא דלבא באמת לאמיתו, ובפרט בשעת קריאת שמע ותפלה כמו שיתבאר. אז בן אדם יכול לעורר את האהבה הזאת מעומק הלב באופן הכי אמיתי, הכי פנימי. האלטער רבי כותב שבפרט בשעת קריאת שמע. זאת אומרת בכלל ההסבר הזה אפשר לעשות את זה עשרים וארבע שעות. כן. זאת אומרת, בעצם הנקודה שאנחנו נלמד עכשיו זה לאו דווקא שייך לקריאת שמע. זה זמן. אפשר לחשוב על זה בכל רגע ויום. אתה תתבונן בנקודה של כמים הפנים לפנים שאנחנו נלמד עכשיו בפרקים האלו. אז זה דבר שיכולים לפעול את האהבה כל הזמן, אבל בפרט יש זמן מיוחד שאז זה יותר קל ויותר סגולה, יותר שייך מצד הטכני של הזמן ומצד הטכני שאז מדברים בזמן קריאת שמע, וביחד עם זה אז אפשר לפעול את האהבה הזאת באופן הרבה יותר גדול, כמו שיתבאר. כמו שיתבאר זה בפרק מ"ט. בפרק מ"ט האלטער רבי יסביר איך בברכות קריאת שמע ובקריאת שמע נמצא כל התוכן של האהבה כמים הפנים לפנים. האלטער רבי יסביר בפרק מ"ט איך שכל התוכן של ברכות קריאת שמע וקריאת שמע שאנחנו אומרים כל יום, אם אתה מתבונן בזה במילים, בתוכן,

17:17 דובר 1 אז אתה תראה שכל ברכות קריאת שמע וקריאת שמע מדבר על הנקודה של כמים הפנים לפנים. עכשיו מה האלטער רבי אומר פה? שהעניין הזה שאנחנו הולכים ללמוד בפרק הזה זה סוג אהבה מיוחדת כזאת, שהאהבה הזאת, אומר האלטער רבי, שזה שווה לכל נפש בכל הדורות מאוד מאוד. שאלנו למה האלטער רבי כותב פה הלשון מאוד מאוד. כפל הלשון פעמיים מאוד. למה האהבה הזאת זה לא סתם מאוד אלא מאוד מאוד? שאלה אחת. שאלה שנייה שצריכים להבין פה ולהגיע לפרק הזה, שזה שאלה ששאלו את הרבי כשעשו את השיעורים בספר התניא. בזכות השיעורים בספר התניא זכינו לביאורים נפלאים. יש על הרבי שהרבי גילה בתניא עניינים נפלאים בהבנה של הפשט של התניא. אז היו הרבה שאלות שהיו שואלים את הרבי והרבי היה עונה. לפעמים הרבי בעצמו היה כותב פירוש או הוסיף ביאור, אבל הרבה פעמים היה שאלות ששאלו והרבי היה עונה, ובזכות זה זכו להבנה עניינים עיקריים בתניא. אז כאן שאלו, ר' ויינברג היה יהודי שזכה לעשות את השיעורים האלה ברדיו, ואז הוא היה נותן לרבי, כל שבוע היה מכניס את השיעור של השבוע והרבי היה מגיב. על כל פנים, אז היה שאלה שהוא שאל את הרבי, שאלה פשוטה. השאלה שלו הייתה: לכאורה הסדר בתניא לא מובן, למה האלטער רבי קודם כול הקדים פרק מ"ה ואחר כך פרק מ"ו. לכאורה הסדר לא מובן. האלטער רבי, פרק מ"ה, מה היה האהבה שלמדנו בפרק מ"ה? האהבה שקשור עם יעקב, מידה של רחמים. מה הולך פרק מ"ו? האלטער רבי חוזר לעניין של אהבה שקשור עם אהבה. לכאורה בפרק מ"ג מ"ד האלטער רבי דיבר על אהבה, אהבה כאש, אהבה כמים, אהבה רבה ואהבה זוטא. דיבר על כל

19:14 דובר 1 מיני סוגים של אהבה. אז האלטער רבי היה צריך קודם כל לגמור את כל הדרגות של אהבה ואחרי זה להגיד שיש עוד מידה, מידה של רחמים, מידה של יעקב. עבודה של, עבודה שבאה מצד מידת הרחמים זה מידה שלישית. זה מידה אחרת. אז זה היה צריך האלטער רבי לכתוב אחרי כל הביאור ולהגיע לאהבה. אז הסדר כאן לא מובן. קודם כל האלטער רבי דיבר על אהבה כאש, אהבה כמים, אהבה רבה ואהבה זוטא. ואחרי זה האלטער רבי דיבר פתאום על יעקב, מידה של רחמים. בפרק מ"ו עוד פעם חוזר לדבר על אהבה. זה שאלה ששאלו את הרבי. בסדר הפרקים בתניא זה לא מובן הסדר. אז הרבי ענה הסבר נפלא שההסבר הזה עונה את שתי השאלות. זה גם עונה סדר התניא וגם עונה את השאלה למה האלטער רבי כותב על האהבה הזאת שזה אהבה בהיפך של מידה מידה. הרבי מסביר כך. זה בעצם יהיה היסוד להבנה של כל החידוש של הפרקים האלה שהאלטער רבי בא להסביר עכשיו. האלטער-- הרבי מסביר שהאהבה שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו, כמים הפנים לפנים, זה סוג כזה של אהבה. זה סוג חדש של אהבה שזה הולך הפך כל האהבה שאדמו"ר הזקן דיבר. לא רק שזה עוד ביאור או דרגה של אהבה, אלא זה הולך באופן הפוך מכל מה שלמדנו עד עכשיו. זה האופן, זאת אומרת הצורה להגיע לאהבה הזאת שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו. זה הפוך מכל האהבה שלמדנו עד עכשיו. למה? הרבי אומר כך. בכלל, כדי שבן אדם יתעורר באהבה לקדוש ברוך הוא, הוא צריך מה? הוא צריך להתבונן. לבד זה לא מגיע. כל אהבה שאתה רוצה להתעורר, אם זה יהיה אהבה רבה,

21:00 דובר 1 זה יהיה אהבה זוטא, זה יהיה אהבה כאש ואהבה כמים, אהבה של עולם הזה, אהבה רבה. כל השמות של אהבה שלמדנו קודם, אהבה מבחינת חיינו, אבינו. כל הדרגות של אהבה שלמדנו עד עכשיו. אז הבן אדם כדי לעורר את האהבה הזאת הוא צריך להתבונן. כל מה שהבן אדם הוא יותר מזוכך, אז הוא שייך יותר להתבוננות וממילא שייך יותר להגיע לרגש האהבה. כן, כמובן שבן אדם שהוא יותר עדין, יותר מזוכך, יותר איידל, פחות מגושם. כידוע מה שמובא בחסידות בשם חובות הלבבות, שכמו שאש ומים לא יכולים להיות בתוך כלי אחד. אם תיקח אש ומים בכלי אחד אז לא, זה לא יעבוד. אותו דבר אהבה של השם ואהבה של עולם הזה לא יכול להיות בלב אחד. אז בן אדם שיש לו טיפה אהבה של עולם הזה, הוא אוהב את העולם הזה, אוהב את הגשמיות, אז מאוד קשה לו להגיע לאהבה של השם. צריך להיות עבודה. אז כל בן אדם יותר מזוכך, יותר שייך להתבונן, יותר שייך לרגש הזה ואז מתעורר אצלו אהבה. אלא מה? הרבי מחדש בפרקים הקודמים, למשל בפרק מ"ד, הרבי חידש שיש כזה סוג של התבוננות שאפילו בן אדם שהוא לא בדרגה גבוהה הוא גם יכול להגיע לזה. למשל האהבה של נפשנו, חיינו. כן, כי שהקדוש ברוך הוא הוא החיים האמיתיים. אז החידוש אדמו"ר הזקן אמר שזה שווה לכל נפש. מה זאת אומרת? שגם אפילו, זה בעצם זה שייך לדרגות גבוהות. מי שייך להרגיש שאלוקות היא החיים שלי? בן אדם שהוא בר מדרגה מרגיש שאלוקות החיים שלי. אדם רגיל מרגיש שהחיים שלו זה לאכול פיצה. מגיע אדמו"ר הזקן ומחדש אפילו בן אדם שהוא לא בדרגה גבוהה גם כן יכול להגיע להתבוננות בעניין של אהבת

22:51 דובר 1 כי חיינו. מצד זה שיש לו כל מיני ביאורים, ועל דרך זה אהבה מצד אבינו. אז החידוש הוא שאפילו אם אתה בדרגה נמוכה אתה גם יכול, אבל בעיקר זה שייך לבן אדם מזוכך, אדם עדין. האהבה שאנחנו לומדים עכשיו בפרק מ"ו זה עניין חדש לגמרי. כאן זה הולך להפך. האהבה הזו זה אדרבה, כל מה שהבן אדם יותר מגושם, יותר נחות, יותר, יותר בדרגה יותר נמוכה, נמצא במצב רוחני יותר ירוד. הוא עוד יותר קל לו לעורר את האהבה הזו, להרגיש את האהבה כמים הפנים לפנים. לא רק שאתה לא צריך להיות בדרגה גבוהה, אדרבה, כל מה שאתה מרגיש את עצמך בדרגה יותר נמוכה, יותר אתה יכול להתעורר באהבה הזו. למה? כי כל היסוד של כמים הפנים לפנים זה שאפילו אני שאני בן אדם כזה גס מונח בדרגות הכי נמוכות באשפה, כמו שהרבי הולך להגיד, אף על פי כן, האהבה של הקדוש ברוך הוא כל כך גדולה שהקדוש ברוך הוא יורד אל המקום של האשפה, אל הבן אדם ומוציא אותו משמה. ולכן כמים הפנים לפנים. אז זה מעורר אצלי אהבה. אז אדרבה, כל מה שהבן אדם יותר בשפלות, יותר בגסות אז יותר שייך אצלו להתעורר באהבה הזאת. אז ממילא שהאהבה הזאת זה עובד ממש בפסיכולוגיה. נגיד הפוך, קונטרה כל מה שלמדנו, כאילו אופן הפוך לגמרי מה שלמדנו פוסט, סליחה, מה שלמדנו עכשיו, ולכן האלטער רבי חילק את זה. קודם כל האלטער רבי דיבר על כל הסוגים של אהבה שצריכים על זה להיות עפעס אַ שטיקל, צריכים להיות עפעס בדרגה מסוימת. עפעס האַלט עפעס. אתה צריך להיות. כן. אז האלטער רבי דיבר בכל מיני סוגים של אהבה שעל זה צריכים לעבוד קצת. צריכים

24:43 דובר 1 להתעורר. ולכן האלטער רבי הביא גם כן את המידות של יעקב, כי גם כדי לעורר רחמים רבים. אז נכון שגם מי שהוא נמצא בדרגה נמוכה גם הוא יכול להתעורר ברחמים רבים, אבל גם, אבל לא הפוך. מי שנמצא בדרגה גבוהה יותר מרגיש את הרחמים, אלא גם מי שנמצא בדרגה נמוכה גם הוא יכול להתעורר לרחמים. אבל כאן בפרק מ"ו מתחיל סוג חדש של אהבה, שדווקא מי שנמצא בדרגה נמוכה דווקא הוא יכול להרגיש את ה"כמים הפנים לפנים", ולכן על האהבה הזאת האלטער רבי כותב: מאוד מאוד, זה קרוב מאוד. למה? כי אתה תראה. כי זה, זה דבר ששייך לכל אחד ואחד. כמו שהאלטער רבי הולך להגיד עכשיו, זה שווה לכל נפש. זה עניין טבעי. זה דבר שכל אחד יכול להבין את זה. לא צריכים להיות משכיל גדול כדי להבין את העניין, שגם פה זה מאוד. אבל עוד יותר, לא סתם מאוד אלא מאוד מאוד. למה עוד מאוד? זה מצד הנקודה הזאת שכל מה שבן אדם יותר מרגיש את שפלותו, עוד יותר קל לו, עוד יותר שייך לעורר את הבחינה של האהבה הזאת. זאת אומרת שהרבי מביא פה כדי להסביר את זה. אני כבר סיפרתי לכם. כבר סיפרתי לכם את הסיפור שלמדנו פרק מ"ה, שהרב מוטל יואל היה סבא, היה מוטל יואל דוכמן, חסיד של הצמח צדק, שהוא אמר שבאמת פרק מ"ו היה צריך להתחיל בלי ו'. כיוון שזה דרך חדשה בעבודה, אם זה חדש בעבודה אז היה צריך להתחיל בלי ו'. היה צריך, האלטער רבי רצה להתחיל את זה: יש. כך האלטער רבי רצה להתחיל את הפרק מ"ו: יש דרך ישר לפני איש, כי זה דרך חדשה לגמרי. למה הוא הוסיף

26:26 דובר 1 ו'? כי האלטער רבי לא רצה להתחיל עם המילה יש. יש זה דבר קליפה, זה דבר חיצוני, יש זה דבר לא טוב. אז האלטער רבי הוסיף ו' כדי שזה לא יתחיל עם המילה יש. ככה זה מוטל יואל. סיפרתי לכם פעם שלמדנו פרק מ"ה, גם זה מוצאים. אבל בכל הנוגע לפועל, אז כאן אנחנו מבינים שהנקודה של פרק מ"ו, והאלטער רבי יאריך בזה באריכות, כן, אז זה דרך חדשה בעבודה. אדרבה, כל מה שאדם יותר נמוך יותר קל להגיע לו לזה. וזה גם כן תירוץ על השאלה. עוד שאלה שלישית ששאלו את הרבי: למה האלטער רבי כותב שזה קרוב הדבר מאוד מאוד? רואים גם במוחש, האלטער רבי מדבר על זה ארבעה פרקים. כאילו כשאתה לומד בפשטות, כל הזמן אתה חושב הולך להיות כאן משהו מאוד קל. לכאורה, לאהבה הזאת לוקח לו ארבעה פרקים. על אהבה רבה האלטער רבי דיבר רבע פרק. על אהבה של חיינו דיבר שליש פרק. אהבה של אבינו. כן, האהבה של רחמים רבים דיבר פרק אחד. דווקא האהבה הזאת שהוא כותב על זה קרוב מאוד מאוד ושווה לכל נפש, מדבר ארבעה פרקים, יותר באריכות. אז זה היה שאלה ששאלו את הרבי. צריכים על זה גם הסבר. אז הרבי הסביר את הנקודה הזאת ועוד כמה נקודות שבעזרת השם בהמשך הפרק אנחנו נבין עוד כמה פרטים מהמעלה שיש דווקא באהבה הזאת.