לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ד - חלק ג

00:01 פרק מ"ד למטה. אך אחת. האלטער רבי מבאר פה עוד פעם. נדבר פה על העניין שיש בכללות שתי דרגות של אהבה. יש אהבת עולם ויש אהבה רבה, והאלטער רבי אומר שכל אחת מהשתי דרגות האלה יש בזה ריבוי מדרגות לאין קץ. כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה. כל יהודי לפי הדרגה שלו ולפי מה שמשער בליבו. וזה העניין שכל אחד יש לו לפי ההשגה שלו. לפי הדעת ולפי... לכל אחד לפי שיעור, לפי מה דמשער בליביה. הקדוש ברוך הוא נודע... הקדוש ברוך הוא נדבק לכל אחד ואחד לפי מה שכל אחד משער בלב שלו, לפי מה שהוא מבין ויודע. ולכן אומר האלטער רבי, בנוגע לתורה ומצוות, אומרים שזה עניין של הנגלות, שזה דבר ששווה לכל אחד. תורה אחת ומשפט אחד. בנוגע לעניין של מעשי המצוות, אז יש לכל עם ישראל, לכל היהודים שולחן ערוך אחד. תורה אחת ומשפט אחד לכולנו. אבל כשנגיע לעניין של אהבה ויראה, שזה עניין של הנסתרות לה' אלוקינו. למה נסתרות? מכיוון שכאן זה דבר שכל אחד ואחד תופס את העניינים של אלוקות לפי אופן הדעת שלו ולפי אופן הרגש שלו. ולכן זה עניין של נסתרות. אז זה אומר האלטער רבי בנוגע לכללות העניין של המדרגות שיש באהבת השם. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה כאן בפרק, והאלטער רבי יביא סוג מסוים, דרגה של אהבה שכן שייך לכל אחד ואחד. ודווקא הדרגה הזאת האלטער רבי מדבר על זה באופן מאוד מיוחד, אבל נסתכל בפנים. אך, אומר האלטער רבי למטה. כן, שורה אחת מלמטה. אך אחת. אך אחת היא אהבה הכלולה מכל בחינות ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם. יש

02:07 אבל בחינה אחת של אהבה, שזה עכשיו אנחנו נלמד. אהבה הזאת יש לה את כל המעלות. זו אהבה אחת שיש בזה גם את המעלה של אהבה רבה וגם את המעלה של אהבת עולם. הרי הסברנו בשיעור הקודם בכללות החילוק בין אהבה רבה לאהבת עולם, שבדרך כלל החילוק הוא שהאהבה רבה זו אהבה שמגיעה בדרך מלמעלה למטה, וממילא יש בזה את המעלה של מלמעלה למטה, שאין לזה את הגבולות של העולם. זו אהבה בלתי מוגבלת, מגיעה בדרך מלמעלה למטה. לאידך גיסא, אהבת עולם זו אהבה מוגבלת. אהבה שלפי ערך המדידה והגבולות של עולם. למה? כי זה מגיע על ידי התבוננות בעניינים ששייכים לעולם. אומר האלטער רבי שיש כזה סוג של אהבה שנלמד עכשיו, שיש בזה גם את המעלה של אהבה רבה וגם את המעלה של אהבת עולם ביחד. עוד מעט נראה למה. והיא שווה לכל נפש מישראל. אומר האלטער רבי עוד דבר שיש מעלה, שהאהבה הזאת שווה לכל אחד. זה דבר שכל אחד יכול להגיע לזה, שזה דבר נפלא. מצד אחד אתה אומר שמדובר פה על אהבה שיש בזה גם את אהבה רבה וגם אהבת עולם, כולל את כל המעלות. אז הייתי יכול לחשוב שזו צריכה להיות איזו מדרגה מאוד מיוחדת, מאוד גבוהה, מאוד נעלית. זה שייך רק לאיזה יחידי סגולה. אומר האלטער רבי, אדרבה, דווקא הדרגה הזאת שאנחנו הולכים לדבר עכשיו, האהבה הזאת שיש בזה כל המעלות גם של אהבה רבה וגם של אהבת עולם, דווקא זו אהבה ששווה לכל נפש. זו אהבה כזאת שכל יהודי שייך לזה. זאת אומרת שאין לזה את החיסרון שאמרנו קודם שיש באהבה, שזה עניין של נסתרות, שכל אחד יש

03:56 לו אהבה אחרת, שלא יכולים ללמוד אחד מהשני, בגלל שזה עניין שאמרנו שזה כל אחד לפום שיעורא דיליה. דווקא בנוגע לאהבה הזאת אומר האלטער רבי שזה שווה לכל נפש. והאלטער רבי מוסיף: וירושה לנו מאבותינו. האהבה הזאת יש בזה גם כן את המעלה של זה ירושה. קיבלנו את זה בירושה מאבותינו. שלכאורה האלטער רבי אומר את זה בתור ביאור למה זה שווה לכל נפש? בגלל שזה ירושה לנו מאבותינו. מכיוון שהאהבה הזאת קיבלנו את זה בדרך ירושה מאבותינו. אז כמו שהאלטער רבי אמר קודם בתניא, בתחילת התניא, בפרק י"ח, פרק י"ט, שהאלטער רבי אמר בנוגע לעניין של אהבה מסותרת. האלטער רבי אמר שיש את העניין של העניין הזה של אהבה מסותרת. זה לא מה שהוא מדבר פה, זה סוג אחר של אהבה. תראה, כאן הוא מדבר על אהבה שקשורה למזונות, שם הוא מדבר על אהבה טבעית. והאלטער רבי אמר שיש לכל יהודי בירושה מאבותינו כל הנקודה של מסירות נפש, שזה שווה לכל נפש, שקיבלנו בירושה מאבותינו. את העניין הזה, על דרך זה אומר האלטער רבי פה שהמעלה הזאת של האהבה הזאת, קיבלנו את זה בירושה מאבותינו, ולכן זה שווה לכל נפש. אבל בהמשך של הפרק אנחנו נראה שזה שני דברים שונים. תראה, בהמשך של הפרק אנחנו נראה עוד מעט שזה שני פרטים. יש דבר אחד שזה שווה לכל נפש, ודבר אחר שזה ירושה לנו מאבותינו. זאת אומרת, זה שני עניינים. יש שתי מעלות נפרדות שהאהבה הזאת שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו, יש לזה מעלה אחת שזה שווה לכל נפש, שזה המעלה הזאת, שהאהבה הזאת זו נקודה משותפת שכל אחד יכול להגיע לזה שווה. והאלטער רבי מוסיף עוד עניין, שזה ירושה לנו מאבותינו. זאת אומרת

05:50 שיש אפשרות, יכול להיות גם כן דבר שזה יהיה ירושה מאבינו, ואף על פי כן זה לא יהיה שווה לכל נפש. כן, כמו שנראה בהמשך של הפרק, אנחנו נבין את זה יותר טוב. בינתיים נמשיך הלאה בפרק כדי לדעת על איזה אהבה הם מדברים. אחרי זה אנחנו נחזור לראות את הפרטים שלא הסברנו פה. קודם כול האלטער רבי מסביר, נסביר, נראה בפנים. האלטער רבי מסביר על איזה אהבה מדובר. אומר האלטער רבי, והיינו מה שכתוב בזוהר על פסוק "נפשי אויתיך בלילה" וגו'. האלטער רבי מביא מהזוהר: האהבה הזאת שאנחנו הולכים, שאנחנו לומדים פה עכשיו, שזו אהבה שיש בזה שווה לכל נפש, שיש בזה גם את המעלה של האהבה וגם ה... זו אהבה שהזוהר אומר על הפסוק "נפשי אויתיך בלילה" וגו'. יש פסוק בישעיה שאומר הנביא: "נפשי אויתיך בלילה". אם אנחנו מתרגמים את הפסוק כפשוטו, התרגום של הפסוק אומר "נפשי אויתיך בלילה". פירושו הנפש שלי מתאווה, מלשון תאווה. תאווה. זה, זהו. זהו "נפשי אויתיך בלילה". הנפש שלי יש לה תאווה לקדוש ברוך הוא בלילה. כן, זה הפירוש. הפירוש של הפסוק מדבר על אהבת השם ואומר "נפשי אויתיך בלילה". הנפש שלי, על איזה נפש מדברים פה? על הנפש של היהודי. הוא אומר "נפשי אויתיך בלילה". הנפש שלי מתאווה לקדוש ברוך הוא, רוצה את הקדוש ברוך הוא, אוהבת את הקדוש ברוך הוא. מתי? בלילה. אז לכאורה יש כאן שאלה בפסוק שהזוהר בא לשאול, בא לברר, להסביר. וכאילו בפסוק כאן, על פי דקדוק, אם אנחנו יודעים קצת לשון הקודש, אז יש כאן בעיה של גרמטיקה, של דקדוק. יש כאן בעיה של דקדוק בפסוק. למה? מה הבעיה? הבעיה

07:48 היא שאם זה הפירוש בפסוק, אז היה צריך להיות כתוב "נפשי אוותך בלילה", לא "נפשי אויתיך". אם אנחנו מתרגמים את הפסוק מילה במילה, אז התרגום של הפסוק כפי שזה כתוב בישעיה זה כאילו אומר כך: הנפשי, הנפש שלי, אויתיך, אני רוצה אותך. אויתיך זה אני מתאווה אליך. אה? אז בלילה. אז לכן יש כאן מילה כפולה. נפשי, הנפש שלי, אויתיך, אני רוצה אותך, הנפש שלי, אני רוצה אותך. הנפש שלי רוצה אותך. מה זה הנפש שלי, אני רוצה אותך? זה כפל הלשון. אז לכן אם פשט הפסוק זה ככה, אז היה צריך להיות כתוב "נפשי אוותך בלילה". הנפש שלי רוצה אותך בלילה. הנפש שלי רוצה את הקדוש ברוך הוא. אבל לא הנפש שלי, אני רוצה. האויתיך זה כאילו שעוד פעם חוזר על הבן אדם שתי פעמים. אז זה לא מובן. זו השאלה שיש לזוהר פה. אז הזוהר מסביר את הפסוק באופן הרבה יותר עמוק, שעל פי זה מתורצת השאלה. אומר הזוהר: "דירחים לקודשא בריך הוא". הזוהר מסביר את הפסוק שהפשט בפסוק הוא דירחים לקודשא בריך הוא, שצריכים לאהוב את הקדוש ברוך הוא. ירחים זה מלשון אהבה. דחילו ורחימו. רחימו זה אהבה. דירחים לקודשא בריך הוא, שצריכים לאהוב את הקדוש ברוך הוא. "רחימותא דנפשא ורוחא". אהבה של נפש ורוח. אדם צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא אהבת נפש כ-- אהבת נפש ורוח. מה פירוש אהבת נפש ורוח? "כמה דאתדבקו אלין בגופא וגופא רחים לון" וכו'. כמו שהנפש והרוח נדבקים בגוף. הנפש והרוח מתלבשים בגוף. הגוף אוהב את הנפש. בגשמיות, כפשוטו. בן אדם אוהב לחיות, הוא אוהב את הנפש. אתה אומר אני אוהב-- בן אדם

10:03 אוהב את עצמו, הוא אוהב את החיים. בן אדם נורמלי, אם הוא רק בן אדם נורמלי, כן? אז הוא אוהב לחיות, הוא רוצה לחיות, הוא אוהב לחיות, הוא מייקר את החיים. הוא שומר על החיים שלו, הוא שומר על הבריאות שלו. הוא ש-- הוא, הוא רוצה להיות חי ולהיות בריא ולהיות בן אדם. אז בן אדם, הגוף, יש לו אהבה לנפש. אז אומר הזוהר שזה הפשט "נפשי אויתיך בלילה". כן? שאדם צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא כמו שהוא אוהב את הנפש. אז עכשיו מובן כל הפירוש של הפסוק. הפירוש של הפסוק זה משהו אחר לגמרי מהפירוש שאמרנו קודם. בוא נראה בפנים, אז תראה בעצמך, מסביר: "וזהו שכתוב נפשי אויתיך, כלומר מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתיים, לכך אויתיך". זה הפשט בפסוק. כן, בן אדם אומר לקדוש ברוך הוא: נפשי. מי זה נפשי? אתה, הקדוש ברוך הוא. נפשי. אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: נפשי. בגלל שאתה נפשי, אתה הנפש שלי, אתה החיים שלי, אתה ה' נפשי וחיי האמיתיים. בן אדם מגיע להכרה, למסקנה, להבנה, לידיעה, להרגש שהקדוש ברוך הוא, הוא הנפש האמיתי, הוא החיים האמיתיים, חיי החיים. אז ממילא אני אומר נפשי, ברגע שאני הגעתי להכרה שאתה, הקדוש ברוך הוא, נפשי, וממילא לכן אויתיך, לכן אני רוצה אותך בלילה. כן, אז לפי זה עכשיו מובן מה הפירוש בפסוק, זה לא כפל הלשון. נפשי, נפשי זה הביאור, זה ההסבר. בגלל שאתה ה' נפשי, לכן אויתיך, לכן אני, הבן אדם, רוצה, מתאווה לקדוש ברוך הוא. "פירוש שאני מתאווה ותאב לך כאדם המתאווה לחיי נפשו". אני מתאווה ותאב, תאב מלשון, לשון, לשון ת--

12:11 תשוקה. ולא-- תאווה עם ו', עם ב'. תאווה עם ו' יש... תיאבון עם ב'. תאב מלשון אהבה, לאהבה את ה' אלוקיך, לשמוע בקולו. אהבה זה מלשון רצון. זה לשונות של רצון ותשוקה וגעגועים, כסוג של של של השתעשעות. אז אני רוצה ומתאווה לקדוש ברוך הוא כאדם המתאווה לחיי נפשו. כמו שבן אדם יש לו תאווה ורצון לחיות. עד כאן האלטער רבי הסביר את המילים נפשי ואויתיך. עכשיו מה המילה בלילה? מה קורה בלילה? מה פתאום בלילה? למה לא ביום? יש כאן עוד מילה בפסוק. האלטער רבי הביא בלילה. אז זה עכשיו האלטער רבי בא להסביר עכשיו גם את ההמשך של הפסוק. אז קודם כול האלטער רבי הסביר לנו שתי המילים הראשונות: נפשי זה התאווה. נפשי זה ההתבוננות. אדם צריך להתבונן ולהגיע להכרה שהקדוש ברוך הוא נפשי, הוא הנפש שלי או החיים שלי, ובמילא, אויתיך, אני רוצה אותך. מה הפירוש בלילות? אז על זה האלטער רבי מסביר: כשהוא חלש ומעונה, כשבן אדם הוא במצב של חלישות או במצב של צער, מעונה, הוא רעב, הוא צמא או הוא חלש, הוא חולה. איזה מצב שהגוף שלו מרגיש חלישות, מתאווה ותאב שתשוב נפשו לו. בן אדם נמצא במצב של חלישות, הבריאות ו-ו-וצער, אז מתעורר אצלו התאווה לחיות באופן יותר חזק. דווקא כשאדם נמצא במצב של צער, במצב של חולי, מצב של סכנה, אז מתעורר אצלו התאווה והרצון לחיים הרבה יותר ממה שזה נמצא סתם ככה במשך היום. וכן כשהוא הולך לישון, אותו דבר קורה בלילה. כשאדם הולך לישון מתאווה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו. אדם הולך לישון. הרי ידוע שבן אדם הולך לישון, אז שינה

14:30 זה חלק מהמיתה. אחד משישים, כמו שכתוב בגמרא. אז ממילא אדם הולך לישון. מה אנחנו מתפללים לפני השינה? בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי ה' אל אמת. אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שאנחנו מפקידים לו את הנשמה, שהקדוש ברוך הוא יחזיר לנו את הנשמה. ואדרבה, אז אומרים בנוסח של המפיל שמבקשים: ותעירני משנתי בבוקר. מה הבקשה האחרונה שבן אדם מבקש לפני השינה? שהוא יוכל להתעורר בבוקר. למה אנחנו לא מבקשים את זה באמצע היום? כל הזמן יכול להיות שפתאום אדם הולך ברחוב. יכול להיות העניין של המוות. זה יכול לקרות כל רגע. אף על פי כן, במשך הזמן הרגיל אדם נמצא במעמד ומצב רגיל, הוא לא חושב על זה. כשמגיע מצב כזה של היפך, כשהוא חולה, כשהוא מעונה, כשהוא רעב או כשהוא בלילה לפני השינה, אז הוא שם לב עד כמה הוא רוצה לחיות והוא מבקש על זה. מתעורר אצלו התאווה והרצון שהוא יוכל לחזור לחיות למחרת. זה משל כמו שזה מגיע לגוף, לנפש. אדם רוצה לחיות, ומתי מתעורר אצלו הרצון לחיות בפרט? זה דווקא בזמן הזה, בזמן מתי? בזמן ה- בזמן שהוא מצטער במשהו, חולה או בלילה. כך אני מתאווה ותאב לאור אין סוף ברוך הוא, חיי החיים האמיתיים. אותו דבר בן אדם צריך לרצות ולהתאוות, נפשי. ברגע שאני מגיע להכרה שמה האמיתי זה החיים. האמיתי זה החיים, זה החיים של עליון. הקדוש ברוך הוא חיי החיים האמיתיים. להמשיכו בקרבי על ידי עסק התורה בהקיצי משנתי בלילות, דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. אז זה הפירוש נפשי אויתיך בלילה. דווקא מה ההרגשה פה בלילה? זה דווקא בלילה. בלילה הכוונה בזמן של חושך. לאו דווקא לילה גשמי. הוא מתכוון כשיש

16:28 העלם והסתר. דווקא מתעורר אצל בן אדם הרצון לחיות יותר מבזמן רגיל. על דרך זה גם בלילות, דווקא בלילה. כן, כשאדם נמצא בזמן של אור, בזמן רגיל, הוא לא שם לב כל כך על העניין הזה. דווקא בלילה, דווקא כשאדם נמצא במצב של העלם והסתר, הוא נמצא בעולם חשוך. הוא נמצא במקום שמרגיש ריחוק מאלוקות, אז דווקא בזמן של ריחוק מתעורר אצלו עוד יותר התאווה והרצון, נפשי, התענוג לחיות, וזה אפשר דווקא בלילה. דווקא אז אני מרגיש את העניין של נפשי, במילא אויתיך, וזה מה שהרב אומר פה. שלכן דווקא בלילה בן אדם מתעורר מהשינה, נרגש אצלו העניין של נפשי, שהקדוש ברוך הוא חיי החיים האמיתיים. אז הוא קם בלילה ואז הוא לוקח מיד. הוא רוצה ללמוד. מתעורר אצלו הרצון ללמוד תורה כדי להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. זה מה שעכשיו הוא יביא מהזוהר. כי כמו שכתוב בזוהר, דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא למיקם בכל לילא, לאשתדלא בפולחניה עד צפרא. לכן בן אדם צריך לקום באמצע הלילה. אומר הזוהר, לקום מהשינה ולהתעסק בלימוד התורה עד הבוקר, שבזה בן אדם מראה שהקדוש ברוך הוא נפשי. כמו שאדם קם בבוקר, קם והדבר הראשון שהוא מרגיש הרצון לחיות, על דרך זה מצד זה שהחיים האמיתיים זה אלוקות ותורה ומצוות. אז בן אדם צריך לקום באמצע הלילה, אומר הזוהר, ולקחת מיד ולשבת וללמוד עד הבוקר. יש הרבה מה לדבר פה כמובן עם העניינים, אבל רק נקודה אחת בינתיים. יש מה שהרב אומר פה נקודה של נפשי אויתיך בלילה. זאת אומרת, הנקודה שהרב מסביר

18:29 פה שבן אדם צריך להתבונן בעניין של "נפשי", שהקדוש ברוך הוא החיים שלי, הוא הנפש. אנחנו אוהבים לחיות. בן אדם רוצה לחיות. אהבת החיים זה אהבה שיש לכל אחד ואחד. כל בן אדם נורמלי אוהב לחיות ורוצה לחיות ומייקר את החיים. אלא רק כמו שאמרנו, בן אדם לא חושב על זה כל היום. בן אדם, בן אדם, בן אדם לא חושב על זה. זה נקרא בלשון הידוע בשם הבעל שם טוב: תענוג תמידי אינו תענוג. העניין של תענוג של החיים, על דרך זה הרצון של החיים. זה אותו בעולמות העליונים. זה עניין תמידי. בן אדם מתענג כשהוא אוכל איזשהו מאכל מיוחד, אז יש לו תענוג. הוא עושה איזשהו משחק מיוחד, יש לו איזשהו משהו מיוחד. הוא שומע איזו מוזיקה מיוחדת, אז יש לו תענוג. למה? כי זה חידוש. אבל באמת, מה התענוג הכי גדול? לחיות. אין תענוג יותר גדול מעצם התענוג לחיים. אני לא מרגיש את זה. למה אני לא מרגיש את זה? לא בגלל שזה לא תענוג. זה בגלל שזה תענוג תמידי. תענוג תמידי אינו תענוג. דבר שזה כל הזמן, בן אדם מרגיש תענוג וחידוש. משהו חדש, משהו שונה. כשזה מאוד קר, בן אדם שותה תה חם, אז הוא מרגיש תענוג מהתה החם כי זה חידוש. או הפוך. כשזה מאוד חם, אתה שותה איזה כוס מים קרים. אתה מרגיש תענוג כי תמיד בן אדם מתענג ממה שזה חידוש וממה שזה היפך. ולכן תענוג לחיות, בימים רגילים בן אדם לא מרגיש את זה כי, כי זה, כי זה חלק מהחיים. זה לא, לא. מתי הבן אדם מתחיל להרגיש את התענוג והיוקר והרצון בחיים? כשיש לו מצב של כאב, כשהוא

20:24 חולה, כשהוא לא מרגיש טוב, כשהוא חלש, פתאום מתחיל לייקר. אוי, מה אני עושה? אני רוצה לחיות. אני מייקר את זה. נהיה אצלו תענוג ומתעורר אצלו תענוג מאוד חזק ורצון מאוד חזק: אני רוצה לחיות. ואדרבא, זה גם כן בלילה קורה, שדווקא בגלל שזה זמן של לילה, זמן של חושך וזה, ויש את זה, אז מתעורר אצלו הרצון והתענוג לחיות. זה בנוגע לגשמיות. אדרבא, זה גם כן אומר האלטער רבי, וזה באלוקות. שאם בן אדם מגיע להכרה על ידי זה שמהו אמיתי עניין החיים, אמיתי שעניין החיים זה אלוקות. החיים האמיתיים זה אלוקות. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". חיים אמיתיים זה דווקא חיים של אלוקות. אז כשאני מגיע להכרה של "נפשי", מה החיים האמיתיים? זה הקדוש ברוך הוא וזה אלוקות. אז כמו שאני מייקר את החיים, אז נהיה לי אותו יקר, אותו רגש, אותו משמעות, אותו תענוג יהיה לי באלוקות. עד כדי כך יש לי את התענוג באלוקות שברגע שיש איזשהו מצב הופכי, אז אני, אז אני, אז מתעורר אצלי החשק, הצימאון לאלוקות עוד יותר. ומתי זה מתבטא? זה מתבטא כמו שאומר פה, שהוא יקום בלילה, אז מיד הוא ייקח ספר, הוא ירצה, כי זה, כי זה היוקר שלו, זה הדבר שהוא אוהב, שהוא חי את זה. טוב, צריכים להסביר עדיין הרבה עניינים פה, ושני זה בשיעור הבא. גם כן צריכים להבין למה האהבה הזאת, יש בזה מעלה גם של אהבה רבה, גם של אהבת עולם. ואיך מגיעים להכרה גם כן שהקדוש ברוך הוא זה החיים האמיתיים וכולי וכולי. כמה עניינים שצריכים להסביר פה, וזה בעזרת השם נסביר בשיעור הבא. רק רוצה לסיים עם

22:06 נקודה אחת, שתי נקודות שמגיעים פעם נגיע לעניין של חיים. אז יש את הנקודה שהיה היום בתניא, בשיעור תניא שלמדנו היום בשיעור תניא של חת"ת. העניין של חיי צדיק אינם חיים בשריים אלא חיים רוחניים, אמונה יראה ואהבה. זה אותו נקודה שהאלטער רבי אומר פה, רק באופן יותר נעלה כמובן. שאצל צדיק, מה הגדר של חיים אצל צדיק? אצל צדיק החיים אצלו זה חיים רוחניים, אמונה יראה ואהבה. שלכן האלטער רבי מסביר בתניא, בשיעורים שלומדים עכשיו בימים האלה, העניין של התקשרות לצדיק, אפילו אחרי זה שהצדיק בגשמיות הסתלק מהעולם, חיים וכו', וכן מצד זה שחיי הצדיק הם חיים רוחניים, אמונה יראה ואהבה. מצד הנקודה הזאת אין שום שינוי, והצדיק נמצא וחי כאן למטה, שופע חיים לכל חי. ואז ממילא זה נוגע לכל העניין של התקשרות, שהרבי מחדיר אצל חסידים הנקודה הזאת. כמו שאצל הרבי, אצלו חיים זה אמונה יראה ואהבה. דברים אחרים לא, זה לא חיים בשבילו. כן, בשר, גשמיות ומזון, אוכל, כל הדברים האלה, כל התאוות, זה לא תופס מקום בכלל. זה לא חיים. חיים אצלו זה אמונה יראה ואהבה. וזה הרבי מחדיר אצל חסידים את ההרגש הזה שחיים אמיתיים זה דווקא חיים באלוקות. וזה אנחנו מקבלים מההתקשרות לרבי. וזה אחד העניינים שאפשר לפעול על ידי התקשרות, זה העניין הזה של תורת חיים, שזה הווידאו שרואים, שיכולים לראות איך שהרבי מדבר. אז רואים את זה הרבה יותר. יש ששומעים שיחה, לומדים את זה. אז כמובן כל התורה של הרבי זה הכל על הנקודה הזאת. הרבי בכל השיחות, המאמרים שלו, מנסה להחדיר לנו את העניין של חיים באלוקות. להחדיר לנו שחיים אמיתיים זה רק אלוקות ותורה ומצוות

23:56 וכל שאר הדברים זה לא תופס מקום. אבל כשרואים את הרבי וכשרואים את הפנים כשהרבי אומר, ורואים איך שהרבי חי, וכשהרבי אומר את זה, הוא פשוט, כמו שאומרים, הוא חי את זה. הוא מאמין בזה עד הסוף. זה המציאות האמיתית. אז זה נותן הרבה יותר הרגש, כן, אצלנו, יותר את העניין. ההרגש הזה של "נפשי", שיורגש אצלנו שאלוקות ותורה ומצוות זה החיים האמיתיים. וממילא מזה יתעורר אצלנו הרעב ורצון ותענוג להתקשר לאלוקות גם בלילה, בזמן הגלות. אז זה הנקודה שקשור עם זה שרואים את הווידאו. יש עוד נקודה שצריכים לדבר, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת.