לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ג - חלק ה

00:02 אנחנו נתחיל עוד פעם בשורה החמישית. נתחיל שם עניין חדש. הייתה הפסקה של כמה ימים, וממילא, אה, כדי להתחיל בעניין חדש, נתחיל מהשורה החמישית בדף ס"ב. כאן אז הרבי מתחיל להסביר את העניין של האהבה. הרי עד כאן בפרקים האחרונים, בפרק מ"א, מ"ב וחצי מ"ג, בעיקר הרבי דיבר על יראה. הוא דיבר גם קצת על אהבה, אבל בעיקר הוא דיבר על יראה. הוא דיבר כמה אופנים של התבוננות שצריך להיות כדי לעורר את היראה. כמה דרגות ביראה. בעניין כללי מדובר על שני דרגות ביראה: יראה תתאה ויראה עילאה. בעניין פרטי ביראה תתאה גופא ישנם שני דרגות, שזה יראה תתאה בעניין של קטנות ויראה תתאה בעניין של גדלות. שזה הוא דיבר בפרק מ"ג. שזה כל מיני דרגות. אחרי זה יש יראה עילאה, וההבדל הוא שהיראה תתאה זה הקדמה לעבודה, לפני העבודה. זה, זה היסוד. ראשית העבודה ומקורה ושורשה. זה יסוד העבודה, יראה תתאה. כי כדי שיהודי יוכל לעבוד את השם צריך שיהיה יסוד של יראה. בלי יראה אי אפשר בכלל להיכנס לעבודת השם. כמו שכתוב במשנה, אם אין יראה אין חוכמה. לא יכולים להיכנס לעבודת השם אם אין הקדמה של יראה. למה? כי היראה זה הביטול. זה הקבלת עול, וזה עושה שהבן אדם יבנה את היסוד ויהיה כלי לאלוקות. בלי זה הוא בכלל לא שייך לכל העניינים. אחרי זה יש את היראה שמגיעה אחרי העבודה, שזה אחרי שלימות העבודה בתורה ומצוות שאדם עושה, אז ממילא נותנים לו להרגיש יראה יותר גבוהה, שזה יראה עילאה, ולהגיע ליראה עילאה. או שהרבי הסביר שהיראה עילאה זה מגיע מצד ראייה, כי זה חוכמה, ראייה. שהוא רואה את הדבר הבא, הוא רואה את האלוקות

02:09 שבעולם, וזה פועל אצלו ביטול במציאות, וזה מגיע דווקא על ידי שלימות העבודה בתורה ומצוות. זה היה נקודה שהרבי דיבר עד עכשיו. מכאן הרבי מתחיל להסביר את העניין של האהבה, שצריך להיות אהבה. הרי אמרנו שישנם שני גדפין, שני כנפיים. כמו שלא יכולים לעבוד את השם עם אהבה לבד בלי יראה, חייב להיות יראה כמו שהרבי הסביר עד כאן. אז גם כן הפוך, לא יכול להיות עבודת השם רק ביראה. חייב להיות גם אהבה. ומכאן למדנו שהפרקים הבאים, מ"ג, מ"ד, מ"ה, מ"ו, מ"ז, עד פרק נ' ועד בכלל, הרבי מדבר כמה וכמה בחינות, כמה וכמה התבוננויות ודרגות בעניין של אהבת השם. שאהבת השם, אדרבה, זה בחסידות הרי זה עיקר העניין. עניין של אהבה. כמו שהרבי הרש"ב מסביר באריכות בקונטרס העבודה, שכל התכלית של עבודת התפילה זה דווקא עבודת האהבה דווקא. יראה זה לא קשור עם עבודת התפילה. אבל הרש"ב מסביר באריכות בקונטרס העבודה שהעניין של יראה צריך להיות לפני התפילה, יראה תתאה, או שזה אחרי התפילה, יראה עילאה, שלימות. זה לא, זה לא עצם עניין התפילה. עניין התפילה זה דווקא אהבה. מלשון הזוהר, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, שאין עבודה כמו עבודת האהבה. עבודת האהבה זה עיקר העבודה שצריך להיות. למה? כמו שהרבי הרש"ב מסביר בקונטרס העבודה באריכות, שמכיוון שעיקר העבודה זה לפעול בירור וזיכוך בנפש הבהמית, שהנפש הבהמית גם כן תתהפך לאלוקות, וזה דווקא על ידי אהבה. יראה לא פועל בנפש הבהמית בירור וזיכוך. יראה זה ביטול. זה גדר היראה, תנועה של ביטול. אז הנפש הבהמית לא משתנה מזה, מתבטלת, לא משתנה. כדי לעשות. לכן, אז כמו שמביא שם הראיה שאפשר לראות הרבה אנשים שיש להם יראת שמיים,

04:02 ואף על פי כן יש להם מידת תאווה, מידת גסות. זה לא סתירה שיהיה לו יראת שמיים, ויהיה לו מידת גסות. יראת שמיים זה התבטלות למשהו יותר גבוה, אבל זה לא שינוי פנימי, זיכוך פנימי בבן אדם. מה שאין כן אהבה. אי אפשר לאהוב שני דברים. אתה לא יכול לאהוב אלוקות ולמזג ביחד. כשם שלא ישכנו המים והאש בכלי אחד, כך לא תשכון אהבת השם ואהבת הרע בלב אחד. וממילא ברגע שמגיע אהבה, אהבה עושה את הבן אדם למהות אחרת. במה מונח האהבה שלו? פירושו איפה המציאות שלי מונח? לא איפה אני מתבטל וירא, זה אני שם את המציאות בצד, אבל המציאות עצמה נשארה אותה מציאות. אם הוא מציאות של, של גסות אז הוא נשאר גס. הוא רק שם את זה בצד על מנת שצריך, אבל הוא לא מהפך את המציאות שלו. אהבה זה החפץ של הבן אדם גופא, שהבן אדם הופך להיות לדבר הראוי. ואם הדבר הראוי אצלו זה אלוקות, אז זה המהות שלו נהיה אלוקות, ולכן עיקר העבודה בבירור נפש הבהמית זה דווקא עבודת אהבה. ולכן מכאן הרבי באריכות יסביר כמה וכמה דרגות וכמה וכמה אופנים איך בן אדם מעורר את האהבה וכמה סוגים באהבה. אז עוד פעם נתחיל לקרוא בפנים את הקטע הזה. לפני שנתחיל בפנים, אז רק כדי לקשר את זה קצת עם ענייני דיומא, אז השלוחי פרוטיס יש את ה... עכשיו היה שיחה של ויסטה ולמדו בחורים של סיפור בלק ופינחס, והרבי, שיחה שמדברים על כל הסיפור של בלק ובלעם. אז יש שיחה מאוד יפה של הרבי בחלקים הראשונים, לקו"ש י"א, לא זוכר, שהרבי שם מסביר את העניין שכתוב בספרי שבלעם ועמלק

05:42 מתחלפים האותיות, שאם כותבים בלעם ומתחת לזה כותבים עמלק, אז אפשר לקרוא את זה בלעם ועמלק, ואפשר לקרוא את זה גם כן מלמעלה למטה בלעם ועמלק. אין לי כאן לוח, אבל מסתמא יכולים כל אחד להבין. אם כותבים על דף ארבע אותיות בלעם, ארבע אותיות עמלק, זה למטה מזה, אז זה הולך. אפשר לקרוא את זה בשתי צורות, בלעם עמלק, וגם כן בי"ת למ"ד עי"ן מ"ם של עמלק נהיה בלעם. בקיצור, כל אחד, אז ממילא. אז בלעם ועמלק זה הולך גם מלמעלה למטה וגם בשורה אחת. ודרך זה גם כן אהבה ויראה אותו דבר. שאם כותבים יראה למעלה, חודרים בשורה יראה, ולמטה מזה כותבים אהבה, אז אפשר לקרוא את זה אותו דבר. אפשר לקרוא יראה אהבה, ואפשר לקרוא את זה גם כן מלמעלה למטה. יו"ד רי"ש אל"ף ה"א, יו"ד רי"ש של יראה, אל"ף ה"א של אהבה, זה יראה. ואל"ף ה"א של יראה עם בי"ת ה"א של אהבה, זה אהבה. זה נקרא גם בשורה אחת וגם מלמעלה למטה. כך הרבי מביא בשם המגלה עמוקות, אם אני לא טועה, בשם השולחן ערוך, בשם השם הראשון של ישראל. הרבי מסביר בעבודת השם שכדי להתבטל בלעם ועמלק, מה הצד השלישי של בלעם ועמלק? שבלעם ועמלק, שניהם היו מאותה, מאותה משפחה. שניהם היו מזרע ישראל, מזרע אבותינו, יוסף מזרע אברהם. בלעם היה הנכד של לוט, שהוא היה מהמשפחה של אברהם אבינו, ועמלק גם כן היה שם מאותה משפחה. אז הם היו קשורים בעם ישראל באיזושהי צורה. בלעם היה בן דוד של... בקיצור, הם היו מהמשפחה. הם היו בונים בונה בונא. אז כל העניין שהרבי מסביר שם בשיחה של בלעם ועמלק, שניהם היו קליפה שבאו להילחם

07:29 עם בני ישראל מבפנים, כאילו להגיד שאנחנו הרי קרובים, יש לנו קשר משפחתי, וככה הם רצו לקרר את עם ישראל מהעניין של תורה ומצוות. כן, לא הקרזק. אז המלחמה כנגד קליפת בלעם וקליפת עמלק זה על ידי יראה ואהבה. והדיוק הוא שיראה צריך להיות לפני אהבה. זה קשור למה שאנחנו לומדים עכשיו. והעניין, הרבי מסביר שם באריכות בשיחה, שהסדר הוא דווקא יראה ואחרי זה אהבה. אם אתה תכתוב אהבה למעלה ויראה למטה, אז זה לא הולך. מתי זה הולך? שאפשר לקרוא את זה גם בשורה אחת וגם מלמעלה למטה. זה רק אם כותבים בשורה העליונה יראה, בשורה התחתונה אהבה. אז זה הולך. זאת אומרת שקודם צריך להיות יראה ואחרי זה אהבה. כי יש מעלה ביראה דווקא על אהבה, כמו שהסברנו קודם בפרקים הקודמים. כי הביטול שצריך להיות, יראה ואהבה, חייב להיות ביטול. אי אפשר להתחיל מאהבה, כי אהבה זה ישות, ישות דקדושה, אבל זה ישות, זה חסר את הביטול, וממילא אז זה יכול ללכת בדרך הקליפות וכולי, ולא יהיה לזה קיום. חייב להיות קודם כול יראה. דווקא כשיש יראת שמיים קודם, אחרי זה יש אהבה, אז אפשר לבטל את הקליפה של בלעם. הרבי מסביר את זה שם בשיחה. סתם, זה עניין לימי קשור עם הזמן שהיה, שעכשיו נמצאים בתקופה הזאת. על כל פנים, אז כאן האדמו"ר הזקן יתחיל להסביר באריכות את הסוגיה של אהבה. אומר האדמו"ר הזקן עכשיו: והנה, תסתכלו בפנים, שורה חמישית, זה נקודה ס"ב. והנה באהבה יש גם כן שתי מדרגות: אהבה רבה ואהבת עולם. גם באהבה ישנן שתי דרגות. יש אהבה רבה ויש אהבת עולם. אהבה רבה היא אהבה בתענוגים. מה זה אהבה

09:10 רבה? אהבה רבה זה בחינה של אהבה שנקרא אהבה בתענוגים. זה סוג של אהבה שהבן אדם מקבל תענוג. יש לו תענוג באלוקות. היא שלהבת העולה מאליה. הבחינה של האהבה רבה זה כמו שלהבת, כמו אש שבאה לבד. זאת אומרת לא צריכים, לא צריכים לעשות את זה, עולה מאליה. זה כאילו אוטומטיקמנטה, בלי עבודה, בלי יגיעה. הבן אדם יש לו שלהבת עולה מאליה. יש סוג של אש שצריכים להדליק, שצריכים לשים, צריכים, צריכים לשבור את העץ לחתיכות. צריכים להתייגע כדי שהיא תעלה. יש סוג של אש שזה עולה מאליה, כאילו בלי לעשות שום דבר. האש עולה לבד. על דרך זה באהבת השם. בן אדם שנמצא במדרגה של אהבה רבה בתענוגים, אז זה סוג של שלהבת, זה סוג של דרגה של אהבה שכאילו הבן אדם, עולה מאליה, הוא לא עושה שום פעולה, הוא לא עושה שום יגיעה. בסבירינות בעמוקה, זה אלא שדרך ממילא הוא נמשך לאלוקות, על דרך כמו שמוצאים בעניין של נדב ואביהוא, שהיה להם משיכה לאלוקות כזאת של כלות הנפש, כאילו שזה עולה מאליה. עוד מעט נסביר מה זה, נגיד, יותר בפרוטרוט. נקרא קצת בפנים. ובאה מלמעלה, אומר האדמו"ר הזקן, שהאהבה הזאת, שזה בא מאליו, זה אהבה כזאת שמקבלים את זה במתנה מלמעלה. ובאה מלמעלה, זה ניתן מלמעלה בבחינת מתנה, מקבלים את זה באופן של מתנה. למי שהוא שלם ביראה. מי מקבל מתנה? כזאת דרגה גבוהה של אהבה שמגיע מאליו, אהבה בתענוגים. אומר האדמו"ר הזקן, זה מגיע למי שבן אדם שהוא שלם ביראה. אחרי שהבן אדם מגיע לשלימות היראה שהוא יכול להגיע לידי עבודה, אז אחרי שלימות היראה רק אז מגיע הבחינה הזאת של האהבה בתענוגים. כידוע מאמר רז"ל, דרכו של

11:04 איש לחזר אחר אישה. כמו שחז"ל אומרים שאיש הולך אחרי אישה. זאת אומרת שהסדר הוא בקשר לשידוכים, שהשידוך הוא שהאיש מחפש את האישה. לא האישה מחפשת את האיש. ככה זה בעניין של שידוכים, ומזה לומדים ברוחניות העניינים שאיש ברוחניות, איש ואישה, זה אהבה ויראה. דיברנו על זה בשיעור הקודם. אני חוזר בקיצור על הנקודה שאיש ואישה זה אהבה ויראה. איש זה בחינת אהבה, אישה זה בחינת יראה. האלטער רבי מסביר למה. שאהבה נקראת איש. אהבה נקראת בשם איש וזכר, גדר של זכר. כמו שכתוב ״זכר חסדו״. אז הסברנו כבר בשיעור הקודם. אני לא אחזור עכשיו. רק נקודה, ש״זכר חסדו״, כתוב זכר זה מלשון זיכרון, אבל זכר זה גם לשון זכר. שניהם באותו שורש בלשון הקודש. שתי מילים שיש להם אותו שורש, זה בגלל שיש להם אותו שורש ברוחניות, שעניין הזיכרון שייך אצל זכר דווקא, מצד הסיבות שהסברנו בשיעור הקודם. על כל פנים, אז העניין של ״זכר חסדו״, הזכר מלשון זכר, עניין של איש. כתוב ״זכר חסדו״. זאת אומרת שאצל הזכר, אצל האיש, הוא בעולם, הוא בקו החסד, מידת החסד. חסד זה אהבה. זה אותו קו, קו הימין, ואישה יראת שמיים. מצד שני, אבל עניין של אישה, אישה זה יראת שמיים. זה לשון של פסוק גם כן, כמו ש״זכר חסדו״ זה פסוק. אז גם ״אישה יראת ה׳״ זה פסוק: ״שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה׳ היא תתהלל״. אז אומרים את הלשון יראת שמיים על אישה, כתוב דווקא אישה יראת שמיים. לא כתוב אישה אהבת שמיים. זאת אומרת שעניין של יראת שמיים קשור עם האישה, כי הבחינה של אישה זה בחינה של יראה, כנראה. מה ההסברה בזה? בקיצור, על כל פנים.

12:54 ההסברה בקיצור, על כל פנים, זה שההבדל בין איש ואישה, אפשר להסביר את זה בכמה אופנים, אבל בקבלה זה ככה. או בגלל שאיש ואישה זה ז״א ומלכות. איש ואישה זה הרי ז״א ומלכות, וז״א ומלכות בקבלה בשביל העניין למעלה, כן, ז״א זה משפיע. מלכות זה מקבל, שזה עניין של איש ואישה, וז״א, עיקר המידות זה חסד. הרי במידות יש שש מידות, אבל עיקר המידות הרי אומרים חסד. ״עולם חסד יבנה״, חסד הוא קו הימין. זאת אומרת שעיקר המידות זה מידת החסד. כל שאר המידות הם פרטים במידת החסד, ולכן במידות עיקר עניינו זה גדר של השפעה שקשור עם חסד, ולכן איש זה חסד, אהבה. מה שאין כן, נגיד, אפילו גבורה קשור עם אהבה. כי אם אתה לא אוהב אותו גם לא תתייחס אליו בגבורה. אם אתה אוהב מישהו אז אתה מתייחס אליו. אתה נותן לו אהבה, אתה נותן לו גבורה. גם הגבורה זה ביטוי של חסד, של אהבה, ולכן במידות עיקר הדגש זה אהבה. לכן איש זה עניין של אהבה. מה שאין כן מלכות, מלכות, שזה נוקבא, מקבל, בחינת אישה. אז מלכות אומרים עיקר בניינה מלכות מהגבורות. מלכות הרי מגיעה דווקא מגבורות, כי מלכות זה עניין של צמצום. כדי לעשות עניין של מלכות צריך להיות עניין של צמצום. צמצום ההשפעה, וממילא בניינה מלכות זה דווקא מהגבורות, ולכן אישה קשורה עם גבורות. זה כנראה מה שהוא מתכוון כאן. או באופן אחר יש לומר שאיש ואישה, הרי ידוע שאיש זה אש יו״ד ואישה זה אש ה״א, שזה חכמה ובינה, שזה גם כן קו הימין וקו השמאל. יו״ד חכמה זה קו הימין, שזה בקו של חסד, קו של אהבה, וה״א בינה זה קו השמאל

14:42 שזה קו הגבורה. אז איכשהו הביאור, אבל העניין של איש ואישה, אז איש קשור עם מידת החסד ואישה קשורה למידת הגבורה, וזה קשור גם כן עם פשטות העניינים. ההבדל בין משפיע מקבל, משפיע זה מלמעלה למטה, זה גדר של אהבה. אהבה זה מלמעלה למטה. נתינה. אהבה זה נתינה, השפעה. מה שאין כן אישה היא מקבל. מקבל זה צמצום, מלמטה למעלה, זה קטע של מקבל לעלות. זה ממילא קשור עם עניין הגבורות. אז ממילא כל זה, כל הביאורים למה אומרים שאיש זה בחינת אהבה ואישה זה בחינת יראה. אז כמו שאומרים, דרכו של איש לחזר אחר אישה. מה זה מסביר? דרכו של איש לחזר אחר אישה, שהאהבה הולכת אחרי היראה. כשיש יראה אז מגיעה אהבה. אם אין יראה לא מגיעה אהבה. חייב להיות קודם כול שלמות היראה כדי שתתגלה האהבה. ובלי הקדמה של יראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו. אם אין את הקדמה של יראה אז אי אפשר להגיע לאהבה מלמעלה. בפרט האהבה רבה זו שמדברים בה, בתענוגים. למה חייב להיות שלמות היראה כדי להגיע לאהבה? נותן לזה גם טעם. זה לא סתם גזירה שווה. יש לזה גם טעם שכלי. למה אהבה הזאת בתענוגים מתגלה רק אחרי שיש לנו היראה? כי אהבה זו היא בחינת אצילות. האהבה שמדברים פה, אהבה רבה בתענוגים, זה דרגה של אהבה שמתגלה מלמעלה. מאיזה דרגה זה מגיע? מעולם האצילות? מהבחינה של עולם האצילות, ובאצילות אומרים לית תמן קיצוץ ופירוד חס ושלום. עולם האצילות זה עולם ששם לא שייך עניין של קיצוץ ופירוד. עולם האצילות, עולם האחדות. זה האהבה הזו. זה קשור עם עולם האצילות, שזה עולם האחדות ולא שייך עניין של קיצוץ ופירוד, עניין

16:30 של ישות ואצילות. אז כל זמן שהאדם הוא יש, הוא לא כלי לאהבה הזאת. הוא חייב קודם כל לבטל את כל העניין של קיצוץ ופירוד, וזה העניין של אדמו"ר הזקן. לכן חייב להיות. זה הביאור שאדמו"ר הזקן נותן: למה חייב להיות יראה לפני שמגיע לאהבה הזאת, אהבה בתענוגים? כי קודם חייב להיות ביטול. הרי אמרנו, מה ההבדל בין אהבה ויראה? יראה זה ביטול. זה המעלה של יראה. יראה, יש איזה עניין של ביטול. כל זמן שהאדם לא פועל בעצמו את התנועה של ביטול של יראה, אז הוא עדיין איזה יש. אז אם הוא ילך ישר לאהבה, אז זה יהיה אהבה בבחינת ישות. אם בן אדם ירצה לעבוד את ה', ללכת ישר לאהבה, אהבה הרי, בעצם אהבה נמצא עניין של ישות. אני אוהב כי זה טעים, כי זה טוב, כי זה טעים. אהבה הרי קשורה עם מציאות האדם, ולכן אם הוא ילך לכתחילה באהבה, אז הוא יישאר במציאות. ואם הוא יישאר במציאות, אז אצילות לא יתגלה בו. יהיה לו אהבה, אבל זה לא יהיה אהבה של אצילות, זה לא יהיה אהבה בתענוגים. זה יהיה דרגות של אהבה בבחינת יש. יש מי שאוהב, אבל לא המידה של אהבה כפי שזה באצילות. המידה של אהבה באצילות, אהבה בתענוגים, זה אהבה שיכולה להתגלות רק אחרי שהאדם מגיע לביטול בתכלית, כי אצילות זה עולם האחדות. לכן חייב להיות קודם היראה והביטול, ואז יכול להיכנס לעניין של אהבה. עכשיו שאלנו את השאלה לפני כן, אז עכשיו נחזור על הנקודה. אם יש לנו זמן — לא היה לנו — אבל בקיצור, אני אקח פה בפנים. שאלנו את השאלה של יראה, והרבה מאמרים

18:05 הרי מסבירים תמיד שיראה זה יותר גבוה מאהבה. כן, לפי מה שמוסבר בסדר, אבל התניא גם כן הביא את זה קודם באריכות בפרק ל' — בפרק מ', בפרק מ' — שהסדר הוא יראה, אהבה, אהבה, יראה. כן, שד' אותיות יש בשם הוויה, אז ה' תתאה זה יראה תתאה. כן, ו' זה אהבה זוטא וה' עילאה זה אהבה רבה. והיו"ד של שם הוויה זה יראה עילאה. אז מה הדרגה הכי גבוהה? יראה עילאה. כן, זה יותר גבוה מאהבה רבה. וכאן אדמו"ר הזקן אומר שאהבה רבה זה יותר גבוה מיראה עילאה. אז נקודת הביאור הוא שיש שתי דרגות שונות. יש אהבה רבה ויש אהבה רבה בתענוגים. זה שני עניינים שונים. אהבה רבה זה בחינה אחת וזה למטה מיראה עילאה, מה שאין כן אהבה רבה בתענוגים שמדברים פה, זה בחינה יותר גבוהה אפילו מיראה עילאה. מה ההבדל? בקיצור, הנקודה: מה ההבדל בין אהבה רבה לאהבה רבה בתענוגים? בכללות זה ההבדל בין חיה ליחידה, רצון ותענוג. סתם באותיות של חסידות. בכלל בתניא לא מדובר על היחידה, על חיה יחידה, אבל כדי להבין את זה באותיות פשוטות, זה ההבדל בין חיה ובין הבחינות חיה יחידה. ההבדל בין אהבה רבה סתם לאהבה רבה בתענוגים, בכוחות הנפש, זה כוח הרצון וכוח התענוג. אהבה רבה זה רצון. אהבה רבה זה למעלה מטעם ודעת. כאילו, רבה זה שהבן אדם מגיע ל־ל־לרצון, לאהבה, לרצון שעובר את השכל. זה למעלה מטעם ודעת. זה אהבה רבה. אבל זה לא תענוג עדיין. זה בחינת רצון. הוא רוצה. אז אהבה רבה כרשפי אש. כן. מה זה רשפי אש? רשפי אש פירושו שהוא שורף. הוא בורח, הוא רץ, הוא רוצה לברוח מהמציאות שלו. הוא מרגיש את

20:23 הגדלות של הקדוש ברוך הוא. הוא מרגיש אלוקות. זה האמת והנה כל זה. אז הלב שלו רץ. הוא רוצה לברוח מכל המציאות של העולם ולהתקשר לאלוקות. וזה רצון כל כך חזק שזה למעלה מטעם ודעת. אבל זה משהו מחוץ ממנו. רשפי אש. מה זה רשפי אש? התפעלות. כמו יש רעש, יש שטורעם. כאילו כמו בן אדם שנמצא מרחוק ממשהו, הוא רוצה להגיע לזה. אז הוא רץ לדבר, והוא רץ בעוצמה הכי גדולה כי הוא מרגיש את הגדלות של העניין, את הפלא, אז הוא רץ עם כל התוקף, אבל זה מרוצה שאחד רץ לדבר שני. מה שאין כן באהבה רבה בתענוגים, הבן אדם כבר לא רץ. תענוגים זה שהבן אדם לא רץ לשום מקום, הוא כבר נמצא שם. זה דרגה שבו הנפש מתאחד עם אלוקות. לא כמו שני דברים, כמו דבר אחד. וממילא אז זה כבר לא עניין של מרוצה. להפך, שם הבן אדם מתענג על אלוקות. תענוג פירושו תענוג. זה לא תנועה. זה ההבדל בין רצון ותענוג. רצון זה שטורעם והתפעלות. תענוג זה תנועה של הנפש, תנועה של קרירות, אבל לא קרירות בגלל שלא אכפת לו. להפך, זה קרירות בגלל שאין כאן שני דברים בכלל. אין איפה לרוץ. הוא והדבר שגבוה נהיה דבר אחד ממש. זה הגדר של תענוג. זה ההשגה באלוקות. כמובן שאפשר להבין את זה על פי המאמר שלמדנו. כן, ההבדל בין שתי הבחינות של אמונה. אמונה מצד ראייה או אמונה מצד העצם. זה במילים אחרות. זה נקודה של יש משהו למעלה ממך וממילא אתה רץ לזה. רשפי אש. אבל יש את הדרגה יותר

22:23 גבוהה שאתה לא רץ. זהו, הנפש עם האלוקות נהיה דבר אחד. זה, זה העניין של אהבה בתענוגים, וזה קשור. מה שהרב אומר, זה העניין של אהבה מבחינת אצילות. מה זה עניין של אצילות? אצילות זה עולם הקדושה. אצילות פירושו לא עולם שרצים לאלוקות, אלא זה עצמו אלוקות. אצילות זה עולם שהוא לבד ואין זו לא עושה. בעולם אצילות נרגש שאין מציאות, זה עצמו אלוקות, זה המציאות. זה לא שיש כאן משהו שצריכים לרוץ. בעולם הבריאה, אפילו עולם הבריאה דרגה מאוד גבוהה, אז הוא רץ לאלוקות, נרגש ומרגיש שיש איזה עניין. הוא רוצה להתקשר לזה. יש עדיין מציאות שרוצה להתקשר. בעולם האצילות זה כבר הוא עצמו, וזה ההבדל בין יראה לאהבה בתענוגים. יראה. הרי הרבי אומר שצריך להיות קודם כול שלמות היראה, ואז אפשר להגיע לאהבה. למה? כי יראה, שלמות היראה, אפילו יראה באופן הכי נעלה. מה הגדר של יראה? יראה זה ביטול. אבק ליק ליק צריך אבק. הוא מתבטל. אהבה פירושו שזה נהיה המציאות שלו. זאת אומרת, בתנועת הנפש יראה זה תנועה שהוא מתבטל לאלוקות. זה גם כן קשור עדיין עם משהו שמחוץ לבן אדם. הוא מתבטל אל העניין. מה שאין כן אהבה בתענוגים, זה לא, הוא עצמו אלוקות. על דרך המעלה של יחידה לגבי חיה. כן, חיה זה ביטול. ביטול של המיינד קונטרול. זה תנועה של ביטול. מה שאין כן יחידה זה לא ביטול. יחידה זה הוא עצמו אלוקות. זה לא הגדר של התבטלות לאלוקות. ויחידה פירושה אלוקות זה העצם שלו. כמו שהרבי מסביר, וכמובן כל הגאון על הקופונה זה כבר מאוחר.